---

מדור חוק ואישורים

---

_התחלתי את מסע הייסורים לקבלת אישור לחינוך ביתי בספטמבר 2001
את המשך קורותי מול המערכת ניתן לקרוא ב
@} אישור לחינוך ביתי שנה שניה
@} אישור לחינוך ביתי שנה שלישית
@} אישור לחינוך ביתי שנה רביעית

למי שתוהים מתי להגיש בקשה לשנה"ל תשס"ו - עכשיו זה הזמן!

המון דברים השתנו אצלנו מאז עברנו לגילון לפני מעט יותר משנה וחצי. אני מוצאת שיש המון חדש לצד הישן.
הצורך בהגשת הבקשה לחינוך ביתי מאפשר לי לעצור כל פעם, לסכם ולהסביר לעצמי את התהליך בו אנחנו נמצאים.

אחת ההבנות הגדולות שלי בתקופה הזאת היתה לגבי המלחמות שלי במערכת.
מצאתי עצמי מסבירה לאנשים שוב ושוב איך לקבל אישור ללא מאבק ועניינים,
התחלתי להתבונן בעצמי, בדיאלוג שלי איתם,
וגיליתי לתדהמתי שאני מחממת את עצמי ומתגרה בהם כל הזמן.

"תגידי לי"_ - אמרתי לעצמי - _"כל כך קל לקבל אישור בלי מלחמה, אז למה את נלחמת כל כך? מה דוחף אותך?"

מאז הגעתי לגילון וסיימתי את המערכת המתישה של 9.5 חודשים לקבלת ה אישור לחינוך ביתי שנה שלישית,
ולאחר שיחה טובה מאוד שהיתה לי בזמנו עם הגב' אילנה זיילר,
התמקדתי באותו כאב נוראי שעלה בי, והחניק אותי בכל פעם שסיפרתי את הסיפור שלנו.
המצוקה שעלתה אז (כשהכל קרה - בגן חובה) היתה כה גדולה, והצורך להירתם ולמצוא מענה אחר היה כל כך דחוף וקריטי,
שלא היה לי זמן לעבד ולהתמודד עם הכאב.
מה עשיתי? - כעסתי.
שחררתי את הכעס על אנשים מסויימים במשרד החינוך, מול כל מי שהיה בוטה מדי בהתנגדותו לחינוך הביתי ובכלל.

מאז עצרתי להתבונן, מאז הבנתי שהבעיה היא הכאב, התפניתי לתת לו מקום, הרשיתי לו להיות.

כשהכאב יצא, הכעס התפוגג ושוב אינו משרת אותי.

בשנה שעברה הגשתי ניירות, אירחתי את האנשים הרלוונטים וחיכיתי לועדה.
לא הלכתי לועדה כי לא ראיתי שום תועלת בכך.
ידעתי שאני עלולה רק לקלקל (הכעס עוד בחש לו בתוכי וידעתי שיש אנשים בועדה שהם טריגר לשחרורו).
גם אז מסרתי את הניירת בזמן אבל הייתי היחידה ולכן התכנסה הועדה רק בסוף אוגוסט.
קיבלתי אישור, וקיבלתי 5,000 ש"ח במסגרת הטיפול בפרט של המחלקה לביקור סדיר, ועוד 630 ש"ח ממחלקת החינוך במועצה.

על ביה"ס ויתרנו מהר לאחר שיחה אחת עם המנהלת החדשה,
מהתקציב לקחנו חונך - פעילות שתורמת ליהונתן המון,
השנה יהונתן ויתר על חוגים, אבל היו לו מפגשים קבועים אחרים
נסענו יותר, אירחנו יותר ובכלל.
במהלך השנה גם שיניתי קצת כיוון ובחרתי להיות יותר מובילה ומכוונת מבעבר.

הנושא שהיה מודגש בשנה זו: כתיבה

אבל מה שהכי איפיין שנה זו מאלו שקדמו לה היה השקט שלי בפנים כשאני חושבת על "המערכת".
למדתי אותה, יצרתי קשרים אותם אני מנצלת לטובת כל מי שפונה אלי
ובעיקר, למדתי לשמור על האוטונומיות שלי בשלוה תוך שאני משתפת איתם פעולה.
יש מי שאומרים שמכרתי את נפשי לשטן - אני מרגישה שמצאתי דרך נעימה לאחווה.
אני לומדת מהם לא פחות משאני מלמדת אותם.

