הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

שליחת תגובה

יש קשר הדוק בין שכל ישר ודרך ארץ.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלונית_אלמונית* » 04 מרץ 2024, 02:43

בסיבוב צפייה שני בסופרנוס עם הבן זוג שלי, השיחות עם הפסיכולוגית שם ישר הקפיצו לי את הדף הזה שנהגתי לבקר בו הרבה בעבר.
תמיד כיף לחזור :)

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי חוויה_דומה* » 15 יוני 2020, 12:51

איילת ,אייך ? נעלמת והשארת קהל סקרנים .בואי ועדכני אותנו

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אלמונית.* » 17 ספטמבר 2019, 08:07

שלום לכולם, לאילת ולמשתתפי הפורום.
אמנם עבר עשור מאז ההודעה שכתבה אילת ועדיין אפשר להרגיש את הכאב שפילח את הלב ונגע בכל בנימייך.
גם אני הייתי בטיפול פסיכולוגי שהלך והסתבך אחרי מקרה אחד שכנראה חצה את הגבולות עבור המטפלת שלי ובניגוד לשאר הפעמים שהצליחה להכיל אותי ולקבל אותי כפי שאני, החליטה לשים סוף.
לצערי, לא רק שלא הייתה פגישת סיום והיא שתקה לאורך כל אותה פגישה וגבתה ממני מחיר מלא על השתיקה שלה, גם חשבה להפנות אותי לטיפול המשך אינטנסיבי כאילו שאני לא עושה שום דבר בחיי.
אני אישה פעילה, מתפקדת במובן המלא של המילה, עובדת, מתאמנת חמש, שש פעמים בשבוע, מתנדבת, עוזרת לחברות ולחברים, אישה רצינית, אקדמאית (הרבה מעבר לתואר ראשון), בעלת אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, גם רגשית וגם קוגנטיבית.
אשמח לפרט אם יהיו מעוניינים בכך.
אין ספק שהטיפול הפסיכולוגי התיר בי צלקות, חוסר אמון במערכת ובכלל להמשיך להיעזר.
אני מבינה שיש חשיבות כשצריך אבל כשזה גולש למקומות לא נכונים לרוב מי שמשלם את המחיר הוא המטופל, הן מבחינה כלכלית והן מבחינה נפשית.
כנראה שלא כולם בנויים וזקוקים לטיפול פסיכולוגי.
עצוב.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני_אלמונית* » 21 ינואר 2016, 01:38

קראתי רק דף זה, הסתבכתי גם אני עם הפסיכולוגית שהיתה לי.
פחות חמור מהמתואר בדף זה אך מרגישה פגועה, נטושה, המומה...
האם יש לי אפשרות לבקש לראות את התיק שלי אצל הפסיכולוגית לשעבר שהיתה לי?
לא חשוב לי לתבוע (אין לי קייס) חשוב לי בעיקר להבריא ולחזק את עצמי, אך סקרנית לדעת איזה רישום היא עשתה עלי ואיך היא מבינה את מצב העניינים שהתדרדר בשנה האחרונה (בסה"כ יותר משנתיים של טיפול).
בכל אופן ההרגשה שלי היום היא שלא ארשה לעצמי שוב חשיפה בטיפול פסיכולוגי, מרגישה שהמחיר (הרגשי) בסוף גבוה מדי ולא שווה את זה.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי היאני* » 10 אוגוסט 2012, 23:55

אילת, את עדיין פה לפעמים? קראתי עכשיו את שלושת הפרקים... וואו

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי עורכת* » 22 יוני 2012, 14:33

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי ג'ינ_ג'ית* » 09 פברואר 2010, 23:48

ג'ינג'ית כשמך כן את- לא מותרת. אבל- אני חושבת שבשדה של עורכי הדין, הסיכוי שלה גדול על שלי.

אוקי. רק לשם ההבהרה.
אני נתקלתי בלפחות 3 מאבקים מטורפים, בנפשי, מול מוסדות, שניים מהם נגעו לחיים ומוות (לא שלי) האחד בענייני עבודה ובשלושתם נאבקתי חלקית.

בכל נקודה בשלב ניסיתי להעריך מול מה אני עומדת, מה היכולת שלי והאם מה שאני אמורה להוציא מעצמי במאבק - יהיה שווה את התוצאות הטובות או הרעות.
בשלושת המקרים ויתרתי יותר מוקדם ממה שציפיתי. כשעמדתי מול מוסד עם סוללת עו"ד וכו' - נלחמתי עד נקודה מסויימת ואז ויתרתי. כשעמדתי מול סיטואציה שאחרי מאבק ממושך בעניין הבנתי שנפשית ופיזית היא גורמת לי לשקוע - ויתרתי. זה לא היה קל, זה עלה לי בדמים, המאבק והויתור.אבל צריך להבין שלהאבק מול חולרות מצריך קצת הרבה יותר משאבים פיזיים, חומריים, נפשיים, סביבתיים וזמן.

כך שאני לא חושבת שלהתאבד על מטרה צריך בכל מקרה. לכן שכתבתי לך בהודעה למעלה שחלק מלהתגבר זה להבין שלא תמיד הטובים מנצחים ושאפשר לשרוד את זה ולהמשיך לחיות.

מצד שני, לא ציינתי את כמות המאבקים שניהלתי ולא ויתרתי בהם, מאבקים חשובים שהלכתי איתם עד לבכירים במערכת הצבאית או במערכתה רפואית והצלחתי.

כלומר אין שחור לבן. יששצריך וחשוב להילחם ויש שנלחמים חלקית או בכלל לא.

גם הרעיונות שציינתי למעלה הם לא המלצה. את שאלת מה המכתב אומר ואיפה הוא מעמיד אותך, הפרשנות שלי היא שהוא מצריך תגובה מצידך. זו הפרשנות שלי בתור אחת שכבר התעסקה עם ענייני עו"ד וכו'. זה לא אומר שזה השלב הבא מבחינתך, לא המומלץ או ההכרחי. זו רק פרשנות.

אגב, גם העובדה שהדף הזה מעורר הרבה תגובות, עניין, דעות, אמוציות ומה לא - מצביעה על כך שהיום את עוברת את המאבק החיצוני הזה בצורה שלו (מול מטפלת) אבל רוב האנשים בשלב כזה או אחר בחייהם נתקלים בחוסר צדק משווע, בזוועות, בטראומות, בעלבונות, בכאבים - האחד נבגד ע"י בן זוג, האחר לקה בנכות כתוצאה מרשלנות רפואית, אחד נעקץ ונגנב ע"י שותפו במיליונים, האחר פוטר שלא כדין, הרביעי נתבע בבית משפט על לא עוול בכפו והרביעית אכלה קש ממטפלת.

אלה החיים.


ואני כותבת לך את כל זה על מנת שתצאי מהמיתוס הזה שיש שנאבקים על נפשם או שאת צריכה להיות כזו, או שאם את אל מוצאת מנוח כרגע לא תמצאי גם בעתיד.
תאמיני לי שדברים מיטשטשים. נרגעים. העלבון והכעס לא יעברו גם אם תעמידי אותה מאחורי סורג ובריח והגאווה שלך תשתקם ליומיים לא יותר. מה שכן ישכיח וירגיע זה הזמן והטיפול שלך בעצמך.

בלי כל קשר, חשוב שתעשי מה שמרגיש לך נכון ביחס למכתב, לעצמך, להבנה של איךא ת רוצה לסגור את הדברים כרגע או שיש לך עוד דרך מולה. אבל קחי בחשבון שכאן הנחישות והאנרגיות וכו' וכו' לא תמיד מובילה "לניצחון". לפעמים ההפסד נקבע כבר ברגע שהקרע בקשר נוצר וכל המ שאת מנסה לעשות מאז זה רק לאחות, רק לקבל תיקון, רק למזער. לפעמים זה עובד, לפעמים לא. זוה מסקנה שלי.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי סנופקין* » 09 פברואר 2010, 21:21

אני מרגישה שהשיעור שלי כאן הוא דוקא המאבק!
כילדה, נערה וגם מבוגרת, שלא תמיד ידעה לעמוד על שלה, אולי צריכה ללמוד סוף כל סוף?

מאבק ולעמוד על שלך לאו דווקא אומר מאבק חיצוני
דווקא הדברים האחרונים שכתבת נשמעים לי כמו קולה של הילדה הפצועה ולא של הבוגרת..
(נכון כדאי להקשיב לילדה אך לא בהכרח לפעול כפי שהיא מבקשת..)

ועוד דבר- אני עדין לא יודעת איך לפרש את מכתב העורך דין.
אם היא פעלה מעמדת התגוננות או כוח לא תדעי וזה לא חשוב וזה לא בהכרח סותר
נראה לי שהיא נקטה בפעולה הנכונה מבחינתה כדי "להוריד אותך ממנה" וכדאי "להתגוננן מפני הבאות" אם יבואו..
ושוב את מתעסקת בה..
מה יעזור לך אלף דעות (= ניחושים השערות ופרשניות) של אנשים לגבי למה עשתה את מה שעשתה? האם זה יותיר אותך יודעת יותר?

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי ממתקית* » 09 פברואר 2010, 20:21

אילת ,
את חופרת !! |אוף|
אם מדובר על ויתור , את כל הזמן מוותרת על עצמך מתעסקת איתה ולא עם עצמך .
עזבי אותה , - טפלי בעצמך .
אל תוותרי על עצמך !! (())
מה נראה לכם? הנה כתבתי מה שנראה לי .

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אחת* » 09 פברואר 2010, 20:17

אני הייתי מפרשת את המכתב הזה בתור שאלה, כמה אנרגיות אני רוצה להשקיע בנושא הזה, כמה זמן , כסף, רגש ועיסוק אני מוכנה לכלות על המשך הקשר החולה הזה. זו הזדמנות נהדרת לבדוק את המשאבים שלך ולאן את מנתבת אותם. המון בהצלחה בכל אשר תבחרי{@

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 09 פברואר 2010, 19:23

ועוד דבר- אני עדין לא יודעת איך לפרש את מכתב העורך דין.
האם העובדה שהיא פנתה לעורך דין מעידה על הפחד שלה? על כך שמנסה להתגונן מפני הבאות?
או שדוקא את עמדת הכח שלה- 'אל תתעסקי אתי, אני יכולה להזיק לך מאד. בסופו של דבר הכח אצלי, ואם תפעלי- תינזוקי'?
מה נראה לכם?

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 09 פברואר 2010, 19:15

שלום לכל הכותבים. מכל אחד לוקחת משהו.
ג'ינג'ית כשמך כן את- לא מותרת. אבל- אני חושבת שבשדה של עורכי הדין, הסיכוי שלה גדול על שלי.
המעידות שלה היו מקצועיות, אתיות, ושם אני מאמינה- עדין- שהיא צריכה לתת את הדין.
בבתי משפט - אין צדק. יש רק הרבה שפיכת כספים, זמן ועצב.
אני חושבת שאחת הסיבות שהיא משכה לשם, כדי למנוע ממני להמשיך ולפעול ברמה של החריגה המקצועית שלה- למשל מול משרד הבריאות וכ"ו.
ולכל הכותבים למינהם לעזוב- יש המון בדברים שלכם, ואני מאמינה שזה גם יקרה.
אבל עמוק בבטן בפנים, אני מרגישה שהשיעור שלי כאן הוא דוקא המאבק!
כילדה, נערה וגם מבוגרת, שלא תמיד ידעה לעמוד על שלה, אולי צריכה ללמוד סוף כל סוף?
כשקבלתי את המכתב של העורך דין- לכמה דקות הרגשתי את עצמי ממש ילדה!
קשה לי להמליל את הדקות הללו, שעמדתי מול המכתב הסגור, מבינה שקבלתי מכתב מעורך דין- וחווה את עצמי כילדה.
מרגישה שהיה שם איזה מסר מאד מאד עמוק בשבילי.
מסר שאינו קשור למה שכתוב בתוך המכתב ואולי בכלל לכל הסיפור כולו.
העובדה שיכלתי לחוות את עצמי לכמה שניות ארוכות כילדה- יש כאן משהו מאד עמוק.
משהו שדורש התיחסות והבנה.
ככל שהזמן עובר, אני מבינה שהילדה שצצה מול מכתב עורך דין - היא הצד הבלתי בוגר שלי, הצד שלא מסוגל לעמוד עד הסוף ולהיות אמיצה וחזקה, נוכחת עד הסוף.
לפעמים אני חושבת שמכיון שמרים הכירה אותי, היא בנתה על כך שהחלק הזה שבי, לא יאפשר לי באמת להאבק,
ולכן סרבה לפניות שלי לגשר ביננו. סמכה על כך שאני רק מאימת ולבסוף ארד מהכל.
ועכשיו- מבינה את כל החוזרים ואומרים לי מכל הכיונים לרדת ולהתנקות,
אבל עמוק בפנים באינטואציה חזקה (אם אני יכולה עוד בכלל לסמוך על האינטואציות שלי........)
אני מרגישה שאסור לי עדין לותר.
ובכל מקרה, לוקחת את צעדי עכשיו לאט, לא ממהרת.
רוצה לפעול ממקום מבוסס , מבין ושקול.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי ג'ינ_ג'ית* » 09 פברואר 2010, 15:40

דני זובין היקר... כל מה שברצונך לומר - תאמר בשם עצמך.
לא בשמי,
לא בשם אילת ולא בשם הרושם החזק של אנשים רבים כאן
ואחיתופל תקרא לאחותך.

:-)

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי דני_זובין* » 09 פברואר 2010, 13:35

תשלחי לה מכתב מעורך דין (חבר משפחה או משהו את לא חייבת להוציא כסף)

_...אם תחליטי בעתיד לפעול מעבר לועדה.
האמת שבמצבים כאלה אם כבר מכריזים מלחמה אז כדאי לנסות לאתר מטופלים לא מרוצים לשעבר ולבדוק מה קרה שם וביחד להגיש תלונה לועדה, למעסיק וכו'. אבל כאן המצב הוא בעייתי._

עוד כמה עצות אחיתופל כאלו ואבדנו.

ג'ינ ג'ית , בכל הדף הזה מנסה איילת לסגור ולהפרד. אם עקבת אחרי הדיון תראי שלא קל לה לעשות את זה. שלומה של איילת חשוב כרגע לאין ערוך, מהענשת המטפלת, ויש דבר מאד ברור שיעזור לשלומה : פרידה. פרידה בכל דרך ובכל מובן. אפס התעסקות בנושא.

איילת, למרות שכתבתי את השורה לעיל לג'ינג'ית, היא פונה אליך. לא תמיד יש כח לעמוד מול הדחף, אבל אם את נופלת, לפחות שמרי על הראש צלול, ותדעי מתי את פוגעת בעצמך כי באותו הרגע אין לך כח לעשות אחרת. אבל הרושם החזק של אנשים רבים כאן הוא שכל התעסקות נוספת מכל סוג שהוא, היא תחפושת של הדחף החזק שלא להיפרד. אנחנו לא יודעים בוודאות מה קורה בחדרי ליבך, אבל מצד שני אנחנו גם לא מעורבים רגשית ולכן קל לנו יותר להיות אוביקטיביים. את כותבת בפנינו את הקורות אותך, אז הנה שיקוף - כך זה נראה.

אני רוצה לומר גם את ההערכה שלי שאפס תקשורת זה גם מה שיעזור לך הכי הרבה מבחינה משפטית. אין לאף אחד ענין לפתוח בהליך כלשהו נגדך.

