לכבוד החג, מדרש קצר ולא מחייב (בעזרת חיפוש באתר וקצת זמן פנוי עד שמאכלי החלב ייצאו מהתנור) על שבעת שמותיו, והפעם, כמובן, באופן טבעי :

• חג השבועות - במקור: שבעת השבועות שסופרים מתחילת קציר השעורים ועד קציר החיטים. באופן טבעי זה ספירת שבועות של הריון (כמו ב- הריון בשבוע 41 ), שבועות של מודעות צרכנית (כמו ב- שבוע כיבוי הטלוויזיה ) וכמובן שבועות של התמכרות לאתר, והכל נרשם ב- סטטיסטיקה של שבועות ...

• חג מתן תורה - באופן טבעי , התורה ניתנת כל יום מחדש, כל היום, ע"י אמא ו/או אבא, ולא על ידי המורה (מה זה?) או ביה"ס (??). לפעמים זה נראה כמו תורה בבני ברק ...

• עצרת - משמעות השם היא סוף, עצירה, סיום, לציון סיום מניין ימי העומר ועוד. באופן טבעי זה יכול להיות גם עצירות אצל תינוקות , ובעקבותיה פטנטים לעצירות , אבל גם סוף שהוא גם התחלה , סוף העולם כפי שאנו מכירים אותו , פואטיקה של סוף הריון .

• חג מלכות בית דוד - דוד המלך נולד ונפטר בשבועות. באופן טבעי לממלכה, ובעיקר לממלכתי, יש פחות כבוד, ובית כאן זה בעיקר בהקשר של מדור חינוך ביתי או לידות בית . וכמובן שלא נשכח את דוד רובנר ...

• חג הקציר - חגיגות ביכורי קציר חיטים, באופן טבעי, הולכות יותר על עשב חיטה , שמן נבט חיטה וכיו"ב. בפינת דף בית אישי זה חגה של שלמית פורת מקציר ...

• חג הביכורים - לבית המקדש אנחנו כבר לא עולים, לא לרגל ולא ברכב, עם ביכורים או בלי, אבל באופן טבעי זה מקומם של דיונים כמו מבכור עד בנימין , ועוד עניינים ראשוניים כמו המחלה הראשונה שלנו , ילד שלישי הריון שני לידה ראשונה , לידה ראשונה בבית , הוראות שימוש , תספורת ראשונה ...

• חג מאכלי החלב - כן חוקי שחיטה, לא חוקי שחיטה , באופן טבעי חלב זה קודם כל חלב אם , ואז אפשר למצוא הכל על הנקה , אחר כך אפשר להתפשר על חלב עיזים , ואם לא הדבר עצמו, אז רק תחליפי חלב טבעיים . עוד בתחום זה אפשר לציין את הרשימה הלבנה , ולא לשכוח שגם ב- מדור חינוך ביתי - אם אין קמח, אין תורה , ואף פעם לא מאוחר מדי לנסות מתכונים לשבועות ...

טוב, זה כבר מתחיל להיראות כמו מוטציה של דפים באקראי , חוץ מזה - התנור והכיריים קוראים לי...

חג שמח!

שרון, כל הכבוד !!!

באמת כל הכבוד, מאז שהייתי בתור ילד אצל הדודים בקיבוץ מדי שנה (עד שזה נמאס),בשבילי שבועות זה רק גבינה.. עכשיו יש חומר למחשבה

תגידו, מאיפה בכלל המסורת שקושרת בין שבועות למאכלי גבינות?

pirkei]מבט מודרני על מגילת רות tanach[/po]/01/04 ruth/1.html באתר חופש

ורד, היום הסביר את זה יהורם גאון ברדיו
משנתנה התורה, היו כיליהם של בני ישראל לא כשרים
ולכן, כיון שנאמר: לא יאכל גדי בחלב אימו, הם 'נתקעו' עם מאכלי חלב עד להכשרת הכלים

שרון כל הכבוד!! (-: , ונאוה תודה על ההסבר. מסוג הדברים שפשוט קיבלתי בהנאה גדולה (מאכלי גבינה), ולא ידעתי למה.

