זהו דף בלוג.
אנו עומדים לעבור לצפון הארץ בעוד כחודש. קופצים ראש למיים.
אתם כמובן תתמכו ואני אשתף ואבכה ואשמח ואפחד ומה לא ...
אולי אינכם יודעים אך יש לכם תרומה חשובה לצעד הזה בחיינו.
אתחיל בכך שמחר בבוקר יש לי ישיבת צוות סיכום שנה בעבודה ובעוד חצי שעה אני עתידה להפגש בדחיפות עם הבוסית שלי בביתה ,כדי לבשר לה את הבשורה.
ואני מ ת ה מפ ח ד !!!!!!!
כואבת לי הבטן, הלב דופק, בקושי נושמת....
רק שלא תאכל אותי לארוחת לילה מאוחרת...

אני אלך להרפות את עצמי וכשאחזור אספר לכם מה היה.

מחכה.

קחי נשימה עמוקה..........

מחזיקה לך אצבעות!
ומחזקת את ידייך!
<מדרומית אחת שגם חולמת על הצפון...>

מיץ, איזה צפון?

<מחכה לעידכון מה היה עם הבוסית>

חזרתי עכשיו זו היתה אחת השיחות הכי אינטימיות שקיימתי איתה. האישה הזו מדהימה אותי כל פעם מחדש. בהבנה באורח רוח שלה בהתחשבות ....ביכולת המדהימה שלה לכבד את האימהות.
לפני שנכנסתי, עשיתי הרפיה נשימות הגנות תכננתי בדיוק מה להגיד ונכנסתי.

אז קודם כל אמרתי שבחמישה עשר לאוגוסט אנו עוברים לצפון. והיא מיד אמרה שזה מה שהיא תארה לעצמה. אז כבר נרגעתי קצת.
אז ספרתי לה כי לבני צרכים מיוחדים שכיום הסביבה הפיזית שבה אנו גרים אינה מתאימה לנו יותר. ספרתי על השינוי בחיים שעברתי מאז שירדתי במשרה.
ספרתי על נסיונותנו לעבור לישוב אחר שנכשלו היות והחברה שבן זוגי עובד כיום , מחייבת את עובדיה לגור בבאר שבע בלבד.
דברנו על יחסי הורים וילדים, על רשתות תמיכה, על שיעור שצריך לעבור, על האלכמאי....על האפשרות שכל מה שאני מקווה שיקרה ושיהיה בצפון ,יתנפץ.
על הקפיצה למיים שהיא אולי קצת נמהרת מידי, קיצונית מידי (לטעמה), ועל האהבה והערכה שאנו רוכשות אחת לשניה.
בסיכומו של דבר:
היא אפשרה לי לצאת לשל"ת - שנה ללא תשלום , על מנת לנוכל בעוד שנה להחליט לאיזה כיוון ללכת -האם לחזור לדרום או להשאר בצפון.(וגם אם דברים לא יסתדרו אז יש לי בית חם שמחכה ).
היא תנסה לעזור לי לחפש עבודה באזור.
מחר בבוקר בישיבה נודיע לחברי הצוות וזו גם תהיה מעין ישיבת פרידה עד שאוכל ולעשות משהו רשמי יותר.
ונתכנן איך לערוך את הפרידות משאר חברי הצוות במקום בעבודה עצמו, מהמטופלים וכ'.

היה שם הרבה עצב. כאב, וגם אופטימיות.
עברנו שלב אחד.

למה קפיצה למיים ?
כי אין לנו עבודה שמחכה שם. נצטרך לחפש ולבדוק.
כי אנו עוברים לקרוון בישוב מקסים אמנם אך עדיין לא עברנו ועדת קבלה, כך שאם לא נעבור אותה נצטרך להתפנות.
כי הגן האנתרופוסופי עדיין בשלבי הקמה.
כי אין לנו עדיין מעגל תמיכה חברתי שאנו מקווים שנבנה עם הזמן.

.

אני משתדלת בכל כוחי לתת לפחדים מקום . לא להתנגד לרגשות שעולים. לתת מקום לבלבול, לתסרטים הכי נוראים שעלולים לקרות.
לתת מקום לכאב, לעצב. לקשרים שבבת אחת מתנתקים ומשנים את צורתם.
לתת מקום לתקוות, לרוח החדשה שמנשבת...

הולכים אחרי הלב.
יוצאים להרפתקאה.

תודה תודה תודה על החיזוקים שלכם.
חשתי אותם איתי כשישבתי שם בספה.

וואי, איזה מרגש.
שיהיה בהצלחה ותמשיכי לספר מה קורה. את כל הפרטים. הכל מעניין (אותי לפחות )

הכל מעניין (אותי לפחות ) גם אותי.
שמחה ששרדת את השיחה.
גם אנחנו קפצנו למים לאחרונה. והחלטנו החלטה מאוד נועזת. ומפחידה. ומה שעוזר לי זה לחשוב מחשבות חיוביות. כל פעם שהפחדים והחששות מתגנבים לבטן, אני מתחילה להאיר את החושך עם מחשבות טובות, חיוביות והחושך מתמוגג. הוא חוזר לפעמים ממש מהר, ואז שוב אני משחקת עם התאורה (-;
שוב

מיצי - כל הכבוד על האומץ לעשות את קפיצת הראש הזאת!!!
חיבוק גדול.

ואו, הרבה בהצלחה, שתפי אותנו בהמשך, ספרי על המקום החדש ועל האנשים.
יהיה בסדר!
אנחנו נתמוך בך מכאן.

מיצי,
האם אתם מתקרבים אלינו? למשגב?

ספרי לי לאיפה אתם עוברים. (בבקשה)

beckylevin את gmail דוט com

הצפון מחכה לכם.
בהצלחה!

היי! אז בסוף נהיה שכנים למרות הכל?
נהדר. חיזקו אימצו!

כל הכבוד, ככה צריך, לנסות, בהצלחה. @}

השלב הבא היה להודיע לחברי לצוות על השינוי.
אז בישיבה אתמול היתה הפתעה גמורה כשיריתי לחלל שאני עוברת לצפון בחודש הבא.
הרבה עודדו, הצטערו, שמחו בשמחתי, נתנו עצות ואיחלו בהצלחה.
הרבה היו בשוק. תמהים על ההחלטה החפוזה, הלא בטוחה הזו, וכאבו את הפרידה.

