אני מאוהב

[אהובתי_בואי_ונירקוד*]

אני מאוהב...
אני מאוהב.
זהו.
אני לא רוצה לטעות, שוב.
נכון, טועים ולומדים וטועים.
אם יכולתי לקרוא את המחשבות שלך, ולדעת, רגע לפני שאני עומד לפגוע בך או להפחיד אותך או סתם לעצבן.
אם יכולתי לדעת מה את רוצה ממני, ומה את לא רוצה ממני.
אני רוצה להסתובב בתוך הראש שלך, לפתוח את הדלתות, להציץ מאחורי כל ווילון ותמונה,
לעמוד בשקט ולראות את המחשבות שלך עוברות...רגועות ומחייכות או רצות מבוהלות....
להסתכל דרך העיניים שלך....הנה אני !!
אני מאוהב.

[יעלי_לה]

איזה כיף לך! זה הדבר הכי נפלא בעולם. אני נורא אוהבת את ההתחלה של המאוהבוּת. זה מחייה את הנפש - וזה שווה את הכל גם אם זה מתחרבש אח"כ - אבל כמובן מאחלת לך שלא יתחרבש אלא ישגשג ויפרח! תיהנה מכל שנייה

[ענ_בל*]

וואאווווו

איזה מדליק.

[אהובתי_בואי_ונירקוד*]

כל פעם שאני מפחד אני פחות אוהב
כל פעם שאני אוהב אני פחות מפחד
תודה לכן על תמיכתן

[תולעת_חיים*]

ואווו .......איזה כיף......

המון הצלחה לך !!!!! (איך אני מתגעגעת לפרפרים האלו שבלב)

[אהובתי_בואי_ונירקוד*]

אתמול בלילה דיברנו והיה לי קר
ואחרי שניתקנו נשארתי עם הקור
אז חזרתי והתקשרתי ושאלתי : מה קורה ?
ואחרי שתיקה אמרת לי : אני לא יודעת, אני צריכה זמן לחשוב
ואחרי שתיקה אמרתי לך : אני לא , אני יודע מה אני רוצה, אני יודע מה אני מרגיש
ועכשיו נשארתי עם האהבה שלי, כמו צמח שמתייבש בידי כי נשבר לי עציץ
...אולי במקום לשתול את האהבה שלי בעציץ קטן ושביר
אשתול באדמה הטובה, שתפרח האהבה ותשגשג....
אבל מהו הנמשל ? איך אני מתחבר לאדמה של אהובתי ?
אני מסתובב כל היום עם הצמח בידיים, והוא הולך ונהיה כבד...

[ענ_בל*]

_ועכשיו נשארתי עם האהבה שלי, כמו צמח שמתייבש בידי כי נשבר לי עציץ
...אולי במקום לשתול את האהבה שלי בעציץ קטן ושביר
אשתול באדמה הטובה, שתפרח האהבה ותשגשג...._

[אילת_מ*]

איזה יופי...
אני יכולה להציע משל ונמשל.
אולי עציץ האהבה שלך פורח בתוך הלב שלך, ואולי שם הוא צריך להשאר.
אולי אפשר להשקות אותו. לא בהשתוקקות לאהובה הזו אלא, בתשוקה לחיים,לשמחה,
וגם לכאב יש תוחלת.
מאחלת לך שלל דרכים לאהבה@}

[לוונדר_סגול*]

_אם יכולתי לדעת מה את רוצה ממני, ומה את לא רוצה ממני.
אני רוצה להסתובב בתוך הראש שלך, לפתוח את הדלתות, להציץ מאחורי כל ווילון ותמונה,
לעמוד בשקט ולראות את המחשבות שלך עוברות...רגועות ומחייכות או רצות מבוהלות...._

לדעתי לא ככה נבנית אהבה אמיתית. זוגיות.
לא מתוך שתיכנס לה לראש, תראה מה היא רוצה ותפעל בהתאם.
דבר כזה ייצור קשר שמבוסס על משהו לא אמיתי.
ותמיד יהיה בסכנת קיום.
קשר טוב יציב ואמיתי יכול להבנות רק אם אתה תהיה אתה, היא תהיה היא
ורק כששני אלה נפגשים ורואים כי טוב, יש מצב לחיבור טוב ואמיתי. ויציב.
ההשתדלות היחידה בתהליך בניית הזוגיות צריכה להיות קשב עדין לעצמך.
וכמובן התחשבות ברצונות המפורשים שלה.

נכון שזה קצת אוטופי, בשביל זה צריך שני צדדים ערניים וכנים עם עצמם וזולתם,
אבל זאת צריכה להיות השאיפה.

