אורנה שלום.
הובא לידיעתי (מיד שלישית) מידע לגבי אחוז התאבדויות גבוה בקרב ילדי חינוך ביתי.- האם ידוע לך משהו על זה? איפה אוכל לברר זאת?
(אנחנו מחנכים בבית)
תודה מראש וחג שמח.

ענת,

איני יודעת. גם אינני מתעניינת בסטטיסטיקה.

מה שחשוב כאן, זה למה המידע הזה מטריד אותך.
נסי לבדוק עם עצמך - מה מפחיד אותך? מאיזה מקום התקבלה ההחלטה על חינוך ביתי? איך המידע הזה שקיבלת מתקשר אליך באופן אישי?

את הרגשת הביטחון בדרך לעולם איננו יכולים לקבל בחוץ. תמיד תמיד היא צריכה בסופו של דבר לבוא מבפנים.

ועוד דבר אחד,
אם אנו בודקים את תקפות מעשינו על פי תוצאותיהם בעתיד, לעולם לא נוכל להיות שלמים אתם בהווה. כך, לעולם נרגיש ספקות, פחדים וחוסר ביטחון. אפשר מאידך, להחליט "ממקום" אחר, ולהרגיש שלמים. "המקום" הזה נמצא אצל כולנו. אלא, שאחרי שנים ארוכות של התכחשות אליו, עלינו לערוך איתו היכרות מחודשת.

וחג הפסח, זה הבא עלינו לטובה, מלמד אותנו שבכל שנה מחדש אפשר לצאת מעבדות לחרות - לצאת מהעבדות לפחד, לחירות באמונה.

אמן.

חג שמח, לך ולבני ביתך.

אמנם שטויות, אבל ככה בדיוק מתחילה שמועה:

"קראתי באיזה אתר באינטרנט שאחוז ה...בלה בלה בלה...בחינוך ביתי...בלה בלה, התאבדויות...."
"טוב, מה אתה רוצה, באינטרנט יש הכל"
"...כן, אבל זה היה באתר הרשמי של המחנכים מהבית בישראל, בדף של זותי מהטלויזיה, חדווה ציפרון...והגיבה לזה אפילו המקימה של האתר...לא זוכר בדיוק מה היא כתבה, משהו עם זה שרק ילדים על גבעה מתאבדים, או שרק מי שעושה חינוך ביתי על גבעה לא מתאבד...לא זוכר בדיוק. בכל אופן, מפחיד."
"וואללה...אתה צודק. באמת מפחיד. איזה חסרי אחריות ההורים היום, חבל על הזמן."
"את כולם לבית סוהר, אני אומר לך. אם רק היה רשיון להורות...היו מורידים אותם מהכביש. ועם החינוך הזה ילכו גם הילדים שלהם בעולם! ויפיצו אותו!"
"...אבל הם מתאבדים."
"אה. נכון. רגע אז זה בעצם טוב חינוך ביתי?"
"מה?"
"חינוך ביתי נו, זה בסדר?"
"מה זה חינוך ביתי?"

אורנה- תודה על תגובתך.
המידע הזה אינו מפחיד או מטריד אותי אישית ואת "המקום" שעליו דיברת אני כבר מכירה ומנסה לתת לו כמה שיותר מקום בתוכי. מבחינתי אני בוחרת בהמון דברים בחיי, כולל ה"חינוך" בבית, בכל יום ורגע מחדש.
המידע הזה מתקשר אלי בכך שלבתי יש גם אב (ברוך השם...) רגיש ונפלא ואנו שותפים באחריות ובהחלטות לגביה והוא העלה את הדבר והיה מוטרד מכך.
ברוב הצעדים עד עכשיו (הנקה, מיטה משפחתית, לא מטפלת/ פעוטון/גן, מזון בריא וכו') הוא סמך על הקול הפנימי שלי ועל התוצאות בשטח ותמך, אך עם גדילתה של בתי אני חשה חוסר תמיכה וחוסר הסכמה מצידו (הוא גם חושש שהיא לא תהיה כמו כולם וכו'..). חשוב לי מאוד להענות ולהתייחס לתהיות שהוא מעלה, כדי שהדיון בנינו יהי פורה ועניני ולא ייתדרדר ל"מלחמה" ביני לבינו. תמיכה ושיתוף בינינו חשובים לי מאוד ואני מנסה להתנהל בעדינות. (כמובן שגם לי יש תהיות וחששות, אך זה נראה לי טבעי ולא גורם לי לשלוח אותה לגן).

