ורד, אבל למה חשבתם שהיא לא תשרוד בטבע? הרי היא הופיעה אצלכם מהפרדס, או שאולי חשבתם שברחה משבי והיא לא יודעת להסתדר לבד?

היא די בטוח ברחה משבי - אין בארץ איגואנות בטבע. לחצר של אבא שלי הגיעה לפני כארבע שנים איגואנה. הוא בנה לה כלוב לפי הוראות שהוצאתי מהאינטרנט והיא חיה אצלו במשך כשנתיים. שכחתי מה היה בסוף. היא בטח ברחה. מוזר ששכחתי, זה היה רק לפני שנתיים בערך.

כמו שעירית כתבה, האיגואנה לא יכולה לשרוד את החורף בחוץ. היא זקוקה לחום (דם קר וכו'). היא זקוקה גם למזון מתאים, שהרי היא איננה native בארצנו ולדעתי דיי עשו לה (ולעוד הרבה חיות אחרות) עוול שהביאו אותה לסביבה שאינה מתאימה לה, רק כדי שיהיה לאנשים משהו חדש ומעניין.
אני מאמינה שחיות צריכות להישאר באזור המתאים להן. זה גם עושה את הטיפול בהן פשוט וידידותי יותר. היא הייתה דיי אומללה על העץ. נראה לי שהיא עלתה לשם רק כדי לברוח מהכלבים והחתולים וכדי להתקרב כמה שיותר לשמש. עם כמה שהחורף שלנו לא רציני, הוא עדיים ממש קר בשבילה!

לפני כמה ימים שביט מצא קן של תנשמות שנפל ממקומו. גוזל אחד מת וגוזל אחד חי. הבאנו אותה הביתה. איזו ציפור מדהימה. הגובה שלה כרגע, כשהיא עדיין גוזל הוא 25 ס"מ. הנוצות עדיין של גוזלים.
הקמנו עבורה שובך ובו היא נמצאת כל היום. בלילה אנחנו מכניסים אותה הביתה כדי לאכול עוף טחון.
לאט לאט היא מתחזקת. ביום הראשון היא רק רצה, ועכשיו, היום הרביעי, היא עפה מעל הספות בבית.
אני מניחה שבעוד שבוע נוכל לשחרר אותה לחופשי.

ינאי יש לי גם סיפור:
כשהייתי בכתה ד' (אתה יודע, פעם במשפחה שלי היו שולחים ילדים לבית ספר), היו לי אוגר ואוגרת. קראנו להם פולדארק ודמלזה. לאמא שלי נמאס מהריח שלהם והחליטו לשלוח גם אותם לבית ספר, לפינת החי.
שם ילד בשם דוד האכיל את פולדארק בפלסטלינה והוא נחנק ומת. אז החזרתי את דמלזה הביתה, אבל היא ברחה לי לגינה ונעלמה. הסבירו לי שהיא לא תשרוד בטבע, ושזה מה שקורה עם חיות מחמד, שהן בסוף נעלמות או מתות. הצטערתי נורא.
כעבור שנה שלמה או יותר, ממש הרבה זמן, פתאם הופיעה דמלזה מתוך חור קטן באדמה בגינה שלנו. הסתובבה קצת, וחזרה אליו.
היא הפכה מחיה בכלוב לחיה חופשית , וכן שרדה.

סיפורים שווים ביותר! (ג'ראלד דארל היה גאה בדף...).

ולי יש שאלה.
הילד נתקל בהתאמות המופלאות של חיות והבית שלהם. איפה גרה פרה? ברפת. איפה גרה תרנגולת? בלול. טוב, אלה קלים - אין פרות או תרנגולות בטבע. אבל אם הוא שואל איפה גר סוס למשל - לענות בלי היסוס שבאורווה, או להסתבך?

אלה קלים - אין פרות או תרנגולות בטבע.
יש פרות במרעה. הן נמצאות רוב הזמן שם, פרט לזמנים שנלקחים למכלאה.

עירית, להסתבך. זה מוביל למקומות מופלאים .(או זוועתיים .מה לעשות. אף אחד לא הכריח אותנו ללדת ילדים חכמים
(-: )

שגית - גם אני נמצאת הרבה מהיום בעבודה ובגינה ואצל חברים, אבל בכל זאת יש לי בית, או יותר נכון במקרה של פרה, קורת גג.
ואכן - אני כנראה לא מצליחה שלא להסתבך. זה כיף, אה?

