הדיון בעתירה לבג"צ בנוגע לנהלי חינוך ביתי שפרסם משרד החינוך עומד להתקיים ביום שני הקרוב, 30/3/2009. היום מסרה המדינה תגובה לעתירה, ובמסגרתה כללה גם את הנוהל החדש לחינוך ביתי שעומד להתפרסם ב-1/4/2009. אתם מוזמנים לראות כאן את תגובתה של המדינה, וגם את הנוהל החדש (עמוד 5 והלאה). נשמח אם תוכלו לכתוב כאן מחשבות ותגובות לנוהל החדש (ואם זה יהיה עד למוצ"ש אז גם נספיק אולי להכניס לתגובה שלנו שאמורה לצאת בראשון בבוקר).

נראה כאילו לא ניתן להוריד קבצים מעל 150 ק"ב מהשרת הזה. העליתי את זה באופן זמני לשרת שלי עד שתסודר הבעיה.

לי לא היתה בעיה.

האמת שנסיונות שונים מחזירים תוצאות שונות. יש בעיה בשרת הזה בלי ספק והיא נראית אקראית. תשתמשו בקישור שנתתי למעלה בינתיים.

תודה רועי.

הצחיקו אותי הדוגמאות בסוף המסמך.

לא מכירה מספיק טוב את הנוהל שהיה עד כה אך זה נראה לי מחמיר יותר, לפחות בכל הקשור לביקור המפקח בבית .
כזכור לי (משיחות עם הורים ומקריאה כאן באתר) הביקור לא כלל שאלות שהופנו לבדיקת ידע של הילדים

שתי בעיות רציניות:
1 - תכנית הלימודים. אין אפשרות לאנסקולינג, אבל גם ההצמדות למקצועות הליבה נכנסת לרשות הפרט.
2 - אין שום שינוי כולל. כאילו לא היה מו"מ וכאילו אין בג"ץ.

עכשיו אפשר לעלות ברזולוציה.

אין שום שינוי כולל. כאילו לא היה מו"מ וכאילו אין בג"ץ.
לא רק שכאילו לא היה כלום, ובעיקר כאילו לא השגנו כלום בפגישות עם גב' דנילוב, וסליחה אם אני פוגעת במישהו. אני יודעת שעבדתם קשה מאוד, ובכל זאת - מה, הם לא שמעו על הגישה שלנו, על האמונות הרווחות בקרב המחנכים מהבית בישראל?
אלא שעכשיו, נראה שנוהל מחמיר שהיה באיזה מחוז לגבי פירוט של תוכניות לימודים, דרכי הערכה ושיטות עבודה עומד להיות מיושם בכל הארץ - הצילו!!
אני כמעט מקיאה, תסלחו לי, מקריאה של תוכניות הלימודים שהם מציעים בנספח. שי דברים שאני מוכנה לכתוב כדי להיות בסדר, אבל תוכניות מהסוג הזה גם בשביל אישור אני לא מסוגלת להוציא מתחת ידי.

זהו, פרקתי, אפשר לעבור לפרקטיקה - איך אנחנו משתמשים בבגץ של יום שני כדי לנער את עצמנו מהנוהל הדרקוני הזה? זה נראה כאילו אנחנו מתחילים מהתחלה, לא?

כל משפחה שעדיין לא הצטרפה לעתירה מוזמנת לעשות זאת כעת. אנו זקוקים לתומכים נוספים!
האם זה עדיין רלוונטי?

האם זקוקים רק לנוכחות או גם צריך לענות על שאלות?
חוץ מנוכחות - איך עוד אפשר לתמוך?

איפה כתוב הנוהל החדש?

כן, זה בהחלט רלוונטי.
לא צריך לענות על שאלות.
חוץ מנוכחות -- אפשר גם להצטרף לעתירה. פרטים אצל סשה 054-7776459.

הנוהל החדש כתוב החל מעמוד 5 והלאה במסמך שבקישור שמופיע למעלה.

הסתכלתי על תכניות הלימודים שהם מציעים.
אלה בהחלט דברים שאני יכולה לספר בלשון עבר, אבל מסרבת לתכנן.
עם זאת, אני לא רוצה לתעד כמו שהם מציעים (הערכה באמצעות צפיה ורישום). נותן לי תחושה של עבודה כפקיד ממשלתי.

ההצעה שלי :
הנה הם נתנו לנו שתי דוגמאות מעוררות השתאות (כתבתי נכון?),לאיך ללמד את ילדינו היקרים,וגם כתבו כל מני מילים מופלצות ובעיקר 'רפלקציה'...
אז מה שנראה לי שכל משפחות החינוך הביתי יעשו 'העתק והדבק' של שתי הדוגמאות האלה לטפסים שלהן.

אם ישאלו אותי למה כתבתי ככה :
אני פשוט יכולה להגיד שמרוב שאני מלמדת כל כך הרבה דברים את הילדים שלי, אין לי זמן לעסוק בכתיבה תמה.
בשביל זה יש הרבה אנשים מוכשרים במשרד החינוך שידיהם פנויות מטיפול בילדים כבר הרבה זמן,ומשכורתם ,שמגיעה הישר מכספי המיסים שאני משלמת ,מצדיקה את השימוש שלי בכתובים המבריקים הללו.

ועוד כמה דברים קטן:
לילד תהיה גישה למשאבי בי"ס-למה שאני אדאג לזה?
להראות כמחזרת על הפתחים?!-אני מצפה להזמנה בכתב מבית הספר שמקבל תקציבים נאים עבור הילד שלי לבוא למעבדה בתארכים ובשעות ,הצגות תרבות וכ'.

ועינין הביטוח :מה קרה לביטוח שחל על כל ילדי מדינת ישראל?,האם הם מפסיקים לנו אותו?

והכי חשוב: תיכננו טיול לאגמון החולה:
גם צפרות , גם פעילות גופנית רכיבתית,גם חברה וגם פיקניק,הרי אצלנו הצד הקולינרי מטופח גם כן.זה יוצא בדיוק ביום של הבג"ץ.
אני לא יכולה לדחות .
אולי זה יעזור לכל המכובדים להכנס למכונית ולראות איך מעבירים יום שלם חף מכל חירטטוי שכל ומילים גבוהות ,פשוט חיים.

לי זה נראה כמו התקדמות.
כל העניינים הפרצדורלים זה בגלל שמדובר בגוף גדול וככה זה עובד. עם סטנדרט. קוביות שיש למלא.
דרכי ההערכה הן לבחירת ההורה ובעיני "התבוננות" (שרובנו עושים די הרבה) היא דרך הערכה נהדרת.
אני מתכננת להמשיך לכתוב תכנית חומש במקום תכנית שנתית והשנה גם אוסיף הערכה של הידע של הבכורה בחלק מהתחומים.
הענין הזה עם 55% מתכנית הליבה זה לא סיפור מסובך. נראה לי שקשה לא לחפוף לה בחלקים נרחבים. זה לא שהליבה היא כולה תלמוד וסינית...

לא יאומן.
וחוץ מכל ענייני הבחינה והערכת הידע של תלמיד וכל זה, הם עוד כותבים שהם מרשים לעצמם לדבר עם הילד בנוכחות הוריו או בלעדיהם!!! לא חוקי בעליל.

מה עם הביטוח, באמת?
יש אפשרות להצטרף איפושהו לביטוח הקיבוצי הזה שיש במוסדות?

מה עם הביטוח, באמת?
ביטוח תאונות אישיות לילדים אפשר (וחשוב) לעשות דרך בית הספר שאליו רשומים (אם אתם רשומים) או דרך חברת ביטוח פרטית.

דרכי ההערכה הן לבחירת ההורה ובעיני "התבוננות" (שרובנו עושים די הרבה) היא דרך הערכה נהדרת.
עוגיה, העניין הוא שאני לא רוצה להעריך את הילדים שלי. הלמידה שלהם היא אחריות שלהם בלבד. לא שלי. נכון שאני יכולה לעשות זאת בלי שהם ירגישו, למשל, אבל זה לא העניין. אני לא רוצה לעסוק בכלל בכלל במה הם למדו, כמה, מתי, באיזה קצב, מי יותר ומי פחות וכן הלאה.
צריך להבין שאם אני מעריכה את הלמידה שלהם אני נותנת פתח למשרד החינוך - או במלים אחרות למפקחת - להשוות את הידע שלהם לזה של ילדים אחרים בגילם שהולכים לבית הספר.

יש אפשרות להצטרף איפושהו לביטוח הקיבוצי הזה שיש במוסדות?
כן, במועצה.

אבל עוגיה,
אני לא עושה תכנית.
יד על הלב, יש לך מושג מה הבנות שלך ילמדו חדש במהלך השנה הבאה?
ומאידך - כמה ממה שהבנות למדו בשנה החולפת היה מפתיע, מעורר התפעלות, ובחיים לא היית יוזמת בעצמך ללמד את זה?
וזה יכול להיות אפילו במצב בו הורים כן יוזמים למידה של ילדיהם.

וגם - התבוננות זה סבבה. הם רוצים גם רישום.

---

אילה, הרגתותי עם הקופי-פייסט שלך.

אגב, הקריאה בנהלים הזכירה לי שאנחנו כן זכאים לקצבת ילדים: הילדים רשומים לבי"ס

חוזרים לזה שההתיחסות לחנ"ב כאל פטור מחוק חינוך חובה לא נראה לי.
_{(מה זה התגובה המשפטית המגוכחת הזאת שמסרבת לדון בפרטים?)}

אני מצטט מעמוד 13 במסמך:
הקריטריון לאישור חינוך ביתי הוא...: הבטחה שהילד נחשף לתחומי ידע שונים בהקף של 55% לפחות מתחומי הידע בתוכנית היסוד (הליבה) של משרד החינוך על פי מבנה האשכולות, ...

בהמשך אותו העמוד מופיעים ארבעה אשכולות לחינוך הקדם-יסודי וארבעה אשכולות לחינוך היסודי והעל-יסודי.

השאלה המשתעלת היא: איך הם מודדים את האחוזים?
אם הם מודדים כמה אשכולות מיוצגים בתוכנית הלימודים, אז "יותר מ- 55%" כאשר יש ארבעה אשכולות זו פשוט דרך מסובכת לומר "לפחות שלושה אשכולות".
אם הם מודדים בצורה אחרת, צריך להבין מה הם מתכוונים.

מישהו יכול לשפוך אור על הנושא?

אני רואה החמרה.
שלא לדבר על חוצפה:
הם מיהרו לשנות את הנהלים - לרעה! והנהלים לא פחות מגוחכים מקודם - אבל טוענים בפתיח שהבג"צ הוגש נגד החוזר הקודם, שהם שינו (נכון לתאריך שאחרי הדיון!), ולכן צריך לבטל את העתירה שלנו. באמת!

אז ככה:

• שוב התפיסה המופרכת הטוטאליטארית שלפיה אני צריכה אישור מהם לחנך את ילדי, ואם הם לא מרשים לי, אז אני צריכה למסור את הילדים שלי להם (סעיף 2 וסעיף 3.1).

• הפירוט של הנושאים (סעיף 3.4 ב') עומד בסתירה לתפיסות החינוכיות והלימודיות שלנו. חלק מהמטרות שרשומות שם, הממ, לדעתי גם בתי הספר אינם משיגים. טוב, מצד שני גם שם הם מנסחים אותן כמטרות וטוענים שהם פועלים להשגתן...

• איפה הסעיף שבו מתייחסים לפטרונות, להתנשאות, ולתפיסת משרד החינוך שהם מחזיקים בידע ה"נכון" כיצד לחיות וכיצד ללמד "כישורי חיים"? לא ראיתי שום הוכחה להצלחתם בתוצרי המערכת שלהם.

• מה זה "פסיכולוג חינוכי" ולפי מה הוא מסוגל לבחון את מה שכתוב בסעיף 3.6 ג'? באותה מידה ובאותה הצלחה גם פקיד הבנק שלי יכול לבחון אותם דברים (לפקיד הבנק יש יותר סיכוי סטטיסטי לשכל ישר וליכולת הערכה ריאליסטית).

• דו"חות תקופתיים היו גם קודם? אני כמו תבשיל קדרה: לא מעוניינת לעבוד בשבילם.

• בדיקת תוצרי הלמידה: מנוגד לתפיסתנו הפדגוגית.
• אם הילד רשום לבית ספר, ומשתתף בפעיליות של ביה"ס - למה נדרשים ההורים לבטחו בביטוח תאונות אישיות? זו אחריות בית הספר! אם הילד רשום, אז הוא ככל תלמיד כשהוא מבקר בביה"ס!
• למה מבנה האשכולות של משרד החינוך רלבנטי לחינוך ביתי? תפיסתי הלימודית כופרת בחלוקות המלאכותיות הללו של הידע.

• סעיף 4: קיום שיחה עם הילד, בנוכחות ההורים ובלעדיהם! לא מקובל מכל וכל.

• להראות מה הילד יודע? שוב, התנגדות מכל וכל לבחינת הילד או ידיעותיו.

