[u]לפני שנה וחצי התחלתי לעבוד לראשונה בחיי כשכירה בארגון שמרגישה זהות ערכים איתו ובמקום הנכון.[/u]
הלוואי על כולנו |L||L|
שנה טובה!

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

[u]ורגשית חסרה לי זוגיות אוהבת רומנטית ומכילה.[/u]
מאחלים לך שתמצאי השנה

טוב לקרוא אותך.
שנה טובה!

וואו , שוב עברו שנתיים.
כבר לא באתר. מדי פעם נזכרת והנה קפצתי לביקור.
לפני שנה וחצי התחלתי לעבוד לראשונה בחיי כשכירה בארגון שמרגישה זהות ערכים איתו ובמקום הנכון.
בתחום של טיפול והדרכה שממש ממש טובה בו. עדיין חולמת להקים גם עסק עצמאי בתחום המוזיקה,
מאחלת לי שהשנה אעשה את קפיצת המדרגה הזו וגם אצליח להגדיל את פרנסתם. עם האיש בסוג של סטטוס קוו, כבר שנים שותפים לפרויקט הורות וחיים משותפים אבל לא זוג רומנטי. חיים אחד ליד השני ורגשית חסרה לי זוגיות אוהבת רומנטית ומכילה. מצד שני מסתדרת מעולה לבדי ולומשת להיות יותר ויותר עצמאית, גם רגשית וגם טכנית. נוהגת, חייה את חיי, ומבינה יותר ויותר שהאושר שלי תלוי רק בי ובגישה ובבחירות שלי.
מאחלת שנה טובה מלאת בריאות הגשמה שמחה ואהבה ❤️

תמרוש כייף לשמוע שהחיים טובים לך ועוד בצורה בלתי נתפסת (-:
שאלה טכנית, אין אפשרות להגיב יותר לציטוט כמו שפעם היתה?
ושכחתי איך עושים אימוג'ים פה, יש איזה דף הוראות?

נטלי תודה, כייף לשמוע.
בהחלט יומן אישי שמזכיר לי המון דברים ותקופות. ממש צריך לרשום פטנט על האתר הגאוני הזה.

בינתיים אחרי שנה וחצי יש לי 48 שעות שלמות ושני לילות שהבנות ישנות לראשונה אצל הסבים. בהלם מהחופש חח דבוקות אלי לוריד כבר שנה וחצי.
היום אצא עם האיש, לא זוכרת מתי יצאנו פעם אחרונה.

[po]אל הלב[/po] איזה כיף לקרוא את הדף, מהמם השלבים שעברת והכתיבה ממש יומן אישי מקסים |L|

היי, טוב לראות אותך!
(())
_קיבלתי מתנה אדירה במרץ שנה שעברה שפוטרתי ממשרתי כמנהלת חשבונות שכבר לגמרי נבלתי בה והיתה כלוב של זהב.
שרתי השנה יותר ממה ששרתי כבר שנים.
למדתי לבשל (אחרי שנים שידעתי להכין רק אורז בערך)_
וואו. איזה יופי. ממש יופי.
ואני שמחה על הפיטורין. לא פעם פיטורין מתרחשים כשכבר מזמן היית צריכה לצאת משם (())

אני ממש בסדר :-]
החיים טובים, טובים ברמה בלתי נתפסת, למרות שינויי האקלים והקורונה.

וואו, עברו מעל 3 שנים שהייתי כאן בדף שלי.
מטורף כמה עברתי והשתנתי ובכלל כל השנה וחצי האחרונות שהפכו את החיים על פיהם עשו לי שיפט מטורף.
גם האתר פה באופן טבעי השתנה בנראות שלו עם הפרסומות, זה כל כך מוזר לי.
מקוה ממש שכל הנשים המקסימות והחכמות עדיין באתר הזה.

[po]תמרוש רוש[/po] כמה שאני מתגעגעת אליך!!!

הבנות גדלו ממש, 5,9 - נשים קטנות ודעתניות, כמו אמא ואבא שלהם...מאתגר לגמרי.
אני מחפשת את בשנה וחצי האחרונות את הדרך שלי ליצור פרנסה מהיעוד והכשרונות שלי - מוזיקה, טיפול, אימון, ימות דיגיטלית.
קיבלתי מתנה אדירה במרץ שנה שעברה שפוטרתי ממשרתי כמנהלת חשבונות שכבר לגמרי נבלתי בה והיתה כלוב של זהב.
שנה וחצי של בית, המון עם הילדות, טרללת קורונה וסגרים, המון אי ודאות אבל גם חיבור גדול יותר למוזיקה ושירה.
שרתי השנה יותר ממה ששרתי כבר שנים. למדתי קורס שיווק דיגיטלי, השתתפתי בקורס יזמות של 3 חודשים מאוד מעוררי השראה.
היה לי נוח מאוד כלכלית להשאר בבית, להיות עם הבנות, למדתי לבשל (אחרי שנים שידעתי להכין רק אורז בערך) כל עוד יש לי גם דמי אבטלה ארוכים ובטוחים.
החודש נגמרה החגיגיה, ונמצאת בנקודה שצריכה להעיז ולקפוץ למים כדי באמת לייצר פרנסה.
ועכשיו הבנות איתי באוגוסט בבית ואין גן לקטנה ובכלל לא מגיעה לזה.
השבוע ביליתי איתן שלושה ימים בחוץ, מנסה לנצל את החופש הגדול והאטרקציות לפני ששוב מטרילים וסוגרים לנו את כל העולם בחוץ עם סגר מיותר ופשיזם.
תקופה לא פשוטה, גם בזוגיות.
אבל אומרת תודה כל ערב במקלחת, מוצאת 5 דברים להודות לעצמי שעשיתי/למדתי/התקדמתי בהם היום. וגם סולחת לעצמי על הטעויות. זה מחזיק אותי בשפיות.

מגניב לחזור לפה.
(())

תודה שהקפצת תמרוש, לצערי יכולה מאוד להזדהות עם הדף. משתתפת לאיחולים מקווה שהיא במקום טוב יותר

אני יודעת שאת כבר לא פה, אבל פתאום נפלתי על גריין מהדף וקראתי והתגעגעתי...
מאחלת לך המון טוב, איפה שלא תהיי (())

[u]רוצה ממש להיות חופשיה לנהוג לאן שרוצה, גם למקומות רחוקים ולא מוכרים עם הבנות.[/u]
לכי על זה.

[u]חג חירות שמח.[/u]
לגמרי!!

[u]חזרתי מביקור בקיבוץ אתמול[/u]
קודם כל (())
דבר שני: אני מאמינה בכוח השיפוט שלך. אם נסעת לשם סימן שהיית מוכנה לנסוע לשם ולגעת בפצע.
כן, זה כואב ((-)) אולי כי ניסית לגעת ביותר מדי בבת אחת, לקחת צעד גדול ולא לשים לב שיש איזה שלב ביניים קטן באמצע, שצריך לעשות אותו קודם.
והצעד הגדול הזה יכול לגלות לך אותו.
אני כותבת מהרהורי לבי כי זה בדיוק משהו שקרה לי לאחרונה. ניסיתי לקחת יותר מדי בביס אחד, אבל הביס הגדול-מדי הזה, שנתקע לי בגרון, הוביל אותי לביס הנכון, בגודל הנכון, שהזיז אותי קדימה.

מקווה שגם אצלך (())
@}@}@}

אוי...
((-))

((-))

חזרתי מביקור בקיבוץ אתמול, אחרי המון שנים שלא העסתי ליזור לבקר ואני מרוסקת לגמרי. כואב לי הגוף והחרדה מבצבצת.
מנסה לקחת בפרופורציות כדי לא לשקוע.
אולי זו היתה טעות לפתוח פצעים חשופים בנפשי משם. מקוה שאעכל בקרוב את ההצפה הרגשית הזו.

וואו בשמת, נשמע כייף אדיר, לכי על זה (-:
את המחסום נהיגה הראשוני עברתי אבל רוצה ממש להיות חופשיה לנהוג לאן שרוצה, גם למקומות רחוקים ולא מוכרים עם הבנות.
חג חירות שמח.

