יחסים עם אבא שלי

אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

כבר הרבה זמן, לפחות כמה חודשים, אולי יותר, אני רוצה לפתוח את הדף הזה.

לא במקרה אני פותחת את הדף בשם אחר. חשוף לי וזה בסדר, אבל גם חושף אחרים ואולי שלא ברצונם.
מאד חששתי לפתוח את הדף הזה, עדיין מאד חוששת.
מאד מבקשת ממי שקורא כאן, גם אם מכיר, מזהה, חושב שמזהה, להשאיר את האנונימיות היחסית. ברור לי שמי שמכיר יזהה די מהר, ובכל זאת הבקשה הזו, לכבד פרטיות ככל הניתן.

אחרי כל ההקדמה הזו אני תוהה מאיפה להתחיל.
מההווה? מהעבר?
מהמשפחה? ממני?
מהשלילי? מהחיובי? האם אני בכלל יודעת מה שלילי ומה חיובי בכל הסיפור שלי, שלנו?

יש לי יחסים לא פשוטים עם אבא שלי.
כשהייתי נערה ומאוחר יותר כשיצאתי לעולם כל הזמן התעסקתי ביחסים עם אמא. מוזר שאף אחד מהמטפלים שפגשתי בחיי, ופגשתי כמה, לא שאל: "ומה עם אבא?"
עם אמא שלי השלמתי עם השנים. למדתי לקבל אותה כמו שהיא , לכעוס לפעמים, להתאכזב, להעריך, אבל השלמתי בגדול, כמובן שיש דברים שקשה להשלים איתם (למשל יחסים עם אבא :-P) אבל בגדול כן.

אם התחלתי עם אמא אז אקשר אליה.
לאחרונה חברה אחת שבכלל מדי פעם אומרת שאני דפוקה, שמה לב לפרטי החיים של אחים ואחיות שלי: גרושים וכו'. אמרה שבעצם אני הכי נורמלית אם חושבים על זה (באמת תודה). שאלה על ההורים שלי, אם היה איזה דפוס בעייתי בבית. סיפרתי לה שרק בגיל שלושים ומשהו הבנתי שהם אוהבים אחד את השני כי תמיד ליד אנשים אחרים, לא חשוב אם אורחים או אנחנו הילדים, תמיד הם הקפידו להציג פני רבים ומתקוטטים מושבעים, חוסר כבוד אחד כלפי השני וכאלה, עד כדי כך שכילדה תמיד רציתי שיתגרשו כדי שיהיה שקט בבית.
זהמצחיק שהרבה אנשים מספרים שליד האורחים הכל מושלם ויפה וכו' (אני כזו הרבה פעמים) ואצלנו בבית זה היה כאילו חובה לריב כשיש אנשים מסביב. אשכרה רק בגיל מבוגר הבנתי שהם אוהבים. למרות זאת יש לי כמובן ביקורת על צורת ההתנהלות שלהם עד עצם היום הזה, אבל ככה זה.


אבא שלי קושר את כולנו בעבותות של תלות.
הוא יעשה בשבילנו ולעולם לא ילמד אותנו לעשות.
הוא תמיד יצעק על הנכדים "לא לא לא" אבל לעולם לא יציע להם מה כן לעשות והם מצידם ישברו את הוידאו או ימשיכו לעשות את מה שהוא אומר להם לא לעשות.
אבל: הוא מוציא את הנכדים מהגן, לוקח אותם לבריכה, פותח להם תוכניות חיסכון.
אני מדברת על כל הנכדים (אין הרבה), לא בהכרח על שלי.

יש המון דברים שאני לא יודעת או מסוגלת לעשות לבד.
באיזשהו שלב קלטתי שגם האחים שלי ככה.
אני מתכוונת , אנשים בוגרים שלא יודעים להתנהל לבד עם הכסף שלהם, למשל.
אין לי מושג איפה הכסף שלי מונח וכמה בדיוק יש שם ואיך יודעים מה מזה שלי ומה לא, אם למשל מחר חלילה קורה משהו לאבא שלי (ועוד נגיע למחלות שלו בהמשך).
לפני שנה בערך קיבלנו איזה ירושה, אמא שלי החליטה לחלק בין כולנו. היה שלב שהם החליטו שמעבירים לנו לחשבון ודי. מה שקרה בפועל הוא שאחד ביקש שאבא ינהל בשבילו את הכסף (ועוד כסף משל עצמו) והשאר כל הזמו ניסו לשכנע את ההורים שלי שאין טעם שיעבירו לנו את הכסף לחשבון שלנו כרגע כי בדיוק עכשיו זה לא מתאים ואין נו מה לעשות עם זה. באמת, פשוט לא ידעתי מה לעשות עם זה.

כל זה, כשמדובר באדם לא בריא במיוחד (אבל מתפקד) מתחיל להיות רעוע ככל שהשנים מתקדמות וחולפות. כולנו בגרנו, אבא מזדקן, ואנחנו ממשיכים לבקש ולדרוש ממנו בדיוק כמו בגיל 30. שלו. בעצם יותר.


אני מרגישה איך תוך כדי שאני כותבת אני כבר פחות כועסת עליו.
פחות כועסת מאשר בכל החודשים האחרונים בהם חשבתי על הדף הזה. פחות כועסת מאשר אתמול כשהוא התנהג בצורה שכרגיל מאד עצבנה אותי והתחלתי לרדת עליו ליד אנשים בסגנון לא מודע של ההתקפה היא ההגנה הכי טובה.
קצת עייפה עכשיו, אולי אפרט בהמשך לגבי אתמול, זו התנהגות אופיינית.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

הוא לא סומך על אף אחד.
בטח שלא על נשים.
אמא שלי תמיד מתגאה כמה הוא פמיניסט אבל האמת היא שהוא שוביניסט שלא חושב שלבשל ולשטוף כלים הן מלאכתן הבלעדית של נשים ובעיקר הוא אוהב לבשל וגם לשלוט דרך האוכל.
בעודי כותבת את השורה הקודמת התקשרו אלי מהמוסך.
לפני שבוע רציתי ללכת והוא אמר לי שהאוטו בכלל לא מאבד שמן ולמה לנסוע ואז הודיע לי ששם לי באוטו שמן ורשם קילומטראז' ושנחכה עוד. העניין הוא שבתור אדם מבוגר והנהגת הבלעדית על הרכב שלי אני באמת ידעתי שהאוטו כן מאבד שמן ושצריך לחזור למוסך.
אבל הוא לעולם לא יעזור לי להקשיב לעצמי, תמיד יעשה קולות של יותר מבין ממני (והוא באמת יותר מבין במכניקה, אבל זה לא הכל בחיים) יוריד לי את הבטחון במה שאני יודעת וישכנע ללכת בדרכו או יעזור לי להרגיש מפגרת דפוקה ושעבדו עלי או משהו כזה. זה, למרות שכאדם מבוגר אני לוקחת אחריות על הטעויות שלי כשהן שלי, אבל קשה לי כשהטעויות שלי הן שלו או של מישהו אחר.
בקיצור, השבוע כבר לא היה לי כל כך נוח ללכת למוסך אבל החלטתי ללכת הבוקר ויהי מה וגררתי אותו איתי.
הסתבר שחוץ מנזילת השמן יש גם נזילת מים שבימים האחרונים חששתי גם ממשהו בכיוון הזה. עכשיו מתקשר אלי המוסכניק ומבקש אישור לעוד חלק בכמה מאות ש"ח ואומר שבאתי ברגע האחרון לפני שההוצאה היתה הופכת מכמה מאות ש"ח (לכיוון האלף הכל יחד :-/ ) לכמה אלפי ש"ח. מזל שהתעקשתי היום אבל לפעמים הוא מצליח לעוות לי את ההקשבה לעצמי כשאני יודעת בדיוק מה נכון לעשות.


אני יודעת, אישה מבוגרת נגררת עם אבא למוסך. לאחות אחת שלי הוא לוקח את האוטו לטיפולים כמעט תמיד. לי הוא אמר שיבדוק שמן ומים קבוע. הבוקר גיליתי שחסר מים ואמרתי לו שלא יתכן שיבטיח לי שהוא בודק ויבדוק רק שמן כי יודע שיש שם בעיה אבל לא יבדוק מים, כי אם הוא בודק אז אני סומכת על זה.
האמת היא שאני לא בדיוק סומכת על זה ויותר מבקשת ממנו שיבדוק ומזכירה לו.
אנחנו רוב האחים והאחיות גרים קרוב להורים, בצמידות או בישובים סמוכים. אח אחד גר רחוק עם אישתו וזה אומר שבמלחמה כולנו פשטנו לו על הבית עם כל הילדים. הילדים שלו שגרים בעיר אחרת שמעו שאנחנו שם אז גם ביקשו לבוא והבאנו אותם, וניסינו לשכנע גם את ההורים לבוא, אבל הם רק באו מדי פעם ליום-יומיים, עזרו לנו קצת בבייביסיטר ונסעו. מזל שיש לו בית גדול.



בקשר למוסך מהיום, אז פעם, כשהייתי חיילת או אולי קצת אחרי צבא נסענו לאיזה טיול משפחתי. לא זוכרת למה, אבל נסענו באוטו ששימש באותה תקופה את אמא שלי, שלא מעניין אותה כלום ממכוניות חוץ מלנהוג עליהן, היא לא מבינה שצריך גם להקשיב להן או לטפל בהן מדי פעם, כי יש מי שעושה את זה תמיד.
אני נהגתי ונדמה לי שאמא שלי לא נסעה איתנו. כל הדרך אני אומרת לאבא שלי "ההגה מושך ימינה, ההגה מושך ימינה חזק". הייתי נהגת חדשה ובת, אז כמובן שהוא בכלל לא התייחס אלי והתייחס קצת בביטול לאמירה שלי הזו כי מה אני מבינה. בדרך חזור אח שלי הגדול נהג. איך שהוא מתחיל לנהוג הוא אומר לאבא שלי: ההגה מושך ימינה ממש חזק. פתאם אבא שלי התחיל להתייחס ברצינות והחליט לבדוק, לעשות סיבוב, לקחת למוסך כי השתכנע שצריך. מתיש לחיות ככה את כל החיים שלך, כשלדברים שאת אומרת לא מייחסים חשיבות.
עכשיו , כשאני חושבת על זה וכותבת את זה ככה, זה בכלל לא בטוח שזה רק אבא שלי. גם אמא שלי הרבה פעמים לא מתייחסת בחשיבות למה שאני אומרת לה או מתייחסת יותר בחשיבות נניח אם אחותי הקרובה אומרת לה את אותו דבר שנה אחר כך או יומיים אחר כך (תלוי מה זה). אין נביא בעירו? ובכל זאת, עם אמא שלי אפשר לדבר וזה לא ככה לגבי הכל.


אני מרגישה שבהמון מקומות העניין הזה של לא לסמוך על אחרים מחרב לי את החיים: ילדים, בני זוג- מסרים כפולים, לא סומכת, לא יודעת איך. לא סומכת גם על עצמי יותר מדיי פעמים (אבל בדרך כלל כן וזה נס בהתחשב באבא שיש לי ).
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

כבר הרבה זמן אני רוצה לספר על אלכוהוליזם.
אלכוהול זה דבר כל כך מקובל בחברה שלנו שלוקח זמן עד ששמים לזה לב ומאד קל להיות בהכחשה, לא רק של האדם עצמו אלא של כל הסביבה והמשפחה. אלכוהול זה דבר חברתי ומקובל מה שהופך את זה לדבר נורא.
אבא שלי כבר כמה שנים שותה כל יום. לא כמויות גדולות מאד, אבל כמויות שלא עוזרות לו ולנו להרגיש טוב עם עצמו ואיתנו.
אני פיתחתי לפני כמה שנים רגישות או אלרגיה לאלכוהול. אני נמנעת לגמרי ואומרת לאנשים שזה בגלל הנקה גם ברגעים שברור לי שזו לא הסיבה, גם כשאני לחוד ויעברו כמה שעות עד ההנקה הבאה. אני אוהבת טעם של אלכוהול מסוגים מסויימים אבל הכאבים הפיזיים לא שוים את זה. אני לא יודעת אם יש קשר אבל לאחרונה חושבת שפיתחתי רגישות לאלכוהול כתגובה לאלכוהוליזם במשפחה. סוג של גועל נפש.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

