לדבר עם נוער על מה שחשוב

שליחת תגובה

כאשר הכלי לא מכוון, כאשר צליליו צורמים, האוזן איננה פנויה אל הניגון.
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:

BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים

צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: לדבר עם נוער על מה שחשוב

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי יולי_קו » 16 אפריל 2022, 14:24

וואוו. את (כרגיל :-)) מפתיעה, מחדשת, מאתגרת, ומרחיבה אופקים.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי ברוש_בלבוש_סופרמן* » 16 אפריל 2022, 11:01

ראשית, כל הכבוד.
שנית, איך אומרים... באידיש זה נשמע יותר טוב

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 16 אפריל 2022, 06:50

משתפת...
בתחילת אפריל השתתפתי במיזם הקראת סיפורים לילדי אחד מבתי הספר היסודיים בעיר בה אני גרה.
המיזם הוקם ע"י הספרנית של בית הספר, אשר שלחה הזמנות לכל בעלי התפקידים בעיר.
כל משרד נתבקש לשלוח מספר נציגים על מנת לאייש חצי שעה של הקראת סיפורים לכל ילדי בית הספר, כדרך לעודד קריאה.
חוץ ממני (השתתפתי מטעם מרכז הנוער, אבל דיברתי בעיקר על תפקידי כיו"ר ELPAC שזו בעצם מועצה מייעצת של הורי הילדים שדוברים אנגלית כשפה שניה. מועצה שהקמתי לפני השלוש שנים, ואני אמורה לייצג בה את שלל תושבי העיר שזה מקרוב באו מארצות שאינן דוברות אנגלית, ויש בכאן לפחות 60 מדינות מיוצגות, ו55 שפות שונות שמדוברות בבתי הספר...).
הגיעו:
המפקחת הראשית על בתי הספר, ושתיים מסגניותיה.
הצ'יף של המשטרה, ואיתו עוד ארבעה שוטרים ושלושה לוחמי אש.
"ראש העיר" (השם של התפקיד שלו שונה, אבל הוא בעצם האחראי על העיר)...
אנשי מועצת החינוך ( education committee)
אנשי הספרים הציבורית, אנשים מהחברה ההיסטורית (שמשמרת את ההיסטוריה של העיר, שכיום היא בת 375 שנים) .מורים מבתי ספר אחרים, ראש ה DEI Committee ועוד מספר בעלי תפקידים שלא זיהיתי.
בסך הכל, בי"ס יסודי לא קטן, עצר בבת אחת, לשעה אחת את הפעילות השוטפת שלו, וכולם שמעו סיפורים שנבחרו ע"י אנשי העיר, שהקריאו אותם...
,היה מרגש ממש, וכל כך נהניתי... הבאתי איתי ספר בעברית, אבל בספריה בחרתי סיפור אחר... כמובן... על ילד שמתקשה בקריאה...

קבלתי את ילדי כיתה ג', שהכינו שאלות מראש, ושתפו פעולה, ובכלל, היו מקסימים, כמובן, וכל כך התרגשו, וכל כך נהניתי, שמיד קבעתי עם המורה שאגיע שוב...

ואכן, היום הגעתי שוב ולבקשת המורה שוחחתי עם הילדים על פסח... זה היה מרתק ממש. סיפרתי את הסיפור בקווים כלליים מאוד...
אני חושבת שרק כשעומדים מול ילדים לא יהודיים (ומורה לא יהודייה), ומתרגמים לשפה אחרת, מבינים כמה הסיפורים הללו אינם מותאמים לילדים ..
דילגתי על כל מה שנראה לי לא מתאים - משליחת התינוקות ליאור, דרך חלק מעשר המכות... וכמובן ויתרתי על הטבעת המצרים בים...
דברתי על המנהגים של פסח, ועל הסמלים (הסברתי שאני אמורה לוותר על פיצה ופסטה למשך שבוע מהיום בערב, וקבלתי מבטי השתתפות בצער מזועזעים... והצעות להחביא פיצה במקום שלא יראו.... שיהיה לי... ), הבאתי הגדות, שיוכלו לעלעל, ושתי צלחות פסח, הראיתי מצות לסרטון קצרצר עם השיר "let my people go", סיפרתי על המנהג של איסוף פירורי לחם עם נוצה ונר ולסיום הכנו זקנים מנייר, ויצאנו בשיירה ממצרים, כשאת השיירה מובילה ילדה שלבושה במפת השולחן הלבנה שהבאתי מהבית, מודבק עליה זקן לבן מנייר, והיא משה...
כאשר השיירה הגיעה לבסוף שאלתי אותם אחד אחד מה הם מביאים ממצריים לארץ ישראל ולעולם כולו והאצתי בהם לחשוב בגדול...כל ילד ברך את העולם, והברכות נעו בין 'שלום עולמי" ו"חטיף לכולם" לבין 'שהאנשים באוקראינה יהיו בטוחים' ו'שלכל אדם, כולל העניים יהיה בית ואוכל'. התרגשתי ממש.
אני מחכה בקוצר רוח לפעם הבאה שאין לי ספק שעוד תהיה.
חג משמח ממש.
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 07 דצמבר 2021, 01:31

(()) דנה!!!
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי אמא_של_דגיגונת* » 06 דצמבר 2021, 16:52

ווואו... צפדע ית... איזה דף מחכים ומרחיב לב..
רק אשתף שאני זוכרת אותך מתנדבת בסיירת ונפגשנו כמה פעמים בעיר כשאת ב״מדים״.. ואני זוכרת כמה זהרת במדים האלה (שהיו זוהרים..), אבל זה לא היה רק המדים, אלא כל כולך.. עיניך הבהירות והטובות, ופנייך זהרו, ונראית כמו מגדלור. עכשיו כשאני קוראת את סיפורייך אני מבינה שבאמת היית מגדלור ללא מעט אנשים...
היי ברוכה <3

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 05 דצמבר 2021, 17:36

טוב, אז אוסיף מהר מהר גם את
חנוך לנער על פי דרכו
איזהו חכם הלומד מנסיונם של אחרים.
(אבל לרוב זה לא עובד, את יודעת)
ובעיקר
חיה ותן לחיות...
יש גם משפט חכם ממש שמדבר על מי שאנחנו... משהו עם תפוחי אדמה וביצים קשות, שבהנתן אותן התנאים (מים רותחים, לדוגמא) התפודים מתרככים והביצים מתקשות.. אבל אני לא זוכרת איך זה נאמר...
כשיהיה זמן אחפש.
יולי הוא חייב ללמוד בדרך שלו. הוא חכם מספיק ויותר מזה, יש לו גב תומך (אתם!), והוא יהיה בסדר.
חיבוק!
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי יולי_קו » 05 דצמבר 2021, 15:32

צפרדעונת,
משפטים יפיפיים, מחכימים ועמוקים.
אני באתי לספר שאנחנו מדברים, הנוער עונה בהסכמה, ואז עושה מה שבא לו. זה חשוב אמנם לדבר, אבל!!! שיעשה כבר לעזאזל מה שששוחחנו עליו!


;-)

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 29 מאי 2021, 07:57

משפטים, אמרות כנף ופתגמים שאני מעריכה במיוחד, ויום אחד אסדר לפי הערכים שעל פיהם אני משתדלת לחיות:

עשה טוב, רחק מרע

במקום בו אין אנשים, היה אתה איש.
אין חכם כבעל ניסיון.

הכל זורם, אי אפשר להכנס פעמיים לאותו הנהר.

אי אפשר לחנך סרטן להליכה ישרה (אריסטופנס, אצל ישראל רינג 30).

חינוך הוא דוגמא ואהבה, לא שום דבר אחר. (פרבל אצל י.ר 30)

חינוך: האמצעי להריסת היוצא מן הכלל לטובת הכלל (ניטשה, אצל י.ר. 30)

ניצבים אנחנו בפני העובדה הפרדוקסליץ שהחינוך נהפך לאחד המכשולים העיקריים בפני האינטליגנציה והמחשבה החופשית (ראסל, אצל י.ר. 31)

מכל מלמדי השכלתי (תהילים קי"ט)
יהי כבוד תלמידת חביב עליך כשלך (אלעזר בן שמוע, אבות ד).

איזהו חכם? הלומד מכל אדם. (אבות).
איזהו חכם? התקיים תלמוד (דברים)
אם יודע אתה דבר מה, אמור שאתה יודע. אם אינך יודע דבר מה, הודה שאינך יודע. זוהי הדעת ((קונפוציוס)

היטיב לעשות אם נדע קצת על הכל, מאשר אם נדע הכל על ענין יחיד (פסקל, אצל י.ר. 34)


ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 29 מאי 2021, 07:32

משפטים, אמרות כנף ופתגמים שאני מעריכה במיוחד, ויום אחד אסדר לפי הערכים שעל פיהם אני משתדלת לחיות:

עשה טוב, רחק מרע

במקום בו אין אנשים, היה אתה איש.

הכל זורם, אי אפשר להכנס פעמיים לאותו הנהר.

ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 28 מאי 2021, 15:16

חבר טוב סיפר לי שהוא עדיין מחפש אחר הנוסחה לאושר הנצחי.
:-)
אמרתי שאין לי מושג בעניין ההנצחיות, ושגם בעניין האושר אני לא בטוחה.
אבל, אם ישאל, מבטיחה לספר איך הגעתי לשלווה ולנחת, פחות או יותר...
ולתחושה טובה, רוב הזמן.

אז הוא שאל.
וכך עניתי:
:-)
קצת ארוך, קח אויר...

ויתרתי על הציפיות. מכולם.
אם אני רוצה שמשהו יעשה, אני עושה אותו.
אני מתייחסת לכולם כאילו יש להם מגבלה, הם פשוט לא מסוגלים להבין, ולכן
אני סבלנית יותר, וסובלנית.
בה בעת אני מתייחסת לכולם כאל אנשים בוגרים וחכמים, שאחראים לבחירות של עצמם, ולכן אני לא מרגישה שאני חייבת להם משהו.
אני מתנהגת לכולם, באופן הכי מנומס ומכבד וחביב שאני יכולה, כי ככה אני רוצה לחיות, והייתי שמחה אם היו מתנהגים אליי באותו האופן.
אני מחבבת את כל האנשים שסביבי, שומרת על קשר עם כל מי שמעוניין לשמור איתי על קשר (וגם עם כמה כאלה שאולי לא הכי מעוניינים, אבל אני עדיין מחבבת אותם).
הבנתי שאין לי הרבה כוח לשנות את האירועים, ולכן אני עושה מה שחשוב לי.
ומה שאני משנה - זה מספיק טוב.
אני עושה הרבה, לטובת הכלל, כי ככה אני רוצה לחיות.
הבנתי שאני לא אחראית לאיך שאחרים מרגישים, ושאני יכולה להתנהג הכי "בסדר", וזה לא ישנה את הרגשתם, אז אני בוחרת בדרך המנומסת והנעימה שמתאימה לי. אני עושה הכי טוב שאני יכולה, ומשאירה להם את הבחירה של איך להרגיש.
אני תמיד זוכרת שיש לי כמה דרכים לפנות אליהן, בכל צומת, ואני עושה את הבחירה שהכי נכונה לי כרגע, לפי הנתונים שיש. אני לא מסתכלת אחורה אומרת "אוף, הייתי צריכה לעשות אחרת". אני יודעת שבצומת הבאה אוכל לבחור שוב, הכי טוב, לפי הנתונים שבידי. כרגע.
הנתונים משתנים, הדרך משתנה, והבחירות שלי עשויות להשתנות גם. וזה בסדר.
אני מתפעלת ממה שאפשר. מהשמיים (מדהימים), מהפריחה (וגם מקמילה, מהתחדשות ומהתפרקות... מזג האויר על כל גווניו גורם לי לחייך) נופים מרחיבים את נפשי, וגורמים לי לחייך.
הילדים שלי גורמים לי לחייך. אני נהנית מאיל שהם מפתחים את עצמם, ובעיקר צריך שכל אחד מהם לקח ממני איזו תכונה, להמשיך איתה הלאה.
הם מצחיקים אותי.
אני אוהבת לחייך.
ולצחוק.
אני סקרנית. מאוד.
אני לומדת. כל הזמן, מכל אחד, מכל דבר.
אני משאב, למי שמוכן לקבל ממני מידע, אני מוכנה תמיד לעזור, ללמד, להראות, אבל לא נעלבת אם הם לא חושבים כמוני.
אני לא נפגעת מאנשים בורים. אני בעיקר חשה חמלה כלפי כל היצורים כולם.
חוץ מכינים.
ופרעושים, קרציות ויתושות.
אני מבינה שאני לא מושלמת, אבל אני הכי מושלמת שאני יכולה להיות בעיניי.
ומה שהכי מקל על הכל זה להסתכל בעיניים של היסטוריונית/ ארכיאולוגית, הכל חולף. כלום לא נשאר.
אני לא יודעת על מה חלמה סבתא שלי באמת, או אמא שלה... וודאי לא סוקראטס (אם כי יש לי הרגשה שאני דווקא לגביו צודקת יותר מכולם),
אם אני לא יכולה לשנות כלום, אז פשוט להתנהג באופן הכי נעים כלפי כולם כדי שיהיה לכולנו נעים כרגע.
אני תמיד מוכנה להקשיב, ותמיד מוכנה לשתף את מי ששואל, תמיד מוכנה לעזור, ולגמרי מאמינה שאם כל אחד יעשה טיפה מעבר למה שהוא חייב, יהיה לנו עולם מדהים לחיות בו.

עשה טוב, רחק מרע. הלא כן?

משהו נוסף - אני מעריכה את הטוב. בכל מכרי אני מחפשת את הטוב, את הנדיב, הנעים.
מחפשת חוכמה, ידע ובינה.
מחפשת פתיחות, ורצון ללמוד עוד.
את הערכים שמחים אותי.
וכשמחפשים, מוצאים :-)

ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 12 אפריל 2021, 22:33

שמחה שקראת, לב :-)
ל.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי לב_שומע* » 12 אפריל 2021, 18:16

תודה רבה על התיאור צפרדעית מאוד התרגשתי לקרוא.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 03 אפריל 2021, 01:56

הי אי ננה.קודם כל, את בהחלט מוזמנת. אפילו רק לבקר.
העניין השני הוא - שיש גם בעיות... כמובן.
הפרטיות כאן היא מטורפת, אם יש עניין עם מורה, והוא מטופל בתוך בית הספר, גם אם המורה מסולק/ת, את מגלה את זה הרבה אחרי, ולא תמיד תדעי מה הסיבה, מפאת שמירת הפרטיות של המורה.
ועוד בעניין הזה, האמריקאים היו בשוק מוחלט כשסיפרתי שיש בישראל אפליקציה שמספרת לי בדיוק איפה יש חולה קורונה או מאומת קורונה בבידוד, עד רמת הבניין...
ועוד יותר הם היו בשוק כשבאמת התקשרתי לחבריי למשרד, כשנשלחנו לעבוד מהבית, ושאלתי לשלומם. אחת מהן אפילו אמרה לי שזה הטלפון הפרטי שלה, של הבית, ושהיא לא ציפתה לקבל בו שיחות מחברה לעבודה.
בחיי.
וכשביקשתי טלפון של מישהו שיצא לפנסיה שבועיים קודם לכן, לא הסכימו לתת, אז ביקשתי שיעבירו לו את שלי, למקרה שהוא יזדקק לעזרה, והאיש שביקשתי ממנו, וידא איתי פעמיים שזה באמת בסדר מצידי להעביר את מספר הטלפון הפרטי שלי, כך סתם, למישהו...
פרטיות היא בהחלט ערך חשוב כאן.

כל הפגישות השבועיות/חודשיות של כל הארגונים העירוניים בהם אני חברה (למעט אחד מהם, אבל גם זה גבולי ותלוי נסיבות), מתחילות ומסתיימות בדיוק בזמן המוקצב, וכולם מגיעים בול בזמן, ומסתלקים איך שמסתיים. כשהייתי מגיעה (כמו שהגעתי בארץ) חצי שעה לפני, בשביל הקפה והריכולים שלפני - לא היה לי עם מי לדבר.
הם פשוט לא היו שם.
גם לא אחרי.
גם קפה לא היה...
יש "קהילה", למעשה יש לא מעט "קהילות", שעושות המון דברים נהדרים, יעודיים, שלשמן הוקמו, בעיקר כאלה שקשורים במימון פרוייקטים מקסימים לבני הנוער, ולבתי הספר, או לשימור טבע והסטוריה, אבל זה לא מייצר חברויות של "מעבר", ולזה אני מתגעגעת מאוד.
וגם - תחושת הזרות שלי, לא עוזבת. אני לא מרגישה את אותו הצורך לפעול, כמו שהרגשתי בארץ. אין לי את הdrive, וגם לא את תחושת השליחות שהייתה לי בארץ, זו שגרמה לי לנסות לתקן כל הזמן.
כאן אני "מתקנת" בעיקר את הסביבה הפרטית שלי, ושל הראשנים...
את יודעת, האמת היא תמיד אי שם באמצע... בכל דבר... :-)
שיהיה סופ"ש משמח.
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי אי_ננה* » 03 אפריל 2021, 01:38

וואי, אני דומעת

עם כל כמה שאני עמוק בחנ"ב - אני רוצה לגור איפה שאת!!!!!
אני רוצה לגור בדיוק במקום שיש בו את הרגישות, הפתיחות, הנכונות הקהילתית, המחשבה מעבר...ההתבוננוץת, ההקשבה
רגישות כבר אמרתי?

רוצה שם!!

להשוות את זה לגועל שיש כאן בישראל?
וואי וואי
אני רוצה להיות שםםםם!!!

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 02 אפריל 2021, 16:21

שיחה נוספת עם מפקחים ומנהלים של משרד החינוך - המחלקה לחינוך יסודי, בעניין הוגנות, נערכה במרץ 2021 במסגרת יום עיון, ואלה עקרי הדברים:

מגדר, מגוון, נגישות, והקשר העירוני עם הורים ששפת אמם אינה אנגלית

חוויותיי כאמא לארבעה, גרה בעיירה קטנה במסצ'וסטס כבר 3 שנים, עם שתי בנות מתבגרות.
זהו הסיבוב השני שלי בארה"ב, בראשון גרתי בקליפורניה עם שני הילדים הגדולים שלי שהיום הם סטודנטים.
בנוסף לעבודתי ולשלל עיסוקיי בקהילה היהודית בבוסטון, ובקהילה הישראלית בסביבתי,
אני מכהנת כיו"ר משותף של ELPAC זו השנה השניה (English learners Parent advisory committee)
חברת בורד של SEPAC -ר"ת של (committee advisory committee Special Ed),
חברת PAC בשני בתי ספר בעיר, school improvement committee של התיכון, שזה כמו הנהגת הורים בארץ, וחברה בdiversity committee של הrecreation center - שזה כמעט כמו המתנ"ס העירוני בישראל, - עם תוספות.

היום אשוחח על קליטת תלמידים ותלמידות ששפת אמם אינה אנגלית, בבתי הספר בעיר, וגם על ההתנהלות העירונית – מול משפחות של ניוקאמרז, "חדשים".
בתוך כך אוסיף מידע על גם על ההתנהלות מול משפחות של ילדים עם צרכים מיוחדים. כאשר יש לשים לב לקושי של המורים לאבחן ולהבין האם ההתנהגות השונה נובעת עקב הבדלים תרבותיים, או שבאמת יש בעיה אורגאנית מסויימת, שצריך לשים אליה לב.
עניין נוסף שמדובר כאן באופן ברור, מועלה תדיר – הוא מגדר. העמדה העירונית הברורה והמוכרזת היא שמערכת החינוך מכילה את כולם..
אז – קצת רקע...
בכל מייל שאנחנו מקבלים ממנהלי בתי הספר – ומקבלים מייל כזה אחד לשבוע לפחות, וגם במיילים שמגיעים מועדי ההורים הבית ספריים ומשלל ארגונים נוספים – מובעת אמירה ברורה וחד משמעית – "כאן מקבלים את כולם, מכל דת, מוצא, צבע ומגדר". בשיחה האחרונה שהמפקחת על בתי הספר בעיר יצרה עם ההורים של בית הספר התיכון, (יש שיחה כזו פעם בסמסטר לפחות, או לפי דרישה) שוחחנו על מתווה החזרה ללימודים.
חלק נכבד מהשיחה כלל הסעות לבתי הספר, הרי לא נרצה שבגלל שילדים גרים רחוק, וההורים עובדים – ילדים לא יוכלו להגיע לבית הספר בבטחה. (עד כה, בימי הקורונה, חלק מהילדים לומדים מהבית בלבד, עם מחשבים שבית הספר חילק לכל מי שביקש, חלק לומדים יומיים בשבוע בבית הספר, ושלושה ימים בבית במבנה היברידי, וילדי החינוך המיוחד לומדים ארבעה ימים בשבוע בבית הספר, ויום אחד מהבית).
יש לציין שכל עיר קובעת לעצמה איך יראו הלימודים בה.
מרגע פרוץ הקורונה – העיר (שנחשבת עיר שיקר מאוד לגור בה, ואין בה כמעט אנשים שידם אינה משגת...), חילקה, ועדיין מחלקת, לכל הילדים, מגיל אפס ועד 21 – סלי מזון שבועיים. צריך להגיע למרכז חלוקה, עם הרכב, לומר לעובדים שם את מספר הילדים שעבורם יש צורך במזון, והמתנדבים מכניסים לרכב ארגז גדול, מלא בירקות, פירות, חלב יוגורט ובשר, ושקית לכל ילד – עם ארוחות קפואות מוכנות מראש לכל השבוע. איש איננו בודק או שואל או רושם דבר. הילדים שלומדים יומיים או ארבעה ימים בבית הספר – מקבלים ארוחת בוקר וארוחת צהריים בחינם בבית הספר, כדי שלא יווצר מצב של ילד רעב. מי שזקוק לכך – מקבל משלוח הביתה.