עירית,
את כותבת כמובן מעיליו שפרה חיה ברפת ותרנגולת בלול, אז למה להסס להגיד שסוס חי באורווה ששם התנאים פי אלף (ואולי יותר) נוחים ומתחשבים מאשר ברפת או בלול? שלא נדבר על זה שכולם יודעים וזה מאוד ברור, פרה חיה ברפת תרנגולת חיה בלול, אבל לא כל כך יודעים וזה לא כל כך ברור הסבל שנגרם להם שם, כשהתרנגולות חיות בכלובים פיצפונים התלויים באוויר, אשר לכל תרנגולת מוקצב שטח של20X20 ס"מ (גודל של בלטה קטנה) ואז יש כלוב שבו שלוש תרנגולות שלכל את מהן יש בלטה לחיות עליה וה"בלטה" הזאת היא לא באמת בלטה, הקרקע שלהם היא רשת ברזל דקה ואלכסונית, ובכדי שהן לא יריבו (מרב צפיפות) קוטמים להן את החלק העליון של המקור בהיותן צעירות מאוד, בהכרה מלאה, בעזרת סכין מלובנת!!! אני יכולה להמשיך ולהרחיב ולהרחיב ולהרחיב, אך זה תלוי ברצונך, תרצי שאני ירחיב כיתבי לי ואני ימשיך וירחיב וירחיב וירחיב....
פרות,
חיות ברפת בתוך החרא של עצמן (דבר שבהחלט אינו טבעי להן!!!!) נחלבות שלוש פעמים ביום על ידי מכשיר וואקום, המרפה להן את הגידים שבעטין ולכן הרבה פעמים העטינים שלהן רפויים מאוד וזה מאוד כואב להן!!!!!
לאט לאט אם השנים הצליחו לעלות את תפוקת החלב בחליבה אחת של הפרה ל 30-50 ליטר בממוצע שלפני בערך עשור בחליבה אחת חלבו רק 8 ליטר!!!!! מרב חלב העטינים נהפכים להיות ע נ ק י ם ! ! ! ! וכתוצאה מכך זה מכביד על כל שלד הפרה וגורם לה לבעיות רגליים ופרקים נ ו ר א י ו ת ! ! ! ובנוסף לכך כשהפרה נשכבת בתוך כל החרא של עצמה ושל הפרות האחרות,
צינור העטין נפתח, ונכנס מלא גועל וחרא לתוך העטינים, וז בתחילת החליבה יוצא מלא מוגלע כתוצאה מדלקת!!!!
חוץ מזה,
פרה בטבע חיה כעשרים שנה ויותר, ברפת בגיל 4.5 שוחטים אותה (ויש כאלה שמטמוטטות לפני...) ואז טוחנים אותה, מחלק עושים אוכל לכלבים!!!!, מחלק אבקות מרק!!!!!!! ומחלק קמח עצמות!!!!!
וגם על זה אני יכולה להרחיב... ראי "הסבר" למעלה....
אז עכשיו בואי רגע נחשוב על האורווה,
גם באורווה מנצלים את הסוסים לרכיבה (אני רק רוצה להדגיש שתלוי באיז אורווה אך רובן כך...) אבל גם דואגים מאוד לריאותם (מה שלא קורה במשקים המתועשים) דואגים למזונם, להברשתם, לניקוי פרסותיהם, לליטופים, לניקוי תאיהם וכ'ו
אם כך לפי דעתי ללא היסוס באורווה גר הסוס!!!
אך אם הרבה היסוס היכן גרה הפרה?
והתרנגולת?
או.קיי אז עונים לילד שפרה גרה פרפת אבל גם מסבירים לו כמה זה לא טיבעי לה וכמה היא הייתה מאושרת בטבע, ושפרה בטבע לעולם לא תשכב בקקי של עצמה!!! וכ'ו ככל שהילד גדל יותר כך ההסברים מורכבים יותר ומדויקים יותר...
וכך גם אם התרנגולת היא גרה בלול אבל... היא חיה בכלוב מאוד קטן וצפוף כואב לה, לא נעים לה, וכ'ו וכ'ו וכ'ו

יש תרנגולות החיות בלולים פתוחים עם חצר (הלולים בארץ מועטים) אלה ביצים אורגניות וביצי חופש, יותר טובות, יותר טעימות, יותר בריאות, וכמובן שיותר מועילות להפחתת הסבל על התרנגולות!!!

וחלב חופש.... אין!
אבל יש חלב סויה.... יותר טעים, יותר בריא, יותר טוב, וכמובן שיותר מועיל להפחתת הסבל על הפרות!!!

שיר החופש

עולם קטן של טבע

[email protected]

שירה!

שירה, את מקסימה!

וואו שירה , עשית לי רע על הנשמה וכאב בציצים.
(זו לא תלונה. טוב לראות אותך כאן שוב.)
אז אין חלב חופש? מה עם הרדוף וכל הענין שלהם עם התחשבות בפרות?
וחלב סויה ? אומרים שהסויה עוברת שינויים שאינם טובים לנו. חוץ מענין הרגישות לסויה.
ואני כל כך אוהבת גבינות )-:
מתי חיו פרות בטבע? איפה?
אה, ומה עם צאן? גם ככה?

שירה, פשוט פספסת את הנקודה שלי.
אני מודעת לסבל הגדול של תרנגולות ופרות ולתנאי הגידול בלולים ורפתות רבים. אמנם אני לא מתכננת לחשוף את בני לסבל הנורא של החיות האלה כיום, בגיל שנתיים, אבל את צודקת שכל אדם צריך לדעת אילו זוועות נעשות בגידול חיות אלו וגם אחרות.

כוונתי היתה שאין פרות או תרנגולות בטבע, ולעומת זאת יש סוסי פרא שחיים בטבע. להגיד שסוס גר באורווה חוטא לאמת. זו היתה כל כוונתי.

ורד, תודה...

פלונית, הבנתי שבהרדוף הכל מתנהל אותו הדבר חוץ מזה שהן אוכלות אוכל אורגני ( אני יברר....) פרות בטבע חיו מזמן... אולי עוד יש (אנ'לא יודעת.....) אבל אין לי מושג איפה, אבל אני יכולה לחקור את העניין לעומק.
צאן... בבשר כן, בחלב..... וואי! עוד לא נתקלתי בחווה גדולה לגידול עיזים לחלב! (אולי בעצם בשום חווה חוץ משל אחיק... ).
וחוץ מזה מי את מאחורי השם "פלונית"?

עירית,
דבר ראשון את יכולה להגיד לילד שלך (לא ידעתי שהוא כל כך קטן...) שפרה חיה ברפת ותרנגולת בלול אבל אם הן היו יכולות לחיות בטבע היה להן כייף יותר! החשיפה לדברים האלו מגיל צעיר מונעת אחר כך זיעזוע וקושי לשנות הרגלים.....
בקשר לסוסי פרא,
יש מעטים וגם הם אינם בארץ, אם כך את הסוס יש לשייך לאורווה, אבל אפשר להוסיף שיש סוסים בארצות אחרות, שחיים בטבע ומאוד מאוד כייף להם!
ודרך אגב (סתם אני מתעניינת),
לאן את משייכת למשל כלב או חתול?, ולאן עכבר? וארנב? וציפור? ו... כל שאר החיות....?


