הנה חלפו שלוש שנים של חינוך ביתי, על קסמן ומורכבותן,
דרך עליה עלינו ובה אנחנו פוסעים בסקרנות.
אנו רוצים וחולמים להמשיך בדרך זו, ולגדל בה את כל ילדינו.

מבחינה מעשית, החינוך הביתי מתאפשר לנו כרגע,
תודות לשיטת ה"משמרות". כשאני עובדת אבא בבית ולהיפך,
והמשפחה עוזרת בתקופות עמוסות. על פי רב אני בבית יותר,
אך יש תקופות שזה מתהפך.

בימים טובים, אני מרגישה שיש לנו נוסחא מנצחת,
ושכולם יוצאים מרווחים מהסידור: גם נהנים מהגידול בבית
וגם מקריירות והגשמה עצמית מחוצה לו. הילד נהנה מזמן עם
אמא ועם אבא- אידיאליה.

בימים הקשים, אני חשה שאנו יוצאים קרחים מכאן ומכאן.
מרגישה שאחד מאיתנו מוכרח להיות מחוייב ב-100 אחוז
לבית, אחרת לא נוכל להמשיך כך מבלי להתפרק. בימים אלו,
אני מרגישה מאוד סחוטה (העבודה שלי דורשת מסירות וטוטאליות,
ומאוד חשובה לי), קרועה לגזרים.

הייתי שמחה לשמוע ממשפחות בחינוך ביתי, שחוו תקופות או
מסתדרות אף הן בשיטת ה"משמרות"- מה החוויה שלכם,
האם זה מחזיק לאורך זמן והאם הבית יכול להמשיך לתפקד
בהרמוניה כך, לאורך זמן.

אצלנו גם מתהווה משהו כזה.
אנחנו עכשיו בשלבי בנייה של הדבר הזה, אז עוד אין מסקנות ולא הרבה מימוש.


האם יש אצלכם משמרות משותפות? כלומר של כולכם יחד? אני רואה שאצלנו זה חשוב ועוזר לשמור על הדבק ועל החיבור. גם להקפיד על מגע, ברמה יומיומית, עוזר לדבק.

וגם- משמרת נפרדת הורים מילד\ים, כלומר זמן זוגי נבדל קבוע בלו"ז לאו דוקא לעבודה, אולי אפילו בעיקר לא...

תודה על השיחה @}

יופי של דף
נצטרף אליכם בהמשך (בכלל חשבתי שזה דף על גירושין וחינוך ביתי)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אצלנו זה ככה. יש המון יתרונות והם ברורים. החיסרון אצלנו מתבטא בחוסר סדר וקביעות בלוז של שנינו

_האם יש אצלכם משמרות משותפות? כלומר של כולכם יחד? אני רואה שאצלנו זה חשוב ועוזר לשמור על הדבק ועל החיבור. גם להקפיד על מגע, ברמה יומיומית, עוזר לדבק.

וגם- משמרת נפרדת הורים מילד\ים, כלומר זמן זוגי נבדל קבוע בלו"ז לאו דוקא לעבודה, אולי אפילו בעיקר לא..._
לגמרי. בלי זה זה הופך רק למשמרות וניהול בית וגידול ילדים המהות של הכל קצת נעלמת ובעיקר הזוגיות...

אני חשבתי שזה דף על חינוך ביתי בקיבוץ משמרות
בשביל זה צריך לדעת שיש קיבוץ כזה (-:

אצלנו זה ככה
פשוט זה לא, אבל אני לא רואה איך היינו יכולים לעשות זאת אחרת...
לי באמת חשוב להיות עם הילדים, וגם יש לי עבודה שמעניינת ומשמעותית לי מאד, אז זה קצת לג'נגל, אבל אני לא רואה את עצמי חיה אחרת

