לא התקיימה, וכנראה כבר לא תספיק להיות אחרת

רק היום נכנסתי לדף הזה. הסדנא - האם התקיימה? ואם כן, אשמח לשמוע חוויות ממישהו שהשתתף בה. וכמובן - מתי המועד הבא.

ווווויי וווווי וווווי כמה פספסתי .......

אני אבדוק
תודה

...אולי כוונת השחרור..(-; (סתאאם)
ואם תנשמי עמוק ורצוף, בתוך הבהילות, מה אז?

אני אנסה..
כשאני משחררת יש לי הרגשה שהנרתיק משתחרר וכיוון הזרימה הוא החוצה.
אם אני מנסה להפוך, אני מרגישה כיווץ ותחושת בהילות (לא בהלה) שצריך לקחת הרבה אויר בבת אחת. יש מאמץ בכיוון ההפוך.

אולי זה לא כיוון האנרגיה, אלא כיוון השחרור. לא יודעת.

דליתוש ב
אם אני מנסה ל"הפוך" את הכיוון, זה מרגיש לי לא נכון לי.
את מוכנה להסביר, בבקשה, מה זאת אומרת? (מרגיש לי לא נכון)
איך לא נכון, בתחושה...

שמחה מודיעה שהצליחה לפתוח דף חדש. בפתיח שלו מופיע הקטע מתוך צ'כוב, והדיון עובר לשם, ברשותכם.
לדף קוראים פיצפונת ואנטון (ככה יצא לי..) - מוזמנים!!
היו עוד דברים כאן ששמחה רוצה להעביר אבל מפאת חוסר סבלנות לריבוי הגירסאות שבעריכה - מוותרת.
<מצידי אפשר כעת לימחוק ולערוך ולהחזיר את הדיון ל'מסלולו'>
(-:

ל דליתוש ב
על מנת שכיוון הזרימה תורגש כנכון בכיוון הכניסה, צריך לבדוק מה גורם לה להתהפך. מומלץ לבדוק את היסטורית הקשרים שלך עם תחושות הגבריות שבסביבתך הקרובה, מהילדות המוקדמת.
יכול להיות גם שבמידה וקשה להזדהות עם הנשיות בגלל סיבות שונות שאינן קשורות למיניות, (אמא שקשה מאוד להזדהות איתה כנשית וחזקה ועוד) הופכים את כיוון הזרימה.
קורה ונשים מאמינות שעל מנת להיות חזקות כגברים בעיקר בתחום העיסוק, הן צריכות להיות נוקשות כמוהם ולכן האנרגיה מתהפכת.
בכל מקרה מסע הגילוי יכול להיות מרתק (לא בהכרח קל)

אני קוראת בשקט ומאוד שמחה בדיון הזה
תודה@}
בדקתי את האנרגיות שלי
כשאני משחררת, נרגעת, אני מרגישה שהאנרגיה זורמת מכיוון הנרתיק, החוצה.
הפוך מתיאור זרימת האנרגיה הנשית..(כמו שתיארתם, אם הבנתי נכון)
אם אני מנסה ל"הפוך" את הכיוון, זה מרגיש לי לא נכון לי.
מה דעתכן/ם?

גם מטפל וגם מפנה.
נו, ותכל'ס? איך יוצרים איתך קשר?

כן, גם. דוגמא יפה, לא?
<מ אוריאל מכיר אותי ואני לא שמתי לב? סתאאאם.>

אם ניקח למשל את הנושא של התבודדות ככלי להתחברות פנימית, שאילת שאלות ומענה עליהן - לבד. במזרח, סומכים על האדם, יותר מזה, מפנים אותו פנימה. במערב, המתבודד ייחשב תמהוני (במקרה הטוב) ומייד יהיה מי שיקפוץ לחפש קשיים ומייד גם פיתרונות

לנו , כתקועים או מגשרים (תלוי באיזה יום תתפסי את המגדיר...) בין מזרח ומערב , גיאוגרפית ומנטלית ,יש מורה גדול בשם ר' נחמן שפיתח מדיטציית
התבודדות שעוסקת בדיוק בעניין עליו את מדברת , התכוונת??????

מ אוריאל ,
יופי, טוב לדעת @} תודה.

אחי, מה הקטע עם האורגיה??
לצערי, או שלא.. אין "קטע", פשוט חשבתי שזה חלק מסוים בתיקשורת בין אנשים,
ותירא איזה קטע:-) קיבלתי אחלה תשובות מיכם...
איזה קטע איתכם אני מהזה אוהבתותכם(())(())(())

אחי, מה הקטע עם האורגיה?? זה לא בדיוק התהליך הטבעי של בני האדם, אלה צורך חריג של אנשים שאינם באמת מתחברים לאינטימיות. מין למען מין ולא למען קשר. זה יכול להיות נעים ביותר ומספק, אבל את איזה רמה מהרמות האנושיות?
פנטזיות חשובות מאוד לקיום האנושי. המציאות יותר.

נראה לי שאורגיה יכולה להיות טובה בשני תנאים

1. שהמשתתפים כהי חושים.
2. שהמשתתפים מאוד מפותחים ומסוגלים להעביר את הרגשות המדויקים שלהם בזמן אמיתי בכל מגע.

אחרת האורגיה יכולה להוביל למצבים נפשיים לא כל כך קלים.

תארי לך מישהו המרגיש את כל הרגשות של כל אדם הנוגע בו. כשהנוגעים רבים ולא מודעים לכך שהאדם המסוים אכן מרגיש את כל הרגשות במדויק (מצב 1). זה יכול להוביל לחוסר רצון מוחלט להתקשר לבני אדם לפרקי זמן ארוכים מאוד.
מצב הנוגעים: אחד נהנה, האחר מתוסכל,השלישי בהמי, הרביעי אגרסיבי, החמישי מפוחד, השישי כוחני, .........
מה מרגיש זה שנוגעים בו ????????????????????????????

במצב 2 , המשתתפים יכולים להגיע להתעלות רוחנית ממש.
כמה כאלה שמודעים בכל רגע נתון לכל מה שעובר על עצמם והאחר, ורוצים להתחשב התחשבות מוחלטת באחר את מכירה, שיתכנסו ביחד???

אני חושבת שזה עינין של אופי לא? להגיע לשלב בו אתה לא מפחד לאבד גבולות בצורה כזו...או שזה זמין לכל אחד רק שאלה של פרקטיקה?
עניין של הרבה עניינים..(-;
עניין של רצון, של החלטה, לפעמים גם של סיפוק איזשהו צורך, צורך להתנסות, צורך לגעת בקצה, צורך להשביע איזה רעב...סקרנות, חסר במגע..מיליון 'עניינים' עולים לי בהקשר הזה.
אין גבול לאיבוד גבולות.
דמייני עיסוי בארבע ידיים...שש ידיים...מה ההבדל?
<שמחה יודעת את ההבדל, רק מנסה להעביר את הרעיון..>

רחל ה
משה ממליץ על מ אוריאל...D-:
מ אוריאל יודע למי להפנות בנות...?...או שמטפל גם בבנות?
<שאלה רצינית...שמחה רוצה להיות מעודכנת.>

(במידה ולא מפחדים לאבד גבולות). ואתה\ם חושב שזה טוב ליהודים.
לא לפחד לאבד גבולות זה נישמע יופי של דבר...אבל מיפה ללעשות אורגיה :-\... טוב אני מודה שאני לא מסוגלת ...
אני חושבת שזה עינין של אופי לא? להגיע לשלב בו אתה לא מפחד לאבד גבולות בצורה כזו...או שזה זמין לכל אחד רק שאלה של פרקטיקה?

ומה עם המלצה על מטפל/ת באיזור המרכז?
אני גרה ליד מודיעין.

_אני מוצאת שניתן לעסוק בהתפתחות עצמית עם בן זוג תומך גם אם הוא עצמו אינו מצוי במסלול זה באופן המקסימלי
נכון, רק אוסיף לתנאים שהזכרת רחל - ס ב ל נ ו ת, לעיתים זה תהליך מאד ארוך, של שנים._
וואלה....

_אז זהו...שזה בר קיימה, לחלוטין לא היה קל...אבל את מוזמנת לבוא ליראות ...
אנחנו מופיעים בהתנדבות לועדי עובדים_

D-:

אני דווקא כן, נותנת לעיתים להשען עלי, וגם יודעת להישען עליו, כשצריך - גם זה בסדר מבחינתי.

כונתי, שלעיתים, שרצים לתוך זוגיות, מתוך אהבה ואמפטיה ו...ו...ו... פיתאום שוכחים לקחת אחריות עלינו, וקצת מעוותים את הכונה הטובה הזו של הישענות הדדית.

נראה לי שהתקשורת שיכולה להתפתח עם תינוקות, (וכהשתקפות עם עצמנו) יכולה להוות תהליך התפתחותי רב ערך ועוצמה בפני עצמו.
כשלמדתי ,והבנתי עד כמה תינוקות הינם אנרגטיים ו"רואים רחוק רואים שקוף"
הבנתי שאין פה פוילישטיקים.
אני חיבת לנסות לפחות לבוא מודעת כלומר עם לפחות קצה חוט.
ואז בשלב מסוים זה הופך גם כן לדרך חיים וזה מוקרן לילדים . כי אתה לומד (שירית מדברת על עצמה בגוף שלישי)
לסמוך על עצמך, על כוחותיך, ומשם אתה יכול ומסוגל גם לסמוך על ילדיך
זה מקפל בתוכו עולם ומלואו של תיקשורת אין סופית. כי אתה לא פוחד ברמות של- בדידות.
אני יודעת שאתם אינטיליגנטים אבל הניסוח המוזר הזה אם הבנתם אתם 10

_כמו כן, נראה לי שדימוי מושלם של זוגיות אידיאלית כמו זו שתיארתי למעלה עשוי לעמוד לרועץ למי שמתעקש להשיג את השלמות הזו......
אני מוצאת שניתן לעסוק בהתפתחות עצמית עם בן זוג תומך גם אם הוא עצמו אינו מצוי במסלול זה באופן המקסימלי.
ובתנאי שקיימים האהבה והפרגון._
אז זהו...שזה בר קיימא, לחלוטין לא היה קל...אבל את מוזמנת לבוא לראות ...
אנחנו מופיעים בהתנדבות לועדי עובדים, בהנחה לחיילים עדיף בלי מדים ,או בלי בגדים ...זה בכלל עדיף!!!
, ולרווקים עם כרטיסיה של אוטובוס.
http://images.animationfactory.com/anim ... /[po]binky surprised by jingles[/po]/binky surprised by jingles sm wm.gif

מי שאינו מפחד לאבד גבולות, יכול להגיע לכל מקום בזוגיות רגילה ונראה לי שגם למקומות רחוקים הרבה יותר.
משפט מפתח, לדעתי שווה גִירְיוּן. (אחי..?)
אחיטוהר לנצח@}
גורין אחותי!!!!
אכן שווה.

_אחת נותנת מקום והאחרת עוסקת בקטלוגים, יפה ומתאים או לא.
מה זה אומר לגבי זוגיות??_
אותו דבר...רק במיקרו?

אני מוצאת שניתן לעסוק בהתפתחות עצמית עם בן זוג תומך גם אם הוא עצמו אינו מצוי במסלול זה באופן המקסימלי
נכון, רק אוסיף לתנאים שהזכרת רחל - ס ב ל נ ו ת, לעיתים זה תהליך מאד ארוך, של שנים.

ואחרון להפעם..
ואני לא נותנת לאיש להישען עלי מיתוך תרוץ שאנחנו בזוגיות.(אז אני צריכה לקחת עליו אחריות...ואיפה הוא?או להפך.)
אני דווקא כן, נותנת לעיתים להשען עלי, וגם יודעת להישען עליו, כשצריך - גם זה בסדר מבחינתי.

ל רחל ה
לטעמי - אין זה קל ליישום בשנים בהן מוקמת המשפחה. תינוקות, פרנסה וכיוב' הם אתגר רציני. מצבים מעין אלה "מקפיצים" את ה"טייס האוטומטי" באדם ולא פשוט לנהל תקשורת נקייה עם עצמך ועם האחר . כמובן שדוקא אז זה הזמן לעסוק בשאלות הללו כי האתגר הוא זה המציף למעלה את ההתמודדות האמיתית...

