כיסוי ראש לדתיות

סיהרא ואבישג, רק רציתי לומר שאני מסכימה עם כל מילה. לא יכולתי לדייק יותר

_אפתח בהתנצלות. לא התכוונתי להתנשא ולא לבוז. אני חוזרת בי משתי השורות האחרונות אשר עוררו - ובצדק - את כעסכן.
אני מקבלת על עצמי מעכשיו להגביל עצמי לחוויות אישיות ולהימנעות משיפוטיות_

זה יפה בעיניי.

שליחה על ידי סיהרא* » 08 מרץ 2012, 19:59

_אפתח בהתנצלות. לא התכוונתי להתנשא ולא לבוז. אני חוזרת בי משתי השורות האחרונות אשר עוררו - ובצדק - את כעסכן.
אני מקבלת על עצמי מעכשיו להגביל עצמי לחוויות אישיות ולהימנעות משיפוטיות

זה יפה בעיניי._
גם בעיני.

שליחה על ידי אישה* » 08 מרץ 2012, 21:47

הבין לא אוכל גם אם יסבירו לי מאאתיים פעם, איך יכולה אם לפגוע בבתה.
מניחה שתוכלי להבין, אם תביני שגם האם נמצאת במצב של תלות מוחלטת בגברים. שהיא יודעת שאם לא תעשה את זה לביתה, הבת לא תוכל להתחתן ותמות מרעב אם לא תמות קודם בידי גברים.
כרגיל מי ששולט הוא האשם האמיתי, ולא המבצע. האם היא הש"ג במקרה הזה.
יש ספר נפלא של אתיופית שהגיעה לארה"ב ומספרת על החויות שלה - היא הפכה לדוגמנית מפורסמת. מישהי זוכרת את שם הספר? מסביר הרבה דברים.

שליחה על ידי אישה* » 08 מרץ 2012, 21:48

ואולי קצת סטיתי בדיון, אפשר גם למחוק את מה שכתבתי, זה לא יפריע לי.

שליחה על ידי גם* » 09 מרץ 2012, 10:05

כאן יש הטלת מום גופני של ממש
גם בחיתוך העורלה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כיסוי ראש לדתיות: שלום אני עם כיוי ראש מלא ולפעמים אני רוצה חצי כיסוי ראש האם זה גם נקרא כיסוי ראש והאם מותר ללכת כך ( אם מישהי יודעת על פי הרב עובדיה יוסף ) אני אשמח לקבל תושובות יום נעים

למה פה??
את צריכה לשאול רב... אני עם כיסוי מלא אבל לפי מיטב ידיעתי יש קולא ל-2 אצבעות, אבל זה תלוי לפי מי את נוהגת ללכת
זה מצחיק שאת שואלת כאן, אני לא יודעת מה פוסק הרב עובדיה יוסף...

שליחה על ידי יש* » 14 מאי 2012, 22:50

שליחה על ידי סיהרא* » 15 מאי 2012, 19:23

סתם לידע כללי, אבל עדיף שתבררי בעצמך. הפסיקה הכי מקלה, של הרב משה פיינשטין, גורסת שאפשר לראות עד רוחב של 2 אצבעות מהשיער, מקדימה או מאחורה. מה שפחות- זה נחמד, וזה גם טוב כי זה סימן הכר לנשואה וגם סימן שהיא רוצה לקיים את המצווה, אבל מבחינה הלכתית, זה לא ממש "תופס".

יש ספר נפלא של אתיופית שהגיעה לארה"ב ומספרת על החויות שלה
זו הדוגמנית הסומלית וואריס דירי

כרגיל מי ששולט הוא האשם האמיתי, ולא המבצע. האם היא הש"ג במקרה הזה.
בפירוש לא! כל מי שמשתף פעולה, הוא משתף פעולה. בבקשה, נא לא להסתתר מאחורי הרעלה. גם אם את חושבת או מאמינה שאת
נמצאת במצב של תלות מוחלטת בגברים.
יש הרבה דברים שנאלצים לעשות בגלל תלות מוחלטת. יש הרבה דברים שנאלצים לעשות מתוך פחד. אבל זה? אולי גם להקריב את הבת שלך למולך?
פעם עשו גם דברים כאלה.

שליחה על ידי אישה* » 16 מאי 2012, 18:05

יש הרבה דברים שנאלצים לעשות מתוך פחד. אבל זה? אולי גם להקריב את הבת שלך למולך?
היא פוגעת בבת שלה כי היא חושבת שאחרת היא תמות ברעב ותחיה בבידוד.
יצא לך לקרוא את הספר?
אחרי שקראתי אותו קשה לי להאשים את האם. זו לא האם המסכנה שאפילו לא יודעת קרוא וכתוב שממנה השינוי יתחיל.

יצא לך לקרוא את הספר?
קראתי את הספר "כופרת" של איימן חירסי עלי, גם היא סומלית שכמעט נרצחה באירופה. השתתפה בסרט של ואן גוך, (בגלל הסרט, הוא נרצח). היא נאלצה להימלט לארה"ב, אחרי שכבר היתה חברת הפרלמנט ההולנדי. (ואבא שלה דווקא תמך בה, אם כי לא בפומבי, וספג ביקורות קשות מאוד מקהילתו).
אם את מסירה ממנה כל אשמה, במה שונים הגברים שבחייה? הם לא חיים בפחד? לא יחרימו אותם, והם לא עלולים לסבול חרפת רעב? יש הבדל. הבדל גדול מאוד. אשה גם עלולה להירצח על רקע "כבוד המשפחה".
כולם אשמים. כל מי שמשתף פעולה עם הפשעים האלה.

שליחה על ידי אישה* » 16 מאי 2012, 20:17

הם לא חיים בפחד? לא יחרימו אותם, והם לא עלולים לסבול חרפת רעב?
זה באמת מראה שהכוון הזה של ההאשמה לא הכי יעיל. זה נכון, גם הגברים האלה (אבות) חיים בפחד.
אנחנו צריכים למצוא דרכים אחרות לשינוי מאשר ההאשמה. וזה יהיה יותר מגבוה מאשר הכפריים העניים, אני חושבת.

סיהרא : תןדה רבה עזרת לי מאוד

היום נכנסתי שוב לדף המהנה הזה, והחלטתי לאחר התלבטות להוסיף את דעתי, דווקא כמישהי שאינה יהודיה-דתיה <על מידת הדתיות שלי אפשר עוד להתווכח, אך אני לא יהודיה>, ויצא לה להתלבש כדתיה.

