על ידי טובי_י* » 18 ינואר 2005, 06:22
אין לי ילדים, וקשה להוציא ממני הרבה מילים טובות על משרד החינוך, ובכל זאת, אני לומדת באוניברסיטה בחוג "מדיניות ומינהל החינוך" ואני מרגישה שיש לי כמה דברים לומר בעניין.
מערכת החינוך חובה חינם בבית הספר,אינה אמורה לטפח מצויינות, או לשמש ביביסיטר לילדים בעייתיים.
היא אמורה בהגדרה (החוקתית) להעניק בסיס של ידע וערכים שידבר אל המכנה הרחב המשותף ביותר. לא תראו את זה כתוב בשום מקום. אבל מהבנת הפילוסופיה ההיסטוריה ואיך נקבעת משיניות החינוך בארץ ניתן להבין את ההגדרה כך. כלומר ידע מינימלי בסיסי המועבר על ידי כלים בסיסים (דהיינו מורים נפלאים ככל שיהיו שחוקים, מקופחי שכר, שלא לדבר על הללו שאינם נפלאים), בתנאים בסיסים.
בגלל זה זה נקרא חינוך חובה חינם.
אם זה לא היה חינם, זה היה מקצין פערים בחברה. ובגלל שזה חינם (ונכון משלמים המון כסף על טיולים ושאר גרות אבל עדיין, לא משלמים כמו לאוניברסיטה או מכללה פרטית למשל), זה נראה ככה.
ככה, זה אומר, שהחריגים מקרב אותם תלמידים לא יקבלו מענה לחריגות שלהם. אם אתה נוקשה כמו עומרי, ולך תדע למה (בעיות חברתיות, משפחתיות, או אישיותיות, או סתם מרדנות של גיל טיפש עשרה בוטה משהו), לא יטפלו בבעהי שלך אלא ינסו להכניס אותך לתלם, על ידיעונש.
אם אתה מאוד חכם, ויכול להיגע למצויינות, סביר להניח שלא תגיע לשם ברו המקרים, כי הלמידה היא למכנה הרחב המשותפף ביותר, אף אחד לא יישב איתך מעבר לשעות הלימודים, ויתקדם איתך למקומות שנכונים לך.
וכן הלאה וכן הלאה מבחינת חריגויות.
הנקודה היא שהחינוך חובה חינם נועד כן ליישר קו עם הללו שבאים ממשפחות בעייתיות. מערכת החינוך רוצה לתת להללו כלים ומשאבים שאם היו נשארים בבית לא היו מקבלים אותם אז נכון, מערכת החינוך זוועתית, והתנאים מחפירים, ויש עוד המוןם שאפשר לשנות אם רק משנים גישה. אבל לקחת את המכתב הזה ולומר שחינוך חובה חינם הוא רעיון שלא עובד זה פשוט לא יהיה נכון.
בעולם אידיאלי מערכת החינוך היתה טובה ביותר לכולם. במצב של היום היא מקרטעת, ונותנת מענה סביר של העברת ידע, וערכים (פחות חינוך) לרוב האוכלוסייה.
זה טו בלהללו שמגיעים מרקע סוציואקונומי נמוך במיוחד, כזה, שללא מערכת החינוך היו מסתובבים במקומות שהקשר בין ידע ערכים טובים וחינוך לא אפשרי בכלל.
זה עובד, להללו שאם לא היתה המסגרת הזו, ולאו דווקא ילדים ממשפחות של רקע סוציואוקונומי נמוך, היו מחפשים את עצמם במקומות שהשתיקה יפה להם.
זה טוב להללו שהם מאוד מוכשרים וממשפחות "טובות" אבל להורים אין משאבים אינטלקטואלים או נפשיים לטפח אותם (בשביל לעסוק בחינוך ביתי לא מספיקה מודעות ורצון טוב, צריך גם להיות בעל מוכנות נפשית ופיזית ובהרבה פעמים גם כלכלית , הורה שנאר בבית במקום עבודה וכו').
יש כמובן את העניין החברתי שבבי"ס הוא מאוד מפותח ומתפתח ולעיתים הוא מזין את רכישת הידע או ההיפך (מגיעים לבית הספר בשביל חברים ומקבלים גם תורה וההיפך).
