דף תמיכה לאחר בגידה

אני בת 36 נשואה 8 שנים, אמא לשני ילדים מקסימים בן 5 ובת שנתיים. היום גיליתי שבעלי בגד בי. הוא סיפר לי את זה אחרי שלא יכל יות ר להסתובב עם השקר הזה בבטן. עכשיו הפצצה אצלי בבטן, אני לא מצליחה לחשוב בצורה ברורה, לא לעצור את הדמעות ולא לשכוח.
אני מרגישה כל כך מושפלת, ומבולבלת.
בנינו לנו בית קטן במושבה, כל אחד התפתח בדרכו המקצועית, והנה הכל קורס.
מפה לאן?

וואו, כמה קשה... קודם כל

מפה לאן?

למרות האמוציות הרבות שבטח משתוללות בקרבך, ואולי דווקא בגללן, זו לא שאלה שחייבים לענות עליה עכשיו. קחי לך זמן, קצת לעכל, להירגע, לנשום, ולחשוב צלול (עד כמה שאפשר) האם יש מה לשקם ואיך עושים זאת?

העיקר, שכרגע לא תשאמישי את עצמך, ולא תחפשי מה עשית לא בסדר... בעלך הוא זה שעשה את הטעות, וצריך לפשפש בכיסיו כדי לבדוק מה הביא אותו לשם. (לרוב לצערי התשובה היא טפשית למדי).

תהיה חזקה, למען ילדייך, ובעיקר למען עצמך. ותני לזמן לעשות את שלו, ולהביא חלק מהפתרונות שלו אלייך...

שולחת לך הרבה כוח, ותפילה ליום חדש...

((_))

וואו, כמה קשה... קודם כל

מודה ומתוודה שזה אחד הדברים המפחידים. למרות ששומעים שיש בגידות ושזה קורה הרבה, אנחנו מעדיפים לחשוב שאנחנו בצד 'הנכון' של הסטטיסטיקה.
עד שמסתבר שההסתברות חלה לפעמים גם עלינו...
טוב, בלי התחכמויות. אני מרגישה כמו אמא חדשה ש עכשיו. קחי לך זמן
אל תקפצי למסקנות. מותר לך לבכות. כמה שהברז 'נותן'.

יחד עם זה, אני מאמינה שזה לא בהכרח סוף הסיפור ביניכם. אולי כן ואולי לא.
את זה ימים יגידו. הדינמיקה שתתפתח ביניכם תגיד את זה.
מהרבה מקרים אני יודעת שנקודת השבר הזו היתה למעשה הזדמנות לבניית הקשר מחדש.
חוצמזה אני רוצה לומר לך (אבל פוחדת לעצבן אותך) שבאיזשהו אופן, זה טוב שהוא אזר אומץ לגלות לך את עצם הבגידה. עכשיו אתם יכולים להתחיל לעבוד על הקשר שלכם.

ואני יודעת, או יותר נכון מתארת לעצמי, שכרגע כל מה שאת עסוקה בו כרגע הוא הבלבול והכאב.
אז הכי חשוב, קבלי

גדול וגם אני שולחת לך הרבה כוח, ותפילה ליום חדש...

אז הכי חשוב, קבלי גדול וגם אני שולחת לך הרבה כוח, ותפילה ליום חדש...

מצטרפת לחיבוקים ולחיזוקים. ובעיקר לעצות שקיבלת קחי נשימה ארוכה, קחי זמן לעכל את הרגשות הפחדים והמחשבות.
מפה לאן?

והנה הכל קורס. ואז תתחילי בבניה מחודשת לפי מה שטוב לך לילדייך ולמשפחתך.
(וגם קבלי התנצלות , כי קל ליעץ לקחת נשימה כשאני מתארת לעצמי באיזה מערבולת רגשות את. אני מבינה כמה זה קשה. )

.

תודה על המילים והעידוד, הקושי הגדול הוא שכל הגוף פשוט רוצה לשכוח, כן נכון, זוגיות זה לא דבר פשוט, בטח כשמגיעים הילדים והופכים למשפחה.
נכון ברגע הראשון, עדיף לא לדעת, אבל עכשיו ההרגשה היא שיש בבית יתור שקט, שקט של אמת.

זה נראה לי מטופש להסביר את המצב, כי בגידה היא קו אדום, והנה אני מוצאת את עצמי אם ידיעה ברורה, שאני לא מפרקת את הבית שלי, אלא נלחמת להחזיר שמחה ואהבה לבית.
ו

ואז תתחילי בבניה מחודשת לפי מה שטוב לך לילדייך ולמשפחתך.
הלוואי שזה אפשרי.
כרגע אנחנו מדברים ומדברים, יש כאב גדול גם מצד בן זוגי בכי וחרטה. נדמה שהכאב פוחת, אבל הראש לא עוצר לרגע.

