אמא של יונת

אינני מכירה אישית שום מבוגר שגדל בבית.
שמעתי לראשונה על חינוך ביתי כש רחלי מ חזרה מארה"ב ואביה סיפר לי שהיא מלמדת את ילדיה בבית. הבן הבכור לומד כיום באוניברסיטה בארה"ב.

מגניב

מה היו מילות החיפוש? לא הצלחתי לחזור על ההישג שלך

שיטאקי, בעברית.
זה לא היה הקישור הראשון בדף, אבל הראשון שנכנסתי אליו.
זה בדף השני, הקישור החמישי או הששי בדף. ברגע שנכנסתי זיהיתי שזאת את. בגלל הרקע הכהה שהקשה עלי את הקריאה, וזכרתי שבזמנו כבר ציינתי את זה. הלכתי לדף "מי אנחנו" וזיהיתי לפי השמות.

החברים מ 347 בתפוז עושים מעשה .

נכנסתי גם, פולשת שכמותי. איזה עונג צרוף! אתן תגיעו עד אזור? זה באיזור שלי.

אוי!
דווקא בתאריך הזה?!
זה מתנגש עם אירוע משפחתי מיוחד שתוכנן מזה חודשים.
חבל... אבל תודה שיידעת אותי.

מה איתך, בשמת, זה מופיע פה ולא בדוא"ל בשביל שפולשים יהנו

אני נורא רוצה לבוא. נראה אם נצליח, כי גם בשבת שלפני כן אנחנו מתוכננים להיות מדרום לירקון.

אירוע משפחתי מיוחד שתוכנן מזה חודשים
במקרה יובל וחצי? (-;

בשמת,
המועד מתאים, אבל לא.

בכל אופן אפשר למסור מז"ט ממני.

כן- זה בנחל קטיע

הי @}
אני בשוק. פתאום מבחינתי כל הסיפור היה שווה רק בשביל התגובה ממך.

לגבי ההבדל? לא יודעת, קראתי שוב את הדף ויש שם לא מעט תגובות בהקשרים זהים לחלוטין. זה מצחיק, כי "בסיבוב הקודם" יוצא ש"הגנתי" על נחשון שולץ בכלל D-:
הצחיקה אותי תגובה שהתלוננה על סימפטום של "העדר תחרותיות" אצל קיבוצניקים. כנראה בעיר אין הגיוני מלהתחרות בתחרויות כמו "איזה קבוצת אלפי ילדים יותר טראומתית בהכרח מאיזה קבוצת אלפי ילדים אחרת" והאמת בכלל לא ברור לי מה נחשב בתחרות הזו נצחון ומה הפסד.
אני בכל אופן שמחה שהורי נשארו בקיבוץ, אני מודה להם על-כך. הקיבוץ היה הדבר הכי טוב ש הם יכלו לעשות אז למעני ולמענם. (היום רק אמא שלי שם) אחיותי אולי חושבות אחרת, אגב.

אני אסתכל היום בעיתונים אצל אמא...

הסתכלתי בעיתונים, לא מצאתי, את זוכרת איזה עיתון זה?

אגב, לא הצלחתי להבין מה ההבדל בין דף זה לבין דפקט קיבוצי.
הדיון וכחני, המקור תמיכה.

את זוכרת איזה עיתון זה?
"על הצפון" - (עתון המועצה האזורית הגליל העליון) מ-12/12/07.
הכתבה ארוכה מכדי לסרוק ולשלוח באימייל. "כתבי לי"[email protected] את כתובתך ואשלח לך את העתון בדואר רגיל.

הדיון וכחני, המקור תמיכה.
וואלה.
לא הצלחתי להבחין בהבדל. בשני הדפים היה דיון שעלה בשלב מסויים לטונים גבוהים.

הצחיקה אותי תגובה שהתלוננה על סימפטום של "העדר תחרותיות" אצל קיבוצניקים.
לי בלטה במיוחד - גם בדפים אלה וגם בדיונים קודמים הקשורים לחינוך הקיבוצי - הגישה, שמי שאינו מזדהה עם הטענות הקשות והזכרונות הקשים - פשוט חי בהכחשה.
כלומר, אתה יכול להיות אדם אינטליגנטי, משכיל, בעל מודעות עצמית מפותחת, ואפילו בעל נטיה לאינטרוספקציה על כל צעד ושעל - אבל זה לא יעזור לך. מישהו החליט שאם דעותיך או זכרונות הילדות שלך שונות ממה שמקובל כרגע לגבי הקיבוץ - אתה בהכחשה.
זה מזכיר לי את הגישה הפסיכולוגית (הפרוידיאנית?), לפי אם אינך מרגיש או מתנהג כפי שאתה אמור להרגיש מצב זה או אחר בחייך - אתה בהכחשה, וזה רק מוכיח שאתה אכן במצב הזה.
דוגמא: נולד לי אח, ואני הייתי מאושרת עד הגג ומאוהבת בו לגמרי - אבל אנשים ניסו לשכנע את אמא שלי שזו הכחשה ושבעצם אני מקנאה. כי אין ילד שלא מקנא כשנולד לו אח. אז אני מתנצלת שהתגובה שלי לא התאימה לתיאוריות הפסיכולוגיות והחינוכיות, אבל אני בהחלט לא קינאתי. אני ראיתי בו מתנה נפלאה.
אגב, מעולם לא טענתי שהכל היה ורוד בחינוך הקיבוצי. אבל אני סבלתי מדברים אחרים לגמרי שלא הוזכרו בכל הדיונים כאן.

