פעוט שאינו מחקה תנועות

סגולה_אדמונית*
הודעות: 13
הצטרפות: 08 דצמבר 2011, 07:01

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי סגולה_אדמונית* »

אני חושבת כבר זמן מה אם לפתוח את הדף הזה, קצת חוששת מהתגובות שיגידו "אוי ווי, מהר לאבחון", אבל אם נראה לכם שצריך אז הגידו בבקשה כל אשר על לבכם.
בני בן שנה וחמש וכמעט כמעט שאינו מחקה תנועות כלל.
מה זאת אומרת?
הוא אינו מוחא כפיים ולא עשה זאת מעולם, לעיתים רחוקות מנופף לשלום אבל גם אז, עושה זאת כמי שכפאו שד, כאילו הגוף שלו מכריח אותו לעשות את התנועה המשונה הזאת נגד רצונו. אינו זורק כדור, ובאופן כללי, איננו תלמיד מצטיין ככל שמדובר בצ'ט- ליסט המקובל (לפני שתישאל השאלה- אנחנו, וביחוד אני - אמו, שתמיד היתה תלמידה מצטיינת וילדה ממושמעת באופן כללי, מוחאים בפניו כפיים ומנופפים לו ל-"בי - בי" שהופך להיות על גבול ההסטרי, ככל שחולף הזמן. כלומר הילד כן נחשף לתנועות).
הוא גם לא עושה כל מיני "עשר אצבעותים" כאלה אפילו שמאוד אוהב וצוחק כשעושים לו וגם מרים לנו לפעמים את הידיים ומסתכל עלינו מחייך שנשיר לו את השירים האלה, ולפעמים אומר- "סי" שזה שם הקוד ל"שיר" או "סֶה" שזה "גשם" (היינו- גשם גשם משמיים).
לעומת זאת, ג'סטות אחרות כמו "כיף" ליד (Low-five), ראש לראש, נשיקה אסקימוסית ועוד כמה, תפש ממש בקלות ובגיל די צעיר, פשוט משום שהן הצחיקו אותו. בנוסף, מבחינה מילולית נמצא, נדמה לי, פחות או יותר עם בני גילו, יודע לבקש במילים "סיפור" ואף נוקב בשם הספר (בשפה שרק אנחנו מבינים :)), יודע לבקש "קקי" (לפעמים..), יודע להגיד כשמסיים את האוכל ועוד. וגם אומר "בי- בי", כלב, סוס וכו', הדברים הרגילים. ולפעמים גם סתם מילים רנדומליות שהוא מנסה לחקות.
ככה שעד לא מזמן לא חשבתי בכלל שיש בעיה, אמרתי- בסדר אז הוא לא מוחא כפיים, גם כן ביג דיל.
לפני כחודשיים- שלושה הצטרפנו שנינו למעין חוג תנועה כזה של ילדים בגילו ועד גיל שנתיים, ושם נוכחתי שבעצם הוא די היחיד שלא חוזר על שום תנועה של המדריכה: לא ידיים למעלה, לא לקשקש בקשקשן, כלום. כאילו העובדה שכולם עושים את התנועות הללו לא נוגעת לו.
בנוסף, בסוף החוג, איכשהו, כל הילדים מבינים שצריך לקחת את הצעיפים והפעמונים וכל שאר האביזרים ולשים אותם בקופסא הגדולה והוא ממש לא. אם מניחים מולו את הקופסא ממש מול הפנים אולי יש סיכוי שהוא ישים בה את מה שיש לו ביד. אולי. גם קודם לכן, יש מן קטע כזה שכל דבר שהמדריכה מוציאה הילדים הולכים ולוקחים והוא לא (אני מביאה לו). בקיצור בחוג הזה הוא נראה ממש מחוץ לעניינים.
זה כאילו שאר הילדים מבינים איך מצופה מהם להתנהג ואינסטקטיבית מתנהגים כך, והוא לא. לדוגמא, אתמול הביאו לחוד מעין גיגית מלאה באורז תפוח שבו היו כלי קיבול שונים. כל הילדים ישבו מחוץ לגיגית ושיחקו עם הכפות והקערות באורז התפוח ורק הקטנצ'יק נכנס במלא הדרו הישר לתוך הגיגית ושיחק שם.
אז מצד אחד, אני אומרת לעצמי, טוב הוא אינדיווידואליסט, הוא עושה כישר בעיניו ולמה בעצם שילדים בגיל הזה יפנימו איזה שהוא תכתיב חברתי וינהגו לפיו? עצם הציפיה כבר מגיל כזה לנהוג כמו כולם היא מעוותת. ומצד שני, באמת נראה לי שלרוב בני האדם יש איזה שהוא אינסטיקט, איזה משהו קדמוני שיושב במוח ודוחף אותם להשתייך, להתנהג כמו ששאר הסביבה מתנהגת. ונראה לי שהדבר חזק במיוחד דווקא בגילאים הצעירים הללו שבהם אין ממש בחירה אם וכיצד לנהוג, וחלק ניכר מן ההתנהגות נקבע על פי הדחפים הקדמוניים הללו ואצלו מאיזו שהיא סיבה זה לא בא לידי ביטוי.
עוד אציין,
אנחנו נמצאים בניכר. מדברים עם הילד עברית (בחוג מדברים בשפה אחרת, לא יודעת אם זה רלוונטי), הקטנצ'יק איתי בבית וזו גם הסיבה שבגללה התחלנו ללכת לחוג (אמי וחמותי נלחצו מכך שלילד אין כל חברה מלבדי ומלבד בעלי, ושהוא משתעמם ו"מסתובב בבית כמו בכלוב").
בכל פעם שאנחנו חוזרים מהחוג הזה אני מוצאת את עצמי בתחושות די קשות ובמבוכה רבה. בבית הכל נראה על הכיפאק ושם הוא נראה ממש חריג.
אגב, הוא מאוד אוהב אנשים, מברך כל זבן ונותן שירות ב"הי" ו"בי" ומאוד חייכן לכולם, בכלל (טפו טפו טפו, חמסה חמסה [איך זה שאין אייקון כזה?]) ילד אופטימי ומבסוט.
כתבתי די הרבה כדי לתת איזה שהיא תמונה כללית, יש עוד דברים שלא יושבים לי עכשיו בראש וגם לא רוצה להעמיס.
עדי_א*
הודעות: 654
הצטרפות: 18 אוקטובר 2001, 23:06
דף אישי: הדף האישי של עדי_א*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי עדי_א* »