התחתנו, הייתה אהבה גדולה, ומנגד המון קשיים, היו לי מערכות יחסים אחרות, אבל כשהוא הגיע ידעתי שהוא זה לתמיד.
כל אחד הגיע עם הרצונות שלו, החלומות הציפיות והיכולות.
בעלי מגיע מילדות קשה, ועצב גדול. תמיד חשבתי שאנחנו נועדנו להיות ביחד, יש לנו שיעורים גדולים לעבור, ובאמת עברנו תהליכים מאד מורכבים. היום אחרי 8 שנים, אנחנו אנשים שונים מאד מהאנשים שהיינו כשהתחתנו. בעלי מצליח מאד.
נולדו הילדים ואני התחברתי להורות, באופן טבעי ואולי אבסולוטי מדי, אני מרגישה שאני קודם כל אמא ורק אח"כ בת זוג. הקשר שלי עם הילדים, הדוק ולעיתים הדוק מדי. בעלי מרגיש מנותק לא שייך, ולא אהוב, שלא נשאר לו מקום, בתוך המשפחה. הוא לעומתי רואה את הזוגיות כבסיס ראשוני, ואח"כ המשפחה.
מצד אחד יש לנו תקשורת פתוחה ואינטימיות, ואנחנו מפרגנים מאד אחד לשני, היה אמון מוחלט וברור.
אני עזבתי עבודה משגשגת, והתחלתי לבנות את חיי בתוך הבית, מול הילדים ועסק קטן. בדרך הזוגיות סבלה מריחוק פיזי, וכנראה שגם רגשי, לפני שנה, היה המון קושי - חוסר הבנה וחוסר במין. אני רק רציתי לשרוד בתוך המשפחה, והתחלתי תהליך ארוך של התפתחות אישית. צמחתי והתחלתי לגלות רגשות של שמחה ואהבה. הכל בתהליך פנימי. היום הזוגיות שלנו מתחילה להשתקם, ואני האמנתי שיש ביננו התקרבות.
ולפתע פתאום, בעלי אחרי שבועות של דיכאון, וחרדה סיפר לי אתמול את האמת, את האמת שבשעת משבר הוא יצא החוצה, ניצל את הפיתויים הרבים שנמצאים סביבו, וניהל רומן במשך מספר שבועות.
היום אחרי שהכל עבר הוא מצטער ומתחרט, ורוצה רק להיות בבית שבנינו יחד, להחזיר את האהבה הגדולה, להיות חלק בלתי מעורר במשפחה שלנו.

אני מאמינה גדולה, בזוגיות, אני אוהבת אותו, אבל מרגישה מושפלת וכואבת. לא יכולה לדמיין איך מחזירים את האמון הבסיסי המוחלט והטהור.
מרגישה שפרידה היא הדרך הקלה להתמודד עם הקשיים, היא לברוח.
אבל האם זה הפחד שמדבר מגרוני?
האם אפשר לאהוב ולחשוק במישהו אחר?
האם אפשר לסלוח? האם אני יכולה לסלוח?
ולשכוח?

נבגדת,
שזה זמן חמלה. כאן, מכירה החמלה בעובדות כפי שהן. על פני להכתים את העובדות ולהניח שם ערך, טוב להכיר בעובדות האלה ולקבל אותן כחלק מתולדות המשפחה, הזוגיות ותולדות החיים האישיים. כאן, מתבוננת בעובדות ומאשרת אותן.
על פני להנכיח שם את עוצמת הבגידה, כפי שנתפשת בתרבות ובנורמות החברתיות, במובן הזה של "יהרג ובל יעבור" או "קו אדום", התבוננות רחבה יותר טוב אם תעלה.
שכן, בגידה היא הסרת הלוט, הורדת הבגד. עירום ועריה ניצב האדם עם עצמו כשהוא משיל מעליו את בגדי הזוג אליו הוא משתייך, כשהוא משיל מעליו את גלימות הנורמה החברתית ונותר בגפו עם עצמו ומול עצמו. מעשה הבגידה אם כך הוא מעשה שמבטא את העצמי, האישי, האנוכי, לעתים מתוך התרסה כלפי כבלי הזוגיות או המשפחה או החברה, בבחינת ביטול הצו החברתי, או הינתקות משייכות זוגית, קהילתית או לאומית, ולעתים מתוך הצורך הזה של הפרט לעשות לעצמו ולבטא בפני עצמו את ייחודו. במובן הזה, ביטוי עצמי יכול לבוא לידי ביטוי מחוץ לזוגיות מתוך קושי של הזוג לספק את גחמותיו של היחיד. קושי זה של הזוג לעולם נובע מקושי אישי של כל אחד מבני הזוג. נאמר שהיחיד אוהב לאכול אוכל לא כשר, בעוד הזוג מקדש את המזון הכשר כדרך חיים. אז, היחיד לא יכול אפילו לומר את רצונו שכן מחוייב למזון כשר במסגרת הזוגיות. או לעניין זה של מין, נאמר שרצונות כמוסים לחווית מין לא יכולים לעלות בפני הזוג מתוך כללים מוסכמים מראש. אז, את התסריט, את בחירת התפקידים, את התפאורה, הליהוק, המוסיקה ואפילו את הקהל, מפיק הזוג ביחד, ולו לשם פתיחת הנושא.