נראה כאילו וזה הזמן לפתוח התהליך הטבעי של האימהות והאבהות, הרי זהו חלק מרכזי בתהליך ההתפתחות האישית והזוגית של כל אחד, לא?? נראה לי כחשוב ביותר לעבור את החלק הזה של הזוגיות לא על טייס אוטומאטי אלה מתוך מודעות מלאה למה שעוברים, ומתוך החלטה חד משמעית להיות הורים ברמה הטובה ביותר הניתנת.
נראה כאילו וחוזרים לשלב בו (כתבתי בחלקים אחרים של האתר, לא זוכר מיקום מדויק) לימוד התפתחות אישית, חברות, זוגיות, הורות (בסדר הזה) מהווה את המקור ליכולת לפתח את התקשורת הזוגית והורית הנכונה.
נראה לי שהתקשורת שיכולה להתפתח עם תינוקות, (וכהשתקפות עם עצמנו) יכולה להוות תהליך התפתחותי רב ערך ועוצמה בפני עצמו.

משה,
כתבנו בערך ביחד, כך שלא ראיתי את דבריך כשכתבתי.
בכל אופן - דברי בעינם עומדים....

אחיטוהר - תודה! D-:

לענין הזוגיות - הבנתי מה שכתבת, ואכן, זה נשמע בסיס טוב וקרוב מאד למה שאני חושבת.
מה שאני התכוונתי בנוסף הוא, שזוגיות בעיני היא ממש ה מצע של ההתפתחות האישית. כלומר- האוירה והאיפשור הם כאלה, שבהם כל אחד מבני הזוג עוסק בהתפתחותו ובמקביל - האיחוד ביניהם מפרה ומזין את ההתפתחות האישית ובהכרח - את הזוגיות.
לטעמי - אין זה קל ליישום בשנים בהן מוקמת המשפחה. תינוקות, פרנסה וכיוב' הם אתגר רציני. מצבים מעין אלה "מקפיצים" את ה"טייס האוטומטי" באדם ולא פשוט לנהל תקשורת נקייה עם עצמך ועם האחר . כמובן שדוקא אז זה הזמן לעסוק בשאלות הללו כי האתגר הוא זה המציף למעלה את ההתמודדות האמיתית...
כמו כן, נראה לי שדימוי מושלם של זוגיות אידיאלית כמו זו שתיארתי למעלה עשוי לעמוד לרועץ למי שמתעקש להשיג את השלמות הזו......
אני מוצאת שניתן לעסוק בהתפתחות עצמית עם בן זוג תומך גם אם הוא עצמו אינו מצוי במסלול זה באופן המקסימלי.
ובתנאי שקיימים האהבה והפרגון.

רחל ה נראה ש אחיטוהר לנצח הסבירה טוב את כוונתי.

אחי, איתך לאורך הדרך
בנושא אורגיות, נראה שקל לקבל כמות גירויים גדולה מאוד בו זמנית המציפים את התודעה ומאפשרים ללכת לאיבוד (במידה ולא מפחדים לאבד גבולות). מצד שיני מי שאינו מפחד לאבד גבולות, יכול להגיע לכל מקום בזוגיות רגילה ונראה לי שגם למקומות רחוקים הרבה יותר.

מ אוריאל
אתה צודק לחלוטין בנושא הגישה השונה, האחת אנושית האחרת כלכלית מתיימרת להיות אנושית, אבל בעצם מוחקת חלקים גדולים מהאנושיות ושומרת לעצמה עטרות שלא כל כך מפרגנות לנו כבני אדם.
אחת נותנת מקום והאחרת עוסקת בקטלוגים, יפה ומתאים או לא.
מה זה אומר לגבי זוגיות??

תוכל להוסיף נתונים בנידון??


נתונים לא, רושם אישי כן, בשנות השמונים בניו יורק שחררו לרחובות את כל הקרואים משוגעים מהמקומות בהם הם אושפזו
השיקול היה כמובן כספי ,אמריקה , המחזה היה נורא ונכתבו על זה המון דברים .לאחר מכן גו'ליאני ניקה את העיר מגורמים מפריעים ,
לטובת הכסף כמובן , מה עשו עם אלפי האנשים זה גם נושא בפני עצמו .

מי שהסתובב במזרח נחשף לעולם שונה לחלוטין , נראה שלאנשים יש מרווח מחיה פסיכולוגי רחב לאין שיעור ממה שיש לאנשי המערב,
וכך גם למבקר , (עד שזה יכול להיות מבהיל) ,שמחה מתארת את המצב יפה.

התפתחות אישית וזוגית: לתחושתי, זוגיות היא היא ההתפתחות האישית והזוגית. מהי "זוגיות" כמושג נפרד מאלו?
רחל ה למען הסר ספק:-) אני רק מביאה הבנה שלי מיתוך חויה אישית.

הבנתי לעצמי לפני כמה שנים,תרום נישואין-שאני "בזוגיות" עם אדם אחר,כדי שימלא את החלל של
הזוגיות שלי עם עצמי
( משה: מעוניינת שהזוגיות תיהייה הדבר החשוב ביותר בעולם)זה חייב בסיטואציה הזו ליהיות הכי חשוב כי זה בילתי אפשרי לחיות שבתוכל חלל כזה ויש צורך -ליסתום אותו.

הדגש הוא על התהליך ההתפתחותי הבודד -הבנתי את המשפט הזה,ראשית צור זוגיות עם עצמך,דע ליהיות זוגי,עם עצמך. אל תיסתום חלל,כי אם, מלא אותו.

• לעולם לא תחוש בודד כי יש לך אותך.
• תילמד כבוד הדדי בינך לבין עצמך...וכו'

יציאה לזוגיות עם אדם אחר,עבורי, זה סוג של ערך מוסף. לא שידרוג.
אני מצאתי שאני בונה מערכת יחסים בריאה יותר ,עבורי,בה אני לא חוסמת אף אחד (לפחות מודעת וחותרת לזה)
ואני לא נותנת לאיש להישען עלי|>| מיתוך תרוץ שאנחנו בזוגיות.(אז אני צריכה לקחת עליו אחריות...ואיפה הוא?או להפך.)

ישנה התפתחות אישית בתוך זוגיות.
להבנתי, רק כאשר אתה יודע מה הם גבולותיך.
כך אתה יכול ליראות ולהראות לאחר את גבולותיו לגביך. היחסים ברורים יותר,יש אפשרות גדולה יותר ,אגב, להיסחפות.
כי אני מעוגנת בתוכי,אני בטוחה בזוגיות שלי עם עצמי, אני לא מבזבזת אנרגיה על מילוי צרכים והפלת אחריות על מי שמקיים עימי קשר זוגי.
כל אחד צריך לדעת לקחת אחריות אישית על הקשר ועל התהליך האינדיווידואלי והזוגי, ללא עדיפות כלשהי של האחד או השני.

אורגיות
מענין אותי להבין, איזה אנרגיות אנשים מוצאים בזה? מה זה משרת אצל אנשים ?הרצון לאכול את כל העולם?
האים זה לא דומה לאנרגיות שיש בסדנאות של "הליכת מלאכים"? , למי שמכיר .
או , ישיבה יחד במעגל אוחזים ידיים מעבירים זרימה מיד אחת ליד שניה, לאדם שיושב לצידינו בעצימת עינים וכניסה למדיטציה פנימית וקולקטיבית?
בפונה, שבהודו,
יש או היו בעבר, בזמן שאושו היה שם, מיני סדנאות מין,אני חושבת שלא רק טנטרה (כך מספרים).
לאיזה תיקשורת ניתן להגיע בעזרת אורגיה? אם ביכלל.

משה,
לא כל כך הבנתי את ההפרדה בין שני הדברים - זוגיות ו - התפתחות אישית וזוגית: לתחושתי, זוגיות היא היא ההתפתחות האישית והזוגית. מהי "זוגיות" כמושג נפרד מאלו?

..אה, וההבדל בין מזרח למערב, נדמה לי הוא כמו בין זריחה לשקיעה. המשותף ברור. השונה - בכיווני החשיבה ותפיסת החיים. במזרח מכירים באינדיוידואל הספציפי - אדם=גוף-נפש שהיכולת לתחזק אותו נימצאת בידיו. וכך מחנכים - השמש זורחת מתוכי. במערב מכירים בעיקרון העדר. וכך מחנכים - השמש שוקעת ומשאירה אחריה חושך.
אם ניקח למשל את הנושא של התבודדות ככלי להתחברות פנימית, שאילת שאלות ומענה עליהן - לבד. במזרח, סומכים על האדם, יותר מזה, מפנים אותו פנימה. במערב, המתבודד ייחשב תמהוני (במקרה הטוב) ומייד יהיה מי שיקפוץ לחפש קשיים ומייד גם פיתרונות.
טוב, די לעכשיו.

..עוד בעניין הוויסות והדיסוננס. (מ אוריאל, מייד מתייחסת גם לדבריך היפים).
או אולי בעצם, הוויסות, הדיסוננס וה'גטו הנפשי'.
אז בשבחי יכולת הוויסות דיברנו כבר, מן הסתם גטו נפשי יהיה דווקא הפוך ממצב של יכולת כזו, לא?
כשאין וויסות חושי/אנרגטי, חוויות החיים מאד עוצמתיות, כי הכל מהכל ניקלט בענק, בחזק, במהר. זה, לעניות דעתי, גורם לדיסוננס במערכות התגובה וההתנהלות של האדם. סוער בפנים-סוער בחוץ. במצב כזה, עלול אותו אדם ליפול במלכודת של דפוסי תגובה מישתנים - לאותה סיטואציה.
הסיטואציה (לצורך הדוגמא): טיול רגלי על שפת הים. - אתמול היה ברגוע, שואב את השקט, את המרחבים. היום, נכנס לחרדות מרעש הגלים, מעומק בלתי נראה וממגע החול הלוהט.
וזה בסדר, כל עוד זה לא מפריע לתפקודו של האדם כפי שהוא בוחר לראות כנכון. אבל אם הדיסוננס הזה צורם מידי לאותו אדם, או אז, יהיה לו קשה להתנהל לפי בחירה ורק יהיה נתון לדפוסים המישתנים. וזה הכי קרוב שאני יכולה להגיע בפירוש שלי ל'גטו נפשי'. ואז כל התקשורת החוצה מתבלגנת ומתבלבלת וזה מוסיף עוד חומה לגטו.
והנה אני מגיעה ל מ אוריאל - לא, אין סובלנות מסביב לשונה, לאחר, מישהי כאן כתבה כבר על השאיפה החברתית לבינוניות. כל מה שחורג מהסקאלה (שהיא די רחבה, אבל לא מספיק) ה'נורמלית', מייד נכנס לרובריקה המתאימה של ה'עיצוב ההתנהגותי'.
ומנגד, לאלה השונים, הייחודיים, ה'לא נורמלים' אין סובלנות לעיצוב ההתנהגותי, גם אין להם צורך לנסות להבין אותו, לעיתים גם לא יכולת.
וכאן ניכנס בצינעה הנושא של הוויסות. מתוך הצורך העתיק הזה בתקשורת, תקשורת שתהיה מובנת לכל האינדיוידואלים באשר הם.
יכולת הוויסות מאפשרת תקשורת בכל גווני הקשת.
בוקר טוב עולם. @}

_מעניין לבדוק את יחס החברה לנשים וגברים המקוטלגים כ"משוגעים" ולפי זה לזהות את מידת הסובלנות
לשונה, למוזר,לה לא "הגיוני," הרי המערב והמזרח שונים לגמרי בהתייחסותם לעניין._
תוכל להוסיף נתונים בנידון??

_כל אדם צריך לפתוח את הסגור אצלו ואצלו בלבד
לכל אחד הדרך הייחודית לו._




"ההחלטות הגדולות בחיי אדם
קשורות בדרך כלל יותר לאינסטינקטים,
ולגורמים לא מודעים אחרים מאשר לרצון מודע
ולהיגיון שוחר טוב,
הנעל המתאימה לאחד לוחצת על רגלו של האחר,
אין מתכון אוניברסלי לחיים.
כל אחד מאיתנו נושא עמו את תוכן חייו – תוכן לא
רציונאלי אשר איש מלבדו לא יוכל לזכות בו ."
יונג


נראה שחשוב מאוד לנתק את נושא התקשורת מהמין, עד מתי נמשיך לצמצם את התקשורת לדברים שוליים (למראת החשיבות הרבה והכיפיות)?????