לא מבינה בזה כלום,
אבל רק שתדעי שקוראים וחשבים עליך.
אחת*
הודעות: 2101
הצטרפות: 15 יולי 2001, 00:00

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אחת* »

קודם כל טוב שאת "מדברת" על החששות שלך, לכתוב כאן זה כבר לעשות חצי עבודה :-)
לפי התאורים שלך הילד נשמע מקסים, איזה יופי!
לי, בתור אם מנוסה מאוד, לא נדלקו שום נורות אזהרה פרט לחשש שלך.
יכול להיות שהחשש נובע מכך שאת נמצאת לבדך עם הילד שעות ארוכות ואולי ימים, ללא תמיכה?
בתנאים כאלה אמהות רבות (כולל אותי), מפתחות דאגות שונים ומשונים.
אולי תמשיכי לספר?
סגולה_אדמונית*
הודעות: 13
הצטרפות: 08 דצמבר 2011, 07:01

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי סגולה_אדמונית* »

או-קי
הוא התחיל ללכת לבד קצת לפני שהתחלנו עםהחוג, כלומר לפני כ-3 חודשים, זחל די הרבה זמן.
עד שהחל ללכת, כלומר עד ממש לא מזמן, היה יכול להיות עם עצמו ולהעסיק את עצמו בכל מני ג'אנק שהיה מוצא, באותה תקופה היתה אצלי למשך תקופה מן הרמוניה פנימית כזאת אחרי משבר גדול שהיה לי כשהיה בערך בן 4 חודשים (הייתי בדיכאון וטופלתי בתרופות). הרגשתי כעת שהוא רגוע ושטוב לנו וכיף לנו, שבסה"כ הכל בסדר. לאחרונה קשה לו להתמקד בעיסוק אחד וזונח די מהר כל דבר שהוא עושה ומחפש לו עיסוק אחר. מבקש יותר שנשיר לו, מביא לנו כל הזמן ספרים שנקריא לו, מביא לנו משקפיים או כובע שנחבוש ועוד. נראה לי שהוא נמצא במין שלב ביניים כזה שבו הוא עדיין לא מבין קונספט של דברים ולכן לא יכול להינות מחפצים ברמה הרעיונית שלהם (לדוג' לשחק עם הבובת תינוק כתינוק, לבנות בית בקוביות וכו') והמשחק ברמת החומר כבר לא כ"כ מספק אותו. זו הסיבה שחשבתי שאולי באמת משעמם לו ושאני צריכה למצוא מקום שאליו נוכל שנינו לצאת ושבו נפגש עם אנשים נוספים ונעביר חלק מהזמן. החוג שרשמתי אותו אליו אמור היה לענות במידה מסויימת על הצורך הזה. מדובר במקום באמת מקסים. משחקיה יפהפיה שנמצאת בוילה פרטית ופועלת ללא מטרת רווח. מקיימת מס' חוגים שעלותם סמלית ממש, כשלמשחקיה ולשעת הסיפור שהיא מפעילה פעמיים בשבוע ניתן להגיע ללא כל תשלום וכל זה עד גיל 5! מקום באמת כלבבינו. ניתן לראות שם בכיף אמהות שמניקות את פעוטותיהן בני השנתיים - שלוש וכל הילדים נמצאים עם ההורים בבית (אבל בחו"ל זה לא נחשב חריג כמו בארץ, פה רק מי שאין לו ברירה שולח את הילד לפני גיל שלוש. אולי זה קשור לזה שבארץ באמת קשה להסתדר עם משכורת אחת). בכל אופן, הרגשתי שמצאנו את המקום שלנו, שאני אלך איתו לחוג פעם בשבוע ואגיע גם לשעת סיפור ולמשחקיה וזה ימלא לנו את כל ימי החורף שבהם אבא עובד והבית קצת עצוב בלעדיו. בפועל, חוץ מביום של החוג אני לא מגיעה כלל. מרגישה נורא אווטסיידרית שם, לא מוצאת ממש שיחה עם אף אחת מהאמהות, קשה לי עם השפה וכו'. כנראה שהשונות של הילד בחוג התלבשה לי גם על תחושת האווטסיידריות הכללית שיש לי. בכל אופן, מאז שהתחלנו לפגוש ילדים נוספים קשה לי יותר עם זה שהוא לא מתנהג כמו כולם ואני מוצאת את עצמי חושבת ומתעסקת בזה המון.
אחת*
הודעות: 2101
הצטרפות: 15 יולי 2001, 00:00

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אחת* »

אולי יהיה לך קל יותר לתקשר עם אנשים אחרים שהגיעו ממדינות אחרות למקום בו את חיה, הרבה פעמים קל יותר לתקשר כשהזרות מחברת.
אולי כדאי להמשיך ולנסות להגיע יותר למשחקייה אפילו עם תחושת הזרות, לפעמים כל מה שנחוץ הוא זמן והתמדה.
אם את מרגישה שתמיכה טלפונית תעזור, אשמח לעשות זאת אם תצרפי מייל .
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

נראה לי שהוא נמצא במין שלב ביניים כזה שבו הוא עדיין לא מבין קונספט של דברים ולכן לא יכול להינות מחפצים ברמה הרעיונית שלהם (לדוג' לשחק עם הבובת תינוק כתינוק, לבנות בית בקוביות וכו')

אני אכתוב בצורה ישירה, ואם זה לא מתאים את מוזמנת למחוק (אני ממילא בקושי מבקרת באתר). מה שתיארת כאן למעלה מדליק נורת אזהרה. וכך גם עוד כמה דברים שהזכרת לגבי התנהגותו השונה בקבוצה. אני רחוקה מלהתיימר להיות "אמא מנוסה מאוד" אבל יודעת פרק בהתפתחות חריגה.

