בתמונה מצולם הבן של בן דודה שלי שגר בקיבוץ, כלומר, הנין של סבא שלי. שמו עדי.
שיחקתי איתו בתופסת, והצלחתי באותו זמן לצלם אותו בלי שזה הפריע למשחק.
לשיטת צילום הזו קוראים פאנינג, שמשמעותה שהאוביקט בפוקוס אבל מרוח והרקע מטושטש.
שיחקתי איתו בתופסת, והצלחתי באותו זמן לצלם אותו בלי שזה הפריע למשחק.
לשיטת צילום הזו קוראים פאנינג, שמשמעותה שהאוביקט בפוקוס אבל מרוח והרקע מטושטש.
זיו, אתה מעורר בי חשק לרוץ החוצה על מצלמה ולמלם עוד ועוד. בצילום הזה יש המון שמחה, מדהים!
איזה יופי מרגישים את הריצה ומול כל הטישטוש
רואים בירור את הילד ובעיקר את העיניים הזורחות שלו
והפה הצוחק והרך שלו
מדהים, כאילו הטישטוש זה אור שזורח ממנו