שיר החופש

עולם קטן של טבע

[email protected]

היי שירה יקרה, זו אני פלונית, התפלק לי מדף אחר, בו השתפכתי קצת בגעגועים אל אחי.
אז אצל אחיק חולבים תוך התחשבות בעז?
ומה עם עין כמונים? גם הם ידועים (לפחות כמו אחיק (-: ) בגבינות העזים שלהם. את שלנו אני צורכת במצפה הימים. (יותר קרוב לי וגם יש לי הנחת עובד, למרות שאני מקבלת כל הזמן המלצות היסטריות על עז-בא הגליל...) ועכשיו איתגרת אותי לברר איך הן נחלבות. אולי לא כדאי לי לבדוק )-: ..? מבטיחה לעדכן אותך.

ענת, שירה,
בישוב נמרוד שבחרמון יש משפחה שמייצרת גבינות עזים. לפי דבריהם העזים רועות במדרונות החרמון, וזה כל מה שהן אוכלות. לא שאלתי אם הן מוכנסות לפעמים לדיר. אני משערת שבחורף, כשהכל מכוסה שלג (כמו שהיה כשביקרתי שם) מכניסים אותן. לפח דברי המגדל, גם ייצור החלב נעשה בשיטות ביתיות עתיקות ללא שימוש במיכשור מודרני.

שירה, אני מקבלת את ההצעה שלך להוסיף ש אם הן היו יכולות לחיות בטבע היה להן כייף יותר!

בקשר לחתול, כלב וכל שאר החיות: לא תמיד צריך להתמודד עם "דיסאינפורמציה" כמו במקרה הסוס, או החזיר.
למשל, ציפור - נהוג להגיד שהבית שלה הוא הקן שלה וזה די מדויק.
לגבי רב החיות, אם הן גדלות בשבי הן בכלוב, וכשאומרים כלוב, מדברים על כך ש"מגדלים אותם" ולא שזה הבית שלהם.

אשמח לשתף את אוהבי החיות בחוויה מקסימה בביתנו השבוע: גידול גדי.
אני עובדת בהדרכות עם בע"ח ובכל שבוע מתארחת בביתנו חיה אחרת איתה אני עובדת למשך השבוע. כבר היו חיות רבות שאהבתי ונקשרתי, אבל הגדי באמת יוצא דופן.

נדמה לי שניתקו אותו מאמו מוקדם מדי. בשעות הראשונות הוא בהה בי בחשדנות ומאז, כבר שלושה ימים, מתנהג אלי כאילו אני אמו- בשעות העבודה הוא מתרפק עלי ועוצם עיניים, ברגע שהוא שומע את קולי הוא מיד קופץ על רגליו ומחפש מאיפה בא הקול. כשהוא נאלץ להישאר מחוץ לבית בלעדיי הוא פועה בכאב ומפסיק ומכשכש בזנבו ברגע שאני "נשברת" ובאה אליו...
תוך שעות ספורות הוא למד את משמעות המילה "בוא" ומציית לה בשמחה. אני מוצאת שהוא חכם וננאמן לפחות כמו כלב אם לא יותר, ומתוק בצורה לא רגילה.
היום אחה"צ הלכנו איתו לטיול במושבה, קשור ברצועה. שמחתו היתה גדולה.
תגובות הרחוב היו כל כך מצחיקות!! שאלו אותנו (בשיא הרצינות!!) איזה סוג הכלב הזה, ואישה אחת שאלה "למה יש לכם עז במקום כלב?" (עניתי לה "זה לא במקום, יש לנו גם כלב!!") ואיש זקן אחד התחבר לגדי בצורה ממש מרגשת ואמר שהוא מזכיר לו את ילדותו בתימן, כשהיו להם עיזים בבית...

שורה תחתונה: בע"ח חביב ומומלץ. להיזהר מתאוות לעיסת-כל-דבר שיש לו, ולזכור שהוא חברותי עד מאוד, לפחות כמו כלב.

יש לנו חבר שבילדותו (בין 8 ל 12 בערך) היתה לו כבשה. היא היתה הולכת אחריו כמו כלב. היא היתה חיית המחמד שלו.

אני מאוד נהנת לקרוא את הסיפורים ולכן רוצה להמליץ לכל קורא/ת על ספר מיוחד:
"מרק עוף לנפש אוהבי בעלי חיים", כל מיני סיפורים על בעלי חיים מנקודת מבט של האדם.
יש סיפורים מצחיקים, יש עצובים, יש גם מדהימים שאפשר לקחת משם חומר למחשבה על החיים של בעליי החיים ועל חיינו שלנו. מומלץ בחום, רונית. )

חגית - ומה בשבוע הבא? הוא יהיה אצל מדריכה אחרת? אחרי התיאור הכ"כ יפה שלך, זה עצוב מאוד.

חגית איזה יופי!!!
גם אני מגדלת גדי אבל הוא נכה, אז הוא לא קופץ על הרגליים ואני לא הולכת איתו לטיול ברחוב אבל כשהוא רואה או שמה אותי הוא פועה בשמחה ומקשקש בזנב!!!
ענת ,
ני יודעת שאחיק חולב את העיזים אחת אחת ללא אגרסיביות וללא אלימות, שהעיזים שלו מסתובבות כל היות במרעה וכו' אבל ברור שאם הייתה להן אפשרות להיות בטבע הן היו הרבה יותר מאושרות!!!
אמא של יונת,
שמעתי אליהם אבל לא הייתי שם אני בטח ילך לשם מתישהו כי הם שכנים של דודים שלי ....!!!
עירית,
בואי סגור את הדיון הזה בזה שצריך לחשוף את המציאות למרות שלכל אחד יש דעות שונות, ואני לא מתכוונת ל"חנך" אותך איפה גרה כל חיה, כל מה שרציתי "לשמוע" זה שאת מסכימה להתחיל לחשוף את הילד שלך. כל הכבוד!!!!!!
רונית,
אני יקח את ההמלצה שלך לצומת ליבי, את לא הראשונה ששמעתי שממליצה על הספר הזה...