בכיתי.

התחבקנו. ואמרתי שאערוך מסיבת פרידה בספטמבר. אבוא במיוחד.

השלב השני היה היום.
מזה חששתי מאוד.
אלו האנשים שאני פוגשת כמעט יום יום .
זימנתי את הצוות המוביל במקום העבודה וסיפרתי שאני עוברת .
גם פה הלם., כעס(!), אכזבה, צער עמוק והמון המון אהבה. רעדתי כולי. המילים נחנקו לי בגרון.
אחת העובדות שאיתה עבדתי צמוד צמוד...נשארה בפה פעור, וממש הגיבה קצה. " אני לא מאמינה...את? אני לא מאמינה... מה אעשה עכשיו?
מאז שהגעת המקום הזה החל לפרוח ולגדול...איך אסתדר לבד?" בכינו יחד.
לקולגה אחרת סיפרתי בטלפון . היא היתה בשוק. אמרה שהיא המומה כל כך שאינה מסוגלת לדבר. ונתקה לי.

איך אני עושה להם את זה? איך אני מעיזה? איזה חוסר אחריות!

עדיין לא ראיתי קבר שעלו כתוב "כאן קבור עובד מפעל X מסור ונאמן לעבודתו ביותר"
או "כאן קבור עובד מצטיין של חברת.."

הם אוהבים אותי אני יודעת. מאוד מאוד. עכשיו אני גם מרגישה כמה.

אני הולכת אחרי הלב. אחרי מה שנכון בעיני למשפחתי ולי. אני עוברת כדי להמשיך לגדול ולהתפתח.

כל הבטן שלי מכווצת עכשיו. הלב שלי עובד בקצב מטורף.
אני מנסה להרגע אני לא מצליחה. הרפיות לא עזרו גם לא רסקיו.

גם בן זוגי במתח.

הגדול שאל אותי אם יורד שלג בצפון והאם גם במקום שבו נגור יורד שלג.

אמא שלי עתידה להגיע כל רגע מהמרכז.

אני עומדת לספר לה.
היא עדיין לא יודעת שהחלטנו.

אחחחחח הבטן!!!!!

וכן, אנו עוברים למשגב.
בתקוה שנעבור את המבחנים.....

וואו, מיץ. כל הכבוד על האומץ. יש כאלו שיכולים לדבר על לעבור דירה חמש שנים בערך, ויש כאלו שקמים ועושים! כל הכבוד.

שיהיה בהצלחה!!!!! אני מקנאה בכם על ההחלטה ועל המעבר והלוואי עלי (האומץ, האומץ...)

אשכרה עשית לי צמרמורת. איזה כיף.

מיץ פטל, בהצלחה. תמשיכי לספר מה קורה, ובינתיים קבלי עידוד ו@}

בהצלחה

מהם הסיבות להחלטה האמיצה? משהו מיוחד או סתם תחושה שזה נכון כרגע?
נו, איך הגיבה אמא שלך?
כל הכבוד, אמיצה שכמותך!

_כן, אנו עוברים למשגב.
בתקוה שנעבור את המבחנים..._

את מתכוונת - בתקווה ש-הם יעברו את המבחן שלכם.
שיהיה בשעה טובה, וברוך בואכם לאזור

אגב, מדובר במגורים בשכירות? אם כך אולי אין צורך במבחנים אם מדובר בשכירות.
אצלנו, בישוב, אין מבחנים למי שבא לגור בשכירות והוא גם לא משלם לאגודה השיתופית (מניה).

מהם הסיבות להחלטה האמיצה?

זו שאלה שמצריכה תשובה ארוכה......ארוכה.....

נתחיל בכך שמאז ומתמיד מאוד אהבנו את האזור ובכל טיול היינו מסתכלים בישובים השונים ואומרים..."זה נראה לנו מתאים..אז אולי שנה הבאה..."
ככה במשך 11 שנים. אז זה ממש חלום שמתגשם.
שאפשר לקרוא עליו ב- לא לוותר על חלומי.

כבר זמן רב שניינו עוברים תהליכים פנימיים של העצמה,התבוננות פנימית, אורח חיים מודע יותר, התחברות לטבע והכי הכי חשוב : לקיחת אחריות על החיים !!
מערכת האמונות שלנו מבוססת על " כל דבר שקורה בחיים הינו שיעור שבא ללמד אותנו משהו על עצמנו", "ניתן לגדול מכל משבר" " החיים מובילים אותנו למה שהכי נכון לנו" "אנו מאמינים ביקום (באלוהים) שיוביל אותנו לטוב ביותר עבורנו".

מלבד זאת יש עוד כמה דברים חשובים שקרו אז..

טוב אני נקראת לדגל אחזור מאוחר יותר.

_נתחיל בכך שמאז ומתמיד מאוד אהבנו את האזור ובכל טיול היינו מסתכלים בישובים השונים ואומרים..."זה נראה לנו מתאים..אז אולי שנה הבאה..."
ככה במשך 11 שנים_
מיץ פטל - אני כל כך מזדהה עם המשפטים האלה... אחרי כל טיול בצפון אני נשבעת שיום אחד....

רוצה להצטרף למאחלים ולמחזקים. @}

<איזה מהפך - מבאר שבע למשגב..... >

חזרתי..

כמו כן סביבת המגורים מאוד מאוד לא מתאימה לנו.
אנו גרים ברב קומות בקומה גבוהה עם נוף.אבל עם ריחות בלתי נסבלים של רמת חובב, עם פשיעה, לכלוך,ונדאליזם, שכנים הרחוקים מאוד מאורח חיינו כל שכן עכשיו,עם כבישים סואנים המקיפים את הבניין, עם נחל שבו מוזרמים שפכים רעילים...
וכדי לצאת החוצה זה מסע מפרך (מעליות , מדרגות וכ').
ללכת יחפים בחוץ זה סיכון חיים .

