יום לימודים ארוך מדי

ביקרנו אמש בערב פתוח בבית הספר השכונתי, אליו אמורה בתנו ללכת בשנה הבאה לכיתה א. בית הספר היה נעים ומסביר פנים והחוויה הייתה נעימה מאוד. אבל נחרדנו כאשר נאמר לנו כי הרפורמה של דו"ח דברת לגבי שעות ההוראה תיושם כבר משנה הבאה, קרי, החל מספטמבר 2005 ילדינו אמורים לבלות במוסד זה עד השעה 16:00 אחר הצהרים. לא ישנתי כל הלילה. אין לי שום כוונה בעולם לשלוח את ילדי לבית הספר עד שעות אחר הצהרים. בית הספר הסתיים עד כה ב 12:45 ועם זה יכולתי לחיות בסדר. אני עובדת עד 13:00 ואוספת את ילדי בשעה זו ממוסדות החינוך. אנו אוכלים ביחד, נחים ביחד ומבלים ביחד את כל שעות הערות עד ההשכבה בלילה. זו אמונתי ותפיסתי ובן זוגי ואני בחרנו לנהל כך את חיינו, ואף להרוויח משכורות נמוכות למדי וכל זאת על מנת שילדינו יבלו עמנו יותר מאשר במערכת חינוכית. (מצחיק אותי להצהיר את המובן מאליו באתר מסוג זה, אך לצערי אין זה מובן מאליו לרבים אחרים).
ברור לי שיש הורים שחייבים לחיות אחרת, ואף הורים שלא רואים פסול בהשארת הילדים במסגרת חינוכית שעות כה רבות, אך מבחינתי זהו אסון. יהרג ובל יעבור. עכשיו לשאלה: מה עושים?
נתחיל בזה שיש לי ויכוח קשה עם בן זוגי. גם הוא לא רואה עצמו משאיר את ילדינו בבית הספר עד 16:00, אך מנגד הוא לא רואה איך נחיה עם חינוך ביתי מבחינה כלכלית. (בעלי הוא עו"ס העובד בפנימיה טיפולית ומשכורות המקסימום במקצוע זה אינן עוברות את ה 5000, 6000 ש"ח ברוטו לחודש). הוא גם אינו מאמין הדוח ייושם בשנה הבאה, מאחר ובתי הספר אינם ערוכים לכך פיזית. אני חוששת שמכל הרפורמה הגדולה, הדבר היחיד שייושם הוא דווקא שעות ההוראה.לא נראה לי שלמישהו במשרד החינוך מפריע שבבתי הספר אין מזגנים, או מקום לאכול או לנוח או מורים שחוקים שבקושי יתפקדו עד 16:00. אבל מעבר לזה, גם אם בית הספר היה נראה כמו מלון חמישה כוכבים, אני חושבת שמקומו של הילד בשעות אלה הוא בבית ולא במוסד החינוכי.
אינני מבינה את ההורים האחרים: היכן קולנו? מדוע איננו מוחים? האם עד כדי כך אנו נותנים למדינה את האחריות המוחלטת על גידול ילדינו? משמעות הדבר היא שיהיו לנו 4 שעות עירות לבלות עם הילדים - האם אף אחד לא מתנגד לכך?
הבעיה השנייה שעולה היא כיצד חומקים מזה? האם פשוט לא רושמים את הילדים לבית הספר? כיצד נעלמים? האם ירדפו אותנו? האם יש אלטרנטיבה בין חינוך ביתי לשליחה לבית הספר - אלטרנטיבה שתאפשר לי לעבוד מעט ולתרום לפרנסת המשפחה? ומה עושים עם ילדה שמאוד מאוד מחכה כבר ללכת לבית הספר? (כבר השארנו אותה שנה נוספת בגן חובה - היא כל כך מחכה לעלות לכיתה א'). קראתי באתר המון על חינוך ביתי, על סוגי העבודות שיכולות להתבצע מן הבית. לצערי אינני רואה עצמי עובדת בעבודות אלה.
הצעתי לבעלי שבחצי השנה הקרובה נלמד את הנושא של חינוך ביתי ונבחן את האלטרנטיבות. הוא טוען שאני היסטרית. אני חוששת שאני לבד בסיפור. מדיניות "בת היענה הטומנת את ראשה בחול" שבעלי אימץ לעצמו מרגיזה אותי ומותירה אותי חסרת אונים - אני מרגישה שאני צריכה להאבק במערכת החינוך ובבן זוגי במקביל.

בבית הספר בו תבקר בתי בשנה הבאה כבר מיושם יום החינוך הארוך, פעם בשבוע בית הספר מסתיים באחת ועשרים, וכל היתר בשלוש וחצי, עם ההסעות עד לישוב הילדים מגיעים הביתה בארבע. ואגב אין ארוחות בבית הספר ואין אפילו מיקרוגל או קומקום חשמלי לצרכי התלימים (גם לא בעזרת המורים).
גם אני חששתי מלשלוח את בתי לבית ספר כזה, אבל בעלי, שעלה לארץ לפני 12 שנים, סיפר שגם באירופה יש לימודים ארוך והוא דווקא מאוד אהב ללמוד, היה יוצא לבית הספר בחושך וחוזר בחושך, הוא היה גר בעיר ובית הספר היה בכפר.
חינוך ביתי לא בא בחשבון גם מפני ששנינו עובדים, חשבתי להעביר את הילדה לבית ספר באזור מגורים אחר אבל אז תיתנתק מחבריה לגן ותאלץ להתחיל מחדש, מה גם שסביר להניח שבשנה הבאה גם בבית הספר האחר יהיה יוםלימודים ארוך.

היה יוצא לבית הספר בחושך וחוזר בחושך,
גם אני, בתיכון, בחורף. אני לא בטוחה שזה היה דבר בריא כל כך, בלי קשר לשאלה אם כן או לא אהבתי ללמוד (ואני מאד אהבתי את התיכון שלי ולא הייתי מוותרת עליו, אפילו במחיר הזה). נמנומים על השולחנות היו מאד נפוצים. אני זוכרת מורה מתוסכלת זועקת "אני לא מוכנה שכל הטור יישן לי פה! תישנו בבית!" כשאמרתי לה שאי אפשר לזמן אותנו לכאן בשעה כל כך מוקדמת, להשאיר אותנו עד מאוחר, לתת שיעורי בית, ולצפות שגם נישן מספיק, היא נאנחה ואמרה שאני צודקת, אבל אין מה לעשות. תחת האילוצים שבי"ס היה כפוף להם, באמת לא היה מה לעשות, אבל זה לא משנה את בעייתיות העניין.
ולילדים צעירים זה נראה לי ממש מזיק, המחושך-עד-חושך הזה (כנאמר בקלישאה החבוטה "מצאת החמה עד צאת הנשמה") למרות שאין לי איך לתמוך את הסברה הזו, חוץ מאינטואיציה.

אבל ממה שהבנתי, בשעות הנוספות ל"יום לימודים ארוך" ביה"ס אמור לשמש מעין צהרון, לא המשך של מערכת הלימודים הרגילה. האם באמת הוועדה התכוונה לחייב הורים לצרוך את השירות הזה? עם כל הביקורת על הדו"ח הזה (וכנראה שיש הרבה, ומהמון סיבות מצויינות), סביר שכוונת מחבריו בנקודה הזו היתה לפתור בעיה של הורים עובדים ולא ליצור בעיה למי שלא היתה לו בעיה קודם. יעל, האם באמת אין אפשרות שתמשיכי להוציא אותם ב13.00 (מאחר שאת אוספת אותם בעצמך, לא אמורה להיות בעיה בטיחותית)? למורים ולתלמידים שצריכים להישאר בביה"ס נוכחות מופחתת יכולה להיות רק הקלה.

ואגב אין ארוחות בבית הספר ואין אפילו מיקרוגל או קומקום חשמלי לצרכי התלמידים (גם לא בעזרת המורים).
נשמע לי שערורייתי. בתיכון שלי לפחות היתה מסעדה שאפשר היה לקנות בה ארוחות חמות בזול. אבל שוב -- לא ישים כשמדובר בילדים צעירים, וגם "זול" מצטבר להוצאה חודשית ניכרת, אם אוכלים כל יום.
אז מה הם בדיוק עושים? חיים על סנדוויצ'ים עד 16.00 (לא שאי אפשר, אבל לא באופן קבוע)?
ומה עם ילד שזקוק עדיין לשנת צהריים?

בן סמדר, גם אני ממש לא יכולה להבין זאת, הילדה שלי כ"כ רזה (בגן) ואני נלחמת איתה על כל גרם, אגב אנחנו גם בדיאטה ללא גלוטן (לחם ומזון מקמח חיטה) - אין לי מושג איך עושים זאת. אז הכניסו לביה"ס את קרן-קרב שעולה לכל ילד מעל 500 ש"ח ותוך כדי שעות הלימוד הכניסו למערכת חוגים ושעת משחקייה ובימי שישי יש רק חוגים אבל עדיין להגיע בארבע עם בטן כואבת מרוב רעב ועם שיעורי בית, זה נראה לא פייר, לנו, המבוגרים קשה איך אפשר לצפות זאת מילדים??? אני אחרי השעה שתיים לא מתפקדת, לעתים אני חייבת שעת מנוחה בצהריים, שעה שלי לבד עם עצמי בשקט.

אין לי כך כך זמן להתייחס עכשיו, אקרא בעיון מאוחר יותר, אבל רק אומר שקראתי בבית הספר את הספרון שהוציאה ועדת דברת וההמלצות הן כאלה:
בגן חובה, בתחילת השנה, כל הורה יבחר אם להשאיר את ילדו עד 16:00 או לאספו ב 13:00 ובהתאם לכך תנהגנה הגננות.
בבית הספר, החל מכיתה א' אין בחירה. בית הספר יפעל בין השעות 8:00 עד 16:00 ויהיה סגור בימי שישי.

אחד הדברים שמאוד מטרידים אותי הוא מה עושים כשבני הזוג חלוקים בדעתם בנושא כה מרכזי כמו חינוך הילדים? בן זוגי כל כך מרגיז אותי בגישתו לנושא, שאני כמעט מפנטזת על אמהות חד-הורית וכמה קל יהיה אם אוכל לקבל את ההחלטות בעצמי. זה מתקשר גם לנושא של הלינה המשותפת, זבה מתגלעים ביננו חילוקי דעות קשים - עד כדי מריבות ושתיקות רועמות. אבל אולי אכתוב על זה בהזדמנות כשאצליח להרגיע את עצבי המתוחים גם כך.

