באנגלית: combo family

טוב, זה נושא שרציתי לפתוח עליו עמוד כבר מזמן.. את הכתבה הזו כמעט גמרתי לתרגם לפני שנה, לפני שגנבו לנו את המחשבים... ואז פשוט לא היה לי כוח לתרגם שוב.. עד עכשיו. קיבלתי אישור מדבורה לתרגם ולהפיץ. התרגום הוא תרגום "חפיף", אם אתם יכולים לקרוא אנגלית - אני ממליץ The]לקרוא את המקור Future of The Family[/po].html.

הסופרת מזכירה לי את הדמות של ברברה סטרייסנד בסרט meet the fockers לאחרונה היא עשתה שינוי מקצוע והיא חקלאית של קפה אורגני מיוחד בהוואי... ספרה האחרון הוא שבעת החוקים הטבעיים של אהבה

עתיד המשפחה וגורל ילדינו

מאת דר' דבורה טאג' אנאפול, .Ph.D

"בעולמנו עוברים כמעט כל תחומי החברה מהפכים גדולים. מול שינויים משמעותיים כל כך, זה טירוף לחשוב שבדרך נס יישאר הבית ללא שינוי" -F.M. 2030

רוב המבוגרים בימינו גדלו במשפחות גרעיניות שם 'אבא' היה המפרנס ו'אמא' היתה עקרת הבית. זה אולי לא מושלם, אבל לפחות לרוב הילדים הייתה מטפלת אישית ונאמנה, במשרה מלאה. היום פחות משבעה אחוזים מהילדים של היום גדלים במשפחות כאלה; מי אמור למלא את התפקידים של עקרת בית ואמא?

התנאים הסוציו-אקונמיים בימינו לא מיטיבים עם המשפחה. הם גם לא מועילים לילדים, שמהווים כיום את הקבוצה הגדולה ביותר של אנשים שחיים מתחת לקו העוני. בימינו זמן זה כסף, ונדיר שזמן עם ילדים יפיק הרבה בצורת דולרים.

המשפחה הגרעינית היא אורגניזם שברירי. היא נבראה עבור העידן התעשייתי, וראו אותה במושגים כלכליים כמנגנון שבו שכר הבעל מסבסד את השירותים התומכים שמספקת אשתו ללא שכר. היום הסבסוד הזה בוטל. המשפחה הגרעינית נתונה ללחצים של עידן המידע והיא כבר לא מחזיקה את עצמה כלכלית. המשפחה שבה הורה אחד/שני הורים מפרנס/ים - אבד עליה הכלח. מה יחליף אותה? מה צריך להחליף אותה?

תשאלו קבוצה של הורים מודעים מה הם תנאים אופטימאליים לגידול ילדים כיום. ללא עוררין הם יציינו הרבה שפע של זמן רגוע עם א מבוגרים שנותנים מכל הלב, המון אהבה ומגע, חופש ומרחב פעולה, ונוכחות של משפחה מורחבת או מבוגרים אחרים שאכפת להם. כל אדם הגיוני שיקדיש מספיק מחשבה לנושא יסכים שאלו צריכים להיות התנאים לתכנון המשפחה של המאה ה-21.

למעשה, ייתכן שהתנאים המצוינים לעיל הם יותר ממשאלת לב, ייתכן שהם הכרחיים. לפי מחקרים של פסיכולוגים כגון דר' ג'ימס פריסקוט (Prescott), ילדים שלא נגעו, ליטפו, ונשאו אותם מספיק בתחילת חייהם, עלולים לחוות פגיעות מוחיות שיובילו לדיכאון, אלימות, והתמכרויות בגיל הבגרות.

אילו תנאים אופייניים לימינו? משפחות עם שתי קריירות, משפחות חד הוריות, משפחות מעורבבות, הפלות, פעוטונים לתינוקות, ו'ילדי-מפתח'. אכן המשפחה הגרעינית של פעם הייתה לעיתים אלימה, רודנית, ומתעללת, כפי שלעיתים היתה שלווה ותומכת, אך המצב היום רחוק מלהשביע רצון.

כפי שמגדימה הסוציולוגית ארלי הוצ'שילד בספרה האחרון, The Second Shift ("המשמרת השניה"), נשים עדיין עושות את חלק הארי של עבודות הבית והטיפול בילדים, אבל עכשיו הם גם מנסות לדחוס בנוסף עבודה מחוץ לבית במשרה מלאה. כמובן, זה לא מצב בריא. הזמן הפנוי נדיר כל כך, שקשה לסבול את ההתבטלויות של הילד. העצבים נשחקים, והמתח והעייפות הם עובדות חיים יום יומיות עבור הילדים וההורים כאחד. ובו בזמן, מעונות יום איכותיים לילדים הם מצרך נדיר ויקר, המטפלות במעונות יום מקבלות שכר מינימום, מה שגורם לתחלופה מתמדת ולחוסר סינון של המועמדות לעבודה. אך גם במעונות הטובים ביותר, טיפול מוסדי מלא לא יכול להעניק את תשומת הלב האישית, הקירבה, הגמישות, וההזדמנות להתבודד שילדים צריכים בשביל לממש את היכולת שלהם.

רבים מהניסויים התרבותיים לעיל התחילו על ידי נשים שניסו להיחלץ ממעמד נחות בתרבות הנשלטת על ידי גברים. בעניין זה הצלחנו לא רע. נשים כבר אינן תופעה נדירה בעולם העסקים, בפוליטיקה, ובמקצועות השונים. חקיקה ואכיפה בנושא הטרדה מינית השפיעו על מקומות העבודה. יש עוד דרך ארוכה, אבל הפער בין משכורת של גבר לזו של אישה הולך ומצטמצם.