ושלא אובן לא נכון, אני האחרונה שאגן על מערכת החינוך, אני "ניצולה" שלה. ועד היום מרוב הטראומה של לשבת בשיעורים משעממים, טחובים, ולימודים שהוציאו להם את המיץ מכל הכיוונים, אני אפילו לשיעורים מעניינים מאוד באונ' כבר לא מסוגלת להופיע.
.
יש המון לשנות, במסגרת ההעברה של חומר הלימוד, האינטראקציה בין הנוכחים בכיתה, שיטות התמודדות עם חריגויות ועוד. אבל, במסגרת החינוך חינם זה יהיה פתאטי לחשוב שבכתיות של 30-40 תלמידים , שכר זעום למורים ועוד יהיה אפשר להוציא הרבה יותר מתלמידים וממורים ממה שמוציאים היום.
אני גם מבינה שהקצף בדרכ יוצא לא על קיומה של מערכת החינוך אלא על קיומה מתכונתה הנוכחית! אז ורעיונות טובים לשינוי יש בשפע! חינוך ביתי לכל! הקטנת מס' התלמידים! הכשרה מקיפה יותר של מורים! ועוד ועוד. רעיונות מצויינים רק שרובם נופלים ברמה של היישום. כסף. מישהו צריך לממן את זה. ואין כסף לזה, אז אולי יימתחו את התקציב ובכל זאת, לא יהיה יותר מדי ברמה של שינוי טוטאלי.
זה לא אומר שלא צריך להעלות אותם ולחשוב על עוד פיתרונות, זה גם לא אומר שאין מערכות חינוך שבהם יש צדיקים בסדום. אבל זה בעיקר לא אומר שהכל רע. במסגרת התקציבית יש המון סיפורים טובים, וכמובן שהרבה רעים (אבל על זה אנחנו כל הזמן מדברים לא?).
בדיוק כפי שקראתי לא מעט פה על הורים עובדים שגם משלבים חינוך ביתי. אז נאמר פ העל הרבה פשרות שהם לא היו רוצים לעשות, אבל הם חייבים, זה נקרא אילוצים.
וזה מה שוקרה במערכת החינוך של היום, אילוצים כלכליים, עייפות החומר, שרי חינוך שמשתנים תדירות וכל אחד מנסה להיחקק כזה שהביא את הבשורה ובכך מוריד לטמיון כמויות של כספים ומחקרים ותוכניות שהתחילו ליישם אותם ובלבד שהרעיון שלו יושתת. והרעיון שלו עוד לא מתחיל להיכנס למערת ובא שר אחר...
יש הרבה ג'יפה בסיפור הזה, ויש הרבה מה לבקר. המון. יש גם הרבה מורים זוועות עולם, אבל, בה בעת אני גם יכולה לומר שהמודעות גדלה לאינדיבידואליות של הילד, לעובדה שלא כל התנהגות חריגה מגדירה את הילד כחריג, למקום של המורה לא רק כמעבירת ידע אלא הרבה מעבר. לגוונים השונים של התלמידים שמגיעים לבי"ס ועו דועוד.
יש המון המון מה לעשות, ומערכת החינוך כמו כל מערכת ממשלתית גדולה אחרת זזה לאט, יותר מדי לאט.
אבל היא האופציה הטובה ביותר עדיין לרוב בילדים בארץ. ואני מתכוונת לרוב הילדים בארץ.
החינוך הביתי עדיין, הוא נחלתם של מעטים מדי, מסיבות שונות, ולא רק של חוסר מודעות או כסף וכו'.
אז מי כן יוצא בסדר מכל הסיפור הזה מעבר לאוכלוסיות שציינתי קודם?
מאיה ורועי.
תלמידים סבירים, בלי בעיות התנהגויתיות מיוחדות כנראה (ע"פ הסיפור) שמצליחים גם ללמוד וגם להתבטא. הם הולכים בתלם ויש רבים מהם.כנראה שהם יכלו לקבל יותר מחינוך ביתי ואולי לא, מי יודע. מה שבטוח זה שהם "מסתדרים" היטב, לעניות דעתי זה לא מספיק. אזל שוב, פה יש מקום להציע, להעלות רעיונות, יישומיים.