אצלנו בעלי תמיד עבד במשרה מלאה בעבודה מאוד תובענית (חקלאות). אני תמיד יצאתי לפחות ליום או לחצי יום בשבוע, בהתחלה הוא פשוט לקח איתו את התאומות לעבודה, כשנולדו עוד ילדים הוא היה עובד כל הלילה קודם וכך יכל לשמור על הילדים במשך היום (שזה אומר לחיות בלי לישון פעם בשבוע).
לפני חודשיים הוא עזב את העבודה גם כדי להתפתח במוסיקה ובעיקר כדי לבנות את התוספת לבית (הוא בנה את הבית שלנו לבד לגמרי מעץ, אבל שני חדרי שינה לא מספיקים לנו אז אנחנו רוצים להרחיב). אז כרגע אנחנו חיים קצת ממוסיקה, קצת מהמלגה שלי וקצת מחסכונות לכן כנראה הכיוון הוא שאני אצא לעבוד כדי להשלים הכנסה, הוא יבנה כשאני בבית (ואולי גם עם הילדים - אם הם לא יפריעו - זה די מעניין לראות את אבא בונה). היתרון בתחום שלי שאפשר לצאת מעט מהבית ועדיין לעבוד. מצד שני אנחנו רוצים כבר עוד ילד וזה אומר שבשנה הקרובה אני אלד ב"ה ודי בעיה להתחיל עבודה בשלב כזה. בקיצור מורכב. מעבר לכך, אם אעבוד אהיה פחות עם הילדים והרעיון לא מלהיב אותי למרות שהוא בעד, אני נהנית מהמצב הנוכחי שבו אני יוצאת פעם בשבוע שבועיים, אבל יש עוד שיקולים לעניין ואולי עדיף שהוא יהיה יותר עם הילדים ואני אהיה יותר בחוץ.

אני חשבתי שזה דף על חינוך ביתי בקיבוץ משמרות
גם אני... ככה זה כשחיים בפרדס חנה, היא נהיית מרכז העולם, כל השאר פרברים....

אצלנו זה היה ככה. הוא משמרת בוקר, אני משתיים בצהריים ועד הבוקר. היה כיף.

במחצית השנה האחרונה עברנו כל מיני שינויים בתעסוקה.

בעיקרון אני תמיד היית אחראית עיקרית על הבית והילדים, הוא תמיד עזר כשהיה בבית, יותר לפי מה שביקשתי, הוא טיפוס של בית ומאוד אוהב להיות עם הילדים. שבתות כמעט ולא עשיתי כלום הוא היה (ועדיין) הולך לבית כנסת, לפעמים עם הילדים, חוזר, עורך שולחן, מסדר את הבית, שוטף כלים - אני קוראת או ישנה או עם חברה. אבל זה שבתות, ימי חול באופן טבעי אני עשיתי הרוב כי אני הייתי בבית רוב הזמן וכשנסעתי אז כמובן הוא עשה.

כל השנים הוא עבד מאוד אינטנסיבית כשכיר בחקלאות שזו חתיכת קריעה ויש זמנים שאין יום ואין לילה (ואיכשהו גם אין כסף (-: אבל זה כבר עניין אחר) ושניים שלושה ערבים כמורה לתופים, אני כל השנים התפתחתי די באיטיות : תואר ראשון, שני, שלישי (התחלתי), מעט עבודה בהוראה (שני בקרים). הסגנון היה שאני יוצאת יום בשבוע, מקסימום יום פלוס שני בקרים (וזה היה עמוס לי מדי אז ירדתי מהמודל הזה).

כאמור לאחרונה עברנו שינוי. הוא הפך להיות עצמאי - כלומר הוא בונה את התוספת של הבית שלנו ובערבים הוא ממשיך ללמד תופים (וקצת הגדלנו את המשרה) וגם הוא מנסה להקים להקת חתונות עם חברים. בכל אופן המצב הוא שהוא אמור לעבוד כל היום בבנייה אבל ליד הבית וגם הוא זמין אם אני צריכה.

אני התחלתי את הדוקטורט שנה שעברה ולא מזמן הגשתי את הצעת המחקר. בעיקרון על התזה שלי עבדתי בעיקר בלילות וזה היה בסדר גמור, לקח לי קצת יותר זמן אבל בגדר הסביר. על הדוקטורט יש לי מלגת קיום, כלומר אני מחויבת יותר לזמנים וגם זו משימה יותר משעבדת מהתזה (לפחות לפי התחושות שלי בינתיים). חוץ מזה השנה התחלתי עבודה - ללמד קורס אחד במכללה, זה רק קורס אחד אבל בהתחשב בעובדה שלא לימדתי קודם הוא לוקח ממני הרבה אנרגיה. כמו כן לפני שבועיים המנחה שלי הציעה לי לבצע עבורו מחקר (ולכתוב עליו מאמר) שזה גם חתיכת פרוייקט. פתאום אני מרגישה שאני זקוקה להרבה יותר שעות עבודה ממה שנתתי לעצמי עד כה : לילות, ושעות ש"גנבתי" במשך היום :אמנםהילדים גדלו אז אפשר לעבוד גם ביום והבנות לפעמים עושות לי שמרטפות עליהם - בעיקר כשמתחשק להן ובכפוף לסיכומים הקודמים, אבל אני מרגישה שזה כבר לא מספק אותי.