תקופת החצאיות שלי התחילה בתיכון. רק אז גיליתי שלא כל החצאיות מגבילות את התנועה. גיליתי שחצאיות הן נוחות, במיוחד בקיץ. תקופה זו באה אחרי שהתחלתי בחלק לא קטן מהקיץ ללעת בחולצות ארוכות, בעיקר לבנות, עם שרוולים ארוכים. אולם גם כשלא לבשתי חולצות ארוכות, החולצות הקרות שלי הגיעו כמעט עד המרפק. אלו החולצות הרגילות שלי, גם עכשיו אני לובשת חולצה כזו.

היחס הנייטרלי שלי למטפחות בא מילדות. אמא לימדה אותי שכשהשיער רטוב וחורף, וקר לצאת החוצה עם שיער רטוב, כדי לשים מטפחת. כשהייתי קטנה אמא קשרה לי את זה כמו לקשישה או מכשפה - מתחת לסנטר - וכשגדלתי למדתי לקשור אותה מאחורה, בצורה נורמלית ויפה יותר. וזה היה היחס שלי למטפחת - יחס פרקטי.
וכשבמשך זמן מסויים לבשתי מטפחת זה היה מסיבות פרקטיות - כי זה נוח, כי זה אוסף את השיער, כי היו לי אוזניות כמו של מחשב והיא החזיקה אותן בזמן שרצתי - טיפסתי על עצים - זזתי.

וכמובן, עלתה שאלת הדתיות. מילא שיחשבו שאני דתיה - אין לי שום דבר נגד דתיות, ובניגוד לאמא שלי, אני לא סובלת מיהודופוביה, ולא רואה טעם להתלבש בכוונה בצורה שלא תראה דתית. אבל שיחשבו שאני דתיה נשואה? הייתי תלמידת תיכון! לבשתי חולצת בית ספר! אבל גם על זה שמתי פס, אם כי יצא לי לפעמים לשים כובע במקום מטפחת.
ובכל מקרה, לרוב כשהייתי בחוץ חבשתי כובע - רחב שוליים או מצחייה.

אחר כך, כשהתחלתי להתעניין בהיסטוריה של עמים, למדתי גם על ההיסטוריה של כיסוי הראש ברוסיה. גם שם היה את העניין של כיסוי ראש לנשואות <ושתי צמות במקום אחת>, אבל בצורה חד כיוונית. רוסיה היא רוסיה - קר שם! וכיסוי ראש הוא קודם כל פריט לבוש שמטרתו לחמם. אין שם את הקשר של כיסוי ראש = נשואה. למרות שכיסויי ראש מקובלים בהווה פחות משהיו בעבר. אך כמו שלאמא שלי נראה הגיוני ביותר שאשים מטםחת אם השיער שלי רטוב <ואני לא רוצה לשים כובע צמר, כי הוא מגרד ולא נוח, ולא על באמת קר בישראל>, כך ראיתי במקרה בסרט שההורים שלי צפו בו ילדה עם סבתא שלה, שלבשה מטפחת. בתור פשוט עוד פריט לבוש. בלי שום סבטקסט.

מובן שאין לי בעיה שיראו את השיער שלי. לרוב הוא אסוף בקוקו - גם עכשיו, ורואים את הקוקו. לפעמים הוא פזור וגם אז רואים אותו.

ועכשיו יצא לי לחשוב קצת על כל הנושא של כיסוי ראש לנשואות. הרי הוא קיים לא רק ביהדות, הוא קיים בהרבה דתות ומקומות. ועל האמירה של אשת איש. ועל המשמעות של נישואין בשבילי. והנושא מעניין אותי. כי אני אישית מתכננת ללבוש לפעמים כיסוי ראש. ונראה לי שדווקא משום שאני לא יהודיה-דתיה אז אכפת לי פחות מכל התוויות שלבוש גורר.

איזה כיף שאת בחופש, אישה.

נהניתי לקרוא את הדברים מהפרספקטיבה שלך.
ובשורה התחתונה נראה לי שהתחושה בקשר לכיסוי ראש תלויה במידה ניכרת במידת הבחירה כפי שתופסת אותה החובשת.

כמה שגיאות כתיב היו בהודעה שלי!

גם לי נראה שהתחושה תלויה במידת החופש. באופן כללי, הגישה של המגזר הדתי כלפי מראה חיצוני היא לפעמים ממש מגוחכת, לדעתי. למשל, להגיע לסניף בני עקביא שליד ביתי במכנסיים - מה פתאום! ורק חולצות שלושת רבע. אבל בחצאית מיני, וחולצת שלושת רבע עם מחשוף עמוק - מותר.
והייתה מכרה שלי שבאה בחולצה עם מחשוף ואמרה שלדעתה זה בסדר ואחר כך ביררתי במיוחד את ההלכה וגיליתי שצדקתי, וזה לא בסדר, והחולצה אמורה לכסות את העצמות שאני לא זוכרת איך קוראים להן. אבל לא נקלתי בה אחר כך אז לא הייתה לי אפשרות לומר לה את זה.

התחושה שלי היא שחולצת שלושת רבע, כיפה, חצאית, הפכו להיות סמל של השתייכות, ולא מצווה דתית. ההשתייכות לקבוצה חשובה יותר מהמצווה.

וגם - הדגש על מצוות חיצונית, והיחס השונה למי שמפר את קוד הלבוש לעומת למי, שלמשל, מדבר לשון הרע.

מעניין, מה היה קורה לחברה הדתית לו היו מתייחסים ללבוש שלא על פי ההלכה בסלחנות? בתור משהו שמנסים, כמו שמנסים לשמור לשון הרע, שמותר יום כן יום לא, שיש אנשים שנופלים בזה, וזה בסדר, שזו לא המצווה הראשונה בסדר העדיפויות ושמישהי תגיד שהיא עכשיו עובדת על לשון הרע, ולא על לבוש צנוע.
מה היה קורה לו היה ניתן הרבה הרבה הרבה יותר דגש למצוות של בין אדם לחברו, במקום כל המקום שניתן לצניעות?

אבל בחצאית מיני, וחולצת שלושת רבע עם מחשוף עמוק - מותר.
ברור שאסור.
אני מניחה שמדובר בפלחים תוך-מגזריים, שאכן פחות מקפידים על צניעות, ואפשר לקוות שההפחתה הזאת בהקפדה רק ננגסה על ידי התעמקות בהקפדה על לשון הרע.
בסך הכול בחברה הדתית יש הרבה חלוקות פנימיות ומידות הקפדה שונות.
אני לדוגמה מקפידה על כיסוי ראש מלא ולא לובשת חולצות חשופות, אבל לא מקפידה לכסות מרפקים, לובשת חצאיות-מכנסיים, ובעברי לבשתי מכנסיים, וגם עכשיו - אם אחזור אחרי הלידה לממדים, שיוכלו להיכנס למכנסיים שיש לי, אלבש מכנסיים בשילוב עם טוניקה. וסביבי יש נשים שמגוונות את הבחירות שלי לכאן או לכאן.