[קרבתי_ובאתי*]

נכון
לא ככה אבנה אהבה אמיתית
במקום לרצות לדעת מה עובר בתוך הראש שלך
אני צריך להקשיב
במקום לפתוח דלתות, להציץ מאחורי ווילון ותמונה
אני צריך לשאול
במקום לראות את המחשבות שלך עוברות
אני צריך להרגיש אותך
קשר שמבוסס על "להיכנס לראש" מבוסס על מניפולציה
אהבה אמיתית, זוגיות נבנית מתוך אינטימיות
לא בריחה מאינטימיות אל פנטזיות

[קרבתי_ובאתי*]

מה ממשי ?
רובנו מבולבלים בנוגע לממשותם של דברים. אף שאנחנו חשים שיש עוד משהו, אנחנו מנסים לקבוע את המציאות לפי משוב שאנחנו מקבלים מחושינו הפיסיים.
כדי לאשש "מציאות" זו, אנחנו מתייחסים אל מה שהתרבות שלנו מגדירה כנורמלי כאל בריא, ולכן ממשי.
היכן האהבה מתאימה את עצמה לתרשים זה ?
....הפחד משבש תמיד את התפישה שלנו ומבלבל אותנו. אהבה היא היעדרו המוחלט של הפחד. אהבה אינה שואלת שאלות. מצבה הטבעי הוא מצב של התרחבות ושל התפשטות, לא של השוואה ומדידה. לכן אהבה היא בעצם כל דבר בעל ערך, ופחד אינו יכול להציע לנו מאומה, כי הוא שום דבר.
אף שאהבה היא מה שאנחנו בעצם רוצים כל הזמן, לעיתים קרובות אנחנו פוחדים מהאהבה בלי להיות מודעים לפחד זה, ולכן אנחנו עלולים לנהוג כחרשים וכעיוורים לנוכחותה של האהבה. ובכל זאת, כשאנחנו עוזרים לעצמנו וזה לזה לשחרר את הפחד, אנחנו מתחילים לחוות התמרה אישית. אנחנו מתחילים לראות מעבר למציאות הישנה שלנו, שהוגדרה בעזרת החושים הפיסיים, ונכנסים למצב בהירות שבו אנחנו מגלים כי כל התודעות מחוברות, שיש לנו אי משותף, וכי שלוות נפש ואהבה הן למעשה הדברים הממשיים היחידים.

מתוך : אהבה היא שחרור מפחד, מבוסס על קורס בניסים, ג'ראלד ג'מפולסקי,
ספר שנתנה לי אהובתי
שבת שלום

[קרבתי_ובאתי*]

טיול באיזור צ'יאפס, דרום מזרח מכסיקו, 2000
בספר מופיע נהר, מחליטים לטייל בו. נוסעים, שואלים את המקומיים, הם לא מכירים. לא שמעו על מסלול טיול.
באוטו, ב- CHIVO : רומי בת 10, מיטל בת 6, שיר בת 2 גילי ואני. מנווטים על פי המפה, מגיעים לירידה תלולה וארוכה, כמו לרדת ממצפה למכתש אבל בקו ישר.
מחליטים לרדת, באמצע דרך העפר מגיעים למשטח סלע של כמה עשרות מטרים, אני עוצר.
"לא ממשיכים?" - שואלים אותי , "אני מתלבט, אולי האוטו לא יוכל לעלות" לא האמנתי ב-CHIVO....
"טוב, אז חוזרים, נחפש מסלול אחר..." אבל הצ'יוו , בהילוך אחורי, שורף את הצמיגים על משטח הסלע ולא עולה.
השארתי את כולם ורצתי למעלה לחפש חילוץ. ראיתי בדרך טרקטור, אבקש מהאינדיאני שימשוך אותנו למעלה.
אני רץ, צהריים, השמש קופחת, יום קיץ בדרום מכסיקו. רצתי כדי לא להשאיר את הבנות לבד להרבה זמן.
מצאתי את הטרקטור ואת האינדיאני, אבל הטרקטור מזמן לא עובד.
"תרד עד למטה, יש שם מקום להסתובב, קח הרבה תנופה ותעלה למעלה..." אומר לי האינדיאני.
חוזר בריצה לבנות, נכנס לצ'יוו ויורדים עד למטה. מחנה את הצ'יוו בצל עצים, מורידים מים, מצלמות, ויוצאים לטייל.
ממקום חניית הצ'יוו יש מדרגות טבעיות למטה, עד לשפת הנהר. 1000 מדרגות סלע.
לרדת דווקא לא כל כך קשה, ובסוף הירידה נהר מקסים, הגענו לקטע רדוד יחסית, מים עד למתניים שזורמים בקלילות ובקרירות.
קופצים למים, יושבים בתוכם, שוחים ונהנים ממים קרירים בצהרי יום קיץ.
אני שומע קולות , ובמעלה הנהר, במרחק 200-250 מטר מגלים מפל יפיפה.
אני שותה ישר מהמפל, מים נהדרים, קרים ומתוקים. הבנות לא רוצות, יש לנו עדיין מים שהבאנו איתנו אז רק אני שותה מהמפל.
כעבור כמה שעות, אורזים הכול ועולים.
1000 מדרגות למעלה, רומי ומיטל רצות ומדלגות למעלה בקלילות, שיר עייפה, אני סוחב אותה על הידיים, יחד עם המצלמוצ ותיקים....
מגיע למעלה די תשוש, למבחן של צ'יוו : יעלה ? או....
עכשיו, צ'יוו זה DODGE RAM CHARGER , הכי קרוב להאמר לפני שיצרו האמר אזרחי, 8טנדר שחור, 2 מטר רוחב, 8 צילינדרים, מנוע 6 ליטר, 250 כ"ס, עם סמל האייל הנוגח ....CHIVO בספרדית.
אני משלב הילוך, לא D, לא 2, אני הולך על 1 (LOW), פעם ראשונה ויחידה שהשתמשתי בהילוך כח.
אני אומר לבנות " או קיי, עכשיו נהיה בשקט עד למעלה, אני רוצה לשמוע את האוטו כדי לוודא שמגיעים למעלה"
"ומה יקרה אם האוטו לא יעלה?" לא זוכר מי שאלה.
"הוא יעלה".
אני לוחץ על הגז בנדיבות, הצ'יוו מזנק, המנוע רועם, והוא עולה, עולה, בלי שום בעיות, מגיע למשטח הסלע החלק, עובר כמו כלום, מגיע למדרגת סלע, קופץ מעליה כמו גדי צעיר, ממשיך עד למעלה בלי היסוס, בגאווה.
"הצ'יוו שלנו, כל הכבוד!!" שרנו לו שירי הלל כל הדרך למלון.
למחרת גיליתי שדפקתי את הקרטר במדרגת הסלע ורוב השמן נזל, והצ'יוו ניכנס לאחר כבוד למוסך.
והמים ששתיתי מהמפל - זה לסיפור אחר....

