האם להכניס למעון

[אנונימי]

דפים נוספים בנושא:
מתי רצוי לשלוח לגן
פתאום אני פוחדת

[רוני*]

שלום לכם בני בן שנה וחודש ועדיין אינו הולך למעון אישתי מתרצת זאת בכך שבגיל כזה הם עדיין לא מתקשרים עם ילדים אחרים והסיבה השנייה שהוא לא יקבל במעון מה שהוא מקבל בבית (עם הסעיף השני אני מסכים)ברצוני לציין בגלל צורת העבודה שלי יש באפשרותי להיות עם הילד במשך כל השבוע ולטפל בו ויום אחד בשבוע הסבתא מטפלת אני אמנם מאוד נהנה מגידול הילד והקשר שנוצר ביננו מאז שאני איתו, אנו בכל יום מטיילים בפארק אחר ובים אך אני שואל את עצמי האם אנו לא חוטאים כלפי הילד? האם זה לא מאוחר מידי לשלוח את הילד רק בגיל שנתיים? או שבאמת כך עדיף ובגיל שנתיים אחרי שהוא קיבל המון חום ואהבה באופן אישי מאנשים שקרובים לו הוא יהיה עם יותר ביטחון וילד עם בסיס טוב? ממש לא יודע את התשובה

[טרה_רוסה*]

רוני שלום.
במה בדיוק אתה חושב שאתם חוטאים כלפי הילד?
ההיפך! איזה כיף לו, ולך!

יש דפים רבים באתר שדנים בנושאים אלה.
היכנס ל-מדור חינוך ביתי או היעזר בתיבת החיפוש לחיפוש דפים עם המילה "גן" בכותרת.
בהצלחה.

[ענ_בל*]

אני מקנאה בך שיש לך את הזמן לחוות גידול כזה של ילדך. כשנולד ילד ראשון רצים תמיד קדימה . אולי החשיבה על מעון עכשיו, היא סוג של ריצה כזאת. מי צריך את זה כשיש אבא שיכול לגדל בנחת את הילד?

כייף לכם. תמשיכו להנות

[ענת_גביש*]

איזה כיף לכם, תהנו מכל רגע.
רבים מהמסתובבים באתר הזה לא מעלים על דעתם לשלוח את הילד למעון או גן גם בגיל שנתיים. אין שום סיבה להפסיק את הכיף!
מאחלת לכם הרבה זמן משפחה ביחד בלי פרידות מיותרות.
וכשתרגישו שהילד כן רוצה חברה נוספת, אתם יכולים להצטרף למפגשי קבוצת חינוך ביתי באיזורכם ולהכיר עוד אנשים וילדים שלא הולכים למעון או לגן.

[שרון_המתחדשת*]

רוני יקר.
התיאור שלך נשמע ממש חלומי. הלוואי וכל ילד היה זוכה לזמן הורה כזה.
משום מה אצלנו בארץ יש נטיה לשלוח את הילדים למעון (אן לכל מסגרת חינוכית אחרת) בגילאיים מוקדמים. ההנחה היא שאם הילד בבית הווא לא יהיה "יצור חברתי"...ולא ידע להשתלב בחברה ועוד כאלה סברות משונות.
בכל מקרה בנותי בנות שנתיים וארבעה חודשים. שהן נולדו הייתי בטוחה שבגיל שנה הן כבר ילכו לאיזושהי מסגרת. עברה שנה והבנתי שאין שום סיכוי שבעולם שאני אפרד מהן. עברה עוד שנה וההרגשה רק התעצמה. אני נהנית מכל רגע איתן, אנחנו עושות המון דברים ביחד- משחקות, לומדות, נהנות, אוהבות וסתם ביחד! אני חושבת שבנותי מקבלות המון ושום גן או מעון לא יכול לתת להן את מה שאני נותנת.
ואתה בכלל מדבר על ילד בן שנה. אז זרום עם זה- כל עוד זה אפשרי, ותהנו מכל רגע!

[תבשיל_קדרה*]

רוני,
אפשר (וכדאי) להפגש עם ילדים אחרים גם בלי גן.