צודקת. הויכוח הוצא מן הדף, והדף הוכרז כדף תמיכה.
דווקא תהליך חיובי בעיניי

אש"י, אהלן, אני ניצן, לא חושבת שדיברנו זו עם זו עדיין ישירות. אני מאד אוהבת לקרוא את מה שיש לך לומר (וחושבת שהעמדת צאצאים לתפארת... לא שזה קשור לעניין

)
אני מקווה שאת מרשה לי להדחף לשיחה שלך עם דליתוש (אני בארה"ב, אז בשעות האלה אני תמיד נטפלת לכל שביב שיחה שיש בבאופן

) ולספר לך בהקשר הזה, שלידת הבית שלי הסתיימה בקיסרי, והרבה מאד מהמסרים שקיבלתי אחריה מסביבי היו שכנראה שמשהו אצלי תקוע ובגלל זה זה קרה. מאד תומך, נכון? וגם ממש אין מה להגיד לדבר כזה... לא ממש משאיר מקום לעיבוד החוויה בלי רגשות אשם..

והנה שאלה שעלתה לי כשעזרתי לדוד שלי להגיה את הדוקטורט שלו:
רגשות אשם? רגשי אשמה? רגשי אשם? רגשות אשמה?

לילה טוב

ניצן,
נעים מאוד.
לא חושבת שדיברנו זו עם זו עדיין ישירות. נכון, אבל תמיד אפשר להתחיל.

בקשר ל לידת הבית שלי הסתיימה בקיסרי - בדף ביקור החסידה מדובר במקרה דומה לשלך, ואם את מכירה את הנפשות הפועלות, את יודעת ששום דבר רגשי לא היה תקוע במקרה זה.. אינני מכירה אותך ואת נסיבות הלידה שלך, אבל אני די בטוחה שגם אצלך לא היה תקוע שום דבר רגשי.
בניגוד לרבים באתר הזה, ולא רק בו, אני אינני סבורה שהמקור לכל צרות הבריאות הוא רגשי.
זו אכן דוגמא מצויינת לנסיון להתאים כל מקרה לתבנית מקובלת. ואם לא מתאים - סימן שיש כאן הכחשה...
אגב, נהוג להאשים את הקיבוצים בגישה כזאת - לייצר את כולם לתבנית אחידה. ואנשים אינם מרגישים עד כמה הם עצמם, ורוב בני האדם בכלל, מכניסים הכל לתבניות ולסטנדרטים המוכרים להם ומצפים מכולם לנהוג לפי סולם הערכים שלהם. זה טבעי ומובן, אבל כדאי להיות מודעים לכך שאף אחד אינו פטור מזה.

וחושבת שהעמדת צאצאים לתפארת
את מכירה מישהו מהם, חוץ מיונת?

ובנוגע לשאלה הלשונית: אינני יודעת מה אומרת האקדמיה. אני דנה לפי הבנתי והרגשתי.
התגובה הראשונה שלי היא שכל הצירופים נשמעים לי נכונים.
התגובה השניה - שהריבוי הרגיל של "רגש" הוא רגשות ולא רגשים, ולכן סביר ששני הצירופים רגשות-אשמה/אשם נכונים יותר מהצירופים האחרים.
מצד שני, יש בעברית מלים נוספות שקיימים בהן שני ריבויים. כמו "שנות חייך" ו"שני חייך" (בתנ"ך).
עלה בדעתי, שאולי מדובר כאן בשתי תקופות בלשון וכך גם לגבי אשם ואשמה. אני מכירה את התופעה הזאת במלים שאני עצמי הייתי עדה לשינוי של אופנה בהן: כינוס הפך לכנס, פתקה הפכה לפתק, ועוד.
בדקתי במילון, ושם מתברר שאשם ואשמה מופיעים שניהם בתנ"ך, ושני הריבויים - רגשי ורגשות - שניהם לגיטימיים (אף אחד מהריבויים אינו מופיע בתנ"ך).
השורה התחתונה כמו הראשונה: כל הצירופים נשמעים לי נכונים.

תודה על התגובה @}
גם לי זה נשמע נכון בכל צורה! מעניין...

השאלה עלתה כי שמתי לב שהוא עשה שימוש לא עקבי (יכול מאד להיות שאילו היה משתמש בצורה אחת באופן עקבי בכלל לא הייתי שמה לב.)
מה דעתך האישית על שימוש לא עקבי? (בחיים זה כמעט משתמע וברור, אבל מה על טקסט?)