הדף הזה לא מעורר ענין רב, בלשון המעטה, אך בכל זאת אמשיך עוד קצת לכתוב בו מהרהורי ליבי. אני חושבת הרבה על פתרון אפשרי - דיברתי עם חברות שונות ולצערי אף אחת לא ראתה את הבעיתיות הגדולה של השארה בבית הספר עד שעה 00:16 . משמעות הדבר היא שעצומה על הנושא לא תזכה לתומכים רבים. חשבתי על פתרון אחר - פשוט אגיע בשעה 13:00 לבית הספר ואקח את הילדה. מה יכולים לעשות לי? הרי מסגרת הלימודים תתקיים עד 13:00 ואחר כך אמורה להיות פעילות העשרה - אין מערכת החינוך יכולה לבוא אלי בטענות שהילדה מפסידה חומר לימודי כי לא לומדים יותר החל משעה זו.
הבעיה היא שאין אפילו אפשרות של בתי ספר אלטרנטיביים - פתוחים, דמוקרטיים או אנתרופוסופיים למיניהם - כי על פי דוח דברת כל בתי הספר יבחנו על פי מבחני השגים - וזה שומט את הקרקע מתחת לכל בתי הספר הייחודיים, ואינני רואה כיצד הם ישרדו - אם ירצו להתקיים ממענקי משרד החינוך. התחושה שלי היא של מחנק, של סגירת כל האפשרויות על ידי משרד החינוך. של לקיחת האחריות ממני כהורה כלפי הילד שלי עד כדי לקיחת הילד שלי מחזקתי - האם יתכן שמשרד החינוך יכפה עלי להשאיר את ילדי מחוץ לבית יותר שעות מאשר הוא ישהה בתוכו?

בטח שמעורר עניין! פשוט אין לי שום דבר טוב להגיד. אבל אני מקשיבה. ומקווה לטוב.

יעל, האמת שעד כה לא נכנסתי כי מכותרת הדף חשבתי שזה סתם דיון קליל על הדו"ח ולא קריאה נזעקת כמו שמצאתי בפנים. חוצמזה אין לי יותר מדי רעיונות.
רק רוצה להגיד לך שאני נורא מתחברת לתחושות האלו שלך. הדעיון של הדו"ח אכן היה לעזור לכל ההורים שמנסים להתמודד עם עבודה וילדים (מקום שהייתי בו ממש עד לא מזמן ואולי אמצא את עצמי בו שוב יום אחד אם וכאשר נחליט שהניסוי הזה מיצה את עצמו...).
בכל אופן, אולי שווה לנסות לפנות ישירות לאנשים מתוך הועדה (אי-מיילים וכו') או למנכ"לית משרד החינוך ולדבר על זה. שווה אפילו אולי להעלות את הנושא בתוכנית כמו "יש עם מי לדבר" בגלי צה"ל ולראות אם יש עוד אנשים שחושבים כמוך ומה אפשר לעשות בנידון.
אני מניחה שאת מתקשה למצוא מענה דווקא כאן כי אולי מי שכבר כותב יותר מחובר לחינוך ביתי ? לא בטוחה.
בכל אופן, אני מבטיחה להשתדל העלות את הסוגיה הזאת מול חברות שאינן בחינוך ביתי במהלך הימים הקרובים ולחזור אלייך עם תגובותיהן...

הדף הזה לא מעורר ענין רב, בלשון המעטה, אך בכל זאת אמשיך עוד קצת לכתוב בו מהרהורי ליבי. אני
יעל הדף הזה מאוד מעניין אבל אני מצטרפת לאפרת - השם שלו לא מלמד על תוכנו....
אולי להחליף שם?! מחלוקת בין הורים ביחס לחינוך ביתי? (ארוך מידי?!)

פשוט אגיע בשעה 13:00 לבית הספר ואקח את הילדה. מה יכולים לעשות לי? הרי מסגרת הלימודים תתקיים עד 13:00 ואחר כך אמורה להיות פעילות העשרה - אין מערכת החינוך יכולה לבוא אלי בטענות שהילדה מפסידה חומר לימודי כי לא לומדים יותר החל משעה זו
לי זה נשמע כמו פתרון מתקבל על הדעת.
רק מחשבה אחת - מה יקרה אם הבת שלך תרצה להשאר?! (יש פה כל מיני הורים שרוצים לחנך בבית וילדיהם רוצים ללכת לבי"ס - ילדים מוזרים (-;)

אני מרגישה שאני צריכה להאבק במערכת החינוך ובבן זוגי במקביל.
אחד הדברים שמאוד מטרידים אותי הוא מה עושים כשבני הזוג חלוקים בדעתם בנושא כה מרכזי כמו חינוך הילדים? בן זוגי כל כך מרגיז אותי בגישתו לנושא, שאני כמעט מפנטזת על אמהות חד-הורית וכמה קל יהיה אם אוכל לקבל את ההחלטות בעצמי
אני עוד לא הורים כידוע לך, כצופה מן הצד (כבר כמעט עשור מאז התחילו להיוולד ילדים סביבי) אני רואה שזה נושא המחלוקת הכי נפוץ בין הורים.
מה עושים?! מתעצבנים, רבים, מתווכחים, מוותרים, מתפשרים, מגיעים להסכמות, משנים דעות, עושים אחרת אחד מהשני (לדעתי זה כשלעצמו לא רע בכלל - הילדים לומדים שיש שתי גישות, לומדים להתנהג אחרת עם אנשים שונים).
אחת מחברותי אומרת לי "אני ממש מרגישה שהוא הורס את הילדה" ואז אנחנו צוחקות יחד "הוא הרי חושב בדיוק אותו דבר עלי" (היא צודקת אני הכותל גם שלו...)
מה למדתי מזה?! צריך לזכור שיש יותר מדרך אחת לגיטימית לגדל ילדים {הלוואי הלוואי שאזכור זאת כשבעלי יעשה X שהוא ההפך ממה שאני מאמינה בו....} או במקרה זה לחינוך ביתי יש יתרונות רבים וטובים שאנחנו מעדיפות אבל גם להיות במיינסטרים יש יתרונות מסוימים - זה לא לבן מול שחור. אולי זה יקל עליך?!

תודה לכל המגיבים. נאמר לי היום על ידי חברה שהיא מפקחת במשרד החינוך שמה שצריך להדאיג אותי יותר משרת החינוך הוא ראש עירית חיפה (העיר בה אנו גרים) כי הוא נחוש ליישם את הדו"ח ושחיפה היא העיר היחידה בה מרגישים תכונה בנושא ואכן מדברים על הרפורמה כמשהו שעומד לקרות.
חשבתי לארגן את קול ההורים המתנגדים. קראתי ב"מעריב" שיש אמא בבית חפר כמדומני, שארגנה עצומה והצליחה להחתים כמה עשרות הורים. עגום לא?
חברה שעומדת ללדת בבית את ילדה השני קישרה בצדק לדעתי, בין הרפורמה לקושי שמערימים בארץ על לידות בית - לטענתה מדובר בהליכים שמטרתם לצמצם את האחריות שלנו על חיינו - החל מהבחירה איך ללדת את ילדינו וכלה בהחלטה איך לחנך אותם. אני ממש מסכימה איתה.
המחשבות על חינוך ביתי ממשיכות, אבל המשמעות היא לוותר על המון דברים ולעבור תהליך ארוך כזוג וכמשפחה.
אגב, אין לי מושג איך משנים את שם העמוד....

אגב, אין לי מושג איך משנים את שם העמוד....
תבקשי, וימצא מי שישנה בשבילך. או - שינוי שם דף.

אולי יום לימודים ארוך מדי ?
אגב, יש גם דף דיון בדוח ועדת דוברת

כמה הרהורים שהנושא הזה מעלה בי: עד כמה אני מוכנה להיות "מורדת"? כנראה שנורא חשוב לי להיות "ילדה טובה". אני כנראה הרבה יותר קונוונציונלית ממה שחשבתי. עד כמה אני מוכנה לצאת נגד המערכת? אני חושבת שחשוב לי מה יגידו עלי.
יחד עם זאת, מתחדדת בי תחושת האחריות לילדי. מתחדדים הגבולות של איך אינני מוכנה לגדל אותם ולחיות. אבל מה עושים עם הקווים המאוד ברורים האלה שהתחדדו כעת? האם אני בנויה להילחם? כל עוד הדברים היו בתוך ביתינו פנימה - הנקה, לינה משפחתית, סלקציה במתן חיסונים - התמודדתי. אבל אני עדיין רועדת כשאחות טיפת חלב מתקשרת ונוזפת על שלא חיסנו את כל החיסונים. כיצד אעמוד מול מערכת החינוך כולה? מול הורי? מול חברותי? אני שכשפוגשת מורות מבית הספר עדיין מתקשה להימנע מלקרוא להן "המורה".

לגבי החלפת השם - הדף יכול להתפתח לשני כיוונים - האחד הוא הדילמה לגבי ההתמודדות עם המלצות דוח דברת - כלומר, חיפוש אלטרנטיבות ליום הלימודים הארוך שהוא מחייב. השני הוא המחלוקת בין בני זוג לגבי אופן גידול הילדים. מבחינתי שתי הדילמות כרוכות יחד ואני מרגישה שאני נלחמת בשתי חזיתות: מערכת החינוך והחברה שאינה מאפשרת לי לגדל את ילדי על פי תפיסתי ובבן זוגי שמסרב לדון באפשרות של חינוך ביתי.

חצי מהדפים על הורות מזכירים את הבדלי הגישות בין ההורים. אני מצביעה בעד יום לימודים ארוך מדי או משהו דומה.

אלהים ישמור.
ילד בן שש עד 16:00 ב מערכת..
זה מחדד לי את המחשבות המעורפלות על חינוך ביתי בגיל בית-ספר.

יעל, הדף שלך מאד מעניין. |חיבוק| על ההתמודדות עם בעלך.