מאבקן של נשים לשיוויון נעשה תוך יישור קו עם סדר העדיפויות והאסטרטגיות של התרבות הרודנית השלטת, והילדים נשארו בצל. אין כאן כוונה לבקר נשים על שהזניחו את חובתן כאמהות. במקרים רבים נשים חיפשו את כוחן מחוץ לבית דווקא מתוך דאגה לגורל ילדיהן, והגברים אחראים באופן שווה לדור הבא. הנקודה שלי היא שהניסויים הכושלים הללו, אינם תוצאה של ניסיון לתכנן משפחה שתהיה טובה לכולם, אלא הם תוצר לוואי ולא מכוון של המלחמה בין המינים. אנחנו יכולים, ומוכרחים למצוא פתרון טוב יותר.

איזה סוגים של מצבים משפחתיים יהיו אופטמיאליים לגידול ילדים? איזה אלטרנטיבות קיימות? אילו סוגים של מבני משפחה עומדים בתנאים שלנו? כמה יצירתיים אנחנו יכולים להיות במציאת תשובות?

יש אפשרויות רבות, אך אני מודה שאני מעדיפה פתרון רדיקלי למראית עין. פתרון זה מאגד בתוכו ערכי משפחה מסורתיים לצורה תרבותית חדשה שלא רק טומנת בחובה תקווה גדולה לילדים, אלא גם יכולה לענות על הצרכים של הגברים והנשים של היום, וגם של כדור הארץ. אני מכנה את הצורה הזאת בשם "משפחה תאית", "משפחה מורחבת", ולאחרונה "משפחה משולבת" או פשוט, [כאן המתרגם מציע מושג - "שבשבט" - או במשפט - אנו חיים בשבשבט]. רעיון השבשבט מוביל אותנו לפתרונות רבים לבעיות של זמננו.

ראשית כל, אתאר מהי שבשבט ואיך היא מתפקדת. שלושה עד שמונה מבוגרים, מכל גיל ומין שהוסכמו מראש על ידי כולם, יוצרים ביחד שותפות בסגנון נישואין. אפשרי שיקימו קרן משפחתית, מכיוון שאין אפשרות חוקית לנישואין של יותר משני אנשים בארה"ב [וגם כאן]. הם חיים ביחד עם ילדיהם (כל המבוגרים עם כל הילדים) בבית אחד גדול או בכמה בתים סמוכים. הם מתחלקים באחריויות של כלכלת הבית ואחזקתו, בדיוק כמו משפחה בסגנון המוכר, אבל יותר ידיים משתתפות במלאכה, ובכיף! בלתי אפשרי? מסובך מדי? לא יכול לעבוד? לא יותר מהסידור הנוכחי! כמובן, שפשוט נוכל לקצר את שבוע העבודה ל-20 שעות בשבוע כך ששני הורים יעבדו בחצי משרה (במשכורת מלאה) ויהיו הורים במשרה מלאה, אולם פתרון זה יהיה יותר קשה למימוש! ולשבשבט יש את הפוטנציאל להשתמש בסינרגיה שאינה בנמצא במשפחות חד או דו-הוריות. ויתר על כן, היא הופכת את טבעו הפוליגמי של האדם מבעייה לפתרון. משפחות משולבות אולי נראות כמו צעד ענק בנתיב האבולוציוני, אבל קחו בחשבון את היתרונות בגידול ילדים.

מתוך שלושה עד שמונה מבוגרים למשק-בית, סביר שאחד או שניים ירצו ויוכלו להשאר בבית ולטפל במשפחה. זה יכול להיות אדם צעיר יותר שעוד לא החליט על מסלול מקצועי, או אדם מבוגר יותר שמוכן לפסק זמן. או טיפוס של אמא/אבא אדמה שמעדיף משרה מלאה במשק הבית. לחילופין, כל מבוגר יכול לתת יום או יומיים בשבוע, או כמה שעות ביום, ל'תורנות אם הבית'. יתרה מכך, כפי שכל הורה יוכל להעיד, גידול ילדים היא אחת העבודות הקשות ביותר. אתם בתפקיד שלוש מאות שישים וחמישה ימים בשנה, עשרים וארבע שעות ביממה, ללא חופשות וללא ימי מחלה. חלוקה במשימות הכרוכות בגידול הילדים עם מספר אנשים פירושה פחות לחץ ופחות שחיקה, מבלי לאבד אף אחד מהיתרונות. פירושה גם יותר אהבה, חיבוקים, ופינוקים, והורות טובה יותר עבור הילדים.

שבשבט יכולה גם לספק אחים לכאלו שאחרת היו ילדים יחידים לזוג. והיא תספק גם פתרון בטוח ולא יקר לזוגות לא פוריים. משפחות משולבות יאפשרו לנשים ללדת בשיא שנות הפוריות שלהן, בלי להקריב לימודים או קריירה, ובלי לשלול מהילד את היתרון של הורה בשל יותר. הורים מרובים יכולים גם להפחית מקרים של הפלות על ידי עזרה ליותר נשים ללדת בלי להעמיס עליהן עול כלכלי בלתי אפשרי או אחריות בלעדית לצאצאיהן. משפחות משולבות ייטיבו עם הילדים מבחינה כלכלית. עם משכורות מרובות והורים במשרה מלאה, משפחות משולבות ירוויחו יותר ויוציאו פחות, מה שיביא לרמת חיים גבוהה יותר לכל הקבוצה. מוצרי צריכה רבים יוכלו להיות משותפים, ואחרים להרכש בהנחות כמות. חשבונות בנק קבוצתיים יאפשרו תנאים טובים יותר להלוואות וגם לחסכונות. אם אחד ההורים נפטר, או מאבד את כושר העבודה, חברים אחרים של המשפחה המשולבת יוכלו לפרנס את הילדים.