[u]שיעורי נהיגה לנסיעה למרחקים.[/u]
ואני בדיוק החלטתי לפרגן לעצמי שיעורי רכיבה באופנוע!
מישהו חביב הציע לי לעשות סיבוב על האופנוע שלו ואני קלטתי שאני פוחדת להרוס לו אותו (מה אם אני אפול עם האופנוע?) כי לא רכבתי בעצמי כבר כעשרים שנה (מכרתי את האופנוע בהריון עם הגדולה), רק הייתי רוכבת אחורית פה ושם. ואני חולמת על טיול אופנועים ביוון. אז למה לא לקחת איזה שניים-שלושה שיעורים, כל שיעור על כלי אחר, כדי לחזור לעניינים?
וזה עורר בי כל כך הרבה שמחה (-:

יום אחרון לחול לפסח, שבוע שהתחיל עם הרבה מתח משפחתי ומיום רביעי קיבל תפנית נהדרת.
רביעי היתה לי שיחה טובה עם האיש, אחרי ריב באמצע הלילה בעקבות השיעול של פיצית. יצאנו להצגה בקאמרי ולפני כן בספונטניות מצאנו מקום נחמד לא. ערב שנקרא חדר אוכל, אכן אסוציאציה מטורפת לקיבוץ, אבל היה ממש מקום מיוחד ומאוורר. שוחחנו בנעימות וכייף לא על הבנות וזה היה מקרב וטוב.
חמישי שישי נהננו מטיול משפחתי בטבע, משעות גינה, לקחתי אותן לחזרה לקראת יום הזיכרון ששרה והיה יופי.
היום נוסעת לבקר בקיבוץ אחרי המון שנים של נתק, סוג של רצון לסגירת מעגל. מקוה שלא יהיה טראומתי. ואוטוטו שבוע חדש עם המון משימות לארגון יומהולדת לגדולה, לימודים, שבוע לחוץ בעבודה בו מחליפה מישהי בנוסף לתפקיד שלי.
מקוה להספיק גם ספורט.
יש לי כאב לא ברור ברגל, אפרגן לעצמי מסאג.
ובהמשך עוד שיעורי נהיגה לנסיעה למרחקים.

בינתיים חול המועד מוציא פה את כולנו מאיזון... הבנות מתוקות אבל מתישות ברמות והקטנה בת השנתיים שובבב מצוננת, כבר חצי שנה מצוננת, זה הגיוני?
קבעתי תור לאבחון בכללית משלימה, חושבת שהומופטיה יכולה אולי לעזור.
למישהי יש ניסיון עם זה?

מאוד תחסרי. את חלק מעמוד התווך של האתר הזה בשבילי, בין עשרת המרכזיות שאני נהנת לקרוא ולומדת מהן לחיי.
את בטח לא צריכה שאני אומר לך זאת אבל את תמיד מוזמנת לשוב, זה ישמח רבות פה.

[u]מה אתן נבהלות?[/u]
תחסרי לנו מאוד {@

מה אתן נבהלות? אנשים הולכים, אנשים באים ו"באופן" לעולם עומד.
אני זקוקה לשינוי, זה הכל.
הכל טוב (())

[u]דיייי תמרוש למה?[/u]

ואלייך, [po]אל הלב[/po],
נהניתי מאוד לקרוא את הפרוט שלך. את יכולה להיות גאה בעצמך, ומעבר לזה נראה לי שבעיקר להינות מכל ההצלחות שלך.
מה שמצא חן בעיניי במיוחד הוא הגיוון וההתפרשות המוצלחת שלך אל כל מיני היבטים בחייך (שהם בעצם פחות-או-יותר החיים של כולנו).

מציעה לך כשאת יוצאת עם אישך, לחנות רחוק יותר מהיעד וללכת ברגל כתרומה לסעיף [u]לעשות ספורט החל ממחר[/u]. :-)

שבוע טוב ומועדים לשמחה! @}

[u]אני פורשת מבאופן, כבר עם רגל וחצי בחוץ[/u]
הא?! 0-: מה פספסתי?

[u]אני פורשת מבאופן, כבר עם רגל וחצי בחוץ, אז שיהיה בהצלחה![/u]

איזה באסה!! אני תמיד קוראת אותך. למה פרשת?

דיייי תמרוש למה?
אל תפרשי...לפחות תבקרי מפעם לפעם, לא חייבת להיות "מכורה" וכל יום פה.
גם אני כבר לא מכורה כמו פעם, זה תקופות של יותר ופחות.
אשמח מאוד לקרוא אותך לעיתים וכמובן שיהיה גם לך המון בהצלחה אישה יקרה ואהובה שאת |L|

וואו, איזה יופי!
אני פורשת מבאופן, כבר עם רגל וחצי בחוץ, אז שיהיה בהצלחה!
@}@}@}@}@}@}@}

נשמע מצויין וממש מעורר השראה @}

בוקר טוב,
החיים רצים לי, מלאים בפעילות, אירועים, חשיבה, עשיה וגם נפילות.
לכן לא הספקתי להיכנס לכתוב ועכשיו מצטערת על זה כי זה עוזר לי להיות ממוקדת בבריאות וחיוביות שקצת גלשתי ממנה בעיקר בעניין האוכל והספורט...


[u]כמעט חשבתי שלקטנה שלך קוראים "ליעם[/u]
(-:
חייכת אותי תפילה לאם יקרה שאת.
האמת שבאופן מצחיק השם שלה לא רחוק מזה (-:




[u]אני אוהבת איך שאת מפרטת ואת ההתייחסות שלך גם לנקודות קטנות. הן חשובות[/u]
תודה מותק, זה בלתי נשלט, חלק מה OCD...


[u]היא יכולה להיות סתם תזכורת לדברים שאת שואפת לעשות, והשראה שמזכירה מי היא האישה שאת רוצה להיות.[/u]
הי אישה, זו בדיוק הכוונה שלי, קלעת בול. סוג של השראה ותזכורת יומית לגרסה היותר טובה שיכולה ושואפת להיות.
כמובן תמרוש שזו מטרה אוטופית, אני לא באמת מצפה להשלים אותה ב100% מהזמן. זה לא אפשרי. אבל כן לשרטט לי נקודה לשאוף אליה ולהתכוונן אליה כל פעם מחדש.
אני סוג של אוספת הצלחות יומיות, מהקטנות ביותר, ומסיימת כל יום במקלחת עם רשימת תודות והצלחות לעצמי על היום.
לא מתמקדת בלהתבאס מעצמי, אבל כן מסמנת לעצמי נקודות לשיפור איפה שלדעתי שגיתי. למשל כשצעקתי ובדיעבד יכלתי לבחור להגיב אחרת.

אני מבינה מה שאישה כתבה, חייבת להודות שכשאפתנית וחולמנית שכמוני אפילו לא העלתי את האפשרות להפגע או להתבאס ממה שתמרוש כתבה,
לגמרי מבינה את הצד שכתבה בעניין להתמקד, כי באמת זו מחשבה שעברה לי בראש שאולי לא מתמקדת מספיק, אבל מצד שני אני תמיד אחת של גם וגם, בכל חיי.
לעולם לא מסתפקת בכובע אחד או משימה אחת, חייבת לעשות כמה דברים במקביל, אפילו אם זה מעט לי את הקצב והמיקוד, כי משעמם אותי להתמקד ולהיות רק דבר אחד.
לכן אני גם אימא שמשקיעה בחינוך והתקשורת עם הבנות שלה, גם עובדת במשרה מלאה שמעולה בה, גם סטודנטית נצחית שלא מפסיקה ללמוד עוד ועוד קורסים באוניברסיטה הפתוחה ובאוניברסיטה של החיים בכלל, גם מוזיקאית, גם תומכת בנשים לאחר לידה, גם פעילה למען קידום נשים ופמיניזם ועווד היד נטויה...

