אלא תופעה אחרת, שבהעדר מונח טוב יותר אקרא לה נפשית. התופעה הנפשית היא סובייקטיבית, כלומר תלויה באדם החווה אותה. וכאן יש הבדל גדול בין מדעי הרוח למדעי הטבע, כי האחרונים חוקרים תופעה אובייקטיבית.
יכול להיות שאתה מבלבל בין "מדעי הרוח" לבין פסיכולוגיה?
או שתפיסותיך לגבי מדעי הרוח פשוט, אה, לא בכיוון. מה אני אגיד...
עכשיו, ברור שהתופעה הפיזית הזו היא תלוית חברה, ותלוית זמן. לכאורה אפשר גם את זה לכלול במשוואה, אבל כאן בדיוק מונחת הבעיה שמבדילה בין חקר תופעת השפעת הספרות על אנשים לחקר תופעת הכבידה: תופעת הכבידה נשארת קבועה, כי היא לא תלויה בשום דבר, ואילו התופעה השניה משתנה כל הזמן, כי האנשים משתנים כל הזמן. לכן, אפשר אולי לנתח תופעות אנושיות בכלים של מדעי הטבע, אבל זו מלאכה סיזיפית וריקה, כי תוצאותיה משתנות עם כל רגע שעובר.
אין לי מלים.
בחיי.
אז מהההההההה אם התופעה משתנה??????? זה אומר שאי אפשר לחקור תופעות אלא אם כן הן סטאטיות? וגם זו אשלייה, אלוהים, אין תופעות סטאטיות! אולי תופעת הכבידה "נשארת קבועה" (גם זה תלוי באיזו משמעות, האמת), אבל היא אחת ממעט מאוד תופעות פיזיקליות ש"נשארות קבועות"! אתה מדבר כאן מתוך תפיסה של המדע כמו שהאמינו בבית הספר של המאה התשע עשרה או משהו. אי אפשר לחקור את מזג האוויר כי הוא משתנה? אי אפשר לחקור בעלי חיים לאורך האבולוציה כי הם השתנו? מה הקשר בין התפיסה הזאת לבין "מדע"? פשוט אין לי כוח להתחיל ללמד עכשיו את "הפילוסופיה של המדע", אז מה אני אגיד, באמת, התייאשתי. "מדע" זה משהו שחוקר רק דברים מאוד פרימיטיביים שיש בהם מינימום משתנים והמשתנים מוגבלים במספרם וצפויים בהתנהגותם?
"מדע" הוא דרך לנתח תופעות.
הוא פרוטוקול לניתוח, וזה בשלב הראשון.
יש עוד כמה כללי עבודה לעבודה שרוצה לפעול במסגרת המשחק שנקרא "מדע", אבל נתחיל מזה שהמדע הוא
דרך מסוימת לראות תופעות.
המדע איננו התופעה.
כל דבר אפשר לנתח, או לראות, או להסביר, בכלים מדעיים או לא מדעיים.
מה שהופך משהו ל"מדע" הוא לא הסובסטאנס, הוא הקונצפציה.
אני יודעת שדורות של סטודנטים בתואר הראשון לא מצליחים לתפוס את זה, אבל רבאק...
אז במקום זה, באים חוקרים ומתחילים להגיד: רגע, היה הרבה יותר קל להסיק מסקנות אם האנשים לא היו בתמונה. והם מפקיעים את האישי (בשמת: אומרים שהחוויה האישית לא רלוונטית להבנת המצב), ומסיקים מסקנות שאין להן שום יישום בעולם האמיתי, והן מעניינות רק את אותם מתי מעט שמוכנים להצטרף למועדון בואו-נדבר-על-דברים-לא-משמעותיים-ונהיה-סופר-מרוצים-מזה.
נראה לי שפה אתה לא מדבר על חוקרים אלא על אנשים באקדמיה שעוסקים אולי בזיוני שכל אבל לא ב"מדע", אם הבנתי נכון את הלינגו.
בקיצור, ההערכה שלי למדעי הרוח נמוכה.
אולי נתחיל בלעשות כאן סדר:
מה זה בכלל "מדעי הרוח"?