שירה!

אכן, בע"ח עוברים בכל שבוע למדריכה אחרת...
ולמרבה הצער אני די בטוחה שלא כל אחת תיתן לגדי להסתובב בחופשיות בחצר אלא תקשור אותו.
זאת הדילמה המוסרית הגדולה שלי עם העבודה, התחושה שזה לא פייר עבורן לחיות ככה...
אז אני משתדלת, בשבוע בו הן אצלי, לעשות להן שבוע שלא ישכחו!!

ויש לי גם המלצה על ספר שהיה צמוד אלי בתקופת הלימודים, אבל אני חושבת שכל מי שאוהב בע"ח בנפשו ומאמין בכוח הריפוי שלהן- יאהב:

"המרפא הפרוותי" - אברהם שליו.

כמה סיפורים נחמדים (לדעתי):

• בן-זוגי יושב במרפסת ערב אחד וקורא ספר. פתאום, הוא קולט בזווית עינו חייה שעוברת בקצה המרפסת, לכיוון הוואדי. בתחילה הוא חושב "ההם, איזה חתול גדול, עם פרצוף מוארך...", ומבין שזה לא חתול. "אה, זה בטח מן כלב, עם זנב שעיר כל כך...", זה לא כלב זה... ש-ו-ע-ל! באיזשהו שלב אני שומעת "רונית, רונית" בלחש, לכן עד שיצאתי למרפסת השועל הלך.

• יום שישי אחד קיבלתי טלפון בהול בעבודה מבן-זוגי: "תנחשי מה יש לנו בגינה?" אני הייתי באמצע העבודה (כגננת) ולא בדיוק יכולתי לשחק במשחק הניחושים אז הוא אמר לי "פרה, וגם צילמתי אותה כהוכחה". לקח לי כחודש או חודשיים לחזות בחזיון הזה בעצמי: 3 פרות רועות בגינה של השכנים שלנו, אוכלות את הדשא שלהם. מייד שינסתי מותניים ורדפתי אחריהן אם מטאטא... המחזה בטח היה משעשע. שמעתי את השכן מלמעלה מתגלגל מצחוק.

• יצאנו עם ילדי הגן לפארק שעשועים בקצה הרחוב. הילדים מייד טיפסו על המתקנים ותוך דקות שמעתי "רוניתי, רוניתי, בואי". (כאן חשוב לציין שתחום החיות והטבע "שיייך" לי בגן ולכן קראו לי). רצתי אל הילדים הקוראים, שהצביעו על משהו שהיה על המתקן. הסתכלתי ולא הבנתי מה אני רואה. זה היה מן חרק שכאילו הגדילו אותו פי 5. רגליים עם צבתות, מחושים ארוכים מאוד, פה/לסת של משהו שכנראה טורף אחרים. הוא היה בגוונים משתנים, כמו יונק הדבש, הזכר, אך יותר בהיר. קראתי לשאר הצוות (גננת וסייעת) והחלטנו לקחת אותו לגן, רק עד סוף היום. תרמנו לשם המבצע את הכלי של הפירות מארוחת העשר, ובמאמץ מינימלי, להפתעתי ולשמחתי, הצלחתי לתפוס אותו. כיסינו בנילון, עם חורים כמובן, וחזרנו לגן. הילדים בחנו אותו היטב, עד שסקרנותם מולאה. הנחנו את הקופסא בחצר ומידי פעם יצאנו לבדוק מה קורה. שמנו לב שהוא החליף גוונים לכהה יותר וגם נהיה יותר פעלתני בקופסא, כנראה שהתחיל להיות רעב... בסוף היום באנו לשחרר אותו אבל רצינו לצלם למזכרת. איך עושים זאת? הורדנו בזהירות בזהירות את הנילון, וענת הגננת התחילה לצלם, כמו בצילומי אופנה. פתאום הוא פרש כנפיים, לא ידענו בכלל שיש לו כנפיים, עשה סיבוב מעלינו ונעלם.

תיתי, מה, את לא מגלה איזו חיה זו הייתה? שירה, אולי את תדעי להסביר? ואגב, אני מצרפת המלצה לספרים של ג'ראלד דארל - "משפחתי וחיות אחרות", "חיות, ציפורים וקרובים", וגם "פגישות עם בעלי חיים". תאורים מקסימים של בעלי חיים, מלאי התפעלות, ואהבה, והומור (אני עדיין לא מצליחה ליישב לי את כל זה עם העובדה שהוא אסף בעלי חיים עבור גני חיות. אבל הוא גם הקים שמורות טבע. בכל מקרה, הספרים נהדרים).

וגם - גם אנחנו נתקלנו בעובדת החיים הזו, שסוסים מעדיפים לחיות בטבע. כלומר, אני ובני בן הארבע. הוא פשוט ראה את "סוס פרא", סרט מצוייר שמספר על סוס פרא שנתפס ומצליח לחזור לטבע. אחר כך כשראינו סוסים באורווה הבן שלי אמר לי שגם הם היו פעם חופשיים כמו סוס-פרא! שירה, אני מקבלת לגמרי את התפיסה שלך, ובעצם פועלת לפיה בכל מיני מקרים (למשל, אני מסבירה שאני לא אוהבת לבקר בפינת החי כי אני מעדיפה לראות ציפורים חופשיות, או שאני מעדיפה להחזיר את השבלול שמצאנו לשדה כי שם טוב לו יותר מאשר בקופסא ועוד) (ויויאן, תזכירי לי להגיד לך תודה).