חחח ענת, גם אני
קולינרית - מוכנה שבועות בכל החגים

שרון, יש שם שמות שלא הכרתי
תודה על הסיכום המופלא - טוב שתמיד אפשר ללמוד עוד משהו
זה עושה את החיים מעניינים

משום מה, כוחו של הרגל מן הסתם, הגענו אתמול אחה"צ לטקס שבועות באחד הקיבוצים "שלנו". המנחה, בין ריקוד ילדי הגן לשיר של בנות ביה"ס, התעקשה על ארבעת שמותיו של החג (ביכורים, שבועות, קציר, ו... טוב, נו, מתן תורה). כשכבר הוקראו חומרים מהמקורות הם לוו בתוספת שנשמעה (לי) מעקמת-אף (סופר ספר דברים כותב...). הטקס היה פתטי, האווירה היתה עגמומית, רוב הקהל (כמונו) הזכיר את שמו השמיני של החג (חג הביקורים) ורק מאוחר יותר שמתי לב לכך שאין כמעט אנשים מחייכים או שמחים סביב.
על הדשא, בהמתנה לילדתנו הקטנה שתסיים "ללטף" אפרוחים, השווינו תחושות, ודיברנו על הניתוק והניכור שחלקו נובע מכך שרוב האנשים בקהל, מקומיים או אורחים, בכלל לא עוסקים בחקלאות, וזה שהטקס נערך על הדשא מול המפעל הענק והרווחי של הקיבוץ רק הוסיף לאווירה. מצד שני, שום תוכן רוחני לא היה בטקס, וכל מה שניסה להיות מודבק אליו (שירים, קטעי מקורות, קריינות ידענית) החליק ונפל כאילו הודבק בחמאה בשמש.
בדיוק שמונים שנה אחרי שחלוצי העליה השניה והשלישית חגגו בעין חרוד בפעם הראשונה את חג השבועות במתכונת שהפכה מייד למשבצת מרכזית באתוס הציוני ובשרשרת חגי "הטבע" של העם המתחדש במולדתו, כשאלוהים מושאר במקומו "הטבעי" (בגולה, עם אבא ואמא ועוד ערכים שנותרו מאחור) - שמונים שנה מאוחר יותר שוב מגלים הנכדים, הנינים וממשיכי הדרך של חלוצי העמק והאומה שהם קרחים מכאן ומכאן: אלוהים מת להם, החקלאות גוועה להם, ושום תוכן או צורה חדשים לא נוצקו לתוך, או במקום, התבניות הישנות.

בערב החג ובליל שבת השתתפנו בשני "תיקונים" שהיו מאד שונים זה מזה. הראשון, למרות שאיים להיות משהו מאד ידעני ושכלתני, ודי היה בקריאת דף הרקע שחולק כהזמנה כדי שיסתחרר הראש, התגלה כמקום של לב פתוח ומפגש אנושי חם ומרגש, בלי לוותר על חשיבה וידע. השני, על אף שבכותרת המקום וההקשר שבו נערך מופיעה ההכרזה שהוא "של הלב", היה רובו ככולו למדני ודעתני, ניפח את הראש וסגר (שוב) את הלב. אבל על כך (אולי) בהזדמנות אחרת.

לכל הקיבוצניקים והמושבניקים בהווה ובעבר (בעיקר בעבר) - קטע על חג הביכורים מתוך "משק יגור טיוטה" של יורם טהרלב:
אני יושב על חבילת שחת
על ראשי זר ושושנים שלוש
ודוקר לי בתחת
ודוקר לי בראש.

אמא של יונת - מוכר ומעולה!

אגב, מי מכיר את השיר (מנסה להיזכר כבר שבועיים לפני שבועות, ועדיין לא נזכרתי):
שורה מהפזמון: חג, חג לעמק...
שורה מאחד הבתים: יצאנו לכרמים, לקטוף הענבים, הענבים...

נדמה לי שראיתי את השיר הזה באתר שירי חגים, שעודד מפנה אליו בדף מי זוכר את מילות השיר , בתחילת הדף.

;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;;מלכות

שאלה שמציקה לי: בנעורי ועד חודש שמיני להריוני נהגתי ללכת לתיקון שבועות.כיום אם לילד אני תוהה אם אימהות לתינוקות הולכות לתיקון שבועות? במילים אחרות האם יש מסגרת בה מקבלים בברכה אימהות ותינוקות?