בקשר לניתוח הקיסרי, זו כמובן רק דוגמה שהיתה רלבנטית בשעתה. אני לא סובלת מזה. אבל מאד מסכימה עם כל מה שאמרת על זה.
אני חושבת שזה נובע שוב מטעויות ייחוס. למה אני מתכוונת?
אולי, רק אולי, אפילו לא לגמרי בלתי אפשרי בעיניי, שנשים ש{{}}אמנם משהו תקוע אצלן רגשית (אני אפילו לא מבינה את המשפט הזה עד הסוף. איזה משהו? איפה הוא תקוע?) עשויות לגרום לתהליכים גופניים שיביאו אותן לכדי ניתוח קיסרי. לא יודעת אם אני מסכימה עם זה לגמרי באופן שזה מנוסח כרגע, אבל אני מקווה שאני מובנת. הייתי מעדיפה ניסוח קצת פחות כוללני. משהו כמו "שיעור הניתוחים הקיסריים בקרב נשים שעברו כך וכך גבוה יותר מאשר בקרב נשים שלא עברו כך וכך..." או משהו דומה. לא חשוב...
בכל אופן, אפילו אם היתה טענה שכזאת מוכחת באורות ובמופתים, עדיין אין זה אומר שהטענה ההפוכה נכונה! כלומר ש"{{}}כל אישה שעברה ניתוח קיסרי משהו אצלה תקוע רגשית." זה המפריע לי. אפשר לומר שחוץ מחברתית ואישית זה גם חורה לי מתימטית.

ולגבי הצאצאים, קראתי גם לא מעט דברים של עודד פה ובאתר חופש.
את יונת אני "מכירה" הרבה שנים, אני אפילו לא יודעת אם היא יודעת את זה. את ootips הכרתי באמצע-סוף שנות התשעים מתוקף המקצוע הקודם שלי, והתרשמתי עוד אז

ניצן,
מה דעתך האישית על שימוש לא עקבי?
אני בעד שימוש עקבי. במקרה כזה הייתי עושה חפש-החלף.
גם באותם המקרים שהם בעליל גם זכר וגם נקבה (שמש, סכין, רוח) - הייתי מקפידה על צורה אחת בתוך אותו טקסט.
אגב, הצירוף "ברגשי כבוד" לא יוחלף אף פעם ברגשות כבוד. מין צירוף כבול כזה. כלומר, לא תמיד הדקדוק קובע. ההרגל והשגרה קובעים.
האם הפריע לך אי פעם "שבת שלום ומבורך"? תבלינים? ברקסים?

אפילו אם היתה טענה שכזאת מוכחת באורות ובמופתים, עדיין אין זה אומר שהטענה ההפוכה נכונה!
ההסקה ההפוכה היא טעות לוגית מקובלת. והיא נראית כל כך הגיונית שלפעמים אנחנו לא שמים לב אליה ולא מרגישים שמורחים אותנו...

את ootips הכרתי באמצע-סוף שנות התשעים מתוקף המקצוע הקודם שלי,
וואלה! לא ידעתי שאת מהתחום. חשבתי שאת בכיוון של לשון.

ההסקה ההפוכה היא טעות לוגית מקובלת. והיא נראית כל כך הגיונית שלפעמים אנחנו לא שמים לב אליה ולא מרגישים שמורחים אותנו...

ברקסים, בורקסים, קליפסים, צ'יפסים. כולם הפריעו ומפריעים... האזן שלי מאד מורגלת בתבלין-תבלינים, אבל מצטמררת מלתבלן.
אשר לשבת, הבנתי את זה כקיצור של "יום השבת", בדומה לכך שמדברים על "יומולדת" בנקבה ובעצם מתכוונים למסיבת יום ההולדת ולא ליום ההולדת.
אשר לעקביות, באופן אישי, אני אומרת שונאת, קוראת, יוצאת, מרפאת ומקנאת. העירו לי לא פעם שיש לומר "מקנאה".

איך את מתמודדת עם תיקונים שגויים? (נניח, אם את אומרת מזרן ומתקנים אותך למזרון או להיפך, אם את מתייחסת לגרב בזכר ומתקנים אותך לנקבה, אם מתקנים אותך ל"מקנאה" וכו') מבחינתי הסוגיות האלה חיות וקיימות על אף שאני בגולה, הילכך אולי כדאי להעיר את טעויות נפוצות בעברית? לבור את המוץ מן התבן?

תודה על המחמאה הענקית. אבל אני אכן מ"התחום" ולא מתחום הלשון

האזן שלי מאד מורגלת בתבלין-תבלינים,
אני כבר התרגלתי, אבל בזמנו זה צרם לי מאוד. יחיד הוא תֶבֶל ורבים תְבָלִין (ארמית). זה הפך לתַבְלִין. עדיין לא התרגלתי ל"לְתַבְלֵן" ועוד פחות ל"לְטַבֵּל"... אבל דוגמא זו מוכיחה שוב שהכל עניין של הרגל, ואפילו תחושת הנכון והלא-נכון מסתכת בסופו של דבר על מה שאנחנו רגילים לשמוע הפך עם הזמן לתקני.

העירו לי לא פעם שיש לומר "מקנאה".
אינני בטוחה שיש כאן נכון ולא נכון. אם אינני טועה (אני מתעצלת לבדוק כרגע) מדובר כאן בעברית מתקופת המשנה לעומת עברית מקראית.