עד שהרעיון יוּפנם אצל כל המתדיינים.




זה יכול לקחת עוד די הרבה זמן, אם שמים לב למה שקורה מסביב... ובתקשורת הרגילה יש או אלימות או מין , בדרך כלל שניהם יחד, ובצורות הכי מעוותות , והאנרגיה הזו משפיעה על כולנו, ועל היכולות של כולנו לא?

נראה כי היכולת לפתח מודעות אנרגטית עצמית כרוכה בהמון משתנים, אבל קודם כל בחשיפה לרעיון
שזה קיים ואפשרי וזו משמעות דיון זה, לא ? ואז אם רוצים , ויכולים , כל אחד ואחת עובדים לעצמם על עצמם , אם יש מזל אז עם מורה , ואז בזוג , והלאה.

מה מונע בהווה אפשרות להתפתחות אינט' אנרג' אצל מעוניינים בעלי יכולת פוטנציאלית , (שלא נפגעוקשה מדי),
נניח שאיש או אישה מעוניינים לעבוד על העניין ולנסות ולהתפתח בכיוון, זה מצריך המון ומהכל, מדובר פחות בעשייה ויותר בהתרה , ביצירת אפשרות , במתן (יותר נכון לומר, לקיחת) מקום פיזי, מנטאלי , רגשי , כדי שמשהו יקרה, ה"עולם" בקושי מאפשר את זה, כי העולם שלנו רוצה עשייה ומהר,
וזו עבודה מודעת , קשה , וצריך לרצות חזק, הרי בהתחלה זה כל כך עדין , פגיע , זקוק לזמן, ללימוד, לאנשים טובים .

נראה לי שאני צריך לאכזב במקצת, פגשתי אנשים שגדלו בשכונות של ניו יורק, בלב הכרך הצפוף והקשה. למראת זאת אנרגטיים ביותר ובעלי מודעות גבוהה לאנרגיה ולבני אדם. מה תגידו??

אפשרות אחת היא שהם היוצאים מהכלל , שיכלו להיות הרבה יותר בהתחשב בכמות האנשים בניו יורק,
כפי שאתה מציין במקום אחר בדף , במזרח למשל הגישה מאפשרת הכרת וקבלת האינט' האנרג' בצורה חופשית יותר,וזה יתרון הכרוך במיקום גיאוגרפי לא?
מעניין לבדוק את יחס החברה לנשים וגברים המקוטלגים כ"משוגעים" ולפי זה לזהות את מידת הסובלנות
לשונה, למוזר,לה לא "הגיוני," הרי המערב והמזרח שונים לגמרי בהתייחסותם לעניין.

ל שח מט, תודה

ל בשמת א, ברוכה הבאה

ל רחל ה
עצמאות וחוסר תלות מכוונים ליכולת של האני להתפתח בזכות הרצון להתפתח, ללא תלות כלשהי באחר אלה בצורכי הנשמה האישית. אני כזה, ואיני יכול להתפתח כאשר מישהי לידי מעוניינת שהזוגיות תיהייה הדבר החשוב ביותר בעולם, לפני הצורך שלה או שלי להתפתח באופן עצמאי וביחד. הדגש הוא על התהליך ההתפתחותי הבודד והמשוטף. כל אחד צריך לדעת לקחת אחריות אישית על הקשר ועל התהליך האינדיווידואלי והזוגי, ללא עדיפות כלשהי של האחד או השיני.
מקווה שהבהרתי את עצמי.

ל אמא של לילה
אני בהחלט מצטרף לדעתה של שמחה בנשא הוויסות של החושים ובעיקר האנרגטי. נראה כאילו והצורך שלך בעצמאות כל כך רבת פנים, נובע מהרגישות הגבוהה ביותר ממנה את ניזונה. אין ספק שלא ניתן לגרום לך לווסת את החושים, אבל בהחלת ניתן לשטף אותך בחוויותיהם של רבים וטובים, שחייהם השתנו מאוד לטובה בעקבות היכולת לפתוח ולסגור את הרגישות לפי צורכיהם.

אמא של לילה
...ואחרי שסוף-סוף העזת לאמר מה את רוצה...היה כל-כך קשה?
תראי איך את מוּתשת מלהסתובב סביב סביב..
לא זכור לי שהצעתי לך עזרה, לא נראה לי (לי) שאת זקוקה לעזרה, לא נראה לי שתיתמסרי לאיזשהו סוג של עזרה, זה יחרב לך את הפנטזיות. ולגבי 'מציאות מרווחת' - גלגלי למעלה ותראי כמה מקום את תופסת, מה, לא מספיק מרווח לך?
ולגבי הגדרות וקיטלוגים? כבר סיכמנו שזה בעיני המגדיר. (או שגם לזה לא שמת לב)
את רוצה שאקבל אותך כפי שאת? גם אני רוצה לקבל אותך כפי שאת, לא רואה מה סותר את זה, מה, המילים שכתבתי בנסיון להסביר איך אני רואה אותך? ואם לא אסביר, את לא תתבכייני שמתייחסים אלייך כאל אוויר?

ולגבי וויסות - או שיש וויסות או שיש דיסוננס, מה קשור גטו נפשי??
אז מה, לחוות אותך ולא לשתף אותך? טוב, אז גם את לא תשתפי?

שמחה שמצאתי,
מה זה הללא וויסות.
מי קבע מה זה וויסות?
זה היה בוויסות מאזן אילו הייתי חוששת מהגובות שלכם וחיה באיזה גיטו נפשי, ... אין לי כוח לחזור על עצמי.
יתכן ולא נפגשתן באחת כמוני, זה עדיין לא אומר, לא שאני זקוקה לעזרה, וגן לא שהנרגיות שלי לא מווסתות.
שוב נגעתן באדנותיות.
בנות, מתי תקבלו את המציאות במקום לנסות לכופף אותן לתפיסות שהחלטתן עליהן.
מתי המציאות תתחיל להיראות קצת יותר מרווחת.
לא בית-מרקחת שבתוכו כל תופעה חייבת להיות מקוטלגת.
היי אתן, המאמינות בגידול ילדים חופשי יותר, מרווח יותר... מה היה קורה אם משהו היה אומר על ילדיכם, הוא זקוק לעזרה , האנרגיות שלו לא מווסתות. ...
הייתן נעמדות על הרגליים האחוריות ולא מסכימות בשום פנים ואופן שיקטלגו... אז למה אתן עושות את זנה לי?
אם אתן אוהבות אותי, פשוט קבלו אותי. בשמת א אם את מתעניינת בי זה לא הכרחי תשעשי צשהו למעני.
פשוט תהיי שם, תני להכיר אותך. בשקט. להתרשם, לחוות ולא מייד לקפוץ להגדרות.
זה מה שהייתי מצפה מאנשים שאוהבים אותי או רוצים ומעוניינים בקרבתי. מה דעתכם?

בשמת,
תודה....
[-:

אני לא חשה שאני זקוקה לעזרה. תפקודי ביום יום מצוין. כן. יש לי נפש סוערת, לא מיוסרת, אלא סוערת!!!
מה ציך לעזור פה?
להחליף דיסקט, ? להחליף את המקום ממנו אני חווה את המציאות.
ישנה אחת פה באתר שבכל פעם שהטמפרטורת עולות בסביבתי היא נרתמת להביע עזרה ודאגה. אילו היתה יותר אינטילגנטית היתה משנה סגנון. למרות שהיא משוכנעת שהיא המציאה את הקוד הגינטי לאינטילגנציה גבוהה.
נו, טוב באיזו אשליה היא חייבת להתפס כדי למצוא משמעות לחייה המדודכים. לכן היא קופצת כל פעם ובעצם היא רוצה ברוב עורמתה לטפטף כאן כל מני רשמים על כך שמא אני זקוקה לעזרה. היא מאוד מעייפת אותי.

הארס שהיא מטפטפת בסופו של דבר מזליף על סביבתה הקרובה ועל כך דוקא לבי איתה.

אבל זו היא.
מפליא אותי שאדם כמוך... (התרשמות מזערית) מפרש בכזו צורה דלה את המציאות...

_למרות התגובות המבולבלות משהו של אש"ל (אמא-של-לילה), אני דווקא חיפשתי מעבר ל'כעס', ל'קושי', ל'מסכות' שאש"ל כה מיטיבה לעטות בשיא הטבעיות. מצאתי רגישות אנרגטית מטורפת, עד כדי הצפה. מצאתי - כי אני פשוט מכירה את זה, כמו שבוערת, ככה שוכחת. מכה, ואז בודקת... אימפולסיביות עוצמתית מעל כל פרופורציה (מהי פרופורציה, לעזזל) שנובעת כמעיין המתגבר מתוך העוצמות בהן קולטת.
לא, לא כעס אני רואה, כי אם לב ענק שמתפוצץ בכל רגע מחדש, כי הוא כל-כך עטוף, ועם זאת כל-כך חשוף._
מצטרפת, לזה.
"אם את שומעת, אז אני אוהב(ת)אותך
אם את שומעת אותי"

אחיטוהר, לא הבנתי למה נעלבת. תישארי! את מאוד מחכימה אותי.
נעלבתי , עבר לי.
מאוד נעימה לי הצטרפותך, ואני, לגמרי נישארת.

שח מט, (-:

רחל ה - את פשוט נהדרת. פשוט במקום לחסום את התחושות בגלל הפחד, הרשית להן פשוט להיות שם, ואיזה רווח גדול! איזה יופי!
התרגשתי מאוד לקרוא את הסיפור שלך. מקסים (פרחים!)

מקלידה אז מקצרת...

אחיטוהר, לא הבנתי למה נעלבת. תישארי! את מאוד מחכימה אותי. כשנכנסתי לדף הזה הכל היה לי מוזר וחדש ובהדרגה הבנתי ולמדתי המון, בהחלט גם בזכותך.

משה וגם אמא-של-לילה,
אני מבולבל מהתגובה ובעיקר מהעוצמה של הכעס והקושי העוברים בדבריך.
..למרות התגובות המבולבלות משהו של אש"ל (אמא-של-לילה), אני דווקא חיפשתי מעבר ל'כעס', ל'קושי', ל'מסכות' שאש"ל כה מיטיבה לעטות בשיא הטבעיות. מצאתי רגישות אנרגטית מטורפת, עד כדי הצפה. מצאתי - כי אני פשוט מכירה את זה, כמו שבוערת, ככה שוכחת. מכה, ואז בודקת... אימפולסיביות עוצמתית מעל כל פרופורציה (מהי פרופורציה, לעזזל) שנובעת כמעיין המתגבר מתוך העוצמות בהן קולטת.
לא, לא כעס אני רואה, כי אם לב ענק שמתפוצץ בכל רגע מחדש, כי הוא כל-כך עטוף, ועם זאת כל-כך חשוף.
דוגמא קלאסית של אורגיה אנרגטית ללא וויסות.

משה,
תודה על תשובתך המפורטת.
אני חשה שאני "עולה" בכל פעם שלב מסוים, אבל חשה גם, שחסרה לי דרך שבה אלך לפחות לאורך זמן מסוים.
אני חשה כמו כן שאימון בשיטתך עשוי לעזור המון באיתור המקומות התקועים.
אין לי הסבר לתחושה זו, אולם עד כה האינטואיציות שלי הובילו אותי לא רע קדימה.
אשמח אם תמליץ לי לגבי מורה/מאמן בדרך זו באיזור תל אביב.
ןכן - מחר אכנס ל"סטימצקי" ואזמין את הספר....

כמו כן נגעה ללבי תשובתך לאמא של לילה: הדיוק, הרכות והעדינות גם יחד מדהימים אותי בכל פעם מחדש.

האם מותר לי לשאול למה כוונתך ב"עצמאות" וב"חוסר תלות" אותם הזכרת?

