על ידי מהורהרת_מערערת* » 24 נובמבר 2012, 11:53
חולמת על לצאת,
לצאת אל הפראי,
אל מדרונות האדמה,
אל העצים הערומים,
אל הענפים העקומים,
אל הסלעים האיתנים,
שבתוכם אין סוף מחבואים,
אל הפרחים הקטנטים, שאם טוב טוב מתבוננים,
אפשר לראות אותם מציצים בין הגבעולים הירוקים,
אל הרוחות המנשבות,
אלה שמבטן האדמה עולות,
אלה שמהרקיע מיללות,
אל העננינם שכל הזמן משנים ומשתנים,
מספרים סיפורים, מצירים ציורים,
ונעים בדרכים ומקצבים שונים,
אל הטיפות שנושרות, את פני מלטפות,
ללכת בעקבות הריח, למצוא לי פלג מים,
להצתנף בתוכו, להצתנן מניחוכו.
וללכת לאיבוד, ולדעת את הדרך,
ולשכוח את שפתם של בני האדם,
המילולית המיותרת,
ולמצוא לי חברים חדשים,
שבהם אלמד שפות חדשות,
שפת העופות, שפת השואלים,
שפת הענפים המיילים,
שפת התולעים, ושפת הפרפרים,
שפת פכפוך המים הזורמים,
ומה מיחד את חלומי,
שאותו אני מגשימה גם כך בחיי יום יומי,
בחלומי אני לא צריכה לזכור,
את שפת האדם, ולחזור.
אני יכולה לתת לחמה, לבא וללכת ,
לתת לירח להעלם ולהתעגל,
בטרם אחזור שוב לדבר.
בטרם אחזור שוב לנוע בקצב במוקר והידוע.
בטרם אלבש שוב את דמות האשה,
המהלכת על שנים,
יפה ופיכחית,
חכמה ומעשית,
רכה ונשית,
...
ודי לי בזאת,
לעת עתה,
שבה מציאותי עולה על כל דמיון,
במעופה ובמורכבותה.
תודה.
חולמת על לצאת,
לצאת אל הפראי,
אל מדרונות האדמה,
אל העצים הערומים,
אל הענפים העקומים,
אל הסלעים האיתנים,
שבתוכם אין סוף מחבואים,
אל הפרחים הקטנטים, שאם טוב טוב מתבוננים,
אפשר לראות אותם מציצים בין הגבעולים הירוקים,
אל הרוחות המנשבות,
אלה שמבטן האדמה עולות,
אלה שמהרקיע מיללות,
אל העננינם שכל הזמן משנים ומשתנים,
מספרים סיפורים, מצירים ציורים,
ונעים בדרכים ומקצבים שונים,
אל הטיפות שנושרות, את פני מלטפות,
ללכת בעקבות הריח, למצוא לי פלג מים,
להצתנף בתוכו, להצתנן מניחוכו.
וללכת לאיבוד, ולדעת את הדרך,
ולשכוח את שפתם של בני האדם,
המילולית המיותרת,
ולמצוא לי חברים חדשים,
שבהם אלמד שפות חדשות,
שפת העופות, שפת השואלים,
שפת הענפים המיילים,
שפת התולעים, ושפת הפרפרים,
שפת פכפוך המים הזורמים,
ומה מיחד את חלומי,
שאותו אני מגשימה גם כך בחיי יום יומי,
בחלומי אני לא צריכה לזכור,
את שפת האדם, ולחזור.
אני יכולה לתת לחמה, לבא וללכת ,
לתת לירח להעלם ולהתעגל,
בטרם אחזור שוב לדבר.
בטרם אחזור שוב לנוע בקצב במוקר והידוע.
בטרם אלבש שוב את דמות האשה,
המהלכת על שנים,
יפה ופיכחית,
חכמה ומעשית,
רכה ונשית,
...
ודי לי בזאת,
לעת עתה,
שבה מציאותי עולה על כל דמיון,
במעופה ובמורכבותה.
תודה.