הצ'יוו הזה הוא אני, מזל גדי.
רחב, עוצמתי, קצת מפחיד, מכוניות אחרות מפנות לי את הדרך בצמתים.
ירדתי עד לקצה הירידה כדי לגלות שאני יכול לעלות למעלה בכוחות עצמי.

[ש_מים_וארץ*]

סיפור יפה. @}

[ענ_בל*]

סיפור מקסים. שבת שלום ורגיעה לנפש.

[תמר_א*]

סיפור יפה


מזכיר קצת את הסיפור מבאדולינה על לטאת הדרקון והג'יפ המעולף. (נדמה לי. קראתי מזמן)

[קרבתי_ובאתי*]

אני אוהבת אותך (עכשיו)
ואני הרבה יותר שלך עכשיו מאי פעם
המציאות מראה את פניה האמיתיות
והן יפות
והן שלך
ואני יכולה להתחיל לנשום בשקט, ברוגע
ולתת לתחושת הביטחון להציף אותי...
אז אתה באמת אוהב אותי

אני אוהב אותך (עכשיו)
ואני הרבה יותר אני עכשיו מאי פעם
המציאות מראה את פניה היפות
פנים אמיתיות
והן שלך
ואני יכול להתחיל לנשום בבטחון
ולתת לתחושת הרוגע, השקט, להציף אותי...
אז את באמת אוהבת אותי (עכשיו)

[ענ_בל*]

שבת שלום. @}

[אהבה*]

גם אני התאהבתי. בבחור מקסים! עם לב של זהב!|H||L| אכפתי וטוב-לב!(-:

אני עוד לא יודעת מה יהיה! בכלל עוד לא דיברנו על מה קורה בינינו. יש עדיין חוסר בהירות.|-:

אבל הרגשתי רצון חזק להתקרבות מצידו. גם במילים.D-: וגם אני מרגישה כך כלפיו.

פשוט רצון להיות בסמיכות אליו.[-:

אני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליו.

אלוהים, אם הוא האדם הנכון בשבילי, תעשה בבקשה שיצליח לנו להיות ביחד.

שנאהב,|L| שנחיה ביחד באהבה,|L| בשימחהD-: ובבריאות@}, אמן.0-|

אני פשוט הרגשתי את טוּב הלב שלו וזה המיס אותי. איזו נשמה הוא!0-|

הפחדים מהעבר כמובן עולים... - כל האקסים המיתולוגים וה"שיעורים" שעברתי איתם...):<

אלוהים, תיתן לי כח וחכמה להתגבר על הפחדים.|יש|

תציייד אותי בבקשה בשמחת חייםD-: ובאנרגיה של הענקה(()) אהבה|L| שימחהD-: ונתינה(())

להביע את האהבה

תודה@}

[אורחת*]

בהצלחה רבה@} @} @}

[אהבה*]

תודה (-: @}|L|@}

[ענ_בל*]

איזו בקשה מעומק הלב.
מצרפת לבקשה עוד המון אמונה.

[ענ_בל*]

שאת ראויה לטוב ביותר.

