החיוניות שלי חלק שני

גוגוס,
אפשר לשאול שאלה?
אם את כבר בענייני חזרה אחורה, תוכלי אולי לספר על החודש המיתולוגי שלך בו אכלת בדיוק את התזונה המתאימה לך וגילית שהיא באמת התזונה האידיאלית עבורך. מה אכלת? מה לא אכלת? ובעיקר הייתי רוצה לשאול- איך בחודש ההוא עמדת בהצלחה בתפריט שהצבת לעצמך. זה מעניין אותי בעיקר כשאני קוראת על הקשיים שאת מספרת עליהם בבלוג הזה.
(גם אני חולמת על חודש כזה, ואולי אוכל ללמוד ממך...)

שליחה על ידי גוגוס* » 03 מאי 2011, 12:23

במבי, זו בדיוק הסיבה שאני לא נכנסת אף פעם לטיעונים היסטוריים. לא של מאתיים שנה אחורה ולא של עשרת אלפים.
כי מה אני יודעת על החיים האלה? מעבר למה שמישהו טרח לתעד בצורה היסטורית על פי בחירתו, העדפותיו והאג'נדה שלו, לא היינו שם.
ומעבר לזה שלא היינו שם גם אין לנו שום דרך שבעולם לחיות כמותם.
מבחינתי, זה שמישהו פעם, לא משנה לפני כמה זמן, ולא משנה מאיזו סיבה, עשה בחירה לחרוג ממה שהטבע מציע עוד לא אומר שזו היתה בחירה טובה.
אני מנחשת שהרבה בחירות כאלה לאורך הדרך נוצרו בגלל קשיים, בעיות וכורח, ולא בגלל שמישהו ישב וחשב מה הכי טוב לגוף שלנו.
ולכן מבחינתי אני כרגע מתקנת סטייה במקום להמשיך וללכת בדרך הזו רק בגלל שהיא נבחרה פעם על ידי מישהו.

ולגבי מה שקורה לך, ובלי לנסות לרגע לכפות את הפרשנות שלי, אני מציעה לך לחזור לדברים שניצן כתבה פה פעם לגבי רעב.
הרי אין סיבה אמיתית שתהיי רעבה. את אוכלת בשר ודגים שידועים בתחושת השובע שהם מספקים. את אוכלת דגנים ללא גלוטן וגם קטניות אם את רוצה ובעצם... הכל.
מיליון דברים משביעים.
הטענה של ניצן, שבהחלט עבדה בשבילי וגם בשביל אחרות, זה שהרעב הזה הוא לא רעב אמיתי. הוא פשוט המופע של הקריז לגלוטן.
ומי שבורחת לפרש אותו ככה יכולה להמשיך ולבחור בגמילה מלאה ולראות איך הרעב המסוים הזה נעלם.
זה היה ההסבר של ניצן.
ההסבר שלי קרוב אבל יותר מתחבר למה שאת מציעה, בלי שהצעת את זה מפורשות - שהרעב הזה הוא שילוב של קריז פיזי וקריז רגשי.
את כותבת שקשה לך עם זה שאת לא אוכלת מה שבא לך. כלומר, יש לך צורך לא מסופק. ויכול להיות שאין לו שום קשר לרעב של הגוף.
הוא מן משהו כזה שבא מהראש, מן נדנוד כזה, וכאשר דרכו מצטלבת עם הקריז של הגוף זה נהיה לא נעים.

הזרימה הטבעית של הדברים האלה לא מגיעה מייד. את זה אני אומרת לך בוודאות ומניסיון. אבל אני גם יכולה להוסיף שאחרי זמן מה זה בהחלט יכול להפוך לטבע שני.
אבל לשם כך נדרשת איזו הסכמה מודעת ומושכלת שמה שאת עושה הוא ממש טוב לך. אם תמשיכי מספיק זמן הגוף והראש יתחברו לך.

ואגב, חשבתי עליך היום. הייתי בניצת הדובדבן ומוכרים שם עוגיות ללא גלוטן שנראות מפתות מאוד. אולי יקל עליך אם בתקופה הראשונה לא תצטרכי להתעסק עם ההכנה.
ובכל אופן, בתאבון!

שליחה על ידי גוגוס* » 03 מאי 2011, 12:33

הי ציפה דריפה, ברוכה הבאה.
אני אתחיל מהחלק הקל, מה אכלתי - המון פירות, הרבה ירקות, המון עלים ירוקים, טון פירות יבשים ואגוזים וזרעים. גם שמן זית בסלט והרבה.
הכל טרי וללא שום עיבוד. זהו.
עד היום אני לא יודעת להסביר איך עמדתי בזה בהצלחה.
כשהיו לי קריזים בהתחלה פשוט נפנפתי אותם. זה היה מגיע וישר דחפתי בננה או תמר.
אכלתי מהדברים המתוקים שאני אוהבת ממש כמה שבא לי. ערימות של תמרים...
כל בדל של מחשבה על משהו אחר נגמר בתמר או בננה או חופן אגוזים.
עד היום אני לפעמים מופתעת מזה שהורדתי ארבעה קילו בחודש הזה עם כמות הסוכר והשומן שאכלתי.
פשוט לא חשבתי על כמויות. בכלל.

השתדלתי מאוד לא להיות חלק מאכילה מחוץ לבית, בעיקר לא כזו עם חברים ששואלים יותר מדי שאלות ומרימים גבות.
בכלל, השתדלתי להיות בסביבה אוהדת. זה לא היה פשוט כי כולם חשבו שירדתי מהפסים ואמרו שמזל שתכננתי רק חודש כי בטח יהיה לי חסר מזה ומזה ומההוא.
מדהים כמה רגשות שליליים הניסוי הזה עורר בסביבתי הקרובה.

ואני לא יודעת לשחזר את זה. לא יודעת למה.
תודעתית, כשבאמת האמנתי שזה יהיה רק לחודש אחד מהחיים, היה לי קל.
אבל אחרי שראיתי מה זה עשה לי ואני חושקת בזה כאורח חיים, זה נהיה פתאום מאוד קשה.
עוד משהו שהקל זה שרציתי להיכנס להריון. ולמרות שאני נכנסת להריונות בשיא הקלילות התחשק לי שהגוף יהיה הכי מוכן שאפשר.
כלומר, היתה לי שם איזו מטרה מעורפלת כזו.

אז הנה הטיפ שלי - לקום יום אחד בבוקר, להצהיר בפני עצמך שזה באמת רק לחודש אחד מהחיים ואחר כך אין מחוייבות לכלום. אפשר לחזור לאכול מה שרוצים.
ונראה מה יישאר מהרצון הזה

ספרי כאן אם יצליח לך, טוב?

שליחה על ידי ממ* » 03 מאי 2011, 13:09

גוגוס ובמבי, קוראת את חליפת הדברים ביניכם. מאוד מעניין. ממש נקרעת בין דברי גוגוס על כך שאין לנו מושג לאיזו רמת אנרגיה אנו יכולות להגיע גם כשנדמה לנו שהכול בסדר, לבין להגיד לבמבי "עזבי אותך. תאכלי את שתי העוגיות האלה בבוקר בסבבה. הבחורה היחידה במזרח התיכון בלי יחס מסובך לאוכל עכשיו תתחיל לסבך את עצמה?"

קוראת גם את השאר.
אני בסדר תזונתית (אבל לא קפאינית). בלחץ עבודה שלא ייאמן. אדווח בהמשך.

גם אני קוראת בעניין כשיש לי אינטרנט. לימסול משעממת למדי, אבל פה מעניין. וכמו ממ גם אני נקרעת בין במבי לגוגוס. שתיכן גורמות לי לחשוב. אני עומדת בהחלטות שלי די בקלות, הלחם פה לא מפתה. אבל יש לי התמכרות חדשה-ישנה: צ׳יפס עם מיונז. כה טעים! אני רוצה לעשות חודש של משהו כשאני אחזור לארץ. תזונת-מיכל אופטימלית. אני שלווה ובטוחה בהצלחתי,אבל זה קל. אני בחופשה וטוב לי על הלב.

_הטענה של ניצן, שבהחלט עבדה בשבילי וגם בשביל אחרות, זה שהרעב הזה הוא לא רעב אמיתי. הוא פשוט המופע של הקריז לגלוטן.
ומי שבורחת לפרש אותו ככה יכולה להמשיך ולבחור בגמילה מלאה ולראות איך הרעב המסוים הזה נעלם.
זה היה ההסבר של ניצן._

אין מצב. אין לי זמן להסביר, אבל באופן חד משמעי לא. לא קריז ולא נעליים.

אני אסביר אח"כ

כי, בין השאר - זה אל שבא לי לחם או בא לי עוגיות, אלא שלא טוב לי לאכול תפוח או אפרזק או גזר בבקר

שצריכה קבועה של משהו שלא תוכנן להיאכל פשוט משבשת באופן קבוע תהליכים בגוף ושמדובר בדברים קטנים שבצורה של שרשרת גורמים לגוף לפעול בצורה שאינה מיטבית. אם ההשערה הזו נכונה אזי אצל כל אחד זה עשוי להשפיע באופן שונה בגלל המגוון האנושי.
זה מה שטוען המחקר, שאותו למשל מפרט גארי טאובס בספרו Good Calories, Bad Calories.

גם אני ללא גלוטן:
אני עירנית יותר, מרגישה קלילות גופנית שאינה קשורה כלל למשקל

במבי, בעיקרון את צודקת.
עד סביבות 1850 חיינו ללא סוכר לבן, קמח לבן ואורז לבן, שהם הגורם העיקרי למחלות הניווניות סרטן, מחלות לב וכו'.
את גם צודקת לגבי זה שמי שצורך מאלה בצורה מאוד מאוד מתונה, יכול להיות בריא ולא להיות מכור. גם הסטאטיסטיקות של המחלות מגלות את זה: בתקופה שבה הצריכה הממוצעת לנפש של סוכר בארה"ב היתה כמו ביפן לפני עשר שנים, גם בארה"ב כמעט לא היו מחלות כאלה. כלומר, היתה צריכה - רק לא מטורפת כמו עכשיו. היה סוכר לבן, אבל רוב האוכל היה בכל זאת ביתי ולא תעשייתי, מעובד ועתיר כימיקלים.
את צודקת, יש פה בהחלט עניין של כמות.

ואף על פי כן, עצם הכניסה של חומרים מסוימים לדם כבר מתחיל תהליכים ניווניים ותהליכי הרעלה. אלה חומרים רעילים.
להשוואה: אם את אוכלת טיפת ארסן כל יום, את יכולה לחיות עוד שנים. את תאכלי כפית ארסן כל יום, תוך זמן קצר תמותי. אבל בכל מקרה, ארסן הוא רעל חזק. המינון ישפיע על מהירות המוות והסבל עד אז. אבל בכל מקרה, רעל הוא רעל, והוא פועל בגוף כמו רעל.

התהליכים הביוכימיים שמתרחשים בגוף כאשר נכנסים סוכר, קמח ואורז לבן (וסוכרים אחרים) למערכת העיכול הוא תהליך של פגיעה והרעלה.
ולפני כן, כאשר אכלו כחלק קטן מהתזונה - או אורז מלא מבושל כמו בסין, או לחם שיפון/חיטה ביתי משאור מקומי שנטחן לפני האפייה - אז לא היה מדובר באותם סוכרים פשוטים שמזעזעים את משק האינסולין בגוף.

שהורדתי ארבעה קילו בחודש הזה עם כמות הסוכר והשומן שאכלתי.
נו באמת!!!!
זה לא סוכר. אלה פירות טבעיים. זה הרכב מולקולארי אחר שפועל אחרת בגוף.
וכמה פעמים עוד נפריך את המיתוס שהשומן משמין???? השומן מרזה! זה בדיוק מה שאומרים לך פה! רזית מפני שאכלת שומן. לא למרות. מפני.

ואגב, באמת מאז שאוכלים דגנים יש לנו עששת. נכון שנדירה, אבל יש גם עד לפני 100 שנה. פשוט, אצל אוכלוסיות שלא ממש אכלו דגנים, באמת אין נזקים בכלל.

והגיע הזמן שנפסיק עם הדיבור הזה על מרכיבי מזון כמו "סוכר ושומן".
תלוי איזה "סוכר" ואיזה "שומן".

סוכר לבן = רעל צרוף.
שומן מוקשה כמו מרגרינה = רעל צרוף.

פירות טבעיים שבהם יש כל מיני רכיבים תזונתיים שבכלל לא צריך לחשוב עליהם = אוכל.
שמן זית כתית מעולה טבעי וטרי = אוכל, והייתי אפילו אומרת "תרופה". במובן הכי טבעי ונכון ומרפא של המלה.

הדברים פועלים אחרת בגוף. זה לא ש"כל אלה פחמימות".
הגוף מעכל פירות אחרת מאשר עוגה או שוקולד. חומרים אחרים לגמרי מופרשים, חומרים אחרים לגמרי יורדים או עולים. הוירוסים והחיידקים שבגוף מתנהגים אחרת לגמרי בנוכחות המאכלים השונים האלה.

