על ידי סמדר_נ* » 26 דצמבר 2004, 16:47
עודד, אני מתייחסת לנושא השני שהעלית -- דרכי שכנוע.
אני מרגישה קצת לא נוח מהניסוח הזה. לא מבחינה ערכית (עליה אין לנו כלל מחלוקת, וגם ביקשת לא לדון בה כאן), אלא מבחינה רגשית.
נראה לי שכשאתה מדבר איתה, רצוי, ראשית, להקשיב לה. בעיקר כדי להבין מדוע כרגע היא מתכוונת לשמור את ההריון הזה.
הרי יש להניח שהעובדות הרפואיות ידועות לה לפחות כמו שהן ידועות לך. היא מן הסתם יודעת גם שאם חלילה תמות בלידה, הילד שעליו רצתה כל כך לשמור יגדל ללא אם. אם זה לא "עובד" עליה, אני לא מצליחה לחשוב על שום נימוק שיחדש לה משהו.
וזה מחזיר אותנו לשאלה למה היא רוצה בכל זאת להישאר בהריון הזה. אני מניחה שזו נראית לך בחירה מאד לא רציונלית, לפחות על סמך מה שאתה יודע כרגע. אבל כשההריון מתרחש ממש בתוך גופך -- דברים לפעמים נראים אחרת, וצורת ההסתכלות שונה. ואני מדגישה -- שונה, לא פחות תקפה או נכונה.
אני הולכת לכתוב משהו שמאד לא מתאים לאישיותי האתרית, אבל ייתכן שיש לה איזו תחושה פנימית, פיסית, רגשית -- שאומרת לה שהיא תוכל לשמור את ההריון הזה, למרות האנמיה הקשה. היא לא תוכל להסביר או להוכיח לך את זה -- אבל זה לבדו לא אומר שהיא טועה.
כמובן, אתה יכול לומר את דעתך. רק היזהר לא לגלוש לווכחנות או לשיפוטיות, כי היא ממש לא צריכה את זה עכשיו. על פני להוכיח לה באותות ובמופתים איזו שטות איומה היא עושה -- נסה להיות קשוב אליה ואל תחושותיה, ואל תבטל אותן כלאחר-יד. הן רלוונטיות מאין כמותן.
בכל מקרה, שיחה עם מישהו תומך ולא שיפוטי יכולה יותר להביא אותה להחלטה שבאמת נכונה לה, על פני שיחה עם מישהו שבא עם עמדה מוצהרת מראש.
עודד, אני מתייחסת לנושא השני שהעלית -- דרכי שכנוע.
אני מרגישה קצת לא נוח מהניסוח הזה. לא מבחינה ערכית (עליה אין לנו כלל מחלוקת, וגם ביקשת לא לדון בה כאן), אלא מבחינה רגשית.
נראה לי שכשאתה מדבר איתה, רצוי, ראשית, להקשיב לה. בעיקר כדי להבין מדוע [u]כרגע היא מתכוונת לשמור את ההריון הזה.[/u]
הרי יש להניח שהעובדות הרפואיות ידועות לה לפחות כמו שהן ידועות לך. היא מן הסתם יודעת גם שאם חלילה תמות בלידה, הילד שעליו רצתה כל כך לשמור יגדל ללא אם. אם זה לא "עובד" עליה, אני לא מצליחה לחשוב על שום נימוק שיחדש לה משהו.
וזה מחזיר אותנו לשאלה למה היא רוצה בכל זאת להישאר בהריון הזה. אני מניחה שזו נראית לך בחירה מאד לא רציונלית, לפחות על סמך מה שאתה יודע כרגע. אבל כשההריון מתרחש ממש בתוך גופך -- דברים לפעמים נראים אחרת, וצורת ההסתכלות שונה. ואני מדגישה -- שונה, לא פחות תקפה או נכונה.
אני הולכת לכתוב משהו שמאד לא מתאים לאישיותי האתרית, אבל ייתכן שיש לה איזו תחושה פנימית, פיסית, רגשית -- שאומרת לה שהיא תוכל לשמור את ההריון הזה, למרות האנמיה הקשה. היא לא תוכל להסביר או להוכיח לך את זה -- אבל זה לבדו לא אומר שהיא טועה.
כמובן, אתה יכול לומר את דעתך. רק היזהר לא לגלוש לווכחנות או לשיפוטיות, כי היא ממש לא צריכה את זה עכשיו. על פני להוכיח לה באותות ובמופתים איזו שטות איומה היא עושה -- נסה להיות קשוב אליה ואל תחושותיה, ואל תבטל אותן כלאחר-יד. הן רלוונטיות מאין כמותן.
בכל מקרה, שיחה עם מישהו תומך ולא שיפוטי יכולה יותר להביא אותה להחלטה שבאמת נכונה [b]לה[/b], על פני שיחה עם מישהו שבא עם עמדה מוצהרת מראש.