ל- אחיטוהר לנצח, שמחה שמצאתי, משה אלבאום, בשמת א, אמא של לילה, רחל ה, פשוט אלון
רוצה להגיד שכולכם בדיון הזה מורים בשבילי

"מורים" בשבילי זה-
אני מצליחה לראות בכולכם את הגדולה, מכל אחת ואחד מכם אני לומדת המון, רואה זוית חדשה ומגדלה בעצמי עוד קצת...

תודה@}

ל אמא של לילה
.

בנושא הדיון
לאחר קריאה של כתיבתך, אני מוצא עצמי לא כל כך מבין מה התגובה שאת מעוניינת או מחפשת או אולי ציפית. אני מבולבל מהתגובה ובעיקר מהעוצמה של הכעס והקושי העוברים בדבריך. נראה לי שהדיון בנושא תקשורת בין גברים לנשים ולהיפך, ירד קצת מהפסים של דיון לפסים של התלהמות אישית. אמנם אין לי משהו נגד צורת ביטוי זו, אבל איני מבין מה תפקידה בדיון, או מה ניתן להשיג באמצעותה.
אני יכול להבין שנפגעת ממשהו אבל איני מבין ממה???
אני אישית יכול לכתוב שהאינטנסיביות שלך, למראת היותה מדהימה ברמת הכתיבה והחשיפה, לא כל כך ברורה לי מבחינה רעיונית

וכתגובה

_האם המחשבה שכל זה קורה כתגובה לסביבה האם זו לא מחשבה שנולדת בתוכינו מתוך החשש לעמוד עם שתי רגליים איתנות
ולב יציב ותודעה גאה, שאין אנו תלויות ולא נחוץ לנו דבר סביבנו כדי שנגיע להתעלויות אלו. כמו נאמר מפאת חוסר הנעימות... שלא תרגיש חלילה הסביבה שאנחנו עצמאיות יותר מדי...
אני על כל פנים מרגישה כך. לכן אני לא מוצאת שום עניין. אבל פשוט שום עניין בלקלקל לעצמי את כל התחושות האלו ולערבב לתוכן את החדירה של איבר מינו של כל גבר שהוא.
ואם כבר בקונספירציות עסקינן - להרגשתי, הם, איברי המין הזכריים באים ( אל תבהלו, אני מדברת בשם עצמי) כדי לקרקע את תחושת התעופה הנפלאה הזו שלא התחילה בגללם ולא נמשכת בגללם ולא מקבלת את תנופת התעופה בגללם אלא למרות קיומם.
הם באים רק להפריע, להפוך את כל זה לדל יותר._

כגבר, אני יכול להעיד שמה שאני מחפש באישה יותר מכל דבר אחר הוא, ההרגשה שאינה תלויה בי בכלל. נכון שישנן נשים כאלו, אבל צערי הרב, מה שמצאתי היה ההפך הגמור. ככל שחיפשתי הרגשת לקיחת אחריות אישית ויכולת להיות עצמאית ולא תלויה בי, כך המצב הפך להפוך.

איני יודע מה גרם לך להרגיש את הקושי הרב בדרך בה האנרגיה זורמת בטבע, אך ברור מדבריך כי הדרך הטבעית, אינה טבעית לך. נכון שעבורך התחושה היא שגברים באים רק על מנת להפריע או לקרקע את תחושתך הנהדרת (שאני מכבד מאוד) אבל השאלה שאני אשאל את עצמי היא למה את נמנעת מהיכולת לתגבר את התחושה הזו עשרות מונים, כפי שהטבע מאפשר. למה להסתפק בחלקי זרימה בלבד, כי רק את זה מצליחים להשיג?
לצערי הרב, למראת שאת האחת הזו שיתאפשר איתה לקיים את מה שאני יודע שאני יכול לא מצאתי (כן לפרקי זמן קצרים יחסית, שנה, ושנתיים) אבל אני מאוד אופטימי בטבעי, ולכן בכל בוקר מחדש אני ממשיך להאמין שהיום אולי זה היום הנכון לדבר.
אני מתנצל מעומק הלב אם הענקתי לך את התחושה שאת לא קיימת עבורי או שאת להקת החימום. אשמח להשתתף בכל דיון בו הדיון יהיה ענייני ולא על רקע אישי מתלהם.

ל רחל ה
נהוג לחשוב שהדרך להתפתחות בתהליך האנרגטי (או האישי בכלל) ברורה או מובנת או אחידה. לא כך המצב. כל אדם צריך לפתוח את הסגור אצלו ואצלו בלבד. לכל אחד הדרך הייחודית לו. כל תהליך מצריך את ההיתקלות בקשיים הספציפיים של היחיד.
אצל אחד צריך לעסוק בקרקוע, אצל אחר במעוף, אצל אחד באדום, אצל אחד בירוק וכך הלאה.
אחד סגר בגיל מסוים האחר בגיל שונה ומסיבה אחרת. התהליך האישי מובנה לפי היחיד ולא הרבים. בסופו של דבר כל אחד מגיע פחות או יותר לאותן תובנות, לאותה בהירות, לאותה חוויה.
נראה לי שמציאת המורה האישי היא משימה חשובה לא פחות. ברגע שמצליחה היא נהפכת למקור עוצמה אדיר. המורה האישי הוא זה היכול לראות (להבדיל מלהבין) את המקומות בהם היחיד תקוע ולהובילו לפתוח את המעצורים.

בספר "זן וחכמי - זן" שמגיש שלמה קאלו, ישנם ביאורים רבים ויפים לנושא החוויה האנרגטית (ההיתיחדות עם התמידי, כללי, אלוהי ועוד) והדרך הנכונה להגעה לכך (זהו הפרוש שלי לספר). ספר קטן מאוד ורב ערך. לכל אוהבי התחושה של החשוב או הנכון, מומלץ ביותר למצא את הספר ולהעמיק בו.

משה,
ובתנאי שמקבל הדרכה המתאימה לו.
ואיזו הדרכה היא זו?
תודה.

אני הייתי עסוקה בלכתוב את דבריהימים של השעות האחרונות אצלי בדף, ומסתבר שפה היו עוד עננינים. אני לא מספיקה. לא עומדת בקצב. מתי הספקתם. גם לחוות חוויות גם להתווכח גם להתייאש, גם להתפייס ... יותא אינטנסיבים ממני.

מקסימה

פשוט אלון
או, עכשיו אתה ברור.
תודה בחור צעיר @}

איך שגבר ואישה יכולים לתמוך אחד בשני ולהשלים זה את זה אותי זה מדהים.

אענה ספיציפית
איך "מעשי האהבה" קשורים לתקשורת האנרגטית בין גבר לאישה?
אז ככה, במה שכתבתי קודם לא התכוונתי לדייק בכל מילה.
אך דווקא הביטוי "מעשי האהבה" דווקא מתאים פה.

ההגדרה שלי ל"מעשי האהבה" אינם חייבים להיות דווקא יחסי מין - אלא באמת לתקשורת האנרגטית המיוחדת שבין המינים.
על איך שאחד יכול לתמוך בשני. איך אחד יכול להשען על השני. איך בחיבוק עם המין השני עולה תחושה שונה מתחושה עם בן אותו המין..
איך פרגון ונתינת מחמאות מהמין השני משפיעים עלינו לטובה.
וגם איך שביחסים שכוללים מגע משתחררים אצל האדם הזורם מיליוני דפוסי התנהגות מזיקים. וחיוך גדול עולה על הפנים.
וגם איך שהמינים מתאימים מבחינה פיזיולוגית שמביאה לבריאה של בני אדם חדשים לעולם.

אחיטוהר,
_בנוסף לזה הצלחת לישבור אותי.
ולאחרים,
האחרים ישבו בשעות הקטנות של הלילה וניסו בלב נקי ונפש חפצה, להבין איתך יחד, לתת לך מהתחושה שלהם...אבל זה...זה האחרים._
וואי וואי!!!
אז קודם כל -
נורא נורא צר לי אם מישהו נפגע או הרגיש רע! ואם כן - אני ממש מצטערת על כך...
לתחושתי, יש פה איזה קצר בתקשורת:
לא כעסתי, לא התכוונתי לשבור אף אחד, חס וחלילה!
אני נורא מודה לכל מי שרצה לעזור, להבהיר, לבאר, לתאר וכו' וכו' עם רצון טוב ואהבה.

כתבתי "האחרים" כיון שהיו אנשים שהגיבו ורציתי פשוט לענות לכולם ולא אחד אחד, אולי סתם מתוך עצלות...
ולענין החתול והתיאורים האחרים - כתבתי בצורה הכי ענינית שפשוט - לא כך חשתי. תנסי לקרוא את זה שוב בנחת ותראי שאין שם שום דבר "מתווכח"...
ועוד -
דברייך האלו -
חישה אנרגתית לפי הבנתי היא ,שאין שום דבר שחוסם או מסנן את התחושה, אין מחשבה שמתיגת אין כיווץ באיזה שריר -כי אני מפחדת להרגיש אז אני מתכוצת, אני לא מפסיקה לינשום, כי אני לא רוצה להרגיש
פשוט לא היו תשובה ברורה עבורי, האם מה שאני חשה הוא אכן מה שאתם מדברים עליו. אל תשכחי שהתוודעתי לכל הענין רק עתה, החוויה היא חדשה עבורי וכל מה שרציתי לדעת היה - האם לזה הכוונה.
ואני חושבת שמה שמשה כתב הוא שונה ממה שאת כתבת. אני לא עושה שום "תחרות השוואות" בינך לבינו, הדברים שלו פשוט היו מדויקים מאד עבורי ופשוט ענו על השאלה שלי: זה-זה או שזה - לא - זה?
הדברים שלך נשמעו לי יותר כמו תיאור חוויה שלך ולא כמו תשובה "מוסמכת" לשאלתי.
נורא חבל לי שכך חשת ומקווה שאולי הבהרתי את עצמי יותר עכשיו.

@}אחיטוהר לנצח
תודה, זה אכן היה לי חשוב,מה שאמרת.
למדתי משהו ,עוד לא יודעת איך ליקרוא לזה בשם.הדברים שלך נשמעו לי יותר כמו תיאור חוויה שלך ולא כמו תשובה "מוסמכת" לשאלתי כן ,זה התיסכול שלי,מודה.זה לגמרי שלי.
עדין עונג שבת:-)(())

אה, הבנתי....ממש חמודים.

פשוט אלון
מה יותר טבעי בין מעשי אהבה בין גבר לאישה?!
איך זה קשור לתקשורת האנרגטית בין גבר לאישה?
אה, אתה גם מאלה שמפרשן תקשורת כזאת ב'מעשי אהבה' (הגדרה נאה ליחסי מין). או שאתה מתכוון ש'אהבה' היא, היא אותה אנרגיה אנרגטית ללא קשר למין?
<אנחנו עוסקים ב'קטנות', בחור צעיר.. לא להתעלם מהבקשה - לדייק!>

כשהגבר זורם עם הטבע שלו, והאישה זורמת עם הטבע שלה.
התקשורת האנרגטית מופלאה. חיוך גדול נמצא גם בפנים וגם על הפנים.
המון דברים משתחררים.

מה יותר טבעי בין מעשי אהבה בין גבר לאישה?!
בקריאת הדף נתקלים בביטויים כמו

אני מפחדת להרגיש אז אני מתכוצת, אני לא מפסיקה לינשום, כי אני לא רוצה להרגיש.

איברי המין הזכריים באים ( אל תבהלו, אני מדברת בשם עצמי) כדי לקרקע את תחושת התעופה הנפלאה הזו שלא התחילה בגללם ולא נמשכת בגללם ולא מקבלת את תנופת התעופה בגללם אלא למרות קיומם.

הם באים רק להפריע, להפוך את כל זה לדל יותר.

רוב הגברים לא רוצים לזיין בפראות עוד לפני שהם מוציאים מילה מהפה.
הם דווקא מאוד עדינים ומעדנים, שמחפשים עוד דברים.
אבל המיעוט (שבדרך כלל הוא זה שאוזר אומץ ומתחיל עם נשים) מפחיד נשים מכל הגברים.