• יש בסעיף 4 למעשה הבהרה שנציגי משרד החינוך יכולים לבחון את הילד ואת הוריו גם יחד.

• "קשר עם אחרים": אוקיי... הזוי... מגוחך... כרטיסי משימות? יש פה גם אי הבנה בסיסית לגבי החיים במשפחה. פשוט הזוי, אין לי מלים. אני כמובן גם מתפעלת מהכישרון שמערכת החינוך כה מטפחת: לקחת דברים יומיומיים בסיסיים ביותר בחיים נורמליים, ולהציג אותם בצורה מנופחת ופלצנית כדי שייראו לא כמו "החיים" אלא כמו "משימות לימודיות". אז נכון, גם אנחנו יודעים לשחק בקקי, אבל למה?!

וזוהי רק ההתחלה לה לה לה של כל הקושי מול הממסד. עכשיו הם יכנסו לקטנות ויבדקו מי ההורים מה צבע העינים ולאיזה עדה הם שייכים.
ששאלו את השאלות על הבג"ץ ולא היו תשובות הנה מתחיל הבלאגן לצאת וכדור השלג מתגלגל במלוא עוצמתו.
ערב טוב.

רקע מקדים:
יש להציג את נושאי הלימוד לפי ההירארכי הבאה: בכל אשכול להציג את הנושא או הנושאים שיילמדו, ובתוך כל נושא - רשימה שנקראת "התוכן".

ההסתייגות העיקרית שלי היא כדלקלן:
הלימוד בבית הספר מתבסס על שיעור שתוכנו נקבע מראש על ידי המורה.
הלימוד בחינוך הביתי מתבסס על אינטראקציה שבה העניין שמביע הילד משפיע ולעיתים קובע את נושאי הלימוד.
אם נתייחס לתוכן המוצג בעמוד 16 בנושא התחבורה שבתחום מדע וטכנולוגיה,
אפשר שהילד יתעניין ברשימה המוצגת כאן - מפת דרכים, העברת מים, מנועים, מכונות כרטיסים, לוחות זמנים (קדחת. לוחות זמנים כנושא לא מעניין אף ילד), אפשרויות לניהול תחבורה ו-בטחון ובטיחות.
אך אפשר שהילד יתעניין בקבוצה אחרת לגמרי של נושאים, והלימוד יעסוק בהם (דוגמאות בהמשך).
לכן אין אפשרות להציג מראש את התוכן בתוך הנושא.
יתר על כן, יכול להיות שבתחום תחבורה יתעניין הילד בנושאים אחרים לגמרי:

• המרכבות הרומיות, הספינות הויקינגיות, מזחלות שלג, וממשק נהג-מכונית.
• עלות והחזר על השקעה בבניית תשתית תחבורה, התפתחות הנמלים בארץ ישראל, תכנון מטוסי נוסעים ובאכיפת חוקי השייט

ברמה הבאה, יכול להיות שבאשכול המדע והטכנולוגיה הוא לא יתעניין בכלל בנושא התחבורה, אלא באופטיקה, בתורת החבורות, ברפואה פנימית, בתוכנה או באסטרונומיה. כיוון שהנושא לא ידוע מראש, גם התוכן לא יכול להיכתב.

ברמה העליונה מבין אלו שברור לי שצריך להציג במשפט: יכול להיות שבשנה הנוכחית הילד יקדיש עצמו לנגינה, ואת מה שחסר לו באשכול המדע והטכנולוגיה ישלים בהמשך.

ברמה שאולי לא כדאי להעלות כאן - כל הדגש של החינוך האפור על ידע, במקום על מיומנויות, הוא פארסה.
כתבתי כבר על הנושא בדף הכנה לחיים בחינוך ביתי.

זה כל כך עצוב לי לקרוא
כאילו, מצד אחד- יש אישור, מצד שני- מכניסים את ביה"ס הבייתה
אז מה עשינו בזה?

הילדים שלי כרגע בגנים לחצי יום (פשרה בין לא לשלוח בכלל שלי לבין לשלוח ליום מלא של האיש), אבל אני סוף סוף מצליחה לשכנע אותו להשאיר אותם בבית בשנה הבאה, ועכשיו...
ממש לא מתאים לי שיבחנו את הילד שלא בנוכחותי. לא מתאים לי למלא טפסים. לא מתאים לי אווירת בי"ס בבית. לא מתאים לי שיתייחסו אלי כמו לפושעת. אוףףףףף. מרגיש כמו אונס
לכולכם, אתם פורצים את הדרך לאלה מאיתנו ש(כמוני) לא היו חושבים בכלל לצאת מהמסגרות ולעבור על החוק, רחמנא ליצלן...
(ז"א חושבים, מפנטזים- כן, בפועל- לא יודעת אם הייתי הולכת בדרך זו אם לא הייתם שם לפני. אז תודה @})

בא לי להגר לחו"ל, בשביל להגן על הילדים.

התרשמותנו:
לא נראה שהם הבינו מה זה חינוך ביתי. הם מצפים שנעשה בית-ספר בבית, כלומר ההבדל בין חינוך ביתי לבי"ס הוא במספר התלמידים, בזהות המורים ובמבנה שבו יתבצעו הלימודים. אה, וגם בכך שהמורים עובדים מאוד קשה בהכנת תוכניות לימודים ודו"חות אבל לא מקבלים משכורת.

הערות ספציפיות:
סעיף 3.1. ב+ג. "תשובה לבקשה לחינוך ביתי תינתן תוך 3 חודשים+ חובת ההורים להבטיח שהילד מבקר במוסד חינוכי מוכר".
זה אומר שהילד חייב להיות לפחות חודש אחד בבי"ס מבחינת החוק, עד שתתקבל תשובה, בהנחה שהגשת הבקשה הראשונית תתבצע בקיץ כך שתכלול את החופש הגדול. לא סביר. מי שמעוניין בחינוך ביתי לא ישלח את ילדיו למערכת החינוך, ואם עד היום היה מתחת לרדאר של משרד החינוך הוא לא יצא משם כדי שהילדים ילכו לבי"ס עד שיתקבל אישור רשמי למה שמתבצע בפועל. זה בלי לדבר על כך שהמדינה צריכה את האישור שלי לקחת את הילד שלי ולהכניס אותו למערכת החינוך הממלכתית, ולא להפך. בסעיף 3.12 מדברים על חידוש האישור תוך חודשיים, וזה כשהם צריכים לשיטתם לבדוק תוצרים ועניינים, כלומר הם יכולים לעשות את זה בפחות זמן.

סעיף 3.3.ד "משך האישור לא יעלה על שנתיים". האם אני פרנואידית או שגם לכם ברור שזה יהיה רק לשנה במקרה הטוב? חוץ מזה שבסעיף 3.12 מסתבר שיש חרב מונפת מעל ראשינו בכך שהמפקח רשאי לבטל את האישור אם לא התקבלו התוצרים במועדם או מכל סיבה אחרת שהיא.

סעיף 3.4.ב. לא ברור לי איך מחשבים את האחוזים המדויקים של חשיפה לאשכולות. לא שזה מטריד אותי, הרי כולנו נחשפים להם בחיי היום יום.
כל הניסוח יוצא מנקודת הנחה שאנחנו מגדלים סוציומטים שאין להם כל קשר לחברה ולאחרים. אני כמעט נעלבת, כי הרי ביה"ס הוא המקום ללמוד להיות חזק על חלשים וכו'. הילדים שלנו יודעים איך להיות בני אדם.
כל הדיבורים על דרכי הערכה ופירוט תוצרים מראים שהם חושבים שזה בי"ס בבית.

סעיף 3.5 בגדול, כנראה שאנחנו מתנדבים במערכת החינוך, וצריכים כמו כל מורה להכין מערכי שיעור, תכניות לימודים ולכתוב תעודות. <לסלעית יש תעודת הוראה אז היא יודעת על מה היא מדברת>
אם זה ככה, אין ספק שמישהו צריך לשלם לנו על העבודה הזו שאנו עושים למען המעקב של משרד החינוך שאין לה ולהשקפתנו החינוכית ולא כלום.
אני רוצה לחדד. אם במקרה מישהו שמחנך בבית ונוקט בגישת הום סקולינג ולא אנסקולינג ורוצה באמת לעשות מה שהם מבקשים, יש פה עומס עבודה מטורף מבחינה זו שאמורים לכתוב תל"א (תכנית לימוד אישית), להכין מערכי שיעור, להעביר אותם ולתעד את התוצרים להמון מקצועות. אין זמן לזה, בחיי. הילדים בבית וזה פשוט לא אפשרי. יש לי היכרות מקרוב עם משרד החינוך ודרכי העבודה בבי"ס, זה פשוט משהו לא סביר ברמות.

סעיף 3.6.ה. שוב, לוח מועדים למעקב תקופתי ותוצרי למידה. אין לזה ולהשקפתנו החינוכית ולא כלום.

סעיף 3.6.ו. האישור יוארך רק אם ישתכנעו שהתכנית שהוצגה הושגה. ואני שואלת - ובבי"ס, לא כל התלמידים מצליחים בכל המקצועות. מה עושים להם? שולחים אותם הביתה? מענישים את ההורים? את המורים? אז למה כאן אחרת?

סעיף 3.9 חוזרת על הערות ל 3.5 ול 3.6. אנחנו לא עובדים אצלם, וזו לא דרך החינוך שלנו.

סעיף 3.12 שימו לב - האישור ניתן לביטול בכל רגע. לא סביר.

סעיף 3.14 חזרה למוסד מוכר - מטילים פה אחריות עלינו, שאנחנו אחראים להשלמת החוסרים הלימודיים. שיעורים פרטיים? מה פתאום אחריות של ההורים? בשום מקרה שבו ילד עובר בי"ס וחסר לו חומר לא מוטלת חובה חוקית על ההורים לדאוג להשלמת פערים ואין שום סיבה שפה זה יהיה אחרת.

סעיף 3.15 קשר עם בי"ס וביטוח. הקשר תלוי ברצונו הטוב של מנהל ביה"ס וזה ממש לא סביר. אין לו כל אינטרס לעשות את זה, ולא סביר לגרום לילד שאמור לקבל חינוך טוב לשיטתם לא להבטיח את האפשרות שלו להשתמש בספרייה, במתחם המשאבים בביה"ס (מה שזה לא יהיה) או בפעילות חברתית שהם כל כך דואגים שיש לו חסך בה.
להפך, הייתי מצפה שביה"ס שאליו רשום הילד ישלח מכתבים להורים או יעדכן טלפונית כאשר יש אירועים כגון הצגות, קונצרטים, טיולים, סיורים וכד', ובהחלט הייתי מצפה שזה יעוגן בנהלים.
עניין הביטוח צריך להיות מוסדר כפי שהוא מוסדר לכל ילד אחר במערכת החינוך, וממש לא צריך ליפול על ראש ההורים לא מבחינה מנהלתית ולא מבחינה כספית.

סעיף 3.16 חיסונים. לא מטריד אותי, גם במערכת החינוך האחריות היא של ההורים וזו החלטתם אם לחסן או לא.

סעיף 3.17 שוב ביטוחים. כמו בסעיף 3.15 זה ממש לא תפקידנו ואחריותנו לבטח.

סעיף 3.18 מימון. נראה לי מינימלי שהמדינה לא תפגע בילד ולא תפלה אותו לרעה לעומת אחרים גם אם הוריו בחרו לחנכו בבית. תקציב לפעילויות תרבות כגון אלה שפירטתי בסעיף 3.15 (אם מנהל בי"ס לא חייב לאשר השתתפות הילד בהן) לחומרים מתכלים וכו'.

נספח ב' סעיף 4. בשום אופן לא מקובל שישוחחו עם הילד בלי הוריו.
בשום אופן לא מקובל שהילד בנוכחות הוריו יעמוד למבחן מולם ("הזדמנות להראות מה הילד יודע" עאלק).
סעיף 5. דוגמה 1. אתנחתא קומית. פה כבר צחקתי לשם שינוי. זה נורא עצוב שילדים בבי"ס צריכים ללמוד את זה. וביום ג' בין 11:00 ל 11:45. אם זה מה שהם מצפים אני באמת באמת לא יודעת אם יש עם מי לדבר.

ובקשר לדרכי ההערכה – לא אתעד את הישגי ילדיי ולא אערוך להם מבחני עט ונייר, ובכלל, לא מתאים לי.

אני חושבת שזהו. בגדול – אכזבה רבתי.

והמרגיעון "תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר" - למרות שבן הזוג טוען שמדעית זה לא ממש נכון.

מה נשתנה החוזר הזה מכל החוזרים???!!
אם אנחנו צריכים לעמוד בדרישות, אני דורשת הדדיות, קרי; מימון!
התחושה היא של "חוזה" חד כיווני בעליל.
שאלת תם, אמיתית, ללא ציניות בכלל: האם לזאת הובילו הפגישות עם דנילוב?
אלה הדברים שגובשו עם נציגי ח. ביתי?? אני זוכרת שבמפגש מקדים עם רועי שרון, עלו דברים שונים לגמרי, שדיברו על ש"פ.
כנראה פיספסתי משהו בדרך...