תראי - כשבקר ואני רעבה, ואין לי דברים שמתאימים לי לאכול - אז למשל היום פשוט לא אכלתי עד הצהריים, אז ברור שאני רעבה. אחרי שאכלתי - אני לא רעבה. ככה זה עובד אצלי. כשאני לא אוכלת, אני רעבה. וזה לא קשור לקריז, אלא לזה שהבטן שלי ריקה מאוכל, כי אני מעדיפה לא להתמלא במשהו שעושה לי לא טוב בשעות האלה - כמו פירות. כשאכלתי שקדים בבקר לא הייתי רעבה, או עוגיות. אני צריכה משהו יבש ולא רטוב בבקר. ופשוט אל הספקתי לדאוג לעצמי. את לא יודעת כמה שאין לי שום קרייב לשום גלוטן. בשבוע שעבר כשהיה לי היצע ממש לא הייתי רעבה

כי, בין השאר - זה אל שבא לי לחם או בא לי עוגיות, אלא שלא טוב לי לאכול תפוח או אפרזק או גזר בבקר
זה יתכן, אבל גם יכול להיות שלא טובים לך בבוקר מכיוון שאת בקריז.
טוב שיש את יונת, כי אני כבר עידנים מציעה לך לנסות ואת לא מסכימה

שליחה על ידי גוגוס* » 03 מאי 2011, 15:31

אוי, נו, בשמת... תיארתי את החשיבה שלי "אז". זה כבר היה מזמן.
אני לא שם היום. הבנתי כבר מזמן את עניין השומן ואני עצמי כבר לא מדברת בכלל בשומנים וסוכרים.
עשיתי חיים שכאלה, אז עד הסוף

במבי, אני מודה שקצת קשה לי לעקוב אחרייך.
נתחיל בזה שאני מציעה משהו אבל לרגע לא מתיימרת לדעת באמת מה עובר עליך. לא מנתחת אותך אפילו לשנייה.
מעבר לזה, התחושה שלי (אולי בגלל שזה בכתב ובאינטרנט) היא שיש שני קולות של במבי. אחד מאוד כללי, כמו שהודעה האחרונה שלך, ואחד מאוד ספציפי.
וקשה לי להפריד ביניהם. אני לא תמיד יודעת מתי את מתארת מצב נקודתי ומתי זה משהו כללי שמלווה אותך.

אם את לא אוכלת אז ברור שתהיי רעבה. ואז ברור שזה לא קריז אלא רעב סביר והגיוני.
אני חושבת שמאחר והורדת רק גלוטן אז יש לך מבחר עצום של דברים לאכול ואת לא אמורה להישאר רעבה.
מעוגיות קנויות, דרך עוגיות מוכנות ועד שקדים. ממש לא חייבים לאכול פירות בבוקר. אין חוק כזה. אם זה לא טוב לך פשוט תפסלי את האופציה הזו.
אבל גם עוגייה שאת רגילה אליה היא לא חוק. יש כל כך הרבה באמצע.

מצטטת לך לרגע את עצמך כדי שתביני למה הגבתי כפי שהגבתי -
הגוף שלי לא מגיב כל כך טוב למה שקורה. אני רעבה יותר מדי. אני מרגישה שהגוף שלי אוגר משהו (שומן? מים?), כלומר כאילו הוא נכנס לאיזשהי מגננה (לא בגלל שהוא בלי חיטה, זה באמת חפיף). זה בגלל !!! וזאת הטענה הכי חזקה שלי לגבי השיבוש התרבותי - שאני לא אוכלת מה שטוב לי ומה שבא לי, ושאני רעבה חלק מהיום. ושאני לא זורמת טבעי עם מה שעובד בשבילי טוב.
זו אמירה מאוד כללית. מאוד רחבה וגורפת לגבי התהליך שלך. זה אבחון של מצב מתמשך.
אם כל זה נובע מרעב אז פשוט לבטל את הרעב. לאכול והרבה.

תגידי, במבי, יש משהו בניהול היום שלך שמונע ממך נגישות לאוכל שטעים לך? אולי צריך לפרק את זה ולחפש פתרונות נקודתיים.
וגם... אם נמאס לך מהדיון ואת רוצה שקט אז פשוט תגידי. זה בסדר גמור. אני פשוט יוצאת מנקודת הנחה שאם אמרת משהו אז מתייחסים אבל גם יודעת שלא תמיד זה כך.
לפעמים יש חשק פשוט להגיד משהו בלי שהוא יהפוך אחר כך לעניין.

שליחה על ידי גוגוס* » 03 מאי 2011, 15:35

ועוד הערה קטנה בשביל כל אלו שנקרעות ביני לבין במבי -
אני בכנות חושבת שאין סיבה בכלל לחשוב על זה. החשיבה על, הניסיון להבין את, הרצון לגבש עמדה ביחס... כל אלו פשוט מכלים את זמנכן ולא מובילים לשום מקום.
אני מציעה במקום זה לנסות. לחוות.
אין שום דרך להסביר או באמת להבין מה דיוק תזונתי מקסימלי יכול לעשות לגוף.
אין פה לדעתי בכלל שאלה של הגיון או של קבלת החלטה מושכלת.
ההחלטה היחידה שהגיוני לקבל היא לבחור התנסות בדברים חדשים מתוך שמחה והתלהבות כי יש סיכוי שהם יובילו אותנו למשהו ממש טוב.
ואם לא? אז ניסינו. ואפשר להנות גם מהחוויה של הניסיון עצמו בלי קשר לתוצאות ובלי קשר להחלטות עד סוף החיים.

הגוף שלי לא מגיב כל כך טוב למה שקורה. אני רעבה יותר מדי. אני מרגישה שהגוף שלי אוגר משהו (שומן? מים?),

_זו אמירה מאוד כללית. מאוד רחבה וגורפת לגבי התהליך שלך. זה אבחון של מצב מתמשך.
אם כל זה נובע מרעב אז פשוט לבטל את הרעב. לאכול והרבה._

אה, זה נורא פשוט. יש גי'נס מסויים. אני במאדם רזה ודי יציב. כשהג'ינס פחות נוח לי, אני קולטת שמהו ב"סידור"ש ל הגוף השתנה. בגלל זה זאת ההשערה שלי, על בסיס אינדיקציה שאני מכירה. אני אענה אח"כ, אני בין לבין

שליחה על ידי גוגוס* » 03 מאי 2011, 19:48

מיכל, רק עכשיו קלטתי שהצצת פה. אטית שכמותי...
שמחה לשמוע את העדכון ממך. נשמע אחלה. בעיקר זה שטוב לך וזה שהטוב עושה לך חשק להחלטות נהדרות.
תבלי!

ועכשיו חברות, אני יוצאת לי (כן, שוב) לדיאטת אינטרנט. יותר מדי דברים מחכים לי ואני מזניחה.

במבי, תודה על הדיון המרתק והמאתגר. עדיין חושבת על דברים שאמרת ומודה גם על הדרך הנעימה. ממש כיף לא להסכים איתך @}
מאחלת לך המשך ניסוי מעניין ואשמח מאוד לשמוע איך כל זה נגמר ומה הפקת מזה.

שיט, הגבתי ארוך ומנומק ממחשב אחר, והכל עף... לאיפשהו... אני אנסה אח"כ שוב..

אגב, גוגוס אנחנו לא מסכימות על המסקנות העקרוניות, אבל כן מסכימות על זה שההקשבה צריכה להיות גוף ולא לתיאוריות - ועל זה אני ארחיב אח"כ.

להגיד לבמבי "עזבי אותך. תאכלי את שתי העוגיות האלה בבוקר בסבבה. הבחורה היחידה במזרח התיכון בלי יחס מסובך לאוכל עכשיו תתחיל לסבך את עצמה?"

רק עכשיו ראיתי... אני באמת מסתבכת עם זה קצת. אני רוצה לנסות להסביר למה הפרשנות של ה"קריז" היא חייזרית בשבילי. כבר כתבתי ארוך, ונמחק, אבל אני אנסה לגייס את עצמי לזה (שבעה ומרוצה עכשיו

)

טוב, אני אנסה להתייחס ולספר את נקודת המבט שלי:

אני לא יודעת מה זה "קריז". כשאני נכנסת לארקפה בבקר לקנות קפה, והמקום מפוצץ במאפים מכל הסוגים והמינים - גם אם ישלמו לי אני לא יכולה לחשוב על לאכול אותם. אין לי חשק מכל סוג שהוא לאכול דברים כאלה. באופן כללי, לחם בכלל לא חסר לי ולא עובר לי בראש, ואני כבר יותר משבוע וחצי בלי בכלל, כשגם לפני כן היו כמה ימים שלא אכלתי כמעט מצרי חיטה (כי היה פסח והיינו בצפון ולא היה לנו). יותר מזה - גם העוגיות בארקפה, שמדי פעם הייתי קונה לשתות עם הקפה לא ברדיוס שלי. זה לא שממש בא לי עוגיות, אלא שאני רגילה בבקר למשהו קטן יבש כזה, שמסדר אותי עד הצהריים בדרך כלל. ופרי בבקר מנפח אותי. לכן, אם אני מקשיבה לגוף שלי בימים האלה אני רואה שנקודת התורפה היא בבקר. רגע, אני ממשיכה לתאר עוד קצת - אני מאוד סנובית באוכל. למשל, אני עובדת במקום שתמיד יש עוגיות וופלות מהסוג של הסופר, ולא טעמתי מזה אף עם ולא עולה בדעתי לטעום. תמיד יש לי קופסת עוגיות איכותיות במגירה, וזה מחזיק לאיזה חודש כי אני בדיוק אוכלת 2-3 עוגיות עם ביום עם הקפה. ויותר מזה - אם אני אהיה רעבה אחה"צ בעבודה העוגיות האלה בכלל לא יהיו אופציה, כי זה לא טוב לי אחה"צ ולא בא לי על זה. ואחה"צ דווקא לפעמים כן מתאים לי פרי. ואפילו יותר מזה - בסופ"ש אני בכלל לא אוכלת עוגיות עם הקפה, כי בגלל שסדר היום שונה (אין לחץ ואין שגרה) אני בדרך כלל אוכלת ארוחת בקר יותר גדולה ומאוחרת, ואם אני שבעה אני פוסחת על ארוחת צהריים. בעבודה אני יותר מסודרת על ארוחת צהריים בשעות פחות או יותר קבועות, ולכן מתאים לי העוגיות האלה בבקר כשמשהו קטן. ככה - שאין לי שום קריז על עוגיות ובטח שלא על חיטה. ואני גם לא חושבת שהתחושות הלא-טובות שלי הם בגלל שחסר לי קמח או משהו. ממש לא. העניין הוא - שלא הצלחתי למצוא לגמרי את הדבר הזה של הבקר שגם יהיה לי טעים וגם יישב לי טוב בגוף.

בשבוע שעבר זה עבד טוב יותר, כי היו לי פחות שיבושים ויותר מוצרים, וגם - שאר התזונה שלי (מעבר לבקר) היתה מלאה, משביעה ומשמחת. השבוע בגלל שיבושים טכניים - לא הצלחתי לאכול טוב עד הערב. ככה שהייתי במצב של חסר ורעב הרבה שעות. זה מה שתיארתי. בנוסף, כמו שגוגוס תיארה את תחושת הקלות מבלי קשר למשקל - אני אני חווה את ההיפך חלק מהזמן, ואני חושבת שזה קשור לרעב. שוב, זה באמצעות הג'ינס. אני מרגישה סוג של "ניפוח" בחלק מהזמן. וזה הרי לא הגיוני שאני אשמין דווקא בשבועיים שבהם במקרה הורדתי את הסוכר מהקפה (בלי קשר) והורדתי מוצרי חיטה והתחלתי לאכול עוד יותר ירקות מתמיד, ועוד שאין לי נטיה להשמנה. כמו כן, התחושה הזו עוברת כשאני אוכלת טוב. לכן - אני חושבת שהבעיה היא שאני לא נענית לקול הבריא של הגוף שלי שאומר לי שככה לא טוב. שוב - זה לא בגלל מה שהורדתי, אלא בגלל מה יצא מזה.

וכל זה ברמה האישית של החוויות שלי. ברמה העקרונית אני מתחברת למה שבשמת כתבה, ואני חושבת שהמחלה המודרנית המערבית היא בעיקרה יציאה מניהול של תחושות רעב ושבע, של כמויות, של מרכיבים ושל תיעוש וקיצור תהליכים. וברמה האישית, גם אם אני מורידה את השלושה הימים האחרונים שהיו קצת משובשים ברמה של התזונה היומית שלי - אני לא מרגישה טוב יותר, עירנית יותר וכד'. היום אפילו היה לי משהו ממש מלחיץ בדרך לעבודה בבקר - אני הרבה פעמים לא שותה קפה בבית וקונה בעבודה. זה היה יום כזה. אבל היום בדרך לעבודה כמעט נרדמתי על ההגה. וישנתי טוב בלילה! אבל תקפה אותי עייפות נוראית שבקושי נהגתי לעבודה.