בכלל המילה זיון היא נוראה. זה כאילו שהגבר תפס קורבן או משהו.
אולי אם תשנו את השם מ"זין" ל"בולבול" תרגישו יותר בטוחות
נסו לעשות סוויץ' בראש לגבי זיון - אולי לאהבה - אולי לסקס - אולי להנאה - אולי חילופי אנרגיות.
תנו לדברים לזרום, נסו להבין את הצורך של הגברים. ותגלו שהם בכלל לא מאיימים אלא חמודים.

ל רחל ה
כשמישהו חווה את זרימות האנרגיה, ניתן לראות את מה שהאנרגיה מבצעת בגופו. הרי האנרגיה היא חומר הקיים בטבע (בעיקר בונה אותו).
לכן כשמטופל למשל מבצע מדיטציה כשאני מדריך אותו או שאנחנו מתרגלים תקשורת אנרגטית כזו או אחרת, או כשאני מוביל אותו בדמיון מודרך, בהקשבה מסוימת ניתן לראות את מה שהוא חווה רואה ומדמיין.
הרי לכן זוהי אינטליגנציה. היא הבסיס לתקשורת לפחות עבורי ולכן ניתן לראות את מה שקורה.

לא תמיד יכולתי לראות. בגיל 7 חודשים סגרתי את יכולת הראייה האנרגטית, והיא החלה לחזור לאת מאוד מגיל 26, 27 לאחר כשנה שנתיים של אימונים מאוד מפרכים בקרטה.
עד היום אני משכלל את היכולת, וכל פעם מתגלה לראייתי נפח חדש של האינטליגנציה המופלאה הזו.
אני מאמין שכל אחד יכול להגיע לכך, בתנאי שמפסיק לפחד לדעת, מקבל על עצמו את נושא האחדות של הזרימה, ובתנאי שמקבל הדרכה המתאימה לו.
בהצלחה

רחל,
העונג לנוכח היכולת גם לחוש את הזרימה הזו ללא פחד ועכבות ועם זאת לשים לב לעצמי - היה עונג גדול. - זהו בדיוק!

ולאחרים,
לא היתה לי שום תחושת איבוד שליטה וגם לא תחושה של חתול שפועל ללא מחשבה.
דוקא להיפך:
הייתי מאד מודעת לזרימת האנרגיה הזו, ושמתי לב לאיך אני מגיבה עכשיו בניגוד לפעמים אחרות.
העונג לנוכח היכולת גם לחוש את הזרימה הזו ללא פחד ועכבות ועם זאת לשים לב לעצמי - היה עונג גדול.

משה,
למה כוונתך ב "כמי שיכול לראות את האנרגיה הנחווית" ?

משה,
איזה כיף! זה מה שרציתי לדעת.

ותודה על החיבוק והחיוך....

ל רחל ה
נראה לי שזוהי בדיוק התחושה שנשים רבות שיתפו בהן. הדגדוג ותחושת ההתפשטות של הזרימה במעלה הגוף, המתחילה בדגדגן, היא בדיוק (כך נראה לי ממה שאני מסוגל לראות ולהרגיש על הנשים שראיתי שחוו את החוויה) החוויה של האינטליגנציה האנרגטית בביטויה התחושתי גופני.
כמי שיכול לראות את החוויה הנחווית, נראה לי שזוהי בדיוק התחושה הנכונה של הזרימה האנרגטית, כשלא חוסמים אותה בכל מיני מוסכמות ופחדים.

כבחור צעיר
לילה טוב בחור צעיר שמי שמכיר אותי אישית יתקשה להחשיב אותי תוקפני או צבאי ובעל אינטרסים מיניים כל הזמן.
שמחה שהצטרפת אלינו. ואני הראשונה ל(()).
ניתראה מחר,בעזרת השם
ליליה טובZZZ

קראתי את הדף בדילוגים ואשמח להגיב כבחור צעיר שמי שמכיר אותי אישית יתקשה להחשיב אותי תוקפני או צבאי ובעל אינטרסים מיניים כל הזמן.


ביחסים שהיו כמעט היו ועדיין קיימים, יצא לי למשל לישון עם בחורות באותה המיטה ואפילו לא במטרה מינית (של צד אחד או של שני הצדדים) קשה תמיד היה לשנינו להירדם - ובא להתחבק אפילו אם לא אוהבים או משהו כזה, זה פשוט מה שבא טבעי. עד שאחד הצדדים לא חושב על ההשלכות/אידיאולוגיות - משום שזה נראה כדבר הכי טבעי והכי נכון.
ברגע שזה נהיה הדדי - אפשר להשאר ערים כל הלילה ככה - כי באה ממש תחושה של שלמות. (ואני ממש לא נגד התבודדויות)
לא חייבת אפילו להיות אהבה - אני רואה זאת כפשוט שאיפה.
אני ממש חושב שלזכר יש רצון לתת, ולנקבה רצון לקבל. מעבר למבנה הפיזיולוגי כמובן

השלמות שנוצרת בין גבר לאישה היא שלמות אחת.
השלמות עם עצמנו היא שלמות שניה.
ביחסים רצוי שיהיה את שניהם.

בואי ננסה לברר יחד,אני למשל חויתי אנרגיה מינית אחרת אתמול.אבל זה אני
להבנתי אם חשת שהתחושה היתה נתולתSEX אלא מין יכולת זרימה,כאילו תיקשרת ברמה מסוימת עם האדם שלצידך, לא חשת את כל התחושות האחרות שבדרך כלל אימו עליך, או המחשבות שלא איפשרו לך....אז....ניראה כמו התחלה של הרפתקאה...
מה את ,אומרת?
חישה אנרגתית לפי הבנתי היא ,שאין שום דבר שחוסם או מסנן את התחושה, אין מחשבה שמתיגת אין כיווץ באיזה שריר -כי אני מפחדת להרגיש אז אני מתכוצת, אני לא מפסיקה לינשום, כי אני לא רוצה להרגיש.
אין את כל זה .
כמו חתול-רוצה ליטוף=הולך. לא חושב עכשו....מה ואיך.
להבנתי זה מה שחוית היום
נכון?

לאיזה תשובה את מחכה?
בדיוק למה שכתבתי - האם התחושות שאני חשה הן הן התחושות עליהן דיברתן? האם הן הן התקשורת האנרגטית עליה מדובר פה?

סליחה אני מוחקת.
אה לא רגע לא מוחקת...אני אסביר ...
זה נסיון להבין.
אני לא שואלת בהקנתה, אני שואלת כמו.... כמו חברה
בואי רגע רק לרגע אל תנסי להבין בראש .
תרגישי בגוף. למה ישר לברוח לקוגניציה.
סתם,אני רק מציעה סוג של חויה.
כן זה איבוד שליטה.
סוג של איבוד שליטה על הרגש .לנסות להרגיש בלי להבין.
אם לא מתאים לך אל תיקני מה אני מוכרת(())

אם לא קשה לך לענות לי על שאלה? שאלה אמיתית לא צינית לא כלום,לאיזה תשובה את מחכה?

עיזבי עכשו ,מה את צריכה אישור על העונג?
הנה, שוב פרשנות מוזרה -
מי מבקש אישור על העונג?!
הרי הדף הזה עוסק בתקשורת בין נשים לגברים, תקשורת אנרגטית. אתן סיפרתן חויות אנרגטיות כאלה ואחרות.
אני רוצה להבין האם מה שאני חשה שייך לענין זה או שהמדובר במשהו אחר?
למה אי אפשר פשוט לענות? סתם לענות - "כן, זוהי תחושה של אנרגיה כזו או אחרת" או "לא"?
עונג יהיה לי מעכשיו עם או בלי אישור.
זה נסיון להבין.

רחל ה, זו אני חסרת הידע ובעלת הסיון.

מתחלקת בתחושותייך . גם אני שנים חוויתי את זה. ועוד דבר, אמנם כבר כתבתי את זה אצלי בדף...
מעולם לא הייתי זקוקה אפילו לא להתערבות פיזית של עצמי, רק בכוח המחשבה או יותר נכון בהרפיית המחשבה, כל ההתחוללות הזו ,מתרחשת, נראית בדמיוני כמו הוריקן רחב שהולך ונהיה צר עד למרכז בו נמצא הציר של המערבולת. מתרכז לתוך עצמו כל פעם לגודל אחר, תלוי במצבי, ואז מגיע המפץ.
ו - אין לי כוונה להתערב בכוונותייך, אך האם זה באמת קשור לאנשים סביבך?
האם המחשבה שכל זה קורה כתגובה לסביבה האם זו לא מחשבה שנולדת בתוכינו מתוך החשש לעמוד עם שתי רגליים איתנות
ולב יציב ותודעה גאה, שאין אנו תלויות ולא נחוץ לנו דבר סביבנו כדי שנגיע להתעלויות אלו. כמו נאמר מפאת חוסר הנעימות... שלא תרגיש חלילה הסביבה שאנחנו עצמאיות יותר מדי...
אני על כל פנים מרגישה כך. לכן אני לא מוצאת שום עניין. אבל פשוט שום עניין בלקלקל לעצמי את כל התחושות האלו ולערבב לתוכן את החדירה של איבר מינו של כל גבר שהוא.
ואם כבר בקונספירציות עסקינן - להרגשתי, הם, איברי המין הזכריים באים ( אל תבהלו, אני מדברת בשם עצמי) כדי לקרקע את תחושת התעופה הנפלאה הזו שלא התחילה בגללם ולא נמשכת בגללם ולא מקבלת את תנופת התעופה בגללם אלא למרות קיומם.
הם באים רק להפריע, להפוך את כל זה לדל יותר.

'לדעתי הקונספירציה הגדולה ביותר בתולדות האנושות – המזימה להדחקת היצר המיני דרך נטיעת אשמה באישה'
זה מתוך אתר שמדבר על טנטרה

רחל ה
עיזבי עכשו, מה את צריכה אישור על העונג?
תני לזה להיות
כמו שאת זה בסדר גמור. הצעתי לך, נסי רגע בלי ה"אוטומט" שלקבל אישור על איך את מרגישה.
את מרגישה. נקודה
באהבה שירית.

נו, טוף טוף, לא להגזים ..... [-:

אבל אם להודות על האמת, אני כן מרגישה אחלה עם עצמי....

אבל תגידו, אתן בעלות הידע והנסיון - ככה זה מרגיש???
וגם שמתי לב שהנרתיק כאילו מתמלא, כאילו לקראת חדירה.
זה הכל מעודן מאד, אבל לעתים מאד מאד ברור.
נו, אז זה ככה???

רחל ה
זהו ליבי הצנוע והוא פועם בחוזקה.
אין כמוך(())(())
אה' זה עונג שבת.שירית.@}

אמא של לילה ,
אני לא מתכוונת בגלל שכמותך לחיות תחת צבעי הסוואה . אני רואה את תוצאות חלוקת האנרגיות שלך... וזה לא ממש משהו.
פרטי, נמקי והסבירי, בבקשה...הדיבור הזה...סתום משהו.

דברייך על אנשי העלייה השנייה, מזכיר את הספר 'רומן-רוסי', גם שם יש מין חבורה שכזאת, עם אישה אחת שיוויונית להפליא. גם שם יש את ההתפרקות הזאת אל החופש, ו...בסופו של דבר בניית 'מסגרת' אחרת, שונה.

ובקשר לתחושת הנירדפת.. ממש לא ציני. אמפאטי לחלוטין. וגם מתוך הזדהות. (כן, גם אני 'חצי-בן'.. וגם אני בורחת מתבניות כמו מאש..ועוד כל מיני דברים אחרים, ושונים ו'בלתי נסבלים').
ברור שאדם כמוך, שמרשה לעצמו להתנהל בעולם, רק, אבל רק כפי שהוא רואה לנכון, ועוד כאישה (לפחות בעיני הסביבה..) - יהיה נתון לעיתים לתחושות קשות. לא ביגללו, או ביגלל הדרך בה בחר, ביגלל הסביבה הסתומה שצרה מלהכיל את שכמותך. (..ואולי זה המחיר).

נא בעין! אכלת אותה! עכשיו תסתדרי לבד. - כאדם שחי בזוגיות, אני חייבת להודות שגם אני 'אוכלת'ותה' חופשי. - מה זה קשור לזוגיות? האופוריה שמישהו/י חש עקב היותו בזוגיות? שטויות. לא תירוץ טוב, נסי אחר. (-;

רחל ה ,
תודה, תודה על שהירשת לעצמך לברר (עם עצמך), את כל ה'תיאוריות' שניזרקות כאן אל המטריקס. גדולה.
"זה מתחיל מבפנים, אח"כ יוצא החוצה וכולם שמחים.." (איך שיר נולד, לא קשור, אבל המילים מתאימות.) שמחה שהַ- נחת במקומו.

