[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

כרגע אני בשלבי סיום של הספר- מהרי הביתה של לורי לאנסנס- ספר מרתק מאודדדדד.מומלץ בחום🤗

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

ילדה חולמת על תאומה

תודה על דף נפלא לכל מי ששיתפ/ה

[b]בלייד ראנר - האם אנדרואידים חולמים על כבשים חשמליות?[/b] (מד"ב, קלאסיקה)
לא כ"כ קשור לכל הספרים האחרונים כאן, אבל ממש מהנה (לפחות נכון לעמ' 90)

חלומות פרטיים- מקסים.

בית היולדות- זוועה.
רצוף באי דיוקים, ניסוחים עילגים, כל הדמויות מדברות אותו הדבר. שטחי. משעמם. מלא שגיאות כתיב ולשון.
אפשר לוותר בכיף.

חלומות פרטיים - רוז טרמיין.
ספר כל כך יפה. מתחיל לאט, לא מאוד קומוניקטיבי וממשיך מעניין ומרגש. מספר על רוסי (לכל מחפשי הספרים הרוסים הנוגים) שעזב את מולדתו והלך לחפש עבודה בלונדון.
חייו של עובד זר, הקשר עם הבית, הדאגה לבית וההשתלבות המאוד איטית בחברה החדשה. הרבה תיאורים של הכפר ברוסיה והחיים שם והרבה כבוד לחלומות של אנשים.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]אמנות האהבה של אריך פרום[/u]
גם אני, קניתי אותו שבוע שעבר והתחלתי לקרא,נפלא.

זהו. [b]עד שיום אחד[/b] מאחורי וחייבת להודות שנהנתי מכל רגע.
טבריה, שנות השבעים, בישולים לרב (ממש מריחים את התבשילים מבעד לדפים), דמויות הזויות ומענינות.
מומלץ!!!!!
ועכשיו שוב מחפשת מחדש משהו לקרוא...P-:

[b]עד שיום אחד[/b] גם אני ממש נהנית מהתיאורים של האוכל בשילוב עם תיאורי סקס קצת קינקים ומין אוירת סבנטיז טבריינית.
בנתיים מפתיע לטובה!!
המלצה רשמית תתקבל כשאגמור (אסיים) בנתיים מסמנת |Y|

החדש של זרחין: התחברתי לאמא ולתאורי האוכל גרגרנית שכמותי. :)אז בטח נהנתי

[u]נכנסת לדווח שאני ממש נהנית מ עד שיום אחד[b]של [/b]שמי זרחין[/u]

גם בעיני הוא נהדר.

ורוצה להודות למי שהמליצו על מים לפילים. אני בולעת אותו עכשיו - נפלא.

עוד אהבתי לאחרונה את "בית גדול" של ניקול קראוס ואת "אל המגדלור" של וירג'יניה וולף.

למניקות ולאמהות לקטנטנים שמתקשות להתרכז (כך היה אצלי לפחות...) ממליצה על הספרים של מריאן קיז (איזה גבר מקסים, סושי למתחילים) - קלילים וקריאים אך לא לגמרי נטולי ערך.

אמנות האהבה של אריך פרום
וולדן של הנרי דיוויד תורו
ולאחרונה סיימתי את הקטרקט בעיניי הרוח של אופיר טושה גפלה, מר אל כאן אנה של פין, מועדון קרב של צ'אק פליניאק, והיער השיכור של ג'ראלד דארל.

ככה זה שלשותף יש חנות ספרים...

קוראת את אנשי המונומנטים. משום מה, כנראה בגלל עומס רגשי, לא מסוגלת בזמן האחרון לקרוא ספרי "סיפור" אלא יותר דברים עיונייים.

אנשי המונומנטים זה ספר מאלף ומאד מאד מעצבן. מדבר על אותם אנשים במלחמת העולם השניה שתפקידם היה לשמור על אוצרות האומנות באירופה, שלא ילכו פייפן, שלא יפוצצו כנסיה היסטורית וכולי, וגם מצאו את השלל והביזה של הנאצים.

