קראתי עכשיו סדרת מאמרים מפורטת למדי על ההסטוריה של החינוך הביתי בארה"ב:

1. Part 1: A Homeschooler's History
2. Part 2: Influences
3. Part 3: 1990-1992
4. Part 4: H.R.6

שני דברים מעניינים במיוחד מצאתי שם, שקשורים לדיון על אירגון לחינוך ביתי. הראשון מדבר על הפיכת החינוך הביתי לחוקי במפורש:

I have always found it intriguing that our rights and freedoms as homeschoolers were not won by political activism, nor by running for office or the amazing power of whatever kind or getting legislation passed through state legislatures. Our rights and freedoms were won by the courage of parents who were willing to take responsibility for their children, even when to do so meant they must suffer. They were willing to go to jail, to go through years and years of litigation, to work within the existing framework of laws to pursue theit rights as parents to raise their children as they saw fit.

(כלומר, ההישגים בתחום המשפטי נעשו על ידי משפחות בודדות ולא ע"י אירגונים).

הדבר השני הוא בעצם כל החלק הרביעי, שמדבר על הנזקים שארגונים כאלה גרמו, בין השאר בגלל הצורך של אירגון להצדיק את קיומו גם על חשבון האנשים שהוא לכאורה אמור היה לשרת.

זה כנראה מאד תלוי מה קוראים
על פי הבנתי, וגם אני קראתי קצת, מי שקידם את העניינים באמת היו אירגונים ודווקא נוצריים
היום חלר ניכר מארגוני החינוך הביתי הם נוצריים ביסודם אבל אין להם בעיה לצרף אליהם חברים מכל המגזרים
לא ידוע לי נזק
אני יודעת שאנחנו נעזרים פה ע"י ארגון מקומי - גם הוא נוצרי.
אני חושבת שכמו בכל מצב, יש דיעות שונות וגישות שונות
וההסטוריה מוז ומתמיד הייתה נושא לפרשנות

אריאלה, תקראי. ובשביל דעות יותר נחרצות על איך שארגונים נוצריים מסויימים ניסו להשתלט על תנועת החינוך הביתי ולקחת לעצמם את הקרדיט, תקראי את Homeschooling Freedoms At Risk:

1. hsinfo]Homeschooling Freedoms At Risk far1[/po].html by Mark and Helen Hegener
2. hsinfo]Freedoms Responsibilities And The 'Four Pillars' far2[/po].html by M. Larry Kaseman
3. hsinfo]Homeschooling Rights and Responsibilities: Are We Losing Them?; Bitter Pill-ars To Swallow far3[/po].html by Becky Olson; Linda Dobson
4. hsinfo]Letters from acrros the US far4[/po].html

יונת , אקרא ואז נמשיך לדבר.

יונת, קראתי.
על פי הבנתי המאבק המתואר בהם מתייחס א. לתקופה שאחרי אישור החוק לחנוך ביתי בכל ארה"ב.
ב. לא מדובר על כך שלא צריך להתארגן, להיפך, מדובר הרבה על הצורך להתארגן אבל ברמה של כל מדינה בלי התערבות חיצונית.
ג. אין ספק שבארגון יש גם סכנה שאנשים יתפסו לעצמם כוח על גב הארגון וכו' אבל... השאלה היא האם הפתרון הוא באמת להשאר ברמה של יחידים שכל אחד עובר מחדש את כל מסע היסורים או פשוט מסתתר, לי באופן אישי יש בעיה עם זה.
בכל מקרה מעניין אותי השלב שלפני היות החוק בארה"ב ומה היו התהליכים שפעלו אז...
אם יש לך מאמרים.

אריאלה
שכל אחד עובר מחדש את כל מסע היסורים או פשוט מסתתר... למה מסע יסורים? מסע היסורים האמיתי, לפחות למיטב זכרוני היה להסיע את הילדים לבית הספר וחזרה. לעומת הייסורים שבשליחת הילדים החוצה, כל "טרטור" ממסדי-חיצוני הוא פיקניק ביום אביב.
ומה עניין ההסתתרות, מי מסתתר? דווקא מפני התארגנות וארגונים מתקיימת הסתתרות. כאן, במקרה הזה, שוב, הסיבה להסתתרות (או האינטימיות המתבקשת) נובעת מכך שהחינוך הביתי הוא מעשה פרטי. ארגון נתפש כמאיים על המעשה הפרטי והפיכתו לציבורי. מכך נזהרים באופן טבעי מי שאינם מעוניינים להניח את חינוך ילדיהם ל"הלאמת" ארגון זה או אחר.

