טושים זה הדק

אנונימי

תחילת הדף הזה נמצאת בדף תחילת טושים זה הדק

אבטיח הוא קרח. אולי לא איכותי, אבל קרח.

אני חושבת שהכוונה לסורבה או שרבט (לא מצאתי במילון)
ויש אבטיח גם קרח וגם כזה. זה כמו הציפוי של הסולרו. וגם הלהיט של הקיץ שעבר מפלצת ענבים! גדול!

לירושלמים הוותיקים,האם אתם יודעים מה זה חאמלה מאלאן? (אני לא יודעת לנקד. האות א' מסמנת קמץ והאות ה' מסמנת סגול) האם זה אפונה או חומוס?

מאלאן זה הרבה, המון.
לא יודע מעבר לזה.

(אני לא יודעת לנקד. האות א' מסמנת קמץ והאות ה' מסמלת סגול)

כך בדיוק צמחה היידיש.
קבוצת יהודים בפולניה שלא ידעה לנקד באינטערנעט.

יאיר,

חאמלה מאלאן
טלפון לסבתא והנה התשובה:
זה חומוס כשהוא עוד ירוק, קוטפים וקושרים כמו מטאטא ובקצה יש עיגולים עיגולים וככה קוטפים ואוכלים.

ענתי, תודה. היה לי וויכוח בנושא: אני טענתי שזה חומוס והטענה הנגדית היתה שזה אפונה... האמת שהיום כבר לא רואים את זה במקומותינו.

חמלה מלאן זו אפונה ירוקה.
מישהו יודע מאיפ הגיע האבויויו? או הקולולוש? (שיש אומרין שהוא קולולולו).

אפונה באה בתרמילים, והתיאור למעלה הוא של משהו שנקטף כשהוא עדיין תלוי "עגולים עגולים" על גבעול האם ונקשר לצרור. סביר יותר שזה החומוס. (אני צריכה רק לקוות שחומוס לא בא גם בתרמילים כדי להמשיך בקו ההגנה על הגאווה המשפחתית.)

מישהו יודע מאיפ הגיע האבויויו? או הקולולוש?
מירושלים (-:

חברה - אני לא רוצה לעורר כאן מהומה אבל אין מנוס...
איך אוכלים מילקי??? (עם מקופלת בכובע)

שאלה מצויינת, אחיי היהודים... שאלתי כמה אנשים מהאקדמיה:
פ.רבולה: מילקי עם מקופלת? פשוט מאוד. לוקחים את ה"כובע" עם המקופלת, זורקים אותו לפח
ואז יש מילקי רגיל. מפה - אנחנו כבר יודעים מה לעשות.
ה.יצ'2הו: מרתיחים את המקופלת עד שהיא הופכת לנוזלית, ואז פשוט מוזגים אותה להשתלבות מצויינת עם
השוקולד שלמטה.

זה שהם שמים שני מוצרים יחד זה לא אומר שצריך לאכול אותם יחד. אוכלים את המקופלת ונותנים לילדים את המילקי.
מה הלאה? עכשיו מבצע של קנה שני סלטי אחלה וקבל שני מילקי השאלה הבאה תהיה איך אוכלים מילקי עם חומוס?

סבתא מתנות,
איך ומנין העלית באוב את המונח הזה?
אמנם כבר ענו לך, אבל רק חלקית. ובכן, התשובה המלאה (על השאלה מה זה חאמלה מאלאן) היא זאת:
זה חִמְצָה (זה שמה העברי), הידועה בציבור בשמה הערבי חומוס, כאשר היא נמכרת בצורה מיוחדת:
ברחוב (ולא בחנות, בשום אופן!) עומד סודני גבוה ושחור-שחור ליד מתקן עם גחלים מעשנות, וקולֶה שיחים שלמים של חִמצה, שזרעיהם (זרע אחד בתוך כל תרמיל) במצב של הבשלה ירוקה, מתוקים-מתוקים. זה במקביל לאפונה ירוקה-מתוקה, אבל כאמור כאן זאת חִמצה ולא אפונה (לא אפונה! לא אפונה! לא אפונה!!). הקליה מסייעת בין היתר לפתיחת התרמילים. קונים בתעריפה (חצי גרוש עם חור) אגודה של שיחים כאלה, ואוכלים את הזרעים בכיף תוך המשך הליכה ברחוב. לא זוכר אם ואיפה זורקים את הנותר.