מכיוון שלא כתבתי כל יום אכתוב תקציר הצלחות של ה3 שבועות האחרונים:
התחלתי ללמוד למבחן אחרון בפסיכולוגיה לאחר דחיות רבות. מנצלת את הזמן גם בנקודות זמן קצרות של רבע שעה במקום לומר שאם אין לי שעה לפחות עדיף לא לגעת בזה.
סידרתי לי ולבנות ארונות בגדים, תרמתי מלא שקיות ענקיות של בגדים שלא אוהבת ולא מחמיאים לי יותר, קניתי בגדים חדשים.
העזתי לפנות לאנשים בעבודה בדרג גבוה שלא מכירה כדי לעזור למכרים למצוא עבודה,
הייתי סבלנית והקדשתי כמעט כל יום זמן איכות לבת הגדולה ואפילו ניהלנו שיחה על התניות מגדריות שפתחו לה את הראש שכילדה היא יכולה לעשות הכול.
בעת אי הסכמה עם חברה שמארגנת איתה יומהולדת משותפת לבנות שלנו, למרות הכעס וההתבאסות הצלחתי לא להגרר לזה ולוותר על מה שלה מאוד חשוב.
קיבלתי שיבוץ לכתה אלף לבית הספר לגדולה שרציתי.
הצלחתי לעמוד כנגד מוסכמה חברתית להביא כסף ליומהולדת של חברה טוב מהגן (דרך אפליקצית מתנות) ולהיות היחידה שקנתה מתנה פיזית ובכך עשיתי מה שאני מאמינה בו, וגם חסכתי כסף וגם בסופו של דבר הודו לי שהילד מאוד אהב את המתנה ושהיה לו מה לפתוח בסיום היומהולדת.
הצלחתי לא להגרר אחרי המצברוח המזופת של האיש ולתאם איתו דייט במרפסת מחר בערב לחשוב על פתרונות משותפים לשיפור החיים בבית וכזוג.
אפילו הצלחתי לקבל ממנו תגובה של "בסדר" בוואטצאפ להצעתי שיקבל עזרה מקצועית לדיכאון הלא מאובחן שלו. מקוה שלא יתחרט עד מחר.
נהנתי מאוד עם הגדולה אתמול שלקחתי איתי עבודה שלי, נהנתי שהיתה איתי ורוב הזמן היתה לי סבלנות.
מצאתי מניקוריסטית אמנית מהממת שעשתה לי פשוט יצירת אומנות מעלפת בציפורנים שהעיפה אותי לשמים משמחה ויצירתיות.
תיאמתי הגעה לפגישת מחזור בקיבוץ שלי שכבר קרוב ל 22 שנים לא ביקרתי בו פרט לפעמיים ספורות. זה מאוד טעון ומורכב לחזור לשם מבחינתי אבל מרגישה שחייבת זאת לעצמי ולמרות החששות שמחה שיש את ההזדמנות להגיע לשם.
הלכתי ביום האישה ליום כייף ומעורר השראה עם הרצאות של סקסולוגית וסטיילינג שממש עוזרים לי להנות יותר מלהתלבש ולהנות מצבעים.
קניתי לי ג'ינס חדש דבר שתמיד קשה לי למצוא.
ביום שהקטנה לא הרגישה טוב נשארתי איתה ולמחרת כשהתאוששה עשינו יום כייף בשמש בגינה בטיולים ובקניות שוות בקניון בזול ממש.
אני עושה תוכנית של תזונה בעקבות מחקר שהשתתפתי בו עם הגדולה ולומדת דברים שעוזרים לי לשפר את ההתנהלות בבית איתה ועם אוכל.
ניהלתי איתה שיחה איך אפשר לצעוק פחות בבית ושנזכיר אחת לשניה כשאנחנו צועקות. היא כל כך בוגרת שאני ממש מרגישה שמדברת עם חברה לפעמים (-:
יצאתי למופע ווקה פיפול מצחיק ויצירתי עם האיש, תיאמנו גם להצגה שבוע הבא.
העזתי והשארתי את הבנות לראשונה עם ביביסיטר מקסימה והיה אחלה. הזוי בעיני ש6 שנים הסתדרתי רק עם הסבים...
הלכתי לרופא שיניים אחרי דחיות מרובות לבדוק שן שמכאיבה לי מידי פעם.

נקודות לשיפור - לחזור לאכול בריא ולעשות ספורט החל ממחר.

חג אביב שמח מלא פריחה משכרת באוויר |L|

[u]ואם טעיתי בדיאלוג שלי מולה[/u]
לא כתבתי כי טעית בדיאלוג שלך מולה. אל הלב יכולה "להגן" על עצמה לבד.

אני אנסה להסביר (ואלי נתחפף מהדף שלה ונעביר את כל זה אליי? בעצם, עדיף למחוק).
בצבא, במגורים, היו איתי בחדר שתי חיילות, חברות שדיבור אחת עם השניה בצעקות וקללות. אבל בחיבה. זה הפריע לי. זה לא הפריע להן. יותר מזה, זה השפיע על כל האווירה בחדר.

אולי האריכות שלי והרצון להסביר היו עודפים. אבל אם כל זה היה בחדר פיזי, בו מישהי באה מתלהבת וכולן מתלהבות איתה ואז מישהי מתחילה להזהיר, הייתי אומרת לה משהו בסגנון של - אוי נו, אל תהיי הורסת שמחות.

ראי זאת כאילו מחקתי את המגילה הארוכה ופשוט רשמתי לך את זה מלכתחילה (ביחד עם נימת הקול ושפת הגוף, ושהופכים את זה לנורא מפוקפק בכתב).

[u]אותי זה ממש מבאס לקבל תגובות כאלו.[/u]
ולכן כתבתי את זה ל [po]אל הלב[/po] ולא לך.
התגובה שלי אליה נבעה מהיכרות ארוכת שנים שלי אתה, ונבעה חלקית מדברים שהיא אמרה לי בעבר, גם על עצמה וגם על דברים שכתבתי לה.
נראה לי טפשי לכתוב ל [po]אל הלב[/po] דברים שמתאימים לך (או לבשמת, או ל [po]יוחנן בצק[/po]), ולהיפך.

ואם טעיתי בדיאלוג שלי מולה - אני מעדיפה לתת לה לתקן אותי באופן מדויק ;-) מאשר לתת לך לתקן אותי באופן כללי.

[po]אל הלב[/po]

[u]אבל אם אלה דברים שמשתלבים ומתקשרים זה לזה ומחזקים זה את זה, כלומר שהפוקוס על אחד מפקס אותך גם על השני, אז אחלה[/u]
וגם אם הם לא מפקסים אחד על השני, וגם אם את רוצה לקחת על עצמך המון המון דברים ומשימות שלא באמת ריאליות, זה גם אחלה. יש משהו כייפי וממלא השראה ברשימת מטרות אפית. היא לא חייבת להיות ריאלית בכלל. היא יכולה להיות סתם תזכורת לדברים שאת שואפת לעשות, והשראה שמזכירה מי היא האישה שאת רוצה להיות. להחליט מי את רוצה להיות, בעיני, היא שימוש ברצון החופשי שיש לנו. ועשיית מעשים שמקרים לשם זה אפילו עוד יותר שימוש ברצון חופשי. ואני מאמינה שלדברים כאלו יש כוח, ועוצמה, והשפעה על העולם.

תכווני לירח אם בא לך, ואל תפחדי לפספס קצת ולנחות בין הכוכבים.

תמרוש,

[u]בדיוק זה.[/u]
בעיניי, זה שונה מאוד מהמסר של "אל תשימי לעצמך מטרות שאפתניות, תחשבי בקטן, תכווני רק לדברים קטנים, אל תקחי סיכונים, אל תעזי, אל תקווי" שאני ראיתי בהודעה שלך.


אני מזהה את הבעייתיות הפוטנציאלית שאת מצביעה עליה, אבל מתבאסת מעולם בו תגובה סטנדרטית מול התלהבות ושמחה ואוויר היא ניסיון להוריד לקרקע ולהקטין את ההתלהבות. לדעתי זה סימפטום של חברה יותר מידי צינית, שבה "מתלהב" זו מילת גנאי. וזה המסר שאני ראיתי בהודעה שלך - אל תשימי לעצמך יותר מידי מטרות, אל תכווני גבוה, אל תרצי יותר מידי, אל תשאפי יותר מידי. צתורידי את הראש, כווני נמוך, שאפי קצת ורק דברים ריאליים. זה לא בסדר לשאוף למטרות לא ראליות, זה אסור לרצות הרבה, זה מסוכן לכוון גבוהה.

אני מקווה שזה לא המסר שאת רוצה להעביר (ואשמח לשמוע אישוש לזה), אבל לדעתי הפעולה של להגיב למישהי ששמה לעצמה מטרות שלדעתך גבוהות מידי באזהרות שזה מסוכן עושה בדיוק את זה. ובחברה שלנו יש גם ככה יותר מידי מסרים שאומרים שזה לא בסדר לרצות הרבה, אפשר לקרוא דוגמאות לזה בדף [po]ביד רכה[/po] .