אולי תרצי לקבוע לך זמן סף שאחריו - אם הסיפור הזה עוד לא מאחוריך בכחות עצמך, תפני לעזרה מקצועית אצל מטפל/ת אתי/ת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי ג'י* » 09 פברואר 2010, 12:55

איך להגיד בעדינות, שחררי,
הרשי לעצמך ללכת הלאה, בעזרה כמובן, שחררי את עצמך מהכבלים,
מה"חפירה" האינסופית בסיפור, מהעיסוק האובססיבי,
עזבי אשמה, תני לעצמך את החופש, מגיע לך להמשיך בדרכך.
הניחי אותה מאחוריך, העיסוק בה מזיק קודם כל לך.
והמרגיעון: כבד את עצמך

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי קוראת* » 09 פברואר 2010, 07:16

אילת, זה סיפור מדהים!!

וחוץ מזה, אני מסכימה עם מה שג'ינג'ית כתבה.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי ג'ינ_ג'ית* » 09 פברואר 2010, 02:58

תשלחי לה מכתב מעורך דין (חבר משפחה או משהו את לא חייבת להוציא כסף) שבו את מציינת שאת לא מקבלת את הטענות שהופנו כלפייך ובעינייך זה שקול להוצאת דיבה. לא רק זאת אלא שיש כאן ניסיון להלך עלייך אימים מלפעול להוכחת הליקויים בתפקודה של המטפלת, לאחר שכבר פנית לועדה בנושא.
בנוסף כדאי לציין שאת מבקשת לנתק כל התקשרות ישירה איתה לא לפני שתקבלי לידייך את התיק הרפואי.

מהנוסח הזה יהיה ברור שאת זו שמבקשת לנתק מגע, ולכן לטענות בדבר הטרדה מצידך - אין בסיס.

שנית, את זכאית לכך שהחומרים יהיו ברשותך. תוכלי גם לראות אם נעשו שיכתובים וכו' (במידה ותקבלי את המקור)
מה שיכול לעזור בכל עניין שהוא אם תחליטי בעתיד לפעול מעבר לועדה.

האמת שבמצבים כאלה אם כבר מכריזים מלחמה אז כדאי לנסות לאתר מטופלים לא מרוצים לשעבר ולבדוק מה קרה שם וביחד להגיש תלונה לועדה, למעסיק וכו'. אבל כאן המצב הוא בעייתי.

בכל מקרה כל הכבוד לך על התהליך וההחלטות האמיצות. המכתב שלה מעו"ד מבהיר שהיא בלחץ, שמה הוכפש. עצם העובדה שמטופלת חצתה קווים ויצאה כנגד מטפלת בכל צורה שהיא - מוכיח שהמטפלת לא שלטה במתרחש בחדר הטיפולים. היא הגורם הסמכותי, המקצועי, זה שמשמש משענת וזה שמנווט את הסירה, לכן כל מה שחרג מכתלי חדר הטיפולים והביא אותך להתלונן נושא ראשית כל באחריות שלה. לכן התלונה בועדה בוודאו הכפישה את שמה.

ההתבגרות האמיתית לדעתי, היא להבין לפעמים שלא תמיד הטוב מנצח, שהערכים, ערכי הברזל שלנו לא תמיד עומדים במבחן המציאות ושאחרי שעוברים את זה מגלים שאולי עברנו זעזוע אבל שרדנו (ואני לא חושבת שכל דבר בחיים הוא שיעור. לפעמים פשוט עוברים את זה וזהו).

תאפשרי לעצמך גם להיות גאה. מגיע לך :-)

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 08 פברואר 2010, 23:17

ועוד דבר- סנופקין כתבת לי יפה בנושא 'המופלא והאיום' בעולמנו.
מאז פגשתי באמצעות הסיפור הזה, את רגשי הרוע והנקמה, מחוץ לי ובתוכי- ההבנה הזו שכתבת לי מבצבצת לה.
וגם הענין של ההתבגרות- פעמים רבות חשבתי שעבור השיעור הזה, הכל קרה כך.
כדאי להתבגר מתי שהוא , זה כבר הרבה הרבה יותר מדי מאוחר מכל מידה של טעם טוב.
תודה.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 08 פברואר 2010, 23:12

חיבת לספר לכם קוריוז מהבוקר:
בקנית קפה לפני העבודה, פגשתי מכר של בעלי ושלי, שדרכנו נפרדו וכמה שנים שכבר איננו בקשר.
הוא אדם מאד חכם ומיוחד, שהיה חבר מאד טוב של בעלי בעבר היותר רחוק.
התחלנו לדבר, הוא נורא נפתח לפני וספר על נסיון שלו להמנע מגירושים, על כך שנעזר בטיפול,
ולמרות הכל הגיע לגירושים. דבר על כך שאנשים מגיעים במצבים מסוימים למקומות מאד קשים, ולהתנהגויות שאינם מצפים מעצמם בעיתות רגילות.
דברנו על חוסר צדק, על בתי משפט וכך.
ואז החלטתי לספר לו את מה שעברתי בסיפור הזה בשנה האחרונה.
הוא היה המום מכל ההתנהלות שלה ועוד יותר מכך שלא קרה לה כלום מול הועדה.
ואז כשהוספתי שהיא נשואה לפסכאטר מאד ידוע ומבוסס, ויש לשער שהדבר הזה הגן עליה,
הוא אומר לי תגידי מדובר ב........... ואמר את שמה המלא!!!
הייתי בשוק, מכך שהוא חיבר את הפרטים וגם שהוא מכיר אותה.
מסתבר שהוא מכר ותיק שלהם, אם כי כבר כמה שנים שהקשר התנתק, אבל בזמנו התארח בביתם וכך....
אמרתי לו, עכשיו תאמר לי שאתה לא מאמין לי.
אז הוא השיב: אני ועוד איך מאמין לך!
הוא סיפר לי שהיא אשה קשה, יהירה, שמוציאה ציפורנים בקלות.
שהיא לא מאוזנת ולפי דעתו אינה כשירה לעבוד עם מבוגרים.
הוא אמר שהוא לא מאשים אותי, כי הגעתי אליה מעמדה שונה,
אבל שהוא לא היה סומך עליה ולא מפקיד בידיה את הסוד הקטן ביותר.
לעומת זאת, הוא סיפר שבעלה אדם עדין , מאד מאד ישר ומסורי.
הייתי בשוק! שאלתי את עצמי, מי שלח אותו אלי בבוקר הזה?
הרי הסבירות שאספר לאדם שלא קרוב אלי כרגע, את הסיפור - קטן בפני עצמו,
ובנוסף לכך שהוא יכיר אותה מקרוב! נראה הסתברות בלתי אפשרית.
וזה קרה. למה?
תמיד החזקתי מעצמי בעלת אינטואציות מאד חזקות ובהירות,
אני עדין מסרבת להמאמין שהכל היה כל כך בהיר וכל הנתונים היו פרושים לפני,
ובכל זאת נפלתי , בכל זאת כל כך סמכתי ובטחתי. בכל זאת התמסרתי באופן כל כך ילדותי ורגרסיבי.
מה אומרים על זה- אין בוכים על חלב שנשפך?
ואולי בכל זאת, קרו לי דברים משמעותים ולמדתי רבות מתוך כל זה?
רק הייתי מאחלת לעצמי בפעם הבאה ללמוד בדרך קצת יותר קלה, פחות שברון לב, בבקשה.
לילה טוב, אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי סנופקין* » 07 פברואר 2010, 09:29

אבל עכשיו בדקתי באינטרנט מי זה,

אני בשוק שהיא פנתה לכזה עורך דין מכובד ורציני!

פתאם אני רואה את הפניה שלה לעורך דין, לא כצורך להוריד אותי מעליה, אלא כפחד מפני הבאות? אני צודקת?
עוד ספקולציות ועוד ספקולציות.. את אף פעם לא תדעי באמת וזה גם לא משנה.. לא רק שזה לא משנה אלא שזה גם מזיק לך..
שוב את מתעסקת בה ובה.. ומחפשת תשובות לשאלות לא רלוונטיות..
מספיק.. עכשיו, קל לומר מספיק, אבל זה לא מפסיק.. מניסיון הייתי מייעצת לך לא להתנגד אבל גם לא לעודד.. כשהמחשבות מופיעות והמוח מתחיל לטחון, פשוט לתת לזה להיות ולחכות בפאסיביות עד שזה יעבור..לא להתערבב ולהזדהות עם המחשבות.. המחשבות באות מעצמן וגם יחלפו מעצמן.. המחשבות הן לא את.. את יושבת בשקט ומתבוננת.. ללא תגובה..
תַרגלי התבוננות במה שקורה בתוכך ללא הזדהות.. והתבוננות גם במנגנון ההזדהות..
בסופו של דבר זה ימצה את עצמו ואת תשתחררי..
ועוד דבר:
אילת, במשך החודשים הארוכים שאת כותבת שוב ושוב עולה השאלה איך זה יכול להיות, איך קרה ש..
נראה לי שאת כבר יכולה לדעת שככה זה, אנשים משקרים ומרמים וגונבים וטועים ואף גרוע מזה.. זה כלול בטבע האדם..
לפעמים אנשים מופלאים הם ולפעמים איומים.. ככה זה בעולמנו, המופלא והאיום.. הכל כלול.. ההבנה הזאת היא חלק מתהליך ההתבגרות.. זה אובדן התמימות אבל בטוב.. לא בטובתנו היא להשאר תמימים כמו ילדים בני שלוש..
עכשיו השאלה היא, איך אנחנו בתוך כל זה..

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי קן_לציפור* » 07 פברואר 2010, 08:08

אילת יקרה, את מעוררת בי הרבה הזדהות וחמלה, ויחד עם זאת אני רואה איך (אולי מתוך ההזדהות איתך) אני בפוסטים האחרונים ממש כועסת עליך...
(אל תקחי את זה באופן אישי, זה שלי). ואם ההודעה כאן לא מתאימה לך את מוזמנת למחוק אותה...

הניחי לסיפור. את מושכת 'אש' בזה שאת עדיין מתעסקת עם זה ולא משחררת.
ואם קשה לך לשחרר, תעזרי באיש מקצוע.
ככל שתמשיכי להתגרות ממה - היא כך או כך, מה זה עשה לה, הסיפור ימשיך וימשיך.

את בטוחה שאת רוצה להמשיך הלאה? את בטוחה שאת רוצה להירפא מזה? להתנקות?

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי ממתקית* » 07 פברואר 2010, 07:33

תמיד פונים לערך דין כאשר מאוימים. ברור שהיא מפחדת כי היא יודעת את האמת .
אבל מה זה עושה לך ? אוי ואבוי לנו אם זה מגרה אותך להשיב !

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 06 פברואר 2010, 23:38

רוצה רק לכתוב משהו קצר- שמתי את המכתב של העורך דין בצד, לא רציתי לחשוב על זה או להתעסק בזה.
אבל עכשיו בדקתי באינטרנט מי זה, ומסתבר שזה ממש עורך דין גדול, הוא מתואר גם כאחד מעורכי הדין שייצג את הרופא בסיפור של המטופל שטופל 10 שנים ללא תוצאות ואחר כך תבע שני פסיכולוגים. מישהו כאן באתר הפנה אותי בעבר לכתבה הזו.
אני בשוק שהיא פנתה לכזה עורך דין מכובד ורציני! הוא מתמחה בהגנה על רופאים ואנשי מקצוע בתחום הרפואה שמסתבכים עם רשלנויות וכו. אני מבינה מכך שהיא ממש מפחדת. פתאם אני רואה את הפניה שלה לעורך דין, לא כצורך להוריד אותי מעליה, אלא כפחד מפני הבאות? אני צודקת?

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי ממתקית* » 04 פברואר 2010, 19:51

הפסיכותרפיסטית היא דנית בר (ב' בסגול) . אשה מבוגרת , למעלה מ - 60 . אין ענין אנושי שיהיה זר בשבילה , כל כך חכמה , אין עליה !
0549998580 . עובדת בתל -אביב ובירושלים . גם אם זה לא האיזור שלך , כדאי לך לקחת שיחת ייעוץ ולראות איך להתקדם משם. (אולי בסקייפ ? )
בהצלחה.
תוכלי דרך עיבוד הנטישה והבגידה הזו, לבדוק מה זה מעורר בך וממתי. כי אם את זה לא תעבדי כמו שצריך, זה בטח יחזור בעוד אירוע בחייך, כדי שתעשי עבודה מול עצמך ולא מול האחר
קן לציפור כל מילה!

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי קן_לציפור* » 04 פברואר 2010, 19:24

_אילת ! בחייאת ! תרדי מהנושא של האשה הזאת
ותתמקדי בעיבוד הנטישה הפתאומית אשר חוית כשהיית תינוקת .
יש לי פסיכותרפיסטית מופלאה אשר איתה תוכלי לטפל בעצמך וגם להחלים מהסאגה של שלושת הפרקים ._
מצטרפת. גם לי יש המלצה על מישהי בת"א (תכתבי לי בדף בית ומשם נמשיך).
תוכלי דרך עיבוד הנטישה והבגידה הזו, לבדוק מה זה מעורר בך וממתי. כי אם את זה לא תעבדי כמו שצריך, זה בטח יחזור בעוד אירוע בחייך, כדי שתעשי עבודה מול עצמך ולא מול האחר.

ואגב, את לא יכולה להעביר את בנך למקום אחר?

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 04 פברואר 2010, 18:41

ממתקית, מי זו הפסיכוטרפיסטית שלך? מאיזה איזור את? את יכולה לרשום את שמה, או שזה אסור? תודה, אילת.
והיא לא היתה מאוהבת בי במובן הרגיל. היא היתה מאוהבת בכח שלה מולי, בעובדה שפתחתי בה תלות גדולה,
וכל זה קרה לאדם שהיא היתה מוקסמת מהיכולות הפנימיות שלו (כפי שאמרה לי בדרכים שונות מספר פעמים).
היום באתי לקחת את הבן שלי מהמרכז, וחשבתי מה אנחנו עושות כשאנחנו נפגשות פנים מול פנים?
אף פעם לא רבתי עם משהו באופן כזה, אני לא יודעת איך מתנהגים אחר כך כשנפגשים?
דני, תודה, אתה צודק, מקווה שלא אצטרך עוד כדורים.
ויוליקו, גם את צודקת מאד!!!!! היא כנראה באמת לא הפסיכולוגית שלי, חבל מאד שגם היתה.
צריך לדעת לבחור בחיים. אבל כרגע, שינוי שם הוא בעיתי, ואולי הדף כבר מסתיים?
הכל כבר נאמר כאן.
אם כי כבר חשבתי בעבר שהוא הסתיים, כראי לסיפור כולו.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי ממתקית* » 04 פברואר 2010, 18:11

_היא גם אמרה לי שהיא מקנאה בחברה הטובה שלי, וגם קראה לעצמה פילגש שלי!
איך יכול להיות שאחרי כל זה, אני זו שנותרת עם מכתב מעורך דין וחוסר יכולת לעשות כלום?_ D-:
משום שכך מתנהגות פילגשים מתוסכלות!
היא היתה מאוהבת בך . זה לא מקצועי , זאת חריגה אתית רצינית , - אין ויכוח . אבל מאוהבת היא היתה . אינני יודעת אם מישהו כאן מחשיב מספיק את העובדה הזו.