מה שכן, עכשיו גיליתי שבנזוגי קנה לבית קשיואים ושקדים, כך שיש תקווה לבקרים הבאים. ונראה לי שגם אנסה את העוגיות שגוגוס דיברה עליהן.

ועוד משהו - אני לא מתלוננת או משהו. כרגע סיימתי ארוחת ערב מהממת של סלט אורגני מעולה וטרטר פילה מהמם. אני משתפת במה שעובר עלי, אם זה מעניין מישהו...

אם זה מעניין מישהו...

מעניין מאד .

אוי, נו, בשמת... תיארתי את החשיבה שלי "אז". זה כבר היה מזמן
באמת התפלאתי... עבדת עלי (-:

במבי, מאוד מעניין.
אצלי הורדת הלחם עשתה מאוד טוב, אבל מצד שני התחילו תופעות מוזרות ולא נעימות אחרות. לדעתי, זה מפני שבמקום הלחם, הגברתי טיפה את המינון של מוצרי החלב והם לא טובים לי. לכן, השינוי שעשיתי טוב לגבי הגלוטן - אבל לא טוב לגבי מוצרי החלב. זה עדיין לא מדוייק לי.
יכול להיות שגם אצלך, קודם היה איזון מסוים, ועכשיו המינון של המרכיבים השתבש כך שמשהו שאין לך אפילו מושג מה הוא, נמצא כנראה בחוסר איזון בתזונה שלך כרגע, ועושה תופעות מבאסות.
מה דעתך?

_יכול להיות שגם אצלך, קודם היה איזון מסוים, ועכשיו המינון של המרכיבים השתבש כך שמשהו שאין לך אפילו מושג מה הוא, נמצא כנראה בחוסר איזון בתזונה שלך כרגע, ועושה תופעות מבאסות.
מה דעתך?_

לגמרי, זה מה שאני אומרת. מצד שני - אני הרגשתי כן טוב לפני כן. הניסוי שלי הוא כעיקרון להפסיק לחודש ואז לחזור ולראות אם יש תופעות מכל סוג שהוא. אבל חשוב לי לפני זה באמת להגיע לאיזון מסויים, בעיקר להיות שבעה ובתחושה טובה. אז המוקד שלי צריך להיות כרגע לפתור את עניין הבקר.

לגמרי, זה מה שאני אומרת

אני אומרת בעצם משהו דומה - משהו לא מאוזן, וזה בגלל שאני מאוד רגילה ללכת עם תחושה של רעב ושבע ולהגיב לזה בטבעיות ולאכול משהו שטוב לגוף שלי (למשל - לא פרי בבקר), וברוב הזמן זה עובד לי מאוד טוב. מה שנוצר כאן זה חוסר איזון שמתבטא גם בזה שקשה לי להתנהל מול הרעב-שבע הזה כרגיל, וגם שההיצע לפעמים לא מתאים למה שעושה לגוף שלי טוב (שוב, הדוגמא של הפרי בבקר היא רלוונטית, כי עם שקדים למשל זה לא ככה).

במביק, אני, שמאד מאד מכורה לגלוטן, ממש לא נמשכת בשיט למאפים מתוקים, וגם בשיא הנפילות לא אגע בבפלה או קרקרים מעפנים.
הרבה יותר מגרה אותי פוקצ'ה ישר מתנור אבנים עם שמן זית ומלח גס מאשר כל דבר שמלא חמאה או סוכר שעליו אני אדלג בלי למצמץ בכלל.
אין בהכרח קשר בין הדברים.

הרבה יותר מגרה אותי פוקצ'ה ישר מתנור אבנים עם שמן זית ומלח גס מאשר כל דבר שמלא חמאה או סוכר שעליו אני אדלג בלי למצמץ בכלל.

פספסת. אף אחד מהדברים האלה לא מגרה אותי כרגע. אין לי משהו שמגרה אותי. באופן אופציונלי - פרוסת לחם טרי, עם דג מלוח ושמנת למשל זה משהו שאני אוהבת. אבל זה לא על הרדיוס שלי עכשיו. ואני לא חולמת על זה. ומה שמגרה אותי זה לא הלחם, אלא האוכל - כי אני לא עושה את הרדוקציה הזאת לחומרים. ואני חושבת שכמו שאני לא יכולה באמת להבין מה זה הבלומוס הזה שאתן מתארות, כך גםלכן יש בליינד ספוט לגבי מה שזה כשאין את הנטיות האלה. ובנוסף, יש התעלמות מאוד חזקה מזה שאופן האכילה, והכמויות, והחיבור לרעב ושבע - זה משהו שמבחינתי לא נופל מאשר מה אוכלים. ומזה יש סוג של התעלמות בגישה הזאת. זאת גישה שמדברת על מרכיבים, אבל לא על משהו רחב יותר שנקרא לאכול. במובן הזה אני מרגישה בריאה מאוד. ועוד משהו שפספסת - זה לא שאני לא מתגרה ממאפים מתוקים, אני לא מתגרה ממוצרי בצק בכלל. שוב, באופן ספיציפי יכול להיות שיהיה משהו שהולך מבחינתי טוב עם לחם, אז אני אגיד - אוף, אז לא מתאים לי לאכול את זה עכשיו.

אין בהכרח קשר בין הדברים

נכון. עבורך. אני חושבת שכשמחפשים קשר של "התמכרות" בין כל תגובה פיזית בריאה (כמו למשל רעב כשלא אוכלים, או כמו למשל גוף שיודע כבר שנים שלא טוב לא פירות בבקר) - אז ברור שזה מה שמוצאים. כאילו, כל דבר שאני אתאר יהיה מתאים לפרה-קונספציה. אבל לי יש את ההכרה של עצמי ואת המגנונים של הגוף שלי. אני לא מושלמת בזה, אבל אני נותנת לעצמי ציון די גבוה בזה.

בכל מקרה, היום לקחתי לעבודה תמרים, שקדים וקשיואים ו (לא לצחוק) מטחנת תבלינים חשמלית קטנה, והכנתי לי כדורים כאלה כמו שגוגוס הציעה. וזה היה יופי, ואני מרגישה מצוין עם זה. לא רעבה, ולא תפוח

למה את חושבת שיש בליינד ספוט? אני באופן אישי חושבת שאם מישהו במקרה התמזל מזלו להיות מראש נקי מרגישויות יחסית, ומראש באכילה אינסטינקטיבית (סביר שבגלל שאין לו רגישויות יתר) אז שיהנה. הבעיה היא שזה כל כך נדיר, שחבל לבזבז על זה את הזמן;-)
הרוב המוחץ של האנשים חי בסוג של הפרעת אכילה מתמדת מהטעם הפשוט שהוא או בתת תזונה תרבותי בגלל מרכיבי אוכל מזופתים, או בתת תזונה כי הוא אוכל דברים שבאופן קיצוני לא מתאימים לו אישית, או בתת תזונה מסיבות נפשיות רגשיות. אם מצליחים לגדל מודעות לזה, וגם לזהות את מרכיבי האוכל שהוא אישית רגיש אליהם, ולנקות אותם, אחרי לפחות שלושים שנים של צריכת סמים דרך הפה (מבחינת המוח והגוף הסובייקטיבים) אז זה נהדר, ומסתבר שזה תהליך, שיש לו צורה די עקבית (ולא אפרט אותה בפעם התשע מאות מליון בעשרות דפים בשנים האחרונות באתר הזה ובכלל מסיבות השמורות עימי) ומי ששפר עליו מזלו והוא ממילא שם מבלי להתאמץ, לא יפה שיגיד לנו שאנחנו לא יכולים לראות. או-אה כמה שיכולים. מצליחים פעם בכמה זמן להצליח להיות נקיים מספיק זמן וצלולים מספיק זמן כדי לחוות את זה על גופנו.
אני חוששת שזו את שלא מצליחה לראות את הצד השני. תקני אותי אם אני טועה.

אני חוששת שזו את שלא מצליחה לראות את הצד השני

כן, ברור. כתבתי. אני פשוט מנסה להסביר שהפרשנות שרעב שנובע מאי-אכילה הוא "התמכרות" וכל מיני אותות מהגוף הם בהכרח התמכרות. ברור לי שיש דברים בתיאורים שלכן שאני לא מזדהה או לא חווה או לא רואה. אני רק רוצה שיכבדו גם את ההתנסויות שלי והחוויות שלי והתבונות שלי. לא בהכרח יסכימו, אבל לא יגידו לי שהן שגויות. הרי אני בדיוק אחת שמאווררת תפיסות באופן די דינמי. ככה שאין לי שום דבר נגד מחשבות ורעיונות, אבל אני לא אוהבת שיש פרשנות ש"מוחלת" עלי מבלי לכבד את זה שאני כן רואה, לפחות כלפי עצמי - כי זו הטענה שלי. הניסיון הוא שלי עם עצמי, ולא שלי עם איזה תיאוריה שאני שמה לב שהצורה שבה היא מוצגת לכל הפחות יש בה הרבה חורים מבחינתי.

ובאופו האישי אספר שהיום, כשדאגתי למשהו קטן בבקר מהסוג שטוב לי - אני לא רעבה בכלל, ואני מרגישה מעולה ואחלה.

אם מצליחים לגדל מודעות לזה, וגם לזהות את מרכיבי האוכל שהוא אישית רגיש אליהם, ולנקות אותם, אחרי לפחות שלושים שנים של צריכת סמים דרך הפה (מבחינת המוח והגוף הסובייקטיבים) אז זה נהדר, ומסתבר שזה תהליך,

אוי, ברור! ואני הכי תומכת בזה!! זה באמת מדהים בעיניי לקרוא את זה בכל פעם!

שלפני מאתיים שנים הלחם היה מרכיב קיים לגמרי בתזונה
היה ובדיוק כמו שאמרת בתפיחה מסורתית ארוכה מאוד עם הרבה פחות גלוטן.
והכי חשוב - לא היה לחם לבן.
אורי מאיר צ'יזיק כותב על זה די הרבה וגם מיקי בן-דור (פליאו סטייל ו מבריזים לגן עדן)

_שלפני מאתיים שנים הלחם היה מרכיב קיים לגמרי בתזונה
היה ובדיוק כמו שאמרת בתפיחה מסורתית ארוכה מאוד עם הרבה פחות גלוטן.
והכי חשוב - לא היה לחם לבן._
וכמו שכתבתי למעלה:

או לחם שיפון/חיטה ביתי משאור מקומי שנטחן לפני האפייה - אז לא היה מדובר באותם סוכרים פשוטים שמזעזעים את משק האינסולין בגוף.

ובמלים אחרות:
ווסטון פרייס.
הקשר בין תזונה לניוון הפנים והגוף

היום מתחיל בבקר! כשמצאתי את הדבר שלי לבקר, הכל הסתדר לי אח"כ - בדיוק כמו שאני רגילה. מבלי לבזבז על זה דקת מחשבה או הרגשה של גוף מחוץ לאיזון. ממש נחמד.

במבי, תודה על התזכורת! (הולכת להכין ארוחת בוקר)

השלמתי את רוב מה שפספסתי בימים האחרונים כאן בדף...

במבי, אם את רעבה (מה שקרה גם לי בפעם הראשונה שהפסקתי חיטה, וגם לי לא היו מעולם קריזים לחיטה) זה אומר פשוט שאת צריכה לאכול יותר. הכי יעיל זה להגדיל את כמות השומן (הרבה שמן זית, הרבה חמאה, גבינות שמנות, בשר שמן, קצת אגוזים וגרעינים) בעיקר לאנשים כמוך שנוטים לאכול מעט. פשוט כל פעם שאת אוכלת משהו תנסי להוסיף לו איזשהו שומן.

לגבי ההסבר מה רע בחיטה: זה יותר מדבר אחד, ואני תמיד שוכחת לאיזה תופעות אחראים הלקטינים, לאיזה החומצה הפיטית, לאיזה הגלוטן, ומה עוד יש שם. אם את רוצה להתעמק, תצטרכי בכל זאת לקרוא טקסטים מדעיים באנגלית... התקציר הוא שהחיטה עושה שני דברים עיקריים (במידות שונות אצל אנשים שונים):

מפריעה לגוף לקלוט דברים שאנחנו צריכים -- מינרלים וויטמינים ואולי עוד דברים שלא נכנסים תחת הסיווגים האלה.
גורמת למעיים להעביר לגוף דברים שלא אמורים לעבור, וכל נוצרות בעיות כשהם מגיעים לכל מיני מקומות בגוף -- תגובות אוטואימוניות, דלקות כרוניות, ושאר מרעין בישין.

כל זה כמובן בנוסף לכך שחיטה היא בעיקר פחמימות, ולכן מקפיצה את האינסולין כמו תפו"א או סוכר (וגם זה גורם לשפע בעיות, אבל זה סיפור אחר).