מיכל לא ממש הבנתי מה אני צריכה להסביר..חחח אני ראיתי את הסרט הזה כבר כמה פעמים והאמת הוא באמת מלמד וכל זה אבל בואו נגיד "הוא כבר יצא לי מכל החורים" חחחח יש שם קטעים ממש ממש קיצוניים ככה שנראה לי לפעמים כשאני רואה את הסרט הזה שהתסריטאים או העורכים או מי שזה לא יהיה עוד לא החליטו לאיזה גיל הסרט... כי למשל כל הקטע הזה שהוא קשר את הסוס לעמוד שלושה ימים ללא מים או אוכל! ואז הוא קשר גם את האינדיני...
זה שיטות שכבר מאוד מאוד מעטים האנשים שמשתמשים בהם.. והשיטה המודרנית היא לא ענישה אלא חיזוק חיובי! ככה שיש התקדמות ובסרט הזה פשוט לא הראו את זה..! וגם אחר כך הילדים הקטנים יסתובבו עם הרגשה שהסוס הזה היה סוס פרא, והכניעו אותו בזה שקשרו אותו לעמוד שלושה ימים ללא מים או אוכל! וזה לא נכון! כי הסוס הזה הוא סוס שנולד בשבי..!!! ובטבע הוא כבר לא ישרוד... ככה שהתפיסה שלי היא באמת שעדיף הטבע וזה אומר שאת הסוסים המעטים שנשארו בטבע אין למה לביית! והסוסים המבוייתים צריכים לקבל יחס אוהב רגוע ומבין..!

אולי התכוונת שאני יסביר משהו אחר אבל לא הבנתי מה.. חחח אבל בכל מקרה אני אשמח להמשיך ולהסביר..!

שיר החופש

עולם קטן _של טבע


נ.ב עכשיו כשאני קוראת את מה שכתבתי לך פעם.. אני רואה שאולי נראתי קצת קיצונית מידיי... בכל מקרה אני לא כזאת! גם לי יש סוסות שלא חיות בטבע ותרנגולות בחצר מגודרת וארנבים בכלוב ועיזים וכבשים בשטח מגודר וכלבים קשורים וצבי מים באקווריות ותוכית בכלוב ו.. ברווזים ואווז בחצר מגודרת (עם התרנגולות) ותרנגולת הודו (שנפלה ממשאית כנראה בדרך לאיזו משחטה...) שנמצאת גם כן בחצר המגודרת... ובקיצור רק החתולים שלי חיים "חיי טבע"

ביי בינתיים, שירה!

אני ממליצה לכולם לראות את הסרט אגדות הפילים סרט יפה ומרגש על פילים בסכנת הכחדה! הסרט מספר על גור פילים ש.. אני לא יכולה להסביר בלי לגלות את המתח..! אז פשוט תראו את זה..! חחח סך הכל זה סרט ממש יפייפה!!!

• קיים בתירגום לעיברית -

שיר החופש

עולם קטן של טבע

שירה, לא הבנתי מה לא הבנת (-: כתבתי ש אני מסכימה איתך בנוגע לזה שכשמספרים לילדים נניח, על סוסים, זה נכון להגיד שיש סוסים שגרים בטבע, ושגם הסוסים באורווה היו מעדיפים לחיות בטבע. מקווה שעכשיו אנחנו מבינות אחת את השנייה. אגב, גם לי יש הרבה "טענות" כלפי הסרט "סוס פרא", אבל המסר שסוס מעדיף לחיות בטבע מועבר בו בצורה חזקה, את לא חושבת? לזה התייחסתי, לא לשאר העניינים. ואני אחפש את הסרט שהמלצת עליו, מקווה שהוא יעניין את הבן שלי. ותגידי, מה עם החרק של תיתי? אולי זה היה סוג של חיפושית? יש לך ניחוש?

מיכל, כתבת - תיתי, מה, את לא מגלה איזו חיה זו הייתה? שירה, אולי את תדעי להסביר?
כאן התחילה אי-ההבנה ביניכן.

נדמה לי שכבר אין בעולם סוסי-בר אמיתיים. גם הסוסים המעטים שמתרוצצים בערבות הם סוסי-בית שהתפראו.

מיכל, העניין הוא שגם אני לא יודעת איך קוראים לחרק הזה. אני מתכננת לקחת את התמונה שלו (מכל הצילומים רק תמונה אחת יצאה מספיק ברור... ) למכללת אורנים, למישהו שאני מקווה שיגיד לי מה זה.
אולי במגדיר חרקים משוכלל אפשר לגלות. הוא היה באורך של כ-10 ס"מ. אשמח על שותפות בחקירה.
שירה לידיעתך...

חח מיכל עכשיו הבנתי למה התכוונת! בכלל רצית הסבר על החרק ... חחח אז.. לא אין לי ניחוש...!
אמא של יונת אכן יש סוסי פרא אמיתיים אבל הם מאוד מעטים וכמובן שהם לא בארצנו... אני חושבת שהם נמצאים רק בשמורות אבל הם אכן פראיים לגמרי!

שיר החופש

עולם קטן של טבע

גילה, תודה! ושירה, אני שמחה שיצאנו מהפלונטר (-:

מצאתי תמונה של חיפושית ענקית

ואחת כחולה-מטאלית

מיכל
חח גם אני..!!!

מיכל, כל הכבוד על המוטיבציה.

צר לי, לא זו ולא זו. היא נראתה יותר צרה, יותר ארוכה ויותר צבעונית.

איפה מצאת את התמונות? אולי אוכל לחפש גם.

דרך אגב, הכחולה מטאלית זו חיפושית הזבל שמגלגלת כדורי זבל של פילים כפי שידוע לי.