נקודה נוספת היא בננו היקר שהוא ילד אינדיגו נפלא הזקוק למרחבים,לסביבה מוגנת ובטוחה.
לאחרונה החל לבקש לרדת לבד למטה או לשחק עם ילדי השכנים. ואני מאוד מתקשה לשחרר אותו פה.
הוא לומד בחינוך אנתרופוסופי ובית ספר מתאים יש באזור שאליו אנו עוברים.ונדאג כי ימשיך להיות רשת חינוך זאת.(כל עוד נחשוב כי היא נכונה לו).

ומאחר ולא הצלחנו לקבל העברה לאזור במסגרות העבודה שלנו, החלטנו שלא נוכל להמשיך לתת לאי אילו אנשים נסתרים לשלוט ולנהל את חיינו. אין טעם להמשיך ולחכות שמשהו יקרה.
אנו אחראים לחיינו .אנו נדאג לכך שהדברים יקרו.
לכן החלטנו להחליט.לא לשבת על המדוכה.
לא להמתיןם לשום נס. לא להמתין שהילד יגיע לכיתה א' או שאסיים את הפרוייקט בעבודה, או שן זוגי יקבל קביעות, או ש......

אלא פשוט לקום ולעשות.

ברגע שהחלטנו הכל היה הרבה יותר קל. לא שלא קיימים קשיים . קיימים. כמעט בכל תחום.בישוב, בגן, בעבודה, עוברים לקרוון ולא לבית,קיימים קשיים גם בחברה, עם הילדים, עם עצמנו....
אבל אנו מאמינים שנוכל להתמודד איתם.
(תמיד נוכל לחזור. הרי גילינו שהבית האמיתי שלנו נמצא אצלנו פנימה ).


רוני, נאמר לנו שגם אם מדובר בשכירות עלינו לעבור את המבחנים.

שרון,
את מתכוונת - בתקווה ש-הם יעברו את המבחן שלכם.

נכון מאוד!!!!!

טוב , אני כבר נרדמת תוך כדי הקלדה...לילה טוב.

מיץ יקרה - אתם נחושים בדעתכם וזה נפלא. זה לא אומר שלא יהיו קשיים, אבל זה אומר שתקבלו אותם ב-אהבה וזה הכי חשוב. חיבוק גדול ממני, וחבל שלא נצליח לממש את מה שהתחלנו, אבל אולי בצפון תוכלי להמשיך...

מיץ יקרה, אתם עושים את הדבר הנכון.
כשעושים את הדבר הנכון הכל בסוף מסתדר וכל החלקים נופלים למקומם.
טוב שלא חיכיתם, כי כבר הייתם בשלים ומוכנים למעבר.
בהצלחה!!

המון בהצלחה לחברים ותיקים ושכנים חדשים.
באותה הזדמנות תודה ענקית על הדברים הכנים והאמיצים שאת עושה וחולקת

גם אנחנו רוצים לעבור לצפון , וכמובן חוששים , בעיקר בעלי שהוא מורה ליוגה ונראה לו כי לא יוכל להתפתח בתחום בצפון . אני במקצועי הומאופטית. ונראה כי יש הרבה אנשים בעלי מקצועות ברפואה אלטרנטיבית באזור. האם מישהו יודע על עבודה או על הסיכוי בתחומים אלו. ואגב ביררנו על הישוב הררית ? אם מישהו מכיר נשמח לשמוע , וכן המלצות חמות על עוד מקומות . תודה רבה אתן ג'ני וטהרה.

תודה על השיתוף. אולי גם אנחנו פעם נגיע לשם, אולי לא ירחק היום?

הררית זה מושבם של המודטים, מדיטציה טרנסנדנטאלית. בגליל העליון, נכון? אחותי בילתה שם תקופה מחייה לפני שעברה לאונ' של המהארישי באמריקה, שם פגשה את בעלה הנוכחי, כיום הם גרים באוסטרליה, עדיין מודטים.
נראה לי שזה מושב מקסים, אם כי עוד לא הייתי שם. אבל הגליל העליון מקסים.

וואו, קראתי בנשימה עצורה ואשמח להמשיך לקרוא על ההתקדמות...
בתיים המון המון בהצלחה!

רק תיקון קטן לגבי הררית -
זה יישוב קהילתי בגליל ה תחתון, מעל בקעת בית נטופה.
אכן היישוב של המודטים. הררית

הררית הוא אכן ישוב יפה אבל אין שם כמעט ילדים.
זו אחת הבעיות הגדולות של המקום.
הוא מזדקן.

מעבר לזה יש שם בעיות חברתיות מסויימות שמקשות על החיים בו.
הייית שוקלת לעבור לגור שם בשכירות למס' שנים לפני ההתמקמות הסופית.

הררית הוא אכן ישוב יפה אבל אין שם כמעט ילדים
אבל יש הרבה ילדים בקיבוץ יחד ובמצפה אבטליון הסמוכים.
(כך שאם מבחינות אחרות הוא מאוד מתאים לכם, אולי תוכלו להתפשר בענין הילדים).

רוני, נאמר לנו שגם אם מדובר בשכירות עלינו לעבור את המבחנים.
אצלינו בישוב, יש נוהל מקוצר מאוד של קבלה למי שבא לשכור (משהו כמו רק ראיון עם נציג של ועדת קליטה).

אצלינו בישוב, יש נוהל מקוצר מאוד של קבלה למי שבא לשכור (משהו כמו רק ראיון עם נציג של ועדת קליטה).
והמקום הרבה יותר יפה מאשר הררית.