תמי צודקת שהתנקות מלאה יכול לקחת הרבה זמן, אבל אצל אנשים שראיתי פא"פ אפשר היה לראות תוצאות מסוימות תוך שבועות (ואצל ילדים אפילו תוך ימים). דוגמאות להשפעות שאפשר לראות אצל אנשים בריאים תוך שבועות:

פחות בעיות עיכול (נפיחות למשל, לפחות אם לא משלימים בקטניות)
יותר סבלנות, פחות עצבנות (טוב, לא בדיוק בעיה אצלך...)
פחות עייפות, פחות נטיה לדכאון
עור פחות יבש ויותר גמיש
פחות נשירת שיער
איזון טוב יותר במשקל (במקרה שלך זה כנראה אומר עליה במשקל)

כמובן שאצל כל אחד החוסרים הם אחרים והפגיעות קצת שונות, ולכן ההשלמה שלהם והריפוי שלהן יגרמו להשפעות אחרות אצל כל אחד. אבל זה סוג הדברים שכדאי לשים אליהם לב, במיוחד אחרי החודש כשאת בודקת שוב איך החיטה משפיעה עליך.

אם את רעבה (מה שקרה גם לי בפעם הראשונה שהפסקתי חיטה, וגם לי לא היו מעולם קריזים לחיטה) זה אומר פשוט שאת צריכה לאכול יותר. הכי יעיל זה להגדיל את כמות השומן (הרבה שמן זית, הרבה חמאה, גבינות שמנות, בשר שמן, קצת אגוזים וגרעינים) בעיקר לאנשים כמוך שנוטים לאכול מעט. פשוט כל פעם שאת אוכלת משהו תנסי להוסיף לו איזשהו שומן.

כנראה נכון. בעצם, אני לא רעבה מאז אתמול שהתחלתי לאכול בבקר שקדים-קשיואים-ותמרים. נראה לי שיש בזה שומן חיובי. בכל מקרה, זה יושב לי טוב בגוף, ואני באמת לא רעבה וגם התחושה הלא נוחה בגוף עברה. לפעמים אני יכולה לאכול ירקות או פירות בבקר, אבל בדרך כלל זה פשוט לא טוב לי. השבוע הזה הוכיח לי את זה ממש חזק (וידעתי את זה גם קודם). אבל הדבר המדהים הוא שברגע שזה הסתדר, טפו - הכל הסתדר - ואני ממש מרגישה כמו לפני כן, מין נורמלית כזאת שלא צריכה לחשוב על זה, ולהרגיש תחושות לא טובות. הרעב והשבע חזרו לנהל אותי כמו שצריך.

לגבי הנזקים בחיטה - באמת קראתי קצת ובעברית. מעניין אותי לגבי מחלות אוטו-אימוניות (למשל) בראי של 200 שנה אחורה. כלומר, מעניין אותי הרכיב שמסתכל לא רק על חומר>תגובה, אלא גם על כמות, איכות, תמהיל, אורח חיים וכו'. ואני חושבת שההיסטוריה יכולה לספק מראה מאוד מעניינת בהקשרים האלה, ואני בטוחה גם שיש אנשים שהביטו על זה בעיניים האלה. באסה שקשה לי עם טקסטים מדעיים באנגלית. כנראה שלא תהיה ברירה אלא לקנות איזה קינדל מחמד כזה, שיעזור לי עם זה. אצל מספר 2 ששני הביאה (מיקי?) הוא מציין שהמנגנון של דליפה למיעיים קיים גם באופן טבעי רק במידה מינימלית, אבל גם הוא לא הסביר מהי ומה ההבדל... ומעניין אותי גם מה הניסויים שעושים כדי להפיק מידע מדעי כזה, כי אם מאביסים X (חיה) בהמון חיטה כדי לגלות דליפה שהיא ב % יותר מ..., אז זה לא אמין בעיניי (למשל. ואני לא מדענית).

לגבי הבעיות שציינת - את רובן אין לי גם ברגיל, אבל אני אשים לב.

תודה! בכל מקרה, מעבר לקושי הטכני של הבקר, והבעיות שזה גרר - זה בסך הכל די קל. אני מודה שזה שזה ארוז לניסוי הופך את זה לקל מאוד. לא הייתי יכולה להתייחס לזה ככה אם זה היה לכל החיים

יונת, אשמח לקישורים למאמרים מדעיים באנגלית על הנזקים שבחיטה. (כאלה עם רשימת מקורות, בלי נפנופי ידיים , בלי שקרים ובלי מריחות). תודה

היי, האם הדברים האמורים נוגעים רק לחיטה?

לא לכוסמין, שיפון שעורה קינאה כוסמת שיבולת וחברים?

במבי,
בעצם, אני לא רעבה מאז אתמול שהתחלתי לאכול בבקר שקדים-קשיואים-ותמרים.

בעיני זה עדיין מזון ציפורים...

אני הייתי מחפשת משהו שאפשר לשפוך עליו הרבה שמן זית או חמאה (ירקות), ו/או איזה דג שמן (סלמון, סרדינים) אולי עם גבינה רכה.
אם היית רוצה לפנק מישהי כמוך, מה היית מאכילה אותה?

מעניין אותי לגבי מחלות אוטו-אימוניות (למשל) בראי של 200 שנה אחורה. כלומר, מעניין אותי הרכיב שמסתכל לא רק על חומר>תגובה, אלא גם על כמות, איכות, תמהיל, אורח חיים וכו'. ואני חושבת שההיסטוריה יכולה לספק מראה מאוד מעניינת בהקשרים האלה, ואני בטוחה גם שיש אנשים שהביטו על זה בעיניים האלה.

אכן. שמות חוקרים לחפש במיוחד: Weston Price, Loren Cordain.

לגבי הבעיות שציינת - את רובן אין לי גם ברגיל, אבל אני אשים לב.

כן, נראה לי שאצלך כדאי לחפש דברים אחרים, אבל זה כבר לא לאינטרנט...

עוגיה,
אשמח לקישורים למאמרים מדעיים באנגלית על הנזקים שבחיטה.

כריסטופית,
_האם הדברים האמורים נוגעים רק לחיטה?
לא לכוסמין, שיפון שעורה קינאה כוסמת שיבולת וחברים?_

לדעתי עדיף לנסות להוריד את כל החשודים לתקופה (נגיד חודש) ואחרי זה לנסות כל פעם אחד מהם ולראות את ההשפעה. במיוחד שבכמעט כל מה שציינת יש גלוטן (נדמה לי שבכולם מלבד קינואה).
אם רוצים ממש ללכת על בטוח, אז מורידים את כל הדגנים (גם אורז), תפו"א, מוצרי חלב, ואפילו קטניות. אבל לרוב האנשים זה קיצוני מדי אם אין להם מוטיבציה חזקה (למשל מחלה אוטואימונית, סכרת, וכיו"ב).

אם היית רוצה לפנק מישהי כמוך, מה היית מאכילה אותה?

כל מה שאני אוכלת בצהריים ובערב

(הרבה אפשרויות)... אבל - בבקר אם אני אוכל הרבה זה יתקע לי ככה שאני לא יכולה לאכול כמעט במהלך היום. אבל זה בסדר - עכשיו זה הסתדר לי, ובשאר היום אני אוכלת יותר עשיר.

נראה לי שאצלך כדאי לחפש דברים אחרים, אבל זה כבר לא לאינטרנט...

סקרת אותי ! נמצא את ההזדמנות..

יונת, אני שמחה שאת מנסחת את זה ככה. ואני בטוחה שזה מאד עוזר להרבה אנשים (כולל לי) אלא שזה המשך של תפיסה רדוקציונרית סה"כ.
לדעתי, אי אפשר לבחור מה לאכול ככה. זה פשוט לא מעשי, שלא לדבר על זה שזה לא מתחשב בשונות בין אנשים.

יונת, תודה על הקישורים. אני עצמי לא יודעת לקרוא מאמרים באנגלית (במובן של זיהוי מריחות). בעברית אני מזהה כתיבה פופוליסטית ולצערי הבלוגים של הפליאו בעברית נגועים בה.
אם וכאשר תיתקלי במאמר רציני שיכול לעבור בהצלחה קריאה ביקורתית מאוד אשמח לקבל קישור.
תודה מראש @}

שליחה על ידי ממ* » 05 מאי 2011, 22:27

אם רוצים ממש ללכת על בטוח, אז מורידים את כל הדגנים (גם אורז), תפו"א, מוצרי חלב, ואפילו קטניות
יונת, מדוע קטניות?

סה"כ יש כמה גישות, כאשר את המדענים יותר מאפיינת גישה רדוקציונית שגורמת להם לאכול דיאטות ממש אידיוטיות (כמו מיקי בן-דור. שאני מבינה את המקום שממנו הוא בא, אבל לא את הדיאטה ההזויה שלו, כי היא לכאורה פליאו, אבל תמצאי לי בן שבטים אחד שאוכל או אי פעם אכל ככה

)
באופן כללי, אני מעדיפה לקרוא גישה חיובית למה כן לאכול ולמה ולא גישה למה לא לאכול. כאשר יש בסיס חיובי למה כן, ללכת לגמרי על תזונה אינסטינקטיבית.

ניצ, בבקששששה, עשי חסד. הפניה צפציצית. למה חיטה זה רע.

(כמו מיקי בן-דור. שאני מבינה את המקום שממנו הוא בא, אבל לא את הדיאטה ההזויה שלו
אני לא הצלחתי להבין מה הוא אוכל. מה הוא אוכל באמת?

אני רק רוצה להעיר משהו, מעין הערת שוליים לדיון.

שלושה סוגי הצדקות חוזרים ועולים בדברים שנאמרו כאן, וחשוב בעיני לזכור את הכשלים של כל אחד מהם:

א. ההצדקה המדעית (בנוסח "בחיטה יש חומר X שבמעיים מתפרק לחלבון Y שיוצר תגובה רעילה בכבד") - גישה רדוקציוניסטית, שמסתכלת על חומרים כימיים במבודד ובתנאי מעבדה. בעיה נוספת: קיימים בעולם גם מחקרים שמסבירים בדיוק את ההיפך.

ב. ההצדקה האנתרופולוגית (בנוסח "בני אדם אוכלים את X כבר מאה אלף שנים, ולכן מערכת העיכול מותאמת אליו, ואילו את Y רק שנתיים ולכן היא לא") - קודם כל, אף אחד לא יודע במאה אחוז מה אכלו בתקופה זו או אחרת, מה גם שעולה השאלה מי אכל ו איפה (אני מעזה לשער שאף אחד מאבות אבותיהם של כותבי האתר לא אכל אבוקדו ו/או בטטה). שנית, מה שאכלו אז לא דומה למה שאוכלים היום גם אם קוראים לה באותו שם - הפירות היו חמוצים, השקדים היו מרים והחיטה היתה אמ'שלה.

ג. ההצדקה האינסטינקטיבית (בנוסח "זה מה שאני מרגישה שטוב לי") - מצד אחד אי אפשר להתווכח עם דיווח סובייקטיבי. מצד שני, חסרות לנו דוגמאות לאיך השכל דופק את האינסטינקטים? מי יודע אם מה שאנחנו מרגישים כאינסטינקט הוא באמת כזה? האם הייתם סומכים על אינסטינקטים של אנורקטית?

אין בכל מה שכתבתי כדי לטעון שלדיון - או להצדקות בהן אנחנו עושים שימוש - אין ערך. רק חשוב שנזכור את המגבלות של הטיעונים שלנו ולא נראה בהם את האמת-האחת-שאין-בלתה. כמו שאמרו חכמים ממני: אמת מדעית היא בסך הכל טענה שטרם הופרכה.

ב. ההצדקה האנתרופולוגית (בנוסח "בני אדם אוכלים את X כבר מאה אלף שנים, ולכן מערכת העיכול מותאמת אליו, ואילו את Y רק שנתיים ולכן היא לא") - קודם כל, אף אחד לא יודע במאה אחוז מה אכלו בתקופה זו או אחרת, מה גם שעולה השאלה מי אכל ו איפה (אני מעזה לשער שאף אחד מאבות אבותיהם של כותבי האתר לא אכל אבוקדו ו/או בטטה). שנית, מה שאכלו אז לא דומה למה שאוכלים היום גם אם קוראים לה באותו שם - הפירות היו חמוצים, השקדים היו מרים והחיטה היתה אמ'שלה.
טעות לוגית בידך. ההצדקה הפליאוליתית/אבולוציונית היא לא "בני אדם אוכלים את X ולכן הוא טוב" כי אם "בני אדם לא אוכלים את X יותר מאשר Y שנים, ולכן לא סביר שהם מסוגלים לעשות את זה ביעילות. זה הבדל כל כך יסודי, שהייתי חייבת להדגיש את הכשל הזה.