אוטופיה שבה כולם בחינוך ביתי או כולם במערכת החינוך ומקבלים יחס והכוונה של חינוך ביתי, היא באמת תאורטית.
עצוב לי לקרוא משפט בנוסח :_הרשימה הבאה לקוחה מתוך "הד החינוך" ירחון לענייני חינוך וחברה, של הסתדרות המורים, ינואר 2005. נכתבה ע"י דפנה דה-הרטוך.
לקרוא וללקק ת'אצבעות_
למה ללקק את האצבעות?
יש פה מצוקה אמיתית.
יש מורה במצוקה, ותלמידים במצוקה.
אולי התכוונת לזה שהסיפור מחזק את ההחלטה של הבוחרים בחינוך ביתי ואת טיב דרכם, אבל ממתי החלטות טובות ונכונות לך צריכות חיזוקים על ידי סיפורים של מצוקה בדרך שמנגד?
אני הרגשתי צער על המורה ועל הילדים, ובכלל...
אבל הכי ציער אותי זה הסיפור על עומרי. בכיתה לא טוב לא, הוא צריך פרובוקציות בשביל שיחהיה לו מעניין, בשביל שיתייחסו אליו, בשביל להרגיש נוכח. המורה קשוחה איתו, המנהלת גם. האמא... טוב לפחות מישהי לצידו בצורה מעוותת משהו, אבל מרעילה אותו בערכים שמהויים לו אבן נגף.
כמה עצוב.
אבל לפחות הוא לא בבית, מתפזר לו, משהו קטן מהערכים הטובים המעטים והקטנים שכן יש במערכת החינוך עובר אליו בדיפוזיה.
וזה גם משהו.
יותר טוב מכלום.
זה מה שעלה בי לקריאת המילים האלה. בטח לא ביקורת כלפי המורה, עומרי, בכלל... גם קראתי פה ביקורת על המורה, על המ שהיא מביאה איתה, על העובדה שהיא רק מקטרת ולא עושה כלום... היא בחרה להיות מורה, לא פוליטיקאית. לא כל אחד רוצה ויכול להזיז עולמות. ואולי הכתיבה שלה את המונולוג הזה היא תרומה לשינוי? הרי הדיון הזה פה נובע מזה לא?
ודרך ההתמודדות שלה עם עומרי בנסיבות ובתנאים ההם, היתה סבירה. לא באופנית, אבל זה כמו לדרוש לשתול פרח בכביש אספלט. זה לא לא אפשרי, רק שיש עוד הרבה עבודה עד שנגיע לשם.
אגב, יש גם הרבה סיפורים טובים, על רגישויות של תלמידים, מורים, על כיתות שלמות שתומכות בתלמיד כזה או אחר, על מורה שבזכותה תלמיד כזה או אחר מצא את דרכו ועוד.
ונקודה אחרונה, קראתי פה כמה אמירות על ילדים כמו עומרי, כמו:
אני לא רואה את אותם עומרים עושים משהו מהנ"ל
זו בדיוק המחשבה שעוברת למורה גרועה בבואה להתמודד עם ילד כזה. הרי כל הרעיון שעומד מאחורי חינוך ביתי, הוא ללכת עם כל ילד יד ביד בדרך של למידה. כל ילד והקצב שלו, והצרכים שלו, וההתנגדויות שלו והאהבות שלו.
אז חינוך ביתי הוא ההיפך מחינוך חובה חינם במסגרת כיתתית.
אבל האמירה הזו מתייגת אותו ועוד אחרים רבים. אז למה להתייחס אליו אחרת? למה לנסות להבין אותו? להיפך , בואו ניצור חשיבה שמקדמת נבואות שמגשימות את עצמן... (הציניות היא האלטרנטיבה לתשובה הרבה יותר בוטה מבחינתי ).
שונות לא חייבת להתבטא רק במנת משכל שונה, או רקע כלכלי שונה. אלא גם התנהגות שונה. האחד פרובוקטור בוטה האחר לא. אז מה?
הפרובוקטור אדם פחות טוב?
פחות ראוי?
וכילד, האם זו אקסיומה שהוא יהפוך לאדם שהקשר בינו לבין מודעות אישית, (באופן טבעי וכו' מראש) נדון לכישלון?
זו הכללה מחרידה שרון!