למה הספר מעצבן? כי היהודים שם "נעדרים" באופן סטרילי, אין שואה לאורך רוב הספר, יש מלחמת עולם. זהו
הרכוש של היהודים הנעדרים הועבר לגרמניה וכולי וכולי.
וכל הזמן אני שומעת את מילות השיר של נתן אלתרמן, "ואתה בחרתנו מכל העמים" שם יש שורה על כך שבזמן שבאירופה דואגים לאוצרות האומנות, ילדים יהודים, ילדים חכמים הולכים למותם.
ספר אחר שקראתי וסיימתי הוא סטיב ג'ובס, שגם היה מרתק, ודווקא כאן היתה לי נחת גדולה, כי סטיב רצה שיכתבו עליו ללא צנזורה, ונתן לכותב יד חופשית, ולא קרא את הספר, ואלמנתו, אמרה שהיו לו צדדים מאד לא נעימים אבל היה לו גם משהו כביר וצריך שיהיה בספר מהכל. ואכן זה כך. זה כמו תנ"ך כזה, עם גיבורים מלאים בעיות ועבירות ואנושיים בתכלית שעשו דברים גדולים. [b]מרתק לקרוא[/b].
ואיפה קוראת? במטבח, בסלון לכמה דקות גנובות, והצלחתי לקרוא במיטה. פשוט לשכב במיטה ולקרוא, עם כוס תה, ביסקויט פתי בר!!! לא יאומן.

קוראת עכשיו את "ספוטניק אהובתי". ההורקמי הראשון שלי היה יער נורווגי (איך לא?) ואני זוכרת את עצמי חסרת נשימה מהעוצמה של הספר. אחר כך קראתי בטירוף את כולם כמעט, נהניתי מרובם מאוד מאוד. תמיד אמרו לי שזה פחות טוב שלו. איכשהו הגעתי גם אליו, איזה כף שיש עוד. אז אני בערך בחצי, אולי באמת פחות טוב אבל עדיין שווה לקרוא אותו. ההורקמי הבא שלי יהיה "לקרוד לרקוד לרקוד". וזהו גמרתי את כולם מלבד 1Q84 שמחכה לי.

_מעדיפה רק רוסים, או שאפשר מארצות שכנות יחסית?
מוכנה לכיוון נוסף והצעות
בעיקרון בא לי סיפור אהבה._

פאולינה סיימונס, 'פרש הברונזה', ספר ראשון בטרילוגיה (השני: טטיאנה ואלכסנדר) סיפור אהבה על רקע המצור על לנינגרד במלחמת העולם ה-2

אני קוראת עכשיו את אגדות המוות ההפיך של סימונה מצליח חנוך. קצת מזכיר לי את רצות עם זאבים והיא גם מתייחסת אליו בכתיבה. די בהתחלה ונהנית מאד. זה לא פרוזה, אבל אחרי שבלעתי איזו סדרה ארוכה, עבה ובלתי נגמרת של פרוזה, אני זקוקה לעיכול.

לא קראתי את "עד שיום אחד" אבל קניתי לחבר טוב.
שווה לבקש ממנו כשיסיים?
ואגב קרפדות, לא הפריע לי הסיום כמו שהרגיזו אותי הפרקים הפילוסופיים הטרחניים של הילדה. חוץ מהם דווקא נהניתי מהספר.
עכשיו קוראת את מקופלת של תמר גלבץ. מישהו קרא?

נכנסת לדווח שאני ממש נהנית מ [b]עד שיום אחד[/b]של [b]שמי זרחין[/b]
מסתובבת כאן איזו אינטילגטית שקראה?
[sup]שווה לגמור??!!?[/sup]

הבית של אודי יעקב . על בית חינוך דיאלוגי 'אחר' בחיפה ,סיפורם של בני נוער במצוקה

את השם מלא ההשראה (והאינטליגנציה) קיבלתי מחברה. ככה המליצה, ככה ביקשתי מהספרנית.
אני אהבתי דוקא, למרות הסוף המופרך..
אין ספק שמעכשיו אסתכל בחשדנות לצדדים כשאני מתיעצת עם הספרנית ...

הבעל הטוב; גייל גודווין;

עכשיו זה נהיה [b]ממש[/b] מצחיק (-:
היתכן?!
נו...קראת והחכמת?

זאת אני הייתי!!! בספריה ...
אלא אם כן - יש עוד אינטליגנטית כמוני :)

נזכרתי בספר נפלא שקראתי לאחרונה (והוא לחלוטין סיפור אהבה)-
עולם הסוף / אופיר טושה גפלה
(עכשיו אני קוראת ספר אחר שלו, ולא מצליחה להתמודד עם השעמום...)

