ראו גם חינוך ביתי ו-שלום בית

אני כותבת כאן כי פשוט אין לי כוח יותר. אולי אני באמת כזות משוגעת, לא יודעת לשחרר, אפילו "מקלקלת את הילד". מכל האנשים מסביב אני שומעצ את זה. והכי גרוע, זה שבעלי גם בדעה הזאת. הוא רוצה להכניס את הילד לגן.מדובר בילד בן שלוש, שחי בעיר גדולה, אח לאחות קטנה, אמא (ז"א אני) עם הרבה חברים שלרובם יש ילדים. בקיצור: הוא לא יושב בבית ולא פוגש ילדים אחרים. הטענה העיקרית של בעלי היא שבגן הוא יתמודד עם ילדים אחרים בלי נוכחותי, וזה יתרום לו המון. גן טוב (יקר) אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו, מכיוון שחיים ממשכורת אחת, ובגן של "נעמת" שהייתי בו אמרו לי ש"אני לא אזהה את הילד שלי. הוא יכנס למסגרת..." (משומה זה גרם לי להתרחק משם) .
עוד בעיה היא שאין לנו כסף שאני אשב בבית עם הילדים. קצת קשה לי לשכנע את בן זוגי היקר שלשלוח ילדים לגנים יעלה לנו יותר כסף מאשר להישאר אתם בבית ושאני אעבוד בעבודות מזדמנות כמו שעשיתי לפני שנולדה לנו הבת הקטנה.
בעצם, אני מרגישה שבעלי פשוט רוצה שהבן שלו ילך לגן כמו כל הילדים, כי "הילדה של X הולכת למשפחתון מגיל שלושה חודשים ונראת ילדה חמודה ומאושרת מאד".
ואנשים מגיבים בלי סוף על זה שילד שלנו כל-כך חברותי, מלא מרץ ולמה אנחנו לא שולחים אותו לגן? והאם אני בעצמי לא רוצה להשתחרר קצת ? אני כבר עשיתי צעד אחד והתחלתי ללכת איתו למשפחתון , אבל אחרי מקרה אחד מאד לא נעים עם האישה שעושה את זה (זה מין בית שכמה חברים מביאים לשם את הילדים אחרי גן או בי "ס) החלטתי שאני לא משאירה אותו שם לבד, אלא באה איתו ביחד ואנחנו נמצאים שם כדי לשחק עם ילדים אחרים.
אולי יש משפחות שגם בהן יש מחלוקת בנושא הזה? איך פותרים את זה? אולי באמת זה לא נורא להכניס ילד למסגרת שלא הכי אידאלית מבחינתי? הרי באמת כולם עושים את זה וילדים באמת אוהבים ללכת לגן אחרי תקופה קצרה של בכי? למה אני מרגישה כל- כך חזק שלא נכון להשאיר את הילד שלי במקום שלא טוב לו, במקום עם עוד 25 ילדים, במקום שהוא יבכה כשאני אלך?

אמא אחת, יש כאן המון דיונים על הבעיות שאת מעלה- ראי למשל לשכנע לטובת חינוך ביתי, למה לא גן, דמעות גן ורבים אחרים.
תמצאי את כולם ב-חינוך ביתי.

אם מישהו צריך לקרוא את הדפים, זה אולי דווקא בעלך? יש סיכוי שהוא יסכים לקרוא כאן?
הצורך שלו בכך שהילד יהיה כמו כולם הוא צורך מובן, אבל אולי אם ייחשף לצורות חשיבה קצת שונות ויפגש עם אנשים שעושים את זה, הוא יפתח יותר ויחשוש פחות?
אני בכל אופן מחזקת את ידייך.

יש גם וטו על חינוך ביתי.

אני נמצאת במצב דומה. אבל שונה. קראתי את הדפים המצוינים למעלה בשבועות האחרונים אבל אני שמחה שהדיון עולה כאן. חוץ מזה נראה ש אמא אחת צריכה גם תמיכה נוסף לעזרה. ואיפה אם לא כאן?