שקלתי אם לכתוב שגם אני מכירה כמה מהבעייתיים הללו, כי לא צריך להכיר כמה ילדים כמו עומרי שעברו למבוגרים מאושרים וטובים בתחומם בשביל לצאת כנגד אמירה כזו, אבל בכל זאת. הזדמנות לסיפור יפה.
בן דוד שלי , עבר 4 בתי ספר יסודיים מסיבות שונות... קפץ מחלונות, סירב ללמוד אצל מורה "לא יפה" , התעניין יותר בכדורגל ועוד. ההתנהגות הזו המשיכה הלאה גם בתיכון ואפילו בצבא. בעיה עם סמכות כך הגדירו אותו, ואחותו הגדולה מחוננת, היתה מתביישת בו בבית הספר בשכונה, ההורים תוייגו ככאלה שמשהו בטוח לא בסדר איתם עם ילד שכזה.
הבחור הזה השתחרר מהמסגרות השונות והתחיל לפרוח, הקים 2 עסקים פרטיים, במקביל ללמידה עצמית לבגרויות. הוציא תעודת בגרות מצויינת. התקבל לרפואה ומשפטים והחליט ללכת על משפטים.
היום הוא עורך דין פלילי מבריק בתחומו, ומעניק מידיעותיו לרבים אחרים. הוא מגלה בתוכו הרבה הבנה לחריגות, לאאוטסיידריות ועוד. הוא אשף בהתמודדות מול בעלי סמכות בדרך שהוא יודע להיות, לא מתוך כפייה, או תיוג של "הילד הרע". הוא חבר טוב שלי מתוך בני המשפחה, ואני יכולה לומר שבלי הלימודים או עם הוא תמיד היה אדם מדהים.
היה לו מורה אחד, אחד בלבד בכל מערכת החינוך שהאמין בו בתיכון, ובזכותו הוא לא נשר מבית הספר קודם לי"ב.
הלוואי ויהיו סיפורים אחרים טובים יותר, שמחזקים את ידיהן של מורות מיוחדות ושל משפחות ותלמידים שמהווים חלק ממערכת החינוך הזו בעל כורחם.
אין לי ילדים, וקשה להוציא ממני הרבה מילים טובות על משרד החינוך, ובכל זאת, אני לומדת באוניברסיטה בחוג "מדיניות ומינהל החינוך" ואני מרגישה שיש לי כמה דברים לומר בעניין.
מערכת החינוך חובה חינם בבית הספר,אינה אמורה לטפח מצויינות, או לשמש ביביסיטר לילדים בעייתיים.
היא אמורה בהגדרה (החוקתית) להעניק בסיס של ידע וערכים שידבר אל המכנה הרחב המשותף ביותר. לא תראו את זה כתוב בשום מקום. אבל מהבנת הפילוסופיה ההיסטוריה ואיך נקבעת משיניות החינוך בארץ ניתן להבין את ההגדרה כך. כלומר ידע מינימלי בסיסי המועבר על ידי כלים בסיסים (דהיינו מורים נפלאים ככל שיהיו שחוקים, מקופחי שכר, שלא לדבר על הללו שאינם נפלאים), בתנאים בסיסים.
בגלל זה זה נקרא חינוך חובה חינם.
אם זה לא היה חינם, זה היה מקצין פערים בחברה. ובגלל שזה חינם (ונכון משלמים המון כסף על טיולים ושאר גרות אבל עדיין, לא משלמים כמו לאוניברסיטה או מכללה פרטית למשל), זה נראה ככה.
ככה, זה אומר, שהחריגים מקרב אותם תלמידים לא יקבלו מענה לחריגות שלהם. אם אתה נוקשה כמו עומרי, ולך תדע למה (בעיות חברתיות, משפחתיות, או אישיותיות, או סתם מרדנות של גיל טיפש עשרה בוטה משהו), לא יטפלו בבעהי שלך אלא ינסו להכניס אותך לתלם, על ידיעונש.
אם אתה מאוד חכם, ויכול להיגע למצויינות, סביר להניח שלא תגיע לשם ברו המקרים, כי הלמידה היא למכנה הרחב המשותפף ביותר, אף אחד לא יישב איתך מעבר לשעות הלימודים, ויתקדם איתך למקומות שנכונים לך.