כעס.
על מה כעסתי שלשום.
עוד לפני שאני אומרת לעצמי: "אני כועסת, זה מרגיז אותי" אני מגיבה.
רק אחר כך חושבת למה אני תוקפנית ומה הרגיז אותי.
אני מאד תוקפנית כלפיו לפעמים.האמת, בשבת הצלחתי במה שרציתי אבל נכשלתי במשהו אחר.
היו אורחים ואנשים.
משפחה שלנו, משפחה שלי.
בחור צעיר.
מחפש ומגשש את דרכו כאמן.
לא אדם הכי יציב בעולם, נכון. לא הכי בוגר בעולם, נכון. לא תמיד מצליח לעמוד בהתחייבויותיו, נכון מאד.
יכול להוציא את מי שבא איתו במגע מדעתו, גם נכון.
ובכל זאת.
איש צעיר, אמן. דווקא יש לו פרנסה קבועה של מקום שמנצל את כישוריו לצרכים מסחריים ופחות אמנותיים, משכורת שדופקת, אבל יש אמנות.
אמא שלי שאלה אותו על איזה פרוייקט שלו, נושא שיודעת שמתעסק איתו הרבה זמן, באמת מתוך עניין, שאלה אם אולי יעשה תערוכה בנושא וכו'.
אבא שלי התערב בשיחה והתחיל עם כל מיני שאלות מטומטמות כאלה של אם יש בזה כסף ולמההוא צריך שוב ושוב להתעסק עם נושא הזה, אם הוא עסק בזה פעם אחת זה מספיק וכו'.
כביכול הוא דיבראיתו בטון מאד נעים ומתעניין.
כביכול.
היה לי ברור, ברגש כי לא ניתחתי את זה באותו רגע בשכל, שהבחור מרגיש לא נוח. מאויים. מכירה את המקום הזה, הייתי בו. מכירה את הבחור יודעת שלא יפתח את הפה ויענה משהו שישתול את אבא שלי באדמה, והאמת ששום דבר לא ישתול אותו באדמה. אבא של הבחור גם ניסה להסביר. איבדתי סבלנות והתחלתי לרדת עליו שלא כולם מוכנים לעשות את הפשרות שהוא מוכן לעשות בשביל כסף. הייתי מגעילה ואבא של הבחור השתיק אותי קצת כי התחלתי להיכנס בו.
אבל הסבתי את תשומת הלב מהבחור אל אבא שלי שהתחיל לספר על איך הוא התעסק בעבודה מסויימת ולא ראה בה עבודה בזויה.
אגב, זה לא שאני חושבת שזה בזוי שהוא עבד בזה, אלא זה שהוא חושב שכל העולם צריך לעשות בדיוק את הבחירות שלו. זה מציק ומתיש.

אחר כך חשבתי שנכון , זה עצבן אותי, אבל למה אני צריכה לגונן על מישהו אחר. למה אני צריכה לפתוח פה בשמו, לקחת אחריות על הרגשות שלו. אבל הוא אורח שלי ואני רוצה שלא ירגיש מותקף. גם אני הייתי רוצה שיגנו עלי כשיש מקומות שמאגפים אותי כשאני מתארחת והורים נמצאים או אפילו אצלם בבית והם מתנהגים בצורה שלא נוחה לי ומצד שני רוצה לכבד כי הם מבוגרים או מארחים או לא משנה מה (נגיד נכנסים לי לחזיה ולהנקה או מנסים להכריח אותי להוציא ילד מהמנשא וכאלה).

בכל אופן לאבא שלי יש נטיה לעור של פיל ולנג'ס לאנשים במקומות הכי רגישים שלהם.
על החברה של אחותי שחיפשה חתן במשך שנים הוא היה שואל את אחותי כל שני וחמישי אם היא מתחתנת (לפחות לא שאל אותה בפרצוף), למישהי שעברה את גיל 35 הוא הציק על ילדים ואמר לה שהגיע הזמן גם אם היא לבד, לכל החברים שלהם שבאים אם יש במקרה איזה ילד לא נשוי או עם חברה או בלי ישר הוא שואל מה איתו אם הוא לא מתכוון להתחתן. אני כמובן ישר אומרת לו עדיף שתתעסק קודם בילדים שלך. כי כולנו גרושים/חד הוריות/חיים בלי נישואין וקומבינציות של הנ"ל.
הרבה דברים שמקפיצים לי את הפיוזים אצל אבא שלי.
השאלה לא למה הוא ככה, אלא למה הם קופצים, כלומר למה אני מתעצבנת.
לי_אורה*
הודעות: 1940
הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי לי_אורה* »

מאוד מעניין. את מעוניינת גם בתגובות או מעדיפה לכתוב ברצף? (אם האפשרות השנייה היא הנכונה, את יכולה למחוק את שאלתי)
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

אני ממש אשמח לתגובות, אחרת הייתי כותבת בבית במחברת, לא באינטרנט.
גם שאלות זה אחלה, מקסימום אם לא יהיה נוח לא אענה...
לי_אורה*
הודעות: 1940
הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי לי_אורה* »

כתבתי תגובה ארוכה ומושקעת ולבסוף לא לחצתי על "הוסף לדף". אני לא יודעת איזה סוג של תגובה את רוצה: את רוצה חיזוק ותמיכה? או שאת מעוניינת בדרך אחרת להתבונן על מה שסיפרת? אני יכולה לכתוב לך את הזוית האחרת שאני רואה בה את הסיפור, אבל היא שונה משלך ויש שתי אפשרויות: או שבאמת את רוצה לקרוא דעה אחרת או שאת לא באמת רוצה ואת עלולה להיעלב ולהיפגע, וממש לא בא לי להעליב ולפגוע. אז תחליטי: האם את באמת באמת רוצה לראות את הכל מזוית אחרת, או שאת מעדיפה תגובה אוהדת בלבד.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

יש לי שאלה על השאלה שלך: האם להגיד מה את חושבת ולהגיד דעה אחרת חייב לפגוע? האם חיזוק ותמיכה סותרים הבעת דעה אמיתית?
לעניות דעתי יש כל מיני דרכים להגיד את אותו דבר. מניסיוני, גם יש אפשרות לדבר ככה שיקשיבו לך ויש אפשרות שיהיה יותר קשה להקשיב.
וגם
ברור שאני שבויה בתוך איזושהי קונספציה מסויימת (ומקבלת עליה לא מעט חיזוקים מהסביבה, נגיד גם לפחות אחות אחת חושבת ככה והרבה יותר גרוע על אבא שלי). זה לא אומר שאני לא אשמח לשמוע גם דעות אחרות. גם אם בהתחלה אתנגד אליהן או יהיה לי קשה לשמוע, כנראה שאחשוב עליהן ואבדוק אותן עם עצמי ואולי יסתבר לי שחלק מתאים וחלק לא.
נדמה לי שעניתי לך.
אנונימי

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אנונימי »

גם אני קוראת.
גם לי יש סיפור אבא.
אחר מאד משלך.
ואני שואלת את עצמי בעיקר, למה בעצם את כותבת? מה זה נותן לך? מה היית רוצה שזה יתן לך?
כי המחשבות שזה מעלה אצלי, בהקשר של אבא שלי הן, שלא הייתי מוכנה יותר לסבול רגשות ומחשבות שליליות כאלה ואחרות, ושהיום לשמחתי, יש לי כלים פשוטים נוחים וזמינים לא לסבול זאת.

שתהיה לך שנה של חופש, שחרור, אמונה בעצמך, בטחון, ובעיקר - שלום {@
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

מה זה נותן לך? מה היית רוצה שזה יתן לך?
שינוי.
זו המילה האחת שעולה לי כשאני רוצה לענות לך.
אולי לא כל השינויים יכולים לקרות בבת אחת ואני בתקופה של הרבה שינויים ואולי דוחקת בעצמי לשנות עוד ועוד ואולי זה מהר ואולי יקח לזה עוד זמן, אבל זו המילה.
הרי ברור שלא טוב.
הרי ברור שלשנות אותו כבר לא אצליח אבל ששינוי בהתייחסות שלי יעשה רק טוב.

ועוד
ברור לי שאני כותבת המון דברים שליליים. זה לא שאני לא רואה את הפן החיובי, בהחלט כן, ונהנית ממנו. אבל מה שמציק לי הרי זה לא הדברים שאני נהנית מהם.


שתהיה לך שנה של חופש, שחרור, אמונה בעצמך, בטחון, ובעיקר - שלום
אמן ואמן, לכולנו וכמובן גם לך.
לי_אורה*
הודעות: 1940
הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי לי_אורה* »

האם חיזוק ותמיכה סותרים הבעת דעה אמיתית?
יש שחושבים\ות כך. שמחה שאת לא. ומשום שכתבת ברור שאני שבויה בתוך איזושהי קונספציה מסויימת... זה לא אומר שאני לא אשמח לשמוע גם דעות אחרות - אציג לפניך כמה מהרעיונות המרכזיים שכתבת, ואציג שאלות לגבי הקונספציה שלך לגביהם. מקווה מאוד שתקבלי זאת בהצגת דעה אחרת ולא חלילה כניסיון להעליב וכו'.

שמתי לב שהרבה מהנושאים שתיארת מתחילים כך: אבא עשה כך וכך.... ומייד בהמשך התוצאה היא שאני\האחים שלי היום מתנהגים כך וכך. כלומר אביך מוצג כסיבה, וכל מה שקורה לילדיו = התוצאה. הבנים והבנות אינם האחראיים לבחירותיהם. בעצם הם לא מוצגים כבוחרים, אלא כמונעים ע"י אישיותו ופעולותיו של אבא. שאלה כללית שמתייחסת לכל הדוגמאות שהבאת של אבא-ואני: עד איזה גיל לדעתך אבא אחראי לכך שהבנים\ות שלו לא יודעים\ות, לא עושים\ות וכו'? האם לדעתך זה עד גיל 20, 30, 40, 50, 60, 70, וכו'? והכוונה כמובן לגיל של הילדים\ות. ומאיזה גיל לדעתך זו האחריות של הבנים\ות?

אסתפק בהצגת כמה מהדוגמאות שהבאת, אכתוב כמה שאלות, כמה הערות וגם פתרון אפשרי:

דוגמה א:
אבא: _אבא שלי קושר את כולנו בעבותות של תלות.
הוא יעשה בשבילנו ולעולם לא ילמד אותנו לעשות..._
את: _יש המון דברים שאני לא יודעת או מסוגלת לעשות לבד.
באיזשהו שלב קלטתי שגם האחים שלי ככה._
שאלות:
א) אבא שלי קושר - איך הוא עושה את זה? הוא מוציא אקדח ומכריח את כל הבנים והבנות שיקבלו את זה שהוא עושה הכל עבורם\ן?
ב) ושאלה נוספת, שקשורה לשאלה הראשונית: עד איזה גיל לדעתך אבא אחראי לכך, ומאיזה גיל זו מתחילה להיות האחריות של הבנים\ות לכך שהם מאפשרים לאבא לעשות במקומם? נראה לי, שמי שרוצה לעשות לבד, צריכה להתחיל לעשות לבד. זה תהליך של למידה, שמעצים את עצמו משלב לשלב. בהתחלה זה לא כל כך מצליח, אחר כך מצליח מעט, אחר כך מצליח יותר וכו' וכו' ובשלבים המתקדמים זה מאוד מצליח. וכל שלב מעורר יותר גאווה ושמחה וביטחון עצמי, ועוזר לעבור לשלב הבא. השאלה אם הבנים\ות בכלל רוצים\ות להתחיל להיות עצמאים\יות, או יותר נוח שאבא יעשה הכל.
פתרון אפשרי: להתחיל לעשות בעצמך דברים עבור עצמך. אולי זה לא יהיה קל ופשוט בהתחלה, אבל זה יהיה יותר קל ככל שתתרגלי לכך.

דוגמה ב:
אבא: _הוא לא סומך על אף אחד.
בטח שלא על נשים._
את: הוא לעולם לא יעזור לי להקשיב לעצמי, תמיד יעשה קולות של יותר מבין ממני... יוריד לי את הבטחון במה שאני יודעת וישכנע ללכת בדרכו או יעזור לי להרגיש מפגרת דפוקה ושעבדו עלי או משהו כזה. זה, למרות שכאדם מבוגר אני לוקחת אחריות על הטעויות שלי כשהן שלי, אבל קשה לי כשהטעויות שלי הן שלו או של מישהו אחר.
שאלות:
א) האם זו האחריות של אבא שהבת תקשיב לעצמה או לא, ואם כן - עד איזה גיל של הבת? האם גם כשתהיה נאמר בת 90 היא תוכל לומר שבגלל אבא שלה היא לא מקשיבה לעצמה?
ב) כנ"ל לגבי יוריד לי את הבטחון במה שאני יודעת וישכנע ללכת בדרכו או יעזור לי להרגיש מפגרת דפוקה - עד לאיזה גיל לדעתך זו אשמת האב (גם כשבתו בת 90?) ומאיזה גיל הבת אמורה לקחת אחריות ולומר לעצמה: לא משנה מה הוא אומר ועושה, משנה מה אני חושבת. הוא יכול לחשוב X, אבל אם אני חושבת Y - אעשה Y.
ג) ושאלה קרובה לשאלה הקודמת: שכאדם מבוגר אני לוקחת אחריות על הטעויות שלי כשהן שלי, אבל קשה לי כשהטעויות שלי הן שלו - עד לאיזה גיל זו אחריות האב שהבת משתכנעת ממה שהוא אומר לה? מאיזה גיל לדעתך הבת כבר בוגרת מספיק כדי להפריד בינה לבין האב ולומר לעצמה: זכותו להביע את דעתו ולתת עצה, אבל אני היא זו שתחליט את ההחלטה הסופית. כלומר, אם אני מקבלת את העצה של אבי, זו האחריות שלי לכך שקיבלתי אותה. סוף סוף, הוא הרי לא הוציא שוט ולא הביא שוטר והכריח לקבל את דעתו... ואם לאחר שאני מקבלת את עצתו מתברר שעשיתי טעות, זו האחריות שלי שקיבלתי את עצתו. הוא רק נתן את עצתו, ולא הכריח לקבל אותה. אם קיבלתי אותה - זו אחריותי.
פתרון אפשרי: לקבל החלטה שמהיום ואילך תקשיבי לעצמך ותעשי מה שנראה לך נכון.