ראי, כל משפחה שהולכת בדרכה ומתעמתת עם הממסד על פני נלחמת בו, מתעמתת מלשון עמיתים, כלומר מגיעה לדיון בשאלת החינוך "בגובה העינים" עם הממסד, סוללת בהכרח את הדרך לשינוי תודעת הממסד ומקלה בהכרח את הדרך לבאים אחריה.
הקשיים האמיתיים של החינוך הביתי לעולם אינם נובעים מבחוץ, הממסד או השכנים או המשפחה. הקשיים נובעים מהסתגלות והטמעת רעיון החירות והעצמאות העולים מהחיים בבית ובמשפחה. לכשאלה נלמדים ונפתרים (תהליך מרתק וכדאי - על פי נסיוני) הרי שה"חוץ" זה "כסף קטן.

אריאלה,

א. החינוך הביתי היה חוקי ברוב ארה"ב גם בלי שינויי חקיקה. מה שהבהיר את החוקיות שלו היו כמה פסקי דין תקדימיים כמו Yoder. במשפטים שבהם ניתנו פסקי הדין האלה לא היו מעורבים ארגונים מקומיים או ארציים - אלו היו משפחות בודדות שעמדו על זכויותיהן.

ב. אמנם לא מדברים שם באופן כללי על בעד או נגד להתארגן, אבל זה מדגים חלק מהסכנות של אירגון. במיוחד את הסכנה שהוא ישרת את עצמו, כלומר שהעובדים בו יעשו דברים כדי להצדיק את קיומם ומשכורתם גם אם זה לא לטובת מי שהאירגון אמור לשרת.

ג. אנחנו לא "נשארים ברמה של יחידים" (אנחנו מכירים אחד את השני ויוצרים קשרים) וכמעט אף אחד מאיתנו לא עבר "מסע ייסורים" (חוץ מאלה שפנו למשרד החינוך לבקש אישור). וכפי שאת רואה כאן, אנחנו לא מסתתרים, וחלק גם הופיעו בכלי תקשורת עוד יותר המוניים.

אני עדיין לא רואה את הערך הנוסף שאירגון ייתן על פני המצב הנוכחי.

לגבי סקירה של המצב בארה"ב לפני שינויי החקיקה, זה בחלק הראשון של הסקירה ההסטורית, החל בעמודים 5-6 (תחת הכותרת How Homeschooling Freedoms Were Won). אם את רוצה יותר פירוט, חפשי את הספר Family Matters - יש שם פרק על זה.

ליונת וצפריר
אני באמת מרגישה כאילו או אני מגזימה, או אתם ממעיטים.
אם לשפוט מהסיפור האחרון, של נאווה ודבריה כאן בפורום, לא נראה לי שזה היה קל כל כך.
אם להתייחס לקטע האישי שלנו, הוא היה התנסות מעניינת -כן, מלמדת ומחזקת - כן
אבל להגיד שזה היה קל ופשוט? להפוך מאזרח "מכובד" בקהילה לעובר חוק? זה היה רחוק מפשוט
לצערי במקום שבו גרנו אי אפשר היה פשוט לא לשלוח את הילדה לביה"ס מבלי להיכנס לעימות.
אני מאמינה שיש גם אחרים שעבורם ביקור של קצין ביקור סדיר וצורך להגיע לפסיכולוג וכו' זה לא בדיוק - פיקניק.
ולא תמיד קיימת האפשרות להימנע מעימות אלא אם כן אני ממש לא מבינה במה מדובר כאן

קיראו:
immoral homeschooling requirements in their town of Waltham
This family has been resisting for several years now the efforts of the state to control their homeschooling program

“Support Educational Freedom”
http://www.educationalfreedom.com/pages/bryant.html

Bryants lose court battle: Social Service now guardian of Waltham children inlocal] homeschooling case regional[/po]/waltbryants12142001.htm

אריאלה,
נו, אז מגיעה קצינת ביקור סדיר.
ואפילו נפגשים עם פסיכולוג.
ואפילו עם מנהל המחוז.