בעניין היחס ללשון הרע:
לבוש הוא עניין שקל הרבה יותר למדוד. אפשר להחליט מראש לקנות מטפחת במידה מסוימת וללכת רק במידה הזאת שמכסה את כל השער. הקפדה על לשון הרע מורכבת יותר.
וגם כלפי חוץ - אף שאין זה בעצם עניינו של הזולת - אם מישהו מנסה לשפוט את זולתו, קל לו יותר להעריך לפי התלבושת שרואים בן רגע מאשר לפי שמירת הלשון שמצריכה מעקב מתמיד.

אשה, את כותבת דברים מדהימים

(והעצמות האלה שצריך לכסות נקראות עצמות הבריח, אגב)

תראי, לשון הרע נחשב דבר חמור מאד ביהדות – כל כך חמור, שהתלמוד מציין שיש מספר בעלי עוונות ש'גיהינום כלה והם אינם כלים' וביניהם בעלי לשון הרע, שלמעשה כל מי שלא משתדל אקטיבית להימנע מלשון הרע נכלל בהגדרה הזו (ביהדות, גיהינום נחשב בדרך כלל לא עונש נצחי אלא תקופת מירוק לקראת שכר נצחי. חוץ מבמקרים של אותן עבירות) לעומת זאת, אין שום איזכור לגבי בעלי שרוולים קצרים...

אלא מה? קודם כל, צניעות היא דבר חיצוני שקל לראות, והלבוש גם הולך איתנו לכל מקום. אני לא תמיד יכולה לדעת אם אדם הוא בעל לשון הרע או לא (אם אין לי היכרות איתו) אבל אם הוא צנוע בלבושו או לא? מספיק להסתכל. ודבר שני – ומהותי יותר – ביהדות מודגשת הצניעות כתנאי מוקדם לעבודת האלוקים. "והצנע לכת עם השם אלוקיך" "ואת צנועים חכמה". הדגש הוא שאדם צנוע הוא אדם שלא מחפש להתבלט, שלא זקוק לאישורו של העולם החיצון על כל צעד ושעל – ממילא אדם שקל לא יותר להיות מחובר לבורא ולעבוד אותו. אדם שאינו צנוע, לפי כך, כל כך טרוד בדרישות העולם החיצון ומציאת חן בעיני אנשים, שכמה אנרגיה נפשית פנויה כבר נשארת לו להתרכז במה אלוקים רוצה ממנו ואין למלא אחר רצונו?

כמובן, כמו כל דבר, גם נושא הצניעות ניתן לעיוות, וגם מי שמתלבשת לפי כל הכללים הטכניים של הצניעות יכולה עדיין להיות לא צנועה בעליל. אבל הבסיס הרעיוני אמיתי עבור מי שצניעות חשובה לו/לה. (פחות מדברים על גברים, אבל בציבורים חרדים רבים, למשל, כללי הצניעות לגברים מחמירים יותר מאשר כללי הצניעות לנשים...בהרבה קהילות חסידיות, לדוגמא, גברים נדרשים ללבוש גם חולצה עם שרוולים עד פרק היד, וגם מעיל ארוך מעל, בעוד נשים יכולות להסתפק בחולצה שמכסה את המרפקים, ללא שכבה נוספת. מצד שני חוסר צניעות נשי נחשב פעמים רבות חמור יותר בגלל העובדה שאישה הרואה גבר חשוף חלקית ונהנית מיפי שריריו – לא עוברת שום עבירה, בעוד גבר שחווה אותה הנאה מהסתכלות באישה שאינה לבושה בצניעות, נחשב חוטא בהחלט... למען הסר ספק, גם אם הוא מסתכל להנאתו על אישה לבושה בצניעות שאינה אשתו הוא נחשב חוטא, אבל ההלכה גורסת שאישה המתלבשת בצניעות עושה את ההשתדלות שלה לא להחטיא את הזולת שאינו מתכוון לחטוא מלכתחילה. שאר סוגי הגברים אינם קטגוריה ראויה להתחשבות ולכן, למשל, ההלכה היהודית לא דורשת מנשים לכסות את פניהן או לא לצאת כלל מהבית)

תפילה

מבחינתי השאלה היא למה החלוקה שלמי שחלק מהקבוצה ומי שלא לא ממש קשורה להלכה. על פי ההלכה היהודית, עדיף ללבוש מכנסי טריקו ארוכים מאשר חצאית מיני. יש פרשנויות שמתירות ללבוש חולצה ששרווליה מגיעים עד המרפק ולא מכסים אותו. אני לא מכירה שום פרשנות שמתירה מחשוף. ואני לא חושבת שפרשנות כזו יכולה להתקיים - בניגוד למרפק, שלמיטב ידיעתי לא נחשב לאיבר מיני, השדיים הם כן איבר מיני.

יש פלחים תוך מגזריים, בעיקר של נשים בוגרות, שמקילות בצניעות לפי ההיגיון. ראיתי אתמול מישהי שלבשה טוניקה ומכנסיים רחבות, ולדעתי היא הייתה דתייה.
ויש, בעיקר נערות, שמשאירות את ההצהרה הסמלית של "אני דתייה" אבל מתלבשות בצורה חשופה.
והשאלה שלי היא:
למה הדתיות הלא צנועות לובשות חצאית מיני, ולא מכנסיים וטוניקה כמו האישה ההיא?
למה זהו החוסר צניעות המקובל - של מחשופים, ולא של שרוולים קצרים יותר. של לקצר את החצאית יותר ויותר, אבל מכנסיים? חס וחלילה!

זה קונפורמיות נטו?
אולי זה החינוך, ששם דגש על כמה זה חשוב ללבוש חצאית, אבל לא אומר בשום רגע שעדיף מכנסיים ארוכים על חצאית מיני, ושעדיף להראות מרפק מאשר שדיים?

ובנוגע לשיפוט של אנשים, לדעת השיפוט הזה הוא עבירה יותר גדולה מהעבירה של חוסר צניעות.