מבחינתך משמעות נורת האזהרה היא לא בהכרח לרוץ לאבחון. מניסיוני אין שום לחץ לרוץ לאבחון. זה לא תהליך נעים בעיקר כשהתוצאות קשות. לכן תחליטי לעצמך, אולי תעדיפי להמשיך להתבונן בו עוד כמה זמן, להתמודד בינתיים עם החששות ולתת לו את הזמן שלו. ואולי הדברים ישתנו לטובה, אני מקווה בשבילכם שכך יהיה. אבל משמעות הנורה היא לא להדחיק. לשמור על ערנות זהירה (זהירה - כדי לא להדביק לו מוקדם מדי תווית, אפילו אם הורית ולא רשמית).
סגולה_אדמונית*
הודעות: 13
הצטרפות: 08 דצמבר 2011, 07:01

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי סגולה_אדמונית* »

אחת,
תודה לך על המילים החמות. תמיכה טלפונית דווקא יש לנו ומה שחסר הוא בעיקר המפגש הבלתי אמצעי עם אנשים 'כמונו'. עבורי קשה מאוד להרגיש כמו עצמי כשאני מדברת בשפה זרה וכשאני מרגישה שאנשים נמצאים בראש אחר משלי. האמת היא שאין לי בעיה גם להסתדר עם עצמי אבל איכשהו, אני מרגישה שעם ילד ההסתגרות הזאת ב-ד' אמותי היא כבר לא הכי בריאה.
פלונית אלמונית,
האם תוכלי לפרט? לי אין ניסיון כלל עם ילדים ואין לי מושג מהי חריגות לעומת סתם עיכוב התפתחותי או פשוט דילוג חסר משמעות על התנהגות אופיינית (יש כזה דבר?), אבל כמו שאמרתי, השוני בהתנהגותו בתוך קבוצת הילדים הרגיש לי מאוד לא נוח. האם תוכלי להסביר מה בתאורי הדליק אצלך נורת אזהרה? ואם לא יהיה שום שינוי מהבחינה הזו?
אני מאוד מבולבלת.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

האם תוכלי לפרט?
אני בכוונה נמנעת מפירוט. אין לי שום הכשרה בתחום, וזה לא אחראי להפריח תיאוריות על בסיס אסוציאציות מתיאור חלקי. איזו תמונה כללית הצטיירה לי בראש כשקראתי את התיאורים האלה, הם ניגנו אצלי על מיתרים מוכרים. מגיל מסוים ילד מתייחס לבובה (אפילו בובה מופשטת, גרב עם עיניים נניח) כאל ייצוג של אדם. אם לא רואים התייחסות כזאת צריך לעקוב - אולי משהו מתעכב, אולי משהו השתבש, ואולי זה לא אומר כלום, דילוג או משהו. אבל אולי זה מעיד על בעיה יותר עמוקה. (הבובה כשלעצמה לא חשובה, חשוב שהוא מזהה בה סמל ומתייחס בהתאם). ומכאן והלאה אני שולחת תמיכה וירטואלית ונוצרת את המקלדת.
סגולה_אדמונית*
הודעות: 13
הצטרפות: 08 דצמבר 2011, 07:01

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי סגולה_אדמונית* »

אבל זה קורה בגיל כ"כ צעיר? זכרתי מילדה שטיפלתי בה בעבר שהשלב הזה התחיל אצלה רק בגיל שנה ו-7-8 ורק לאחר גירוי מצידי (להאכיל את הבובה, להשכיב אותה לישון, ל'דבר' בשמה וכו', אגב, לא בטוח שהיום, ממקום של הבנת החשיבות של ההתפתחות הטבעית הייתי נוהגת כך), הנחתי שכך מקובל ולכן דווקא לעניין זה לא יחסתי חשיבות רבה אבל אולי אני סתם בהכחשה?
ב_עילום*
הודעות: 558
הצטרפות: 25 יוני 2005, 16:36

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי ב_עילום* »

לסגולה-

אני מורה למוסיקה בגילאים של בנך.

לפי מה שאת מתארת על השתתפותו בשיעור , זה לא נשמע לי משהו מיוחד בגיל הזה או בעייתי

אבל אי אפשר באמת לאבחן על סמך כמה משפטי תאור באינטרנט....

לעומת זאת את נשמעת במצוקה והייתי כן פוגשת איש או אשת מקצוע , בעיקר עבורך.

מאחר ואת המטפלת העיקרית בו, זה חשוב להפחית חרדות.

זו יכולה להיות מרפאה בעיסוק, פיסיוטרפיסית, או מישהי שעובדת בשיטה כלשהי עם ילדים בגילאים הללו.
לא איבחון רשמי- פשוט בשבילך. לדעת באמת האם יש עיכוב התפתחותי או שיש אמא עם הרבה חרדות .

לי גם היו המון חרדות (וגם דיכאון :-( ) ומי שעזרה לי הכי הרבה הייתה פיסיוטרפיסטית שהרגיעה אותי שהכל נורמאלי ובסדר...
ב_עילום*
הודעות: 558
הצטרפות: 25 יוני 2005, 16:36

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי ב_עילום* »

ולגבי הבובה:

בדיוק השבוע בשיעורים שלי, אני מביאה בובה ולצלילים של זמרת אופרה נהדרת , אני מערסלת אותה, מטפלת בה (כהצגה) ואח"כ אני עוברת איתה, ילד ילד וכל ילד מתייחס אליה בדרכו.

