ללמוד בפנימיה

[אנונימי]

דיון שהתחיל בדף המאפיה הדתית על לימודים באולפנות ובישיבות לבני נוער דתיים, והתפתח לדיון קצר על התועלת האפשרית של לימודים בפנימיה

---

[חבצלת*]

לבקשת מ'
כמי שגרה בישיבה תיכונית ועבדה באחת האולפנות הגדולות הותיקות והמכובדות, אני ממש נגד אולפנות וישיבות במסגרת פנימייתית ואם ילדיי לא יתעקשו לא אשלח אותם בע"ה למסגרת פנימייתית בגיל ההתבגרות.
יש לכך סיבות רבות אבל אחת מהן היא ניתוק מהמשפחה ומהדוגמה שהמשפחה מהווה, לצורך החינוך לזוגיות, ליחסי משפחה תקינים ולהורות תקינה, בגיל הקריטי שבו מתעצבת דמותו של הנער או דמותה של הנערה בנוגע לסוגיות האלו.
המצב גרוע פי אלף באולפנות בהם לא מקדישים תשומת לב מיוחדת לדיונים בנושא והמחנכים של הבנות הם גברים (רמי"ם) - שזו בכלל בעיניי בעיה גדולה וע"ע פרשת הרב אבינר.
אבל בישיבות הוא גרוע עוד יותר.
היה אפשר למנוע מחצית מהקשיים של מציאת בני-בנות הזוג ומחצית מבעיות של הזוגות הצעירים אלמלא הניתוק הבלתי טבעי הזה וחוסר היחס של גדולי המחנכים וגדולי הרבנים לנושא הזה.
כל בוגרי הפנימיות הישיבות והאולפנות מוזמנים להגיב.

[אמא_נמרה*]

מצטרפת.
אם לא הייתה לי דוגמא אישית מהבית...אוי ואבוי ל'חינוך' שיש באולפנא.

[מזל שהבעל של אגליה הוא בוגר תיכון חילוני]

[תמר_ס*]

מסכימה איתך חבצלת.
ואני למדתי באולפנא (מה, לא רואים עלי???), לא מבינה איך ההורים שלי נתנו לי לפרוח ככה מהקן בגיל 14. פשוט לא מבינה. שנים היה ביננו נתק לא מוסבר שרק בשנים האחרונות נסגר. היום אנחנו חברים מעולים, הורי ואני. אבל זה לא נורמלי, פשוט מטורף.
ממש לא מובן כל הקטע הזה של לעזוב את אבא-אמא בגיל כל כך צעיר ולחיות בחוץ.

אגליה, מה אוי ואבוי בחינוך שיש באולפנא?

[יונת_שרון*]

על איזה גילים מדובר?
כי לדעתי דווקא יש גיל שבו טוב לעזוב קצת את הבית ולהתחיל לחיות בכוחות עצמך, וזה לאו דווקא גיל 18 (טוב, תלוי אצל מי).

[אש''א*]

מעניין לקרא כי אני נורא קינאתי בפנימיסטיות ולאישי ברור כבר שאיסתרא ילמד בפנמיה שהוא למד בה.

[חבצלת*]

אש"א ואישך- תחשבו שוב.
יש לכם זמן, למזלנו;-)
יונת, מדובר בגיל 14, או 15, ואני לא טוענת שזה לא טוב משום בחינה. התיחסתי למימד מסוים מאוד.

[תמר_ס*]

יונת, יש בזה הרבה דברים טובים, לא אומרת שלא. אבל זה מוגזם.
הייתי באה הביתה לשבת פעם בשבועיים. והייתי ילדה. ממש ילדה. התגעגעתי בטרוף, בכיתי המון ובכל זאת לא רציתי לעזוב. אמא שלי היתה מתייצבת פעם בשבוע לביקור, באוטובוס מירושלים לכפר סבא. ככה חצי שנה.

ואפשר להתגאות במשהו?
יש במשרד החינוך רמות של השגחה בבחינות בגרות. יש בתי ספר מושגחים יותר ומושגחים פחות. תלוי בכמה מעתיקים בבצפר. יש בצפר אחד שלא שולחים אליו משגיחים בכלל. האולפנא שלי.(-:
ומתי גיליתי שזה משהו מיוחד? כשהגעתי לאוניברסיטה. במחן באנגלית, שנה א'. אני יושבת שקועה במבחן המבהיל כשאני שומעת "פססססט". לקח לי המון זמן להבין מי זה ומה הוא רוצה. הייתי בשוק. ואז גיליתי שכולם מעתיקים מסביבי.

[תבשיל_קדרה*]

והייתי ילדה. ממש ילדה. התגעגעתי בטרוף, בכיתי המון ובכל זאת לא רציתי לעזוב
למה לא רצית לעזוב? פאסון? משהו שכן אהבת? כי רצית להיות בוגרת שלהם?
(איך אני מציקה לך עם שאלות בנושאים שרחוקים ממך ים )