אילת ! בחייאת ! תרדי מהנושא של האשה הזאת
ותתמקדי בעיבוד הנטישה הפתאומית אשר חוית כשהיית תינוקת .
יש לי פסיכותרפיסטית מופלאה אשר איתה תוכלי לטפל בעצמך וגם להחלים מהסאגה של שלושת הפרקים .

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי דני_זובין* » 04 פברואר 2010, 15:33

אני מטושטשת, לקחתי אתמול שלושה כדורי ואבן.

איילת, הזהרי. שלושה כדורים אחרי שכל החיים לא לקחת, זה צעד דראסטי. לא יודע להעריך עד כמה, לא מבין בזה
נדמה לי שחצי כדור - כדור, זה דבר שאנשים לוקחים גם עצמאית מפעם לפעם, אבל אם את רוצה להיעזר בתרופות פני לרופא.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי יוליקו* » 04 פברואר 2010, 12:13

שלום אילת,
אני עוקבת אחרי הדפים שלך כבר המון זמן.
כתבת וכתבו לך המון דברים רגישים וחכמים.
עלתה בי פתאום תובנה אתמול בלילה (יוריקה...נפל לי התפוח על הראש...):
השם של הדף שגוי!
זאת כבר מזמן לא הפסיכולוגית שלך!
לפחות לפי הצהרתה והתנהגותה כלפיך מזה חודשים ארוכים!
כמו בזוגיות שנגמרה (להבדיל אלף הבדלות...) חשוב לדעתי ולפי תחושתי ונסיוני האישי להפסיק לקרוא לו 'החבר שלי' ולעבור לכינוי שמשקף את המציאות, כמו ה-אקס שלי, הלשעבר, המפלצת :-) ...
וגם כאן התנהלות כזאת נראית לי מאוד מתאימה: לפתיחת דף המשך שיתוף שלך, וגם בתוך ההודעות שנכתבות.
חיבוק.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי סמדר_נ* » 04 פברואר 2010, 07:45

ועל השאר -- :-(.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי סמדר_נ* » 04 פברואר 2010, 07:43

סמדר, למה את ערה בשעות כאלה באמצע הלילה אם מותר לשאול?
כי אצלי זה אחר הצהריים :-)

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 04 פברואר 2010, 07:39

דני וסמדר, תודה רבה.
סמדר, למה את ערה בשעות כאלה באמצע הלילה אם מותר לשאול?
אני מטושטשת, לקחתי אתמול שלושה כדורי ואבן. אף פעם בחיים לא לקחתי כדורי הרגעה, ואתמול חברה נתנה לי.
כנראה הגוף שלי לא מורגל לכך, ואני ממש לא מפוקסת עכשיו.
בכיתי המון המון. אמרתי שאני כבר חסינה? כנראה שעוד לא.
מרגישה כאלו משהו נתן לי אגרוף בבטן , והמשהו הזה, זו המטפלת שלי, שבזמנו אמרה לי דברי אהבה.
אני יודעת שהיא לא אמורה להעסיק אותי יותר, ולהבין שעכשיו אני צריכה להרפא ומהר,
ובכל זאת, אני לא מצליחה להבין איך היא שקרה ברמה כל כך עמוקה ואיומה, על מטופלת שלה, ועכשיו גם שולחת לה מכתב מעורך דין.
השקרים שהיא שקרה היו גם טכנים אבל גם מאד עמוקים וקשים, כגון- שאיימתי להתאבד שלוש פעמים בפגישה- כשמעולם לא איימתי להתאבד!
שפנטזתי על חדר השינה שלה ומשפחתה- מעולם לא הזכרתי את חדר השינה שלה!
ששוטטתי בלילות ליד ביתה- כשבפועל באתי פעם אחת להניח לה מכתב.
ששלחתי לה חבילה בדואר כשבפועל זה היה מכתב.
שאני אישיות גבולית, למרות שאני משוכנעת שהיא מעולם לא חשבה כך, שאם כן, לא הייתי הופכת למטופלת כל כך מועדפת ואהובה.
היא כתבה שלסיום היא נתנה לי מתנה קטנה- שבפועל היא חרזה לי מובייל שאמרה שבחרה עבורי כל אבן ואבן, ושחרזה לעצמה שרשרת מהאבנים הנותרות,
שהיא תחשוב עלי כשתענוד אותה.
היא גם אמרה לי שהיא מקנאה בחברה הטובה שלי, וגם קראה לעצמה פילגש שלי!
איך יכול להיות שאחרי כל זה, אני זו שנותרת עם מכתב מעורך דין וחוסר יכולת לעשות כלום?
לא מצליחה להבין, לא מצליחה לחזור לשיגרה , לא מצליחה לישון.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי סמדר_נ* » 04 פברואר 2010, 03:49

_אבל הוא מוסיף שהתיק הרפואי אינו כולל את הרשומות האישיות אותן היא ערכה.
גם בועדת האתיקה אמרו לי שהיא לא חיבת לשלוח לי את הרשומות האישיות._
כי הרשומות האישיות הן פרטיות. הן מעידות יותר מכל על עבודה אישית של כותבן, ואי אפשר לחייב מישהו לחשוף אותן בפני גורם רשמי כלשהו. לא יותר משאפשר לחייב אותך להניח את יומנך האישי לעיונו של החוק. אני הייתי מתפלצת לו הייתי נדרשת לחשוף רשומות אישיות שלי מטיפולים (במקרה שלי, רבות מהן היו טקסטים הזויים לגמרי) ואגב, הן גם לא בהכרח היו אומרות לך הרבה. עקרונית יכול להיות שבתור "רשומות אישיות" היא כתבה שירה קונקרטית. או השחילה חרוזים. או עשתה מדיטציה. בניגוד לתיעוד הרשמי (שיופיע מן הסתם בתיקך הרפואי ובו תוכלי לעיין) אין שום פורמט מחייב לרשומות אישיות. אין גם שום תקנה שמחייבת לערוך כאלה -- זה פשוט כלי עבודה שמקל על תיעוד רשמי, ולכן רוב המטפלים ישתמשו בו.
תיעוד רשמי יורכב לרוב מפרטי רקע עלייך כפי שסיפקת בתחילת הטיפול, סיבת הפנייה כפי שהוגדרה על ידך פחות או יותר, המטרות הטיפוליות שנבחרו והרציונל לבחירתן, תיאור מהלך הטיפול, סיכום, מסקנות והמלצות. כמה מפורט יהיה "תיאור מהלך הטיפול" -- תלוי במטפלת ולעתים גם במקום העבודה שמעסיק אותה. אבל קשה לי מאד להאמין שתמצאי שם משהו מתועד בדייקנות עד רמת הפגישה הבודדת, משום שזה מהווה עומס עבודה לא סביר הן על המטפלת והן על כל מי שעשוי בתוקף תפקידו להידרש לתיעוד הזה (המון המון לקרוא, ומרוב עצים לא רואים את היער. תיאור מהלך טיפול צריך לתת איזשהו מבט על, ורצוי שהמטפל יראה שהוא פחות או יותר יודע מה הוא עושה, מנין הוא בא ולאן הוא הולך). כאמור, אי אפשר לנהל טיפול אך ורק תחת צל החשש מתביעה. אני לא הייתי רוצה מטפלת שתשב מולי ותרשום verbatim כל הזמן, או לחילופין תקליט את הפגישות.
מעולם לא קבלתי מכתב מעורך דין!
נו, אז תמיד יש פעם ראשונה ;-).
אני מצטרפת ל דני זובין. אם אינך מתכוונת להוסיף ולהטריד, הרי שלמכתב אין כל משמעות מעשית לגבייך.
אל תטעי: אני לרגע לא מקילה ראש בעלבון העמוק שיש בפעולה כזו. בכלל, מקריאה של כל הסיפור שלך אני חשה כאב גדול על התמוטטות הקירות שתחמו את מרחב הביניים הקסום של הטיפול, והטיחו אותך במציאות קשה, מסולעת וחדת זיזים. ואולי כדאי להיות בכאב הזה, במנותק מהשאלות על החלק שלה/החלק שלי/כמה/למה שכה העסיקו אותך.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי דני_זובין* » 03 פברואר 2010, 16:01

לא יודעת מה לעשות עכשיו? בבקשה, אני זקוקה לעצות חכמות.
אני חושב שכלום.
אין לה ולא לעורך הדין שום ענין לפעול נגדך כרגע. גם מה שצטטת מהמכתב מבטא אזהרה להבא ותו לא, היא לא פתחה מולך בשום הליך משפטי.

סיפרת לנו:
_האמת שעבר עלי סוף שבוע קשה, שגם עשיתי שטויות במהלכו-
התקשרתי אליה השארתי הודעה, שזה לא סוף פסוק מבחנתי מכיון שהיא שקרה לועדה, ועכשיו גם לי לא יהיו קוים אדומים ואספר הכל.
אמרתי לה שאין לי מושג איך היא חיה בשלום עם עצמה, אחרי מה שעשתה (כאדם דתי), ושאני עדין מאמינה שהצדק יצא לאור.
התקשרתי לשתי מנהלות במרכז של בני, וטענתי שמכיון שהגעתי אליה דרכם, הם אחראים והם צריכים לבדוק איזה עובדת הם מחזיקים.
ספרתי להם שהיא שקרה לועדה האתית, הן כמובן הורידו אותי מעלהן._
אמרת, שפעלת מתוך מצוקה ועשית דברים שהיית שמחה לא לעשות. בלי לשפוט לרגע את מה שעשית, התגובה שלה היא תגובה סבירה לגמרי (הפעם). איימת עליה, פנית למעסיקים שלה, אמרת שלא יהיה לך יותר קוים אדומים - ירדת לחייה. נשמע (כאן, בדף) שהסערה חלפה. היא לא בהכרח יודעת את זה (והאם את יודעת בוודאות?), והדמיון תמיד משלים עוד התפתחויות מפחידות (מבחינתה). והיא מגינה על עצמה, מציבה מולך קיר.

שוב, להרגיע אותך: מכתב מעורך דין זה לא הליך משפטי. (יש לי חבר עורך דין, כשהוא שולח לי מיילים אני מקבל מכתבים מעורך דין.) אבל, זו כן הצהרת כוונות ברורה, ועליך להקפיד מאד שהמשך התהליך שלך מולה (הלוואי ויהיה לך כח להמשיך אותו בתוכך בלבד) לא ירד מהפסים הרשמיים. את יכולה לתבוע אותה בבית הדין הבינלאומי בהאג, אבל לא להתקשר אליה הביתה.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 03 פברואר 2010, 15:21

רק רוצה להוסיף שכשקבלתי את המכתב מעורך הדין, רציתי לאמר שזה טעות.
מעולם לא קבלתי מכתב מעורך דין!
רציתי לאמר שאני אזרח תמים ואני עדין צעירה, שלא לאמר קטנה, ושכזאת לא אמורה לקבל מכתבים מעורכי דין.
האמת שאני ממש ממש בשוק.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 03 פברואר 2010, 15:18

סמדר נ, כתבת לי דברים בהירים וחכמים, אבל אני כבר במקום אחר, לצערי.
כל פעם שאני עושה צעד לקראת יציאה מגיע עוד דבר- והפעם מכתב מעורך הדין שלה!!
היא פנתה לעורך דין שכותב לי שאני מטרידה ומאימת עליה, ואם אפנה אליה שוב, הוא יפעל כנגדי על פי חוק.
את התיק הרפואי שלי אוכל לקבל אם אשלח לו ויתור סודיות, אבל הוא מוסיף שהתיק הרפואי אינו כולל את הרשומות האישיות אותן היא ערכה.
גם בועדת האתיקה אמרו לי שהיא לא חיבת לשלוח לי את הרשומות האישיות. לטענת המזכירה בועדה, הדיוח השוטף של הטיפולים , שייך לתיק הרפואי ולא לרשומות האישיות,
אבל אני מניחה שזה משהו חמקמק, ובסופו של דבר לא אקבל את התיק, את סיכומי הטיפולים.
משהו מבין בנושא הזה? מה ההבדל בין התיק ובין הרשומות האישיות?
מה אתם אומרים על צעד כזה מצדה?
אני בשוק, אבל להפגע יותר, ממה שכבר נפגעתי לא ניתן. אין יותר לאן להמשיך בעומק הפגיעה, לפחות הפכתי חסינה!!!
לא יודעת מה לעשות עכשיו? בבקשה, אני זקוקה לעצות חכמות.
תודה , אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי סמדר_נ* » 03 פברואר 2010, 02:19

לא יכולה לעלות על דעתי שהייתי שומעת שקולגה שלי פגעה כל כך במטופל, שיקרה, ולא הייתי בודקת את זה.
נניח שאותה קולגה ידועה כאדם מוסרי וישר דרך, ובעלת מקצוע נהדרת.
נניח שהמטופל לא מוכר לך באותה מידה כמו הקולגה. יתרה מזאת: נניח שיש סיבות לחשוד א-פריורית בתפיסת המציאות של המטופל (נניח, משום שלרבים מהפונים לטיפול מסוג זה יש בעיות בתחום, לאו דווקא בגלל משהו שקשור למטופל הספציפי).
באמת היית מקדישה לזה חקירה מעמיקה? אני די בטוחה שאני לא (גם אני ממקצוע טיפולי), וגם אם כן, זה היה יותר מתוך סקרנות לגבי הסיפור, רצון להשתתף, אולי לעזור במשהו, ולא מתוך חשד אמיתי בקולגה.
מתי כן הייתי מתייחסת ברצינות? קרוב לוודאי, כשהיתה מגיעה עוד תלונה. או כשהייתי נוכחת בעצמי, מכלי ראשון, בחוסר יושרה או חוסר מקצועיות מצד הקולגה. הרי אין באמת אפשרות לדעת מה קורה בתוך טיפול. בכל מקרה זו מילה כנגד מילה. מה טבעי יותר מלהאמין למי שמכירים? מעבר לכיסוי תחת הדדי בגילדה, ככה היחסים האנושיים עובדים. זה לא נגדך באופן אישי, וגם אין לזה דבר עם אמיתותו האובייקטיבית של סיפורך.
ואולי טוב שכך, בסופו של דבר. כשהייתי סטודנטית עבדתי בחברת זימון, ופעם אחת לקוח התלונן שצעקתי עליו. תאמיני לי שזה היה מופרך לחלוטין. היו בהחלט טעויות שהייתי מועדת לעשות -- אבל זו ממש לא היתה אחת מהן. מי שמכיר אותי יודע שאני לא בצועקות. כשאת מנהלת הצוות שלי זה לא עניין, (את הרי מאזינה לשיחות שלי, שמעת אותי אי פעם צועקת על לקוח? שאלתי אותה. אולי זה היה כשלא הקשבתי, ענתה לי בקרירות) ונקנסתי במשכורת של אותו חודש -- נפגעתי מאד. כל הקרדיט שצברתי עד עכשיו לא משנה כלום?