מייק, תודה. ההסבר שלך היה גם מלא וגם מזכיר נשכחות...

לא יכולתי להתאפק, אני כבר שעה צוחקת

ברורררר שמסלקים את הקצפת רק בשביל להגיע לביסקוויט !
"חיי שרה" !?!?!?!? אחרי המצאה כזאת עוד אומרים שתל אביבים סוטים? אצלנו קראו לזה "פיצוצים" (במלעיל) כי כל הכוונה היתה לזרוק את הכדור כמה שיותר חזק ולפוצץ את מי שפוגעים בו.

ארטיק זה מגלידה - ברוררררר ששוקו בננה, קרטיב זה מקרח, והכי טעים קרטיב אננס לבן.

והכי חשוב

טושים זה הדק

לללללללללאאאאאאאאאא!!!
not again!!!!!!!!

לעומת זאת אפשר לדון האם כשאוכלים מילקי : מערבבים? או לא?

ברור שלא! אחרת אפשר לקנות מראש מוס או משהו.

מ-ע-ר-ב-ב-י-ם!
אחרת כל הקצפת נגמרת ואז נתקעים רק עם השוקולד. בשביל זה אפשר לקנות דני.
מוס זה כבר ענין אחר - מלקי זה מעדן חלב, מוס זה חטא. אחלה חטא.

<כן, כן, קראתי את בשמת על מעדני החלב, אבל כאן זה טושים. פה בטוח

>

אחרת כל הקצפת נגמרת ואז נתקעים רק עם השוקולד. בשביל זה אפשר לקנות דני.
אז לוקחים כפיות עומק - בכל כפית, גם באחרונה, צריך להיות משניהם.

לזרוק את הכדור כמה שיותר חזק ולפוצץ את מי שפוגעים בו.

א-הה. ומתרבות הומאנית שכזו אני אמורים ללמוד הליכות עולם.

<לא הייתי כאן. לא ראיתם אותי.>

אני הייתי חופרת את השוקולד ומשאירה רק טיפטיפה בשביל לערבב עם כל הקצפת שהשארתי לסוף. ואז היתה לי קצפת חומה כזאת וטעימה נורא...
אני כבר שנה לא נוגעת במוצרי חלב.
יש מילקי סויה?

חזרתם לסורכם? אצלנו בבית יש שתי מפלגות מילקי, מפלגת המערבבים ומפלגת האוכלים קודם את הדני (כמו שרון ג).
אבל יש לי שאלה חדשה אליכם, סוגיה שטרם הצלחנו לפתור. איך אומרים קרטושקס או קרטופלך? זה לכבוד ל"ג בעומר

קרטושקעס זה תפוחי אדמה במדורה
קרטופאלאך זה מאכל מבצק ממולא ב (נדמה לי) תפוחי אדמה. מי שזוכר את המערכון של טוביה צפיר בתפקיד השר שפירא שאכל בחתונה "קרטופלך" אם המתכון קריטי, אני יכולה לשאול את סבת'שלי. אני מהעדה המתאימה להנ"ל...

שרון, לא התבלבלת במקרה עם "קרעפלאך"?
באגף הייקי של משפחתי אוכלים "קרטופל זלט".
>לראשונה מזה ימים רבים תורמת סמדר לפורום אינפורמציה חיונית. ממש אינפורמציה. וואו.<

לא מערבבים, אוכלים קודם את הקצפת, ומשאירים קצת בסוף לאכול ביחד עם הדני.

קרטושקס או קרטופלך?
לדעתי זה אותו הדבר.

_קרטושקס או קרטופלך?
לדעתי זה אותו הדבר._
כן הכוונה לתפו"א השרופים במדורה, אבל איך קוראים להם? ולמה?

כן, התבלבלתי עם הקרפלעך

_קרטושקס או קרטופלך?
לדעתי זה אותו הדבר._
אכן - בא מרוסית (גם קרטופל הגבוהה [למשל, כשמתיחסים ליבול השנתי] וגם קרטושקה היומיומית), חלחל ליידיש בשתי הצורות, קיבל שני ריבויים יידיים שונים, והתאזרח כאן לכבוד החג.

מיותר לציין שברוסית וביידיש המילה מצינת תפו"א, ולא דווקא תפו"א שרופים במדורה.

מיותר לציין
מטעמים מובנים, אף פעם לא הבנתי את הפתיח הזה.