[בר_עדש*]

רוני,

אנחנו הכנסנו את הבן שלנו למעון (מעון טוב, שעד היום אנחנו מרוצים ממנו) בגיל שנה מחוסר ברירה. אני צמצמתי אז את יום העבודה שלי לחמש שעות כך שאוכל להחזיר אותו הביתה בצהריים. גם אם הכניסה למעון לא פגעה בבני (ההתנהגות שלו בבית לא השתנתה), היא בטח לא הועילה לו, והכניסה קושי מיותר לחייו. אם היתה לי ברירה אני הייתי נשאר איתו בבית, כמוך, גם היום (היום הוא בן שנתיים ו-2) ואני מתאר לעצמי שגם בעתיד.

[רוני*]

חברים תודה רבה עזרתם לי מאוד בהתלבטויות שלי לא יודע למה באמת אבל אני חושב שלפעמים הסביבה הקרובה מרוב שהיא מבלבלת לנו את הראש עם מה שצריך לעשות אכן משפיעה עלינו ואני מתכוון לחברים הקרובים שכאשר מדברים אז התשובה שלהם היא "מה קרה לכם תכניסו אותו כבר למעון שיגדל עם עוד ילדים שיתרגל " אז באמת תודה לכולם דיברתם על מקומות מפגש האם מעבר לפארקים וגנים ישנם עוד מקומות ? תודה

[יונת_שרון*]

מדור קבוצות חינוך ביתי

[הילה_ןג'קי*]

שלום לכולם, דניאל בן השנה אמור להתחיל ללכת לגן / מעון פעמיים בשבוע עד הצהריים כדי שיהיה לי קצת זמן לעצמי. נכון שהסביבה לוחצת להכניס אותו, נכון גם שלפני כמה חודשים אמרתי שאני רוצה שיהיה בבית לפחות עד גיל שנתיים, אבל איך אפשר לתפקד כשכל היום יש ילד בידיים? אני לא מצליחה לעשות כלום ואני כל הזמן מתוסכלת מזה, יש לי בית מבולגן והרים של כביסה מלוכלכת שצריכה להגיע למכונה ואין מתי כי הוא לא משחרר אותי צעד אחד ממנו. אז אני מלאה בנקיפות מצפון על זה שהחלטתי להכניס אותו לגן , אבל איך אפשר לעשות את הדברים אחרת?

[נועה_בר*]

אני לא מצליחה לעשות כלום ואני כל הזמן מתוסכלת מזה, יש לי בית מבולגן והרים של כביסה מלוכלכת שצריכה להגיע למכונה ואין מתי כי הוא לא משחרר אותי צעד אחד ממנו
יש לא מעט דפים כאן איך ניתן להיסתדר עם עבודות הבית יחד עם הילדים. אין לי זמן כרגע לחפש.
בעיקרון, אפשר חלק מהדברים לעשות כשהילד ישן, או לאט לאט לשלב אותו עם מה שאת עושה כשהוא "כאילו" עושה איתך ובפועל יוצא שהוא קצת משחק עם הכביסה ובנתיים את את רובה אוספת ודוחפת למכונה.
יש זמנים שבהם הילד זקוק ליותר נוכחות, כשהוא עייף למשל, ויש מעט רגעים שבהם הוא יכול לשחק לבד - האם אין כאלו בכלל?
האם חשבת לקחת עזרה באותם ימים של הגן/ מעון ? אולי לשעתיים שמישהו יקח את הילד לטיול ולך יהיה קצת זמן.
תחשבי על כך שיכול להיות שהאנרגיות שתתצטרכי להשקיע כדי "להכניס" אותו לגן, יקחו ממך כ"כ הרבה יותר זמן, וגם, יומיים שבשבוע יכולים די לבלבל אותו.
אז אולי שווה לך לבדוק עם עצמך מה הכי חשוב לך כרגע.

אני מלאה בנקיפות מצפון על זה שהחלטתי להכניס אותו לגן
השיעור שלנו, הנשים, הוא להוריד צפיות מעצמנו להיות מושלמות בכל התחומים ובכל רגע - ילד, בית, זוגיות, עבודה. כי הרי ברור שזה לא אנושי.
אם הכי חשוב לך כרגע להיות עם הילד, אז אולי תצליחי להסתפק יותר בקלות בבית לא הכי מסודר ? או לקחת קצת עזרה בבית כדי שתוכלי להיות עם הילד. ואם את מרגישה שאת צריכה שעה או שעתיים להתאווררות אז אולי תקחי קצת עזרה עם הילד?
מה דעתך?