יש ילדים שמלטפים אותה ברוך, יש כאלו שמחבקים ואפילו מנשקים אותה ויש הרבה שרק מביטים ולא נוגעים
יש גם כמה ש"מלטפים" באגרסיביות...
יונת_שרון*
הודעות: 8089
הצטרפות: 13 יוני 2001, 02:23
דף אישי: הדף האישי של יונת_שרון*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי יונת_שרון* »

סגולה, לי לא קפצו שום נורות מהתיאור שלך, ואני אמא די מנוסה.
יחד עם זאת, קשה לדעת דרך האינטרנט. אם יש לך תחושה שמשהו עלול להיות לא בסדר, את צריכה שמישהו שאת סומכת עליו יפגוש את הילד פנים אל פנים.
סגולה_אדמונית*
הודעות: 13
הצטרפות: 08 דצמבר 2011, 07:01

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי סגולה_אדמונית* »

תודה לך ב עילום הדברים שכתבת לי הרגיעו אותי (לבנתיים..)
אני מסתובבת כל היום עם תחושת מחנק בגרון ומעין 'מצב כפית' של הבכי.
בסופהשבוע הזה צריכה חמותי להגיע הנה מהארץ לביקור של חודש חמי יצטרף אליה בהמשך. אני אוהבת ומוקירה את הורי בעלי, הם אנשים נפלאים שעזרו לנו המון (ויש גם את המרחק הפיזי המבורך [במובן זה] שחוסך המון מתח וחיכוכים). בקיצור, הבית עכשיו במצב כוננות לקראת בואה, צריך לנקות את המקרר ואת האמבטיה והתנור, ובאופן כללי את כל הבית שבימים כתיקונם אינו מן המוקפדים (מסודר אבל לא נקי במיוחד) ולמה אני עושה את כל זה? לא יודעת, קשה לי שיחשבו עלי שאני ג'יפה. גורם נוסף לתחושת המחנק- אני יודעת ששוב היא וחמי ינסו בדרכם העדינה לטפטף לי שכדאי לשלוח את הילד לגן, רק היום כשדבקתי איתה היא ספרה לי שפרופ' עמוס רולידר טען (לא יודעת באיזה פורום) שרצוי לשלוח את הילד לגן לפני גיל שנה וחצי "כי אח"כ זה נהיה מאוד קשה". נוכח אמירות כאלה אני נעשית נורא תוקפנית (אמרתי לה- "אני לא סובלת את עמוס רולידר" >:() ואני ממש לא אוהבת את עצמי ולא נהנית להיות כזאת ולא נהנית שאחרי כל אמירה כזאת אני מתבשלת עם עצמי ומרגישה חלשה ומעורערת.
וגם ברור לי שאם אמנם ישנה איזו לקות/ חריגות/ ווטאבר, ישר יצביעו של אופן הגידול של הילד, שאני נושאת דגלו העיקרית, כאשם הוודאי. בעלי אף הוא אינו תומך תמיכה מלאה בנושא ה-לא גן ובנושא הלינה המשפחתית והוא יותר מן סוג של משקיף פאסיבי על כל העניין ש'נותן' לי לנהוג לפי ראות עיני כי אני האמא, אבל לא לגמרי משוכנע שמה שאני עושה זה נכון. נדמה לי שקל היה לו יותר לו גודל הילד באופן שבו גודל הוא עצמו. בגלל זה אני כמעט ולא משתפת אף אחד בעניין הזה ובחוסר השקט שזה נוטע בי.
יכול להיות שטיפול עצמי באמת עשוי להיות מועיל אבל אני אפילו לא יודעת איך להתחיל עם זה בארץ זרה ועם ביטוח בריאות בסיסי. בינתיים הקריאה באתר מספקת לי תרפיה מסויימת, אם כי ממכרת בהחלט ואוף, אני צריכה עוד לנקות את הבית.
סגולה_אדמונית*
הודעות: 13
הצטרפות: 08 דצמבר 2011, 07:01

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי סגולה_אדמונית* »

תודה גם ליונת שרון (עדכנת את הדף רק עכשיו), מרגיע לשמוע.
אם יש לך תחושה שמשהו עלול להיות לא בסדר, את צריכה שמישהו שאת סומכת עליו יפגוש את הילד פנים אל פנים
האם את מתכוונת למישהו שאני מכירה באופן אישי (כמו חברה עם ניסיון) או לאיש מקצוע?
שביל_בצד*
הודעות: 287
הצטרפות: 27 אוגוסט 2007, 12:17
דף אישי: הדף האישי של שביל_בצד*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי שביל_בצד* »

שלום סגולה
מה שאת מתארת קצת מזכיר לי את הבן שלי שעכשיו בן 4 וחצי
אני הייתי מאוד שאננה לגבי זה לאורך הילדות שלו, כי אני באמת מאמינה שהדרך הטבעית של התפתחות היא על ידי חיקוי ורצון להדמות לדמויות הבוגרות שמסביב ולכן אמרתי לעצמי שצריך לתת לזה את הזמן ולא ללחוץ כי אין תועלת לכך שהוא יתקדם בהתפתחות בעקבות מאמצים שלנו ולא בעקבות "הנעה פנימית" שלו.
היום אני חושבת שהייתי צריכה לטפל בזה יותר בגיל מוקדם כי הפער בינו לבין בני גילו הולך ומתעמק.
אני אתן דוגמא: עד לא מזמן הייתי מלבישה אותו והוא לא גילה שום התעניינות לעשות את זה בכוחות עצמו. אם הייתי אומרת לו שילבש לבד מכנסיים הוא פשוט היה מוותר על המכנסיים ונשאר ערום עד שהייתי באה להלביש לו, כיום אני יותר מדרבנת אותו עם משפטים כמו "בוא נראה איזה ילד גדול אתה ונראה לסבא שאתה לובש לבד ונמחא לך כפיים" וכל מיני כאלה שבעבר הייתי סולדת מהם. אבל נראה שבמקרה שלו אין מוטיבציה פנימית להיות עצמאי (זו הייתה דוגמא ויש לי עוד הרבה, אבל זה הדף שלך ואני לא רוצה להשתלט)

רק אציין שאני רואה גם דברים יפים באופי הזה- הוא בכלל לא מודד את עצמו ביחס לאחרים וגם לא מנסה להתחרות בהם. אם ילד אומר לו "תראה אני יכול לעלות על המגלשה מכאן על רגל אחת" הוא יענה לו בפשטות "אני לא יכול" או "אני מפחד" שזה יפה, אבל מצד שני הוא גם לא מנסה.... הוא גם לא מקנא ואני יכולה להביא לאחותו הגדולה מתנה בלי לחשוש מסצינה (בעוד בכיוון ההפוך זה לא ילך).
יש בכך מעין תמימות ושלמות עצמית אבל מצד שני ההתפתחות שלו מאוד מתעכבת.
גם הילד שלי היה איתי בבית עד גיל 3 וחצי