חיים בשיתוף הם גם אקולוגיים יותר, כאשר יותר אנשים חיים טוב יותר, תוך צריכה של פחות משאבים, ושמירה על כדור הארץ למען הדורות הבאים. החיים בקבוצה יעניקו לילדים (ולמבוגרים) את החינוך המעשי המוצלח ביותר על שיתוף פעולה, סובלנות ושיתוף ברכוש. בנוסף, השבשבט יכולה שוב לאפשר למשפחות להשתקע בקהילה ולהעמיק שורשים. ריבוי המפרנסים יאפשר לחברי השבשבט לסרב למעבר דירה לפי רצון המעביד ('רילוקיישן'). יחידים שבוחרים באופן זמני לעבור למקום אחר בעקבות הזדמנויות מקצועיות יוכלו לעזוב מבלי לשבש את חיי כולם ועדיין לחזור הביתה.

כמו כן, ילדים יוכלו לקבל חינוך טוב בהרבה בשבשבט. עם מספר גדול יותר של מבוגרים המחברים את משאביהם ואת תחומי המומחיות שלהם, יקבלו הילדים גישה ישירה לקבוצה מגוונת של "מורים" וגם תוכנות חינוכיות, סרטונים, ומאגרי מידע. המשאבים הגדולים יותר של השבשבט יהפכו חינוך ביתי או בתי ספר פרטיים לזמינים ואפשריים יותר, וגם יעזרו לאסוף את הסכומים הדרושים לתשלום שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה. ההתפתחות הרגשית של הילד תשתפר אף היא בזכות חשיפת הילדים למגוון רחב של אישיויות ושל דרכי התמודדות. ריבוי של הורים ואחים יוכלו לשחרר את האינטנסיביות הלעיתים-לא-בריאה הקיימת בקשר אחד-על-אחד של הורה וילד, ולצמצם את השכיחות של תופעות כגון תלות-יתר, התעללות ומרד-נעורים.

עד כה, התמקדנו ביתרונות של שבשבט בעבור הילדים, אולם לסוג זה של משפחה יש גם גורמי משיכה רבים בעבור המבוגרים. כבר ציינו רמת חיים גבוהה יותר בעלות נמוכה יותר, התמיכה של מספר הורים, ויותר גמישות בתפקידים השונים. מה בנוגע להסדרים הקשורים למין?

השבשבט מאפשרת ליצור מבנה משפחתי שמעצים לא רק את יתרונות גידול הילדים, אלא גם את יתרונותיה של האהבה המינית בין מבוגרים. מונוגמיה היא צורת-האהבה הלגיטימית היחידה תרבות שלנו, למרות שהראיות מראות בברור שבני האדם הם אינם מונוגמיים מטבעם. המציאות היא שרוב האנשים הנשואים מקיימים מערכות יחסים מחוץ לנישואין ולעיתים קרובות מתגרשים כתוצאה מכך. למעשה, סוג מסוים של פוליגמיה, הנקרא מונוגמיה סדרתית, הוא כרגע הצורה המצויה ביותר של מערכות יחסים בתרבות שלנו. אולם גירושין ונישואין מחדש גורמים ללחצים ומתחים קיצוניים אצל ילדים כמו גם אצל הוריהם. האם אין דרך אחרת טובה יותר?

מונוגמיה לא תמיד היתה צורת הנישואין היחידה המותרת. נישואי קבוצה היו מועדפים בתרבויות אלַה עתיקות. בתקופות מקראיות, הסדרים פוליגמיים הותרו רק לגברים במעמד גבוה, אך במאה ה-19 עודוו גברים בני הכת המורמונית לקחת כמה שרק יוכלו לפרנס. עד לא מזמן היה המנהג נפוץ גם בסין ובדרום מזרח אסיה, והוא עדיין מתקיים בעולם המוסלמי. בטיבט, למשל, יכולות הנשים להחזיק מספר בני זוג, אבל פוליגיניה [ריבוי נשים לגבר] הייתה נפוצה הרבה יותר מפוליאנדריה [ריבוי גברים לאישה] בתרבויות שבשליטה גברית. ניאוף הורס מערכות יחסים על ידי שקרים והונאה, בעוד פוליגמיה לגברים בלבד מפלה נגד נשים. מה יקרה אם נאפשר מודל של מערכת יחסים שיציע לגברים וגם לנשים כאחד מידה נאה של בטחון ושל חופש, של בחירה ושל מחויבות, של יציבות ושל ריגוש, של עומק ושל מגוון? מה יקרה אם נשלב מיניות כנה ביחד עם שיוויון הזדמנויות?

מודל אחד כזה נקרא פוליפידליה [polyfidelity]. במבנה זה של מערכות יחסים, קבוצה קטנה של אנשים, בוגרים מבחינה רגשית, מסכימים להגביל את ביטוי המיניות לקבוצתם זו, של שותפי-חיים עיקריים [ primary partners]. אין שום תת-קבוצות או איחודים מיוחדים, כגון זוגות, בתוך הקבוצה. שותפים חדשים יכולים להצטרף רק בהסכמת כולם. האופי של פוליפידליה משמר ומכפיל את האנרגיות המיניות העוצמתיות של הקבוצה. את השפע של אנרגיית האהבה אפשר להפנות לטיפול בילדי המשפחה או החוצה לעולם. התעללות, במיוחד התעללות מינית בילדים תהיה בסבירות נמוכה במשפחה פוליפידלית.