לגבי האינסטינקטיבי, מבחינתי הוא לא יכול ללכת בלי האבולוציוני. אם משגעים את הגוף עם רעלים וממכרים, אין אינסטינקט, עם כל הרצון הטוב (ועל זה ניסיתי לעמוד כבר פעמים רבות.)

כי אם "בני אדם לא אוכלים את X יותר מאשר Y שנים, ולכן לא סביר שהם מסוגלים לעשות את זה ביעילות

ניצן, זו לכל היותר השערה מדעית. היא נשמעת יפה, ובטח גם נכונה לגבי דברים מסויימים. אבל היא לא אומרת כלום מעבר לזה.

אין בכל מה שכתבתי כדי לטעון שלדיון - או להצדקות בהן אנחנו עושים שימוש - אין ערך. רק חשוב שנזכור את המגבלות של הטיעונים שלנו ולא נראה בהם את האמת-האחת-שאין-בלתה. כמו שאמרו חכמים ממני: אמת מדעית היא בסך הכל טענה שטרם הופרכה.

לגמרי. ולכן דווקא החוויה הסובייקטיבית היא בסופו של דבר הכי אמינה (לדעתי). ברור שהמחקר המדעי מעניין אותי, אבל בואו נגיד את זה ככה - אם המחקר המדעי ימליץ על X וזה יעשה לי רע, אז אני לא טוענת בהכרח שהמחקר המדעי שוגה, אלא שזה לא תקף לגבי. מה שיפה בזה שכמו שהמדע משתנה, גם אני יכולה להשתנות

.

מה את מדברת, במביק. כמעט שום דבר שמוצאים היום בסופר לא היה לפני עשרות אלפי שנים (כי מהונדס או מתועש) ובהחלט יש המון מידע לגבי מה היה ומה לא היה.
_{איפה רחל ברמן כשצריך אותה?}

מה את מדברת, במביק. כמעט שום דבר שמוצאים היום בסופר לא היה לפני עשרות אלפי שנים (כי מהונדס או מתועש) ובהחלט יש המון מידע לגבי מה היה ומה לא היה.

לא אמרתי את זה. מאיפה הבאת את זה ?!

אני מדברת על מרכיבים שלא היו, נניח, וזה שהם להיו - בפני עצמ - לא מוכיח כלום לגבי היכולת לעכל אותם כך או אחרת... תחזרי אחרוה

אה, התעכבתי על החלק הלא נכון במשפט, סליחה.
את צודקת שזו השערה מדעית, אבל קוראים לה "אבולוציה" והיא די מבוססת בהמון תחומים.. כולל אספקטים רדוקציוניים של תזונה. אבל זה שאין לזה ככלל הוכחה מדעית מגובשת ורחבה זה כשל של השיטה המדעית, לא של ההיפותזה. השיטה לא יכולה להתייחס למכלול ולרחב, אלא רק לפרק לגורמים ולבודד משתנים.

ניצן ועוברת, בעיני הגישה הרדוקציוניסטית לגיטימית בדיוק כמו הגישה המערכתית וכמו הגישה האינסטינקטיבית. אני משתמשת בכולן, ולא מרגישה מחויבת לאף אחת מהן.
ספציפית לנושא הזה, ההתחלה אצלי היתה ניסויית על עצמי בלבד, אחרי זה ממה שראיתי אצל אנשים סביבי, אחר כך למדתי קצת על הנושא האבולוציוני-מערכתי, ורק בזמן האחרון התחלתי לללמוד על הצד הביוכימי-רדוקציוניסטי.
השורה התחתונה לדעתי היא שאפשר לקבל כיוונים ורעיונות מכל נקודות המבט האלה, ואחרי זה לעשות ניסויים (בין אם כל אחד על עצמו ובין אם מדעיים סקנה מידה יותר נרחב) ולראות מה יוצא.

לגבי ההבדל בין המזונות שהיו זמינים לאדם הקדמון לבין אלה שלנו -- קורדיין כתב על זה מאמר מפורט שמראה איך אפשר להכיב היום תזונה שתהיה דומה למה שהיה לאבותינו. אם זה באמת חשוב למישהו, אפשר למצוא את זה אי שם "באתר שלו" www.paleodiet.com.

לגבי קטניות, אני אשתמש בחלוקה של עוברת כדי לענות למה לא:

מבחינה אינסטינקטיבית, העיכול שלהן קשה וההכנה דורשת יחסית הרבה עיבוד. (טוב, תלוי איזה קטניה.)
מבחינה אבולוציונית, הן מזון חדש עוד יותר מחיטה.
מבחינה ביוכימית, יש בהן לקטינים וחומצה פיטית וכל החברה האלה שמפריעים לספוג מינרלים ושמציקים לדופנות המעיים.

ואחרי שאמרתי את כל זה -- אישית אני אוכלת אפונה. אולי פעם אפסיק עם זה, אולי לא.

אני מוכרחה לציין שהדף הזה מנקז אליו כל-כך הרבה נשים חכמות עד שאני מוצאת את עצמי מוחאת כפיים ומהנהנת במרץ לכל טיעון, וגם להפכו. בסוף אני אצטרך להבין איך לשלב את כולם יחד.

את צודקת שזו השערה מדעית, אבל קוראים לה "אבולוציה"

אבולוציה מסתכלת על מה שיש עכשיו ואומרת "כנראה שאלה הצלחות, כי זה עובד". את מסתכלת על המשפט הזה בעין אינטלקטואלית ואומרת - לא נכון, כי לפני 10K שנים... יש פער בין נקודת מבט אבולוציונית גרידא ונקודת מבט פרשנית אקדמית. אני מבינה את הפער הזה, ואני אפילו מסכימה לטענה הכללית של הפרשנות, אבל אני לא חושבת שאפשר להסתפק בזה כדי לשים תו תקן של "אמת" על הכל. אני חושבת שזאת השערה מדעית, ויש להתייחס אליה ככה. והדרך הכי טובה בהינתן זה שאנחנו לא מדענים היא או לתת לאחרים לעשות לנו את העבודה (מדענים רציניים ולא בעלי אג'נדה) ואחר כך לתת לאחרים לעשות לנו את העבודה של לקרוא את המחקרים ולספק לנו מידע אמין מסוכם להדיוטות. ובנוסף, והכי חשוב - לנסות בעצמנו ועל עצמנו, כי זה בפני עצמו ניסוי מדעי שהתוקף שלו לא פחות מאשר כל מחקר מדעי אחר.

יונת, אהבתי את נקודת המבט שלך.

אני מוכרחה לציין שהדף הזה מנקז אליו כל-כך הרבה נשים חכמות עד שאני מוצאת את עצמי מוחאת כפיים ומהנהנת במרץ לכל טיעון, וגם להפכו. בסוף אני אצטרך להבין איך לשלב את כולם יחד.

אגב אבולוציה.
בשנים האחרונות נעשה מחקר רחב היקף (יותר מדוייק - כמה מחקרים בכמה מרכזים) שמנסה לעקוב ולמפות את האבולוציה האנושית כפי שהיא משתקפת בגנום האנושי.
הטענה של החוקרים היא שאפשר לראות את ה"שביל האבולציוני" של ההתפתחות האנושית בגנים של אנשים שחיים היום.
מבין הדברים הראשונים שהם בדקו, היו שתי הסוגיות הפולפולריות: הסתגלות לחלב ולחיטה. הטענה שלהם (ויש להם הוכחות...) היא שאמנם לא כל המין האנושי הסתגל לזה (עדיין) אבל בהחלט ישנן אוכלוסיות שלמות שכן. שעבר מספיק זמן עבורן מצד אחד, מצד שני זה היה חיוני עבורן לפתח את היכולת לעכל חלב או חיטה.
לצערי, אני לא זוכרת את הפרטים של המחקר הזה (מי, איפה, מתי) כי זה משהו שראיתי בתוכנית טלוויזיה של הבי.בי.סי...

מיכל, אין הסתגלות לחלב. יש קבוצות (של רועי צאן מאז ראשית המהפיכה החקלאית, כמו שוויצרים למשל

אבל לא יפנים מן הצד השני) שעברו מוטציה שהיא די ראשונית שגורמת להם לא להפסיק לפרק לקטוז כמו שאמורים לעשות. זה אומר שהם לא מייצרים תגובות של רגישות בדרגות שונות של סבל, אבל זה ממש לא אומר שהם הסתגלו. זה שמעכלים לקטוז, לא אומר שסידן מפסיק לצאת מן העצמות כדי לתמוך בספיגת חלב פרה, לא אומר שאין רגישות לקזאין, ועוד.

לגבי קטניות - אנחנו אוכלים אפונה חיה או מופשרת, אבל לא נוגעים עם מקל בקטניות יבשות. זה גם תוצאה של גישה אינסטינקטיבית (לזה לא רגישים, לזה כן) גם אבולוציונית, וכמעט ולא רדוקציונית (במובן של זה שאנחנו לא אוכלים את זה כדי שיהיה לנו איזה מרכיב תזונה ששמעו עליו רק בעשור וחצי האחרונים...)
מתי אני כן משתמשת ברדוקציה? כאשר אני מרגישה שחסר לי משהו, אני אעדיף ללכת לnutritiondata.com ולאכול יותר ממזון שמכיל את זה מאשר לקחת תוסף. במובן הזה, רדוקציה על פני אינסטינקט. בגדול, גם את זה לא מרבים לעשות.

יונת, עם גישה רחבה אני מזדהה מאד, מה שקשה לי זה לא זה, אלא זה שהצידוקים מהסוג הזה בד"כ סותמים את הדיון, כי הם מתקבלים כנכונים אבסולוטית. בעוד שאפילו אני, שחושבת שחיטה היא באמת אחד הדברים הכי מזיקים שיש, מתקשה להשלים עם משפט כמו "היא מפריעה לספיגה של.." כי מי אמר שהיא מפריעה אצל כולם? או אצל כולם באותה מידה? ושאצל כולם דפנות המעי עובדות דומה? (שזו קביעה בעייתית, כי מדובר בג'ונגל סמיך ושונה מאדם לאדם...)
לכן, גם, חשוב בעיניי לדבר על האספקט ההתמכרותי/נוירוכימי (אם לעשות רדוקציה) כדי לאפשר את ההבנה שבהנאה ממנה מדובר בעצם לאו דווקא בתגובה בריאה וחיובית של הגוף.

שעבר מספיק זמן עבורן מצד אחד, מצד שני זה היה חיוני עבורן לפתח את היכולת לעכל חלב או חיטה.
ואז באו ועשו לנו מחטף ושינו הן את החלב והן את החיטה ועכשיו מה? )-:

(הכוסמין האורגני הכי דומה לחיטה שהסתגלנו אליה, ומוצרי חלב לא מפוסטרים אורגניים שאפשר להשיג מעדר שרועה בכרי מרעה - לא תקוע בדיר ואוכל תערובת - הם הכי קרובים למה שהסתגלנו אליו, לאלה מאיתנו שכן הסתגלו. וכל אחד ואחת שיעשו ניסוי על הגנים שלהם. אצלי גם קמח כוסמין אורגני, מפיל אותי קשה. וכמו גוגוס, אני כל פעם בודקת.... P-: אז זה בדוק... ).

מיכל, אין הסתגלות לחלב.
ניצן, מחקרים, עדויות, ביסוס. בבקשה.
יש ביסוס כלשהו לטענה שחלב גורם לבריחת סידן? גם אני שמעתי אותה, אבל לא נתקלתי בעדות רצינית. מהידע שלי בביוכימיה אני יודעת שסביר שהמינרלים שיש בחלב לא ממש נספגים, בוודאי לא בהשוואה למזונות אחרים. אבל מזה להסיק שבורח סידן מהעצמות?
קחי לדוגמא את המשפט שלך: "היא מפריעה לספיגה של.." כי מי אמר שהיא מפריעה אצל כולם? או אצל כולם באותה מידה? ושאצל כולם דפנות המעי עובדות דומה?
את יכולה להכיל אותו גם על חלב (או כל מזון אחר . וגם את כל שאר מה שכתבת ליונת)

בשמת, אני לא יודעת מה ואם אפשר לעשות, אני סה"כ רציתי לאזן קצת ולהראות שכן יש מחקרים בתחום של האבולוציה האנושית שמראים שהאבולוציה לא נעצרה לפני 10000 שנה, אלא שהיא המשיכה להתקדם. הם כן טוענים שככל הנראה לפני 150-200 שנה חלה האטה משמעותית עד עצירה בחריקת בלמים עקב התפתחות הרפואה, ושלחקלאות, או לחשיפה למזונות חדשים ב-10,000 השנה האחרונות כן היתה השפעה על האבולוציה האנושית, בניגוד למה שמקובל (או היה) לחשוב.
איזה השפעה בדיוק? כמה ולמה? אני לא יודעת ולצערי כרגע אין לי משאבים להתחיל לחפש את המחקר המקורי. אבל היא קיימת וזה כל מה שרציתי להגיד. להכניס קצת ספק גם לצד הזה של המתרס. ספק זה בריא.