אז כרגע אני בדילמה, אולי לבקש מבעלי שיהיה איתם מס' שעות מסודר בכל יום, אני מרגישה שאני טובעת בים של עבודה, שעות הלילה ופה ושם שעות יום פשוט לא מספקות אותי, יש המון עבודה בבית והילדים בהחלט רוצים יחס במהלך היום כולו. מצד שני אני רוצה מאוד שיתקדם במשימות שלו, מצד שלישי המשימות האלה לא מספיק מתקדמות, לדעתי קשה לו להיות עצמאי, ואין לו בעיה להיות עם הילדים, הוא בכיף יחליף אותי במשימה.
בקיצור דילמה

הוא בונה את התוספת של הבית שלנו

מצטייר בעיניי כמו האבא ב"בית קטן בערבה"!

ובעניין הדילמה - מה עמדתו של בעלך? אם אין לו דד-ליין, אולי באמת הפתרון הטוב ביותר יהיה שהוא יאט את הקצב עד שאת תדביקי פערים.

אבישג אין לי עצות טובות בראש, אבל כתבתי רק כדי לומר לך (שוב, נראה לי:)) שאני כל כך מתרשמת מאיך שאתם חיים. כמשפחה, כזוג - גם חינוך ביתי וגם התקדמות של שניכם .... בקיצור - מודל.

אבישג א גם אני קוראת ומתרשמת.
מה שכן יש לי להגיד הוא שדוקטורט הוא פרוייקט גדול מא-ד. יותר מתזה. ולכן אני מבינה את ההרגשה שלך, בטח אם את רוצה לעשות את זה בלוח הזמנים שהאוניברסיטה מכתיבה (סביב 4 שנים).
לכן באמת חייבים לעשות חשיבה אישית וגם משפחתית אך את מקבל את הכמות הזו של שעות העבודה על הדוקטורט.
בהצלחה!

ובעניין הדילמה - מה עמדתו של בעלך? אם אין לו דד-ליין, אולי באמת הפתרון הטוב ביותר יהיה שהוא יאט את הקצב עד שאת תדביקי פערים.

אין לו כל-כך עמדה

כלומר, שיקולים כלכליים זה נטו אני, אני החלטתי מתי הוא יכול לעזוב את העבודה ולבנות את הבית, איך נתקיים באותה תקופה ואיך נאזן את עצמינו כלכלית. הכיוון שלי באמת הוא שבסופו של דבר שנינו נעבוד בחוץ (אם כי נראה לי שאני אהיה מפרנסת עיקרית) ונתחלק עם הבית והילדים כשהוא מן הסתם יעבוד יותר בחוץ בלילות ואני מקווה לצאת משהו כמו יומיים ולעבוד הרבה מהבית. אני די שמרנית בתפישה ולמרות שהוא עשר עם הילדים אני חושבת (ורוצה) תמיד להיות באופן משמעותי יותר בבית, חוץ מזה ביולוגית הוא לא יכול להיות בהיריון ולא להניק.