דרך אגב, הכחולה מטאלית זו חיפושית הזבל שמגלגלת כדורי זבל של פילים כפי שידוע לי.- הא? של פילים?!? יש לג'ראלד דארל קטע כל כך יפה על חיפושיות זבל שאם כך אני מתפעלת מהמטאלית שמצאתי. כן, לא חשבתי שזו החיפושית שלך, כי המטאלית שמצאתי קטנה כנראה, והגדולה שמצאתי שחורה ושלך הייתה גם גדולה וגם כחולה-מטאלית לפי מה שהבנתי. סתם נהניתי לשתף בתגליותיי... פשוט חיפשתי BEETLE ב- GOOGLE.COM, ובחרתי באופציה של התמונות.

אין לי תשובה לגבי החרק כיוון שעצלנותי מנעה ממני מלהגיע לאורנים...
אבל, נזכרתי בעוד חוויית פגישה בטבע:
שוב, טיול עם ילדי הגן בשנה שעברה בוואדיות טבעון, פגשנו זיקית וכיוון שידוע לי שהן עלולות לנשוך מתוך התגוננות (תקנו אותי אם אני טועה) לא הרמתי אותה ביד אלא אפשרתי לה לעלות על הכובע הלבן שלי. בהתחלה החזקתי את הכובע ביד ובהמשך פשוט חבשתי אותו...
מה שהיה מעניין הוא שכל צד בגופה היה בצבע אחר בגלל שהיא עמדה על שפת המצחייה כשצד אחד פונה לכובע וצד שני קדימה. הילדים היו מוקסמים לא פחות ממני ומענת הגננת.
חבל שלא צילמנו את החווייה.

סיפור כלבבי, והאזהרה לגבי נשיכת זיקית- במקומה.

סיפור -
אתמול בשמונה בבוקר, תמר אמא שלי קראה לי פתאום : "יולי בואי מהר"! ואז כשהיא אמרה לי את זה חשבתי שיש משהו נורא.
ובעצם הכבשה שלנו המליטה טליה קטנה וחמודה וקראנו לה רבקה. יש לה ראש חום בהיר וממשיך עד לכתפיים שלה, כל השאר לבן.
הייתי שמחה מאד ועכשיו פחות, אבל אני עדיין לא מאמינה שהיא נולדה.

עוד סיפור-
אמא שלי ראתה בחלון שלעז שלנו יש צירים ואז היא קראה לאחותי הגדולה ואני הגעתי יחד עם אחותי הגדולה שירה. ואז הלכתי לדלת שלנו והיא הייתה פתוחה ואמרתי : "בואו בואו כבר" ואז שהם באו רצתי מהר עד שהגעתי לדיר ואז הלכתי לאט כדי לא להבהיל את העז. ואז ישבנו וחיכינו וחיכינו עד שהיא תצא לה. ואז ראינו שחור בקצה של התעלה וכל הזמן היא דחפה את השחור הזה פנימה ועברה לשבת במקום אחר.
ואז התקשרנו לאחיק ואמרנו לו שהיא באמצע ההמלטה ומה שאנחנו רואים זה רק משהו שחור, הוא שאל אותנו אם אנחנו רואים מה יוצא ראשון? ראש, רגליים או זנב? אמרנו לו שזה נראה לנו כמו זנב ואז הוא אמר לנו שנרגיש אם זה קשה או רך (כדי לדעת אם זה באמת הזנב או רגל עם צפורן) ושנתקשר אליו שוב אחר כך. ואז שירה אחותי הגדולה בדקה אם זה קשה או רך ואז גילינו שזה רך, זאת אומרת שזה זנב ואז התקשרנו לשכן ואמרנו לו שהעז שלנו באמצע ההמלטה ויוצא לה קודם הזנב (במקום הרגליים) והוא אמר לנו שהוא בא עכשיו והוא הגיע מהר מאד. הוא השכיב את העז על הארץ החזיק לה את הרגליים בעזרת חבר שבא איתו ומשך את הגדיה החוצה הוריד לה את הקרום מהאף והפה והתחיל לנער אותה כדי שתנשום. וכמעט התעלפתי ממה שהוא עשה אבל הייתי חייבת להסתכל כי עשיתי לה תוך כדי, רייקי. הייתי שמחה מאד ולא האמנתי שהיא נולדה. קראנו לה אסתר כי זה היה בדיוק ביום תענית אסתר.

סיפורים מרגשים ומשמחים, מזל טוב לעז ולכבשה

יש לי גם סיפור על הארנבת שלנו.

קנינו ארנבת לפני חודשיים בערך, בהתחלה היא היתה בבית ושקצת התחיל להתחמם העברנו אותה החוצה לחצר בכלוב שבנינו. הכלבה שלנו (אמסטפית מעורבת) לאט לאט התרגלה לארנבת. עד שלפני שבועיים בערך הארנבת ברחה מהכלוב ולקח לנו כמה ימים לתפוס ולהחזיר אותה לכלוב.
ראינו שהיא כ'כ מאושרת שהיא חופשייה, אבל פחדנו עליה כי היא יוצאת החוצה לכביש ולחצר של השכן שיש שם שלושה כלבים שלא רגילים אליה.
אחרי שלושה ימים היא ברחה שוב. (טוב לא הקפדנו כ'כ על לסגור טוב את הכלוב) ועד היום שבועיים בערך היא מסתובבת לה חופשייה.

העניין הוא שיום אחד יצאנו החוצה לחצר בערב וראינו אותה שוכבת מכורבלת עם הכלבה בדשא. ומאז הן ישנות ביחד במלונה של הכלבה. מדהים משום שבהתחלה הכלבה הצליחה להכניס אותה לפה כמה פעמים ושיחררה שצעקנו עליה.

הארנת מאושרת היא מקפצת ממקום למקום אוכלת, רצה מטיילת. כשאני עובדת בגינה היא מתקרבת לרחרח. מזיו היא לא בורחת כ'כ הוא מתקרב אליה, רק כשהוא לבד הוא מצליח ללטף אותה.