אני מכירה מושב אחד בדרום ארצנו שבו חגיגת שבועות זו תפארת ההתיישבות העובדת בהתגלמותה.... והחקלאות היא לא רק בקטעי הקריאה והציטטות אלא לגמרי חיה ובועטת ומפרנסת את העוסקים בה בכבוד... לקנא!

יש למישהו עצה מה לעשות בשבועות?

אני מחפשת דרך להעביר את אופי החג הנפלא הזה לקטנים, ולשתפם בשמחת התבואה, בביכורים ובחגיגות החקלאיות.

לרעיונות אודה

להגיע לפסטיבל אקטיביזם... זה אולי לא שבועות מסורתי, אבל התבואה- אוירה נעימה שמחה ושיתופית, הביכורים- רעיונות חדשים, והחקלאות - בכל מקום אפשר לנטוע בעצמנו ידע חדש, לזרוע חברויות ולקצור - - - פירות שיתוף נפלאים נוצרים בפסטיבל הזה. חסרים שם, מאוד, אנשי חינוך ביתי...

בשמחת התבואה, בביכורים ובחגיגות החקלאיות
בשנים האחרונות מוא"ז גליל תחתון עושים כל מיני - בפרט אפשר להגיע לחגיגות "מסורתיות" בקיבוצים.

בפרט אפשר להגיע לחגיגות "מסורתיות" בקיבוצים.
אבל בשביל זה צריך להכיר קיבוצניקים, לא?

גילה מה מוא"ז גליל תחתון עושים???? פרטי בבקשה....

לוידעת. תמיד יש שלטים בכבישים. בטח יש אתר למועצה, ובטח יהיו פרסומים בעתונות הארצית.

אבל בשביל זה צריך להכיר קיבוצניקים, לא?
את בטח לא מכירה
בכבישים היו שלטים כאלה גדולים, שנראה לי שחלק מהחגיגות האלה כן נפתחו לקהל הרחב.

הייתי כמה פעמים בקיבוץ. זה בדיוק מה שאני מחפשת, אבל גם אני מרגישה ש

אבל בשביל זה צריך להכיר קיבוצניקים, לא?

לא בהכרח, היום עם כל ההפרטות הקיבוצים מלאים בתושבים שוכרים, וכבר ממש לא כולם מכירים את כולם. כן הייתי ממליצה, לבדוק איזה קיבוץ חוגג ביכלל את החג לפי המסורת (ההערכה שלי היא שבקיבוצים עמידים יחוג החג).
חג שמח @}

השנה חוגגים ?

נו, יש התקדמות ברעיונות?

_ורד, היום הסביר את זה יהורם גאון ברדיו
משנתנה התורה, היו כיליהם של בני ישראל לא כשרים
ולכן, כיון שנאמר: לא יאכל גדי בחלב אימו, הם 'נתקעו' עם מאכלי חלב עד להכשרת הכלים_
טוב, זאת האגדה.
מובן שזה לא מקור המנהג.
אני הייתי מחפשת את מקור המנהג בחיים החקלאיים הקדומים:
מדוע זבח פסח הוא בניסן? את מי צריך לדלל בעדרים, בתקופה זו של השנה?
מה הקשר בין העבודה הרצופה והקשה של קציר החיטים והשעורים עד שכל השיבולים נקצרו ונזרו בגורן, לבין העובדה שלא שוחטים אז את בעלי החיים (ולכן לא אוכלים בשר, ולכן רק חלב)?
אחר כך מצאו לזה תירוץ שקשור בתורה ובאלוהים, אבל המקור מוכרח להיות בנסיבות החיים שלהם. למנהגים היה הגיון שנבע מצרכי החיים, התנאים והנסיבות.

ללמוד תורה כל הלילה.

יש מקום שאפשר ללמוד תורה עם ילדים?