אני לא חושבת שפניה למנכ"לית משרד החינוך: רונית תירוש,תועיל בהרבה. מסיפורים קודמים ששמעתי אליה, אני לא בטוחה שהייתי מגדירה אותה כאדם שטובת או דעת התלמיד היא היחידה שמענינת אותה. ואני גם לא בטוחה, (ועדין לא יצא לי לקרוא את הדו"ח במלואו אלא רק חלקים ממנו) שמטרות הדו"ח הן במסגרת תהליך של המדינה לצמצם "את האחריות על חיינו" ולקחת מאתנו החלטות. אם כבר הייתי מגדירה את זה כניסיון להגדיר מה נכון ולקבוע אמות מידה (מישהו כאן ציון שהדו"ח ייחיב בתי ספר לעמוד באמות מידה אחידות, מה שישמוט את הקרקע תחת בתי ספר אלטרנטיבים). וזה תהליך שהמדינה מאז לקתה בו די מראשיתה. והעולם בחלקו חווה אותו (ראה: מערב מול איסלם). אני חושבת שבמידה ויחיביו את ההורים והילדים למסגרת של עד השעה 16:00 ולא ידאגו לספק את התנאים: קרי, שעת הפסקה ארוכה במיוחד, מקומות לאכול, שתיה חמה, מקום לנוח ולשחק, אז ההורים צריכים למחות. כי לא יכול להיות שהגדרת שעות ארוכות יותר למסגרת ולא התאמת אותה לאנשים שישתמשו בה, קרי הילדים. לגבי השאלה אם זה נכון או לא נכון. זו כבר שאלה אחרת.

_אלהים ישמור.
ילד בן שש עד 16:00 ב מערכת..
זה מחדד לי את המחשבות על חינוך ביתי בגיל בית-ספר._
גם לי

ברור שטובת הילד לא נמצאת מול עיניהם של מקבלי ההחלטות. וזה נכון גם בסגירת בתי-הספר היחודיים.

לא בדקתי, אבל יש לי הרגשה שלרוב הילדים לא מחכה בצהרים הורה, עם ארוחה חמה וסבלנות, שפנוי להיות אתם לחלוטין, או אפילו להיות אתם כשהם לא במרכז

ולכן מה שועדת דברת מציעה פה הוא לא להוציא את הילדים מהבית, אלא להעניק את המסגרת השיוויונית והטובה ביותר לילדים (ולמורים). בכלל לא בטוח שיש להם משהו נגד חינוך-ביתי-מהצהרים (הם כמובן לא יפצו אותך על זה, כי אז הראשונים שיגיעו בטיל לבית הריק, מהורים ומאוכל, הם הילדים מעוטי היכולת).
זה מה שקורה כשמציעים פתרון מערכתי, ולא כזה שלוקח בחשבון כל אחד ואחד. לי זה לא מתאים, ולכן לא יתקיים בבית-ספרי, כלומר בביתי..

מצאתי קישור לכתבה על הדוח http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3030006,00.html ויש שם גם את הדו"ח כולו

אגב, יעל, נדמה לי, ממה שכתבת, שהמחלוקת בינך לבין בן-זוגך אינה כל כך העקרון כמו דרכי הפעולה. הרי גם הוא, כמוך, לא חושב שילדיכם צריכים לבלות ב"מסגרת" עד 16.00. זו נקודת הסכמה משותפת ומאד חשובה שלכם, וחשוב לראות גם את זה. העמדות שלכם מתחילות להתפצל בנוגע לשאלה "אז מה עושים?"

יעל ג. יקרה – אני כ"כ שמחה שמצאתי את הדיון הזה. פתחתי דיון דומה בפורום אחר, והיתה היענות מועטה למדי. גם לי לא ברור הענין – הורים מתיחסים לבית הספר כבייביסיטר כדי לאפשר לאימהות לעבוד משרה מלאה. מה קורה להם? בשביל מה הם עשו ילדים?!? אני לא מוכנה לשלוח את בתי לכל-כך הרבה שעות, ומוכנה להצטרף לכל פעילות מחאה. גם אנחנו חיפאים, ועצוב לי לשמוע שדוקא פה רוצים לישם את הדו"ח. יש לך רעיון מה לעשות? להחתים עצומה? לפנות לעיתונות שיפרסמו גם דעה אחרת, שלוקחת בחשבון את טובת הילדים לשם שינוי? וברמה העירונית אולי לפנות לראש העיר? אם את רוצה לדבר כתבי לי למייל ymarkus#hotmail.com (להחליף # בשטרודל).

יכול להיות שראש העיר פשוט אינו מודע לכך שיש הורים שרוצים לבלות זמן עם ילדיהם? אולי אם מישהו יגיד לו, הוא לא יתנגד...

עד כמה אני מוכנה להיות "מורדת"? כנראה שנורא חשוב לי להיות "ילדה טובה". אני כנראה הרבה יותר קונוונציונלית ממה שחשבתי. עד כמה אני מוכנה לצאת נגד המערכת? אני חושבת שחשוב לי מה יגידו עלי.

יעל יקרה, מכירה מאד מקרוב, אולי מקרוב מדיי את התחושות הללו שלך ורוצה להגיד לך משהו קטן ואישי, בגבוה העיניים:
בתחילתו ובסופו של יום, זה לא את מול העולם, זה את מול העולם בזעיר אנפין שבנית עם בן זוגך. את לא מנסה לשנות את העולם, לפחות לא בהתחלה (-; וביננו, זה ממש לא יזיז לאפ אחד - עוד ילד במערכת פחות ילד במערכת. את עושה את הבחירות שטובות לך ברגע נתון. הן לא חייבות להיות טובות לאף אחד אחר סביבך. נכון, יותר קל לעשות משהו שמקובל, שיש לו יותר אהדה ותמיכה, אבל זאת לא סיבה לא לבחור בדרך שנראית לך יותר נכונה (ואני אומרת זאת לגמרי בלי לדעת מה את או אני נבחר בהמשך...).

בקיצור, רק חיזוק לנקודה הזאת, וגם מתחברת למי שכתבה לך
אגב, יעל, נדמה לי, ממה שכתבת, שהמחלוקת בינך לבין בן-זוגך אינה כל כך העקרון כמו דרכי הפעולה. הרי גם הוא, כמוך, לא חושב שילדיכם צריכים לבלות ב"מסגרת" עד 16.00. זו נקודת הסכמה משותפת ומאד חשובה שלכם, וחשוב לראות גם את זה.

שבוע טוב

הייתי מנסה ליזום שיחה אישית על מנהל/ת בית הספר. לפתור את זה ברמה מקומית-אישית. להסביר לה את החששות שלך מיישום הדו"ח ומדוע אינך מעוניינת להשאיר את הילדים עד שעה מאוחרת. לקבל הסכמה ממנה שזה בסדר.
איכשהו, לא נראה לי שיהיו עוד הורים רבים בבית הספר שיהיו מעוניינים בסידור זה, וכמה שזה עצוב, זה יהיה לטובתך, כי היא תוכל "לוותר" לך.

ומה עושים הורים שעובדים בימי שישי, או הורים עצמאים שעובדים כל יום?

מסכימה עם טרה.
(יש הורים שהסידור הזה מאוד יתאים להם ויחסוך להם הוצאות על מטפלת או בייביסיטר).
חבל רק שצריך לקבל על זה אישור ואי אפשר פשוט לבוא ולקחת את הילדים שלך בסיום יום הלימודים.

מאז דו"ח דברת אני כל הזמן במחשבות חזקות יותר ויותר על חינוך ביתי או אלטרנטיבי אחר, רק לא ילדים בבית ספר עד שעה 16:00.
חשוב לי לומר דווקא בהקשר הזה ששתי הבנות שלי בגנים עד 16:00.... אבל אין לי ספק שהגנים שלהם, ובמיוחד של הקטנה, הם הרבה יותר נעימים וזורמים מאשר בית ספר.
בית ספר מבחינתי זה סדר גודל אחר. גם בכפייה, וגם, כמו שבתי הגדולה אמרה: "למה אין בבית ספר משחקים?"...
שתדעי שהדף הזה מעניין אותי מאד!

מישהו יודע מה אמורות לכלול "פעילויות ההעשרה" מ 13.00 עד 16.00, מי אמור להעביר אותן, מה דינו של ילד שחפץ דווקא בפעילות העשרה שאינה מוצעת בביה"ס, או ילד שלומד בצורה יחידנית מיומנות כמו מחול או נגינה ונזקק לזמן אימון בבית?
_{ולמה, למה מישהו חושב ש"העשרה" של 15 שעות בשבוע באמת מעשירה אנשים בני 6-12, ולמה נראה למישהו שמורים שעובדים 8.00-16.00 זה בדיוק מה שצריך כדי לרפא את תחלואיה של המערכת?}

מתוך נסיוני כמדריכת העשרה בבתי ספר קיבוציים שם הילדים קבלו חוגי העשרה בין

00.-15.00 אני יכולה לומר שזה איום ונורא לילדים .

העשרה אמורה לבוא ממקום של כיף והנאה ,ממקום של ערנות ושמחה . הילדים בשעה הזאת גמורים ,שלא באשמתם סחטו להם את המוח יום שלם ,הם אחרי מאבק השרדות של שעות והדבר האחרון שמענין אותם זאת העשרה .
זה קשה להם וקשה למדריכה ..

דו"ח דברת כפי שאני מבינה עד כה לא יעשה טוב לצבור החלוני שיפגע מאוד . ( החרדי והמסורתי מחוץ לתמונה בהסכמים פוליטים שונים) .
היתרון היחידי שלו שאולי ישנו ,הוא יעזור להרוס את מערכת החנוך בארץ עד ליסוד ,שזה בכלל לא נורא כי גם כך לא צומחת ממנה טובה .

שתדעי שהדף הזה מעניין אותי מאד!
גם אותי. האם גם בתי הספר האלטרנטיביים צריכים להמשיך עד 16:00? אם לא, אולי יש כזה באזור מגורייך?
או שבכלל, ממה שנאמר כאן על קצה המזלג, הדו"ח שומט את הקרקע מתחת לרגליהם? באיזה מובן? מישהו יכול להרחיב בעניין הזה?

למה שמערכת החינוך תעשיר את ילדי מ- 13:00 ועד 16:00 במקום שאני אעשה זאת ובנוסף לכל תשאיר לי זמן איכות של בקושי 5 שעות ביום עם ילדי ? לא הבאתי אותם לעולם כדי שמערכת החינוך תגזול אותם ממני לכל כך הרבה שעות כל יום!
זה כל כך מכעיס אותי רק לחשוב על כך שאף אחד בעצם לא שואל אותי מה אני רוצה עבור ילדי ומה אני חושבת שהכי טוב להם.
ומתוך נסיון כגננת שעושה גם צהרונים מספר פעמים בשבוע אין שום ערך לפעולות העשרה בשעות האלה, הילדים גמורים, לא מרוכזים וצריכים מנוחה ונשימה ולא עוד חוגים ופעילויות דידקטיות במסווה של העשרה.