וגם, במובן הכי פשוט - אותי זה ממש מבאס לקבל תגובות כאלו. אנשים שמגיבים ככה לדברים שאני מספרת, אני מפסיקה לשתף אותם בהתלהבות שלי. אז אני מנסה לא להתנהג בעצמי ככה. לא שתמיד אני מצליחה, כן? אבל בפעם הקונקרטית הזו, חשבתי על האפשרות לכתוב את מה שכתבת, והחלטתי שאם אין לי משהו חיובי להגיד, עדיף לשתוק. בכלל, נראה שזו הלמידה שלי בתקופה האחרונה, ללמוד באילו נסיבות עדיף לשתוק...

[u]מה שחשוב הוא שלא יהיה עונש עצמי על אי הצלחה, אלא רק שמחה בהצלחות.[/u]
|Y||Y|
בדיוק זה.

[u]רק חששתי שבתוך הרובריקה של "חיוביות" את מצפה מעצמך ליותר מדי בבת אחת.[/u]
אני חושבת שיש משהו כייפי בלנסות פרוייקט שאפתני (ומשהו מאוד מבאס כשאנשים אומרים שאני לא אצליח ולמה לא לקחת לי מטרות צנועות יותר.). מה שחשוב הוא שלא יהיה עונש עצמי על אי הצלחה, אלא רק שמחה בהצלחות.

[u]הוספתי חיוביות על בריאות כי שניהם חשובים ומשפיעים זה על זה.[/u]
תומכת לגמרי בזה שהוספת חיוביות, רק חששתי שבתוך הרובריקה של "חיוביות" את מצפה מעצמך ליותר מדי בבת אחת. גם [u]לרכל פחות, לשפוט פחות, להבחין בחיובי בכל אדם במקום בחסרונות שמיד קופצים לי. לנשום עמוק, להיות סבלנית יותר בבית ובכלל. להיות במוד נינוח ללא קשר לעצבים של האיש או בכי של הבנות. גם בעבודה, להיות נעימה וסבלנית.[/u]
אבל אם אלה דברים שמשתלבים ומתקשרים זה לזה ומחזקים זה את זה, כלומר שהפוקוס על אחד מפקס אותך גם על השני, אז אחלה :-) |Y|

כמעט חשבתי שלקטנה שלך קוראים "ליעם". :-)

אני אוהבת איך שאת מפרטת ואת ההתייחסות שלך גם לנקודות קטנות. הן חשובות. הרי הן בונות את התמונה השלמה.

תמרוש יקרה, התגעגעתי אליך ולמילותיך.
הוספתי חיוביות על בריאות כי שניהם חשובים ומשפיעים זה על זה. רציתי גם יצירתיות ואזהבנתי שזו התפזרות והורדתי.
יום 3 לאתגר - הייתי בהרצאה על ביטוח סיעודי ובעקבותיה בדקתי את הזכאות שלי ושל כלהמשפחה בביטוח הסיעודי בכללית. בחנתי אפשרות להצטרף גם לפרטי.
מאוד רציתי ללכת לשחות אבל הקטנה העלתה חום אחרי החיסון והייתה צריכה אותי צמוד אז ויתרתי. חיוביות התבטאה בהתמודדות שליעם הקטנה שסבלה, הייתי רגועה ותומכת.

היום יום 4 לאתגר אכלתי בריא,
דאגתי לשתיה ואוכל ביום הארוך של 11 שעות במשרד. התמודדתי בסבלנות ויסודיות עם תהליכים בעבודה ולא נגררתי לריכולים עם חברה.
מחר מקוה שאצליח להתאמן במכון. מצגעגעת לזה.
ליל מנוחה

_נחמד ואביבי לקרוא!
שתצליחי בכיף._

נחמד ואביבי לקרוא!
שתצליחי בכיף.

היי, טוב לראות אותך פה!

כל הכבוד על היום השני המוצלח.
כן ירבו!

(מתפתה להעיר: בקטע של החיוביות, לא עדיף יותר לצמצם מטרות? להתרכז במטרה אחת או אלמנט אחד הכי-חשוב שכבר ישפיע על הרבה דברים מסביב? כל מה שכתבת הוא נפלא, אבל אולי יש שם ציפיות גבוהות מדי מעצמך? אולי עדיף להתמקד באלמנט אחד?)

יום טוב!

תודה אוליב ויולי קו.
יום שני לאתגר בריאות וחיוביות -
אכלתי בריא ובשליטה. התמודדתי עם הרצון לבלוס בבית באכילת חביתה ובננה.
הגשתי ערעור למבחן גמר בקורס שמשלימה לתואר ולשמחתי הערעור התקבלונוספה לי הנקודה שהיתה חסרה לי כדי תקבל 80. גאה בעצמי שלמרות הכעס והתסכול על המבחן הלא הוגן שהיה הצלחתי לפנות בנועם וענייניות לרכזת הקורס שנחשבת שונאת סטודנטים ובסופו של דבר קיבלתי את הציון שצריכה כדי להתקבל בהמשך לתואר השני.
הייתי בחדר ל ד בעבודה היום ושמעתי כל היום מוזיקה שאוהבת תוך כדי עבודה.
צעדתי חצי שעה ברגל באויר הנעים לטיפת חלבוהתמודדתי בסבלנות עם בכי הקטנה החיסון והעייפות. הייתי נחמדה לאיש ופרגנתי לו שהזמין לנו הצגה בקאמרי.
עזרתי בעבודה ללקוח שהגיע אלי במקרה והכרתי איש פוליטי מרתק שפתח לי את החשיבה בצורה חיובית וסבלנית יותר כלפי ח''כים שסולדת מהם.
נרשמתי לפרויקט התנדבותי של הכנת כריכים לילדים משכונת מצוקה.
קיבלתי תתושים שווים לחג שאקנה איתם אחלה בגדים לעצמי.
סך הכול היה יום טוב וחיובי.
מסיימת בתרגילי מתיחות. לילה טוב

מניחה כאן פרח ממני.

כיף לקרוא אותך שוב

כיף לקרוא אותך שוב

וואו יותר מחצי שנה מפעם אחרונה שכתבתי.
דברים ורגשות קורים ומשתנים בקצב מסחרר שהייתי עסוקה בלחוות ולהתמודד ולא בלכתוב.
עדיין הזוגיות מאתגרת מאוד. עם המון ירידות ועליות ומחשבות מה הלאה.
רוצה לאתגר את עצמי בתהליך 100 ימים של בריאות וחיוביות.
אז אחרי שהגעתי למשקל שיא והבנה שאני מזיקה לעצמי באכילה המוגזמת והישיבה המרובה, אני פוצחת באתגר בריאות וחיוביות.
יום ראשון - אכלתי בריא, עם המון ירקות. הבנתי שלהגביל את עצמי בכמויות יהיה קשה אז עדיף ש 70% מהארוחה תבוסס על ירקות וכךאשבע וארגיש שפע ולא מסכנות.
יצאתי לשעה לסיבוב הליכה וריצת ספרינטים, התאמנתי במכשירי כושר בגינה, נשמתי אויר טוב וזה עשה לי טוב, למרות העייפות והיום הלא קל שעברתי.
בעניין חיוביות - זה בהמשך לרשימה שכתבתי למטרות להגשמה, רוצה לרכל פחות, לשפוט פחות, להבחין בחיובי בכל אדם במקום בחסרונות שמיד קופצים לי. לנשום עמוק, להיות סבלנית יותר בבית ובכלל. להיות במוד נינוח ללא קשר לעצבים של האיש או בכי של הבנות. גם בעבודה, להיות נעימה וסבלנית.

התגעגעתי לכתוב כאן ולבנות הנהדרות והחכמות שפה.

מה איתך? נשמח לשיתוף ולעידכון

(()) בהצלחה!

תמרוש, כמה התגעגעתי אליך עליך ולמילותיך הנבונות.

למזלי נדפקה לי האפליקציה של הפייסבוק והוא נסגר לי כל שניה אז ממש לא נמצאת שם כמו בעבר.