ו ע כ ש י ו !!!! טאטאטאטאראאאאאאאאאאמ!!!
לשינוי הטון!
אחרי שהבעתי את מה שרציתי לאמר, הגיע הזמן לספר שלאורך כל הזמן בו התנהלו כל ההתכתבויות - בדקתי כל מיני תחושות בגוף שלי וגיליתי כל מיני דברים מענינים:
זוכרים [מי שזוכר] שהציעו לי חיבוק [וירטואלי] ואף שאלו אם אני מוכנה לקבלו?
אז זה נפל על קרקע פוריה של תקופה שבה אני בוחנת את היכולת שלי לקבל אהבה מאחרים.
כבר שמתי לב שיש לי קושי בתחום זה.
וכאשר הנושא עלה כאן, וכאשר גם הציעו לי לחוש חויה דרך הגוף, התחלתי לשים לדברים לב.
אז ככה:
אני חשה דברים באיזור הדגדגן , הבטן התחתונה והבטן המרכזית. לעתים זה עולה לאיזור הלב.
שמלתי לב שבאמת נכון, אני פוחדת "לאבד שליטה" על התחושות הללו ולפרש אותן כאילו אני נמשכת מינית לאדם שמעורר בי זאת.
הענין הוא, שלהפתעתי, זה מתעורר כל הזמן!
עם אמי, עם הבנים שלי, עם בתי, עם אבי.!
כשהייתי ילדה חשבתי שאני סוטה כשאני חשה ככה. בעיקר חששתי מזה כשזה קרה עם אבי, אבל במהלך חיי זה התעורר בנסיבות רבות נוספות וחשבתי שמשהו אצלי לא בסדר.

היום, ישבתי עם בני הצעיר על הספה וצפינו בסרט. הוא אוהב להתחבק ואני תמיד חוששת מהתחושות הללו.
ואילו היום נתתי לזרימה לזרום, והתחושות זרמו כולל הפחד הרגיל, ואז במודעות שיחררתי את הפחד והתחושות נותרו, ולפתע הייתי חמה וזורמת ואוהבת פיזית כמו שלא הייתי אף פעם.
בלי פחד.

תודה לכולכן.

חייבת להודות לכם ולהביע את התפעלותי מכך שאף אחד פה לא נבהל ומבקש ממני לעזוב את המקום בגלל הסערה שאני מביאה אתי.

רוצה לענות ל- שמחה שמצאתי על-
_ואיזה מחיר את משלמת גדי להרגיש בטוחה???
ולמה את מסכימה לשלם אותו???
השאלות האחרונות הן ריטוריות כמובן. וברור כשמש התיאור שלך כנירדפת_

קודם כל- סוף המשפט שלך - על תיאור הנרדפות שלי... רוצה מאוד שתדייקי- האם צינית כלפיי, או אמפאטית ? מה?

אני רוצה לענות.. לא יודעת מאיפה להתחיל. בודקת את מה שאת מה מעלה.. ואכן.. אני מגלה ש...אולי את המחיר אין עליי לשלם והבטחון הוא... איך לומר באמת שיקוף של תחושה פנימית שלי שאינה קשורה למציאות. אולי גם גברים מאוימים ממני... לא יודעת.. הכל מבולבל אצלי כעת. אבל יחד עם זאת, איזשהו חלק שבמוח שלי בא לעזרתי ומניח לפני , תמונות, חלקי רעיונות ביניהם תמונת דיון שנערך בין גיבורי המחזה- "ליל העשרים", לא זוכרת שום דבר במדויק רק תחושות עמומות כך שאל תתיפסו אותי בחוסר דיוקים.
הם כאמור, גיבורי המחזה - בני העליה השניה שרוצים לפרוק מעליהם תבניות כולאות ומחניקות בכל מה שנוגע ליחסים בין גברים ונשים אם אני זוכרת נכון אז ישנה שם את שיפרה המתפשטת באותו לילה של דיון ארוך של הקבוצה ומראה להם את גופה, מעשה שיש בו התרסה, וגם כאב גדול על הכבלים שבינה לבין גופה, היתה רוצה להיות חופשיה כמו כולם,
לשאוף לאהבה חופשית וכ"ו. זהו כמובן אחד השיאים של המחזה אך אחד המובילים לשיא זה (אם אני זוכרת נכון) הוא הויכוח בעניין הזוגיות כפי שידוע לנו מאוד שאפו ביני העליה השניה לפרק את מבנה התא המשפחתי ואת מבנה הזוגיות כי זוגיות היא סוג של כוח שאותו רוכשים לעצמם שני אנשים כאילו באופן עקיף ונילווה לאהבהתם אך בעצם תוצר לוואי זה של כוח ההופך הנושא המרכזי של חייהם .

אז בן הנה- אולי בעצם זה לא נוגע לדיון שמתנהל פה ואני תמיד מוצאת את עצמי מתלהמת רק שבדיון הלא נכון.
... כן תמונת חיי העילגים במובן מסוים... חיה עם זה בשלום ולומדת לצחוק מזה - אז- הנה אני, לא יכולה, לא רוצה, מוותרת
בכלל לא רוצה להעלות על הדעת חיים בזוג , מכל הסיבות שמניתי עד כה ועוד הבה אחרות, - מרגישה מאוימת , לא בטוחה,
פוגשת זוגות ומרגישה, קוראת אותם מבפנים , מהכי עמוק מפנים שלהם שהם "זכו" בעלמינו לחיים בטוחים, הולכים ברחובות העיר נינוחים ואני, לא יודעת מהיכן אותקף, איזו מילה מליאת רשעות וזדון תחלוף כך מעל ראשי באלגנטיות ותתחפש לעננה ורודה ותמימה, או פשוט מקרה פרוזאי יומיומי של ילדון בריון שידחוף את בתי במגלשה , ואגן על בתי ולמולי יגיעו זוג הורים בטוחים בעצמם שגם העולם שלהם, ורק עמידתם מולי עוד לפני שמשהו מהם יפתח את הפה, רק עמידתם מולי האם שבחרה חיים בנפרד ולא זןגיים , תעמיד אותם בעמדת "מנצחים" על הסיטואציה, הם בעלי "הכוח" לי... אין הרבה פה מה לעשות... לבלוע את הרוק, להמשיך הלאה ולהדחיק את החוויה אל הערימה ההולכת וגדלה.

ומה מתחת לכל זה, מה הרציונל שמתחת לכל זה- כאילו אומרים לי- גברתי הנכבדה, לא חברת אלינו הגברים, לא חברת אלינו המאמינים בזוגיות, לא חברת אלינו הנשים שמאמינות בכוח שאנו מקבלות בעיקבות השתלבותינו בעולם הזוגיות- נא בעין! אכלת אותה! עכשיו תסתדרי לבד.

עניתי לך? בעניין ההרגשה הבטוחה שהייתירוצה שתהיה לי גם אם נכון לשעה זו בחיי איני רוצה לחיות בזוגיות.
ובעצם למה. למה אני לא רוצה זוגיות - הרבה גם בגלל שזה איזשהו "דיל" של השגת כוח חברתי ... כן כמו הסוגייה העולה ב"ליל העשרים" אני לא רוצה "דילים" ולא "טרייד אינים" ועדיין רוצה להיות מוגנת בחברה.
הבנתם אותי? חושבים שטעיתי בדף? יש משהי כאן באתר שמאוד שמחה לגלות את הצד הקשה בחיי ולה אני מוסרת - שאם את מרגישה מנצחת שאני חושפת את קשיי היומיומ שלי ואת נוכחת שיש לי כאלו וזה נורא משמח אותך, אז דעי שיש לך יותר לקנא מלשמוח... אני לא מתכוונת בגלל שכמותך לחיות תחת צבעי הסוואה . אני רואה את תוצאות חלוקת האנרגיות שלך... וזה לא ממש משהו.

דרך אגב, רחל ה ,
זהירות - זה משהו שאו שאתה נולד איתו, או שלא.
זהירות נוצרת מתוך תחושת פגיעוּת. (ברשותך, לא ניכנס עכשיו למאין מגיעה אותה תחושת פגיעות, מבחינתי שתגיע אפילו בגֶנים).
אני, אין לי את זה. חסרה אני את אותה תחושת פגיעוּת ולכן חסרת זהירות, אופטימית חסרת תקנה, הולכת עם הראש בקיר..וכו'.
משם אני יוצאת ולשם אני חוזרת. וגם לזה יש מקום. וגם את זה יש לכבד.
בדיוק כפי שתבקשי לכבד "איטיות" של כאלה, בקשי גם לכבד "זריזות" של אחרים. מה דעתך?
נדמה לי שאותה תחושת פגיעוּת (אינסטינקט המוות בשפה המיקצועית..)בסיסית, היא אחת מ"מעצבי האישיות" - אצל גברים ואצל נשים כאחד.
יש, כמובן, עוד הרבה מרכיבים שיגרמו לאדם להתנהל בחייו כך או אחרת.
אבל סתם ניסיתי להסביר לעצמי, את המקום הזה, של האי-הבנות, של מאיפה אדם מתחיל את ההתנהלות שלו - בהתייחסות לחוויית החיים.
האם הגיוני?

אכן? הדרך היא ליניארית? ויש בה מי שקדימה ומי שמאחור
לא מסכימה בעליל!!!

לשיטתי
תנסו לדמין לוח, כמו לוח שח מט
רק לא בשחור לבן, ביכלל בלי צבעים ועם אין סוף צבעים.
כל אחד חי במישבצת, זוהיא המישבצת שלו, אף אחד לא יכול להוציא אותו מימנה, או לידרוך עליו זהוא ביתו מבצרו!!

החופש האין סופי הקיים אצל כווווולם הוא החופש להבין שאנו מתפתחים כלפי מעלה \מטה באותו ריבוע לפי פוטנציאל אישי, ומערך כוחות אישי, פרטי
אין דבר כזה אני אחורה אתם קדימה.
נולדנו עם חופש בחירה,אתם מוזמנים לחבור אליה(מזכירה לעצמי יום יום,מאוד קשה)

רחל ה
צר לי שהבנת מידברי שאני בילתי אמפטית עד מתנשאת כלפי אנשים שאני כלל לא מכירה.
לתחושתי,לקחת מישפט הוצאית אותו מתוך שיחה והגבת.
האם המשכת ליקרוא ?
אני יושבת כרגע,וחוזרת שוב ושוב על מה ששוחחנו...
ניסיתי מתוך חויות שאני עברתי\עוברת "להשמיע" לך את אותם הדברים כששמים להם מוסיקה קצת אחרת ...אני מבינה שזה מאוד צורם לאוזנייך.
את מוזמנת להחליש,כשאני משדרת:-)
סתתתתתתתתם
והעיקר,לא לפחד כלל@}

אמא של לילה ,
את מתפרצת בדלת פתוחה, לחלל ענקי, ויש בו המון, המון מקום.
רוצה להתפלש בערוץ המלחמתי? be my guest , מייד אני מוציאה לך את הרוח מהמפרשים.
הקושי שלי איתך, (אם כבר..) הוא שיש לי תחושה שאת יוצאת מנקודת הנחה הזוייה שמולך עומדים עדת בבונים, שרק מתכננים את איזה חלק בך לנגוס קודם.
הללללו, אם מישהו רוצה לשתף במילים כאן, לחלוק את עצמו, את חוויותיו, מי מפריע לו? בעיקר אם הוא שואל שאלות (שמה לעשות, נוגעות בכולנו.. הבינוניים (-;)
את אותן שאלות/תהיות, כניראה כל אחד חווה באיזשהו שלב בחייו. אז מגיב כטוב ליבו בחוויה. משתף וחולק חזרה.
את יוצאת חוצץ (עד טיפת דמך האחרונה...) נגד שיפוטיות. נגד סכימות. נגד חוסר סובלנות. נגד תבניות. נגד הגדרות (אפילו עצמיות). נגד..נגד..
אחלה דרך את עושה. - ו..נופלת למלכודת של עצמך.
מודעות עצמית כשלך, פגשתי, אבל לא הרבה. העבודה שאת עושה, היא עצמית פרקסלנס. מה מגוחך בזה כל-כך?
אולי הגיחוך עולה מתוך ההכרה שהגענו למצב שצריך עבודה עצמית כדי לשרוד בג'ונגל שאת כה מיטיבה לתאר?
ואם כן, זה לא בא בקלות, ולא כל אחד רואה את דבשתו, לעיתים צריכים עזרה. (מי כמוך יודעת..).
מגלה יותר ויותר שהעולם הזה שאתם מציעים לי כל הזמן, לשנות ולתקן את עצמי, את חוויותי הפנימיות. למה שאני אשנה? מה אני עשיתי רע?
מאיפה הבאת את זה???
ואיזה מחיר את משלמת גדי להרגיש בטוחה???
ולמה את מסכימה לשלם אותו???
השאלות האחרונות הן ריטוריות כמובן. וברור כשמש התיאור שלך כנירדפת.