מטעמים מובנים
מטבע הדברים, אף פעם לא הבנתי את הפתיח הזה.

מטבע הדברים
למען האמת,אף פעם לא הבנתי את הפתיח הזה.

למען האמת
אף פעם לא הבנתי את הפתיח הזה.

<נראה אתכן עכשיו!>

_למען הפתיח
אף פעם לא הבנתי את האמת הזו._

אני לא יודע אם אני מבין, אבל אני מנסה:
מיותר לציין* - קרי: אני מתנצל אם אני אומר דברים שאתם כבר יודעים. ברור לי שזה לא אמור להיות חידוש, אני פשוט רוצה להזכיר את העובדה הידועה הזו, כי זה מתקשר למה שאני מנסה להגיד. (ידוע גם כ"למוֹתר לציין")
מטעמים מובנים* - קרי: בעיני אין צורך להצדיק את זה. הסיבות ברורות, ואין לי כח לנסח אותן עכשיו.
מטבע הדברים* - קרי: ברור לי שאין צורך להצדיק את זה. אני אפילו לא יכול לנסח את הסיבות; ככה זה בעולם, זה ממש "חוק טבע". ידוע גם כ"לית מאן דיפליג", שהוא בעברית "אין חולק על כך ש". או שאולי זה לא בדיוק אותו הדבר).
למען האמת* - קרי: אני לא מסכים איתך / עם מה שנאמר / עם דעה, אבל אני לא רוצה לעשות מזה קונפליקט. זאת אומרת, זה בסדר מה שאמרת, אבל האמת היא אחרת, ובוא לא נריב.

לא ידעתי איפה לכתוב את זה. נכון שקישואים זה מגעיל?

לא ידעתי איפה לכתוב את זה. נכון שקישואים זה מגעיל?
מה זאת אומרת קישואים זה מגעיל? איך אפשר? קישואים ברוטב עגבניות זה מעדן עבורי. קישואים ממולאים כנ"ל. קישואים מטוגנים עם ביצה, כנ"ל.
אבל אני חושבת שיש דף בשם אוכל הפרשות והבעיה הפולנית שיכול להתאים יותר לשאלה שלך ולתשובה שלי.

עודד,
יופי של הגדרות ואבחנות.
<מה ההבדל בין הגדרה לאבחנה?>

הגדרה-הסבר תמצית י מדוייק המתאר את האובייקט
אבחנה-תאור המבדיל בין האובייקט הנ"ל לאוביקט דומ ה אחר או לשאר האוביקטים בעולם

דעתי קצת אחרת - ישנם כמה סוגים של הגדרה:
הגדרה לבאור:
כדברי מונו נוקי - הסבר תמציתי מדוייק המתאר את האובייקט.
דוגמא: הגדר שולחן (אתגר! הא?).
הגדרה: רהיט בעל משטח המיועד להניח עליו דברים כדי להשתמש בהם עליו.
זו הגדרה אשר נותנת לנו איזושהי תמונה של שולחן לפני העיניים.

הגדרה להבחנה:
תנאי הכרחי ומספיק, אשר מאפשר לנו להבדיל באופן יעיל בין המוגדר לבין דברים אחרים.
דוגמא: הגדר שם עצם, הגדר פועל.
תשובה: פועל היא מלה שיש לה זמן; שם הוא מלה שאפשר להוסיף לה את הא הידיעה או כינוי קניין (שלי, שלך).
ההגדרות האלו אינן נותנות לנו להבין מה זה שם או מה זה פועל, אך הן עוזרות בהבחנה בין שם לפועל וביניהם לתארים או למילות.

אשר לאבחנה - זו בדרך כלל הצהרה מנומקת שבמקום מושג אחד ראוי להשתמש בשני מושגים. זה מקובל מאד במערכות משפטיות והלכתיות - כאשר יש כלל החל על קבוצה A, ורוצים לא להחיל אותו במקרים מסויימים, אז מפרידים את קבוצה A לשתי קבוצות - A1, ו- A2, ואומרים שהכלל חל רק על A1. בהלכה נהוג לעיתים להתשמש ב"במה דברים אמורים".
דוגמא: הכלל הוא "ואהבת לרעך כמוך".
הרמבם היה צריך לפשר בין המצווה הזו זה לבין המצווה לשנוא את החילוני ("הלוא משנאיך יהוה אשנא ובמתקוממיך אתקוטט. תכלית שנאה שנאתים, לאוייבים היו לי" (תהילים קלט פסוקים כ"א-כ"ב), והמדרש הוא ש"מתקוממיך" זה מי שאינו מאמין באלוהים).
והוא אמר לכן:
ואהבת לרעך כמוך: במה דברים אמורים? ברעו לתורה ולמצוות, שאם לא כן - מצווה לשנוא אותו, שנאמר: הלוא משנאיך יהוה אשנא ובמתקוממיך אתקוטט.
כאן הקבוצה A היא שאר ישראל, והרמבם הפריד ל- A1 - מי שלומד תורה ומצוות, ול-
A2 - מי שאינו לומד תורה ומצוות, והחיל את "רעך" רק על A1.

