מסוגלות להירדם לבד

[עץ_התמר*]

שלום,

חיפשתי דפים על הנושא ולא מצאתי אז אם קיים ופיספסתי אשמח להפנייה , ואם אין אשמח לתגובות.

יש לי פעוט בן שנתיים וחודשיים, מיטה המשפחתית ויונק,
מזה כמה שבועות(יכול ליות כבר חודשיים) חל שינוי עם ההשכבה בלילה מבחינתינו לרעה, כלומר, בימקום כמה דקות עד 20 (גג), שזה היה יוצא דופן מאוד זה הפך להיות לפעמים עד שעה +!!!!!!!
תחילה חשבנו שזה יעבור , תקופה, לא יודעת מה,
אבל זה לא משתנה ולא מתקדם מבחינתנו למקום חיובי שהוא חוזר בחזרה לכמה דקות.
בצהריים אין את הבעייה הזו כלל, הוא נירדם בדר"כ אפילו בשימחה יחד עם אמא שלו לידו, שקוראת, ובדר"כ תוך דקות ספורות,בדר"כ 10 הוא מחליק לשינהץ

אני כרגע נימצאת בדילמה, אני לא מעוניינית יותר להמשיך עם השכיבה לידו חסרת המעש (או האזנה למוסיקה), אבל עדיין בחדר חשוך, לידו, כשהוא לוקח את הזמן שלו..אני לא מעויינית להירדם עדיין וזה קוטע לי את כל פעיליות הערב, כולל זמן זוגי, כי ליפעמים אני כן נירדמן ואז מתעוררת , מתוסכלת נורא.

מצד שני, הוא לא מראה נכונות ללכת לישון בעצמו בחדר לבד -
הוא קורא לי כמעט מיד לאחר שאני יוצאת מהחדר- לבכי הוא עובר רק אחרי שהוא קם פעמיים וביקש שנבוא איתו- אבא או אמא עם עדיפות לאמא.

אני עובדת עצות, הייתי רוצה שהעניין הזה של ללכת לישון לא ייקח כל כך הרבה אנרגיה, כמו שהפסיק לינוק בלילה מעצמו- אני לא רציתי להפסיק אותו מיוזמתי, ושנייה לפני שהגעתי לזהו זה גמרנו הוא התחיל להוריד בהנקות הלילה, עד שהיום הן נדירות, עד לא קיימות.

השאלה האם יש דרך לעזור לו (קיבלתי עזרה בלנסח דברים - ההבדל הענק באיך שאני ניסחתי את מה שאמרתי לו הוא ש הוא מייד התחיל לבכות ועכשיו זה לוקח כמה זמן ואחרי כמה ניסיונות שלו להחזיר אותי להיות לידו)
או שעדיין מוקדם מידי, אבל אני בלי כוחות יותר בעיניין הזה, אני מתמלאת בזעם כשאני רק חושבת על לישכב עכשיו ולעצור לאיזו שעה כל פעילות שהיא.

אני פשוט לא יודעת מה לחשוב, יש כאלה שאומרים לי, אז יבכה קצת , ואני לא מוכנה לזה, זה סותר את כל התפיסות שלי, וכל מה שאני מרגישה נכון בלב.
כאילו בשנייה שאני שומעת אותו מתחיל לבכות, אני ניזעקת אליו, מחבקת אותו ואומרת לו שאנחנו איתו כל הזמן ושומרים עליו כל הזמן, הוא נירגע מייד.

אז השאלה היא האם זה בכל מיקרה תהליך , ולהמשיך עם הניסיונות של ערב, עד "שייתרגל" שלמילה הזו יש לי אלרגיה, או שהוא עוד קטן....

אבל אז איך אני מתמודדת עם ה"להשכיב אותו" לישון שהפך להיות בשבילו כל כך טעון?

רעיונות, תובנות יתקבלו בברכה..

[תזמורת_הים*]

איך הילד שלכם נרדם
הרדמת פעוטות

אני חושבת שהדיעה הרווחת פה היא שילד לא אמור להרדם לבד לפני שהוא בשל לזה, ורוב בני השנתיים לא בשלים לזה באופן טבעי.
יכול להיות שהוא פשוט כבר לא עייף בשעת ההשכבה? גם הילד שלי (כמו הרבה ילדים שאני מכירה) הזיז קדימה את שעת השינה שלו, וכשמנסים להרדים אותו לפני שהוא מספיק עייף התוצאה היא הרדמה ארוכה ומתישה.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

מה שהתזמורת אמרה, וגם - אצלנו זה קרה הרבה תקופה מסוימת והיה סיוט לכל דבר ועניין, וגם גרם לו לשנת לילה קצרה מדי ואז היה משלים שינה במשך שעות בצהריים, בקיצור התהפך. זה נמשך עד שהתחלתי לקצץ בשנת הצהריים. לא הרבה, מספיק להעיר בעדינות חצי שעה קודם (הוא היה ישן בצהריים שעתיים וחצי-שלוש, והיום אחרי שעתיים ורבע גג אני מעירה).

[תזמורת_הים*]

אצלי קיצוץ שנת הצהריים דווקא לא שינה כלום. הקדמת שעת ההתעוררות בבוקר כן עזרה קצת, באמצעות השארת תריסים פתוחים בלילה כך שהאור העיר אותו באופן טבעי יותר מוקדם. לא אוהבת להעיר ממש, אצלי זה בדרך כלל גורם לילד עצבני ברמות...