צריך הרבה יותר מתלונה אחת כדי לשנות רושם שיש לנו על מישהו. וצריך בדרך כלל יותר מתלונה מוצדקת אחת כדי שיעופו ראשים. מה שמביא אותי לנקודה הבאה:
לא אמורות להיות אי בהירויות בטיפול.
היא לא אמורה לבכות בטיפול.
על כגון אלה אומר אישי היקר: "אמור" זה שם של דג.
ואני מוסיפה: טיפול הוא איזור אי בהירות by design. זו חולשתו וזה גם כוחו. המגבלות הנוקשות של הזמן והמקום, למשל, נמצאות שם בעיקר מהסיבה הזאת.
אשר לבכי ושאר ירקות -- מאז שהפסיכואנליזה הקלאסית נדחקה לשוליים, אין שום ציפייה ממטפל שיישאר חתום פנים מאחורי הפרגוד, ולכן אין שום איסור אתי על בכי כשלעצמו, או על מתנות כשלעצמן, ללא בחינה של ההקשר בו אירעו. מה שכן נדרש ממטפל הוא לברור בשום שכל את תגובותיו והתערבויותיו, כך שתמיד תמיד טובת המטופל לנגד עיניו ולא שום מניע זר, כמו למשל לרצות את הבוס או להיות נאהב ע"י המטופל. וכאן אנחנו בבעיה; כי לא תמיד קל לדעת תוך כדי מעשה מהי טובת המטופל, וקשה עוד יותר לזהות מהם המניעים הנסתרים והחמקמקים שלנו לתגובה מסוימת. מה שנראה ברור בדיעבד, ייתכן שכלל לא היה כזה כשקרו הדברים.
ולפעמים גם טועים. ולפעמים, כמו המטפלת שלך, טועים מאד, ופוגעים מאד. ולפעמים, עד שמגלים שטעינו, כבר מאוחר מדי, ואז עושים טעויות-שרשרת. אבל גם טעות מחפירה לא תמיד עולה כדי עברה אתית. ושוב, בעיני, טוב שכך. כי לא את ולא אני היינו רוצות ללכת למטפל שחושש מדי לשגות ופוחד ממטופליו -- ראי את הדיונים כאן באתר על מה שקורה לשיקול הדעת של רופאים כשהם מונחים ע"י החשש מתביעה. רוצה דוגמה יותר קונקרטית? כאן באתר כותבת מיילדת בית מוכרת ונערצת, ששגתה בדיני נפשות. ובין ים המלל שנשפך אז נכתב -- בצדק -- כי רק מי שלא עושה לא טועה. לו אותה מיילדת היתה מפסיקה ליילד, נשים רבות היו מפסידות שירות מצויין -- כך על פי עדותן שלהן. מבין השיטין אפשר להבין שזו לא אחת שמתלוננים עליה באופן סדרתי, ואם זה אכן כך, נראה שחבל למנוע אותה מאחרים שלהם תוכל לעזור יותר משעזרה לך.

עוד נקודה -- אינך יכולה לדעת מה קורה "מאחורי הקלעים". לדוגמה, ייתכן שקיבלה הדרכה על הטיפול שלך, ושגם המדריכה העבירה חוות דעת לוועדת האתיקה. במקרה כזה חוות דעתה משמעותית מאד, שכן היא "היתה בתמונה" עוד לפני שהטיפול התפנצ'ר. ייתכן גם שכל תגובותיה האחרונות אלייך הם תוצאה של ייעוץ מתמשך של מדריכים ועמיתים, והיא מן הסתם עוברת תהליך שלם עם עצמה ועם מה שלמדה ממך, וכל זה עוד בטרם הוגשה התלונה.
אני כותבת את הדברים רק כדי להבהיר ששגוי ככל שהיה -- והוא כנראה היה -- שיקול הדעת בעניינך, קרוב לוודאי שאף אחד -- המטפלת, הסובבים אותה, הוועדה, אינו רוצה ברעתך ואינו מזלזל בך ובפגיעה שנפגעת. אולי מהמקום הזה יהיה קל יותר, בעוד זמן מה, לשחרר ולהמשיך הלאה.
רק טוב.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי דני_זובין* » 02 פברואר 2010, 21:16

איילת,
הצדק לא חשוב, חשוב רק מה את מרגישה (מרומה? חסרת אונים? בודדה? - ניחושים גמורים, רק להבהיר את כוונתי)

אני מנסה למצוא הסברים, תרוצים, לתת לה הנחות.
אני מציע לחשוב שאין תירוצים, היא פשוט פגעה בך ועכשיו מנסה לשרוד רגשית ומקצועית.

היי בטוב, שומעים אותך

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני_אלמונית* » 02 פברואר 2010, 19:35

אילת ,
חיזקי ואימצי ! את על הכיפאק !

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 02 פברואר 2010, 19:26

קוראת כאן בדף הפנתה את תשומת לבי לדף נוסף שהתנהל כאן באתר זה, של משהי שעברה חויה מאד קשה אצל כירופרקט. ובתוך הדף שלה מצאתי את הפסקה הזו:
  • _אני מאוד מזדהה עם המצוקה שלך. לפני כשנתיים נקלעתי לסיטואציה דומה (ושונה) עם מומחה לחניכיים, פרופ' ומנהל לשעבר של מחלקה בהדסה עין-כרם, שרימה אותי באופן מחפיר. לאחר בדיקה קצרה הוא קבע שאני זקוקה לסדרת טיפולים ארוכה, יקרה וכואבת, שכללה הקצעת שורשים, טיפול באנטיביוטיקה, השתלת עצם והכנת סד לילה. בנס הלכתי לבקש דעה נוספת, והתברר שלא היה ולא נברא. הייתי כל כך המומה מהפער בין שתי חוות הדעת, ששילמתי עוד 500 ש"ח עבור חוות דעת ממומחה שלישי, שאישר שהראשון פשוט רימה אותי.
ברחתי מהפרופ' כל עוד נפשי בי. זה היה ממש טראומטי כי עד אז האמנתי באיזשהו אופן ש"לי זה לא יקרה" עם בעלי מקצוע (כי יש לי אינטואציות טובות לזיהוי רמאים / כי אני נחמדה והרמאים לא מתלבשים עלי). הייתי קרובה כחוט השערה לכניסה לתוכנית הטיפולים שלו.
התלבטתי קשות מה לעשות ואיך להגן על מטופלים אחרים. התלוננתי לחברת הביטוח שהפנתה אותי אליו (שילוח), והם כמובן התנערו ממני. ניסיתי לפנות לכלבוטק, ולא חזרו אלי. אחרי כמה חודשים, בעודי מתלבטת מה לעשות, שמעתי שהאיש פשוט מת במפתיע.
אני מעודדת אותך לעשות משהו עם החוויה שעברת. אולי אחרי שתדברי עם נשיא אגודת הכירופרקטים, יתחוור לך מה "המשהו" שמתאים לך לעשות._*

לפחות אני מתחלה להבין שזה באמת מאד קשה להניע את גלגלי הצדק!
אני מוצאת הבנה מסוימת במה שקרה לי מתוך הסיפור הזה, שקשה גם כן בפני עצמו.
קשה לי להאמין שרופא משקר באופן שיכול להזיק למטופלת שלו, ובמשך מספר חודשים הכותבת כאן, מנסה לעשות משהו ולא מצליחה!!!
היא השתמשה כמעט באותן מילים שאני השתמשתי לתאר את התגובה של המנהלות במרכז של בני.
אולי אני תמימה? באיזה מין עולם אנחנו מתנהלים?
איך אנשי מקצוע מתנהגים באופן כל כך לא מקצועי, כל כך מביש, וממשיכים לעבוד ולטפל באנשים בלי לתת על כך שום דעת ודין?
איך זה שאני באה למנהלות ומספרת להן שמטפלת במרכז שלהן שיקרה לועדת אתיקה, ציירה אותי באופן מגונה, פגעה בי באופן כל כך עמוק,
והן לא רוצות לשמוע, לא רוצות להתאמת עם זה?
גם אני נמצאת במקצוע טיפולי, גם אני נותנת שירות לאנשים.
לא יכולה לעלות על דעתי שהייתי שומעת שקולגה שלי פגעה כל כך במטופל, שיקרה, ולא הייתי בודקת את זה.
אולי יש לי סטנדרטים אחרים להתנהלות בעולם הזה?
לפני שבועים נהלתי שיחה מקצועית עם איש מקצוע אחר, (לגבי מצב של מטופל רק לאחר אישור המטופל לערוך שיחה זו), והוא בקש ממני לאחר השיחה , להתנהל כאלו לא התקיימה.
אמרתי לו שאין בכלל אופציה כזו. ברגע שבמקצוע שלי, עשיתי משהו, אני עומדת מאחוריו באופן מלא.
וזה רק לגבי שיחת טלפון ולא כל השקרים האיומים שהיא אמרה עלי.

לפעמים יש לי הבזקים שאני מתקשה להאמין שהיא שיקרה כך, אני מנסה למצוא הסברים, תרוצים, לתת לה הנחות.
אבל זה קשה.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 02 פברואר 2010, 18:39

פלוני אלמונית 2- לא הבנתי למה כונתך. למה אני לא נוהגת בהגינות כלפי עצמי?
ופוני אלמונית- את כתבת לי שעל מנת להוכיח את צדקתך שלמת מחיר כבד אישי והעובדת הסוצאילית, שלמה מחיר מקצועי.
יש לך אפשרות לפרט קצת לגבי זה. מה הם המחירים ששלמתן?
ולגבי- נתתי לה עד היום זמן לשלוח לי את התיק שלי, זה לא הגיע, כמובן.
אני רוצה את התיק שלי, אני חושבת שזוהי בהחלט זכות בסיסית שלי.
זה לא יאמן , שאחרי כל זה היא עוד משחקת כאן- היא מחויבת על פי חוק להעביר לי.
יהיו הרבה שיאמרו שאין לי צורך בתיק הזה, ושאני ממשיכה להאחז.
מבינה, יודעת, ובכל זאת רוצה את התיק שלי.
אולי כזיכרון לכל הסיפור הזה?
למה היא לא שולחת לי? עכשיו היא תנסה להוכיח שאני לא כשירה רגשית לקרוא אותו.
אולי היא מפחדת מהדיווח שקיים שם?או מחוסר הדיווח?
גם אם אפנה שוב לועדה,לבקש את התערבותם במסירת התיק, וסביר להניח שזה מה שאעשה-
הכל עכשיו יהיה בטונים רגועים, גם חיצונית וגם פנימית.
אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי קוראת* » 02 פברואר 2010, 05:43

_ברור לי שעשרה פסיכולוגים, קולגות שלה קראו את כל השטויות שהיא עשתה,
הכל רשום בתיק שלה- דבר לא פשוט בכלל בפני עצמו!
ברור לי שהיא תזהר עכשיו פי אלף מונים ולו בשביל לא לחטוף עוד פעם תלונה,
כי בפעם הבאה כבר זה ישמע אחרת._
אני גם חושבת כך.
ואני חושבת שזה היה נכון מוסרית לפנות לוועדה ובטוח היה לזה אפקט (לא רק עליה, אלא גם כללי).

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני_אלמונית_2* » 01 פברואר 2010, 23:39

אילת,

שמחתי לקרוא :

_אני חושבת שלמדתי המון, חויתי גם את כוחותי וגם את חולשותי,
אני מבינה שצדק הוא דבר חמקמק, ושמציאות היא דבר מאד מורכב._


לנוכח כברת הדרך שעברת, האם תסכימי להיות יו"ר ועדת האתיקה של עצמך, ותנהגי בהגינות כלפי עצמך ???

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי קן_לציפור* » 01 פברואר 2010, 20:13

אילת יקרה, שמחה בשבילך שזה כבר בדרך להסתיים. לפחות כך זה נשמע.
אני שומעת בין השורות שלך, שאת שלמה עם המהלך הזה. וכנראה שבצדק.
את למדת על עצמך וגם על המציאות לא מעט דברים, וגם לימדת אותנו.

הדבר שבו אני מאחלת לך להתחזק יותר הוא, לא להיות בעמדה שאומרת:
אין לי מושג אם הסיפור נגמר, זה די תלוי בה._ .... _או שתבין שהיא חיבת ותשחרר את שתינו.
שם, את עדיין בכלא שתלוי בסוהר שיפתח את הכלוב.

אילת, מהכלא הזה רק את תצאי בעצמך. את הכלוב רק את תפתחי. כבר עשית צעדים משמעותיים וחשובים בהבנה הזו. הנה, יש לך עוד הזדמנות.
זה תלוי בך אם הסיפור הזה יגמר אותו לא, ורק את תשחררי את עצמך.
אני מכירה את ההרגשה שמהלך של האחר יכול להוביל לתוצאה זו או אחרת מבחינתי. אבל, זה נשמע כמו מצב מאד תלותי שאת כבר בדרך החוצה ממנו.
אל תפלי לשם שוב...
בהצלחה!

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 01 פברואר 2010, 19:59

תודה לכל התומכים , המגיבים.
האמת שעבר עלי סוף שבוע קשה, שגם עשיתי שטויות במהלכו-
התקשרתי אליה השארתי הודעה, שזה לא סוף פסוק מבחנתי מכיון שהיא שקרה לועדה, ועכשיו גם לי לא יהיו קוים אדומים ואספר הכל.
אמרתי לה שאין לי מושג איך היא חיה בשלום עם עצמה, אחרי מה שעשתה (כאדם דתי), ושאני עדין מאמינה שהצדק יצא לאור.
התקשרתי לשתי מנהלות במרכז של בני, וטענתי שמכיון שהגעתי אליה דרכם, הם אחראים והם צריכים לבדוק איזה עובדת הם מחזיקים.
ספרתי להם שהיא שקרה לועדה האתית, הן כמובן הורידו אותי מעלהן.
כמובן שכל אלה היו בהשפעת ההלם והפגיעה.
עכשיו אני כבר במקום אחר. נרגעתי. המכה שחטפתי בבטן הרכה, נספגה.
קודם כל בקריאה נוספת של המכתב של הועדה, אני מבינה שלמרות שהיה קצר, הם כותבים שם בין השורות שהם מבינים שההתנהלות לא היתה נכונה:
הם כותבים שכל מה שקרה נבע מהאי בהירויות הרבות שבקשר הטיפולי , ושרצוי שאטפל במה שקרה לי בטיפול אחר.
שני הדברים הללו, מעידים על הבנתם שההתנהלות לא היתה תקינה- לא אמורות להיות אי בהירויות רבות בקשר טיפולי, וגם לא אמורים לטפל באמצעות טיפול נוסף בזה הקודם!!!!!
אלה הן כמובן חריגות אתיות.
יחד עם זאת, כנראה שלהעניש פסיכולוג, זה כתם גדול מדי ונעשה רק במקרים עוד יותר חריגים (זה לא נאמר לי , אלא אני מפרשת).
ובכל מקרה, עכשיו גם יכולה לראות את האבסורד שבכל הסיפור הזה.
אני מרגישה שלו לא הייתי מתלוננת הייתי נשארת לעד עם חויה שמשהו רמס אותי ולא עשיתי כלום.
ועכשיו- ברור לי שעשיתי, ברור לי שעשרה פסיכולוגים, קולגות שלה קראו את כל השטויות שהיא עשתה,
הכל רשום בתיק שלה- דבר לא פשוט בכלל בפני עצמו!
ברור לי שהיא תזהר עכשיו פי אלף מונים ולו בשביל לא לחטוף עוד פעם תלונה,
כי בפעם הבאה כבר זה ישמע אחרת.
ברור לי שהיא יודעת שאני מבינה שהיא חרגה, שלא שתקתי, שפעלתי ודרשתי את צדקתי.
במובנים רבים- הצדק כבר נעשה לי.
נחת רבה לא יצא לה מכל הסיפור הזה!
היא גם עדין בחשש מה עוד ה'משוגעת ' הזו תעשה לה.
עכשיו אני רק רוצה את התיק שלי, שמגיע לי על פי חוק- אם כי היא עדין לא העבירה לי.
אני חושבת שלמדתי המון, חויתי גם את כוחותי וגם את חולשותי,
אני מבינה שצדק הוא דבר חמקמק, ושמציאות היא דבר מאד מורכב.
אני יודעת לאמר לעצמי, שאם משהו יפגע בי או בקרובי, אני מוכנה להלחם , לא משנה מה יהיו תוצאות הלחימה.
ואני רגועה כרגע, ומחוזקת.
אין לי מושג אם הסיפור נגמר, זה די תלוי בה- האם תמנע ממני לקבל את התיק, ובכך אצא לעוד מאבק.
או שתבין שהיא חיבת ותשחרר את שתנו.
אילת

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני_אלמונית_2* » 30 ינואר 2010, 21:18

אילת,

מה שלומך?