האם קנאה מינית לא תהווה בעיה? מניסיוני האישי והמקצועי, קנאה במשפחות פוליפידליות בדרך כלל גורמת להרבה פחות בעיות מאשר בזוג מונוגמי לכאורה, או במערכות יחסים פתוחות. בחיים בקומונה נוצרים לעתים קרובות קונפליקטים בעקבות גבולות של זוגות, והם עוצרים את זרם האנרגיה בתוך הקבוצה. המודל של "מערכת יחסים פתוחה", בו מקובל על בני הזוג ליצור מערכות יחסים מיניות מחוץ למערכת היחסים העיקרית, נותן יותר חופש אך לעתים קרובות האנרגיה של התא המשפחתי 'דולפת' החוצה. כתוצאה מכך, לעיתים יוצרות "מערכות יחסים פתוחות" קנאה במקום ליצור סינרגיה. הסגנון הפוליפידלי, לעומת זאת, מספק אווירה בטוחה ותומכת בה ניתן להתגבר על פחדים בנוגע לשיתוף מאהבים. מספר שותפים מחויבים מאפשר מגוון עשיר של חוויות ארוטיות איכותיות ללא צורך בהפקרות. במיוחד עכשיו, תחת האיום של האיידס, שבשבט פוליפידלית מספקת אלטרנטיבה בטוחה ובריאה לרומנים סודיים מהצד ולהתנסויות מיניות ארעיות. מודל זה של אהבה הוא אידיאלי לביסקסואלים, אבל אפשר גם להגביל אותו להטרוסקסואליות או להומוסקסואליות בלבד. כמו כן, אפשר שיסתבר שמודל זה מתאים יותר מאשר המשפחה הגרעינית לרוב הגברים והנשים אשר התנהגותם מראה שהם פוליאמוריים בליבם.

עדיין לא השתכנעתם? ובכן, נכון שהמבחן החד משמעי היחיד של רעיון השבשבט יהיה שילובו בתוך התרבות שלנו בהיקף נרחב ובחינת התוצאות לאורך מספר עשורים. ניסוי מהולל שכזה טרם יצא לדרך, אולם ישנם מספר חלוצים שהתחילו לצעוד בנתיב. נוכל לקבל בברכה את השלב הזה בהתפתחות המשפחה, או שנוכל להתנגד לו, אך עלינו להתחיל לבחור בצורה מודעת מבנים משפחתיים בני-קיימא שדואגים לרווחת הילדים, שאם לא כן, אנו מסכנים למעשה את השרדותה של האנושות.

מעניין ותודה על התרגום.
מחכה להמשכו.

משהו אחד:
איכשהו הרבה אנשים מרגישים שחייב להיות שינוי כלשהו , לפחות בחברה המערבית.
אני מאמינה ששינוי אמיתי יכול לבא רק ע"י שינוי אישי אינדיווידואלי של כל פרט בחברה
כל ניסיון ללכת למבנים החיצוניים :כיצד בנוייה המשפחה, מי מטפל בילדים, האם מעון? האם חינוך ביתי? האם משפחה מורחבת (ולאו דווקא ביולוגית?) כל אלו מתעסקים במבנים חיצוניים.
ללא שינוי אמיתי פנימי ע"י מודעות , צמיחה ומחוייבות אישית, לא באמת יכול לקרות כלום.

ללא ספק שיש תנאים שבהם אולי קל יותר לעשות גם שינוי פנימי אבל ללא השינוי הזה, אין באמת ערך לשינוי.
ודוגמאות???????? בלי סוף.
אני נולדתי במערכת שבזמנה הייתה מתקדמת ביותר מבחינת מה שנחשב אז "הגשמה"
הרעיונות היו מדהימים (התנגדות לחומריות, חזרה לאדמה, שוויון) ואפילו המסגרת שנבנתה בעקבותיהם הייתה מאד חזקה ומרשימה.
אבל האנשים עצמם לא עשו שינוי פנימי ולא היו גם מודעים לכך ונוצר מקום די זוועתי (קבוץ עם לינה משותפת).
לא חסרות דוגמאות של אנשים שגדלו בחמולות, נולדו בבית וגודלו בבית ועברו ילדות איומה.
כמו שלא חסרות דוגמאות הפוכות .

בכל מקרה אני אוהבת לקרוא מאמרים כמו מה שהבאת כי זה בהחלט מרחיב את יכולת הצמיחה האישית שלי והמודעות שלי.

חבל שאתה מוחק במקום לענות כפשוטו.

קרוטונית מחקתי לאחר שעניתי וחשבתי שהבנת.. נא לקרוא את מלוא הכתבה או לחכות עד שנגמור לתרגם.

זהבי ת שלום - אין בהצעת פתרונות ביטול השינוי האישי של כל פרט.. כמו שרבים מגיעים לפתרון של חינוך ביתי עבור ילדיהם לאחר שחוו שינוי אישי.. כך גם המשפחה המשולבת היא סוג של פתרון לאלו שחוו שינוי אישי בנוגע למשפחה הגרעינית הקלאסית ומחפשים פתרונות. כל טוב!

הי אופק,
לא התאפקתי ותיקנתי איזה שגיאה או שתיים בעברית
(זו לא אני! זו העורכת הלשונית שבי...)
עכשיו מדגדג לי לערוך את כל הטקסט
(שמתורגם דווקא ממש טוב בעיני)
אז אולי אם יהיה לי זמן וזה בסדר אעשה זאת בהמשך.
תבורך

דניאלה - עריכה משולבת מבורכת.. במיוחד אם זה מדגדג.. אופק

נשמע אידיאלי !
עכשיו לך תמצא את האנשים " הנכונים" לחיות איתך......
אני כבר מציעה את עצמי.

למה שבשבת? מאיפה הגיע השם?
(לא מבין, וגם מתפלא למה לא שבשבט אם כבר )

רציתי קיצור.. אמרתי משפחה משולבת - אולי מש"מש אולי שולבת.. ואז אמרתי למה לא שבשבת - זה זז, זה לא תקוע, יש לי זה 4 פינות לפחות.. אבל מה האבולוציה ממשיכה ושבשבט זה פשוט נפלא. אז תודה.. מקבל בהחלט.

מהרהרת - אכן צריך לחשוב על אסטרטגיות שישדכו בין אנשים ליצירת שבשבט - או לפחות נסיונות שונים שכולנו נלמד מהם.

אה אני גם ממליץ על אתר זה - יש שם הרבה מידע שנכתב על אנשים שחיו בשבשבט, אפשר גם להצטרף לקבוצת דיון.