כאשר מדובר על הפרת קדושת יחסי המין על ידי אחד או אחת מבני הזוג, הפרה זו נעשית בשיתוף פעולה מלא עם הצד "הנבגד". שכן בפועל אין כאן צד נבגד או בוגד אלא מערך שלם, העולה בתואם מושלם, מערך שבו משתף הזוג פעולה לשם הפרת קדושה זו גם אם מתרחש שלא מתוך מודעות של שני בני הזוג - בהחלט מתרחש מתוך הסכמה שקטה - שגם היא יכולה להיות לא מודעת.
לעתים קרובות הסכמה להפרת קדושת יחסי המין, התרת הברית המינית, איננה מודעת לשני בני הזוג. הצד שעושה את המעשה, זה שלוקח על עצמו להיות "אשם" והצד השני שלוקח על עצמו את תפקיד ה"מאשים".
בפועל האחריות על הבשלת הזוג, על קיום הברית המינית לעולם על כתפי שני בני הזוג. המאשים והנאשם - חד הם.

הרי לא נלקח ממך דבר מעצם המעשה, נהפוך הוא, ניתן לראות כיצד הנך מקבלת את אמונותייך ביתר עמקות - שהרי הנאמנות העצמית, זו שהסירה מעליה את כבלי הברית המינית, הובילה את האיש שלך לעשיית המעשה, ולפתיחתו בפני הזוג - מתוך נאמנות זוגית.

כאן, הצד הנבגד, בדיוק כפי שנהג הצד הבוגד, מתכנס אל עצמו ומנתק עצמו רגשית מהזוג. ביטוי זה של כווץ מבטא גם הוא התכווצות אל הנאמנות העצמית. וטוב שכך.
מתוך אלה, יכולה לראות את אחריותה האישית למהלך כולל בו עולה לבחינה מחודשת שאלת האמון.
שהרי אמון מלא בין בני זוג, לא שם שם אף מגבלה לביטוי אישי של כל אחד מבני הזוג. אמון בסדר גודל כזה - אם ניתן למדוד אמון - הרי שהוא הופך להיות מעמיק או רחב יותר מזה שהיה שם טרם הפרתו.

אמון ככלל נשבר תחת כותרות רבות, חלקן הגדול נמצא תחת לגיטמיות של החברה ושל האמונות החברתיות בנושאים שונים. ממון, כבוד, מין, מנהגים ועוד. בתחום האינטימי, זה המיני אך לא רק מיני, אחדותו של הזוג נמצאת מאוימת על ידי התבדלות ונפרדות. איום זה עולה מתוך איום הפרידה.
אלא שחיים שלמים, יצירה שלמה, משפחה הכוללת לא רק את הזוג, עומדים לכף הזכות של הזוג אל מול ארוע, או שרשרת ארועים אשר בבסיסם אינם גורעים דבר מאף אחד.

לעתים, כאשר לא משכילים בני הזוג לברר את הפרות האמון ביניהם, בתחומים שונים שלעתים (קרובות) כוללים את הברית המינית והפרתה, בהחלט עשוי מעשה שכזה להצביע על הפסקת הקשר המיני, היפרדות פיזית ויציאה לכוון חדש בעבור כל אחד מבני הזוג.
עדיין, תולדות הזוג, הילדים, ישמרו על הזוג בכל מקרה ברמה הזו של שותפות גורל וקשר דם.

לכן, מתוך חמלתך, ראי את העובדות כפי שהן, הניחי דרור לתגובותייך הרגשיות, ובנדיבותך ראי את אהבתו הגדולה של האיש שלך - אלייך ואל הזוג שאתם.

וזכרי שלעולם אינך לבד, שהכל בחסד.

<שלם>

לצפריר,
תודה על התבוננות שונה, המאפשרת לי למצוא מרחב, למצוא מקום של חמלה, ולא מתוך חולשה.
בפועל האחריות על הבשלת הזוג, על קיום הברית המינית לעולם על כתפי שני בני הזוג. המאשים והנאשם - חד הם.
חושבת שחלק מהכאב והכעס נובעים דווקא מהידיעה שדבריך נכונים. דווקא מהידיעה שהייתי חלק משבירת הזוגיות.

אלא שחיים שלמים, יצירה שלמה, משפחה הכוללת לא רק את הזוג, עומדים לכף הזכות של הזוג אל מול ארוע, או שרשרת ארועים אשר בבסיסם אינם גורעים דבר מאף אחד
נותנת למשפט הזה להזכיר לי את הדרך לחמלה.

נבגדת שלום.

ליבי איתך.

אני רוצה להוסיף למילות התמיכה והעידוד הקודמות גם מנסיוני האישי. ודווקא לא בתור נבגדת. אלא בתור בוגדת.

גם אני עשיתי את המעשה הנורא ובגדתי באמונו של בן-זוגי אחרי עשר שנות זוגיות. אנחנו כבר לא ביחד כי למרות נסיונותיו הוא לא הצליח לסלוח.