עדיין לא התחלנו לארוז. למרות שיש לנו כבר את כל הציוד.
פרסמתי מודעה בעיתון המקותי ולא קבלנו אפילו טלפון אחד. יש הצפה של דירות להשכרה בבאר שבע.אני אופטימית .
עדיין לא שחררנו לגמרי את הבית מתוכנו.
מחכים. למי? לתשובה ממחלקת החינוך במשגב. אם נקבל אור ירוק נתקדם הלאה. אם לא.- נשנה תוכניות. לצפון אבל לאזור אחר.
לשים תוכניות מגרה. אם משהו לא מסתדר יש כיוון אחר. אבל למה לחשוב שלילי? ולמה שהם לא יאשרו?
נסיתי היום לאמוד כמה שטח אחסון יעמוד לרשותי בקרוון. משהו כמו ארון 4 דלתות ועוד ארון 5 דלתות.בחדר הילדים נוסיף שידת מדפים קטנה וארגז צעצועים.
בחדר שלנו נשים את המחשב על שולחן כתיבה פינתי עם מדפים. בסלון נשים רק את הספה הגדולה וכוננית ספרים גבוהה. ועוד כוננית נמוכה יותר .
במטבח ננסה להוסיף יחידה מודולרית בצורת ארון איחסון קטן שולחן עבודה נשלף.אולי נוכל להוסיף מחסן חיצוני אם נוכל לעקור קצת מהצמחייה העוטפת את הקרוון.
זה לא הרבה בהתחשב בכל מה שיש לנו כרגע בבית.
חלק נוכל לאחסן במחסן שלנו פה אבל אני חוששת שלהרבה ציוד חשוב לא נמצא מקום :בגדי החורף והמעבר, כל החומר המקצועי שלי (לא כולל ספרים),
אופניים (יש לנו 5 זוגות ), ציוד קמפינג , חומרי האומנות שלי של הילדים, כלי העבודה של בן זוגי (שזה המון ציוד ),ועוד....
למרות שזו הזדמנות נפלאה להפטר מחפצים מיותרים, אני עדיין חוששת להפרד מהדברים שלי. או ליתר דיוק מהתחושה שיש לי רכוש שמקנה לי תחושת בטחון בעצם הידיעה שיש לי אותו. שאם אצטרך אז.... לא אצטרך לקנות או לבקש....
לבקש...לבקש ממשהו אחר. אני כך כך לא אוהבת להיות במקום כזה. מצידי רק לתת. ולתת.להיות במקום של מבקשת ממשהו אחר זה לפעמים נראה לי מביך כל כך. אבל למדתי שלפעמים אין לי ברירה.וכשאין משפחה מסביב אז לומדים גם לבקש. מצד שני כל המהות של חיי קהילה הוא מעבר אנרגיה מאחד לשני. לבקש ולקבל.
איך זה לחיות בישוב קטן? שכולם מכירים את כולם?שכולם מעורבים ומתערבים אחד שני?
אותנו אין סיכוי לפספס. שומעים אותנו רואים אתנו. בעלי נוכחות. ממגנטים אלנו את עולם.
מאז ומתמיד.
ועכשיו עוד יותר.
באחד הגליונות של באופן היה כתוב על שקט. איך שהשקט נתפס כמשהו איכותי מצד אחד מצד שני שמחת החיים היא הבריאה יותר. אני אוהבת שקט. אבל אצלנו בבית אף פעם לא שקט. צחוק, צעקות, בכי, צעקות, שירים ( גם בערבית ומזרחית בקולי קולות...), מוזיקה, צחוק, דיבור קולני,וכסאות שנגררים, שירים, טריקת דלתות,המולת כלים, מדיח, מכונת כביסה, מקרר מטרטר, טלפונים, שוב בכי, וצעקות, וצחוק, ונגינה בכלים שבמטבח,וצהלות, ונביחות כלבה עם קול סופראן. אולי רק לאחר שכולם הלכו לישון. כמו עכשיו.שקט.
אם כי הכלבה שלנו עדיין נוהמת ונובחת לסירוגין ואני מהסה אותה.
איך נחייה משפחה שכזו בישוב שקט וקטן בתוך קירות גבס חדירים לקולות?מקסימום יגידו ש....
אבל אלו אנחנו. על כל איכויותנו.

חששות. היקבלו אותנו? נמצא חן בעינהם? הימצאו חן בעיננו? להכיר אנשים זה לא כמו לחיות איתם ביומיום.
ימים יגידו.

אתמול סיפרנו לחמי על המעבר הוא קבל את זה קשה. כצפוי. מיד ניסה לאמוד כמה כסף יש או אין לנו. ואנו חסרי אחריות, ושיש לנו דירה יפיפיה.אז למה? ועוד לקרוון? אמרנו שאם בננו ישאל אותנו יום אחד למה לא עשינו את השינוי הזה ונגיד לו כי יש לנו דירה יפיפיה, הוא לא יסלח לנו (וגם אנחנו )לעולם.
אז שלא נבקש ממנו. הוא לא יתן יד לשטות שכזו. טוב לא נבקש.
אדם שלא הגשים את חלמותיו או שלא הרשה לעצמו לחלום לא יוכל להבין ללב ההולך בעקבות חלומו.

בהצלחה לכם!

איך זה לחיות בישוב קטן? שכולם מכירים את כולם?שכולם מעורבים ומתערבים אחד שני?

כיף. את מעניינת את מי שגר לידך. זה לא סתם שכנים. לאנשים באמת איכפת ממך. השכנים הם גם חברים. (תלוי כמובן לאן מגיעים).
אני מקווה שכך יהיה לכם, במיוחד ש אותנו אין סיכוי לפספס. שומעים אותנו רואים אתנו. בעלי נוכחות. ממגנטים אלנו את עולם.

לגור בישוב קטן זה כמו לגור בתוך משפחה. כשגרנו קודם בשכירות בעיר גדולה (במרכז) אני זוכרת שהייתי חולה תקופה ממושכת והפריע לי שאף אחד אפילו לא יודע, ומה אם אני יתעלף או משהו? אף אחד לא יודע. את חולפת מול אנשים ברחוב ואף אחד לא מכיר אותך ולא אומר לך שלום, לאף אחד לא אכפת אם את קיימת או לא.
בישוב קטן זה בדיוק להיפך. יד לוחצת יד, את עוזרת ועוזרים לך. היום אני לא יכולה אחרת, התמכרתי.למרות שלדעתי לא טוב להיות "מסמר" (כמו "מסמר המסיבה") צריך לדעת ולשמור על פרופורציות עם כל שכן וחבר.

וגה והומאופטיה - לישוב הררית יש אתר באינטרנט. התמונות מדהימות.