לגבי הבנייה, זה די שיקול שלי ואני קצת במילכוד, כי מצד אחד אני לא רוצה לעצור את הבנייה, בפרט שהיא בקושי התקדמה אז אני משתדלת לא לבקש הרבה עזרה עם הבית והילדים מעבר לרגיל, מצד שני גם ככה הבנייה לא מתקדמת וזה שאני עובדת מאפשר את הבנייה במובן מסוים כי זה מאזן אותנו כלכלית - כך שגם אני מתבאסת מהקצב וגם אין לי מאוד עזרה אז אולי באמת יעיל יותר שהוא יבנה פחות ויעזור יותר. אולי אחרי שנעשה את היציקה וזה אמור לקרות ממש בקרוב ב"ה אז נעשה חלוקה יותר ברורה של הבית והוא יקח אחריות על חלק משעות היום.
חוץ מזה בגלל הקורס התחלתי לנסוע יום בשבוע מחוץ לבית ב-3 שבועות האחרונים (זה לא יוצא מאוד משתלם כלכלית אבל ככה מתחילים) ועכשיו בגלל המחקר של המנחה שלי נסעתי השבוע וגם בשבוע הבא ליום נוסף (כדי לראיין ולערוך תצפיות), כמו כן חשבתי על כך שמכיוון שהגשתי את הצעת המחקר השלב הבא הוא בעיקר איסוף נתונים כך שכדאי מאוד שאנצל את החודשיים הקרובים עד הלידה לנסוע לראיין ולתצפת גם למחקר שלי (כי אחרי הלידה אני מקווה לצאת מהבית כמה שפחות), בקיצור בחודשיים הקרובים אני כנראה אסע כל שבוע ליומיים, ולמרות שהוא עובד חלק מהשעות שאני נוסעת ברור שהעבודה על הבית פחות אפקטיבית כשאינני כאן (ושוב המילכוד, כי גם כשאני כאן העניינים יגעים מאוד - זה די ביאס אותי אבל חברות שלי אמרו לי שלרוב האנשים קשה להיות בוסים של עצמם). בקיצור אפקטיבית באמת נשמע שעדיף שהוא יהיה יותר בבית ואני אתמקד בקריירה שלי. אז אולי נעשה איזה שינוי בקרוב.

ותודה למגיבות על התמיכה והפירגון

כתבתי וכתבתי ומבשר דיבר ודיבר ואני ניסיתי לענות לו וגם לכתוב, בסוף אמרתי לו "סתום שנייה טוב" וקיבלתי שקט - חינוך ביתי למופת אני (-:

בקיצור, אני מתחילה עכשיו לצאת מהבית ליומיים כנראה, לא בטוח כי אני עוד לא סגורה על התקדמות המחקר שלי, בשבועיים האחרונים התעסקתי בעיקר במחקר של המנחה שלי (למחקר שלו יש לי עוד נסיעה או שתיים לא יותר). אבל אם אני יוצאת ליומיים (אם אסע גם לראיין למחקר שלי) אז לקחת עוד מזמן הבנייה נראה לי לא לעניין. מצד שני כשאני יוצאת אני מתקדמת מעט מאוד בעבודה על המחשב, אין לי נייד (אולי נקנה) ונסיעה בטרמפים לוקחת המון זמן (אבל אוטו לא נקנה בכל אופן), כלומר התקדמות על העבודות שלי יש מעט מאוד בימי הנסיעות (כלומר יש איסוף נתונים והוראה אבל לא ניתוח, שיקלוט וכל היתר).
האם לארגן לעצמי עוד זמן מעבר ? אפשר לבקש שמרטפות קבועה מהבנות עם ימים ושעות קבועות, אפשר אולי בערב אחרי הבנייה שדוד יקח אותם מחמש עד שש וחצי נגיד, לא יודעת, אני מרגישה שאני גם ככה לוקחת לעצמי הרבה זמן אם אני יוצאת ליומיים.

חשבתי גם על זה שעד הלידה אני באטרף עבודה : בניית המחקר של רוני, התקדמות על המחקר שלי ובניית מערכי השיעור, מן הסתם שבהמשך המחקר של רוני יקח ממני פחות זמן וללמד אני מפסיקה אחרי הלידה, כך ישאר לי רק הדוקטורט ובשבילו אולי יהיה לי מספיק זמן. אז אולי כדאי לשנות התארגנות רק לחודשיים הקרובים עד שהלחץ הגדול יעבור.

מצד שני, כבר הספקתי לשכוח אולי (הקטן אוטוטו בן שלש) אבל תינוקת חדשה זה המון תעסוקה כך שכנראה לא יהיה לי יותר זמן פנוי אחרי הלידה.

טוב אני כותבת קצת מבולגן, סליחה, אבל עושה לי טוב לשתף.

ואו. מה שאני רואה פה מעבר לכל העניינים הטכניים לארגן
זה מוטיבציה אדירה לכל כך הרבה דברים
מעורר קנאה

זמן לעצמך יש לך?
שבתות זה זמן משפחתי נטו או גם זמן עבודה?

