על ידי נשמה* » 09 ספטמבר 2008, 10:47
מזל טוב למזדהה!! בהצלחה!!
תודה לציוניוני הדרך, ובהצלחה עם הגעה להסכמה עם בן הזוג. למה הדברים האלה לא יכולים להיות פשוטים...
שיחה ממתינה, שתהיה המתנה קלה וגם לך (ואני חוזרת על עצמי היום...) בהצלחה (-:
מה איתי?
אני מתחילה לחשוב שאין כלום. מקבלת את זה, אבל אני יודעת שביום שאקבל מחזור- אם אקבל מחזור- אהיה מאוכזבת ועצובה. ככה היה בחודש שעבר. אחרי יום יומיים זה עבר. ואולי החודש זה יהיה אחרת, ולא אהיה עצובה.
לפני כמה חודשים, כשהתחלנו לנסות, רק אז התחלתי להבין, כמה המצב הזה של הנשים בעולם הוא מטורף. להסתובב שבועיים ויותר בלי לדעת אם את בהריון. להיות בהמתנה. וזה אצל - אני מאמינה - רוב הנשים. אולי יש כאלה שמצליחות לקחת את זה בלי לחשוב על זה בכלל. אני חושבת שהרוב, אלה שעושות את זה במודע, מסתובבות עם מודעות פנימית אישית כל הזמן, שלא קשורה לשום דבר בחיים שלהן מלבד השאלה הקריטית הזאת, שיכולה לשנות את כל החיים שלהן, אבל בינתיים צריכות להמשיך הכל כרגיל, כלפי חוץ. ככה, פתאום הבנתי, עוד נדבך ב"להיות אישה".
ואין משהו שבאמת אפשר לעשות, חוץ מדמיון (מודרך או לא) ולבקש ולהתפלל, אבל מצד שני גם כל הזמן כדאי לשחרר ולקבל את מה שיהיה או לא יהיה.
כאילו, גם אם תהיי האישה הכי פעילה, אסרטיבית, מתוכננת, מסודרת בעולם, עדיין יש מקום שעליו אין לך שום שליטה. ואת צריכה לקבל את זה, ולהמתין, וסבלנות... במשך שבועיים, ואף יותר!
יום תשיעי להמתנה (מתוך 16. החלטתי לחכות 16).
מזל טוב למזדהה!! בהצלחה!!
תודה לציוניוני הדרך, ובהצלחה עם הגעה להסכמה עם בן הזוג. למה הדברים האלה לא יכולים להיות פשוטים...
שיחה ממתינה, שתהיה המתנה קלה וגם לך (ואני חוזרת על עצמי היום...) בהצלחה (-:
מה איתי?
אני מתחילה לחשוב שאין כלום. מקבלת את זה, אבל אני יודעת שביום שאקבל מחזור- אם אקבל מחזור- אהיה מאוכזבת ועצובה. ככה היה בחודש שעבר. אחרי יום יומיים זה עבר. ואולי החודש זה יהיה אחרת, ולא אהיה עצובה.
לפני כמה חודשים, כשהתחלנו לנסות, רק אז התחלתי להבין, כמה המצב הזה של הנשים בעולם הוא מטורף. להסתובב שבועיים ויותר בלי לדעת אם את בהריון. להיות בהמתנה. וזה אצל - אני מאמינה - רוב הנשים. אולי יש כאלה שמצליחות לקחת את זה בלי לחשוב על זה בכלל. אני חושבת שהרוב, אלה שעושות את זה במודע, מסתובבות עם מודעות פנימית אישית כל הזמן, שלא קשורה לשום דבר בחיים שלהן מלבד השאלה הקריטית הזאת, שיכולה לשנות את כל החיים שלהן, אבל בינתיים צריכות להמשיך הכל כרגיל, כלפי חוץ. ככה, פתאום הבנתי, עוד נדבך ב"להיות אישה".
ואין משהו שבאמת אפשר לעשות, חוץ מדמיון (מודרך או לא) ולבקש ולהתפלל, אבל מצד שני גם כל הזמן כדאי לשחרר ולקבל את מה שיהיה או לא יהיה.
כאילו, גם אם תהיי האישה הכי פעילה, אסרטיבית, מתוכננת, מסודרת בעולם, עדיין יש מקום שעליו אין לך שום שליטה. ואת צריכה לקבל את זה, ולהמתין, וסבלנות... במשך שבועיים, ואף יותר!
יום תשיעי להמתנה (מתוך 16. החלטתי לחכות 16).