בטוחה שלא פשוט כעת.
מקווה שתצלחי להתארגן, ושתנסי לא להתנות את הציפיה שלך, אותה רשמת עוד לפני תשובת הועדה:
שאוכל להתחיל ולשחרר סופית. ב ה צ ל ח ה ! ! !

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי שמנתמתוקה* » 30 ינואר 2010, 20:04

אילת, כמה עצוב! בבקשה כיתבי לי למייל shamenetmetuka שטרודל ב walla נקודה com
אני רוצה לשאול אותך משהו לעיניך בלבד. חיזקי ואימצי.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אנונימי » 30 ינואר 2010, 08:30

שלום אילת יקרה,
מאד עצוב לי לקרוא את התגובה שלהם.
איכשהו, יחד איתך ועם הסיפור שלך, הרשיתי לעצמי לצפות שצדק מסוים יצא לאור, שתקבלי תגובה שתתן לך ולי ולשאר הקוראים את ההרגשה שרואים אותך, שומעים אותך, מבינים מה קרה כאן, וששרוצים למנוע מצבים כאלה בעתיד.
לאו דוקא עונש, אבל משהו. לא יודעת להגיד אפילו מה. נזיפה? גערה? סיכום מלא יותר שמשקף את התהליך ואת מה שקרה משני הצדדים אולי?

התגובה הזו ממש מרפה את ידי התיאורטיות.

שולחת לך חיבוק גדול ואת תקוותי שלמרות הכל, תוכלי להרפות ולהניח ולשכוח מכל זה ותצאי לדרך חדשה נקיה וקלה, בלי משקעים ובלי טינה.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי ממ* » 29 ינואר 2010, 22:43

מחזקת את ידייך, וחושבת ש מעשייך לא היו לשווא
דיסציפלינת הפסיכולוגיה היא בעייתית מאוד מאוד (מאוד!).

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי קוראת* » 29 ינואר 2010, 14:14

ואב כואב כואב . הארגון מחפה על יקיריו - חברי הארגון !
בדיוק מה שחשבתי.

אני עוקבת אחרי כל הפרקים. העברה האתית של המטפלת נמצאת בתחילת תחילת פרק א'
בדיוק
אילת , חזקי ואמצי .
יעודד אותך להבין שהפסיכולוגית בכל מקרה מן הסתם לא תחזור על דרכיה. אין לי ספק שהפנייה לוועדה השפיעה עליה, ושמעשייך לא היו לשווא.
היי גאה בעצמך!
אגב, את יכולה גם לפרסם את השם שלה. אני הייתי שמחה לדעת שלא לשלוח את הילד שלי לפסיכולוגית חסרת גבולות, שמטפלת בילד אבל לא מוכנה להיפגש עם אמא שלו אחרי שנתנה לה מתנה וחיבקה אותה בטיפול!

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי מיכל* » 29 ינואר 2010, 13:35

אוי. אפילו לי, שלא מעורבת כמוך, קשה לשמוע.
ליבי איתך.

_אני עוקבת אחרי כל הפרקים. העברה האתית של המטפלת נמצאת בתחילת תחילת פרק א' .
אילת , חזקי ואמצי ._

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי חוה_בת_חיים* » 29 ינואר 2010, 12:52

אבל קבלתי כמה שורות קצרות בהן נכתב לי שטוב שאני מטפלת בעצמי ושהיא לא עברה עברות אתיות.

כואב כואב כואב . |אוף| הארגון מחפה על יקיריו - חברי הארגון !
אני עוקבת אחרי כל הפרקים. העברה האתית של המטפלת נמצאת בתחילת תחילת פרק א' .
אילת , חזקי ואמצי . (())

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני_אלמונית* » 28 ינואר 2010, 22:56

((-))
נשמע קשה.
תחזיקי מעמד.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 28 ינואר 2010, 17:05

הבטחתי לעדכן , אז אני מעדכנת:
קשה לי לכתוב וגם אני עדין לא מאמינה,
אבל קבלתי כמה שורות קצרות בהן נכתב לי שטוב שאני מטפלת בעצמי ושהיא לא עברה עברות אתיות.
ושהם בזאת סימו לטפל בתיק שלי.
אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 27 ינואר 2010, 23:24

פלונית נוספת, ספרת סיפור נחמד, אני חושבת שהוא מתקשר נורא יפה למה שכתבה לי כאן פלוני אלמונית:
_*האמונה שלי העמוקה מאוד היום היא שזה לא נכון להגיד שכל מה שקורה לאדם במציאות החיצונית של החיים שלו הוא פונקציה של המציאות הפנימית.
[במלים אחרות: "זה לא היא, זאת את...]
זה לא נכון!
יש מציאות חיצונית. יש לה חוקים משלה. אדם שפגע - פגע.
זה שלו, לא הכל פונקציה רק של הצד הנפגע.
ומן הצד השני - יש אמת עמוקה מאוד בתפיסה שמה שקורה לי הוא ייצוג של מציאות פנימית בתוכי.*_
אני גם מאמינה שהחוץ משקף לנו משהו פנימי, ויחד עם זאת יש גם חוץ , כפי שכתבה פלונית- מציאות חיצונית בעלת חוקים משלה.
ועדין שאלתך רלונטית ומאד מעסיקה אותי- למה כל כך חשוב לי להוכיח את צדקתי?
כנראה באופן מהותי זה קשור לכך שעדין לא באמת השתחררתי עד הסוף, שאני עדין כבולה למה שקרה, כואבת, זועקת את צדקתי וזקוקה להכרה,
שלא קבלתי ממנה- שהיא פגעה בי מאד.
אני הולכת ומתקרבת ליום שלא אצטרך הצדקה חיצונית, אולי היום כבר כאן,
אבל הגלגל כבר התגלגל והוא היה נכון לזמנו.
היום חשבתי האם להוציא את התלונה, בדיוק מהמקום שמתחיל להרגע, שמוצא צדק וסליחה פנימיים.
חברה טובה שלי טענה שזה כבר לא בידים שלי ושאם אעשה כך, אכן מצדיקה את גרסתה- שאני אדם לא יציב, פועל לפי רגשות,
ויתכן שגם גבולי.
אותה חברה ספרה לי שלפני עשר שנים עשו לה עול גדול, ברמה כספית, והיא לא תבעה את הרמאים.
עד היום היא מרגישה קטנה ועלובה, שפחדה לעמוד מולם.
היא חושבת שאם אקח עכשיו את התלונה, תמיד ישאר לי סיפור לא סגור, וארגיש שברגע האחרון השתפנתי ונסוגתי.
ומעל הכל- היא אומרת שפעלתי לפי חוק, בדרך לגיטימית, פניתי לועדה שנקבעה לשם דברים כאלה.
לא פרסמתי את שמה ברבים, לא פעלתי בדרכים לא לגיטמיות, לא הזקתי לה בכל מיני דרכים.
פעלתי לפי סדר נכון וטוב.
אם היא לא תקבל כלום- היא בודאי למדה משהו ולא קרה כלום,
ואם היא תקבל- כנראה היא מוכרחה להבין כמה דברים ברמה מקצועית ואולי טוב עכשיו ולא על גבם של עוד מטופלים?
לא יודעת, עדין גם בעצמי שואלת את כל השאלות, שוב ושוב.
לילה טוב, אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלונית_נוספת* » 27 ינואר 2010, 21:11

הייתי באווטאר השבוע. נסענו מהצפון לחיפה אני ובעלי, לקחנו בייבי סיטר, וממש רצינו לבלות יחד. 8 שנים לא הלכנו לסרט יחד.
הייתי מאושרת.
כשהגענו גילינו שיש רק כרטיסים בשורה הקדמית משני הקצוות של השורה.
ואני הייתי מאושרת.
החלטנו לקנות את הכרטיסים, ותיכננו לבקש מהשורה לזוז כיסא אחד ליד, וכך נוכל לשבת יחד.
אחלה.
כשהגענו וביקשנו, כולם הסכימו לבקשה באדיבות ובחיוך מלבד אישה אחת שהיתה שם עם חברה שלה. והיא צדקה .
היא אמרה שאלה הכיסאות שאותם היא רכשה, ושם היא רוצה לשבת.
אמרתי לה שהיא צודקת לגמרי, שאני רק רוצה לספר לה מאיפה באנו ובמה זה היה כרוך, והיא בכל זאת התעקשה מאוד.
וכך ישבנו שנינו בנפרד.
ואני החלטתי שאני עדיין מאושרת, כי הסרט הוא חוויה פנימית, ואנחנו חווים אותה יחד, גם אם לא אחד בסמוך לשניה.
והייתי מאושרת.
בסוף הסרט, היא פנתה אלי, ונגעה לי ביד כדי להגיד משהו, אבל החלטתי שעכשיו כשהסרט הסתיים אין לי כל רצון להידברות.

הסתכלתי אליה לתוך הנשמה ואמרתי: " העיקר שאני צודקת " בזמן שאני נוקשה ומקשה את כל גופי ומנערת ממני את ידה.

לא כעסתי עליה.
הבנתי שהיא משקפת לי משהו שקיים בי. וכך גם אני משקפת לה את מי שהיא.
זה היה מאוד חזק.
גם אני הרבה פעמים צודקת, צודקת עד כדי מחנק, עד כדי מלחמה, עד כדי מוות.

וזה מתחבר לי לתהליך שלך- את צודקת. זה ברור לי לגמרי שאת צודקת.
למה זה כל כך מהותי לך שיכירו בצידקתך?
האם הצדק הוא באמת מעל לכל?

מאחר שלא קראתי הכל, אני כמובן מודעת לכך שיריתי באפילה וייתכן שתעיתי וטעיתי לחלוטין בהקבלה של הסיפור שבחרתי לחלוק עימך.
בכל אופן את מוזמנת למחוק אם לא רלוונטי.
חיבוק ענק ומלא אמפתיה, ממני.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 27 ינואר 2010, 00:17

ועוד דבר שחשוב לי לכתוב כאן בשבונג הכתיבה הלילה-
שזה נשמע שאלה הם חיי כרגע- בכך עסוקה רגע לרגע,
וזה ממש ממש לא כך!
יש לי חיים שלמים ומלאים, בענין, אתגר, קושי , שמחה, סיפוק ועוד.
אין ספק שהסיפור הזה עדין מלווה אותי, אבל לא צובע את כל חיי, ויש ימים רבים שכרגע זה מינורי ביותר.
כמובן שכרגע ההמתנה לתשובה שצריכה להגיע ממש בימים אלה, ברקע, אבל מאמינה שכשזה יחלוף, שוב הסיפור יהיה יותר ברקע,
וגם , מקווה שילך ויתרחק.
גם כמובן תלוי בתשובה ובקבלת התיק שלי.
טוב, תודה למלוים ולילה טוב, אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 27 ינואר 2010, 00:11

פלוני אלומנית 2- שלום.
רק עכשיו אחרי ששלחתי את ההודעה ראיתי את מה שכתבת.
אז, תודה על ההתענינות, לא יודעת מה לענות לך.
עכשיו ברגעים אלה, עוד עסוקה בדברים החזקים שכתבה לי פלוני אלמונית 1.
ובדרך כלל, יש לי קצת מכל דבר- קצת עצב על כל מה שקרה, קצת כעס, קצת געגועים, שלפעמים יכולים להתרחב להרבה געגועים.
קצת מתח מהתשובה, קצת תחושת גאוה על כך שהלכתי עם הבנתי ומלחמתי, קצת אכזבה מעצמי וקצת קבלה.
בקיצור, ממש סלט של רגשות.
מעל הכל רוצה כבר לקבל את התשובה, לקוות שהיא תהייה מותאמת לי ושאוכל להתחיל ולשחרר סופית.
תודה לך ולילה טוב, אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 27 ינואר 2010, 00:07

פלוני אלמונית יקרה ביותר!
קראתי את דבריך הארוכים, הכנים והכה מיוחדים, ולאחר זאת לא יכולתי להפסיק לבכות במשך דקות ארוכות. בכי כל כך משחרר, מעמקי עמקים.
כבר כל כך הרבה כתבו לי כאן, תמכו בי ונתנו את לבם, אבל משהו בדברים שלך נגע בי באופן כל כך מיוחד.
אני חושבת שראשית משום שעברת כנראה חויה מאד דומה.
קראתי את דבריך וכמעט לא האמנתי לדמיון בחויות שלנו וביכולת שלך כל כך להבין אותי, אולי כפי שאף אחד לא הבין אותי עד כה!!!
בכך הענקת לי מתנה שאין לה שווה ערך!!!!.
אומר בכנות שעוררת את סקרנותי, לדעת גם מה קרה לך, איך הצליחו כל כך לפגוע בך, אבל בודאי זה אישי, וכמובן שהפרטים לא משנים,
כמו החויה עצמה.
אני שמחה בשבלך שמצאת את הדרך להתגבר, למצוא נחמה ועזרה ממקור גבוהה, וגם לסלוח,
שכמו שכתבת בחכמתך הרבה- זה כנראה הענין, לסלוח, וכל עוד זה לא קורה, לא באמת משחררים את האדם ואת הארוע כולו.
וכמו שכתבת וצדקת- בחלקים סלחתי וחלקים נוספים עוד יגיעו.
גם אני כמוך, הייתי זקוקה רק להכרה שהיא פגעה בי כל כך, על רקע של קשר שהיא רקמה ביחד אתי.
אין לי שום בעיה עם כל החריגות האתיות שנעשו, את הכל אני מבינה וסולחת, רק רציתי הכרה אמיתית בכך שהיא כל כך פגעה בי.
וגם נטשה אותי, מתוך המקום הכה מיוחד ובוטח שיצרתי מולה.
מעולם לא בטחתי ולא אהבתי אדם זר כפי שזה קרה לי מולה. ועד היום, עם כל הקושי, עדין לפעמים יכולה להתגעגע בכאב שקורע אותי מבפנים.
פלוני אלמונית יקרה, את כתבת לי דברים כל כך עמוקים, כל כך תומכים וכל כך מחבקים!
וכן, עדין מותר לחבק אותי, למרות כל מה שעברתי (לשאלתך.....).
נתת לי כאן מחמאות, שכפי הנראה מגיעות לך, כי באמת כל כך דייקת וכל כך הבנת,
וגם אולי הדבר הגדול ביותר- באמת יצרת איזה שלם גדול ומורכב, שמכיל את כל הצדדים שהובאו לי כאן.
אני חושבת שרק בהבנה וראייה של השלם הזה, ניתן להבין את המורכבות.
והתלונה- כפי שכתבת- כנראה בכל יום שיעבור, ארגיש את הקושי הגדול שבמעשה הזה, את הצער שלי על כך שהגעתי למקום הזה,
ויחד עם זאת את ההבנה שלא היה לי מוצא אחר.
לא במצב שנוצר, ולא בחוסר המוכנות שלה לעשות צעד קטן לקראתי, ולהרים את הכפפה שזרקתי לה מספר פעמים,
ולעשות מולי תהליך של סגירה והכרה במה שקרה.
העובדה שהיא לא יכלה לעשות זאת , ומצד שני המשיכה לעבוד עם הבן שלי- גרמה לי להרגיש עוד יותר קטנה.
שהיא, למרות כל מה שקרה, עדין אוחזת במקום השולט, וממשיכה לטפל בבן שלי מתוך הנחה שלא אוכל לעשות כלום, ופשוט אאלץ לקבל זאת.
הדהימה אותי העובדה שבנוסף לדמיון בחויות שעברנו, שתנו מאד נעזרות ומאמינות בתפיסות רוחניות ובראייה ממקום אחר.
אני גם כמוך מאמינה שמה שקרה אכן צריך היה לקרות ושהמפגש ביננו הוא מפגש קארמתי.
מפגש קארמתי הוא מפגש מאד עוצמתי בין שני אנשים, שכל אחד מביא לשני משהו מאד חשוב שהוא צריך לפגוש בחייו, גם אם בזמן המפגש,
הדברים נחויים קשים מנשוא.
את השיעור שלה היא צריכה ללמוד, זה לא עניני (למרות שאני לפעמים מנסה להבין מה הוא),
את השיעור שלי אני מנסה ומנסה להבין, אולי בסוף זה יקרה?
ומבחינה מעשית- אני אמורה לקבל בכל יום את התשובה של הועדה, שהתקימה לפני כשבוע, וגם את התיק שלי שבקשתי ממנה,
והיא אמורה לשלוח לי מכורח החוק. אלא אם כן היא תחליט לפתוח כאן עוד חזית של מאבק, אבל נראה לי שגם כוחותיה מוגבלים.
פלוני אלומנית, אני מחזירה לך בלב שלם את המחמאות שנתת לי , נראה לי שהן בהחלט מגיעות לך,
ומודה לך מקרב לבי על הקדשת המחשבה, הזמן והלב הרחב כלפי.
בהרבה הערכה, אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני_אלמונית_2* » 26 ינואר 2010, 23:41

אילת,

מה שלומך ? מקווה שאת מרגישה טוב יותר !