[אהבה*]

ענ בל - תודה!!!|L|
הֵמַסְת אותי...)':(-:D-:
@}@}@}@}@}@}@}

[קרבתי_ובאתי*]

אהבה מביאה אהבה...
D-: (-;

[אהבה*]

קרבתי ובאתי, אתה יכול להסביר את עצמך?0-:@}

[כשושנה_בין_החוחים*]

הוא מתכוון שהאהבה שלו אלי הביאה את האהבה שלי אליו

[קרבתי_ובאתי*]

והאהבה שלך אלי מביאה לי אהבה שלי אלי

[קרבתי_ובאתי*]

[-: עברתי לכתוב כאן כיוון שהבנות מסתובבות סביבי...
אחותי, ישלך את זה במילים...
חם לי, שמת לב איך התחמם פה ?
אני הולך להתקלח, מקלחת קרה נדמה לי...

[קרבתי_ובאתי*]

בחלומי
אשא אליך זרועותי
לאמצך אלי, לחבק בחם
בלב הריקות של האין.
תראינה זאת אלות היער
ועיניהן תשפכנה פניני דמעתן
על שולי הענפים...

קאלידאסה

[קרבתי_ובאתי*]

אני נשרף
זה לא שיר או ביטוי סמלי
אני בוער מבפנים
זרמים של כאב
אני רוצה לקרוע את העור
הפנים מעוותות
יוצאות לי צעקות
זה מפחיד
אבל לא את הכאב
אני כותב בכח
הגוף מכווץ
אני מנסה להתנגד לכאב
עושה שריר עם כל הגוף
מנסה לחשוב על משהו
למצוא מפלט
לברוח מהכאב
אבל הוא בתוכי
אני לא יכול עכשיו

[קרבתי_ובאתי*]

מים מרגיעים אותי, עמדתי מהבוקר שעות מתחת לטוש, מים קרים, ניסיתי גם לשכב באמבטיה אבל המים הזורמים על הגב טובים לי יותר, הצפה בבית, הגיעו מים לסלון, מתחת לזרם אני נרגע קצת וחושב. חושב וכועס, חושב וכואב.

[כשושנה_בין_החוחים*]

תות שדה יקר שלי,
אל תכעס
את תשכח את הכיף שהביא לכאב הזה,
ושזה גם יעבור
ומחרתיים תהייה כאן איתי, ואני אמרח אותך באלוורה
ואעשה לך פווווווו....
אוי, כל כך כואב לי שכואב לך כל כך
(בעדינות)

[ג'יימס_בונד*]

האם גם בחורים מתאהבים

[ארץ_נהדרת*]

יקרים שלי
אוי...סערות....
מקווה שאלו סערות בכוס של מים.
הרבה חיבוקים ושהאלוורה תרגיע מהר הכל

[קרבתי_ובאתי*]

הפוגה...איזו הקלה....מים זרמו לי הגב במשך שעות רבות, זזתי ורקדתי, בעצם גופי רקד מעצמו, מתפתל...בשלב מסויים, עייף, קרעתי על ארבע, בתוך האמבטיה, המצח נוגע בקרקעית, מים ניתזים על גבי, וראיתי את עצמי כמו מתפלל אדוק, מחפש את אלוהים...אח"כ ישבתי מתחת לזרם, מים זרמו מגופי, עצמתי עיניים, מקשיב לכאב ולמים, הגעתי לוויאטנם, ואני שבוי ומעונה על ידי אויב אכזר, ומחפש דרך להימלט מהשבי ומהעינויים...עייף, עובר מסע עוצמתי של כאב וחוסר אונים, ובתוך הכאוס התחילה להתבהר לי תמונה...
מה אני תינוק ? לא יודע לשמור על עצמי ? פועל בלי שיקול דעת ?
צחקנו, כשהעניין נראה כסיפור די משעשע, וצילמתי את עצמי רוקד עם מרקס וכובע מצחיק והגב שלי אדום כמו...קראתי לעצמי RED LOBSTER...ואמרנו - אני מרגיש כמו בן 16 אז אני מתנהג כמו בן 16, וצחקנו...והנה חזרה אלי תמונה מגיל 16, חוזר מהים, אחרי יום נהדר של גלישה, מרגיש חזק, מהיר, בוטח, שזוף, מריח מהמלח והגלים, הרוח בשיער...רץ את הדרך בעליה לכיוון בית הורי, מרחק 3-4 ק"מ אחרי יום גלישה כמו כלום, ואז....כאב איום, נשרף, מתפתל כמו היום, אימי משחה אותי בלבן או יוגורט , ולא עזר, ועמדתי מתחת למקלחת שעות, וניסיתי להילחם בכאב בפעילות מאומצת, בכוחותי הרבים, נלחם בכאב עם כאב, כפיפות מרפקים עד שאני קורס, ועליות מתח, וכפיפות בטן, ניסיתי לשלוט שוב על גופי שתקף אותי, כאילו זה לא אני...
אני שוב באותו מקום, חזרתי לאותה נקודה, לא רק בחוויית הכאב, אלה בהרגשה של חוסר קשב לעצמי, לגוף, לסביבה שבה אני נמצא, לאנשים שסביבי, אוהב נערה שתתאהב כעבור זמן באחר ותשבור את ליבי, מסתכל על חיי ומנסה להחליט לאן לפנות, רק כדי לגלות בהמשך שקבלתי החלטות רבות שהובילו אותי לדרך ללא מוצא, מנסה להבין מהי הדרך שלי, כן או לא ללמוד, כן או לא להתגייס לסיירת, לעבור לקיבוץ או להשאר קרוב לחברים...
במשך השנים אמרתי לבנות להיזהר מהשמש, לא להיחשף בצהריים, למרוח קרם הגנה, ידעתי על מה אני מדבר, בעצמי נמנע מלהוריד חולצה, יושב בצל, ועכשיו הן מורחות אותי בקרם ורואות אותי כואב, חסר שליטה בעצמי.
המקום הזה שאני לא זהיר, לא פוקח עיניים, לא מקשיב באמת, נסחף אחר רגשות, לא קשוב לאחרים סביבי...אני לא רוצה להיות שם, זה השיעור שלי, על זה אני משלם בכאב, אני חוזר למעין נקודת התחלה, אני מאוהב, מתרפק על אהבה שחשבתי שנעלמה מחיי, שומע כבר כמה פעמים שאני כבר לא כל כך קשוב, לא באותו ראש, מפתיע בתגובות או מעשים, ורואה בעצמי כיצד אני מפספס, במתנות מיותרות, באמירות...
ואני גם עומד לצאת לדרך חדשה, לעיסוק ופרנסה, לצקת תוכן מעשי בחיי, ומחפש גם היום משמעות ולא רק חומר, וזה בסדר, אחלה, אבל שוב מחזיר אותי לאותו זמן, לפני 28 שנים...לשאלות דומות שהיו לי אז, ואני לא רוצה לחזור ולתת לעצמי את אותן התשובות, רוצה לבחור את מה שמתאים לי, את מה שאני.
זהו, ההפוגה עוברת, מתוך ערפול משככי הכאבים שלא ממש עוזרים, אני רואה את הדברים שכתבתי כמו מבעד לענן שבמרכזו חור, שנוצר מקרני שמש, אותה שמש בת זונה ששרפה לי את הגב.