אז בדיעבד, הייתי הולכת לאבחון או משהו כזה, אבל לא יודעת לומר בדיוק מה. מצד שני, אולי בכל זאת הייתי מחכה חצי שנה. בקיצור לכי לפי תחושת הבטן
תזמורת_הים*
הודעות: 2900
הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי תזמורת_הים* »

אני עם יונת (וכמוה- לא אשת מקצוע בכלל), כל מה שאת מתארת נשמע לי סביר לגילו. לא לשתף פעולה בחוג, להכנס לתוך גיגית מלאה אורז במקום לשחק בחוץ (הילדים שלי בטוח גם היו עושים את זה), לחקות רק תנועות שמענינות אותו, לאבד ענין במשחקים תוך דקות- לגמרי מתאים לגיל שנה וקצת. בגיל הזה ממש לא הייתי מצפה מהפעוט להתיחס לבובה כאל יצוג של אדם. אצל הקטן שלי, שנחשב מאד מפותח ותקשורתי לגילו, משחקי דמיון והאנשה של חפצים התחילו ממש לאחרונה, בגיל שנתיים וקצת, ובעיני זה ממש מוקדם. ולבנות בית בקוביות? בגיל שנה וחמש? את צוחקת, נכון? זה הגיל שבו את בונה את הבית והוא בא להרוס אותו...
אבל מסכימה עם יונת גם שאם משהו מרגיש לך לא טוב כדאי לבדוק, כי אינטואיציה של אמא זה דבר חזק מאד. בעיני הצעד הכי מתבקש הוא קודם כל לתפוס שיחה עם המדריכה בחוג ולשאול אותה איך הילד נראה לה. היא אמורה להיות בעלת הכשרה כלשהי בתחום התפתחות פעוטות ולדעת לזהות סימני אזהרה אם יש כאלה. בכל מקרה לדעתי במקרה כזה חשוב להתיעץ עם איש מקצוע ולא להסתפק חוות דעת של אמהות אחרות.
אני מצרפת לך פה קישור לטבלת אבני דרך שיכולה לתת מושג כללי מה מצופה מהילד באיזה גיל. ועוד קישור שאולי ישמש אותך- פורום התפתחות תינוקות בתפוז ששם תוכלי לקבל תשובות מאנשי מקצוע (כמובן במגבלות המרחב הוירטואלי...).
סמדר_נ*
הודעות: 2106
הצטרפות: 17 אוגוסט 2003, 20:40
דף אישי: הדף האישי של סמדר_נ*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי סמדר_נ* »

סגולה, כמה זמן עבר מאז שהגעתם לניכר?
כי לי בעיקר נשמע שאת מדוכאת. עדיין. אולי כי זה מקום שאני מכירה ובצורה טרייה למדי (אף על פי שאני כבר לא שם).
גם לי התיאור שלך, כלשעצמו, לא נשמע בעייתי. בקלות יכולתי להכיר בו את בני הבכור, היום בן שש וחצי, שעדיין קצת קשה לו "לעכל" מבחינה ארגונית הימצאות בקבוצה (אני זוכרת שגם אני הייתי כזאת, וסיכוי טוב שגם אבא שלו), אבל הוא מפותח מאד מכל בחינה אחרת ונהנה מפופולריות חברתית על אף מעופפותו הקבוצתית. אבל יכול להיות שיש דברים אחרים שאת תופסת אינטואיטיבית ולא מצאו את דרכם לטקסט הכתוב, שאולי כן דורשים בחינה מעמיקה יותר. רק את יכולה לדעת.
אשר למשחק סימבולי -- למיטב זכרוני ילדי אמנם התחילו אותו בסביבות גילו של בנך, אבל נחשבו למאד מקדימים בעניין. מצד שני, אולי אני לא זוכרת נכון. נסי לחפש מאמרים התפתחותיים בנושא הזה -- בטח תמצאי משהו שייתן טווח גילאים אמין.
אם את בארה"ב, אני בהחלט יכולה לדמיין אאוטסיידריות שלו אפילו רק על הרקע הזה. יש כאן נורמה מאד מושרשת של חינוך ילדים לשיתוף פעולה עם ה"מסגרת". אנחנו כישראלים פשוט לא בנויים ככה, תרבותית ומנטלית, וגם אם נכנסת, כדברייך, ל"גבול ההיסטריה" של הקניית תנועות, תהיי בטוחה שאת לא עושה את זה כמו הורה אמריקאי שזה הלחם והחמאה שלו. ובכלל לא בטוח שהם "צודקים" ואנחנו "טועים", או להיפך. אנחנו פשוט שונים.
(את לא חייבת לאשר או להכחיש את הקטע האחרון. הבנתי שאת מעדיפה לא לציין את שפת הדיבור בחוג. בכל מקרה, הצעתי את הפער התרבותי כנקודה למחשבה)
בכל מקרה, "היסטריה" במערכת רק לעתים נדירות מביאה לתוצאות המקוות.
היו בטוב!
סגולה_אדמונית*
הודעות: 13
הצטרפות: 08 דצמבר 2011, 07:01

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי סגולה_אדמונית* »

שביל בצד
דווקא אשמח שתפרטי (אם בא לך).