קראתי עכשיו את מה שכתבתי ונראה לי ישי לי על מה לדבר עם בנזוגי. תודה לך.

אמא בחינוך ביתי- הדברים באו ממקום אישי וחשוב לי ולא על מנת להפיץ שמועות.
את מוזמנת למחוק את הכל בעוד מספר ימים אם תרצי.

ענת, חס וחלילה, לא חשדתי בך שאת מתכוונת להפיץ שמועות. סליחה שדבריי לא הובנו כנסיון נוסף לפוגג את הדאגה (המובנת) שלך.
כתבתי בהומור (השיחה המדומיינת) ואם זה פוגע ומפספס את בהחלט מוזמנת למחוק!
אני חושבת שמעבר לצד המעניין של השפעה מסטטיסטיקות, שהוא חשוב בפני עצמו, צריך להבהיר לכל מי שמוטרד, שזה פשוט לא נכון ולא שזה "אולי נכון אבל אנחנו לא מקשיבים לסטטיסטיקות כאלו כי אנחנו אנשים חופשיים"
למיטב ידיעתי באמת אין סטטיסטיקה כזאת , ואילו על "הילדים על הגבעה" הופצה שמועה שכולם התאבדו, והיא לא נכונה .
חשוב שתדעי, שיש היום מחקרים רציניים מאד על השוואות בין יכולות חברתיות והשגים של ילדי חינוך ביתי לעומת ילדים בחינוך הבית ספרי.
במחקרים אלו יש עליונות ברורה לילדי החינוך הביתי. הם נמצאו כבעלי בטחון עצמי רב יותר, יכולות חיברות גבוהות יותר, כישורי למידה גבוהים יותר, ועוד ועוד שאני לא זוכרת כרגע. זה לא עניין של הרגשה או אינטואיציה, נכתבו על כך מחקרים רבים ורציניים בארצות רבות.
באופן אישי, אני מסתייגת מהסתמכות על מחקרים בנושא כל כך פרטי ואישי. גם כשהם "לטובתנו" (-: אני לא מאמינה שצריך או אפשר לשאוב את הביטחון בדרך מהם. אבל זה תמיד יכול לעזור קצת...
לעומת זאת, חוסר הביטחון בדרך הוא "חבר נילווה" לצערי, של כולנו, או רובנו, בתקופות אלה או אחרות, ולכן שיחה בין חברים על הדברים המטרידים היא בעיני חשובה מאד מאד.
הבירור והשיחה הם דרך מעולה להסיר מפלצות ספק.
מקווה שהדברים מועילים לך ולדעתי מגיע לנושא זה דף משלו - אולי כללי יותר מעניין ההתאבדויות, דף עם שם כמו "פחדים בחינוך הביתי".
בהצלחה בהמשך

חשוב שתדעי, שיש היום מחקרים רציניים מאד על השוואות בין יכולות חברתיות והשגים של ילדי חינוך ביתי לעומת ילדים בחינוך הבית ספרי.
איפה אפשר לקרוא את המחקרים האלו? תודה

אחפש ואנסה להביא לפה. בינתיים אולי אפשר לחפש באתר של יונת שרון כבד את ילדיך . לא זוכרת אם יש שם מחקרים אבל יש הרבה מידע.

רשימה חלקית: http://ootips.org/horut/hs-faq/research.html

תודה לכולן.

איפה אפשר לקרוא את המחקרים האלו?
אפשר לקרוא על חלק מהם בספר "החינוך מן הבית" של רולנד מייהן.

אמא בחינוך ביתי,

"אולי נכון אבל אנחנו לא מקשיבים לסטטיסטיקות כאלו כי אנחנו אנשים חופשיים" - אמנם את מתייחסת בציניות למשפט הזה שכתבת, אבל בעיני הוא בעל חשיבות רבה.
קבלת ההחלטות שלנו בחיים על פי נתונים סטטיסטיים שמה אותנו בסד של זרות וניכור מהחיים שלנו בעצמם. הרי שום מידע סטטיסטי אינו נוגע לאף אדם או מקרה פרטי, זהו תמיד שכלול תולדות ונסיבות חיים של קבוצת אנשים. מה זה נוגע למי באופן פרטי? אם זה משפיע על בחירת דרכנו בחיים, זה אומר שהבחירה היא לא אישית, פרטית, שלנו, אלא נובעת משיקולים סטטיסטיים שמתקבלים מחיים של אנשים אחרים שאיננו מכירים בכלל. איזה קשר יש לבחירות שלהם בחיים או לנסיבות חייהם ולחיים שלנו?