ולו משום שלדעתי, אף אחד לא יכול לדעת כמה באמת צנוע האדם שמולו. <אפרט בהודעה הבאה>

אבל מי שלובשת מכנסיים היא "מחוץ למחנה" ומי שלובשת חצאית מיני - לא. כאילו חצאית יא הצהרת השתייכות.

כך גם לגבי חולצות שלושת רבע שהפכו לסמל לאישה או נערה דתייה. כשאני לובשת חולצות כאלו מניחים שאני דתיה, כשאני לובשת חולצות ארוכות - לא. איפה ההגיון?

מאי

איך אפשר לדעת כמה מישהו צנוע?
לדעתי צניעות נמדדת גם ובעיקר ביחס לדברים אחרים.
אני למשל, לא מקדישה תשומת לב עודפת לצניעות. בין בחירות שקולות אבחר בלבוש הצנוע, אבל אני מעדיפה נוחות על פני צניעות, ולא משקיעה יותר מידי מאמץ בזה.
זה אומר שכשהייתה שנה בתיכון בה לא מצאתי בכל העיר חולצות בית ספר שיהיו רחבות ועם שרוול שמגיע כמעט עד המרפק - חולצות יוניסקסיות שבגיל הזה לובשים לרוב רק הבנים - אז קניתי חולצות צמודות עם שרוול שבקושי מכסה את בית השחי. וזה אומר שבחורף אני אלבש מכנסי טריקו, וחולצות צמודות, כדי שאפשר יהיה ללבוש כמה שכבות בנוחות.
וזה אומר שכשאני חזרתי מהצבא והורדתי את המדים, נשארתי בחולצה לבנה וטייץ צמוד, ויצאתי לזרוק את הזבל בבגדים האלו.

מבחינתי צניעות זה קודם כל לא לנסות למשוך תשומת לב בכוונה. לכן לדעתי צניעותה של מישהי שהייתה לה אפשרות בקלות למצוא חולצה שמכסה את עצמות הבריח, ושל זו שחיפשה בכל העיר ולא מצאה <חולצות בית הספר הצמודות גם לא כיסו את עצמות הבריח. בגרסא עם ההכי פחות מחשוף. בחלק מהגסאות הן גם לא כיסו את החזיה>, שונות. גם אם הן לובשות בדיוק את אותה חולצה.
וכשמכנסי הספורט היחידים שיש לי צמודים בחלקם העליון זה לא מפריע לי יותר מידי. אני לא אלך ואחפש בעיר אחרת מכנס ראוי ללבישה. לדעתי, זה לא צנוע.

לא צנוע, משום שלדעתי צניעות היא אי הקדשת עודף תשומת לב לחיצוניות. גם לצד של הצניעות. אם מישהי מתאמצת מאוד להלבש בצורה צנועה, זה בדיוק כל כך טרוד בדרישות העולם החיצון ומציאת חן בעיני אנשים, שכמה אנרגיה נפשית פנויה כבר נשארת לו להתרכז במה אלוקים רוצה ממנו ואין למלא אחר רצונו?

לכן צניעות, כמו שאני מבינה אותה, היא קודם כל לא לחפש להתבלט. אין לי בעיה עם רצון להיראות יפה, וגם לא עם לבוש יוצא דופן. כשלבשתי חצאיות ארוכות, הייתי היחידה בתיכון. הייתה תלמידה חוזרת בתשובה, שלבשה חצאיות יחסית צמודות שמגיעות בדיוק מתחת לברך. ופעם אחת ראיתי מישהי בחצאית ארוכה. וזהו. אני לא חושבת שיש רב כלשהו שיטען שבנסיבות האלו ללבוש חצאיות ארוכות זה לא צנוע, למרות שזה בהחלט מתבלט.

מי שלובשת חולצה עם מחשוף, כנראה מחפשת להתבלט. גם מי שלובשת חצאית צמודה כל כך שמהצד היא נראית כמו מכנסיים, גם אם היא מגיעה מתחת לברך. מי שלובשת מכנסיים - לאו דווקא מחפשת להתבלט.

ומאיפה אני יודעת מי מחפש להתבלט ומי לא? זה כל כך תרבותי.
למשל, אמא שלי לובשת מחשופים לא כדי להתבלט, אלא כי לדעתה זה הלבוש הנורמלי. כנ"ל לגבי המכנסיים שהיא לובשת לעבודה, שכל מטרתם - להיות נוחים.

מאיפה לי לדעת כמה מאמץ זו שעומדת מולי הייתה צריכה להשקיע כדי למצוא לבוש צנוע? וכמה כסף? לו הייתי מוכנה לשלם חמישים שקלים למכנסיים, כנראה הייתי מוצאת מכנסי טריקו לא צמודים בכלל, גם לעונות המעבר. לדעתי זה יקר, ואני לא מוכנה לבזבז כל כך הרבה כסף על לבוש שמשמש אותי אולי כמה חודשים בשנה.

מאיפה לי לדעת כמה אי נוחות פיזית נגרמת לזו שמולי מהלבוש שלה? אני לא יכוהל לסבול חצאיות שמגבילות את התנועה. רוב חצאיות הג'ינס, שמגיעות מתחת לברך, עם חתך כזה מאחור כדי שיהיה אפשר לצעוד צעד קטן ולא רק חצי צעד - הן בלתי אפשריות ללבישה, לדעתי. כל החצאיות שאני לובשת רחבות. לו הייתה לי אפשרות ללבוש בצבא חצאיות ולא מכנסיים, לא הייתי עושה זאת. כי חצאית צבאית היא לא נוחה לדעתי. מצד שני, לא הצרתי את המכנסיים שלי.
אולי זו שלא שמה כיסוי ראש, או שכיסוי הראש שלה חלקי, סובלת מאוד מהזעה וגירוד כשהיא בכיסוי ראש כל הזמן? אולי קשה לה, או לבן זוגה, לוותר על השיער, והיא או הוא רוצים אותו ארוך ומטופח, וזה ממש אל מסתדר עם כיסוי הראש?

אולי ההורים של זו שהתחילה ללכת בחצאיות ממש מתנגדים, וקשה לה להתווכח איתם? אולי הם קונים לה רק בגדים לא צנועים, ואת הבגדים הצנועים היא צריכה לקנות מכספה?