ביום חמישי בערב האיש יזם (לאחר שחודשיים אומרת שרוצה שנדבר ברצינות) שיחה רצינית במרפסת על בעיותינו הזוגיות.
הבטיח שרק יקשיב ויתן לי להגיד הכול.
צריכה לפנות זמן לרשום בכתב כדי לא להיסחף רגשית או לכעסים.
תכלס גם מפחדת שלא תהיה לו סבלנות להקשיב לי עד הסוף ושזה יבוא לו כמו פצצה,
אני מדחיקה כבר המון זמן דברים שממש מפריעים לי בהתנהלות ביננו.
בינתיים לחוץ בעבודה, עם אוגוסט והבנות, המבחן המתקרב וספורט שהתחלתי.
שיהיה אחלה יום

היי, נפלאה (())
בדיוק חשבתי עלייך ותהיתי איפה את.


[u]להתמרכז במה שחשוב לי, לא להתפזר.[/u]
לגמרי בעד.
מותר לנדב עצה קטנה? לנפות כמה שיותר אפליקציות מהנייד, להישאר רק עם מה שממש חיוני.
(אני כל הזמן מתאפקת לא להוסיף פייסבוק לנייד למרות שזה היה מפשט לי את החיים בכמה מישורים, כי אני יודעת כמה בזבוז זמן זה ייצור...)
אפילו "באופן", שיישאר על מחשב. לא בכיסך הקטן ;-)

תודה תפילה יקרה, התגעגעתי （-）

[u]שיהיה אחלה יום, הכול שיעורים של החיים.[/u]
שיהיה באמת.
כמה טוב לקרוא אותך: מפוכחת, מעשית, אופטימית, רואה גם את הקשיים אבל מעמידה אותם בפרופורציה, מרשה לעצמך להיות חלשה במידה.
מאחלת לך הרבה טוב!

שבוע חדש, פוקוס מחודש:
להתמרכז במה שחשוב לי, לא להתפזר.
לבזבז פחות זמן בפלאפון, התמכרות מיותרת לגמרי.
אני אחראית לאושר ולשמחה שלי.
אם מרגישה מרוקנת או משועממת להתבונן בזה בלי פחד.
התובנה שלי מהסופ"ש שמחכה כל הזמן לאישורים ומחמאות מבחוץ, להסחות דעת הללו שיקפצו לי לתוך הלו"ז ויהוו תירוץ לחוסר עשיה שלי במה שכן חשוב,
כמו ללמוד למבחן האחד לפני אחרון שלי להשלמות.
זה חשוב, זו ההתפתחות המקצועית שלי שתלויה בזה, וזה גם חומר מאוד מעניין בפסיכולוגיה. רוצה לצלול לתוך זה במקום לברוח מלקרוא וללמוד.

הקשר המשברי עם האיש גם אותו לשים בפרופורציות.
זה לא חדש. יש לנו הרבה אישויים לפתור וצריך רצון ופניות של שני הצדדים.
כרגע לא מרגישה שהוא שם, אני אמרתי שרוצה שנשב לדבר, הוא הסכים. עכשיו שיזום.
תכלס פחות מטיפול זוגי לא יספק אותי, או לפחות לעשות לעצמנו טיפול כזה דרך הספר לבסוף מוצאים אהבה.
וקיץ ואוגוסט וחם ועמוס והוא בהחלפת תפקיד בעבודה שמלחיצה אותו, הזוגיות שלנו לא בראש סדר העדיפויות כרגע ותכלס גם אני כבר לא יודעת אם כרגע זה בראש סדר העדיפויות.
אני מאוד כועסת עליו. אבל זה רק יחמיר אם התנגש בו ואוכיח אותו על כל פיפס.
משחררת, לומדת להסתדר לבד ולשחרר ציפיות ממנו, לדבר אליו בענייניות וסבלנות גם כשהוא בלתי נסבל. זו המשימה שלי.
להתמקד בהנאה שלי עם הבנות, בלמידה למבחן, בלצחוק ולעשות דברים של קיץ שאוהבת, להמשיך לנהוג ולצבור בטחון ולהגדיל את הרדיוס מהשכונה.
שיהיה אחלה יום, הכול שיעורים של החיים.

המון זמן לא כתבתי, הרבה שינויים, מטרות חדשות שהתווספו. אחרי ערב ב”הרשימה” של יובל אברמוביץ ופוקוס על עשר משימות לשנה הקרובה, באופן מודע ובלתי מודע אני מזמנת לי דברים ומתחילה להזיז דברים.
התחלתי ספורט בחדר כושר החודש וממש נהנת ובשוק מזה שנהנת. זה ממש נותן לי אנרגיה פיזית, צריכה פחות שעות שינה.
מה שפחות טוב שנרגישה שלפעמים המילוי בא מבחוץ, ובסופי שבוע שצריכה חהיות בבינג בנקום דוינג, עם הבנות, לפעמים חסרת סבלנות ומרוקנת.רוצה להביא את השמחה לחיי בלי קשר לתגובות של אנשים קרובים אלי וזה לא קל.
עם האיש תקופה משברית וריחוק גדול.
המון מחשבות מה הלאה, אם נשאצ מכורח ההרגל והבנות ואולי הגיע הזמן לקום וללכת.
ואז מצד שני פחד גדול מהלבד וגם קושי לחשוב איך אסתדר לבד עם שתי בנות קטנות.
מצד שלישי אנחנו לא זוג, מאז שילדנו אנחנו הורים בפרויקט הורות משותף ובעיקר מתווכחים ומתנגשים ברצונותינו וצרכינו בכל תחום.
מזכיר לי לחזור לספר בסוף מוצאים אהבה.
אין לי ספק שאנחנו צריכים טיפול זוגי רק שהוא מסרב ולי כבר יותר ויותר נמאס להלחם עלינו.
רוצה להרגיש אהובה ומחוזרת כמו שלא הרגשתי כבר שנים. דילמה.

שוב נמחקה לי הודעה :-(

מזל טוב גדול!
@} |בלונים| @}

התרשמתי מההספק שלך (לא רק כי הרשימה ארוכה או כי היא מכילה סעיפים "נחשבים", אלא גם ובעיקר כי ניכר שהספקת דברים שחשובים לך, וגם שיש ברשימה הזאת מגמה של התקדמות לקראת מה שחשוב לך ומתגלה לך עם הזמן).
והתרשמתי גם מהרשימה לעתיד שלך, כי היא - לפחות בחלקה - קונקרטית וראלית (יש מקום לדיון על סעיפים מסוימים, כפי שהעירה אישה בחכמתה) והיא מין המשך ישיר של המסלול שהתוותה הרשימה הראשונה.

ו... היי... אנחנו באותו שנתון. :-) (נדמה לי שכבר עלינו על זה פעם.)

הנקודות שאפשר להתחיל דיון עליהן:

[u]להרזות ולהכנס לכושר ואכילה בריאה ומסודרת[/u]

[u]להתפרנס רק ממוזיקה[/u]

_לחשוב יותר לפני שמדברת בלי שליטה
להתווכח ולהתנגח פחות אם מי שחולק עלי
להתעסק בעניינים שלי ולא של אחרים._


אתחיל מהנקודות האחרונות, בעיני הן כרוכות יחדיו.

פעם חשבתי שבשביל להמנע מלהכנס לוויכוחים אני צריכה לשלוט בעצמי. למשל, לחשוב לפני שאני נכנסת אליהם בהיגיון. או לחכות עד שהרגשות יצטננו. אבל עם הזמן, התחלתי להכנס אליהם פחות. וזה לא כי התחלתי לחשוב לפני שאני כותבת. זה כי הרגשות שלי השתנו - כבר לא [b]רציתי[/b] להכנס לוויכוחים. לא הייתי צריכה לחשוב ולהתאפק ולהפעיל כוח רצון בשביל להמנע.

השליטה שלי לא השתנתה, מה שהשתנה זו אני. אני אמיתית יותר, לא זו שחושבת, אלא שזו שרוצה או לא רוצה להכנס לוויכוח...

לא חשבתי על זה או התעמקתי במחשבות על זה. אבל אחר כך, שנתקלתי באמהות שרוצות לצעוק פחות על הילדים שלהן (ופה המצב דווקא טוב - רוב האמהות רוצות לכעוס פחות), או להביע פחות חרדה, חשבתי שזה טיפול בסימפטום. אומנם עדיף אמא חרדה שלא מטילה את החרדות שלה על הילד, ומאפשרת לו להתנסות בנוכחות אחרים שלא חשים חרדה, אבל הוא עדיין ירגיש אותה, גם אם פחות. כדאי עוד יותר לטפל בחדרה, ואז האמא לא תצטרך לחשוב לפני שהיא אומרת משפט שמטרתו להפחיד את הילד כדי שיזהר, אלא פשוט לא תרגיש את הדחף לומר אותו.