אוי!...רק עכשיו אורו עיניי! ההצעות לתכנית לימודים... מה הבדיחה העגומה הזאת?
"קשר עם אחרים, שעה שעתיים בשבוע" , הא!.. רבותיי, לדנילוב ומרעיה אין שמץ של מושג מהו חינוך ביתי. הרי מדובר כאן באבסורד.
שהרי כישורי חיים ניתן ללמוד רק עם מחברת ועט ומרשם שהכינה המורה (מבעוד מועד, כמובן) ..

המצב החמיר ונשאלת שאלת השאלות "אז מה עושים עכשיו?"

בא לי להגר לחו"ל, בשביל להגן על הילדים.
חו"ל זה מקום ענק (-: יש הרבה מקומות שגם שם מתקיימים נהלים מהסוג הזה ואף נוקשים יותר.
מה שנותן בכל זאת הרגשה טובה זה שאפשר לשלב חינוך ביתי עם בית ספר/גן (כי היו שמועות שאולי לא).

המצב החמיר ונשאלת שאלת השאלות "אז מה עושים עכשיו?"
מצטרפים לשאלה.

האמת, לא רע כל כך. לא שונה ממה שהיה באופן מהותי.
משרד החינוך מכיר באפשרות החינוך הביתי ומנסה להגדיר אותה כ
schooling at home שזה homeschooling קונבנציונאלי כמקובל אצל האמריקאים. מצד שני, אין שום הבנה לגבי האנסקולינג שהוא בפירוש אינו "בית ספר בבית"...
הייתי רוצה שחינוך ביתי לא יהיה פטור מחינוך חובה אלא נתיב אפשרי בחינוך חובה, זאת אומרת שנער בוגר חינוך ביתי יחשב כבוגר 12 שנות לימוד - בבית.
לגבי תוכנית הליבה- איזה יופי! ברצינות, הרי ביום יום של כולנו אנו מקיפים נושאים מתוכנית הליבה. כל טיול, כל יציאה מהבית, כל אינטראקציה עם העולם מעניק מגע עם כל נושאי הלימוד - באמצעות הסקרנות התמה של ילדינו. התוכנית המצורפת רק תקל עלי בתכנון וכתיבת הבקשה לאישור.

סלעית, תודה על ההסבר המפורט.

ההרגשה שלי היא כי זהו מעין הצעת הפתיחה למו"מ של משרד החינוך, אך בהיבט המשפטי, כלומר במנגנון של מי יותר חזק ולא של שיתוף פעולה.
מהשיחות שאז נערכו בבתים קיבלתי את הרושם שגברת דנילוב בעד שיתוף פעולה. מעניין כמה מהנוהל נכתב ע"י משפטנים וכמה היה יוזמה שלה
בכל מקרה, אני ממש לא בטוח שיהיה זה חכם להגיב פרטנית על נוהל זה.
אולי הרבה יותר נכון יהיה להציג את הנוהל שאנו חושבים שצריך להיות, ושמשרד החינוך יגיב להצעה שלנו (סה"כ נקודת המוצא שלנו היא חוק יסוד, והדרישה שלנו היא קיום מצד המדינה של חוק חינוך חובה [אנו רוצים שהמדינה תסייע לנו במסגרת הזרם הלימודי unschooling ] . לעומתנו, משרד החינוך מציג חוזר מנכל שמנסה להביא להתנערות של המשרד מחובתו לפי החוק)

בכל מקרה, להלן הערות פרטניות שלי למסמך:
למיטב ידיעתי, בית ספר שאינו מקיים את תוכנית הליבה לא אמור לקבל מימון ממשרד החינוך (וכנראה שזה לא תקף לבתי ספר חרדים).
כיוון שהם כותבים שילד בחינוך ביתי אינו מקבל תקציב ממשרד החינוך, הרי שאין הוא מחויב ללמוד את נושאי הליבה (ולכן גם לא להבחן וכד')

בעמוד 13 נכתב כי נדרש מההורים להוכיח גישה לספריה/מחשב ושאר אמצעי לימוד בית ספריים. אם כך צריכה להיות דרישה ממנהל בית הספר אליו רשום הילד להעניק גישה לכל האמצעים הללו (ע"י פנייה יזומה מצדו עם מערכת שעות לשימוש במתקנים).

גם אני מתנגד (כמובן) לכל דוחות ההתקדמות, רישום ותיעוד הישגים, ומבחנים תקופתיים.
אני מסכים שצריך למצוא דרך שמשרד החינוך מוודא שהילד אכן לומד משהו ולא נעול בצינוק כל הזמן, אולם המנגנון הקיים בנוהל נוקשה מדי

אם ניתן לבטל את האישור בכל רגע, וממילא אנו חייבים להגיש דוחות התקדמות תקופתיים, למה האישור מוגבל בזמן?
אם התנאי לאישור הוא השקפת עולמם של ההורים, למה האישור אינו למשפחה ?

נאמר כי על מנהל המחוז לענות על הבקשה תוך 3 חודשים, אולם הסנקציה על כך היא שאני חייב לשלוח את הילד לבי"ס - נראה לי לא הגיוני. הרבה יותר הגיוני זה שלאחר זמן זה יש אישור אוטומטי.
שלא לדבר על כך שמשרד החינוך צריך בעצם לבקש אישור ממני לקבל את הילד שלי לבית הספר ולא להיפך.

חידוש האישור מותנה בוידוא כי היעדים של השנה שעברה הושגו סעיף 3.7-ו
נשמע לי לא תקין, שהרי גם בבית ספר יש מנגנון של השארות כיתה אך עדיין בבית הספר.
לראייתי, צריך להיות סט דברים מינימלי שהם בגדר חובה, ורק אם לא עומדים בהם ניתן לשקול פתרון שיהיה זהה לפתרון מקביל עבור ילדי בית ספר שאינם עומדים בהגדרות אלה

ס. 2 ע. 6:
"סיכסוכים בין המורים לבית הספר לא יהוו עילה לחינוך ביתי"
נשים לב שכך זה היה במקרה של ילד בשם תומס, או לפחות חיכוך בין הילד לבית הספר.
בכיתה א המורה נזף בו "אתה שואל יותר מדי שאלות. ראשך נבוב!".
כעבור שנים הפך תומס לגדול הממציאים בתולדות האנושות.

יש איזו חוסר קונסיסטנטיות בין הסיבה המרכזית לחינוך ביתי, שהיא "תפיסת עולם מגובשת ביותר של ההורים", לבין הגשת הבקשה שהיא לכל ילד בנפרד.
האישור צריך להינתן להורים, לא לתוכנית הלימודים.
אם בכל זאת רוצים לבחון את תוכנית הלימודים של כל ילד בנפרד, אז יש לבחון את כל הבקשות של אותו הילד.
כמו כן, הביקור צריך להיות משותף לכל הילדים, ככל האפשר.

למעשה כל התפיסה שמציגים נציגי הביורוקרטיה היא שמה שמאשרים זה בעיקר את תוכנית הלימודים, ופחות את המסוגלוּת של ההורים להחזיק חינוך ביתי.

---

עלולים הדברים להגיע לידי כך שהורים המלמדים שני ילדים בחינוך ביתי, אחד בגיל כיתה א ואחד בגיל כיתה ג, יקבלו אישור לילד בכיתה א, כי יש להם כבר נסיון בחינוך ביתי של ילד בגיל זה, אך לא לחינוך ביתי של הבכור, בגלל העדר נסיון.

---

אם המבנה הכללי נשאר (אישור נפרד לכל ילד), אז כדאי להוסיף:
תוכנית שאושרה על ידי במחוז אחד תתועד כתוכנית מאושרת במשרד החינוך.
מבחינת המשרד - מדוע שהתוכנית תעמוד שוב לבחינה כאשר יבואו ההורים לאשר את אותה התוכנית לאח השני? ואם הם עברו מחוז - האם פתאום התוכנית נפסלת?
מבחינת הקהילה - זה אומר הקמת מאגר טקסטים שמשרד החינוך מסוגל לחיות איתם בלי להטריד את ההורים.

---

שווה לחשוב על דרישה להכניס את נציגי הקהילה לדיונים.
נציג כזה יכול להשפיע הרבה על צורת החשיבה של הדנים, ולהסביר להם מה זה חינוך ביתי.

נזכרתי במשהו שלא זכור לי שראיתי התייחסות אליו (תקנו אותי אם אני טועה)
ילדי בי"ס מכיתה ב' או ג' ואילך יכולים לעבור מבחנים ולהשתתף יום בשבוע בלימודי מחוננים. הלימודים נעשים יום בשבוע באחד מבתי הספר בעיר אבל בנושאים לא "רגילים", במתכונת שונה מלימודים רגילים, ובלי דברים שיוצרים עומס בבית (שיעורי בית, מבחנים וכו').
הייתי שמחה מאוד לראות התייחסות להשתתפות של ילדי חנ"ב המעוניינים בכך. שזה לא יהיה תלוי ברצון הטוב של מישהו אלא שזה מעוגן בנהלים, כך שאם ילד רוצה יודיעו לו מתי ואיפה המבחנים, ובהנחה שיעבור אותם הוא יוכל להשתתף בחוגים ויקבל אותו סבסוד כמו תלמיד בי"ס רגיל. תודה.

מבחינת הקהילה - זה אומר הקמת מאגר טקסטים שמשרד החינוך מסוגל לחיות איתם בלי להטריד את ההורים.
המשרד יטריד ועוד איך כי עלינו החובה לספק דו"חות התקדמות, ואם לא נציג אותם בזמן, האישור יבוטל.

אם הילד רשום לבית ספר, ומשתתף בפעיליות של ביה"ס - למה נדרשים ההורים לבטחו בביטוח תאונות אישיות? זו אחריות בית הספר! אם הילד רשום, אז הוא ככל תלמיד כשהוא מבקר בביה"ס!
כל תלמיד שמבקר בבי"ס משלם תמורת ביטוח תאונות אישיות שהוא מבוטח באמצעות הרשות המקומית.

_למיטב ידיעתי, בית ספר שאינו מקיים את תוכנית הליבה לא אמור לקבל מימון ממשרד החינוך (וכנראה שזה לא תקף לבתי ספר חרדים).
כיוון שהם כותבים שילד בחינוך ביתי אינו מקבל תקציב ממשרד החינוך, הרי שאין הוא מחויב ללמוד את נושאי הליבה (ולכן גם לא להבחן וכד')_

אם לא מקיים תכנית ליבה אז לא מקבל תקציב.
אבל - לא נגזר מזה הכיוון ההפוך (אם לא מקבל תקציב אז לא מקיים ליבה).
זה לוגיקה לא פוליטיקה.

בכל מקרה נראה לי הגיוני שברגע שמתחילים בין משרד החינוך והורי החנ"ב יחסים של פיקוח ועמידה בדרישות תכנים ודיווח על הישגים (שזה, עם כל הגמישות המוצגת בבחירת החומר ודרכי ההערכה, מה שעולה מהמסמך) אז גם צריך להיות תקצוב של "בתי הספר הזעירים".

מה שעולה מהמסמך זה לא מה שהבג"צ מנסה להשיג.
יש פה התקדמות אבל זה בבחינת צעד ראשון. יש עוד הרבה צעדים קדימה.
הורי החנ"ב בעיקר נדרשים פה למיני מאמצים ופיקוחים אבל אין פה שום נתינה מצד משרד החינוך. הם רוצים לוודא (בדרכם המיוחדת) שהילדים שהילדים לא יגמרו בורים אבל לא נוקפים מצדם שום אצבע כדי לסייע לזה לקרות (ויש הרבה דרכים).

חוזרים לזה שההתיחסות לחנ"ב כאל פטור מחוק חינוך חובה לא נראה לי.
נראה לי שזה העניין העקרוני, לא? האם אנחנו צריכים לעמוד בקריטריונים של בי"ס (ובלי שום תקציב!) או שזו זכותנו, והפיקוח יהיה בדוגמת ביקור ראשוני וקבלת דיווח בסוף כל שנה מה נלמד. על זה בעצם הוגש הבג"צ.

_הסתכלתי על תכניות הלימודים שהם מציעים.
אלה בהחלט דברים שאני יכולה לספר בלשון עבר, אבל מסרבת לתכנן._
מסכימה.

בנוהל החדש האישור תלוי בעיקר בהרבה תכנון והכוונה מראש, בהשגת תוצרים, תיעודם ודיווח עליהם. זה לא דבר אפשרי בבית ספרנו.

_אם לא מקיים תכנית ליבה אז לא מקבל תקציב.
אבל - לא נגזר מזה הכיוון ההפוך (אם לא מקבל תקציב אז לא מקיים ליבה)._
וכנראה שגם לא נגזר "מקיים ליבה מקבל תקציב", ואולי גם על זה צריך ללחוץ?
כל מי שיראה בדיעבד בסוף שנה מה הדברים שנלמדו, בהנחה סבירה שהם ייפלו בקטגוריות המכונות ליבה, אמור לקבל תקציב על השנה שעברה. למה לא?