יש מקום שאפשר ללמוד תורה עם ילדים?
במספר ערים ישנם שיעורים שמתאימים גם לילדים, אבל מעט קשה למצוא אותם. הכי טוב להתקשר למועצה הדתית, או מחלקת הדת בעיריה / מועצה ולשאול.
מי שיודע ללמד הכי טוב את ילדייך הוא את. לכן יש שתי אפשרויות טובות:

1. לקנות ספרים לילדים בנוסח "סיפורי המקרא לילדים", "פרשת השבוע שלנו" וכדומה. יש להתאים את הספר לגיל הילד. כדאי, לענ"ד, לוודא שזו הוצאה יהודית ולא מיסיונרית. בחנויות ספרים של חרדים יש ספרים כאלו למכביר, וישנם רבים שברמה טובה הן מצד האיורים והן מצד הטקסט.
2. להעביר שיעורים בעצמך. ניתן להיכנס לאתרים של שיעורים . דוגמאות: כיפה , שמע ישראל , sub]ישיבת הר עציון cat[/po]=111 , daat]דעת index[/po]/index2.asp?sub=%F9%E1%E5%F2%E5%FA .יש במגוון רמות, וניתן להוציא דברים יפים מאוד, הן לילדים והן למבוגרים.

אבל בשביל זה צריך להכיר קיבוצניקים, לא?
לא בהכרח.
הנה כמה הצעות שהופיעו היום ב-YNET, חלקן חינם.

_אבל בשביל זה צריך להכיר קיבוצניקים, לא?
לא בהכרח._
בהרבה קיבוצים אפשר היום להיכנס לטקס בתשלום, וזה הפך בעיני למשהו מאוד מדוגם אבל גם מאוד מסחרי ומנוכר. חסר לי הממד האישי של להכין ולהביא טנא משלך, זר, משהו יותר אינטימי ושההשתתפות בו פחות פסיבית.

הממד האישי של להכין ולהביא טנא משלך, זר

הממ... אפשר להכין זר וגם טנא פרי גננו, אבל לאן להביא?

<שואלת ברצינות, עם הרבה מוטיבציה>

הממ... אפשר להכין זר וגם טנא פרי גננו, אבל לאן להביא?
לזה אין לי תשובה.
אין ספק שהחווייה האמיתית של החג הזה היא כשאתה מגדל משהו בעצמך, אוסף/קוטף אותו ומביא ביכורים.
אבל כמה אנשים היום בכלל מגדלים משהו שאפשר להביא ממנו ביכורים?

בהרבה קיבוצים אפשר היום להיכנס לטקס בתשלום,
בקישור שהבאתי (כדאי לקרוא עד הסוף) מוזכרים כמה מקומות שבהם הכניסה לאירוע היא ללא תשלום.

אפשר לצאת לשדה (עדיף שיבולים או חמניות) וללון בכפרים.
אוי, חג השבועות בקיבוץ- זו הייתה הפקה. אבא שלי הכין את התפאורה. <וכאן נבט נזכרת לה...>
הפרחנו יונים לשמיים. נשות הקיבוץ רקדו את ריקוד הטסים כשהן לבושות בחולצות רקומות. עוללים רכים רקדו עם אימהותיהם. ונישאו באויר.
העפרוני רקד את ריקודו (עובדי הזיתים הפעילו אותו), ילדי בית הספר רקדו את ריקוד האפרוחים. מכסחת הדשא של הנוי רקדה אף היא.
איך אהבתי את החג הזה בקיבוץ. בסוף הטקס רב הפאר וההדר הלכנו לאכול מוצרי גבינה בחוג המשפחה, ישובים על הדשא ואני זוכרת שמילקי היה הלהיט! הגבעטרון היו הכוכבים של החג הזה. התום היה בשיאו. הפשטות. <עד כאן זכרונות ילדות>

הממ... אפשר להכין זר וגם טנא פרי גננו, אבל לאן להביא?
החלטתי לחגוג את היומולדת של הקטנה (בשבת) ברוח שבועות והזמנתי את כולם להביא ביכורים (דווקא יש כמעט לכל אחד משהו בגינה, נראה לי), זרים, בגדים לבנים ומאכלי חלב.

ועוד תשובה ש אסור לומר כאן - לגן. לא?

מה שמזכיר לי שכשהגדול שלי היה קטן הוא התעקש שהוא רוצה להביא ביכורים לבית המקדש. הוא גם ידע איך הוא נראה (גדול ומצופה זהב). לא הועילו הסברים על כך שבית המקדש חרב מזמן. הגננת אמרה שמביאים ביכורים לבית המקדש. בסוף נאלצנו לנסוע לירושלים ולהראות לו את הכותל.