אני מודה לכל מי שענה לי. הגעתי לדפים בנושא הזה שכבר נפתחו והתרגשתי מאד לקרא אותם. אני באמת לא לבד , כי יש לי תחושה בזמן האחרון שמשהו לא בסדר אצלי, שאני עושה יותר מדי עניין משטויות. עכשיו אפרט מה היה אירוע שביגללו החלטטי לא להשאיר את הילד שלי במקום ההוא: הוא קיבל פליק ביד על זה שלקח משהו מצלחת של כולם. "זה הכל".
לפי תגובות של כל האנשים מסביבי (אני מתכוונת לאנשים "נורמליים", והם הרוב ) אין בזה כל פסול. הכי נורא זה שבעלי גם לא חושב שצריך לעשות מזה כזה עניין. הוא בחיים לא הרים יד על הילד (או ביכלל על מישהו), אבל הוא חושב שזאת התמודדות טבעית של ילד בחברב הנורמלית.
אם לא חברתי הטובה ("פסיכית", שמסתובבת עם הקטנה שלה במנשא כל היום ולא מרגישה צורך לשים את הגדול בגן) הייתי חושבת שאני שבאמת לא נורמלית אם התחייסות שלי מוגזמת לדברים כה רגילים.

ממי הוא קיבל פליק ביד? מהגננת?

כן, נונה. מהגננת. (אם זה היה מאחד הילדים אז ביכלל לא הייתי מזועזעת).

אני רק רוצה להדגיש שכמעט כל מי ששמע את זה ממני היה בטוח לחלוטין ש"ככה זה". אפילו אם זה לא בסדר לתת פליק, זה לא כל -כך נורא לקבל פליק על משהו "לא מקובל בחברה". אוף, נמאס לי.

הוא קיבל פליק ביד על זה שלקח משהו מצלחת של כולם. "זה הכל".

אני איתך.
איום ונורא.


הגעת למקום הנכון. @}

אני הייתי מדווחת על הגננת. אם על דבר כזה פעוט היא נותנת פליק, מי יודע מה היא עושה לילדים שעושים דברים גרועים יותר?
<מתחלחלת>

יש גם את הדף לתת פליק לילד.

הוא קיבל פליק ביד על זה שלקח משהו מצלחת של כולם.

_אני איתך.
איום ונורא_
הגננת ספרה לך או הפליקה לו בנוכחותך? זה לא מקובל בכלל, גם לא על הורים 'רגילים'. נורת אזהרה רצינית על הגננת. ובעיקר - אל תפקפקי בחושים שלך. החבור שלך לילד שלך והתחושות החזקות שלך לגבי מה טוב עבורו - הם מתנה גדולה.

ובעיקר - אל תפקפקי בחושים שלך. החבור שלך לילד שלך והתחושות החזקות שלך לגבי מה טוב עבורו - הם מתנה גדולה.
מצטרפת.

אירוע שביגללו החלטתי לא להשאיר את הילד שלי במקום ההוא: הוא קיבל פליק ביד
מסכימה איתך לגמרי. דבר ראשון להוציא את הילד מהגן, אח"כ לברר עם הגננת, עם הורים אחרים, איך מתייחסים כך שלא יחזור על עצמו. לעולם.
רוצה רק להגיד שמקרה כזה ( כמה שהוא נורא ) עדיין לא אומר שהאלטרנטיבה היחידה היא חינוך ביתי.
זו עוד אפשרות. עם כל כמה שאני בעד חינוך ביתי אני רואה שהחלטה היא לא קלה, ולדעתי חשוב שתהיה הסכמה בין בני הזוג.

הבעיה היא שזה לא ממש גן, כמו כהזכרתי, זה מין משפחתון לחברים שאין להם פטרונות אחרים לילדים שלהם, רוב הגדול הם חד- הורים. כשדיברתי עם כמה מהם הבנתי שפליק ביד זה ביכלל לא דבר משמעותי בעינייהם.
כרגע אין לנו אפשרות לשלוח את הילד לגן "נורמלי". זה עולה הרבה כסף.
נועה, אני מסכימה אתך לגמרי שצריכה להיות הסכמה בין שני ההורים גם אם זה חינוך ביתי וגם אם לשלוח אותו לגן (אני, כמובן ,חושבת שצריכה להיות גם הסכמה של הילד בנושא הזה ). אני מוכנה לנסות משהו חדש, להכניס את הבן שלנו לגן, אבל אני רוצה שזה יהיה מקום טוב ובטוח, כי המטרה היא "טובת הילד" (אני לא אצא לעבוד כל-כך מהר, כי יש לנו תינוקת בבית) .