מאיפה לי לדעת מה על באמת הסיפור של האנשים שאני רואה? ומי נתן לי את הזכות לשפוט אותם על צניעותם? אני הרי לא יודעת עליהם כלום!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב אני חדשה באתר ויש לי שאלה בנושא כיסוי ראש .באתי מבית חרדי בעלי הכיר אתי חילוניה וחלק מהדברים שאהב ומשך אותו אצלי זה השיער וכיום אחרי שהתחתנתי החלטתי לחזור בתשובה הבעיה שבעלי לא אוהב את הכיסוי ראש ולא מתחבר ומגיע למקום שזה דוחה אותו מימני.
ומצד שני אנחנו גם שומרי טהרת המשפחה שהכל יחד מאוד קשה לו.וההרגשה שלי נדעכת בעקבות החוסר פירגון שלו והירידות שלו כל פעם על נושא הכיסוי ואני כרגע בצומת דרכים מה לעשות לוותר על הכיסוי או לא מה יותר חשוב שלום בית או כיסוי ?

מה יותר חשוב שלום בית או כיסוי?

אני לא יודעת איזה סוג של תשובה את מחפשת - הלכתית? רוחנית? סתם עצה ידידותית?
אבל לדעתי גם רבנים יגידו לך:
שלום בית לוקח בגדול!!!

(באמת, תחשבי על זה רגע. תנסי לשקול את שני הדברים האלה זה מול זה. שלום בית - כיסוי ראש. כיסוי ראש - שלום בית. לדעתי אי אפשר להשוות בכלל, אין שום פרופורציות. ברור ששלום בית הרבה הרבה הרבה הרבה הרבה יותר משמעותי)

בספר "בזכות הזהות" של נתן שרנסקי יש קטע יפה על הקשיים שהיו לו בהתחלה לעכל את כיסוי הראש של אשתו.

מהיכרות אישית עם מיקרים דומים, רבנים אכן יאמרו ששלום בית הכי חשוב - אבל גם לא ימהרו לאשר וויתור על כיסוי ראש. מה כן ייעצו לך? לנסות למצוא מה בדיוק מפריע לבעל. מפריע לו לראות אותך בבית עם כיסוי ראש? את הרי לא חייבת לכסות ראש בבית בהנחה שאין שם זרים. מפריע לו כיסוי מלא? את יכולה לסמוך על היתר 4 סנטימטר שיער בחוץ. מפריע לו סגנון הכיסוי? ניסית את כל הסגנונות? יש ששונאים מטפחות ואוהבים פיאות, יש שונאים כובעים ואוהבים מאד מטפחות מעוצבות. במידת האפשר, כדאי לנסות להגיע לסגנון כיסוי ראש שהוא יכול לחיות איתו.

אם שום דבר לא עוזר, אני ממש ממליצה להתייעץ עם רב שיש לו ניסיון עם זוגות בהם אחד דתי ואחד חילוני. הרי סביר מאד שאתם לא הראשונים שנתקלים בבעיה הזו

יעלי יקרה, מה יותר חשוב - שלום בית או הנקה?
אם חייבים להעמיד אותם זה מול זה - ברור (לי, לפחות) ששלום בית יותר חשוב. אבל יש לי הרושם שבאתר הזה יש יכולת להרחיב את אפשרויות הבחירה, ולא לקבל את ההכרעה בין א (אך ורק א, במאה אחוז א) לבין ב (אך ורק ב, במאה אחוז ב) כמחויבת המציאות.
האם מצב שבו צד אחד מוחק את רצונו מפני רצון הצד השני יכול בכלל להיקרא שלום בית?
מה דעתך?

ההכרעה בין א (אך ורק א, במאה אחוז א) לבין ב (אך ורק ב, במאה אחוז ב) כמחויבת המציאות.

צ'מעי, לא נכנסתי לעומק השאלה. עניתי מהמותן לשורה התחתונה מה יותר חשוב שלום בית או כיסוי ?
אני באמת לא חושבת שזה שחור או לבן. וגם אצלי בבית זה לא שחור ולבן (והיתה תקופה שהלכתי עם כיסוי ראש תוך כדי התמודדות מורכבת עם שלום בית בהקשר הזה)

האם מצב שבו צד אחד מוחק את רצונו מפני רצון הצד השני יכול בכלל להיקרא שלום בית?
בהחלט לא, ותודה שנתת לי הזדמנות להבהיר שלא זו היתה כוונתי.

תודה על ההבהרות @}

צומת דרכים,
ראשית, אני לא מבינה מדוע להתייעץ דווקא עם רב, ולא עם אישה. עצם זה שבחברה האורתודוקסית אין רבות, זה כבר פוסל את ההליכה לרבנים. זאת משום שאין פה בחירה ומשום שאף גבר לא יילך להתייעץ עם אישה רבה.

שנית, אני מודה שאני ממש מבינה את בעלך. החובה על האישה להסתיר את שערה (ובכלל את גופה) על פי ההלכה, היא די נוראית. אני לגמרי מבינה מדוע הרצון של אישה להסתיר את עצמה בגלל צווים כלשהם, במקום לחגוג את גופה, יפגע באווירה הארוטית הזוגית.

בכלל, ראוי שנפעיל את שיקול הדעת שלנו ולא נציית לצווים של דמות שהמציאה התרבות, או צווים שקבעו רבנים ומפרשים כלשהם.

מזכירה שכיסוי הראש, גם לגברים וגם לנשים, אינו מן התורה אלא מנהג מדרבנן.
לכן בוודאי שלא תיתכן "חובה" לכסות את הראש שתהיה עדיפה על שלום בית.
בלי קשר, יש פה בכל מקרה התנגשות בין אשה שחוזרת בתשובה לבין בעל שאינו מרוצה מהתהליך ככל הנראה, ואינו מקבל אותו. דרושה פה תקשורת יותר עמוקה מאשר סתם ויכוח על כיסוי ראש כן או לא.

(כשאני אומרת שכיסוי הראש אינו חובה גם לגברים, אני מתכוונת שאין חובת כיפה, לא רק שאין חובת כיסוי ראש לנשים.
עוד חיים בינינו יהודים ספרדים דתיים שאינם חובשים כיפה מתוך עיקרון, כי העדות הספרדיות לא נהגו במנהג הזה, ואפילו סרבו לו בכל תוקף מאחר שלא היה מנהג יהודי.
במקור הכיפה היא מנהג שאימצו היהודים האשכנזים מן הכמרים הנוצריים. במלים אחרות: מנהג נוצרי שהועתק ע"י חלק מהיהודים.