[עץ_התמר*]

תודה לכל התגובות הוכלת לרעות בדפים המדוברים

[תמר_מתחילה*]

רק רוצה להגיד שאני ממש מבינה את מצבך, זה אכן סיוט- להרגיש כמו מת-חי בקבר החשוך... כשאני יוצאת מהרדמות כאלה אני רק מחפשת משהו שאפשר להרביץ לו (בדרך כל בעלי...)
אצלינו עוזר עכשיו קצת מנטרות: בלילה ישנים ולא משחקים, אבא ואמא שומרים עליך כל הלילה.
הבנו שהיא מושכת את זמן ההרדמה כי היא יודעת שברגע שהיא נרדמת אנחנו הולכים- לכן הפכנו את זה לנושא ברור וידוע. אחרי שתרדמי אני אלך לעשות כל מיני דברים שלי, אבל אני שומרת עליך כל הזמן. זה מוריד לה קצת את הלחץ.
אנחנו כבר לא ישנים ביחד כבר חודשיים- בערך מהגיל שלכם, ומאז שהפסקנו להיות כל כך אקטיביים בהרדמה שלה, גם השינה עצמה השתפרה מאד.
בהצלחה

[עץ_התמר*]

תודה תמר,
למען האמת ניראה לי שאני אאמץ את מה שאתם אמרתם לה,
כלומר אגיד נכון אחרי שאת הנירדם אמא/אבא הולכים לחדש ליד לעשות כל מיני דברים שלנו, נישמע לי טוב, כי אכן זו בדיוק ההרגשה שלי:
שהיא מושכת את זמן ההרדמה כי היא יודעת שברגע שהיא נרדמת אנחנו הולכים-
וגם
סיוט- להרגיש כמו מת-חי בקבר החשוך... כשאני יוצאת מהרדמות כאלה אני רק מחפשת משהו שאפשר להרביץ לו (בדרך כל בעלי...)

לפחות לא מרגישה לבד,
אחד הדברים שעולים מן הדפים שהלכתי לקרא, הוא עיניין הללכת לישון עם הילד, יש הורים שאין להם בעייה עם זה, ויש הורים שאפילו מעדיפים את זה ככה,
אני במצב הזה מרגישה שאין לי חיים אחרי 8 בערב, לא רוצה, רוצה זמן עם הבעל שלי, עם עצמי, מחשב, עבודה, תחביבים, לימודים, דברים שגם אם אני עושה במהלך היום יחד איתו כלומר כשהוא בסביבה ער, אז זה אף פעם לא בכזה ריכוז, הריכוז וחוסר הקשב (למישהו אחר מילבדי) זה מה שאני צריכה לפחות בערב.

[עץ_התמר*]

אה, עוד דבר,
שדווקא כן מצא חן בעיני, והבנתי שאני לא היחידה, זה לקרא בזמן שהוא נירדם, ניראה לי שאני אחזור לזה, ופשוט אהיה עם תשובמת לב, מתי זה מפריע לו ומתי לא..

[תזמורת_הים*]

הריכוז וחוסר הקשב (למישהו אחר מילבדי) זה מה שאני צריכה לפחות בערב.

את ממש לא היחידה
רק פעם בכמה זמן כשאני ממש גמורה, אני הולכת לישון עם הילד ומחדשת כוחות. באופן רגיל אין מצב! אני חייבת את הזמן שלי לעצמי. מעדיפה להיות עייפה למחרת ולא להפסיד את הזמן הזה (חוסר זמן לעצמי מחרפן אותי פי אלף יותר מחוסר שינה).

[ההולכת_בדרכים*]

מעדיפה להיות עייפה למחרת ולא להפסיד את הזמן הזה (חוסר זמן לעצמי מחרפן אותי פי אלף יותר מחוסר שינה).
תודה תזמורת על המשפט הזה, לפעמים אני שוקלת לנזוף בעצמי על שהלכתי לישון מאוחר, אבל יודעת שעם כמה שאני צריכה שעות שינה,
אני גם צריכה שעות ערות שקטות וזה לא פחות חשוב.

[תזמורת_הים*]

[POOH_והתוספות*]

אצלנו מה ששיפר את ההרדמות - היה גמילת מההנקה לפני השינה והעברת אחריות ההרדמות לאבא.
בהמשך גם הקימות בלילה עברו לאבא [במקביל לגמילת לילה הוא עבר למיטה שלו].
לקח קצת זמן והרבה תיזוזים לאבא אבל היום הוא בן שנתיים ונרדם כמעט לבד בחדר שלו במיטה שלו [הוא ישן שם הרבה יותר טוב ורצוף מאשר איתנו במיטה] ובלי שיש איתו מישהו בחדר [חוץ מאחותו שישנה במיטה שלה].

ומבינה לחלוטין את כל מה שכתבתן - הצורך בזמן הזה לבד ובזמן זוגי וכו'..
כשהרגשתי שאני שניה לפני התמוטטות האיש ביקש רשות לקחת את האחריות והתפקיד שלי היה לסמוך עליו ולא לרוץ כשהילד בוכה.
זה לא היה קל, ללמוד לא לרוץ כשאני יודעתש אם אני אכנס הוא ירגע תוך שניה מצד שני הילד עם אבא שלו..
וכשאני לא בבית הוא נרדם עם אבא שלו לא פעם אחת.. ובשנות יום הוא נרדם עם אבא יותר בקלות.
אז רק הייתי צריכה ללמוד לשנן מנטרות חיוביות ובאמת לשחרר אותו ואת אבא שלו למצוא את הדרך שלהם לטקס שינה.
וכאמור זה עבד.