מחכים. למי? לתשובה ממחלקת החינוך במשגב. אם נקבל אור ירוק נתקדם הלאה
לאיזו תשובה בדיוק? אם מותר לשאול ולהמליץ, מה שזה לא יהיה, אין סיבה אמיתית שהתשובה תהיה בידיהם. תחליטו מה שאתם רוצים, תפקידם בסך הכל לעזור לכם בכך.
<ואם אתם צריכים עזרה, העתונות המקומית תשמח לנסות את כוחה>

אני בשוק מוחלט.
הבוקר קבלנו הודעה כי התקבלה משפחה אחרת במקומנו לישוב.
וגם תוכנית המגרה שהכנו אינה עוד אקטואלית.

אני המומה.
עדיין לא יודעת מה ואיך להגיב.

מיץ, הכל לטובה ! בוודאי תמצא בקרוב התשובה בשבילכם.

מיץ,
צרי קשר "במייל" mailto:[email protected] או בטלפון 04-9991666 בשעות העבודה. אנסה לעזור.

> לשרון מה-זה נמאס מאנשים שחושבים שהם יכולים לנהל לאנשים אחרים את החיים <

מיץ, קראתי את החששות שלך לגבי איך יקבלו אתכם. וחשבתי לעצמי - שאת לא צריכה לעבור למקום כזה עם חששות שאולי את לא מספיק (במקרה זה "שקטה") בשביל אנשי המקום.
אני גם הייתי פעם בהתלבטות כזאת - ואמרתי אני הולכת רק למקום שאני יודעת שיקבלו אותי כמו שאני.

מיד אחרי שחשבתי - ראיתי שקיבלו משפחה אחרת במקומכם. כנראה שאלוהים אוהב אתכם. ואם סוף סוף מצאתם את עצמכם - אל לכם ללכת למקום שבו תאבדו את עצמכם שוב.
יש מקומות שתוכלו להיות פשוט אתם.

> מציעה לקרוא שוב את דירה להשכיר<

אוף. מעצבנים. מה זה הסינון הזה? אפשר להבין? בא לך להסביר?

לקחנו נשימה ארוכה.

תודה תודה לכם . אלמונית...גם אני חושבת כך.
אנו נגיע לאן שנכון לנו להגיע.

זקוקה לעזרתכם:


אנו מחפשים בית (3או 4 חדרים ) באזורים:
מרכז משגב- שכניה, קורנית, מנוף, רקפת,יעד וכ'
אזור העמק - עדי, אלוני הגליל, אלוני אבא, ציפורי וכ'.

לטוח של שנה עם אופציה להארכה לטווח ארוך.

אני יודעת שכבר אמרו לך את זה, אבל הכי נכון עכשיו זה למצוא גן. בית זה הרבה יותר קל למצוא. אם את הולכת על הגן ביודפת - הכיוון שלך הוא אבטליון ואולי אם ישחק לך המזל יודפת עצמה שזה מקום נפלא לגור בו. עוד על הרכס אפשר למצוא את יחד עם בתים יחסית זולים להשכרה.
אם הכיוון הוא הגן בשכניה - הכיוון הוא ישובי הרכס: שכניה, קורנית או מנוף.
אם הכיוון הוא הרדוף - אלון הגליל מומלץ מאד (תהיה לך עזרה בהסעות), עדי, או שמשית. גם צפורי זו אפשרות אבל קצת יותר רחוקה. ישובים אחרים לא כדאי, בעיקר בגלל שאין בהם ילדים.
אם הכיוון הוא טבעון - יש לך הרבה אפשרויות וגם דיור יותר זול, מכיוון שאת יכולה למצוא בתים קטנים יותר מאשר ברוב הישובים הקהילתיים היקרים. גם המחייה בטבעון זולה יותר מאשר בקהילתיים.
כששמעתי איזה ישוב "פספסתם", חשבתי מיד שהרווחתם בגדול. לפי מה שתארתם, הכי קרוב אליכם ברוח זה יודפת. תיזמו שיחה עם הגננת (הגר), תראו אם יש מקום ותתפללו לסיפור קוסמי בנוסח ברונית ב, שבדיוק יתפנה עבורכם הבית המתאים.
הרבה פעמים מעבר בית זה כמו לידה. המון דפוסים של קושי וחרדה עולים.
> נועה מתכוננת שוב ללידת המסדרון שלה, בספטמבר, כשהבית בהרדוף עוד לא יהיה מוכן, אבל תגיע השעה שלה לעזוב את הרחם הבטוח של אלון הגליל <

מיץ יקרה,
חברים מהקבוצה שלנו עומדים לעבור למכמנים. אם תרצי את המספר תגידי.
נכון שזה כמו כרם כרם בוסר ענביך, אבל מהתחלה לא אהבתי מה שסיפרת שם על הקראוון מוקף השיחים בלי חצר ועם גישה רק לכביש, ובעיקר לא אהבתי את השליטה שלהם באם בנך ילך לגן שרציתם או לא. (ולומר את האמת ישר חשבתי שזה בטח קשור, הנטיות החינוכיות שלכם...)אבל זה לצערינו יכול לקרות (ברוב חוצפה) גם בישובים אחרים.
מצטרפת לדברי נהר, הכל לטובה, בלי שום ספק, קבלי ענק.

הרבה פעמים מעבר בית זה כמו לידה. המון דפוסים של קושי וחרדה עולים.
נכון! נכון! ואחר כך תמיד מבינים למה היה צריך לחכות, למה היה צריך לתת לג'יפה לעלות, זה לא סתם שזה קשה לכם כל כך!
בכל מעבר בית שהיה קשה במיוחד (עד שמוצאים, מוצאים ומתבטל, מוצאים ופתאם יש בעיה עם הבית...) למדנו המון, תמיד זה היה משהו מלמעלה ששמר עלינו, וגם עליכם.

נועה מתכוננת שוב ללידת המסדרון שלה
כמובן, רק שללידת מסדרון אי אפשר להתכונן, שאם לא כן - לא היתה זו לידת מסדרון...