את שואלת בפתיחת הדף "מפה לאן?"

אני חושבת שעצם השאלה שלך - את עצמך ואח"כ גם אותנו - מעידה שאת לא נכנסת למצב אוטומט - בעל בוגד מגיע לו שיזרקו אותו מכל המדרגות. עושה רושם שאת לא עושה זאת. וזה ראוי להערכה. עם זאת, כדאי שתדעי שלכעס שלך ולרצון להעניש אותו ולהשתולל יש חשיבות לסיכויי ההחלמה של שניכם בסיפור הזה. אני חושבת שאם לא תבטאי כעס אמיתי ועלבון ושנאה וכל מני דברים שאת בטח מרגישה, תשארי עם זה איפהשהו וזה ישתמר לך בבטן (מסתבר שבבטן שלנו יש חומרים משמרים - מה שלא מוציאים משם זוכה לחיי מדף אינסופיים)... ובנוסף, אם לבן זוגך לא יהיה פרק של שנאה עצמית, בושה, תחושה שהוא נענש על מעשיו, וכו', יהיה לו קשה להשתחרר מרגשי האשמה הקשים שהוא שרוי בהם. אני מניחה שאת לא מעוניינת בבן זוג שמה שמנהל אותו זה רגשי אשמה. רגשי אשמה זה רעל ביחסים.

מניסיוני האישי טיפול זוגי הכרחי במצב כזה (אני בעד ללכת הרבה הרבה לפני, אבל אני חכמה רק בדיעבד). יכול מאד מאד לעזור לבטא, להוציא, לייעל את התקשורת, לשקף, להקשיב, לשקם את האמון,לראות את הניצוץ שנשאר בינכם ולהפוך אותו לאש מחממת ונעימה.
או שלא. לפעמים טיפול מביא את ההבנה שעדיף לחוד. וגם זה טוב.

בכל מקרה שולחת לך חיבוק. וגם קצת לו.

רוצה רק לתמוך
מסכימה לגמרי עם חרצית. אני בעד טיפול זוגי ובעד לא להתעלם מהכעסים והחרדות.

חושבת שחלק מהכאב והכעס נובעים דווקא מהידיעה שדבריך נכונים. דווקא מהידיעה שהייתי חלק משבירת הזוגיות.
סליחה במובן הזה של מחילה היא אותה תעלה המאפשרת את קבלת העובדות כפי שהן והעלאת החמלה לדרגה בה הסליחה והקבלה עוברות בדרך המחילה העצמית.
שכן, שניכם ביחד, תפרתם את כל הארועים האלה, בהסכמה מלאה, מתוך התרחקות הדדית, עד לאותו מקום בו הדברים עלו לכדי בירור תוך הרעדת אמות הספים. בחירת התסריט הזה וכל ההפקה של הבירור הזה, נמצאת משרתת את כל אחד מכם והמעורבים בדבר באופן השלם והמדויק ביותר.

הקושי העיקרי הוא קבלת העובדה הזו הפשוטה שהאמון שנשבר רק נסדק, ושמתחת לסדק הזה קיים אמון עמוק אף יותר. שכן לא יעלה על הדעת שארוע זה לא יכול להפוך להיות למנוף לאמון רחב יותר, עמוק יותר. אמנם, בתחילה אפשר שמנגנוני ההגנה תחת הכותרת של חשדנות יהיו פעילים יותר, אלא שכעת, לאחר שבירת הכלים, קל יותר לברר עניין מבלי לפחד לפגוע ולהיפגע.
עימות עם אהובך הוא אימות הדברים לעצמך.
הסתרת הדברים היא אותה התרסה אישית ובמובן הזה מתריס האדם כנגד עצמו - כנגד אלוהיו - באמצעות השלמתו - בן/ת הזוג. התרסה זו עולה לעתיםעל ידי שני בני הזוג כלפי הזוג וכלליו, אלה האישיים, אלה החברתיים.

שותפות גורל לעולם מעלה את הפער בין הנאמנות העצמית לנאמנות מתוקף השתייכות. אותו פער בין הנבדל, מי שאת היא, תהי אשר תהי, או מי שאת חושבת שאת היא - תהיה אשר תהיה, לבין מי שאת מייצגת כאם לילדים, כאשה, כנקבה, כאדם וכן הלאה תפקידים לרוב.

הסרת ההתרסה היא התמרתהחשדנות לדריכות, במובן הזה של תחזוקת הקירבה האינטימית. קירבה שאיננה בהכרח רק מין, שמתייצגת דרך מין, בחיבור המוחלט עם הבריאה לשם יצירת היש מהאין, בדמות הולדה והפחת רוח חיים בחומר.

נותנת למשפט הזה להזכיר לי את הדרך לחמלה.
וזו לעולם מחילה. שהדרך מבקש אחר סלילתה, ובעודך סוללת את הדרך, נמצאת את מושפעת ממנה. מחילה עצמית, סליחה עצמית יאפשרו לא רק להכיר בעובדות כפי שהן אלא לברך על העובדות האלה ומכאן פשוט להודות.
הודייה במובן הזה עולה מהלב ומחוללת תמורה כשינוי, שינוי אליו שואפת זה מכבר.