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני_אלמונית* » 26 ינואר 2010, 00:26

מילה אחרונה:
הממסד רקוב.
לגמרי.
לכן אני מסכימה לגמרי עם אלה שאמרו לך -כן! - תילחמי בו, מפני שהוא באמת רקוב,ומגיע לו,
ומסכימה לא פחות עם מי שאמר - עזבי את המלחמה, עצם הניסיון להוכיח את צדקתך מעניק גושפנקא ליכולת של אדם אחר לקבוע מה ראוי ומה אינו ראוי, כאשר אלה שמתיימרים לקבוע - הרבה פעמים לא ראויים לשבת על הכסא הזה.
במלים אחרות: נכון, פסיכולוגים ומטפלים הם רק בני אדם, ולפעמים במובן הרע של העניין...
והדרישות שלהם מעצמם לא כל כך גבוהות כמו שהיית מצפה.

בעיקר אני חושבת ומאמינה שאת זו שיודעת הכי טוב מה נכון לך,
ואם לשבת שאת זקוקה לתלונה הזו - הרי שזה היה הדבר הכי נכון,
וזה לא סותר את זה שאולי פעם תעזבי הכל, תרפי לגמרי ותשכחי,
וכמו כולנו - גם אם את בטוחה לגמרי שאת צודקת, את גם זקוקה לתמיכה, לנחמה, לאנשים אחרים שיגידו לך שאת צודקת וגם שאת אהובה...

אישית לי מה שעזר לצאת מתוך אותה תסבוכת [שנמשכה זמן רב וגבתה מחירים כבדים מכל הצדדים שהיו קשורים לעניין...] היה טכניקה הכי פשוטה שבעולם: שיחה כל יום של עשר דקות עם אלוקים. לספר לו מה שעובר עלי, כמו שמספרים למטפל. הרבה יותר זול, באותו שלב של החיים שלי - הרבה הרבה יותר אפקטיבי ויעיל. אצלו יש צדק. ואצלו יש גם סליחה. וגם נחמה. וגם תמיכה. זה כמובן לא סותר להיעזר במטפל אנושי, אם את מרגישה שזה נכון לך. ומשם הגיעו התובנות שאיפרו לי להמשיך הלאה.

אני קוראת את המלים שכתבי לך וקשה לי נורא עם זה שהן מצלצלות לי באוזניים קצת קרות. מנתחות כאלה.
אול בגלל שככה זה בסיטואציות כל כך מורכבות... אני מוצאת את עצמי מנסה איכשהו להבין את השלם של הסיפור, על כל חלקיו.
הייתי רוצה נורא להעביר לך משהו מהחיבוק שבא לי לחבק אותך, [מקווה שעוד מותר לחבק את כל מה שעברת...] , מההזדהות, ומההערכה העצומה כלפייך.

את אדם טוב וחכם, בא לי לצעוק, תאמיני בך! גם אם את עושה שטויות, גם אם מישהו יגיד לך שאת נלחמת במלחמות דון-קישוטיות, חשבת על כך כל כך הרבה, זה לא בא לך בשלוף, תאמיני בך! זה מוכרח להיות נכון! נכון לעכשיו, וההמשכים יכולים להיות שונים... ואנחנו מוגבלים נורא, כי אנחנו בני אדם, ולא יכולים ברגע של הווה להכיל את כל האמיתות הסותרות של המציאות שלנו בו זמנית...

מקווה שמשהו מהדברים עובר בכל זאת.

אהבה.

פלוני אלמונית

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני_אלמונית* » 26 ינואר 2010, 00:12

אני לא מצליחה למצוא מלים מחבקות מספיק לומר לך, שמזווית הראייה המאוד צרה שלי בא לי להגיד: אל תצטערי על כלום.
אל תצטערי על הפנייה לוועדת האתיקה, על כל הקושי שיש בה, אל תצטערי על המקומות בתוכך בהם כבר סלחת ועל המקומות שבהם בוודאי עוד תסלחי.

האמונה שלי העמוקה מאוד היום היא שזה לא נכון להגיד שכל מה שקורה לאדם במציאות החיצונית של החיים שלו הוא פונקציה של המציאות הפנימית.
[במלים אחרות: "זה לא היא, זאת את...]
זה לא נכון!
יש מציאות חיצונית. יש לה חוקים משלה. אדם שפגע - פגע.
זה שלו, לא הכל פונקציה רק של הצד הנפגע.
ומן הצד השני - יש אמת עמוקה מאוד בתפיסה שמה שקורה לי הוא ייצוג של מציאות פנימית בתוכי.
איך זה מסתדר ביחד? זה שני הפכים, ואני מאמינה לגמרי ששניהם נכונים.
איך זה מסתדר ביחד? תמיד איפהשהו אינטואיטיבית האמנתי שזה מוכרח להיות כך, ששניהם נכונים, היום, אחרי שנחשפתי לתפיסות רוחניות מסויימות - אני יודעת שגם יש לי עוגן.

אל תצטערי שנלחמת.
גם אם תפסידי,
גם אם יגידו לך שחבל על הזמן ועל האנרגיה - לא באמת הפסדת במלחמה הזאת, כי משהו עמוק בך היה זקוק לבטא את האמת - אני נפגעתי, וזכותי לפחות לנסות לבקש צדק.
במובן הזה לא הפסדת ולעולם לא תפסידי, כי היית מוכנה ללכת עם החלק שהוא לא רק הישרדותי ["מה זה יועיל לי? עדיף ללכת הלאה, להיעזר בטיפול של מישהו אחר..." , "אולי אני עלולה להפגע מאוד ע"י התהליך..."]. וההחלטה ללכת עם החלק הזה - היא קטע חשוב בסיפור שלך, ככה אני מאמינה.

בוודאי שתסלחי לה פעם, אולי כבר סלחת חלקית.
לא לסלוח למישהו לעולם זה אומר להישאר קשור אליו לנצח.
וזה עסקה מאוד לא משתלמת.
לא בעולם הזה ולא בעולמות אחרים שאני מאמינה שהם קיימים.
לכל דבר יש הזמן והקצב שלו.

השוני העצום בתגובות שקיבלת משקף בעיני [שוב, בזווית צרה מאוד... ] את שתי האמיתות המנוגדות האלה.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני_אלמונית* » 26 ינואר 2010, 00:03

ההתעקשות שלי לזכות בהכרה מאותה אחת שפגעה בי מבחינתי קשה כל כך סיבכה מאוד גם אותי וגם אותה.
שתינו שילמנו על כך מחירים כבדים, ההבדל הוא שאני שילמתי על כך מחיר אישי כבד ואילו היא - מחיר מקצועי.

הסיפור שלך על התאונה עשה לי בום בבטן.
אני זוכרת רגעים בהם היו לי כמה רעיונות יצירתיים במיוחד איך לגרום לכל העולם ואשתו להבין את עומק העוול שנעשה לי [ולנשים אחרות בסיטואציות דומות] וכל פעם מחדש - קרה משהו, משהו רע, סוג של "תאונה", תודה לא-ל לא תאונת דרכים, שגרם לי להפסיק.
המדהים מכל היה שאחרי שעזבתי לחלוטין את הסיפור הזה ועברתי תהליך של לסלוח מבפנים, מישהי שיקרה לי מאוד והיא חלק משמעותי מחיי החליטה ממש להיכנס ל"פרוייקט" של פעילות ציבורית על מנת למנוע הישנות מקים כאלה בעתיד, והפעילות הציבורית הזו הניבה פרות מבורכים מאוד, גם אם צנועים. זה לימד אותי גם שצדקתי מאוד שמישהו בעולם אמור לטפל בזה ולמנוע את העוול, וגם שזה לא היה התפקיד שלי...

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני_אלמונית* » 25 ינואר 2010, 23:56

אילת,
לא קראתי הכל. לא קראתי דפים קןדמים - רק את זה הנוכחי, שעוסק בשאלה האם כן או לא לפנות לוועדת אתיקה.
שעת לילה מאוחרת, ואני לא מצליחה למצוא את המלים המדוייקות לכתוב לך בהן.
מרגישה מתוך כל מה שכתבת אישה רגישה, חכמה וחזקה מאוד.
מרגישה רוצה לחבק אותך ולומר לך עד כמה את יקרה.
בעבר נפגעתי מאוד ע"י עובדת סוציאלית [סיטואציה שלא ניתן היה להימנע בה ממעורבות של עובדת סוציאלית, לצערי, לפחות כך חשבתי אז...]
הדבר היחיד שהיה חשוב לי הוא שהיא תכיר בכך שטעתה, שתודה שהטעות שלה פגעה בי.
אני עצמי עובדת במקצוע טיפולי.
אני עושה טעויות. לא היה לי ספק שבמקרה דומה, הייתי מודה שטעיתי - כך אני דורשת מעצמי.
השתדלתי תמיד לעבוד לא ממקום של אגו, וכאשר זיהיתי טעויות - הודיתי, גם בפני אותם אנשים שפגעתי בהם.
לקח לי זמן רב מאוד להבין שלא זו הנורמה.
לקח לי זמן רב להבין שאני שונה מאנשים אחרים.
לקח לי זמן רב להבין שאנשים אחרים לא דורשים מעצמם את מה שאני דורשת מעצמי.
לקח לי עוד יותר הרבה זמן להבין שהסירוב של אותה עובדת סוציאלית שפגעה בי כל כך להעניק לי את המלים הפשוטות של הכרה בטעות [אין לי ספק שהיא יודעת שטעתה] נובע מאגו גס ומגושם - את זה הבנתי בקלות, לקח לי זמן רב יותר להבין שבצורה אולי, לטעמי, מעודנת יותר, משהו מאותה נצחנות, וכחנות, התעקשות על היותי צודקת - קיים גם בי. אחרת בשביל מה הייתי זקוקה כל כך להכרה שלה?
נדמה לי שהדף שלך עוזר לי להבין את זה חד יותר, ממוקד יותר.
על כל פנים אין לי ספק שהמבנה הפנימי שלי שונה מאוד משל אנשים אחרים - נדמה לי שרוב האנשים האחרים שאני מכירה היו נפגעים מהפגיעה עצמה, ולא מחוסר הצדק והעוול הנוראי מבחינתי בכך שהיא אפילו לא לקחה אחריות. ורוב האנשים שונים ממני מבחינת מידת האינטנסיביות שבה אני בודקת את עצמי. ולקח לי זמן רב להבין - שגם אם אני בודקת את עצמי יותר מרוב האנשים שאני רואה לידי במקצועות טיפוליים, עדיין גם אני מפספסת, והרבה.
תיכף אמשיך....

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אחת_לרגע* » 19 ינואר 2010, 04:14

לפלוני שכתב שהוא מייעץ לאנשים שונים.
תוכל להשאיר מייל?

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני_אלמונית* » 17 ינואר 2010, 08:17

מותר לך להרגיש את הכעס הזה , פשוט תני לעצמך רשות להרגיש אותו !!!!!!
מותר לחשוב את כל מחשבות הנקמה , הפעולה .
לא חייבים כרגע לעשות שום דבר מעבר למה שעשית ,
אבל תרגישי את כל טווח הרגשות שעולה .
אל תיבהלי מהם .
רק כשיעבור הגל הזה , תחליטי מה עוד את רוצה לעשות .
חיבוק

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלוני* » 17 ינואר 2010, 07:51

אילת שלום.
אני גם חושב שאת זקוקה לעזרה, מכיון שאת עדין סובלת ונאבקת,
ויחד עם זה, קצת נעלב כאן עבורך מהתגובה האחרונה,
מכיון שהיא יוצרת תחושה שאת הבעיה ולכי תטפלי בעצמך.
אני מגיע מתחום יעוצי, מייעץ לאנשים בכל מיני מצבים שונים,
בין היתר אנשים שנפגעו מפיטורים, מיחסים לא נכונים וכ"ו.
אני לא מהתחום המשפטי, אלא היעוצי, לכן איני בקיא עד הסוף בתחום המשפט.
אבל , יתכן ומה שהיא עשתה זה מעבר לחריגה אתית, אלא חריגה ברמת החוק והמשפט.
מטפלת שמאימת בקלות, ללא עילה אמיתית על הפרת החסיון- זה נראה לי מאד בעייתי!
יתכן ושווה בדיקה משפטית, אולי משהו כאן מבין בכך ויכול לכתוב משהו?
ומעבר לכך- מטפלת שלשם הגנתה משקרת ויוצרת לך תדמית כה שלילית ושקרית- גם נראה לי חריגה מאד גדולה.
בעיקר השקרים, ובעיקר אם את יכולה להוכיח אותם.
מעבר לנזק הנפשי שהיא כבר גרמה לך, היא ממשיכה וגורמת בכך עוד נזקים.

יש כאן איזה צפייה ממך לקום וללכת מכל זה, לשים הכל מאחוריך, ולוותר.
אני חושב שאם כל אחד היה שם את עצמו במקומך, היה רואה שזה לא כל כך פשוט!
זה נכון, שהמחשבה על נקמה היא קשה ולא מתאימה לאנשים ערכיים,
אבל,מי ישים את הקו החוצץ ומפריד בין נקמה ובין עשיית צדק?
האם גם נאנסת שנאבקת על צדקתה, נחשבת מחפשת נקמה?