לא התאפקתי ולמרות שהצהרתי שאני מניחה לספר...סיימתי.
טוב...עכשיו אני ממש לא מבינה מה הסיפור עם הספר הזה. פשוט רע. ובאמת סוף מופרך... למרות שבעיני כל הספר הזה מופרך.
ממשיכה הלאה בראש מורם. אחרי תקופה כל כך ארוכה שלא ממש קראתי (שנים שפשוט לא הייתי שם) אני פתאום מורעבת. מרגישה שאני גומעת ספרים.
התחלתי לקרוא משהו שהוא לא רוסי ולא קלאסי אבל פשוט היה שם וסיקרן אותי [b]"עד שיום אחד"[/b] [b]שמי זרחין[/b]. בנתיים אני נהנית.
הזמנתי באינרטנט: אליס מונרו, אנדרי מקין ועוד כמה על הדרך..
אשתו של הנוסעת בזמן- לא אומר לי כלום. אחקור.
אנגלית מעדיפה לקרוא את המקור.
הולכת להזמין סיפורים של קלאריס ליספקטור.
תודה לכולן על ההמלצות.

איזה כיף!!!!

[u]כשאמרת סיפור אהבה ישר חשבתי על "אשתו של הנוסע בזמן"- לא קלאסיקה בשום מובן, אבל מאוד יפה בעיניי.[/u]
ספר נפלא.

[u]סקרנית לשמוע מה העלת[/u]
חשבתי בכיוון של מילן קונדרה (בעיקר "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום" [אוף! למי השאלתי את העותק שלי??], אבל גם אחרים שלו).

כשאמרת [u]סיפור אהבה[/u] ישר חשבתי על "אשתו של הנוסע בזמן"- לא קלאסיקה בשום מובן, אבל מאוד יפה בעיניי.

ועוד המלצה- ספר של סיפורים קצרים, כשהאחרון בהם (בינוני באורכו) הכי שווה- "קשרי משפחה/שעת הכוכב" של קלאריס ליספקטור.
וגם עגנון...

_שוקלת להתמרד ולא לגמור את הספר בעיקר אחרי
סיימתי, משום מה. חבל. הסוף עוד יותר מופרך מהספר כולו._
נהניתי בערבון מוגבל, והסוף לא רק מופרך אלא גנוב כנראה בלי לשים לב.
היה לי מוכר מדי, ואיכשהו הספר שקראתי אחריו היה "מר אל, כאן אנה" (אותו קראתי לראשונה לפני כ25 שנים. :-S)
. זה בעצם אותו סוף, וכל הספר מושפע ממנו, אלא ש"מר אל" עולה עליו עשרות מונים.

עכשיו אני קוראת את לוויניה של אורסולה לה גווין
מהפנט
רומן היסטורי-מיתולוגי שצומח מתוך שיר של וירגיליוס (ולא מדע בדיוני, כמשוער משם הסופרת)
עוד לא גמרתי אבל בינתיים נורא שווה

נשים בעוני של מיכל קרומר נבו

ספר מקסים שמביא את קולן המושתק של נשים במצבי עוני מבלי לנסות לבקר אותן על מצבן.
מומלץ במיוחד למי שתוהה למה חינוך ביתי לא יכול להתאים לכל אחד

[u]מישהי עמדה לפני בתור בספרייה ושאלה את הספרנית אם יש לה אינטיליגנציה של קיפוד... [/u]
D-:
גדול!!!!

לגבי אלגנטיות של קיפוד -
מישהי עמדה לפני בתור בספרייה ושאלה את הספרנית אם יש לה אינטיליגנציה של קיפוד... בניסוח הזה בדיוק :)
[u]הסוף באמת מופרך[/u] - אוף, לחלוטין.

תודה מיכל...הולכת לעשות רכישה!
עולם...סקרנית לשמוע מה העלת

אה! נזכרתי בעוד אחד מעולה. אבל אין קשר בינו לבין אהבה. סיפורים קצרים של פלוטונוב ׳בעולם נהדר ואכזר׳. נהדר ואכזרי. מאוד מאוד עצוב וטוב והתרגום מופלא.

קרפדה (הכינוי גאוני!), אולי האשה שחיכתה של אנדרה מאקין? הוא רוסי, הוא עצוב וזה סיפור אהבה קטן ויפה.