[נונה_בי*]

גם אנחנו עברנו תקופה כזו עם הבכור (סיוט!) ומה שעזר לי (תודה לעדי יותם) היה שהפסקתי "להשכיב אותו לישון".
כלומר הסיפור והשיר נשארו במקומם אחרי האמבטיה במיטה ואחרי כן אני נשארת לידו אבל בעינייני: קוראת/ תופרת/ פותרת תשבץ. גם לא נגנבת מהזמן שלוקח לו להרדם וגם לא כועסת שהזמן שלי נלקח ממני.
גם היום אם קשה לו להרדם והוא מבקש שאשאר איתו אני הולכת להביא ספר וקוראת על ידו.
בהצלחה

[אוד_ליה*]

מזדהה ומסכימה עם כל מה שנכתב בדף, ובנוסף:
א. אם קמים מאוחר בבוקר- ישנים מאוחר בצהריים- קמים מאוחר בצהריים- קשה להרדם בערב.
אצלי למשל הגדול בן שנה ו-10 מתעורר בשבע בערך אבל לא היה לי כוח לקום (הייתי בסוף ההריון עם השני) אז הייתי "משדלת" אותו להמשיך לישון ואז כל היום נדפק. היום אני משתדלת כל יום לקפוץ מהמיטה ישר כשהוא מתעורר, וכל היום הולך יותר טוב. בימים בראשונים קשה, אח"כ מתרגלים וקמים בלי קושי.
ב. דבר שהופתעתי לגלות בימים האחרונים- אם אני משכיבה אותו מ-8 והלאה- צרחות, לא מוכן להכנס למיטה בכלל, קורא לכל העולם ש"יצילו אותו" (אנחנו אצל סבא וסבתא אז יש הרבה למי לקרוא). בנוסף שמתי לב שבשעה 7 וחצי בערך הוא מתחיל להפגין עצבנות, כמעט היפראקטיביות, בכי וכל הסיפור. בימים האחרונים התחלתי לקלח בשבע ופשוט "להוריד הילוך" ז"א אני במחשב והוא במיטה "קורא" ספר או רואה טלוויזיה- פעילויות שקטות בלי להגדיר שעכשיו הוא צריך לישון- תוך שניה הוא נרדם.
מה שאני באה להגיד זה שתנסי להקשיב לילד כמה ימים, וקצת לפני השעה שבה הוא מתחיל להשתגע- להקדים תרופה למכה ולהרדים. ויכול להיות ששמונה בערב זה מאוחר בשבילו, גם לנו המבוגרים קורה שאם אנחנו "עוברים את השעה" אנחנו כבר לא מצליחים לישון, ועצבניים ועייפים...
ג. כשאני אומרת לו שהוא חייב/צריך/זה הזמן ללכת לישון הוא נדרך, ונשאר ער בכוח (יש הרבה ילדים שמפחדים להיפרד בגיל הזה, ויש לזה כמה פרשנויות), לעומת זאת אם בלי להגדיר אנחנו פשוט "נכנסים להרגע במיטה"- הוא רגוע ומסוגל להרדם יותר בקלות.
אפילו ברמה של פסיכולוגיה הפוכה- אם הוא רוצה שאבא יבוא אני אומרת לו "טוב אז אל תישן ותחכה לאבא אבל אל תישן טוב?" (וכמובן שאני לא משקרת- מדובר על סיטואציה למשל כשאבא מתקלח/אוכל וכו' וייכנס לחדר עוד 10 דקות)- רק המאמץ הזה גורם לו להירדם
בהצלחה!

[נסיכת_השום*]

גם אצלינו יש בעיות עם השינה..
הבן, בן כמעט שנתיים וחצי, כבר מאז שהוא תינוק קטן לא כל כך צריך לישון... כלומר, מספיק לו לישון הרבה פחות ממה שילדים אחרים בגיל שלו צריכים.
הפסקנו עם ההנקות בגיל שנתיים. מאז, יש הרבה ימים שהוא לא ישן בכלל בצהריים. אנחנו בדרך כלל מעדיפים ככה, כי אז הוא נרדם יותר מוקדם בערב.
אבל מה שקורה לפעמים, שבארבע- חמש, הוא כל כך עייף, שהוא נרדם.
וזה לא שאנחנו מחזיקים אותו בכוח ער, דוקא מורידים הילוך לפעילויות שקטות, דואגים בבוקר לעשות דברים שמוציאים הרבה אנרגיה, אבל הוא מתעייף נורא לאט!...
ואז, כשהוא מתעורר בשש, אז השנת לילה מגיעה לפעמים רק בעשר, ולפעמים אפילו באחת עשרה. וזה נורא מתיש.
עוד עניין הוא, שאין מצב שרק אחד מאתנו מרדים אותו. אם אחד מאתנו הולך אתו למיטה (אנחנו עדיין ישנים ביחד), מקריאים לו סיפור, באיזה שהוא שלב הוא קורא למי שחסר. נרדם רק אם שנינו אתו, בשקט בשקט. לפעמים תוך כדי הקראת סיפור, לפעמים תוך כדי שירה משותפת, בדרך כלל מישושים של הבטן שלי והנקודות חן שעליה (... תחליף ציצי שכזה...), ולפעמים בשקט מוחלט.
אבל אני ממש לא יכולה לדמיין מצב שהוא ירדם תוך כדי שאני עושה פעולה אחרת. הוא פשוט יקום ויצא מהחדר.
אז קורה הרבה שאני נרדמת אתו, ולפעמים גם, כמו אתמול בלילה, שלושתינו ביחד.
בקרוב אנחנו עוברים דירה, ושם יהיה לו חדר משלו, עם מיטה משלו, ואולי במשך הזמן הוא ירצה ללכת לישון בה.
אבל בינתיים, אני די אובדת עצות, ומתגעגעת לזמן איכות בערב........