אגב, פסיקת הרמב"ם בנושא הזה אינה מקובלת על זרמים גדולים בעולם הדתי של היום, ובהם הדתיים-הלאומיים.

עוד אגב, המלה "ובמתקוממיך" היא בת שבע הברות, ואין הרבה כאלו בתנך. המלה הארוכה ביותר בתנך, ככל הזכור לי, היא "והאכדשתרפנים" (יש לי כאן שגיאת כתיב, שמישהו יתקן), גם היא בת שבע הברות, ובגימאטריה מנצחת קצת את "ובמתקוממיך".

הבחנה מול אבחנה
למען האמת (...) איני יודעת את טיבה של ההגדרה המילונית לשתי המילים הללו, אולם בכל הנוגע לפרקטיקה, הרי שאף אם יש הבדל בין השתיים, אין הוא נשמר.
השימוש המפורסם ביותר במינוחים אלה נשמע בהקשר של המשפט המינהלי או החוקתי, כאשר יש צורך לבחון, האם הרשות השלטונית נגועה ב אפליה אסורה או שמא ביצעה א/הבחנה מותרת (ויש ש'קישטו' אף ב-'העדפה מתקנת'...). בהקשר זה, וקל מאוד להתרשם מכך בקריאת פסקי דין בנושא, השימוש במילים הבחנה/אבחנה בא לסרוגין, מבלי שמיוחסת משמעות שונה לשתיים. אולי ראוי היה לנהוג אחרת (בהנחה שיש הבדל במינוח), אבל, כאמור, אין אלה פני הדברים.

אז מפרידים את קבוצה A לשתי קבוצות - A1, ו- A2, ואומרים שהכלל חל רק על A1
זה כמעט מרגיש כאילו השארת את השופטים במערומיהם, שהרי הם מנסים לטעון כי באמת מדובר בשתי קבוצות שונות ונפרדות ולא בקבוצה אחת שפוצלה, רק כדי שניתן יהיה לא להחיל את הכלל על חלקהּ...

<הקריצה משמעה שלפעמים, רק לפעמים, שיקולים שאינם שיפוטיים גרידא עושים דרכם אל ההחלטות השיפוטיות...>

טוב, רציתי להרחיב עוד על כלי ה-'ה/אבחנה', על הקשרים אחרים שנעשה בו שימוש (בהם מסופקני אם בכלל נכון לדבר במינוחים של כלל החל על קבוצה או קבוצות) ולפרט עד כמה כלי זה חיוני במערכת קזואיסטית כשלנו, על מנת לאפשר מידה של גמישות ושיקול דעת, תוך שמירה על עקרון התקדים המחייב. אבל זמני תם, כך הכריעו השופטים בביתי...

אבל בכלל, מה בדיוק אנחנו עושים בדף על הטושים?!?

אבחנה: דיאגנוזה, קביעת סוג הדבר (מחלה, הרכב כימי וכו') על ידי בחינה ובדיקה: הרופא עורך אבחנת מחלה לפי סימנים שונים.
(אבן שושן, שנת תרפפו)

הבחנה: 1. הבדלה בין דבר לדבר, הכרה ברורה בטיבו של דבר. (וכאן באו מספר דוגמאות)

אבחנה, דיאגנוזה, קביעת סוג דבר (מחלה, הרכב כימי וכדומה) על ידי בחינה ובדיקה. ע"ע אבחנה.

(אבן שושן, שם)

וזה באמת לא מתאים לכאן...

אבל בכלל, מה בדיוק אנחנו עושים בדף על הטושים?!?
מה זה משנה? אם זה חשוב, שמישהו ייקח יוזמה ויעביר למקום המתאים. תודה.