The Second Shift
בדרך כלל זה מתורגם כ "המשמרת השניה" והכוונה לעבודות הבית שנעשות אחרי שנגמרות שעות העבודה מחוץ לבית

ללא שינוי אמיתי פנימי ע"י מודעות , צמיחה ומחוייבות אישית, לא באמת יכול לקרות כלום.
מסכימה.
ושינוי כזה קורה בד"כ אצל אלה שקוראים.
לרוב האנשים המידע לא מגיע מתוך בורות. או מפני שאין להם אפילו זמן לכלום.

אני לא רואה את עצמי חיה כמשפחה עם זוגות אחרים במין קומונה. עברתי את הגיל

משפחה עם זוגות
יכול להיות שלא קראת את הכל? היא בפירוש כותבת: There are no special subgroups, such as a couple, within the group.

לא סתם היא לא קוראת לזה קומונה - ומציעה מושג חדש והרבה יותר מדויק.

אבל בכל מקרה, מה הוא גיל המעבר? הכותבת נראה לי מעל גיל 50.. וגם נראה לי שדווקא אנשים רבים מגיעים למסקנה שהם רוצים משהו בסגנון רק לאחר נסיון חיים רב יחסית.. אחרי שעשו את המסלול הסטנדרטי ולאט לאט הבינו שכל "המוסכמות" לא ממש עובדות עבורם - נושאי התא המשפחתי, ילדים, ומיניות בד"כ מגיעים אליהם בסוף.. מעל גיל 30 ואפילו יותר..

תיקנתי משהו קטן בתרגום.

הרעיון יפה, אבל באמת דורש שינוי עמוק בטבע האנושי.

כמובן, שפשוט נוכל לקצר את שבוע העבודה ל-20 שעות בשבוע כך ששני הורים יעבדו בחצי משרה (במשכורת מלאה) ויהיו הורים במשרה מלאה, אולם פתרון זה יהיה יותר קשה למימוש!
כאן אני לא מסכים איתה. קיצוץ שעות העבודה דורש שינוי כלכלי של מבנה החברה, אבל לא שינוי מהותי של טבע האדם.

תודה על התיקונים - סיימתי את התרגום.. מאד יעריך אם תעברו על זה ותשפצרו.. בעוד כמה ימים אני אוריד את המקור באנגלית.

תיקנתי את המשפט שיש אחריו הערה שלך - תראה אם מתאים לך.
אני אשמח להמשיך לערוך/לתרגם (מתרגמת במקצועי) במנות קטנות, אז יהיה אחלה אם תשאיר את האנגלית בינתיים.

ענת - על הכיפאק. נראה לי אפשר להשתמש ב"מבנה משפחתי" בהרבה מקומות. משאיר את האנגלית כמובן.

שירי אהלן - המאמר לעיל מציג את הרעיון - אבל לא ממש מציע מאיפה להתחיל. זה משהו שאני מקווה שיתפתח כאן - רעיונות איך לשלב אנשים לשבשבט. נראה לי יש מספר שלבים שצריך לעבור בדומה לגרעין קיבוצי, לפני שעולה על הקרקע.. גיבוש ואולי סינון..

לי חשוב שנמצא דרך שבה כולנו מתנסים, לומדים מטעויות.. אבל זה נעשה במצב רוח טוב - וגם אם לא יוצא מזה שבשבט על ההתחלה - אז כולנו לא שרופים אלא מוכנים להמשיך ולנסות.

חשבתי אולי - כמו ב-לקטים מטיילים - במקום לצאת ולהיות לקטים בין לילה.. לעשות את זה לתקופות קצרות שמתארכות עם הזמן. לאחר השידוך ההתחלתי בין האנשים - הם יכולים להיות שבשבט לסוף שבוע, אחר כך הפסקה לרפלקציה, אחר כך שבשבט לשבוע, לחודש, ל-3 חודשים, ואז לשנה.. ומי ששורד את כל אלו נראה לי הרגשת המשפחה כבר תבצבץ.

_הרעיון יפה, אבל באמת דורש שינוי עמוק בטבע האנושי.

כמובן, שפשוט נוכל לקצר את שבוע העבודה ל-20 שעות בשבוע כך ששני הורים יעבדו בחצי משרה (במשכורת מלאה) ויהיו הורים במשרה מלאה, אולם פתרון זה יהיה יותר קשה למימוש!
כאן אני לא מסכים איתה. קיצוץ שעות העבודה דורש שינוי כלכלי של מבנה החברה, אבל לא שינוי מהותי של טבע האדם._

אני מסכימה ולא מסכימה, בר עדש. קודם כל, אני לא מסכימה עם ההנחה המובלעת שאלו שתי האופציות היחידות: משפחה פוליאמורית או משפחה גרעינית. קשה לי לחוות דיעה בקשר ל"טבע האדם" והאם הוא פוליאמורי או מונוגמי, אני נוטה לחשוב שבאופן כללי, כמין, אנחנו נעים על הסקאלה שבין מונוגמיה לפוליגמיה, כשרוב האנשים ברוב התרבויות נעים על סקאלה יותר קטנה בין מונוגמיה סדרתית לפוליגמיה קטנה (גבר אחד-שתי נשים). מה שכן נראה לי ברור זה ש-א. בתוך הטווח הזה יש חלק גדול מאד שנשלט ע"י נורמות חברתיות, ו-ב. שכרגיל, יש המון שונות אנושית, והמון אנשים שהטבע שלהם הוא לא "טבע האדם" הכללי.

מה שגם נראה לי ברור זה שהמשפחה הגרעינית המבודדת של היום ממש, אבל ממש, לא מתאימה לרוב האנשים. ככה שהייתי אומרת שבשביל רוב האנשים, שתי האופציות שהיא מציגה דורשות שינוי מהותי של טבע האדם. ובשביל מיעוט שלהם, שתיהן אחלה אופציות. ובכל מקרה, מישהו ממש מתנגד לקיצור שבוע העבודה? p-:

אני מאד אוהבת את רעיון המשפחה המורחבת, ומתעסקת בו כבר הרבה זמן. היא מנסחת נהדר את היתרונות, ואני מבינה איך לקבוצות פוליאמוריות זה יכול לעבוד יופי במתכונת הזו. אבל מעבר לזה שזה לא מתאים לי אישית, עולה פה בעיה אחרת שמטרידה אותי כבר הרבה זמן בהקשרים אחרים לגמרי - הקישור שלנו של מין ומשפחה.