ובעיקר - אל תפקפקי בחושים שלך. החבור שלך לילד שלך והתחושות החזקות שלך לגבי מה טוב עבורו - הם מתנה גדולה.
טוב שהוצאת אותו. זה לא מקובל ולא סביר ובעיני מדליק נורה אדומה מהבהבת- אם הוא קיבל פליק ביד על זה שלקח משהו מצלחת של כולם אני תוהה מה המפליקה 'מעניקה' על סטיות חמורות יותר ממה שנראה לה נכון ובסדר.

אם את רוצה להיות עם הילד ואת ממילא בבית אי ספק שזה ה מקום טוב ובטוח . אז אולי עכשיו צריך למצוא את הדרך להבנה עם האב במקום למצוא גן.

איך פותרים את זה? אולי באמת זה לא נורא להכניס ילד למסגרת שלא הכי אידאלית מבחינתי?
יש לי שני דברים לומר על כך:

1. זה כן נורא להכניס את הילד למסגרת שאת לא שלמה איתה.
2. אין כזה דבר מסגרת אידיאלית. לא קיים. גם אנחנו בבית לא אידיאלים, ולחפש מישהו אחר שיעשה הכל מושלם זו פנטזיה שבסופה 'התרסקות'.

התחושות החזקות שלך בנושא החינוך והטיפול בילד הן החשובות, ועל כך תצטרכי להגיע לליבו של בן זוגך.
אם את חושבת שהכי טוב לו בבית ומאמינה שזה גם מה שטוב לך את תצליחי להראות לו את זה, גם כלכלית יש לך טיעון מוצלח.
אולי באמת גם ביקורים איתך במקומות כמו גן יכולים לתת לבעלך שקט.
נסי אולי לבקש ממנו שיפרט, מה בדיוק הוא חושב שהילד יקבל בגן שחסר לו היום, ועל כך לחפש פתרון שירגיע אותו.

הרי באמת כולם עושים את זה וילדים באמת אוהבים ללכת לגן אחרי תקופה קצרה של בכי? למה אני מרגישה כל- כך חזק שלא נכון להשאיר את הילד שלי במקום שלא טוב לו, במקום עם עוד 25 ילדים, במקום שהוא יבכה כשאני אלך?
"כולם עושים את זה.." איזה טיעון! לא רק שלך, אלא של הרוב הגדול...
יש ילדים שאוהבים ללכת לגן, ויש שקשה להם, זה גם מאוד קשור לדעתי לתחושות של ההורים שלהם.
לילד יש חיישנים מאוד מפותחים לקלוט הרבה מעבר למילים.
נכון, התקופה הרשונה בגן היא קשה, פרידה היא לא פשוטה, אך גם היא לא חייבת להיות בבכי.
צריך להחליט שעושים את זה אחרת וזה אפשרי. כתבתי על זה פעם בדף פרידה מילד בגן.
מסכימה איתך לגמרי שלא נכון להשאיר את הילד במקום שלא טוב לו, לדעתי זה לא דווקא קשור למספר הילדים וזה לא דווקא אומר שהוא צריך לבכות שאת תלכי...

בין השורות והמילים מאוד בולט מה את רוצה ומה נראה לך נכון. העניין כאן הוא בינך לבין זוגך.
וכדי שלא יחזרו על עצמם מקרים כאלו כמו שהיה שם בגן, עלייך ללכת עם ליבך.
(אחרת המיקרים ישובו ויעלו כדי לחזק את טענתך!)

שלום, יש לי בת בת 3 וחצי, מאוד מרדנית ועומדת על שלה, ילדה מאוד מאתגרת, אם היא לא מקבלת במקום מה שהיא רוצה היא מתחילה בצרחות למשך זמן בלתי מוגבל. לבעלי קשה עם זה, והוא טוען שאני חלשה מידי בשביל להיות איתה בבית. הוא גם לא מרוצה מהגן שבו היא נמצאת, אבל חושב שכך עדיף גם לה וגם לי. שבבית היא תשגע אותי. אני מסכימה שאני טיפוס די עדין, ואני באמת די מצייתת לכל גחמה של הילדה. (יש לי נקיפות מצפון, כי לא הייתי שלמה עם ההריון שלה). הבעיה היא שאני לא מצליחה לשכנע את בעלי שמוטב שהיא תישאר איתי בבית. נורא מציק לי שבמקום לחזק אותי, הוא מזכיר לי כמה אני עדינה, וכמה הילדה צריכה יד קשה.