ובנוגע לעניינים של אחרים - אני חושבת שלהתעסק בעיניים של אחרים זה מצויין. החברה שלנו סובלת ממחסור בסולידריות ועזרה הדדית לדעתי, לא בעודף ממנה. אני מנחשת שמה שאת רוצה זה פחות שיפוטיות, ואולי יותר מחשבות מיותרות, מסוג הרשימות שתפילה ותמרוש ובשמת דיברו עליהן לפני כמה זמן. באופן כללי, כשהעניינים של אנשים אחרים הם העניינים שלי, אני יודעת שדברים הם כמו שהם צריכים להיות.

תודה אישה במסע, אשמח לשמוע כמובן לאיזה התכוונת.
אופיר, עבורי תואר בפתוחה זה אידיאלי, מתאים לי כמו כפפה ליד. את מתלבטת לגבי תחום לימודים מסוים？ היתרון הפתוחה זה היכולת לעבוד עבוגה במשאה מלאה יחד עפ הלימןדים ולהתקדם בקצב שלך.
אם יש לך שאלות אשמח לענות.

אל הלב באמת מרשים
בא לך לפרט קצת על איך זה לעשות תואר בפתוחה?
אני חושבת על זה וזה נראה כמו משימה בלתי אפשרית

וואו, נשמע שהחיים שלך עד היום היו מלאים מאוד!

אם תרצי לשמוע, יש כמה משפטים שלך שנשמעים לי קצות חוט לדיונים, אם תרצי לפתוח אותם.

יום הולדת 40 בפתח וזה הזוי וטבעי ביחד.
כמו תמיד מחליטה לקחת לי את היום הזה לעצמי, לא בעבודה, מה גם שבאמת חולה עם דלקת גרון ועיניים כבר שבוע.
התלבטתי רק בגלל שנעדרתי מלא בחודש מאז שחזרתי אבל החלטתי שמחר אשאר ללמוד למבחן, לעשות טיפול עיסוי ושיאצו לגופנפש ולהרגיש חופשיה.

גיל 40, כמה השגתי וכמה החמצתי. מאזן אמצע החיים בערך.
יש בי צורך לרשימת מלאי של השגים והגשמת חלומות:

התחתנתי והקמתי משפחה
ילדתי שתי בנות מדהימות, אהבות חיי.
סיימתי בהצטיינות תואר ראשון במדעי החברה והרוח שכל כולו קורסים מרתקים שבחרתי אחד אחד ונהנתי מאוד מהלימודים בפתוחה.
למדתי ועבדתי כפרילנסרית כמאמנת אישית וזכיתי ללוות עשרות מאומנות ומאומנים ששיפרו את חייהם בעזרתי.
למדתי קורסים בקבלה ועבדתי במרכז לקבלה תקופה.
רכשתי מקצוע בתחום הכספים שמספק לי פרנסה טובה ויציבה בשלב זה של חיי
הגעתי ליעד משכורת ברוטו שהצבתי לעצמי לפני מספר שנים.
השמיעו אותי שרה ברדיו ברשת גימל ו 103 מספר פעמים עם שני שירים מקוריים.
הקמתי הרכב אייטיז והופעתי איתו כסולנית בפאבים, חתונות, ואירועים שונים.
הופעתי פעמיים עם שירים שכתבתי.
הופעתי בהאנגר 11 ובקמלוט תל אביב המיתולוגי
הופעתי מול אלף איש בגן הפאקן
עבדתי והתפרנסתי כזמרת הקלטות בשיר בהפתעה, קולות ליווי באלבומי יוצרים, ג'ינגלים.
בשלוש שנים האחרונות אני מתנדבת בליווי ותמיכה בנשים במשבר לאחר לידה.
היתה לי חופשת לידה מושלמת וכייפית של 11 חודשים.
חזרתי לנהוג ואני מתקדמת בהתגברות על פובית הנהיגה שלי.
טיילתי בעולם ולפני כשנתיים חוויתי טיול מהנה במיוחד באמסטרדם עם האיש אחרי שתמיד מהר מאוד התגעגעתי לישראל ורציתי לחזור מהניכור שחשתי בחול.
למדתי לסלוח לאמא שלי
עברתי משבר חיים מטלטל ביותר לפני חמש שנים לאחר לידה ראשונה ומאז התעצמתי והתבגרתי.
אני לומדת ומתפתחת כל יום
כתבתי והלחנתי מספר שירים.
הייתי בעלת עסק עצמאי.
מצאתי כיוון ותחום לתואר השני בתרפיה במוזיקה

דברים שעדיין לא הספקתי לעשות:
לנסוע לארצות הברית
להרזות ולהכנס לכושר ואכילה בריאה ומסודרת
להקליט את השירים שלי באולפן מקצועי
להתפרנס רק ממוזיקה
לחזור לנגן בפסנתר ולדעת ללוות את עצמי בשירה
תואר שני בתרפיה במוזיקה
לסיים השלמות בפסיכולוגיה

דברים שרוצה להשתפר בהם:
בתקשורת שלי עם הגדולה שלי
בתקשורת בזוגיות עם האיש
לחשוב יותר לפני שמדברת בלי שליטה
להתווכח ולהתנגח פחות אם מי שחולק עלי
להתעסק בעניינים שלי ולא של אחרים.

בטח יהיו עוד אבל אלו עיקרי הדברים.
מאחלת לי יום הולדת שמח, עשור מוצלח, מסעיר, מהנה ומפתח מלא בריאות שמחה ואהבה. |L|

תודה תפילה (())

איזה יופי, [po]אל הלב[/po]!
תהיו בריאים ותמשיכו בטוב!

(())

תודה נשים יקרות. בינתיים חוק מרפי והקטנה חולה ויצא לי לעבוד רק 3 ימים בינתיים והשאר איתה. העבודה נראת די קטנה עלי אבל טוב שיש לי מלא זמן שם להתארגן על המחשבות שלי.
סופשבוע טוב ובריא לכולנו.

_כמה טוב לשמוע!
מצטרפת לאיחולי ההצלחה._

כמה טוב לשמוע!
מצטרפת לאיחולי ההצלחה. שתהיה לך התחלה טובה, וריפוד ותמיכה טובים לכל השינויים.
@}
ימים שלווים וטובים |Y|

מצטרפת לאיחולי ההצלחה שלך לעצמך. שמחה שעדכנת, התגעגעתי!