תזמורת הים
תודה על הפרספקטיבה. האמת היא, שכל האמור באינטואיציה האמהית שלי לא התעורר אלא כשהתחלנו עם אותו חוג ושם הוא נראה לי קצת חריג ומשונה בכך שאינו חוזר על התנועות שעושה המדריכה ושעושים כל השאר, בכך שאינו אוסף את הצעצועים לקופסא בתום הפעילות וכו'. לפני כן לא ציפיתי ממנו בכלל לעשות את הדברים הללו (ביחוד איסוף הצעצועים- אני עומדת ממש נדהמת ואולי המומה מול כל אותם קטנטנים שיודעים שמצופה מהם להחזיר את הצעצועים למקומם ומתנהגים בהתאם, האם אני אמורה לשמוח שבני עדיין תמים וחופשי מכל אותן צפיות?). לפני שהתחלנו לפגוש ילדים אחרים היה אמנם מוזר לי קצת שבגילו המופלג אינו מוחא כפיים וכאלה, אבל נראה היה לי שמתפתח היטב ושהוא דווקא ילד מאוד קומוניקטיבי אלא שהתקשורת שלו נעשית בדרכים שאינן כוללות כפיים.
בדקתי את טבלת אבני הדרך ומתברר שאינו עונה גם על כל אבני הדרך שבטבלה :-/ - לדוג' לא אוכל עדיין עם כפית (מגיל צעיר מאוד מתעקש לאכול לבד בידיים ולא מוכן שיאכילו אותו, כך שהתנסויות עם כפית היו לו ממש מעט) וגם לא אומר "לא" (אבל אומר כֶּה כששואלים אותו אם הוא רוצה לעשות משהו שהוא אוהב :-)).

סמדר נ
אענה לך כאן מחר, קצת מאוחר (ומכאן את יכולה להסיק שאמנם מדובר בארה"ב. לא יודעת למה הטלתי על העניין מעטה כה כבד של חשאיות :-P)

הגזמתי קצת עם האייקונים, הם פשוט נורא חמודים ואני מרגישה שהשימוש בהם תורם לי לדיוק, להעברה של רוח הדברים והמחשבה (וכאן צריך לבוא סמיילי קטן אבל אני אתאפק).
לירי_יער*
הודעות: 313
הצטרפות: 13 פברואר 2010, 21:29
דף אישי: הדף האישי של לירי_יער*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי לירי_יער* »

אני עם יונת (וכמוה- לא אשת מקצוע בכלל), כל מה שאת מתארת נשמע לי סביר לגילו. לא לשתף פעולה בחוג, להכנס לתוך גיגית מלאה אורז במקום לשחק בחוץ (הילדים שלי בטוח גם היו עושים את זה),

שאם משהו מרגיש לך לא טוב כדאי לבדוק, כי אינטואיציה של אמא זה דבר חזק מאד

בגיל הזה מתחילה ההתגבשות- בעצם זה גיל מאוד מוקדם
קשה לי להאמין שממש לאבחן אפשר כל כך מוקדם
את ממש קשובה אליו ומתבוננת בהתפתחות שלו באופן טבעי ואינטואיטיבי
והוא ילד מיוחד זה אין ספק
מי אמר שמיוחד זה שלילי
למה אנחנו מצפים מהם שיכנסו לטבלה זו או אחרת ויישרו קו עם הרוב
הרבה נשימות והשקטת המוח הפטפטן
מאחלת לך להנות ממנו כמה שיותר - הוא לא יהיה בן שנה וכמה חודשים לעוד הרבה זמן:)
תפוח_אדמה*
הודעות: 1235
הצטרפות: 01 יולי 2008, 21:51
דף אישי: הדף האישי של תפוח_אדמה*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי תפוח_אדמה* »

וגם ברור לי שאם אמנם ישנה איזו לקות/ חריגות/ ווטאבר, ישר יצביעו של אופן הגידול של הילד, שאני נושאת דגלו העיקרית, כאשם הוודאי.
במקרה כזה, אפשר להצביע בפניהם על כל הילדים עם בעיות שכן הולכים למוסדות החינוך מגיל צעיר. לצערנו, מסגרות חינוך רגילות לא מונעות קשיים התפתחותיים בילדים.
תפוח_אדמה*
הודעות: 1235
הצטרפות: 01 יולי 2008, 21:51
דף אישי: הדף האישי של תפוח_אדמה*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי תפוח_אדמה* »

את גם יכולה להגיד ש"אצלנו זה אחרת", כלומר שבארץ שבה את חיה לא נהוג לשלוח לפני גיל 3 אלא אם יש בעייה כלכלית. לפעמים (אחרי 200 חזרות) זה מכניס אנשים לקצת פרופורציות, או לפחות נותן להם תירוץ לספר לעצמם ולחברים להם כדי להצדיק את השונות.
ג'וניפר_והמשפחה*
הודעות: 541
הצטרפות: 01 אפריל 2009, 22:30
דף אישי: הדף האישי של ג'וניפר_והמשפחה*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי ג'וניפר_והמשפחה* »

לגמרי נשמע לי כמו הילד שלי (היום בן רבע לשלוש).
ואמנם אצלנו לא הכל תמיד היה בסדר, אבל את הקטעים האלו אני בטוחה שהוא פשוט קיבל מאבא (אגב, את אומרת שאת עשית כל מהר, אבל מה עם אבא שלו?).

היום הוא מוחא יופי כפיים ואמנם לא אוהב לעשות ביי ביי, אבל אומר ביי ושלום. הוא עדיין לא אוהב לסדר, אבל עושה את זה כשמתעקשים. :-)
אני מבינה ומזדהה עם הקושי לראות אותו ליד ילדים אחרים ולהרגיש שהוא עושה דברים אחרים לגמרי. זה לא פשוט והאמת היא שאני לא בטוחה שאני יכולה להגיד שממש שתמודדתי עם זה, אבל אני כן מהמאמינות באופטימיות שזה פשוט האופי שלו וזה יבוא.
תזמורת_הים*
הודעות: 2900
הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי תזמורת_הים* »

הענין הוא שמיומנות בדברים כמו לאסוף או לאכול עם כפית תלויה בשני גורמים- היכולת של הילד (מבחינת מוטורית/קוגנטיבית), שפה אולי יש בעיה ואולי לא (בכל אופן על סמך מה שכתבת זה לא מובהק לכאן או לכאן), והגורם השני הוא גירוי חיצוני. אם לא התעקשת איתו על אכילה בכפית ונתת לו לאכול בידיים, ולא התעקשת שיאסוף את הצעצועים אלא העדפת לסדר אחריו בעצמך, טבעי שהוא לא רכש מיומנות מי יודע מה, מהעדר אימון. יש הורים שעובדים עם הילד מאד חזק על דברים כאלה. את לא, וזו כנראה אחת הסיבות שהילד שלך לא עושה את זה.
שימי לב שאת ממהרת כל הזמן לשפוט את עצמך- האם טעית כשעשית כך, האם היית צריכה לעשות אחרת. עכשיו כשקראת את מה שכתבתי את בטח אומרת לעצמך שטעית שלא התעקשת ללמד אותו לאסוף צעצועים ולאכול בכפית. זה בכלל לא מה שאני אומרת! אני בטוחה שיש דברים אחרים שלימדת אותו, שלך היה חשוב ללמד ולו היה חשוב ללמוד ואותם הוא עושה מצוין. את צריכה לתת לעצמך קרדיט שאת יודעת מה את עושה. את אמא שלו ואת קשובה לו וזה די והותר.
אינדי_אנית*
הודעות: 1097
הצטרפות: 26 אוקטובר 2006, 22:38
דף אישי: הדף האישי של אינדי_אנית*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אינדי_אנית* »