דוגמה ג:
_השבוע כבר לא היה לי כל כך נוח ללכת למוסך אבל החלטתי ללכת הבוקר ויהי מה וגררתי אותו איתי...
אני יודעת, אישה מבוגרת נגררת עם אבא למוסך. לאחות אחת שלי הוא לוקח את האוטו לטיפולים כמעט תמיד. לי הוא אמר שיבדוק שמן ומים קבוע. הבוקר גיליתי שחסר מים ואמרתי לו שלא יתכן שיבטיח לי שהוא בודק ויבדוק רק שמן כי יודע שיש שם בעיה אבל לא יבדוק מים, כי אם הוא בודק אז אני סומכת על זה.
האמת היא שאני לא בדיוק סומכת על זה ויותר מבקשת ממנו שיבדוק ומזכירה לו._
שאלות:
א) וגררתי אותו איתי... אני יודעת, אישה מבוגרת נגררת עם אבא למוסך: אז מי כאן היה האקטיבי ומי הפסיבי? בחלק הראשון של הציטוט כתבת שאת גררת אותו, ואילו בחלק השני את מתארת את עצמך כפסיבית: את נגררת איתו.
ב) מה זה בעצם חשוב מה שאר האחים והאחיות בוחרים לעשות? השאלה אם את חושבת שזה מכריח גם אותך לנהוג כמוהם. האם האחים והאחיות אחראים על הבחירות שלך?
ג) לא הבנתי למה את באה אליו בטענות. זו המכונית שלך והוא מטפל בה ובודק שמן, והנה במקום לשמוח ולהודות לו את עוד באה בטענות על שלא בדק מים. יש אפשרות להימנע מכל הווג'רס הזה: קחי אחריות על המכונית שלך, על טיפולה וכו'. וכך גם תהיי עצמאית וגם תוכלי להימנע מכל הטענות כלפי אבא שלך.
פתרון אפשרי: את יכולה להחליט שמהיום ואילך את תטפלי במכונית שלך. את יכולה לומר לאבא שלך עם טון נעים: "תודה אבא שעד היום טיפלת במכונית שלי. אבל מהיום והלאה אני מעדיפה לטפל בה בעצמי".

דוגמה ד:
לפני שנה בערך קיבלנו איזה ירושה, אמא שלי החליטה לחלק בין כולנו. היה שלב שהם החליטו שמעבירים לנו לחשבון ודי. מה שקרה בפועל הוא שאחד ביקש שאבא ינהל בשבילו את הכסף (ועוד כסף משל עצמו) והשאר כל הזמו ניסו לשכנע את ההורים שלי שאין טעם שיעבירו לנו את הכסף לחשבון שלנו כרגע כי בדיוק עכשיו זה לא מתאים ואין נו מה לעשות עם זה. באמת, פשוט לא ידעתי מה לעשות עם זה.
את והאחים\יות שלך מעדיפים לתת לאבא לנהל את העניינים הכספיים שלכם\ן. שאלה: מי לדעתך אחראי לכך? אבא או הבנים\ות?
פתרון אפשרי: את יכולה לקבל החלטה לנהל בעצמך את ענייניך הכספיים. ואם את צריכה עזרה, את יכולה להתייעץ בבנק, להתייעץ עם רואה חשבון, עם מומחה להשקעות וכו'.

דוגמה ה:
אני כמובן ישר אומרת לו עדיף שתתעסק קודם בילדים שלך. כי כולנו גרושים/חד הוריות/חיים בלי נישואין וקומבינציות של הנ"ל.
האם לדעתך זו האחריות של אבא שלך שאתם גרושים/חד הוריות/חיים בלי נישואין וקומבינציות של הנ"ל.?

ויש עוד דוגמאות, אבל אסתפק באלו. בקיצור, הדף הזה נשמע כך (כותבת במעט הקצנה ועם טיפ טיפה הומור): אבא שלי אכל לי, שתה לי, עשה לי, הכל בגללו! הוא אחראי על כל ההיבטים בחיי ובחיי האחים והאחיות שלי! אמנם הוא כבר גבר מבוגר ולא בריא (כפי שכתבת) ובכל זאת, הוא זה שאחראי על העניינים הכלכליים של בניו ובנותיו הבוגרים, הוא זה שאחראי לתפקוד מכוניתם והוא גם אחראי למצבם המשפחתי! בגללו כולם גרושים וכו'! זה נשמע כהאשמה: הוא אשם בכל!!!!!! הכל בגללו!!! ואנחנו מסכנים וחסרי ישע ולא יכולים לעזור לעצמנו, ורק אבא הענק והכל-יכול יכול לבדוק לנו את השמן והמים במכונית, וגם את זה הוא לא עושה טוב! איזה מין אבא זה??? אותו ליצחק קידמן!
פתרון אפשרי: את יכולה להחליט שהמצב המשפחתי שלך הוא באחריותך בלבד, ואינו קשור כלל לאבא.

_הרבה דברים שמקפיצים לי את הפיוזים אצל אבא שלי.
השאלה לא למה הוא ככה, אלא למה הם קופצים, כלומר למה אני מתעצבנת._
השערה: משום שעדיין לא הצלחת להגיע למצב של עצמאות כלפי אבא שלך ובכלל, עוד לא הגעת למצב של הפרדה, ואתם נמצאים בסוג של סימביוזה וכו'. מציעה לך לחשוב על כל הרווחים המשניים שאת מרוויחה ממצב הדברים. למשל זה שאת אף פעם לא אחראית על אף היבט בחייך ולכן גם לא צריכה לשנותו, ורק אבא אשם ואחראי. וכך את תופסת את עצמך ומציגה את עצמך כקורבן חסר אונים, שגם לא יכולה לעזור לעצמה ולשנות כלום. הרי אבא אשם!!!!!!!

ולסיום, מאוד מקווה שאת תקחי את דבריי כהצגת זוית ראייה אחרת על מה שסיפרת, כניסיון להציב ראי מולך, וחלילה לא כניסיון לתקוף אותך או לפגוע בך. אם מה שכתבתי נראה לך חסר כל תועלת – פשוט מחקי אותו. אם זה נראה לך מעליב – מבקשת סליחה. ו שתהיה לך שנה של חופש, שחרור, אמונה בעצמך, בטחון, ובעיקר - שלום
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

תראי, לי אורה
אני כמובן מקבלת את מה שאת אומרת על אי לקיחת אחריות מלאה על חיי.
עם זאת, אני חושבת שהתמונה יותר מורכבת ממה שאת מנסה להציג אותה.

אני אתן דוגמה מתחום אחר, מאד חביב ואהוד כאן באתר.
שמעתי פעם מישהי מספרת על הלידה הראשונה שלה. היא אמרה שאולי אם היתה לידה מיילדת תומכת, מישהי שתעצים אותה ותעודד אותה, אולי הלידה היתה נראית אחרת, גם אם בבית חולים. הרבה זמן אחרי שהיא סיפרה לי את זה היא ילדה לידה נוספת בבית, אני מניחה שמעצימה יותר.
אז נכון שכולנו יכולות לבחור ללדת בבית או לרצות בכך, אבל כל עוד יש כאלה שצריכות או בוחרות ללדת בבית חולים ורבות מהן נתקלות בתנאים לא מעצימים, יש לזה השפעה עליהן. תמיד אפשר לבוא לאותה אישה ולהגיד לה איך היא לא עשתה שיעורי בית וגם אם עשתה איך קרה שלא היו לה כוחות להתמודד עם מי שעמד מולה, עם האחיות והרופאים, אבל המציאות היא שמי שעומד מולן לא מעצים אותן להיות במיטבן.

אני מאד מאמינה בעבודה אישית ופנימית. עם זאת, אני חושבת שאנשים חוטפים סרטן לא רק בגלל שהם לא שלמים עם עצמם (וראיתי בדף שלך שאת בעניין של לואיז הי, מצויין, גם אני אוהבת אותה, אבל יש לי השגות) אלא גם מפני שהם במקרה עבדו 20 שנה במפעל לאזבסט או גרים ביזור בו מי השתיה מזוהמים.

עכשיו, אני מספרת על זה שבחיים שלי קיים מקור של זיהום תמידי, בחלקו. הוא גם מביא לי טוב ושפע (נגיד המפעל שמפרנס אותי), אבל גם זיהום שאני לא יודעת איך להפסיק אותו. מאד קל לי להגיד לחתוך. היו שנים ארוכות מאד בחיים שלי שברחתי רחוק מאד מהמשפחה, לפחות פיזית. גרתי רחוק ואכן ניהלתי את ענייני לבד בהרבה מובנים. היו כמה מובנים שלא, אבל היו הרבה שכן.
היום, מהרבה סיבות, זה לא ככה.
יותר מזה אני יכולה לספר לך שכל עוד הייתי לבדי, הסתדרתי לא רע מהרבה בחינות. איכשהו חשבתי שגם עם ילדים אהיה "אחת שמסתדרת" אבל אני לא. יש לי ילדים קטנים על הצואר כל היום (כן, גם במוסך) ואני לא מספיקה כלום. אז נוח לי שמישהו עוזר לי.

הנקודה בעיני היא לא זה שהוא עוזר לנו, אלא המחיר הנפשי שזה גובה ואני אפרט בהמשך.
לי_אורה*
הודעות: 1940
הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי לי_אורה* »

שהתמונה יותר מורכבת - בוודאי! הרי אני לא מכירה אותך או את בני משפחתך או את כל הסיפורים העמוקים שלכם וכו' וכו'. אני הסתמכתי אך ורק על מה שכתבת. אם מה שכתבתי אינו יעיל לך - אז את יכולה למחוק או פשוט לא להתייחס. אם משהו בדבריי נראה לך נכון - אז יופי!

ומסכימה איתך שיש פנים וחוץ, יש נסיבות (ואנשים) שונות שלא מועילות ויש נסיבות (ואנשים) שאפילו מזיקות. אז אפשר לפעול מהחוץ פנימה או מהפנים החוצה, או במשולב. כלומר לפעול הן בחוץ - לשנות את המצבים שלא נוחים ונעימים לך, והן מבפנים: לשנות את התפיסה של המציאות.

לפי המעט מאוד שאני יודעת, שמסתמך אך ורק על כמה הודעות שכתבת, אתן לך עצה
שכאמור מאוד מוגבלת בשל הסיבות שכבר כתבתי, אבל אולי בכל זאת משהו ממנה יוכל לעזור לך: כתבת שלאבא שלך יש תכונות טובות וגם מעשים טובים ושהוא באמת עוזר לך. אז אין שום סיבה שתוותרי על זה! אני יוצאת מתוך הנחה שהוא אוהב אותך (לפחות כמו שאומרים "אוהב אותך על פי דרכו") אחרת הוא לא היה עוזר לך בהרבה תחומים. כלומר, הוא נהנה לעזור לבתו ובתו נהנית מהעזרה שלו. אז קבלי בשמחה את כל העזרה שהוא נותן לך, שנחוצה לך. אבל אולי נסי מבפנים לפחות לא לקבל את הדברים המרעילים והפוגעים, נסי לא לשלם את המחיר הנפשי.

וגם כאן אפשר לפעול גם מבפנים וגם מבחוץ. דוגמה לפעולה מבחוץ: כל פעם שאבא שלך אומר לך משהו שפוגע בך, תעמידי לו גבולות. את יכולה לומר לו: אני מבקשת שלא תדבר כך או כל דרך אחרת. ודוגמה לפעולה מבפנים: את יכולה לומר לעצמך שזה שהוא חושב X - לא מחייב אותך להסכים לכך או לקבל את זה. אז הוא אמר! אז מה? זה משקף אך ורק אותו, ולא אותך! ואולי כדאי לך לחשוב קצת על מה שכתבתי בהודעה הקודמת ולחשוב באילו תחומים או נסיבות את יכולה לקחת על עצמך יותר אחריות ופחות לתלות את האחריות באביך. אבל אם זה לא מתאים - אז לא.