אני לא יודעת איך את אחרי לידות-אבל בעיניי טיפל בבית וילדים ביחד עם תינוקת קטנה זה כבר די והותר, גם בלי עבודה (תזכרי בחוסר השינה בלילה,בהנקות תכופות שמעייפות את הגוף. את מוכרחה לתת לעצמך זמן התאוששות אחרי הלידה-משכב לידה.
וחוץמזה שזה תמיד תלוי תינוק. יש את הרגועים שישנים או משחקים עם עצמם, ויש את אלה שכל היום בוכים ועל הידים (ולא מוכנים שתשבי ליד המחשב). ואי אפשר להזמין מראש כידוע:-)
וחופשת לידה היא 3 חודשים ואז תחזרי ללמד? 3 חודשים זה זמן, אבל לא כל כך ארוך.

בהצלחה

זמן לעצמך יש לך?
כל העיסוקים שלי (בית, משפחה, קריירה) הם אחלה זמן לעצמי

שבתות זה זמן משפחתי נטו או גם זמן עבודה?
אנחנו דתיים אז אין מצב שאני אעבוד בשבת, כך שיש לי זמן לעצמי ולמשפחה שלי

ואי אפשר להזמין מראש כידוע
בטח שכן, כל הילדים שלי היו מוזמנים מראש (-:
חוץ מהאחרון שעשה לי סדרת חינוך וגילה לי את כל מה שקודם לא ידעתי על גידול ילדים. חוץ מזה אני די אוטיסטית ואין לי בעיה לקרא כשהתינוק בוכה לי בידיים (אחרי שביררתי שאין לי מה לתמוך בו מעבר למה שאני עושה, ושאני מעניקה לו חום ועידוד והנקה - אם עדיין הוא בוכה כי כואבת לו הבטן אז אני אנענע אותו ואמשיך לקרא תוך כדי).
אבל כן, אני משערת שהולדת תינוק בהחלט תשפיע על היכולות שלי והזמן שלי, וגם אני מפנטזת על חופשת לידה בת 6 שבועות שבה אעשה רק מה שבא לי (כלומר אקרא ספרים, אגלוש באינטרנט ואפטפט עם חברות בזמני החופשי)

תזכרי בחוסר השינה בלילה
אני גם בונה על זה שהתינוקת תחזיק אותי ערה בלילה, ואז אוכל ללמוד תוך כדי הנקה וטיפול בה. לאחרונה אני מתקשה ללמוד עד מאוחר בלילה אז אני ישנה מפוצל לפעמים. נגיד בלילה האחרון אחרי שהשכבתי את הילדים למדתי משמונה וחצי עד תשע וחצי ואז התמוטטתי על הספה וישנתי עד שתיים וחצי ואז קמתי ועבדתי עד שש וחצי ואז הלכתי לישון עד תשע.
המבאס הוא שאני זקוקה לדי הרבה שנות שינה, כלומר מה שנחשב מקובל : 7-8 בלילה (אני לא באמת יודעת כמה אני ישנה כי קשה לי לחשב זה משתנה מלילה ללילה ולא הצלחתי לעשות איזשהו ממוצע שבועי אבל נראה לי שאני ישנה את הנורמה ולא פחות כמו שהייתי רוצה) - אני יודעת שיש אנשים שמצליחים להסתדר עם 3-4 שעות, זה נשמע פנטסטי אבל אני לא כזו, גם כשהייתי רווקה ניסיתי לישון פחות וזה לא הצליח, הייתי מחזיקה מעמד כמה לילות ומתמוטטת לקראת סוף השבוע. יש שיטה איך לישון פחות ? ואיך זה שיש אנשים שמצליחים לישון מעט ? מה הם עושים ?

ואיך זה שיש אנשים שמצליחים לישון מעט ? מה הם עושים ?
הם עייפים.

(חהחה. נו, יש לי מלא מה לכתוב לך במלא דפים, אבל אני, מה כתבנו פה למעלה? אה, כן, עייפה).

וגם אני מפנטזת על חופשת לידה בת 6 שבועות שבה אעשה רק מה שבא לי
מה? ברצינות? זה ממש ממש ממש מעט לדעתי.
אני לא יודעת איך שזה כבר מתורגלים, אבל נראה לי שלגוף אחרי לידה לוקח זמן להתאושש.
יש לך חופשת לידה מהמכללה? מהמלגת קיום לדוקטורט?