וכן הלאה וכן הלאה מבחינת חריגויות.
הנקודה היא שהחינוך חובה חינם נועד כן ליישר קו עם הללו שבאים ממשפחות בעייתיות. מערכת החינוך רוצה לתת להללו כלים ומשאבים שאם היו נשארים בבית לא היו מקבלים אותם אז נכון, מערכת החינוך זוועתית, והתנאים מחפירים, ויש עוד המוןם שאפשר לשנות אם רק משנים גישה. אבל לקחת את המכתב הזה ולומר שחינוך חובה חינם הוא רעיון שלא עובד זה פשוט לא יהיה נכון.
בעולם אידיאלי מערכת החינוך היתה טובה ביותר לכולם. במצב של היום היא מקרטעת, ונותנת מענה סביר של העברת ידע, וערכים (פחות חינוך) לרוב האוכלוסייה.
זה טו בלהללו שמגיעים מרקע סוציואקונומי נמוך במיוחד, כזה, שללא מערכת החינוך היו מסתובבים במקומות שהקשר בין ידע ערכים טובים וחינוך לא אפשרי בכלל.
זה עובד, להללו שאם לא היתה המסגרת הזו, ולאו דווקא ילדים ממשפחות של רקע סוציואוקונומי נמוך, היו מחפשים את עצמם במקומות שהשתיקה יפה להם.
זה טוב להללו שהם מאוד מוכשרים וממשפחות "טובות" אבל להורים אין משאבים אינטלקטואלים או נפשיים לטפח אותם (בשביל לעסוק בחינוך ביתי לא מספיקה מודעות ורצון טוב, צריך גם להיות בעל מוכנות נפשית ופיזית ובהרבה פעמים גם כלכלית , הורה שנאר בבית במקום עבודה וכו').
יש כמובן את העניין החברתי שבבי"ס הוא מאוד מפותח ומתפתח ולעיתים הוא מזין את רכישת הידע או ההיפך (מגיעים לבית הספר בשביל חברים ומקבלים גם תורה וההיפך).
ושלא אובן לא נכון, אני האחרונה שאגן על מערכת החינוך, אני "ניצולה" שלה. ועד היום מרוב הטראומה של לשבת בשיעורים משעממים, טחובים, ולימודים שהוציאו להם את המיץ מכל הכיוונים, אני אפילו לשיעורים מעניינים מאוד באונ' כבר לא מסוגלת להופיע.
.
יש המון לשנות, במסגרת ההעברה של חומר הלימוד, האינטראקציה בין הנוכחים בכיתה, שיטות התמודדות עם חריגויות ועוד. אבל, במסגרת החינוך חינם זה יהיה פתאטי לחשוב שבכתיות של 30-40 תלמידים , שכר זעום למורים ועוד יהיה אפשר להוציא הרבה יותר מתלמידים וממורים ממה שמוציאים היום.
אני גם מבינה שהקצף בדרכ יוצא לא על קיומה של מערכת החינוך אלא על קיומה מתכונתה הנוכחית! אז ורעיונות טובים לשינוי יש בשפע! חינוך ביתי לכל! הקטנת מס' התלמידים! הכשרה מקיפה יותר של מורים! ועוד ועוד. רעיונות מצויינים רק שרובם נופלים ברמה של היישום. כסף. מישהו צריך לממן את זה. ואין כסף לזה, אז אולי יימתחו את התקציב ובכל זאת, לא יהיה יותר מדי ברמה של שינוי טוטאלי.
זה לא אומר שלא צריך להעלות אותם ולחשוב על עוד פיתרונות, זה גם לא אומר שאין מערכות חינוך שבהם יש צדיקים בסדום. אבל זה בעיקר לא אומר שהכל רע. במסגרת התקציבית יש המון סיפורים טובים, וכמובן שהרבה רעים (אבל על זה אנחנו כל הזמן מדברים לא?).
בדיוק כפי שקראתי לא מעט פה על הורים עובדים שגם משלבים חינוך ביתי. אז נאמר פ העל הרבה פשרות שהם לא היו רוצים לעשות, אבל הם חייבים, זה נקרא אילוצים.