מקווה שמשהו ממה שכתבתי רלוונטי לך. וזהו, מעכשיו אשתוק ואקשיב למה שיש לך לומר. שבת שלום ושנה טובה {@
אנונימי

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אנונימי »

גמני - אני ממשיכה להקשיב {@
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

מקווה שמשהו ממה שכתבתי רלוונטי לך.
בודאי שרלוונטי. אבל זה כל העניין, אין לי מושג איך עושים את זה. מוכרחה לומר על עצמי שאני מאד מגיבה, מאד אימפולסיבית בתגובות שלי הרבה פעמים, כלפיו ובכלל, ולא מספיקה לעצור במחשבה.
אולי הדף הזה יעזור לי להבין טוב יותר את הדפוסים ואיפה הם לא עובדים בשבילי ואז אספיק לעקוב אחרי הכדור במעופו ולא לתת לו להישמט לי מבין האצבעות פעם אחר פעם.

מעכשיו אשתוק ואקשיב למה שיש לך לומר
אני שמחה שאת מקשיבה, אבל בהחלט אשמח גם לשמוע מה שיש לך להגיד. זה עוזר לי לחדד את המחשבה והכוונה.

שבת שלום ושנה טובה
גם לך!!!


אני ממשיכה להקשיב
תודה, טוב לדעת.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

אני רוצה לספר שכילדה מאד הערצתי אותו. כל מה שהוא עשה או אמר היה טוב וכל מה שאמא שלי אמרה היה מבוטל או פחות חשוב. היחסים איתה השתנו מאד במהלך השנים אבל איתו זה כאילו השתנה ביום אחד.

הייתי בשהות ארוכת טווח מעבר לים כשיום אחד, כמה חודשים לפני החזרה ארצה, חזרתי עם חברה מבילוי באמצע הלילה/בוקר ושמענו על המשיבון הודעה ש"אבא בבית חולים". כל כך הדחקתי שבהתחלה חשבתי שהיא מדברת על אבא שלה, אבל החברה אמרה שנראה לה שמדובר על אבא שלי.
אחר כך בהמשך השיחה היא אמרה גם שאבא שלי נראה כמו הבנאדם האחרון על הפלנטה שיכול לקרות לו משהו. וזה בדיוק היה העניין, שמאדם שנראה כאילו לא יכול להיות לו כלום, חזרתי כמה חודשים אחר כך לסיטואציה בה ביליתי שעות על שעות בבית חולים, תומכת בו, תומכת באמא שלי, מפצה על השנים שנעדרתי ונמצאת שם יותר מכולם שאיכשהו לא היו בסביבה דווקא אז. זוכרת את היום אחרי הניתוח, זה שנדחה במשך כל האביב ורוב הקיץ רק כי המצב שלו לא היה מספיק טוב כדי לנתח, זוכרת איך ראיתי אותו מולי וחשבתי שהוא כמעט מת.

זוכרת הרבה פרטים אבל גם את התחושה שמבאב גדול חזק וגיבור הוא הפך לחלש וזקן. תהליך שקרה, אבל היה רגע שנפל לי אסימון והמשיכו ליפול אסימונים גם אחר כך.

בעצם כשהתחלתי לספר על הרגע הזה, רציתי לספר על אפיזודות מסויימות שקשורות לכמה מהמחלות שלו. הסיבה שרציתי לספר על המצבים האלה היא שאני הייתי עם הגב לקיר במצבים האלה ועד היום אני לא יודעת מה אפשר היה לעשות אחרת מלבד פשוט להימנע מחברתו של אבא שלי או להימנע מראש מכל מיני דברים.
בעיני , קשר שיש בו מראש הימנעות בגלל פחד, הוא בעייתי.

לפי דעתי במשפחה שלנו יש לא מעט הימנעות בגלל פחד מתגובות של אבא שלי, אבל זה כבר לא לגמרי קשור למחלות שלו.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

לפני כמה שנים היו שניים או שלושה אירועים כאלה, אני לא זוכרת את הסדר. האירועים האלה שמו אותי במגננה מולו.
הוא התחיל לקחת כדורים מסוג מסויים. הרופאים לא אמרו לו כלום על אלכוהול וכדורים.

ערב אחד היינו אצל קרובי משפחה. נסעתי עם ההורים שלי ועם עוד אחות, היה ערב חג או יום שישי, לא זוכרת.
הוא שתה עם כולם, אלכוהול משקה מקובל במקומותינו. יותר מאוחר מישהי מהמשפחה אמרה לי שהוא אמר משהו לאמא שלי על שיכניס לה פליק אם... - התבטאות אלימה ולא אופיינית (לא שאין בו אלימות, אבל לא כזו ישירה ומיידית). חוץ מזה היה ברור שמשהו לא טוב קורה שם עם האלכוהול, אני לא זוכרת את כל הפרטים מהאפיזודה הזו ולא בטוחה אם זה היה בפעם אחת או שתי פעמים שמתערבבות לי בראש.

אני זוכרת שהוא נראה לא טוב והתחיל כאילו לאבד הכרה. אני זוכרת שבדרך לאוטו, או אולי עוד בבית שלהם, ביקשתי שאני אנהג. הוא לא הסכים ואני לא הסכמתי לעלות על הרכב והלכתי משם. היה גשם ועמדתי מתחת לאיזה גג. התקשרתי לאקס שלי דאז (עוד לא היו לי ילדים והייתי לבד) וביקשתי שיקח אותי, עוד היינו באיזה קשר אז, כבר לא יחד אבל עדיין דיברנו המון, סוגרים בשיחות את המעגלים ביננו. הוא בא והקפיץ אותי הביתה. אחר כך הקרובה שאמרה לי על האיום שלו אמרה משהו על הכדורים שלו, שצריך להחליף סוג. היא כנראה צדקה אבל היא כל כך טיפשה בדרך כלל שלא התייחסתי ממש.
תוך כדי כתיבה אני נזכרת שהיו שתי אפיזודות שונות.
זמן לא ארוך אחרי זה נסענו שוב לאותם קרובים. הפעם התמוטטות שלו יותר ברורה. אולי הפעם איים בפליק, לא יודעת. לא הסכמתי לעלות על האוטו. לפני כן כבראמרתי לאמא שלי כל מיני דברים על איך היא מרשה לו לנהוג במצב כזה. הוא נעלב ולא הסכים שמישהו אחר ינהג. אמא שלי התעקשה לנהוג והוא הלך ברגל מרחק ארוך ורחוק, מדובר על הליכה בצידי כבישים, בין ישובים שהנסיעה ביניהם 20 דקות בערך. הקרובים שהתארחנו אצלם יצאו אחריו גם לשכנע אותו לעלות לאוטו שלהם והוא עקשן כמו חמור הלך הכל ברגל.
יוצא שאני טריגר לבעיות במשפחה, כי לא מוכנה לעלות כששיכור נוהג במכונית בה אני נוסעת. אני לא זוכרת אם היה לי אז רכב או לא, אבל נראה לי בכל מקרה דבילי לנסוע במכוניות נפרדות רק בגלל אירועים כאלה.


זה היה לפני שנים ויש עוד אירוע אחד בסריה, שעוד אספר עליו (הוא היה יותר חמור מכל מיני בחינות).

זה רלוונטי לי מאד כרגע כי בעוד כשבועיים יש חתונה של קרובי משפחה. החתונה כשעה וחצי נסיעה ממקום מגורי. אין מצב שאני נוסעת לבד באוטו שלי עם ילדים קטנים בערב לחתונה, לא בא לי על בכי כל הדרך.
ברור לי שעם סבא וסבתא באוטו יהיה יותר שמח, הילדים כנראה יהיו רגועים חלק ארוך יותר של הדרך ופחות מהר יתחיל בכי וניג'וסים. נכון שעצירות או בכלל התחשבות בקצב של ילדים קטנים זה לא הקטע החזק אצלו, אבל בכל זאת ברור לי שיהיה יותר קל.
עם זאת- ברור לי שאני לא נותנת לילדים שלי לנסוע באוטו עם סבא ששתה, בעיה של אמא שלי שהיא חוזרת איתו מכל האירועים האלה שהוא שותה בהם, אבל לא על הילדים שלי. אני חושבת שאם נסכם מראש שאני נוהגת בחזור אולי יהיה יותר קל, מצד שני הוא גם יכול להיעלב ולא להסכים. כשהוא שתוי, אפילו קצת, אין לדעת איך תהיה התגובה שלו. אני בטח לא יכולה להשאיר את זה לרגע האחרון.
אולי אני אסע עם אחותי, אולי יהיה יותר קל עם זה שגם אצלה יש ילדים ועצירות וכו', אבל לא בטוח שהיא באה.

דינמיקה של יחסים שמושתתים על פחד.
ענת_קדם*
הודעות: 292
הצטרפות: 17 דצמבר 2004, 23:36
דף אישי: הדף האישי של ענת_קדם*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי ענת_קדם* »

אחת ולתמיד את רוצה שינוי זה מה שכתבת ואת ממש עושה אותו. את לא צריכה להתנצל על כל הדברים השלילים שאת כותבת. אני מרגישה שאת מוציאה את ההעבר בוחנת אותו בעיניים של היום, שוברת את המיתוס אבא אולי או אבא שהערצת כילדה ומפנה מקום לדבר חדש להכנס. אני בתהליך דומה. אם אמא שלי עשיתי תהליך ארוך והוא עדיין מתקיים. הילדה שבי מדי פעם הרגישה נוראית כי היא אומרת דברים נורא רעים על אמא שלה... מכירה את זה ממש מקרוב. לגבי אבא שלי בחר בתוך השינוי להתנתק ממני כי אני בחרתי להגיד את דעתי עליו דבר שהוא ממש לא מקובל בבית שלנו. אז בינתיים הוא שותק כשהוא רואה אותי אבל אני ממשיכה לומר שלום, להכנס אליהם הביתה ולעשות מה שבה לי. אני עוד יגיע לפתור את הנושא איתו כי ביננו אני מאמינה בגלגול נשמות ועוד גלגול איתו ממש לא בה בחשבון...
אני מספרת על עצמי כי אולי משם תראי דברים שקשורים בך. אני לא רואה צורך להגיד לך מה לעשות או איך להסתכל על הדברים. את רוצה להגיד משהו ואת אומרת זה כבר מעשה אמיץ!
נראה כי סגרו לך את הפה והורידו את האמונה בעצמך מספיק שנים כך שעכשיו תאמיני שמה שאת עושה הוא הכי נכון!
קצת קשה לי בגלל זה אם מה שכתבת לי אורה. אני רואה את מה שכתבת ויש בזה הרבה נכון אבל נראה שזה לא הזמן...חשוב לתת זמן להכל וגם לכעוס ואפילו לראות הכל שלילי אצל אבא שלך זה ממש בסדר. ככה היה לי אם אמא שלי. בהתחלה ראיתי מה היה באמת-כלומר את המציאות בלי ליפות אותה (דבר שאני מומחית בלעשות) אחר כך כעסתי, זעמתי עד עמקי נשמתי ראיתי רק את הצדדים השליליים שלה, אחרי תקופה פתאום הכעס התחלף בעצב של אבל על אובדן הילדות שלי על מי שהייתי כל השנים ורק אז התחלתי לראות גם טוב...אז זמן קחי כמה שאת מרגישה שנכון לך.
לתת מקום לכל רגש ומחשבה בלי שיפוט רק לתת (אם המחשבה היא שיפוטית אז גם לה לתת מקום).
את נפלאה ואני מקשיבה לכל מילה(()) חיבוק גדול נשלח אלייך.
אם את רוצה לשאול אותי משהו את מוזמנת.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

את נפלאה ואני מקשיבה לכל מילה חיבוק גדול נשלח אלייך.
תודה, כיף לדעת שמקשיבים ומחבקים.
יש משהו בה שאת אומרת בקשר לתהליך. אני כבר לא פחות במקום של להאשים, אבל אני כן צריכה לספר ולהוציא את כל מה שיש שם לאוויר העולם כדי שיהיה מקום לדברים חדשים ונקיים יותר.


אם את רוצה לשאול אותי משהו את מוזמנת
אני אשמח אם פשוט תישארי בסביבה ותוכלי להאיר את עיני כשנראה לך שאת רואה משהו חשוב להצביע לי עליו.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

הלכתי היום לאחותי הקרובה. אחרי כמה זמן גם ההורים באו. באיזשהו שלב הילדים התחילו לשחק יותר מדי עם המים של השתיה אז אחותי שמה להם בקערה את הקנקן עם מים וכוסות שישחקו. אמא שלי אמרה משהו על זה שזה משחק לבחוץ ולפני שהם באו הצעתי לאחותי שאני אשקה לה קצת את הדשא. אז אמרתי שיאללה, נוציא אותם החוצה עם הגיגית.

אז הוצאנו והילדים התפשטו ובמקום הגיגית אחד מהם ישר רץ לממטרה שבדיוק החלטנו לשים כדי להשקות את הדשא. הבת שלי רצתה גם לממטרה ובעודי מפשיטה אותה ראיתי שהיא עשתה קקי בטיטול. הבן שלה אמר שקר לו ורצה אמבטיה ואני רציתי לשטוף את הקקי שלה אז נכנסנו עם הילדים כדי להכניס את שניהם לאמבטיה והשאר נכנסו אחרינו לבית. כל האפיזודה הזו מדובר על דקות ספורות בהן היינו בחוץ.