הפוך גוטה. את צריכה להוכיח שיש הסתגלות מלאה לחלב. על מה בדיוק את מבססת את זה? על סמך זה שכל מה שיש בידי החוקרים זה שחלק מהאוכלוסיה יכולה לעכל מרכיב אחד בחלב מעבר לגיל שש? מה שאני כתבתי אלה רק דוגמאות להמון דרכים שאפשר לסתור את הטענה הממש לא מבוססת הזו.

וגם.
אין דבר כזה "אבולוציה נעצרה" כי אבולוציה היא הסתגלות למצב ולסביבה. כרגע המצב והסביבה משתנים הרבה יותר מדי מהר מכדי שתוכל להיות אליהם הסתגלות ביולוגית מלאה, אבל זה לא שהגוף והמינים השונים לא ממשיכים "לנסות".

את צריכה להוכיח שיש הסתגלות מלאה לחלב.
אני לא צריכה להוכיח שום דבר. זה לא מעניין אותי.
בוודאי שלא מלאה שזו מילה שאת הכנסת כרגע לשיחה.

אין דבר כזה "אבולוציה נעצרה"
אין דבר כזה שאין דבר כזה.
זה לא מדעים מדוייקים (מעולם לא היה). אין תשובות אבסולוטיות. כרגע זו היפותזה של קבוצת חוקרים שטוענים שבגלל שאין (מספיק) תמותה של פרטים חלשים, לא מתרחש התהליך של המיון שבסיס האבולוציה.

על מה בדיוק את מבססת את זה?
הם מבססים את הטענות שלהם על שינויים בגנום האנושי, לאורך 20 אלף השנים האחרונות. איזה שינויים ואיך רואים אותם אני לא יודעת.

אני לא מנסה להוכיח או לבסס שום דבר, אני רק מנסה להרחיב את הדיון, להראות שאפשר להטיל ספק תמיד גם בכיוון ההפוך ושצריך להשאר ערניים ולשים לב גם לחולשות של הטיעון שלך (אחת הדרכים היא להכיר את הטיעונים המנוגדים)
להמשיך לשאול שאלות ולא לקבל שום דבר כמובן מאליו, גם לא את מה שאומרים ה"מתנגדים" למיינסטרים.

ניצן,
יונת, עם גישה רחבה אני מזדהה מאד, מה שקשה לי זה לא זה, אלא זה שהצידוקים מהסוג הזה בד"כ סותמים את הדיון, כי הם מתקבלים כנכונים אבסולוטית.
מקבלת.

גוגוס,
נראה לי שהשתלטנו לך על הדף...
להעביר את הדיון מהימים האחרונים לדף אחר?

גוגוס כתבה שהיא בדיאטת אינטרנט. נחכה שהיא תחזור ותגיד...

אני רק רציתי לציין שכשאמרתי שאף אחד לא יודע מה בדיוק אכלו מתי בעצם ציטטתי את רחל ברמן בדף תזונה חיה מן החי

שליחה על ידי גוגוס* » 11 מאי 2011, 11:01

אהלן! שבתי.
אחלה אחלה דיון. ממש מרתק.
למען הסר ספק - אומנם אני פתחתי את הדף אבל כבר מזמן לא רואה בו "שלי".
אם מישהו שואל גם אותי אז אני בעד להשאיר את הדיון כאן. הוא שייך מאוד ומבטא את רוחו של הדף ככזה המכיל התנסות אישית בשילוב עם הגיגים, תיאוריה ושכאלה. בעיניי, מתאים כאן.

במבי, כתבת - אני מודה שזה שזה ארוז לניסוי הופך את זה לקל מאוד
בעיניי זו כל הפואנטה. לקחת תקופה, אולי אפילו ארוכה, שבה מתנסים לפרקי זמן מוגבלים, כל אחת לפי יכולתה. בלי לחשוב על העתיד. אבל את הניסוי עושים כמו שצריך כדי שיהיה לו ערך. גם ברמת החוויה וגם ברמת היכולת להסיק ממנו מסקנות מועילות לגבי המתנסה.

יונת, כתבת על מה שבמבי אוכלת בבוקר - בעיני זה עדיין מזון ציפורים...
מציינת שבמשך שנים גם אני הרגשתי כך כלפי המזון הזה. היכרתי משפחה שאכלה כך וחשבתי לעצמי שזה לא מספיק טעים, לא מספיק מפתה, נועד לבעלי חיים. ואז... איכשהו קרה שנזכרתי שגם אני בעל חיים

. כלומר, יכול להיות שיש איזשהו שינוי שאפשר לעבור ביחס למזונות הללו והאופן בו הם נתפשים.

לעניין האבולוציה וה"מי צריך להוכיח מה" - אני נגד. כלומר, נגד הדיון...
אני חושבת שככל שאנחנו יודעים יותר כך ברור שהטענות הללו רחוקות מאמת כלשהי (שאולי בכלל לא קיימת נוכח המגוון האנושי העצום). מי באמת יודע האם היתה הסתגלות או שהיתה מוטציה ומאיזה סוג המוטציה? ואולי קרה משהו אחר?
אישית, אני חובבת גדולה של ידע. אני חושבת שכל ההשערות הללו ממש מעניינות, מחדדות את המחשבה ובעיקר דוחפות אותנו לפעולה כי חלקן עושות חשק לנסות כל מיני דברים.
אני לגמרי נגד ניסיון כלשהו להציג משהו מההשערות הללו כאיזושהי אמת ואפילו כמשהו שיש לו קירבה לאמת.

למשל, תפיחתו של השיח ההתמכרותי דחפה אותי לנסות שוב דברים שכבר שקלתי להתייאש מהם והרגשתי שזה מועיל לי לחשוב בצורה הזו. אבל לרגע אחד אני לא חושבת, אפילו לגבי עצמי, שזו הדרך היחידה לנתח את מה שקרה לי וקורה לי. זה פשוט מאוד מאוד מועיל. זה מרגיש לי נכון ולכן זה מקדם אותי. אני לגמרי לא שוללת את האפשרות שבעתיד אני אפגוש אופציות אחרות, אולי אפילו סותרות, שידברו אלי יותר ויקדמו את התהליך שלי.
הפואנטה - אני חושבת שה"אמת" בכלל לא משנה. מה שמשנה זה מה עובד בשבילי. מי שעסוק בהתנגדות לתיאוריה מסוימת לא יפיק ממנה כלום. הוא רק יבזבז אנרגיה על מאבק ובינתיים לא יעשה כלום. לא חראם?

במבי, אני חוזרת לרגע אליך ולרתיעה שלך מהשיח ההתמכרותי ואני מפצירה בך לנטוש אותו. הוא הרי כבר נטוע בראש שלך אבל כרגע בצורה של התנגדות. לכי לחפש את מה שמתאים לך בכיוונים אחרים. אם יום אחד תזדקקי לזווית הזו היא תהיה שם כבר מוכנה בשבילך להתנסות.

שליחה על ידי גוגוס* » 11 מאי 2011, 11:07

טוב, ואחרי שכתבתי את כל זה, אני חוזרת אל מכורתי ואל ההתמכרות הפרטית שלי, שבהחלט מרגישה כזו - גלוטן.
אני כבר חמישה ימים בלעדיו. מה זה בלעדיו? אפילו בדמיון הוא לא מופיע לי.
הבעיה - נרשם כאב ראש מאוד לא נעים ששום ניסיון לא מצליח להעלים.
האם מבין אלו שהתנסו בגמילה כזו נרשם איפשהו כאב ראש מבאס מלווה בבחילה?
כבר עברתי כמה ניסיונות כאלה ומעולם לא הרגשתי ככה.

עוד שפיץ - אני עדיין אוכלת יותר מדי מלח, בעיקר מחוץ לבית, בניסיון להרגיש טעם עז.
יודעת שזו טעות ושזה בטח ממכר בפני עצמו אבל לא מצליחה להפסיק לשקשק את המיכל מעל הסלט המעולה שלי.
קצת מעצבן. זה מנפח אותי ולא כל כך נעים.

וזה מעניין כי זה גם משהו שלא קרה לי בניסיונות הקודמים. בסבבים הקודמים משהו בי דווקא שמח לוותר על כל הזבלה בבת אחת ועכשיו... תקיעות קלה.

שליחה על ידי גוגוס* » 11 מאי 2011, 12:22

מעלה פה אפשרות שמתנגנת לי בראש (הכואב) - אולי ככל שאנחנו מתנסים יותר באותו דבר כך האפקט שלו הולך ופוחת?
בפעם הראשונה שהעפתי את הכל הרגשתי טוב בכל מובן ורמה בצורה ממש קיצונית.
כשניסיתי את זה שוב הרגשתי ממש ממש טוב.
כשניסיתי שוב הרגשתי בסדר גמור אבל חלק הארי של התחושה הטובה היה במודעות, בחלק השכלתני שמרוצה ממה שהגוף עובר.
וכן הלאה...

אני מעלה את האפשרות הזו כי יש לה משמעות חשובה לתהליך:
ככל שהדלתא שיש לעבור היא קטנה יותר (בגלל שהגוף די נקי או בגלל שעבר זמן מועט שבו דחפנו לו חומר מזיק) כך קטן בהתאם גם העונג מהשינוי. זה עלול ליצור איזו כמיהה בלתי מסופקת לעונג הראשוני והעז של הגוף ה"נקי" בלי יכולת לשחזר אותו. ללא תשומת לב מספקת לעניין הזה עלול להיווצר תסכול מחוסר היכולת לחוות שוב HIGH בעוצמה כזו. התסכול עלול לחבל בתהליך.

אם אני צודקת (ונדמה לי שזה משהו שקורה לי כבר הרבה פעמים בלי ששמתי לב לכך) אז צריך לפרק את הנוסטלגיה הזו ולהיפרד ממנה.
יכול להיות שהתחושה המהממת ההיא לא תשוב עוד לעולם. אני צריכה להפסיק לחפש אותה ולבנות על זה שאם אני אוכלת ממש מדויק אז מה שיש זה הכי טוב שאפשר.

בסוד אני אשתף אתכן (ומי שתגיד משהו מוכיח אני מוציאה לה לשון וירטואלית כבר מעכשיו) שהמחשבה הזו עלתה אצלי בעקבות רצף אסוציאטיבי שנראה בערך כך - אני אוכלת סופר סופר ובכלל לא מרזה. איך זה יכול להיות? אולי בעצם אני אוכלת כמויות גדולות מדי? הממ... אני אנסה במשך כמה ימים לצמצם את הכמויות.

מובן שזנחתי את קו המחשבה הפראי ונטול השליטה הזה וחזרתי להבין הכל ולהתנהג יפה. אבל עצם העובדה שזה צף לי ככה, עם כל השריטה של המשקל והאכילה, מסמן לי שעוד לא גירדתי עד הסוף. וגם... שמשהו בי שוכח שהגיל שלי עולה. והגוף שלי שונה ממה שהוא היה לפני שנתיים. נגיד... ילדתי מאז והנקתי נמרצות? וזה עוד בטרם אמרנו מילה על הזדקנות אמיתית. שיווווו..... איזה כובד.

ובכן - תמריץ לעצמי - להישאר בהווה. למצות את המקסימום מהחוויה העכשווית. להפסיק כבר להתגעגע למשהו שקרה לפני שנתיים.

_עוד שפיץ - אני עדיין אוכלת יותר מדי מלח, בעיקר מחוץ לבית, בניסיון להרגיש טעם עז.
יודעת שזו טעות ושזה בטח ממכר בפני עצמו אבל לא מצליחה להפסיק לשקשק את המיכל מעל הסלט המעולה שלי.
קצת מעצבן. זה מנפח אותי ולא כל כך נעים._
מה יש לך נגד מלח?
ולמה הוא מנפח אותך? מלח כשלעצמו אין בו שום דבר רע. סתם הוציאו דיבתו רעה.
השאלה היא איזה מלח? האם זה מלח ים אטלנטי טבעי? או מלח ים אחר טבעי? (יש אחד צרפתי בשקיות גדולות, אפור גדול, ויש אחר בקופסאות פלסטיק עגולות, לא זוכרת מה שמו, רק אזהה את המראה שלו)
אם זה מלח זבל, תחליפי אותו במלח איכותי, ותאכלי כאוות נפשך.
מלח לא ממכר.
לאט לאט זה יעבור. כי ככל שאוכלים יותר טבעי וטרי, כך צריך פחות ופחות.

בשמת, מה זה משנה אם זה מלח אפור או לבן או ורוד? זה לא אוכל.
(וגם כשהוא טבעי טבעי, נאסף על ידי בתולות בראש חודש וכו' - הוא עדיין מלח ואפשר בקלות לאכול ממנו יותר מדי)

מבחינתי זה כמו סוכר חום לעומת לבן. בחום יש איזה שמץ של משהו טוב (מינרלים?) שמתלוהה להמון דרעק. כך או כך זה רע.