בלי קשר, בימי קדם ובימי הביניים היה נהוג ברוב התרבויות להתקשט בכובע כחלק מהתלבושת, וזה היה אחד הבגדים שאיפשר לשאת עליו סמלים של מעמד, תפקיד וכל מיני סוגי שייכות. זה לא היה בגד בעל משמעות דתית בכלל, אבל היום חלק מאותם כיסויי ראש עממיים השתמרו בתור "כיפה". למשל, הכובע הבוכרי שמכונה "כיפה בוכרית" לא היה קשור בכלל ליהדות או לשום דת. זה היה הכובע העממי בבוכרה בתקופה מסויימת... )

אינו מן התורה אלא מנהג מדרבנן
אני לא יודעת אם את מדברת מבחינה של מחקר היסטורי או מאיזו בחינה אחרת, אבל מבחינה הלכתית כיסוי ראש לנשים נחשב למצווה דאורייתא. נגיד - כמו שעירוב בקר בחלב הוא איסור דאורייתא. את שניהם (ועוד המון ציוויים ואיסורים אחרים) את לא תמצאי כתובים בצורה פשוטה וברורה בתורה, וספק אם קראים היו מחשיבים אותם, אבל בכלים של חז"ל להסקה מהתורה - אלו מצוות דאורייתא. לא דרבנן, כמו עוף וחלב (שגם אותו יהודים אורתודוקסים לא מבטלים בהינף יד), ובטח שלא מנהג (כמו דג וחלב, לחלק מהעדות).

כיפה לגברים היא מנהג, נכון, אבל יש לה שורשים כבר בגמרא. בזמן של עיסוק בתורה, ברכות כו' - זה כבר מנהג מחייב (כן כן, לאורתודוקסים, למי שבגדול מראש רואה עצמו מחויב להלכה). בזמן שלא מתעסקים בענייני קודש כולם יסכימו שזו לא חובה, אבל נו, כך נהוג (-:

אכן. בהיררכיה ההלכתית של מצוות דאורייתא, דרבנן, וחומרות ומנהגים למיניהם, כיסוי ראש לאישה נשואה מסווג בקטגוריה הראשונה לפי כל הפוסקים האורתודוקסים המוכרים. יש דיון לגבי מהו שיעור כיסוי הראש מהתורה אבל לא על עצם החיוב בו. כיפה היא אכן עניין אחר לגמרי ואף רב לא יפסוק שזו חובה דאורייתא לאדם העוסק בענייני חול.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מודה שאישית, למרות שמעריכה הרבה דברים ביהדות ובקבלה,
לא מבינה בכלל את הקטע של כיסוי ראש.
מה המטרה בלהסתיר את השיער? מה לא בסדר באיך שברא אותנו האל? זה אינו איבר מיני.
מעבר לכך, שיא האבסורד בעיני הן אלו שחובשות פאות משיער אמיתי, מה הקטע????
אם זה מושך מידי או יפה מידי אז במה זה שונה משיער שלך?
מבינה את הקטע של צניעות של לא ללכת עם מחשוף וגופיה וחצאית מיני, אבל כל השאר כל כך תפל מיותר ולא העיקר.

'שנתיים שלמות היינו אובדי עצות. הרגשתי חנוקה, הרגשתי בתחפושת, הרגשתי לא-אני. לא הצלחתי להתפלל, לא הצלחתי לדבר בלי להרגיש שזה פרפורמנס.
ואז- גילינו את הרב משאש, הפוסק המעמיק והרציני, והשנתיים בהן הלכתי בכיסוי ראש נראות לי היום אפיזודה עם קשיים למתחילים.
שמעתי, שבעיתון "מקור ראשון" הייתה כתבה השבת על "תופעת" הדתיות שמורדות כיסוי ראש. בין יתר המרואיינות גם הרבנית מלכה פיוטרקובסקי שאומרת:
"יש פסק הלכה של הרב משאש, שאולי אפשר ממנו להסיק את זה. אפשר לבנות מבנה הלכתי שיתיר היום הסרת כיסוי ראש בגלל שאנו מדברים על גדרי צניעות שנקבעים בהתאם לזמן ומקום. אבל כל עוד זה לא נעשה על ידי כללי הפסיקה האורתודוקסיים, אז הוא לא קיים מבחינתי. אולי פעם אשב ועל פי הכללים אבחן האם זה ראוי ונכון בדורנו. עד אז אני אמשיך להסתובב עם כיסוי ראש מלא".
עכשיו,
הרב משאש הוא חכם עצום וכביר ואדיר שפוסק עפ"י כללי הפסיקה האורתודוקסיים.
אבל הוא לא קיים מבחינת הרבנית הנכבדה. האמת, הוא לא קיים מבחינת רוב הציבור הדתי לאומי ואולי זו אחת הסיבות לכך שהציבור הזה הולך ומסתבך.
הפסיקה היהודית הצפון אפריקאית היא פסיקה אמיצה ואמתית שאינה נדרשת למסגור ההלכתי האשכנזי. טלו קורה גזענית מבין עיניכם ותיפתח לכם דרך זהב הלכתית נעימה וטובה.'
https://www.facebook.com/rachel.g.salom ... 29?fref=nf

הפסיקה היהודית הצפון אפריקאית היא פסיקה אמיצה ואמתית.
ו-99.9% מהפוסקים המשתייכים למסורת הפסיקה הזו לא מצאו שום היתר לוותר על כיסוי ראש. הפסק של הרב יוסף משאש מוכר כמעט לכולם, אבל הוא דעת יחיד שניתנה במקרה מאד ספציפי בו ריחף איום גירושין על האישה. שאר הפוסקים הצפון אפריקאים, כולל קרובו המפורסם יותר הרב שלום משאש, דחו את ההיתר הזה מכל וכל. מי שרוצה להסתמך עליו - שתסתמך. אבל להפוך את ההיתר הזה למילה נרדפת ל'פסיקה הצפון אפריקאית'? תמהני.

מאי, לא ממש מבינה בנוגע לפסיקה הזו אבל סומכת על הכותבת (ואחרים/ות שהגיבו לפוסט הזה). בכלל, הבנתי שיש פסיקה הרבה יותר נועזת ומקילה בפסיקה הצפון אפריקאית והספרדית לעומת האשכנזית ויש לכך סיבות היסטוריות. הרבנית מלכה פטיורובסקי אמיצה באומרה: "גדרי צניעות שנקבעים בהתאם לזמן ומקום". תמיד ההלכה הלכה והשתנתה, רק במאתיים השנים האחרונות היא התקבעה במידה רבה ( למשל, שימי לב לתמונות של הכותל בתחילת המאה שעברה, גברים ונשים יחד, ללא מחיצות משום סוג.).