הגענו לכאן לפני שלוש שנים. בנותיי נכנסו לבתי הספר – חודשיים לפני סיום שנת הלימודים. האחת – לבית הספר היסודי, והשניה לחטיבת הביניים. הן לא דברו אנגלית כלל. כיוון שהיתה זו הפעם השניה שלי בארה"ב עם ילדים, לא באמת דאגתי, אם כי בפעם הקודמת ילדיי היו צעירים הרבה יותר, כן הנחתי שעלולים להיות מעט יותר קשיים, בגילאים הבוגרים יותר.
בתי הספר מסודרים מעט אחרת כאן, גילאי גן חובה ועד כיתה ה' – הם בי"ס יסודי, כיתות ו, ז וח הם חטיבת הביניים – וט' עד יב – תיכון. יש תיכון אחד ציבורי בעיר, ומספר תיכונים פרטיים נחשבים ביותר, שלוש חטיבות ביניים ציבוריות, וושישה בתי ספר יסודיים. יש עוד שלושה בתי ספר פרטיים לגילאים הנמוכים.
בשביל שההלם מהמעבר לא יהיה גדול מידי, בחרנו להוריד את ביתנו הקטנה, שהיתה בכיתה ו' בארץ, לכיתה ה' כדי שתחווה את החיבוק העוטף של בית הספר היסודי לפחות לחודשיים, לפני שהיא עוברת לחטיבת הביניים.
המעבר היה חלק מאוד. כבר ביום הראשון היאהתרגשה מאוד להכנס לאוטובוס הצהוב שעצר לנו ליד הבית, ונכנסה ללא כל ליווי (לבקשתה) ליומה הראשון בבית הספר.
לקראת ההרצאה הזאת, בקשתי שתספר לי קצת על זכרונותיה מהימים הראשונים בבית הספר, בדגש על הקבלה שלה, כמי שאינה דוברת את השפה כלל. שימו לב שיש מספר שיבושי לשון שנגרמו עקב הניסיון שלה לתרגם את זכרונותיהמאנגלית לעברית...
רביעית: "אני מנחשת שהמורה ביסודי בקשה ממישהי להיות חברה שלי, כדי שלא אשאר בחוץ, הילדה, אנה, דברה איתי הרבה במהלך בית הספר. הילדים עצמם מקבלים במיוחד. לא היתה להם בעיה לתקשר איתי בסימנים.– המורים עצמם לא התייחסו אליי שונה. ביום הראשון כל הילדים עמדו מולי ואמרו בעברית (אחד אחד) "שלום קוראים לי" ואת השם שלהם באנגלית – והיה ילד אחד שאמר את זה באנגלית. זה גרם לי לתמוהה מה אמרו להם עליי לפני שהגעתי".
שאלתי בעניין ההנגשה של הלימודים – ביסודי –רביעית: "ויתרו לי על שיעורי הבית ועל המשימות. הגעתי בסוף השנה, אז אני מניחה שזה שינה משהו..."
מספר ימים לאחר שהיא נכנסה לבית הספר בקשתי מהמורה להגיע ולספר קצת לילדים על המקום ממנו רביעית הגיעה, היא הסכימה בשמחה. סיפרנו על הטלפן הסלולארי שצמוד לכל ילד מכיתה א', (כאן הם מקבלים אחד לקראת כיתה ז', אולי...) ועל העובדה שילדים הולכים לחברים אחרי בי"ס – כאן זה מאוד מאוד לא מקובל. כאן האמהות קובעות מפגש שבוע לפני, ואף מסכימות על הכיבוד שיוגש, ועל הפעילות שתיערך במפגש... כל זאת בינן לבין עצמן... והראינו להם איך נראה כתב עברי. כאן שמתי לב שהמורה מחזיקה את הראש עם היד, בתנועה הבינלאומית של "עכשיו אני מבינה". היא הבינה עד כמה ההסתגלות היא קשה, משפה שכותבים אותה מימין לשמאל לשפה עם אותיות שונות לחלוטין, שאפילו כוון הכתיבה בה – אחר.
רביעית ממשיכה לספר:
"בחטיבת הביניים הצמידו לי מורה ייחודית, מיס בי, שעזרה לי, לדעתי קצת יותר מידי עם ההומוורק. היא עבדה איתי באופן פרטני כל יום. לשיעור אחד ביום. לאחר מכן זה הפך לפעם בשבוע, ולקראת סוף השנה זה הפסיק בכלל."
רביעית קבלה מורה פרטנית – כי היא היתה הילדה היחידה בשכבה שלה שלא דברה אנגלית
לראשלישית, אחותה הגדולה, היו שמונה ילדים בקבוצה.
הESL מתוכנן כאן לארבע שנים, כאשר רוב הילדים כבר לא זקוקים לו לקראת השנה השלישית, ברם, יכולים להמשיך לקבל את העזרה הזו כל עוד הם – או ההורים שלהם – מבקשים. כן ממשיכים את המעקב אחריהם, וממשיכים להציע עזרה, אם נראה שיש בה צורך. יש מבחנים מדינתיים שמעריכים את מידת ההתקדמות של הילדים, ואת מידת העזרה הנדרשת. התוצאה, כמובן, איננה נחשבת כחלק מממוצע הציונים השנתי.
קיים גם רצון לשמר את שפת האם, ומנסים לעודד זאת בכל דרך. בכיתה י' למשל, מי שמדבר, קורא וכותב שתי שפות באופן רציף כמו שפות אם – מקבל תעודת הערכה מהמדינה. תעודה שאיתה הוא ממשיך לקולג'...
יש אפשרות למצא דרך להבחן ל AP (מעין "מוגבר" לציון הסופי של התיכון) בשפת האם שלך, וזה מוסיף לממוצע הכללי.
רביעית גם מאובחנת כADHD, ולכן היא מקבלת עזרה נוספת. למורים היה מאוד קשה להבחין אם ההתנהגות ה"disrespectful" שלה, נובעת מחוסר ידע, או משובבות יתר. כשאני מדברת על התנהגות לא מכבדת אני מדברת על כך שכאשר היא לא הצליחה להבין מה רוצים ממנה, היא פשט סגרה את הספר, או שהמשיכה לכתוב את השם שלה בעברית על דפי העבודה, או שלא ניסתה מספיק, ובעיקר – שנהגה ביתר חברותיות עם המורות, מעין קרבה לא מקובלת. היא לא שמרה דיסטאנס...
כאן הילדים אפילו לא מכירים את השם הפרטי של המורה... זה תמיד מיס או מיסטר, ושם המשפחה... והישראלית שלי... זה לא באמת הצליח לה. בשלב מאוחר היא אף ניסתה להסיבר למורה שכאשר משתמשים רק בתואר, ובשם המשפחה שהמורה קבלה מבן הזוג - בעצם מוחרים את ה"עצמי" של המורה, וזה לא מקובל עליה... אני חוששת שגם זה היה disrespectful אבל כל כך חינני - וחדשני, שסלחו לה....
נראה היה שמרוב רצון לעזור לה, הם קצת מוכנים לוותר על המשמעת... כאשר יישרנו את ההדורים, והסברתי למורים על הישירות הישראלית, וניסיתי לנתח איתם את הבעיות – הם הצמידו לה עזרה נוספת.
רביעית נזכרת::
"suported study– זה אומר שמיס גרקו uאני עושות שיערי בית, והיא מלמדת אותי pronunciation ו spelling.
academic support - מיסטר בסט גם עוזר לי בשיעורי הבית, וגם מגיע לכיתות שאני נמצאת בהן, ומוודא שאני עושה נכון במתמטיקה,"
היה גם ניסיון לאפשר לה שיח קבוצתי בארוחת הצהריים פעם בשבוע, בקבוצה קטנה מאוד, עם ילדים נוספים שהיו זקוקים לעזרה באינטראקציה קבוצתית – בפיקוח. (אנגר מניג'מנט, רגשות, ניסו ללמד את הילדים נימוס....) משהו כמו כישורי חיים בארץ.
רביעית התנגדה מאוד, וזה הופסק ביוזמתה, היא הסבירה שהיא מעדיפה שהמפגשים שלה עם ילדים אחרים יהיו בלתי אמצעיים ולגמרי בלתי מפוקחים, אם אפשר. כי גם ככה אין לה מספיק חברה שכזאת בזמן הקורנה, והיא מעדיפה לשמר את מה שיש. זה עבד. המורים קבלו את זה.

lESL – "קראתי ספרים והתאמנת על אותיות, כתבתי סיפורים על בעלי חיים (תחום העניין שלה), וגם קראנו בויקיפדיה על כל מיני בעלי חיים".
עם המורה לESL יש לי קשר טוב עד היום, גם דרך ELPAC וגם בכלל.
היא שולחת לי מיילים, מספרת על חייה האישיים, ומציעה שוב ושוב עזרה בכל דבר ועניין, היא מתעניינת בהתקדמות של שתי הבנות, ואני יודעת שהיא עוקבת אחריהן גם באמצעים אחרים..
היא אפילו הגיעה לראות את המחזה שראשלישית הופיעה בו, שנתיים וחצי אחרי שהיא הפסיקה ללמד אותה..., וראשלישית כבר עברה לתיכון... אגב זה מאוד מקובל כאן לראות את מנהל בית הספר בכל מיני הופעות או תחרויות של התלמידים, לפעמים גם בערים אחרות.
בשלב מסויים המורה לESL העובד הסוציאלי של בית הספר (מקביל ליועצת) והמורה לsupported study, הגיעו לבקר אותנו בבית. זה היה אירוע מאוד משמעותי ומרגש, לכולנו. הכל היה כמובן מתואם מראש, ונשאלנו המון פעמים אם זה בסדר מבחינתינו. (בכל זאת, אמריקה... הבית שלך הוא המבצר שלך...), המטרה היתה להכיר את רביעית במקום הנוח לה, וגם לשבת לשיחה בלתי פורמלית – עד כמה שאפשר – עם ההורים שלה. השיחה עברה בנחת, ובנועם. דברנו בעיקר על מה רביעית תרצה לעשות כשהיא תהיה גדולה (זאולוגית...) ועד הדרך שהיא צריכה לעשות כדי להשיג את זה, ואיזו עזרה היא יכולה לקבל מבית הספר (חטיבת הביניים, אני מזכירה...).

HEALTH CLASS השנה מחולקת לרבעונים, כל רבעון לומדים משהו אחר בנוסף ללימודי הליבה (הנדסה, מוסיקה אמנות וHEALTH ) המורה לhealth מלמדת על מרחב בטוח – ("מה שלומדים בhealth class נשאר בhealth class") בכיתה ו הם למדו על שיטת הhימליך, כחלק מלימודי הבריאות הללו, ואפילו התאמנו על בובה. הם למדו גם מיניות (נתבקשתי לחתום על אישור ...), (הלימודים כללו בחירת pronounce... אני לא בטוחה שיש כזו מילה בעברית... בחירת מגדר...איך אתה/את/הם/הן רוצה שיפנו אליך...).
בכיתה ז' למדו על מיניות, והמשיכו לדבר על בחירת מגדר, ולהטב"ק, כמובן, וגם- שוחחו על התאבדות ומניעת התאבדות... הבנת תהליכים, למי לפנות בעת הצורך, למה לשים לב – אצל חברים. כל זה, בתקשורת מלאה , ובתיאום עם ההורים.
בחטיבת הביניים ובתיכון יש "מועדונים". בדרך כלל נפגשים אחרי בית הספר בתוך בית הספר, עם מורה ממונה – שהמועדון הזה הוא ה"passion" שלו. המורה לhealth היא גם מובילת מועדון "pride club" – מקום בטוח למי שמגדיר עצמו הטב"ק, וגם לכל מי שמעוניין. הם פשוט יכולים להיות יחד. הם מדסקסים pronounce, ומשחקים יחד. הם בוחרים פרוייקטים שמתאימים להם, – אם לצאת בפומבי עם שלטים שתומכים בלהטב"קים, ולהצטרף לאחד מהמצעדים העירוניים (יש הרבה... זו קהילה לא גדולה...) או להוציא סרטון חמוד שמסביר איך הם מרגישים. אבל בעיקר זה היה מקום מפגש חברתי שמאפשר שיח פתוח –ומפוקח. הילדים רוצים ללכת למועדונים הללו. יש ילדים (שאני מכירה באופן אישי :-)) שהצטרפו לשבעה או שמונה מועדונים שונים, וגם הקימו כמה בעצמם...
הם שמחים על ההשתייכות (יש כל מיני מועדונים, לאיכות הסביבה, מועדוני טיולים, מועצת התלמידים, דראמה קלב – שמרימים הפקה פעמיים בשנה, ומועדון "טק" שעוזרים להם עם התפאורה, הסאונד והתאורה... מועדון מדעים, או מתמטיקה, מועדון תנ"ך, ושח מט... בתיכון כרגע יש 57 מועדונים שונים... וכל ילד שמעוניין להקים מועדון כזה, באיזה נושא שהוא מעוניין בו – (למשל בעלי חיים...) פשוט צריך למצא מורה שיהיה מעוניין ויסכים להצטרף. אם הם מבקשים, הם יכולים לקבל מימון מהPAC (כמו ועד ההורים המוסדי, אבל בעיקר לחלוקת כספי הורים), של עד 500$ בשנה – לכל מה שהם רוצים (לדוגמא - אוטובוס לתחרויות, כלי יצירה או חטיפים...).

במהלך השנה אני יכולה לבקש פגישה עם המורים של הבנות. אבל – כל מפגש כזה בעצם כולל את כל הצוות הלימודי (גיליתי את זה במקרה, כשהגעתי לדבר עם המורה למתמטיקה, ואז גיליתי שאני יושבת מול שמונה מורים והעובד הסוציאלי הבית ספרי (על תקן יועצת), והם מדברים איתי כצוות.
עם הצוות של ראשלישית נפגשתי פעם בשנה, ועם הצוות של רביעית שלוש פעמים במהלך כל שנה, למעקב אחר ההתקדמות שלה. את המידע הם ניסו לשלוח לי בעברית – התפעלתי מהרעיון ומהרצון הטוב, אבל הביצוע, גוגל טרנלייט – לא באמת עבד... אני בטוחה שזה ישתפר.
השאלה הראשונה שלהם היתה "איך רביעית רוצה שנתייחס אליה מגדרית". זה היה מפתיע, בהתחלה, אבל בהחלט מחמם את הלב.
אגב, רעיון יפה שמבוצע בבית הספר היסודי, ובחטיבת הביניים הוא- קפה עם המנהלת. בית הספר מזמין את כל ההורים של השכבה ל"קפה עם המנהלת" יש כיבוד, העובד הסוציאלי הבית ספרי נמצא שם, וגם המורות שלא מלמדות באותו הזמן. זה מאוד לא פורמאלי, ומנגיש את המנהלת לכל דבר ועניין, למשך כשעה, בזמן בית הספר.
בתיכון – המנהלת מוזמנת ע"י הpac פעם בכמה חודשים לשיחה עם כל ההורים. לרוב – השיחות הללו מלאות...
לפני כשנתיים קבלתי מכתב מהמפקח על בתי הספר בעיירה בה אני גרה, שמזמין את הורי הESL להגיע לפגישה, בה ידובר על הקמת גוף מייעץ לעיריה בענייני הוראת שפה שניה. בפגישה נכחו כל מורי הESL של המחוז, המפקח שלהם, המפקח על בתי הספר וגם כמה מנהלים של בתי ספר. לא הגיעו הרבה מידי הורים...
בעיירה יש 30000 תושבים, ובבתי הספר ישנם ילדים שדוברים מהבית 52 שפות שונות, ממעל 60 מדינות.
שוחחנו על הקשיים של הילדים, ובעיקר של הורים מהגרים שמטופלים בילדים, על הקושי להבין את כל האימיילים, וההתנהלות השונה מאוד וחודד הצורך, של כל הצדדים, בהקמת גוף, מעין ועד שיאגד בתוכו את ההורים לילדים דוברי שפה שניה, אשר ישמש כיועץ למפקח וגם למנהלי בתי הספר.
שוב, היוזמה הגיע מטעם העיר, אבל כל ההקמה של הגוף הזה בעצם היתה חייבת להגיע מטעם ההתנדבות של ההורים.
הגוף הוקם, ונחנך ברוב טקס במועצת העיר, בשידור ישיר בטלויזיה המקומית, ואני מכהנת כיו"ר משותף של ANDOVER ELPAC , יחד עם דייג'ה הואנג, שהגיעה מסין, עד עצם היום הזה. כתבנו תקנון, והתחלנו לארגן אירועים שונים, אירוע פתיחה, ראש השנה הסינית, ואף התחלנו לארגן הדרכות של מורים בבתי הספר, בהן דברנו על קשיי הבנה של השפה הבלתי מילולית, עזרנו להקים מערך לימודי ESL למבוגרים, חברנו לארגונים שונים בעיר, והצענו מרצה, סוציולוגית שתשוחח עם הורים על הבדלים בינתרבותיים. הקמנו דף פייסבוק, די פעיל, הצטרפנו לישיבות ועדי ההורים העירוניים עם המפקח, פעם בחודש, התחלנו לקבל הכרה בעיר, רואיינו לעיתון המקומי, ואז פרצה הקורונה והכל עצר.
כרגע אנחנו מנסות להחיות את ELPAC שהקורנה הקריסה, והתחלנו בכך שהצטרפנו ל"מתנס המקומי" הרקריאיישון סנטר, לועדה שמתפקידה לייצר הוגנות (equity), מגוון (diversity), ולאפשר שוויון מירבי בין תושבי העיר. אנחנו נפגשים פעמיים בשבוע, כבר חודשיים, אוספים רעיונות ממקומות שונים, הצעות רבות שלנו כבר התקבלו, כולל שינוי לוגו, הוספת תמונות מגוונות לספר החוגים המוצע, ואנחנו גאות מאוד בהצעה שהתeבלה ובוצעה לעילא: הכנת יומן אירועים עירוני בו אפשר למצא את כל החגים האפשריים של כל הדתות שאנחנו מכירים, עם מעט מידע עליהם, וכל הארועים העירוניים שמתעדכנים תדיר (כרגע עדיין יש מעט כי קורונה, אבל זה משתפר...), עם אפשרות להנגיש את היומן הזה לשפות שונות בלחיצת כפתור.
בזכותינו הוצעו חוגים מן העולם,לימודי שפה, ובספריה הציבורית העירונית אפילו דואגים למדפים עם ספרות עולמית. אנחנו מרגישות שמקשיבים לנו, מבקשים את עצתינו ומחפשים אותנו. הצטרפתי למספר ועדות בית ספריות, כנציגה של קהילה גדולה, ואני מרגישה שיש לי קול. יש מי שמקשיב. וזה מחמם את הלב.
הרצינות שבה מתייחסים לשוויוניות ולטיפוח הקשר עם ההורים בא לכדי ביטוי במגוון אופנים, ברמת בית הספר – התקשורת מול ההורים קורית כל הזמן, יש מיילים של המנהלת, עם מידע עדכני בכל שבוע. מיילים מממובילות צוות המורים – פעם בשבועיים לפחות, ומיילים מהמורות בכל פעם שעולה הצורך. בנוסף יש "ASPAN" שזו תוכנה, מעין תכנת משוב עם כל המידע על התלמידים, יש מפגשים עם המנהלת פעם ברבעון, וכרגע בקורונה – אפילו יותר כי הזום נגיש מאוד לכולם. ברמה העירונית – superintendent – המפקח, בהחלט נגיש, מהניסיון שלי, לכל הצעה או רעיון, ושמח לקבל הצעות חדשות. וגם המתנ"ס העירוני, הrecreation center – שפתח מטעם עצמו את הועדה שמנסה לייצר תקנון להוגנות, מגוון ושוויון.
ש ועדה עירונית – education committee – שאליה נבחרים פעם בשנה – למשך שנתיים. כל הפגישות של הועדה הזו פתוחות לציבור, ויש פעם בחודש פגישה "לא פורמאלית" בספריה הציבורית (או בזום, כרגע), בה עולות טענות, וגם עולים רעיונות לשיפור תנאי הלימודים בבית הספר. אני מצטרפת לכל הפגישות הלא פורמליות כדי ללמוד על הלך הרוחות העירוני בענייני חינוך. כרגע עומד על הפרק שיפוץ מבנה של אחד מבתי הספר – עלות השיפוץ המוצע 151מליון דולר... ואם זה יצא לפועל – אני מבטיחה לכם שאני חוזרת לכיתה א' רק כדי להנות מהמבנה המדהים המוצע. אגב, כל העיר מצביעה על שיפוץ כזה. עניין נוסף שעל הפרק – שינוי שעות ההתחלה והסיום של הלימודים בתיכון – יש רצון לאחר את שעת ההתחלה, ל8:45, כדי לאפשר לבני הנוער התארגנות נוחה בבוקר, ועוד שעות שינה.
אני יכולה להמשיך ולספר על הדברים שנעשים כאן עוד שעתיים, אני חושבת, בלי לנשום אפילו קצת... אבל אולי כדאי לאפשר שאלות?
גם אתם מוזמנים לשאול...
תודה רבה.
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי פלונית* » 23 מרץ 2021, 17:49

אשאר בינתיים באלמוניות ;-) אבל תודה :-)

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 23 מרץ 2021, 17:43

כן... אבל אני לא יודעת לשתול אותו כאן (ניסיתי...)...
יכולה לשלוח בווטסאפ או במייל- אם תוותרי על האלמוניות...
(האימייל שלי מסתתר בדפבית שלי...).
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי פלונית* » 23 מרץ 2021, 12:59

והרי התוצר הסופי.
יש לך אולי קישור שמתאים לאנשים חסרי פייסבוק?

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 21 מרץ 2021, 23:04

תודה,דוכי :-)
אני גם פה...
את יודעת.
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי דו_כיפת* » 21 מרץ 2021, 21:57

ואוו,
אני כל כך שמחה שהעשיה הברוכה הזו מקבלת הכרה רשמית
כיף לקרוא אותך
ולחשוב על הילדות הללו, שהיית שם בשבילן
@}

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 21 מרץ 2021, 18:40

I would like to express my gratitude to Mrs Liat Shani for the kind invitation to discuss
the "Municipal Parent Patrol" and its educational importance for the municipal system.

I believe that the Parent Patrol initiative embodies everything this conference was about and I would like to thank the organizers and colleagues for the effort to promote equality and fairness in Israel’s elementary education.
l.

“Division of Elementary Education”, the "Joint Israel -Ashalim", the “Democratic Institute”, the “R&D”??? and “RAMA”, for organizing the Hackathon and their

Best regard,

בשבוע שעבר הוזמנתי על ידי האגף לחינוך יסודי במשרד החינוך, להרצות על פיתוחה של סיירת ההורים העירונית, ועל חשיבותה במערך החינוכי העירוני.
ההרצאה נערכה כחלק מג'אם סשן ידע, אדוות הערכה מודעות והוגנות בהקאת'ון של האגף לחינוך יסודי במשרד החינוך, ובו השתתפו מרצים מתחומי ידע שונים, אשר דברו על הוגנות בחינוך, על שוויון הזדמנויות, ועל הדרך בה כולנו יחד יכולים לייצר חברה בה המילים "ערבות הדדית" ו "שוויוניות" אינם רק שמות של ערכים בעלמא.
לסיירת ההורים העירונית היה מקום של כבוד בכנס הזה.
תודה לגב, ליאת שני, לאגף לחינוך יסודי, לג'ויינט ישראל- אשלים, למכון הדמוקרטי, למו״פ ולראמ״ה, על עצם קיום ההקאת'ון, ועל הניסיון החשוב, לאפשר שוויוניות והוגנות בחינוך היסודי בישראל.
תודה רבה.
ל.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 21 מרץ 2021, 17:59

  1. 2.2021
הרצאה בסגנון טד – כנס הוגנות בחינוך
צופים: - מנהלי בתי ספר, רכזי מדידה והערכה
המפגש השישי של הקאתון בן יומיים.

איך אני יודעת שזה מצליח?
סיירת ההורים העירונית, רחובות


ונתחיל בחידה:
היכן יפגשו יזם הייטק, טכנאית רנטגן, שליח פיצה, רכזת שכבת י"א בתיכון קטן בעיר, פרופסור ממכון וייצמן, ופנסיונר של משרד התחבורה בכל יום חמישי באחת עשרה בלילה? בגלידה במרכז העיר, בתחילת הסיור שלהם בסיירת...

סיירת ההורים העירונית ברחובות הוקמה ע"י הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, וע"י עריית רחובות. המטרה המוצהרת הייתה – לאפשר עוד "עין בוגרת" ברחוב, בשעות הלילה.
הדרך – קבוצת מתנדבים שתסתובב ברחבי העיר בשעות הלילה המאוחרות, תאתר בני נוער, ותשוחח עמם, ובעיקר תקשיב.
הצטרפתי לסיירת ההורים העירונית כמתנדבת בשנת 2011 (כשנתיים לאחר הקמתה), יחד עם בן זוגי. עם ארבעה ילדים בבית, הרגשתי שאנחנו זקוקים לקצת זמן איכות יחד, ומה יותר טוב ממחוייבות קבועה, שמאלצת אותנו לצאת יחד פעם בשישה שבועות ולטייל להנאתינו ברחבי העיר, באמצע הלילה? ואולי אפילו להציל על הדרך כמה בני נוער סוררים....
והתחלתי להנהל אותה בשנת 2014.