אז...
הגיע הזמן הזה בשנה,
ואני נערכת להגיש ניירת הרבה לפני שהם יתחילו ליצור איתי קשר.
אני מזמינה את מי שצריך להגיע לביקור - עכשיו כשאני פנויה לכך,
ובודקת את האפשרויות השונות שפתוחות בפני (אנחנו שוב עוברים דירה )
ככל הנראה אזכיר להם שבנהלים כתוב שצריכה להתקבל תשובה לפני סוף שנה"ל - כדי שגם הנייר יגיע מהר.

מי שרוצים, מוזמנים לשתף כאן בתהליך הפרטי שלהם של הגשת הבקשה לשנה זו - תשס"ו
וגם כמובן לשאול שאלות ולהתייעץ.

_אחת ההבנות הגדולות שלי בתקופה הזאת היתה לגבי המלחמות שלי במערכת.
מצאתי עצמי מסבירה לאנשים שוב ושוב איך לקבל אישור ללא מאבק ועניינים,
התחלתי להתבונן בעצמי, בדיאלוג שלי איתם,
וגיליתי לתדהמתי שאני מחממת את עצמי ומתגרה בהם כל הזמן._
איזה יופי שאת לומדת אותך!

גילה, אם לא את עצמי - את מי אלמד?
אגב, את זה עשיתי גם בלי חינוך ביתי

אתייחס לחלק שבחרת לצטט -
קרו בחיינו כל כך הרבה דברים שפגעו בבריאות שלי וביציבות של חיינו,
שלא ניתן היה בכלל לקחת הפוגה להתבונן בדברים קודם.
כשהגעתי לגילון, כבר הרגשתי הרבה פחות מאויימת (בניתי לי מערכת תמיכה טובה לאורך 2-3 השנים הראשונות),
לכן, יכולתי לשבת עם הגורמים השונים ולספר את הסיפור שלנו באווירה טובה.
מה שקרה הוא שמצאתי עצמי נחנקת עד אלם - לא מסוגלת לנשום או לדבר.
זה דיי הדהים אותי שיש שם כאב כל כך גדול אחרי כל כך הרבה זמן.

עוצמת הכאב, יותר מעצם היותו, היא שמשכה את תשומת הלב שלי.
בשלב הזה גם הגיעה ההבנה שהכאב היה גדול מלהכיל עד אותה נקודה.

היום אני ממשיכה לקדם את הדברים שאני מאמינה בהם (לא, הם לא השתנו)
אבל אני עושה את זה באווירה נעימה, קולגיאלית עם אנשי המערכת.
אני שומרת על קשר טוב וחברי עם אנשי המפתח של המחלקה לביקור סדיר ועם דר' אילנה זיילר,
יש לי דיבור נעים עם אחת מה"אויבות" שלי במחוז וכדומה.
והכל על מנת לתת ליהונתן את הכי מתאים שאני יכולה.
לאחרונה יצא לי לספר את הסיפור לאדם חדש - לא נחנקתי!
וזה לא שאני לא כועסת על מה שהיה, זה פשוט "יושב נכון".
העיקר שאפשר סוף סוף לשחרר את העבר.

עד כה לא היה הרבה מה לכתוב.
הגשתי ניירות, היה ביקור בית, שמרתי על זכויותיי כהרגלי - בלי דרמות (כמעט...)

אלא מה? בתוך כל הדרמות שכן היו בפינות שונות של המדינה ובמוקדים שונים (קב"ס, ועדה) האישור בושש.

הגשתי את הבקשה בחצי הראשון של חודש מאי.
על פי הנהלים, הייתי אמורה לקבל את האישור עד סוף יוני 2005 ובודאי שלפני ה- 1 בספטמבר 2005.
היו כל מיני עיכובים.
ביקור הבית נקבע לאחר לחץ שלי רק לאמצע יוני, היה עיכוב נוסף בשליחת הדו"ח של הקב"סית.
אח"כ לא נמצאה הניירת במחוז צפון והמועצה שלחה את הניירת לפחות עוד פעמיים.
בספטמבר נאמר לי שהחומר נשלח לירושלים ושהיא לא יודעת כמה זמן ייקח למנכ"לית לחתום.

בתום החגים שלחתי את המכתב הבא:


_אל: ציפי וינברג, משרד המנכ"לית

הנדון: אישור לחינוך ביתי תשס"ו

בתחילת מאי 2005, הגשתי לראשונה את הניירת הדרושה לתהליך הגשת הבקשה לחינוך ביתי. הניירת נשלחה גם למחוז וגם לקב"סית שקיבלה גם הזמנה לביקור בית.

מסיבה כלשהי אבדו המסמכים במחוז - פעמיים לפחות!!