[עץ_התמר*]

תודה לכולכן,

על השיתוף
כרגע , ניראה לי שהשינוי הוא המנטלית , כלומר התחלנו להדליק אור יותר רך בחדר, יש לאחר שהוא יוצא מהבמבטיה, ואז הוא עושה שיגועים איתנו על המיטה, ואני אומרת לו במקום לצאת מהחדר, אני אומרת לו אני נישארת פה וקוראת ואתה תשכב לך ותנוח במיטה, אתמול, אפילו, היתה לי לפתע משימה בלתי צפוייה ואני אמרתי לו, אתה תישכב לנוח ואני אעשה את זה ותכף אבוא, והוא אפילו לא קרא לי, כליאלו הוא הבין אני לא לבד, לבסוף סיימתי ובאתי לשכב לידו-
ולדעתי ההרדמות שלו לקחה אתמול מחצית הזמן,
אז אני מתארת לי שזה מה שאני מעבירה לעצמי בראש, והעובדה שהוא באמת מישתנה כל הזמן
אפילו השיתוף פה, הכל עוזר לי .

נסיכת השום,
לגבי הבעייה שהעלית,
אופצייה שעוזרת אצלינו , תנומה קצרה או אפילו רק מנוחה בצהריים בשעה יחסית קבועה כלומר, שלא יישן אחרי 16 למשל, (ככה זה אצלנו) ואז יש סיכוי מאוד טוב שעד 21 הוא ישן. - וגם אז מאוד תלוי כמה אנריגה הוא הוציא.....
תחזיקי מעמד עד שתעברו דירה....

למשל היום ברור לי שלפני 22 הוא לא הולך לישון, כי הוא עדיין ישן - המקרה הזיום זה יהייה עיניינו של אבא שלו- כי הוא נישאר איתו היום

[נסיכת_השום*]

ניסיתי גם איזו תקופה את העניין של אם לא נרדמים עד ארבע אז מוותרים לגמרי על שנת הצהריים.
הבעייה היא שהוא פשוט בדרך כלל לא נרדם לפני... ואז אני מנסה בכוח להחזיק אותו ער, אבל לפעמים הוא כל כך גמור שזה פשוט לא מצליח!... וקשה לראות אותו כל כך עייף ולא לתת לו לישון!...........
ומצד שני לנסות להכריח אותו לישון כשהוא לא באמת מספיק עייף, אני גם לא בטוחה בקשר לזה.. כי כשהוא באמת עייף בצהריים, זה לא ממש קשה להרדים אותו..
אבל זה באמת כזה הבדל תהומי, ההרדמות שלו בימים שהוא לא ישן בהם צהריים, לבין ימים שבהם הוא כן...

[אום_אל_קיצקיצ*]

יכול להיות שבעלך בא מאוחר מהעבודה ולכן הילד "סידר לעצמו" את השינות ככה שהוא ירוויח בערב עוד זמן עם אבא?

[נסיכת_השום*]

אום אל קיצקיצ, אם שאלת אותי, אני לא בטוחה...
כן, בן זוגי אכן לאחרונה מגיע מאוחר, לפעמים רק בערב. אבל דוקא היה נראה לי יותר הגיוני במקרה כזה, שהיה ישן צהריים מוקדם, ואז יהיה לו יותר זמן עירות ערני יחד אתו... במצב הזה, הרבה פעמים קורה שכשבן זוגי מגיע, הוא ישן... ואז כשהוא מתעורר, אז שנינו לגמרי מותשים והוא חוגג..
אגב, בסופי שבוע, שבן זוגי נמצא אתו הרבה, המצב לא משתנה.
(אגב, הוא נרדם ממש לפני כמה דקות! שוב! נראה לי אבל שנעיר אותו אחרי שעה..)

[עץ_התמר*]

נסיכת השום,
את יודעת, אצלנו, אם לא ישן כל היום ונירדם בכזאת שעה, בדר"כ זה פשוט לכל הלילה....
אף פעם לא כלל ברזל אבל ברב המקרים-מתעורר צריך הנקה ארוכה, ולפעמים קשה לו לחזור לישון אבל בדר"כ חוזר...הכל למען האמת תלוי בסבלנות שלי.

וכן אם נירדם אחרי 16 אז לתת לו אפילו רק חצי שעה,להעיר ואתו ולעשות משהו כמו לצאת מיד החוצה או להגיד שעוד מעט ולכים א. ערב, לאיודעת מה שעולה לך בראש שיכול להיות לו פחות נורא אחרי שהערת אותו לפני הזמן, וכן לפעמי שום דבר לא עוזר והם לא מתעוררים וצריך להיות סבלנייים עד שעות מאוחרות- אני יודעת שאצלי זה לא נוחל הצלחה מסחררת...

זה קרה היום למשל הערתי אותולפני הזמן, במקרה שלי זה כי שכחתי לספר לו שסבתא תייהיה כשהו יתעורר ואמא לא תייהיה אז הוא התעורר כועס (כמובן) ופושט אמרתי לו אני ידועת שהיתעוררת לפני הזמן אבל אמא עוד מעט הולכת וסבתא תייהיה יאתך אז אם אתה רוצה לינוק אז עכשיו- הוא היתרצה, ואח"כ היה שמח וטוב לך עם סבתא.
למשל.

[נסיכת_השום*]

באמת דברים היו הרבה יותר פשוטים בתקופת ההנקה.. ציצי היה מסדר הכל..
הנה, היום ישן שעה בקושי, מבערך חמש עד בערך שש, ועכשיו פה קצת אחרי עשר, והוא עוד ער.. אבל היום הוא גם קצת חולה, אז לא הוציא הרבה אנרגיה אחר הצהרים.
לצאת החוצה ישר איך שהוא מתעורר זה בעייתי, גם עלי זה הפתרון האהוב, אבל פה כבר החורף קצת הגיע, וזה דורש התארגנות שאין מצב לעשות אותה מהר.. ואז כבר ממש מאוחר, וצריך לארגן ארוחת ערב וכו'.. אבל אולי באמת זה מה שצריך לעשות.. לאסוף אנרגיות שנשארו מהיום הארוך ולעשות את זה..