ולעניין:
ראשית לנושא ההבדל בין הבחנה לאבחנה:
מקובל לטעון, כי הבחנה היא פעולה, ואבחנה היא תוצאת הפעולה (כמו הספקה ואספקה).
זה טוב, אבל זה לא חל למשל על הגדרה (מי יאמר אגדרה?).

ולהבדל בין אבחנה והגדרה יש לי הצעה מתחום הגיאוגרפיה:
כשיש שתי מהויות (המתבטאות בכתמים על נייר כגון מפה): אם מדגישים בקו בולט את הגבול ביניהן (אחרי לבטים איך בדיוק להעביר קו זה) - תהא זו הגדרה, היינו ציור הגדר החוצצת ביניהן; ואילו אם צובעים כל אחת מן המהויות בצבע אחר (ואז ממילא מתבלט מאליו ההבדל ביניהן) - זו הבחנה המביאה לידי אבחנה.
ויש כמובן יתרונות וחסרונות לכל אחת משתי דרכים אלה להבהרת המהויות וגבולותיהן.

אבל בכלל, מה בדיוק אנחנו עושים בדף על הטושים?!?

[h=2]

מ-ק-פ-י-ת !!! [/h]

<מגיע מתנשף בריצה>

איך נפלת בפח??? זו קונספירציה אנטי-ג'מבואית שמפעילה את הטקטיקות של המיני נגדם!!! להשתלט על דפי-הבל ולפתוח שם דיונים רציניים!!!

ראי הוזהרת.
<קלא וכו'>

קונספירציה אנטי-ג'מבואית שמפעילה את הטקטיקות של המיני נגדם!!! להשתלט על דפי-הבל ולפתוח שם דיונים רציניים!!!
יו! כמה זמן לקח לי להבין מה כתוב פה!

שלום
אולי מישהו יודע איך משחקים בגוגואים?

אולי מישהו יודע איך משחקים בגוגואים?

אצלנו במושב, בסוף שנות השבעים, היו לוקחים צנצנות ריקות (עדיף מזכוכית) ומנסים לקלוע לתוכן ממרחק של כמה מטרים. מי שהצליח לקלוע קיבל את כל הגוגואים שנאספו באזור הצנצנת עד הקליעה.

או שהיו זורקים גוגואים לקיר ורואים מי הגיע הכי קרוב.

(והיו אלה שאמרו"ג'וג'ואים")

תראו מה מצאתי באינטרנט על גוגואים: גוגואים מפלסטיק

(ההדגשות שלי, לא במקור)

"אמא, אבא, בואו נשחק בגוגואים". את המשפט הזה תוכלו לשמוע בקרוב, אצלכם בבית, וזה לא בגלל שהילדים שלכם חזרו במנהרת הזמן 30 שנה אחורה, אלא בזכות משחק חדש הנקרא "גו גו מי יודע", המבוסס על משחק הגוגואים הנוסטלגי. החרצנים של פרי המשמש עודכנו לחרצני פלסטיק צבעוניים , בעלי ערך מספרי שונה לכל צבע.
הגומה, שנחפרה בעבר בבוץ, היא עכשיו תבנית פלסטיק קשיחה , שמהווה חלק מהמארז הצבעוני, שהוא קל ונוח לנשיאה. 49 שקל לתבנית משחק הכוללת 16 גוגואים .

מחסניות נוספות של גוגואים ניתן יהיה לרכוש בפיצוציות ובקיוסקים

ואיך משווקים אותם?
מחלקים חפיסות עם מעט גוגואים לילדים ביציאה מבתי הספר /-:
(אוסיף מאוחר יותר את הקישור לסיפור של אמא על זה)

שלאגר. מעניין מתי ימסחרו את תחרות הבלרות או את מלחמות האיצטורבלים שהיינו עושים ליד הברושים (אני כבר יכול לראות את האצטורבלים מפלסטיק יצוק שבאים עם קסדת מגן ומונה נקודות אלקטרוני... (-: )

שליחה על ידי חלי_ש* » 29 מאי 2004, 02:57

אפרופו ימסחרו, אני יכולה לראות בדמיון קלאס (ממוחשב

) כשהחיצים במקלדת מובילים אותך לקפוץ קדימה...

וואי הזכרת לי שראיתי משחק קלאס, קופסה שמכילה שטיח מתאים וקוביה... כל כך איום שהדחקתי.

"וואי הזכרת לי שראיתי משחק קלאס, קופסה שמכילה שטיח מתאים וקוביה... כל כך איום שהדחקתי."