_נזכרתי במשהו שלא זכור לי שראיתי התייחסות אליו (תקנו אותי אם אני טועה)
ילדי בי"ס מכיתה ב' או ג' ואילך יכולים לעבור מבחנים ולהשתתף יום בשבוע בלימודי מחוננים. הלימודים נעשים יום בשבוע באחד מבתי הספר בעיר אבל בנושאים לא "רגילים", במתכונת שונה מלימודים רגילים, ובלי דברים שיוצרים עומס בבית (שיעורי בית, מבחנים וכו').
הייתי שמחה מאוד לראות התייחסות להשתתפות של ילדי חנ"ב המעוניינים בכך. שזה לא יהיה תלוי ברצון הטוב של מישהו אלא שזה מעוגן בנהלים, כך שאם ילד רוצה יודיעו לו מתי ואיפה המבחנים, ובהנחה שיעבור אותם הוא יוכל להשתתף בחוגים ויקבל אותו סבסוד כמו תלמיד בי"ס רגיל. תודה._
נכון שבמסמך אין לזה התייחסות. לפני מספר שבועות התקיים כאן באחד הדפים דיון סביב משפחה שהודיעו לה באופן לא רשמי שבתם תצטרך להפסיק להשתתף בתוכנית, וילדים אחרים מאותו אזור לא הסכימו לקבל לתוכנית.. .משהו ששווה לבדוק.

המשרד יטריד ועוד איך כי עלינו החובה לספק דו"חות התקדמות, ואם לא נציג אותם בזמן, האישור יבוטל

סלעית,
נקודה טובה, אבל הפתרון הוא אותו הפתרון:
להקים מאגר של דוחות התקדמות לשימוש חוזר.

לגבי הצד המוסרי:
הדרישה של משרד החינוך לתוכניות לימוד ודוחות התקדמות היא כל כך מנותקת ממהות החינוך הביתי וכל כך מופרכת בהקשר של חינוך ביתי, שזה דומה לדרישת דו"ח טיפולים למכונית המשפחתית.
לכן הדרך להתמודד בכך היא ההנחה שיש לנו עניין עם גחמן מנותק ובעל כח כפיה - ולספק לו טכנית, אך לא מהותית, מה שישביע את גחמותיו וימנע ממנו להפעיל את כוחו.
מבחינתי, הלגיטימציה המוסרית לספק את דרישותיו טכנית אך לא מהותית, נובעת מהשילוב של כח כפיה והעדר שיקול דעת (או שיקול דעת לא לגיטימי).

קראתי את הנהלים החדשים.
קודם כל, רואים שהושקעו בהם הרבה מחשבה, למידה, וכנראה גם ויכוחים ופשרות. במיוחד אני רוצה לציין לחיוב את ההכרה בגישות חינוכיות שונות (סעיף 3.4א), את חובת הפקידים לנמק כאשר הם מסרבים לבקשה לחינוך ביתי (3.2ב), את האפשרות לתת אישור לשנתיים במקום רק לשנה (סעיף 3.3ד), את פירוט הדרישות מהועדה המאשרת (סעיף 3.7), ואת הרמז ל-unschooling בדוגמאות לתוכניות לימודים (נספח ב).
ניכר שנעשה מאמץ אמיתי לכתוב תוכנית שתנצל את התנאים שמאפשר חינוך ביתי. יחד עם זאת, ניכר גם כי למי שכתב את הדוגמא אין נסיון מעשי בחינוך ביתי, וחבל שלא התייעצו עם ותיקי החינוך הביתי בכתיבת הדוגמאות האלה והנהלים בכללם. אולי אם היו עובדים בשיתוף היו מגיעים לתוצאה יותר מעשית.

אני מסכימה עם אמיר שיש טעם בהצעה משלנו לנהלים, אבל עד היום אף אחד לא שאל אותנו ולא התייחס להצעה לנהלים ששלחתי בזמנו. אני מבטיחה שברגע שנאתר איזשהו פתח לשמוע מה יש לנו לומר, ננסה להכניס בו כמה שיותר מידע.

בינתיים, אני אסתפק בהערות על הנהלים של משרד החינוך. אני מתנצלת על הניסוח הקר -- זה כדי שאפשר יהיה להשתמש בזה כבסיס למכתב רשמי.

---

בסעיף 2 (המבוא) כתוב כי חינוך ביתי יאושר רק אם להורים "השקפת עולם מגובשת ביותר השוללת חינוך במסגרת בי"ס" או אם יש נסיבות חריגות.
לפי ניסוח זה דווקא לאנשים נורמטיביים אין לאשר חינוך ביתי, כלומר לאותם אנשים שסביר שיתנו חינוך כזה שמקובל על אנשי משרד החינוך.
מצוין במיוחד כי "חילוקי דעות או סכסוכים בין ההורים לבית הספר לא ישמשו עילה לאישור חינוך ביתי". אבל הרי אם יש להורים השקפת עולם השוללת חינוך בבי"ס אזי מטבע הדברים יש להם חילוקי דעות עם בי"ס.

מן הראוי שכל המבוא הזה ימחק. מבחינה מעשית אין לו משמעות בשטח, ומבחינה פורמלית הוא מלא סתירות פנימיות ומזיק.

סעיף 3.1א מחייב את ההורים לרשום את ילדיהם לבי"ס למרות שהם בחינוך ביתי. אין כל הגיון ברישום לבי"ס עבור ילדים שאינם הולכים לבי"ס. גרוע מזאת, רישום כזה מחייב את מנהל בי"ס באחריות כלפי הילדים, וזאת למרות שאין לו כל יכולת למלא את מחויבותו כלפי ילדים שאינם חלק מבית ספרו.
ילדים בחינוך ביתי צריכים להרשם לחינוך ביתי, ולא להרשם באופן כוזב במוסד שאינו אחראי לחינוכם.

לפי סעיף 3ג, סחבת מצד המחוז מחייבת את ההורים לשלוח את הילדים לבי"ס, וזאת כל עוד פקידי המחוז ממשיכים בסחבת ולא ממלאים את תפקידם לטפל בבקשות לחינוך ביתי. מן הראוי שבעיות בפעולת המערכת הפקידותית לא יפגעו במהלך הלימודים הרגיל של ילדי החינוך הביתי, אלא שבמקרה של סחבת הילדים ימשיכו להתחנך באופן שמקדם את טובת הילד לפי שיקול דעת הוריהם, שהם בעלי הסמכות החוקית לקבוע את טובת ילדיהם (לפי פס"ד שמגר ע"א 2266/93).

לפי סעיף 3.3א יש למנהלי המחוזות סמכות לקבוע תנאים לאישור, אבל לא כתוב לפי מה. מנסיוננו בעבר, כאשר אין קריטריונים ברורים חלק מהפקידים מקשים באופן שאינו ענייני על משפחות שאינן נורמטיביות בעיניהם - חד הוריות, עולים, עניים. חשוב לקבוע קריטריונים ברורים כדי ששיקול הדעת לא ינוצל ככלי נגד החלשים.

סעיף 3.4א מחייב את ההורים לפרט את גישתם החינוכית. מנסיוננו, הגישה החינוכית עשויה להשתנות, בעיקר במשפחות חדשות בחינוך ביתי. יתרה מזאת, מחקר שנערך לאחרונה באנגליה הראה שיש מתאם חיובי בין השגי התלמידים בחינוך ביתי לבין גמישות בשיטות הלימוד (Rothermel 2004). לכן הדגש על גישה מגובשת סותר את הצורך בגמישות ובפתיחות ללמידה מצד ההורים.
אם מטרת הסעיף היא לוודא שההורים מתייחסים לחינוך ילדיהם ברצינות ומתכוונים לקחת אותו על עצמם באופן אחראי, הרי שהסעיף אינו ממלא מטרה זו אלא מחבל בה.

סעיף 3.4ב דורש חשיפה ל-55% מתוכנית הליבה לפחות, רכישת מיומנויות חברתיות, פיתוח ערכים חברתיים, וכישורים שונים. אבל לא מצוין באיזה אופן יבדקו הדברים האלה, לפי איזה לוח זמנים, ע"י מי ואיזו הכשרה יש לבודקים. (הערה זאת תקפה גם לגבי הפירוט בנספח ב)
במיוחד לא ברור איך הסעיף הזה מתיישב עם הגישה של unschooling, שבה לימוד הנושאים השונים נערך לפי לוח הזמנים הפרטי של כל ילד ולא לפי תוכנית מוכתבת ממקור חיצוני.

סעיף 3.4ב דורש גם חשיפה לילדים ולאנשים שמחוץ למשפחה. מן הראוי שמשרד החינוך יתמוך במאמץ משפחות החינוך הביתי לאפשר לילדיהן קשרים כאלה, ויעזור גם בקשרים בין המשפחות לבין בתי הספר והפרוייקטים החינוכיים במחוזות השונים, וגם בארגון מפגשים בין משפחות החינוך הביתי. כך יוכל המשרד לפעול באופן מעשי כדי לקדם את הערכים החשובים לו, ולנצל משאבים מנהלתיים ולוגיסטיים שיש לו ואין למשפחות החינוך הביתי. שנאמר: נאה דורש ונאה מקיים.
(אם יש צורך בפירוט כיצד משרד החינוך יכול בקלות לעזור בדברים האלה, אשמח לפרט.)

הרושם הכללי מסעיף 3.4ב הוא שכוונתו שההורים יצהירו שהם לוקחים ברצינות את חינוך ילדיהם. אם זו אכן מטרתו, הרי שזו אינה דרך טובה להשיג אותה.

סעיף 3.5 דורש מההורים לדאוג שלילדיהם תהיה גישה לספריות, מוזיאונים, ולמחשבים. מאחר שגישה כזאת אכן חשובה, ומאחר שתלמידי בתי הספר מקבלים הנחות בכניסה למוזיאונים ושמורות טבע, מן הראוי שגם ילדי חינוך ביתי יקבלו אותן הנחות כמו ילדי בי"ס. על משרד החינוך לדאוג באופן פעיל לעודד גישה לדברים שחשובים בעיניו.

סעיף 3.6 מחייב הקמת ועדה של 6 אנשים או יותר בכל מחוז לצורך טיפול בבקשות לחינוך ביתי. אבל מאחר שלאף אחד מהאנשים האלה אין הכשרה בחינוך ביתי, הרי שאף אחד מהם אינו מוכשר לטפל בבקשות לחינוך ביתי. איסוף מספר גדול של אנשים אינו מעיד על טיפול רציני, ואפילו ועדה של מאה אנשים שאינם מוכשרים לטפל בנושא לא תוכל לפצות על חוסר ההכשרה.
אני קוראת למשרד החינוך לבטל את הועדות האלה, שצורכות משאבים אנושיים יקרים אבל אינן מוכשרות למלא את ייעודן. במקום לכלות זמנם של כל כך הרבה אנשים עסוקים, עדיף להשקיע באדם אחד שישקיע זמן לרכוש הכשרה אמיתית בנושא, כולל תצפית לאורך זמן במשפחות חינוך ביתי ולימוד החומר המחקרי בתחום.

סעיף 3.8ד נותן בידי מנהל המחוז את ההחלטה הסופית לגבי האישור, וזאת למרות שאין לו אפילו את מעט הידע שיש בידי המפקחים, שהוא לא נפגש עם המשפחות, ושוודאי אין לו את הזמן להשקיע בלימוד רציני של הבקשה. מן הראוי שמי שיחליט יהיה זה שמכיר את העובדות מקרוב, ולא מי שאין לו כל מגע עם המשפחות ואין לו כל הכשרה בחינוך ביתי.

בסעיף 3.9א נאמר כי על ההורים לכתוב דוחות תקופתיים על התקדמות ילדיהם. לא רק שכתיבת דוחות כאלה באה על חשבון הזמן המוקדש לחינוך הילדים, אלא גם שלפי גישת unschooling דוחות כאלה מזיקים ללמידה עצמה, מאחר שהם שמים דגש על מה שנכתב בדוחות ובכך פוגעים גם בלמידה של מה שאינו נכנס לדוח (וכך מתויג כלא חשוב) וגם במוטיבציה הפנימית ללמידה של מה שכן נכנס לדוח (ומחליפים אותה במוטיבציה חיצונית וחלשה יותר).

סעיף 3.10 מציין במפורש שבמקרה של חשש לשלומם של הילדים, המפקח ידווח לרשויות הרווחה. סעיף זה מיותר מאחר שחובתו של כל אדם לדווח לרשויות הרווחה במצב כזה, בין אם הוא מפקח או לא. צירוף הסעיף לנהלים מעמיד את כל משפחות החינוך הביתי כחשודות מראש בהתעללות, וזאת ללא כל הצדקה. אין כל נתונים על ההתעללות בקרב משפחות החינוך הביתי שיצדיקו להציג אותן כחשודות מראש.

