על ידי צפריר_שפרון* » 09 מרץ 2005, 21:42
סגירת פערים
על פני סגירת הפער - גשר בין שתי גדותיו.
מבחינה זו נמצא החינוך הביתי כגשר בין עשירים ועניים, בין אלה המוגדרים כ"עשירים" ומתוך הגדרתם עולה הגדרת אלה ה"עניים".
תפישת הממסד המיוצגת נאמנה על ידי שרת החינוך הנוכחית, זו המקדשת את מדדי ההון והעושר כממדי האון והאושר.
אלה מובנים מאליהם תחת אותה תפישה פרוטסטנטית עקרונית לפיה החלוקה העיקרית בין בני האדם היא בין מואר או מוצל, או במובן הדתי מבורך או ארור, ואין הדברים כך. שכן, על פני מואר או מוצל, מואר ומוצל - על פני או או - גם וגם.
תפישה זו של הפרדה אמנם מצליחה להכות שרש באמונות האדם החי בתקופתנו, כהכללה רבתי, בהיותה מחלחלת אל תוך לב ההיבט הכלכלי, במובן הזה - הנעת גלגלי הכלכלה המערבית אשר מתפרשת אל כל הכדור הזה. עם זאת, חולשתה בתוך השלד שלה עצמה. שכן, תפישה זו מאדירה את התועלת ונמצאת לכשעצמה לא יעילה. ועדיין קיימת.
תפישה זו מנטרלת את עצמה בהיבטים רחבים של החיים. שכן, אותו "מבורך" או "מואר" (אשר ההוכחה לכך שהוא כזה נשענת כולה על מצב חשבון הבנק שלו) אינו בהכרח מאושר או רחוק מסבל, בעוד אותו ארור לכאורה, אשר נמצא מורחק בשאט נפש מחצרות המואר, עשוי להיות שמח. במובן הזה שמח בחלקו.
מתהפכת המשוואה על עצמה - על פני ההוכחה הזו להיות האדם "מואר" על ידי עושר, עולה העושר הפנימי מתוך אושר אנושי בסיסי על עצם הקיום. במובן הזה הידיעה הפנימית את עצם הקיום, המתקיימת בכל איש ואשה כנפש ייחודית ונבדלת, היא היא המניחה תשתית לאותה תחושה של אישור פנימי - אז, נמצאת השמחה כבסיס הקיום. במובן הזה "שמח בחלקו" מצביע על העושר באושר. עושר ברגעי עושר בממד הזמן ועושר בהתרחבות בממד המרחב.
במקביל עולה ההודיה כתנועה רצונית של האדם - בהיותו חי את חייו וממלא את הצווי העיקרי - "וחיֶה".
נסיבות החיים כפי שמתגלמים בהכרח תחת כנפי החינוך הביתי, במיוחד אותה תפישה של 'חינוך לאין שעור' נמצאים מאפשרים למידה עצמית. איפשור זה, ניתן לומר, מונח לפתחיהם של ההורה והילד בו זמנית, ואף גולש אל עבר המשפחה המורחבת, זו הביולוגית, וזו הנבחרת על ידי התא המשפחתי כתחליף למשפחה המורחבת.
במובן הזה קהילת "באופן טבעי" מניחה בדיוק את הגשר לאותו פער קיצוני המתקיים כיום בתפישה הזו החברתית, הדוגלת בהפרדת התא המשפחתי ממורשתו.
שאז, חסך זה במורשת האישית, ובחיים בתוך או ליד או בקרבת המשפחה המורחבת, מתמלא על ידי התרחבות אל עבר משפחת האדם, לאו דוקא דרך קשרי דם, אלא דרך אמונות בסיסיות משותפות, במובן הזה תפישת העולם נמצאת קרובה.
מכאן, שאותה אפשרות של למידה עצמית היא היא הבסיס לאותו מקום של העלאת המודעות העצמית - בבחינת הכלל הבסיסי של החינוך הביתי - "צא וחשוב".
דרך זו אם כך מתאימה גם לעשירים וגם לעניים, תחת כל הגדרה שהיא.