[אמא_בבית*]

שלום לך, חשבתי די הרבה מה לענות לך ולמה דווקא השאלות האלה באמת כל כך מטרידות. מה שקפץ לי ישר לעין זה הרעיון להביא ילד למעון פעמיים בשבוע. מהנסיון שלי כאמא וגם כגננת זה ממש לא מחזיק מעמד. ברגע שהילד נכנס למסגרת, אתם נכנסים לאורח חיים אחר. לכל אחד יש את החיים שלו ואת הזמן שלו לבד. הגננות לוחצות להביא כל יום, את כבר מתרגלת לזמן בלעדיו ומתקשה עוד יותר לתפקד אתו. אמרה אשה חכמה באחד הדפים : (נדמה לי ש מ י ) "ההתרחקות היא תופעה שמסלימה את עצמה" . ככל שמתרחקים, רוצים עוד זמן לבד.
לפני כמה חודשים אמרתי שאני רוצה שיהיה בבית לפחות עד גיל שנתיים
יש לי הרגשה שאת סופרת זמן עד גיל שנתיים ואז סוף סוף תהיה לך לגיטימציה להכניס אותו למעון. אם זה באמת המצב, אז אין פלא שהילד כל היום בידיים. הוא מרגיש את הקושי ואת הציפיה לזמן שקט ממנו. הסיבה היחידה שאני מרשה לעצמי לכתוב לך את זה היא שכתבת ש"אני מלאה בנקיפות מצפון".אם אני טועה אני מתנצלת ורוצה שתקראי את הדברים כנסיון לעזור ולא כביקורת.
כדי לצאת מהמילכוד הזה, כדאי לנסות לשנות את נקודת הראיה. אם תצאי מנקודת הנחה שעכשיו אתם ביחד ונראה מה יהיה כשהוא יגדל קצת יותר, תתמקדי באיך להסתדר בעבודות הבית ובשאר מטלות החיים ביחד אתו.
אז באמת,
איך אפשר לעשות את הדברים אחרת?
לשים כביסה במכונה בלילה אחרי שהוא ישן ואז על הבוקר לתלות אותה, בזמן שאת תולה אפשר לתת לו לגעת בכביסה הרטובה וגם אם הוא יוציא איזה בגד וישחק אתו מכסימום תצטרכי לכבס את הבגד הזה שוב אבל בינתיים תלית מכונה שלמה! לתת לו לשחק במגרת הסירים או הפלסטיקים ובאותו זמן לסדר קצת את המטבח, להושיב אותו בכסא גבוה על ידך כשאת מבשלת ולתת לו גם צלוחית פלסטיק עם כפית לערבב או משהו ממה שאת חותכת לטעום. ובקיצור לשתף אותו במה שאת עושה. עבודות הבית הן המשחקים הכי מעניינים בשבילו.
כדאי גם לקנות מנשא גב טוב ולעשות חלק מהדברים כשהוא עלייך ואז מבחינתו הוא מחובק ו"על הידיים" ומבחינתך, יש לך שתי ידיים פנויות לסידור, טאטוא או כביסה.
אפשר גם במקום מעון להביא בייביסיטר לפעמיים בשבוע ואז, יהיה לך את הזמן לעצמך אבל הילד יקבל את היחס האישי וגם לא ידבק בכל המחלות מהמעון.

[טרה_רוסה*]

אני גם חושבת שעדיף בייביסיטר או סבא/סבתא, או לעשות דברים אחרי שהוא הולך לישון.
וגם, אל תשכחי שככל שהם גדלים, הם יותר עצמאיים. עכשיו הוא אולי כל היום על הידיים, אבל כל חודש שעובר הוא גדל, ועוד כמה חודשים הוא כבר ישחק לבדו לידך בזמן שאת מקפלת כביסה.

[עודד_המחפש*]

"ההתרחקות היא תופעה שמסלימה את עצמה" . ככל שמתרחקים, רוצים עוד זמן לבד.
אצלי דוקא הפוך מתאים יותר: ככל שמתקרבים, רוצים עוד זמן ביחד.
<סוטה (מהנושא, לא בחיים...) >

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

"ההתרחקות היא תופעה שמסלימה את עצמה" . ככל שמתרחקים, רוצים עוד זמן לבד.
נכון מאוד, וגם: ככל שנמצאים פחות זמן ביחד, פחות יודעים "מה לעשות עם הילד" (או פחות זורמים עם נוכחות הילד).

[טלי*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה. תודה. תודה. על הדיוקים החשובים שניה לפני שאני שוקלת להישבר.