אני פשוט חייבת לצטט מספר שמצאתי אצל אמא שלי אתמול "ספר הרפואות - רפואות חז"ל" - לגוף ולנפש - לא ברור לי מי ליקט/כתב אבל אמא שלי קנתה זאת בחנות של חב"ד

זה מתוך הפרק " כיצד לצאת מהיאוש ומהמשברים":

"חשוב לזכור שה' יתברך רוצה מהאדם רק את יכולתו לפי מצבו ועיניניו..ובכל מצב נפשי קשה צריך להתחזק קודם בסבלנות עם עצמך, וכדי לזכות לסבלנות עליך לזכור שהאדם אינו יודע... מאד לא יודע... עד שאיננו יודע שאיננו יודע.. (וכל הלחץ ודחיקת השעה נובעים מזה שנדמה לו שהוא יודע כבר.)....."

מיץ פטל אני מניחה שאת מסכימה עם מה שכתב - אבל לקרוא את זה שוב זה יכול לחזק.

מיץ גדול גדול!

מקסימים. אתם ממש מקסימים. אני קוראת ומתמלאת בחום שאתם עוטפים אותי.
אז קודם כל תודה תודה תודה על כל התגובות החמות ועל המיילים.

אז ככה :
באמת מה שמנחה אותנו זה קודם כל הגן.
אז לאחר בירורים הגנים האנתרופוסופים שבאים בחשבון הם:
הגן בשכניה והגן בשמשית.
אנו נוטים לכיוון הגן בשכניה היות שהוא כנראה גן מועצה . ואז אנו מקווים שהמחיר יהיה נמוך יותר כגן חובה.
הגן בשמשית הוא גן פרטי ושם המימון הוא מלא.
בשניהם אנשי צוות נפלאים.
אז החלק הכלכלי הוא המכריע פה.
לכן הישובים שבאים בחשבון הם:

שכניה, קורנית, מנוף.
מצפה אביב,רקפת, עצמון ויעד.
כשיש לקחת בחשבון את מצב הגנים שם. שלא נקבל תשובה שלילית כי יש להם בעיה עם הגנים שלהם.

אפשרות נוספת:
חנתון, סוללים ואלון הגליל.

אנו מתכננים להגיע לאזור בסוף השבוע הקרוב כדי לבדוק דירות
אם משהו יודע על בתים פנויים באזורים אלו נשמח מאוד.

אנסה מחר ליצור קשר עם אנשי הקליטה של הישובים.

אנו מלאי אופטימיות.
ואני חשה יותר מתמיד שאני עושה את הצעד הנכון .
בכלל אני מסתובבת עם מסר פנימי שכזה שאני חייבת לעבור קשיים כדי להגיע לאן שאני רוצה.
כככה היה בלימודים, ככב היה בצבא , ככה היה כשנשאנו, ככה היה כשהלכתי ללמוד או התקבלתי למקום עבודתי, או כשילדתי את ילדי.
וככה גם עכשיו.
ואני מבינה ויודעת וחושבת שבחיים שלי הקשיים הם מקור לצמיחה. לגדילה. הם הדרך. הדרך למטרה.
והדרך היא החשובה בעיני מן המטרה (פתחתי על זה דף לא מזמן).
"מתוך עולמות שבורים היא צומחת..." או
" מן ארץ מוזרה, אמרה המלכה , כדי לעמוד עליך לרוץ כפליים מהמהירות שלך וכדי לעבור ממקום למקום עליך לרוץ
פי שבעה".

אז אני מחוזקת ומלאת סקרנות להרפתקאה שבה אנו הולכים. מלאי אמונה באלוהים (ביקום ) שיולכנו למקומות הנכונים, ואנו בדרך....

ואלמונית...כמה נכון!!!

מציעה לך להתקשר למזכירות הישובים רק כדי לשאול על דירות להשכרה.
אל תעלי בכלל את נושא החינוך והגן, זה לא עניינם. (מוטב לוותר על שאלות קיטבג )
אני גרתי ביובלים ושלחתי את הילד שלי לגן ביודפת ומעולם לא ביקשתי על כך אישור, וגם לכן לא קיבלתי דחייה.
מבחינה פרקטית יהיה נכון לגור בקורנית או שכניה כך שנושא ההסעות לא יהיה לטורח. גם אם זה יהיה שכניה, לא תהיה בעיה עם אישורים או תקנים.
בהצלחה

אנחנו לא מכירות אבל אני קוראת כל הזמן, חושבת שאתם אמיצים מאוד, ומחזיקה לכם אצבעות
בהצלחה!!!

שוב תודה לכל המסייעים.

ממה שעברנו עד כה לא מצאנו בתים להשכרה העונים לצרכנו בישובים המבוקשים. פרט למשהו ביעד שאותו נבקר בסופשבוע.
או שהישובים מרוחקים מידי או שמספר החדרים קטן / גדול מידי או שזה תיווך.
כמה לוקחים דמי תיווך?


מלבד עיתון הגוש האם ידוע לכם על מקומונים אחרים שבהם יתכן ויהיו פרסומי דירות לאזור?

כשנגיע נעבור בין הישובים ונחפש .

מחר ארים עוד כמה טלפונים ונראה מה יעלה בחכה.

אז נכון להיום:
עדיין אין עבודה.
עדיין אין מקום לגור.
הגן עדיין בתהליך .
עדיין אין שוכרים
עדיין לא ארזנו.
אבל
אנחנו עוברים לצפון.

משוגעים. נכון?

משוגעים אבל אופטימיים

מלבד עיתון הגוש האם ידוע לכם על מקומונים אחרים שבהם יתכן ויהיו פרסומי דירות לאזור?
מה, יש עוד עיתון מלבד עיתון הגוש? (-; אגב, בא-לה גוש אפשר לשים גם מודעה על חיפוש בית. את מוזמנת, על חשבון הבית...
נסי במדור בתים להשכרה / דירות להשכרה באתר המועצה
אמנם רבים שם המחפשים (וגם את יכולה להכניס הודעה משלך, זה חינם) ולא ברורה האפקטיביות, אבל שווה
בכלל, באתר יש לינקים לאתרי ישובים, מידע על קליטה ועוד
נסי להתקשר גם לפנינה, רכזת המידע לקליטה במשגב, 04-9990482 שאמור להיות לה מאגר מידע על בתים להשכרה ומכירה

כמה לוקחים דמי תיווך?
מיץ פטל,
עד כמה שאני יודעת, בדרך כלל מתווכים לוקחים סכום השווה לחודש דמי שכירות.
אני לא רוצה כמובן להתערב בעניינים הכספיים, כמו שאבא שלי אומר, "מי שיש לו עצות שיממן אותן"....
אבל לפעמים, אם מוצאים ככה את מה שבאמת רוצים, אולי אולי שווה לשלם.
כבר קרה לי פעם ששכרתי דירה ויצא לי לשלם בחפיפה חצי חודש שכר דירה בשתי דירות,
ואולי היה "חבל על הכסף" אבל בתמורה זכיתי לגור במקום שרציתי.
בהצלחה בהצלחה, יעל


משוגעים. נכון?

