תודה לכן על המחמאות @} אתן מחזקות ומעודדות אותי במיוחד בתקופות קשות! היום למשל עברנו תקופה קשה.
קודם כל, אתמול בערב יצאנו כל המשפחה לטיילת של טבריה להשוויץ בתחפושות פורים והתברר שהתאומות הן פשוט אטרקציה
כל בעלי מסעדות הדגים רצו אחריהן וביקשו לצלם אותן בגלל הדג בתנור. חשרה ניסתה להסביר להם קצת על היצירות שמאחורי התחפושת אבל אישי כל הזמן תקע לה מרפקים והעביר את השיחה לשמן זית גלילי וכאלה. לפעמים אני חושבת שיש לו קושי במעברים. אבל על כך בפעם אחרת.
אחר כך התחילו הצרות: בלילה מחילה התעוררה כל 45 דקות לציצי ולא נתנה לי להתהפך לצד שני. מעניין מה עובר עליה (שיניים זה לא, כי כולן התחלפו כבר). קנרס לעומת זאת לא ינק בכלל ועשה לי גודש. קמתי עם הילדים כרגיל ברבע לחמש לעשות ברכת השמש (אני מאמינה ביקיצה טבעית עם הנץ החמה!). קנרס משום מה עשה 50 נגלות ברכת השמש, ממש הפתיע אותי - הוא בדרך כלל מתחמק מההשכמה היומית בתרוץ שיש לו אבנים בכליות וכולסטרול נמוך (קורא יותר מדי באתרים רפואיים, אולי אני צריכה לבסס יותר השגחה הורית על תכנים?). אני תמיד מסבירה לו בחיבה שאנחנו בחינוך ביתי ושכאן לא משחררים משיעורים עם פתק מאמא
אז הוא תמיד עונה "אני מרגיס סאין לי כוח לברכת הסמס הזאתי". אבל כאמור הבוקר הוא היה ממש בעניין! איזה מחזה טהור זה היה, הילד שלי כל כך מחובר לגופו ולשלווה הקוסמית, ממש ירדה לי דמעה. בסוף התברר שמחילה סיפרה לו שאם עושים הרבה ברכות שמש לא צריכים לאכול יותר קינואה ובטטה. לקחתי את זה קצת ללב, בכל זאת אלה לא הערכים שאנחנו מציגים בבית, וניהלתי עם הילדים שיחה שקטה על כנות, הגינות והמקום הראוי שלהן בחברה הומניסטית. השיחה נקטעה לאחר שהתאומות התחילו להחליף הלצות ביפנית מעל הראש שלי. מאיפה הן למדו יפנית? מדהים מה שילדים סופגים, כמה ידע! התקשרתי לחמותי והתברר שלא מזמן הקרינו אינטרוספקטיבה של קורסאווה בסינמטק חיפה ושהיא נכנסה עם התאומות לרגע ללובי, לקנות פיצוחים, והן נחשפו לשפה. כאן כבר כעסתי מאוד כי אני לא מרשה פיצוחים קלויים. לאשה הזו פשוט אין בושה.
בקיצור, אחרי שהילדים התפזרו לעיסוקיהם (חשרה להכנת שטרודלים מתפוחים נאים, מחילה לסיווג עננים טלסקופי וקנרס להדלקה וכיבוי של הממטרות של הבניין) אישי חזר בדיוק מפעולה חשאית. על המקום הוא הרגיש שאני קצת עצובה ומכונסת. זה מדהים איך כבן הזוג שלי הוא כל כך מחובר אלי, למרות שגם הוא עובר ימים קשים (הוא מספר שמציקים לו בעבודה, ממש מתנכלים לו. מנוולים כאלה!). הוא שאל אותי אם זה קשור למשהו שנעלם בקומפוסט ואמרתי שלא. אז הוא שאל "חשרה שוב שטפה את הרצפה בחומץ התפוחים שלך"? אמרתי שלא. אז הוא חשב קצת ושאל אם שוב חלמתי את החלום האירוטי על רוני אבירם ונאלצתי להודות שכן - זה שוב קרה.
זה קורה לי בערך פעם בשבועיים-שלושה, חלום אירוטי מאוד חזק ומאוד מקרקע שרוני אבירם מופיע בו. לפעמים אני מדמיינת שזה רק בן זוגי עם שפם ולפעמים לא... בחלום אני ורוני נכנסים יחד לחדר סגור במיתר ומנהלים שיחה אינטימית מאוד מאוד קרובה. השיחה תמיד מסתיימת בזה שהוא ממליץ לי לבדוק כל מיני שיטות חינוכיות ורק אז להחליט, כלומר לא לפסול חינוך אנתרופוסופי. אני מנסה לומר לו שאני לא פוסלת... ואז תמיד נגמר החלום, ואני מתעוררת בתחושת החמצה מאוד חזקה. בן זוגי אומר שהוא לא מקנא בכלל, כי רוני אבירם הוא בעצם הדהוד של דמויות מחיים קודמים שלי. אני לעומת זאת חושבת שאולי מדובר בהתגשמות של ישות מתקשרת כלשהי. קשה לי להתמודד עם החלום הזה ולהודות בתחושות החזקות שהוא מעלה בי! אולי זה אומר שהזוגיות שלי לוקה בחסר? אני מנסה להירשם כבר המון זמן לסדנא של "לשמור על האהבה הזאת" אבל זה מתנגש לי עם המודעות לפוריות בימי שלישי ועם מודעות וסת בימי רביעי. נשאר יום ראשון, אבל זה יום הפיסול בחסה של מחילה (במתנ"ס מעלות) ואני לא רוצה לאכזב אותה.
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
זה מאוד מחזק.
חייבת ללכת לחמם להן את הבטטה, הן מתות על זה (אני לא מרסקת, אצלי רק אוכל אצבעות).
זה קשור לרצפת האגן? אני לא רוצה שיהיו להן פחדים מהלידה וכאלה. אני רוצה שירגישו שלמות עם הנשיות שלהן כמו שאני שלמה עם הנשיות שלי. כשילדתי את קנרס הן עזרו לי מאוד - מחילה חיממה מים כל הזמן וחשרה הכינה לי קומפרסים לגב והקריאה קטעים מ"לידה פעילה" (אני מאוד אוהבת ספרות עיונית כמו שבטח שמתם לב 
(רגע, בעצם אולי זה מחיים קודמים? קוראים לך במקרה אנה?)
קנרס ממש נעלב, כאב לי הלב. מייד סיפרתי לו שוב, כדי לעודד את רוחו, את סיפור השם שלו - איך הוא נקרא על שם הדוד שלו שהיה גיבור מלחמה ונעלם בסיני (מצאו אותו אחרי חודשיים באיזו חושה בראס א-שטן, מסטול מהתחת, אבל היתה אז שביתה במשרד הפנים ולא יכולנו לשנות את השם קנרס אז נשאר כבר ככה).
כתבתי על שלט redial והצמדתי לו לחולצה בסיכות ביטחון. יאללה לישון...