ואגב, לכל מי שמתרגמים מ"אנגלית", תרשו לי להזכיר לכם שזו לא השפה הרלבנטית לשמות המדעים. זו רק השפה היחידה שרוב האנשים שצעירים מדי ושמעו רק על אנגלית - יודעים. ובאנגלית אמנם נהוג "לכבד" בכינוי "מדע" רק את מדעי הטבע. זו גישה מסורתית חסרת כל תוקף מדעי, והיא יותר מעידה על התרבות האנגלית ועל תולדות המדעים מאשר על המדע או המדעיות.
פילוסופיה? לא מדע. מעצם ההגדרה.
לוגיקה? מתמטיקה? לא מדע. אלה פילוסופיות. כלומר, סוג של תיאוריה שבה הדיון על התופעה הוא התופעה. חוקרים את מה שממציאים, לא איזו "תופעה שקיימת במציאות".
זו פשוט פעילות מסוג אחר.
הפעילות הפילוסופית היא אם המדעים כולם, וזו אחת הסיבות למקומה באקדמיה. באופן מסורתי, לא עתיק מאוד דווקא, היא משוייכת לפקולטה למדעי הרוח. אבל מדע היא לא.
גם משפטים ורפואה לומדים באוניברסיטה. אבל הם לא "מדע".
מה עוד? מדע הספרות? ובכן, אני הראשונה להסכים עם רועי שרוב העוסקים ב"חקר" הספרות אין להם ולא כלום עם "מחקר" או "מדע", אלא עם פטפטת פסוודו-משהו בלבד. יש מדע הספרות, הוא מוכר לי באופן אישי (-; , אבל מעטים מבינים אותו.
היסטוריה? עוד תחום בעייתי. אני מכירה באופן אישי כמה מדענים מבריקים ומרגשים בתחום המחקר ההיסטורי. הם המיעוט. הרוב עוסק ב"היסטוריה" בצורה לא מדעית.
האם זה אומר שאין או לא יכול להיות דבר כזה "מדע ההיסטוריה"? לא. זה רק אומר, שמעטים העוסקים בו. זה מדע שנמצא בחיתוליו. רק מתחילים לבנות אותו כמדע. ויש לו היסטוריה ארוכה של פעילות כלא-מדע.
האם אפשר לדבר על מדעים "קשים" מול מדעים "רכים"?
כן. אם כי תורת הכאוס באה וחשפה לנו שגם במדעים המכונים "מדוייקים" לא קיים דיוק כמו שדימיינו בספרי הלימוד של בית הספר.
ככל שהמערכת מורכבת יותר, ויש בה יותר משתנים, כך קשה יותר לכמת אותה במשוואות וכך קשה יותר לבצע חיזויים.
אפילו במטאורולוגיה, שנחשבת מדע מדוייק, שבו הכל מכומת וניתן למדידה, אי אפשר לבצע חיזויים מדוייקים ככל שמדובר בזמן קדימה, מפני שיש יותר מדי משתנים שתלויים זה בזה.
אז על אחת כמה וכמה במדע שעוסק נגיד במערכות חברתיות:
כמות המשתנים שתצטרך כדי לענות על השאלה, האם ממלכת ישראל השלישית (
מדינת ישראל ) תתמוטט ותקרוס בקרוב כמו שתי קודמותיה - כל כך אינסופית, וכל משתנה ידוע תלוי בכל כך הרבה משתנים לא ידועים ומקריים (כמו שבץ מוחי פתאומי של ראש הממשלה המכהן והמועמד לניצחון דקה לפני הבחירות), שאף אחד לא יסתכן להיות נביא.
ככל שמדע מאפשר יותר ניבויים (לא נבואה, אלא סוג של חיזוי על סמך התיאוריה המדעית על עקרונות הפעולה של המערכת) כך הוא מדע יותר "קשה". לכן הפיזיקה היא מדע "קשה", אבל הביולוגיה היא מדע שיש לו חלקים רבים וחלקם "רכים" מאוד.
ככל שמדע מאפשר פחות ניבויים, כך יש יותר ספק אם אכן גילינו את עקרונות הפעולה של המערכת - כי תמיד תמיד אפשר להסביר רק את מה שכבר קרה, ולא לחזות מה שכבר יקרה.
זה פחות מרשים, ויותר מעורר חשדות וספקות.
האם מה שקרה, קרה לפי העקרונות שאנו טוענים שמכתיבים את הדינאמיקה של המערכת? או שקרו דברים שהתיאוריה שלנו איננה מסוגלת להסביר?