ובגלל שהם בוטים (נניח שהם ממש בוטים) צריך להתעמת אתם ולנסות לא להעלב.

זה מסע יסורים?
זה כל כך נורא?

הרי בסופו של דבר אין מצב שבו מישהו חוייב בכוח לשלוח את ילדיו למערכת החינוך.

זה חלק מהחיים, חלק מהעניין, ואי אפשר לעקוף את החלק הזה.
מנסיוני האישי, זה הרבה פחות נורא מלעמוד בתור בבנק או בדואר.

זה מה אמרתי: ישרא בלוף

שאלה:
נגיד אני לא שולחת את הילדה לכתה א'.
אחרי כמה זמן דופקת לי בדלת קצינת ביקור סדיר?
והיא שואלת אותי למה הילדה לא רשומה לבית הספר ולא הולכת?
ו...????
ומה אומרים לה? אנחנו מעדיפים לחנך את הילדה שלנו בעצמנו?

כשהייתי בכתה ד' או ה' החסרתי המון בביה"ס כי הייתי "חולה" (ניצלתי כל נזלת הכי קטנה להוציא שלושה גימלים מרופאת המשפחה. אבא שלי אמר באותה תקופה ש"חבל שיש חוק חינוך חובה. הייתי מלמד אותך יותר טוב בעצמי" - ציטוט מילולי). יום אחד צלצלו בדלת, ומישהי דיברה ארוכות עם אמא שלי. היא באה לבדוק מה קורה שהילדה חולה כל הזמן - אולי אנחנו חיים באוהל או משהו כזה... אולי זו היתה קצינת ביקור סדיר.

אה, נאוה הלכה להשיג מהם אישור. כלומר: דרשה מהם להיות אקטיבים בעדה.
צפריר מדבר על מצב הפוך: המחנכים בבית פסיביים ביחס למערכת. לא דורשים ממנה כלום. כשהיא מגיעה, מדברים איתה נקודתית, לא דורשים כלום. המערכת לא צריכה לעשות כלום - רק להיות גם היא פסיבית לגבי המחנכים בבית ו"לרדת" מהם. לטענת צפריר, גם למערכת אין אינטרס לבזבז את זמנה ומשאביה סתם על עקשנים מתוך אידיאולוגיה, וכשהיא קולטת שבזה מדובר (ולא באיזה פושעים מזניחים), היא פשוט מוותרת עליהם.
תקנו אותי אם אני טועה.

בשמת, זה קרה לכמה משפחות (ביקור בלתי צפוי של קב"ס ולפעמים גם מפקחת). חלק קיבלו אישור במקום. לחלק אמרו לבקש אישור, ונדמה לי שיש כאלה שאפילו עשו את זה. לא שמעתי על מישהו שנאלץ לשלוח את ילדיו לבי"ס בגלל ביקור כזה. אבל אולי מישהו אחר יודע ומוכן לספר?
אה, וזה קרה למשפחה שמוזכרת ב-מסע הייסורים לקבלת אישור לחינוך ביתי (אלה שהפקידים אמרו שהילדים יצאו אנאלפביתים...) ובאמת תבעו אותם והם הפסידו במשפט. ומיד אחר כך קיבלו אישור... (כמובן, זה היה לפני כחמש שנים ומאז דברים השתנו.)

אשמח מאוד לשמוע מאנשים שזכו לביקור פתאומי כזה:
מה אומר הקב"ס כשהוא דופק בדלת?
מה אומרים לו ההורים?