חודשים לא כתבתי כאן ובכלל בשנה האחרונה, שנת חופשת הלידה שלי, לא הרגשתי צורך ולא מצאתי זמן לכתוב כאן.
היום היום האחרון לחל"ת לאחר חל"ד שלי, ובראשון חוזרת למשרד לאחר יותר משנה.
לא קל.
היתה לי שנה נהדרת, מלאת חיים, הורות, דיאדה מטריפה עם קטנצ'יקה שלי. שנה של הכרת המון נשים ואמהות, הרבה בתי קפה ומפגשי דשא, חוגים לתינוקות.
שנה מלאת זמן לחשוב, לנוח, לישון שנ"צ, להתפקד על הבנות הנפלאות שזכיתי בהן ובאתגרים של גידולן.
שנה בפיג'מה כמו שהאיש אוהב לומר, שנה שלא היה לי איכפת בכלל מלהתאפר להתלבש להרשים לראות ולהראות.
שנה של פוקוס פנימי, שנה של לקיחת מרחב לעצמי, שנה שבה למדתי לבשל בזכות קטנציקה שהכנתי לה מוצקים, שנה של פסק זמן ממרוץ החיים.
ויחד עם זאת עשיתי והספקתי המון. עכשיו בסמסטר האחרון להשלמות לקראת התואר השני ואז 3 מבחנים אחרונים.
התנתקתי לחלוטין מהמשרד והעבודה וכל כך לא בא לי לחזור.
למזלי מצאתי מטפלת מדהימה ממש ושילבה את קטנציקה אצלה יחד עם תינוק נוסף וממש טוב לה שם. ואני רוגעה שהיא בידים הכי טובות אחרי.
אז למה לחזור, בעיקר מסיבות כלכליות וכי האיש עומד לפני שינוי קריירה משלו וצריך את הגב הכלכלי לכך בכך שגם אני אעבוד ואפרנס.
גם עם האיש האתגרים רבים והנישואים רחוקים מלהיות מושלמים. אבל זה בעבודה מתמדת.
עכשיו בחודש האחרון יש עוד שתי תפניות חדשות, התחלנו תהליך של מדריכת הורים מאדלר לאור הקשיים והקנאה של הגדולה מאז שקטנציקה נולדה.
וזה מדהים. זה סוג של טיפול בעצמנו ובשליטה בכעסים כדי ליצור את השינוי אצלה. וזו הזדמנות נהדרת גם לי וגם לאיש להתבגר, לשלוט בכעס, ללמוד וללמד שפה חדשה בבית.
דבר שני חזרתי לקחת שיעורי נהיגה להחזרת הבטחון. בינתיים לקחתי שני שיעורים ארוכים ודי הפתעתי את עצמי לטובה.
מקוה שהמגמה תמשך גם עכשיו כשאחזור לעבודה.
יש גם עניין שקורה בגן של הגדולה שמטריד אותי, מנסה לשחרר ולהניח לזה. מה שצריך להיות הוא שיהיה.
הכי חשוב להתמקד בעיקר ולא בלהכנס לויכוחים חסרי טעם עם הורים אחרים.
יש לי נטייה לוכחנות נוראית והתנגחות.
מאוד מאוד מקוה שאצליח שלא להיות כזו במשרד, שאבוא לעבוד בראש קטן ולחזור הביתה.
כי כרגע העבודה הזו משרתת את המטרות שלי להתפרנס, לחסוך כסף לתואר השני ולשינוי הקריירה שמייחלת לה. וגמישות בשעות העבודה תתן לי שקט לגדל את בנותי.
מקוה. מרגישה קצת על סף פיצוץ וחרדה.
המון שינויים.
ומחר נוסעת לנופש חברה ליומיים, מקוה שאנקה את הראש ואתחיל את התקופה החדשה בהמון כוחות ואנרגיות מחודשות ואשאיר מאחורי את כל הזוטות.
מאחלת לי המון בהצלחה |L| וימים שלווים וטובים.

_If you are MEUSHERET, why writing in a blog named "How to be Meusheret"?
Maybe you need a new blog_
גדול, לא שמתי לב לאירוניה שבסדבר, זה כמובן מאוד משמח אותי.
כי בעצם לפרקים אני מצילחה להיות מאושרת ולמצוא תשובה לשאלה בגינה פתחתי את הבלוג.
חושבת שזה עדיין רלוונטי לאור הסערות והתנודות הרבות שיש בחיי, אבל תודה על ההערה ושהסבת את תשומת ליבי |L|

@}

[sup]+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+[/sup]

_הזוי שלא כותבת פה מלא זמן.
בגדול טוב לי ואני מאושרת._
If you are MEUSHERET, why writing in a blog named "How to be Meusheret"?
Maybe you need a new blog ;-)

(())
Tamarush

נשארת עם אהבת נפשי עד אפריל בבית, הזמן טס ויש המון דברים טובים ואתגרים עם הגדולה ובכלל,
הזוי שלא כותבת פה מלא זמן.
בגדול טוב לי ואני מאושרת.
רק ללימודים אין לי ממש חשק.
לומדת את החיים עם תינוקת באהבה גדולה (-:

שנה טובה!

שנה טובה תפילה יקרה (-:

שנה טובה!

יום לא פשוט,
קצת כאב גב, קצת חרדה ואי שקט פנימי.
קיבלתי מחזור היום קצת מוקדם מכרגיל, פרס נפטר. לא יצאתי מהבית. הבנתי שלא קיבלתי בניגוד לחוק מתנת חג מהעבודה. מחשבות טורדניות על מתי לחזור לעבודה ואיך להודיע שעוד לא.
יום הפוך שכזה.

מזכירה לעצמי לנשום, ליהנות מהרוח הקרירה המנשבת מהמרפסת. הכול ביחד קצת מוריד לי את המצברוח.
מחליטה להחליט להשאר עם גורית המהממת עד גיל שנה. לא להתעסק בזה יותר בחודש הקרוב.
בסוף אוקטובר לנסוע לבקר בעבודה ולשבת לדבר עם ראש הצוות, לומר שרציתי להתייעץ איתה, שרוצה להאריך לשנה (במקום לחזור אחרי 8 חודשים), שלא מצאתי סידור לקטנה, שאוטוטו חורף ומחלות ומרגיש לי לא נכון. שמעדיפה לחזור באביב, גם אחרי סיום הלימודי השלמה שלי.
שמאמינה שיוכלו להסתדר בלעדי 4 חודשים נוספים ולמשוך עם המחליפה, כך שאוכל לחזור בלב שלם וכוחות מחודשים באביב.
משחררת את הדאגה מה יהיה באפריל, לאיזה משפחתון אכניס אותה. לא יודעת. אבל יש הרבה אופציות ויהיו עוד חדשות. אין מה לחפש לפני החגים, רק לקראת דצמבר.
מחליטה להגיד לבעלי חודש הבא שזה מה שהחלטתי, לא כרגע. וגם למשפחתון בבניין ששריינתי לנובמבר. למקרה שאשנה החלטתי. כרגע למרות הקושי והפחד שאתחרט ויהיה לי קשה רוצה להשאר בבית.
להיות עם אהבת נפשי, להשקיע בקשר עם הגדולה, לסיים השלמות בלימודים ולהיות סוף סוף חופשיה מלימודים אחרי 6 שנים.
להכנס לרוטינת ספורט ואכילה נכונה.

שתהיה שנה טובה |L|

(())
איזה יופי לך!
מבינה ומזדהה עם הצורך להאריך חופשת לידה ;-)

תראי, בדיוק היום יום הולדת לדף. :-)
נהדר לקרוא על החוויות החיוביות. מאחלת שיהיה מוצלח ולא קשה מדי גם בכל השאר.

וואו לא כתבתי פה כבר 4 חודשים.
האמת שעברתי המון בחופשת לידה הזו.
חודש וחצי ראשונים של התאקלמות והחלמה מכאבי הגוף, מהתפרים, מכאבי עצמות, כאבי הנקה, כאבי גמילה מהנקה וגודש, חרדות שחזרו בלי הרסיטל וחזרה לרסיטל.
מגיל חודש וחצי בוביתה ישנה לילות שלמים רוב הימים ויחסית תינוקת רגועה ואני חווה חוויה מתקנת לגמרי מהפעם הקודמת.
השבוע היא בת 5 חודשים, איך שהזמן טס, ורוב הזמן נהנת מאוד מהזמן איתה, מלהיות בבית, מקהילת היולדות המשובחת והפעילה שיש לנו בשכונה.
יש לי חיים חברתיים יותר טובים משהיו לי לפני הלידה, התחברתי גם עם אמא של ילדה מהגן של הגדולה שגם בחופשת לידה מחודש אחרי ואנחנו המון ביחד וכייף שיש חברה שכנה להפגש.
אני סוג של נדהמת ומגלה מחדש הנאה מכל השלבים של הקטנטונת, שלבים שכל כך סבלתי בהם פעם שעברה שהיה נראה לי שגידול תינוקת זה סבל עד גיל שנתיים.
אז זהו שלא, אני סבלתי כי הייתי בחרדות ודיכאון וכאבי גוף ולא היתה לי תמיכה.
הפעם באמת גייסתי תמיכה, אם לאם, אמא שלי שמגיעה יום בשבוע לטפל בה ואני לומדת וקצת מסתובבת. ולהפתעתי מגיל חודשיים כבר הצורך שלי בעזרה הלך ופחת, אני מסתדרת מצויין, מגנגלת בין הגדולה לקטנה.
יש אתגרים, הגדולה מאוד מקנאה ועושה לנו חיים קשים.
שוקלת להאריך את חופשת הלידה לשנה שלמה.
בעלי נגד אבל אחרי ריב גדול אמר שאני אחליט. כרגע החלטתי לא להחליט עד אוקטובר.
אמורה לחזור בסוף נובמבר.
ולא בא לי . העבודה נראת לי אפורה בטירוף.
יש בי פחד שיפטרו אותי או יעבירו אותי תפקיד. אבל הלב שלי אומר לי להשאר איתה. היא כזו מהממת, מתעוררת בחיוכים, באמת חמסה חמסה, מאוהבת בה לגמרי.
גם חווית הלידה היתה מצוינת, אפס הפרדה מוחלט.
עם האיש לא קל, סוג של ריחוק ומשבר ביחסים, אבל בוחרת את המלחמות שלי כרגע ומתמקדת בבנות ובלאפשר לו כמה שיותר אויר.
אני גם לומדת לסירוגין דבר לא פשוט אבל מעניין.
טוב זהו לבינתיים.
תודה אוליב ששאלת לשלומי. מה איתך?