סעיף 3.15 מחייב את ההורים בביטוח תאונות אישיות לילדיהם. אולם כיום לא ניתן לבטח בביטוח כזה שלא במסגרת המועצות. יתרה מזאת, אם הילד רשום לבי"ס לפי סעיף 3.1א הרי שממילא הוא צריך להיות מבוטח ע"י המועצה, שגם מקבלת את תקציב החינוך עבורו. מן הראוי שהאחריות על הביטוח תוטל על המועצות, מכיוון שבידיהן גם היכולת לבטח וגם המימון.

סעיף 3.18 פוטר את משרד החינוך והגורמים החינוכיים האחרים ממימון הלימודים בחינוך ביתי. יחד עם זאת, הוא אינו פוטר אותם מקבלת תקציב החינוך של ילדי החינוך הביתי. ראוי שמשרד החינוך והמועצות ימצאו לתקציב הזה שימוש מועיל שיעזור לחינוך הילדים, מאחר שזו מטרתו ולשם כך הוא ניתן להם מאוצר המדינה.
עד היום משרד החינוך והמועצות לא הציגו שום דוח על השימוש שהם עושים בכספי החינוך של ילדינו, ולא הראו שהכספים האלה משמשים למטרה שלשמה נועדו.

בנספח 4 יש טופס בקשה לחינוך ביתי.
לפי הטופס זוהי בקשה לפטור מחוק לימוד חובה, ולא בקשה לחינוך ביתי. יש להכיר בכך שחינוך ביתי אינו פטור מחינוך חובה אלא דרך נוספת לקיים אותו.
כמו כן, הטופס דורש לפרט השגים מצופים, וזאת למרות שלפי גישת unschooling אין לחזות מראש את התוצרים, אלא הם נקבעים ע"י הלומד בצורה דינמית.
כמו כן, הטופס כולל דרישה לחתימת שני ההורים, בעוד שרישום לבי"ס מסתפק בהורה אחד. מן הראוי שרישום לחינוך ביתי ידרוש אותו מספר חתימות כמו רישום לבי"ס.

---

עד כאן ההערות שלי. הרושם הכללי שקיבלתי הוא more if the same, עם נגיעות קלות של למידה מצד כותבי הנהלים. אני שמחה שהם לומדים, אבל חבל לי שהם מתעקשים "אני לבד!" במקום להפגין בגרות ולעבוד איתנו יחד.

באמת מעניין שאין שום התייחסות לחוגים למחוננים, בניגוד לשמועות. אולי זה עובר כתורה שבע"פ?

אגב, הקריאה בנהלים הזכירה לי שאנחנו כן זכאים לקצבת ילדים: הילדים רשומים לבי"ס tongue
תבשיל, הרישום לא רלוונטי. הקצבה לא תינתן
"להורה שילדיו אינם לומדים באופן סדיר במוסד חינוך, כהגדרתו בחוק לימוד חובה;"

יונת,אני ממש מורידה את הכובע.
ראשית על ההערות והארות ,ושנית שיש לך סבלנות לכל הנוהל המשמים הזה.

בכל אופן, אני שואלת:
אולי נציד את שליחינו ,בנהל סביר .שהבג"ץ יחילט בין השניים.די בטוח שאנחנו יכולים לכתוב משהו עד יום שני(אלא אם כן הכינו כבר קודם).

more of the same זה בלשון המעטה.
נראה שהם מאוד השתדלו לצאת לידי חובה לצורך הבג"צ.
נראה לי שחשוב להביא לידיעת שופטי בג"צ את המחקרים שנעשו בנושא - אני בטוח שזה יבהיר את שיטחיות העבודה שמשרד החינוך עשה כאן.

יונת, ניסחת מעולה.ישר כח על ההשקעה המפורטת והעיניינית.

מן הראוי שהאחריות על הביטוח תוטל על המועצות, מכיוון שבידיהן גם היכולת לבטח וגם המימון.
המימון הוא ע"י ההורים.
אצלינו הגביה מסודרת דרך הארנונה.

יונת, אתם מכירים את הנהלים בטזמניה? אולי זה יוכל לעזור לכם בניסוח נהלים אלטרנטיבים. הם הקימו גוף מפקח עצמאי לחנ"ב, בו יושבים שלושה נציגי ממשל (שזו מומחיותם) ושלושה נציגים מטעם קהילת החנ"ב, והם אחראים על כל התהליך של בקשת אישורים וליווי משפחות.
אתר הועדה
attendance]הנהלים guidelines[/po]/compulsory enrolment and attendance

טוב, צ'יקצ'ק לא אוהב את הקווים התחתונים הכפולים בקישור שלהם. אם נכנסים attendance]לכאן guidelines[/po] , אפשר ללחוץ על הקישור הראשון ברשימה, Compulsory enrolment & attendance .

יש לי שאלה/אמירה:

האם המאבק שיחקק חוק אינו חרב פיפיות (מקווה שהשתמשתי בביטוי הנכון.....)? הרי כל עוד שאין חוק מוגדר, אנחנו הולכים בין הטיפות ומסתדרים, והשנים עוברות והילדים בינתיים בבית והכל סה"כ סבבה, לא? ברגע שיחקק חוק (במיוחד אם הוא יחקק מוקדם מדי, כשהנושא עדיין אינו מספיק מקובל ומוכר), אני חוששת מאד שזה יהיה חוק לרעתנו. לא רק באיזשהו "חוזר מנכל שכוח אל" יהיה כתוב שהילדים צריכים להיבחן, אלא זה יהיה ממש כתוב בחוק.

וברגע שיש חוק, כבר הרבה הרבה הרבה יותר קשה לשנות אותו.

ידוע לי למשל על 2 חוקים שבעיניי ממש גרועים שנחקקו בשנה-שנתיים האחרונות. כל אחד מהם נחקק (עד כמה שידוע לי) בנוכחות משהו כמו 15 חברי כנסת. כלומר: בחופזה ובפזיזות והופס.... כל עם ישראל אכל אותה.

אני מדברת על החוק נגד פרסום באי מייל, שהוא לדעתי חוק שממש פוגע בעסקים קטנים (והחוק הזה מתיר למשל פרסום פוליטי במייל, כך שאני ממשיכה - במיוחד לפני הבחירות - לקבל טונות ספאם שאני לא מעוניינת בו, רק שאני את העסק הקטן שלי כבר לא ממש יכולה לפרסם במחיר סביר). ואני מדברת על החוק ששינה בהרף עין ולפני שהספקנו להגיד ג'ק רובינסון את גיל חינוך חובה מגיל 16 והעלה אותו לגיל 18. ואני בטוחה שיש עוד המון חוקים כאלה שנחקקו ושינו את חיינו לרעה.

מכיוון שכרגע נושא החינוך הביתי אינו מוכר וידוע מספיק, אני אישית מאד חוששת שאם יחקק כרגע חוק אנחנו מאד מאד נצטער על כך.

קראתי את הדיון בוועדה בכנסת עם מלכיאור, ולבי נמלא הערכה עצומה וענקית לכל נציגי החינוך הביתי המקסימים והאכפתיים שעובדים כל כך קשה למען כולנו.

השאלה שלי (ואשמח לשמוע דיעות בעניין) האם לא עדיף ליצור מצב בשטח קודם, מצב שבו דה-פקטו לאט לאט יש עוד ועוד משפחות ללא אישור (או עם אישור), מצב שבו לאט לאט המשפחות לא נבחנות על הידע למרות החוזר, ואח"כ לאט לאט החוזר מנכל משתנה לטובה ועוד קצת לטובה ועוד קצת לטובה, ואז בחוזר כתוב שאין צורך להיבחן, ואז בחוזר כתוב שהאישור הוא לחמש שנים, וכו' וכו' וכו' שינויים קלים ועדינים והדרגתיים, ורק אח"כ, נניח בעוד עשר שנים, כאשר יהיו הרבה תקדימים משפטיים לטובתנו ותקדימים בשטח, רק אז ללכת על חוק. מה אתם אומרים?

עכשיו קראתי את החוזר מנכ"ל החדש. האמת? אותי אישית הוא לא מפחיד, ולא מעורר אצלי התנגדות. אולי בגלל שאני אמנית ההליכה בין הטיפות.....

אנחנו נוהגים ב-UNSCHOOLING קיצוני למדי. הילד עושה מה שהוא רוצה. ועדיין, אני לא רואה בעיה שלי לעמוד בחוזר הזה.

אתן דוגמה.

מה שהילד אצלנו עושה בפועל זה ככה:

(הבן המתוק שלי כרגע ליידי ועוזר לי לכתוב על ידי כך שהוא מביע את דעתו ומציע הצעות מה לכתוב לכם) (הוא בן 8)

בימים שבהם אני לא על המחשב, הוא יכול להיות על המחשב נניח 8 שעות ביום. הוא נכנס בעיקר לפורום שבו ילדים ובני נוער כותבים סיפורים המתרחשים בתוך עולם דמיוני (עולם המשחק TRAVIAN שבו כל ילד/מבוגר בונה לעצמו כפר, אוסף יבול ומשאבים אחרים, מקים צבא וכולי) וקוראים זה את סיפוריו של זה.

בימים שאני עצמי במחשב ואין לו מחשב, הוא קורא ספרים, כרגע בעיקר מסדרת ג'ינג'י של גלילה רון פדר.

בתחילת השנה כתבתי בתוכנית הלימודים שהילד יקרא.

כעת אני יכולה לספר ככה לאנשי משרד החינוך במסמך כתוב שאוצים להם כדו"ח תקופתי:

אשכול מיומנויות שפה:

1. שיעורי כתיבה יוצרת: כשלוש שעות ביום בממוצע (מה שנכון, כי יש ימים של 8 שעות ויש ימים של כלום) הילד לומד לימודי כתיבה יוצרת באופן עצמאי. הלימוד נעשה באמצעות אתר אינטרנט בו ילדים ונוער בגילאי 7 עד 18 כותבים סיפורים בנושאי פנטזיה, וקוראים זה את סיפורו של זה. בני קורא את סיפוריהם של הילדים האחרים ואף לעיתים כותב בעצמו באתר. על מנת לוודא כי למידה אכן מתבצעת, אני יושבת איתו מדי פעם והוא מראה לי את הסיפורים שהוא קורא וגם את אלה שהוא כתב.

1. פיתוח מיומנות קריאה: בני קורא כחמישה ספרים בשבוע בממוצע. כעת הוא מתמקד בסדרת ג'ינג'י של גלילה רון פדר. הוא מקדיש לקריאה כשעתיים ביום בממוצע. אני מוודאת שהלמידה אכן מתבצעת בכך שאני צופה בו כאשר הוא קורא. אני רואה שקצב הקריאה שלו מהיר ומשביע רצון. כמו כן מדי פעם הוא צוחק בקול כאשר יש קטע מצחיק, וכן מדי פעם מגיע אלי ומספר לי על דברים מרתקים במיוחד המתרחשים בסיפור. על בסיס אלה אני יודעת כי קיימת שם הבנה אמיתית, וכן על בסיס העובדה כי הוא מתלהב מאד לקרוא את הספר הבא בסדרה.

אשכול כישורי חיים:

1. אני מקפידה לשלוח את בני למכולת לפחות פעם-פעמיים בשבוע. באופן זה הוא לומד את חשיבות העזרה בבית, לומד לתקשר עם המוכר, לומד לקרוא וליישם את הרשימה הכתובה בפתק וכולי.

1. זהירות בדרכים: לפני כחודש התחלנו בנושא זהירות בדרכים. כפעם בשבוע, במשך כחצי שעה, אנו הולכים יחד ברחוב, ואנו מתרגלים חציית כביש באופן נכון. אני בודקת ובוחנת את שיקוליו, וכאשר אראה לאורך זמן כי הוא מבצע זאת כהלכה, ארשה לו לחצות את הכביש לבד.

אשכול אמנויות:

באשכול זה התמקדנו בחודש הראשון השנה. בחודש זה, כארבע שעות ביום בממוצע (5 ימים בשבוע) בני התאמן בתוכנת אנימציה ובנה אנימציות שונות.

(ואללה, אולי אני כבר אעשה העתק הדבק על זה לדו"ח האמיתי?)

בקיצור, אולי נסחפתי קצת..... אבל כתשובה לשאלה מה דעתי על החוזר מנכ"ל, אז נראה לי שאפשר בין הטיפות לחיות איתו ממש ממש בסדר. אני לא חוששת.