בסוף נאלצנו לנסוע לירושלים ולהראות לו את הכותל
גדול! וגם הבאתם ביכורים?

אנחנו בחו"ל .
בחוג המשפחה + אולי מעט אורחים ישראלים נעשה הדפסות עם ירקות וצבע גואש על נייר או בד לבן (לבן=חג שבועות). נאכל פירות וירקות משבעת המינים (מה שיש), נאתגר את עצמי בהכנת עוגת גבינה (האתגר כאן למצוא גבינה לבנה במרקם הנכון ובלי ריח מעופש) ואולי מקרוני&צ'יז.
אם מזג אויר יהיה חם, אולי קצת השפרצות מיים על הדשא.
אה, כמובן, מגילת רות... בקלות.

"ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו"
שמות, כ"ג, י"ט
באותם נשימה ופסוק מצווים על חג הביכורים ועל הפרדת בשר וחלב.

ועל הפרדת בשר וחלב
זה לא מה שכתוב. זה פירוש.

זה לא מה שכתוב. זה פירוש.
לא אמרתי שכתוב. אמרתי מצווים , מי שהציווי חל עליו מרצונו.

כשנתן הקב"ה את התורה לעמו במעמד הר סיני, שאל מי יהיו הערבים שלכם שתשמרו את תורתי ותקיימו מצוותיה?
עלו כל-מיני אפשרויות שנפסלו מסיבות שונות, עד שעלתה האפשרות הטובה מכולן: הילדים!

גם מחר אנו עומדים לקבל את התורה מחדש, בקריאת עשרת הדברות בבית הכנסת (לאחר תפילת שחרית של חג)
כדאי, טוב, חשוב ורצוי להביא את הילדים לשמיעת עשרת הדברות (ענין של 10 דקות לערך) כך שגם ילדים קטנים ו/או חסרי סבלנות יכולים להשתתף.

חג שמח!!!!
לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

על הקשר שבין מסגרת ומחויבות, בחירות ותוצאות. האדם כחקלאי וחייו כשדה.

מאת: אסנת ברושי-חן (M.A)*



בימים אלו אנו חוגגים את חג השבועות. הציווי המקראי הוא: "וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה" (שמות כ"ג ט"ז). וגם הפעם, אנו למדים רבות מחג השבועות על הקשר שבין מסגרת ומחויבות, בחירות ותוצאות.

חייו של אדם, במידה רבה, משולים לשדה. החיים הם השדה, האדם הוא החקלאי. במובנים רבים, אנו מעבדים, מדשנים את חיינו - אנו אחראים לחיינו ממש כפי שהחקלאי אחראי לשדהו.

ברור לכל שאם החקלאי לא יעבד את השדה, לא יחרוש את האדמה, לא יזרע, יהפוך, מן הסתם, השדה לאדמת בור, קוצים ודרדרים. ואל לו לחקלאי לצפות כי בשדהו זה תצמח חיטה ו/או שושנים. אם לא זרעת, לא תקצור! אם לא עשית דבר, לא תקבל דבר.














כך בעבודת השדה וכך בחיים – האישיים ו/או המקצועיים. זו אקסיומה בסיסית.





לחילופין, תמיד תזרע את אשר קצרת. אם זרעת חיטה, תקבל חיטה. ואם זרעת כותנה, תצמח כותנה. לא תצמח שעורה, תירס או גפן. לא יצמחו פרחים במקום נשתלו קוצים.

באותה המידה, ממש כפי שהחקלאי קוצר את ביכורי מעשיו, כך אנו בחיינו (-האישיים והמקצועיים) קוצרים את ביכורי מעשינו אותם זרענו. עלינו לברר, אם-כן, "מה אני זורע בחיי? מה אני מטפח? מה אני מביא איתי באשר אלך?". שהרי מה שהאדם זורע אותו יקצור.

לדוגמא: לא ניתן לזרוע בקשר (אישי ו/או מקצועי) חשדנות, כעס, רודנות ו/או חוסר אמון ולצפות לקצור אינטימיות, רצון טוב ו/או מוטיבציה. אם זרעת כעס, תקצור כעס.