כל מתנדב שוייך לקבוצה, שיצאה לסיור אחת לחודש וחצי, בלילות בהם מסתובב הנוער ברחובות, בין חמישי לשישי, ובין שישי לשבת. בכל קבוצה היו רשומים חמישה או שישה מתנדבים. לרוב יצאו שלושה או ארבעה.
לא קל למצא מתנדבים לסיירת, הסיבות הן רבות:
"מי צריך את המחוייבות הזאת באמצע הלילה?"
" הילדים שלי(???) לא עושים שטויות, ואני יודע בדיוק איפה הם ועם מי הם מסתובבים",
"תעזבו אותם באמא שלכם, אז ילדים עושים קצת שטויות אז מה? אנחנו בגילם לא עשינו שטויות?"
וגם את "הבת שלי תתפדח נורא, היא אסרה עליי אפילו לחשוב על זה" כבר שמעתי.
כמובן, לא קל לצאת בכל מזג אויר, ועוד בלילה... "עם אנשים זרים?", "בגילי??", "ומה בכלל אגיד לבני הנוער? איך נדבר איתם? עם אלה שיש לי בבית אני בקושי מסתדר/ת?! "
"הם בכלל ירצו לדבר איתי?" (אל דאגה, הם לא ירצו... לא כולם).
וגם (השאלה הכי עצובה בעיניי) "עם כל הדקירות שהולכות היום, זה לא מסוכן?!"

כשהצטרפתי לסיירת, היו רשומים בה כארבעים וחמישה מתנדבים. מתוכם יצאו באופן קבוע לסיורים – בערך חמישה עשר איש, ועוד כשניים עשר בסיירת הייעודית שהוקמה ממש מעט זמן קודם לכן, בשכונת קרית משה ברחובות, ונוהלה כמעט באופן עצמאי ובלעדי, ע"י מתתנדבים מקהילת יוצאי אתיופיה בשכונה.
הרבה מאוד סיורים התבטלו עקב מיעוט משתתפים.
הסיירת נאבקה על דרכה.
כמעט ולא הצטרפו מתדבים חדשים, בעיר כמעט ולא ידעו על עצם קיומה, כשהסתובבנו ברחובות, בלילות, עם וסטים כתומים, חשבנו שאנחנו פועלי ניקיון, או אולי חובשים של מד"א...
הרבה מאוד פעמים בני הנוער חשבו שאנחנו שוטרים סמוייים (לבושים בוסטים בכתום זרחני, כן?), והתרחקו, או שניסו את כוחם בהתחצפויות...
אבל היו מספר פעמים שבהן הרגשנו שאנחנו עוזרים, ולמעשה מצילים ילדים, כאלה שהשתכרו, אבדו הכרה וחבריהם הטובים החביאו אותם מתחת לספסל בפארק עד שיחזרו להכרה, ושבינתיים לא יפריעו להם... והלכו הביתה... (פעם אחת, במקרה, אחד הסיירם גילה זוג רגליים מבצבצות, בסביבות אחת בלילה, מתחת לספסל בגינה הציבורית),
או פעם אחת ששמענו צעקות של ילדה, וחפשנו אותה בין השיחים הגבוהים באחד הפארקים, והתברר שעצם העובדה שהיינו שם, גרמה לבחור שניסה לאנוס אותה, לברוח מהמקום. לאחר המקרה הזה העירייה גזמה את כל השיחים באזור לגובה של מטר, ועד היום הם אכן גזומים כך.
מצאנו ילדים אבודים בני שמונה, שמסתובבים עם אחיותיהם הגדולות, כי אמא צריכה קצת שקט, ביום שישי בשתים בלילה...
שלחנו הרבה מידי ילדים בשלבים אילו ואחרים של הרעלת אלכוהול, לבתי חולים באמצע הלילה, קראנו ליותר מידי הורים, אחרי שיח עם בני נוער שלא רצו "לקלקל את החיים של החבר שלהם" או לפחות את מערכת היחסים שלו עם הוריו...
אבל היו גם המון תסכולים.
ב2014 מנהלת הסיירת יצאה לשמירת הריון, ונוצר צורך פתאומי ומיידי להחליף אותה.
איש לא התנדב...
לאחר שבועיים מפרסום ההודעה כבר נעשה ברור שאין סיורים, ולא נראה שהסיירת מחזיקה מעמד, אז התנדבתי לנסות לסדר את מערך הסיורים בלבד, רק קצת, כדי שהפרוייקט הזה לא יעלם...
ונשארתי.
כשלקחתי עליי את ניהול הסיירת, לא באמת היו הגדרות תפקיד ברורות, אבל כיוון שהתנדבתי כבר מספר שנים, טיצאתי לסיורים, ידעתי פחות אות יותר איך אני חושבת שהיא צריכה להתנהל. בעצם, כשאני חושבת על זה בדיעבד, היה לי חזון.
אני רציתי לבנות לעצמי קהילה.
כבר עשיתי זאת בעבר בדרכים שונת, בכל פעם ששעברתי דירה, או מדינה, או אפילו שלב בחיים, בניתי לי קבוצה של אנשים סביבי שבלעדיהם היה לי הרבה יותר קשה.
ורציתי קהילה. כפר, שבו אוכל לגדל את ילדיי עם הרבה מבוגרים אחראיים אחרים.
ראיתי בעיניי רוחי, קבוצת אנשים מחוייבת, שמייצרת ביחד את המקום המכבד הזה, בו יש ערבות הדדית, ושיתוף, וכבוד. ולכל אחד יש מקום.
התחלתי להכנס לבתי הספר, בכל יום הורים של תחילת השנה, בכל תכנית "מעברים" בכל פעם שבית הספר הסכים להזמין אותי, או שקבל תכנית של הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול, ונאלץ להזמין אותי... ואני - פשוט "רכבתי" על האפשרות הזו, והגעתי לבית הספר לשוחח עם המורים והם הצוות.
יצרתי קשרים עם יועצות בתי הספר, בזכות התכניות הללו, אפשרתי להן להכיר אותי, ואת הסיירת...
הכרתי את מנהלי בתי הספר, הגעתי למפגשי מנהלים, הסברתי על חשיבות הסיירת, וקבלתי אפשרות להכנס לבתי הספר, בזמן הלימודים, למפגשים קצרים בני מספר דקות עם כל הילדים, בכיתות שלהם, כדי לספר להם מי אנחנו. הרבה פעמים הם היו רואים אותנו בלילות, וחושבים שבאנו לסלק אותם. המפגשים הבלתי אמצעיים הללו הוכיחו את עצמם מאוד, הרבה ילדים שראו אותנו, עם הוסט הכתום – באו רק כדי לבדוק שהם אכן זוכרים אותו, וחלק נכבד מהשיחות העמוקות שניהלנו עם ילדים שיכורים באמצע הלילה אני תולה בהכירות הקצרצרה הזו.
אגב. בכל שיחה כזו עם כולם, גם השארתי את מספר הטלפון האישי שלי על הלוח, בקשתי שישמרו לעצמם, כמו מספר חירום.
אני חייבת לציין שמעט מאוד פעמים, יחסית, קבלתי טלפונים בשעות מוזרות, סתם בשביל לבדוק עירנות..
לעומת זה, קבלתי המון טלפונים שהובילו לעזרה מיידית לילדים שיכורים. מספיק כדי שאמשיך לחלק את מספר הטלפון שלי בכל מפגש.
התחלתי ללבוש כתום... כל הזמן... לפחות צעיף כתום... מזל שאני מאוד אוהבת כתום. כשראו אותי, ראו את הסיירת...
התחלתי לכתוב טור בעיתון המקומי. לספר על מה שאנחנו רואים בסיורים, בתוספת תובנות שלי, והגיגים.... הבנתי שאנשים כלל לא ידעו על כל הדברים הנהדרים הללו שעשינו.
לא הכירו אותנו.
גם שם השראתי את מספר הטלפון האישי שלי.
אגב, אני חייבת לציין, שהמבוגרים היו הרבה פחות רגישים לזמן האישי שלי מאשר בני הנוער...
הגעתי לעירייה, לכל מפגש בנושא פנאי, ולכל מפגש בנושא נוער שאליו הסכימו להכניס אותי, הצטרפנו גם לקורסי הסע"ר (סיוע עצמאי ראשוני שהעירייה קיימה יחד עם המערך להגנת העורף ויחידות החילוץ של הצבא... כמה מפתיע, אלא עם הכומתות הכתומות).
התחלתי לקיים שיתופי פעולה עם הרווחה, ועם חברי מועצה מחזיקי תיקים שקשורים בנוער, ובנוער בסיכון, התחלתי לשוחח עם קבוצות בעירונוער ברחובות, עם מועצת התלמידים והנוער, עם חוגים שונים של הרשות למלחמה בסמים ובאלכוהול...
גם להנהגת ההורים העירונית הגענו, השתתפתי בישיבות, והאצתי בהם להצטרף ולצרף...
הצענו הדרכות החייאה ועזרה ראשונה, לכלל ההורים ברחובות, הצענו סדנאות עם מנחות הורים ועבדנו בשיתוף פעולה הדוק עם בית הספר להורים ברחובות.
הבנתי שהקונספט של הליכה ברחבי העיר, במקומות מסויימים לא מתאימה לכולם, ולבקשת חברי הסיירת הקמנו סיירת אופניים, ומי שרצה – הצטרף אליה... כמובן שהקפדנו על כללי הרכיבה הבטוחה, הרי אנחנו בסופו ש עניין גם מהווים דוגמא...
הקמתי סיירת נגישה, ממונעת... יש לנו סיירים וסיירות עם כסאות גלגלים וקביים, סיירים מבוגרים מאוד, ועם מגבלות שונות, ואנחנו רוצים שבני הנוער יחשפו לכמה שיותר רבדים בחברה.
הקשרים בין הסיירת העירונית לסיירת של ק. משה התהדקו מאוד, ויצאנו להרבה מאוד סיורים משותפים.
וגם לסיורים בערים אחרות.
ואפילו יצרנו "כרטיס מועדון" למתנדבי הסיירת, כשבתי עסק בעיר הציעו לנו כל מיני הנחות כהוקרת תודה על פועלינו.
עבדנו עם מכינות קדם צבאיות, אני באתי להרצות בפניהם, והם הצטרפו לסיורים, זה היה מרתק לראות את החברה האלה, שהיו המטרה שלנו אך שנה או שנתיים קודם, חובשים את הכובע של המבוגר האחראי.
וגם הגעתי לוועדת הסמים של הכנסת, לשיח על סיירות ההורים העירוניות ברחב הארץ.
בין כל שיתופי הפעולה, שיתוף הפעולה של מנהל בית הספר התיכון"דה שליט", היה פורה במיוחד. אבי קיש, היה המנהל היחידי שאמץ את הסיירת עד הסוף, הרים את הכפפה והצטרף לסיור הגדול במיוחד שהוצאנו כל שנה בל"ג בעומר.
זה היה סיור מועד לפורענות. המון בני נוער ברחובות, המון המון אלכוהול, קטטות והצקות, גניבת קרשים ואוכל, ובכלל, לילה מאתגר במיוחד. ואבי הגיע כל שנה, יחד עם מנהל אגף החינוך בעירייה, והצטרף לסיורים.
אתם יודעים, בשנה הראשונה זה היה מוזר לכל הצדדים. אבל קבלנו כל כך הרבה פידבקים חיוביים מהילדים על זה – הם התפעלו באמת, וגם אני. אפשר היה לראות שהם מבינים באמת עד כמה זה היה חשוב לו לראות אותם גם כשהוא לא מחוייב. והם העריכו את זה מאוד. ושאלו עליו, וחיכו לו. כל שנה.
אני חושבת שהערך הזה, של הכרת טובה, וההבנה שהם מספיק חשובים למנהל בית הספר שלהם, חולל פלאים ביחס של חלק מהם לבית הספר, ולחייהם כבוגרים מועילים בחברה.
דרוש כפר.
בכלל, המורות שהצטרפו לסיירת הוו אטרקציה אמיתית בכל סיור. ההורים רצו לשמוע על בתי הספר, והילדים רצו שהן תשמנה לב אליהם גם בחוץ.
אטרקציה...
הבן שלי כבר תיכף בן 23, ואני עד היום בקשר רציף עם המורה שלו מכיתה ז' שדרכה הצטרפתי לסיירת...
כיצד מעריכים הצלחה או כישלון? זה עניין מיוחד. מאוד קל לומר שהסיירת הצליחה. מכירים אותנו, קל יותר לגייס מתנדבים, בני הנוער משתפים פעולה... עד היום, גם במהלך הקורונה יוצאים סיורים ואין ספק בנוגע לחשיבות שלה בחיי העיר, ובחיי בני הנוער.
האם העובדה שהזמנו אמבולנס, ואולי הצלנו חיים של ילדים מסויימים, שקולה לשיחה שהיתה לנו עם ילד ממוצא אתיופי לפני הגיוס לצבא, שיחה שאולי מנעה ממנו לבצע עריקות? האם זה שקול לשיחה עם נערה שנמצאת ביחסים בעייתיים עם בחור? או לנערה שבכתה מרות כי בדיוק נפרדה מהחבר שלה? או לעובדה שאספנו נערה שיכורה שהסתובבה עם חבורת נערים בחורשה חשוכה בלילה, והחזרנו אותה הביתה?
אני לא בטוחה,
אני רק יודעת שגם שיחה עם נער שנזרק מביתו עקב חילוקי דעות בעניין מידת דתיות עם הוריו, וגם שיחה עם נערה שחושבת שהיא בהריון, ולא יודעת למי לפנות עם זה, כמו שיח על עניינים שברומו של עולם עם בן 15 שיכור, כמו גם הדרכת הורים מוצלחת במיוחד שנתנה כלים להורים מופתעים,
האם הצלחה היא הקשר שנוצר בין ההורים בסיירת? אנשים זרים, בעלי מקצועות שונים מאוד, שלא היו כלל נפגשים זה עם זה לולא הסיירת, והנה, קמו ויצרו קהילה. יש לנו כמובן, קבוצת ווטסאפ חברתית חיה ותוססת שבה מאתיים חברי הסיירת העכשוויים מציעים עזרה הדדית, ורעיונות ועצות יומיומיות הן מעשה שבשגרה?
כל אלה יחד ייצרו תחושה של ערבות הדדית, ותחושה של קהילתיות, ושל "ביחד" איחוד שכזה, במדינה שסועה, תחושה שתלך עם האנשים שנחשפו לה עוד שנים ארוכות.
אני חושבת שעצם זה שסיירת כזו נמצאת ופועלת בעיר זו כבר הצלחה של כולנו.
עצם קיומה של סיירת ההורים בעיר כבר מאפשר שוויון הזדמנויות, מבחינתי, ומייצר התחלה של הוגנות. כולנו יכולים להתנדב, ואם כל אחד ואחת מאיתנו נעשה רק טיפה יותר ממה שאנחנו חייבים, נבנה כאן ביחד חברה חזקה יותר, שערבות הדדית היא נר לרגליה.
ל.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 21 מרץ 2021, 17:40

לאחרונה נתבקשתי להרצות בפני מספר מנהלים ומפקחים מטעם המחלקה החדשה של משרד החינוך לחינוך יסודי, המחלקה ל"חינוך מודע הוגנות" (כן, הם כותבים עם מרכאות...), על דברים שעשיתי. עד כה נתתי שתי הרצאות, תמללתי חלקים מהן (מה חלקים, את רובן... בואו נהיה כנים), ואעלה אותן לכאן, בתקווה שתוכלנה לשמש את מי שצריך. אני רוצה להודות לליאת שני, על המאמצים הבלתי נלאים לחולל שינוי מהותי בחינוך של הדור הצעיר, באמת כל הכבוד לה.
והרי התוצר הסופי:
https://www.facebook.com/11259988365883 ... 99285/?d=n
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 21 מרץ 2021, 15:32

לקראת היום (היום מציינים את יום המאבק בגזענות) נתבקשתי ע"י המחלקה חינוך מודע הוגנות של משרד החינוך - לחינוך יסודי, לנסח כמה מילים שיופצו בשמם...
זה התוצר.

ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 27 פברואר 2021, 21:58

תודה, דוכי!
שיהיה משמח לכולנו...

ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי דו_כיפת* » 27 פברואר 2021, 20:47

היי, איזו מגילה
פורים שמח
|בלונים|

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 27 פברואר 2021, 16:09

הי יוליקו, תודה.
מכירה איזו הוצאת ספרים מתאימה? (יש לי סיפור שאני אוהבת הרבה יותר מזה....כבר לפחות עשור וחצי במגרה...).
אילו אי דיוקים מצאת?
(יש כאן קצת יותר דגש על כוח נשי, ואפילו אזכורים של איכות הסביבה, ועבודת צוות...
ערכים שחשובים לי... ויש כאן המון "המן", כי זה נועד לקריאה מול בית הספר של הראשוניות... ורציתי לאפשר לילדים להרעיש כמה שיותר...).
נזכרתי במגילה הזאת, כי ראשניה שאלה עליה... היא מתכננת להקריא אותה מחר בצופים...
אגב, זה מוקרא מוצג בבית הספר כבר שמונה שנים רצוף... ע"י צוות המורים... בניתי עם חבר מוכשר במיוחד מגילה מקלף, עם כל הקישוטים הנלווים, והשארתי אותה מתנה לבית הספר, והם משתמשים בה עד עצם היום הזה (אם הבנתי נכון).
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי יולי_קו » 27 פברואר 2021, 06:30

מקסים!

חוץ מכמה אי דיוקים שכדאי לערוך החוצה, זה טקסט שמתאים להוציא לאור כספר בשנה הבאה, ובמיוחד אם ישודכו לו איורים ברמה שמתאימה לטקסט.

ואת מוזמנת בחום להכין פואמה/ חרוזון /מתחרזון כזה גם לפסח, ולשבועות, ו...
נו, הבנת אותי :-)

זה אחלה פרוייקט מגניב, נכון?

<יוליקו שותלת זרעים לסדרת ספרים מהממת>

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 26 פברואר 2021, 19:32

מגילת אסתר לילדי בית הספר "פרחי המדע"

מאת: לימור סואן.
פורים 2012

שבו נא ילדים, מהר,
זה זמן קריאת מגילת אסתר:

היו היה לפני שנים,
במקומות רחוקים וזמנים אחרים,
מלך גדול, רם ונישא – (שחכם מידי הוא לא היה).
הוא מלך על עשרים ושבע ומאה ארצות ,
מהודו ועד כוש לא יותר, לא פחות,
על פרס, על מדי, והבירה- שושן
שם הוא ערך משתאות, כמובן...
זוכרים איך קראו לו? 1,2,3?
קראו לו, קראו לו...
(הילדים:) אחשוורוש!!!!

אחשוורוש היה נשוי, אשתו הייתה מלכה,
היא הייתה חכמה, אמיצה וחזקה,
היא לא הסכימה שיאמרו לה מה לעשות
ולקחה אחריות (על עצמה לפחות).
ואיך קראו למלכה האמיצה?
שידעה לומר :"לא, אני לא רוצה"?
לפעמים "המלכה", לפעמים "מלכתי"
אך שמה האמיתי היה:
(הילדים: ) ושתי!!!

היה שם גם שר, רשע ואכזר,
ולשמע שמו – להרעיש אפשר,
ברעשן ובכפיים - רצוי ומותר...
הוא חשב רק על עצמו, ולא על הסביבה
הוא לא היה נחמד – וזה היה חבל נורא.
זוכרים את שמו? (זה היה די מזמן)
קראו לו... קראו לו...
(הילדים: ) המן!!!!!

בשער העיר ישב איש חכם,
שחשב תמיד על חבריו כולם,
הוא דאג ותמך בחבריו ובעמו.
אמרו, ילדים, אמרו לי את שמו
(הילדים: ) מרדכי!!!!!

עכשיו הגענו למלכת סיפורינו,
אותה נערה נחמדה – בת עמינו
אותה נערה שעל הפחד גברה,
והצילה את עמה – לבד – עם קצת עזרה
ואיך קראו לה? לאותה נערה?
זו שעל המן בצדק לא חסה?
(הילדים: ) אסתר!!
לא נכון... הדסה... :-)

אז בואו ונשמע:
בחצר המלך אחשוורוש הייתה תכונה רבה
כולם התכוננו בהתרגשות למסיבה,
  • המלך הכריז על משתה של שבעים ימים
וכולם חייבים היו להיות מוכנים ומזומנים.
הטבחים הכינו אוכל, ואת הכלים ארגנו המלצרים,
הרקדניות חיממו את הגוף – והתזמורת את המיתרים,
המנקים ניקו, הליצנים צחקו, הגננים הכינו את הגנים
וכשהכול היה מוכן - הוזמנו כל האורחים

והנה, בבוא הזמן, כשכולם הסבו לשולחן
ביגתן, ותרש, כרכסתא וזרש – וכמובן, היועץ המן
נזכר המלך לפתע ב-ושתי, אשתו משכבר
ורצה לראותה מיידית, אם אפשר...
ושלח את המשרתים לקרוא לה:
ושתי....
ושתי....
ושתי!!!.
וושתי? בעצמה מבלה, עם חברותיה עסוקה
ולבוא מיד- היא ממש לא רוצה.
ואחשוורוש כועס: "מה זה פה? מה זאת אומרת??
לא רוצה??? איך היא מדברת??"
והמן השר, כבר מאושר,
כי עכשיו היה אפשר
לסכסך בין ושתי לאחשוורוש .
והמן?? זה מה שהוא רצה מראש...
ואז לחש לו המן (המעצבן הקטן) :
"אל תוותר לה, מה היא חושבת??
מה פתאום היא לא מתייצבת???
זה מעליב, זה מאכזב...
ולהרגיש כך אתה בכלל לא אוהב"...
והמלך חשב לו, "המממ... הוא צודק"...
והמלך הודיע: "אני כלל לא צוחק!!
שברו את הכלים,
ולא משחקים.
אם היא לא רוצה, ואנחנו לא מצליחים, האחד לשני להקשיב,
לא נותרה לנו ברירה, כנראה צריך לריב...
אז – אני... אני... המן, מה לעשות?"

והמן היה מאושר על ההזדמנות לקלקל,
והציע למלך מבלי להתבלבל:
"תזמין אל הארמון מישהי אחרת.
מישהי שונה, מיוחדת, חדשה."
(אחשורוש) : "אתה מתכוון להחליף לי אישה??!!!
הממ... רעיון מעניין...
אבל איך אמצא אותה??"

והמן מיד שלף הצעה מהשרוול (מרוצה מאוד מזה התעלול):
"מיד יצאו שליחים לכל רחבי הממלכה
(רק, בבקשה, תן לי את טבעת החותם שלך)
לחפש מלכה חדשה לפרס ומדי
שתהיה נחמדה, ומעניינת, ולא חכמה מידי...
שתהיה עדינה, ו-חרוצה, ו-חייכנית ו-נבונה,
שתהיה מקסימה ו-חביבה ו-עליזה ו-שנונה
והחשוב ביותר - שתקשיב לכל מה שהמלך אומר"
ואת מי הם מצאו??? את המלכה אסתר...
(אז, עוד קראו לה... הדסה...)

בעצם, המן, רצה כבר מזמן
לשנות הרבה דברים בממלכה.
לפגוע בזכותם
של היהודים כולם,
לחגוג את חגיהם בשמחה.
הוא כלל לא אהב את מרדכי היהודי,
הוא רצה להיות היועץ הבלעדי...
והמן חשב שזו הזדמנות נהדרת,
לגרש את ושתי, ולקבל מלכה אחרת,
וציפה שאחשוורוש יהיה אסיר תודה.
ולכן הוא הלהיב,
וניצל את הריב,
ו-ושתי גורשה מביתה...
זוכרים את מרדכי שישב בשער?
אותו מרדכי ראה בצער,
את אחיו היהודים הסובלים.
והוא קיווה שעתה
עם חילופי המלכה
יהיו חייהם יותר קלים...
הוא הבין שיש דרך, להשפיע על המלך,
להיות נחמד ליהודים קצת יותר...
אז הוא החליט לשדך לו את... אסתר...
(אז עוד קראו לה הדסה..).