[כשושנה_בין_החוחים*]

מתוק שלי,
מקווה שהבוקר הכאב פחת...
מקווה שלא ענית ל SMS שלי כי אתה עדיין ישן, מה שאומר שברגעים אלה לא כואב לך...
מתקשה לדמיין את הכאב שאתה עובר... מימי לא חוויתי כזה (טפו טפו טפו)
ואני שמחה שהוא לוקח אותך גם למקומות של מעבר לכאב של עכשיו, להסתכלות רחבה יותר.
ואני ארחיב לך עוד יותר ואזכיר לך את היום הכיפי שהיה לנו,
שקמנו לנו בבוקר... מלאים בתוכניות, ושכבנו חבוקים במיטה, ופטפטנו לנו שעות,
ועשינו סימני קימה, ושוב נחתנו על הגב, על המיטה, משוחחים בזרימה ובכיף,
מתקשים לעזוב נעימות אחת בשביל נעימות אחרת...
ויתרנו על קפה בבית, כי הלכנו למסעדה המקומית האהובה עלינו
הטבחית ובעל המקום קיבלו את פנינו בשמחה - מה שלומכם? מזמן לא ראינו אתכם...
אהבה מביאה אהבה
קיבלנו ארוחת בוקר טעימה, עם מוסיקה טובה במקום נעים, ושוב התקשנו לעזוב - אבל הכרחנו את עצמנו
לעבר הנעימות הבאה.
קניות בחנות של השיפוצניקים, לעוד פעילות יצירתית בבית המתוק בו אנו גרים.
והתחנה הבאה - הים...
קודם כל המים הצוננים - שאתה גיבור ישר קפצת לתוכם, ולמזלי לא ויתרת לי עד שגם אני נכנסתי
ושחיתי במים הצוננים והיה כיייי.......ףףף והתחבקנו והתנשקנו במים כשהכל כל כך יפה מסביב.
נשכבנו קצת על החול החם, מתייבשים, וכל הזמן בזרימה של תקשורת נעימה ומעניינת...
ואתה אהוב מתוק שלי, ראית את גבי החשוף ומיד מרחת אותו במגן שמש
ואני - מפונקת שכמותי - מתענגת על תנועות המריחה שלך, חושבת איזה ברת מזל אני שיש לי אותך, שדואג לי ועושה לי טוב
(כאן אני מלאת עצבים על עצמי - שכמו תינוקת התמסרתי למקום המקבל ושכחתי שגם לך יש גב שצריך למרוח. )
ואז יצאנו לנו לטיול לאורך החוף, הארוך היפהפה והשומם, כל כך שומם שאפילו התפשטנו והלכנו לנו ערומים
כמו אדם וחוה בגן עדן הפרטי שלנו
עשינו טקס שיחרור מדבש, בו סיפרתי לך את כל מה שהיה וכבר איננו בפרטי פרטים
ואתה גבר מכיל ומדהים הקשבת וקיבלת ואפילו הזדהית איתי. אין עליך, אין!
אספנו אבנים יפות שנשבץ על אדן החלון המקושט, שיזכירו לנו את הטיול בגן עדן...
חזרנו לסדין שלנו שחיכה על כל תכולתו (למרות שהיו לי כמה סרטים על גניבה ובלגנים)
לטבילה נוספת וצוננת, שכבנו קצת על הסדין להתייבשות - ו - קדימה לתחנה הבאה:
אוטו הגלידה שחיכה לנו למעלה כל אותו הזמן... אני טילון עם עוגיות ואתה סולרו כתום.
כשהגענו הביתה עשינו כמה עבודות בגינה,
עקרנו את שלוחות הסיסם ההודי האחרונות,
ושתלנו את המטפסים המקסימים ((-;)שקנית לי ליומולדת, ליד הגדר,
בשיטת הפרמקלצ'ר החדשה שלמדתי
ואז הלכנו להתקלח, לשטוף מעצמנו את כל המליחות, של הים ושל הזיעה, וחזרנו למיטה לעינוגי הגוף.