על פני הלקאה עצמית, התבוננות בגובה העיניים, בחינת המובן מאליו והודיה על המוהן מאליו, ברור העולה בעיקר מתוך ההתבוננות כאשר מניחה לעצמה את ההתבוננות, את הסבלנות, ואת הידיעה שהדרך הזו, הנסללת בידיה היא, היא הטובה ביותר והמתאימה ביותר למי שהיא.

<שלם>

אבל האם זה הפחד שמדבר מגרוני?
יתכן. אני בטוחה שאני הייתי מוּנעת גם מפחד
האם אפשר לאהוב ולחשוק במישהו אחר?
אני בטוחה שכן
האם אפשר לסלוח? האם אני יכולה לסלוח?
אני מאמינה שכן
ולשכוח?
נראה לי שאם תצליחי לסלוח השאלה של לשכוח תהיה כבר פחות רלבנטית
בכל מקרה

ובהצלחה

בעל בוגד מגיע לו שיזרקו אותו מכל המדרגות.
האמנם? האם, אני זו שטועה, שחושבת שהאהבה מורכבת והחיים אינם צבועים בשחור או לבן?

אתמול בעלי התפרק, ערבוב של רגשות חרטה אשם וצער גדול. ורק אז הרגשתי את האהבה שלנו, מהבהבת באור חלש ומזכירה לנו שהיא כאן.
מנסה לבדוק את הרגשות שלי, ומוצאת את עצמי, מבולבלת, וכל כך מחפשת הקלה. מחפשת דרך לחזור לשיגרה לחזור לאחור.
רוצה לטשטש, למחוק, ולהאמין שזה לא קרה. יודעת שחייבת להתמודד, אין אופצית הדחקה, הכחשה.

מחר יש לנו פגישה עם יועץ זוגי. כי מכאן, הדרך היחידה לשרוד עבורי היא להתמודד. להיות.

המון בהצלחה...

זה מריח כמו הזדמנות... להתחלה חדדה, להיכרות חדשה, לאהבה חדשה.

הרבה אופטימיות זהירה... וצעדי תינוק.

@}

משנה את השם, כי רוצה להוריד את המיקוד מהבגידה להתחלה חדשה.

תודה על התמיכה על מילים של עידוד ושל חוכמה.
אוהבת את ילדי, ויודעת שהם זקוקים לאמא ואבא שמחים.

הרבה אופטימיות זהירה... וצעדי תינוק.
יודעת שיש אפשרות של שמחה בקשר שלנו, לכן בוחרת ללכת למקום של יצירת זוגיות מתוך המשבר.
כותבת, ומרגישה שלתחושות לרגשות ולכאב יקח זמן לעבור. אבל בוחרת לא לשקוע לתוכם, לא להאחז באשמה ובכעס אלא לשנות את המציאות ולבנות אותה מחדש.

למען כולם, וגם למען עצמי, יודעת שבדרך לאורך הקשיים, אני ותרתי על הלהט ועל אינטימיות זוגית, היום כשאני מבינה את המחיר. אני בוחרת לחיות את חיי בתוך להט, בתוך זוגיות ולא רק בתוך משפחה.

אשה חדשה

על שינוי הכינוי!
מאחלת לך/לכם בהצלחה בדרך @}
מה שאת עוברת נשמע לי קשה באמת,ואני מורידה בפנייך את הכובע על האומץ לנסות ולצמוח מתוך המשבר.
נקודת ההתייחסות שלך ממש לא מובנת מאליה...תמשיכי להיות חזקה

אתמול נפגשנו עם מטפל זוגי, הזדמנות חשובה לשמוע ולהשמיע בלי לנהל שיחה.
מצאתי את עצמי מודה, בפני בן זוגי (וגם בפני עצמי), שבחרתי בו מתוך הבנה שהוא זקוק לי, והנזקקות שלו יצרה אצלי היציבות, שהייתה בעצם הדבר הכי חשוב בעיני בזוגיות. במקביל ויתרתי על להט, על שמחה ותשוקה בזוגיות.
היום כשאני מבינה שיציבות ובטחון אין בקשר שלנו המחיר של הויתור הוא יקר מדי.
מתוך ההבנה הזו אני בוחנת את השאלה כמה אני אוהבת את בן זוגי?
והאם זו איננה בגידה?

מתחילים לבנות משהו חדש, מאוזן בבקשר הזוגי הזה, לא יודעת מה יקרה מפה, אבל רוצה לשמור על המשפחה שלי. שני ילדים מופלאים.

מתוך ההבנה הזו אני בוחנת את השאלה כמה אני אוהבת את בן זוגי?

ומתוך הכמה אוהבת, והלמה אוהבת - טוב לבחון בעיקר את ה איך אוהבת.

מנוף זה של 'בגידה' אם כך, מחולל את השינוי שאת עצמך בקשת אחריו, שהאיש שלך בקש אחריו, ומכאן, בתואם מושלם.