מה כל כך איום בזה
אני מה זה אוהבת את זה
זה גם לא טוב להדחיק.

שליחה על ידי חלי_ש* » 30 מאי 2004, 01:14

הילה, הנקודה היא שהמודרניזציה השתלטה לנו כל כך על החיים, שמשחקים כגון קלאס, גומי, חבל, חמש אבנים וכולי...נשארו אצלינו רק כזכרון מענג מן העבר.

כירושלמית, מטעמים מובנים לגמרי, למען האמת ומיותר לציין ש-

אני מוחה

הנה, התחילו המשמשים. ואנחנו אוספים את הגוגואים.
האמיתיים.

תינוק בן שנה
שוכב במיטה
אצבע בפה
וזה לא יפה.

האמנם רק הירושלמים שרו זאת?

שליחה על ידי יעל_צ* » 30 מאי 2004, 13:43

_כירושלמית, מטעמים מובנים לגמרי, למען האמת ומיותר לציין ש-
אני מוחה_

קרן יער,

אני אמנם ירושלמית כיום, אבל לא במוצאי.
מה כוונתך במשפט הנ"ל?

מה כוונתך במשפט הנ"ל?
קראי את כל הדף וגם את זה שלפניו.

שליחה על ידי יעל_צ* » 30 מאי 2004, 13:59

קראי את כל הדף וגם את זה שלפניו.

אוי ואבוי. טוב, אנסה. תודה על התשובה.

אוי ואבוי

להפך. משפר מצב רוח בדוק.

נראה לי שהיא מוחה על שם העמוד "טושים זה הדק" שמשמעותו גם "לורדים זה העבה"
אצל הירושלמים זה ההיפך...

שליחה על ידי חלי_ש* » 30 מאי 2004, 23:39

מתוך הדף מאכלי עדות נזכרתי בקימל!
או שאוהבים אותו או ששונאים אותו.
זכורים לי ימיי כילדה, הולכת למכולת בשעת בוקר מוקדמת להביא לחם. אך אבוי, הרי מבחוץ אי אפשר לראות אם הלחם מקומל או לא. ובכן, היו ימים שהלחם קימל הגיע לחיכי אחרי שיעור התעמלות מעייף, בעוד הקיבה מתנגנת לה בצווחת רעב אימתנית, וכיצד אני גומלת לאותה קיבה מסכנה? כן, בחתיכות שחורות קטנטנות, אשר מפזרות את טעמן העז ללא בושה בכל חלל הפה.

או שאוהבים אותו או ששונאים אותו
כמו גויבה (וכמו אריק שרון

)

מדי פעם אני קוראת פה ולא כותבת. אז עכשיו כבר לא יכולתי.
אם טושים זה היה העבים, אז איך יכול להיות שכשבכיתה, או בכלל ילדים מבקשים טושים מחברים שלהם, או מההורים שיקנו טושים, הם מקבלים חבילת טושים צבעונית מלאה בדקים האלה וכמובן שהם לא מעוניינים באלה הענקיים והבומבילים, שנקראים לורדים!

וכן גם אני לא אוהבת קימל, ועוד תבלין המשתייך לאו שאוהבים אותו או שלא זה קינמון וכמובן קוקוס (שאותם אני הכי אוהבת על סחלב...)

אך אבוי, הרי מבחוץ אי אפשר לראות אם הלחם מקומל או לא
בטח שכן!

יש גרגרים קטנים במחוץ.
יש ריח גדול גם מבחוץ.

אם טושים זה היה העבים, אז איך יכול להיות שכשבכיתה, או בכלל ילדים מבקשים טושים מחברים שלהם, או מההורים שיקנו טושים, הם מקבלים חבילת טושים צבעונית מלאה בדקים האלה וכמובן שהם לא מעוניינים באלה הענקיים והבומבילים, שנקראים לורדים!

טיעון מאלף. הייתי חייב לתרגם אותו לעברית:
אם לורדים זה היה העבים, אז איך יכול להיות שכשבכיתה, או בכלל ילדים מבקשים לורדים מחברים שלהם, או מההורים שיקנו לורדים, הם מקבלים חבילת לורדים צבעונית מלאה בדקים האלה וכמובן שהם לא מעוניינים באלה הענקיים והבומבילים, שנקראים טושים!