צריך גם כוח תפיסה והבנה לא שטחי בשביל לדעת לשפוט את זה. זה לא פשוט בכלל. אם כי פה באתר יש כמה דוגמאות יפהפיות לתיאורים כאלה (מדברי
אליס בארץ המראה, לא זוכרת באיזה דף).
מבחינה פיזיקלית, התופעה הקרויה "מדידה" תתרחש גם אם לא יהיה אף אדם שיקרא את התוצאה.
לא נכון.
אין "מדידה" בלי "מודד". אולי יש "נתונים", אבל לא "מדידה". מדידה היא פעילות אנושית, בין היתר מתרחשת במחקר מדעי, אבל לא רק. ואנחנו לא מדברים על ההתחכמות שבה אדם שם מכשיר מדידה ומת ואף אחד לא יודע עליו, כן...
_אני קראתי את זה כמדעי הרוח דווקא. יומני מסע - על הגבול בין תיעוד היסטורי לבין מיתוס ופולקלור.
זה לא מדעי הרוח, זה רק רוח. הנסיון לעשות מזה מדע הוא-הוא הבעיה. זה בדיוק מה שמוציא את הרוח._
ראשית, מסכימה.
שנית, מה המדע פה? מה הרוח פה?
האם המדע הוא "המחקר/המדע של תולדות הגיאוגרפיה"?
הסיפור הוא רק סיפור, אם הוא בכלל נכון.
סיפור על ההיסטוריה של תחום שרטוטי המפות. או סיפור על ההיסטוריה של השתלטות מדינות המערב על יתר כדור הארץ, באמצעות ספנות, ידע מדעי מסוים, מסחר ואמצעים צבאיים מסוימים.
השאלה היא, איזו תיאוריה הסיפור בא לשרת? במסגרת של איזה מחקר הוא רלבנטי?
זה משהו שלא טמון בסיפור. זה משהו שתלוי במי שמשתמש בסיפור. ובדרך שבה הוא משתמש בסיפור.
אם את מתעקשת על קו ברור של הפרדה, אז אפשר לבדוק האם התופעה הנחקרת היא תוצר ערטילאי של אנשים – כל עוד שלא, ישים לחקור אותה בכלים של מדעי הטבע. אבל הבעיה אינה בחלוקה לדעתי, אלא במדעיזציה של תחומי הרוח. כפי שהדגמתי למעלה, אפשר לטפל בספרות יפה באמצעות כלים פיזיקליים, אבל זה ניסיון נואל לדעתי, ויחד עם זאת כל עוד לא באמת עושים ניסיון כזה אז עדיף לא להתייחס לחקר הספרות כמדע
אין קו הפרדה ברור.
קו ההפרדה הברור הוא המצאה ואשלייה.
אין קו הפרדה ברור בין התופעות ב"מציאות". יש חלוקה שרירותית של העוגה עם פרוסות שנותנות לכל חוקר את התחום שלו. מסיבות היסטוריות, בהיסטוריה של התפתחות האוניברסיטאות והפעילות המדעית. אבל זה כל כך מופרך, שכבר מזמן זה מתפרק. בין היתר, בכל המחקרים ה"אינטר" וה"אינטרה" דיסציפלינאריים.
למה לחקור ספרות יפה בכלים פיזיקליים? גם את חיי האריות לא תחקור בכלים פיזיקליים! כלים פיזיקליים מתאימים רק לפיזיקה.
אנחנו מודדים מים בליטרים, ומרחק בקילומטרים.
האם אתה טוען שאפשר למדוד מים בקילומטרים ומרחק בליטרים?
חקר הספרות יכול להיות מדע.
אם זה חקר. ואם הוא מדעי.
ובאותה מידה, אפשר לדבר על ספרות בצורה לא מדעית. למשל, ביקורת הספרות. זה לא מדע. או למשל, פטפטת חוויתית על ספרות (אותי באופן אישי זה דוחה, אבל הי, יש אנשים שנהנים מזה, ואין בעיה עם זה, רק שזו לא פעילות מדעית).
גם כוח הכבידה אינו מדע.
יש מדע, ששמו פיזיקה, שמתעסק בנושא כוח הכבידה.
אבל אפשר גם להתעסק בנושא באופן לא מדעי בכלל.
כוח הכבידה איננו מדעי או לא מדעי. השאלה היא איך אתה מדבר עליו, ומה אתה עושה עם זה.
טוב, התעייפתי. שולחת בלי לבדוק.