למעשה כופה עלינו הסטטיסטיקה את אמונות ההמון החיצוניות ושוב אנחנו נשארים ריקים מבפנים - שהרי יש על כך מידע סטטיסטי, וההחלטה שלנו התקבלה באופן רציונלי משכלול נתוני חיינו עם חייהם של עוד אלפים שאיננו מכירים בכלל. אבל מה עם הלב? זה שבסטטיסטיות לא מתיחסים אליו בכלל (אלא בתור אפשרות להתקף) זה לא אומר שהוא לא קיים.

מה שאני מנסה להגיד הוא שאפר להיות שלמים מבפנים, בלי קשר למחקרים, נוהגים מקובלים או תפישות תרבותיות. יש בנו את המקום הזה, אבל אם נמשיך לחפש בחוץ לעולם לא נצליח לפגוש בו. והמקום הזה נמצא בקשר שלנו עם עצמנו, בכנות המבט שלנו על חיינו ועל חיי ילדינו, ובדיאלוג מתמיד עם הילדים החיים איתנו.

הסטטיסטיקות זורעות פחד וכפיה של גורל, (ראי את כל הדיון בלידות הבית, שם כופה הסטטיסטיקה והאמונה בה, גורלות של נשים ותינוקות אשר שבויים בתוך איזה עולם וירטואלי של אחוזים) וכבר אמרתי (בובר כמובן) שההיפך מכפיה הוא לא חירות אלא התקשרות - התקשרות עם גורלנו, התקשרות עם תולדות חיינו. ממקום כזה סטטיסטיקה נראית כזבוב טורדני שבתנועת ניפנוף אחת נעלם ועובר כנראה להטריד את השכן (חיוך).

אורנה יקרה, תודה רבה על מה שכתבת.
"אולי נכון אבל אנחנו לא מקשיבים לסטטיסטיקות כאלו כי אנחנו אנשים חופשיים"
המשפט הזה לא נכתב בציניות. אבל אני מבינה שהוא יכול להיקרא כך, כאילו מזלזל בבחירה לא להיות מושפעים מסטטיסטיקה.
אני מניחה (ומתכוונת לבדוק) שבאמת לא נרשמה על כך שום סטטיסטיקה ושכל העניין מקורו בשמועה, והיה לי חשוב להזכיר את האפשרות הכמעט וודאית הזאת לפני שמדברים על ההשפעה של סטטיסטיקות עלינו , ובלי להמעיט בחשיבות העצומה של צרכנות סטטיסטיקות נבונה (להשאיר על המדף).
ז"א, מה שהקפיץ אותי היה הגלישה המהירה מדי ל "מה סטטיסטיקות עושות לנו" ובכך מעין מתן אישור (לא על ידך, אלא על ידי הדיון המתפתח) לשמועה הזאת לקרום עור וגידים.
(אולי לא) למותר לציין, שאני מסכימה איתך במליון אחוז במה שכתבת. ובנוסף גם חושבת ש למרות ש _נכתבו על כך מחקרים רבים ורציניים בארצות רבות.
באופן אישי, אני מסתייגת מהסתמכות על מחקרים בנושא כל כך פרטי ואישי. גם כשהם "לטובתנו" אני לא מאמינה שצריך או אפשר לשאוב את הביטחון בדרך מהם._

אני לא יודעת אם יצאתי מובנת כי כותבת קצת בהתרגשות- כי נדמה לי שלא הובנתי קודם ואולי אפילו (ממש מקווה שלא) פגעתי בך כי לא כתבתי ברור קודם.
<בסוף עוד יתברר שכן היתה סטטיסטיקה כזאת ואז אנא אוליך את הפאדיחה...?>

מצד שני, אני יכולה לראות איך ממקום בטוח אפשר לומר בשלווה שזה פשוט לא משנה אם עשו על זה סטטיסטיקה או לא כי תוצאותיה לא נוגעות לי, ולכן העיסוק באם זו שמועה או לא הוא לא רלוונטי.
אני לא במקום הזה. כמי שצריכה להוכיח לסביבתה שהחינוך הביתי הוא לגיטימי, אני לא יכולה לשבת בשקט מול מה שנראה כ"היווצרות שמועה" כזאת.
אולי זה מה שזה היה, הטון הבלתי נעים שזיהית בשימוש במילים "אנשים חופשיים". דומה לציניות. קנאה.