אני יושבת עם הילדים באמבטיה ואחותי באה ושואלת אותי אם נראה לי שהממטרה פתוחה מספיק זמן ואם אפשר כבר להעביר אותה למקום אחר. אמרתי שנראה לי שזה בדיוק הזמן.
היא יוצאת החוצה, הממטרה סגורה.
אבא שלי סגר "כי לא ידעתי אם הממטרה זה בשביל הילדים או בשביל הדשא".

וככה זה כל דבר שעושים. תמיד הוא יהיה שם, בלי כוונה ישים רגל ובסוף ילך לעשות בעצמו. הפעם הוא דווקא לא השקה בעצמו, אבל אחותי אמרה בציניות משהו על הדיוק שבמדידת זמנים לממטרה סגורה. לא נראה לי שהוא הבין.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

שלא הייתי מוכנה יותר לסבול רגשות ומחשבות שליליות כאלה ואחרות, ושהיום לשמחתי, יש לי כלים פשוטים נוחים וזמינים לא לסבול זאת.
ליאת סקיפי, תהיי מוכנה לפרט?
אנונימי

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אנונימי »

בקצרה:
"העבודה" של ביירון קייטי. אפשר לבד, ואפשר בעזרת ארנינה קשתן.
שינוי התייחסות, בהשראת לנדמרק, על ידי הבנה שבעצם זה רק סיפור.
תקשורת מקרבת (קודם כל כלפי עצמי)
ועכשיו מתחיל להצטרף 100 אחוז אחריות
שחר_חדש*
הודעות: 139
הצטרפות: 30 אוקטובר 2005, 22:05
דף אישי: הדף האישי של שחר_חדש*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי שחר_חדש* »

את יכולה להסתכל עליו ממקום של חמלה? הוא עושה מה שהוא יודע, מה שהוא מכיר, מה שהוא חושב שהכי נכון לעשות. זה לא מרוע. זה לא מרצון לדפוק לכם את החיים. ככה הוא. יש לו מגבלות כאדם וכאבא, כמו שיש לך, כמו שלאמא שלך יש (מעניין, לא אמרת מילה על תפקידה בדינמיקה המשפחתית), כמו שלכל אחד מאיתנו יש.
מנקודת המבט הזאת קל יותר להתחיל לעשות את ההפרדה, לקחת אחריות על עצמך ועל חיי ילדיך ולהחליט מה את כן לוקחת ממנו ומה לא.
ענת_קדם*
הודעות: 292
הצטרפות: 17 דצמבר 2004, 23:36
דף אישי: הדף האישי של ענת_קדם*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי ענת_קדם* »

וככה זה כל דבר שעושים. תמיד הוא יהיה שם, בלי כוונה ישים רגל ובסוף ילך לעשות בעצמו.
נראה על פניו סיטואציה די פשוטה אבל לך הדבר הזה שנעשה לוחץ על כפתור ענק ששייך לעבר. את רואה את המצב יחד עם כל המצבים שנלווה לזה וזה מועצם לדבר גדול מאוד עבורך. נשמע שזה אולי לוחץ על כפתור הלא סומכים עלי, לא מעריכים שאני אדע לעשות משהו כמו שצריך, מתייחסים כמו ילדה אולי .ז ה ממש רק השערות.
אני חושבת שאת עושה עבודה נהדרת . לעשות את ההפרדה שלך להפוך לאדם נפרד ושלם ששום דבר שלא שייך אלייך לא יגע בך (כתבתי משהו דומה בחמת החמות) שלא יכנס אלייך כל הפרשנויות והתוספות האלה שיושבות ומכבידות עלייך ועל התפקוד שלך, שואבות את הכוחות והאנרגיה שלך למקום לא מועיל.אני חושבת שכדאי מאוד להעזר במטפל\ת באיזה שיטה שמתאימה לך. אחרי שתשתחררי מהתוספות האלה ,זה כמו להסתובב עם שק על הגב בלי לדעת ואז שהוא יורד אי אפשר להבין איך הלחת איתו כל השנים ,את תהיה פשוט קלילה ושלווה.
אם תרצי המלצה למטפלת פני אלי [email protected]
אני גם רואה שליאת skippy נתנה לך כיוון אולי לטיפול.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

עשיתי ועושה עבודה במשך חיי, בכל מיני שיטות ודרכים, חלקן לעומק מאד, חלקן פחות, כולן הולכות איתי. גם היום אני באיזשהו סוג של עבודה/טיפול.
זה לא סותר את הצורך לכתוב את הדברים, מפני שלפעמים צריך פשוט להוציא את הדברים הישנים, לנער את האבק, לשטוף, לכבס, לנגב.

אני יודעת, עם הממטרה זה דבר קטן. זה גם לא ממש עצבן אותי באותו רגע, אבל כשזה משהו שחוזר על עצמו כל הזמן אז זה יכול לעצבן.
במלחמה, לא היינו בבית. באיזשהו שלב די מוקדם ההורים שלי חזרו הביתה. ביקשתי שישקה לי את הצמחים בחצר. אחד ממש חשוב לי מת, אבל הוא אמר שהוא מת עוד לפני שחזרו, ניחא. אז מה הוא עשה עם ההשקייה? את הצמחים שנראו לו הוא השקה והיה שם חלק שמלכתחילה לא מצא חן בעיניו ששתלתי, שלא התאים לו, שאמר שלא יצליחו לי בגיה, אז כדי להוכיח לי שהם באמת לא יצליחו הוא באמת לא השקה אותם. אז נכון ששמחתי שהוא השקה לי את הצמחים וטיפל בהם, אבל הוא גם הרג לי חלק שלם שרק חלק קטן ממנו הצלחתי להציל.
בחלק שהוא השקה , מתוך כוונה טובה, הוא עשה גומות וכאלה, אבל העיף את כל החיפוי לעזאזל והמשיך להשקות ולטפל גם אחרי שחזרתי, עד שיום אחד פשוט הודעתי לו בצורה מאד ברורה וחד משמעית שאני מטפלת. כמובן שהייתי צריכה לשקם שם לא מעט נזקים שלו. בסך הכל ביקשתי שישקה, לא שיתחיל לחפור לי בכל הגינה.

כנראה שאני לוקחת כוונות טובות של אנשים, במקרה הזה אבא שלי ומפרשת אותם לכיוון בעייתי. אין ספק שרצוי שאלמד להסתכל על חצי הכוס המלאה ובמקרה הזה אשמח שלפחות חלק מהגינה שלי שרדה ולא ירדה כולה לטימיון כפי שקרה ללא מעט תוכניות ודברים אחרים במלחמה הארורה.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

רציתי לספר על האירוע המשפחתי ההוא.
זה היה אחרי שני אירועים קודמים שכבר סיפרתי.
אז סבא שלי היה נשוי למישהי והיה לה יום הולדת. הגענו לבית אבות לחגוג יום הולדת בארוחת צהריים גדולה שכללה את כל המשפחה שלה, אנשים שלא הכרנו טוב במיוחד, לפחות לא אני.
הפעם, לא זוכרת כבר למה, באתי עם מכונית משלי, למרבה המזל. עוד לא היו לי ילדים אז וגם זה מזל כי גם ככה היה קשה.
אז הוא יושב לו ושותה כטוב ליבו ביין ואולי אפילו אמרתי לו משהו שלא ישתה, לא יודעת. מימיני איזה מישהו, אדם לא מוכר מדבר איתי שיחה מלאת עניין מצידו ומשמאלי אני קולטת את אבא שלי ומתחילה להחוויר ולאבד כל עניין בשיחה עם האנשים שלצידי. אני קולטת שהבנאדם מדבר לאט לאט, בסלואו מושן כזה, ושנוזל לו רוק מהפה ואני שואלת אותו מה קורה והוא עונה לי ובכלל לא מודע שהוא מדבר לאט.

צריכה ללכת לילדים, אבל אמשיך כשאוכל
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

אז באירוע ההוא, הוא התמוטט. פתאום הוא פשוט נפל. אני יצאתי רגע קודם, פשוט לא יכולתי לראות אותו ככה. מזל שהיינו בבית אבות, כי קראו ישר לאיזו רופאה תורנית שיש שם תמיד.
הקטע המעצבן הוא שהוא כל כך בהכחשה שגם כשסיפרו לו מה קרה הוא לא האמין, שלא לדבר על זה שהוא לא זכר את זה רגע אחר כך. הוא גם לא הרגיש במצבים האלה שהוא מרייר כמו תינוק בן חצי שנה או מדבר לאט.

הרבה פעמים אנשים לא מבינים למה אני כל כך שונאת רופאים. אולי בלי התרופות הוא לא היה שורד, אבל בלי התרופות לא היו קורים לו האירועים האלה. שלא לדבר שעד שאמא שלי לא התערבה בעניין, יעני הלכה לדבר בעצמה עם הרופאים והאחיות, אף אחד לא חשב להחליף לו כדורים וגרוע מזה, אף אחד לא חשב להגיד לו לא לערבב אלכוהול עם כדורים. נכון, זה דבר בסיסי וידוע ובכל זאת...
הכי אני שונאת את כל המחקרים האלה שמדברים על כוס יין ביום כבריאה. אבא שלי לא מפסיק לצטט אותם, לשתות ולהתנהג בצורה דוחה.

בתום האירוע ההוא של ההתמוטטות, יצא שאני לקחתי את נטולי הרכב שבאו עם הורי והסעתי אותם הביתה. הוא עוד חשב שהוא הולך לנהוג באותו יום, אבל כאן כבר לא ויתרו לו.


את יכולה להסתכל עליו ממקום של חמלה?
אני חושבת שמאז שאני כותבת את הדף הזה אני יותר מצליחה בזה.
כמו שציינתי, יש לי צורך לנקות ומבחינתי ישב שם הרבה ליכלוך. ככל שאני כותבת וברור שאני כותבת ביקורתי וחסר רחמים, אני מרגישה שבעצם העלאת הרגשות האלה כבר יש לי יותר מקום להרגיש גם רגשות אחרים, חמלה למשל.

מה שמעניין אותי זה למה זה כל כך לא לגיטימי בעיני כמה מהקוראים כאן, למה ישר צריך להציע לי להסתכל אחרת כאילו שיש בעיה ברגשות שלי.
אנונימי

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אנונימי »

את שואלת למה, ונראה לי שחלק מהתשובה היא שזה לא בהכרח לא לגיטימי, אלא יותר שפשוט קשה להיות קורא מהצד, שמתחבר אלייך ואל תחושותייך, מבלילהציע פתרונות. נראה לי שאנחנו די מחוברתים ככה שכשמישהי משתפת אותנו בקושיים שלה, אוטומטית נציע פתרון.
יחד עם זה שלהכיל אותך, זו ממש עבודה. זה לא טריוויאלי בכלל, וכשקוראים את דברייך, ומרגישים את הקשר הזה שנוצר איתך, אפילו שאת לכאורה, רק דמות וירטואלית, והנוכחות שלך היא רק מילים כתובות על המסך, אנחנו - אני, למעשה כן מכילה את מה שאת כותבת, את ה"אותך" שמוצג על ידי המילים האלה.

אני לא מנסה לתרץ, אלא באמת להסביר.

ואני לא מנסה להתנער מהתפקיד של להכיל. אני עושה את זה כל פעם שאני רואה שכתבת משהו חדש. ואני מברכת על כך.

המקום בו את מרגישה איך הכתיבה, ההוצאה של הדברים החוצה, מאפשרת לך ליצור מקום חדש להתייחסות חדשה - נשמע לי מקום טוב להיות בו.

מבחינתי, תמשיכי להוציא, לשחרר את הקיטור ולכתוב את כל מה שמתאים לך.
ואני אמשיך לקרוא.

< החלק הפעיל אצלי בהקשבה אקטיבית הוא בעיקר הנהונים ופחות מילים, כך שדי קשה להרגיש את ההקשבה שלי דרך ענן המדיה הזו, אבל דעי שאני פה ומקשיבה (()) >
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

החלק הפעיל אצלי בהקשבה אקטיבית הוא בעיקר הנהונים ופחות מילים, כך שדי קשה להרגיש את ההקשבה שלי דרך ענן המדיה הזו, אבל דעי שאני פה ומקשיבה

תודה, זה עוזר.
אני יודעת, העניין הזה של לתת עצות- זה קל, כמה כולנו אוהבים לתת עצות. אני אלופה בעצות, אלופה.