[עץ_התמר*]

ואו, נקרא, שמאוד קשה לך,
שולחת לך כוחות

אולי פשוט קל יותר להניח לשחרר, לא יודעת סתם זורקת רעיונות....
אולי לצאת החוצה זה לא הפיתרון האולטיבמטיבי עבורך, המטרה שלך לא יהייה יותר קשה כי אם הקלה-
כי באמת, אצלנו א' עדיין חם, כך שאו ידיים, או עגלה, תלוי לכמה זמן, בגם בחורף שמיכה מספיקה... אני מבינה שזה לא המיקרה אצלכם.

בכל אופן אשמחלקרא איך מתקדם,לכתוב גם יכול להקל ולעזור. @}

[נסיכת_השום*]

תמר, תודה על התמיכה הוירטואלית... זה באמת עוזר!
מה שלא ציינתי, זה שאנחנו בתקופה מאוד לא מסודרת ורבת שינויים. אולי זה קשור גם לזה. אני יודעת שמה שהכי טוב לו זה סדר יום קבוע, אבל זה קצת קשה כרגע להתמיד בזה לגמרי.
מה שכן, מאז הפסקת ההנקה הלילות הם בדרך כלל נהדרים.. שינה רצופה לגמרי. חוץ מזה שצפוף קצת במיטה. זאת הנחמה בעניין השינה.
אני מאמינה, שברגע שדברים יהיו מוגדרים יותר, מה החלל שלו, מה החלל המשותף, ומה החלל שלנו, ההורים, אז אולי דברים יהיו קלים יותר. מעבר לזה שעוד חודש בערך הוא מתחיל ללכת לגן, וזה משהו שדי מסדר את היום בפעילות קבועה, וגם אם הוא יישן שם צהריים, אז אני בטוחה שההרדמות בלילה תהייה יותר קלה.
אני בינתיים מנסה למצוא רעיונות איך אפשר כרגע להפוך את זה לקל ונעים יותר לכלנו...

[אינדי_אנית*]

גם אצלנו היה ככה, כל עוד היה ציצי שנת צהריים היתה פשוטה וקלה. מאז שגמלתי אותה בערך שבועיים לא ישנה צהריים, ומשכה עד הערב ולפעמים עד שעות ממש מאוחרות. אז גם אני אמרתי שברגע שיהיה גן זה יסתדר כי קמים מוקדם יותר ויש סדר יום קבוע. בנתיים כבר יומיים היתה בגן ואכן ישנה צהריים. עדיין הולכת לישון נורא מאוחר בערב אז היום אני אנסה להעיר אותה מהשנה אחרי שעה ונראה איך ילך. עד היום לא העזתי אף פעם להעיר אבל נראה לי לא בריא ללכת לישון בעשר וחצי ולקום בשבע וחצי אז אולי הגיע הזמן לשינוי?!
מה שכן ללכת לישון בחמש ולקום בשש זה נורא מעצבן וזה גם לא איזה צורך חשוב של הילד שאסור לפגוע בו כי זה הרי נובע משיבוש של השעות שלו.... אז אולי תנסי לקחת אותו החוצה איזה חצי שעה לפני העייפות, ימשוך בחוץ עוד איזה שעתיים ובשבע/ וחצי ילך לישון עד הבוקר? זה מה שאני עשיתי. לפעמים עבד לפעמים לא.

[נסיכת_השום*]

נראה לי לא בריא ללכת לישון בעשר וחצי ולקום בשבע וחצי אז אולי הגיע הזמן לשינוי?!
זהו, עם העניין הזה אני לא בטוחה. כי מה הופך משהו לבריא או לא?... בעצם מדובר פה בנוחות שלנו. בזה שאנחנו, ההורים, צריכים כמה שעות לעצמינו בערב. מבחינת הילדים, אני דוקא לא בטוחה שיש בזה משהו שמזיק להם. חוץ מזה שאנחנו חסרי סבלנות ומותשים, והם מרגישים את זה..

לקחת אותו החוצה איזה חצי שעה לפני העייפות
כן, זה משהו שאני צריכה לנסות. רק שוב, כל ההתארגנות לפני, וזה גם דורש לפעמים להכריח אותו, כי הוא ממש רוצה להשאר ולנוח.. ואז, גם קרה כמה פעמים, שבעגלה בדרך לפארק או לגן שעשועים, כלה חמש דקות הליכה מהבית, הוא נרדם!...
אז פעם אחת חזרתי אתו, והעברתי אותו למיטה, ואז הוא ישן איזה שעתיים, פעם אחרת המשכתי בטיול למשהו כמו שעה, אבל עדיין, ברגע שהוא ישן בצהריים, או אחרי הצהריים, ההרדמויות בלילה הן לא שפויות...
זה רק איכשהו מסתדר במקרים הנדירים שהוא ישן צהריים מוקדם, בשתים עשרה או אחת.

[עץ_התמר*]

נסיכת השום,
לדווקא לעיניין הלא בריא , יש אמת בעיניין הזה, לפי הרפואה הסינית, יש חשיבות רבה לשעת השינה, בעיניין של פעילות האיברים ומנוחה שלהם- כך למשל , ששינה בשעה מאוחרת מידי, עלולה להביא לאי מנוחה או מנוחה מאוחרת של איבר מסויים , מה שעלול לגרום לאיחור ואף לאי מנוחה חיונית של איבר להיחלשותו ולכל מיני סימנים נילווים שיכולים לגרום לנו לחיים קשים - אני כרגע חסרה בדוגמאות סורי.

חיזקי ואימצי.