בשלב הזה כבר ראינו שנשרפת ומרחתי אותך בטונות של אלוורה, אבל עוד לא קלטנו את חומרת המצב.
מסכן מתוק שלי
בהמשך הלכנו לעשות קניות בסופר החביב עלינו, וכרגיל יצאנו מאוחר מדי...
כאן היה אחד הריבים שכתבת עליהם למעלה
שהתעצבנתי עליך שעכשיו אתה עושה לך שיק בננות ותמרים, כשאנחנו בכלל בדרך החוצה, ממהרים...
אפילו לריב איתך זה כיף - כי זה בתקשורת - כי זה עם התחלה אמצע וסוף - כי זה שניים שהם אחד בעד השני
אבל הספקנו לקנות מה שרצינו, כרגיל עם הערות נמרצות של הצוות שמזכיר לו שסוגרים את הקופות.
בדרך חזרה עברנו אצל החברים שלנו אבל הם היו עסוקים, אז הלכנו הביתה וראינו סרט בדיוידי
שהיה אולי החוליה החלשה בכל היום הקסום הזה... למרות שהוא היה נחמד, אבל לא ממש עמד בסטנדרטים שהתרגלנו אליהם
וזהו - הגיע זמן לישון
לא לפני שמרחתי אותך בעוד שכבה הגונה של אלוורה
ואפילו שמחתי באיזשהו מקום שיש לי הזדמנות לפנק אותך לשם שינוי...
כיביתי את האור, וחזרתי למיטה בעלטה, והנחתי את הברך באויר במקום על המזרן ואז שמעת קול חבטה רמה, ונחיתה רכה... וזינקת אלי בבהלה
כן. נפלתי ואם היית רואה את הכתמים הסגולים שיש לי עכשיו היית נבהל.
"למה זה קורה לנו?" שאלת, ההכאבות האלה פתאום - הגב שלך, הכחולים שלי, בסיומו של יום כזה קסום, (שהוא לא לגמרי חריג בחודשים האחרונים, מאז שאנחנו ביחד)
ועניתי אוטומתית - כדי שלא נאבד את הפוקוס שלנו...
אני, יש לי נטייה שכשטוב לי - לנוח על זרי הדפנה, כאילו זהו, הגעתי כבר למנוחה ולנחלה
ולשכוח שאני בדרך, במסע, שדורש תיחזוק מתמיד.
בפארמקלצ'ר מדברים על בנייה של 7 שנים עד שהשטח החקלאי מתחזק את עצמו
אבל ב 7 שנים האלה משקיעים המון - קודם כל בתיכנון, ואח"כ בבנייה, הדרגתית ויסודית.
אנחנו בחצי השנה הראשונה...
אולי עוד כמה שנים נוכל גם לנוח והכל כבר יזרום כמו שצריך בלי יותר מדי מאמץ, מעבר לתיחזוק מינימלי שוטף
עצלנית שכמותי משתוקקת למצב כזה
אבל בינתיים אנחנו בונים והקשיים האלה הם חלק מהדרך שלנו וטמונים בהם שיעורים נוספים וחיזוקים נוספים.
קטונו מלהבין את המשמעויות של הכל, אנו רואים רק את קצה הקרחון של כל ההשלכות של מה שאנחנו עושים וחווים.
בבוקר, קמתי מהר לכבות את השעון המעורר שלך
מרחתי אותך עוד פעם ושילחתי אותך לדרכך... לנסיעה של שעות רבות חזרה לביתך, לפרידה של 3 ימים
כי מחר תשוב אלי... ואוכל להמשיך ולטפל בך.
אהוב מתוק ויקר שלי,
מקווה שלמרות הכאב, אתה לא מתחרט על הכל
תבריא מהר
מחכה לך
(בעדינות...)

[קרבתי_ובאתי*]

מתוקה שלי. תודה לך שהזכרת לי את כל הטוב שיש לנו. בורכנו. מגיע לנו.
אני אמשיך אח"כ, כעת עלי להרגיע עוד כמה אנשים שמתקשרים לבדוק.