הסוגיה כבר הוכרעה מזה זמן (ההוכחה: טוש מחיק = טוש עבה שנמחק מהלוח => טוש זה העבה!!!) והועברה לדף אחר כדי לאפשר דיון פורה בנושאים שברומו של עולם:

יש מישהו בעולם שבכלל אוהב קימל? הסבירו לי פעם שזה עוזר לעיכול ולכן מומלץ לזקנים (שכנראה כבר לא מרגישים את הטעם). לכן לדעתי הלחם הזה צריך להמכר בבית המרקחת ולא בסופר.

יש מישהו בעולם שבכלל אוהב קימל?

כן. לא סתם בעולם- בירושלים.

כנראה שאף פעם לא אכלת לחם קימל עם חמאה ומללפון חמוץ!! ויפה שעה אחת קודם.

יש מישהו בעולם שבכלל אוהב קימל?

לא , לא , לא!!!!!
מי בכלל המציא את התבלין המעצבן הזה???????????????

(דרך אגב, ובלי לעורר ויכוח, טושים זה הדק!)

יש מישהו בעולם שבכלל אוהב קימל?
וודאי! אני ובנזוגי. ולא סתם, לחם שיפון עם קימל, כמו שטרה כתבה עם חמאה ומלפפון חמוץ (בחומץ ולא במלח).

(בחומץ ולא במלח).
האם אני אמנם היחידה בכל העולם שלא מבחינה בהבדל בין השניים?

טושים זה הדק, לורדים העבה ועם מרקר כותבים על הלוח.
קימל זה איכסה.

<אחרי 4 שנים של חיים בקרב הילידים הירושלמים אני עדיין איתנה בדעותי>

ברור שבחומץ ולא במלח.
ברור שיש הבדל בין השניים.
טושים זה הדק

ברור שבחומץ ולא במלח.

אפילו ירושלמים אוכלים בחומץ.

אפילו ירושלמים אוכלים בחומץ.
כנראה זו העובדה שאני לא אוכלת מלפפונים "סתם ככה" אלא רק בסלט...

תמר - מה "מרקר" עכשיו ? מה פתאום על הלוח ? עם מרקר ממרקרים כותרות במחברת או משפטים חשובים שרוצים להדגיש או לזכור. ואכן, קימל זה איכסה, אבל מה זה קשור.

מי המציא מרקר כחול?
זה מרקר שלא רק שאינו מבליט, אלא גם רק מפריע לקרוא.
זה אנטי מרקר

מה פתאום חומץ, אך ורק מלח. מלפפונים בחומץ is not the real thing! למרות 8 שנים בירושלים, עדיין גוגואים, שק קמח ומאתיים (בלי להדגיש את הא)

חמוצים - זה רק במלח.
הרעיון הוא שיחמיצו בעצמם, בחומץ זה זיוף זול.

ומרקר כחול נועד למנוע צילומים. זה פשווט יוצא שחור...

ומרקר כחול נועד למנוע צילומים. זה פשווט יוצא שחור...
אולי עלינו על קונספירציה?

עוד קונספירציה?

<יגאל עמיר היה משתמש במרקר כחול...>

לחם קימל עם חמאה ומללפון חמוץ!!
וואללה, עכשיו, טרה, החזרת אותי לפה. אין לי שום דבר ראוי להוסיף פרט לכך שאני בדרכי להכין כריך שכזה.

<המלפון מוחמץ במלח, כמובן>

מרקר כחול - איני יודעת בעבור מי הומצא, אבל אין ספק שהוא אומץ בחום(!) על ידי סטודנטים למשפטים. הללו נאלצים למרקר מחברות בחינה בעובי של האינצקלופדיה העיברית, ולכן נדרשים לשלל צבעים וגוונים, להפריד בין כותרות, כותרות משנה, תת כותרות משנה, שמות פסקי דין, שמות חוקים, תאריכים, משפטי מפתח, משפטי מפתח דרגה שניה, משפטי מפתח דרגה שלישית, משפטים סתם, משפטים כמעט סתם ועוד ועוד..
ושלא יהיה ספק - המגוון הקיים בשוק כוכבית-אינו-כוכבית מספיק ולכן רבים מהם יוצרים צבעים בכוחות עצמם ע"י שימוש בשני מרקרים זה על גבי זה.
העובדה שלא ניתן לצלם צבעים אלה היא רק בונוס מוסף, והמבין יבין.

<יעזור למיכל אם היא תבהיר שזו לא בדיחה?>