בשמת,
ראשית, נדמה לי שעל פי החוק אסור לקצינת ביקור סדיר לבוא במפתיע. ועובדי הממסד המדיני מחוייבים לחוק הרבה יותר מהאזרח הפשוט, אני מניח שאם מישהו ידווח עלייך שאת מתעללת בילדתך ימצא החוק שמתיר ביקור פתע.
בכל מקרה, במידה וקצין ביקור סדיר היה בא במפתיע אלי, הייתי אומר לו בנימוס (אך בתקיפות) שאין לי כרגע פנאי בשבילו, וקובע פגישה נאמר בעוד שבוע.
אז, כאשר את מוכנה לפגישה העניין הרבה יותר פשוט.
ניתן להסביר, שוב, באדיבות אך בתקיפות, מהי דרכך, מדוע בחרת בה ולהגיש לנציג הממסד מכתב מנומק שמבקש אישור לחינוך ביתי.
מכאן, העסק יתחיל להתגלגל בדרך המקובלת.
אין מה לחשוש, החשש האמיתי הוא של הממסד. הרי זה ברור מאליו שהמדינה אינה מעוניינת להגיע עם הנושא הזה לבג"ץ, מכיון שעורך דין מתחיל יעשה מהמדינה חוכא ואיטלולא בבית המשפט.
בקיצור, אדיבות ותקיפות.

ובאשר לניתוח דרכינו הפרטית בהחלט.
ניתן לראות בנו פורעי חוק.
עם זאת במקרה שלנו מי שהפר את החוק זה משרד החינוך אשר התעלם במשך שנתיים מפניותנו להסדרת עניין החינוך הביתי. לאחר מכן, נפגשנו עם הפונקציה הממונה על הנושא דאז, שוחחנו וקבלנו הסכמה בעל פה, או אם תרצו הסכמה שבשתיקה לדרכנו.
מכאן, במידה ונואשם בכך שאנו פורעי חוק בבית המשפט, האשמה זו עשויה להיות חרב פיפיות בעבור המאשים.
מעבר לכך, איננו ממליצים להתעלם מהרשויות או "להנמיך פרופיל". הרי אנו עצמנו הופענו בעניין זה בכל המדיות האפשריות (למעט בתיאטרון הרומי), מעולם לא התחבאנו מאף אחד.
שוב, אין מה לפחד, אין ממי לפחד, אלא אם כן הדברים לא נעשים באופן שלם. מבפנים.
פעם אמרנו בשיחה כלשהי שהחינוך הביתי לא נבחר על ידינו כאופציה אחת מיני רבות, הוא התממש מ חוסר ברירה. איננו יכולים לנהוג אחרת.

מתוך כתבה בעיתון על חשיבות החיסונים, משנת 1943 בארה"ב:

"The newborn baby naturally leads a sheltered existence. So does the child up to age of 5 or 6. He makes contacts from outside his family circle, but relatively few. But when school starts he goes into a room with all sorts of new people..."

שלום בשמת
מה שלומך?
אני מחפשת חומר כתוב על המעבר ההיסטורי של החברה מחינוך ביתי לחינוך במסגרות. מתוך הנחה שבעבר הלא מאוד רחוק כל הילדים היו מתחנכים בבית ומתישהו נעשה מעבר לחינוך במסגרות. מתי זה התחיל? למה בעצם? מי היו ההוגים, יוזמים ומבצעים של הרעיון הזה? את מי הוא שרת? איך נבנתה האידיאולוגיה סביבו?
האם את יכולה להפנות אותי למאמרים או ספרים בנושא? האם יש משהו בעיברית ?
תודה רבה מראש @}

אני מחפשת חומר כתוב על המעבר ההיסטורי של החברה מחינוך ביתי לחינוך במסגרות
מה שאני ממליצה לך לחפש: חומר על התחלת בית הספר המודרני. בניסוח הזה, קל מאוד למצוא חומר.
מקום להתחיל בו: כל מה שקשור למושג הילד ולאריאס בספר "מעשה ילדות: מבוא לפואטיקה של ספרות ילדים" (למשל, בספריית האוניברסיטה הפתוחה, בחנות הספרים "למדא" של האוניברסיטה הפתוחה, ובוודאי גם בספריות אוניברסיטאיות אחרות, ואולי גם בדיונון ובחנויות ספרים אוניברסיטאיות אחרות).

תודה @}