אני צפון אפריקאית בעצמי, ואחת כזו שמכירה היטב רבנים ופסקים מהאזור. אני לא הולכת לפי הפסיקה האשכנזית בשום תחום. על בסיס זה, אני אומרת לך שהפסיקה הזו מקלה בדברים מסויימים ומחמירה באחרים. הפוסקים הצפון אפריקאים באזור הספציפי ממנו מגיעים הורי לא רק שלא התירו לוותר על כיסוי ראש אלא דרשו שניים

זה נכון שהסגנון והגישה של הרבנים היו במקרים רבים שונים מאד מזו שבאירופה, אבל בהלכה לא היו כאלה הבדלים עצומים כמו שיש כאלה שאוהבים לתאר לעצמם.

אוקיי, לא מתווכחת איתך : )

אבל מבחינה הלכתית כיסוי ראש לנשים נחשב למצווה דאורייתא
זה לא מה שאני מצאתי אבל רק באתי לכתוב שסימנתי לעצמי לחזור ולבדוק את זה כמו שצריך אבל צר לי, יש לי משימות דחופות יותר כרגע אז רק כשיהיה לי זמן לחיפושים מעמיקים כאלה (-:

שליחה על ידי מירב* » 23 יולי 2017, 05:28

וואו - האתר המליץ לי על הדף הזה שרובו נכתב ב2006 וההודעה האחרונה בו היא מ 2015 - מעניין איפה כולן היום - ולעניין כיסוי הראש - למדתי ביואנרגיה - בשמת כתבת על הצורך בשיער לקליטת אנרגיה אבל מה שרפי לא לימד בשיעורי הביואורגונומי ולמדתי מהתנסות ומחקר - השיער מהווה גם קולט - סוג של מגנט כמו חשמל סטטי - גם לאנרגיות לא נעימות -= מה שהיית מגדירה "ליכלוך אנרגטי" בדיוק כפי שזיהום אויר יזיק לשיער יש מצבים בהם כדאי ורצוי לכסותו... נדהמתי לקרוא את חוקי חמורבי - בהם כיסוי ראש הוא זכות לנשים נשואות. החוקים מאיימים על אישה אשר תצא עם כיסוי בהיותה לא נשואה - בעונשים על התחזות - וברור כי החלק הטוב של העוגה הוא לצאת מהבית עם מטפחת המכסה את הראש... קראתי בהיותי נערה על שחקנית בהוליווד אותה הערצתי, אשר מעולם לא נראתה בציבור ללא כובע או מטפחת כיון שבעת שהותה במחנות הריכוז הלכו עכברים על ראשה ומאז תמיד היה לה איזשהוא כיסוי ראש מוצלח היא נודעה בכובעים היפים שלה, כאשר בחרתי לאחר לידת בני ללכת עם כיסוי ראש - הודיע לי בעלי החילוני כי מבחינתו כל עוד לא אלך עם הכובעים המגוחכים האלה - עם פרחים ופירות - זה לא מפריע לו גם אם אלך עם סיר לילה על הראש. אבל הכובעים האלו - הוא אמר - אם תקני אחד מהם זה ישר גט!!!

כובעי קש נפלאים, קנינו בסין כובעי קש ישר מהקולעים בגודל הנכון ובמידות מושלמות, ועניין חום וקור - נו - מספיק להתבונן בבדוי צועד עם עבייה וכפייה להבין את הפיסיקה אשר ללפעמים מנוגדת לחלוטין להגיון ולחוקי המחקר הטבעי של העולם המערבי - ועדיין נכונה לגמרי. עדיף במדבר עם כיסוי.

שליחה על ידי מירב* » 23 יולי 2017, 05:33

אני מאמינה שיש מצפן פנימי המלמד כל אחת מה נכון לה, נשים המרגישות כי הכיסוי חונק אותן צריכות לבדוק איפה האמירה הזו פוגשת את חיי היומויום. אולי חוסר שביעות רצון מחיי הנישואין אולי חוסר שביעות רצון ממראה עצמי או מרצון להשתלב חברתית עם אותם המדברים שיח לא דתי - זה חשוב להיות נאמן להרגשה הפנימית. אני לא מאמינה בהקרבות הנפשיות המצוטטות בספרי צדיקים במזרח ובמערב... השאיפה היא לדיוק. אם את הולכת עם כיסוי ראש ושונאת את הבבואה המשתקפת אליך בראי סימן שזו לא הדרך. אהבה עצמית היא דרך חשובה אל הבורא. דרך לא פחות חשובה מצניעות וענווה ששתיהן חשובות מאוד. צריכים למצוא קו מאזן ולהיות שלם.

למשל, שימי לב לתמונות של הכותל בתחילת המאה שעברה, גברים ונשים יחד, ללא מחיצות משום סוג.).
שימי לב- ללבוש ולכיסוי של הנשים בתמונות האלו. כיסוי מוחלט. הרבה הרבה יותר גם מהסטנדרט המקפיד ביותר היום.
ובכלל- בהרבה מאוד תרבויות באזורינו ובכלל- הסטנדרט היה שנשים מכסות את שערן.

הסטנדרט היה שנשים מכסות את שערן.
הסטנדרט היה שנשים נשואות מכסות את שיערן.

יכולה לספר על כיסויי ראש בתרבות הרוסית העתיקה. היו שם כל מיני דברים משעשעים, כולל קרניים על כיסוי הראש כסמל לפוריות, עבור נשים צעירות. או סתם טבעות כתחליף במקומן. וצמה אחת כסמל לרווקות, והחלוקה שלה לשתי צמות של נשים נשואות בתור חלק מטקסי הנישואין. אגב, ברוסית אחת מהמילים שמסמנות להביך את עצמך או להתבזות באה מהמצב בו מורידים את כיסוי הראש של אישה נשואה ורואים את השיער שלה.

אני לא בטוחה שאני רוצה את כל הסמליות שבאה עם כיסוי הראש. וחלק ממנה פשוט לא קיים היום. המעבר מהמשפחה-מורחבת של האבא למשפחה-מורחבת של בן הזוג למשל. ברוסית יש מילים שונות להמשא עבור אישה וגבר, ועבור אישה זה מתורגם בערך בתור לצאת-אחרי-האיש.

לדעתי חלק גדול מהשפקת העולם, עם כל המהות שלה, מתבטא בשיער ובסמליות שלו. בשמת למשל רשמה על מישהו שאת שמו שכחתי, שאומר שכולנו נועדנו ללכת עם שיער פזור, ושכל איסוף של השיער יוצר חסימה אנרגטית. מה הערכים, הסמליות, המהות, שעומדים מאחורי השיעור הפזור? מה אלו שעומדים מאחורי צמת-הרווקה? ואלו שעומדים מאחורי כיסוי הראש לנשואה?