מקווה, שלא הייתי בוטה מדי, בעברי גם הייתי נפגע יחסים, מסוג אחר,
ואני עדין זוכר אפלו כעבור שנים, את ההשפלה, העלבון והתחושה המאד חזקה שאני רוצה צדק עבור עצמי.
תקבלי את הרגשות הללו, ובסופו של דבר תמצאי את דרכך בין כל הדרכים.
בתחושה שלי, לא יכול להיות שהועדה הזו לא תעשה כלום, כך שיתכן וזה בפני עצמו,
יתן לך לחוות שנעשה לך צדק.
הרבה הצלחה!

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פלונית* » 17 ינואר 2010, 00:25

אילת,
צרי קשר עם אורנה שפרון. היא תעזור לך!

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 16 ינואר 2010, 21:36

הצילו!
איזו נסיקה אחורנית!
לא יודעת מה קרה לי, אבל אחרי תקופה כל כך טובה, שהייתי בשליטה וידעתי לאן הולכת, שוב נפילה.
אני מרגישה כעס בלתי מתפשר.
מרגישה פתאם שלא מוכנה יותר לקבל את מה שנעשה לי, ושזה אפלו מעבר לועדה.
מרגישה שנעשה לי עוול כל כך גדול, שלא רק שהיא חרגה מחוקי האתיקה,
היא חרגה מכללים אנושים, שאינני יכולה לקבל זאת.
האופן בו היא הציגה אותי עם כל השקרים- מפנטזת על חדר השינה שלה, משוטטת ליד ביתה, שולחת לה חבילה בדואר, ועוד ועוד-
כל זה לא יסולח. מעשה שלא יעשה על ידי מטפל.
כמעט כמו רופא שגונב איבר מגוף של חולה השוכב מנותח ומורדם לפניו.
אני חושבת שהיא לא ראויה להיות אדם שמטפל באנשים אחרים.
אני יודעת ששוב נשמעת במערבולת, ששוב חוזרת להתעסקות בכך, שלא מצליחה לצאת משם.
אבל, מנגד- חווה כמו קורבן התעללות.
מתחילות מחשבות שלא אסתפק בועדה הזו, שאפנה למשרד הבריאות וכל מה שאני יכולה.
מצטערת על האופן בו נשמעת, בעבר קבלתי מחמאות על התנהלות נכונה,
אבל כרגע מרגישה שזה חזק עלי, שזה קורה לי מעבר לרצון הכנה להתגבר , לפעול באופן בוגר, מוסרי וחזק.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי שש* » 12 ינואר 2010, 17:57

שש, ממש לא הבנתי את המשפט שלך , יש לך אפשרות להסביר?
כשאת מתחילה לכתוב מופיע פתגם כאן בצהוב שמעל, העתקתי אותו, מעורר בי מחשבה.

מחכימון :
יש רק אדם אחד, הוא לא אף אחד מאיתנו, והוא קיים בכל אחד מאיתנו.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 11 ינואר 2010, 14:33

שלום לכלם.
פסיכולוגית, הותרת אותי ללא מילים.
כתבת לי דברים מאד מרגשים, מאד משמעותים, ואני מאד מודה לך עלהם.
אני חושבת שאת הפסיכולוגית הראשונה שנכנסה לדף הזה, וחיזקה אותי,
ולא כתבה שיש לי אובססיות, בעיות אישיות או אישיות גבולית.
אני גם מעריכה את כנותך ואת הזמן הרב שהקדשת לי כאן בדף הזה.
אני מבינה את הסתיגותך מכך שאת וכל שאר המשתתפים כאן, שמעתם רק צד אחד.
אכן ניסתי כל הזמן להראות גם את הצד שלה, ובכל זאת זו תמיד רק אני, ורק הדרך שאני רואה ומציגה את הדברים.
הלואי והיא היתה נכנסת לכאון וקצת מסבירה את הסלט הזה שנוצר לי בטיפול שלה, את הסיבה שבחרה פתאם בבת אחת לטרוק לי את הדלת.
באמת שהייתי רוצה לעמוד מולה, אבל גם את זה היא לא הסכימה לעשות. היא בחרה להעלם, לא לתת לי שום גישה אליה בחזרה.
שש, ממש לא הבנתי את המשפט שלך , יש לך אפשרות להסביר?
ושוב , אני כותבת שאני מבטיחה לנסות לעדכן, מקווה שאעמוד מול התוצאות שיהיו, ויהיו לי את הכוחות גם לדווח.
מבטיחה לעשות כל מאמץ.
אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי קוראת* » 11 ינואר 2010, 13:48

פסיכולוגית, כתבת יפה מאוד

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי שש* » 11 ינואר 2010, 12:39

מחכימון: כבוד אפשר רק לתת

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי פסיכולוגית* » 10 ינואר 2010, 23:43

אילת שלום.
קודם כל אני רוצה לציין שאני עוקבת אחר הדף שלך מבראשיתו, מאד התענינתי בו מהצד שלי כמטפלת.
עד כה לא הייתי שותפה פעילה, כי הרגשתי שזה לא נכון לחוות דעה כלשהיא כאשר אני שומעת תמונה חד צדדית.וגם בצורת תקשורת כזו.
היום מרגישה לראשונה, שרוצה לשתף אותך בכמה נקודות מחשבה שלי, יתכן ובכל זאת יועיל לך, למרות הסתיגותי הקודמת.
ראשית, אני מוכרחה לציין שהתמודדותך ראויה להערצה!
ליוונו אותך כאן כולנו ממש ON-LINE - תחלה היית עדין בתוך הקשר, עדין מטופלת, התלבטת האם להמשיך בתוך טיפול שהבנת את מורכבותו.
לאחר זאת עזבת, עברת חבלי פרדה קשים, ולבסוף ההתלבטות עם התלונה וכל ההשלכות שלה.
עברת תהליך מאד מאד מורכב, שהכיל בתוכו הרבה מאד חויות רגשיות עמוקות, חלקן בודאי, כמו שכבר כתבו לך,
קשורות לענינים קדומים ועמוקים יותר שאת נושאת בתוכך. כמובן שכאשר תוכלי לטפל בכך שוב, זה יהיה חשוב ביותר, לדעתי.
  • ההתמודדות שעברת היתה מאד סבוכה , ועשית דרך פשוט אמיצה , ישירה, כנה ועמוקה!-
עקבתי בהשתאות ובהתפעלות אחר הכוחות שגילית, היכולת להתבונן על המציאות מהבטים שונים, זויות שונות.
היכולת להיות כנה באופן בלתי מתפשר ולבקר את עצמך, לעיתים ללא רחמים!
  • גם ברגעי הקושי והפרדה הקשה- אפשר לאמר באופן חד משמעי- תמיד הצלחת לראות גם את הצד של המטפלת שלך-
שזה דבר מפליא בפני עצמו!-
אפלו לאחר התגובה הקשה של הפסיכולוגית שלך, יכולת עדין- לראות את החויה שהיא עברה, ואף להצטער על כך:
_זה גם לא קל לראות אדם בכשלונו, בנפילתו.
אני מרגישה שהצער שלי, הוא גם על החויה שאני עברתי,
וגם על החויה שהיא עברה._
אני חושבת שלא הרבה אנשים היו נשארים כל כך לויאלים ובעלי יכולת להכיל את האחר,
ובודאי שזהו לא תפקידך, היות והיא היתה כאן המטפלת.
לא אשתמש במונחים פסיכולוגים, רק אתאר את החויה עצמה שנראה לי שעברת-
  • ברגע שהיא כשלה וויתרה על תפקידה, לקחת את התפקיד לידך והפכת להיות המגינה והשומרת על הסיטואציה,
כפי שילד יכול לדאוג להורה שנתון במשבר זמני או מתמשך-.
ילד משלם על כך מחיר , לצד הרווח, וכך יתכן גם אצלך.
אני כותבת , שוב, שיש כאן רק את הצד שלך, ובכל זאת, מתוכו ברור שעשית דרך עצומה.
וגם ברור שהמטפלת שלך לא יכלה או לא היתה מוכנה , לעשות אתך תהליך נוסף על מנת להבין מה קרה לכן אחת מול השניה,
לעשות סגירה לכל התהליך והקשר, גם אם סופו היה קשה , ודרש ממנה חזרה נוספת לתוך תהליך שנראה שכבר הסתיים-
אבל למעשה עדין לא הסתיים.
גם אם נשים בצד את מה שקרה בתוך הטיפול עצמו, והאם היתה או לא היתה חריגה אתית-
מה שברור הוא שאת עדין לא סיימת את התהליך מולה, מול הקשר עם כל השלכותיו והטיפול.
גם אם המטפלת שלך חשבה באותו שלב שזה לא נכון עבורך לחזור לקשר, היה צורך לעבד זאת במשותף,
ולעזור לך , עם עוד תמיכה, לקבל זאת ולהבין זאת.
את סיימת כאן את הפסקה הקודמת, עם רגשי אשם ושאלה מה זה אומר עלי? איזה מין אדם אני?
אז הרשי לי לכתוב לך , מבלי להכירך מעבר לדף הזה- שמעל הכל את כנראה אדם מאד מאד כנה,
אדם שאינו מתפשר עם מציאות שאינה ראויה לו, אדם שבודק את הדברים עד הסוף,
אדם שמוכן לעמוד חזק עבור צדקתו וצדקת דומים לו,
ואדם שנקלע לתוך סיטואציה טיפולית מאד מאד מורכבת, מאד סבוכה-
שאנשים אחרים יכולים לצאת ממנה בשן ועין-
ובכל זאת מצאת כוחות משמעותים בתוכך ואת בדרך הנכונה לצאת כמה שיותר נכון מכך.
מקווה שדברים אלה, יעזרו לך לחיות מעט יותר בשלום , עם המורכבות ועם רגשי האשם שמלוים אותך.
בודאי שישאר לך מטען רגשי מתוך החויה הלא פשוטה שעברת,
אבל תמיד תזכרי את הכוחות שהיו בתוכך בתוך הסיטואציה הקשה הזו, ותנסי להתחזק מכך.
עשיתי כאן משהו שאף פעם לא אעשה בתוך טיפול שלי- לנקוט עמדה ברורה, אבל מעמקי לבי , הרגשתי שזה נכון כרגע עבורך.
ושוב , אני כותבת שאיני יודעת עד הסוף מה התרחש בטיפולך,
אבל מעריכה אותך מאד על התהליך והדרך המשמעותים שעשית,
ןעל כך שלא ויתרת על סגירת הטיפול (CLOSURE), ועשית זאת עם עצמך ובעזרת הועדה, מתוך חוסר ברירה (היות וכפי שכתבתי, הפסיכולוגית לא יכלה לעשות זאת בעצמה).
מאחלת לך שתאספי את כוחותיך שגילית כאן, ותמשיכי בדרכך,
וכשתוכלי , תחזרי לעבד את כל מה שארע לך, עם מטפלת המתאימה עבורך.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 10 ינואר 2010, 16:28

תודה לכל התגובות, כל כך מחזק!
קראתי עכשיו את הדף הלך רוח כנוע. דף ממש מרתק! ניסתי לשים את עצמי באופן כללי, היכן אני ממוקמת?
איך אני מגיבה בדרך כלל, כאשר נעשות לי עוולות?
אני חושבת שכהורה לילד חריג, אחד השיעורים שאתה לומד כל כך חזק זה לעמוד שם ולהלחם כל הזמן עבורו.
שום דבר לא מתקבל בקלות, הכל דורש מלחמות.
הפסקתי להאמין, הפסקתי לקבל, כל הזמן בדקתי ונלחמתי.
עד כדי כך שזה כבר נראה לי התנהלות נורמלית, לא משהו שונה או מיוחד.
עכשיו כשקראתי את הדף , האמת, אני מוכרחה להודות שהתגנבה לה גאוה ללבי.
גאוה על כך שכל השנים, אינני מרכינה את הראש, דורשת ונלחמת עבור מה שצריך.
אף פעם לא מקבלת סמכות כמובנת מאילי! אף פעם לא נרתעת לעמוד מול סמכות ולאמר בקול ברור וחד משמעי את דברי.
ובדרך כלל זה נושא פירות.
  • כאן, בסיפור הזה, הבעיה שלי לא היתה עם הסמכות של הפסיכולוגית-
הבעיה שלי היתה עם האהבה, הקשר הכה חזק שנוצר*.
איך אני מפנה לה עורף באופן כזה? איך מגלה ברבים את הקשר הכה מיוחד שהיה לנו?
איך יוצאת כנגדה, למרות האהבה, למרות הדאגה שעדין היתה לי כלפיה?
  • כך שלמעשה באופן הפעולה שלי, היתי צריכה להתגבר על רגשי אשמה מאד חזקים,
ולא על הרצון להרכין ראש, שזו כנראה תכונה ששכחתי בכלל בתוכי*.
ובכל מקרה- למרות דברים אלה- הרגשתי גם כאן גאוה .
על כך שבכל זאת גייסתי את כוחותי, ועשיתי מעשה הכרחי!!
הכרחי על מנת להעיר אותה, ועם כל הצניעות כותבת- גם לטובת מטופלי העתיד שלה.
למרות כל ההתלבטויות שהיו, ששתפתי כאן, שהתפתלתי בינהן, בתוכן-
היום מאד שלמה עם המהלך!

אני כותבת את הדברים הללו, וחושבת על אותן פסיכולוגיות שהגיבו כאן, ואחר כך נעלמו, האם הן עוקבות?
האם שינו את דעתן, או שעדין חושבות שהבעיה נעוצה בי?
ועדין, אני רואה את חלקי בסיפור ובאמת באמת מנסה ללמוד ממנו, עוד ועוד!

ועוד דבר לסיום- השבוע הייתי לצערי הכה רב בניחום אבלים של חברת לימודים שלי.
בחורה בת קצת מעל 40, עדין מטופלת בילדים קטנים, נפטרה ממחלה פתאומית, באופן פתאומי ואכזרי.
כשהייתי בניחום, כולם דברו על אופיה המדהים, על האופן בו בכל מקום נגעה בטוב, עשתה טוב, והעשירה את סביבתה.
זה לא סתם מילים שלאחר פרידה מאדם אהוב, זו אמת!
ולמה אני מספרת את כל זה?
אחרי השוק הענק והכאב הענק של הבשורה, ולאחר כמה ימים,
חשבתי *שלה זה בחיים לא היה קורה! היא בחיים לא היתה מסתבכת עם פסיכולוגית, בחיים לא היתה מגיעה למצב של תלונה לועדה.
ואני כן, מה זה אומר עלי? איזה מין אדם אני?*
אז שוב דוגמא חיה לרגשי האשם שממשיכים ללוות, עם ההבנה שכך היה צריך להעשות.
להתראות, בנתיים, אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי שמנתמתוקה* » 10 ינואר 2010, 15:25

אילת, אני מסירה בפניך את הכובע! עברת דברים כ"כ קשים ומטלטלים, ולמרות כל החוויות הקשות את מתנהלת בצורה יוצאת מן הכלל. אני מודה שחשבתי שעדיף לא להתלונן, אבל אני חושבת שטעיתי, ושזה באמת היה חשוב, לא משנה מה הועדה תחליט. כל הכבוד לך! אני מאד מקווה שתמשיכי לעדכן. מחזיקה לך אצבעות וחושבת עליך הרבה.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי קוראת* » 10 ינואר 2010, 08:46

גם אני מחזקת את ידייך. וגם אני לא מבינה את אלה שעודדו אותך ל הלך רוח כנוע פה. כמובן שהיו פה גם רבים/רבות שעודדו אותך לגשת לוועדה.
אפשר לעבור תהליך כפול: גם לדווח על עבירה אתית של פסיכולוגית, וגם להשתחרר ממנה.
בכל מקרה, כל התגובה של הפסיכולוגית לוועדה רק מוכיחה שהיית צריכה לחשוף את צורת העבודה שלה. היא בהחלט שיחקה עם הנפש שלך עם כל החיבוקים והחיבובים וה"התגעגעתי", והמתנות וה"אני אוהבת אותך". היא לא היתה מקצועית. ואם היא העיפה אותך, היא לא יכולה לטפל בבן שלך. נקודה. כפסיכולוגית שלך היא בוודאי צריכה להסכים לעבד את הבעיה שנקלעתן אליה. ובטח לא לאיים עלייך שתחשוף את פרטי הטיפול!!!