הרבה דיברתי על אבא שלי אבל אולי אדבר על מקומות שקשה לי. קשה לי להכיל ומעבר לזה, יש התנהגויות שאני לא מוכנה לסבול. כשהייתי צעירה יותר הרבה ויכוחים ביננו נגמרו בטריקת דלת.
יש דברים שקצת קשים לי, יש דברים שמאד.
קצת, אבל יודעת להתמודד:
אני בדין ודברים עם הפעוט, הוא מיילל. אני איתו, לידו, אבל לא בדיוק נותנת לו נגיד לשפוך על עצמו את התה, אז הוא מתעצבן. אבא ישר מגיח:"למה אתה בוכה?" אני יודעת שזה לא מנומס אבל אחרי שבעבר הודעתי לו שהשאלה הזו מעלה לי את הסעיף והוא הפסיק לכמה ימים ושכח מזה (אולי זה הזמן להזכיר) היום עניתי: "מה אתה מתערב" כי הרגשתי שאני בסיטואציה עם הבן שלי ומישהו מבחוץ מתערב לנו באמצע נדחף בלי קשר לסיטואציה שכמובן לא היה שותף לה וכביכול דורש ממני הסברים על ההתנהלות שלי מול הבן שלי. אז סליחה, זה גבול בשבילי. קצת קשה לי עם זה אבל זה לא מצב שמוציא אותי מדעתי.

מצבים שכן יכולים להוציא אותי מדעתי לפעמים: נוסעים איתו באוטו והוא נוהג ומקלל נהגים אחרים אם הם נוסעים לאט/מהר/מסוכן/מטופש מדי לטעמו.
הערות על הילדים, כשהם בסביבה או לא: "כמה שהוא רזה, רואים לו את העצמות" "איזה שמנה, פחד כמה שהיא שמנה". אז אם הם בני 3 זה לידם ואם הם בני 7 זה מאחורי הגב אבל זה לא משנה את העובדה שהוא תורם לדימוי הגוף שלהם. באופן אישי אני אוהבת את ילדיי ואחייני שמנים ורזים, בתוך עקומות הגדילה או מחוץ להם. כמובן שעם הילדים הפרטיים שלי זה מפריע לי יותר, לא בא לי שהם יפנימו את השטויות שלו.
בקשר לאוטו, הוא מתעצבן על נהגים אחרים גם כשאני נוהגת. ויום אחד נהגתי והיה רמזור. זה שלפני טעה בנתיב והיה ירוק והוא ניסה לעבור לנתיב סמוך , מה שגרם לי לפספס את הירוק. מיד הוא רצה שאצפצף לו והתעצבן עלי ועל הנהג ההוא, ואני חשבתי שאני לא מוכנה להתעצבן בשביל עוד דקה על הכביש.

אלה קטעים שקשים לי יותר מכיון שהוא יכול להטריף את העולם ולהעכיר אוירה אם דברים לא קורים בדיוק כמו שהוא רוצה. נגיד הינו קובעים כל המשפחה לנסוע בחמש יחד ומישהו היה מוכן בחמש וחמישה אז היו אחר כך סצינות, לפעמים ערב שלם התבאס בגלל זה, קרה שהוא לא הצטרף אלינ בגלל שמישהו לא היה מוכן בזמן שקבענו.

גם אני די יקית ואוהבת לדייק בדרך כלל, לא נוטה לאחר, אבל בגלל כמה דקות נראה לי חבל לפספס יחסים עם אנשים (היתה לי חברה שתמיד איחרה והגיעה שעות אחרי שקבענו כולל פעם שחיכיתי לה בשלג בחוץ אז באיזשהו שלב החלטתי שהיחסים האלה לא בשבילי, אני לא מדברת על מצבים כאלה כמובן) להעכיר אוירה וליצור טרור של פחד. עד היום אני בחששות כשאני מאחרת מעט וכשאני קובעת איתו אני מקפידה לתחום את זה בטווח של רבע שעה שתיתן לי משחק. תוך כדי כתיבה נדמה לי שהוא פחות עושה את הקטע הזה עכשיו כשאני קובעת איתו, אבל במחשבה שניה אני תוהה אם זה פשוט קטע שהוא עושה כשאמא שלי נוכחת וכשהיא לא נוכחת אז לא.

אמא שלי שנים היתה לחוצה ממנו. עם השנים נראה שזה עבר לה, לפחות בחלק מהדברים. היא פחות סופגת, אבל יש מקומות שעדיין כן.

אגב בקשר לניהול העניינים בבנק, בדיוק אחרי שכתבתי את זה הלכתי לשם לסדר משהו (שהרבה פעמים אני שולחת אותו) וראיתי בדיוק מה המצב ומה קורה.
בקשר למוסך, זה יותר מסובך. הרבה פעמים אני הולכת איתו על תקן הנהג שיחזיר אותי משם כי אין לכאן אוטובוס מסודר והרבה פעמים אני עם אחד מהילדים לפחות ככה שצריך בעצם שתי מכוניות כדי להביא ולקחת אוטו מהמוסך. אז הוא מתערב אם אני רוצה או לא ומתחיל להגיד משפטים כמו "אולי צריך למכור את האוטו הזה" כאילו ששאלתי אותו. יש לו ידע ואני שמחה לשמוע מהידע שלו הבעיה שכששואלים אותו הוא נותן הרצאות של שעות ואי אפשר לצאת מזה. לפעמים ששואלים שאלה רוצים בתור תשובה משפט או שניים ולא נאום של חצי שעה.

גם לי יש נטיה להתמכרויות.הנה אני יושבת כאן וכותבת במקום לנוח שנת צהריים שאני כל כך זקוקה לה כשיש הזדמנות פז נדירה ומתאימה.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

וגם- לא התכוונתי שתפסיקו להציע הצעות וכו', יש ערך לכל מה שכתבו כאן.
גם אם עבורי טיפול/עבודה זה דבר טריוויאלי אני נוטה לשכוח שלא לכולם זה כך וגם מי שכן לפעמים צריך תזכורת, אז תודה...
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

עוד דברים שקשים לי, מאד אפילו:
בוקר, ילד מאד פעלתן ואנרגטי, נופל. ההורים שלו לא בסביבה.
אבא שלי צועק עליו: אתה לא מסתכל לאן אתה הולך, אתה צריך להסתכל לאן אתה הולך.
לא בדיוק במילים האלה אבל זה המסר.
אמא שלי אומרת: לא מספיק שכואב לו אז אתה עוד צועק עליו?

לא יודעת איך להיות שם בכלל.
ומדובר בילד שגם לי מאד קשה איתו, מאד אפילו ובכל זאת.
הצעתי להורים שלו שיקחו אותו לחוג תנועה , למרות שהוא מאד פיזי אני חושבת שחוג כזה יעזור לו להיות עם יותר פוקוס כשהוא הולך/משחק וכו'. למה שיקשיבו לי.

זה משהו שקשה לי עם ההורים שלי.
לא יקשיבו לי.
בענייני מזון נגיד. שנים אני אוכלת מזונות שנחשבים בריאים, אף אחד לא שם לב בכלל. פתאום אחד האחים שלי מציע מאש לארוחת ערב ומציג להם קינואה ופתאום זה מעניין. אני , גם אם אני אביא להם לארוחת ערב (והיו תקופות שהבאתי) אף אחד לא יגע בזה.
ככה זה.
בענייני סביבה- אם אחותי מחר תתחיל למחזר זבל אורגני הם מייד יתחילו גם, אבל כרגע זה די מיותר להם לחשוב על זה בכלל, וזה למרות שדאגתי שיעמוד להם קומפוסטר בחצר, אבל הם לא יזרקו אליו, מה פתאום להפריד אשפה.

הילדים אצלנו בבית מתים על סבא, הילדים שלי ושל אחים ואחיות שלי. מאד אוהבים אותו והוא סבא משקיען.
אני בהחלט יודעת שלא כל הסבאים ככה וגם לילדים שלי יש סבא אחד הרבה פחות משקיען. גם נחמד ומוכן לשחק איתם, אבל לא כזה שבא לבקר לעיתים קרובות ומוכן לעשות בייביסיטר, זה לא.

בקשר לאבא שלי
נראה לי שהוא די פוחד ממני. לפעמים אני מאד מאד מגזימה בתגובות שלי אליו. זה מפני שיש אצלו איזה חוסר כבוד בסיסי לאנשים ולחינוך של ההורים. נגיד יבקשו ממנו לא לתת מוצרי חלב כי לילד יש צינון (אחות אחת שלי מבקשת לעיתים) אז הוא יתן "כי הילד ביקש". במקרה שלנו הוא חטף על הראש כל כך הרבה בכל פעם שנתן לילדים משהו בלי רשות שהוא פשוט מפחד. אני מעדיפה את זה ככה , כי פתאום אחד הילדים שלי התחיל לבקש "מיץ" כשכל מה שהם מכירים זה מיץ תוצרת בית (מכונת מיץ וכאלה) כי היה סוף של בקבוק עם כמה טיפות "והילד ביקש" והוא ידע שאני לא מרשה ואפילו הייתי כמה מטר משם אבל "הילד ביקש" והוא חטף כאלה צעקות שלא נראה לי שהוא יעשה את זה יותר. ככה גם קרה כשהבת שלי היתה קטנה וביקשה מים והוא נתן לה מים מהברז לא רתוחים.


הכי מבאס אותי זה שהוא מעודד את הילדים במשפחה לשתות אלכוהול וילדים בני 7 אצלנו במשפחה בהחלט מקבלים יין ביום שישי ואני שואלת אם אין איזה חוק בעניין הזה כמו בארצות הברית כי ביום שהילדים שלי רצו יין (טוב, הם כבר רוצים, אבל זה לא עוזר להם) ויעודדו אותם בסביבה אז מבחינתי זה יהיה רע מאד. בעיני זה אחד הסמים הכי גרועים. אני לא עושה עניין אם מדי פעם באויר הפתוח מישהו מעשן סיגריה ליד הילדים שלי, אני מרשה למעשנים לחבק אותם למרות שאני יודעת שהניקוטין עובר, אני מכירה אנשים שמעשנים ג'אראס פה ושם ושיהיה להם לבריאות. הבעיה בעייני היא שאלכוהול זה לא רק הרבה יותר גרוע אלא גם יותר לגיטימי ונראה שכולם שותים איזו בירה פה ושם. לי זה נראה חולני.

פעם באתי לאיזה מטפלת הודית. היא בדקה אותי בכל מיני שיטות, הסתכלה בלשון, בעיניים בשתן. הרגשתי באותה תקופה מאד רע והיא אמרה דברים על הכבד, כמה רע הוא נראה, ממש לא רצתה להאמין לי שאני לא שותה ולא על סמים ושום דבר בכיוון הזה. אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה? ואני חושבת שפשוט מאד כעסתי באותה תקופה, מאד מאד כעסתי. לפעמים אני חושבת שגם לאבא שלי יש המון כעסים ותסכולים ושהוא מוציא אותם על האלכוהול.
אין לי מושג בעצם ולנתח אותו זו לא הכוונה שלי, רק ללמוד לחיות איתו קצת יותר בשלום, גם אם לפעמים זה לא נראה ככה בדף הזה.
ענת_קדם*
הודעות: 292
הצטרפות: 17 דצמבר 2004, 23:36
דף אישי: הדף האישי של ענת_קדם*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי ענת_קדם* »

קוראת אותך(())


_יש לך אבא אכזרי ורשע שתמיד טועה ותמיד מתכוון להרע.
הכל בגללו ואת קורבן חף מפשע ואומלל.
באמת מצער מאוד._
חבל, ציניות זה לא דבר מחמיא משום כיוון.
אנונימי

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אנונימי »

יוחאי,
(בהנחה שהבנתי נכון את תגובתך)
משהו מפריע לך במה שכתוב בדף הזה? כי אתה יודע, אף אחד לא מכריח אותך לקרוא.
השיפוטיות שלך כלפי אחת ולתמיד, יכולה אולי ללמד אותך משהו על עצמך.
ובכל מקרה, אחת ולתמיד היא בת אדם ממשית, למרות שאולי כשאתה קורא את דבריה פה, אתה שוכח את הפרט הזה.
ובתור שכזאת, סביר מאד להניח שדבריך עלולים להיות מאד פוגעים בעיניה. מאד. מאד.

הפרשנות שכתבת לדברים שלה, שהיא כתבה ממקום של כנות ופתיחות גדולים מאד לדעתי, יכולה להיות נכונה או לא, אך בטוח שהיא לא רלוונטית ולא יכולה לתרום לה ובוודאי שלא לחזק אותה.
אם יש לך משהו קונקרטי (ורצוי גם חיובי) להגיד, בבקשה.
אחרת - זכור שמילים שנכתבות פה יכולות להכאיב עד מאד.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

בוחרת למחוק את דבריו של יוחאי, ותסלחו לי.
כותבת לא מעט באתר הזה ואף פעם לא מחקתי מלבד את דברי שלי אלא אם כן ביקשו ממני למחוק מספר טלפון, ככל שזכרוני מגיע.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

כשהייתי ילדה, תמיד אמרו לי שאני דומה לאבא ולמשפחה שלו.
אז זה החמיא לי, לא רציתי להיות דומה לאמא שנתפסה אז בעיני כחלשה ועוד כל מיני דברים אחרים.
עם השנים נעשיתי יותר דומה לה ויותר קרובה אליה.

יש עדיין לא מעט מקומות בהם אני דומה לאבא שלי.
חלקם, אלה בדיוק המקומות בהם אנחנו מתנגשים.