איך את מתמודדת עם תיקונים שגויים?
לא נעים להודות, אבל בדרך כלל לא מתקנים אותי. לרוב שואלים אותי, ואם מישהו סבור שטעיתי הוא שואל בנימוס...
ובכל זאת, כשהגעתי למקום-עבודה חדש והערתי פעם לאחד העובדים שהמכשיר המחבר שני ניירות בסיכה נקרא שדכן ולא שטחן - הוא התעקש שאני טועה והלך לברר אצל הסמכות הלשונית המקומית. דווקא מצאה חן בעיני הגירסה שלו...

הי@} פיספסתי עד עכשיו...

_כלומר, אתה יכול להיות אדם אינטליגנטי, משכיל, בעל מודעות עצמית מפותחת, ואפילו בעל נטיה לאינטרוספקציה על כל צעד ושעל - אבל זה לא יעזור לך. מישהו החליט שאם דעותיך או זכרונות הילדות שלך שונות ממה שמקובל כרגע לגבי הקיבוץ - אתה בהכחשה.
זה מזכיר לי את הגישה הפסיכולוגית (הפרוידיאנית?), לפי אם אינך מרגיש או מתנהג כפי שאתה אמור להרגיש מצב זה או אחר בחייך - אתה בהכחשה, וזה רק מוכיח שאתה אכן במצב הזה._

בדיוק זה, מלכוד 22 רגשי. אם אני אומרת שאני שפויה, אני בטוח משוגעת ואם אני אומרת שאני משוגעת אני בטוח שפויה, ובכל מקרה, אני לא זה ולא זה

אינני בטוחה שיש כאן נכון ולא נכון.
לדעתי שני האופנים בסדר, גם מקנאת וגם מקנאה.
אבל זה שמתקנים אותי או באותה נשימה אומרים "אני שונאת שהיא מקנאה בי.." מוזר ולא עקבי בעיניי.
האמת היא שגם אותי לא ממש מתקנים הרבה, אבל לפעמים אני מדברת גם עם אנשים חדשים

לדעתי שני האופנים בסדר, גם מקנאת וגם מקנאה.
אכן מקראית ומשנאית.

שלום אמא של יונת ותודה שביקרת אצלי, רציתי לשאול אם את יודעת במקרה איך מצמצמים הודעה לכך שתופיע בסימן + כך שאפשר לפתוח ולכווץ אותה

תודה
חיפשתי דף אחר שאיבי ובשמת (ואחרים....) כתבו על סדר תליית כביסה ועוד.

הי אמא של יונת! תודה על ההתעניינות.. לא עברנו עדיין. מסע חיפושים ארוך אנחנו עוברים. אני בעיקר.. לעזוב את בית זית זו משימה לא פשוטה.. אבל זה יקרה בסוף. ההתלבטויות הן בין קיצונויות שונות מאד זו מזו. כל מיני קצוות שקיימים בי כנראה. חיפוש זהות שכזה.. בטח נגמור בתל אביב כמו מרדכי.

לפחות שנה לא ביקרתי באתר. הערב, משום מה, נזכרתי בו - נכנסתי ולצערי לא מצאתי נושאים שמעניינים אותי.
העולם בכלל וישראל בפרט מלאים בנושאים מעניינים אבל לא מצאתי להם זכר באתר.
בכל אופן
פורים שמח

ראיתי שלא ביקרת זמן רב.
אוכלוסיית הכותבים משתנה כל הזמן וגם גדלה כל הזמן.
גם אני קוראת פחות, ובעיקר מחפשת כותבים מסויימים, והם כמעט לא מופיעים...
ובכל זאת, בין שפע האנשים החדשים שמציפים את האתר, גיליתי כאלה שמעניין לקרוא מה שהם כותבים (בעיקר כותבות).

קראתי מה שכתבת. אני חוששת שגם את דברייך הוא לא הבין כלל וכלל )-:

אני חוששת שגם את דברייך הוא לא הבין כלל וכלל
צדקת.
במקרים כאלה אני פורשת מהדיון.

אכן, כנ"ל.

זו התגשמות נשמת המוסיקה של באך.
את חושבת? גם אני לפעמים מרגישה כך. ולפעמים... לא יודעת. שזה לא באך ולא כלום, כאילו הוא ממציא את זה תוך כדי נגינה (שזה לא משהו רע; רק מוזר). או כאילו זה משהו מופשט לגמרי, כאילו זה לא באמת קיים, אידאה.

תודה על ההזמנה!
(נראה לי שלא תהיה ברירה... נצטרך להשאר לשני לילות לפחות... D-: )

כנראה שנגיע לביקור השנתי רק בסביבות דצמבר ( )-: ). עוד אין כרטיסים אבל פחות או יותר אמצע דצמבר - תחילת ינואר, בתקופת החגים פה.
אנחנו מחכים בציפיה לביקור... ועד אז - ד"ש ונשיקות לכולם!
(כולל כל התוספות שעוד לא יצא לנו לפגוש..)
@}
דנה

טוב, כל אחד ובעיות הזיכרון שלו...
האחד שהתכוונתי אליו היה ברשימה שלך.
(ואני לא סגורה לגבי כדורגל)
ואם כבר: איך קוראים לפטנט הזה שבו ר"ת הופכים לשורש? (דו"ח למשל)

ואם כבר: איך קוראים לפטנט הזה שבו ר"ת הופכים לשורש? (דו"ח למשל)
הֶלְחֵם.
המונח הזה מתייחס למלים שבהן "הולחמו" יחד חלקים משתי מלים והפכו למלה אחת. לדוגמא: ערפיח,רכבל, מחזמר.
ראשי תיבות ההופכים למלה עצמאית נחשבים למקרה פרטי של הלחם. לא בכל מקרה הם הופכים לשורש ולא בכל מקרה אפשר ליצור מהם פועל כמו מדו"ח.
תפוז שייך לסוג הזה, וגם מטכל, סטיל, סכום.