וזה מה שוקרה במערכת החינוך של היום, אילוצים כלכליים, עייפות החומר, שרי חינוך שמשתנים תדירות וכל אחד מנסה להיחקק כזה שהביא את הבשורה ובכך מוריד לטמיון כמויות של כספים ומחקרים ותוכניות שהתחילו ליישם אותם ובלבד שהרעיון שלו יושתת. והרעיון שלו עוד לא מתחיל להיכנס למערת ובא שר אחר...
יש הרבה ג'יפה בסיפור הזה, ויש הרבה מה לבקר. המון. יש גם הרבה מורים זוועות עולם, אבל, בה בעת אני גם יכולה לומר שהמודעות גדלה לאינדיבידואליות של הילד, לעובדה שלא כל התנהגות חריגה מגדירה את הילד כחריג, למקום של המורה לא רק כמעבירת ידע אלא הרבה מעבר. לגוונים השונים של התלמידים שמגיעים לבי"ס ועו דועוד.
יש המון המון מה לעשות, ומערכת החינוך כמו כל מערכת ממשלתית גדולה אחרת זזה לאט, יותר מדי לאט.
אבל היא האופציה הטובה ביותר עדיין לרוב בילדים בארץ. ואני מתכוונת לרוב הילדים בארץ.
החינוך הביתי עדיין, הוא נחלתם של מעטים מדי, מסיבות שונות, ולא רק של חוסר מודעות או כסף וכו'.
אז מי כן יוצא בסדר מכל הסיפור הזה מעבר לאוכלוסיות שציינתי קודם?
מאיה ורועי.
תלמידים סבירים, בלי בעיות התנהגויתיות מיוחדות כנראה (ע"פ הסיפור) שמצליחים גם ללמוד וגם להתבטא. הם הולכים בתלם ויש רבים מהם.כנראה שהם יכלו לקבל יותר מחינוך ביתי ואולי לא, מי יודע. מה שבטוח זה שהם "מסתדרים" היטב, לעניות דעתי זה לא מספיק. אזל שוב, פה יש מקום להציע, להעלות רעיונות, יישומיים.
אוטופיה שבה כולם בחינוך ביתי או כולם במערכת החינוך ומקבלים יחס והכוונה של חינוך ביתי, היא באמת תאורטית.
עצוב לי לקרוא משפט בנוסח :_הרשימה הבאה לקוחה מתוך "הד החינוך" ירחון לענייני חינוך וחברה, של הסתדרות המורים, ינואר 2005. נכתבה ע"י דפנה דה-הרטוך.
לקרוא וללקק ת'אצבעות_
למה ללקק את האצבעות?
יש פה מצוקה אמיתית.
יש מורה במצוקה, ותלמידים במצוקה.
אולי התכוונת לזה שהסיפור מחזק את ההחלטה של הבוחרים בחינוך ביתי ואת טיב דרכם, אבל ממתי החלטות טובות ונכונות לך צריכות חיזוקים על ידי סיפורים של מצוקה בדרך שמנגד?
אני הרגשתי צער על המורה ועל הילדים, ובכלל...
אבל הכי ציער אותי זה הסיפור על עומרי. בכיתה לא טוב לא, הוא צריך פרובוקציות בשביל שיחהיה לו מעניין, בשביל שיתייחסו אליו, בשביל להרגיש נוכח. המורה קשוחה איתו, המנהלת גם. האמא... טוב לפחות מישהי לצידו בצורה מעוותת משהו, אבל מרעילה אותו בערכים שמהויים לו אבן נגף.
כמה עצוב.
אבל לפחות הוא לא בבית, מתפזר לו, משהו קטן מהערכים הטובים המעטים והקטנים שכן יש במערכת החינוך עובר אליו בדיפוזיה.
וזה גם משהו.
יותר טוב מכלום.
זה מה שעלה בי לקריאת המילים האלה. בטח לא ביקורת כלפי המורה, עומרי, בכלל... גם קראתי פה ביקורת על המורה, על המ שהיא מביאה איתה, על העובדה שהיא רק מקטרת ולא עושה כלום... היא בחרה להיות מורה, לא פוליטיקאית. לא כל אחד רוצה ויכול להזיז עולמות. ואולי הכתיבה שלה את המונולוג הזה היא תרומה לשינוי? הרי הדיון הזה פה נובע מזה לא?