הנהלים של משרד החינוך, אלו שמחייבים אתכם יותר מאשר אותי, קובעים שתטפלו בבקשה ותתנו לי תשובה עד תום שנה"ל, דהיינו: עד סוף יוני 2005.

לא פעם ולא פעמיים ציטטת לי נהלים כדי להצדיק את התנהלותכם, לא פעם ולא פעמיים סילפת את העובדות כדי להצדיק את ההתאמה.

זוהי שערורייה שלאורך חודשים אני רודפת אחרי נציגי משרדך כדי שיעשו את עבודתם ובסופו של דבר, מוצאת את עצמי כותבת לך בנובמבר שטרם קיבלתי את האישור!!

ידוע לי שהניירת שלי הועברה למשרד המנכ"לית עוד לפני החגים, במהלך ספטמבר 2005 - גם זה הרבה מעבר לתאריך של תשובה סבירה בגבולות הנהלים. לא יתכן שייקח למשרדך מעל חודש לשרבט חתימה על פיסת נייר שכל משמעותה היא "ביורוקרטיה מוסכמת".

לא זו בלבד שאינכם מכבדים את הנהלים שלכם עצמכם,
כל אחד ואחת מאתנו, שהגשנו בקשות בין מאי ליולי 2005 בניסיון לשמור על חוקיות החינוך הביתי שמתנהל ע"י משפחותינו, ושב- 1 בספטמבר 2005 טרם קיבלנו את הנייר, הפכנו באחת לעבריינים בעל כורחנו.

בנוסף לזה, פקידים שונים בתהליך (קב"סים, ועדות מחוזיות וכדומה) חורגים מהמוגדר בנהלים ובכך מטרידים את המשפחות ופוגעים בזכויותיהם החוקיות.
על בסיס מה את מצפה ממשפחות החינוך הביתי לכבד את המשרד ואת נהליו ואת עובדיו אם את, השרה, המנכל"ית וכל שאר המוציאים לפועל של הנהלים שלכם לא מכבדים את עצמכם?

זהו מכתב 'נזיפה חמורה' בזלזול של משרד החינוך באזרחים שומרי חוק, שכל פשעם הוא רצונם לקחת אחריות על הטיפול בילדיהם.

אני מצפה לקבל את האישור לאלתר.

אני מצפה לקבל ממך תגובה כחוק (בתוך 3 שבועות) על דבריי המתייחסים להתנהגות המשרד כלפי משפחות החינוך הביתי, ואודה לך אם הפעם, תיצמדי לעובדות._



_בברכה,
נאוה פרנס
אימא שאכפת לה_


_עותקים:
דר' אילנה זיילר
חברי הועדה שכותבת את הנהלים
נילי בוסל - מחוז צפון
נציב תלונות הציבור של המשרד
משרד מבקר המדינה
התנועה לאיכות השלטון_

---

והתגובה לא אחרה לבוא.
יוסי אברהמי, מזכיר הועדה של מחוז צפון התקשר אלי היום: האם אני יכולה לשלוח לו שוב את הניירות כי אין שום דבר בתיק
ניהלנו כמובן שיחה ערה.
הוא כמובן ביקש להתחיל מ- 0 כי הוא חדש בנושא ואני בטח מכירה טוב ממנו את הנהלים.

את הניירת אני שולחת לו בצרוף מכתב - אצרף אותו בהמשך
_

כמה לא מפתיע.
אני מסרתי לקבסית שלי את הניירת בסוף יוני, ועד כה....דממה אלחוט.
אז כן, מי שדורש מאיתנו להיות אזרחים שומרי חוק כופה עלינו להיות אזרחים מפרי חוק
מצחיק לא?
לא מעציב אפילו מעציב מאוד.
אנחנו בחרנו בדרך הפסיבית אני את שלי עשיתי- מסרתי
אתם את שלכם- .....מבישים את הכסא עליו אתם יושבים.
איבדנו, שכחנו, תרוצים של ילד בבית הספר שלא הכין שיעורים.
אני אישית לא מתכוננת כרגע לפחות לעשות כלום, אלא כמו שאמרתי לנאוה עד שהדם המרוקאי (-: ( שאין לי) יעלה לי לראש ואצור קשר עם גופים " משחרי טרף" שיש רבים כאלה היום בטלוזיה, עד אז אני ב"שאנטי" שלי.
אבל ברצינות- אוי לנו כמדינה שאילו נציגיה.
וכולי תקווה שאנשי משרד החינוך אילו ואחרים יכנסו לכאן ויקראו את דברי.