מה שאני מנסה לומר זה: אנא הביאי סימוכין לזה שמלח לא מזיק בשום כמות אם הוא "טבעי"

שליחה על ידי גוגוס* » 11 מאי 2011, 19:12

מוכרחה לציין שכמו בהרבה דברים אחרים, אין ממש צורך בסימוכין.
המלח שלי טבעי לחלוטין.
מה שמדליק לי נורות אדומות, והן בעיני הסימוכין הכי טובים, זה:
1) אחרי שאני אוכלת סלט עם הרבה מלח אני מאוד צמאה וגם זקוקה למשהו מתוק. לא סימן טוב...
אחרי שאני אוכלת סלט בלי מלח אני לא צמאה ולא זקוקה למשהו מתוק.
2) אכילה של הרבה מלח גורמת לי לטשטוש מסוים בבלוטות הטעם. היא פותחת לי את הדלת של המבושל והחם והקמח.
אני לא יודעת למה זה קורה אבל גם זה לא בדיוק סימן טוב.
3) כשאני אוכלת הרבה מלח לאורך היום אני מסיימת אותו בתחושת נפיחות. ואני גם נראית נפוחה. ממש באזור הבטן.
קצת קשה להסביר את זה אבל כל מי שחוותה נפיחות בטח מבינה למה אני מתכוונת.

וכל זה ממלח טבעי עם טעם ממש משובח. אז אני מסיקה שזה לא רצוי.
בשמת, שאלה - על קערת סלט בגודל של מרקיה גדולה, כמה מלח תשימי? יש לך דרך להעריך?
אולי כשאת אומרת הרבה ואני אומרת הרבה אנחנו מתכוונות לדברים שונים?
אני שמה בערך כפית שטוחה.

אנא הביאי סימוכין לזה שמלח לא מזיק בשום כמות אם הוא "טבעי"
Gary Taubes, Good Calories, Bad Calories
מפריך את התפיסה שצריך להמנע ממלח, ומסביר איך קרתה הטעות המדעית במחקר, שגרמה לחלק מהמדענים להסיק בטעות שהמלח מזיק.

וגם זקוקה למשהו מתוק.
זה אכן סימן רע מאוד.

אבל "הרבה מלח" זה יחסי - מה שנכון הוא "יותר מדי מלח יחסית למה שטוב לגוף שלך". שזה נתון אישי ויחסי ובאמת הדרך לקבוע אותו היא בדיוק בדברים שאת מבחינה בהם.
אז אני לא מסיקה שזה "לא רצוי" אלא שזה "לא רצוי לך".

על קערת סלט בגודל של מרקיה גדולה, כמה מלח תשימי? יש לך דרך להעריך?
למען האמת, כבר שנים אני לא שמה מלח על כלום.
מלוח מדי בשבילי.
אני אוכלת את הסלט טבעי. אבוקדו טבעי (לפעמים אפילו שום ולימון יותר מדי בשבילי). ירקות חתוכים טבעיים. ביצה טבעית.
למה אני מוסיפה מלח? לבישול. על סיר מרק ירקות שלם של 7 ליטר, אני מוסיפה כפית מלח אטלנטי גס...

לסלט אפשר להוסיף סומק שממליח טבעי וגם טעים אגדה. וגם סלרי מלוח טבעי ואפשר להוסיף לסלט.

גוגוס - תודה על מה שכתבת. אני אשתף בהמשך. בניגוד לתחזיות ההרגשה שלי לא השתפרה, והיה לי שבוע מאוד מעוך פיזית ואנרגטית. אבל אין לי כח לספר עכשיו, למרות שהיום כבר יותר טוב.

שליחה על ידי גוגוס* » 11 מאי 2011, 21:22

מסביר איך קרתה הטעות המדעית במחקר, שגרמה לחלק מהמדענים להסיק בטעות שהמלח מזיק
בשמת, תודה. יש מצב שאת מקצרת את הטיעון שלו למשפט וחצי כדי להסביר? עמוסה מכדי ללכת לקרוא כרגע ובכל זאת סקרנית. רק אם זה בא בקלות.
<מכורה לטעויות מדעיות שגורמות למסקנות מוטעות>

במבי, אחלה רעיון. אני מאוד אוהבת סומק. אולי זה יעזור. והאמת, גם סלרי.
מאחלת לך מכל הלב סוף שבוע קל יותר.

שליחה על ידי גוגוס* » 11 מאי 2011, 21:44

סתם משתפת אתכן שאני בשוק כל פעם מחדש מהאופן שבו עור הפנים שלי מושפע ממוצרי חלב.
נכון שלא מדובר בגילוי אמריקה ובכל זאת, לראות את זה לייב כל פעם מחדש זה פשוט מדהים.
כמות קטנה של משהו חלבי והעור שלי, ביום שאחרי, מקבל עליו ערימה של פצעונים בלתי נראים כמעט אבל מורגשים לגמרי במגע.
הקפדה מחודשת על הימנעות ממוצרי חלב פשוט מעלימה את זה. לצערי לא באותה מהירות שבה זה הופיע אבל זה נעלם לגמרי.
האמת, שמה שמדהים אותי בכל זה הוא שחייתי ככה כל חיי בלי לעשות את החיבור. כבר שנים שאני משתדלת להימנע ממוצרי חלב ורק לפני חודש בערך זיהיתי את האפקט הזה.
כמו שאמרה כאן כבר פעם מיכל, אדם צריך חיים שלמים כדי להכיר את עצמו.

אפרופו סלרי - נדמה לי שהוא מרזה כי לוקח יותר קלוריות לעכל מאשר מה שיש בו (אם אני לא מתבלבלת עם משהו אחר). בכל מקרה יש בו מליחות טבעית, והוא מוסיף המון לסלט. וסומק - אין כמו סומק! אני מכינה עכשיו רטבים עם רכז רימונים - זה מוסיף טעם חמצמץ כזה מעולה. לסלטים אני ממש לא מוסיפה מלח כבר הרבה זמן.

שליחה על ידי גוגוס* » 11 מאי 2011, 22:18

מזה, רק אני שמה מלח בסלט? ועוד המון?
אני מרגישה ממש לא מעודכנת. כאילו נתפשתי עם תסרוקת פארה פוסט בלי שבכלל הודיעו לי ששנות השבעים חלפו להן לבלי שוב.
טוב... יש פה דרבון. אולי אני פשוט אפסיק. אפסיק לשים מלח בסלט.
מעורר אימה גדולה אבל גם איזו התרגשות מוכרת משינוי.
עוד נראה...

אני שמתי עד לפני כמה חודשים נדמה לי. אבל כשמכינים רוטב אז לדעתי ממש אין חוסר בזה. שמן זית,ש מן שוםשום, רכז רימונים ואיזה שתי כפות טחינה - המון טעם, בכלל לא צריך מלח. וסומק עם או בלי קשר - למשל לפעמים אין לי כח להכין רוטב, אז אני שופכת מלא זמן זית ומפזרת סומק. טעים!!

יש מצב שאת מקצרת את הטיעון שלו למשפט וחצי כדי להסביר?
אוי לא )-: גדול עלי )-:

טוב... יש פה דרבון. אולי אני פשוט אפסיק. אפסיק לשים מלח בסלט.
אל תעשי משהו רק כי אחרים עושים אותו. זה, כאסטרטגיה לא נראה לי חכם (צריך להסביר למה?)
תעשי מה שטוב לגוף שלך ומלח זה מינרל חיוני בתזונה שלנו. אסור להמנע ממנו לחלוטין.
מכירות "הרעלת מים"? תכל'ס זה נגרם ממצב של מעט מדי מלחים בתזונה ויותר מדי שתיה שאינה אלקטרוליטית בזמן קצר. סתם, דוגמא קיצונית כדי להמחיש פואנטה.
כפית שטוחה מלח על קערת סלט לאדם אחד, אפילו גדולה, נשמע הרבה. על פניו.
תפחיתי, אל תורידי לגמרי.

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2011, 05:56

אוי לא, גדול עלי
לגיטימי. אני אלך לעשות שיעורי בית בעצמי במקום להעתיק מאחרים

האמת היא שזה ספר שבמילא רציתי לקרוא כבר מזמן.

במבי, זה מפתה. מאחר ואני תבלנית על הפנים אני אשמח לקבל אמת מידה. נגיד, ברוטב לקערת סלט גדולה, כמה בערך את שמה מכל רכיב? מה היחס?
ואם יש לך רעיונות נוספים ופשוטים כולי אוזן. זה עושה חשק.
עד היום הכל אצלי תובל בשמן זית לימון ומלח. ניסיתי להוריד מזה את המלח וזה, אעפס, חסר.

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2011, 06:02

מיכל, תודה על הדאגה ותודה רבה על המידע. מעורר מחשבה.
מהסקרנות, מה מרגישים בזמן הרעלת מים?

ולגבי האסטרטגיה, אני מסתכלת על זה קצת אחרת. מה שאחרים עושים שווה ערך בעיניי לקריאה של תיאוריה בספרות.
לפעמים זה לא מדבר אלי בכלל ונראה לי מופרך.
לפעמים, כמו במקרה הזה, יש שם התכתבות עם משהו שבמילא רציתי להתנסות בו ופשוט לא הגעתי לזה או שלא הצלחתי. לפעמים זה פשוט מדבר אלי ואני לא יודעת למה.
כשאחרים מצליחים ומדווחים על תחושה טובה זה עושה לי חשק להתאמץ עוד קצת ולבדוק על עצמי.
וככלל, אישיותית, גיליתי מזמן שלא מתאימים לי תהליכים מדורגים ואטיים.
אני ברוב הפעמים נהנית יותר מזבנג וגמרנו. מאחר ובכל מקרה מדובר בניסוי - לא יהיה טוב, נחזור אחורה.
אבל לאור מה שכתבת, אני בהחלט אהיה יותר עם היד על הדופק ואם משהו יקרה אני מייד אאשים את האלקטרוליטים

אני גרועה בכמויות. אבל אני אנסה לשער (כי אני עושה לפי העין): 6-8 כפות שמן זית (רבע כוס בערך), 1-2 שמן שוםשום, 3 כפות רכז רימונים, 2 כפות טחינה. אפשר גם להוסיף קצת לימון.

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2011, 11:29

תודה, במבי. אני אנסה. את משתמש בטחינה גולמית או כזו שכבר עורבבה במים?

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2011, 11:41

מחשבה שקמתי איתה הבוקר ולקח לי זמן לסדר - שוב, בחזרתיות אינסופית, הכמויות.
יש שם בעיה. אני מנסה לפתור אותה. קודם במחשבות ובכתב ואחר כך גם אעשה משהו בעניין.

1) אני תחת הרושם שבתזונה שלי צריך לאכול הרבה. שיש חשש מהרעבה של הגוף. זה מוביל אותי למעט מדי קשב לרעב והשובע של הגוף שלי. אני מעמידה את העיקרון לפני קשב לגוף.
2) הגוף שלי, אחרי הרבה שנים, מתוכנת לאכילה מרובה בלי שום תשומת לב לרעב ולשובע ועם מיקוד רב ברעיון של ארוחות ושל רתיעה מאכילה "בין הארוחות". זה מוביל לכך שבזמן של "ארוחה" כמו בוקר או צהריים או ערב אני אכולת כמות גדולה מאוד של אוכל. גם אם זה סלט או שייק ירוק, קשה לומר שזה מרגיש טוב ונעים בגוף. יש לי שם איזו התנייה שקשה לי לפרק.
3) עם הזמן פיתחתי מודעות טובה לרעב. אני מרגישה אותו ממש בהתחלה וכבר יודעת, אם אין לי נגישות למזון, מה מרווח הזמן שיש לי עד שהוא יהפוך למציק ומה מרווח הזמן עד שהוא יהיה בלתי נסבל וכבר ידרוש סיפוק של "לוכל" במקום אוכל. נשאר לי קושי עם השובע. אני כן מזהה אותו אבל הוא נרשם אצלי במן רפרוף כזה. בגלל שהתזונה כל כך איכותית אני מדלגת עליו. אני רגילה לאכול כל מה שיש בצלחת, בעיקר אם זה מזין ובריא. חסר לי הקטע הזה שבו אני מזהה שהגיע השובע ופשוט מפסיקה.
4) לפעמים אני רעבה מאוד כי לא אכלתי הרבה זמן. כדי לא ליפול לתוך לוכל אני אוכלת חופן קטן של פרי יבש. בגלל ההרכב של המזון הזה אני לרוב מרגישה ממש שבעה ולא זקוקה לכלום. במצבים האלה אני נזכרת שבעצם זה לא בסדר והגוף שלי רעב וכו' ואוכלת עוד ארוחה שלמה, נגיד סלט גדול או כמה פירות ואגוזים, כאשר אני לא בתוך רעב. משהו בזה מאוד מבלבל. הייתי מעדיפה לתת לזה לשקוע ולאכול כאשר אני מרגישה שוב את הרעב.