בבית דודה מרדכי היא התגוררה,
והייתה חכמה ומתוקה ונחמדה נורא,
כולם אהבו אותה, היא הייתה נדיבה
ותמיד התייחסה באדיבות לסביבה...
קרא לה מרדכי, והסביר לה הכול:
אמר לה שנמאס ליהודים בגולה כך לסבול.
סיפר לה על המן, ועל איך שהוא מתנהג,
על איך שעל כל חבריו מלגלג,
את היהודים רוצה להמיר מדתם,
ובמקום אחשוורוש למלוך – גם...
"המן", כך סיפר לה, "מאוד לא נחמד"
ואם כך הוא ימשיך – לא יישאר לו אף חבר אחד."...
"החליפי נא את ושתי המלכה,
לדעתי עבורנו – זו אחלה עסקה
שימי עין על המן, ממש מקרוב,
תתחבבי על המלך – כך יהיה לכולנו הרבה יותר טוב..."
– והדסה החכמה, האמיצה והנבונה
היססה, וחשבה, הרהרה ובחנה,
– ואחרי שבדקה סיכויים וסיבות
הסכימה לפחות לנסות.
וכדי שתוכל להשתלב בחצר,
על שמה הישן, בקשה לוותר,
והתחפשה למלכה ושמה
אסתר
והייתה ליהודים "העין בחצר".

והמלך חגג, ושמח במלכתו
ואסתר – המלכה שמחה איתו
והמן זמם תכניות בחצרו
ומרדכי רקם חלומות בחדרו...
ואז...
לילה אחד, שמע מרדכי את החצרנים ביגתן ותרש
מתהלכים יחדיו ומתלחשים להם חרש:
"אחת שתיים שלוש, נהרוג את אחשוורוש,
נשלוט בממלכה האדירה, ונהיה עשירים נורא!"
ועוד דבר מרדכי שמע
ומיד מלאה את ליבו האימה:
"המן דרש שכולם ישתחוו לו אפיים ארצה,
והיהודי הזה מרדכי, לא הסכים ולא רצה
המן מקנא במרדכי שהמלך מחבב,
ורוצה שרק ממנו המלך יתלהב
המן רוצה לפגוע ביהודים...
הוא הולך לספר למלך שקרים...
והמלך יאמין לו – הוא הרי ראש היועצים",
התעצב מרדכי, וחשב "מה עושים?
להמן הזה יש קשרים מעולים,
יש לו כוח רב בחצר, אחשורוש מקשיב רק לו...
איך אוכל להציל את היהודים – ואת המלך בעצמו??"
"אהה!! " חשב לעצמו מרדכי,
"אמנם להציק להמן לא כדאי,
אך אסתר, (היא הדסה), היא כבר המלכה,
ויש לה השפעה מאוד חזקה,
אתייעץ איתה – ונמצא פיתרון
ביחד אנחנו חזקים פי מליון!!"
ואכן, לאסתר היה רעיון נפלא,
היא פנתה למלך, וסיפרה לו מה קרה,
המלך הבטיח "עד חצי המלכות "
ואסתר המלכה קיבלה זאת כזכות...
המלך דרש וחקר ובדק
ומצא שמרדכי היהודי אכן צדק,
נתכעס אחשורוש, ופקד
לתלות את בגדן ותרש על עץ – ומיד!
כי כך נהגו להעניש בעת העתיקה,
את מי שיצר בעיות בממלכה.
והמלך רשם בספר שלו
את שמו של מרדכי – שהציל אותו.
עברו הימים, ובאחד הלילות
המלך חלם חלום בלהות,
ומהר מהר –
התעורר
והציץ בספרו על מנת להיזכר...
ונזכר במרדכי שהציל את חייו
ולפתע הבין "אני לו חייב"
רוצה לכבד אותו, לומר לו תודה
על שבזכותו בגתן ותרש לא השלימו את "העבודה"

התיישב לו המלך, על משכבו הוא סב,
וכל הלילה הוא חשב וחשב וחשב,
מה יעשה לאיש, ואיך את חובו ישיב?
בזכותו הוא חי עדיין – ומזל שלאסתר הוא הקשיב
הוא חפץ ביקרו – זאת אומרת: הוא רוצה שחייו יהיו טובים
מרדכי ראוי לכבוד ולתודה, וגם לכיבודים
אך אילו כיבודים ראוי לו לקבל
המלך לא ידע, וקצת התבלבל...
אהה!! הוא חשב לעצמו מבולבל
את המן אני אשאל...

המלך לא ידע, שהמן הבוגדני
בעצם היה בסוד העניינים,
ורצה את המלך להחליף בעצמו,
ולשלוט על פרס ומדי במקומו...
הגיע הבוקר, והמלך הזמין את המן מידית לישיבה.
והמן, שחשב את עצמו לחכם – מיד התייצב ובא.
ואחשורוש שאל את המן, שאלה חשובה מאוד:
"מה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"?
והמן, שחשב שעל עצמו הוא מדבר,
התנפח מגאווה ומהר מהר
הוא הציע שהאיש ירכוב על גב של סוס,
בזהב ותכשיטים וממתקים יהיה עמוס,
וילבש בגדי תכלת ושש וארגמן
ויובל בכל רחבי הבירה שושן
אל מול קהל גדול ונאמן (כך התלהב... והסביר לו המן)
ולפניו ילך כרוז, ולא יפסיק בקול לקרא "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"
ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"
ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"
ואכן כך היה...

אך הפתעתו הייתה מרה
נעשה "ונהפוכו" זה היה נס גדול
המן הוא זה שנאלץ לכרוז בקול
דווקא למרדכי שנוא נפשו
"ככה יעשה לאיש, אשר המלך חפץ ביקרו"...
ולכל היהודים הייתה שמחה וששון וכבוד וייקר
וזה העיקר.

הסוף
ל.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 23 ינואר 2021, 16:58

המשך.
כאשר סיימנו את המשימה, בדקנו מה היו ההוראות, איך היה הביצועים ואז גם, מה הייתה האג'נדה שלי.
ההוראות היו -כזכור- להעביר את הצפרדע, בלי לדבר ובלי להשתמש בידיים.
הביצוע היה - מצויין, כי הם כבר התרגלו לבקשות שלי... וכאן, חוץ ממספר הערות (שהושתקו) פה ושם, המשחק עבד מצויין.
והאג'נדה?
פה היה עניין.
חלק חשבו שזה היה משחק חימום. חלק (שהכיר אותי מהכובע האחר שלי) חשבו שהתכוונתי לדבר על נגישות, ולחלק סתם משכו בכתפיים...
אחרי הכוונות מסויימות, שאלתי בבירור בעניין הביצוע, מי בחר לעשות את מה שאומרים לו, ולמה, מי הנהיג את העסק... מכאן כבר החכמולוגים לקחו את זה הלאה, לשיח שלם על מנהיגות, בחירה חופשית וניסיון להבין את עצמם ואת הדפוסים שעל פיהם הם חיים, טוב יותר.
ניסינו גם לבדוק סוגי מנהיגות שונים, מי קורא "אחריי", מי צועק "קדימה" (וההבדלים ביניהם) ומי עושה דברים מאחורי הקלעים ובשקט.
לרוב, במפגש הזה, עלו שאלות קשות על מורים, מפני שאלה הם תמיד הדמויות המיידיות שאליהם מתייחסים הילדים.
כיוון שהזמנתי את זה, גם עלו שאלות לגביי. למה אני לא צועקת על הכיתה, למה אני לא "מחזיקה" את הכיתה כשהיא מתפרקת, ומה פתאום מותר להם לעשות מה שהן רוצים (לשבת על הרצפה, או על השולחן, או לעמוד מאחורי הקבוצה...).
היתה בהחלט הרבה ביקורת גם על זה.
ונוצר שיח מעניין על אחריות, כבוד הדדי ובחירה אישית, גם במקום כל כך מובנה, כמו בית הספר.
ל.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 21 ינואר 2021, 02:34

מנהיגות
את השיחה על מנהיגות התחלנו עם משחק. העברת חפץ (במקרה הספציפי שלי - בובת צפרדע פרוותית ענקית), בין כל ילדי הקבוצה (הרבה לפני קורונהטיים, וחשש מפני האחר), מבלי להשתמש בידיים, ומבלי לדבר.
(מותר לצחוק...).
הצפרדע הונחה על השולחן, והילדים נעמדו בשורה.
מהר מאוד התברר שיש ילדים שממתינים בצד, בעוד לאחרים יש רעיונות יצירתיים, והם מוצאים דרכים יצירתיות להעביר את הרעיונות שלהם לאחרים, גם כאשר הם לא משתמשים בידיים, או במילים...
לפעמים העוויות פנים מספיקות, או הדגמה פשוטה.
לאחר חמש דקות הצפרדע שלי עברה אחר כבוד לצד השני של החדר, מבלי שנגעה בה יד ילד.
או ילדה. השיח שהתפתח בעקבות זאת,היה נפלא.


תיכף ממשיכה.
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 13 ינואר 2021, 09:00

אוי ווי!! תודה, פלונית עירנית!!!! :-)
זוועות של ממש...

ראשלישית... זו הראשלישית שרוויתי ממנה נחת :+)
מרביעית אני נהנית כל הזמן... :-)

המביא דבר בשם אומרו, מביא גאולה לעולם...
(והמצהיבון: בגן העדן הזה יש גם יתושים...)
> ץ נבוכה כמעה ומודה על התיקון<

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי פלונית* » 13 ינואר 2021, 07:50

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

תספרי שוב (-:

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 13 ינואר 2021, 00:39

רגע של נחת.
רביעית (דקה ל16, כיתה י') נתבקשה לכתוב "כתבה עיתונאית" בימי הביניים, על תקופת ציד המכשפות.
היא שאלה את המורה:" אבל מה האג'נדה שלי ככתבת?"
והמורה לא הבין מה היא רוצה ואמר לה "פשוט תכתבי כתבה"... והיא, מיד, באה לבדוק איתי, איך זה שלא כולם מבינים בנושאים הללו כמונו.
;:-)
לא צריכה יותר מזה.
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 11 ינואר 2021, 17:07

במסגרת התכנית "קריאה בהנאה", הקראתי סיפורים במשך מספר שנים לילדי כיתות א'-ג' בבי"ס שזקוק לתקצוב מיוחד, בשכונה פחות נחשקת...
בחלק מהמקרים, כל שבוע הגעתי לאותה הכיתה מתחילת כיתה א' עד שהילדים סיימו את כיתה ג'.
עם חלק מאותם הילדים נפגשתי גם אחר הצהריים פעם בשבוע, בתכנית פר"ח קבוצתית
(אליה הילדים הגיעו באדיקות כל יום, בעיקר כדי לאכול את הפרוסה עם הגבינה או עם החומוס, וחתיכת מלפפון או עגבניה... כזאת שכונה זו הייתה).
ראיתי איך המחנכת המקסימה והנהדרת, הסבלנית חבילת הרצון הטוב והרעיונות המקסימים, שהיתה איתם בכיתה א', יצרה כיתה, מאתגרת מעט אמנם, אך פועלת בשיתוף פעולה ובהנאה, כשהילדים לרוב שמחים, כמעט לא מרביצים זה לזה, ולרוב מקבלים אחד את השני....
תמיד היו סנדביצ'ים אקסטרה, למי שלא הביא ארוחת צהריים (הרבה לא הביאו), ותמיד היתה סוג של הרגשת נינוחות...
ואז, אותה המורה הגיעה לתחילת כיתה ב', כשהיא בהריון... ויכולתי לראות איך משבוע לשבוע, הכיתה השתנתה, מאוד.
הילדים, שבאמת היו זקוקים ליד מחבקת ומכוונת, ממש הלכו לאיבוד, משבוע לשבוע, ובעיקר כאשר אותה מורה יצאה לחופשה לידה, והחליפה אותה מורה אחרת.
בתחילת כיתה ג' המחנכת הראשונה שבה, לכיתה שונה לחלוטין. ילדים שכבר לא האמינו במערכת, לא האמינו לאיש... רועשים, כועסים, חלקם מרביצים ממש,כאלה שאבדו כל רסן.
גם המורה הכי סבלנית בעולם, כבר לא היתה מצליחה לתקן את מה שקרה שם.

לקראת אמצע כיתה ב', קצת אחרי שהמחנכת יצאה לחופשה לידה, הבאתי את הספר "הקטר הכחול שיכול" לכיתה. הסיפור מקסים, על קטר קטן שקבל עבודה מאתגרת, והוא ממש רוצה לבצע אותה, מסיבות אלטרואיסטיות, אולם באמצע הדרך הוא מתקלקל, ונזקק לעזרה.
לרוב, הילדים מאוד אהבו את הסיפור, והזדהו מאוד עם הקטר... המטרה של הסיפור - לפתח את היכולת להאמין בעצמך, ולדעת שאתה יכול הכל, אם אתה רק מאמין בעצמך...
הקטר הראשון שעובד בסביבה, ויכול, אולי לעזור, הוא זקן מאוד, וחלוד, ולא יכול לעזור... הילדים משתתפים בצערו של הקטר הקטן, ושל הקטר הזקן, הם ממש מצטערים...
ואז מגיע קטר הדור וצעיר, נקי וחזק, שמעביר דברים של עשירים ממקום למקום, והקטר המקולקל וחבריו מבקשים ממנו עזרה.... ואני, שעושה את הקולות המתאימים, ו"משחקת" את הסיפור במלא עוזי, מעבירה מבט סביב הכיתה ומגלה ילדה שעושה פרצוף מיוחד... היא מכווצת את העיניים, ואת השפתיים, ואפילו את הכתפיים, משלבת ידיים זו בזו,ספק מחבקת את עצמה, ספק עוצרת בעצמה מלקום... כולה עצורה, וכשהיא רואה שאני מסתכלת עליה היא לוחשת (וצעקתה נשמעת באזניי עד היום): "למה שהוא ירצה לעזור לו!? הוא עשיר!!"
ואני? הלב נופל לי... מה זאת אומרת למה!? ילדתי החביבה, את בכיתה ב'!!! למה שלרגע אחד תחלוף בך המחשבה שהוא לא ירצה לעזור לו?! ומה קשורה מידת העושר שלו?
ואז נזכרתי...
ילדי הכיתה הזו קמו באיזה בוקר לשרידי מכונית שהתפוצצה ליד בית הספר, ובתוכה אדם שחלקם הכירו.
אחד מילדי הכיתה הזו קם בבוקר וגילה שלקחו את אבא שלו לבית העצורים, כי הוא דקר את אמא...
מספר ילדים מהכיתה המקבילה נאלצו לעבור למקום אחר, כי דירה בבניין שלהם נשרפה, וכל הבניין הוכרז כלא ראוי למגורים...
ו,כן, הם מכירים הרבה יותר זוועות ממה שאמורים להכיר. בכל גיל.
והמורה שלהם עזבה אותם.
אני ודאי מבינה את הרצון של המורה ללדת. ברור. אין לי ספק.
גם אני הפסקתי ללמד שנים קודם לכן, כאשר ילדתי את ראשן... אמנם לא הייתי מחנכת, לימדתי דרך קרן קר"ב, ועדיין, אני רוצה לחשוב שהייתי משמעותית.
אני לא יודעת איך לתקן את זה. ועדיין.
היה לי כל כך כל כך כל כך קשה לשמוע את הלחיצעקה ההיא של אותה ילדה, שרק שנה וחצי קודם היא נכנסה לבית הספר הזה, עם תקוות גדולות, ואור בלב.
והוא כבה.
את השיעור ההוא, שאותה ילדה בכיתה ב' למדה אותי מבלי משים, אני נושאת איתי מאז. כבר הרבה שנים.
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 09 ינואר 2021, 03:12

טוב, כמעט מתומצתת..
.
כל הזמן אנחנו נזכרים בעוד ועוד ספרים, אבל הייתי חייבת לסיים מתי שהוא.
ודאי אעדכן עוד.
תמיד העדפתי לקרא את הספרים בעצמי, ולא נהניתי כלל מהסרטים... או מסדרות הטלוויזיה... אני מעדיפה לדמיין לבד, והפרשנוץ של התסריטאי והבמי ואילוצי ההפקה,פשוט לא מצליחים להעביר את היופי שבספר.
רק ארבעה ספרים קראתי, שהסרט שנעשה בעקבותיהם השתווה או אף תעלה על המקור:
פארק היורה, בגלל האפקטים.
במבי, כי אין, פשוט אין על דיסני...
עגבניות ירוקות מטוגנות, כי זה היה פשוט ואו!! (גם הספר היה נהדר ממש, וגם הסרט, באופן אחר).
פורסט גאמפ (הספר היה כל כך גרוע, שיצירת המופת שהוסרטה בעקבותיו היא פשוט נס).
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 09 ינואר 2021, 03:06

הבטחתי, עמלתי, נהניתי והתמלאתי נוסטלגיה...
והנה:
רשימת ספרי ילדים מתומצתת
שצפרדעית מחבבת במיוחד.
רשימת ספרים וסיפורים שאהבתי להקריא שוב ושוב
לכל הגילאים
הנסיכה שלבשה שקית נייר
מאת: רוברט מאנץ'
איורים: מייקל מרצ'נקו
מאנגלית: רונית רוקאס
('בסוף הם לא התחתנו.') סוף טוב? הפתעה??

סולו סאן הילד שרצה להיות סופר נינג'ה
גיי. סי. פלפס
תרגום - שהם סמית' ואמנון כץ
(מאסטר זוצו והסבתא).

I love you forever
רוברט מאנצ' (המדהים, שמעט אף ספר שלו לא תורגם לעברית משום מה, כולל הספר הזה)
איור - שילה מקגרו.
(ספר שגורם לי להשתנק בכל פעם שאני מקריאה אותו, והשיר בו זכה ללחן אצלינו בבית, והושר בכל ערב לקראת הרדמה. היום גם ראשניה נזכרה בו, וסיפרתי לה בעל פה בשיחת ווטסאפ... ושתינו דמענו קשות).

דרקון אין דבר כזה
כתב וצייר ג'ק קנט
תרגם - אברהם יבין
(חייבים, פשוט חייבים לדבר על כל בעיה שיש לנו, אחרת היא תגדל ותקח לנו את הבית...
את הספר הזה לא הצגתי... רציתי שהילדים יבינו לבד על מה מדובר. זה היה ממש מעניין).

צמריקו
לזלי הלקוסקי
איור - לי הרפר
תרגום - תומר קרמן
(התנ"ך של ההולכים מחוץ לתלם)
ספר פשוט נפלא. נתתי אותו כמתנה גם למבוגרים שאני מחבבת במיוחד.


אבא עושה בושות
מאיר שלו ויוסי אבולעפיה
(אצלינו זו גם אמא... אבל הראשונים התרגלו...)

סיפור מוזר ומלא תמהון על האי הקטן, האי הגיון
אפרים סידון
איורים - יוסי אבולפיהנייני
(למה לי פוליטיקה עכשיו? או ענייני הדתה...)

אוזו ומוזו מכפר קאקארוזו
אפרים סידון
איורים יוסי אבולעפיה
(למה לי פוליטיקה עכשיו? או, למה כל כך קשה לנו לסיים מלחמות)

אמא, את אוהבת אותי
ברברה מ ג'וסי
איורים - ברברה לולי
תרגום לאה נאור
ניחוח של תרבות שונה, ונגיעה בפחד הכי קמאי שלנו... ומה אם לא?

תנחש כמה אני אוהב אותך
סם מקברטני
איירה אניטה ג'ראם
דביק וחמוד נוגע באותם הפחדים...

בארץ סין
לאה גולדברג
סיפורי אחים, מלחמה איומה, וקטנטנה, ותרבות אחרת...


איך האדם הקדמון המציא לגמרי במקרה את הקבב הרומני
מאיר שלו
איור - יוסי אבולעפיה
תענוג של ספר, שמעלה על נס - צרוף מקרים :-) בניחוח קדמוני :-)

הקטר הכחול שיכול
כתבה ווטי פייפר,
תרגמה לאה נאור
הידעתם שבאנגלית - הקטר הוא בעצם קטרית?? הבאתי גם את הספר, וגם את התרגום למפגשי המגדר, והראיתי עד כמה השפה חשובה להבניה החברתית שלנו, ולהיפך, ההבניה החברתית משפיעה על השפה.
והספר - אני חושבת שאני יכולה!!! צ'ו צ'ו!!! זה משפט שאנחנו משתמים בו עד עצם היום הזה...
אנסה לזכור לכתוב לכם סיפור עצוב שקרה לי בהקראת הספר הזה, לילדה בכיתה ב' עם נשמה עתיקה במיוחד.

הנסיכה חוכמולוגיה
כתבה ואיירה בבט קול
תרגום דני פלג
ספר חובה בכל בית.


הדודה מיכל
מאיר שלו
איורים יוסי אבולעפיה
הזוג הזה אחראי על יצירות מופלאות של ממש.
תפקידים בחיים, וציפיות...

העץ הנדיב
של סיברסטיין
תרגם יהודה מלצר
ספר שתמיד כשאני מקריאה אותו הוא גורם לשיחה אמוציונאלית מאוד בקרב הילדים.

ארץ יצורי הפרא
מוריס סנדק
תרגם אוריאל אופק
אם אתם בסן פרנציסקו - רוצו למוזאון הקטון והמקסימון של הספר הזה!! חובה של ממש.
עונשים, דמיון, וריח של ארוחת ערב.

זקנה על נדנדה.
תמר אדר
איר ריקרדו ראדוש
קצת ארוך, מאד סוציולוגי, ומעורר שיח על סטריאוטיפים ומה "מותר" (א"ב של הבניה חברתית).

טרמפ על מטאטא
ג'וליה דונלדסון
אייר אקסל שפלר
חברות, פחד, הערך החביב עליי - היה נחמד! (be kind), (וחוץ מזה, מככבים שם מכשפה וקרפד... זה ה ספר בשבילי...).
וגם:
זוג
ג'וליה דונלדסון
אייר אקסל שפלר
(שני יוצרים נהדרים, שכאשר הם חוברים יחדיו - הם יוצרים תענוג של ספרים)
טוב, ורע, ולהציל את העולם...
ספרים נוספים ונהדרים שלהם:
טרופותי
תרגום -רימונה די נור
וגם,
טרופותי הבת,
הספר הכי מרתק.
הענק הכי גנדרן בעולם
לקוף יש בעיה

על חולד קטן שרצה לדעת מי עשה לו על הראש
וולף ארלברוך
אייר - וורנר הולצווארת
תרגם - עטרה אופק
אחד הספרים הנהדרים... בשלב מסויים ילדי כיתה ו' הביאו אותו לכיתה כדי לנסות אותי, ולראות איך אגיב, ואני... התלהבתי ממש... (נראה לי שקלקלתי להם קצת את השמחה) לאחר הקראתי אותו, התעוררה שיחה מדהימה על נקמה, ולמה הרגש הזה יכול לגרום.
וגם - איך משהו כל כך טבעי, מוציא מאיתנו כאלה תחושות של גועל (נחשו? צדקתם!! הבניה חברתית!!!)



גומות החן של זהר
מאיר שלו
אייר יוסי אבולעפיה
עוד ספר של הזוג המקסים ממש הזה.

ילד של אמא
צרויה שלו
איירה - כריסטינה קדמון
ראשן הסביר לי פעם, שאני אוהבת אותו כי אני חייבת, לכן הוא לא מאמין לי כשאני אומרת לו כמה הוא נהדר. מתברר שהוא לא היחיד העולם...:-) ספר נפלא.

ציפור הנפש
מיכל סנונית
סיפור מקסים שמאפשר דיח על רגשות, התנהגות ומה שבינהם (ובנימה אישית... המגרות - מתאר את הדרך בה אני מאכסנת זכרונות באופן נפלא. ברגע שנפתחת מגרה אחת, אני זוכרת הכל... בערבוביה... ריח, טעם, רגש, קטעמי מילים... הכל...ואז - לך תחזיר למגרה...).

עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור
אפרים סידון
אייר יוסי אבולעפיה
מיהו המנהיג החכם (והנכון?)? ומהו אגו, ולמ זה גורם?

זה ספר
ליין סמית'
מדריך מאוד משעשע לילדי העתיד... על מהו ספר.
אנחנו אהבים את זה מאוד.

סתם יום רגיל
רוד קלינט
תרגום דפנה עוזרי
ספר שהציורים בו מספרים סיפור שונה לחלוטין ממה שכתוב. קודם הקראתי את הסיפור (די משעמם ורגיל), ואז הקראתי עם הציורים...

המלך צבצב
ד"ר סוס (כשלאה גולדברג קראה לו ד"ר זויס)
תרגום לאה גולדברג
סיפורו של מנהיג, תאב שליטה, ועיניים גדולות :-)

השלקט,
יורם עבר הדני,
איור נעמה גולומב
ספר מקסים מקסי מקסים על אופטימיות.

No david
דיויד שאנון
אני בטוחה שהספר תורגם לעברית, אבל אני הקראתי אותו, באנגלית.

אליס הפיה
דיויד שאנון
למרות הציורים המעצבנים, הסיפור פשוט נהדר. ושמח.

מקום משלו
מיכל מעוז לוי
איור עפרה גורן
(תע"י על רגל אחת, מתנה נהדרת לכל מי שנוסע לגור בחו"ל)

שמוליקיפוד
מאת כוש (זוג נשוי, אם אני זוכרת נכון, שכתבו בשם עט משותף)
עד היום, אנחנו מחפשים שמוליקים בגינה...

המלחמה האיומה על החמאה
ד"ר סוס

עוד סיפורים שאהבנו במיוחד, בבית...
המפוזר מכפר אזר לאה גולדברג (עד היום הראשון זוכר ע"פ... הוא כבר בן 22...)
ניסים ונפלאות לאה גולדברג (אחד החביבים על רביעית כשהיתה בכיתה ב')
ידידי מרחוב ארנון לאה גולדברג (גם... דודה של שומיש)
סיפור מהחיים אלונה פרנקל
הטרקטור בארגז החול
האריה שאהב תות

דודי שמחה ע. הלל
גדר כבשה ואיש עם בעיה יעל בירן (מקסים)
סיר הסירים (נפתלי) אלונה פרנקל - בתרגום לאנגלית קראו לה (כן...) פרודנס... והיא כבר לא הבטיחה לקקי שהם יתראו בים...
יש דברים שפשוט לא עוברים בתרגום...
מיץ פטל (מא שהייתי בת שלוש)
אבא ואמא יוצאים מהכלים (רביעית התעקשה להכניס אותו לרשימה)
פחדרון בארון (נפלא באמת!!)
איתמר מטייל על הקירות
אריה הספריה (מקסים)
הכינה נחמה (פשוט, אחד הגדולים.. לא בטוחה כלל שמאיר שלו כתב אותו לילדים, כמו את האחרים...)


Hug Jez Alboroug
Good Dog Carl (Alexandra Day)
ספרים ללא מלל כמעט. רק ציורים. נהדרים.


הנסיך הקטן (רביעית מאוד אוהבת
וגם אני... אבל קשה להקריא לצעירים...
הבית של יעל (כמובן)
תום החתול הכחול
ספר הפילפילים נהדר
Rainbow fish (ראשן התעקש)

ניסיתי להקריא את חנה'לה ושמלת השבת, שמאוד אהבתי כילדה. ולא הצלחתי...
זה פשוט היה קריפי מידי, לא הייתי מסוגלת לקלקל את התמימות של פעם, עם פרשנויות מפחידות של היום. וגם לא יכולתי להקריא עם אזהרה (כמו בבית של יעל... גם שם יש אזהרה...)


סעודה אצל המלכה רותו מודן
הצרה עם פילים כריס רידל
בילבי בת גרב אסטריד לינדגרן איורים אינגריד ואנג ניימן (קראנו בהמשכים)
ג'ורג' הסקרן מרגרט היי (גם בהמשכים)

ד"ר סוס על כל גווניו, בעיקר - אם יוצאים אז מגיעים למקומות מופלאים...
הלורקס ד"ר סוס, גם הסרט נהדר!!
מלחמה בארץ המאיכפתלים חני זיו איור מיכאל אליוקוב ואריה גלוך (נפלא לענייני איכות הסביבה)

אמא הטילה ביצה
בבט קול
ספר נפלא, אבל... לא ממליצה להקריא אותו לילדים של אחרים.
אצלינו הוא היה אהוב במיוחד.

לא הפסקנו להקריא, גם כשראשלישית ורביעית הגיעו לגילאי העשרה. בעצם כיום רביעית מקריאה לי בעברית... ואני לה... הספרים קצת השתנו, כמובן, אבל התחביב נותר על כנו:
הסופר החביב על כולנו: ריק ריירדן:
פרסי ג'קסון על כל חמשת ספריו
גיבורי האולימפוס (חמישה נוספים)..
מאגנס צ'ייס (אלכס דמות מופלאה, חביבה מאוד על שתינו)
משפחת קיין והאלים המצריים
ארטמיס פאוול אורן קולפר
כל ספרי הארי פוטר, ג'י קיי רולינג...
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 08 ינואר 2021, 14:59

החיפוש הנוסטלגי אחר רשימת הקריאה החביבה עליי, הזכיר לי שבמפגשי המגדר נהגתי להביא עמי את הספר "אלפוני" שיצא בשנת 1957. אני מניחה שאמא שלי למדה לקרא בעזרתו, למרות שהיא איננה זוכרת... גם אני למדתי ממנו, אבל אולי מהדורה מאוחרת יותר שלו. על כל פנים, הספר הזה, כרבים אחרים, נמצא ברשותי, והבאתי אותו לכיתה.
הגדרות התפקיד בין בנות לבנים, ברורות מאוד.
מוגדרת שם מהי ילדה טובה (עוזרת לאמא לכבד את הרצפות, לטפל באחיה הקטן, ולהכין את הבית לכבוד שבת), ומהו בן: חזק, אמיץ, עוזר לחבריו בשעת צרה, מכה לפעמים, עוזר לאבין בשדה, אוכל את הסנדביצ'ים שאחותו הכינה.
אגב, ברובם המוחלט של האיורים, לבנות יש שמלה, ולבנים - כיפה...
כשמגיעים לענייני צרכנות, אנו מגלים שהמתנות לבנות ולבנים בשנות החמישים, די מזכירות את המתנות של ימינו, בובה לבת, אוירון לבן, וכל הדברים עליהם מדברים עד היום בקורס מבוא למגדר באוניברסיטה.
הראיתי גם את השינוי, העיקרי, מבחינתי, שחל בשישים השנים האחרונות... בקשתי מהילדים שיוציאו ספר לימוד כלשהו מהתיק, וראינו שבדף הפתיחה בכל ספר, מתחת לתאריך ההוצאה, ולשם של עורך הלשון, נמצא שמה של עורכת המגדר... (כן. עורכת... טרם מצאתי עורך...).
בימינו יש תפקיד כזה. מישהי שמוודאה שאם הבן מקבל מטוס ליום ההולדת, הבת תקבל מכונית...
שינוי גישה קטן, ומקסים.
ברם... עד היום הזה, הספרים "לבנים" כרוכים בכחול, ו"לבנות" בורוד...
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 07 ינואר 2021, 21:41

יוליקו, זה בהחלט מפתה...
אבל יש כאן כבר דפים עם רשימות ספרים עם אני זוכרת טוב... חבל להוסיף עוד דף שלם רק לזה...
רק רוצה לציין שאני כבר שוקדת על רשימה שכזו, ואמש היה לנו ערב מקסים בו ראשן ורביעית, וגם הנסיך תרמו מזכרונתיהם, והתרפקנו יחד על ספרים אהובים וזכורים במיוחד...
תודה על ההצעה!! ;-)
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי יולי_קו » 07 ינואר 2021, 16:54

בקרוב אוסיף רשימה של ספרים שמאוד נהניתי מהם...

אולי תפתחי דף חדש ספרים שצפרדעית אוהבת במיוחד

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 07 ינואר 2021, 00:23

אוי, נמרה, זה נהדר!
איזה כיף לך!!!
אשמח לשמוע תובנות :-)

בתיכון אפשר אולי לנסות את "זקנה על נדנדה", שהוא ספר שמראה באופן מקסים תגובות אנושיות להפליא למצב מפתיע.
זה כמו "הנסיך הקטן" למתחילים...
בקרוב אוסיף רשימה של ספרים שמאוד נהניתי מהם...
(אשתדל)
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי אמא_נמרה* » 06 ינואר 2021, 21:30

צפרדעית, עכשיו גיליתי את הדף הזה, ואני ממש נהנית לקרוא.
השנה אני מורה בתיכון ומלמדת במגמת מדעי החברה. בעיני השיעורים הם בעצם שיעורי כישורי חיים מתובלים במושגים מתחום הפסיכולוגיה (בכל זאת יש מבחן בגרות בסוף). היום בשיעור מודלים של לחץ עשיתי "שעת סיפור" עם הספר "היפייפיה מתעוררת" ודיברנו על טבע האדם, האפשרות לבחור, ועל תחושות בטן. היה מאד מעניין לשמוע את התובנות של התלמידים, ולראות כיצד הם מגלים במה הם דומים ובמה הם שונים.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 06 ינואר 2021, 21:14

את הסיפורים שהקראתי, הכרתי בעל פה, אז לרוב הספר היה מופנה לכוון התלמידים, כך שיוכלו לראות את הציורים. אלא אם- היו רמזים בציורים...
את הסיפורים שכתבתי בעצמי, וניסיתי על הילדים, הקראתי ללא ציורים כלל...
בחלק מהסיפורים, המאיירים מוסיפים כל מיני רעיונות מצחיקים במיוחד (יוסי אבולעפיה, למשל...) או שיש איזו תמה שחוזרת על עצמה מוסיפה נופך לסיפור (החתול והעציץ ב"מקום משלו"), לפעמים פשוט חיפשנו את הרעיון באיורים קודם...
לפעמים שאלתי על מה הם חושבים שהסיפור עומד להיות... וכמה פעמים נתבקשתי להביא ספרים על משהו ספציפי למפגש הבא, גם מהמורה (חגים לדוגמא), וגם מהילדים (מעבר דירה...)...
בכיתה אחת, נאמר לי על ידי המורה, שחלק מהילדים מעולם לא ישבו בחיקו של מישהו שהקריא להם. אז התחלנו סבב, בכל שבוע, מישהו אחר ישב עליי כשהקראתי. זה קצת סיבך את הלוגיסטיקה, אבל זה עבד.
גם כאן בסוף כל מפגש לחצנו ידיים, הסתכלנו בעיניים, ואמרנו תודה. גם למפריעים.
זה היה חשוב לי מאוד.
בכל כיתה השארתי צילום של עטיפת הספר שאותו קראנו, ובחלק מהכיתות המורות בחרו ילד בכל שבוע, שיצבע את צילום העטיפה, ובסוף השנה היה להם קלסר מלא בעטיפות ספרים, וזכרונות. את המפגש מסכם העברנו בנוסטלגיה כיתתית...

בשנה שלפני שהצטרפתי לתנועת של"ם, עשיתי משהו דומה בכיתות של ראשלישית ורביעית, במשך מספר חודשים.
זה התחיל מהקראת סיפור במהלך ההפסקה, עבר להפסקת האוכל, והמשיך לכדי שיעור שלם... אבל זה הופסק, כי למורות היה חומר להעביר, ובתחרות מול הכיתה השניה, הן הפסידו שעה בשבוע...

בחלומי אני רואה המוני אנשים, מגילאים שונים, ממוצאים שונים, ממגדרים ומגזרים שונים, עם מגבלה זו או אחרת, עם כיפה, שטריימל, מטפחת או יחפים, מגיעים מידי שבוע לכיתות שונות, בבתי ספר בכל הארץ, ומספרים סיפור לילדי בתי הספר, בסבבים שמתחלפים מידי חודש.
כך בדיוק נוכל לגדל דור שמכיר את האחר, ולא חושש ממנו. שיודע שהאתר הוא רק אחר. לא משנה המבטא שלו, הצבע שלו או הבגדים שהוא לובש.
כולנו אוהבים סיפורים,
כולנו בני אדם.
וזהו.
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 06 ינואר 2021, 20:07

פרוייקט נוסף שהשתתפתי בו מטעם תנועת של"מ בחינוך, נקרא "קריאה בהנאה".
מתנדבים מבוגרים (בעיקר פנסיונרים... ואנוכי...) צוות לבתי ספר שונים בעיר, והקריאו ספרים מתוך רשימה ספציפית שהגיעה ממשרד החינוך (רובם... לי היו רשימות משל עצמי), לילדי כיתות א' ב' ולעיתים גם לילדי כיתות ג'.
בקשתי, וקבלתי, שתי כיתות של חינוך מיוחד, ושתי כיתות בבי"ס שהרבה מתלמידיו הם דור שני ושלישי לעלייה מאתיופיה.
כעיקרון השיעור אמור היה להתחלק לרבעי שעה, בהם אני אוספת את הקבוצה שלי (שליש כיתה) מוליכה אותה לכיתה אחרת, מקריאה סיפור, ומחזירה את הילדים לכיתת האם...
אבל מהר מאוד הבנו, המורות ואני, שכדאי שאעבוד עם כיתה מלאה, כי הייתי מעוניינת לייצר שיעור שלם על כל ספר...
בחלק מהמפגשים המורות נותרו בכיתה, והמשיכו לדבר על הסיפור שהקראתי, גם אחר כך.
השיעור שלי התחיל באופן דמוקרטי... בבחירות.
לאחר שהתיישבנו על הרצפה ,במעגל (שיהיה לי נוח...) הצגתי לכיתה שני ספרים, כאלה שארצה לקרא... סיפרתי קצת על כל ספר השתדלתי לתת כותרת ("חברות", "קנאה", "פחד"), על המחבר/ת, על המאייר/ת התרגום... וגם על שפת המקור, (אם היה רלוונטי, הזכרתי ספרים קודמים של היוצרים הללו שקראנו כבר),
ואז ערכנו בחירות (בהרמת יד.... לא להגזים)...
(מיד ממשיכה)
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 03 ינואר 2021, 16:14

ממשיכה...
הסרטונים של אולוויז, מאתגרים מכמה בחינות.
בעצם אנחנו רואים בסרטון שצרפתי בפוסט הקודם, העמדה של אודישן...
אז הבנות (וגם הבנים) הללו, מאוד מאוד רוצות להתקבל לתפקיד מסויים. הן תעשינה מה שאומרים להן, כמיטב יכולתן.
התקשורת מטבעה גם מייצרת את הסטריאוטיפ, וגם מאשררת אותו {כשאנחנו שומעים מישהי עם מבטא מרוקאי, מתפעלת ממכונת כביסה חדשה, ומישהו (הקריינית הצברית הרהוטה, או במקרה גרוע יותר, הקריין הצבר הרהוט...) מסביר לה, אנחנו מיד זוכרים שלמרוקאים חשוב מאוד הניקיון, אבל קצת קשה להם להבין טכנולוגיות... (בבקשה אל תפסיקו לקרא רק כי כתבתי דברים מאתגרים בפוליטיקלי קורקט... ברור שגם על זה הייתה שיחה, נכון?)}.
אז עומדת בחורה, בסיטואציה שהיא תופסת כמאוד מלחיצה, וגורלית, מבחינתה, אומרים לה "לרוץ כמו ילדה". גם אם היא לא מסכימה עם זה בלב, ההבנה החברתית תכריע אותה, והיא מיד תכנע למוסכמה הידועה, שהתקשורת פמפמה לה מאז שנולדה, ותעשה בדיוק את מה שיוצרי הסרטון ציפו שהיא תעשה. תחקה באופן נלעג ומגושם ילדה רצה במקום... הרי ילדה לא באמת יודעת לרוץ. היא תנסה להיות הכי מצודדת שאפשר, תוך כדי עשיית משהו שהיא מאמינה שדורשים ממנה...
בנוסף, המיקום הלא נוח (זוכרות איך ידעתי לצפות מראש היכן יעמדו הילדים במפגש על ההסללה?? גם באודישן הזה המקום לא באמת אפשר לרוץ.... רק לחקות אולי, ריצה...),
והילדה באודישן? היא מאאאוד רוצה להיות שחקנית...
ולמרות המניפולציה- הגלויה הזו, ולמרות שאנחנו מבינים בדיוק מה קרה שם, עדיין הסרטון הזה חשוב.
הוא מראה בדיוק את "תפיסת המציאות"
המשתנה בגילאים שונים. אפשר לשים את האצבע על סביבות גיל 11 12, בדיוק כיתה ו' כגיל בו תפיסת הדימוי העצמי של ילדות משתנה, והן מפנימות את מה שסיפרו להן עד כה, על איך ילדה אמורה להתנהג.
וגם בנים.
כיוון שנראה שהילדים המצוינים בסרטון הזה אינם שחקנים, ואילו תגובות אותנטיות (אני לא באמת יודעת... רק משערת), הצלחנו לנתח גם את מה שהן אמרו לאחר שעימתו אותן עם ה"מציאות", לעומת צורת העמידה של חלקן (מדהים לראות איך ככל שהן גדלות, הן מנסות לצמצם כמה שיותר ממסת הגוף שלהן, הן עומדות באופן לא יציב, לפעמים נשענות רק על רגל אחת, ידיים קרובות מאוד לגוף. קטן זה חמוד, ובעיקר לא מתריס, לא יכול לתפוס את מקומו של האחר)...
היחס לסרטון הזה בכיתות מצד הבנות, היה מאוד שונה מאשר מצד הבנים.
באחת הכיתות, בן אחד הכריז שאני רק לטובת הבנות, וזה הכל תעמולה פמיניסטית, ויצא בזעם מהכיתה (בקשתי לשוחח איתו באופן אישי אחרי השיעור, וסידרנו קצת את העניינים, אבל הוא באמת נעלב עד עמקי נשמתו.. (אגב, אני שומעת המון שבימינו גברים לבנים הם הנפגעים הכי גדולים, והכי מופלים לרעה... והם לא מרוצים מזה כלל... )),
חלק מהבנות דחו עוד קצת את הכניסה ללגיל ההתבגרות, או שלפחות לא הראו רצון להגיע לשם במפגשים איתי :-)
שוב הראו לי בשיעור לאחר מכן את הבגדים הכהים והספורטיביים שהן לבשו, וגם הביאו מדליות התחרויות ספורט שונות, כדי להשוויץ...
מעניין לכמה זמן ההשפעה הזו נותרה מוטמעת בהם. שנה אחר כך הם כבר היו בחטיבה...
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 03 ינואר 2021, 15:42

תודה, דוכיפת :-) מאוד מחמם לב לקבל הכרה שכזאת! ;+)
תודה, ענבל!! איזה יופי לראות עוד שם זכור מפעם... תודה!
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי דו_כיפת* » 03 ינואר 2021, 10:47

צפרדע ית
אני מש מברכת על כל מפגש שקיימת
ולא פחות מכך, על כל אות ששיתפת
הדברים שאת מניחה פה פשוט... פרייסלס!!!

בעיקר התחברתי לגישה של: אני רוצה להכיר את הראשנים, מוריהם וחבריהם. איך אעשה זאת בצורה אפקטיבית?
אני רוצה להשמיע את דעותי בלי שישנו להן את הצורה, איך אעשה זאת?

וואו.

מעורר השראה.
ממש

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי ענ_בל* » 03 ינואר 2021, 07:57

איזה כייף למצוא כאן דף תוסס.
צפרדע ית
איזו עשייה מבורכת וחשובה את עושה.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 03 ינואר 2021, 05:59

הדברים שעלו בשיח על בעלי העניין, היו: הנשים עצמן, המעסיקים, הבעלים הפוטנציאליים... ולאט לאט הוספנו גם את חברות הקוסמטיקה איפור וקרמים, חנויות הבגדים, (ומי שמתפעל את עולם האופנה), עיתונים, חברות הפרסום, חברות הבישום.... ועם כל רעיון חדש שעלה, הצלחתי לשמוע את ה"קלינג" של האסימונים שנופלים...
דברנו על הביגוד האופנתי, והלא נוח, שנשים מולבשות בו, ובעיקר התעמקתי בנעלי העקב כן, שוחחנו גם קיפול כפות הרגליים בסין, ואף מצאנו תמונות ברשת, ועל שבט ארוכות הצוואר, ניקובי גוף וקעקועים למיניהם, ושאר דברים נוראיים שנשים עושות לעצמן בשם אידיאל היופי העמום... שמנו לב שלמרות שאנחנו רואים כאילו שינויים בין מזרח למערב, ובזמנים שונים, עדיין תמיד מנפחים שפתיים, מגדילים עיניים ובו בזמן, גורמים אי נוחות מירבית לאישה כשמקטינים לה את כפות הרגליים (כן, עקבים עושים את אותו הדבר), ולא מאפשרים לה לרוץ, או לעמוד באופן נינוח.
ניתחנו בכמה אופנים את הסרטון המרתק של אולווייז (כן, גם הם עושים המון כסף מהבניית אי נוחות בחייה של האישה, ותוך כדי שהם גורמים לה להתבייש במחזור החודשי, ולנסות להסתיר אותו, הם גם מייצרים סרטון פרסומת שמבקש מהנשים להשאר "הן"...
אבל שמנו לב לגילאים של הילדות, למודעות העצמית שלהם משתנה, וגם לצורת העמידה שלהן, שאיננה מותאמת כלל למה שהן אומרות... בעיקר הגברת הבלונדינית היפה, שעומדת באופן שמקטין את שטח הפנים של כפות הרגליים שלה,למרות שהיא כביכול מראה בטחון עצמי...
תיכף אשוב שוב...
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 03 ינואר 2021, 02:56

דף שעלה כאן לאחרונה הזכיר לי מפגש מעניין על דימוי הגוף .
לאחר שכבר שוחחנו על מגדר, ומגדור צבעים, ניסינו להבין איך הבניה החברתית משפיעה על דימוי הגוף שלנו. והאם ההשפעה הזו תלויה בגיל שלנו, או מוגדרת בזמן, או שהיא אולי משפיעה עלינו לנצח...
בעקבות השיח על המגדר,מהשבוע שעבר, החלטנו לשוחח על נשים, כמובן.
התחלנו מלחשוב בעצם, מהו דימוי הגוף הרצוי, בחברה המערבית... הילדים זרקו רעיונות, ואני ערכתי רשימה על הלוח... הדברים שחזרו הכי הרבה היו - גבוהה, רזה, בלונדינית, עם שיניים לבנות ומסודרות, עיניים גדולות ואף קטן... כמובן שהיו וריאציות שונות, (למשל, באחת הקבוצות היתה ילדה שהיא קרובת המשפחה של איזו שחקנית יפהפיה בינלאומית, שאני, לבושתי, כלל לא הכרתי, בשם גל גדות :-) וזה גרר עניין לא מועט...) ועדיין, זה היה הדימוי השולט...
בדקנו איך זה קרה, שגם בארצנו הלוונטינית, אנחנו נוהים אחר הבלונד, כל כך נוהים, שרבות מהנשים שאנו מכירים, ומשפיעות על חיינו, צובעות את שיערן.
לאחר בדיקה מעמיקה, על ההשפעות בגיל מוקדם, וההטמעה של מודל יופי מסויים, מצאנו את האשם המיידי... דיסני.
אם נשים לב, נראה שכל נסיכות הדיסני המוכרות, עד תחילת שנות האלפיים היו דקות, מאוד, עם עיניים גדולות, שיניים צחורות ומסודרות היטב, והן גם ידעו לשיר... מאז תחילת שנות האלפיים, ואולי טיפה לפני כן, צבע גופן היה לבן וזך.
עניין זה השתנה אמנם, ועדיין, לא נמצאה נסיכת דיסני במשקל כבד...