כחברה, אנחנו מאפשרים רק שתי דרכים להצטרף למשפחה: להיוולד לתוכה או, איך ננסח את זה, להשתגל לתוכה. קשה לנו לקבל מגורים משותפים של מבוגרים לאורך זמן שלא כוללים מין, ולמרות שאנחנו עוברים תהליך של ניתוק המין מהמשפחה, אין תהליך מקביל של ניתוק המשפחה ממין. בעצם, אין לנו מושג של "שבט", שבו אנשים חיים ועובדים ביחד, מגדלים ילדים ביחד, אבל ההסדרים המיניים לא בהכרח תלויים בדברים האלו. אין לנו אופציה חברתית או חוקית לבחור לעצמינו משפחה, אלא אם כן זהו פרטנר מיני (יחיד ועדיף מהמין השני). ומבאס אותי קצת שהפתרון שמובא כאן משאיר בבסיסו את התפיסה הזו על כנה.

רחל תודה על השיתוף בתהיות ובמחשבות. דברים שעולים לי:
האם זה באמת החברה שמאפשרת את שתי הדרכים להצטרף למשפחה - או האם זה "הטבע"? למה להפריד את המין משאר הצרכים? כשעניין המיניות מדוכא בכל כך הרבה תרבויות (שהן למעשה תרבות אחת בגדול) למה בעצם להפריד את המיניות מפתרונות ולא לשים אותו במרכז עם שאר ההסדרים? מחקר הבונובו והשימפנזה המצויה אפשר לראות קשר ברור בין אגרסיביות למיניות - כשהמיניות מצומצמת האגרסיביות מתחזקת - יכול להיות שבשביל כל מבנה שמעוצב במטרת בת קיימא והעדר דיכוי דווקא צריך לתת את מירב הלגיטמציה לביטוי מיני..

אתמול ראיתי את הסרט ספיידרמן 3 עם אח שלי... משום מה הסדרה הזו עושה לי את זה - בספיידרמן 2 מאד התחברתי לרגשות ולסיטואציות ופשוט מיררתי בבכי כל הסרט... חי חי. עכשיו ב-3 יש עוד יותר דרמה לעומת האקשן... כל הסרט עבר .. ואז סיום הסרט גמר אותי ב-וואו.. לחשוב שכל כך הרבה אנשים ראו את הסרט וקיבלו את המסר הסופי ש"אנחנו תמיד במקום של בחירה", וגם ש"אין כזה דבר אנשים רעים" (בסרט השלישי מדגישים עוד יותר שהאנשים הרעים הם לא רעים.. יש להם סיבות וצרכים שיש לכולנו) ממש מרגש אותי.
אבל איך זה מתחבר לנושא של העמוד.. ובכן, כל שלושת הסרטים מתעסקים בדרמה סטנדרטית יחסית בין 3 חברים מהתיכון... 2 גברים ובחורה.. 2 הגברים חברים הכי טובים, ושניהם אוהבים אותה ועושה רושם שהיא אוהבת את שניהם.. עם התפיסה התרבותית שלנו זה יוצר יופי של מצע לשלל מתחים והסתבכויות לעשות סרט מעניין ועד עכשיו זה הכל היה בגבול המונוגמיה הסדרתית - אבל בספיידרמן 3 לקראת הסוף 2 הגברים מבינים ששניהם אוהבים אותה ומקבלים את זה ומשתפים פעולה סוף סוף .. ויש סצינה מקסימה מול השקיעה של שלושתם יושבים ביחד.. חבל שהתסריטאים החליטו לקטול את זה כל כך מהר...

שיפצתי את התרגום. מבחינתי, אפשר להוריד את האנגלית.

תודה על התזכורת.

2003979242]כתבה בסיאטל טיימס: לפוליאמורים שלישיה זה לא צפוף, זה רק ההתחלה polyamory28[/po].html
מראיינים שם אדם שחי עם אשתו ו-5 ילדיהם ועוד זוג עם 4 ילדים.

"אנחנו משקיעים במודע בליצור משהו שמרגיש כמו משפחה מורחבת", אומר וויט, 57, בעל מקצוע ברפואה שגר בחוף המערבי אבל ביקש שלא לציין את שם העיר. "אחד הערכים בפוליאמוריה זה בניית מערכות יחסים של קרבה שמתעלות על המשפחה הגרעינית."

"We make a conscious effort to create something that feels like an extended family," said White, 57, a medical professional who lives on the West Coast but asked that the city not be named. "One of the values of polyamory is building networks of relatedness that transcend the nuclear family."

כתבה מעניינת בנושא: ועם תינוקי זה רביעייה.. לבת שלי יש שתי אמהות ואב אחד והיא לא מתלוננת

השורה התחתונה: "כל מיני דברים בחיים שלי מתוסבכים. שלבת שלי יש שלושה הורים זה פשוט לא אחד מהדברים האלה."

עוד דבר שגיליתי היום זה פורום חי יחסית ששמו Polyamorous Percolations

"Expanding the notion of family into the realm formerly occupied by community."
הסאבטקסט: "הרחבת הרעיון של משפחה למקום שהיה תפוס עד כה על ידי הקהילה"

וגם קבוצת דיון LovingMorePolyparent עם פוקוס על פוליאמוריה והורות.

עוד אתר שחלקו מוקדש לפוליאמוריה והורות

ואתר בנושא הגנה משפטית בנושא:
Sexual Freedom Legal Defense and Education Fund

יש עכשיו בעיתונות שלל כתבות על הקשר בין גירושין להתחממות העולמית:
http://news.yahoo.com/s/ap/20071203/[po]ap on sc[/po]/divorce environment
http://www.guardian.co.uk/environment/2 ... .resources
http://www.timesonline.co.uk/tol/news/u ... 983879.ece
באינדונזיה למשל כשמתחתנים צריך לספק 5 שתילים של עצים, וכשמתגרשים צריך לספק 25 שתילים!