ממליצה על ורד הלבנון מאת לאה איני, ספר חזק וסוחף של הסופרת על התבגרותה/הישרדותה בבית הוריה בבת ים. הייתי צריכה לקרוא כמה עמודים עד שהבנתי את הכוחות הפועלים ואת הסגנון ואחרי זה לא יכולתי להפסיק לקרוא. מאד נגע בי, אולי כי גם אני גדלתי בבית קצת לא נורמלי, דרום תל אביב ובת ים, מוצא מזרחי. עוסק גם במלמת לבנון הראשונה, מלחמה בבית ומלחמה בחוץ.

[u]מעדיפה רק רוסים, או שאפשר מארצות שכנות יחסית?[/u]
מוכנה לכיוון נוסף והצעות (-:
בעיקרון בא לי סיפור אהבה.
קצת כמו אנה קרנינה רק ש...לא יודעת אם בא לי עוד פעם אנה קרנינה..
קראתי שלוש פעמים, בתקופות שונות בחיים ואף פעם ולא הצלחתי...לגמור. תמיד יצא שנישברתי לפני הסוף. נכנסתי בלהט, הזדהתי ואז נכנסתי לדיכאון. אולי הפעם זה יקרה ואני אצליח להתגבר על מה שעצר אותי בעבר ואולי אני סוף סוף אצליח....לגמור (-; (לא יודעת למה אבל לא אוהבת את המילה "לסיים". משהו נשמע לי צורם. מעדיפה "לגמור").

החטא ועונשו. קראתי לבגרות. הו...רסקולניקוב
צ'כוב- סיפורים קצרים זה מפתה.
מפחיד אותי להתחייב לרומן אימתני.

[u]ספרות רוסית קלאסית נראה לי כמו כיוון מבטיח[/u]
[list]
[*] צ'כוב (סיפורים קצרים ומשובחים)
[*] החטא ועונשו (חתרני. לא כזה כבד כמו שמספרים עליו)
[/list]

מעדיפה רק רוסים, או שאפשר מארצות שכנות יחסית?
יש תקופה שאת מעדיפה?
[sup]עשית לי חשק עז לקרוא שוב את אנה קרנינה[/sup]

אז זהו...איבדתי עינין כמה דפים לפני הסוף.
אני מורדת. לא גומרת.
זה ספרות זה? נקרא כמו ז'ורנאל בחדר המתנה.
מוכנה לצעוד קדימה למשהו יותר..עמוק
ומענין.
המלצות? מישהו?
מיכל? {@
אה ורק כדי תת כיוון כללי: אז אני שונאת מושבעת מכל מה שמריח פנטאזיה.
לא מתקרבת לפוטר או נארניה
אפילו פנטזיה לייט עושה לי לא טוב...
בכל מקרה מוכנה למשימה. צועדת קדימה עם הרעב לספר טוב באמת
הכיוון הוא...[b]רוסי קלאסי[/b]
[sup]אבל לא בנויה לעוד פעם שלושת רבעי אנה קרנינה...[/sup]
ספרות רוסית קלאסית נראה לי כמו כיוון מבטיח

[u][po]מיכל בז[/po]- מחזיקה ממך בתור קוראת מוסמכת וכותבת בחסד...נו יש לך המלצה?[/u]

יו! כולי מסמיקה. ואם אני אספר מה קראתי לאחרונה אני אאלץ להסמיק שבעתיים. אבל לפני שנפלתי בסדרת ערפדים לבני הנעורים, קראתי את המראה מקאסל רוק של אליס מונרו.
מאוד-מאוד טוב. כותבת מחוננת.

[u]אני אהבתי את אלגנטיות של קיפוד[/u]
מאד
אבל הסוף באמת [u]מופרך[/u]

שוקלת להתמרד ולא לגמור את הספר בעיקר אחרי
[u]סיימתי, משום מה. חבל. הסוף עוד יותר מופרך מהספר כולו.[/u]
[po]מיכל בז[/po]- מחזיקה ממך בתור קוראת מוסמכת וכותבת בחסד...נו יש לך המלצה?

[u]אני סיימתי את משחקי הרעב 1 ו 2[/u]
אז תתכונני לשלישי. יוצא ב-12.1!

_"אלגנטיות של קיפוד"
קוראת ומתקוממת.
משהו שם כל כך מעצבן._

כן! כל כך!
אני חשבתי שזה פשוט חסר עלילה עד בלי די ולמען האמת הוא עלה לי על העצבים מהר מאוד.
סיימתי, משום מה. חבל. הסוף עוד יותר מופרך מהספר כולו.