גם לפעמים כשבאים חדשים לחוג ,
וכל הילדים נמצאים שם כבר כמה חודשים ומכירים את הרוטינה ,
זה יכול להיראות כאילו החדש הוא חריג ובעצם הוא סתם עדיין לא הסתגל...
סגולה_אדמונית*
הודעות: 13
הצטרפות: 08 דצמבר 2011, 07:01

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי סגולה_אדמונית* »

בעיקר נשמע שאת מדוכאת
בדיוק השבוע אמרתי לבעלי שיש לי תחושה ששוב מזדחל הנה הדיכאון המפורסם אבל שלא ידאג כי "הפעם זה בקטנה". כי בניגוד לחורף שעבר שבו הייתי נצורה בבית עם תינוק באין יכולת כמעט לצאת עקב הטמפרטורה הפסיכית בחוץ, והדיכאון היה באמת קשה ומייסר (ולבסוף עזר לי כאמור רק טיפול תרופתי [אבל אני לא אומרת את זה בשביל להדיח פה אף אחת לטיפול כזה, לא באמת ניסיתי שום דבר אחר]),אז עכשיו אני מרגישה שסתם רע לי. בדצמבר זה עדיין לא שיא הקור ואפשר עוד לצאת החוצה לאיזה סיבוב אפילו של 10 דקות מה שמקל מאוד. אשר למכשפת החורף שתגיע לכאן ממש בעוד כחודש, חשבתי על כמה פתרונות ליציאה מן הבית לחללים גדולים וסגורים (יש בסביבה מוזיאון ילדים נהדר) וחוץ מזה כאמור, בחודש הקרוב יהיו אצלנו הורי בעלי, שעם כל חוסר הנוחות, זה עדיין חברה מצוינת בשבילי ובשביל הקטן. מקווה לטוב.

ולגבי הילד (ועוד קצת על עצמי :)):

אגב, את אומרת שאת עשית כל מהר, אבל מה עם אבא שלו?
אופס :-) לא התכוונתי שזה ישמע ככה. התכוונתי להגיד שבאופן כללי הייתי תמיד ילדה צייתנית ושלאורך כל חיי חשוב היה לי להיות בסדר ולעמוד בצפיות של המבוגרים שסביבי ולכן ההתמודדות שאני חווה מאז שהילד נולד של להיות 'לא בסדר' ולא לעמוד בדרישות החברתיות, אם זה באופן הגידול שלו שנחשב יוצא דופן בסביבתי אבל פשוט לא יכולתי אחרת, ואם זה בכך שהוא עצמו מתנהג שונה שעל כך בוודאי שאין לי שליטה, היא התמודדות חדשה עבורי.
ואגב ובהתייחס לדברים שאמרה סמדר נ על מעופפות תורשתית- העובדה שכל חיי חשוב היה לי ליישר קו, לרצות את כולם ולהיות הכי בסדר שרק אפשר, אין פירושה שתמיד זה הצליח. את המילים "מעופפת" ו"אסטרונאוטית" אני שומעת כל חיי. איכשהו הצלחתי להסתדר למרות התכונה הזאת אבל נזכרתי שבתחילת כיתה א' המורה דברה עם הורי על כך שאולי תאלץ להשאיר אותי כיתה כי במהלך השיעורים אני מסתובבת ויוצאת (כלומר גם כן משהו שקשור בחוסר הפנמה של איזה קוד התנהגות). אח"כ זה הסתדר.. אבל האם אפשר לדבר על מעופפות בגיל כ"כ צעיר? הלא ההנחה שעומדת תחת ה'תואר' היא שאלמלא התעופף הילד, היה מתנהג כנדרש, ואילו כשמדובר בתינוק כה צעיר שמתנהג שונה (סליחה, פעוט. :-P) קשה לדעת אם יש לו בכלל את היכולת להבין את הנדרש (הניסוח מבולבל כי קשה לי להבהיר בדיוק את כוונתי).

במקרה כזה, אפשר להצביע בפניהם על כל הילדים עם בעיות שכן הולכים למוסדות החינוך מגיל צעיר. לצערנו, מסגרות חינוך רגילות לא מונעות קשיים התפתחותיים בילדים.
נכון אבל זה לא משנה, הם ימשיכו לחשוב ככה ובעיקר מטריד אותי שיצליחו לשכנע את בעלי שאני 'דופקת את הילד' (כשעכשיו יש להם גם הוכחות) והוא יגיע למסקנה שדי, והגיע הזמן שגם לו תהיה מילה בגידול של הילד שלו ובעצם מה כ"כ רע בגן וכו'.