יש יותר ויותר בתים שבתוכם יש פחות ופחות אנשים.. וזה עולה לנו ביוקר. כמובן שלא מזכירים את רעיון השבשבט... אבל המסקנה ברורה - חיים בשיתוף זו הדרך.

ממש לא בטוח שזה לטובת הילדים
יותר מבוגרים שאמורים להרכיב את המסגרת שמקנה ביטחון
יותר סיכסוכים וחילוקי דעות
כל אחד מהמבוגרים יכול להרגיש שהוא יכול לעזוב כשלא נח לו
אולי יבואו אחרים
אבל לילדים לא יהיה קשר יציב לאורך זמן ותחושת ביטחון שיש להם על מי לסמוך

שלום אופק,
מה הקשר שלך לנושא?
האם אתה פוליאמורי? נשוי? ילדים?

ל.ב. אני לא מוצא שיש קשר בין המציאות שתיארת למספר האנשים במשפחה. המציאות הזו קיימת ואף שגורה בזוגיות של שניים בימינו. שבשבט היא משפחה לכל דבר - זו הכוונה. ליצור קשר מחייב (מחייב מתוך החופש לבחור בהתחייבות כל אחת\ד בעבור עצמו\ה) שהוא על בסיס של אהבה ללא תנאי. לא כל כך פשוט לעזוב קשר כזה, ובטח שזה לא נוח.. אבל גירושין בהחלט קורים למרות שזה בד"כ לא נעים. בשבשבט, גם אם מישהו עוזב, בית לא נשבר לשניים... שני שליש או יותר נשארים בבית.

אהבה - בואי נאמר שהנושא הזה מעניין אותי.

אמונה בשבטים

כבר הרבה זמן שאני מאמינה כי שניים פשוט לא מספיקים כדי לגדל ילדים.
מאז שהכרתי את היינליין אני רוצה לבנות שבט, ואני בונה אותו לאט. הוא מדבר על משפחה טורית
אני מדברת על שבט

רק בעיה אחת מציקה לי, כמה קשה להפסיק את תפיסת הילדים כרכוש...

היו נסיונות בעבר, ילדים שגדלו בקומונות או בכתות, ילדים שגודלו ע"י "כולם"
והיו בעיות. בעיות שלרוב מופיעות כי יש אחד/ת אחראים, וכולם הולכים אחריהם.
גם אצל היינלין יש ראשי משפחה, למרות שההחלטות מתקבלות בצורה דמוקרטית
יש בגידול שבט הרבה בעיות, במיוחד כשחושבים כמה בעיות יש במשפחות נורמטיביות של "אמאבא"

ועדין, הוא נדמה לי כאופציה הטובה ביותר.



הערה קטנה לעצמי וליקום-
כבר שבוע וחצי שאני מתחבטת ברצון לכתוב כאן בדף
ולא מוכנה להודות בפני עצמי למה
אבל הרצון חזק
אז הנה נכתב

כבר זמן רב אני מתלבטת ברעיון המגורים בשבט-קהילה. הרעיון קוסם לי. הגעתי לרעיון מתוך חיפוש פיתרון לצרכים שלי.
והם:
גידול ילדים משותף שבו הילדים יכולים ללמוד ולהתפתח בעזרתם של מבוגרים שונים.
הפחתת העומס על אם אחת.
לאפשר חינוך ביתי
להקל על הבדידות או ליצור חברה קרובה ומגוונת יותר לילדים ולמבוגרים
להפחית את העומס על הסביבה על ידי שימוש במרחבים משותפים והקטנת צריכת השטח לראש, על ידי ייצור ביתי וגידול מזון עצמי, על ידי צמצום צריכה,
לאפשר לכל אחד את היכולת להתפתחות אישית כרצונו
מגורים בסביבה בטוחה (רחוק מהכביש, רחוק מגירויים שליליים)

היה נהדר למצוא את המאמר הזה, שימח אותי למצוא עוד שותפים לרעיון. תודה אופק.

אבל לרעיון הפוליאמוריה (המינית, אני מתכוונת), אני עדיין לא מתחברת. זה בהחלט לא היה אחד הצרכים שהביאו אותי לפתח את הרעיון של המגורים בשבט.

וואוו - עוד מקום שאפשר לדבר על פוליאמורי וגם בארץ
אני מנסה שנים ליצור קהילה של חסידי הפוליאמורי
האתר שלי (מקדש האהבה) משובש כעט אבל אפשר לראותו בחלקית - http://tolsite.org

יש כתובת חדשה לבלוג שלי
http://myspace.com/polytempleoflove

הבעיה העיקרית שלי עם רעיון השבשבט (למרות שגם אני אהבתי אותו אצל היינליין) וגם עם רעיון הפוליפידליה היא, שברגע שמתחילים מזוג (כמו שרוב המשפחות המרובות מתחילות) צרוף אדם נוסף דורש התאמה טובה לשני בני הזוג ולאדם הנוסף. להמשך ההתרחבות, צריך התאמה לארבעה, חמישה ויותר אנשים. לקח לי שנים וכמות אדירה של מזל כדי למצוא את אישי המיוחד, שמתאים לי מאוד. הטעם שלנו בגברים ובנשים שונה מאוד בדרך כלל, ואם אנחנו כבר מוצאים מישהו/י ששנינו מחבבים או מתחילים לאהוב, אז בד"כ הם לא פולי.
לא הייתי רוצה לחיות עם אנשים שלא לגמרי מתאימים לי בשם האידאולוגיה או הנוחות. והסיכוי למצוא א/נשים בוגרים שמתאימים לשנינו נראה לי קלוש מאוד, למרות שעינינו ממשיכות להיות פתוחות לכל כיוון.
איך עושים את זה? יוצאים לדייטים משולשים?