וחוץ מזה נראה את אנשי העסקים המכובדים האלה שהגו את הדו"ח עובדים יום יום עם ילדים עד 16:00 (עם כל הכבוד, ויש כבוד ויודעת שהם גם עובדים קשה ) אבל אין מצב שמורה או גנן/נת יהיו מסוגלים למשוך כל כך הרבה שעות ביום בלי שזה יפגע באיכות העבודה הנתינה וההכלה. ומי ישלם את המחיר? כמובן שהילדים שלנו.

היום בגן העלתי את הנושא בפני כל הורה שנכנס בבוקר לגן, וחלקם אף הודו לי שהארתי את עינייהם, ועכשיו צריכים למצוא דרך להשמיע את קולנו.

מה עושים ואיך ? מי יודע? מי מכיר?

ומה יעשו כל אותם מורים מקצועיים שיפוטרו? או כמו שאמר לי אחד האבות, "היתה לי מחנכת נפלאה שלימדה אותי ספרות, אבל אני שמח שהיא לא למדה אותי חשבון..."

קצת מבולגן וסוער, אך היתי צריכה לפרוק ומהר.

מחר 10/1 בשעה 15:00 מתארחים לימור לבנת ושלמה דברת באתר ynet ועונים על שאלות. אנא הכנסו!

http://157.tapuz.co.il/tapuzforum/main/ ... d=45504987

מעט מרגיע אותי לראות שיש עוד הורים שניתן לגייס אותם למאבק. הקשבתי אתמול למסיבת העיתונאים של לימור לבנת ולראיונות אחר כך - ראיינו מורים, אנשי אקדמיה, ועוד - לא הושמע בשום מקום קולם של ההורים ובוודאי לא קולם של הילדים. לכן חשבתי שמן הראוי כצעד ראשון להשמיע את קולותינו שלנו - ההורים המבקשים זכות בחירה גדולה יותר על האופן בו יחונכו ילדינו. חשבתי לשלוח מכתב לעיתונות בשם קבוצת הורים ולתת מספר טלפון או כתובת דואר אלקטרוני על מנת שאחרים המרגישים כמונו יצטרפו. במקביל לשלוח את המכתב למשרד החינוך - להפונקציות השונות הרלוונטיות שם- ולמחלקת החינוך בעיר (שלי ספציפית: חיפה).
התחלתי לנסח משהו - אשמח לכל הערה או הארה - גם לגבי התוכן וגם לגבי הפעולה עצמה. עלי רק לציין שחשבתי שהמכתב צריך להיות אוהד כלפי נחישותה של לבנת לעשות שינויים במערכת החינוך - לא בשל חנופה - אלא באמת כי אני חושבת שמערכת החינוך זקוקה לניעור רציני. כמו כן, התלבטתי האם להכניס את הבעייתיות של אי המוכנות של בית הספר מבחינה טכנית לקלוט ילדים עד שעות אחר הצהרים - והחלטתי לא להתייחס לזה כי כמו שציינתי מוקדם יותר בדיון, לתנאי בית הספר אין קשר לאמונתי כי מקומם של ילדים בשעות הצהרים הוא בבית.
להלן טיוטת המכתב:

אנו הורים לילדים הלומדים בבתי ספק יסודיים מבקשים לברך את שרת החינוך על נחישותה לבצע שינויים במערכת החינוך, אך מעוניינים להשמיע קול נוסף במקהלת הקולות המביעות עמדותיהם לגבי הרפורמה הצפויה: קול הילדים. אנו תוהים האמנם טובת הילד עומדת לנגד עיני הוועדה הממליצה להאריך את יום הלימודים עד השעה 16:00?
אנו עוקבים בדאגה אחר המלצת ועדת דברת להאריך את יום הלימודים עד שעות אחר הצהרים שכן משמעות המלצה זו היא שילדים בגילאים הרכים של בית הספר היסודי יבלו שעות רבות מחוץ לביתם בהעדר נוכחות הורית.
ברור לנו כי יש הורים הנאלצים או בוחרים לעבוד שעות ארוכות ועבורם מהווה המלצה זו פתרון טוב ויעיל. אנו קובלים על כך כי בהמלצה הגורפת להאריך את יום הלימודים של כלל הילדים, נלקחת מאיתנו, ההורים, זכות הבחירה לגבי האופן בו יבלה ילדנו את מרבית יומו.
אנו מאמינים כי מקומו של הילד בשעות הצהרים, בוודאי בגילאים הרכים של בית הספר היסודי, הוא בבית. מוסד חינוכי, גם הטוב ביותר, אינו יכול להוות תחליף לנוכחות ההורים בחיי הילדים במשך רוב שעות היום. ובוודאי ידוע כי מחקרים אקדמיים תומכים בממצאיהם בחשיבות הנוכחות ההורית והשפעת הבית. מתוך אמונה זו התאמנו את אורחות חיינו כך שנוכל להוציא את ילדינו ממוסדות החינוך ב 13:00, גם במחיר אישי של הסתפקות במשכורות נמוכות יחסית - כל זאת מתוך אמונה שאנו עושים את הטוב ביותר עבור ילדינו ומשפחותינו. אנו אוכלים בצוותא, נחים את מנוחת הצהרים, מכינים יחדיו שיעורים ומעבדים את חוויות היום יחדיו.
משמעות הארכת הלימודים עד השעה 16:00 מחייבת אותנו לוותר על זמן זה עם ילדינו ומותירה לנו כארבע שעות עירות עמם בלבד במשך היום.
אנו חשים כי בהחלטה גורפת זו נלקחת מאיתנו יכולת הבחירה לגבי האופן בו נגדל את ילדינו.

עד כאן מה שכתבתי - עכשיו נשאלת השאלה מה אנו מבקשים? האם אנו מבקשים שהמערכת תתגמש ותאפשר להורים להחליט להוציא את ילדיהם ב 13:00? האם מערכת בירוקרטית מטבעה בכלל יכולה להרשות לעצמה גמישות כזו? אנא, עזרו לי בתהליך החשיבה!!!!!

האם אנו מבקשים שהמערכת תתגמש ותאפשר להורים להחליט להוציא את ילדיהם ב 13:00?
אם זה אפשרי בגני הילדים, מדוע בבתי הספר לא?
כמה הערות עריכה קטנוניות

:

בבתי ספק יסודיים צ"ל בבתי ספר יסודיים, אף על פי ש"בתי ספק" זה לא רע -- נדמה לי שכבר דיברו על זה באיזשהו דף...
נלקחת מאיתנו, ההורים, זכות הבחירה לגבי האופן בו יבלה ילדנו את מרבית יומו. צ"ל "האופן בו יבלו ילדינו את מרבית יומם".
משמעות הארכת הלימודים עד השעה 16:00 מחייבת אותנו לוותר על זמן זה עם ילדינו
שתי אפשרויות: או "הארכת הלימודים.... זמן זה עם ילדינו" (בלי המילה "משמעות")
או "משמעות הארכת הלימודים... היא שיהיה עלינו לוותר על זמן זה עם ילדינו, ויוותרו לנו כארבע שעות עירות עמם בלבד במשך היום".

מחשבה אחרת, לא על עריכה: המשפט
אנו תוהים האמנם טובת הילד עומדת לנגד עיני הוועדה הממליצה להאריך את יום הלימודים עד השעה 16:00
נראה לי בעייתי. גם כי מתחתיו האנטגוניזם (המוצדק...) שלך בכל זאת מבצבץ, וגם כי יש להניח, כמו שאת עצמך כותבת בהמשך, שהפתרון הזה הוא לטובתם של הורים וילדים רבים. בסופו של דבר, המנדט של הוועדה הזו הוא בענייני חינוך בלבד. הם לא יכולים לשנות את המשק כך שכל ההורים לא יצטרכו לעבוד בשעות מטורפות כדי לפרנס את המשפחה.
כך שהם בהחלט חשבו על טובת הילד, אבל כנראה לא על טובת הילד שלך. מצד שני, אין לי רעיון לניסוח חלופי.

חוץ מזה אני מאד אוהבת את המכתב שלך!

אנו תוהים האמנם טובת הילד עומדת לנגד עיני הוועדה הממליצה להאריך את יום הלימודים עד השעה 16:00
גם אני לא חושבת שכדאי להשתמש במשפט הזה.

המשפט האחרון -
אנו חשים כי בהחלטה גורפת זו נלקחת מאיתנו יכולת הבחירה לגבי האופן בו נגדל את ילדינו.
אני הייתי כותבת (בוטה יותר?): נלקחת מאיתנו_ הזכות ל _גדל את ילדינו.

לכל המגיבים - תודה. נכנסתי לפורום של YNET בו התארחו לימור לבנת, דברת ומנכל"ית משרד החינוך. אני רותחת. תשובותיהם היו מעליבות. הם ענו רק במישור הטכני והתעלמו מהדאגה שהביעו מספר הורים על עצם השארת הילדים בבית הספר.

בוודאי ידוע כי מחקרים אקדמיים תומכים בממצאיהם בחשיבות הנוכחות ההורית והשפעת הבית.

הם ענו רק במישור הטכני והתעלמו מהדאגה שהביעו מספר הורים על עצם השארת הילדים בבית הספר.

ממליצה להוסיף מראי מקום למחקרים. שזה יראה רציני ומעמיק ומגובה מחקרית.

נראה לי שאפשר לצרף אפילו את ד"ר שולמית בלנק בתור מראה מקום כזה (בטח יעשה רושם מצוין על שרת החינוך

)... אבל זהירות, לא קראתי את הספר.
נראה לי שההסכמה על כך שבתקופתנו הורים נוכחים מעט מדי בחיי ילדיהם היא די גורפת וחוצה גישות חינוכיות וטיפוליות שונות (ומשונות...). המחלוקת היא כנראה יותר על איך הנוכחות הזו צריכה להיראות ומה היא אמורה לכלול, מאשר על עצם נחיצות הנוכחות.