יש לך חופשת לידה מהמכללה? מהמלגת קיום לדוקטורט?
אה זהו, נזכרתי מה שכחתי לכתוב מקודם

קיבלתי עבודה רק לסמסטר א' וזה מעולה מבחינתי כי אני לא רוצה לצאת מהבית אחרי הלידה, מלגת קיום אני אמורה להמשיך לקבל ועל המחקר של המנחה שלי אני עובדת בעיקר מהבית כך שיצא לי מעולה מכל הבחינות גם למצוא עבודה וגם לא לצאת מהבית אחרי הלידה (כי תהיתי איך אעבוד השנה עם הלידה המתקרבת, והעבודה של המנחה שלי נפלה עלי בול).

אני ארצה לחפש לי עבודה לשנה הבאה אבל אז אני אמורה להיות תשעה חודשים אחרי הלידה וזה כבר עולם אחר, למרות שמבחינתי עדיף עדיין לא לצאת אבל אני כן לוקחת בחשבון אילוצים ולדעתי הגענו לשלב שאני אצטרך לצאת יותר מהבית והוא יהיה יותר עם הילדים, לא אידיאלי אבל בהחלט בגדר הסביר מבחינתי.

כך שיצא לי מעולה מכל הבחינות
איך אני אוהבת שלפעמים הדברים פשוט מסתדרים. אני מאחלת לך שזה פשוט ימשיך ככה, להסתדר, כמו שנוח לכם, כמו שאתם צריכים.
כבר כמה פעמים באתר הזכרת לי כמה מעט זמן אני אחרי לידה (הזוחל הנמרץ כבר בן שבעה חודשים), ונראה לי שהפעם תורי להזכיר לך- את בהריון! תרגעי, תנוחי, תמתחי איברים. את נשמעת בפעלתנות עצומה. תעשי הפסקה!

ולדעתי הגענו לשלב שאני אצטרך לצאת יותר מהבית והוא יהיה יותר עם הילדים, לא אידיאלי אבל בהחלט בגדר הסביר מבחינתי.
למה לא אידיאלי? כי את מעדיפה להיות איתם בעצמך? כי את לא רוצה לצאת?

שאנצל את החודשיים הקרובים עד הלידה
היי! בשעה טובה! לא ידעתי שאת מצפה...
גמלת מהנקה?

_ואיך זה שיש אנשים שמצליחים לישון מעט ? מה הם עושים ?
הם עייפים._
לגמרי.

_ואיך זה שיש אנשים שמצליחים לישון מעט ? מה הם עושים ?
הם עייפים.
לגמרי._
אני חושבת שיש אנשים שלא זקוקים להרבה שעות שינה לא ?
ואם אתן עייפות איך אתן לא נרדמות?,אני פשוט נשפכת, בטח ובטח אם אני קוראת מאמר בשכיבה אבל לפעמים העיניים שלי נעצמות גם מול המחשב. איך אתן מתפקדות בעייפות ? איך ממשיכים להיות ערים ?

_שאנצל את החודשיים הקרובים עד הלידה
היי! בשעה טובה! לא ידעתי שאת מצפה..._
מוזמנת לדף הלידה שלי : סיפור לידה בעבר ובעתיד


גמלת מהנקה?
הוא נגמל בעל כורחו כשטסתי לבוסטון לשבוע - לפני זה הצלחתי להוריד לפעמיים ביום אבל לגמרי לא הייתי מסוגלת

_כך שיצא לי מעולה מכל הבחינות
איך אני אוהבת שלפעמים הדברים פשוט מסתדרים. אני מאחלת לך שזה פשוט ימשיך ככה, להסתדר, כמו שנוח לכם, כמו שאתם צריכים._
תודה, את חמודה
ואני שמחה להצטרף אלייך לתחרות המטורפת בתוכנית ללא סוף "משימה בלתי אפשרית"
מי כמוך יודעת כמה זה מענג להלחם נגד הזמן (אולי נמציא ביחד גלולה טבעית לקיצור שעות שינה - אגב מחקר).