לדעתי בשלב זה הרוצים להשתלב בשבשבט ברצינות הם חלוצים נדירים עם אורחות חיים שונות. אני מניחה שכשלב ראשון עלינו צאת מהארון באופן מוחצן יותר כדי להחשב פחות מוזרים, אחרי זה ליצור מעגלי תמיכה מוצקים יותר לפוליאמוריה בכלל, ובתוך המעגלים האלו תהיה סבירות גבוהה יותר למצוא מועמדים מתאימים לשבשבט.

יש התארגנות בתל-אביב ראו http://poly.8ln.org

בדיוק, יצירת מעגלים. גם כאן באתר זה מקום טוב. צריך לדעת איך לעשות את זה. הזוגיות של רב האנשים במשבר, גם אם מצאו איזשהו מאזן או דיכוי עצמי ששומרים על שלום-בית על חשבון האור הפנימי ולכן גם על חשבון אהבה.

דייטים משולשים זו אופציה סבירה, הבעיה היא שכנראה דרושה יותר מהתאמה טובה, במקרה שלי אני דורשת אהבה, ועדין מתלבטת בנוגע להתאהבות. שתיהן קשות ליצירה, לפחות אצלי. עוד בעיה היא המקום בחיים, מפעם לפעם אני פוגשת אנשים מדהימים ומבטיחה לעצמי לבחון את זה שוב עוד שנתיים, ולגלות עם המשכנו להתקדם לאותו הכיוון. זה ממש לא ברור.

אני חוששת שמה שדרוש לפני הכל זו הבחירה להיות גלויה, לספר לעולם ולי מה אני מחפשת, ואז לראות מה צץ אחרי שאני מנקה את כל אותן פניות שבוחרות להבין אותי לא נכון. ואז חשוב גם להיות פנויה להכיר ולחוות. וכך לאט לאט, ממש לאט, מגיעים אותם האנשים שגורמים לי לתהות מה יקרה עוד שנתיים או שלוש, כשאני אהיה פנויה קצת יותר, או אולי מה יקרה עוד חצי שנה, כשעולם יפתיע אותי.

אוהבת
אלה

שמחתי לקרוא ולגלות שאיני היחיד שחושב שצורת חיים שיבטית עשויה להתאים מאד לחברה המודרנית.
(למרות שאני סבור שיהיו בה פרטים שלא יחיו באושר).

משאלת ליבי היא לגלות פורום עברי פעיל לפולי.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם, לצורך כתבת מגזין בנושא "משפחות מורחבות", אני מחפשת הורים שבחרו שלא לגדל את ילדיהם לבד, אלא כחלק מקבוצה או שבט. המטרה בכתבה היא להציג את צורת החיים הזו ואת היתרונות שבלגדל ילד בחברה. אשמח לשמוע ממכם במייל [email protected] תודה רבה מראש!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני מבין שהנושא קצת קפא לו בכמה השנים האחרונות בעמוד הזה וחבל.
אחרי שקראתי את היינלין לפני שנים רבות חשבתי ש״משפחה קווית״ זה משהו בעתיד הרחוק אבל עכשיו בתוך משפחה משלי זה נראה טבעי וברור לשנינו (לי ולבת הזוג) שזה אבסורד שלא להיות בשבט והצורך בלהפקיר את הילדה עם איזו מטפלת זבת חוטם או אפילו בגן (עד שמצאנו גן שהרגשנו בנוח להשאירה שם - כמעט 30 גנים נבדקו ונפסלו)..
בכל אופן, אנו בדיוק מדשדשים במקום בו אנו רוצים להרחיב את המשפחה מהצד של המבוגרים ותוהים כיצד לעשות זאת.
בדיוק כפי שהועלה -איך מוצאים את התמהיל של מי שיתאים לנו לא רק מול כל אחד מאיתנו אלא גם מולנו בדינמיקה זוגית.
קראנו הרבה חומרים בנושא ניהול מערכות יחסים מרובות (יכול להפנות לקישורים שונים) ובסופו של דבר, ברור שצריך לקפוץ למים כדי לא להישאר רק בתאוריה, רק שאין איזה מקום מסודר לזה..
כל אתרי ההיכרויות למיניהם מכוונים לזוגות או לדברים שלא מעניינים אותנו של דברים ללא מחוייבות ואילו הפוליאמורים הם בעיקר בחו״ל (בארץ לא מצאתי דבר).
מבחינתנו, הצטרפות לשבט שלנו זה מחוייבות לכל דבר אחרי תהליך של היכרות, בירור התאמה והתקרבות. לא משהו שאחרי תקופה מסויימת אומרים ״זהו, היה נחמד יאללה לדבר הבא״. במיוחד אם יש ילדים ורוצים עוד.
כמו במערכת יחסים אמתית, נדרשת השקעה ועבודת עומק.
ולא, המטרה אינה ״מין בשלישייה״ או דברים כאלו.

אנו גם מדברים על האפשרות התאורטית של למסד את השבט במסגרת של עמותה לכל דבר כך שיהיה לה מעמד משפטי בפני עצמה כמו גם הפורמליות שבעצמה יכולה להגביר את המחוייבות ולהציב חזון ברור ומוגדר יותר של למה אנחנו ביחד ואיך המשפחה הזו אמורה להיראות (אולי גם איזה coat of arms נחמד).

אחרי כל הראמבלינג הזה של 2 לפנות בוקר, אפשר לראות את הודעתי כסוג של ״קול קורא״ למתעניינים בלשתף מתובנותיהם ו/או לנסות לחבר בינינו לבין מתעניינים/ות פוטנציאליים/ות.
משהו שיזיז את הדיון הזה קדימה.

אפשר לפנות לכתובת הבאה במיוחד אם יתעדכן פה משהו ואפספס:
privacyunmatched
בג׳ימייל