מיפינו את בעלי העניין, את מי שמרוויח הכי הרבה מכך שאנשים, ובעיקר נשים יחשבו כל הזמן, ובצורה מוגזמת שאיך שהן נראות זה חשוב מאוד.

(תיכף אמשיך.
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 03 ינואר 2021, 02:35

גם אני... :-)
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי יולי_קו » 02 ינואר 2021, 12:11

שלחתי.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 02 ינואר 2021, 05:01

במקום בוא אני גרה כרגע, פחות מקובל לאפשר לאנשים שאינם מורים, עם תעודות ספציפיות להכנס לכיתות באופן מוסדר, ולהעביר מפגשים שכאלה. ראשלישית לוחצת שאמצא דרך, והבטחתי שאבדוק במרכז הנוער העירוני, אולי שם אפשר יהיה לעשות משהו שכזה...
אבל אני בספק.
בינתיים אני מסתפקת בשיחות עם הראשנים וחבריהם...
והתחלתי לכתוב כאן :-)
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי ברוש_בלבוש_סופרמן* » 02 ינואר 2021, 04:46

נשמע שאת מאוד מחוברת לזה, למה לא ממשיכה?

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 02 ינואר 2021, 04:45

חייבת לומר שאני מתגעגעת לזה מאוד.
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי ברוש_בלבוש_סופרמן* » 02 ינואר 2021, 04:37

אולי כשישוב הכל לסדרו, יקום מי שישמח להצטרף לפרוייקט הזה, וישתמש בחלק מהמידע שהוא מקבל כאן?
אמן

זה ישמח אותי מאוד
את כולנו, באופן כללי, וכאב למתבגר, באופן אישי

עכשיו רק נותר למצוא את בעל\ת היד המתאימה

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 02 ינואר 2021, 04:35

תודה ברוש :-)
אתה רואה? זו הסיבה שהתחלתי לכתוב (חוץ מהסיבה שנתתי.... שאני מפחדת לשכוח...), אולי כשישוב הכל לסדרו, יקום מי שישמח להצטרף לפרוייקט הזה, וישתמש בחלק מהמידע שהוא מקבל כאן?
זה ישמח אותי מאוד.
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי ברוש_בלבוש_סופרמן* » 02 ינואר 2021, 04:32

הי צפרדע ית
מרתק לקרוא!
עכשיו השאלה איך משכפלים לכל בתי הספר

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 02 ינואר 2021, 04:22

יוליקו, את בהחלט בכוון.
אני לא מחליטה, אני בעיקר מכוונת.
זה לא תמיד עבר חלק, בהחלט היתה קבוצה ספציפית אחת, בה היו מקרים שכמה ילדים בקבוצה ניסו אותי, בעיקר ניסו לראות איך אני מתמודדת עם הפרעות, ואף האשימו אותי בכך שאני לא יודעת "להחזיק כיתה". ומהצד השני, לא ויתרו, והגיעו לכל המפגשים... ניסיתי להסביר, שזו קבוצה וולונטרית, אך האופציה השניה, הייתה שיעור רגיל, עם מורה רגילה... בכל זאת, בי"ס ציבורי בארץ...
עם הכיתה ההיא היו מעט יותר אתגרים. לאחר שיחות אישיות, עם חלק מהתלמידים, הדברים הסתדרו פחות או יותר... ובכל זאת, לא הסכמתי לצעוק או לכפות את דעתי, דווקא מפני שרציתי לאפשר אלטרנטיבה, אולם מסגרת הזמן של עד שמונה מפגשים לא תמיד אפשרה ליהנות מכל התהליך.
המטרה לא היתה להראות עד כמה אני חכמה ויודע דברים (אני מספיק חכמה, יודעת את זה בעצמי... לא ממש מעניין אותי מה אחרים חושבים עליי), אלא ללמוד יחד איתם, באמת, נושאים שמעניינים את קבוצת הגיל הזו.
זה נכון שאת רוב הדברים כבר ידעתי קודם, והראשנים שלי מהבית, כבר היו גדולים יותר, אז את הנושאים שמעניינים אותם הכרתי, אבל המפגשים בהם חידשנו דברים שפחות ידעתי, היו המעניינים יותר, לטעמי.
עד היום, אני מנסה להקשיב יותר, גם כשחברה מספרת לי כל מיני דברים על ילדיה הצעירים מאוד, אני מכבדת את הצורך שלה לספר.
לפעמים זה מספיק.
לפעמים אני עדיין צריכה להזכיר לעצמי, אבל זה נעשה קל יותר עם הזמן.

גם דרך הישיבה שלנו בספרייה, מעגל שלם של כיסאות, שלא תמיד כולם מאויישים, כי יש כאלה שנוח להם יותר השכיבה, או בעמידה מאחורי הכיסא (אני למשל העדפתי ללכת הלוך ושוב... גם בישיבות בעירייה, וגם בישיבות עבודה, אני מעדיפה לעמוד בצד, ולקפוץ קצת... מאשר לשבת...), נועדה לאפשר מקום לכל אחד להרגיש בנוח. העניין הזה דובר רבות במפגשים, כי עצם קיום המפגש בתוך בית ספר, כבר יצא דרישה לתלמידאות, ואני שברתי את הדרישה הזו, כשהתיישבתי על הרצפה... התלמידים הגיעו עם ציפיות ממני, ומהתלמידחם האחרים... כך גם הדרישה שלי ללחיצת יד, ומבט בעיניים מכל תלמיד ותלמידה בסוף המפגש, ואמירת תודה... וגם ההצעה להתפרעות נינוחה בתחילתו (קפיצות קטנות, קולות מצחיקים, ניעור של הגפיים...), כל דבר שירחיק אותנו מהדרישה "להתנהג כמו שצריך" בבית הספר, כשאני בעלת הידע היחידה, ו"מתפקידי" להעביר אותו הלאה.
:-)
תודה, יוליקו, על ההתעניינות!!
האם פספסתי מייל ממך?
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי יולי_קו » 01 ינואר 2021, 17:59

וואוו. צפרדעית,
זה כל כך מרגש- גם הנושא עצמו, שהוא טעון ביותר, וגם הטיפול שלך בו, שמפרק את חומר הנפץ.
אני שמה לב שאת מגיעה למפגשים ׳חמושה׳ בידע תיאורטי, אבל גם בצניעות. את מנהיגה את הקבוצה ממקום של אחד בין שווים, ולמרות שיש לך יותר סמכויות את לא ׳מחליטה עליהם׳.

את מסכימה איתי? את יכולה לחדד את העמדה שלך או את המקום שלך בתהליך?

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 01 ינואר 2021, 16:47

חרם
בהרבה המפגשים הראשוניים, כששאלתי את הילדים מה מעניין אותם כקבוצה, עלתה הרבה מאוד פעמים המילה "חרם".
בפעם אחת ספציפית, התברר ששתי הכיתות הכריזו חרם על ילדה מהכיתה הסמוכה, והם לא לגמרי יודעים איך לצאת מזה.
חשבתי איך לפרק את המתח סביב מה שקורה כרגע, כדי לגעת בו "מאחור" זאת אומרת, לא לצלול פנימה לתוך הקונפליקט, ולהפוך את זה לעוד יותר אישי כאשר אני בכלל לא מכירה את הילדה המדוברת, ולא יודעת איך לוודא שהיא לא תפגע יותר, אלא לאפשר להם לשים את עצמם בקונטקסט היסטורי, ולחשוב משם, יחד, את מי ואת מה החרם משרת, למה הוא גורם, ואיך יוצאים מזה.
בעצם הבנו יחד את החרם כמכשיר בתוך הבניה החברתית, שעוזר לאשרר אותה מחדש בכל פעם שמשתמשים בו.
התחלנו בחיפוש אחר מקורות המילה "חרם" באינטרנט, והבנו שזה ממש לא עניין חדש... ואז שוחחנו קצת על ההבדל בין חרם בתקופות קדומות, חרם של הקהילה על אדם או משפחה (נגענו בשפינוזה, וגם בטיורינג), וחרמות שהתנהלו כשאני הייתי צעירה, לפני היות הטלפון הסלולארי (כשהעולם היה צבוע בשחור ולבן, וסינטזאור המחמד שלי, רקסי, היה קשור בחצר...).
הם ספרו לי עד כמה כוללני החרם בימינו. הוא לא נשאר בבי"ס, אלא מגיע לכל קצוות העיר, ועם "רשימות השידור" בווצאפ, גם מגיע לקצווי הארץ.
ועם הטלפון הסלולארי, הולכים לישון איתו, וקמים איתו בבוקר.
ניסינו להבין מה גורם לחרם (בלי להכנס לאחד הספציפי הזה, שהם מנהלים כרגע), למה כל כך קל לנו להצטרף ל"עליהום" על מישהו אחר. דברנו קצת על התרגשות במשחקי כדורגל, ועל הרצון להיות חלק ממשהו גדול, וסוחף, וגם על החשש שאתה תהיה זה שמוצא את עצמו על המוקד.
חזרנו שוב ושוב על הקודים החברתיים שמופרים, ומאפשרים לאדם להרגיש שבעצם הוא עושה טוב כשהוא מחנך את האגם שמולו, כי כך "צריך" להתנהג, ואפילו בניסוי של זימברדו נגענו (היו כיתות שכל כך התעניינו, שממש יצרנו מפגש שלם על הניסויים של אש ומילגרם, וגם של זימברדו, כמובן, ופעם אחת,ילד אחד גם הכיר את "הגל", והכנסנו גם קצת ענייני שואה וקבוצות לחץ פוליטיות למרקחת...).
הילדים ציפו שאנסה לרדת לעומקו של החרם "שלהם", ואבקש מהם להכנס לנעליים של הילדה המוחרמת, שאדבר על סליחה ומחילה, ואולי אספר להם על זה שעשו עליי חרם כשהייתי קטנה (רציתי, אבל לא סיפרתי), ואפרוט על נימי הרגש... הם הופתעו מאוד מהמקום (ההיסטורי והשכלתני) שהגענו אליו... אני חושבת שזו הסיבה שהם נותרו בקשב.
כי עשינו משהו אחר. מעניין. לא האשמתי אותם בכלום. לא ביישתי אותם. פשוט התייחסנו לזה כאל עניין שאפשר ללמוד ממנו.
לאחר שפירקנו את הסיבות לחרם, וקבענו שההבניה החברתית בעצם מנהלת אותנו, ואנחנו רק תוצרים של השיטה, כמה בנות החליטו לעשות מעשה, ולספר בכמה מילים על הקונפליקט הספציפי עצמו, וילדה אחרת, גילתה להפתעתה שהיא בעצם עושה חרם כבר כמה שבועות, על ילדה שעשתה משהו, שכלל לא היה לה אכפת ממנו...
כשסיימנו את המפגש, אמרתי לילדים שאני מתכוונת לפנות למחנכת, לוודא שהיא מודעות לו... והבנתי שהנושא מטופל.
בשבוע שלאחר מכן, הם כבר ספרו לי שהם החליטו "לסלוח" לילדה ההיא, ושהחרם פשוט נגמר.
עד העונג הבא...
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 29 דצמבר 2020, 19:42

באחד המפגשים שבהם ניסינו להבין הבניה חברתית, עלה גם עניין ה אוכל .
זה בעצם עלה כאתגר מהילדים כלפיי... הבטחתי שאני יכולה להפוך כל דבר שהם אומרים לי, לשיח על הבניה חברתית, וגם על הסללה...
והם... חמודים שכמותם... ניסו לאתגר אותי עם... אוכל :-)
זה היה משעשע.
אוכל, עניין כל כך בסיסי, כל כך טבעי, וגם כל כך חברתי.
התחלתי בשיח על טקסים (שמתם לב שכל החגים שלנו וגם של אחרים, קשורים לאוכל? מאכלים ספציפיים, סעודות ספציפיות, או, במקרה של יום כיפור וצומות אחרים - היעדרו של האוכל) עם הסעודה המקדימה והמפסקת...
שוחחנו על אי אכילת פרות בהודו, לעומת אכילת נחשים בסין, דברנו על כך שטעם זה עניין נרכש, וגם ריח... שוחחנו על מאכלי עדות, על התבלינים הספציפיים, או היעדרם, ועל "אוכל של בית" לעומת אוכל תעשייתי, ומונסודיום גלוטומאט... ובלי בעיה, הם כבר קישרו את זה בעצמם לעניין של הבניה חברתית. (כמובן).
דברנו על טבעונות, צמחונות רואו, דיאטות ושאר "הפרעות אכילה" לנסיבות לכל אלה (אני צמחונית מאז גיל 13 וקצת אז זה נכתב, כמובן, בצחוק).
מעניין הדיאטות וגם הפרעות האכילה עשיתי שיעור נפרד... אגב...
ולאט לאט הגענו לענייני כשרות. קצת חששתי לגעת בנושא הזה, בכל זאת, אנחנו בישראל, ומי אני שאעז לפגוע באמונה הדתית של ילדים, או במארג משפחתי מסויים... ואז הבנתי שבעצם, אפשר לדבר על כשרות, כהבניה חברתית של דת בדלנית, וזה לא מקטין במאומה את אלה הבוחרים לאכול כשר.
זה היה שיעור מעניין, לכולנו :-) ובמהלך המפגשים הבאים, ילדים לא מעטים עוד חפשו דוגמאות למאכלים "משונים" במדינות שונות... (הכי מרתק שמצאנו - מנהג אכילת השיליה, יחד עם משפחה וחברים, המסיבה לאחר לידה... באנגליה, מכל המקומות, כן, וגם בלאק פודינג....ברררר...).
אני חושבת שהם, וגם אני, מסתכלים על אוכל בצורה שונה, עד היום...
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 28 דצמבר 2020, 15:23

מאוד אהבתי לשוחח עם נוער, ו,כמובן, להיות משמעותית עבור הראשנים, ו, כמובן, להכיר את הילדים איתם הם מתרועעים כשמונה שעות לפחות מידי יום, ואת המורות שלהם... ומכיוון שבתור חברת הנהגת ההורים, מאוד לחצתי להקים מרכז גישור (שהיה נחוץ ביותר), בביה"ס אז התנדבתי גם בבתי הספר שלהם.
אחד המפגשים החביבים עליי (שלא היה תהליכי, מטבע הדברים), דיבר על גישור
כמובן...
אני זוכרת מפגש אחד שהותר בי רושם עמוק.
זה היה מפגש עם כיתתו של ראשן, שהיה כבר בכיתה י"א. את ילדי הכיתה הכרתי היטב, ארגנתי להם סיורים לימודיים, ליוויתי טיולים, ולפחות חצי מהכיתה הייתה יחד כבר חמש שנים אז הם כבר הכירו אותי, גם כשפגשו אותי בערבים במסגרת סיירת ההורים.... זו הייתה כיתה ייחודית, לילדים שרוצים ללמוד אקסטרה מקצועות ריאליים, וללא בעיות התנהגות כלל. כיתה שכל המורים בביה"ס רצו ללמד.
הפעם, שלא כבדרך כלל, נכח בכיתה גם סגן מנהלת ביה"ס, שתרם את השיעור "שלו" לטובת ההרצאה שלי... שעתיים רצופות.

לאחר שבדקנו מהו קונפליקט בדיוק, וסקרנו את הדרכים הקיימות לפיתרון, ווידאנו אילו פתרונות ראויים בעינינו, וספרתי את הסיפור על הירושה ותפוח הזהב (שתי בנות, תפוז אחד, חצי חצי... למרות שהאחת רצתה רק את התוך, והשניה רק את הקליפה, מסיבותיהן שלהן...),
בקשתי שיספרו על קונפליקט שננסה לפתור יחד בשיעור. לרוב גישור אמיתי אורך כשלוש וחצי שעות לפחות. אבל פה רק הדוגמא היתה אמיתית...
"גישרנו" לנו את הקונפליקט המוצע בכיף, השתמשנן בהרבה מהכלים הגישוריים, כאשר מידי פעם נזרקות הצעות לאוויר, האווירה (כתמיד), הייתה נהדרת ומחשמלת ממש, היה שיתוף פעולה מלא של כולם, שלושים וחמישה ילדים... האנרגיה זרמה היטב... והרגשתי נהדר ממש. ואז, לאחר שכבר כתבנו הסכם, ובדקנו אותו, וכולם אשרו, ואפילו השווינו את התהליך לתהליך בוררות משפטי, והבנו שגישור נכון יותר לכולם מכל הסיבות הנכונות, קם המורה המרוגש, כולו מאושר, ושאל, באמת בהתרגשות עצומה: "מה דעתכם שנפתח מרכז גישור פה בבית הספר?"
אני, הייתי בעננים. באמת, כל מה שרציתי היה בהישג יד. כבר דמיינתי את המשרד הקטן שלי, ואת השלט, ואת רשימת המתנדבים, ואת ההורים המרוצים, המורים המרוצים גם הם, שיהפכו את הילדים של כולנו למאושרים יותר...
ולאחר כמה שניות, כל הילדים בקול אחד אמרו "לא. מה פתאום"?
וכל האויר יצא ממני בבום אחד (גם המורה החוויר, הלא הזה היה כל כך מוחלט, וכל כך לא תאם את מהלך השיעור). מה? למה לא?! היה כל כך נהדר, כולנו הסכמנו שזו שיטה מצויינת, שחסרה כאן בביה"ס הידברות, שיש הקצנה העונשים, אי מידתיות ביחסים בין הצוות והילדים, וודאי בין ההורים. למה לא?
ואז קם ראשן האמיץ שלי, ואמר: 'ראית פה איך נראים חדרי השירותים? את באמת חושבת שבית הספר לטובתינו?"
וכאן הבנתי, שחוסר האמון של הילדים בבית הספר, מתחיל, גבירותיי רבותיי, בשירותים... והכיתה המוצלחת ביותר הזו, שבהישגייה בית הספר מתפאר עד היום, כיתה זו, למודת הניסיון, מבינה את זה היטב.
והיה לי מאוד מאוד עצוב.
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי יולי_קו » 28 דצמבר 2020, 10:55

גרררררר!!!!!
לפחות יצא משהו טוב מזה: פתחתי טור שבועי במקומון._

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 28 דצמבר 2020, 06:34

תודה, יוליקו.
פעם עשו כתבה על נשים שמיניקות למרחק...
הציעו לי להתראיין. שאלתי את הכתבת את כל השאלות הנכונות... ידעתי בדיוק מה דעתה על הנקה (בעד) למרחקים ארוכים (מאוד בעד), ולאחר שהיא ראיינה אותי שעה ארוכה, סגרנו שאני אכתוב את החלק על עצמי. אפילו הכרתי לה חברה נוספת, מבאופן ומהחיים האמיתיים, שתרואיין גם היא.
גם החברה בדקה איתה את כל הדברים הנכונים, והסכמנו להתראיין, ואף צולמנו עם כלללל הראשונים (שלי), והילדים שלה. בנוסף רואיינו עוד נשים.
שלחתי את הכתבה שאני כתבתי, שפורסמה בדיוק כמו שאני כתבתי...
תחת הכותרת.... "מניקות את הבעל, הכלב וכל מה שזז..." (או משהו כזה...).
כיף גדול.
ואז הבנתי שאם אני רוצה שמשהו יהיה כתוב כמו ש אני רוצה, אני צריכה לכתוב אותו מתחילתו, ועד סופו, כולל הכותרת...
ופתחתי טור שבועי במקומון.
:-)
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי יולי_קו » 28 דצמבר 2020, 00:34

צפרדעים,
אין מילים בפי. ממש. מדהים. אשמח אם תמשיכי לכתוב פה.
הכתבה הזאת מקוממת ברמות, והדבר המכעיס הוא שזו הנורמה (גם לאמא שלי לפני שנים קרה משהו דומה כשהיא הסכימה להתראיין, ואפילו בפרטים כמו מספר הילדים שלה הצליחו לטעות, שלא לדבר על הוצאת משפטים מהקשרם והצגת דיעה הפוכה כאילו זו דעתה).
מרתיח.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 27 דצמבר 2020, 22:10

מפגש סיום...
עברנו כברת דרך... בחלק מהקבוצות, הכרתי את הילדים היטב, גם מחוץ לבית הספר, בחלקן, פחות. שתי קבוצות פתחו ווטסאפ קבוצתי איתי ,(ואם הם היו טיפה יותר גדולים, ודאי היו פותחים אחד גם בלעדיי)... יש ילדים שנותרו איתי בקשר גם אחר כך (חלק- עד היום... שנים אחרי...).
התחלנו במשחק, (כמוב)ן, "לו הייתי משהו בים":
בדקה אחת, כל אחד ומצייר לעצמו (או כותב, או שלא) מה הוא היה, אילו היה משהו בים...
הרבה פעמים הופתעתי ממש.
ילדה שתקנית, שרצתה להיות כריש,
ילדים חכמים שאמרו שהם היו מים...
שמעתי דברים יפים על כוכבי ים, על דגי מלאך, על תמנונים ודיונונים... ואילו פעם אחת הייתי צריכה להכנס לאינטרנט ים שאר הכיתה וללמוד על איזה דג מיוחד שמישהו דברה עליו.
אפילו שמעתי 'אותי משתזף...'.
זה היה מקסים ממש.
(אני הייתי השמש, מלמעלה... תמיד רואה הכל, אי אפשר בלעדיי, אבל לא לגמרי חלק...).

במהלך המפגשים, הדבר הכמעט יחיד שעמדתי עליו, מעבר להקשבה לחברים, היה - לחיצת יד אישית איתי בסוף המפגש. זה הביך אותם, הצחיק אותם ובמפגש האחרון, זה עלה על הזמן...
רשמתי על דפים (כמספר הילדים), את המילים הבאות:
למידה, תלמיד, מורה, ה, ל, מגיע, נכון, ה, ה, נכון, כש,
ונתתי לכל ילד דף.
בקשתי שישבו יחד וירכיבו את המשפט כפי שנראה להם.
חלקם חשבו שהכירו אותי, והורידו מילים שנראו להם לא שייכות... חלק ניסו להסביר לי שטעיתי. כשהצליחו, הראיתי להם שהם יכולים היו להרכיב את המשפט, בשתי דרכים שונות:
כשהמורה הנכון מגיע, התלמיד נכון ללמידה,
או
כשהתלמיד נכון ללמידה, המורה הנכון מגיע.
ואז, כרגיל,שוחחנו על כך.
תמיד, תמיד, הילדים בחרו במשפט הראשון, וחשבו שהוא הוא הנכון, לראייה + המורה המעצבנת לתנ"ך של מצליחה ללמד שום דבר (או גרוע יותר, המורה למתמטיקה...)...
ואני? אני דברתי על האחריות שלהם ללמידה שלהם. ועל המשמעות של המשפט הזה מבחינתי. כל אדם שהם פוגשים בחייהם, הוא אש קטנה. זה הכל. הם יכולים להתחמם לאורו, או להתרחק. בחירה שלהם. ואני, משאב. הם יכולים להשתמש בי לקבל מכל מה שאני נותנת, והם יכולים לבחור לוותר.
וזו זכותם המלאה.
אמרתי להם שכל הדברים עליהם דיברנו עד כה, היו חדשים, ולפעמים מוזרים, או מפתיעים ומרגיזים. חלקם יחזרו אליהם רק בעוד כמה שנים, כאשר יקרו להם עוד כמה דברים, והם יוכלו לקשר אותם לדברים שדיברנו עליהם (בלבי קיוויתי שהם בטוח יבינו...מתישהו....),
אני מאמינה שמכל דבר לומדים. מהחתול הפצוע שראיתי ברחוב, וממשחק הכדורגל שהילד שלי סיפר עליו בהתלהבות... וגם, מכל אדם שפגשתי בחיי.