שליחה על ידי חרצית* » 04 מרץ 2006, 22:05

פשוט בהצלחה.
באמת דרך צלחה.
אני מאמינה בטוב. מה שקורה לכם עכשיו יביא לכם הרבה טוב.

תודה על מילים של עידוד.
פתאום במשבר רוצה שמישהו יגיש לי את הפתרון, יחזיר גלגלים לאחור.

מצאנו דרך לדיאלוג, כל כך רוצה שינוי מבחוץ, למרות שיודעת שהשינוי הוא רק מבפנים, אולי זה השלב שבו הזמן הוא מרכיב מכריע?

שליחה על ידי ע* » 05 מרץ 2006, 17:46

הנושא של זוגיות, נישואים ובגידה הינו נושא דיי סבוך. בחברה שלנו מקובל לרוב להניח שבגידה הינה טאבו במערכת הנישואים. לפעמים אנשים נמצאים במערכת זוגית עם משפחה, אשה אהובה וילדים , מערכת שמספקת ביטחון וחום, אבל אנחנו נמצאים וגרים בתוך גוף אדם עם יצרים טבעיים ומשיכה לבני המין השני. לדעתי הבגידה לא תמיד מלמדת על בעיה בזוגיות (למרות שאכן זה המקרה לפעמים ), אלא פשוט מלמדת על הבעיתיות של מוסד הנישואים , שאכן מספק ביטחון חברות ועוד דברים נוספים אולם מתעלם או מתכחש לצרכים הטבעיים של האדם . מה לעשות גברים נמשכים לנשים ולהיפך, לפעמים הנשואים מתעלמים מזה, לפעמים מדחיקים את זה ולפעמים בוגדים. לדעתי גם המונח "בגידה" דיי שגוי, האם התעלמות מוחלטת מצרכים טבעיים גופניים ונפשיים אינה בגידה בטבע האנושי שלנו. דרך אגב אני נשוי ומעולם לא בגדתי באשתי, ולדעתי, יש להמשיך הלאה להנות מהבניה מחדש של הקשר שלכם והמשפחה שלכם , ללמוד ממה שהיה אבל לא לשקוע במה שהיה יותר מדי (עד כמה שאפשר...) בהצלחה.

שליחה על ידי חרצית* » 05 מרץ 2006, 20:37

ע

לדעתי גם המונח "בגידה" דיי שגוי, האם התעלמות מוחלטת מצרכים טבעיים גופניים ונפשיים אינה בגידה בטבע האנושי שלנו

אולי לא כאן המקום לפתח דיון בנושא, אבל רק בשביל לסבר את האוזן - המונח "בגידה" מתאר בגידה באמון. מכיוון שמעורב שקר(גדול ומכוער) בעצם המעשה, מדובר בבגידה באמון של החבר/ה הכי טוב שלך. כל הגדרה אחרת עושה הנחות לחומרת המעשה ולחומרת מצב הזוגיות.
קשה להודות בזה אבל כדאי. כל אחד רוצה לחשוב שהזוגיות שלו נהדרת ומספיק חזקה ועשירה. אני מאחלת לך שגם לא תבגוד.

שליחה על ידי ע* » 07 מרץ 2006, 20:07

מה שאת אומרת חרצית, זו הדיעה המקובלת ש"שתולה" אצל כל האנשים בראש מגיל 0 . אדם הוא יצור חופשי, או לפחות אמור להיות כזה, ובת זוג שבאמת אוהבת את בן זוגה (ולהיפך כמובן) אמורה להתיחס אליו לא כאל רכוש שלה, אלא כאל שותף לחיים שעשוי מדי פעם ל"היתקל"בנשים אחרות. אבל אנשים מתיחסים לאנשים אחרים כאל רכוש, מן הראוי לדעתי לפרגן לאהוב ולהבין שהוא אדם וככזה הוא גם חופשי, ללכת, ולפעמים גם לא לחזור. אני יעצור כאן, כי אולי באמת לא כאן המקום (אם יש מקום בכלל...) לדון על כך.

שליחה על ידי ד* » 19 ינואר 2007, 18:25

בת זוג שבאמת אוהבת את בן זוגה (ולהיפך כמובן) אמורה להתיחס אליו לא כאל רכוש שלה, אלא כאל שותף לחיים שעשוי מדי פעם ל"היתקל" בנשים אחרות

הזוגיות הטובה והממלא לא משאירה מקום אנטימי לאנשים אחרים. ו"להתקל באנשים אחרים" זה לברוח בזמן הכי קשה לשניים, לעזוב את השוטף בשעת משבר במקום להתמודד או לעזור ולכן קוראים לזה בגידה (שלא לדבר על שקרים שמעורבים בעניין). אנחנו סומכים על השוטפים שלנו ומצפים לתמיכה בשעה קשה, מצפים מהם להיות שם בשבילנו בשעת משבר וכשהם "נתקלים" פתעום באנשים אחרים ונסחפים עם הרוח ואנחנו נשארים עם כל המנשא הכבד לבד אז אנחנו פוחדים וכועסים ובצדק.