[ארץ_נהדרת*]

איזה יופי....

[ענ_בל*]

בורכנו
אכן, כן.

[קרבתי_ובאתי*]

חזרתי אתמול משבועיים ויומיים שהיינו ביחד. התקופה הארוכה ביותר שלנו ברצף. במקום כמה ימים ביחד, פרידה, כמה ימים לחוד, מפגש....מצב שיש בו מחיר אבל גם שומר אותנו במתח מסויים, לא ממש נוצרת שגרה שיש בה גם ברכה וגם את קללת המובן מאליו...
חלק מהזמן היינו יחד עם הבנות, שתיהן ביחד או כל אחת לחוד. לא פשוט, לשתף את הבנות בחיים האלה שאנחנו בונים ביחד, לחלוק איתן את הבית, לחרוק שיניים כשהטלוויזיה דולקת ומשדרת קולות של תוכניות ילדים די מעצבנות, לשמוע מדי פעם : משעמם לי.... מה אני יכולה לעשות...אני רעבה...חלק מהזמן היה גם כיף גדול, כשיחד ביצענו פרוייקטים שונים בבית, תלינו, צבענו, קנינו... מלחמת מים מלאת צחוקים ברחבי השטח... צפיה בסרט בקניון...הצגת מסיכות ונגינה פרטית מקסימה....
יוצא לך לראות אותי כאבא, לטוב ולרע, סבלני או עסוק בעניני, קשוב או מכונס בעצמי...יוצא לי לראות אותך כאמא, קשובה וחמה, מבינה ורגישה, מתעצבנת מתפרצת ומתנצלת...מפגישים את הילדות עם "סבא וסבתא" נוספים...מרחיבים את מעגל המשפחה הרחבה הזו שיצרנו.
בתוך ההמולה הזו אני גם מנסה, בעיקר במילים ועדיין לא במספיק מעשים לבנות את האמצעים להמשך חיינו ביחד : עבודה, פרנסה... עסוק במחשבות, תוכניות והתלבטויות, פחות קשוב אליך... מעצבן אותך וגורם לך להרים גבות ולכווץ את מצחך...
קורא למעלה פסקה :
_"למה זה קורה לנו?" שאלת, ההכאבות האלה פתאום - הגב שלך, הכחולים שלי, בסיומו של יום כזה קסום, (שהוא לא לגמרי חריג בחודשים האחרונים, מאז שאנחנו ביחד)
ועניתי אוטומתית - כדי שלא נאבד את הפוקוס שלנו..._
מחפשים טבעת בשנקין, עדיין לא מצאנו...
במקרר שלך פלפלים ממולאים...בירה שחורה...בארונית וואפלים בלגיים...וקורנפלקס עם סוגים שונים של E...
בארון בחדר בגדים של הבנות, במחשב שלך כל מיני דברים מעצבנים שלא היו שם קודם...
ברקע מלחמה.
אני מתגעגע.

[כשושנה_בין_החוחים*]

אחרי שבועיים ויומיים איתך, אני אוהבת אותך יותר
ומאז, שני לילות כבר אני ישנה באלכסון,
פותחת את דלת חדר השינה בזהירות, לסלון שפתאום לא ישנה בו אף ילדה.
מצחיק כמה מהר אפשר להתרגל לדברים...
שאריות שמנת וחלב במקרר שהחתולים יהנו מהם בקרוב.

ומוצאת את עצמי פעילה יותר! עובדת בגינה, מנקה, שותלת, נזכרת מה אני רוצה לעשות - ועושה את זה.
ומחכה שתבוא ותראה ותגיב בהתפעלות וחיבוק.
מצב מעניין, החיים המפוצלים שלנו, החיים שלי איתך ובלעדייך.
עכשיו יותר מתמיד קל לראות את המשמעות של זה, את ההשפעה של הנוכחות שלך איתי בבית עליי.
מבינה שיש כאן שעור חשוב, לא להתפנק ולהתמסר לנעימות של להיות ביחד, וללכת לאיבוד בתוך זה.
לזכור את רצונותי ואת כוחותיי גם כשאתה בסביבה, ולעשות! כי גיליתי שהתרגלתי שאתה עושה בשבילי...

צ'יבו שלי יקר,
איזה כיף לדעת שעוד מעט אהיה שוב בין זרועותיך החמימות
אנשום את גופך
ואזכה במבט עינך הירוקות והקורנות.