מסמנת לעצמי שהמחשבות הללו ישנות אבל הן עולות שוב כי אני בתוך תזונה מאוד טובה ומשהו בי משועמם ומבקש איזה אתגר. זה מדליק לי נורה אדומה כי הלא השאיפה שלי היא פשוט לאכול בלי התעסקות מיותרת בכך. במצב טוב הייתי אמורה להיות שמחה וטובת לב, להמשיך במה שאני עושה וזהו. במצב הנוכחי אני בחוסר שקט בגלל שהכל בסדר ואני פשוט לא רגילה לזה. אני מארגנת עצמי סוג של בלאגן.
מצד שני אני מסמנת גם את זה - זו בעיה אמיתית. היא עלתה כבר הרבה פעמים. מתישהו כדאי להתעסק איתה כי היא יוצרת לי הרבה פעמים נפיחות ותחושת כבדות ממזון שלא אמור לגרום תחושה כזו.

טוב, אולי בגלל זה אני כרגע בשלב המחשבות והכתיבה ועוד לא בשלב העשייה.

גלומית כמובן

שליחה על ידי א* » 12 מאי 2011, 13:05

הי גוגוס, אני קוראת אותך הרבה. את כותבת בתבונה וברגישות, ולמעשה את מלווה אותי בשינוי תזונתי מקיף, שלי ושל בני ביתי.

אני מצטערת אם אני בוטה, ואת בהחלט יכולה להתעלם או למחוק, אבל אני חושבת שבכל ההודעות האחרונות את חגה סחור סחור סביב עניין המשקל שלך, מבלי לקרוא לו בשמו. זה נכון ? ואם כן מדוע ?

מרשה לעצמי להוסיף כאן, שאצלי יש עניין גדול סביב המשקל. אני נראית טוב, אבל בעיני שמנה מדי. הגוף שלי למוד דיאטות הרזיה, ועל מנת לרזות ניסיתי בין היתר לאכול רק אוכל חי ולהוריד את הגלוטן. למעשה בשנים האחרונות אני מנסה לעשות דיאטה מבלי להרגיש את תחושת הסבל והמצוקה שמתלווה לה. האמת היא שזה לא כ"כ מדוייק מפני שאצלי לרעב מתלווה תחושת אופוריה דווקא, אבל עדיין זה לא פשוט לי להתגבר על יצרי.
המשקל שלי קשור אצלי גם לחוויות שאני חווה ולתפיסת המיניות שלי (אני עוצרת כאן, כי אולי פיספסתי לגמרי, אבל אם יתפתח כאן משהו, אני אקפוץ למים).

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2011, 13:18

א יקרה, אהלן. תודה על המילים החמות וברוכה המציצה.

הנחות מוצא חשובות מבחינתי:
1) בכל הנוגע להודעות שמכוונות אלי - אני לעולם לא מוחקת ובטח שלא מתעלמת (שזה לפעמים יותר גרוע ממחיקה).
2) אל תדאגי מפספוס. במקום זה אני מזמינה אותך פשוט לדבר על... עצמך! כיף, נכון? הרי אין שום סיכוי שתפספסי אם את מדברת על עצמך

לכשעצמי, ותודה על העלאת הנקודה, אני כמעט תמיד עוסקת במשקל שלי, ברמה זו אחרת.
משתדלת מאוד כבר כמה שנים להפוך את המשקל למשהו שנדון תחת הכותרת "בריאות טובה" ולא תחת "מראה חיצוני". יש בזה לא מעט צביעות כיוון שעודף המשקל שלי, אם בכלל אפשר לקרוא לו ככה, הוא כל כך זעיר, עד שברור שאין לי בעיה בריאותית בגין המשקל.

העניין הוא כזה - כל סיפור התזונה שלי מנסה לקחת חיים טובים, בעלי איכות גבוהה, ולהפוך אותם לעוד יותר כאלה.
וכך גם במשקל - כשאני משילה שני קילו מהמשקל הנוכחי שלי היום, או שלושה, אני באמת מרגישה יותר טוב. בגוף.
הגעתי למצב שבו אני חשה בצורה ברורה בעודף משקל ולו הקל ביותר. המשקל שאליו אני שואפת להגיע רחוק מלהיות שדוף. הוא פשוט בריאות ללא עודפים.
דווקא אצלי הנושא של המיניות מחובר לדברים שאני רוצה להיפטר מהם. כשאני רזה לפי רצוני אני מרגישה טוב יותר מבחינה מינית אבל זה לא רצוי בעיניי. הייתי רוצה להרגיש מינית באותה מידה גם עם עודף. כלומר, לא להיות מובכת בתוך הגוף שלי אם יש עלי שני קילו עודפים.

ועכשיו... אליך. ואם בא לך לספר מה קרה ולבני ביתך אז יש לך פה אוזן כרויה וקשבת.

שליחה על ידי ממ* » 12 מאי 2011, 15:43

_מה יש לך נגד מלח?
ולמה הוא מנפח אותך? מלח כשלעצמו אין בו שום דבר רע. סתם הוציאו דיבתו רעה._
בשמת, גם אותי מלח מנפח ממש, וגם אני מרגישה שהוא משבש את מנגנון השובע. כשהאוכל מלוח, אני נוטה לאכול ממנו יותר מהרצוי.

אני רגילה לאכול כל מה שיש בצלחת, בעיקר אם זה מזין ובריא. חסר לי הקטע הזה שבו אני מזהה שהגיע השובע ופשוט מפסיקה.
גוגוס, אולי במצב כזה כן כדאי לך לשים כמות מסוימת בצלחת ולבדוק לאחר כשעה אם היא השביעה אותך. כך תוכלי לדעת כמה אוכל את צריכה כדי לשבוע. כשתתרגלי לכמות הזאת, כבר לא תצטרכי לחשוב עליה, באופן פשוט את תשימי אותה על הצלחת.
זה כמו שבמבי יודעת ששתי עוגיות זה מה שהיא צריכה בבוקר. ואני יודעת שאני צריכה שתי ביצים וירקות. אני לא חושבת, זה מה שאני מכינה וזהו.

_וכך גם במשקל - כשאני משילה שני קילו מהמשקל הנוכחי שלי היום, או שלושה, אני באמת מרגישה יותר טוב. בגוף.
הגעתי למצב שבו אני חשה בצורה ברורה בעודף משקל ולו הקל ביותר. המשקל שאליו אני שואפת להגיע רחוק מלהיות שדוף. הוא פשוט בריאות ללא עודפים._
גם אני. וכמו שסיפרתי. לי יש 5-7 עודפים, שלא יורדים.
אני, אגב, לא מצליחה להימנע מהתעסקות במשקל.

בנוגע לבלי-גלוטן: רוב הזמן זה לא קשה לי כלל. ממש מופתעת. כן קשה לי כשיש לי מיגרנה. אז אני רוצה פחמימות וסוכר (בצק מתוק), ולא יעזור כלום. בימים כאלה אני שוברת הכול.
אבל אני מסתדרת יפה עם האגוזים והשקדים. השיטה שמצאתי עובדת: אני קונה הרבה, ואז אין סיכוי שאתנפל עליהם ואגמור אותם. מצחיק, אבל ככה.

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2011, 16:35

אולי במצב כזה כן כדאי לך לשים כמות מסוימת בצלחת ולבדוק לאחר כשעה אם היא השביעה אותך
אני יודעת שזה נשמע מאוד פשוט לביצוע. בפועל זה לא. להכין כמות קטנה או לחלק לעצמי כמות קטנה של משהו זו בשבילי משימה קשה.
זה משונה כי גדלתי עם שני הורים מאוד שונים. אמא של מתינות ומנות קטנות ושובע ברור מאוד (כמו בשמת, עוצרת באמצע הביס, וכמוה גם אחותי) ואבא שהוא הפוך. הכל גדול מדי ויותר מדי. אחי ואני יצאנו כמוהו. וזה טבוע כל כך חזק... קשה להסביר.
איכשהו, גם את זה אני לא יודעת להסביר, נראה לי סביר יותר שאצליח לאכול לאט ולהפסיק באמצע הקערה במקום להכין מראש פחות או לשים לעצמי בקערה פחות.
אני מרגישה צורך לפתח את המיומנות של תשומת הלב לשובע במקום את השליטה המוקדמת כדי למנוע את הבעיה.

אני, אגב, לא מצליחה להימנע מהתעסקות במשקל
גם אני. בגלל זה אני מנסה להמיר את ההתעסקות למשהו מועיל. ברמת המחשבה וברמת הטיפול בנושא. חייבת לומר לך שאני מרגישה שאני מצליחה. לא לגמרי ולא הרמטית אבל יש בפירוש שינוי מהותי ביחס שלי למשקל. זה גם תלוי מה גודל העודף. יותר קל לי להתייחס אליו בצורה בריאה כאשר הוא קטן ויותר קשה כאשר הוא גדול.

בלי גלוטן - מצטערת אם אני חוזרת על עצמי. לא זוכרת אם אמרתי לך את זה. מהצד, מתוך ראייה התמכרותית, זה נראה כאילו את מפסיקה, חווה אחרי כמה זמן סימפטומים של גמילה (מיגרנה? אולי זה כמו מה שקרה לי עכשיו?) ואז מספקת את החומר המזיק וככה בסבבים עד לפעם הבאה.
יכול להיות כמובן שהמיגרנה בכלל לא קשורה. אני יודעת עליך מעט מאוד. אבל אולי אפשר לשקול את הזווית הזו ואם היא נראית לך מתאימה לנסות לעשות משהו בעניין.

מסמנת לך משהו ומזכירה לך שאני בעדך - אז אני רוצה פחמימות וסוכר (בצק מתוק), ולא יעזור כלום
בחיי שאין חיה כזו. יש הרבה דברים שיכולים לעזור. אפשר לנסות לצאת מתוך צורת ההסתכלות הזו אבל זו עבודה קשה. גם לצאת מצורת הראייה וגם לעשות את מה שנדרש. ולא תמיד יש כוחות בשביל זה. לפעמים צריך לתקופה מתאימה. אבל גם בהמתנה הזו לתקופה מתאימה לא חייבים להגיד משהו שלילי כל כך על האפשרות האחרת. @}

שליחה על ידי ממ* » 12 מאי 2011, 18:02

אני מרגישה צורך לפתח את המיומנות של תשומת הלב לשובע במקום את השליטה המוקדמת כדי למנוע את הבעיה.
אבל, גוגוס, סליחה שאני מציקה בעניין, שובע מגיע רק כחצי שעה אחרי הארוחה. אי אפשר כל כך לדעת תוך כדי הארוחה כמה יספיק לך. בגלל זה הצעתי שתעשי ניסיונות עם כמויות. אבל את יכולה לעשות זאת גם בלי הקצבה מראש על הצלחת. גמרי חצי ממה שהכנת וראי איך את מרגישה אחרי חצי שעה. אולי זה ייתן לך תפיסה חזותית ומובהקת יותר של הכמויות. תמיד נראה לי שסוג האוכלים כמו אביך (וכמו שתי חברות טובות שלי) לא "רואים בעיני רוחם" כמה הם צריכים. אין להם את קטגוריית הכמויות בתודעה.

הצד, מתוך ראייה התמכרותית, זה נראה כאילו את מפסיקה, חווה אחרי כמה זמן סימפטומים של גמילה (מיגרנה? אולי זה כמו מה שקרה לי עכשיו?) ואז מספקת את החומר המזיק וככה בסבבים עד לפעם הבאה.
אני מבינה לגמרי שזה נראה כך. זה ממש לא. המיגרנה לא קשורה לגלוטן. היא נובעת משינויים בלחצים ברומטריים וטמפרטורות, שינויים הורמונליים, חוסר שינה או שינה לא רציפה, עודף קפה (ואז "חוסר"), סוגים מסוימים של משקאות אלכוהוליים ומרגרינה.
אני גם לא כמהה לגלוטן במיגרנה, אלא למשהו מתוק. הסרוטונין מאוד נמוך. לחץ הדם ברצפה, ואני רוצה קפאין וסוכר. המתוק פשוט מתקשר לי לעוגיות. כי זה הכי טעים לי--פחמימה מתוקה. אבל נגיד יוגורט עם מלא קקאו וסוכר בפנים גם עושה את העבודה (זה מה שאכלתי במיגרנה האחרונה, וגם שמתי בזה אגוזים), פריכיות אורז מלא עם שוקולד גם יעשו את העבודה. במיגרנה הלפני אחרונה היו לי מול הפרצוף בייגלס, אז אכלתי שניים.
עם זאת, אין לי ספק שהגלוטן מנפח אותי ומעייף אותי. עם זאת, הוא בדרך כלל לא חסר לי.

אין זה המקרה עם קפה. אני חושבת על קפה כל היום. כל היום אני מסבירה לעצמי למה זה היה בסדר אם הייתי שותה קפה. אני קמה בבוקר עם תשוקה לקפה, ודוחה את זה בכמה שעות ממש בייסורים.
הגמילה הזאת איטית מאוד. הגעתי לחצי כפית-כפית (מחולקת לשניים) קפה שחור ביום על פני שנים.