זו מיץ.
בעבודה. אני לא מצליחה להתאפס.

לבן זוגי ולי יש תחושה של התפזרות.
אנו לא ממוקדים.
הוא מושך לשם ואני למקום אחר.
לא מתואמים.
כל היום אנו בסחרור. כשאני בבית הוא לא כשהוא בבית אני לא. ומאוד קשה לנהל שיחות בטלפון על דברים מהותיים.
האוברדרפט המריא לשחקים. אני מתחילה לשגת הוא מתחזק ואומר ...בגלל זה לא לעבור?
ואני חוששת.
מצד אחד הרבה קשיים אובייקטיבים ולכאורה ברבה סימני שאלה.
וסימנים מדוע זה לא יצליח ויהפוך למפח נפש רציני.
ומצד שני הרבה אופטמיות. על מה? ממה? מהאמונה באלוהים. בעצמנו.

אח...שוב כואבת לי הבטן מהחרדות.

הוא עם הילדים אני בעבודה. הם קולטים את המתח ומשגעים אותנו. קשה להתרכז בתוך כל ההמולה והבלאגן.

איך מנהלים את זה ?

הנה כוחות הניהול שלי קופצים לחזית הבמה.
אני אקח דף ואעשה סדר במחשבות.
אתקשר לבייביסיטר שלנו ונלך יחד לארגן את הדברים.
והדבר הכי חשוב לפני כן -
אלך לשתות מיים.

טוב אחזור אחר כך.

תודה שרון!!

נסי להתקשר גם לפנינה, רכזת המידע לקליטה במשגב
פנינה "משלנו", תוכלו לשאול אותה גם על המצב אצלינו...
והיא, בכלל, נורא נחמדה.

מיץ יקרה, הצטערתי מאוד לשמוע שאת לא מגיעה וזה אפילו קומם והכעיס אותי שקיבלו משפחה אחרת במקומכם. מאוד רציתי שתבואו ותרחיבו את המעגל החברתי שלנו כאן, זה היה יכול להיות נהדר לכולם. בכל מקרה, אני בטוחה שבסוף תמצאו את המקום שלכם. אשמח לסייע בכל דרך אפשרית. את יכולה לשלוח לי מייל ל- [email protected] וכל הכבוד לכם, על הנחישות, האומץ וההליכה אחרי החלום

_אפשרות נוספת:
חנתון, סוללים ואלון הגליל_
נסו כאן:
http://www.hasolelim.org.il/
בהצלחה.

אמנם לא ברשימה שלכם, אבל באמירים אם רוצים להשכיר בית, פשוט שמים פתק על הלוח מודעות בישוב.

בעיתונים של טבעון: רצוי ומצוי ומרכז העניינים יש מודעות של בתים להשכרה באזור: אלון הגליל, הסוללים וציפורי... אנסה לראות ביום ו' אם יש משהו אקטואלי ואודיע...

hey mitz, kol hakavod! we also followed our dream, but to a diferent country..with no " house no job, just took oureselves, our doughter and
two bags and did it.
so keep beliving in yourselves. all the best.

קבענו ליום שישי כמה פגישות כולל מתווכים.. נסייר בישובים ונתלה מודעות.
פרסמנו באתרים שונים את מבוקשנו.ונקוה לטוב ביותר.
נבדוק גם בעמק.
אמא של אופק, אשמח מאוד לעזרתך.
פלוני אלמוני, תודה תודה. אשמח לשמוע את הסיפור שלך. זה נשמע לי עוד יותר קפיצת ראש משלנו.

בכל אופן מה שהבנתי שיש ביקוש רב להשכרת דירות במרכז משגב בשל תנופת הבניה.
אז אולי נצתרך להתפשר גם על ישובים מרוחקים יותר.
כמה זמן נסיעה מאשחר, יובלים, אבטליון,ויעד לשכניה?

היום שוחחתי עם קב' ידידות. אחת מהם מיד סיפרה כי לפני חודש ראתה את מירי אלוני בת"א שרה ברחובות.
"איך נפלו גיבורים?" מי היה מאמין?"
זה עשה לי רע. זה הפחד הכי גדול שלי.

רציתי להדגיש כי אולי זה לא היה ברור. שאין לי טענות כלל כלפי הישוב שהיינו אמורים להגיע אליו.
הם הזהירו אותנו מראש לאפשרות כזו. אנחנו הכנו תוכנית חלופית שלמרבה הצער כבר לא אקטואלית.
אני מאוד מבינה ומכבדת את השיקולים שלהם.
ומקוה שאולי בעתיד נוכל לעבור לשם. יש בישוב הזה המון דברים טובים שמצאו חן בעיני.

בכל אופן...
תגידו, מה עם קהילה משלנו?
זהו? ויתרתם?
בואו ונתארגן כמה משפחות , נתמקם בישוב כלשהו ונתחיל משם. כוונתי למי שעדין לא מצא את מקומו. למי שעדין מחפש.
אני עדיין לא מותרת על האפשרות לחיות חיי קהילה אמיתיים. לא קומונה, לא קיבוץ. אבל כן תמיכה.כן סיוע במידת הצורך.
יש לכם חלומות? האם זה גם החלום שלכם?
אז בואו ננסה!!
לא מדברת על מחר בבוקר גם לא עוד חודש...
בואו נקח שנה מעכשיו.מהקיץ הבא.
נפגש , נכיר, נחליט, וננסה.
מה אתם אומרים?