לינק לפורום עצמו : http://forum.travian.co.il/index.php

לינק לפורום הסיפורים : http://forum.travian.co.il/forumdisplay.php?f=61

אז נראה לי שאפשר בין הטיפות לחיות איתו ממש ממש בסדר. אני לא חוששת.
בעיני, זה לא הקטע.
גם אני לא חוששת P-:
אני פשוט לא רוצה לעבוד אצלם. זה מגוחך ומיותר בעיני. כל הגישה לא במקום בעיני. והשילוב של פטרונות ובורות עם חוסר הבנה בסיסי, בכלל מפיל אותי.
היות ודעתי על החינוך הממוסד היא שאין לו ברירה אלא להיות תמיד מינון כלשהו של "פטרונות ובורות עם חוסר הבנה בסיסי", כי על זה בנויה מערכת החינוך (לדוגמא מקבילה אני ממליצה על הספר "בגנות הפסיכותרפיה"), בחרתי לחנך את ילדי בעצמי.
אז עכשיו הם באים ומנסים גם על החינוך הביתי לכפות את הפטרונות והבורות שלהם? די, פשוט די.

אני רוצה מפקחת אחת שמבינה את החומר (למה מפקחת? מה, יותר טוב מפקח? למה אם זה מנהל הוא צריך להיות גבר?), ואליה שולחים מכתבים בנוסח:

שלום,
אנו מתכבדים להודיעך כי משפחתנו מקיימת חינוך ביתי החל משנת ת'....
נא רשמי את הילדים זיוה, ילידת שנת 19.., ת"ז 12345678, וזיו, יליד שנת 20..., ת"ז 87654321, כתלמידים בחינוך ביתי.
הדואר שלנו למשלוח כרטיסי התלמיד עבורם: ....
מסיבות אקולוגיות, נשמח לקבל הזמנות לפעולות של בתי הספר בקרבתנו לדואל ....
תודה,
משפחת זיוון

אם הם רוצים, הם יכולים לבקר כל משפחה חדשה ביקור קצר ידידותי כדי להכיר את ההורים ולראות במה אפשר לעזור (אולי נרצה תוכניות לימודים או רשימת ספרי לימוד מומלצים, ובחינוך הביתי - בעיקר מקומות שאפשר להשיג ספרי לימוד יד שנייה בזול או בחינם).
ביקור כזה גם מספיק כדי לבדוק אם צריך או לא צריך לשלוח קב"ס או לעזור יותר מקרוב למשפחה בחינוך ביתי שמרגישים שזקוקה לקצת יותר עזרה.

_יונת,אני ממש מורידה את הכובע.
ראשית על ההערות והארות ,ושנית שיש לך סבלנות לכל הנוהל המשמים הזה_

בשמת, כל מילה.
כך בדיוק זה צריך להיות. כל אפשרות אחרת היא רק פוליטיקה ושקרים.

מסכימה לגמרי עם מה שבשמת מציעה.
זאת ההצעה שצריך לתת בבג"ץ!

מבחינת משרד החינוך והמשפחות זה יחסוך אנרגיה .

צריך להחליט אם את הבן אדם שמעסיקים ב1/4 משרה לצורך העינין הם מסיעים לכל חור נידח בארץ,או שנותנים את ההנחיות למועצות המקומיות .
אף אחד לא צריך לכתוב תילי תילים של ניירת וגם לא לקרוא אותה.לאשר אותה או לפסול .

כן אני חושבת שיש מקום לקשר עם בית הספר המקומי,בגלל שכך אנחנו יכולים להנות מהסיבסוד של הסל תרבות ואם לא קיימת סיפריה ציבורית אחרת באזור,כמו שהיו מי שסיפרו שכך זה במקומם,להשתמש בשירותי הסיפריה או המחשבים.
כמובן שאני מצפה שהדברים יהיו מעוגנים בנהל כך שיקבלו אותנו בבית הספר בשיתוף פעולה.

גם אני מסכימה כמובן עם בשמת שזה החוק ההגיוני וההוגן והשפוי היחיד. אין ספק בכך. החשש שלי הוא פשוט שאם נילחם על חקיקת חוק ע-כ-ש-י-ו, כשהעולם לדעתי עדיין אינו בשל, אנו עלולים לקבל איזשהו פרנקנשטיין נוראי שאח"כ יהיה מאד קשה לבטל אותו. אני חושבת שיותר חכם (בקטע של "בכביש אל תהיה צודק היה חכם") זה ללכת בין הטיפות עוד איזה עשר שנים, עד שזה יהפוך למשהו הרבה הרבה הרבה יותר מוכר, ואז להלחם על חוק, ואז הסיכויים יהיו טובים שהחוק יהיה לטובתנו.

זה כמו רפואה אלטרנטיבית. לדעתי אם לפני 20 שנה היו נלחמים על חוק העוסק ברפואה אלטרנטיבית, היה נוצר חוק דרקוני למשל שכל מטפל אלטרנטיבי חייב תואר ברפואה. היום אפשר כבר לדעתי להלחם על חוק כזה וסביר שיהיה חוק שפוי.

אבל אני פתוחה כמובן להשתכנע שאני טועה.

טוב, סיימתי לעבור שוב על הנוהל החדש, וגם ישנתי עליו לילה, והנה הסיכום שלי:

אני לא אוהב את הנוהל הזה, הוא מעצבן אותי, גורם לי להרגיש כמו פקיד של משרד החינוך, ומרגיש לי כמו התערבות גסה באוטונומיה ההורית שלי. אבל יחד עם זאת אני חושב שהנוהל הזה מייצג שינוי חיובי משמעותי בתפיסה של משרד החינוך את החינוך הביתי.

אני לא אוהב את הנוהל הזה קודם כל כי הוא נוהל. אם להודות על האמת אז כל נוהל שקשור אלי אבל נקבע על ידי מישהו חיצוני היה מעצבן אותי. אני לא אוהב נהלים.

אבל בשביל להבין למה זה מייצג שינוי חיובי משמעותי בתפיסה של משרד החינוך צריך לעזוב לרגע את נקודת המבט האישית שלי, ולהסתכל על זה מנקודת מבטם. שימו לב מה הוועדה הזו עשתה:

• הכירה ב-Unschooling – אמנם לא בשמו, אבל כן בתיאורו (נספח ב' סעיף 1).
• הגדירה קריטריונים לאישור הבקשה (סעיף 3.4 ב', וגם בנספח ב' סעיפים 1-3). הקריטריונים המפורטים הם כאלה שלרוב הגדול של המשפחות לא תהיה בעיה לעמוד בהם, אבל הרבה יותר חשוב מהקריטריונים עצמם זו עצם העובדה שסוף כל סוף הוגדרו קריטריונים וזה לא נשאר פתוח לגמרי להחלטת המפקח הספציפי.
• קבעה שחוות הדעת של הוועדה הבוחנת את הבקשה צריכה להיות מפורטת (סעיף 3.7 ה'), ושדחייה צריכה להיות מנומקת (סעיף 3.2).
• קבעה שאי-אפשר לבטל אישור ללא שימוע להורים (סעיף 3.13).
• הגדירה מנגנון של ערעור על דחיית בקשה או על ביטול אישור, שלמעשה עוקף את דרגי היישום (המחוזות) ומגיע ישירות למי שאחראי על קביעת הנהלים ד"ר דנילוב (סעיף 3.11). אנחנו יודעים כבר זמן מה שכמעט אין לנו בעיה עם מי שקובע את המדיניות, אלא בעיקר עם מי שמיישם אותה.

פתחה אפשרות לדרכי פיקוח שונות בהתאם לבחירת המשפחה: הגדרת התוצרים הצפויים מראש, או הערכת ההתקדמות בדיעבד* (סעיף 3.4 ב' תבליט אחרון, וגם בפירוט "דוגמאות לדרכי הערכה" בסוף דוגמא 2 בנספח ב').

• פישטה את הפרצדורה – אפשרה אישור לשנתיים (סעיף 3.3 ד'), ותחמה את זמן הטיפול בבקשה ב-3 חודשים.
• הרחיבה את האפשרות לעשות חינוך ביתי גם במקרים של ילדים בעלי צרכים מיוחדים (סעיף 3.8).

יחד עם זאת, כפי שאנחנו מכירים היטב מהניסיון בשטח, הבעיה המרכזית עם הנוהל היא לא תכניו, אלא יישומו. בנושא הזה הנוהל הזה לא מכיל בשורה גדולה, למעט הגדרת בעל תפקיד חדש – רפרנט לחינוך ביתי – בכל מחוז. זהו למעשה עיגון בנוהל של דבר שקרה בפועל במחוזות כבר לפני למעלה משנה. זה אומר שמישהו בכל מחוז אמור לרכז את האישורים על חינוך ביתי במחוז, ולכן זה מאפשר צבירה של ידע, ניסיון והיכרות עם התחום ועם המשפחות. דנילוב הבינה שחוסר הידע של המפקחים בנושא החינוך הביתי הוא לרועץ, ולכן התחילה לערוך לרפרנטים הללו ימי עיון (בשנתיים האחרונות התקיימו כבר שלושה או ארבעה ימי עיון כאלה), ועתה גם לעגן את תפקידם בהוראות הקבע.

איפה הנוהל הזה לוקה?

• הנוהל מבוסס על מתן פטור מחינוך חובה, בעוד שהיה עדיף לנו בהרבה שחינוך ביתי ייחשב כדרך לגיטימית למימוש חוק חינוך חובה. זה כנראה דורש שינוי חקיקה – דבר שהיה במנדט הוועדה ליזום (או להמליץ לפחות), אך היא בחרה לא לעסוק בנושא זה.
• הנוהל לא מרכז את הטיפול בחינוך ביתי במקום אחד במשרד – אם כי נעשה צעד מסוים בכיוון זה עם הגדרת הרפרנטים, ועם הגדרת סמכות הערעור.
• הנוהל משאיר שיקול דעת רחב מאד בידי המחוזות.

הנוהל מעגן את סמכות הוועדה המחוזית לבחון את הילד* במסגרת ביקור הבית, ולכאורה נותן בידיה את הסמכות להיפגש עימו ללא נוכחות ההורים (לא לגמרי ברור הנוסח בנושא זה בסעיף 4 בנספח ב').

• הנוהל פוטר את המשרד מאחריות לספק שירותים לילדים שבחינוך ביתי (לדוגמא: השתתפות בתוכנית מחוננים).
• הנוהל משאיר על כנה את החובה להירשם לבית ספר. אני לא יכול להימנע מהמחשבה שזה קשור בתקציבים שמקבל בית הספר. (כפי שצוין כאן כבר קודם, חוק חינוך חובה מגדיר שהרשות המקומית תקבל כסף רק עבור ילדים המקבלים ממנה שירותים (קרי: רשומים לבית ספר).)

ויש עוד הרבה בעיות שהעלו כאן מגיבים אחרים.

---

לא היו לי ציפיות גדולות מהשינוי הזה בנוהל. הוועדה הזו שמעה אותנו פעם אחת בתחילת דרכה (לפני שנה וחצי), ומאז לא הסכימה לשום אינטראקציה איתנו. היינו אמנם בקשר עם דנילוב לאורך התקופה, והבנו ממנה שהיא הייתה רוצה לשתף אותנו יותר מאשר אפשרו לה גורמים שונים במשרד החינוך (ההשערה שלנו: המחלקה המשפטית של המשרד). בשורה התחתונה הבנו שאם לא מערבים אותנו, אז כנראה שהנוהל יצא לא-מתאים בשבילנו. ובאמת כך קרה.

אבל צריך לא להתעלם מהצעד הענקי שעשה משרד החינוך בתיקון הזה לנוהל. אני חושב שמצבנו בבג"צ גם השתפר וגם נעשה גרוע יותר: משרד החינוך אכן עשה צעדים על מנת לשמוע אותנו ולהתאים את הנוהל למציאות בשטח, אבל מצד שני הוא הראה בצורה ברורה את חוסר היכולת להצליח בהתאמה כזו ללא שינוי חקיקה.

עוד לא ברור לי מה אנחנו צריכים לעשות עכשיו. ביום שני יש את הדיון בבג"צ -- ובדיון הזה כבר הכל ידוע למעט מה שיגידו השופטים. העמדה שלנו הוצגה בפירוט רב ובכתב כבר לפני שנה וחצי, והעמדה של המדינה הוצגה אף היא. הסעד האופרטיבי שביקשנו היה ביטול חוזר המנכ"ל, ואני חושב שאנחנו עדיין עומדים מאחורי הבקשה הזו גם עם החוזר החדש. אני לא מאמין שנקבל את הסעד שביקשנו, כי השופטים בטח ייחפשו איזשהו פתרון ביניים. אבל זה נעלם גדול.

לאחר דיון במסגרת המשפחה <וכחני משהו > עם גברת מכובדת במשרד החינוך על הנוהל החדש, הבנתי כמה דברים מהותיים.