מלך, הוא לא זה שממליך את עצמו. מלך, הוא לא זה שממליכים אותו. מלך, הוא זה שמשהו בו - גורם לסביבתו להתייחס אליו כאל מלך.
ובגלל שאני מחוננת במשהו שעדיין לא ירדתי לסופו אני מוצאת את עצמי בקצרים תקשורתיים.
המשהו הזה...מהו?

ועוד משהו. מה קשורה תחושת החופש להיותך גבר או אישה?
לא קשורה. וגם לא סותרת. מה, אם את אישה את לא חופשייה? וההפך?
כלומר, רוצה להיות חופשיה מהגדרות? טוב, בסדר.

ולרחל ה
אני ממש לא מתעלמת מדברייך. הם יפים לי. מאד מקווה שאת לא חושבת ש"פירגון" רלוונטי כאן.
אחד הדברים הראשונים שצרמו לי בעצמי פעם - זה חוסר סבלנות לקצב של האחר. אם זה עדיין קיים בי (אם זה מה שמשתמע מדבריי) - אשקול פרישה מדיונים כאלה. (-;
כאשר שח-מט כתבה על חויות קשות/לא נעימות עם גברים, ישר החלו להתעסק עם האחריות שלה לחוויה. - ברשותך הבהרה. אני הצעתי לקיחת אחריות , לא על החוויה עצמה, אלא על מה שהיא מעוללת הלאה.

שמחה שמצאתי ידידתי, יש לקרוא את דברי שוב ושוב ושוב.

מן הרגע הראשון קלטתי את ההתנסחויות שנפלו כאן ולא הובנו. והנה (סליחה רחל אולי זה לא לרוחך) אני באה לחזק את דברייך!!!!!
רחל לדעתי מצביעה (ואם אני טועה האירי את עיני) על חשיבה פחות סכימטית. על מצבים שאינם טומנים בחובם פתרונות
גם עם נעמיק לנבור ולחפש.
ושם במקומות האלו, ראוי שנהיה קשובים.
כאשר אנחנו מפחדים מהמצבים הבלתי פתירים בחיים אנחנו הופכים למילטנטים, כמו שרחל מציינת את קיטלוגה ל-"בתיחלה הדרך"
אכן? הדרך היא ליניארית? ויש בה מי שקדימה ומי שמאחור.
דוקא אלו מצביעם מתוך עצמם על עצמם כמי שנמצאים במקום מאוד מפוחד וחוששים ורועדים מפחד שמא יקלעו שוב בחייהם למקומות הקשים.
אז דעו לכם כל מי שעשה דרך ארוכה - החיים אינם מבטיחים לכם דבר. שימת התווית על רחל, חוסר הפירגון שאליו זכתה כשיח הזה מצביע על אטימות ועל חוסר יכולת לקבל מצב שבו יש כאב ואין לו פתרון ולא וכתובת.
הרי זו סכימה !!! זו עבודת אלילים!!!!!!
אם נעשה כך אז יצא כך ואף אחד לא יעשה לנו כך.
הנה -אני רוצה לדחוף את סיפור חיי - או- תמצית ממנו- דרכי היא דרכי. רק אם אעלים את עצמי, אמחוק את קיומי, אהלך בפינות העולם ולא אבטא את עצמי אזכה לעבור את החיים עם פחות פגיעות . אבל מה עם הפגיעה שעולמי אינו בא לידי בטוי.
כן!!!!! אני נרדפת בגלל מה שהנני!!!! ותפסיקו לספר לי סיפורי מעשיות שאני נרדפת בגלל שזו החוויה הפנימית שלי. כן כדבריה של רחל, אז מה ? אשב עם עצמי ואקבל שהדיפות שאני נרדפת הן בגללי. למה ? מה עשיתי? רוצה חופשיות! רוצה שגברים יחדלו להתבונן כעל צייד פוטנציאלי, רוצה להרגיש בטוחה עם בתי בעולם הזה גם בלי שאצטרך חלילה להיות הפקרות או לשלם מחירים. רוצה!!! חושבת ובטוחה שמגיע לי ונלחמת לקבל זאת, מגלה יותר ויותר שהעולם הזה שאתם מציעים לי כל הזמן, לשנות ולתקן את עצמי, את חוויותי הפנימיות. למה שאני אשנה? מה אני עשיתי רע?
בגלל שאני כזו מוצלחת אני צריכה כל הזמן לחיות בצילו של התיקון?!?! די!!! יוצאת מהמוסך הטרחני שלכם!!!
זאת אני!!! לא טוב לכם אתי, קדימה בואו להלחם אתי!! אלחם בכם בחזרה עד טיפת דמי האחרונה והיה אם תנצחו,
תותירו את גופתי המופקרת שחוטה, ויבואו אלו שגם יגידו... כן... כן... היא הביאה זאת על עצמה.

גבירותי! זה עולם אופורטוניסי מחורבן!!!!
עכשיו עולה בראשי מחזהו המבריק של ברכט- גליליאו גליליי. - ברכט בעצם מציע לגליליאו גליליי המחזה להנית לגאונותו, היא רק נסכנת אותו. זה עולם בינוני שרק הבינוניים זוכים בו. גיאונים ובעלי שיעור קומה גבוה יותר כדאי להם להקטין את יחודם. אז רוצה הכנסייה שגלילאו לא יטען שכדור הארץ סובב סביב השמש? אז שיטען כפי שהם רוצים ואת המחברת עם הגילויים האסרונומים המאלפים יחביא לזמנים אחרים, או אף פעם כי אולי האנושות בבינוניותה אינה יכולה לקבל תובנות גדולות אלו.
אני מודה - לא יכולה להיותגלילאו גלילי שבמחזה. רוצה להיות מה שאני. וזה מושך אש, מושך סכנות. אין לי גבר בבית חסון שישדר - זהירות לא לגעת
אין גם איזה רוטווילר שקשור ליד הדלת, כולה איזו שנאוצרית שרק עושה רעש ולא יודעת לנשוך.
אפשר למצוא נחמות ... לא ממש הרבה... חוץ מזה רק לבינוניים שופר גורלם. אז כל העבודה הפנימית הזו ממש מגוחכת.
ועכשיו מה, תתנפלו גם אתם עליי ... לא מכירה?

• אבל דבריה האחרונים של שמחה_ שמצאתי הביעו באמת אפשרות לתקשורת.

יודעים יותר -
כמו שכתבתי די בפירוט - עברתם, ללא ספק, תהליך של למידה ושל התפתחות אישית ואנרגטית [לא יודעת עד כמה המונחים נכונים] ותאם יודעים יותר מבחינת אנרגיה "מפותחת" יותר, מבחינת כלי תקשורת אנרגטיים, או לא יודעת מה. אתם יודעים מה אתם יודעים יותר, כמו שאני זו שיודעת מה אני יודעת יותר בענין מסוים אם התפתחתי בו יותר ממישהו אחר.
יש להתייחס בעדינות לאנשים ולתכנים הנמצאים במקום אחר, עדיין.

הדברים הנאמרים כאן אינם פשוטים ויש להתייחס אליהם בעדינות הראוייה, גם אם אתם יודעים יותר.
יודעים יותר? יותר מה? יותר דברים? יותר כלי תקשורת? יותר עדינות? יותר פשוט? יותר מורכב? (טוב, את כבר מבינה שהאמירה הזאת ..איך לאמר.. קצת..)
והנה לנו קושי תקשורתי חדש (ישן-נושן), ביטוי כתוב, ניסוח, מילים, טרמינולוגיה, הכוונה שמאחורי.., הטונים.
איזו מוגבלות אומללה.
זורקת אותי ישר לערוץ האנרגטי. הכי אמיתי, הכי חד, ו..כן, ללא מילים מיותרות. אבל מה, אני שם לבד.. ואני יכולה להתענג קצת על הלבד, אבל לא יותר מידי. ואז - אני מתבוננת, ככה, מסביב. קולטת גלים של אנרגיות, כאלה ואחרים (נעימים, שורפים, שוטפים, מציפים, מענגים, מקרבים, מרחיקים ועוד כל מיני..) בקטנות.. ומייד זה הופך למילים. למה המייד הזה?

אמא של לילה - טוב שבאת
ולרחל ה תודה על ההבהרות.

שום הגדרה לא תתאים אלא לאותה שמגדירה - לכן הזמנתי לנסות להגדיר, דווקא כדי להדגיש את האבסורד.. אבל את (כהרגלך) ישר טסה לתשובות, אכן, חדת אבחנה ברמות.
ובדיוק זה מוביל אותי לדברים של רחל ה לתחושתי - כותבים כאן שני "סוגי" אנשים - כאלה שמבינים כל מיני מונחים בשפה אלבאומית וכאלה שלא. -
ועל המקום בו כל אחד נמצא..

ברכות לנו, כולנו אנשים. אינדיוידואלים שרוצים תקשורת אחד עם השני עם השלישי.. וגם כל אחד צריך את מרחב המחייה שלו (מי רחב ומי צר..) זהו החופש שלו מחד. ומאידך צריך שהשני יבין וייתן ויכבד. ולשם כך אנו כה זקוקים לתקשורת ומשום כך יש קצרים באותה תקשורת.
והקצרים האלה מביאים לדיבור והדיבור מציף את השוני וחוזר חלילה.

מרתק לא?

אחזור מאוחר יותר.. לאנשים.

שמחה,
לא נעים לי עם זה שאת לוקחת דברים שנאמרים ומפרשת אותם חופשי לכיוונים קיצוניים ולא קשורים- מתנצלת....
זה לא היה מופנה אלייך אלא לאחיטוהר, אשר בעיני, לקחה את הדיון למקומות כל כך מוזרים, בעיני.

למשל, ב - 19.7 נכתב על ידי אחיטוהר לשח-מט:
_למה כאשר מדובר בתקשורת. פשוט תקשורת בין גבר לאישה מדובר על החלפת אנרגיה "מינית"?
למה זה נישמע לי כאילו לגביך מין זה דבר מלוכלך?_
ולי נכתב שאני פוחדת .
אני כותבת זאת כיוון שנאמר אחר כך שהדיון נלקח לכל מיני מקומות "אחרים" ולא על פי כוונתו במקור.

לתחושתי - כותבים כאן שני "סוגי" אנשים - כאלה שמבינים כל מיני מונחים בשפה אלבאומית וכאלה שלא.
ומשום מה, אלה האלבאומים נשמעים באמת כאנשים שעברו תהליך עמוק מאד עם עצמם. אבל מנגד, הם גם איכשהו לא מתחברים לחוויה הפחות "מפותחת" של האחרים.
אני רוצה לתת דוגמא:
אני עצמי עברתי תהליך עמוק עם עצמי בנוגע לזוגיות שלי. אני היום במקום אחר. רואה דברים אחרת (כמובן שיש עוד הרבה לאן להתקדם). אולם כאשר חברה משוחחת אתי על הזוגיות שלה ואני רואה שהיא "בתחילת הדרך" [במרכאות, כי מי שמני להחליט עבורה איפה היא?] - אני נמצאת איתה לגמרי בחוויה, ואם היא מעונינת - אני מדברת בשפה שהיא בשלב אחד בלבד מעבר למקום בו היא נמצאת.
נדמה לי כי כאן, השפה המדוברת היא בכמה שלבים מעבר למקום בו אנשי - הטרום - אלבאום (-: נמצאים....
ואז נוצר מעין קצר תקשורתי.
אני חייבת לאמר שאני לפחות, חשה לעתים לא מובנת כאן, חשה שבתוקפנות מסוימת - לפחות אחיטוהר - לוקחים את דברי למקומות שאינם מובנים לי ואינם רלבנטיים לגבי עדיין - או בכלל!
הדברים הנאמרים כאן אינם פשוטים ויש להתייחס אליהם בעדינות הראוייה, גם אם אתם יודעים יותר.