איזה קטע...
[po]סגו לה[/po],
ממש בדיוק עכשיו אני קוראת את "האיש שלא פסק לישון"...
עדין, מופלא, מקסים מקסים.

מומלץ באהבה גדוללה!

ניראה לי שאסיים. עוד כמה פרקים בודדים.
מחפשת ספר שירגש אותי.
לפני כמה ימים היתי חולה וקראתי במשך יומיים ארוכים ביוגרפיה על ג'וליה צ'יילד "החיים שלי בצרפת". היה קריאה מהנה (-: מתחברת לכתיבת אוכל וג'וליה נקראת כמו יצור חד פעמי.
מחפשת ספר טוב...

אני אהבתי את אלגנטיות של קיפוד אבל נכון שיש משהו בכתיבה לא זורם. אולי זה התרגום, אני לא יודעת צרפתית. אני לא מסיימת ספרים שמעצבנים אותי. אני אלופה בלהפסיק ספרים באמצע כי חלק מלכתוב טוב בעיני, זה לעניין את הקורא. אני לא מדברת על ספרים קשים לקריאה, כאלה אני דווקא אוהבת אלא כאלה שאני קוראת וקוראת ולא נתפסת לספר.

האיש שלא פסק לישון - אפלפלד
ספר מופלא בעיני,מדויק כדרכו של אפלפלד,כתיבה נקייה ומענגת,
אהבתי מאוד

"אלגנטיות של קיפוד"
קוראת ומתקוממת.
משהו שם כל כך מעצבן.
גם תירגום מבאס- מתנצל.
מסיימת עוד מעט.
האם אתם מסיימים ספרים שמעצבנים אותכם ככלל?
לא בא לי לסיים אבל נישארו לי שני פרקים

אני סיימתי את משחקי הרעב 1 ו 2 ומאז אני חיה בסרט. בספר יותר נכון. רואה בכל מקום - זירה, בכל מחווה בין אנשים - משהו מהספר, בכל חייל - מיועד.
אני שומעת גלי צה"ל ואני פשוט מרגישה בתוך הספר.
לא יודעת אם להמליץ אבל אם רוצים משהו ממש סוחף אבל לא קל, זה הספר.

[u]יש לה עוד ספר יפה, שכחתי את שמו,[/u]
הילד של פילה.

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

נופל מחוץ לזמן, של דוד גרוסמן.
מאז "עיין ערך אהבה" לא התרגשתי כ"כ מספר של גרוסמן.
כתוב כמחזה שירי. שפה עשירה, אסוציטיבית, מתגלגלת. כאב שאין לו סוף. קורע את הלב ומציע נחמה זעירה בסופו.
<רוזמרין>

_הקפות ביער של דלין מתיה ספר ישן אבל מדהים שכשמסיימים אותו מיד רוצים להתחיל אותו שוב,
בדיוק איך שאני מרגישה עכשיו
אחד הספרים היפים והמרגשים (עד דמעות) שקראתי_
יש לה עוד ספר יפה, שכחתי את שמו, על היהלומים

כמעין המתגבר
סיימתי בתחילת הריון שלא הרגשתי טוב ונחתי הרבה.
כל כך נהנתי! ובכלל זה הספר הכי עבה שקראתי.
אחריו עשיתי הפסקת קריאה ועכשיו ספר הריון:spiritual midwifery

[u]הקפות ביער של דלין מתיה ספר ישן אבל מדהים שכשמסיימים אותו מיד רוצים להתחיל אותו שוב,[/u]
בדיוק איך שאני מרגישה עכשיו
אחד הספרים היפים והמרגשים (עד דמעות) שקראתי

דווקא כן, הם בני דודים.

[u]משפחת שלו כותבת בשפה מענגת ( כמו שיעלילה כתבה על הדבר היה ככה של מאיר שלו),[/u]
אני לא חושבת שהם מאותה משפחה...

סיימתי לקרוא את שארית החיים מאת צרויה שלו. נפלא. משפחת שלו כותבת בשפה מענגת ( כמו שיעלילה כתבה על הדבר היה ככה של מאיר שלו), אבל לא רק השפה. ההתבוננות העמוקה שלה בדמויות ובמה שמניע אותן, עד לשורשי שערותיהן, היא לא מפספסת דבר. ויש בו חסד בספר, בניגוד לספרים אחרים שלה. מומלץ.
אבישג, אם שרה אהרונסון מעניינת אותך אני מציעה לך לקרוא את אדום עתיק של גבריאלה אביגור רותם. סופרת נהדרת וספר מצויין,מספר בין היתר גם על שרה.