1. מבחינת משרד החינוך מדובר בדבר חדשני וחתרני - מאשרים חינוך ביתי!
2. האישור הזה מלווה בחרדה עמוקה לניצול הפתח הזה על ידי גורמים בעייתיים כמו הורים "שבשולי החברה" שירצו לנצל את המצב להוצאת ילדים מבית הספר.
3. האישור מלווה בחשש שההמונים יחליטו לעשות חינוך ביתי פתאום, ואיך אפשר יהיה לעמוד מול הסכר הנפרץ.
4. חשש נוסף הוא שההמונים אינם בהכרח נאורים ומתקדמים ומסוגלים להעניק חינוך ראוי לילדי ישראל, כמו אלה שעשו את זה עד היום... איתם הנוהל מנסה להתמודד. _{<בקיצור, זה שהיא מכירה כמה אנשים אינטיליגנטים עם ילדים שמתברר שלא יוצאים מטומטמים מזה שלא שולחים אותם לגן ולבית ספר, לא מבלבל אותה. >}

התשובות שלי (שלתחושתי לא נענו בקשב רב) הן כדלהלן

• זה לא שעד עכשיו לא היה חינוך ביתי, ולא היו קב"סים ולא היו תכניות וכולם הלכו לבית הספר כמו טטלה. היה חינוך ביתי.
• מי שבשולי החברה ורצה לנצל ילדים או לרמות את המערכת, עשה זאת בלי קשר לאישור או למיסוד. והמנגנון לוידוא שילד לא מגיע לבית ספר מסיבות כאלה היה קב"ס.
• היום כתיבת נוהל כזה, ומתן לגיטיציה לצורת חינוך כזו, לא אומר שצריך להחמיר קשות עם מי שמעוניין לעשות חינוך ביתי.
• בתרבות של ראיית השלילי עדיף יהיה שישימו הגדרות דרקוניות על מי שמנסה לנצל את החוק בבחינת "אל תעשה כך וכך" ולא "חובה עליך לעשות כך וכך."

לדוגמה "אסור לנצל את הילדים לעבודות פרך, לשירותי מין וכו'" על פני "חובה ללמד 55% מנושאי הליבה."

• אני דווקא לא רואה את ההמונים נוהרים לעשות חינוך ביתי. זו בחירת חיים מושכלת ולא פשוטה שיש לה הרבה מחירים. אולי כדאי להתמודד עם סיטואציה מופרכת כזו לאחר שתיווצר ולא על גבם של המעטים שבוחרים לגדל ילדים באופן אחראי?
• ההנחה שעומדת בבסיס היא שילד חייב להגיע לגיל מסויים עם מאגר ידע מסויים ושאחריות המדינה היא לספק את זה. (זה סיכום לאחר דיון ארוך שבו היתה הנחה שהמדינה היא מעל לאזרח ושחובתו של האזרח בלה בלה בלה....) אני, כמובן, לא מסכימה, המדינה לא מצליחה להבטיח את זה הרי, גם למי שכן הולך לבית הספר. ודי מילים$ נשפכו על זה ב{{}}הכנה לחיים בחינוך ביתי
• עוד נושא שאותי באופן אישי קומם הוא חוסר הבנה לכך שהורים יכולים, ראויים, רשאים ובעיקר זכאים לגדל את הילדים שלהם טוב יותר ממוסדות החינוך. כל ההורים. להוציא מקרי קיצון. בעוד שהתפישה שעלתה מן הדברים היא שקומץ מועט שצריך להוכיח את עצמו אולי מסוגל לעשות זאת, וצריך לבחון זאת שוב ושוב. הן את ההורים והן את הילדים.

אני מסכימה עם הרבה מהדברים החכמים שנכתבו פה למעלה בנוגע לנוהל החדש. במיוחד עם דברי ב א, סלעית, ויונת בקשר לסעיפים הספציפיים. אז אני לא אחזור עליהם שוב

<ניצן אמ ממחשב אחר.>

קודם כל תודה ענקית לכל מי שלקח ולוקח חלק בכל המאמץ הזה מול משרד החינוך, ולכל מי שמשתף בלבטיו ודעותיו!

הסעד האופרטיבי שביקשנו היה ביטול חוזר המנכ"ל
לדעתי, לא יסכימו לבטל, מפני שכל דבר מנוהל על ידי כללים שבאים לידי ביטוי בכתב - במערכות האלו יש ים של מילים, משפטים והגדרות.
מי שלמד קורסים שקשורים לתוכניות לימוד מודע לכך שמילים וטפסים הם חלק בלתי נפרד מהמערכת כולה,
לדעתי צריך לקבל את הצורך בקיומו של החוזר ולהשפיע על תוכנו.

<ניצן אמ ממחשב אחר.>
יש אנשים שמזהים אותם מהשניה הראשונה גם בלי החתימה בסוף (-;

אני רוצה לשאול את נציגינו:
מהי להערכתכם החשיבות של הופעת הרבה אנשי חינוך ביתי בבית המשפט ביום שני? כמה זה קריטי?

(הקושי: להשאיר ילדים לבד בתל אביב ולנסוע לשעות לירושלים! זה לא עולה בקנה אחד עם החינוך הביתי).

במכתב למשרד החינוך שיש קישור אליו למעלה, ישנה טבלה שמשווה את ה-מה המטרה , מי אחראי ואת איך לממש בין חוק לימוד חובה לחינוך הביתי.
כל עוד אין הבנה במשרד החינוך כי ניתן ויש להפריד את המטרה מהמימוש - עוד ארוכה הדרך.

תודה ענקית לכל מי שלקח ולוקח חלק בכל המאמץ

במשך שלושת החודשים שנמתין לאישור עלינו "להבטיח שהילד מבקר במוסד חינוך מוכר". אני רואה 3 אפציות:
1) נתעלם מהצו, או
2) "לבקר" כמו לבקר חברים, זאת אומרת פעם ב3 חודשים, או
3) הילד מבקר בבית ספר עם אמא ואחים קטנים.

שאלה חצי רצנית:
אם הילד לומד 55% מכל 12 שנה של חוק חינוך חובה בפחות שנים, האם אנחנו פטורים מלבקש אישורים עבורו?

1. להגיש בקשה בזמן.

(נגיד עכשיו, עבור שנהל הבאה)

לפני מספר שבועות התקיים כאן באחד הדפים דיון סביב משפחה שהודיעו לה באופן לא רשמי שבתם תצטרך להפסיק להשתתף בתוכנית, וילדים אחרים מאותו אזור לא הסכימו לקבל לתוכנית.. .משהו ששווה לבדוק.
היכן הדף? אנחנו מאלה שהובטח להם ופתאום נדחו.

לגבי 55% מתוכנית הליבה - האם בבית הספר באמת מיישמים אחר כל הסעיפים? (ההתרשמות שלי היא שלא - כתלמידה, בבית ספר, לא זכיתי להכוונה ולהתייחסות באופן שהם דורשים, לכן, אולי 30%-40% בפועל יהיה בסדר?).

הסעד האופרטיבי שביקשנו היה ביטול חוזר המנכ"ל, ואני חושב שאנחנו עדיין עומדים מאחורי הבקשה הזו גם עם החוזר
לא ברור - האם לדעתכם לא צריך להיות כלל חוזר?
לדעתנו, ברגע שלא יהיו כללים, ידו של משרד החינוך תהיה על העליונה ויהיו הרבה יותר בעיות בקרב משפחות רבות.

סווט לודג , אולי הדף הזה? - עזרת הקהילה למשפחות נתבעות

ואני לא מצליחה להשתחרר מהדמיון המדהים בין הנהלים למיסוד החינוך הביתי לבין הנהלים למיסוד הלידה בבית.
מבחינת משרד החינוך מדובר בדבר חדשני וחתרני - מאשרים חינוך ביתי! ככה חשבו (ולצערי, עדיין חושבים) חלק מציבורינו על הנהלים מטעם מטרד הבריאות. והמצב אכן על הפנים מבחינת יולדות הבית.

אני לא אוהב את הנוהל הזה קודם כל כי הוא נוהל. אם להודות על האמת אז כל נוהל שקשור אלי אבל נקבע על ידי מישהו חיצוני היה מעצבן אותי. אני לא אוהב נהלים. פה אני איתך.

אבל יחד עם זאת אני חושב שהנוהל הזה מייצג שינוי חיובי משמעותי בתפיסה של משרד החינוך את החינוך הביתי
ועל זה אמא שלי היתה אומרת- דה זלבה דראעק, מיט אאנדרה דקורציה.

דה זלבה דראעק, מיט אאנדרה דקורציה. ובעברית: אותה הגברת, בשינוי אדרת....

אני לא מצליחה להשתחרר מהדמיון המדהים בין הנהלים למיסוד החינוך הביתי לבין הנהלים למיסוד הלידה בבית.
כן, לפחות בלידת בית לא צריך להתחייב מראש על מהלך הלידה, ולדווח על כל ס"מ פתיחה ואם לא - תועבר היולדת מיד לביה"ח הקרוב למקום מגוריה (והוריה יוכנסו לכלא)

מעבירה מדף אחר, כתבה שם סווט לודג

יונת, האם עורכי הדין שמטפלים בעתירה כתבו גם משהו למ. החינוך בעניין מבחני המיון למחוננים?
האם יש לך מידע חדש?
לנו נודע, מהמזכירה באגף למחוננים בי"ם, כי התקבלה החלטה, שנוסחה ע"י היועץ המשפטי של המשרד, לא לאפשר לילדים בח. ביתי להבחן בכלל.
עם זאת, במחוז שלנו, אמרו לנו שנוכל להבחן, תמורת תשלום מלא עבור הבחינה, וגם אם הילד יהיה באחוזון העליון, יתקבל רק לחוגי אחה"צ.
יד ימין לא יודעת מה שמאל עושה. רק ברור שיש כאן אפליה וניצול ציני של היותנו מיעוט.
הייתי שמחה אם נוכל, כגוף, להציג את העניין מול משרד החינוך כעניין עקרוני,ולא להשאיר זאת למלחמות פרטיות, מאחורי הקלעים.

בהחלט נראה לי שווה טיפול בהזדמנות זו. תודה.

בשמת, אילה -- הצענו כבר את ההצעות האלה למשרד החינוך. כתבנו להם את זה במכתב ששלחנו אליהם בעקבות סדרת מפגשי ההורים בחינוך ביתי שעשינו בסוף 2007 (יש קישור אליו בתחילת הדף), רק שניסחנו את זה בשפה שפקידים מבינים ("פיקוח אדמיניסטרטיבי" במקום "נודיע לכם" וכדומה ). כפי שאפשר לראות בנוהל החדש הם לא קיבלו את ההצעה הזו. כמו כן אין מה להציע את זה לבג"צ כי בג"צ לא יקבע נוהל במקום משרד החינוך. מה שאנחנו יכולים לקוות לקבל מבג"צ זה משהו הצהרתי, אשר ישים אותנו במקום שונה כשאנחנו באים בדברים עם משרד החינוך. לדוגמא, אם בג"צ יגיד שיש להורים זכות לחנך את ילדיהם בבית, ושכל רגולציה שייעשה משרד החינוך צריכה לצאת מנקודת המוצא הזו, אז נהייה במקום הרבה יותר טוב במשא ומתן על אופי הרגולציה והכלים שבהם היא עושה שימוש. כמו כן זה יאפשר לנו לתקוף משפטית דחיות של בקשות.

שרהלה, אני חושב שאת טועה. גם בנוהל הישן היתה חובה של ההורים לדווח על התקדמות הילד, והיתה התניה של חידוש אישור בהגשת דוחות כאלה, והיתה חובה לרשום את הילד בבית הספר, והיתה חובה להגיש מסמך של תוצרים צפויים, ועוד כהנה וכהנה דרישות (גם אם בפועל רק מעט מאד משפחות שהגישו בקשות נדרשו לעשות כן). ואילו בנוהל החדש נוספו דברים שמהווים שיפור אמיתי במצבנו: יכולת ערעור, חובת הנמקה של דחיה, תחימת זמן הטיפול בבקשה, הגדרה ברורה של קריטריונים לדחייה, הוספת יכולת להציג את התוצרים בדיעבד במקום מראש. זו לא אותה הגברת. ממש לא. את ואני אולי לא אוהבים את הגברת החדשה הזו, אבל זו ממש לא אותה הגברת מאתמול.

צומת, בעתירה אנחנו טענו שהחוק הנוכחי בכלל לא מתייחס לחינוך ביתי, ולכן ממילא גם אינו מאפשר למשרד החינוך לקבוע נהלים בנושא. מה קורה אם הטענה שלנו מתקבלת? כמו תמיד במדינה דמוקרטית-ליברלית: כל מה שלא אסור במפורש בחוק הוא מותר. כלומר, שאם הטענה שלנו מתקבלת אז חינוך ביתי מותר בדיוק כמו לנשום אוויר. אבל הסיכוי שבית המשפט יגיד בדיוק את זה הוא קטן מאד. יש סיכוי טוב בהרבה שהשופטות הנכבדות (שהן, כזכור, מלב הממסד) יעדיפו למצוא פתרון שלא ינענע את הספינה יותר מדי. פתרון אחד כזה הוא לשלוח את הצדדים לדבר אחד עם השני.
אבל כאן המדינה התחכמה ואמרה: דיברנו עם העותרים, והנה הוצאנו נוהל חדש שעונה להרבה מהדברים שהטרידו אותם. ופרט לזה, מאחר שזה נוהל חדש ואילו העתירה הוגשה על נוהל ישן יותר, אז הבסיס העובדתי לעתירה נשמט, ולכן יש לדחות אותה על הסף.
זו התחכמות, גם אם יש בה גרעין של אמת, ואני מקווה שבית המשפט יבין את זה, ויוציא אותנו עם אמירה משמעותית יותר שתחזיר אותנו לשולחן המשא ומתן מעמדת כוח.