שרית,
יוסי אברהמי - זה האיש שהצליח להרגיז אותך בועדה?
או שיש שם עוד נציג עם טסטוסטרון?

לא חושבת שקוראים לו יוסי אברהמי.
אבל לא ממש זוכרת
(-:
הם לא שווים שאני אזכור אותם
וואו איזו אמירה
(-:
שיתיחסו אילינו בכבוד הראוי לנו כאזרחים שומרי חוק.
את מצליחה להדליק לי את " המרוקאית" שאין בי ואני מתחילה לחשוב על נתיב נוסף של חשיפה לסיפור הזה.

קראתי נאוה.
מדהים!
אמשיך לעקוב.
תודה על העידכונים.

אני חייבת לציין שאני עושה את זה בלי כעס
כל המהלך השנה יש לו מטרה במהלך הכללי שאני מובילה מול משרד החינוך:

שישחררו אותנו מהביורוקרטיה ויאפשרו לנו להודיע על כוונתנו להמשיך בחינוך הביתי שנה נוספת..
אין לי בעיה עם היכרות מעמיקה יותר בשלב הראשוני של התחלת הדרך,
וחשוב לדעתי שיהיה לנציג המשרד (קב"ס) קשר עם המשפחה אבל...
שירדו מהעץ הזה של בקשות ואישורים וועדות ובחינות והכתבות אחרות למניהן...

הכעס המשוחרר במכתב ובדיאלוגים אינו מפר את השקט שיצרנו בבית.
זאת בניגוד לכל מה שעברנו בשלוש השנים הראשונות.
בזמנו הם בהחלט פגעו בי וביהונתן - נתתי להם את הכוח!!

היום הכוח הוא בידיים שלי!!
אני משתמשת בקשרים שיצרתי כדי לקרוא לפקידונים לסדר.

הרעיון של הפיכת החינוך הביתי לזרם בפני עצמו כבר מתחיל לנבוט.
המהלך הזה הוא בבחינת "בעיטה בכיוון הנכון"

מעשית, אי קבלת האישור מעכבת פנייה לבחון את התאמתו של יהונתן לתכנית המחוננים.
ואם עד כה היה זמן, הרי שהתכנית כבר החלה.
אילו הגיע האישור בזמן, המבחן יכול היה לקרות מזמן...

למה יהונתן לא יכול לגשת לבחינה?
הוא רשום לבי"ס?

אני מניחה שאם אתעקש הוא יכול.
אני לא עושה את זה דרך ביה"ס אלא ישירות מול הממונה האזורית.
אני אמורה לצרף לבקשתי את האישור...

אז למה לא להתעקש, ואז תוכלי לנקוט בטקטיקת-שרית (כלומר: לא רוצים? לא צריך).

אתמול דברתי עם הקבסית דיברה בקצרה ושאלה האם הגיע לי אישור בדור עניתי שלא
הוסיפה: שולה אמרה שהשנה זה אוטומתי וישלח לך אישור
שיחה מאוד מהירה מד הקבסית
בלי ...אני אגיע לביקור בית וכו...
טו שיהיה אני את שלי עשיתי
שלחי בדף אחד הודעה שאני שמחה לבשר להם שגם השנה אנו ממשיכים בחינוך ביתי.
בשתי שורות מה עשינו בשנה ובשתיים נוספות מה נעשה בשנה הקרובה.
כנראה שגם שנה הבאה אשלח את אותו הדף רק אשנה תאריכים כי למה להתאמץ לכתוב דף שלם למי שמתעלם ומזלז בי.
יותר מהכל מפריע לי הזלזול שלהם בנו.

מבקשת הערות על המכתב הבא:


_אל: מר יוסי אברהמי
משרד החינוך, מחוז צפון


הנדון: שליחת ניירת הבקשה לחינוך ביתי - פעם נוספת.

בהמשך לשיחתנו הטלפונית (יום ג' 9 בנובמבר 2005), שיחה בה אמרת לי שהניירת עדיין לא קיימת בתיקי, אני שולחת אותה אליך שוב לפקס המצוין למעלה ומוסיפה את המידע שביקשת: יהונתן רשום לבי"ס הר גילון שבמשגב.

03 במאי 2005 - הניירת נשלחה למועצה אזורית משגב במייל ב- בצירוף הזמנה לביקור בית.