_ולדעתי הגענו לשלב שאני אצטרך לצאת יותר מהבית והוא יהיה יותר עם הילדים, לא אידיאלי אבל בהחלט בגדר הסביר מבחינתי.
למה לא אידיאלי? כי את מעדיפה להיות איתם בעצמך? כי את לא רוצה לצאת?_
לא אידיאלי כי אם אמצא עבודה רוב הסיכויים שזה לא יהיה קרוב לבית ואז מן הסתם אסע לפחות לחצי יום, כלומר להשאיר בקבוק או רק מוצקים כשאני לא נמצאת.
זה סביר כי היא תהיה ב"ה עם אבא שלה ואחים שלה ובגיל שהוא פחות קריטי בעיניי להנקה (כלומר אפשר לשלב מאכלים נוספים ולא רק הנקה), זה לא אידיאלי כי עד גיל שנתיים אני חושבת שהאם בעדיפות ראשונה עם התינוק.
אני בקונפליקט המקובל והאהוב על נשים : אוהבת ורוצה לצאת ולהתפתח מול אוהבת (באמת) ורוצה להיות בבית עם הילדים - אם אפשר היה לוותר על שעות שינה זה יכל להיות יותר פרקטי השילוב הנ"ל.

טוב, כותבת בעיקר כדי לשחרר קיטור

לא נעים לי שאני מתעצבנת עליו ולוחצת ומעירה ומעירה שוב, זה לא תפקידי, אבל בעיקרון הוא עזב את העבודה מבחינתי כדי לבנות את הבית או כדי להתפתח במוסיקה. אני אחראית על הכסף בבית והכל אצלי בסופו של דבר זה שיקול של כסף.
אז הוא בונה אבל מאוד לאט, עד שהוא קם, מתארגן, מתפלל, חוזר הביתה, הוא אוהב להיות בבית ולעזור ולהיות עם הילדים ומאז הלידה הוא בכלל מאוד עוזר וזה מאוד נחמד ולא נעים לי לקטר, אבל כלכלית זה לא משתלם.
אם הוא לא עובד בעבודה שלו הוא אמור לבנות (שזה חוסך לנו לשלם לפועל כך שזה אותו דבר) אבל בפועל הוא עובד אולי חצי מהזמן. זה לא שהוא לא עושה כלום ומאז הלידה זה גם מאוד מועיל לי אבל בהתחשב בעובדה שזו הלידה הכי קלה שהייתה לי מבחינת עזרה (היו לי 3 תינוקות עד גיל שנתיים, 4 ילדים עד גיל 4 ו-5 עד גיל 6, כך שעכשיו זה ממש גן עדן עם בנות שיכולות לעזור וילדים שלא צריכים אותי צמוד) אני יכולה להסתדר עם פחות עזרה מצידו ובכל מקרה זה לא מצדיק יום עבודה של 3-4 שעות במקום שמונה (וגם לפני הלידה המצב לא היה שונה בהרבה).
הוא אוהב להחזיק את התינוקת או לקרא סיפור לילדים או בכלל להיות כאן ואני מרגישה ממש מרשעת עם העיניים על השעון וחישוב הזמן כמה הוא כבר בבית ומתי הוא יוצא לעבוד בחוץ ומה יהיה ואתה חייב לעבוד יותר, בקיצור אני ממש מעיקה.
והאמת, גם אין לי סיבה מוצדקת, איכשהו כל הזמן קורים לנו ניסים וכלכלית אנחנו ממש בסדר (4 חודשים המחלקה שלי הכפילה לי את המלגה ואחרי זה מצאתי עבודה במחקר ויש כל מיני כספים שנכנסו פתאום של מס הכנסה שלילי וכד') - כך שאני גם לא סובלת מהמצב. ותכלס כל החיים הוא עבד כמו חמור בתנאים מחרידים אז מה יש ? עכשיו קצת נזרום יותר.

העניין הוא שאני כל הזמן בחישובים וזה פשוט נראה לי בזבוז משאבים ששנינו נהיה בבית . וחוץ מזה כלכלית אנחנו עוד לא מסודרים ואני צריכה לדאוג לי וגם לו לפנסיה. אבל חבל לי שאני סתם מקלקלת את האווירה ומצד שני כשאני לא מעירה אני מרגישה שהוא פחות מודע לזמן.

בקיצור נראה לי שהכי טוב שאצא כבר לעבוד בחוץ, אז הוא יוכל להיות בבית בלי שאטריד אותו בעניין. בכל מקרה זה יהיה ב"ה רק שנה הבאה, בתקווה שאמצא לי עבודה.