אבל כאמור, מה השופטות יגידו זה נעלם גדול.

אה, אמרתי כבר שזה מסע ארוך? יש לנו עוד דרך ארוכה לפנינו, וכל פעם צריך לטפס מדרגה אחת. ואז עוד אחת. ועוד אחת.

לפני עשר שנים רק קבוצה זניחה בארץ שמעה על חינוך ביתי. אז הקמנו את האתר, ועשינו קצת תקשורת, ועלינו מדרגה אחת.
לפני שבע שנים היו רק עשרות בודדות של משפחות שעשו חינוך ביתי, ומשרד החינוך הוציא נהלים בלתי סבירים בעליל. אז לא נרשמנו ולא הגשנו בקשות ולא מחינו אלא פשוט התעלמנו, ופסחנו על מדרגה אחת.
לפני ארבע שנים תבעו את סשה, אז הוא החזיר מלחמה שערה. הוא גייס את הקהילה, והקפיץ אותנו מדרגה או שתיים.
לפני שנתיים משרד החינוך לא היה מוכן לדבר איתנו. אז הגשנו עתירה לבג"צ, ופתאום היה דיון בוועדת החינוך של הכנסת, ופתאום משרד החינוך הסכים להפגש. ועלינו עוד מדרגה.
לפני שנה וחצי משרד החינוך הקים ועדה לעדכון הנוהל והזמין אותנו להשמיע את דברינו. אז עשינו סדרה של מפגשי הורים בארץ וגיבשנו מסמך משותף והופענו בפני הוועדה. וטיפסנו עוד מדרגה.
עכשיו משרד החינוך מפרסם סוף-סוף את הנוהל החדש, והוא ממש לא מה שרצינו, אבל בכל זאת כולל שיפורים משמעותיים לעומת הנוהל הקודם. והנה עלינו עוד מדרגה.
ביום שני יהיה דיון בבג"צ. נראה מה תגדנה השופטות, ונראה אם עלינו עוד מדרגה או לא.
אבל בין כך ובין כך יש עוד דרך ארוכה לפנינו. ויהיו עוד משפטים ועוד עתירות ועוד ועדות לפני שנגיע לקיצה. צריך להתאזר בהרבה סבלנות ואורך רוח...

רועי, אני מקווה שעורכי הדין כותבים התייחסות לנוהל החדש ומתכוונים להגישה ביום שני, אחרת לצערי נראה שהתרגיל של המדינה יצליח.
אפשר להעביר לבג"צ את סיכומי הפגישות עם נציגי משרד החינוך שאתם הכנתם ולהראות עד כמה זה שונה.

אתה אומר שהנוהל החדש דומה לישן בהרבה דברים - להראות את זה ולהראות שלא השתנה דבר בהבנה שחינוך ביתי הוא 1. זכות של ההורים

1. הוא דרך אחרת לחינוך חובה.
2. לא מהווה דגם תואם בי"ס ולכן לא יכול לעמוד בדרישות הישנות והחדשות.

אני מחדדת - בקשתך נדחתה כי לא הגשת תכנית מראש או
כי מה שכתבת לא סיפק, או
בקשתך נדחתה כי התוצרים לא הוגשו במועד שהמפקח החליט עליו או
לא היו מספקים בעיניו,
הבקשה נדחתה כי לא נתת לילד לשוחח איתנו וכו'.
מה זה עוזר שיש אפשרות לדעת מה הנימוק לדחייה ושיש אפשרות ערעור? לא נעמוד בתנאים האלה.

בנוסף, בנוהל החדש המדינה בפירוש מתנערת מחובתה לילדים בכך שהיא לא מחייבת ומחויבת לספק להם שירותים כגון
ביטוח,
ספרייה,
מעבדה,
סל תרבות (הצגות, קונצרטים, טיולים, סיורים ועוד)
ופעילות למחוננים.
כל אלה עולים כסף רב (אם זה מצריך תשלום "ביטוח" או "סל תרבות" אפשר להתנות קבלת השירות בתשלום, אבל מחויבים לספק אותו) ואין כל עילה חוקית למנוע אותו.

דה זלבה דראעק, מיט אאנדרה דקורציה.


הם אל התנערו.
הם אמרו שבאחריות ההורים לפנות לבי"ס.

כאדם שמכיר היטב את משרד החינוך אני יכול להגיד לכם שעבורו חינוך ביתי הוא מטרד לא קטן. כמות האנרגיה שהמשרד צריך להשקיע בכמות ילדים כל כך קטנה לא מתאימה בכלל ליחס במישור הארצי. אני חושב שכל זמן שלא "נעלה להם על העצבים" אלא נתקדם בשקט, צעד אחר צעד לעבר המטרה שלנו הם לא יתנגדו בכלל. בעניין הזה אני מזדהה לחלוטין עם רועי.

מספר נקודות.

1. חשוב לנתק את ההיבט הרגשי מההיבט העובדתי. בהיבט העובדתי, לא יקחו את הילד שלכם לבית ספר בכוח. חלק גדול ממה שכתוב למעלה הוא התייחסות רגשית שאם כל הכבוד לא קשורה לנוהל.

1. מטרת הביטוח היא להגן על המשרד מתביעות הורים בגין נזקים שנגרמו לילד בבית ספר. לכן, אם הילד לא בבית ספר הוא לא צריך ביטוח. כמו כן הילד מבוטח בביטוח הבריאות הממלכתי. חשוב לדעת שגם ילד שלומד בבית ספר מבוטח בביטוח הזה רק כאשר הוא נמצא בבית הספר. מטרת הסעיף הזה היא למנוע מצב של תביעת נזיקין נגד משרד החינוך במקרה של פגיעה בילד (חו"ח).

1. לפי החוזר ספרייה מעבדות וכן הלאה יתאפשרו. בכפןף לסעיפים 2 ו 4 (כלומר סוגיית הביטוח ומערכת היחסים עם השלטונות). כלומר, מנהל/ת בית ספר יכולה למנוע למשל את כניסת הילד לפעילות בטענה (מוצדקת) שהילד לא מבוטח והיא לא רוצה לקחת אחריות.

1. כל נוהל משאיר מקום מסוים של שיקול דעת למקבלי ההחלטה. לצערי, שמעתי על הורים שנוקטים בגישה לוחמנית, כוחנית או מתנשאת מול בית הספר וצוותו. אחר כך הם מתפלאים שהנהלת בית הספר בוחרת לא לשתף פעולה או לחשוף קוצים. אני מציע לראות את חצי הכוס המלאה ולשתף פעולה. ככה משיגים יותר.

1. כעיקרון כל חוק וכל נוהל נועד להגן על החלש. החזק לא צריך סעד משפטי. הנוהל הזה הוא התקדמות ביחס לנוהל הקודם שלגבינו עבד בצורה טובה מאד כי שתפנו פעולה עם המערכת. הנוהל הזה משפר את יכולת המיקוח של ההורה הבודד מול המערכת אבל תמיד עדיף לנסות להשיג דברים בדרך הטובה.

1. ולסיום. גם אנחנו כהורים וכבני אדם רוצים שהחינוך הביתי לא ישמש תואנה לניצול ופגיעה בילדים. כדי שהחוק יוכל להגן עליהם חייבים נוהל.

בהצלחה בבג"ץ

חשוב לדעת שגם ילד שלומד בבית ספר מבוטח בביטוח הזה רק כאשר הוא נמצא בבית הספר
למיטב ידיעתי, לא רק.

בקשר לביטוח

http://www.education.gov.il/bituach/sot.htm

היות ומשרד החינוך מתיר להורים להפוך את הבית לבית ספר יוצא שמשפטית הביטוח הזה אמור להיות תקף לגבי הילד בביתו. מטרת הסעיף היא לשחרר את המשרד ואת חברת הביטוח מחובה זו.

_הם אל התנערו.
הם אמרו שבאחריות ההורים לפנות לבי"ס._

הם גם אמרו שזה תלוי ברצון הטוב של המנהל וממש לא חובתו

לפי החוזר ספרייה מעבדות וכן הלאה יתאפשרו
רק אם זה מתאים למנהל, לא רק אם יש ביטוח

אני מצטטת מהקישור שהבאת:
מה היקף הביטוח בו מבוטחים התלמידים?
מתוקף חוק חינוך חובה על הרשויות / המועצות המקומיות לערוך ביטוח "תאונות אישיות" לתלמידים הלומדים במוסדות חינוך שבתחום שיפוטם.
במסגרת פוליסת הביטוח "תאונות אישיות" יפוצו התלמידים הנפגעים בתאונה שבגינה נגרמה נכות, ללא קשר עם אחריות ו/ או עם רשלנות משרד החינוך, הרשות המקומית ו/ או הבעלים על המוסד ועובדיהם ו/ או מי שמועסק או נשלח על ידם.

• הפוליסה מכסה תאונות הקורות 24 שעות ביממה, בכל ימות השנה, גם מחוץ למסגרת הלימודית בכל העולם.

ביטוח זה תקף רק לתלמידים ששלמו עבורם דמי ביטוח באמצעות הרשות המקומית או הבעלים על המוסד החינוכי.*
אנחנו צריכים לעמוד על כך שילדינו יבוטחו בביטוח הזה, לא ייתכן שיפלו ויתנערו ממנו. זה בהחלט לא חוקי.

אנחנו צריכים לעמוד על כך שילדינו יבוטחו בביטוח הזה, לא ייתכן שיפלו ויתנערו ממנו. זה בהחלט לא חוקי.
פני למועצה שלך.
אצלינו גובים את זה באופן אוטומטי עם ההרשמה.

תבשיל, אין ויכוח ביני לבינך. העניין הוא שאם רוצים לדקדק על קוצו של יוד, הם לא חייבים לעשות את זה. גם בציטוט הנ"ל וגם בנוהל החדש, הביטוח נעשה למי שלומד/מבקר במוסד חינוכי. כל עוד חינוך ביתי הוא בקשה לפטור מחינוך חובה, זה אומר שהילד לא לומד במוסד חינוכי ולכן אין חובה לבטח אותו מבחינה משפטית. פה הבעיה. וזה לא אמור לעניין אותם שאצלכם במועצה זה נעשה לפנים משורת הדין.

כל עוד חינוך ביתי הוא בקשה לפטור מחינוך חובה, זה אומר שהילד לא לומד במוסד חינוכי ולכן אין חובה לבטח אותו מבחינה משפטית

בנוהל הנוכחי, יש פטור, אבל נרשמים.
מבחינה זו - גם זכאים להשתתף בביטוח.

מה שאנחנו רוצים זה נוהל שהוא לא פטור, בלי הרשמה, ועם ביטוח.
מסכימה.

אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי, אבל זה חשוב.
זה לא משנה שאאצלכם נרשמים ואז מקבלים חיוב מהמועצה ומשלמים.
משנה מה אומר החוק, כי אם הם יתחילו ללכת לפי מה שכתוב בנהלים זה יהיה המצב לפחות בחלק מהמקומות.

בנוהל החדש כתוב כך:

1. 15 "לאחר קבלת הצהרה בכתב של ההורים כי ביטחו את הילד בביטוח תאונות אישיות" (כלומר-זו אחריות ההורים ובכלל לא נובע מכך שהילד רשום לבי"ס)

1. 17 "יובהר כי ביטוחים מכל סוג שהוא לגבי ילד שיאושר לו חינוך ביתי הם באחריות ההורים" (סעיף מיותר אם הביטוח הוא אוטומטי בהרשמה)

1. 18 "אישור הבקשה לחינוך ביתי אינו מחייב את משרד החינוך או כל גורם ציבורי אחר במימון תכנית הלימודים הביתית או בכל מימון אחר" (הביטוח הנ"ל הוא מוזל, תנסי לעשות אותו באופן פרטי ותראי כמה שהוא יקר, ובפירוש אומרים שלא יעזרו לך בזה)

ובקישור שהובא פה ממשרד החינוך כתוב רק על מי שלומד ולא על מי שרשום
"מתוקף חוק חינוך חובה על הרשויות / המועצות המקומיות לערוך ביטוח "תאונות אישיות" לתלמידים הלומדים במוסדות חינוך שבתחום שיפוטם."
מהיכרות עם חברות הביטוח, עו"ד שלהם ישמחו לקפוץ על ההזדמנות ולא לשלם.

_חשוב לדעת שגם ילד שלומד בבית ספר מבוטח בביטוח הזה רק כאשר הוא נמצא בבית הספר
למיטב ידיעתי, לא רק._
ילד שלומד בגן חובה ועד י"ב מבוטח בכל השעות וכל השנה (גם בחופשות)