ולענין עידוד הקורבנות,
ראשית, המדובר ב"קורבנות" עם שורוק אחרי ה"נ". שנית, לא זוכרת למי לענות אז אני עונה כללית:
התכוונתי לכך:
הדיבור המקובל אומר שהאחריות הבלעדית על חוויית חייך הוא אצלך, שאם תעשה את העבודה המתאימה על עצמך - חייך ייראו אחרת.
אכן, כך הוא הדבר.
אבל יש לזכור את הדברים הבאים [וזה קצת מתחבר למה שכתבתי לעיל]:
כל אחד נמצא במקום אחר. אם אדם נמצא במקום שאין לו עדיין הכלים, אבל כן יש לו האחריות והתובנה שהכלים לאיכות חייו ולחווית חייו הם בידיו - הוא עלול לחוש אחריות - יתר (!) לחייו.
זה נשמע אולי מוזר, אבל אפשרי:
אדם הנוטה להתבוננות פנימית וללקיחת אחריות על חייו, עשוי שלא לחוש את תחושת הבטן שתאמר לו במצבים מסוימים :"אופס, זה מצב רע לחייך. קום ולך". הוא עשוי להשאר במצבים שאינם בריאים לו רק כיון שהוא עשוי להיות סבור, שאם רק יעבוד על עצמו ואם ואם ואם - הדברים ישתנו.
וככה נוצר קורבן.
אז נכון שצריכה להיו איזהו שהיא פרה - דיספוזיציה למצב של קורבנות, ושאדם שהאינטואיציות שלו אינן מקולקלות על ידי כל מיני ענינים אחרים - לא יהפוך לקורבן. אבל דחילק - כמה רבים האנשים - ובעיקר הנשים - שתחושות הבטן הבריאות שלהם אינן דפוקות מלכתחילה???
בקיצור-
כאשר שח-מט כתבה על חויות קשות/לא נעימות עם גברים, ישר החלו להתעסק עם האחריות שלה לחוויה.
זה נכון וראוי, אבל היה איזה ביטול - לא מכוון, כנראה - של עצם החוויה שלה את המצב.
וכאן - צריך להזהר. שלא יקלע אדם למצב לא טוב ולא בריא ויחשוב שזה לגמרי באחריותו.
נכון שאילו לא היה האדם קורבן - לא היה ממשיך להיות במצב קורבני.
אבל אתם יודעים כמה נדרש כדי לצאת ממצב שכזה???
ואיפה אחריותו של המקרבן? או התוקף, לצורך הענין?
אז נדרשת זהירות.

ועוד - התחלתי את דברי מהעניין שהוזמנו בנים לשיחה ואמרתי הנה אני כאן- אז- כן, אני רוצה את החופש.
להיות נשית או אישה או גבר , כל אלו הם צמצום אכזרי של החופש שלנו וזה כואב ומכאיב. כל צמצום של חופש הוא בעיני בלתי נסבל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
לא רוצה להקרא אישה ולא גבר. רוצה להקרא -אדם.

כלומר אני דוקא מזה יחסים מתןחים ביותר בין החייתי שבנו שהוא ההשתלטות הזכרית על הנקביות החלשה.
( איש לא יוכל לשכנע אותי שהחתולה נהנית , והחתול לא אונס אותה כי חווה אונס בילדותו או ראה יחסים אלימים בבית)
ישנם יחסים מתוחים ובלתי פתירים בין הטבע החייתי לבין הטבע התודעתי של האדם. כי בטבע התודעתי כל אחד זכאי לחיות את חייו החופשיים. אך לפי חוקי הטבע, אני חייבת לסדר לעצמי איזה סידור של "פרוטקשין", להתחבר אל גבר כדי שלא אפגע מהאלימות שבאקט המיני.
זה גם קצת ניכר מדבריה של של בשמת, כאשר תיארה את חייה כאשת בעל שיש בידה כוח.

חשבתן פעם למשל למה האמהות החד הוריות הן החולייה החלשה ביותר בחברה, וזה בא לידי בטוי בזכויותיהן, בקולן שאינו נשמע, באי יכולתן להתארגן.
יש כאן משהי שהיא חד-הורית (לא גרושה ולא אלמנה) אלא מי שבחרה לחיות את חייה באופן הזה ומוכנה לתת עדות כנה על חייה?
האם אתן מסוגלות לתאר לעצמכן את האיום המקנן באישה שביודעין ובבחירה מעצבת את חייה לללא גבר. שואפת אל החופש שכל כך נתפס כחצוף, כבלתי מתקבל, כחושף את צםורניהם של כל הטורפים שמסביב. ולה אין את הריבילגיה לחוש מוגנת כי לא רצתה לקנות את כל עסקת החבילה עם גבר. רצתה את החופש המוחלט.
משהי יכולה לדמיין את המצב הזה? כשאישה כזו צריכה להדוף מעליה את אלו המפתים אותה בכל דבר אפשרי ובלבד לשים קץ לאותו חוםפש שנראה בעיניהם כשיאה של החוצפה.
כן, זו התקשורת שעלי להתמודד איתה יום יום. מה תומרו על כך? שזה אולי לא הנושא כפי שכבר ניתקלתי כאן כל אימת שהבאתי לדיון את הדברים החיים ולא את הדיונים העבשים.
אז , מה תענו לי בנושא התקשורת בין המינים, תעשו לי טובה ורק אל תענו לי שזו החוויה שלי המאוימות והכל בידיים שלי. כן זה פחות או יותר היה משפטה של רחל שמאוד הרשים אותי כמי שבאה לדיון האקדמי מהשטח ולא מהסלון הממוזג שבסמוך.

אחי-תובנות-לנצח,
אוהבת אותך חזרה @}
אני תמהה למה כשהגוף פגש את עוצמת הנשיות(אמנם פעם אחר פעם בלי מנוחה...)
תמצית הנשיות באה לביטוי בלידה?? לא חושבת..
בלידה (הראשונה לפחות..) בא לביטוי המעבר החד (והלעיתים כואב) מנעורים לאמהוּת. (בלי קשר לגיל כרונולוגי..).

הוא דומם מנועים?
הוא אוסף כוחות, כדי לשקם את עצמו, לקראת הנשיוּת..
נדמה לי שכבר ציינתי את זה איפשהו...לוקח לגוף המון זמן להשתקם מהריון ולידה, הרבה, הרבה יותר מחודשיים. לדעתי, לפחות שנתיים.

חוץ מזה, ידוע ששיא הנשיות מגיע בסביבות גיל ארבעים (40!), לא יודעת אם זה אכן כך, לא סובלת אכסיומות, חושבת "כל מקרה לגופו", אבל תחשבו על זה, אדם מסוג אישה, צריכה לעבור איזה דרך עד היותה "נשית".
ואולי קודם נגדיר - נשיוּת.
איכשהו מתקשר לי עם המילה בשלות.
אני מזמינה את הבנים לעזור לנו

_מדוע דווקא, אחרי לידה והנקה, שהרי זו יכולה ליהיות תמצית הנשיות,
דוקא אז אני מרגישה ברמה האנרגתית המינית קרי -מין,מגע כמו בהתעללות מינית?!_
ראשית, כמה זמן את אחרי לידה?
שימי לב שבתרבויות המסורתיות יש בדרך כלל פרק זמן של משכב לידה של חודשיים לפחות, שבו האשה אסורה לבעלה. הגוף צריך להחלים ולהתאושש מהלידה, ולהיות מרוכז בתינוק, לא בבעל באותו זמן. זה פרק זמן מאוד אינטנסיבי שבו הגוף של האשה עסוק בהישרדות התינוק ובהחלמה מהלידה.
שנית, שימי לב שיש קשר מאיפה מגיע המין.
המין מגיע מהמוח.
כשהמוח עמוס וטרוד ומותש ומעוך אז אין מקום למין. הצורך במין מכוסה בערימה של טרדה ותשישות.
יש דרך לעקוף את זה, ויש דפים באתר שדנים בזה (בוא בואי ונתעלס ? מין אחרי לידה ? תחפשי)
שני טיפים על רגל אחת:
א. לחשוב על שעות מוקדמות יותר ממה שהייתם רגילים לפני הלידה (אחר הצהריים ולא בלילה, ולפעמים לפנות בוקר).
ב. להתחיל מעיסוי גב שבן הזוג מעניק לך. עיסוי גב טוב-טוב, כולל השכמות התפוסות וחיבוקים ונשיקות מהגב. למה? כי כשיש לך "גב" אז הטרדות נמסות ומתגלה המקום במוח שהתשוקה התחבאה בו.

http://images.animationfactory.com/anim ... [po]people a l[/po]/angels/herald angels trumpets/herald angels trumpets sm wm.gif
אילו הן אכן תובנות מלאכים!!!
שניה וידוא אישי כבר חוזרת להמון דברים ניפלאים (בטוחה) שניכתבו.

הלכתי לישיון בצהרים,
וניסיתי לחשוב האם עכשו אחרי שילדתי ברצף, אני אכן 'מתרגלת' דרך הגוף.
(שירית רוצה לשדר אמינות)
ולצערי, הבנתי שהיום עקב הזעזוע שהגוף שלי עבר הטלטלה שהוא חוה אחת אחרי השניה....|תינוק|(())
הוא מתקשה לחוות דברים דרך הגוף.
מין, למשל , אני לא חווה בשום רמה, כבר תקופה ארוכה מאוד. (יותר מחודש חודשיים....יותר!!)

שאלתי את עצמי, איך אני ביכלל מדברת בכזה ביטחון על הפרדה בין מין למיניות,
בעוד אני חושבת, שאנחנו (אני ואישי) מתקשרים בצורה מינית , לא סקסית, אלא, כמו הפרית פרח עי דבורים זהו הרי משפט נוטף מיניות.

והבנתי לי.
הבנתי שברגע, שאני ואישי, נוכחנו, שאין באפשרותינו כרגע לחוות תיקשורת זוגית -מין.
הופנתה כל האנרגיה לתיקשורת מינית.
מבינים?!
והאמת אנו יחד שלוש שנים, ובנינו תיקשורת ,שבתחילתה היה צריך לעבוד ביכלל על שפה תואמת.
(מי שלומד h]שיטת אלבאום method[/po].htm לפעמים נשמע כמו סינית )
וכעט, תקופה של שנה, בהעדרותו של ערוץ תיקשורת מקומי-ערוץ המין....
התיקשורת שלנו מגיעה לרמות טלפטיות!
כל ערוץ התיקשורת שהוא מיבחינתי מיני כל כך ,כלומר, אנו מיזדוגים תוך כדי תיקשורת:

• אומרים כשלא נעים,
• מפרגנים כשצריך,
• למדתי לתת אמון ולשחרר אחיזה(כמו שאתה נותן עצמך בסקס סוער ואתה ניסחף!)

אני אומרת במה אני חפצה!
בהעדר מין, ניתבנו, האנרגיות, ממקום צנוע|>|אל מקום צנוע

שאלה לי ,בסוף כל היופי הזה
מדוע דווקא, אחרי לידה והנקה, שהרי זו יכולה ליהיות תמצית הנשיות,
דוקא אז אני מרגישה ברמה האנרגתית המינית קרי -מין,מגע|>| כמו בהתעללות מינית?!
אני מתקשה ביותר לאפשר לעצמי לחוש בעור נעימות,אני לא מצליחה לחשוב -מין או לחלום -מין.
אני תמהה למה כשהגוף פגש את עוצמת הנשיות(אמנם פעם אחר פעם בלי מנוחה...)
הוא דומם מנועים?
שירית@}