[u]אלא תופעה אחרת, שבהעדר מונח טוב יותר אקרא לה נפשית. התופעה הנפשית היא סובייקטיבית, כלומר תלויה באדם החווה אותה. וכאן יש הבדל גדול בין מדעי הרוח למדעי הטבע, כי האחרונים חוקרים תופעה אובייקטיבית.[/u]
יכול להיות שאתה מבלבל בין "מדעי הרוח" לבין פסיכולוגיה?
או שתפיסותיך לגבי מדעי הרוח פשוט, אה, לא בכיוון. מה אני אגיד...
[u]עכשיו, ברור שהתופעה הפיזית הזו היא תלוית חברה, ותלוית זמן. לכאורה אפשר גם את זה לכלול במשוואה, אבל כאן בדיוק מונחת הבעיה שמבדילה בין חקר תופעת השפעת הספרות על אנשים לחקר תופעת הכבידה: תופעת הכבידה נשארת קבועה, כי היא לא תלויה בשום דבר, ואילו התופעה השניה משתנה כל הזמן, כי האנשים משתנים כל הזמן. לכן, אפשר אולי לנתח תופעות אנושיות בכלים של מדעי הטבע, אבל זו מלאכה סיזיפית וריקה, כי תוצאותיה משתנות עם כל רגע שעובר.[/u]
אין לי מלים.
בחיי.
אז מהההההההה אם התופעה משתנה??????? זה אומר שאי אפשר לחקור תופעות אלא אם כן הן סטאטיות? וגם זו אשלייה, אלוהים, אין תופעות סטאטיות! אולי תופעת הכבידה "נשארת קבועה" (גם זה תלוי באיזו משמעות, האמת), אבל היא אחת ממעט מאוד תופעות פיזיקליות ש"נשארות קבועות"! אתה מדבר כאן מתוך תפיסה של המדע כמו שהאמינו בבית הספר של המאה התשע עשרה או משהו. אי אפשר לחקור את מזג האוויר כי הוא משתנה? אי אפשר לחקור בעלי חיים לאורך האבולוציה כי הם השתנו? מה הקשר בין התפיסה הזאת לבין "מדע"? פשוט אין לי כוח להתחיל ללמד עכשיו את "הפילוסופיה של המדע", אז מה אני אגיד, באמת, התייאשתי. "מדע" זה משהו שחוקר רק דברים מאוד פרימיטיביים שיש בהם מינימום משתנים והמשתנים מוגבלים במספרם וצפויים בהתנהגותם?
"מדע" הוא דרך לנתח תופעות.
הוא פרוטוקול לניתוח, וזה בשלב הראשון.
יש עוד כמה כללי עבודה לעבודה שרוצה לפעול במסגרת המשחק שנקרא "מדע", אבל נתחיל מזה שהמדע הוא [b]דרך[/b] מסוימת לראות תופעות.
המדע איננו התופעה.
[b]כל דבר[/b] אפשר לנתח, או לראות, או להסביר, בכלים מדעיים או לא מדעיים.
מה שהופך משהו ל"מדע" הוא לא הסובסטאנס, הוא הקונצפציה.
אני יודעת שדורות של סטודנטים בתואר הראשון לא מצליחים לתפוס את זה, אבל רבאק...
[u]אז במקום זה, באים חוקרים ומתחילים להגיד: רגע, היה הרבה יותר קל להסיק מסקנות אם האנשים לא היו בתמונה. והם מפקיעים את האישי (בשמת: אומרים שהחוויה האישית לא רלוונטית להבנת המצב), ומסיקים מסקנות שאין להן שום יישום בעולם האמיתי, והן מעניינות רק את אותם מתי מעט שמוכנים להצטרף למועדון בואו-נדבר-על-דברים-לא-משמעותיים-ונהיה-סופר-מרוצים-מזה.[/u]
נראה לי שפה אתה לא מדבר על חוקרים אלא על אנשים באקדמיה שעוסקים אולי בזיוני שכל אבל לא ב"מדע", אם הבנתי נכון את הלינגו.
[u]בקיצור, ההערכה שלי למדעי הרוח נמוכה.[/u]
אולי נתחיל בלעשות כאן סדר:
מה זה בכלל "מדעי הרוח"?