חשבתי לעצמי. למה אנחנו מרגישים צורך לכלא יצורים חיים כדי שיהיו בטוחים?
אולי יהיו לה חיים קצרים יותר אני לא יודעת. אבל בטוח שהם יהיו מאושרים יותר.

יש לי גם סיפור, על איגואנה.

6/1/04
פסלים אמיתיים.
סיפור שהיה כך היה...
הלכתי בגן מינה שוחט בכרמל, עם שקיות מקניות לענק שלי. לקחתי גם הרבה נייר עטיפה צבעוני בשביל הכנת חבילה מרשרשת ומדליקה.
בפינת רחוב זיוונית והגן, יש בית אומן לפסלים, ותמיד מונחים שם פסלים מאוד מציאותיים-
כלב קוקר ספנייל מבטון
איגואנה ירוקה מגבס
חתול אפור יפה זנב בהתמתחות נצחית ועוד.
אני, מובילה בגבורה עגלת ספורט ראנר עמוסה לעייפה, מביטה תמיד באהבה אל הפסלים הנחמדים.
גם היום. בשעה 15:39 הבחנתי בפסל חדש, רענן, מאוד מאוד אמיתי הנח אחר כבוד ליד הקוקר ספנייל וליד האיגואנה הירוקה. פסל יפהפה של איגואנה כתומה.
הסתכלות נוספת ושאלה לעובר אורח- "האיגואנה הזו אמיתית נכון?"

• "לא, עונה לי האיש. זה פסל. ראיתי אותו מקודם כשעברתי פה."

האיש הלך.
אני וליה והעגלה עדיין לא. משהו חזק ממני, מהקור, מטיפות הגשם שמתחילות לטפטף, עוצר מבעדי לחלוף הלאה. אני נועלת את העגלה ומתכופפת אל הפסל המציאותי. נוגעת.
קרה מאוד אבל חיה, זו איגואנה אמיתית, אורכה כמטר וחצי וזנבה שלם, ארוך ויפה. כתומה, ועל גבה שפיצים, כיאה לדרקון.
אני פונה בתחינה לעוברי אורח, שלמרות אמינותי הרבה ממשיכים לטעון כי זה פסל.
בודקת דופק-לב. יש! יש פעימות!
עכשיו...
מה עושים?
אם היא תישאר שם היא תמות!
ואני? עם העגלה, ליה, הקניות?
ליבי הפועם הורה לי את הפתרון- נייר עטיפה צבעוני הוקרב למטרה נעלה זו ונפרש אחר כבוד על המדרכה.
ועכשיו- אני צריכה/חייבת לגעת בה. להרים אותה, והיא כבדה, ובינינו זה טיפהל'ה מגעיל אותי כי בכל שנת עבודתי בגן החיות לא הרמתי אפילו פעם אחת בידיי את הדרקון המוזר הזה.
בסוף הרמתי אותה, קרעתי חור בשקית ניילון של הסופר ודרכו השחלתי את זנבה הארוך (80 ס"מ אורכו!). השקית כיסתה בעיקר את האחוריים, נייר העטיפה- את רובה.
הנחתי אותה על גגון העגלה והתחלתי להסיע את כולנו הביתה, בעודי מדברת עם הדרקון:
"אל תדאג, אני אביא אותך הביתה, אעטוף אותך במגבת ואחמם אותך בחדר האמבטיה. אין לך מה לפחד מהחתולים, כי הם לא יראו אותך. חוצמיזה אתה צמחוני אז אתן לך מלפפון וחסה כשתתעורר. אתה תשרוד, אתה תתעורר אחרי שתתחמם. בעצם עדיף שאתקשר לגן החיות, ליוחאי מהזוחליה שיבוא ויקח אותך..."
הגענו הביתה. כמעט. יש מעלית, אבל הדקרון ארוך יותר ואי אפשר להכניס אותו ואת העגלה למעלית.
אז אני מכניסה את העגלה ולוקחת את הדרקון –תנין הארוך והכבד הזה (לפחות 4 קילו) בחיבוק עלי- וככה אנחנו כולנו נדחסים למעלית הקטנה.
בבית- ישר לחדר אמבטיה, עוטפת במגבת ישנה, מפעילה חימום. ליה עדיין ישנה בעגלה.
החתולים מרחרחים אבל לא זוכים להציץ באורח המסתורי.
כרית חימום מוכנסת למיקרו, נעטפת בשקיות ומגבת ומוצמדת לחיה האומללה.
ואז- טלפנתי לגן החיות, וצחי ומכלוף באו לאסוף את האיגואנה. היא תקבל חדר חם, עם אוכל וחימום נפלא. ואח"כ תועבר לחדר האיגואנות ותקבל את הסביבה והיחס הכי טוב שאני יכולה לאחל לה.
עכשיו אני מחזיקה לדרקון המפוסל שלי אצבעות
שישרוד- ויחיה!!!

עינבל 6/1/2004

יש לך מושג מה עלה בגורלה?

שלום
אני גר בצפת ויש כאן אדם שמשתלט על עמק שלם בגיבוי העירייה, אחד התירוצים שלו, לשם הפיכת עמק בעל צמחיה טבעית ארץישראלית מדהימה, לחוות סוסים אישית הוא איזון טבעי של הצמחיה ומניעת שרפות כשהוא מבטיח כבר שנתיים להוציא את הסוסים ולגדל צבאים במקומם.
אנא, האם מישהו יודע מהו היחס הנכון לגידול צבאים בטבע?
אני מתכוון ליחס צבאים לקמ"ר או סוסים לקמ"ר?