אגב, הרכבים קיימים אפילו בעברית העתיקה:
אפילו (אף אילו), לפיכך (לפי כך), מנין (מן אין), בלימה (בלי מה)

את הבלימה לא הבנתי אתיכולה לתת משפט לדוגמא ?
ולמה גם את ערה בשעה כזאת ?

בתור ראש מסדר "זוכרי מילות השירים", התואילי לבקר בדף מי זוכר את מילות השיר ולעזור לי בסוגיה שמטרידה אותי?

תודה אמא של יונת
חיבוקים בחזרה ומחכים להתראות בקרוב...
@}

לא נכנסתי לאתר המון זמן מפני שלא מצאתי נושאים מעניינים. נכנסתי הלילה ועדיין לא מצאתי.
אנחנו לקראת בחירות, האם זה לא מעניין אף אחד? ומה עם עוטף עזה?

אני דווקא מצאתי בזמן האחרון כמה דפים מעניינים. למשל:
התנהגות חסרת סובלנות לאנשים חריגים
סימני התעללות בזוגיות
הבלוג הנהדר בדידותו של מוכר האבטיח והמשכו גשמי ברכה
ויש עוד.
לפעמים, מאחורי שם-דף לא מעניין מסתתר דף מרתק. הכל תלוי באנשים שמשתתפים בדף ובכיוונים שאליהם הוא מתפתח.
נכון שיש גם הרבה זיבורית. ככה זה כשהאתר הוא כל כך פופולרי והמוני. אבל אני בטוחה שיש עוד דפים מעניינים ומעוררי מחשבה, שהייתי מגלה אותם אילו היה לי יותר זמן לקרוא.
אשר לבחירות - כל אמצעי התקשורת עוסקים בזה. אינני רואה שום צורך לדון בזה גם כאן באתר ואני שמחה שאין שום חובב-פוליטיקה-תורן שמתעקש להעלות כאן את הנושא. בכלל, ויכוחים פוליטיים מוציאים את כל הרוע וחוסר הסובלנות שבאנשים, גם כאן באתר.

אמת (-:
מגיעים עוד שבוע לכחודש. מתוכננת גיחה לצפון (עוד בערך שבועיים מעכשיו..) ואז אני באמת מקווה שנתראה כולנו.

http://www.zemereshet.co.il/index.asp

שיחות,
תודה!

אנא הציצי ב מי זוכר את מילות השיר
תודה, ענת

שליחה על ידי בלה* » 11 מרץ 2009, 19:09

וגם לשאר בני המשפחה המיוצגים כאן.
תודה

(-:

אנחנו שוקלים לבוא לטיול שלכם בעוד שבוע ומשהו....את יודעת אם יהיו עוד ילדים?

ברור שיהיו...

בלה,
כמו שיונת אמרה...
אבל תלוי גם אם תבואו במחזור הראשון או בשני.
נדמה לי שלא קיבלנו מכם תשובה במייל.

שליחה על ידי בלה* » 17 מרץ 2009, 23:40

נדמה לי שלא קיבלנו מכם תשובה במייל.
אופס, יטופל מיד.
לא יודעת אם זה מחזור ראשון או שני, אבל אנחנו באים בשבת. (-:

יופי!
מחכה לפגוש אתכם.

שליחה על ידי יעל_צ* » 18 מרץ 2009, 08:07

תודה לצוות המוחות על העצות והטיפים.....

בטח מזכיר

ימים טובים...

אני מתכננת לראות אותך הערב.

עכשיו, כשאני יודעת עד כמה זמנן של סבתות הוא יקר, אני מרגישה אשמה על דף ההיסטוריה...

ד"ש חם מארץ קרירה וגשומה.

אני מריחה כאן פולניות כאן ועכשיו ?!
נו מילא.
העיקר שתמשיכי להצדיק את רגשי האשמה ותמשיכי לכתוב.
כשאני קוראת את מה שאת כותבת, אני שוב מתפלאת איך הצליחו המורים שלי להיסטוריה - פרט לאחת יוצאת דופן - לשעמם אותי כל כך בשעורים.
במחשבה שניה, יתכן שצריך בגרות מסויימת כדי להתעניין בהיסטוריה. אצלי ההתעניינות הזאת התפתחה בהדרגה עם הגיל.

בגרות מסויימת כדי להתעניין בהיסטוריה
ואו!
נכון.
יכולת/רצון לפרספקטיבה.
גשם של אסימונים.