היו כל מיני מפגשי סיום, בעיקר שמתי דגש על כתיבת מכתב תודה אחד לעצמך, שתפתח בעוד זמן מסויים (את המכתב לעצמם לקחתי, והחזרתי להם ביום האחרון של השנה, בקבלת התעודות. הייתי מגיעה במיוחד, להפרד, להתרגש ולתת את המכתבים הללו, עם מכתב אישי ממני, בו פרטתי חלק מהדברים עליהם דיברנו ביחד, וחלק מהחוזקות שראיתי בילדים. שמעתי מאחד מהם פעם שהם עשו השוואות בין המכתבים....).
אהבתי מאוד את המפגשים הללו, חזרתי הביתה סחוטה ומאושרת.
למדתי מהם רבות.
מכל מלמדיי השכלתי, ומתלמיד יותר מכולן.
אמשיך לכתוב כאן על עוד מפגשים שעשיתי אם אזכר...
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 24 דצמבר 2020, 16:45

בתחילת המפגש הזה, כמו בכל מפגש, התחלנו התזכורת קצרה למושגים שלמדנו קודם, שמנו דגש על הסללה, הבניה חברתית, סטיגמות, אג'נדה ואתיקה עיתונאית.
שאלתי מי מכיר את השכונה (שקרובה מאוד אלינו, 5 ק"מ בערך...) ק. משה, ומה אנחנו יודעים עליה.
בבי"ס בו העברתי את הפרוייקט הזה, הייתה אינטגרציה, לכן הילדים היו אמורים להכיר. מבחינתי.
אבל לרוב הם לא הכירו כלל.
המעטים שהכירו, כי אולי הסבים שלהם גרו שם, לא באמת הכירו את הסטיגמות...
כעיקרון, כרגיל, ההגמוניה שלטה...
ואז, הראיתי להם את הכתבה...
ושמונה דקות אחר כך שאלתי את אותן השאלות...
עכשיו הם כבר ידעו שיש שם עוני, הזנחה, פשע ופחד.
בעיקר פחד.
הם לא רצו כבר להכיר...
ואז התחלנו לנתח יחד, כמעט פריים פריים, מה אנחנו רואים (לרוב זה לקח יותר משעה וחצי של מפגש... אז אכתוב רק בנקודות, את הדברים החשובים, את החלק שאני זוכרת בעל פה... ואני חייבת לציין שהילדים תפסו מהר מאוד את המניפולציה- ומצאו המון מניפולציות שלא תמיד מבוגרים שמים לב אליהן, בעצמם).
המשפט הראשון שנאמר בכתבה ע"י הכתב, נועד להכניס אותנו למוד המתאים "אי של עוני, פשע והזנחה"...
הצילום הראשוני, בלילה... מפחיד וחשוך,
המוזיקה מצמררת... המרואיינים מוסתרים, האם הם מפחדים שיזהו אותם? (רמז - לא... אפילו לא שאלו אותם... הייתי שם. הם שמחו להתראיין). הצילומים כוללים בעיקר בקבוקי אלכוהול, נרגילה וסיגריות מתנופפות...
הרבה צילומי יום של זבל שעף (ואם עוצרים את הפריים, רואים שמישהו סידר אותו יפה עם הרגל, שיצטלם טוב, כי כשמצלמים 100% זבל, אז רואים 100% זבל.
רוב המרואיינים המוסתרים, הם ממוצא אתיופי. (דברנו על בהסתרה עצמה, היא נשענת על ידי קדום שלנו, שמי שמוסתר מפחד ממשהו... לא רוצה שידעו מי הוא. זה מיד פורט לנו על תחושות חוסר האמון והפחד), המרואיינת הלא אתיופית היחידה מתוך השכונה - לא מישהי שיודעת להתראיין, רואים שלא התכוננה.
היא מקסימה, אני מכירה אותה, אבל אפשר לראות איך שלפו אותה מהרחוב, קנו לה קפה זול, וריאיינו אותה לאורך זמן. אבל... לעומתה "הקול הלבן" מופיע בדמות של מישהי מסודרת, מאופרת, רהוטה, משתמשת במילים גבוהות, עם משקפיים... מישהי שהיינו רוצים להתחבר אליה, היינו רוצים להאמין לה...
רק אם שמים לב טוב טוב לכיתובית עם שמה ומקצועה, מתברר ש....
טוב...
נו..
היא בעצם, גם לא גרה בשכונה, וגם שייכת למערכת העיתון בו הוכנה הכתבה...
מעניין...
היא גם יודעת להתראיין גם יודעת מה היא רוצה להגיד, וגם הגיע מוכנה לומר זאת.
ומאופרת.
וגלויית פנים...
כל שאר המרואיינים (למעט אנשי הסיירת), לא התכוננו כלל להתראיין באותו יום לעיתון, נפלו עליהם. דיברו איתם במשך יותר מעשרים דקות, והוציאו משפט או שנים מכל מה שהם אמרו - לתוך הכתבה...
שאלות מסלילות, שהתשובה עליהן ידועה מראש לכתב,
בחירת המוזיקה הספציפית,
צילומים שמראים חצאי אמת, יחד עם דיבור רקע שגורם לצופה לחשוב משהו מסויים, למרות שהוא כלל לא מופיע בכתבה (למשל מראים את הגינה הקהילתית הנהדרת במרכז הקליטה והכתב אומר "גידולים מסורתיים"... אה... מצולם שם תירס, אדוני... זה מסורתי באמריקה... התבלבלת ביבשת...
או שהכתב אומר "מספרות" ומראה תוספות שיער מלאכותיות שנמכרות בחנות המכולת השכונתית. אין "מספרות מסורתיות" הוא רק הוסיף קצת צבע...
בעצם, לא קצת... הוא טוען בפה מלא, שהשכונה ברובה המוחלט מורכבת מחברי הקהילה (של יוצאי אתיופיה).
אז בדקתי.
היא לא.
תבדקו בעצמכם...
אף אחד מחברי הקהילה או הסיירת (למעט שאול, ובחור מקסים נוסף, שלא שייך לסיירת), שם איננו מוזכר בשמו למרות ששלחתי את הרשימה המדוייקת, עם המקצועות שלהם... המילים שנאמרות באמהרית לא קבלו תרגום, למרות שחלף מספיק זמן בין הצילום, לשידור...
צילום מקרוב של שלט רחוב בלוי וקרוע (כשלידו בצמוד נמצא אותו השלט, שאינו קרוע כלל... מעניין למה בחרו להתמקד דווקא בו)
צילום של מטמנת הזבל השכונתית. לא, באמת? בשכונות אחרות אין??
ועוד לא מעט סילופים, חצאי אמיתות ומועל הכל פסקול שגורם צמרמורת, גם למי שלא רגיש לשקרים בפרצוף.
אקורד הסיום השיר "עדיף כישלון מפואר"... בחיי...
ובעניין הסיירת. הם הסתובבו איתנו שבע שעות באותו היום. ראיינו את כל מי שהסכים להתראיין, צילמו אותנו עם נוער, ובכתבה יצאנו די טוב... למרות הכל.
למעט שיתוף הפעולה עם המשטרה, שנראה על פניו שהוא מדריך אותנו לפני היציאה (הוא לא!! הייתי שם!!! ). ובאילו מילים הוא משתמש... זוכרים את "חוק וסדר"? מסוכן שם בחוץ?!
אם לא הספקנו לחוש זאת בעצמנו בעקבות הכתבה הזו...
אז יצאנו די טוב... אנשים טובים, רצון טוב, רעיון נחמד...
אבל באיזה מחיר...
באמת לא הצלחתי להבין למה הכתב יצר דווקא כתבה כזו. והתחלתי לחפש אג'נדה...
הרגשתי טפשה במיוחד, כאשר שלושה חודשים לאחר שידור הכתבה, הגיעו הבחירות לראשות העיר...
מאז שהתחלתי להתעמק בזה, קשה לי יותר ויותר לצפות החדשות, ו"בכתבות צבע" בפרט.

אגב, כששומעים חדשות ברדיו בגלי צה"ל - יש זמזום תת טוני שכזה בתוספת מצילות שקטות של תופים לאורך כל החדשות... לדעתי הוא נועד להגביר את תחושת הלחץ כשמקשיבים לחדשות... זה מרגיז אותי כבר שנים.



אז איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי?
איך אתה נרדם?
בן אדם! איך אתה נרדם?!
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 24 דצמבר 2020, 04:46

תודה, ברוש,
צודק לחלוטין.
אני חושבת שחלק מסט הכישורים שכל ילד צריך לקבל בבית הספר, הוא איך לקרא באופן ביקורתי טקסטים חברתיים.
טקסטים שכאלה סובבים אותנו ביום יום, בפרסומות, בסרטים, הצגות, בספרים שאנחנו קוראים ובכל תכניות הטלויזיה כולל, ובעיקר, בתכניות החדשות למיניהן. הילדים של היום פשוט מוכרחים להבין שהם כל הזמן נתונים למניפולציות, וללמוד להכיר אותן, ולנטרל אותן.
זה הכל.
היום שמעתי את התחקירנית ברדיו שמחפש ישראלים בבריטניה, כדי לראיין אותם, אבל היא מחפשת ספציפית ישראלים שפוחדים מהקורונה...
זה משהו שחייב להשמע בציבור.
ץ.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי ברוש_בלבוש_סופרמן* » 24 דצמבר 2020, 04:19

כל הכבוד על פועלך
התקשורת, או לפחות גורמים בה, יכולים במחי עט להקים או להחריב דברים.
עד שאנחנו לא נתקלים בזה באופן אישי, זה נשמע הזוי לפעמים.
ראיתי בעברי, וגם לאחרונה, מספר דיווחים עיתונאיים של ראיונות בהם נכחתי, או הכרתי את הסיפור מקרוב.קרה לא פעם, שכל קשר בין הכתוב למציאות היה מקרי בהחלט.
עצוב ביותר.
חזקי ואמצי!

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 24 דצמבר 2020, 03:16

קריאה ביקורתית של טקסטים חברתיים.
לאחר שנפגשנו לפחות שש פעמים, והכרנו מושגים מתחום הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה,
וגם נגענו פה ושם בתקשורת המונים, ושמנו דגש מיוחד על הבניה חברתית ועל הסללה, ובעיקר - הבנו מהי אתיקה עיתונאית, ומה אומר החוק בעניין, הגיע הזמן לחבר את הכל...
השתמשתי בכתבה עיתונאית שנעשתה על סיירת ההורים "שלי", והכעיסה אותי מאוד.
למודת ניסיון, מכתבות אחרות בהן רואיינתי לאורך השנים בעניינים שונים, ובחשדנות אין קץ, שוחחתי עם הכתב מספר פעמים לפני שהסכמתי לאפשר לו לצלם את סיירת ההורים בפעולה. חשבתי לי מה אני רוצה להעביר הלאה, וקיוויתי לקדם את המפעל הזה אפילו יותר.
הכתב סיפר לי שהוא יוצר סדרת כתבות על "ישראל תחתית", ומעוניין להראות את העוצמה שבאדם, ולהעלות על נס את סיירת ההורים של ק. משה. ואני, שהייתי גאה מאוד בסיירת הזו (ניהלתי את הסיירת "העירונית", ולסיירת של ק. משה היה רכז משל עצמה, שעבד תחתיי), הסכמתי איתו שזו אכן מצווה חשובה.
גייסתי חבר טוב, מנטור מבחינתי, שלימד אותי רבות על הקהילה האתיופית בארץ, שהיה חשדן, למוד ניסיון אף הוא, אך הסכים, למעני, להצטרף לסיור המצולם.
תוך כדי הצילום, כבר היו צרימות. המתנדבים שלי הפנו את תשומת ליבי לכל מיני פרטים, הצלם כן צילם בני נוער, למרות שאני אסרתי על כך, והכתב הבטיח לי שעל פי חוק הוא לא יכול לשדר ראיונות עם בני הנוער ללא רשות בכתב מהוריהם, וכאשר רואיינו אנשי הסיירת, הכתב לא באמת רשם את השמות שלהם, ואני הצעתי לשלוח לו אותם.
צרימה נוספת, מרכזית, היתה ששוטר המקוף הופיע לפתע, במקרה, והציע לנו להתחיל את הצילומים במטה השכונתי, ואף שוחח עמנו קצת, ואנחנו הסכמנו (אני חייבת לציין שעל פני השטח, הסיירת לא עובדת עם המשטרה, אנחנו עושים דברים שונים, והנוער מתייחס אלינו אחרת לחלוטין, בדיוק מהסיבה הזו).
אני, לצערי, התייחסתי לתאימות הללו די בזלזול, הנחתי שהכל ירד בעריכה, הן הכתב הבטיח לי שהוא לטובתנו, ואני האמנתי לו.
כן....
לאחר שידור הכתבה, היתה התקוממות גדולה נגד הסיירת בק. משה, ובצדק. הסתובבתי במשך שבועות עם ראש כבוש באדמה, והרגשתי פגועה ונעלבת באופן אישי. באותה התקופה התנדבתי גם בבית הספר בשכונה - והקראתי סיפורים לילדים בכיתה א' ו ב' (פרוייקט אחר של תנועת של"מ בחינוך, בו התנדבתי מספר שנים), ופעם בשבוע התנדבתי במרכז פר"ח, במסגרת פר"ח (בזמן לימודיי באו"פ, עשיתי את זה שנתיים, וזה היה מרתק), עם ילדי כיתות אה - ו'.
הכרתי את רוב הילדים בשכונה, והם ודאי הכירו אותי (תמיד לבשתי כתום, וגם ככה אני די בולטת), השתתפתי בפרוייקטים שונים של המתנ"ס השכונתי, ומטעם העירייה הגעתי לכל הישיבות שכללו את כל בעלי התפקידים בשכונה.
הרגשתי חלק מהקהילה :+) חשבתי שאני מקרבת לבבות משנה הסללות, ומתקנת עולם.
ואז, זה...
https://m.ynet.co.il/Articles/4602752

הנוער שפגש אותנו מידי שבוע, הפך מנוכר, וזועם... לקח לנו חודשים ארוכים לתקן את מערכת היחסים בתוך השכונה, ואני בחרתי לקחת את הכתבה הזו, ולעשות ממנה דוגמא ומופת לאיך אפשר, באמצעים מאוד פשוטים, להשפיע עלינו, ולשנות את החשיבה שלנו על דברים, שכלל לא עלו על דעתנו לפני שראינו את הכתבה הזו.
את ההרצאה הזו נתתי, בהתנדבות, כמובן, בעוד לא מעט מקומות... בחדרי מורים, חוגי בית, בכיתות של שאר הילדים שלי, לתלמידי כיתות ח' בבתי ספר אחרים, פרחי קצונה וכל מי שהציע לי לבוא.. אני ממשיכה לתת אותה גם היום. אני חושבת שזה נושא חשוב (והוא עדיין כואב לי...), ואפרט לגביו בפוסט הבא.
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 23 דצמבר 2020, 20:32

תודה, יוליקו. כל כך נעים לי לקרא... וגם מעט ממכר... התגובות :-)
חממת את לבי.
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי יולי_קו » 23 דצמבר 2020, 19:23

@}
כל כך יפה!
<המלה יפה פשוט מתאימה לי פה. יש כאן אדריכלות יפיפיה של בנית שיעור, יחד עם הבנת נפש האדם>

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 23 דצמבר 2020, 16:02

המשך,
אז אחרי שהבינו את הרעיון הכללי של המפגש, וכל מי שהיה מעוניין שיתף בכמה מילים על סכסוכים שלו עם אחרים (גם בתוך הכיתה), סיפרתי שלילה אחד נסעתי להחזיר ספרים לספרייה בתיבת ההחזרות. הספריה שכנה במרכזו של רחוב די ארוך וחד סטרי, בצורת האות ח, והכרתי אותו מצויין. כשהתכוונתי לפנות לרחוב (החד סטרי), יצא מתוכו רכב. ואני ממממממששששש כעסתי, כי כמעט התנגשתי בו. צרחתי עליו דרך השמשה והחלון הסגור, ונופפתי עם הידיים, והתאדם לי הפרצוף, ונורא נורא כעסתי עליו, כי בשביל לחסוך לעצמו עוד כמה מטרים של נסיעה, הוא מסכן אותי ככה באמצע הלילה, והוא? הוא עשה את התנועה המעצבת הזו עם הידיים - פרש אותן לשני הצדדים של הגוף, כפות הידיים כלפי מעלה, מרפקים מקופלים בזווית של קצת פחות מ30 מעלות, כתפיים מורמות לכוון הראש, שבו זמנית מטה את הסנטר לפנים, ופונה מעט לצד שמאל... השפתיים מקבלות מן כזה עוות והגבות מתרוממות אל על...
וזה אפילו היה מרגיז יותר.
על כך מרגיז!!!
הראיתי לו מה זה, ונכנסתי לרחוב בלי לתת לו לצאת קודם, כולי זועמת וזועפת בצדק קדוש.
נסעתי לי את כל פאת הח' הימנית בזעם, בעודי ממלמלת בכעס דברים לא יפים על הנהגים הישראלים החצופים, ואז, בפניה שמאלה, גיליתי שהרחוב, אממ... איך נאמר... חסום.
אין שום דרך לעבור אותו. העיריה החליטה לתקן אותו, שכחה לשים שלט או תמרור, ופשוט הכל חפור שם היטב. ואני גם ככה עצבנית מאוד על ההוא.... אבל כבר מבינה מה קרה (עכשיו הכעס עבר לעיריה...), מסתובבת לאחור, נוסעת חזרה, כשאני מתנצלת בלבי בפני הבחור שכבר מזמן כבר נסע משם... ומה לדעתכם קרה כשעמדתי לצאת מהרחוב החד סטרי, כשאני הפוכה לכוון התנועה?! נכון!! הגיע רכב, רוצה להכנס... והנהג התעצבן עליי.... כל כך התעצבן עליי... ראיתי את האגרופים המתנפנפים דרך החלון, ואת הפרצוף שלו מאדים, ואת הגבות שלו כמעט מכסות לו את העיניים... והנחתי שהוא לא מחבב אותי בכלל ברגע ההוא... ואני? מה לעשות? הרי לא אשמתי בכלל ... נאלצתי פשוט לעשות את אותה התנועה שתיארתי כל כך יפה קודם, עם הידיים לצדדים, הכתפיים, הגבות, הפה והזוויות של הראש...
הוא הראה לי מה זה, ונכנס לרחוב לפני שנתן לי לצאת...
ונסעתי משם...

הסיפור הזה בעצם דבר על נקודות ראייה. איך כל אחד מאיתנו רואה את הדברים ממש אחרת, על בסיס מי שהוא, הידע שהוא צבר עד כה בחייו, ובכלל, איך שהוא רואה את הדברים.
בקשתי מהם לרשום על דף ארבעה דברים שהם רואים בכיתה.
ואז השווינו את הרשימות.
הם בעיקר ראו אותי, רצפה, לוח, כיסאות, מחשב, תקרה... היו כאלה שראו חלון, חברים, נעליים, או את המילים שהיו כתובות על הלוח... תלוי במיקום הישיבה שלהם (מולי, כמובן), ובתחומי העניין שלהם...
אני, לעומתם, ראיתי קבוצה, הקשבה, עניין, פתיחת אופקים..
:-)
כל אחד ונקודת המבט שלו.
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 23 דצמבר 2020, 15:29

המשך.
קצת על גישור לפני שממשיכים,
במהלך שנות התנדבותי כמגשרת קהילה ומשפחה במרכז הגישור בעיר גדולה סמוכה, ובתוכן שנתיים בהן לימדתי בבתי ספר באותה עיר, שמעתי הרבה מאוד סיפורי סכסוכים, וראיתי איך שיח משנה ראיית עולם ופוקח עיניים (אגב, כמו בכל דבר אחר, עצות זה נפלא, אבל כשהייתי זקוקה לגישור משפחתי בעצמי, היה לי מאוד מאוד מאוד קשה להגיע אליו).
השלבים הגישור הם די פשוטים, ואני מפשטת אותם עוד קצת כאן: הסברת כללי ההתנהגות, שמיעת שני הצדדים, יחד. כך שכל צד שומע (לפעמים לראשונה) את "הסיפור" מנקודת הראיה של הצד האחר, כאשר תוך כדי כך המגשר שואל שאלות "הבנה" אבל בעצם מוודא שהצד המקשיב, מבין את עניין הרגש בנרטיב המסופר, ולא מפספס דברים שנראים מהותיים להסכם שייתרקם.
לאחר שמוודאים שהכל נאמר, ושהצדדים עומדים מאחורי מה שהם אמרו, המגזרים (לרוב שניים), מחליטים אם לפנות לצדדים בנפרד כדעץי לקבל הבהרות, או שאין צורך, ואז מספרים את הסיפור מנקודת מבטם תוך מסגורו מחדש באופן מאוד "מקדם" (המון רגשות מעצימים, ניסיון להעצים שיתופי פעולה בעבר, הורדת מפלס הכעס וכו').
מאפשרים לצדדים, המרוגשים כמעט, לשוחח באופן ישיר זה עם זה, אם כי מפוקח, ולרוב, עכשיו, כשהקרח נשבר, להציע לסכם הבנות משותפות שמנוסחות ההסכם שמגיע מהצדדים ומעוצב ע"י המגשרים.
את ההסכם הצדדים יכולים אחר כך לקחת לבית המשפט ושופט ייתן לו, לרוב, אשרור משפטי, של פסק דין.
זה הכל.

כמובן שמשתמשים בטכניקות תשאול מסויימות, מכוונים את הצדדים ברגישות, לוחצים על נקודות מסויימות בדיון, ולפעמים משתמשים בשפה מעט אחרת, אבל בסך הכל - הסיפור הוא של הצדדים, וכך גם הפיתרון, לרוב מגיע משני הצדדים, יחד.
אחרת, מעטים הסיכויים שהפתרון ימשיך להתקיים לאורך שנים....
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 23 דצמבר 2020, 15:07

את המפגש כל השפה הגישורית לא עשיתי עם כולם.
אני משתדלת להשתמש בשפה הזו כל הזמן. זאת אומרת, לשאול שאלות פתוחות, לאפשר לאחרים לספר, ובדרך כלל לראות את כלל הצדדים בסיפור.
אני אוהבת את הרעיון הנרטיבי, בכל סכסוך אין "אשם" יש איך צד ספציפי רואה את הסיפור.
ובכל נראטיב יש הרבה יותר משני צדדים...

את המפגש פתחתי בשאלה מהו סכסוך (התשובות לרוב היו בהחלט מעניינות, מסכסוגים פוליטיים - דרך משפחתיים (לרוב, אחים...), ועד תיאורים מדוקדקים של מה שקורה ב"האח הגדול"...
למה נוצרים סכסוכים?
דברנו קצת על משאבים, על חוסר הסכמות, על אי ראיית הצרכים של האחר, ואפילו קצת על סיבות היסטוריות (אמא שלה רבה עם אמא שלי... אז עד היום אנחנו לא בקשר עם השכנה ממול).
איך פותרים סכסוך? תשובות הדיפולט שעלו: בית משפט, או בקטן יותר פונים לאמא, או למורה (מעין בוררות). שאלתי אם יש דרכים נוספות -והתשובות נעו בין ויתור (תמיד הגיע מהבנות), ומכות (לרוב, מי שהציע את המכות, תמיד היה מאוד נבוך,ועדיין הציע... ואז - הוסיפו שגם איומים עובדים, אבל רק אם הוכחת פעם שאתה כבר חזק...).
הציעו פעם לעבור לעיר אחרת (ויתור, אבל במילים אחרות).
אגב, גם השאלה "למה בכלל צריך לפתור סכסוך" עלתה פעם... אבל לרוב, היה ברור שסכסוכים צריך לפתור, מעין הבניה חברתית שכזו...