מה תפיסת העולם בנוגע לנשים שיש שם? ובנוגע לנישואים? ובנוגע למשפחה? לדעתי להתעסק בכיסוי ראש בתור סממן חיצוני, בלי להתייחס למהות, זה פספוס אדיר.

הסטנדרט היה שנשים נשואות מכסות את שיערן.
כמובן. לזה התכוונתי.

לדעתי להתעסק בכיסוי ראש בתור סממן חיצוני, בלי להתייחס למהות, זה פספוס אדיר.
נכון. מסכימה. זה להיתפס לביטוי החיצוני של מערכת ערכים שלימה.
עם זאת- במערכת הערכים היהודית יש ערך גם לקיום מצוות גם ללא הבנת כל המשמעות שמאחוריהן.

כשכתבתי את זה:
ובכלל- בהרבה מאוד תרבויות באזורינו ובכלל- הסטנדרט היה שנשים מכסות את שערן. התכוונתי בעיקר לטענות של "מי אמר ששיער הוא איבר מיני? לא צנוע וכו', למה צריך לכסות "וכד'. יש איזו תפיסה אנושית בסיסית (שאמנם די נעלמה היום בעידן המודרני, אבל עדיין קיימת) שצניעות של אישה נשואה כוללת את כיסוי השיער שלה. זה לא דבר שייחודי רק ליהדות.

יש איזו תפיסה אנושית בסיסית (שאמנם די נעלמה היום בעידן המודרני, אבל עדיין קיימת) שצניעות של אישה נשואה כוללת את כיסוי השיער שלה.
אני לא מסכימה. יש תפיסה אנושית בסיסית שאישה נשואה אמורה לכסות את השיער שלה. זה הכל. הקשר של זה לצניעות זה פרשנות, ולדעתי פרשנות לא רלוונטית לזמנים ההם.

אישית, קשר לי לחשוב על צניעות בתור רלוונטית לרוסיה. יש שם משמעותית פחות התעניינות בנושא, באופן טבעי. את מוזמנת לנסות לצאת החוצה, לטמפרטורה של מינוס עשרים, בלבוש לא צנוע. בהצלחה P-:

נתקלתי בטענה לא הגיונית במיוחד שאומרת שיש אנרגיה בשיער, והיא לא מזיקה למשפחת המקור אבל עלולה להזיק למשפחת הבעל. היא לא הגיונית בעליל, כי מה עם כל האנשים שהם לא משפחיה שראו את שיערה של הרווקה?

לדעתי זה בעיקר סמל סטטוס. אמירה מאוד ברורה על הסטטוס השונה של נשואה ורווקה, עם תפקידים חברתיים שונים מאוד.

מערכת הערכים היהודית יש ערך גם לקיום מצוות גם ללא הבנת כל המשמעות שמאחוריהן.
בשיקולים שעלו פה, לעיתים רחוקות עלו שיקולים מהותיים. לדעתי רובם היו חיצוניים. דברים בסגנון, איך זה נראה, ואיך יתייגו אותי. אני רואה התייחסות למהות בתור שאלות אחרות לגמרי. דברים בסגנון:
מה המשמעות המהותית של שיער פזור, שיער בצמה, או שתי צמות, שיער בכיסוי ראש? מה ההבדל בין להיות רווקה ללהיות נשואה?
או - מה האנרגיה שיש בשיער, והאם אני מאמינה שעליה לזרום בחופשיות, או שאני מאמינה שעלי להגן עליה מפני העולם החיצוני, או שאני אולי מאמינה שכדאי להכניס אותה לגבולות מסויימים?

כי אני מאמינה שאם יש השפעה אנרגטית כזו, אז היא קיימת. היא פשוט קיימת. בעוד ששיכות לתת קבוצה מסויימת שבגדים יכולים להעיד עליה, היא זמנית ותרבותית, הרי שההשפעה הזו קיימת. מה ההשפעה הזו, והאם היא רצויה, זו כבר שאלה אחרת. (ולדעתי היא רלוונטית במיוחד אם מגלחים את השיער, ולא נניח, אוספים אותו לשתי-צמות של אישה נשואה).

זה אכן ביטוי החיצוני של מערכת ערכים שלימה. והקבלה או הדחיה שלו מאפשרים לשאול - מה מערכת הערכים שלי, ואיך אני מבטאת אותם? לדעתי זו שכבה מהותית יותר מהיחס השונה שנותנים לנשים בכיסוי ראש, לטובה ולרעה.

לדעתי זו שאלה רלוונטית, למשל, למי ששוקלת פאה, או כיסוי ראש שחושף חלק מהשיער. למשל, אלו שמתנגדים לכך שתראה ולו שיערה אחת, עושים את זה על בסיס אמונה מיסטית בכוחו של השיער. לפחות אלו שבהם אני נתקלתי. את, השוקלת איזה כיסוי ראש ללבוש, מאמינה בזה? או שאת דוחה את המיסטיפיקציה של היהדות, ומעדיפה להצמד להלכה בלי החידושים המיסטיים שלה? במקום לשאול, איך זה נראה, או לאיזו תת קבוצה במגזר הדתי ישייכו אותך. לא שזה לא חשוב - גם אותי מעצבן לפעמים שמשייכים אותי לכל מיני קבוצות שאני לא קשורה אליהן. ועדיין, זה נראה לי חשוב יותר.

ובאמת, הייתה לי בזמנו התלבטות בנושא דומה - חצאיות ארוכות, מחשופים, וכמה ראוי להתאמץ כדי להמנע מהם - שארכה שנים. לגמרי שנים - זה אומר שכמה שנים התלבשתי לפי תפיסה מסויימת, ראיתי מניסיוני מה זה אומר ואיך זה משפיע עליי, ואז בחרתי את הדרך הנוכחית שלי ואני רואה מה זה אומר ואיך זה משפיע עליי.

אני לא יודעת מה הייתי עושה לו הייתי שונאת את הבבואה, אבל בעיני עצם זה שפריט לבוש גורם לי לשנוא את עצמי, זה סימן אזהרה, והזמנה לעבודה עצמית. סימן שאני מקדישה עודף תשומת לב לחיצוניות.

זה מתקשר לדעה שלי שיותר משאידיאל היופי בימינו בעייתי, בעייתי הדגש העצום שנותנים על המראה החיצוני. זה כולה מראה חיצוני! לפה או לשם, זה לא עד כדי כך חשוב! בתשומת הלב הזו החוצה במקום פנימה יש חוסר איזון ושיבוש עצום, לדעתי.