אהבתי את המכתב. גם אם זה לא ישפיע על הפקידים, הוא בטח ידבר להרבה הורים.

הייתי מנסה ליזום שיחה אישית על מנהל/ת בית הספר. לפתור את זה ברמה מקומית-אישית. להסביר לה את החששות שלך מיישום הדו"ח ומדוע אינך מעוניינת להשאיר את הילדים עד שעה מאוחרת.
מסכימה. שווה לנסות ! משהו בסגנון - איך את/ה יכול/ה לעזור לנו?

מה באמת יקרה אם הורה יבוא לאסוף ילדיו בצהריים? האם צריך "לקבל הסכמה?"
אולי להודיע ולחתום על איזה נייר שמעביר אליו אחריות כמו שהולכים לבדיקה רפואית למשל ? או ארוע משפחתי?

<בצער נזכרתי שבעיר מגורי "זכינו" ליום חינוך ארוך. לא ראיתי רע גדול בכך ש-4 ימים בשבוע הם הגיעו בשלוש וחצי אחרה"צ (עם ההסעה של הבן ב-ארבע). אבל היתה ארוחה חמה מסודרת >

יעל אני חושבת שכן כדאי להתייחס לעובדה שבביתי הספר אין תשתית לקליטת הילדים ליום כ"כ ארוך, גם מבחינת ארוחות וגם מקום למנוחה וכו', זה מראה תמונה כללית של הזנחה, וזה משפיע אמוציונאלית, גם על ההורים שיקראו (שיעזור להם להחליט לעשות מעשה) וגם ל"פקידים".
אם את באמת רוצה "להכנס לזה" כדאי לך (לדעתי) לפנות לשתי"ל ולמכון לחינוך דמוקרטי, לשני הגופים האלה יש לא מעט ניסיון וידע בנושאים של שינוי חברתי (שבא מלמטה) ואיך להאבק במשרד החינוך.
לא הושמע בשום מקום קולם של ההורים ובוודאי לא קולם של הילדים
אני נזכרת באחת מתגובותיה של מנכ"לית משרד החינוך (שהיא המכשפה האמיתית בכל הסיפור, לא שרת החינוך שהיא די בובה שלה, ופועלת בכל מקרה מתוך אינטרסים פוליטיים ולא חברתיים) רונית תירוש, בנושא של זכות הבחירה של ההורים על הדרך שבה יחנכו את ילדיהם, אני לא זוכרת מה שאלו אותה בדיוק, או אם זה היה בדיון בבג"ץ או בכלי התקשורת, אבל את התשובה שלה אני לא אשכח לעולם:
"לא צריך להתחשב בהורים, ההורים לא מבינים כלום"
זה היה לפני כמעט שנתיים, עד היום הפה שלי פעור... רק כדי שתביני עם מי יש לך עסק.

יעל יקרה ויתר הכותבים
כן-יום למודים ארוך מדי
ובמיוחד ללא תנאים מתאימים
ובמיוחד בכפיה על כלל הצבור (כאשר לא כולו מעוניין בו)
אם את מוכנה להצטרף למאבק שלנו, קבוצת הורים בלתי תלויה ובלתי מחוברת ובלתי פוליטית ובלתי מאורגנת
אבל עם אמונה מלאה שאנחנו יודעים הכי טוב את טובת ילדינו.
אז קודם כל יש עצומה

http://www.geocities.com/[po]doch dovrat[/po]/
(טמבלית של מחשבים, לא יודעת איך לצרף כאן קישור)
אנחנו כולנו כל כך נמצאים במקום שלך,כל כך מבינים אותך
והחלטנו לעשות מעשה.

אז את מוזמנת להצטרף אלינו, דיעונת חברנו שונות, כל אחד רואה את הדברים אחרת
אבל כולנו- כולנו מאמינים שאנחנו אלו האחראים לחנוך ילדנו ורוצים את האחריות הזו .

אנחנו כבר באמצע התהליך, הן במישור החוקי -משפטי מנסים לגייס עורך דין רציני שיגיש התנגדות (וחינם כי אנחנו ממש לא ארגון כלשהו) מנסים להגיע לכל מיני אמצעי תקשורת, חברי כנסת ועוד.
כבר שוחחנו עם שלמה דוברת (חבל"ז) עם יו"ר ועדת החנוך של הכנסת ,ואחרים.

אנחנו מוכנים בהחלט לקבל שזה הפתרון המתבקש לחלק מההורים במדינה
אבל שיתנו לנו את זכות הבחירה
בנושא כל כך "שולי" כמו חנוך ילדינו.

אם תצרפי מייל- אוכל לחזור אלייך במייל, ולתאם איתך המשך פעילות
ואם לא, כל חתימה תעזור לנו להראות למחוקקים ,שאנחנו לא ציבור אליטיסטי מנותק.

תודה על ההקשבה
וסליחה על האורך.

נ.ב. כיף שמצאתי את הפורום במקריות מוחלטת.
כבר הרווחתי .

יונית - מקווה שתקראי את תשובתי כאן כי לא השארת כתובת אי-מייל שלך. אני מניחה שאת עובדת עם טלי - ועמה כבר יצרתי קשר ושלחתי לה את המכתב ששלחנו אני ואמא נוספת לעיתונות (לא פורסם עדיין), לועדת החינוך של הכנסת, לחברי כנסת מסוימים שחשבנו שיכולים לעזור, למשרד ראש הממשלה, לועדת דברת, ועוד ועוד.
התגובות עד כה אינן מעודדות כלל וכלל. במועצה לשלום הילד ענו לי שאין הם מתנגדים ליום לימודים ארוך. בארגון ההורים הארצי - כנ"ל. אני די מיואשת מהסיכוי לעשות שינוי כי אני גם כל הזמן מתעמתת עם חברות שלי שכועסות עלי - הויכוח לא מצליח משום מה להיות ענייני. אנשים מתווכחים מן הבטן, כאילו הדיון הוא על מיהו הורה טוב יותר, למרות שאני מדגישה תמיד שאנו לא מתנגדים ליום לימודים ארוך, אבל דורשים את זכות הבחירה לגבי ילדינו שלנו.
בן זוגי ואני החלטנו להוציא את ילדינו מבית הספר בשעה 13:00 בשנה הבאה ויהי מה. מקווה שלא ניתקל במערכת אטומה עד כדי כך.

יעל, באתר שלהן יש כתבות דאול: [email protected].

תודה יונת - זו כתובת של אותה טלי עמה אני כבר נמצאת בקשר. התכוונתי שיונית עצמה לא השאירה כתובת משלה.

יעל ג
כבר שוחחתי עם יעל השנייה בצהרי יום-עולם קטן וכשיש אינטרס זהה, אז חוברים.(הטלפון שלי ברשותה וגם המייל)
כן,זה אותו אתר אותה עצומה ואותה מטרה
טלי ואני מפעילות אותה.
נשמח לכל סיוע (קורסות)
וכמובן- שנפגש באותה תחנת משטרה בשנה הקרובה

)
טקטית אנחנו בחרנו שלא להתעמת עם מי שחושב אחרת-
זכותו.
אני רק עוסקת בתחום בתקשורת, להביא למודעות מירבית מחד ולתת את העובדות
(כמו 5000 כיתות שחסרות כבר היום במערכת החנוך, 500 שתוקצבו ל 2005 והיעדר תוכנית עתידית לבינוי לפי צרכי יום למודים ארוך - נתונים מוועדת החנוך של הכנסת).
(אגב חומר מרתק לקריאה למי שמעוניין לראות איך מתקבלות החלטות הנוגעות לעתיד ילדנו.)

יונית - כתובת המייל שלי הוא: [email protected] . אשמח אם תצרי עמי קשר. אדבר גם עם יעל השניה מאוחר יותר בערב ואתעדכן.

ב/יונית :-)*

מאחר ויונית קצת עמוסה בחזיתות הרבות שהיא ושותפותיה לעצומה עוסקות בהן, התנדבתי לעדכן אותן אם יהיו הערות והארות בנושא.
אז יעל ג - העברתי אליה את המייל שלך.

הגענו לתקשורת
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0

באונ' הפתוחה יש הרצאה שלו במסגרת החוג לחינוך:

האוניברסיטה הפתוחה
קולוקוויום המחלקה לחינוך ופסיכולוגיה

הציבור מוזמן להרצאתו של מר שלמה דוברת ראש כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל
דו"ח ועדת דוברת - השתמעויות עבור מערכת החינוך בישראל

מועד: יום ב', 7.3.05, בשעה 11:30
מקום: אולם נוידרפר

זה בצומת "רעננה צפון" הטל' של המרכזיה הוא 09-7780778

וואו! קראתי את הדף בהתרגשות.
ילדתי בכורתי בת 4 חדשים ואני יודעת שכבר יש לי סיבה לחשוש לעתיד לבוא. אני כלל לא רוצה לשלוח אותה ליום לימודים ארוך (מידי!) ועוד בבתי ספר שכלל לא מאורגנים לזה.
אני רואה בכן לוחמות הצדק של הילדים ושל החינוך, אני מרגישה שזו מלחמה גם בשבילי.
ישר כח ותודה רבה.

דרך אגב- אני כבר חתמתי על עצומה נגד הדו"ח

תודה רבה על הדף. אני מתכוונת להגיע להרצאה של דוברת באוניברסיטה הפתוחה. מכיוון שאני לא מכירה את פרטי הדו"ח, אשמח אם תתנו לי רעיונות מה לשאול אותו או מה לומר לו. האם, להדפיס, למשל, קטעים מתוך הדיון באתר? האם להדפיס את נוסח העצומה? מה נראה לכם יעיל?

בראיון קבלה בבית הספר הדמוקרטי אליו נרשמנו לשנה הבאה (כיתה א') שאלו אותנו: "אם ...(השלם) אז לא נהיה בבית הספר הזה". ואני עניתי: "יונהג בבית הספר יום לימודים ארוך". מבחינתי זה יהרג ובל יעבור, והפתרון, שאיננו פתרון פשוט או מובן מאיליו עבורי ועבור משפחתי, הוא חינוך ביתי. אני יודעת, פה זה נושא טריוויאלי למדי. לא אצלנו. בן זוגי מתנגד נחרצות ואני עצמי חושבת על הנושא כמה שנים ולא חושבת שזה מתאים לנו. ובכל זאת: אם הילדים יאלצו להיות יותר שעות מחוץ לבית (מעבר לחמש השעות המספיקות לגמרי עבורינו!) הם פשוט - יהיו רק בבית.