היו שנים, כשהתבגרתי, שהתחילה לאיים עלי הסטיגמה הזו של דומה להם, כי לאן שלא הסתכלת במשפחה הזו היה טירוף, חוסר יציבות, בלגן. היה שלב שזה איים עלי להיות דומה למטורפים האלה, או ככה תפסתי אותם אז. היום אני מבינה את כל הצדדים של זה, יודעת שלכל דבר יש יתרונות וחסרונות.
את מצבי הרוח שלי, את העליות והמורדות, בהחלט ירשתי מהצד הזה.
ככל שאני אמא אני מתאזנת, מנסה לספק לילדי קרקע יציבה מתחת לרגליים ככל שאני יכולה.
הילדים מצליחים לחבר ביני ובין אבא שלי יותר ויותר.
הוא אוהב אותם והם אותו וזה חשוב, עם כל הקושי שיש לי.


ועוד משהו למי שכתבו כאן:
תודה על התמיכה, זה לא מובן מאליו.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

כל העבודה שעשיתי בשנים האחרונות, תמיד מדברת על לראות דברים בצורה חיובית יותר, לסלוח וכו'.
גם הטיפול שאני נמצאת בו עכשיו לא מעלה באופן מדוייק כעסים, רק מטפל בתוצאה, בבעיות.
אני מרגישה שככל שאני כותבת כאן, ככה יותר נקי.
לשים אצבע ולדייק בכעס, בתחושה, במה שמרגיז אותי ומה שקשה לי איתו הופכים אותי לאדם יותר סלחן וחומל.

ברור לי שהדף הזה לא נראה ככה, אבל מאז הדף הזה, יותר קל לי לראות את אבא שלי, יותר קל לי איתו.
בערב סוכות, הערתי איזו הערה מגעילה בקשר לאלכוהול. תוך כדי שהערתי כבר הרגשתי שזה היה מיותר, שזה לא ענייני, שכל עוד זה ילד של מישהו אחר ולא הילדים שלי שיעשה מה שהוא ואחרים מבינים.

ובכל זאת, לא ברור לי איך כן להתנהל מולו כשזה כן נוגע לילדים שלי. לצערי אני מוצאת שהדבר היחיד לעשות כשהוא עושה משהו שאני לא מרשה עם הילדים שלי, זה לצעוק עליו בצורה קיצונית ובלי פרופורציה למקרה, כי אחרת הוא ישכח אחרי יומיים או יעשה שוב תוך יום וככה לפחות לוקח איזה חודשיים עד שזה חוזר על עצמו.
בהקשר של ילדים וגבולות לסבים, אני אשמח לרעיונות אם יש למי שקורא כאן.
יוחאי*
הודעות: 14
הצטרפות: 19 פברואר 2004, 11:12

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי יוחאי* »

השיפוטיות שלך כלפי אחת ולתמיד
הפרשנות שכתבת לדברים שלה
???
קראתי את כל הדף בעיון.
הדף מכיל הרבה הודעות ארוכות שבהן היא מציגה את עצמה כקורבן לאבא שפגע בה ובבני משפחתה בהרבה הזדמנויות ובתחומים שונים.
האם הבנתי לא נכון?
האם לא זה מה שכתוב כאן ומודגם בהרבה דוגמאות?
אז איפה כאן הפרשנות? הרי הכל כתוב כאן במפורש.
ואיפה השיפוטיות? הרי הסכמתי איתה שהיא בסדר ואבא שלה לא בסדר.
אם לא הבנתי את הדף אשמח לקבל הסבר.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

כן, לא הבנת את הדף.
לא כתבתי בשום מקום שאני קורבן כך שזו כבר פרשנות.
גם לא ביקשתי הסכמה או אי הסכמה. אין לי צורך שתסכים איתי או לא תסכים איתי.

מעבר לזה, מעדיפה לא להגיב.
אנונימי

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אנונימי »

רעיון:
לדבר איתו בצורה כזו, בערך:
אבא, תשמע, עד היום, כל פעם (כמעט?) שהתנהגת אל הילדים שלי בצורה שלא מקובלת עלי, - לתת דוגמא - מצאתי את עצמי מתעצבנת וצורחת עליך.
אני יכולה לשער שזה לא נעים לך, ואני רוצה שתדע שזה גם לא נעים לי.
יחד עם זאת, פעלתי ככה, כי לא מצאתי שום דרך אחרת, בה אתה תתנהג כלפי הילדים שלי לפי הצרכים שלי.
אני רוצה שנמצא דרך שתכבד גם אותך וגם אותי, בה אני אוכל להסביר מה מותר ומה אסור עם הילדים שלי, ושאתה תכבד את זה.
מה דעתך על זה?
[ עכשיו , אחרי כזה קטע, הייתי מצפה לתגובה מפתיעה ממנו. למשל, פטפטת ארוכה ביותר בה הוא נוזף בך על איך שאת מתנהגת. או משהו אחר לגמרי, נניח בכיוון של דומיה, הלם. ]
לא משנה מה הוא אומר - לתת לו לדבר עוד ועוד, לעודד אותו להוציא את מה שיש לו (הקשבה פעילה),
וכשהוא יסיים לפרוק, להתחיל להקשיב לדברים ת'כלס, אם יש לו.


רעיון אחר: "שטיפת מוח" - כל פעם לפני שאתם אמורים להיפגש, להתקשר אליו ובעדינות, רכות, וענייניות להזכיר לו את רשימת הכללים שלך.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

ליאת, תודה על הרעיונות.
את הראשון ניסיתי בעבר והגעתי למסקנה ששיוחות איתו לא עובדות, או לא עובדות לי.
את השני אני מיישמת לפעמים בלי לחשוב, אבל זה רעיון מצויין וטוב שאת מזכירה ומחדדת לי אותו. גם עם אנשים אחרים יש צורך לעשות את זה לפעמים.

אולי יש כללים שאני צריכה לנסח ביתר בהירות לעצמי. הכלל הכי ברור מבחינתי הוא שלא נותנים לילדים שלי לאכול שום דבר בלי לשאול אותי (ככה זה מונע את התירוץ של "אבל הוא ביקש במבה").
כלל נוסף הוא שאני לא רוצה שיצעקו על הילדים שלי, אבל לא ברור לי איך מעבירים כלל כזה לאדם שכל הזמן מדבר בצעקות. זה לא שאני אף פעם לא צועקת או צועקת עליהם, אבל לי ברור שזו לא צורת תקשורת מועדפת ואם מישהו יעיר לי אגיד: צודק, סליחה וכמובן אתנצל בפני הילדים אם קרה והתפרצתי עליהם. בעוד שהוא יגיד: אני לא צועק. האמת היא שהכלל הזה לבד קורה אצלו כי במקרה יש לי ילדים מאד עדינים ופעם הוא אר לאחת מהם "לא" קצת יותר מדי בתקיפות והיא מייד נעלבה. מיד הוא נמס מהבכי שלה ואמר שלא התכוון... אין לי כמובן בעיה שיגיד לה "לא" רק שתלוי איך עושים את זה. במקרה הספציפי היא חנקה את הכלבה המסכנה מרוב אהבה, אני הייתי מעדיפה ייגש ויזיז אותה או יראה לה איך נוגעים בעדינות יותר. אבל הוא זה הוא ואני זו אני.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

אחת הסיבות שנעשה לי חשוב לטפל ביחסים עם אבא שלי בזמן האחרון, זה היחסים שלי עם גברים.
אין לי ספק שהדברים קשורים זה בזה, משליכים זה על זה וכו' וכו' וכו'.
אני בויתור לגמרי כבר כמה שנים. אפילו ציפיות אין לי, מקסימום קצת חשק מיני פה ושם, אבל לא מעבר לזה.
הפעם האחרונה שהייתי במערכת יחסים מחייבת זה היה קטסטרופה ובמערכות יחסים אחרות פשוט לא הצלחתי ליצור מחוייבות, שלי או של הצד השני, בעיקר שלי, לעניין.
אין ספק שכמו עם אבא שלי, יותר קל לי לבקר, לראות את הצד השלילי.
היתה תקופה שהתאבלתי על היחסים עם אבא שלי, על זה שהוא לא היה שם בשבילי כילדה.
בחלק מזה אפילו הצלחתי לשתף אותו במכתבים אישיים שכתבתי לו מחו"ל, על חלק הוא ענה לי.

מעבר לאבל קיים כעס, אכזבה, חוסר אמון.
זה מצחיק, כי היום כל כך הרבה פעמים הוא שם בשבילי במקומות שקשה לי להסתדר לבד, אבל אז הוא לא היה. ההורים שלי שניהם לא היו, אבל אמא שלי- איכשהו איתה זה נפתר במהלך השנים, לפחות חלק גדול מזה. איתו לא.

יש לי חוסר אמון בסיסי באנשים.
לפעמים אני תולה את זה בזה שנולדתי בקיבוץ בשנים של הלינה המשותפת, אבל יודעת טוב מאד שגם אחר כך בעיר הרבה פעמים ההורים שלי לא היו בשבילי, איכזבו אותי, לא עמדו לצידי כשהייתי צריכה.
לפעמים אני קוראת כאן דפים של אנשים שמדברים על חינוך ביתי ועל כמה רע היה להם בבית הספר וכמה עדיף היה לו נשארו בבית. אני לא מרגישה ככה. לא אהבתי את בית הספר, לפחות עד גיל 14-15 שאז עברתי לתיכון פרטי שמבחינות מסויימות היה נוראי ובמחינות אחרות היה נפלא ובהחלט לא רק סבלתי בו, לקחתי את הטוב עם הרע והרע עם הטוב וידעתי גם להנות ממנו.
למרות שבית הספר היה מקום נוראי עבורי חלק מהזמן, התחושה שההורים שלי לא היו שם בשבילי ואיכזבו אותי היתה הרבה יותר איומה בשבילי מאשר להיות בבית ספר. אני לא מדברת רק על זה שלא קיבלתי גיבוי מול בית ספר, מול המערכת, אלא שהבית עצמו היהמקום בלי גיבוי ועם המון אכזבות שקשורות לאופי ההורות של הורי, או שמא עלי לומר של אמי, שכן אבי לא היה בסביבה יותר מדי. לכן יכולתי להעריץ אותו כילדה, כי אבא של כיף ושבת וים קל להעריץ.

אני מנחה שחלק מחוסר האמון הבסיסי שלי באנשים נובע מחינוך/גנים שקיבלתי, אבל חלק מזה בהחלט נובע מזה שברור לך בגיל 4 או 7 שאף אחד לא ידאג לאינטרסים שלך בבית.
קשה מאד לפתח ככה מערכות יחסים. מאד קשה, כי תמיד אני דואגת למגן את עצמי מכל כיוון במקום להתמסר.

הילדים שלי מתמסרים לאהבה, אבל כבר עכשיו, בגיל רך, אני רואה לפעמים ניצנים של חוסר אמון.
אני רוצה להיות אמא שמקיימת את כל ההבטחות שלה וכשלא- לוקחת על זה אחריות ולא מתחמקת.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

דברים שאני אוהבת/מעריכה באבא שלי:

הוא טוב לב, מסור ונאמן
הוא אוהב לבשל
הוא משקיע המון בבית ובמשפחה. לא תמיד הוא היה כזה ויש על זה מחקר שקראתי באיזה ספר, לא בא לי לפרט עכשיו, אבל היום הוא כזה.
הוא מעדיף לתקן דברים מאשר לזרוק, הוא לא נוהה אחרי החדש והאופנתי
עד המחלות שלו, היה לו המון חוש הומור, הוא איבד מזה בתקופות ששהה בבית החולים.

העניין הוא, עם הדברים האלה שאני אוהבת, שבדיוק אותם אלה הם גם אלה שקשים לי: זה שהוא טוב מדי עד להיות דביל או שטיח לרגלי אנשים מסויימים שדרכו עליו.
זה שהוא מסוגל לבשל המון דברים בלי קשר למי יאכל אותם או אוהב אותם וגם אם שלושה אוכלים פוטנציאליים יגידו לו שהם מעדיפים בלי מיונז, נגיד, הוא עדיין יוסיף כי ככה בא לו.
זה שהוא מעדיף לתקן ולא לזרוק זה אומר שיש לו אוסף רציני של ג'אנק שרצוי היה להיפטר מחלק. לנו זה דווקא נוח, אנחנו מאחסנים אצלו את כל הדברים שקשה לנו לזרוק ואין לנו מקום עבורם. העניין הזה עם הלא לזרוק הוא קיצוני אצלו ואולי עוד אכתוב על זה בהקשר שלי.