חס וחלילה. אני, כשאני מדברת פולנית, אני קודם כל מודיעה על כך בראש חוצות ומוסיפה תרגום, כדי שחס וחלילה לא יהיו פה אי הבנות

. יש לי הרבה כבוד לדיקדוק, לקודים ולגווני-הגוונים של השפה והתרבות הכה-עשירים (ברגשי אשמה), ואני משתדלת לחלוק את אהבתי זו כמה שפחות, כי לא כולם בענייני אקסטרים

אבל באמת, רק אחרי שילדתי (ועוד רחוק מאמא שלי - רחוק מכדי שתהיה באמת מעורבת בחיים של הבת שלי) באמת הבנתי מה זה אומר להיות סבתא. אצל אמא שלי זה פול טיים ג'וב, ולה יש רק שניים (אם כי השלישית מגיחה ברגעים אלה ממש!).

יתכן שצריך בגרות מסויימת כדי להתעניין בהיסטוריה.

יכול להיות. הרבה אנשים אמרו לי שהם התחילו להתענין בהיסטוריה רק כשבגרו. אבל אני זוכרת את עצמי בכתה ג', קוראת את ספר ההיסטוריה שלנו על האימפריה הרומית מתחת לשולחן, כדי שהמורה לא תראה שהתקדמתי ושוב תתעצבן עלי (ומעל השולחן בהפסקות), וכל הטוגות והבניינים והאלילים נראו לי כל כך מעניינים

(נסחפת בנוסטלגיה). אני חושבת שמה שסקרן אותי אז זה מה שמסקרן אותי גם היום; העובדה שכל האנשים הללו היו בני אדם ממש כמוני אבל חיו חיים שונים כל כך, שונים עד כדי כך שצריך להתאמץ המון כדי לדמיין את עצמי חיה את החיים האלה.

<היום, גם באיומי אקדח אנ'לא קוראת על האימפריה הרומית - המרצה שלי למבוא לרומא באונ' הוציאה לי כל חשק ובדל של סקרנות. ללמדך שהשפעתם של מורי בית הספר אינה כה הרסנית כמו חמיצות אקדמית למתקדמים>

תודה שענית לי בדף המלצות צימרים.
יש לך מושג איך הצימר של הכשרים? לא ראיתי איזשהן התייחסויות (מטוב ועד רע).

יש לך מושג איך הצימר של הכשרים?
אין לי מושג. מעולם לא התאכסנתי בצימר בגליל העליון...

אליס,
ראיתי שגם ההתעניינות בהיסטוריה הפרטית-משפחתית מתחילה לרוב בגיל יותר מבוגר.
ילדים בגיל בר-מצוה, שעושים עבודת "שורשים", ברוב המקרים אינם בשלים להתעניין הנושא והם עושים את העבודה כי ככה צריך.
במשפחתי ראיתי כמה מקרים, שההתעניינות בתולדות המשפחה וברקע שלה התחילה בגיל מבוגר - העשור החמישי/ששי לחיים.

_ראיתי שגם ההתעניינות בהיסטוריה הפרטית-משפחתית מתחילה לרוב בגיל יותר מבוגר.
...
במשפחתי ראיתי כמה מקרים, שההתעניינות בתולדות המשפחה וברקע שלה התחילה בגיל מבוגר - העשור החמישי/ששי לחיים._
אז לא נשאר את מי לראיין

אולי זה אינהרנטי. שלא יכולה להשמר היסטוריה אמיתית.
ממילא שום דבר לא אמיתי, כי מייפים. >צינית. רק קצת.<

שליחה על ידי לנה* » 25 מאי 2009, 20:42

אצלנו דווקא אחת מהנוער דווקא מגלה עניין ומתשאלת את הורי.
ככה למדתי עליהם הרבה דברים ...

אז לא נשאר את מי לראיין
לא בהכרח. אנשים די מאריכים ימים היום.
במקרה אחד, קרובת משפחה של מייק, בערך בגילי, "גילתה את המשפחה" לפני כעשר שנים, התחילה להתעמק בתמונות, במסמכים, ובהיותה אדם יסודי (הייקים האלה!) ואקדמאית בתחום מחקרי, ראיינה את כל מי שעוד נשאר מהדור הקודם, כולל דודה של מייק בעשור האחרון לחייה (היא נפטרה קצת לפני שמלאו לה 100). היא גם טרחה לנסוע לגרמניה, ביקרה במקומות שהופיעו בכתובים, לחפש שם רישומים בספרי הקהילה, לצלם מצבות של קרובי משפחה עתיקים וכו'. חקרה הרבה את תולדות יהודי גרמניה, הפיצה בין בני המשפחה את אילן היוחסין שריכזה וגם חומר כתוב מעניין ביותר, ויזמה מפגשים של בני המשפחה הרחבה משלוש יבשות.

אני עצמי התעניינתי גם בילדותי בסיפוריהם של הורי ושל סבא וסבתא, אבל התעניינותי בקרובים רחוקים יותר, הן רחוקים בזמן (מן העבר הרחוק) והן רחוקים בדרגת הקירבה, התחילה רק בגיל מבוגר.
אני מכירה לא מעט אנשים, שאינם יודעים כלום על דור הסבים שלהם, לעתים אפילו לא את שם נעוריה של הסבתא, או את שמות אחיה והוריה - שלא לדבר על פרטים אחרים מחייה. ואינני מתכוונת דווקא לאלה שסביהם נרצחו בשואה.