שליחה על ידי ד* » 19 ינואר 2007, 18:29

וגם. לא מדובר כאן על פגיעה בחופש של בנזוג אלא באחריות של השניים על המערכת הזוגית שלהם ועל בית שבנו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בעל שבוגד כשיש לו אישה נאה וטובה , חי את חייו כגיהנום ממש , בתוכו הוא עצוב וניבזה , הוא מאוד מדוכדך ,וזה העונש הכי גדול שלו , דבר ראשון, על האישה להיתחזק, ולהאמין בעצמה , ביופי שלה, בכוחות הכי גדולים בעולם שנמצאים בתוכה , ועליה לדעת שאם בעלה רואה כל היום נשים ערומות במחשב ,וכל מיני שיקוץ , וניאוף ,ועוד מתכתב בפייסבוק עם כל מיני מלוכלכות איך היא יכולה בכלל להגן עליו , איך הוא לא יבגוד בה , ולכן על האישה למנוע בכל מיני דרכים את בעלה מלראות ניאוף , לי למשל יש מחשב אינטרנט לצורך עבודתי ,עם סיסמא , ויש היום פלאפונים כשרים בלי אינטרנט ,אישה חייבת ומוכרחה לשמור על העיניים של בעלה , ולשלוח אותו לשיעור תורה בבית הכנסת , לבשל לו את האוכל שהוא הכי אוהב , לשמח אותו ולתת לו תשומת לב ,ואז בודאי הוא לא יבגוד , ולא ילך לאחרות ,כי אישה נשואה יש לה חן מיוחד , שלבעלה קשה להיתנתק ממנו ,היו הרבה גברים שבגדו .ואמרו בסופו של דבר שאין כמו האישה שלהם , שקידשו מתחת לחופה , עם דמעות התרגשות , ובפרט כששומרים טהרת המשפחה ,אז האהבה נשמרת , ויש את הריגושים כל שבועיים , מחדש . הדבר הריאשון לאחר בגידה השם ירחם , שאני מציעה זה ללכת לחופשה ביחד ,לנוח לאכול טוב , ולשבת ולדבר על הכל , בלי לריב , בלי להיתווכח , כי אין כמו חיי הנישואין כל הבגידות מתחילות בגלל שאין את הזמן לבלות יחד , הבילוי מחדש את הקשר , ויש זמן לחשוב על הכל , ולהתחיל מחדש התחלה חדשה , של זוגיות , בלי ביקורת הרסנית , על מה שהיה , כי מה שהיה היה , כל הזמן שעון הזמן מתקדם הלאה ,והחיים רק עוברים ,וחבל להתגרש כשיש ילדים חמודים באמצע ,שרוצים כל כך שאבא ואמא יחיו ביחד באהבה , בלי וויכוחים ומריבות , זה רק הורס את נפשם ומה הם יקחו לחיים , איזה דוגמא וגם אם חס וחלילה מתגרשים בגלל בגידה ,מה זה נותן , במילא כולם בוגדים בכולם , העולם מלא תאוות וניאוף , ותמיד יש פנטזיה אחרת יותר טובה , ואין סוף לניאוף , ואם האישה חכמה , ושומרת את בעלה , ותמיד שהוא רוצה להיות איתה היא נמצאת איתו , ומספקת אותו , כמה שהוא רוצה , בזמנים שהיא טהורה לו , לאחר טבילה במקווה , ולא נותנת לו להתכתב בפייסבוק , ולראות שטויות וניאוף , אז בודאי בעלה לא יחפס אחרות , תתנו אהבה ותקבלו אהבה , וחשוב מאוד שנטפח את היופי שלנו , החיצוני והפנימי , וזה מה שכובש את הבעל , ובוודאי לא יחליף אותך באף אחת מלוכלכת כמו שירותים ציבורי , באהבה אמיתית פלונית אלמונית

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי די כבר לשתול את אותה הודעה מטיפה ומתחסדת ושוביניסטית בכמה דפים?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת בפעם הראשונה. אוהבת מאוד את מה ש"שלם " / צפריר כותב.

שהאמון שנשבר רק נסדק, ושמתחת לסדק הזה קיים אמון עמוק אף יותר
חזק

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שבורה. מרוסקת.
התנפצו לי החיים בחצי שעה של וידויים.
בגד בי כל החיים, כל חצי שנה...
שני ילדים, בנים
אין לי כח אפילו לכתוב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה פלוני אלמונית

עכשיו זה בטח מרגיש נורא,
אבל את תצאי מזה מחוזקת |l|

את יכולה לכתוב לו את כל מה שאת מרגישה במכתב,
ואז שוב לכתוב ושוב, עד שתרגישי שמספיק לך לפרוק.
את יכולה כמובן לפרוק מול חברה אם נוח לך יותר.