09 במאי 2005 (02:11 בלילה) - הניירת אמנם מופנית אל מר דוד וסרמן אך נשלחה כבר בתאריך:, למייל: [email protected] (ציפי, הפקידה של נילי בוסל, שאישרה טלפונית).
באותו היום, נשלחה תכנית הלימודים במייל לגב' רחלי נבון, המפקחת הכוללת של בי"ס הר גילון

07 ביוני 2005 - נשלחה לגב' רחלי נבון הזמנה להצטרף לביקור הבית של הקב"סית. היא אישרה את הגעתה לפגישה בשינוי השעה.

16 ביוני 2005 (16:00( -ביקור בית של הקב"סית
בבוקר יום הפגישה ניסתה הגב' רחלי נבון לבטל את כל הביקור דרך ישראלה אלוני, מנהלת אגף החינוך במועצה. התעקשתי שישראלה תעמוד בפגישה שנקבעה ובחילופי מייל עם רחלי נבון היא אמרה שתתקשר לדבר איתי. היא טרם התפנתה..אין לי מושג אם היא חתמה על התכנית או לא, אך בכל מקרה, התכנית נשלחה כאמור כבר כמה פעמים למחוז על ידי וע"י המועצה (הניירת, כולל המלצת הקב"ס של מועצה אזורית משגב נשלחה ע"י המועצה לפחות פעמיים, נדמה לי שאפילו שלוש).

18 ביולי 2005 - נשלחה למחוז חוות הדעת של הקב"סית

ספטמבר 2005 - שלומית אורן אמרה שלא הגיעו שום ניירות לועדה. המועצה שלחה את הניירת שוב למשרד, וכששלומית אמרה (שוב) שלא הגיע, שלחה המועצה שוב, הפעם לפקס הפרטי של שלומית. שלומית אורן אישרה לי בשיחת טלפון שהניירת הגיעה. בשיחה מאוחרת יותר, ציינה הגב' שלומית אורן שהניירת נשלחה לירושלים ועתה זה רק בידי המנכ"לית. לזכותה ייאמר שהיא הדגישה שאינה יודעת כמה זמן זה ייקח.

מכתבי האחרון שהגיע לידיך, נשלח למשרד המנכ"לית במחשבה שחודש וחצי הם די זמן והותר כדי לחתום על האישור ולשלוח אותו אלי.

לא חלמתי, גם בסיוטים הכי גדולים שלי, שאמצא את עצמי בנובמבר 2005 מתבקשת להמציא את המסמכים פעם נוספת.
אם הניירת לא הייתה בתיק, אם מבחינתכם לא הוגשה בקשה, היכן הייתם? איך זה שלא פניתם אלי כדי לשאול? כדי לוודא שהבן שלי בסדר? כדי לבדוק אם עברתי דירה? כדי לבדוק אם שיניתי את דעתי והחלטתי לשלבו בבי"ס? איך זה שלא עשיתם את העבודה שאתם טוענים כל הזמן שכל כך חשוב לכם לעשותה? - מעלתם לא רק במחוייבות שלכם כלפי הבן שלי, אלא גם ובעיקר במינוי שקיבלתם מאזרחי מדינת ישראל.

אני כועסת כי אתם מרשים לעצמכם לטרטר אותי ואחרים כמותי באמתלה של "חשובה לנו טובת הילד" בעוד למעשה, אתם עסוקים ב… באמת, במה? אתם לא מטפלים בבקשות (חוץ מלאבד את המסמכים שוב ושוב) ואתם לא מבררים מה עלה בגורל הילדים (למשל: מבררים למה לא הוגשה בקשה) אתם רק מהווים גורם מפר שלווה ויוצר STRESS בבתי אותם ילדים שהוריהם בחרו לדאוג להם בעצמם.

אם אתם פשוט רגועים בידיעה שהילדים בסדר עם הוריהם, אז בשביל מה להטרידנו עם בקשות ואישורים?

איך אתם מצליחים להסתכל לעצמכם בעיניים ולומר לעצמכם שאתם פועלים לטובת הילדים?

בעשייה שלכם, אתם מבטאים חוסר כבוד וחוסר אכפתיות

בנוסף לכך, העיכוב במשלוח האישור מעכב מימוש חלקים בתכנית הלימודים
מבחינתי זו שערורייה!

אני שולחת לך את הניירות בתקווה שלא יאבדו שוב.
בקשה לחינוך ביתי
תכנית הלימודים
המלצת הקב"סית

בכבוד רב,
נאוה פרנס, אימא_

---

_עותקים:
דר' אילנה זיילר וחברי הועדה
נילי בוסל - מחוז צפון
משרד המנכ"לית
נציב תלונות הציבור של המשרד
משרד מבקר המדינה
התנועה לאיכות השלטון
ישראלה אלוני_

לאף אחד אין מה לומר?