שמעתי שהיתה איזו שיחה בעניין בגלי צה"ל היום. לא שמעתי את תכנה אבל המסר שהועבר שם זה שיום לימודים קצר הוא עבור בעלי אמצעים בלבד. שערוריה!!! וגם אבסורד משהו - לאור סכומי עתק שאני יודעת שהורים משלמים לצהרונים למניהם. שאני אבין: לא מאמינים לנו שאנחנו פשוט רוצים את הילדים שלנו יותר בבית???
ואני אמא עשירה. מאוד אפילו. אבל לא בכסף. ממש לא. עשירה בילדיי. בזמן-אמא. בזמן בית ומשפחה.

ומה שבעצם רציתי לומר זה שהדף הזה חשוב, וקולום שנשמעים הם לא מספיק רמים. איפה אפשר עוד לצעוק ועל איזה שולחנות לדפוק כדי שיאפשרו לנו לא למסור את הילדים לשליטתה המלאה (שמונה-תשע שעות ביום! רב מוחלט של שעות העירות של הילד!!) של המדינה??????????

שליחה על ידי יעל_ג* » 04 מרץ 2005, 09:07

רק רציתי לספר אנקדוטה קטנה. במסגרת המאבק שלנו נגד חובת יום לימודים ארוך שמומלץ בדוח דברת, נפגשנו עם שרת החינוך לימור לבנת ומנכליתה, רונית תירוש. הדיון היה סוער מאוד ונגרר בסופו של דבר גם לצעקות. בכל מקרה, לאחר שליבנת האשימה אותנו שאנו אימהות עשירות ומפונקות שמונעות את סגירת הפערים בחברה הישראלית ומעמיקות את אי השוויון היא אמרה "אז תעשו חינוך ביתי!! זה חוקי בארץ!!!" - מישהו צריך אישור יותר מאמירה זו?!?!

שליחה על ידי יעל* » 06 מרץ 2005, 20:59

יש התארגנות של הורים נגד יום לימודים ארוך, ואת מוזמנת להצטרף. אנחנו מנסים להשמיע את קולנו, רם ככל האפשר. כבר הגענו לתקשורת, לח"כים, ועוד. את מוזמנת לחתום על העצומה ולהצטרף לפעילות אינטנסיבית יותר. נשמח לקבל רעיונות חדשים וכוחות טריים למאבק. תמצאי פרטים (מייל, טלפון, סיכום פעילות עד כה) באתר http://www.geocities.com/[po]doch dovrat[/po] (מופיע כבר בדף זה איפשהו). אנא כתבי לנו ונשמח אם תצטרפי.

ממממ...
לא רוצה חס וחלילה להרפות ידי אפ'חד אבל בבית הספר אצלנו כבר השנה יש יום לימודים ארוך ונעשתה הצבעה עקב בקשות הורים ובכל זאת הרוב הכריע לטובת היום הארוך.
פשוט ביביסיטר וצהרון זה יקר יותר ו... העבודה היא כל חיינו.
זהו. העולם הפוך.

צ'מעו, ייתכן שאתן באמת מונעות סגירת פערים. פערים בין ילדים שההורים שלהם רק מחפשים להם "סידורים" לילדים שההורים שלהם רוצים באמת להיות איתם (אני יודעת שהחלוקה שאני עושה כאן היא פשטנית וגסה, ושיש הרבה נסיבות חיים וכו' וכו').
מעבר לציניות העזה שיש במושג "סגירת פערים" כשהוא בא מפיה של שרה היושבת בממשלה קפיטליסטית עד אימה, יש לי לפעמים הרגשה שבחברה שלנו מדברים על שוויון חברתי כאילו הוא שוויון אריתמטי: אם מוישה רעב, אז שגם איציק יהיה רעב. ו...הופ! יופי! הנה הגענו לשוויון!
ואת מי זה מעניין שיש עכשיו שני ילדים רעבים במקום אחד (וב"רעב" אני מתכוונת לא רק למזון).
>בחוסר יכולתי לצחוק מהיציאה של לבנת אנא האשימו את הורמוני סוף שבוע 39<

שליחה על ידי יעל_ג* » 09 מרץ 2005, 19:17

סמדר, אהבתי את מה שכתבת, והייתי רוצה להשתמש בזה בנסיבות המתאימות, אם תרשי לי. אנחנו נפגשים עם הרבה בעלי תפקידים במסגרת מסע השכנועים שלנו והכי קשה לנו עם הטענה שלהם כלפינו בדבר היותנו המכשול בפני סגירת הפערים החברתיים.קשה לנו לעמוד מול ההאשמות הללו. למרות שאני חייבת לומר, שגם אם באמת הייתי שייכת לעשירון העליון, עדיין יש לי זכות להתעקש על חינוך מסוים לילדי!!! אבל בארץ שלנו "אליטיזם" הפכה להיות מילה גסה וקללה שבה משתמשים כדי להשתיק כל אחד. אחד הטיעונים שלנו הוא שדווקא דוח דברת שמדבר על סגירת הפערים הוא צבוע ושקרי - כי מה שיקרה בפועל הוא שבתי הספר שיוגדרו כפרטיים, יאלצו להעלות את שכר הלימוד באופן משמעותי (כי תקציב משרד החינוך יקטן מאוד) ואז היחידים שבאמת יוכלו להרשות לעצמם את החינוך הזה יהיו העשירים. מעמד הביניים (שחלקו מצליח לעמוד היום בתשלומים לבתי הספר הייחודים) יאלץ ללכת למערכת החינוך הציבורית. כך שבעצם - דוח דברת הןא שיגדיל את הפערים בחברה הישראלית - הוא יוצר מסלול חינוך אחד לעשירים ואחר - ליתר העם!!!!!!
כרגע, אגב, אנחנו משוכנעים שבג"צ הוא האמצעי שנאלץ להשתמש בו ואנו מחפשים עורך דין שיהיה מוכן לקחת על עצמו את הענין למען העיקרון והצדק - כי כסף לכך אין לנו...(עשירון עליון כבר אמרנו?!?!).

מה שיקרה בפועל הוא שבתי הספר שיוגדרו כפרטיים, יאלצו להעלות את שכר הלימוד באופן משמעותי מה הכוונה בתי ספר פרטיים? יש כזו חלוקה בדוח דברת? לפי מה שהבנתי (מהקישורים פה באתר) בתי הספר הייחודיים יסגרו לטובת ה'שיוויון'. אם יש לגיטימציה לבתי ספר פרטיים ולבחירה של הורים - אולי אפשר להרחיב את הפתח הזה לגיוון גם בתחומים אחרים.

והייתי רוצה להשתמש בזה בנסיבות המתאימות, אם תרשי לי.
מרשה, כמובן.
(אח, הפריבילגיה לשבת -- על כדור פיזיו! -- מאחורי מסך המחשב, כשאחרים לוחמים את מלחמותי...)
עכשיו, כשאני קוראת אותך -- אם אני זוכרת נכון, את בהריון, לא? אפילו עם אמא שלי, אחותי וחמותי כבר אין לי כוח להתמודד. אז עם לבנת ותירוש? שתיהן יחד?! ובג"צ?! תאמיני לי, אין עלייך.

סגירת פערים
על פני סגירת הפער - גשר בין שתי גדותיו.
מבחינה זו נמצא החינוך הביתי כגשר בין עשירים ועניים, בין אלה המוגדרים כ"עשירים" ומתוך הגדרתם עולה הגדרת אלה ה"עניים".

תפישת הממסד המיוצגת נאמנה על ידי שרת החינוך הנוכחית, זו המקדשת את מדדי ההון והעושר כממדי האון והאושר.
אלה מובנים מאליהם תחת אותה תפישה פרוטסטנטית עקרונית לפיה החלוקה העיקרית בין בני האדם היא בין מואר או מוצל, או במובן הדתי מבורך או ארור, ואין הדברים כך. שכן, על פני מואר או מוצל, מואר ומוצל - על פני או או - גם וגם.
תפישה זו של הפרדה אמנם מצליחה להכות שרש באמונות האדם החי בתקופתנו, כהכללה רבתי, בהיותה מחלחלת אל תוך לב ההיבט הכלכלי, במובן הזה - הנעת גלגלי הכלכלה המערבית אשר מתפרשת אל כל הכדור הזה. עם זאת, חולשתה בתוך השלד שלה עצמה. שכן, תפישה זו מאדירה את התועלת ונמצאת לכשעצמה לא יעילה. ועדיין קיימת.

תפישה זו מנטרלת את עצמה בהיבטים רחבים של החיים. שכן, אותו "מבורך" או "מואר" (אשר ההוכחה לכך שהוא כזה נשענת כולה על מצב חשבון הבנק שלו) אינו בהכרח מאושר או רחוק מסבל, בעוד אותו ארור לכאורה, אשר נמצא מורחק בשאט נפש מחצרות המואר, עשוי להיות שמח. במובן הזה שמח בחלקו.
מתהפכת המשוואה על עצמה - על פני ההוכחה הזו להיות האדם "מואר" על ידי עושר, עולה העושר הפנימי מתוך אושר אנושי בסיסי על עצם הקיום. במובן הזה הידיעה הפנימית את עצם הקיום, המתקיימת בכל איש ואשה כנפש ייחודית ונבדלת, היא היא המניחה תשתית לאותה תחושה של אישור פנימי - אז, נמצאת השמחה כבסיס הקיום. במובן הזה "שמח בחלקו" מצביע על העושר באושר. עושר ברגעי עושר בממד הזמן ועושר בהתרחבות בממד המרחב.
במקביל עולה ההודיה כתנועה רצונית של האדם - בהיותו חי את חייו וממלא את הצווי העיקרי - "וחיֶה".

נסיבות החיים כפי שמתגלמים בהכרח תחת כנפי החינוך הביתי, במיוחד אותה תפישה של 'חינוך לאין שעור' נמצאים מאפשרים למידה עצמית. איפשור זה, ניתן לומר, מונח לפתחיהם של ההורה והילד בו זמנית, ואף גולש אל עבר המשפחה המורחבת, זו הביולוגית, וזו הנבחרת על ידי התא המשפחתי כתחליף למשפחה המורחבת.
במובן הזה קהילת "באופן טבעי" מניחה בדיוק את הגשר לאותו פער קיצוני המתקיים כיום בתפישה הזו החברתית, הדוגלת בהפרדת התא המשפחתי ממורשתו.