אולי כדאי לפנות לעמותת אדם טבע ודין

פניתי לאדם טבע ודין
הם מטפלים בנושא בדרכם
פניתי להרבה גורמים אחרים ויש כמה כיווני פעולה
העניין הוא שהבנתי שמי שזה באמת מפריע לו הוא היחיד שיכול להזיז משהו (במקרה זה זה אני)
ולכן אני לא מרפה ומנסה למצוא עוד דרכים להכריח אותם לפעול כחוק ולא לפגוע בטבע

מישהו הצליח להחזיק צב יבשה לזמן ממושך? אצלנו בישוב הם מסתובבים חופשי ומדי פעם מגיעים גם לחצר שלנו אבל מעולם לא הצלחנו לגדל אותם. כל מה שהבנות שלי ניסו לתת לצב לאכול הוא לא אכל כלום.

צב יבשה הוא חיה מוגנת ואסור לכלוא אותו.

צב יבשה הוא חיה מוגנת ואסור לכלוא אותו.
צב יבשה הוא חיה מוגנת -- דוקא משום שכל-כך קל לגדל אותו. שהרי היה יצוא של מיליוני צבים, בעיקר אאל"ט ממרוקו לבריטניה. קל לצוד אותו וקל לגדל אותו. צמחוני, אוכל הכל, עלים רכים וקליפות של פירות וירקות, סלט עגבניות ומלפפונים. שותה מים מכלי רדוד. כמה שהוא מגושם הוא זריז בבריחה ממכלאה מרושלת -- אם בטיפוס ואם בחפירה. אבל כאמור -- דרוש לקבל אישור מרשות שמורות הטבע, והאישור ניתן רק במקרים שהצלחת לשכנע את הרשות שזה מוצדק ושזה לא יזיק לחיות ולאוכלוסיתן.

סיפור עצוב. לפני יומיים גילינו, שהיונה שהתארחה אצלנו בחלון לפני שנה שבה לקנן גם השנה. היא הטילה כבר שתי ביצים ודגרה עליהן.
כל היום דיברנו על ציפורים, ביצים וגוזלים. הבת הייתה סקרנית מאוד לצפות ביונה ומעשיה לאורך כל היום (והלילה ).
אתמול באה לביקור קרובת משפחה ורצינו לשתף אותה בבשורה המשמחת. היא התבוננה ביונה ולאחר מכן (מבלי לחשוב על מעשיה) התקרבה לחלון ונקשה עליו מספר פעמים. היונה נבהלה ונעה בחשש. היא היססה לרגע ולאחר מכן ברחה. לאחר מספר שעות, היא שבה לפרק זמן קצר, אבל לאחר מכן נטשה את הקן. עצוב מאוד. הביצים נותרו מיותמות.

א. מדי לילה, נשמעת אצלנו במושב קריאה של ציפור. הקריאה מופיעה בקצב קבוע, בתחילה חשבתי שזהו מכשיר
אלקטרוני כלשהו. האם משהו יודע איזו ציפור זו?
ב. לפני זמן מה הופיעה בעיתון תל-אביבי כמדומני כתבה על שובם של הינשופים לנווה-צדק. הכתבה פירטה כיצד התושבים
שוחרי טובם של החיות מצליחים למשוך אותם בעזרת שובכים/קינים שהם בונים?
האם מישהו יודע מה לעשות כדי למשוך ציפורי לילה?

אשמח לתשובה בענין מה עושות חיות בטבע עם חבל הטבור והשיליה (קופות,פרות, וכו') כי אני משערת שהן לא חותכות עם מספריים סטריליות...

למיטב ידיעתי הן (האמהות) אוכלות אותה. זה גם מזין אותן אחרי הלידה וכל המאמץ הכרוך, ובעיקר , על ידי אכילת השיליה הן "מנקות" את השטח מריח של דם שעלול למשוך טורפים.

פעם ראיתי המלטה של 7 (!) גורי חתולים. אחרי הרביעי האמא כבר היתה ממש תשושה, כל פעם אחרי שגור גמר לצאת היא נראתה כאילו היא גמורה, קורסת ומתמוטטת, ואז השיליה שלו נפלטה, היא הזדרזה לאכול אותה, וממש ראו איך זה מילא אותה כוח להוציא את הגור הבא אחריו.

ראיתי די הרבה המלטות של סוסות. חבל הטבור נקרע בכוח המשיכה כשהסייח נפלט, והשיליה נשארת על האדמה עד שמגיעים הכלבים... מעניין שהסוסה לא נוגעת בה בכלל. אולי חיות צמחוניות לא אוכלות אותה?

אצל פרות החבל נקרע במקום מסויים שכנראה יותר חלש, בעת היציאה של העגל.
השיליה נאכלת בחלקה על ידי הפרה ובחלקה על ידי כלבים (או תאילנדים).

לאחרונה האנשים סיפרו לי על חומר המופלא הנמצא בחבל הטבור. כאילו אלה תאים שמסוגלים לעשות נסים. שמעתי שיש בנק לתאי חבל הטבור אך זה בעיקר בחול לא בארץ אתם יודעים.. אנו...בני אדם גם סוג של חיות אז התיחסתי לחבל הטבור האנושי.. שמעתי שהם מרפאים דברים שאין להם מרפא ז* א התאים של חבל הטבור.

לאחרונה האנשים סיפרו לי על חומר המופלא הנמצא בחבל הטבור. כאילו אלה תאים שמסוגלים לעשות נסים. שמעתי שיש בנק לתאי חבל הטבור אך זה בעיקר בחול לא בארץ אתם יודעים.. אנו...בני אדם גם סוג של חיות אז התיחסתי לחבל הטבור האנושי.. שמעתי שהם מרפאים דברים שאין להם מרפא ז* א התאים של חבל הטבור.

דם טבורי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יש לי עכשיו אוגר בשם גרי ואני לא יודעת הוא כל הזמן נושך ולפעמים מלקק יש לי כמה שאלות :1.כשהוא שמח אז הוא מתנקה וכשהוא נושך הוא רוצה לכלוב ? 2.איפה יש איפה שהוא במרכז הכרמל מרפאה כולל אוגרים?
אם תענו לי על השאלות שלי אני אשמח מאוד
תודה להתראות