הרעיון הוא שאני שולחת את הניירת כדי שיריצו מה שצריך.
אבל אני לא רוצה לפטור אותם בלא כלום.
אני רוצה לנצל את המצב כדי שיהיו להם סיבות טובות לשקול צמצום הפרוצדורה.

ייישר כוח.
איזה סבלנות ואורך רוח יש לך.
אני רוצה לנצל את המצב כדי שיהיו להם סיבות טובות לשקול צמצום הפרוצדורה.
הלוואי.

רק עכשיו אני רואה שאת מבקשת הערות.
עוד לא שלחת, אם כן?
אקרא אח"כ בעיניים ביקורתיות.

תבשיל, הוא אמר שלא יהיה במשרד עד יום ראשון.
לא הצלחתי לקבל הערות מהצוות הרגיל שלי (שמכירים את האנשים ואת המערכת) אז פניתי כאן.
בינתיים דיברתי עם אחת מהן והיא נתנה את ברכתה.
אשמח להערות בכל מקרה...

קשב לי להשתתף בהערות כי אני חושבת שזה בצורה מסוימת מיותר, כמדומני שלא פעם ראשונה שהניירת שלך הולכת לאיבוד.
למה את צריכה להתאמץ שהם יתאמצו וימצאו אותה ותאמיני לי- הם ימצאו.
נכון שאני נשמעת ילדותתית אך אם תרוץ הדפים אבדו לא יכולה להגיב אחרת.
אבל בהצלחה כמובן
(-:

עידכונים
ממשרד המנכ"לית קיבלתי מכתב תשובה שאמר: העברתי את השאלות למר דוד וסרמן, מנהל המחוז.

מכתבו של מר דוד וסרמן חיכה לי בשישי בצהרים בתיבת הדואר. וזה לשון המכתב:


שלום רב,

הנדון: עיכוב במתן חידוש "אישור לחינוך ביתי" לתשס"ו

הועדה המחוזית שהתכנסה בישיבתה ב- 30.05.05, אכן המליצה בפני מנכ"לית משרד החינוך הגב' רונית תירוש, על מתן אישור לחינוך ביתי לשנת תשס"ו לבנך יהונתן.

תיקו של יהונתן התעכב למשלוח למשרד המנכ"לית כי נמצא שחסרה בו, לצערנו, תכנית לימודים רלוונטית לשנה"ל תשס"ו, באישורה של המפקחת הכוללת באיזור מגורייך.

האחריות הבלעדית לוודא אם אכן הגיעו בזמנו החומרים הרלוונטיים על ידך למשרדנו (בחודש מאי לפי דברייך), היא על ההורה בלבד, והיה צריך לעשות זאת מול הגב' שלומית אורן, שריכזה בזמנו את החומרים.

כל עוד לא קיבלת אישור לחינוך ביתי ממשרד המנכ"לית לבנך יהונתן, עליו ללמוד בביה"ס הקרוב למקום מגוריו שבו הוא רשום, עד לחידוש האישור.

לתשומת ליבך, החל מחודש ספטמבר 2005, הוחלפו בעלי התפקידים המטפלים בנושא החינוך הביתי: דר' עפרה שטיין - מפקחת כוללת ויו"ר הועדה, גב' שלומית אורן - מנחה מחוזית על הבק"ס ועוסקת בתחום מעקב וברה, ומר יוסי אברהמי - עוסק בתיאום, באיסוף החומרים ובריכוזם ואכן ידעת על כך.

בימים הקרובים תגיע אליך תשובה לגבי מתן אישור לחינוך ביתי ליהונתן.

מאחל לך ולבנך יהונתן שנת לימודים מוצלחת ומהנה,

בכבוד רב,
דוד וסרמן
מנהל המחוז

עותקים:
לשכת המנכ"לית
דר' אילנה זיילר, מנהלת אגף א' מוסדות החינוך
דר' עפרה שטיין, מפקחת ויו"ר הועדה לחינוך ביתי
גב' נילי בוסל, ממונה מחוזית לשח"ר
גב' שלומית אורן, מנחה מחוזית בק"ס ומרכזת הועדה,
גב' רחל נבון, מפקחת
גב'ישראלה אלוני, מנהל אגף החינוך מועצה אזורית משגב.

---

זה המכתב שיצא כתגובה:

אל: מר דוד וסרמן
מנהל מחוז צפון, משרד החינוך
טלפון: 04-6500102
פקס: 04-6500307

מאת: נאוה פרנס
אימא של יהונתן


הנדון: עיכוב במתן אישור לחינוך ביתי תשס"ו
מכתבך מיום 7 בדצמבר 2005

שוב ושוב אני משתאה ממחדלי התפקוד של משרד החינוך בכלל ושל מחוז צפון בפרט.