קץ הילדות / ארתור סי. קלארק

שרה גיבורת נילי
קראתי אותו בכיתה ב' ומאז הוא נחקק בי ברמה של ילדה בכיתה ב' עם מעט תובנות של מבוגרת. אחרי שקראתי את אות מאבשלום הרגשתי צורך להשוות ביניהם מבחינה היסטורית וספרותית, אז זה מה שעשיתי עכשיו.
אות מאבשלום עצבן אותי, הרס לי את הדמות של אבשלום, וגם לא הבנתי את מי הוא בסופו של דבר אהב, ואם אהב את שרה למה התארס לרבקה.
מה שכן, בשני הספרים אי אפשר לא לאהוב את שרה .

" טבעות שבתאי" של וו.ג. זבאלד .
ספר מיוחד של סופר מיוחד.

חלקיקה,תמשיכי עם הספר הבא:"להתחתן"
[po]ויעליל ה[/po] אכן עונג צרוף,נהניתי מאוד ממנו.

"הדבר היה ככה" של מאיר שלו.
תענוג צרוף.

סיימתח אתמול, באיחור אופנתי רב, את " לאכול, להתפלל, לאהוב" של אליזבת גילברט. עושה חשק לארוז תרמיל ולהתעופף....

"חדר" מאת אמה דונהיו. מקווצ'ץ' את הלב לגמרי.

ולמי שאוהב מתח איכותי - סדרת "מילניום".

משחקי הרעב- סיימתי את הכרך השני ומחכה לתרגום השלישי
נראה לי שזה מסומן כספר נערים כזה
אני ממש קוראת אותו כספר עתידני

אבנים בנהר

את התקדשות של אליזבט הייך בפעם הראשונה. מפעים.

אתמול, בצער רב, סיימתי את הספר "ואם היו אומרים לך" של גלית דיסטל אטבריאן.

בצער רב, שכן הוא נגמר לי מהר מדי.. בתוך יומיים מרגע שנקנה ועד שהגעתי לדף האחרון...

כשהייתי בצומת ספרים התלבטתי רבות איזה ספר לקנות, ואחרי שגרמתי ליאוש כמעט מושלם אצל המוכרים החביבים להפליא, אחת המוכרות הציעה לי את הספר הזה. פתחתי אותו: הפונט היה לרוחי, הכתיבה הייתה לטעמי, משהו בו משך אותי מאוד. וכלל לא ידעתי על מה הוא. כששלמתי עליו, המוכרת ציינה באגביות, שהרבה אנשים שמתעסקים בחינוך ובאוטיזם רוכשים את הספר.
ספר חזק מאוד, כתוב בעברית שוטפת ובעבורי, מדוייקת, לגבי תחושות מסוימות שלי כאמא.

[url=http://www.audible.com/pd/ref=[po]sr]The Case of the Man Who Died Laughing[/url] 1 1[/po]?asin=B003OETU5K&qid=1295781016&sr=1-1
על שרלוק הולמוס ההודי, Most Private investigator ויש פורי. בגרסת האודיו. מעולה בזכות הדיאלוגים והדמויות שיש רק בהודו.

אני סיימתי עכשיו את "משחק השיכונים" של איזי אברהמי. ספר על חיים בשיכונים ארוכים זה מול זה ומשחק בו כל אחד משרטט תרשים של השיכון מולו, הולך על התרשים עם חייל לפי קוביה ומסתכל על הדירה שנחת בה עם משקפת. לפי מה שהוא רואה בדירה, הוא זוכה או מפסיד נקודות. העניין מתפתח לויכוחים על מה מזכה ומה מפסיד, לטורנירים של שיכון מול שיכון, לשינוי קיצוני באורח החיים, בריהוט ואבזור הדירות, בערך הדירות בשיכון לעומת בתים בודדים ועוד.

לפני זה קראתי שלושה ספרים מצויינים: "מים לפילים", "מועדון ברנדזי לספרות ולפאי קליפות תפודים" ו"גנבת הספרים" (קמץ בג' וסגול בנ' ובב') על שלושתם אני מאוד ממליצה.