שאז, חסך זה במורשת האישית, ובחיים בתוך או ליד או בקרבת המשפחה המורחבת, מתמלא על ידי התרחבות אל עבר משפחת האדם, לאו דוקא דרך קשרי דם, אלא דרך אמונות בסיסיות משותפות, במובן הזה תפישת העולם נמצאת קרובה.

מכאן, שאותה אפשרות של למידה עצמית היא היא הבסיס לאותו מקום של העלאת המודעות העצמית - בבחינת הכלל הבסיסי של החינוך הביתי - "צא וחשוב".

דרך זו אם כך מתאימה גם לעשירים וגם לעניים, תחת כל הגדרה שהיא.
מכאן עולה הגשר הזה.

שליחה על ידי יעל_ג* » 10 מרץ 2005, 11:37

ב-דחילו - על פי דוח דברת משרד החינוך יכיר בבתי ספר "ממיינים", על פי הגדרתו. בתי ספר אלה יוכלו למיין תלמידים ולשמור על איזשהו ייחוד, אך לא יקבלו יותר מ 35 אחוז (נדמה לי) תמיכה תקציבית ממשרד החינוך. משמעות הדבר היא העלאה גדולה מאוד בשכר הלימוד שידרשו הורים לשלם לבתי הספר הללו. כל בית ספר יצטרך להחליט אם הוא ציבורי או "ממיין", דהיינו, פרטי. אם יחליט שהוא ציבורי - יקבל את מלוא התמיכה התקציבית ממשרד החינוך, אך בתמורה אסור יהיה לו למיין תלמידים, יהיה חייב ללמד את מקצועות הליבה שמשרד החינוך קבע, יהיה חייב לעמוד בפיקוח משרד החינוך ותלמידיו יחויבו לעבור מבחנים משווים על פי דרישות משרד החינוך. בית ספר שלא מעונין לעמוד בדרישות הנ"ל, יקבל כאמור, רק 35 אחוז מתקציבו ממשרד החינוך.

לא יאמן, זה הרבה יותר מאישור המצב הקיים, זה ממש מתן גושפנקא מלאה לאי שיוויון. כל בית ספר יצטרך להחליט , ולמה שלא יחליט על פי היכולת הכלכלית של ההורים?
במידה מסוימת אפילו דוחפים את ההורים לכך כאשר קובעים את גובה התקציב לבית הספר כפונקציה של רמת ההכנסה של ההורים - ילד משפחה חלשה מזכה את בית הספר בתקציב גבוה יותר מילד ממשפחה מבוססת יותר. האם בתי ספר בשכונות מבוססות יסתפקו בתקציב נמוך, שמשמעו פחות כסף לשעות העשרה ולתשלום למורים?
כמובן שלא. ומכאן ועד ל'סלי העשרה וחוגים' במימון ההורים (ממש כמו שמתרחש היום) קצרה. אז איפה השיוויון?

המסר להורים הוא: אם שפר גורלכם (או סדר העדיפויות שלכם תואם זאת) תדאגו בעצמכם לתכנית הלמודים של ילדיכם. אם כך שיתנו עשרים אחוז ישירות להורים שעושים חנוך ביתי... איך הם יכולים לחייב את ההורים לקיים 'פעילויות העשרה' בשעות הצהרים - וגם לממן אותן?

אימייל שקיבלתי לפני כמה ימים, והקובץ המצורף לו (בסוף):

שלום להורים,
מצורף נייר עמדה של יו"ר ארגון ההורים הארצי איתן ויינריך. כפי שתראו הוא תומך בדו"ח דברת וגם בהנהגת יום למודים ארוך עד השעה 16:00. כל הורה מוזמן להגיב.

יש לנו הזדמנות פז לכתוב לו על התנגדותנו הנחרצת לחובת יום למודים ארוך ולכל מה שעוד תרצו.

הפנייה צריכה להיות מכל אחד בנפרד ולא כקבוצה (לא לכתוב שאתם שייכים להתארגנות שלנו, אבל אפשר בהחלט לציין שמכירים הורים רבים בדעתכם).

צריך לכתוב לו מיידית. כתובתו נמצאת בסוף הניר שלו.

אם כולכם תכתבו לו כמה שיותר מהר יש לקוות שיבין שרוב ציבור ההורים לא תומך בו ואולי יחשוב מחדש על עמדתו.

נשמח אם תכתבו גם אותנו.

הרבה תודה
יונית וטלי
הורים נגד חובת יום למודים ארוך

הקובץ המצורף:

דף עמדה/הצעה בלבד!

למשוב !!!

ארגון ההורים הארצי תומך ברפורמה שחייבת להתקיים במערכת החינוך.
אנו קוראים לממשלה ולמשרד החינוך:

להתחיל את כל התוכנית לבינוי ושידרוג מוסדות החינוך ולהתאימם ליום חינוך ארוך ובכך לפתור גם את בעיות הבטיחות במוסדות החינוך. תהליך של שנתיים - לפחות.
לקיים דיונים בשיתוף הגורמים הרלוונטיים (ועדה ליישום הרפורמה) בנוגע ליעדים וכיוונים של החינוך ברמה הלאומית- ויישומם. בשיתוף נציגי: מורים, הורים, תלמידים, חינוך משלים, בתי ספר לספורט, ועוד. בניהול מנהלי היישום של משרד החינוך.
לקיים הכשרות מורים שיותאמו לתוכניות הלימודים ותכניות החינוך החדשות.
לקיים מסלול הכשרת מנהלים על ההיבטים החדשים של התפקיד.
לקיים צוותי עבודה שיבדקו את כניסת בתי הספר לספורט וחוגים למוסדות החינוך.
המתנ"סים והרשויות המקומיות יבנו מודלים מעודכנים לכניסה למוסדות החינוך להפעלת ילדים ביום השישי ובשעות האחרונות בכל יום לימודים.
צוותי הפסיכולוגיה והערכה לבדיקת ליקויי למידה, יבנו תוכנית עבודה למתן פתרון הולם לכל ילד/ה במערכת החינוך.
יש להתחיל ב"פיילוט" של הרפורמה בבתי ספר שכבר לומדים חמישה ימים ויילמדו עד השעה 16:00. תוך הכנה מסיבית של התשתיות בחודשים הקרובים למהלך.
הממשלה ומשרד החינוך התרבות והספורט יגישו לכנסת את חוק לנגרמן לקריאה שנייה ושלישית.
בכל אזור (עיר, מועצה מקומית) אפשר יהיה לפתוח בי"ס שבו כל (100%) ההורים יחתמו בתחילת השנה כי הם מעוניינים שילדם יסיים את לימודיו לפני ארוחת הצהרים.

בתי הספר אלה, לא יתוקצבו השעות שלאחר ארוחת הצהרים. (רק הליבה תתוקצב)

המטרה – ההורים לא ישלמו כלל עבור חינוך ילדיהם בחינוך הממלכתי.
מערכת החינוך תעבוד בהרמוניה עם כל הגופים העוסקים בחינוך.
לכל גוף כזה יהיו שנתיים להכין את עצמו לבניה נכונה מעודכנת ויעילה תוך אי
זעזועים של המערכת.
דו"ח דוברת אף הוא ממליץ ותומך ברעיון של כניסה במהלך חמש שנים.
תהליך זה נותן סיכוי רב ביותר להצלחה.

מוגש כחומר למחשבה ע"י איתן ויינרייך – יו"ר ארגון ההורים הארצי.
כל הורה ונציג הורים מוזמן להעיר ולהאיר (בקיצור מירבי!!) לגבי ההצעה שתגובש ותהווה את הבסיס לעמדה שייצג - ארגון ההורים הארצי.
לכתובת: irgun h@zahav.net.il
נא להעביר זאת בשרשרת לכל הורה שאתם מכירים. (תגובות תוך 7 ימים בלבד!!!)

שליחה על ידי יעל_ג* » 13 מרץ 2005, 16:20

קיבלתי את המכתב ממקור אחר וכתבתי לו ואני ממש מבקשת מכל מי שהנושא נוגע לו ומעניין אותו - שיכתוב גם. חשוב שארגון שמתיימר לייצג את כלל ההורים במדינת ישראל ידע שיש הרבה הורים שמתנגדים לחובת יום לימודים ארוך.ראו במיוחד את סעיף 10 שלקח לי כחמש פעמים לקרוא על מנת להבין את הכתוב - סעיף אבסורדי לחלוטין.

ראו במיוחד את סעיף 10 שלקח לי כחמש פעמים לקרוא על מנת להבין את הכתוב - סעיף אבסורדי לחלוטין.
אז זהו, שגם אני לא ממש הבנתי. ואם יש רק שני הורים כאלה בכל העיר, הם יחוייבו להשאיר את הילדים בביה"ס עד 16:00?
>הורים בדרך גם יכולים לכתוב?<

שליחה על ידי יעל_ג* » 15 מרץ 2005, 15:16

בטח בטח בטח. כולם יכולים ומתבקשים לכתוב!!!!

עוד מייל שקיבלתי :

שלום להורים,
1. פניות הורים לקראת ישיבת וועדת החינוך של הכנסת

ביום שלישי 29.3.05 בשעה 14:00 תתקיים ישיבה של ועדת החינוך של הכנסת בנושא עמדת התלמידים כלפי דו"ח דברת. בכוונתנו לשלוח לשם נציגות. יעזור מאד אם כמה שיותר הורים יכתבו מיילים בדחיפות רצוי עד יום ראשון, על התנגדותם הנחרצת ליום למודים ארוך (כשם שכתבתם לאיתן ויינריך). ניתן לשלוח אותו מכתב לכולם.
חברי הוועדה שלדעתנו כדאי לכתוב להם:

מלי פולישוק – [email protected]
יוסי שריד [email protected]
יולי תמיר [email protected]
גילה פינקלשטיין [email protected]

או כל חבר ועדה אחר כרצונכם, היכרותכם ותפיסתכם

2. אין גבול לחוצפה – מכתבים לדברת ולאמנון רובינשטיין

היום התפרסמה בידיעות כתבה על שלמה דברת. כשנשאל עלינו, על האמהות המוחות נגד הדו"ח בעיקר בעניין יום הלמודים הארוך הוא השיב:
"עם כל הכבוד, אני לא יודע מה זה "האמהות". יש מיעוט קטן. יש תנועה של כמה הורים שעזבו את העבודה שלהם, אלה אמהות אמידות שרוצות להיות עם הילדים שלהן, לאסוף אותם עם הג'יפ בצהריים או לשלוח את האו-פר. אז עם כל הכבוד, אני לא חושב שהן מייצגות את כלל הורי ישראל. אני חושב שרוב הורי ישראל עובדים. אני חושב שמבחינת זכויות נשים ומבחינת היכולת של נשים להשתלב בכוח עבודה, הדוח הזה זה הכרטיס לשוויון ולהזדמנות אמיתית".