שוב ושוב אני משתאה מהדרך בה מוסד שאמור להקנות לילדי ישראל ערכים מסיר מעצמו אחריות גם על מעשיו וגם על מחדליו ובאופן שיטתי עושה את ההורים אחראים למחדלים אלו.

צר לי, אדוני המכובד אבל...

1. המסמכים נשלחו והגעתם אושרה כבר במחצית הראשונה של מאי 2005 ע"י 3 גורמים:

ציפי, מזכירתה של נילי בוסל שטיפלה בזמנו בנושא ושמקבלת דואר (או לפחות קיבלה בזמנו) גם עבור שלומית אורן שמשויכת לאותו המשרד.

רחלי נבון שגם אישרה קבלתו במייל וגם הבטיחה ליזום שיחה טלפונית לאחר שביטלה את הגעתה לביקור בית שתואם איתה (יוני 2005) - שיחת הטלפון מעולם לא הגיעה.

אילנית, מזכירה במחלקת החינוך של המועצה האזורית משגב - כחלק בלתי נפרד מההזמנה לביקור בית שנשלחה אליהם בתחילת מאי.

1. כתבת שהועדה התכנסה בישיבתה ב- 30 במאי 2005. על בסיס מה היא המליצה את שהמליצה? אני מניחה שלפחות בקשתי עמדה בפניה. אם חסרה הייתה תכנית - למה איש לא ביקש ממני להמציאה מיד לאחר הישיבה? אם היא לא הייתה נחוצה, למה עוכב האישור?

1. באמצע חודש ספטמבר 2005, בשיחה טלפונית עם הגב' שלומית אורן אישרה הנ"ל שהמסמכים נשלחו למנכ"לית לאישור - איך הם נשלחו אם לא היו בתיק?

1. לתשומת לבך, החומר נשלח במאי 2005 - עד ספטמבר 2005 (החודש בו לטענתך השתנו האנשים המטפלים בנושא) האישור היה צריך להימצא בידי (לפחות על פי הנהלים של משרד החינוך שמחייבים את המחוז יותר מאשר אותי).

1. לתשומת לבך, לא ידעתי על חילופי הגברא בטיפול בנושא החינוך הביתי עד אשר נשלח מכתב נזיפה חמור למשרד המנכ"לית (בחודש נובמבר 2005) על שלא טיפלה בניירות חודש וחצי לאחר שנשלחו אליה (לדברי הגב' שלומית אורן). כתגובה למכתב זה התקשר אלי מר יוסי אברהמי ואמר: "אין מסמכים בתיק".

1. אני מוצאת את התנהלות כל הגורמים המעורבים בעניין רשלנית ומזלזלת ואת הטיוח שבא לידי ביטוי בתגובתך מזלזל ולא אחראי.

1. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות קובע שאני אחראית על שלומו של בני פיזית, רגשית, מנטלית ורוחנית. הכיצד אתה מצפה שאפקיר את בני בידיך ובידי האנשים המתפקדים תחתיך כאשר אתם נופלים שוב ושוב ביכולתכם לשמור אפילו על ניירות שמופקדים בידיכם? זוהי לא השנה הראשונה בה אני מוצאת עצמי שולחת אליכם את אותם המסמכים שוב ושוב. זוהי לא הפעם הראשונה בה המחוז שלכם מעכב את מתן האישור - גם כשהמסמכים ישבו על שולחנכם (הגב' שולה בוחבוט). איבוד מסמכים זו פגיעה בצנעת הפרט ובסודיות שאתם מחויבים לה - אני תוהה כיצד אתה יכול להצדיק זאת?

1. אני ממליצה בחום שלפני שאתה ממהר להסיר מהמחוז את האחריות תעשה בדק בית עמוק לבדוק מה באמת עושים העושים במלאכה ועד כמה המידע שאתה מקבל הוא מדויק או אמיתי.

בברכה,

נאוה פרנס
אימא שאכפת לה


עותקים:
הגב' ציפי וינברג, לשכת המנכ"לית
דר' אילנה זיילר, מנהלת אגף א' מוסדות החינוך
חברי הועדה שכותבת את הנהלים
גב' נילי בוסל, ממונה מחוזית לשח"ר
דר' עפרה שטיין, מפקחת ויו"ר הועדה לחינוך ביתי
גב' שלומית אורן, מנחה מחוזית בק"ס ומרכזת הועדה,
גב' רחל נבון, מפקחת
גב'ישראלה אלוני, מנהל אגף החינוך מועצה אזורית משגב.
נציב תלונות הציבור של המשרד
משרד מבקר המדינה
התנועה לאיכות השלטון

עוד עניין שקרה ברקע.