אני פורקת הרבה מולו וגם הוא. התחלנו טיפול לפני חודש... זה כבר התגלה לפני חודש.
לא יודעת מה ואיך להתייחס לחיים החדשים שלי. בפנים זה גיהנום. אני לא לוקחת החלטות פזיזות כמו לעזוב, זה תמיד אופצייה.
יש שני ילדים שעבורם שווה לתת צאנס לשיקום...
כן ... לא.... ????? לא יודעת בעצמי.

אתם יכולים לצאת מהמשבר מחוזקים ואוהבים מאוד, תלוי בו, תלוי בך ותלוי בתהליך שתעברו |l|

זה באמת יכול להיות??

אני מכירה זוגות שצמחו אחרי משבר שהתבטאה בין השאר בבגידה, נראה לי שצריך לעבור את כל שלבי האבל קודם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אל מול המקלדת...מה כותבים? איך פורקים? איך התחושות השפלות של נבגדת יצאות מתוך הבטן ומתאדות. לא רוצה להיות שם כלל. אבל אני שם. כן, זה פגש גם אותי. כעת, חצי שנה אחרי, הכל תוהו ובוהו. עם החלטה קשה מאוד של בנייה. אך האם בלב שלם או מתוך החשש לחיות לבד?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מנחם לדעת שיש מקום לברוח אליו ולשתף תחושות שחבויות עמוק בפנים. לא להיות שחקנית תיאטרון. תודה מראש לכולכם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום
לפני כ 3 ימים גיליתי מייל בפון של בעלי שגרם לו לגילוי בגידה שהיתה לפני כשנה.
אני מרגישה מרוסקת, מושפלת וכאובה.
האם ישנה קבוצת תמיכה וירטואלית לנבגדים?

שליחה על ידי דנה* » 01 ינואר 2019, 20:44

יש קבוצה בפייסבוק שנקראת בגידה מאוד עוזרת חיבוק גדול ממני
מניסיון גם מאוד עוזר לשתף

שלום גם אני עברתי בגידה לפני שנה מצד בעלי אומנם לא בקיום יחסים זה היה בסוף ההריון של ביתינו הרביעית שגם בעקבות הבגידה הלכנו לטיפול זוגי והסתבר שהייתי עסוקה מאוד בעצמי והתפתחות האישית שלי (אני עם עבר של דיכאון ומרוב העיסוק והטיפול בי השאיר את בעלי בצד) ובאמת זה התבטא בקשר שנוצר עם חברה שלי שעובדת בבנק שלנו אני כעסתי עליו מאוד למה שלא שם לב לחסר שלו ובקש אותי (על אף ששמעתי מחברה שגברים לא שמים לב מה חסר להם )אני מתוסכלת מזה מאוד מה רוצים מהחיים שלנו קשה לי עם האחריות שמוטלת עלינו ובטיפול בהתחלה נתתי לעצמי להוציא את הכעס ותסכול והרגשתי שאני סולחת וזה עבר אבל מסתבר שזה לא כ"כ פשוט וכל הזמן עולים לי מחשבות ורגשות בעניין ולכן מה שבאמת דבר ראשון ממליצה להוציא לבכות ולכעוס כמה שיותר הבעיה שלי שלא נעים לי מבעלי ואני לא כ"כ מספרת לו על המחשבות שעולות לי כל הזמן כי הוא מצידו לא הבין את העסק שמטפלת עשתה מזה ברגע שזה לא קיום יחסים ומבחינתו טען שלא קשר שום קשר של אהבה עם חברה שלי זה נטו משיכה של גבר לאישה אבל אני לא מספיק מאמינה לו ומרגישה עוד אשמה שלא מספיק התייחסתי אליו בתקופה הזו אבל עדיין כוסות עליו ומתקשה לסלוח בלב שלם מאחלת לך החלמה מהירה וחזרה לזוגיות חדשה ללא טלטלות

אין נחמה, ברור לי זה שהיה חסר לו משהו לכן הלך לאחרת, גם ברור שאני רוצה שיהיה מאושר כי ממש מגיע לו, אין לי ספק שאני לא רוצה להגביל אותו, למרות כל זה אני מרגישה ממש לא טוב עם הידיעה הזו שאני לא מספיק מספקת, בקיצור מבולבלת לגמרי

יקרה,
אני שולחת לך חיבוק גדול. אני מקשיבה לך.

שליחה על ידי נטלי* » 02 יולי 2020, 15:30

המלצה שלי ממש בלי לדעת את כל הפרטים ורק כרעיון, נסי לברר איתו מה בדיוק חסר לו, נפשי, פיזית אנרגתית, תבדקי עם עצמך אם את יכולה למלא לו את החוסר שקיים אצלו, במידה וכן ממש תלחמי על הקשר, ובמידה ואת לא יכולה לתקן או למלא את הצורך תבדקי אם את יכולה להשלים עם זה שהוא יחפש בחוץ ואם לא תכלי להשלים תשחחרי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל אלה ששיתפו פה על הבגידה של הבעל, האם נשארתן איתו?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חלק וחלק וחלק

שליחה על ידי שי* » 18 יוני 2023, 13:34

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אתן אמיצות... הלוואי שגברים היו משתפים ככה