[נסיכת_השום*]

עץ התמר, נשמע מעניין. הייתי שמחה לקרוא על זה עוד.. אולי אחפש איפה שהו. זה בטח יוכל להסביר לי כמה התנהגויות..

בכל מקרה, היום, לא היתה שנת צהריים בכלל, לא היו פספוסי פיפי, שקורים הרבה בזמן האחרון, והוא נרדם בנסיעה באוטו בשמונה בדיוק, ועכשיו הוא ממשיך לשנת לילה רצופה במיטה.. איזה כיף! (לפעמים רק צריך לכתוב או לדבר בשביל שדברים יסתדרו... מקווה שימשיך ככה גם בימים הבאים, ובכלל..)

[עץ_התמר*]

חיפוש ארוך ארוך לעלות על שם הדף שוב,
מאז החופשה השנתית (של האתר), פושט עברו כל כך הרבה דברים..+כיבו לי את המחשב, כך שאפילו לא קפץ לי הדף.

מה שלומך נסיכת השום, האם הדברים ניראים אחרת היום?

רציתי לשתף ש- בעקבות הצעה של המטפלת הזוגית שלנו , לאחר שעלה עיניין ההרדמות בערב, וכמה לנו זה קשה, אז היא הציעה משהו, שהלך ככה:
להבהיר את העובדה שהוא הולך לישון ולא הולכים לישון
לתאר את סדר הפעולות והרצף, שלהם כשהסוף כמובן אתה הולך לישון
לבצע אחת לאחת עם גמישות מול הינוקא, למשל אם לא רוצה לקרא, אז לא צריך, אנחנו בתקופה של קוקו עם השמיכה ומשחקי גלימה.
יהייה אור קטן ועדין כי הוא הולך להישאר בעצמו (ללא חברה של אמאבא)
ולהבהיר לו : אתה יכול להירדם לבד, אתה מסוגל, אבאמא בחדר ליד. וזהוא, חיבוק נשיקה . וזהו.
בשני הלילות הראשונים, הוא מיד ביקש אמא בואי לשכב לידי במיטה, ואני אמרתי לו שיש לי סידורים של אמא ואני אחזור עוד מעט, בדר"כ עד שחזרתי כבר נירדם 5 דקות...
בלילה השלישי אמא בואי כזה חלש, שאני בקושי שמעתי, ונירדם אחרי 5 דקות...

התהליך לא לווה בבכי , בלי התנגדות, וסיפרנו אחרי כל פעם בשבוע הראשון, איזה יופי שהוא נירדם לבד, והוא יכול ומסוגל, והוא היה מאוד גא.

היום לפעמים אני נירדמת איתו, ולפעמים לא ואם לא אז אני קוראת לידו כמה דקות, ואז אומרת לו טוב סיימתי לקרא, הולכת לסידורים לילה טוב מתוק. והוא הולך לישון.

עינין תהליך הלישון, הפך פיתאום למשהו נעים ולא מייגע , ואפילו האיש שלי מסוגל לעשות את התהליך כולו גם כשאני לא בבית,בעבר זה היה לומאוד מאוד קשה.
אז , אופטימיות זהירה, אבל אולי משהו מזה יעזור למישהו אחר.

ייש כוח.

[מאמא_אפריקה*]

שלום לכולם, הרבה דילמות, חשבתי וכבר הבנתי שזה טעות לעשות שני מהלכים ביחד, גם לגמול מבקבוק חלב שאיתו נרדמים בלילה, וגם להרדם במיטה שלה... בת שנה ו-3 חודשים. עד לפני 3 חודשים היתה נרדמת ביניקה, אצלנו במיטה. מאז שהפסיקה לינוק, עברנו לסימילאק. אני שרה לה שירים, היא מסיימת בנחת את הבקבוק, מתארגנת לה שעה למצוא את הפוזה הכי נוחה להערב, וצוללת. חשבתי שאני חוסכת לה משבר, אבל אחרי בכי קשה של למעלה משעה, נשברתי, והיא נרדמה לי על הכתף.. אתמול שוב אותו הסיפור, בכי בכי, ואני מבינה לאט-רק אחרי שהיא היתה שפוכה לגמרי נתתי לה כתף.. נראה לי שזה יותר מדי, הבקבוק הוא תחליף לציצי וגם בלעדיו וגם בלי חיבוק ושיר-זה נראה לי כבר יותר מדי..
אז היום הרדמתי אותה עלי, אחרי שכל היום היא לא היתה שמחה כמו בדרך כלל, רק בלי הבקבוק חלב... מה דעתכן?

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

דעתי היא שהבנת את כל זה לבד והגעת למסקנה הנכונה (לא לשנות יותר מדי דברים בבת אחת, ולהקל עליהם בגמילה כמה שאפשר).

[מאמא_אפריקה*]

בינתים עברו יומיים.היא נרדמת די בקלות עם בקבוק מים במקום החלב,אבל שוב התחילה דלקת אוזניים. . יכול להיות שכל הבכי והנזלת פתח את המעברים והגיע לאוזן שוב? באסה, גם לי היו בעיות אזניים בילדות ואני זוכרת טוב טוב כמה זה כואב. אולי זה לא הפורום הנכון, אבל יש פה משהו שאני לא שלמה איתו. הרופא שעשה בדיקת דם אמר שהדלקת היא ויראלית ולא חיידקית, ולכן נתן לה טיפות אזניים אנטיביוטיות מקומיות. רק לפני 10 ימים סיימנו טיפול של אנטיביוטיקה דרך הפה בגלל דלקת אזניים שהיתה...אבל אם זה לא חיידקי-למה צריך טיפות, אפילו מקומיות, אנטיביוטיות? (לא יודעת למה יש לי בלק-אאוט כזה, אבל אם מישהי מבינה, ויש לה נסיון בענין-אני אשמח מאוד לשמוע). כשיעלי היתה פיצפונת היו לה כאבים כאלה לילה אחד, ורק הקלנו על הכאבים, וזה עבר.
אני מאוד לא רוצה לתת לה שוב, מה גם שטיפות נראה לי לא נעים בכלל לקבל... פורים שמח ומבדח לכולם!