ואגב, לכל מי שמתרגמים מ"אנגלית", תרשו לי להזכיר לכם שזו לא השפה הרלבנטית לשמות המדעים. זו רק השפה היחידה שרוב האנשים שצעירים מדי ושמעו רק על אנגלית - יודעים. ובאנגלית אמנם נהוג "לכבד" בכינוי "מדע" רק את מדעי הטבע. זו גישה מסורתית חסרת כל תוקף מדעי, והיא יותר מעידה על התרבות האנגלית ועל תולדות המדעים מאשר על המדע או המדעיות.
פילוסופיה? לא מדע. מעצם ההגדרה.
לוגיקה? מתמטיקה? לא מדע. אלה פילוסופיות. כלומר, סוג של תיאוריה שבה הדיון על התופעה הוא התופעה. חוקרים את מה שממציאים, לא איזו "תופעה שקיימת במציאות".
זו פשוט פעילות מסוג אחר.
הפעילות הפילוסופית היא אם המדעים כולם, וזו אחת הסיבות למקומה באקדמיה. באופן מסורתי, לא עתיק מאוד דווקא, היא משוייכת לפקולטה למדעי הרוח. אבל מדע היא לא.
גם משפטים ורפואה לומדים באוניברסיטה. אבל הם לא "מדע".
מה עוד? מדע הספרות? ובכן, אני הראשונה להסכים עם רועי שרוב העוסקים ב"חקר" הספרות אין להם ולא כלום עם "מחקר" או "מדע", אלא עם פטפטת פסוודו-משהו בלבד. יש מדע הספרות, הוא מוכר לי באופן אישי (-; , אבל מעטים מבינים אותו.
היסטוריה? עוד תחום בעייתי. אני מכירה באופן אישי כמה מדענים מבריקים ומרגשים בתחום המחקר ההיסטורי. הם המיעוט. הרוב עוסק ב"היסטוריה" בצורה לא מדעית.
האם זה אומר שאין או לא יכול להיות דבר כזה "מדע ההיסטוריה"? לא. זה רק אומר, שמעטים העוסקים בו. זה מדע שנמצא בחיתוליו. רק מתחילים לבנות אותו כמדע. ויש לו היסטוריה ארוכה של פעילות כלא-מדע.
האם אפשר לדבר על מדעים "קשים" מול מדעים "רכים"?
כן. אם כי תורת הכאוס באה וחשפה לנו שגם במדעים המכונים "מדוייקים" לא קיים דיוק כמו שדימיינו בספרי הלימוד של בית הספר.
ככל שהמערכת מורכבת יותר, ויש בה יותר משתנים, כך קשה יותר לכמת אותה במשוואות וכך קשה יותר לבצע חיזויים.
אפילו במטאורולוגיה, שנחשבת מדע מדוייק, שבו הכל מכומת וניתן למדידה, אי אפשר לבצע חיזויים מדוייקים ככל שמדובר בזמן קדימה, מפני שיש יותר מדי משתנים שתלויים זה בזה.
אז על אחת כמה וכמה במדע שעוסק נגיד במערכות חברתיות:
כמות המשתנים שתצטרך כדי לענות על השאלה, האם ממלכת ישראל השלישית ([url=http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3389011,00.html]מדינת ישראל[/url] ) תתמוטט ותקרוס בקרוב כמו שתי קודמותיה - כל כך אינסופית, וכל משתנה ידוע תלוי בכל כך הרבה משתנים לא ידועים ומקריים (כמו שבץ מוחי פתאומי של ראש הממשלה המכהן והמועמד לניצחון דקה לפני הבחירות), שאף אחד לא יסתכן להיות נביא.
ככל שמדע מאפשר יותר ניבויים (לא נבואה, אלא סוג של חיזוי על סמך התיאוריה המדעית על עקרונות הפעולה של המערכת) כך הוא מדע יותר "קשה". לכן הפיזיקה היא מדע "קשה", אבל הביולוגיה היא מדע שיש לו חלקים רבים וחלקם "רכים" מאוד.
ככל שמדע מאפשר פחות ניבויים, כך יש יותר ספק אם אכן גילינו את עקרונות הפעולה של המערכת - כי תמיד תמיד אפשר להסביר רק את מה שכבר קרה, ולא לחזות מה שכבר יקרה.
זה פחות מרשים, ויותר מעורר חשדות וספקות.
האם מה שקרה, קרה לפי העקרונות שאנו טוענים שמכתיבים את הדינאמיקה של המערכת? או שקרו דברים שהתיאוריה שלנו איננה מסוגלת להסביר?