אנא עדכני גם כשהתוצאה תגיע.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי עוקבת* » 10 ינואר 2010, 07:03

אילת, תודה על העדכונים. חשבתי עלייך. אנא עדכני גם כשהתוצאה תגיע.
אני גם מסכימה שנהגת כמו שצריך!!
חשבתי על זה שכל כך הרבה דברים לא טובים בחברה שלנו ממשיכים בלא הפרע בגלל שכולם שותקים.
וגם אם הוועדה לא תסכים איתך לגמרי, אז הפסיכולוגית הזאת בטוח כבר תיזהר להבא ותדאג להיות יותר מקצועית, וגם כל החברים למקצוע שישמעו על כך שהיתה נגדה פניה לוועדת האתיקה. אני משערת שהיא גם היתה חייבת לעבור חשבון נפש כלשהו. אז, את שלך עשית.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי ממ* » 10 ינואר 2010, 03:17

מצד אחד אני שמחה, כי מאד מפחדת מהתוצאה- לכל כיוון שלא יהיה, ומצד שני רוצה לשים את זה כבר מאחורי.
אל תפחדי. החליטי שאת בסדר עם כל תוצאה, משום שאת הדבר החשוב באמת כבר עשית: ציינת שבעלת סמכות נהגה בך ובבנך באופן מאוד לא מקצועי בפני ועדה מקצועית שאחראית על בעלת הסמכות הזאת. זה דבר חשוב מאוד, ועלייך להיות גאה בעצמך שלא היית פסיבית ושבפעולה שלך ודאי עזרת גם לאחרים.
מה תהיה התוצאה? פחות חשוב לך. העיקר שפעלת. כל הכבוד.
עדכני כשתגיע התוצאה.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 09 ינואר 2010, 22:49

שלום לכלם,
חזרתי לעדכן כפי שהבטחתי שאנסה לעשות.
ראשית, לאחר התגובה שקבלתי, והזדעזעתי, הרגשתי שאם לא אכתוב שוב לועדה,
המצב נותר כך עם השקרים ושאני כביכול מקבלת את דבריה, הרגשתי שחיבת להגיב.
כך שכתבתי שוב מכתב די ארוך לועדה בו הסברתי שהפסיכולוגית ממש סלפה עובדות, ואת חלקם יכולתי להוכיח.
זה שוב היה מכתב לא פשוט.
במקביל הם כתבו לי שאני זכאית לקבל ממנה את כל התיק הרפואי שלי, אלא אם כן היא תוכיח שזה עלול להזיק לי, וכנראה היא צריכה ממש להוכיח,
לא סתם להציג זאת כך.
הועדה החליטה לדון בכך בעוד פגישה נוספת, כך שזה מאריך את הזמן שוב.
מצד אחד אני שמחה, כי מאד מפחדת מהתוצאה- לכל כיוון שלא יהיה, ומצד שני רוצה לשים את זה כבר מאחורי.
אני מתארת לעצמי שגם לפסיכולוגית לא קל שזה נמשך כל כך הרבה זמן,
אני מניחה שהיא אף יותר במתח ממני, מכיון שיש לכך השלכות יותר משמעותיות עליה.
מבחינה רגשית כרגע אצלי- הדרך שהיא בחרה להציג אותי באופן כל כך קשה ומלא שקרים,
אכן עזר לי להפרד ממנה. זה לא שאין מדי פעם הבזקי כאב, ורגשות קודמים, אבל אני מפוכחת.
לצערי, התפכחתי בדרך הקשה.
אני יותר ויותר מבינה, שאני באתי עם החויות הרגשיות העמוקות שלי, עם הצורך החזק שלי למשהו שיכיל אותי, שיגן עלי.
והיא- במקום לעזור לי להבין את צרכיי באופן נקי, היא כשלה מקצועית, בכך ששמה את עצמה וצרכיה בתוך הטיפול שלי.
הכל הסתבך, הכל התערבב ביננו- אהבה, הדדיות, כעסים הדדים, מריבות - כמעט טלנובלה!
ועכשיו- אין בי כבר כעסים, אין בי צפיות או תקוות, רק מין התפכחות מרה כזו.
  • זה גם לא קל לראות אדם בכשלונו, בנפילתו.
אני מרגישה שהצער שלי, הוא גם על החויה שאני עברתי,
וגם על החויה שהיא עברה*.
אבל כרגע הכל מתנהל אצלי ממקום יותר גבוה, ממקום מודע, ולא מהבטן ומכל הרגשות הקשים שהיו לי.
מודה על כך , כל יום.
יכולתי עוד הרבה זמן להתנהל מהמקום הקודם, הכל כך מטלטל.
ועדין יש את הועדה הזו לפני, הבנתי שיתכן והם גם יזמנו אותי לפגישה.
טוב, זה העדכון עד כה.
אם יש למשהו מחשבה, או תגובה , אשמח מאד לשמוע.
לילה טוב, אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי ממ* » 27 דצמבר 2009, 19:31

אנסה לעדכן, אני חושבת שאני חייבת זאת כאן (לכל המסיעים לי והמתענינים השונים).
גם אני אודה לך אם תוכלי לעדכן.
בהצלחה בכל

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי דני_זובין* » 27 דצמבר 2009, 14:43

בהצלחה בדרכך,
סגירת הדף זה המשך החיים וזה מרגש

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 26 דצמבר 2009, 23:36

תודה לכל דרישות השלום, וגם על המחמאות הגדולות!
קוראת, אנסה לעדכן, אני חושבת שאני חייבת זאת כאן (לכל המסיעים לי והמתענינים השונים).
מקווה רק שאמצא את הכוחות הנפשיים לכך.
שוב המון תודה לכלם.
שתהיה שנה אזרחית טובה, שנה של פיוס בין עמים, בין אנשים.
להתראות, אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אנונימי » 23 דצמבר 2009, 23:06

(())

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי קן_לציפור* » 23 דצמבר 2009, 20:29

_בעיני, מתוך המקום שבו נדמה ליש את נמצאת, לקבל את מה שנכתב לך כאן, ללמוד את השיעור שלך, שהוא מלא פגיעה וכאב,
זו גדלות רוח. מאד גאה בך._

בהצלחה רבה! ותודה על פתיחת הדף החשוב הזה!

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי קוראת* » 23 דצמבר 2009, 17:59

בהצלחה בדרכך. אבל אנא עדכני (אפילו בקצרצר) מה היתה התוצאה של הוועדה)

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 23 דצמבר 2009, 14:40

מרגישה שעוברת תהליכים מואצים, המשבר הזה גורם לי לעבור בימים אלה תהליכים שנראה לי שבעתות רגילות (ללא משבר) יכולים לקחת חודשים.
מצד אחד התפכחות מאד גדולה מהמקום בו הייתי, מרגישה ממש איך כל רגשות התלות , הצורך בקשר וכל מה שפתחתי , נושרים ממני בזה אחר זה.
מצד שני, משבר אמון מאד מאד גדול, אבל כנראה שהייתי חייבת אותו כדי להפרד סופית.
מרגישה שזה קורה סוף כל סוף.
מאד משתדלת , כפי שהשתדלתי לכל אורך התהליך, לא לזרוק הכל ממני החוצה.
ללמוד, וללמוד, ובעיקר לקחת אחריות
ובסופו של דבר לגדול,
כי אני באמת מאמינה שכל מה שקורה לנו , וכל אדם שאנחנו פוגשים,
באים להפגיש אותנו עם מה שנכון לנו ועם המקומות שאנחנו בשלים לשנות להתפתח בהם.
מרגישה שבמשך שנה וחצי עברתי סיפור של קשר מאד שונה , מאד ייחודי, עם סוף שעל פני השטח נראה קשה,
אבל הכל בא לשרת אותי וכנראה גם אותה (במידה והיא תרצה ותהייה פנויה להתבונן וללמוד).
כרגע אני מרגישה במקום של היכולת להניח לכל- לקשר, למאבק, לצורך.
מתחלה לנשום , להתבונן ולהתפכח.
כחלק מהתהליך, אני רוצה כאן לסיים את הדף הזה , כרגע.
להפרד מהדף ומכלם.
הדף הזה סייע בידי מאד, כפי שכתבתי, העלה אצלי התפעלות גדולה,
מהיכולת של אנשים להשתתף, להקדיש זמן, לרצות לקדם אותי , לתת עצות יקרות מפז, וגם לתמוך.
אלפי תודות לכל הכותבים,
עם תודה מיוחדת לכמה דמויות שממש ליוו אותי- +שרון ס, ליאת סקייפי+, דני זובין, שמנמנתוקה ,קוראת, גוניפר והמשפחה , אחת, קו לציפור .
ואני ממש מצטערת אם יש עוד משהו שפספתי, לכלם הרבה תודות. קבלתי ממכם עצות מדהימות וגם את הלב והמחשבה שלכם.
אני ממשיכה לדרכי, להשקיע את מרצי, מחשבותי והאנרגיות שלי במקומות בריאים, נכונים, באנשים הקרובים לי והיקרים לי.
נפרדת כאן מהדף הזה ומכלכם.
נתראה , בדפים אחרים.
הרבה תודות, אילת.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי דני_זובין* » 23 דצמבר 2009, 01:20

היי איילת

תומך בך במאמץ האדיר.

מנסיוני עם התנהגויות אובססיביות, שונות אבל דומות, לא תמיד יש כח וידיעת הדרך איך למנוע את ההתנהגות. לי מאד חשוב במצבים כאלו לשמור על ראש צלול - לדעת בוודאות שאני מחבל בעצמי, שאני לא באמת מסוגל לראות את המציאות כרגע, ופועל מכח העבר. לפעמים אקבל את חוסר האונים שלי, אבל לא אתן תוקף רציונלי להתהנגותי. כך, כשקצת אתאושש, אוכל לקחת את ההגה לכוון אחר, במקום ללחוץ על הגז לעבר התהום.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אנונימי » 22 דצמבר 2009, 22:50

הי אילת,
בעיני, מתוך המקום שבו נדמה ליש את נמצאת, לקבל את מה שנכתב לך כאן, ללמוד את השיעור שלך, שהוא מלא פגיעה וכאב,
זו גדלות רוח.
מאד גאה בך.
{@

ולא רואה סתירה בין מה שכתבתי קודם, לבין הבחירה שלך הנוכחית.
אבל תמצאי את הדרך שנכונה עבורך, על הניואנסים הפרטיים שלך.
אני בטוחה שזו דרך ראויה.

הסתבכתי עם הפסיכולוגית שלי פרק ג

על ידי אילת* » 22 דצמבר 2009, 21:18

שלום לכלם.
בהתחלה היה לי קשה לקרוא את הדברים החזקים שנכתבו כאן, אבל אחרי כמה שעות , אני חושבת שיש כאן המון אמת שהובאה לפני.
אני נורא שמחה שאנשים כותבים מלבם, ולא רק בנסיון לתת לי להרגיש טוב , ולתמוך.
העובדה שאנשים מביאים דעות, גם אם הן קשות וסותרות את צעדי, היא דבר גדול.
יש לי אפלו תחושה שבשביל הדברים שנכתבו לי היום, היה כל כך חשוב שפתחתי את הדף הזה שוב.
מרגישה שקצת נערו אותי כאן ושזה במקום.
הדברים נכונים וחשובים- זו באמת כבר התעסקות יתר ואחיזה בלתי מתפשרת שלי בקשר, בקורבנות, בעוול ובמסכנות.
אפשר להמשיל זאת, לקערה שמתמלאת במשהו שהוא נכון וטוב, אבל משלב מסויים, גם אם התוכן נכון וטוב,
כאשר יש מילוי- יתר, הקערה עלולה להתהפך על פיה, עם כל התכולה הטובה.
ואין ספק, שיש כאן התעסקות יתר שלי.
מוכרחה להניח לכל זה, עם כל החויה הקשה. וגם אם נעשה כאן עוול, זהו , הוא נעשה ובלתי הפיך. נגמר.
אני חושבת שמה שהיה לי מאד קשה , בנוסף לפגיעה האישית, זו התפכחות ברמה כלל אנושית.
אם אדם שהחזקתי ממנו ישר ואיכותי, יכול לעשות מהלך כזה, מה זה אומר על כלל האנושות, על האופן בו אנשים מתנהלים כאן.
חברה מאד מאד טובה שלי, שמכירה אותי שנים, טוענת שהייתי מוכרחה כבר להתפכח מאיזה תמימות שנשאתי בתוכי כל השנים,
ושכך אנשים מתנהלים, קודם כל חושבים על האינטרסים האישיים שלהם,
ועבור טובתם האישית , הגנתם האישית , יעשו הרבה דברים, גם קשים.
אני עדין לא רוצה לאבד את כל התמימות, כן רוצה לראות בזה מקרה פרטי.
רוצה לחשוב שבגלל שהיא היתה בפינה, נלחמה על חייה המקצועים, הגיעה למצב של שקרים כאלה,
ולא להסיק מסקנות כלל אנושיות קשות, כי אז באמת הפסדתי.
שואלת את עצמי האם גם אני הייתי מגיעה למקום הזה, במידה והייתי נלחמת על חיי המקצועים?
מקווה מאד שלא הייתי, אבל כנראה שלא ניתן לשפוט אדם, אלא רק שנמצאים במקומו, ואני בכל זאת לא במקומה.
אני רק במקומי.
מעל הכל מבינה שהשקרים הללו , בהם נסתה לטייח את התנהלותה בטיפול מולי,
מוכיחים שבסופו של דבר, היא מבינה שהיא לא פעלה נכון, שהיו כשלים אתיים,
אחרת , היתה עומדת עם האמת , מסבירה, ונשארת יציבה מול מה שקרה, לא מסלפת עובדות.
ולכן, עכשיו מוכרחה להניח לזה. היא הבינה, אולי מתחרטת, אולי למדה,
ועכשיו אני ממשיכה הלאה, לומדת את מה שאני צריכה ללמוד,
וגם לומדת להרפות, לוותר, להבין שעשיתי את שלי- עמדתי על צדקתי, וזהו.
גם אם הצדק לא יעשה לי, אני עמדתי חזק עם האמת שלי וזה מספיק.
יכולה להרגיש גאה, חזקה ולשכוח.
תודה לכל מי שנער אותי.
אני מניחה שהתובנות היו מגיעות, אבל עזרתם לי בקיצור הדרך.
ותודה גם לך ליאת, שבכל זאת בתוך הניעור נתת מקום גם לקושי , למצוקה, אבל רוצה לסיים עם המקום הזה.
אני תקווה שכך יהיה. כך נראה לי ברגע בהיר זה.

חזרה למעלה