[אום_גולי*]

נשבר לי לחלוטין!!!הקטן בן חצי שנה, הגדול שן 3.הקטן ישן יחסית טוב בבוקר, אבל אח"כ קשה לו להירדם.אחה"צ הגדול חוזר מהגן והקטן עם עייפות מצטברת.כל אחה"צ הופך כאן לשדה קרב. הבעיה שהקטן לא מצליח לישון "כה סתם" כשהוא עייף. גם לא במנשא, גם לא בעגלה. לעיתים מנמנם במנשא 20 דקות, לא יותר. מצליח להירדם רק כשיש אווירה רגועה, במיטה שלנו מחובר לציצי בשכיבה. מה לעשות שאני לא פנויה לזה אחה"צ???זה עניין של לפעמים חצי שעה וזה לא פייר כלפי הבן הגדול, שכל אחה"צ הוא יבלה לבדו כי אמא מנסה להרדים את התינוק. עכשיו הקטן במיטה, מת לישון ולא מצליח להירדם, מקטר לסרוגין ןאני כבר בלחץ שאם לא יישן עד שעה 16:00, יהיה לנו עוד יום גיהנום. איך אני עוזרת לו עם השינה הבעייתית הזאת? איך מתפקדים?איך הוא ילמד להירדם.אני יודעת מנסיוני שבסוף זה קורה. בנתיים החיים שלי ושלו קשים, מעייפים ומתסכלים.נימאס

[אמא_ללי*]

מזדהה מאד. אצלנו גילאים דומים, ולקטנה ממש קשה להירדם כשהגדולה בבית... הגדולה לא מסוגלת להיות בשקט מספיק זמן בשביל שארדים אותה בשקט, והקטנה לא תירדם אם יש רעש ואקשן בבית. מה שלי הכי עוזר זה פשוט לשחרר את הציפיות. לקבל את זה שאולי היא תוותר על שנת אחה"צ שלה ותהיה קצת יותר מעוכה. ומתוך השחרור קל לי יותר לשמור על אווירה רגועה ולא עצבנית, ולפעמים מתוך הרוגע הזה היא כן מצליחה להירדם במנשא (אבל ממש לא תמיד!). אני מוצאת שגם אם אני מסתכלת על פני שבוע למשל, היא מאזנת את השינה שלה. ואחרי יום שבו לא ישנה מספיק כי היתה יותר פעילות בבית, אז יום למחרת היא תישן שינה יותר ארוכה בבוקר כשהכל שקט....
נדמה לי ששנת אחה"צ היא הראשונה שמוותרים עליה כשקצת גדלים, ואז בטח יהיה קצת קל יותר.

ממליצה לך גם על הדף להסתדר עם שני ילדים, אותי הוא תמיד מעודד ומנחם בעיתות משבר.

[טלי_ופיצקה*]

_שהפסקתי "להשכיב אותו לישון".
כלומר הסיפור והשיר נשארו במקומם אחרי האמבטיה במיטה ואחרי כן אני נשארת לידו אבל בעינייני: קוראת/ תופרת/ פותרת תשבץ. גם לא נגנבת מהזמן שלוקח לו להרדם וגם לא כועסת שהזמן שלי נלקח ממני._
אני נוהגת לקפל כביסה בזמן הזה...(קצת קשה עם אור קטן,יוצא שאני מגלה למחרת שדחפתי לארון גם איזה בגד מלוכלך,אבל יעיל מאוד!)

[ירח_לבן*]

אולי לנסות 'למשוך' את שנת הבקר, כך שיירדם יותר מאוחר וזו כבר תהיה שנת הצהריים שלו ואז הוא יהיה פחות 'מרוט' אחהצ?

[שני_לי*]

טבעי מאוד שתינוק עד גיל שנה-שנה+ לא ירדם לבד אבל האין זה רק טבעי-כמו שאנחנו מלמדים לאכול לבד ועוד צרכים בסיסיים-ללמד להרדם לבד....? האין זה עידוד לעצמאות וחופש מחוסר תלות...?
נהר שלי בת שנה ותשע,לאחר לינה משותפת עד גיל חצי שנה והנקה עד גיל שנה -ישנה במיטה משלה בחדר משלה,לפנות בוקר קמה בעצמה ומצטרפת אלינו וטוב לכולנו אבל הקונפליקט שלי הוא בזמן ההרדמה-
כרגע נירדמת בעצמה במיטה שלה בסביבות שמונה אבל התנאי הוא שמשהו מאיתנו ישב לידה עד שתרדם. יחסית זו לא כזו טירחה כמו פעם,אבל לא הייתי רוצה כל ערב לשבת חצי שעה-שעה עד שתרדם אלא ללמד אותה שאנחנו בבית ושהיא יכולה להיות במיטה שלה רגועה ולהרדים את עצמה. אני חושבת שזו הקניית יכולת חשובה. אני מבינה שהגישה הרווחת פה היא למנוע מהילד תיסכול אבל בחיים יש גם תסכולים ולא תמיד קל בשינויים והסתגלויות חדשות ואולי הלמידה לא תהיה לה קלה אך היא תרוויח יכולת הרדמה עצמית חופשיה ללא תלות ואני ארוויח ערב נעים.
עכשיו הדרך שאני חושבת עליה היא לחזור כל דקה בערך לחדר ולהגיד "הכל בסדר,אמא בבית,עכשיו הולכים לישון",היא במיטת מעבר כרגע וקמה המון פעמים וזה הופך להיות משחק ורק כשאני לידה היא נירדמת. האם לדעתכן אני עושה נכון? האם כדאי מלכתחילה לשבת לידה ולתת לה את הביטחון הזה כל עוד היא זקוקה לו? או שהדרך שלי טובה וכך היא לומדת ביטחון גם בלי שאשב לידה כל הערב? והאם למישהי יש רעיון נוסף?
אני יודעת שהדף הזה גווע כבר שנה אבל זה נושא רלוונטי תמיד