[פלוני_אלמונית*]

מתוקה שלי
המילים שלך נעימות לי
כמו חיבוק חם ואוהב
מבט וחיוך ותלתלים מדגדגים
להתעורר בבוקר לצידך
ללכת לאורך חוף הים
לאכול גלידה ביחד
להתקין מאורר
לערוך יחד סרט
לשכב בערסל
לשתות מי קרח ביום חם
לתלות כביסה
לקלוע למטרה
להשקות את הגינה
לצבוע כסאות ישנים
לבנות סככה מצילה
לעקוב אחר מטפסים צעירים
למחוק מטלה ברשימה
לפתור ביחד סודוקו
לצבוע מתקן כביסה
לתכנן גינה אורגנית ופרמקלצ'רית
לבשל ולאפות
לשתות קפה של בוקר ועוגיות טעימות שלך
לבקר ולארח חברים
לקרוא עיתון של שבת
לזכור את לונה
לחיות איתך

[קרבתי_ובאתי*]

שיניתי הגדרות במחשב
ובאופן לא זיהה אותי טבעי
אבל נראה לי שבכל זאת ידעת...

[כשושנה_בין_החוחים*]

גררר...

אני משקיפה עלינו מהצד וכמעט חוטפת סכרת... (טוב, יש לי גם שאריות מג'הול בפה...)
אבל הקטע הוא שהכל אמיתי!

כמה הרבה השתנה מאז אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ 1...

[הערסית_מהשכונה*]

נו נו מה השתנה אנחנו רוצים לדעת !

[קרבתי_ובאתי*]

את חסרה לי
מאוד
לדבר איתך
לחבק
להרגיש אותך בגוף
את חסרה לי מאוד

[בין_החוחות*]

מחרתיים כבר תהייה איתי...

[בין_החוחות*]

ערסית, מה זה מה השתנה?
קראת ואת לא רואה? או שאת רוצה שנעשה לך קיצורי דרך
מה היית אומרת לתלמיד שלך שהיה רוצה שתעשי לו את שעורי הבית?
חוצמיזה,
האמת, זו שאלה טובה ואני חושבת עליה...

[כשושנה_בין_החוחים*]

טוב,
עברה שנה
חשבתי כבר מספיק.
מה השתנה?
התחלתי כרווקה
והיום אני מאורסת
התחלתי כספקנית גדולה
והיום אני יודעת - כי יש לי
החיים הזוגיים שלי היו חורבן מתמשך, רצף של אכזבות
כל שמחה ותחושת חיבור הסתיימה שוב ושוב בגונג מצלצל
גם אם הסירוב הגיע מתוכי.
וכבר לא ידעתי אם מה שאני רוצה אפשרי, אם זה יכול באמת לקרות לי.
ומה שהשתנה הוא שזה קורה לי כבר כמעט שנתיים
וזה טוב
וזה נראה כמו משהו שימשיך לתמיד
עד יומנו האחרון...
טוב לי ואני שמחה ורגועה
אני אוהבת ואהובה
זכיתי

זכיתי גם בקשיים והתמודדויות
ולפעמים גם לרגע חוזרים הספקות
אבל זה כבר חלק מהחיים ביחד, מהזוגיות
קשיים ואתגרים שמביאים גדילה.



תודה

[כשושנה_בין_החוחים*]

נפרדנו
והוא כבר מאוהב במישהי אחרת
לא זכינו.
הסיבה שלקח לי הרבה זמן לענות לערסית היא שהייתי צריכה לחכות לרגע מיוחד בו אני ארגיש כאילו משהו השתנה
אבל לא באמת השתנה
הקשר שלנו היה בעיקר מכאיב
המשך של חיי החורבן הזוגיים שלי
הרבה תקווה והשתדלות אבל בלי פירות אמיתיים
החוויה של טוב לי ואני שמחה ורגועה ... היתה די נדירה

וזהו
נגמר

[הערסית_מהשכונה*]

אוי!
איך התגלגלתי לכאן בטעות (ואולי לא)

יכול ליהיות שכרגע את זוכרת רק את המקטעים הרעים דרלינג?
זה לא פייר (מה לא פייר מי לא פייר !) אני זוכרת אתכם אהובים ונאהבים....אני ואחרים יעידו שהיתה שם אהבה אמיתית.
אז זה נגמר..חאלאס...
האביב ממאן לעזוב עד שתמצאי אהבה חדשה שתמלא את כולך שוב.....ושוב ושוב..
להתמלא ולהתרוקן ולהתמלא שוב..ככה החיים יקירתי

והנה , זה מה שיגיד לך אהובך החדש הקרב ובא :

http://www.youtube.com/watch?v=7l2bauuRVYE

[הערסית_מהשכונה*]

וגם את זה הוא אומר:http://www.youtube.com/watch?v=UCjvC03G ... ature=fvwp

[כשושנה_בין_החוחים*]

אני מעדיפה את זה:
http://www.youtube.com/watch?v=MpNEJBeA ... ture=share

תודה מותק

[כשושנה_בין_החוחים*]

יכול ליהיות שכרגע את זוכרת רק את המקטעים הרעים דרלינג?

בחודש האחרון זכרתי בעיקר את הדברים הטובים וכאב לי והתאבלתי..
עכשיו אני כבר אחרי זה
וזוכרת גם וגם...
אבל על השורה התחתונה מעידה המציאות...

[אהבת_עולם*]

רק עכשיו שמתי לב שחזרת לכתוב כאן.
חיבוק אחד עצוב
וחיבוק אחד עם חיוך.