הורים, יש לכם הזדמנות להגיב, ובגדול.

לכתוב לשלמה דברת אישית – המייל האישי שלו: [email protected]
לכתוב בנפרד לאמנון רובינשטיין אישית את דעתכם הנחרצת נגד יום למודים ארוך – המייל האישי שלו: [email protected]

להבדיל מדברת, אמנון רובינשטיין הוא פוליטיקאי ואכפת לו מה חושבים עליו.
הוא גם ענה לאחד ההורים שאיתנו שאם תהיה התנגדות ניכרת של הורים ליום למודים ארוך צריך יהיה להתחשב בזה. לכן חשוב שיכתבו לו כמה שיותר הורים.

לכתוב לידיעות אחרונות תגובה על הכתבה על דברת - [email protected]

מניסיוננו, רצוי שהמכתבים יהיו ברורים וקצרים ככל האפשר, ושהמסר העיקרי יופיע כבר בתחילת המכתב.

הפניות לכולם צריכות להיות מכל אחד מכם בנפרד ולא כקבוצה (לא לכתוב שאתם שייכים להתארגנות שלנו, אבל אפשר לציין שמכירים הורים רבים בדעתכם).

נודה לכם אם תשלחו לנו העתק ושהדבר לא יופיע במייל שיישלח אליהם. ואנא כתבו לנו מראש אם תסכימו שמכתביכם יתפרסמו (במידה שהדבר יתאפשר) עם שם או בלי שם או כל מה שתרצו, ואנחנו כמובן נכבד את בקשתכם.

הרבה תודה

יונית וטלי
הורים נגד חובת יום למודים ארוך
המיילים שלנו: HORIM
[email protected]
ונוסף שפתחנו -[email protected]
טלפון 09-8337448

כתבה מהארץ - מה זה פה, שוק?

האם יש כיום אפשרות חוקית להוציא את הילד באחת מבית הספר
שבו מתקיים יום לימודים ארוך?

לדעתי כן. אני יכולה לשאול. כמה נשים פה היו מוציאות שנה שעברה, אבל יכול להיות שזה היה בהעלמת עין של המנהלת. השנה אותו בית ספר עבר כבר ליום קצר ! אני לא יודעת אם זו מגמה או מה הסיבה. אנסה לברר.

אלו מכם ששולחים ילדים לגנים ערוניים ושל המועצות המקומיות גילו כבר את ההפתעה של השנה. הילדים בגן עד שתיים. אין חופשות, אין שיחרורים, אין צ'וקומוקו. בחוזר של משרד החינוך נאמר לגננות לא לאפשר שחרור מוקדם של הילד בשום נסיבות (אלא אם כן לטיפול רפואי באופן חד פעמי) ומי שעושה זאת מסכנת את משרתה. ולכל האושר הזה קוראים רפורמת "אופק חדש". לפחות חוש הומור אירוני יש להם במשרד החינוך (האמת גם "עופרת יצוקה" זה שוס ).
מסיבות שונות שלא זה המקום לפרט אותן שלחתי השנה את בני הבכור בן השלוש וחצי לגן. בתמימות האמנתי שהעובדה שאני אימו תאפשר לי לאסוף אותו בשעה אנושית יותר (כמובן בתאום עם הגננת, לא באופן האנרכיסטי החביב עלי).
ומה קיבלתי?
ילד שגויס למחנה טירונים. המדינה הכריזה בעלות על הילד, וכמו שאני היתי רכוש צה"ל שלוש שנים כך בני הוא רכוש משרד החינוך מ8-14 בכל יום.
הילד, שאומנם גם בבית לא היה מלאך, חוזר הביתה בג'ננת רעב ועיפות, לוקח לו כשעתיים להרגע לרמת תקשורת סבירה עם סביבתו, מרביץ ודופק התקפי זעם כאילו אין אופק חדש.
ואיך אני יודעת שזה בגלל השעה?
ביום שישי הגן נגמר ב12.45
הביתה חוזר ילד נורמאלי בגבולות הז'אנר, אוכל ארוחת צהריים, נח, ומתפנה למשחק עם אחיו הקטן.
נכון, אפשר להגיד לי תחזירי את הילד הביתה, הסיבות שבגללן הוא נישלח לגן עדיין תקפות ולכן זו לא אופציה.
אפשר להגיד תבואי כל יום לגן ותעשי מהומות, זה משדר מסר בעיתי מאוד לילד לגבי הגננת, היא לא האויב ולא רוצה שתתפס ככזו.
אפשר לארגן הורים לקבוצה מול משרד החינוך.
זה מה שאני ועוד כמה הורים מנסים לעשות.
דף הפייסבוק של קבוצת גן סגור כנסו, תקראו, תצתרפו אם מדבר אלכם.
מחאה חברתית זה לא רק על כסף

צודקים. מה זה הדבר הזה!
עד שאנחנו מכניסות לראש של יולדות טריות שהתינוק הוא שלהן ולא של התינוקיה (ע"ע "תחזירי את התינוק לתינוקייה"), אז עכשיו מרחיבים את הכיבוש לגילאי הגן? של מי הילד לכל הרוחות?
מחכה לבג"ץ שייצור התנגשות עם חוק האפוטרופסות. אין למשרד החינוך שום זכות לעשות את זה ואסור שההורים ישתקו.

בשמת, על זה אנחנו מדברות בדיוק. כרגע ניבדק ההיבט המשפטי של העיניין והאם יש בסיס ללכת לבג"צ. אנחנו צריכות נוכחות מירבית במרחב הוירטואלי כדי שלא נהיה "קבוצת אמהות אמידות שאוספות את הילד בג'יפ, או שולחות את האופר". ולא שיש לי משהו נגד ג'יפים

עננים יש מצב לגן פרטי?

לצערי לא, בזכרון מדובר בסביבות ה3000 ש"ח ואין אפשרות לחצי יום.

הייתי שמחה להצטרף להורים שפועלים מול משרד החינוך,
אבל אין לי פייסבוק ואני גם לא רוצה שיהיה לי.
האם יש אפשרות להצטרף ללא פיייסבוק?

כן, יש עצומה, אבל את יכולה לשלוח לי מייל ואצרף אותך לתיכתובת.

ככה גם בגן חובה, שולחים איתם ארוחת צהריים והם אוכלים כשהם רעבים. ואגב, זכותה של אם להוציא את הילדה בכל תואנה שהיא. מבחינתי, "ארוע משפחתי" כל יום. מהו? ארוחה משפחתית.

אני תוהה אם במצב כזה היה לי אומץ להזמין משטרה כי חטפו לי את הילד ולא משחררים.

זו זכות בסיסית, אותה זכות שבשלה אנחנו בוחרים בחינוך ביתי והמהלך חוקי.

יונת, לא. אבל עם עו"ד שמכריז כי את האפוטרופוז הבלעדי של הילד שלך- היו משחררים. וגם עם שיחה עם המפקחת.

לצערי לא, בזכרון מדובר בסביבות ה3000 ש"ח ואין אפשרות לחצי יום.

עננים רוצה לספר לך שגם פה בגבעתיים גנים פרטים עולים 3000 והם אולי יותר טובים מגנים ציבורים, אבל יש להם הרבה מאוד באגים
אני חושבת שיש דרך ביניים בין חינוך ביתי למוסד חינוך ציבורי, או פרטי והשנה מצאנו אותה כשהצטרפנו לגן מעורבות הורים.
לא רק שהגן עולה 2400 ליום מלא ו-2150 לחצי יום
הוא פשוט הגן המושלם-
הילדים הולכים אליו בבוקר בשמחה
ולהורים מותר לבוא מתי שהם רוצים (בתיאום כמובן)
הצוות מדהים, כי ועדת גיוס אנשי צוות בחרה צוות מעולה וכנראה שיש להם גם משכורות הוגנות כך שהם לא יתחלפו לנו באמצע השנה,
האוכל בריא וטרי, המבנה מושקע ומרווח
גן פרטי ברמה כזאת היה בוודאי עולה בגבעתיים 3500 ש"ח אבל אין כזה גן
כי כנראה שרק מקום שהוקם ומנוהל על ידי הורים באהבה אמיתית יכול לישם את טובת הילד בראש סדר העדיפיות לא רק כאידאיל או מס שפתיים
בעצם כל הכסף הולך בשביל הילדים כשהניהול מתחלק בין כל ההורים וכך לאף אחדמההורים אין יותר מדי עבודה
זה כל כך הגיוני וגאוני שההורים ינהלו את מוסדות החינוך של ילדיהם שאני חושבת שבעצם אין שום סיבה בעולם לתת למדינה, או לבעל עסק לנהל את החינוך של ילדנו
אני מתארת לעצמי שבהתחלה, להקים גן מעורבות הורים (או בית ספר) דורש הרבה מאמץ, אבל זה כל כך שווה את זה!

אני חושבת שיש דרך ביניים בין חינוך ביתי למוסד חינוך ציבורי, או פרטי והשנה מצאנו אותה כשהצטרפנו לגן מעורבות הורים.
אבל זה גן פרטי.
אולי הוא יותר זול מגן פרטי, אבל מעורבות ההורים עולה כסף - הם תורמים זמן ומשאבים, על חשבון עבודתם. ויש הורים שהזמן והמשאבים שלהם שווים הרבה מאוד כסף.
זה יפה שיש מעורבות הורים (כמו שזה יפה שיש גן/בי"ס פתוח לשם הולך בני). אבל בשטח, רוב ההורים שולחים בגילאים שמעבר ל-3.5 לגן עירוני, וזכותם לקבל מענה, עם או בלי קשר לעובדה שיש גני מעורבות הורים.

גם אני בסיפור דומה, כשיהיה לי זמן אכתוב יותר, רק תדעו שיש התעניינות.