הילה..
אולי הפיתרון הוא שאת תלמדי איך לשים לה גבולות.
ואיך לחזק את עצמך מולה..
היא עכשיו בגן ועדיין יש בעיה לפי התיאור שלך..
אולי להיפגש עם עוד אימהות ולנסות למצוא פתרונות?
אולי למצוא הדרכה ולגלות איך לחזק את עצמך?

אני לא חושבת שלהיות עדינה סותר גבולות [וכן אני מאמינה שילדים צריכים גבולות - כל הורה והגבולות שלו אבל עדיין זה גבולות].
אולי את צריכה ללמוד איך למתוח את הגבולות מתוך העדינות שלך?

אני רוצה לחדד את מה שאמרה פו -
לדעתי זה למצוא את הגבולות שלך, וללמוד איך לחזק את עצמך (ולא מול מישהו אחר [בתך/בעלך]).
בכל מקרה - עם גן או בלי גן - זה חשוב.
זה לא שיקול לטובת חינוך ביתי, ולא נגדו.
אני יכולה להמציא מליון סיטואציות שקשורות בגן/בית ספר בהן יש חשיבות עצומה לתכונות האלה שבעלך החליט שחסרות לך, ושאת, בעצם, יודעת איפה למצוא אצלך.
קדימה לעבודה

כל מה שתבשיל אמרה.. בדיוק מה שהתכוונתי רק אצלה זה יצא יותר ברור וקצר..

תודה על ההתייחסות. דיברתי עם בעלי והוא פשוט טוען שעלי להיות שלמה 100% שחינוך ביתי עבורה יהיה טוב, ושאני צריכה להיות ללא שום ספקות לגבי זה, ושכמובן עלי לדאוג לה לחברה ו...וזה די מלחיץ אותי שלא אוכל לעמוד בזה יחד עם העובדה שאני עדינה מידי, וצריכה לעבוד על עצמי. לפעמים אני תוהה אם לא כדאי לרדת מהעניין, ופשוט להתפשר שתישאר בגן, וכך תהיה במחיצת חברה ומטפלות, אם כי לא לרוחי, למרות שגם זה לא נסבל בעיני. בעלי אומר לי "תראי היא לא סובלת בגן" ,נראה לי שאני חושבת על חינוך ביתי איתה מהסיבה שאין שום גן אחר שנראה לי מתאים עבורה. אני תוהה ביני לבין עצמי אם זה באמת יהיה לה טוב יותר בבית, כי בכ"ז בגן יש לה חברת ילדים, והיא מתמודדת איתם בכל מיני סיטואציות ללא נוכחותי, אבל הגישה של הגננת והמטפלות ממש לא לרוחי.

שלום!
הילדה הקטנה שלי (בת 10) מסרבת ללכת לבית הספר. אני רוצה שהיא תלמד מהבית, אשמח לקבל כל עזרה בקבלת האינפורמציה ובביצוע.
תודה.

אולגה
יש כאן טלפונים של אנשים שמוכנים לתמוך ולעזור
או פשוט תפני בדפים אישים ותבדקי
א-ב מזורז
תפני לקצינת ביקור סדיר בעיר מגוריך ותגישי בקשה לחינוך ביתי - יתכן שהיא לא יודעת במה מדובר
יש כאן דפים רבים שיכולים להנחות אותך איך לכתוב בקשה.
החשוב מכל להיות בטוחה בבחירתכם ושההחלטה לא תהיה מנקודת משבר,ברגע שאת בטוחה בדרכך יותר קל להתמודד
את יכולה לשאול בדף הבית שלי ואענה לך
בהצלחה

שלום שרית!
תודה שענית לי.
אני שלמה עם ההחלטה שלי, אך בעלי טוען שהילדה חייבת להתמודד עם החברה.
לדעתי, התמודדות עם החברה האלימה היא לא רעיון טוב.