דילמת השפע של מייקל פולאן.
ספר חובה לכל באופני מתחיל (המתקדמים בטח כבר שולטים בחומר :-)). מדבר על מאיפה מגיע האוכל, איך מגדלים אותו, וכמה אנרגיה נצרכת בתהליך הייצור של כל מיני מוצרי מזון (ולא רק כאלו שנראים תעשייתיים). מסתבר שגם חסה אורגנית יכולה להיות תעשייתית.

חיים ששוים פחות...תקראו .
השכלה פמיניסטית מדכא אבל נכון ..למה אנחנו לא מתארגנות למה לא שומעים אותנו איך זה קרה???

באמצע קריאה של כוחו של מיתוס/ג'וזף קמפבל.
מרתק!

סיימתי את "אדם הולך הביתה" של יורם עשת.
ספר על תהליך שיקום של חייל שנפגע בראשו במלחמת יום כיפור,נחשב למת וניצל בנס.
הספר לא מתייפיף,מתאר את התהליך הכואב של השיקום עם התייחסות גדולה לתהליך הרגשי.
מרגש,כואב ואמיתי.

התנ"ך- בגרסת תרגום השבעים

אהבה, שלווה וריפוי, מאת ברני סיגל.
מהסיבות הכי כואבות בעולם אני קוראת את זה.
ואסור לי לומר דבר, ומכבדת זאת.
ואני דומעת וכבד לי בלב עד מאד.

בדידותם של המספרים הראשוניים

"קתרין מארגון". זה הספר הראשון בסדרה של פיליפה גרגורי על מלכי אנגליה. בדיוק סיימתי את השני - "בת בולין האחרת". לא קוראת לפי הסדר, ובעצם שומעת ולא קוראת, בגרסת אודיו.

אחות ליבי- גוד'י פיקו- קיטש אמריקאי , אבל בסוף בכיתי בלי יכולת לנשום!
אבודים- דניאל מנדלסון- ספר דקומונטרי חובה !
לאורה- חנה טאוג, קוראת אותו עכשיו.

שביל פירורי הלחם.

_דרך גבר/ דיויד דיידה
חומר חזק ביותר!_
קורא בפעם השניה
באמת מעולה...

את "ספר הדקדוק הפנימי". פעם שנייה.
הרבה הרבה הרבה יותר עמוק, מגוון, נוגע וסוחף מהסרט.
מדברים פה באתר על נושא הדיוק - לדייק במילים, במעשים.
והנה, יש כאן סופר שמוכן ללכת רחוק מאוד, לחפש, לערבל, לאלכם (מאלכימיה) כדי למצוא בדיוק בדיוק את המילה שתתאר, שתתפוס את הרגש. הבנאדם פשוט טקסונום של רגשות - לוכד, חוקר, מסווג ומגדיר. בורא שמות. רוב הזמן מצליח לו, כי למרות שהמשפטים והתחביר לכאורה אישיים והזויים - אני עדיין מבינה בדיוק למה התכוון. התמונה בהירה וברורה, ולמרבה הפלא מאפשרת גם לי לדייק את עצמי מתוכה.
מומלץ.

בונה ארמונות בכפית-איריס ערד.
על אישה שנכנסה לקומה, וכותבת על הזמן הזה- מה שמעה, מה הרגישה,
ואיך לאט לאט יוצא מזה. אני עדין קוראת את זה (באמצע), מסמך אמיתי ומרתק.

_ארוחת ערב /הרמן הוך עוקצני וזורם.
הטרילוגיה של נערה עם קעקוע דרקו_

ארוחת ערב /הרמן הוך עוקצני וזורם.
הטרילוגיה של נערה עם קעקוע דרקון---מותח בטירוף!

אני אמא לתינוק אחד, קוראת בהנקות רגועות שמסתיימות בשנת צהריים או שנת לילה.
קוראת גם כשהמכונית מגיעה ליעד אחרי נסיעה קצרה ושוכן הסלקל ישן, עד שיתעורר.

זה הדברים/ סמי ברדוגו
טיול אחר/ אלונה פרנקל
העימות/ ק.צטניק

לאכול, לאהוב, להתפלל
התחברתי במיוחד להנאה מאוכל ולקשיים במדיטציה. קוראת לאט, שלא יגמר מהר...
ורצה לקנות את ספר ההמשך

ספר מאוד מעניין וכייפי "סוד אישה" של איריס יוטבת.... "דיאטה ללא דיאטה" ו..."סקס, שקרים ומדיטציה"
של אושו...

"המערה" של סאראמאגו.