מה שלומך?

|יש|
כל כך טוב לשמוע!

עבר שבוע ממש סבבה, מרגישה שטפו טפו עברתי את המשבר של החודש וחצי הראשונים,
החזה כבר בסדר, התקפי החרדה נרגעו והתאזנתי.
נהנת מהיום שלי והלילה סוף סוף ישנתי לילה שלם תודות לגורית שדפקה שיא אולימפי של עשר שעות רצוף, חמסה.
יש לנו קהילת בנות בחופשת לידה נהדרת ותומכת ומבלה איתן כל יום כמעט.
היינו אתמול אצל אייל בוצר האלוהים של אבחון לשון קשורה והוא אכן אישר שהלשון שלה קשורה וזה מה שכנראה גרם לכאבים ודפק לי את ההנקה.
מכיוון שכבר לא מניקה אמר שאין טעם לנתק, זה לא יפריע לה בדיבור. ושחבל שלא הגענו כמה ימים אחרי הלידה.
לא בוכים על חלב שנשפך (-:
שמחה ששלמה עם עצמי, זה לא הלך ממגוון סיבות, לשון קשורה, כנראה פטריה ודלקת, חרדות, טראומת ילדות וכו וכו.
כנראה גם לגדולה היתה לשון קשורה, רק שאז אפילו לא שמעתי על המושג הזה.
לדעתו גם לגורית אין פטריה בלשון, המשטח הלבן זה בגלל הלשון הקשורה, שאין מספיק תנועתיות וחיכוך ולכן לא מתנקה. הרגיע אותי.

אמורה להתחיל ללמוד למבחן שיהיה עוד חודש וחצי. חושבת איך להתארגן על זה ולנצל את הזמן שעוד ישנה לפעמים כמה שעות רצוף ואז אולי אצליח ללמוד.

:-)

תודה בנות, בסוף בפוקס התפנה תור שבוע הבא שמונה בבוקר, אז הודעתי לאיש שיצטרך להשאר איתה בבית עד תשע שאחזור ורק אז לצאת לעבודה.
זה דרש להזיז תור שיש באותו יום אחר הצהרים לצילום אולטרסאונד מפרק ירך לגורית אבל בסדר.
בסוף גורית לא ישנה כמעט אתמול וגם אני ישנתי גרוע כי חברים של האי היו פה עד אחת בלילה ועשו לי רעש חבלז,
אבל לא רציתי להיות המבאסת הלאומית ולכן לא הערתי להם וסבלתי בשקט עד שהלכו.
אז כבר נשארתי בבית, ישנתי איזו חצי שעה שעה על הספה כשהיא ישנה בבוקר והיום הזה טס וכבר צריכה לאסוף את הגדולה.
כמובן שלסדר צעצועים לא הספקתי. לא נורא. תוכניות ומציאות לחוד.

שיהיה שבוע טוב |L|

אני הייתי לוקחת אותה אתי בלי לחשוב פעמיים.
אם היא כל הזמן עלייך במנשא או בעגלה שלה, ולא באה במגע עם הסביבה ואף אדם אחר - סיכוי קלוש ביותר שמשהו יקרה לה.
וכמו שאמרת: מרפאת חוץ, ועוד פיזיו, משהו שבאים אליו אנשים בריאים (מבחינה מיקרוביולוגית).
(())

_אולי בבוקר אעשה סיבוב הליכה עם העגלה מסביב לשכונה, ככה לחלף עצמות ולנשום אויר, עם מוזיקה באוזניות, אחרי שהקטנה תאכל ותרצה לישון.
כי יום שלם בבית זה מסוכן לי קצת מבחינת חרדה._
בדיוק. |Y|

[u]לחלף עצמות[/u]
אי, זה נשמע טוב. גם אני רוצה לחלף כמה משלי, בעיקר בתחתית עמוד השדרה. :-) :-0
וברצינות, איזה יופי: את ממש ערה לצרכים שלך, למה שיעשה לך ולמשפחה שלך טוב ונוקטת יזמה כדי לממש את זה.

[u]או למצוא מישהי שתשמור עליה בשכונה[/u]
הייתי מתקשרת ושואלת אם אפשר לבוא עם התינוקת, הרי סביר שרוב המטופלות הן נשים לאחר לידה, לא? אבל אם לא מסתדר, יש גם האופציה של בייביסיטר שתצטרף אליכן לנסיעה.

_סבתא שלי, למשל, תמיד היתה קוראת לי "דני-יוסי-אבי אה... תמר!"
היתה צריכה לעבור את כל האחים שלי כדי להגיע בסוף אלי._
גדול (-:
תמיד צחקתי על ההורים שלי שמתבלבלים בשמות שלנו, עכשיו מבינה איך זה יכול לקרות.

עדיין יש התקפי חרדה קצרים, מנסה להבין מה הם באים לומר לי.
החזה משתפר אבל כל פעם שמציק או יש דקירה ישר זה מפעיל חרדה.
תכננתי את השבוע, חוץ ממחר ושלישי יש לי תוכניות בחוץ כל יום.
מחר חייבת לסדר את החדר והצעצועים של הגדולה שעולים על גדותיהם. ולהעיף מה שלא שימושי כדי לפנות מקום.
אולי בבוקר אעשה סיבוב הליכה עם העגלה מסביב לשכונה, ככה לחלף עצמות ולנשום אויר, עם מוזיקה באוזניות, אחרי שהקטנה תאכל ותרצה לישון.
כי יום שלם בבית זה מסוכן לי קצת מבחינת חרדה. ואז אחזור לכל הסידורים והטלפונים לביטוחים שיש לי לעשות.

אמורה ללכת לפיזיו רצפת אגן ברביעי בבוקר בבלינסון ואין לי מושג אם לדחות את התור או לקחת את גורית איתי, זו תהיה פעם ראשונה באוטובוס ושואלת את עצמי אם אסתדר במהלך התור, למרות שזו בדיקה, לא אמור להיות ארוך מידי.
מצד שני זה בתוך בית חולים שלא הכי בריא להכניס תינוקת, מצד שני זו מרפאת חוץ ולא ממש בתוך הבניין של הבית חולים.
או למצוא מישהי שתשמור עליה בשכונה, אבל מי, לא מכירה וסומכת על אף אחת בגיל כזה צעיר. דילמה.

[u]החלטנו בשכונה להנהיג את זה כמנהג פעמיים בשבוע בבקרים, פיקניק על הדשא. הגיעו קרוב ל 15 אמהות והיה מעולה ומגבש.[/u]
מעולה! מבורך.
גם הגינה מתחת לבית מתגלה כאי של שפיות ומרחב לנשום בו אויר ושמש. כמעט כל יום אחר הצהרים אחר הגן שם ומקשקשת עם אמהות מהגן של הגדולה.
גם הפיצית יותר רגועה בחוץ רוב הזמן._
נכון :-) @}@}

[u]גם מתבלבלת בשמות שלהן לפעמים[/u]
אה! ברוכה הבאה למועדון ההורים לשניים ומעלה.
זה כרוני, וזה יישאר כל החיים...
סבתא שלי, למשל, תמיד היתה קוראת לי "יוסי-רפי-זיווה אה... תמרוש!"
היתה צריכה לעבור את כל המשפחה כדי להגיע בסוף אלי.
מדי פעם היתה מגוונת וקוראת לי בשמו של אבא שלי.
וגם אני, מערבבת חופשי את שמות הילדים שלי [b]וגם[/b] את הבעל. לא משנה למי מהם אני פונה, אם זה בסיטואציה שכולם בבית, אני תמיד חייבת לעבור דרך השמות האחרים עד שאני מגיעה לאחד הנכון.
כשאני לבד עם אחד מהם, זה קצת יותר טוב.
הכל נשאר במשפחה.... ;-)

@}

איזה יופי תפילה לאם, שמחה שהגיעה והעלתה לך את המצברוח. מדהים מה חברותא בכלל ונשית בפרט יכולה לחולל.

שבת שלום