נעה
שלחתי לך מייל אך הוא חזר אלי שיש שגיאה בכתובת שציינת.

כמה זמן נסיעה מאשחר, יובלים, אבטליון,ויעד לשכניה?
בין 10 ל-20 דקות, תלוי מאיפה בדיוק ובאיזו שעה

תלוי מאיפה בדיוק ובאיזו שעה
מאשחר/יובלים יש ענין של באיזו שעה (כי צומת יובלים עלול להיות פקוק).
מאבטליון/יחד/הררית אין ענין כזה.

מיץ פטל לפני שנה בדיוק בייתי במצבך.
גרנו בקיבוץ בעמק יזראעל וקבענו תאריך לפינו על סמך זה שהיתה לנו דירה יפיפיה להשכרב.
ברגע האחרון השתנו דברים וזההתבטל הבית כבר היה בארגזים והכל דובר על תאריך .
המשבר הי לא קל. הילדים ידעו ואופס זה מתבטל, וכך קרה מספר פעמים התהליך נמשך כמעט 3 חודשים מורטי עצבים אך...
בסופו של דבר עברנו למקום מדהים. מעל נחל כזיב הכל ירוק סביב.בית ענק עם הרבה מרחב לילדים, חצר.
(אנחנו בחינוך ביתי) ומצאנו חברים וחברות נפלאים.(שזה נושא שמאוד הפחיד אותנו)
הסביבה קיבלה אותנו בזרועות פתוחות.
ופתאום הרגשתי שהמשפט המעצבן כל עכבה לטובה הוא נכון.
אנחנו כאן עשרה חודשים ופשוט טוב לנו.
קחי נשימה עמוקה, תאמצי ללבך את המשפט הכה מעצבן אך כנראה נכון
"כל עכבה לטובה"
ותמשיכי להיות אופטימית ולהאמין שהמקום הנכון לכם ממתין לכם.
בהצלחה.

חזרנו עכשיו.
יש התפתחויות חיוביות!
מצאנו בית!!!!!
ואנו עדיין בודקים את נושא העבודה.

עברנו סופשבוע אנטנסיבי מאוד, מתיש אך מאוד אופטימי.

תודה תודה לכולם.על העידוד, הרעיונות, הפקסים, המיילים. הנכונות, התמיכה.
תודה מיוחדת לגילה וערן על ה כ ל !!!! אנשים עם לב ענק !!! תודה לחדווה על המירכוז,
תודה לשרון ברקת, למאמא, לאמא של אנ"נ. ולכולכם.
זה מאוד חיזק ועודד אותי לקרוא ולשמוע, בעיקר ברגעי חולשה....

היות שכל הנושא כרגע במצב מאוד רגיש אני מבקשת לשמור על חסיון הפרטים בשלב זה.(לכל מי שיודע במה ובמי מדובר).
אמשיך לעדכן בהמשך וכמובן לשתף בתהליך האישי והמשפחתי של צעד כזה.

יש לי עוד מה לספר ולכתוב אך אדחה זאת לשעה נוחה יותר.

אור ואהבה לכולכם.

איזה יופי! @}
<שומרת באדיקות על חסיון הפרטים. אין לי מושג במה מדובר 9-: >
מצפה להמשך.

יופי!!! אחכה בסבלנות לשמוע עוד. @} @}


<שומרת באדיקות על חסיון הפרטים. אין לי מושג במה מדובר כנ"ל.....

שיהיה בהצלחה!

היות שכל הנושא כרגע במצב מאוד רגיש אני מבקשת לשמור על חסיון הפרטים בשלב זה.(לכל מי שיודע במה ובמי מדובר).
אז רק גילה יודעת... כי גם לי אין שום מושג. ואצלי כשמבקשים לשמור על חיסיון - ישר הפנטזיות הרומנטיות שלי מרימות ראש. האם עומד להתבצע מעשה פלילי? אולי מחטף עם איש(ון) ליל? מי יודע? ומה זה חשוב... העיקר שתצלח דרככם וגורלכם ימצא אותכם.

מיץ פטל, וכל שאר המקסימים,
אני מכירה את כולכם מקריאה שותקת מזה כמה זמן, ועכשיו פה בדף של עוברים לצפון, שוב הצלחתם כולכם לרגש ולהקסים אותי. איזה כיף!!
אתם כולכם חמים ומחממים את הלב, ואני אוהבת את כולכם!
מיץ פטל אני בטוחה שהכל יבוא על מקומו בשלום ובאהבה, פשוט מפני שאין אפשרות אחרת !
מעבר לצפון, הוא גם נגיעה בחלום שלנו. ואני מעריצה אתכם, על האומץ, על הנחישות, ובעיקר על העשיה.
כ ל ה כ ב ו ד ! ! !

ישר הפנטזיות הרומנטיות שלי מרימות ראש תודה נועה - עכשיו גם אצלי (-:

ואני, ממש לתומי, גיליתי היכן הוא הבית המיועד, שיהיו לו וילונות צהובים, חלונות ירוקים ותריסים אדומים... ועכשיו אני מחכה שיהיה מותר לצעוק בקול: הנה מיץ פטל

שרון - גדול!!! מבטיחה שכשנגיע נזמין אתכם לקפה ואני אתחבא בפנים כדי שתוכל לצעוקקקקק : הנה מיץ פטל
כולל ריצה מסביב לעצים ועד לבית! הולך?


יו...נועה ומאמה אל תגזימו!!!!! אנו לא עד כדי כך......אבל היות שכל הארץ הזו בגודל של גפרור וכולם מכירים את כולם והדברים עדיין לא סגורים אני
מעדיפה לא לתת פה יותר מידי פרטים. אני הרי ארנב , לא?
עוד לא בחרתי שם - תודה לך. אני מאחלת לך ולעוד כמותך שמעיזים לתת לעצמם לחלום....שתמצאו את הדרך שלכם להגשים .
והדבר משמעותי בעיני שמבחינתי הוא שהשיעור שלי הוא לקחת אחריות על החיים . אני אחראית לא אף אחד אחר.

@}יופי! אור ואהבה גם לכם @}