שליחה על ידי לנה* » 26 מאי 2009, 01:02

יתכן שחוסר הידיעה נובע מהנתק שחל בעת העלייה לארץ- ככה זה אצלי במשפחה.
לעומת זאת הוריו של בעלי נולדו בארץ, והוא מכיר את האחים של סביו וסבותיו, ויש פעם ב.. ארועים שנפגשים עם משפחותיהם.

במשפחתנו, בנות ה-13 הסתערו על עבודות השורשים שלהן, ראיינו בהתלהבות רבה את הקרובים ויצרו דינמיקה שלמה ומבורכת של חשיפת סיפורים ותיעודם, שהתרחבה מעבר לעבודות שלהן (הקלטות, תמונות ועוד חומר).
הבנים עוד לא הגיעו לגיל, אולי אותם זה פחות יעניין. נראה.

לנה,
שמש בחורף ,
אני מניחה שבמשפחות שלכם, כמו של רוב בני דורכם, מדובר בסבים ודודים נוכחים. הם קיימים, רואים אותם לעתים קרובות יותר או פחות, כך שהסיפורים משתלבים בדמויות קיימות וקרובות.
אני מתכוונת להתעניינות בתולדות המשפחה מעבר לזה, בדורות רחוקים יותר, ברקע הכללי של המשפחה, הקהילה שממנה באה.
הזכרתי אנשים, שאינם יודעים כלום על דור הסבים שלהם כמקרה קיצוני.

אני מניחה שבמשפחות שלכם, כמו של רוב בני דורכם, מדובר בסבים ודודים נוכחים.
במקה שלנו - נכון. הבנות נהנו במיוחד משיחות עם האנשים החיים. אבל הן גם קראו ספר (ואחת מהן - 2 ספרים) הנוגעים למשפחה בדור קודם יותר, והתענינו גם בו.
אני חושבת שהאבחנה שלך - שההתענינות היא במעגל הקרוב בזמן ובמשפחתיות - נכונה. זה יותר שבטי מאשר היסטורי. זה מענין, כי זה מעיד על צורך אמיתי, ואיך הצורך משתנה (ומתרחב) עם הגיל והנסיון.
חלק מזה אולי גם קשור למדיה של המחקר: סיפורים על הדורות האחרונים אפשר לשמוע בשיחה חיה, ודברים קדומים יותר צריך לקרוא, או לחקור דרך חפצים. אלה מיומנויות שמשתכללות עם הגיל.

הי@}
רציתי לבקר אתכם בשבת (הייתי אצל יונת) אבל הייתי צריכה לתאם:-)
בפעם הבאה שאני אצלה, אשתדל לתאם שאבקר!
שולחת הרבה אהבה
(והודעה-האבובית נראית מצויין אצלי בגינה!תודה!)

http://simania.co.il/bookdetails.php?[po]item id[/po]=2620

תודה.

מצרפת קישור לאתר שמסביר על חמ"ל, אני מניחה שהוא יעשה את העבודה טוב ממני...

http://babymusic.info/index.php?type=[po]get page[/po]&page data[id]=3838&page type=1&cookie lang=he&the session id=fcf26f9e2dbd991ec37dbd14efb85ed0&BLUEWEBSESSIONSID=b132ce61a65b187574b0bbfbdb206ce1

ה"ל" היא ל קישור.
אני לא זוכרת אם מדובר ב"לטף" או "לגיל הרך"...

תמיד אפשר להסב את הפירוש לחינוך מוסיקלי לאומי/ לבבי/ למרות הכל.

האיש שלי עושה פוסט דוק באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו. אנחנו כבר 4 חודשים כאן, מתגעגעים מאד ודי כועסים על מיתוס "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". שכחו להוסיף "למי שיש כסף בלתי מוגבל" מה שמוציא מהמשחק הזה את רוב האנשים, ובכלל זה פוסט דוקים מטופלים בילדים, כי חשבו לתומם שגיל 30 אינו צעיר מדי להבאת ילדים לעולם.
לא שהיינו אולטרה תמימים ואכלנו את הלוקש בשלמותו קודם -- אבל עכשיו אנחנו חיים יום יום, שעה שעה, שנייה שנייה, את הפער.
אגב ילדים: ידעת ששמו של השני שלי הוא כשמו של השני שלך? מוזר, זה לא שם שבכלל היה לנו בראש עם הראשון, ובכל זאת ידעתי משלבים מוקדמים למדי בהריון שזה שמו, ולא יכולתי לתת מקום לשום שם אחר.

ידעתי כמובן שילדת, אבל לא ידעתי את שמו. זה לא שם "עכשווי".
אצלי השם הזה היה ברירת המחדל מאז ימי נעורי. אני חושבת שזה התגבש אצלי בעקבות הכרות עם כמה ילדים/נערים/בחורים בשם זה, שפרט לאחד כולם היו מאוד לרוחי. ובכל זאת קראתי לבכור בשם אחר...

שמחתי גם אני לפגוש אתכם. היה מקסים!
ובקשר למוסיקה - זו אהבתנו הגדולה...