זוכרים ששלחתי את הניירת ליוסי אברהמי בשבוע השני של נובמבר?

הנ"ל קיבל את הניירות ולקח לו כמה ימים לשלוח אותן לירושלים.
לפני כשבוע התקשרתי אליו לברר למה האישור טרם הגיע. היה יום שלישי אחה"צ.
האיש הבטיח לברר בירושלים ביום ראשון ואני הבטחתי לחכות לפני שאני צועקת שוב.

לא שמעתי כלום מאף אחד לגבי גורל האישור.
היום התקשרתי שוב...
הוא ביקש משלומית אורן להתקשר וכמובן שעוד לא התעדכן אצלה...
למה לא בררת בעצמך? - הקשיתי
סמכתי עליה, היא מכירה ותירוצים נוספים.

אתה יודעת שיש לי סיפור איתה, למה לא עשית את העבודה בעצמך?
מאיפה אני צריך לדעת? שאל.
אמרתי לך!! אני עצמי אמרתי לך!! אמרתי 3-4 פעמים כדי לוודא שהוא יקלוט.
ביום ראשון אתקשר למשרד המנכ"לית לברר.
מה רע בהיום? במחר? ביום חמישי? - גם אלו ימים טובים - התקרצצתי שוב.
רק ביום ראשון אהיה במשרד, יש לי עוד עיסוקים, אני בשטח.
מעניין - אמרתי לו - גם לי יש עוד עיסוקים חוץ מלחכות לאישור מעל 8 חודשים. אני מקווה שמשרד החינוך לא מנסה לשבור את שיאו ולהגיע ל- 10 חודשים.
אני מבטיח שאתקשר בעצמי ביום ראשון - אמר
לתשומת לבך, אלו בדיוק היו מילותיך לפני שבוע. אתה כל הזמן אומר לי שלא היית כאן, שאתה חדש. אבל אני חווה את אותו הדבר. הבטחות לא מקויימות, מחדלים ועוד...
אני מבטיח שאתקשר בעצמי ביום ראשון - חזר על הבטחתו.

שיחררתי את לסתותי הנעוצות לעוד שבוע.
אני צריכה לשנס אנרגיות למכתב לציפי וינברג במשרד המנכ"לית.

הסקת מסקנה:
בלי תרוצים, מחר יום חמישי בנך ישלח מידיית לבית הספר עד מתן אישור לחינוך ביתי,
שכנראה ינתן בינואר 2007, או אולי 2008 אם ימצאו המסמכים הדרושים.
ח...ח..ח....פני משרד החינוך כפני המדינה ,
ואבוי לנו האזרחים שיש מולנו משרדים שלא אוהבים אותנו האזרחים.
אז מה אנחנו האזרחים נעשה?
עצוב , כל כך עצוב שבא לצחוק.
מתנצלת שלא מסוגלת להתייחס לכתוב ברצינות רבה יותר, אך פשוט מי שלא מתייחס אלינו ברצינות....
כיצד אנוכי אתייחס איליו ברצינות.
לפי דברי הקבסית האישור בדרך, אבל את יודעת יש עליות בדרך למעלות ולכן זה מתעכב
הם בסדר זה רק העליות הקשות.

לפני 10 ימים התקשרתי אל יוסי אברהמי לברר מה קורה עם האישור.
הוא הבטיח לברר "ביום ראשון"
הבטחתי לחכות בסבלנות - בלי מכתבים ובלי טלפונים.
אחרי שבוע, בשלישי שעבר, התקשרתי שוב.
אין לו מושג כי הוא ביקש משלומית אורן להתקשר והיא לא חזרה אליו.
"אל תסמוך" - אמרתי - "כשאתה מבטיח לי משהו אל תעביר לאף אחד, בטח לא לשלומית שבטח לא התקשרה"
היום הוא חזר אלי טלפונית.
"האישור נשלח" נאמר לו
האישור לא הגיע...
גם לא בערימת האישורים לתיקים שנשלחו אחרי התיק שלי...
הוא ביקש שישלחו לו עותק בפקס וביקש להעבירו אלי.
על האישור מופיע תאריך של סוף נובמבר.

מחוז צפון מקפיד להמשיך ולאבד את המסמכים שלנו.