אך אם זרעת הקשבה, תקצור קשר ואכפתיות. אם זרעת חברות, תקצור קשרים, לא קצרים. אם זרעת בילדייך אמונה עצמית, הם יקצרו ביטחון עצמי. אז הבא נשים לב, מה אנו זורעים בחיינו ובחייהם של הסובבים אותנו.

דוגמא נוספת, יחסי שכנות. רבים מתלוננים על יחסי שכנות קרים. "אין קשר" הם אומרים "כל אחד ספון מאחורי חומות ביתו וענייניו". יכול להיות מאוד שזה נכון. אולם, גם כאן, מה זרעת? – האם אתה מסביר פנים? האם אתה נעים לשכנייך? ומתי לאחרונה הזמנת שכן או שכנה? מתי לאחרונה התעניינת באמת ובתמים? מתי לאחרונה הפגנת באופן ברור רצון לקשר? לא מספיק לרצות קשר (או להתלונן על כך) צריך ליצור קשר – לזרוע את זרעיי הקשר.

לא ניתן לזרוע "היי" ו-"מה נשמע" סתמי תוך כדי נהיגה ולצפות שהקציר יהיה יחסי שכנות טובים וקרובים. זה לא עובד ככה – לא בעבודת השדה ולא בחיים.

ובאותה המידה, גם משהחליט החקלאי מה יזרע (-כי אותו יקצור) ויש מסגרת עבודה ברורה, כעת, עליו להתחייב לכך ולהתמודד עם שלל אתגרים, קשיים והפרעות. חלקן ידועות וניתן לצפותן מראש, וחלקן בלתי צפויות, כגון: מזג אויר, בצורת, קרה ו/או חמסין.

ידוע לכל ומוסכם כי החקלאי יעשה את כל שבידו בכדי להתגבר על המכשולים שבדרך. כך על האדם להיות ערוך לאתגרים, מכשולים ו/או קשיים שעשויים להופיע לאורך הדרך בשלל דמויות ונסיבות חיים – ולפתח יכולת להתגבר עליהם או לפחות לנסות.

אולם, כה רבים מחליטים לפעמים כבר מראש, ש"זה לא בידי" ו-"זה בלתי אפשרי" ובכלל לא יוצאים לדרך ולא מנסים. ואו אז קוצרים - כלום. או את האמונה ש"אף אחד לא באמת מרוצה מחייו". קציר אומלל ומתסכל מבלי להבין כלל וכלל שאלה הם הזרעים שהם עצמם בחרו לזרוע בשדה חייהם. זו הבחירה וזו התוצאה. זה הטנא שלהם – קציר בחירותיהם ומעשיהם.

אורי מאיר צ'יזיק כותב על חלב ומוצריו לרגל שבועות:
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4077365,00.html

לכבוד חג השבועות, שהפך בשנים האחרונות לחג יחצ"נות לתעשיית החלב (בניגוד לרוח החג המקורית המתמקדת דווקא בביכורי קציר חיטים ושאר תבואות) פורסמה במעריב כתבה גדולה המתארת כיצד חוגגים טבעונים את שבועות - ומדוע הם נמנעים מחלב ומוצריו. התירוץ האקטואלי מאפשר לחשוף בהרחבה נתונים ועובדות שמודחקים על-ידי התקשורת בדרך כלל, ובמיוחד לקראת שבועות:

http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/247/ ... =1&cat=459

אחחח...שבועות זה חג נהדר!חג לבן,והלבן הוא צחור,נקי,טהור ובתולי..
והוא גם חג ירוק,טרי ורענן,להודות לאדמה שנותנת לנו את יבולה...!
נ.ב:כולנו יודעים שאם אומרים לילדים את השם "שבועות",ישר הם אומרים "החג הזה שמשפריצים מים??"
חחחח אין מה לעשות, זה מה שעושה לילדים את החג(-:

אני רואה שיש כאן אביבה חדשה שהיא לא אני...

[-:

_לכל הקיבוצניקים והמושבניקים בהווה ובעבר (בעיקר בעבר) - קטע על חג הביכורים מתוך "משק יגור טיוטה" של יורם טהרלב:
אני יושב על חבילת שחת
על ראשי זר ושושנים שלוש
ודוקר לי בתחת
ודוקר לי בראש._
זכרתי שהיה כאן משהו שלו, משורר עברי חד הבחנה ומשונן.
זכרונו לברכה