שלום שמי בן-חור, ואני הבן של הרצל ציוניסט שזכור לך כי החליף את השם. אכן נכון שמו היה נאצר לפני כן.
אשמח לקבל עוד פרטים על אבי, שבנתיים נהיה אב לארבע וסב למספר נכדים.
המייל שלי - Ben hurz@walla.co.il.
תודה רבה.

כן, שלום לך,
אני אכן לא בנ"ז אלא בנוה איתן כרגע (מזה חודשיים וחצי ולעוד שבועיים וקצת... ואחר כך לצרפת עד ל... ואחר כך עוד לא ידוע...)
אולי עוד אספיק להכיר את יונת (כי רועי לא נמצא בסביבה לפי מה שהבנתי)

תודה על ההתעניינות

אני לא בודקת באופן קבוע את הדף שלי אבל היה נחמד לראות שיש המבקרים

טלי-מא כיוונה אותי
אולי לבד מצאתי את הבלוג? כבר לא זוכרת
ואולי אבוא לביקור ביחד עם טלי?

רחלי מנדלסון קיבלה אישור.
אנחנו שמענו על האישור ויצאנו לדרך - גם ללא אישור.
בדיעבד הסתבר בזמנו שעוד שבע משפחות פצחו בחינוך הביתי אז. לא זוכר שמות ואזורים גיאגרפיים, אבל יש בקבוצה הירושלמית גם כמה - כמדומני.

תודות.

יונת :)*

יש לבת שלך שם יפה!

יש לבת שלך שם יפה!
לא רק השם שלה יפה...
<אמרה אמא באובייקטיביות>

היי אמא של,
זוכרת, אי אז את השיחה על גלן גולד בדף בדידותו של בוחר האבטיח? לחצתי על הקישור שם וזה לא נותן את הקטע יותר. אולי, במקרה במקרה את זוכרת איזה קטע זה היה? ותודה על המילים מהזמן האחרון שם

להת' שוב בואדי מתישהוא ביומולדת של מישהו או משהו כזה (-:

היי,

מזל שהיה יומולדת בואדי, אז רואים אותך לפעמים!
לקח לי שניה או שתיים לזהות אותך - וזה סימן שעבר יותר מדי זמן מאז התראינו.
בקשר לגלן גולד - לא מצאתי שום קישור ששמתי. באיזה תאריך זה היה?
בכל אופן תוכלי לחפש את גלן גולד ביוטיוב, ותמצאי שם המון קטעי להנאתך.

תהיי בפסטיבל יחיעם בסוכות? הבכורה שלי תשיר שם עם המקהלה שלה.

מה הן שרות?
כרגע פסטיבל יחיעם לא בתכנית שלי, ולנו יש שתי הופעות - ובודאי גם חזרות כלליות - בסוכות.
אני אבדוק, ואם יסתדר - נבוא.
תודה שהודעת לי.

מה הן שרות?
אדע בוודאי תוך שבועיים.

היי אש"ל... אם תוכלי לענות לי על כמה שאלות ביזאריות... אשמח מאוד

נדמה לי שאת האדם הנכון לשאול אותו שאלות הקשורות לסימני פיסוק (נדמה לי שאת עוסקת בתחום או לכל הפחות ידענית גדולה, מה גם שבעבר שאלתי משהו בסגנון וקיבלתי אחלה תשובה

).

השאלות:

איך משתמשים נכון בסימן הבא:
מותר למבקרים לאכול/לשתות/לעשן או מותר למבקרים לאכול / לשתות / לעשן או מותר למבקרים לאכול/ לשתות/ לעשן
או כל אופציה אחרת?

שאלה שנייה - אני נתקלת באנשים רבים שכותבים רווח לפני סימן השאלה בעוד שלפני סימני פיסוק אחרים לא. למשל - תשתו ? זה לא אמור להיות לא תקין או שיש משהו שאני לללא יודעת?

ואחרונה, בנוגע לשימוש בקו המפריד והחביב - . אני נוהגת לכתוב אותו עם רווח לפני ואחרי המילה אבל קראתי היכנשהו שאם מדובר במילה אחת ולאחריה מספר מילים אז אמורים לכתוב כך:
שולה- אחות בית הספר של קיבוץ דגני
ולא
שולה - אחות בית הספר

עוד קראתי שאם מדובר בשרשרת מילים שבאה לפני ואחריהקו אכן אמורים להפריד ברווחים בין לבין.
אני אגב לא מתכוונת לסימששמופיע בביטויים כמו בית-ספר וכו'. רק לקו מפריד. האמנם?

תודה,
ג'ינג'ית

שלום אש"י,
תודה על ההצעה.אני אשמח לשמות של מכווני פסנתרים.באזור רמת-ישי-חיפה-טבעון.

זה בהחלט בתוכניות

אבל עוד חזון למועד...
כולנו בציפיה לסיום הדוקטורט.. ברגע שזה יקרה, אם לא יהיה עוד סיבוב בחו"ל לפוסט, ובלי שום נדר, אז אנחנו אורזים את מיטלטלינו ובאים!
מקווה שכולכם בטוב, נשיקות מכולנו.