ודרך ההתמודדות שלה עם עומרי בנסיבות ובתנאים ההם, היתה סבירה. לא באופנית, אבל זה כמו לדרוש לשתול פרח בכביש אספלט. זה לא לא אפשרי, רק שיש עוד הרבה עבודה עד שנגיע לשם.
אגב, יש גם הרבה סיפורים טובים, על רגישויות של תלמידים, מורים, על כיתות שלמות שתומכות בתלמיד כזה או אחר, על מורה שבזכותה תלמיד כזה או אחר מצא את דרכו ועוד.
ונקודה אחרונה, קראתי פה כמה אמירות על ילדים כמו עומרי, כמו:
[u]אני לא רואה את אותם עומרים עושים משהו מהנ"ל[/u]
זו בדיוק המחשבה שעוברת למורה גרועה בבואה להתמודד עם ילד כזה. הרי כל הרעיון שעומד מאחורי חינוך ביתי, הוא ללכת עם כל ילד יד ביד בדרך של למידה. כל ילד והקצב שלו, והצרכים שלו, וההתנגדויות שלו והאהבות שלו.
אז חינוך ביתי הוא ההיפך מחינוך חובה חינם במסגרת כיתתית.
אבל האמירה הזו מתייגת אותו ועוד אחרים רבים. אז למה להתייחס אליו אחרת? למה לנסות להבין אותו? להיפך , בואו ניצור חשיבה שמקדמת נבואות שמגשימות את עצמן... (הציניות היא האלטרנטיבה לתשובה הרבה יותר בוטה מבחינתי ).
שונות לא חייבת להתבטא רק במנת משכל שונה, או רקע כלכלי שונה. אלא גם התנהגות שונה. האחד פרובוקטור בוטה האחר לא. אז מה?
הפרובוקטור אדם פחות טוב?
פחות ראוי?
וכילד, האם זו אקסיומה שהוא יהפוך לאדם שהקשר בינו לבין מודעות אישית, (באופן טבעי וכו' מראש) נדון לכישלון?
זו הכללה מחרידה שרון!
שקלתי אם לכתוב שגם אני מכירה כמה מהבעייתיים הללו, כי לא צריך להכיר כמה ילדים כמו עומרי שעברו למבוגרים מאושרים וטובים בתחומם בשביל לצאת כנגד אמירה כזו, אבל בכל זאת. הזדמנות לסיפור יפה.
בן דוד שלי , עבר 4 בתי ספר יסודיים מסיבות שונות... קפץ מחלונות, סירב ללמוד אצל מורה "לא יפה" , התעניין יותר בכדורגל ועוד. ההתנהגות הזו המשיכה הלאה גם בתיכון ואפילו בצבא. בעיה עם סמכות כך הגדירו אותו, ואחותו הגדולה מחוננת, היתה מתביישת בו בבית הספר בשכונה, ההורים תוייגו ככאלה שמשהו בטוח לא בסדר איתם עם ילד שכזה.
הבחור הזה השתחרר מהמסגרות השונות והתחיל לפרוח, הקים 2 עסקים פרטיים, במקביל ללמידה עצמית לבגרויות. הוציא תעודת בגרות מצויינת. התקבל לרפואה ומשפטים והחליט ללכת על משפטים.
היום הוא עורך דין פלילי מבריק בתחומו, ומעניק מידיעותיו לרבים אחרים. הוא מגלה בתוכו הרבה הבנה לחריגות, לאאוטסיידריות ועוד. הוא אשף בהתמודדות מול בעלי סמכות בדרך שהוא יודע להיות, לא מתוך כפייה, או תיוג של "הילד הרע". הוא חבר טוב שלי מתוך בני המשפחה, ואני יכולה לומר שבלי הלימודים או עם הוא תמיד היה אדם מדהים.
היה לו מורה אחד, אחד בלבד בכל מערכת החינוך שהאמין בו בתיכון, ובזכותו הוא לא נשר מבית הספר קודם לי"ב.
הלוואי ויהיו סיפורים אחרים טובים יותר, שמחזקים את ידיהן של מורות מיוחדות ושל משפחות ותלמידים שמהווים חלק ממערכת החינוך הזו בעל כורחם.