אמשיך תיכף...
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 22 דצמבר 2020, 18:59

בשמחה, געש.
כבוד הדדי.
את המפגש הזה, שהגיע בעקבות המפגש הסוער הקודם, התחלתי קצת אחרת.
כהשילדים הגיעו, הספריה לא היתה מסודרת, על הלוח לא היו רשומים מספר הטלפון שלי, ומהלך העניינים שעומד לקרות, ואפילו לא התזכורות של המפגשים הקודמים, ואני עמדתי, נשענת על הקיר עם הסלולארי שלי ביד, והתכתבתי במרץ (עם עצמי, אבל את זה הם לא ידעו).
כשהם נכנסו, לא ברכתי אותם לשלום, ורק נפנפתי להם עם היד, שייכנסו וייתארגנו. אפילו לא התנצלתי....
זה כאב לי ממש...
עברו להן מספר דקות, ואני כמעט לא מרימה את העיניים מהטלפון. הכיתה כבר מסודרת, הילדים מסתכלים עליי, ואני - בשלי....והם בשקט...
עד שסיימתי, אמרתי כמה מילים לא משמעותיות, ושאלתי מה שלומם (כמו בכל שבוע), ושאלתי על מה כדאי שנדבר היום...
ןהמפגש המשיך כאילו כרגיל.
אבל הוא לא היה כרגיל כלל. חיכיתי שהם יאמרו לי משהו על חמש הדקות הללו שהם נאלצו להמתין לי, והם לא אמרו דבר.
שאלתי האם הם קבלו תגובה כלשהי בעניין המכתב מהשבוע שעבר, והם ענו שלא.
שאלתי עוד קצת בעניין - ושיחקנו את המשחק "כן, ו" (משחק אילתור, מישהו מתחיל לספר - והבא בתור ממשיך אותו במילים כן, ו... ואז מוספים משהו לפי הכללים, הוריאציה החביבה עליי היא - להפוך לחלוטין את המשפט למשל - הלכתי היום בבוקר לחנות, כן, והיה לילה אפל מאוד וחשוך, כן והאורות דלקו באור בהיר...).
בקשתי להמשיך את הנושא של השבוע שעבר, כבוד הדדי, ושאלתי אם זה ערך חשוב. הדעות היו חלוקות מאוד, הבנו שאנחנו בעצם לא ממש יודעים מה זה בדיוק כבוד, אנחנו מבינים שאנחנו מצופים להתנהגות מסויימת בסיטוציות מסויימות, ולאחרת לחלוטין בסיטואציות אחרות, אבל גם הבנו שהציפיות הללו היו שונות בזמנים שונים בהסטוריה, ובמקומות שונים בעולם. למשל לבוש שנחשב מכובד, או להרים את הכובע לפני גברת.... אז ניסינו לחפש הגדרה מילונית, וזה הוביל לחיפוש מילים נרדפות למילה כבוד בעברית - מול אנגלית... הופתענו לגלות שבעברית מצאנו 6 מילים נרדפות למילה כבוד - שתיים מהן היו שייכות לעולם הפרסום. באנגלית מצאנו 28 מילים נרדפות... זה היה מרתק ממש. קצת שוחחנו על שפה שמייצרת מציאות מול מציאות שמייצרת שפה...
שאלתי מתי הם נחשפו לחוסר כבוד כלפיהם. בהתחלה הסיפורים היו מעטים, אך הם התרבו והלכו, וגם התקרבו לאזורים הפחות נעימים. אחים בבית, ילדים בכיתה... שום דבר שהיה עלול לעורר חוסר נוחות (הם אמנם כבר הכירו את ספירלת השתיקה.. אבל עדיין היו צעירים דיים, וכיבדו אותי :-) ).
ןאז שאלתי אם היה איזה משהו היום שהם שמו לב אליו במיוחד, שהעיד על חוסר כבוד.... הם חפשו וחפשו ולא מצאו דבר.
הופתעתי מאוד... הלא הייתי כל כך לא בסדר כלפיהם פחות משלושים וחמש דקות קודם...
ואז ילדה אחת חכמה במיוחד חברה את הנקודות, ושאלה: "אז זה היה בכוונה קודם, שלא סידרת את הכיתה??" אמרתי שכן, ו????
וכלום...
שאלתי אם לא הפריע להם שהייתי עסוקה עם הטלפון שלי, על חשבון הזמן שלי איתם, והם הביטו בי בעיניים הלומות, ולא הבינו מה הייתה הבעייה. הודיתי להם על ההבנה, ואמרתי שאותי זה היה מאוד מרגיז אם מישהו היה עושה משהו כזה על חשבון הזמן שלי, וחיכיתי שמישהו מהם יאמר לי משהו, כי 5 דקות זה המון זמן... והופתעתי שהם לא אמרו כלום, ועוד ישבו כך בשקט... והם הביטו בי בתמיהה וענו- חשבנו שבטח היה לך משהו חשוב לעשות...
שאלתי איך זה שהם חשבו ככה, הרי זה הזמן שלהם, והם אמרו בנונשלאנטיות: "מה... כל המורות ככה"... הייתי בשוק של ממש. לא באמת ידעתי איך להגיב לזה. והם הסבירו שיש מורה שמתחתנת תיכף, אז היא נותנת להם עבודות כיתה, ובוחרת שמלות כלה ודברים לחתונה בזמן הזה. יש מורה אחרת שהיא כל היום בפייסבוק, וכל המורות מקבלות טלפונים בזמן השיעור, והם יכולים כבר לזהות לפי הנעימות של הטלפון - מי מתקשר אליהן...
נזכרתי שראשן שביקר מעט בבית הספר הזה, שאל אותי פעם על איזו נעימת מערבונים עתיקה, וכששאלתי היכן שמע אותה - הוא אמר שזה מהטלפון של המחנכת שלו... לא עלה על דעתי שהיא קבלה טלפונים במהלך השיעור...
הייתי כל כך המומה, שלקח לי זמן לחזור לעצמי...
שאלתי מה דעתם על העניין הזה, והם היו די שווי נפש.
אמרתי שגם היחס לזמן של האחר הוא הבנייה חברתית, ושבמקומות שונים, היחס לזמן - שונה. הסברתי שאני נוטה להגיע לפחות 10 דקות לפני הזמן לכל מקום, ואז נאלצת להמתין למאחרים... וכל הרצאה או טיול שמתחילים מאוחר - מצערים אותי מאוד. היה דיון על כך, והסכמנו שלפעמים אין ברירה, אבל בעידן בו יש טלפונים זמינים לכולם, הדבר הנכון לעשות הוא ליידע... :-)
אני לא יודעת אם הצלחתי לשנות משהו בראייה שלהם את הצורך בכבוד הדדי, אבל אני אשררתי את החשיבה הקודמת שלי, שחינוך אמיתי לערכים נעשה אך ורק על ידי מתן דוגמא אישית.

אני חייבת לציין, ביום הראשון שראשלישית ורביעית (שמבקשת, אגב, להקרא ראשנונה...) נכנסו לבית הספר בארה"ב - הן היו בשוק מוחלט מכך שהמורות אינן צועקות בכלל. אף פעם. הן גם ספרו בתדהמה מוחלטת, שסייעת אחת התנצלה מראש, ואמרה שהיא חייבת להשאיר את הטלפון שלה פתוח, כי יש לה ילד חולה בבית, והיא רוצה להיות זמינה, אז היא מתנצלת, ומשאירה את הטלפון על שקט, אבל מחוץ לתיק. והילד שלה לא התקשר...
ראשלישית אף הסבירה לאחר כמה ימים שכאן, בארה"ב למורות אכפת מהתלמידים, לכן הן מאוכזבות אם הם לא מצליחים, ולעומת זאת בארץ הן צועקות עליהם... (בטח כתבתי את זה פעם בחוכמות של ילדים... אחפש כדי לדייק את זה יותר, אבל הפואנטה וודאי מובנת).

מהמפגש הזה יצאתי מרוקנת ועצובה. פניתי למנהלת, וסיפרתי לה מה היה בכיתה, והיא קצת משכה בכתפיה ואמרה שהיא מבינה שיש עניין עם חלק מהמורות הוותיקות, ושיש כללים כתובים, ושהיא תחזור עליהם שוב, אבל שבתכל'ס, אין לה הרבה מה לעשות עם זה.
דוגמא אישית. זה כל העניין.
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי געש* » 22 דצמבר 2020, 09:56

תודה צפרדעית. מעניין מאוד!

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 21 דצמבר 2020, 23:13

איזה כ י ף לי לקרא את מה שכתבת.
בחמש השנים שעשיתי את זה, בכל יום שיצאתי מהכיתה, הייתי בעננים, הייתי מאושרת באמת. אבל... לא היה לי את מי לשתף, ולא היה לי זמן לכתוב על השיעורים... גם כל שיעור היה שונה, בהתאם לתלמידים עצמם, ולמה שסבב אותם (למשל, פעם אחד שכבר כמעט התחלנו נכנסה מורה אדומת פנים לכיתה, וצווחה על התלמידים על משהו שהם עשו בהפסקה... פשוט צווחה עליהם.
וכשהיא הלכה, נטשתי את כל הרעיונות שהיו לי לאותו שיעור, ופשוט שוחחנו על מה שקרה שם, ועל היחס ל ומהמורים, ציפיות, אכזבות, בין הפטיש לסדן.... בסוף כתבנו מכתב יפה לחדר המורים, עם תודות וסליחות, בקשות והגיגים, והגשנו אותו למנהלת (רעיון שעלה מהם... ולא צילמתי!!!).
שבוע אחר כך כבר הגעתי לדבר איתם על כבוד הדדי, וזה הפך למפגש של ממש...
הפעם אחרת, הגעתי לשיעור, לכולם היו ממש נרגשים, כי נחטפו שלושת הנערים... ו-פוף, כל הרעיונות הנהדרים שלנו מכל המפגשים עד אז, שדיברו על כבוד לזולת, נרטיבים וכו' התעופפו להם מהחלון...
המפגש הוא יצאתי מותשת ועצובה ממש, וגם אז לא באמת היה לי עם מי לפרוק...
גם אני שמחה שפתחתי את הדף הזה :-)
תודה ממש על המילים מחממות הלב!
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי דו_כיפת* » 21 דצמבר 2020, 22:51

וואי, תקשיבי
צפרדע ית הדברים שלך ממש חשובים ומשמעותיים בשבילי, באופן אישי.
התחלתי לספר קצת למעלה, בגדול הייתי מגדירה את עצמי כמי שמגיעה לשיח עם בני נוער ממקום מאוד מכבד, שהוא לא תמיד מובן מאליו בתרבות שלנו.

זה אך טבעי בעבורי, כמי שמכבדת את ילדיה, לכבד גם ילדים ומתבגרים של אחרים. אני מרגישה שהנימה הזו של הכבוד, גורמת להם להימשך אלי ולהקשיב למה שיש לי להגיד להם, מלב ללב, ולא להרגיש שאני "מנחיתה" עליהם.

אבל כאן, במקום המקסים הזה שפתחת, אני לומדת לבוא בסקרנות, אמיתית (יצא לי בטעות עמיתית, וגם זה נכון), בעמדה מבררת, מקשיבה.

פתאום השבוע, כששוחחתי עם אחיין שלי, מצאתי את עצמי הרבה יותר שואלת מאשר עונה. מבררת, מקשיבה, ואפילו לא מסכמת אחר כך, אלא משאירה פתח לחשיבה...

זו היתה, בשיא הכנות, גם חוויה מסקרנת בשבילי.
לעבור לפוזיציה שאני פחות מכירה, להתבונן, להקשיב, לפתוח את האוזן והלב.

אני ממש ממש שמחה על עבודת הקודש שעשית, וגם על הנכונות שלך לשתף בה כאן
@}

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 21 דצמבר 2020, 20:56

הסללה.
המפגש על הסללה קצת סיכם את כל מה שדיברתי עליו עד כה.
התחלנו במשחק... כרגיל...
ציירתי על נייר בלי שהם רואים מה ציירתי, ריבוע, ובתוך הריבוע קו קרוב ומקביל לאחת הפאות, נקודה קצת בהמשך באמצע, עוד קו מקביל מקווקו עם חצים קטנים לכוון הנקודה, קצת אחר כך, ועוד קו מקביל מקווקו קצת אחריו. כל מחצית הריבוע הנותר נשארה ריקה מקווים (בהמשך ההסבר הזה יהיה מובן יותר).
על נייר נוסף ציירתי ריבוע, במרכז הריבוע נרודה, וסביב חצי מעגל מקווקו, עם חיצים קטנים מכל קווקוו לכוון הנקודה.

את הכיתה,שבדרך כלל טרחתי לסדר לפני שהם הגיעו בחצי מעגל סביבי, סידרתי הפעם בקו ישר מולי. מאחורי היתה עמדת המחשב, או הלוח.
המשחק היה - הסתדרו לפי תאריך הלידה שלכם, עם כמה שפחות מילים.
תוך חצי דקה עמדו מולי בשורה עשרה ילדים...
הלוח מאחורי (הקו הראשון המקביל לאחת הפאות), אני (נקודה, קרוב למרכז הקו ההוא), שורת הילדים (הקו הראשון המקווקו), ומאחוריהם שורת הכיסאות (הקו השני המקווקוו) ואחר כך - כל הכיתה ריקה. בקשתי שיזכרו איפה כל אחד עמד בדיוק, ובקשתי שיזיזו את הכיסאות ("כי צפוף כאן מידי")... אחרי שוידאתי שהם באמת נעמדו לפי תאריכי הלידה, שיבחתי אותם על הזריזות, והמשחק הבא היה - להיעמד לפי א'ב' שמות משפחה, בלי לדבר כלל. (הם כבר הכירו זה את זה מספיק טוב...). תוך כדי שדיברתי הלכתי "בהיסח הדעת" למרכז החדר.... תוך חצי דקה, עמדו מולי כולם בחצי עיגול, מסודרים לפי שמות המשפחה, ומביטים בי בציפייה.
בקשתי שיזכרו בדיוק איפה כל אחד עמד, וסידרנו חזרה את הכיתה...
ואז התחלנו לדבר...
שאלתי אם הם זוכרים בדיוק איפה הם עמדו בפעם הראשונה, וכשהם ענו שכן, הוצאתי את הנייר הראשון. הסברתי שבמבט מלמעלה - זו הכיתה שלנו, הלוח מאחורי, אני הנקודה, הם שורת הילדים שעומדת כתף לכתף ומביטה לעברי (החיצים), ומאחוריהם שורת הכיסאות, ושאר הכיתה -ריקה...
כולם הבינו, הנהנו והכל...
שאלתי אם הם זוכרים איפה הם עמדו בפעם השניה - ואחרי שהם אמרו שכן, הוצאתי את הדף השני.... אני הנקודה במרכז המעגל, באמצע הכיתה (הספריה), והם בחצי עיגול סביבי, כתף לכתף, מביטים אליי....
הו, ההפתעה.... ההתלהבות... הקריאות...
אני ממש קוסמת, ליאור סושארד... מכשפה (את זה אני הוספתי...)... איך ידעתי? קוראת מחשבות? וואו, אני יודעת בדיוק מה הם חושבים???
שאלתי אותם: הרי יכולתם להיות בכל פינה של החדר, לשבת על הכיסאות, לעמוד בטור ולא בשורה, לעמוד עם הגב אליי, או בכלל לא להשתתף... אז איך ידעתי מראש?!
פשוט מאוד...
הסללתי להם את הדרך לעשות בדיוק מה שהיה ברור שיעשו... כשלא השארתי להם מקום בפעם הראשונה, הכסאות היו מסודרים בשורה ולא בחצי עיגול, הם נעמדו עם הפנים אליי, כראוי בבי"ס כפי המצופה, בדיוק כמו שלומדים לעשות מכיתה א', אפילו מלפני.... סוג של אילוף. הרי לא היה עולה על דעתם לסובב לי את הגב...
ובפעם השניה, אותו הדבר. נעמדתי במרכז החדר, אני, בעלת הסמכות, והם פשוט נעמדו סביבי, כדי שיהיה קל יותר לכולם לראות אותי...
(אגב, בכיתות מסויימות, בסבב הראשון, הלכתי הלוך ושוב בשורה ישרה, כשראיתי שהם קצת מתברברים.... רק כדי לוודא שהציור שלי יצא מדוייק, רימיתי? לא בטוח.. :-))....
השיח על הסללה היה מרתק, הילדים שעבדתי איתם ברובם היו "פריווילגים", בבי"ס נחשב, מעמד בינוני גבוה, ציפיות גבוהות מעצמם, בבי"ס שמאפשר המון... הסתכלנו כל כיתות מסביב לעולם (יש סרטון מקסים על קבוצת ילדים באי אחד, שמשחקת כדורגל על רמפה שבנו להם על המים...), על ציפיות מהחיים בכל מיני מקומות, וגם קצת היסטוריה (לפני שמוביליות חברתית הייתה אופציה).
ציירתי שתי נקודות על הלוח, האחת מעל השניה, ובינהן מספר מסלולים. החבר'ה הללו היו במסלול הכי מהיר להצלחה בחיים, קו ישר (מסלול אחד) מלמטה למעלה, יהיו כאלה שהמסלול שלהם יהיה מפותל יותר (גם בתוך הכיתות הללו), אבל לרוב הם יגיעו לנקודה די קרובה לנקודה הגבוהה... ויהיו כאלה, שיתברברו... וזה בסדר...
דברנו גם על הסללה מגדרית, ומגזרית, על תקרות זכוכית, ועל אפשרויות פתוחות. על ציפיות של הסביבה, שמאפשרות או מקלות... ולפעמים גם מקלקלות.
דברנו קצת על הדרך, מה רואים כשהדרך סלולה, מה מפסידים, ולהיפך...
היה שיח מעניין מאוד, שאפשר לי בשיעור הבא לדבר על נושא כואב עוד יותר...
ץ
..

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 21 דצמבר 2020, 17:22

הי געש,כתבתי לך פוסט ארוך, עם כל המקומות בהם התנדבתי והדרכתי נוער וילדים מגיל 16 ואילך, ונמחק לי... כנראה לא היה כזה חשוב :-)
אני חושבת שהידע, כמו כל דבר אחר, מגיע עם הניסיון, ועם הרצון לשנות...
בסיירת ההורים מקבלים בדיוק את הכלים הללו, של איך לגשת לנוער כך שירצו לדבר איתך. בעיקר איך להקשיב, ואיך לשאול שאלות. את זה, אגב, למדתי והפנמתי הרבה יותר בקורסים הגישור שלקחתי... ובעיקר הכישורים הרבים שערכתי... באופן אישי, גם הסתובבתי המון בבתי הספר, עם ובלי הווסט המיוחד נכנסתי לכיתות, דאגתי להכיר את כל המנהלים והמנהלות שבעיר שלי, וכתבתי במקומון, כך שהם זיהו אותי כבר. בנוסף התנדבתי בעוד מקומות, במהלך היום, גם בבתי הספר, וגם במועדוניות, כך שבאמת הייתי מוכרת... וגם תמיד לבשתי כתום, אז היה קישור מיידי ביני ובין הווסט של הסיירת. והכי חשוב - חילקנו סוכריות (או סנדביצ'ים, או תה... מה שעבד) וזה תמיד תמיד עבד... כי כפית מלאה סוכר, עוזרת לתרופה לרדת, נכון?
:-)
בהצלחה!!
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי געש* » 21 דצמבר 2020, 16:15

וואו, תודה על כל שפע המידע והרעיונות!
הגדול שלי עוד לא מתבגר, אבל כבר לא ילד קטן ואני מתחילה לראות את גיל ההתבגרות מתקרב אלינו. מהר מדי כמובן (-:
אפשר לשאול מאיפה הידע והכישורים להעביר סדנאות כאלה? זה משיק למקצוע שלך או שלמדת במיוחד? מעניין אותי כי אני מסכימה איתך שזה חשוב, אבל לא נראה לי שהייתי יודעת לעשות את זה ככה.
ומה בדיוק עושים בסיירת הורים? אני חושבת על עצמי בתור נערה, ואני לא חושבת שהייתי מסכימה בכלל להכנס לדיאלוג אישי עם מבוגר לא מוכר.

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 21 דצמבר 2020, 14:36

https://youtu.be/[po]V6v 9yaFDEg[/po]
אגב, יש בכל מני מקומות ברשת טוקבקים בעניין הזה.
אני כעיקרון קוראת טוקבקים, אם הם אלימים מידי, אני מדלגת, או מדווחת... אבל לקרא - אני קוראת כמה שיותר. רק ככה אני יכולה לדעת איפה אני חיה, בעולם כרגע...
וזה מפתיע. תמיד.
חייבת לומר שזהו זה מצחיקים אותי מאוד, וגם לי הציקה ההומגניה הגברית הלבנה, בפרקים הראשונים , אבל הם פשוט כל כך טובים ביחד.... :-)
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי פלוני_אלמונית* » 21 דצמבר 2020, 11:02

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

לא מצליחה להוסיף קישור,
חפשי "זהו זה פוליטיקלי קורקט"

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי יולי_קו » 21 דצמבר 2020, 10:44

חיפשתי את המערכון ולא מצאתי. אפשר להניח פה קישור במטותא?

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי אי_ננה* » 21 דצמבר 2020, 10:22

קוראת בשקיקה, ורוצה לקחת חלק, אבל עכשיו יש 6 ילדותים סביבי ובית שצריך לארוז לקראת מעבר - אז רק מבליחה להניח @} ולהגיד תודה צפרדע ית

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי עלה_ברוח* » 21 דצמבר 2020, 07:35

תודה צפרדע ית על ההסבר, נושא מעניין מאוד!

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי צפרדע_ית » 21 דצמבר 2020, 06:30

וואו, עלה, אשמח מאוד לקרא.
האם אפשר?
אם תסכימו לשלוח לי, אשאיר את המייל שלי אצלך בדף... תוכלי למחוק אחר כך...
ראשנייה, נסיכת הדיסני שלי, עשתה פעם עבודה שלמה ונפלאה בפסיכולוגיה או ספרות, על מוטיב הדלתות בסרט "לשבור את הקרח". זה היה כל כך נפלא, שהשווצתי לכל העולם.
אשמח מאוד לקרא את העבודה שלך.
את ההתנגדות לתרבות הPC אפשר למצוא במערכון הנפלא של זהו זה, על הבחורה שמנצחת את הכדורסלן השחור ומפסידה לגמד... מומלץ בחום רב.
(יש עוד הממממוווןןןן מערכונים שמדברים בדיוק על זה, אבל במערכון הספציפי הזה גרם לי לשאוג מצחוק, ולבכות בו בזמן).
אני, בתור ישראלית מחוספסת, ישירה, שלא מצליחה להבין כאשר מדברים איתי בדבש (למשל בארה"ב), בניתי התנגדות עצומה לתרבות הזו, שבה אנשים לא אומרים את שעל ליבם מחשש ל"פגיעה באחר", למרות שהפגיעה הזו איננה אמיתית כביכול. אבל בתור חובבת נימוס, וההבנה שנימוס מרכך עניינים רב תרבותיים, ומאפשר, בעצם, חיים בקבוצה, אני דווקא חושבת שאולי להיות אדיב לאחר זה לא כל כך רע.
העבודה שלי מראה בעיקר את הצדדים האפלים של התרבות הזו, את החשש לעמוד מול קבוצות שגילו את העוצמה שבחולשה, ומשתמשות בה היטב, על מנת לקבל הטבות... אבל עדיין אני מאמינה בנימוס....
כמו כל דבר, האמת נמצאת באמצע, וכל אידיאולוגיה, טובה ככל שתהיה, כשהיא פוגשת אנשים- היא פשוט מתקלקלת...
ץ

לדבר עם נוער על מה שחשוב

על ידי עלה_ברוח* » 21 דצמבר 2020, 06:00

(-:
תיארת את זה כל כך טוב,
שראיתי את זה בדימיוני ...

נשמע מעניין, תרבות ה p.c, רוצה להרחיב?
רק לאחרונה סיימתי כתיבת עבודה סמינריונית בנושא מרתק: מטאפורות בטיפול פסיכולוגי.

חזרה למעלה