צריך גם כוח תפיסה והבנה לא שטחי בשביל לדעת לשפוט את זה. זה לא פשוט בכלל. אם כי פה באתר יש כמה דוגמאות יפהפיות לתיאורים כאלה (מדברי [po]אליס בארץ המראה[/po], לא זוכרת באיזה דף).
[u]מבחינה פיזיקלית, התופעה הקרויה "מדידה" תתרחש גם אם לא יהיה אף אדם שיקרא את התוצאה.[/u]
לא נכון.
אין "מדידה" בלי "מודד". אולי יש "נתונים", אבל לא "מדידה". מדידה היא פעילות אנושית, בין היתר מתרחשת במחקר מדעי, אבל לא רק. ואנחנו לא מדברים על ההתחכמות שבה אדם שם מכשיר מדידה ומת ואף אחד לא יודע עליו, כן...
_אני קראתי את זה כמדעי הרוח דווקא. יומני מסע - על הגבול בין תיעוד היסטורי לבין מיתוס ופולקלור.
זה לא מדעי הרוח, זה רק רוח. הנסיון לעשות מזה מדע הוא-הוא הבעיה. זה בדיוק מה שמוציא את הרוח._
ראשית, מסכימה.
שנית, מה המדע פה? מה הרוח פה?
האם המדע הוא "המחקר/המדע של תולדות הגיאוגרפיה"?
הסיפור הוא רק סיפור, אם הוא בכלל נכון.
סיפור על ההיסטוריה של תחום שרטוטי המפות. או סיפור על ההיסטוריה של השתלטות מדינות המערב על יתר כדור הארץ, באמצעות ספנות, ידע מדעי מסוים, מסחר ואמצעים צבאיים מסוימים.
השאלה היא, איזו תיאוריה הסיפור בא לשרת? במסגרת של איזה מחקר הוא רלבנטי?
זה משהו שלא טמון בסיפור. זה משהו שתלוי במי שמשתמש בסיפור. ובדרך שבה הוא משתמש בסיפור.
[u]אם את מתעקשת על קו ברור של הפרדה, אז אפשר לבדוק האם התופעה הנחקרת היא תוצר ערטילאי של אנשים – כל עוד שלא, ישים לחקור אותה בכלים של מדעי הטבע. אבל הבעיה אינה בחלוקה לדעתי, אלא במדעיזציה של תחומי הרוח. כפי שהדגמתי למעלה, אפשר לטפל בספרות יפה באמצעות כלים פיזיקליים, אבל זה ניסיון נואל לדעתי, ויחד עם זאת כל עוד לא באמת עושים ניסיון כזה אז עדיף לא להתייחס לחקר הספרות כמדע[/u]
אין קו הפרדה ברור.
קו ההפרדה הברור הוא המצאה ואשלייה.
אין קו הפרדה ברור בין התופעות ב"מציאות". יש חלוקה שרירותית של העוגה עם פרוסות שנותנות לכל חוקר את התחום שלו. מסיבות היסטוריות, בהיסטוריה של התפתחות האוניברסיטאות והפעילות המדעית. אבל זה כל כך מופרך, שכבר מזמן זה מתפרק. בין היתר, בכל המחקרים ה"אינטר" וה"אינטרה" דיסציפלינאריים.
למה לחקור ספרות יפה בכלים פיזיקליים? גם את חיי האריות לא תחקור בכלים פיזיקליים! כלים פיזיקליים מתאימים רק לפיזיקה.
אנחנו מודדים מים בליטרים, ומרחק בקילומטרים.
האם אתה טוען שאפשר למדוד מים בקילומטרים ומרחק בליטרים?
חקר הספרות יכול להיות מדע.
אם זה חקר. ואם הוא מדעי.
ובאותה מידה, אפשר לדבר על ספרות בצורה לא מדעית. למשל, ביקורת הספרות. זה לא מדע. או למשל, פטפטת חוויתית על ספרות (אותי באופן אישי זה דוחה, אבל הי, יש אנשים שנהנים מזה, ואין בעיה עם זה, רק שזו לא פעילות מדעית).
גם כוח הכבידה אינו מדע.
יש מדע, ששמו פיזיקה, שמתעסק בנושא כוח הכבידה.
אבל אפשר גם להתעסק בנושא באופן לא מדעי בכלל.
כוח הכבידה איננו מדעי או לא מדעי. השאלה היא איך אתה מדבר עליו, ומה אתה עושה עם זה.
טוב, התעייפתי. שולחת בלי לבדוק.