על ידי ליאת_בן_אדיבה* » 07 ספטמבר 2001, 00:16
צליל ('בגליל', בשמו המלא) הוא מקום לילדים ולהורים. הילדים (15) -בגילאי 3-8. התחלנו את שנתנו השניה לפעילות.
ה"דוגמאות" לצליל הן שתיים- קודם כל המפגשים אצל חדווה ורני כשר (ילד שלא יונק, לא מתקבל..סתם!) החופש שניתן לילדים, ההקשבה, האפשרות לפרוק רגשות, האי-למידה המכוונת, שהייה של הורים במקום, אוירה של בית, בישולים, טלפונים... חיים. השני הוא מיתר- אחת ההתרשמויות הכי חזקות שלי משם היא ריבוי החדרים: טיילתי שם ובכל חדר מצאתי ילדים עסוקים בעיניניהם, בלי שאיזה מבוגר יבלוש אחריהם או יגיד להם. כשאתה נכנס לחדר, אתה פוסע לתוך איזו התרחשות אינטימית שהילדים יצרו, וכמו כל נכנס אחר, אתה צריך לקבל רשות להשתתף.
הוספנו לצליל סדנאות עבודה למבוגרים (לי למשל יש שם סדנא לקדרות), מתוך כוונה שהורים יוכלו לשהות עם הילדים שלהם, יחד עם חברים שלהם, ואולי אפילו מבוגרים נוספים, יוצרים ועובדים, ולהתפרנס, בלי להתניע את המכונית.
למדנו המון משנת הפעילות הראשונה- למדנו על הקשר בין הצעירים לבין הבוגרים, למדנו על האלימות שקיימת בכולנו, ועל איך אפשר להתמודד איתה, למדנו על הציפיות של הורים ואיך אם בכלל אתה אמור לעמוד בהן, למדנו על הכוחות הפנימיים של הילדים שלנו, על הביטחון שלהם, על הגבולות, על האחריות שמוטלת עליהם, שמוטלת עלינו... למדנו מה שכל הורה לומד בבית, אבל עשינו את זה יחד. צליל הוא מאד מקום של משפחות. יש דיונים שנמשכים כבר שנה כמו למשל אם צריך גדר או לא. אני למשל לא מאמינה בגבולות חיצוניים. יותם מעולם לא לבש מצופים בבריכה, ומדי פעם אני נותנת לו לצלול, והוא מרים את עצמו. לעומתי יש הורים שחושבים שגדר זה א-ב של בטיחות (למרות שאנחנו בתוך קיבוץ). או חופשים- כמה הילדים יהיו בבית, מתי? מה ההורים יעשו איתם? מה עם חופש לצוות? איפה החופש של ההורים? אולי אפשר להגיד ש'צליל' הוא תהליך.
אתם מוזמנים לבקר בתאום טלפוני מראש 6955103-04. להתראות.
צליל ('בגליל', בשמו המלא) הוא מקום לילדים ולהורים. הילדים (15) -בגילאי 3-8. התחלנו את שנתנו השניה לפעילות.
ה"דוגמאות" לצליל הן שתיים- קודם כל המפגשים אצל חדווה ורני כשר (ילד שלא יונק, לא מתקבל..סתם!) החופש שניתן לילדים, ההקשבה, האפשרות לפרוק רגשות, האי-למידה המכוונת, שהייה של הורים במקום, אוירה של בית, בישולים, טלפונים... חיים. השני הוא מיתר- אחת ההתרשמויות הכי חזקות שלי משם היא ריבוי החדרים: טיילתי שם ובכל חדר מצאתי ילדים עסוקים בעיניניהם, בלי שאיזה מבוגר יבלוש אחריהם או יגיד להם. כשאתה נכנס לחדר, אתה פוסע לתוך איזו התרחשות אינטימית שהילדים יצרו, וכמו כל נכנס אחר, אתה צריך לקבל רשות להשתתף.
הוספנו לצליל סדנאות עבודה למבוגרים (לי למשל יש שם סדנא לקדרות), מתוך כוונה שהורים יוכלו לשהות עם הילדים שלהם, יחד עם חברים שלהם, ואולי אפילו מבוגרים נוספים, יוצרים ועובדים, ולהתפרנס, בלי להתניע את המכונית.
למדנו המון משנת הפעילות הראשונה- למדנו על הקשר בין הצעירים לבין הבוגרים, למדנו על האלימות שקיימת בכולנו, ועל איך אפשר להתמודד איתה, למדנו על הציפיות של הורים ואיך אם בכלל אתה אמור לעמוד בהן, למדנו על הכוחות הפנימיים של הילדים שלנו, על הביטחון שלהם, על הגבולות, על האחריות שמוטלת עליהם, שמוטלת עלינו... למדנו מה שכל הורה לומד בבית, אבל עשינו את זה יחד. צליל הוא מאד מקום של משפחות. יש דיונים שנמשכים כבר שנה כמו למשל אם צריך גדר או לא. אני למשל לא מאמינה בגבולות חיצוניים. יותם מעולם לא לבש מצופים בבריכה, ומדי פעם אני נותנת לו לצלול, והוא מרים את עצמו. לעומתי יש הורים שחושבים שגדר זה א-ב של בטיחות (למרות שאנחנו בתוך קיבוץ). או חופשים- כמה הילדים יהיו בבית, מתי? מה ההורים יעשו איתם? מה עם חופש לצוות? איפה החופש של ההורים? אולי אפשר להגיד ש'צליל' הוא תהליך.
אתם מוזמנים לבקר בתאום טלפוני מראש 6955103-04. להתראות.