חשבתי על הדף הזה, למה יותר קל לי עכשיו עם אבא שלי. הרי להוציא קיטור או כעס יכול להפוך את המצב הרבה יותר גרוע לפעמים.
אני חושבת שמה שקורה זה שדרך הדף הזה אני נעשית יותר ברורה לעצמי , יותר בהירה. יותר ברור לי איפה בדיוק הקושי שלי איתו ובאילו מקומות זה בא לידי ביטוי וככה יותר קל לי כבר להתמודד עם הקושי כשהוא מנוסח יותר טוב ביני לביני.
הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי באינטרנט מסבירה את עצמי מול אנשים, מתנסחת שוב ושוב עד שמבינים, מתחילה בהתנסחויות בעייתיות ולא מדוייקות ועם הכתיבה הולכת ונעשית מדוייקת. דיוק זה דבר חשוב עבורי, אני קצת יקית לפעמים.
אבא שלי גם יקה בדברים מסויימים, זמן כבר אמרנו.
שחר_חדש*
הודעות: 139
הצטרפות: 30 אוקטובר 2005, 22:05
דף אישי: הדף האישי של שחר_חדש*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי שחר_חדש* »

האמת היא שהכלל הזה לבד קורה אצלו כי במקרה יש לי ילדים מאד עדינים ופעם הוא אר לאחת מהם "לא" קצת יותר מדי בתקיפות והיא מייד נעלבה. מיד הוא נמס מהבכי שלה ואמר שלא התכוון
אז תני לילדים לבד "להגיד" שהתקיפות הזאת לא טובה להם- הם הרי הרבה יותר אפקטיביים.
ואם את רוצה עוד- תסתכלי בדף התייחסות מעצימה לילדים (מהחלק שכותבת תוהה).

לגבי הזוגיות- ממליצה לך בחום לקרוא את הספר "לבסוף מוצאים אהבה", זה בדיוק המקום ליצירת הקשר בין הורייך לבנזוג שאת מחפשת.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

אז תני לילדים לבד "להגיד" שהתקיפות הזאת לא טובה להם- הם הרי הרבה יותר אפקטיביים
כן? ומה קורה כשאחותי לא נמצאת והילד שלה מקבל צעקות או יחס כזה? בגלל שהוא פחות רגיש ועדין ונעלב אני צריכה לעבור על זה לסדר יום? ואם במקרה הם לא נעלבים באותו רגע שהוא מתייחס בצורה לא מכבדת אז אני כן צריכה לאפשר את זה?
אני חולקת עליך. לא שתמיד אני צריכה להתערב אם זה לא הילדים שלי, אבל לפעמים כן.

יש לי אחות אחת שהילדים שלה נמצאים הרבה אצל הסבים כי אין לה בייביסיטר ובימים שאין גן או שהיא מסיימת מאוחר לעבוד זה הסידור. אז עכשיו חופש והיום שוב יצא שהבן היה אצלם כי לא היה גן, שוב הוא צעק עליו למה הוא משתולל ושישים כובע בחצר וכו'. במקום להתעצבן ולהיות סרקסטית ומגעילה או פשוט ללכת משם כי אני לא סובלת את הצעקות האלה, איכשהו יצא שעודדתי את אבא שלי לשחק איתו, התחלנו מסירות עם הכובע שלו ולהחביא לו, הפכתי את המצב מצעקות למשחק וככה יצא שהילד הוציא מרץ, אנחנו השתעשענו איתו שנינו והבן הקטן שלי רץ אחריו כל הזמן גם מבסוט מכל הסיטואציה...

ממליצה לך בחום לקרוא את הספר "לבסוף מוצאים אהבה"
הספר הזה כתוב כמדריך לזוגות, לא כמדריך לאנשים ללא זוגיות. הוא ספר מעשי ומי שקורא אותו כשלא נמצא בזוגיות יכול ללמוד ממנו בתיאוריה אבל לא יכול לבצע את התרגילים, קצת כמו ללמוד שחיה בהתכתבות. בזמנו הייתי בזוגיות והספר היה רלוונטי וניסינו לעבוד איתו רק שהזוגיות התפרקה תוך כדי העבודה, אני מכירה לפחות עוד זוג אחד שזה קרה להם, כי זה באמת ספר שמכריח את הזוג לעבוד על הזוגיות או לוותר עליה, אם הולכים איתו. יש לו גם את "לשמור על האהבה הזו" שמתאים יותר ליחידים.
בכל אופן, אני לא רואה שהעובדה שעשיתי בחיים שלי סדנאות או קראתי ספרים פתר לי את כל הבעיות בחיים.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

היום נפל לי איזה אסימון בקשר לכמה דברים.
נדמה לי שכתבתי ואולי לא, כי חיפשתי כאן בדף ולא מצאתי על יום אחד שישבתי עם בתי ואנחנו ביננו והיא בוכה כי לא הרשיתי לה משהו, ואנחנו יחד, באינטימיות והוא בא "למה את בוכה?" ואמרתי לו "מה אתה מתערב?" וזה הקפיץ אותי. הרבה פעמים אני עם אחד הילדים לבד, או עם שניהם ואחד מהם בוכה והוא בלי קשר לסיטואציה "למה אתה בוכה? " ואותי זה מעצבן מאד.
כתבתי כאן גם על הקושי שלי עם יחסים זוגיים.אני חושבת שהאסימון שנפל לי הוא היחס לאינטימיות בבית של הורי.
לפי דעתי אין אינטימיות. יש חוסר כבוד לעניין הזה שנקרא אינטימיות.

לכן, ההורים שלי תמיד יכולים לריב בקולי קולות ליד כולם כולל אורחים שנמצאים פעם ראשונה אצלם בבית.
כביכול, היה כבוד לפרטיות: מותר לסגור דלת, בדרך כלל ידפקו על הדלת לפני שייכנסו, לימדו אותנו לכבד את העניין הזה, היה מותר לנו לנעול את דלת החדר ובאמת נעלנו. אבל אינטימיות שמורכבת ממילות חיבה, ממילים קשות ומסתם דברים של יומיום שמקומם בתוך המשפחה ולא בחוץ, לא היתה.
אינטימיות בין הורים לילדים כוללת שיחות. אם למשל קרה משהו, מריבה ביני לבין הורי, לא שוחחו איתי עליה אלא נתנו לה להתפוגג בחלל האויר. בכלל די העמידו פנים של בת יענה ושהכל בסדר גם כששום דבר לא היה בסדר. כאילו- מותר לריב, מותר לצעוק, הכל בסדר. אבל אם רבים וצועקים וזה לא בסדר? קשה לי לחדד את הנקודה, אני עייפה ומרגישה שכותבת לא ברור. הקטנצ'יק קצת חולה, או אולי שיניים והוא די מוציא לי את המיץ בשעות העירות שלו.

אני מרגישה שמה שהיה קשה בקשרים הזוגיים שלי הוא שאינטימיות מאד מאד איימה עלי , היה לי קושי מאד גדול לאפשר אותה בכלל ואם היא כבר התקיימה עשיתי הכל , אבל הכל, כדי לפוגג אותה ואת חותמה.
אצל ההורים שלי את כל הכביסה המלוכלכת מכבסים תמיד בחוץ. כילדה זה מאד הביך וביאס אותי, כמבוגרת בקשרים זוגיים, לפעמים התנהגתי בדיוק ככה, בואריאציות משלי על הנושא.
אחת_ולתמיד*
הודעות: 32
הצטרפות: 25 ספטמבר 2006, 23:38

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי אחת_ולתמיד* »

אני עוד כאן.
בזמן האחרון אבא שלי הולך ונעשה בלתי נסבל בעליל, ממש ככה.

לפני חודשיים הוא צעק עלי על משהו, אספתי את הילדים והלכתי ולא דיברתי איתו כמה שבועות.
זה היה משחרר מאד, עם כל הקושי.
אמא שלי הגיעה אלי וגם הילדים המשיכו ללכת אליהם, הם גרים כל כך קרוב שפשוט כשהם ביקשו נתתי להם להיכנס, בלעדיי.

לא עברו שבוע-שבועיים אחרי שדיברנו והשלמנו והיה אירוע עם את האחיות.
גם היא אספה את הילדים ונסעה הביתה.
הפעם הוא לא חיכה 3 שבועות והתקשר אליה אחרי כמה ימים.
הם ישבו, שוחחו, אמר שיקח את דבריה לתשומת לבו.
בניגוד אלי, שהתייחסתי ספציפית לאירוע היא אמרה לו משהו על חוסר הנעימות הכללית של ההתנהגות שלו כלפי אנשים במשפחה.

לכמה ימים נדמה היה שבסדר.

הערב היינו אמורים לצאת לאירוע יחד, כולם, לחגוג ימי הולדת.
באיזשהו שלב כשהיינו כולם בדלת מוכנים התחילו צעקות וויכוח ואותה אחות אמרה שהיא לא מתכוונת ככה לבוא ומיד גם אני אספתי את עצמי והתחפפתי.
בסוף הלכנו לאירוע.
האמת שבמקרה הזה הוא התעקש על דבר דבילי אבל זה היה קשור למקום שאליו היינו אמורים ללכת ולהתווכח על דברים שלא קשורים למציאות בכלל. דבר אחד שהוא אמר וצדק הוא שהמקום לא מתאים לכולם, אבל- למה הוא נזכר לצעוק על זה כשעומדים בדלת?
אני והילדים שלי כרגיל בעייתיים, כשאמא שלי אמרה לי לאן היא החליטה שכולנו נלך, לפני כמה ימים, מאד התעצבנתי- בשביל מה היא שואלת אותי לאן מתאים לי אם אחר כך היא מחליטה ללכת למקום שאני מסבירה לה שוב ושוב מדוע הוא לא מתאים לי ולילדיי ובעייתי לאורח חיינו. קצת כמו לקחת מישהו שאוכל כשר למסעדה עם פירות ים, משהו בסגנון. הסברתי לה שא מתאים לנו, אבל מקסימום נבוא ולא נשתתף במה שקורה שם. הסברתי ליד אבא שלי לפני יומיים, הוא יכל לצדד בי, בחר להתעלם, רגע לפני היציאה מהבית הוא התחיל להתווכח על המקום בהקשר של כסף ותשלומים ודילים (בלי קשר למציאות ובלי להקשיב למה שאמא שלי מסבירה שסגרה איתם) ושולף גם את זה שהמקום לא מתאים לאנשים מסויימים במשפחה. באמת תודה שאתה בעדי.

בכל מקרה הוא עשה את זה בצורה כל כך לא נעימה שהעדפתי להתחפף. בסוף הוא ואחותי נרגעו וכשאני שמעתי שהוא ריסן את עצמו אכן הצטרפתי וכמובן סבלתי בשקט, אמא שלי התעלמה.

יצא שגיסתי נסעה איתי למקום עצמו. מדובר במישהי שבדרך כלל לא מעבירה ביקורת על אבא שלי, קל לה איתו כי היא "מבחוץ", הפעם היא אמרה כמה אבא שלי יכול להיות מעצבן. לפני כשבועיים פתאום אמרה לי שאם הוא היה אבא שלה היא היתה מתחרפנת וזה אחרי שנים שבכל פעם שאני מקטרת היא אומרת לי שהיא מאד אוהבת את אבא שלי וכמה הוא נחמד. אחר כך היא דברה על זה שזה כנראה מההזדקנות שכל התכונות שהיו בעייתיות קודם אבל במינונים נסבלים- מחריפות ונעשות תכופות ובלתי נסבלות.

גיסתי גם ישבה איתי במקום והתעצבנה שלא התחשבו באורח חיי ובילדיי כשבחרו את המקום. אותי בעיקר עיצבן ששאלו אותי מתוך ידיעה שיש קושי ואחר כך עשו הפוך. אם מלכתחילה היו מודיעים אז אולי הייתי מרגישה אחרת.

האמת היא שבזמן האחרון כמעט כל דבר שהוא מוציא מהפה מעצבן אותי ואני רוצה לעבוד על עצמי להיות יותר רגועה בקשר לזה ואליו. מצד שני, יש דברים שאי אפשר פשוט לקבל בשלוות נפש. אבל היום למשל, הייתי די רגועה, אספתי את הילדים והלכתי, בלי עניינים, נכנסתי הביתה ומיד ניסיתי להעסיק אותם שישכחו שהתלבשו יפה, ברגוע.
לא פשוט .
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+

אני לא יודעת מאיפה להתחיל אבל פשוט מעולם לא נראה לי שאבא שלי אהב אותי יותר מידי פשוט לא הייתי , הייתי שקופה לא כיולה להביע את דעתי כי הוא ישר סותר אותה לא יכולה לספר לו על הרגשות שלי כי אסור להרגיש כלום ואם אני מרגישה אני חלשת אופי אז פשוט צברתי ועדיין צוברת כעסים רק על אמא שלי והוא פשוט אין לי אילו שום רגש כדי שאפילו אכעס עליו פשוט הזוי לחשוב על זה שאני הבת שלו אבל יש לו אלי שנאה
שירן_ר*
הודעות: 10
הצטרפות: 02 אוגוסט 2020, 10:40
דף אישי: הדף האישי של שירן_ר*

יחסים עם אבא שלי

שליחה על ידי שירן_ר* »

|L| אני משוכנעת ששיחה כנה איתו על תחושתייך יעזרו, ובמידה וזה לא יעזור בטוח יהיה שווה לעבוד מול אשת מקצוע, בכול מקרה זה לא באשמתך!
שליחת תגובה

חזור אל “סוגיות מנשאים”