[ורד_דרור*]

אין לי רעיונות.... מלבד לקרוא גם את הדף "לגדל ילדים בלי להרדים"

[פלונית*]

ללמד אותה שאנחנו בבית ושהיא יכולה להיות במיטה שלה רגועה ולהרדים את עצמה
לדעתי הדרך ללמד אותה היא להיות לידה עד שהיא תתן לכם להתרחק לחדר אחר.
מישהי פעם אמרה לי שללכת לישון זה כמו פרידה עבוד תינוקות קטנים. היית רוצה להרגיל אותה להפרד ממך כשאת בחדר אחר?
אני שותפה לתסכול של ההשכבה, אבל מהילד הגדול שלי (בן 4 וחצי) אני רואה שממש יש שלבים של התרחקות שהוא מגיע אליהם לבד מרצונו. אז זה לא לנצח...

[עדי*]

מכירה את הסיפור. הבן שלי (היום בם 5.5) לא הסכים להירדם לבד ודרש גם כן שאשב לידו עד שירדם.מתוך המקום הזה והעבודה שלי עם דמיון מודרך והילינג החלטתי ללמד אותו לנשום....
פשוט כך. לימדתי אותו לקחת נשימה עמוקה דרך האף עם פה סגור (לא לעצור אותה בבטן) ולנשוף החוצה דרך הפה (עפ פה פתוח).סיפרתי לו שנשימות עוזרות לנו בכל תחום בחיים: כשפוחדים, כשכואב, כשקשה להירדדם, כשנופלים ומקבלים מכה וכו'.... התחלתי איתו כשאני יושבת על ידו והוא בעיניים סגורות נושם וסופרים עד 5, אח"כ הוא נשאר לבד וממשיך לנשום לבד ולספור בלב (אם הילד קטן ולא יודע עדיין לספור אפשר בלי). הבטחתי לו שאני אגיע לבד ושהוא לא קורא לי אלא ממשיך עם הנשימות עד שאני חוזרת. וככה לאט לאט בהדרגה הגעתי אליו בהתחלה אחרי דקה ואח"כ אחרי פרק זמן גדול יותר ויותר עד שהוא למד להרדים את עצמו לבד. זה עבד נפלא וגם נתתי לו כלי שעוזר לו בכל התמודדות קשה ביום יום.
אם יש שאלות והבהרות אשמח לענות.
בהצלחה ושינה טובה.(-: עדי

[ורד_דרור*]

תודה עדי
אמנם ביתי הקטנטנה עוד קטנטונת
אך אשמור את עצתך לעתיד לבוא

[עדי*]

אחלה. ובנתיים בהצלחה (-:

[דנה*]

שלום לכולן. רציתי לשאול כיצד אוכל לעזור לתינוקי לישון טוב יותר בלילה. אני מניקה באופן מלא, והוא ישן איתנו עדיין במיטה.
הוא בן 4 חודשים, עד לפני כחודש ישן מדי לילה החל מהשעה 19:30 למשך 5 שעות רצופות ולאחר מכן התעורר מדי שעתיים - שלוש. סידור די מוצלח מבחינתי
בחודש האחרון חל שינוי בעייתי מבחינתי, הוא אינו נרדם לפני 21:00 בערב. מנמנם לחצי שעה בסביבות שש\שבע. מתשע הוא ישן רצוף לשלוש שעות מקסימום. לאחר מכן הוא מתעורר באופן אקראי במשך הלילה לפחות 3 פעמים בין חצות ל 5 בבוקר. לאחר שהוא נרדם עם הציצי, הוא מתעורר פעמים רבות תו"כ אותה ה"הנקה" (הוא לא באמת רעב אלא צריך את זה כדי להרדם).
בן זוגי עוזר לי מדי פעם במהלך הלילה ומרדים אותו בעגלה, שם הוא ישן שעה עד שעתיים רצוף. אני מרגישה שבגלל שהוא לידי, בכל פעם שהשינה שלו נהיית קלה הוא מייד מצפה לציצי, ולא מוותר...

אשמח לכל עצה כיצד אוכל לגרום לו לישון רצוף יותר במהלך הלילה. הלילות הפכו לקשים מאוד מאוד..

דנה

[דנה*]

שכחתי לציין משהו חשוב - השינוי חל (לפני חודש כאמור) במקביל לכאבי שיניים שהחלו להופיע לסירוגין והפכו אותו לחסר שקט

תודה:)

[קשת*]

שלום לכולם
יש לי ילדים גדולים בגילאי ביה"ס , מאז שהיו קטנים לא הגבלנו אותם בהליכה לישון מוקדם ובשנים האחרונות קשה לנו עם העובדה שהם ישנים מאד מאוחר ומתקשים להתעורר בבוקר.
אני מרגישה שאט אט זה יוצא משליטתינו.
יש לכם שיטות שיכולות לעזור בעניין?
המון תודות !

[קשת*]

שכחתי לציין שהקטן (בן 6) נרדם רק כשאני שוכבת לצידו ובמיטה שלי
והגדולים גם רוצים שאהיה איתם בחדר ...