מכאן עולה הגשר הזה.
[u]סגירת פערים[/u]
על פני סגירת הפער - גשר בין שתי גדותיו.
מבחינה זו נמצא החינוך הביתי כגשר בין עשירים ועניים, בין אלה המוגדרים כ"עשירים" ומתוך הגדרתם עולה הגדרת אלה ה"עניים".
תפישת הממסד המיוצגת נאמנה על ידי שרת החינוך הנוכחית, זו המקדשת את מדדי ההון והעושר כממדי האון והאושר.
אלה מובנים מאליהם תחת אותה תפישה פרוטסטנטית עקרונית לפיה החלוקה העיקרית בין בני האדם היא בין מואר או מוצל, או במובן הדתי מבורך או ארור, ואין הדברים כך. שכן, על פני מואר או מוצל, מואר ומוצל - על פני או או - גם וגם.
תפישה זו של הפרדה אמנם מצליחה להכות שרש באמונות האדם החי בתקופתנו, כהכללה רבתי, בהיותה מחלחלת אל תוך לב ההיבט הכלכלי, במובן הזה - הנעת גלגלי הכלכלה המערבית אשר מתפרשת אל כל הכדור הזה. עם זאת, חולשתה בתוך השלד שלה עצמה. שכן, תפישה זו מאדירה את התועלת ונמצאת לכשעצמה לא יעילה. ועדיין קיימת.
תפישה זו מנטרלת את עצמה בהיבטים רחבים של החיים. שכן, אותו "מבורך" או "מואר" (אשר ההוכחה לכך שהוא כזה נשענת כולה על מצב חשבון הבנק שלו) אינו בהכרח מאושר או רחוק מסבל, בעוד אותו ארור לכאורה, אשר נמצא מורחק בשאט נפש מחצרות המואר, עשוי להיות שמח. במובן הזה שמח בחלקו.
מתהפכת המשוואה על עצמה - על פני ההוכחה הזו להיות האדם "מואר" על ידי עושר, עולה העושר הפנימי מתוך אושר אנושי בסיסי על עצם הקיום. במובן הזה הידיעה הפנימית את עצם הקיום, המתקיימת בכל איש ואשה כנפש ייחודית ונבדלת, היא היא המניחה תשתית לאותה תחושה של אישור פנימי - אז, נמצאת השמחה כבסיס הקיום. במובן הזה "שמח בחלקו" מצביע על העושר באושר. עושר ברגעי עושר בממד הזמן ועושר בהתרחבות בממד המרחב.
במקביל עולה ההודיה כתנועה רצונית של האדם - בהיותו חי את חייו וממלא את הצווי העיקרי - "וחיֶה".
נסיבות החיים כפי שמתגלמים בהכרח תחת כנפי החינוך הביתי, במיוחד אותה תפישה של 'חינוך לאין שעור' נמצאים מאפשרים למידה עצמית. איפשור זה, ניתן לומר, מונח לפתחיהם של ההורה והילד בו זמנית, ואף גולש אל עבר המשפחה המורחבת, זו הביולוגית, וזו הנבחרת על ידי התא המשפחתי כתחליף למשפחה המורחבת.
במובן הזה קהילת "באופן טבעי" מניחה בדיוק את הגשר לאותו פער קיצוני המתקיים כיום בתפישה הזו החברתית, הדוגלת בהפרדת התא המשפחתי ממורשתו.
שאז, חסך זה במורשת האישית, ובחיים בתוך או ליד או בקרבת המשפחה המורחבת, מתמלא על ידי התרחבות אל עבר משפחת האדם, לאו דוקא דרך קשרי דם, אלא דרך אמונות בסיסיות משותפות, במובן הזה תפישת העולם נמצאת קרובה.
מכאן, שאותה אפשרות של למידה עצמית היא היא הבסיס לאותו מקום של העלאת המודעות העצמית - בבחינת הכלל הבסיסי של החינוך הביתי - "צא וחשוב".
דרך זו אם כך מתאימה גם לעשירים וגם לעניים, תחת כל הגדרה שהיא.
מכאן עולה הגשר הזה.