לדעתי שלב ראשון את ובעלך צריכים להחליט על דרך שנכונה לכם שמשפחה

כואב לי הלב לשלוח את הילדה לבית הספר, כי לא טוב לה שם, היא סובלת, וכל בוקר מתלוננת על כאבי ראש ובטן, היא לא חולה, הבדיקות בסדר גמור, היא ילדה בריאה וספורטיבית, משתתפת בחוגים, רוקדת שלוש פעמים בשבוע.
יחד עם זאת היא ילדה מאוד עדינה ורגישה, קל לפגוע בה, לדעתי ולדעת הילדה(אני תמיד שואלת מה דעתה) המסגרת של בית הספר לא מתאימה לה, מבחינת הלימודים אין לה ביעה ולדעתי, אם היא תלמד מהבית היא יכולה להגיע להשגים הרבה יותר טובים מהלימודים של בית הספר.

אין ספק שלמידה חברתית היא חשובה.
וגם זה נכון שכל אחד יכול ללמוד בשלב המתאים לו ובמסגרת המסוימת שבה הוא יפרח.

חשוב שתכירי את קבוצות החינוך הביתי וגם תראי איך הבת שלך מסתדרת עם הילדים.

טלפון שלי:0777898910

אני רוצה להשלים תשובות לשאלות שלא עניתי:

• ילדה שלי למדה בבית הספר ממלכתי עד כיתה ד'.
• עדיין לא ענו לבקשתי
• אני מלמדת את הילדה, אנחנו גם משתמשים בשיתה לימוד עצמי, הילדה מספיק גדולה ובשלה לזה
• לא ביקרו את ביתנו חברי ועדה
• הילדה שלי ביקרה בבית הספר בחג פורים, היא רצתה להפגש עם חברים שלה מבית הםפר, אך לא יותר מזה.

אילה, תודה שנתת לי מספר טלפון שלך קודם, לא היהי לי נעים להתקשר ככה לאנשים שאני לא מכירה, יחד עם זאת חסרים לי קשרים עם משפחות אחרות של חינוך ביתי.

אני רוצה לחוסיף בקשר ללימודים, יש הרבה דברים שאני לומדת יחד עם הילדה, לא רק מלמדת אותה. ללמוד יחד עם הילדים זה לדעתי מתאפין את החינוך ביתי.
קודם כל זה כיף ללמוד יחד עם הילדים, וחוץ מזה מורה טובה חייבת להיות מסוגלת ללמוד ולהתקדם יחד עם התלמידים שלה. לצערי, המרכזת של הילדה שלי לא הייתה כזאת.

אולגה, איפה את גרה (בערך)?
היית רוצה ליצור קשר עם אנשים בסביבתך, ולהפגש?

לצערי, המרכזת של הילדה שלי לא הייתה כזאת.
בהתחלה יש צער. כי ההרגל והציפיה נשברים.
אחר כך רואים שכל זה רק מקור לשמחה
_יש הרבה דברים שאני לומדת יחד עם הילדה, לא רק מלמדת אותה. ללמוד יחד עם הילדים זה לדעתי מתאפין את החינוך ביתי.
קודם כל זה כיף ללמוד יחד עם הילדים,_

אני מחכה לטלפון ממך.זה מאוד מחזק אותנו להיות ביחד .

תודה רבה!
אנחנו גרים בצפת.
אילה, אתקשר אחרי החג, לא רוצה להפריע בחגים.
חג שמח לכולם!

שמעי, אולגה, כתבי אימייל לכתובת שבדף הרשימה הלבנה, ותוכלי להעביר את הפרטים שלך למשפחות בסביבתך.
תכלס, יש הרבה משפחות חנ"ב שגרות לא רחוק ממך (אילה גרה 45 דקות נסיעה ממך, וגם אני), לדעתי אפילו בצפת עצמה.
אם את חושבת שאת יכולה להתרם מלהפגש עם משפחות נוספות, זה ממש קלי-קלות.

ניסיתי לשלוח את הפרטים שלי לכתובת שבדף הרשימה הלבנה, לא הצלחתי, גימייל לא מוכנה לשלוח. נייד שלי 0508434366