_והוא ילד מיוחד זה אין ספק
מי אמר שמיוחד זה שלילי
למה אנחנו מצפים מהם שיכנסו לטבלה זו או אחרת ויישרו קו עם הרוב
הרבה נשימות והשקטת המוח הפטפטן_
תודה. הלכתי לישון אתמול עם המילים היפות הללו בתחושה שלווה של חיוך וביטחון |-0.
ג'וניפר_והמשפחה*
הודעות: 541
הצטרפות: 01 אפריל 2009, 22:30
דף אישי: הדף האישי של ג'וניפר_והמשפחה*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי ג'וניפר_והמשפחה* »

אופס happy לא התכוונתי שזה ישמע ככה.
גם אני לא התכוונתי לזה ככה :-)
הבנתי כאילו את התפתחת מהר ועשית דברים כאלה בטווח הגילאים שציפו ממך לעשות אותו.
אבל אולי אני מדברת מעולמי - אני הייתי מהמהירות להתפתח, לדבר, למחוא כפיים, להגמל וכו'. תמיד סיפרו לי על זה. וכשהילד שלי לא היה ככה - זה העלה בי חששות. החששות האלו נרגעו קצת כשגיליתי שהאיש שלי (ואב הילד) התחיל ללכת מאוד מאוחר. והתחיל לדבר רק לקראת גיל שלוש. והיה די איטי באופן כללי. אז פתאום ההתפתחות של הילד לא נראתה לי תלושה מכל הקשר.
נסי לשאול את חמותך איך האיש שלך היה כשהוא היה באותו הגיל, ואולי גם איך האחים שלו היו. יכול להיות שיהיו לה סיפורים דומים.
רחל_ברמן*
הודעות: 1270
הצטרפות: 25 אוקטובר 2006, 12:11
דף אישי: הדף האישי של רחל_ברמן*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי רחל_ברמן* »

אין ספק, הילד שלך לא נורמלי. אני מציעה לראות את זה כנכס :-)

האמת היא שהוא מזכיר לי את הילדה שלי. היא בת 3 וחצי, ולרוב היא עדיין לא מעוניינת בחיקוי או בהשתתפות בכל מיני דברים המוניים. וגם היא לא השתמשה בכפית עד גיל מאד מאוחר :-)

אני לא דואגת. היא ילדה מתקשרת ואכפתית ומקסימה, היא פשוט מביעה את עצמה אחרת כי היא היא ולא ילד אחר, וכי היא גדלה בבית שלנו ולא בבית אחר. אבל אל תקשיבי לי, תסמכי על עצמך - אם האינטואיציה שלך אומרת שיש בעיה, לכי לבדוק. אם את מרגישה שהפחדים באים מבחוץ, טפלי בהם.

דוקא בקשר להשתתפות בסדר אני מציעה לחקות את האמריקאים, אגב. אנחנו תופסים את זה כמטלה, אבל אין שום דבר אינהרנטי בסדר ונקיון שפחות מעניין מהמשחק עצמו. לקטנטנים זו הזדמנות להיות חלק אמיתי מהמשפחה ולקבל קצת אחריות נכספת. תגידי לו מה הוא יכול לעשות (לא פקודות, יותר הוראות שימוש בהנחת רצון לשיתוף פעולה), מקסימום לא יבוא לו.
קרוטונית_מהמרק_הגדול*
הודעות: 8400
הצטרפות: 25 יולי 2004, 19:10

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי קרוטונית_מהמרק_הגדול* »

הגורם השני הוא גירוי חיצוני. אם לא התעקשת איתו על אכילה בכפית ונתת לו לאכול בידיים, ולא התעקשת שיאסוף את הצעצועים אלא העדפת לסדר אחריו בעצמך, טבעי שהוא לא רכש מיומנות מי יודע מה, מהעדר אימון. יש הורים שעובדים עם הילד מאד חזק על דברים כאלה
האמנם ילדים מתחילים לאכול בכפית רק כש"עובדים איתם על זה"? הרי גם חיקוי הוא גורם חזק מאוד. הם רוצים לאכול בכפית כמו הגדולים.

ושם נוכחתי שבעצם הוא די היחיד שלא חוזר על שום תנועה של המדריכה: לא ידיים למעלה, לא לקשקש בקשקשן, כלום. כאילו העובדה שכולם עושים את התנועות הללו לא נוגעת לו
יש פה כמה חששות זה על זה. כנראה שקודם כל חשוב להבין מה הסיבה שהוא (לא) עושה זאת:

מבחירה - סבבה, מעיד שיש לו העדפה מסוימת ותו לא, לא כולם חייבים למחוא כפיים וכולי.
מחוסר עניין, או "ויתור" - זה נראה לו מסובך, אז הוא סתם מעדיף לא להתמודד (בדומה לגדול שלי למשל).
מחוסר יכולת - ייתכן שהיה רוצה, אבל לא מסוגל. ואפילו לא מסוגל לנסות (אחרת היית רואה תנועות של "ניסיון").

תגדירי לעצמך קודם כל מה החשש שלך, ומה נראה יותר הגיוני מהסתכלות על הילד. זה לא מעודד שהילד של מישהו אחר לא אוהב למחוא כפיים, ברור שיש כאלה, אבל כאן יש ספק בנוגע ליכולת או לצורת ההתמודדות עם אתגר חדש.
אולי*
הודעות: 31
הצטרפות: 10 מרץ 2005, 04:08

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אולי* »

אני מתפרעת בהשערות- אולי בדיקת ראייה? אולי יש ליקוי בראייה שמפריע לו, במיוחד בפעילות מרובת משתתפים?
זה קפץ לי לעיניים מתוך התאור.
ענבלולי*
הודעות: 97
הצטרפות: 02 נובמבר 2006, 00:58

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי ענבלולי* »

סגולה אדמונית , ריפרפתי על הדף, לא קראתי לעומק ואני גם אכתוב בקיצור, מתנצלת, כי אני מהצד המבאס.... מודה ומזהירה שכיוון שבני הוא אוטיסט יש לי נטייה "לאבחן" מסביבי כל הזמן וסביר להניח שב90% זה סתם חיפוש הזדהות מצידי (-: . בכל אופן התחושות שלך קצת מזכירות לי את התחושות שלי כשבני היה בן שנתיים. כשהלכתי איתו לקבוצת חינוך ביתי, אמהות יקרות שאולי אפילו קוראות פה (-: , הרגיעו אותי כמו שמרגיעות אותך פה, אבל תחושת האוטסיידריות נשארה, וזה לא בגלל שאת לבד בחו"ל או שהיית בדיכאון או כל דבר שקשור אליך. יכול להיות שיש לילד איזה קושי, לא בהכרח קשיי תקשורת, את לא חייבת לרוץ לאבחון אבל אולי כן למצוא מישהו שמבין ויסתכל מהצד.
תזמורת_הים*
הודעות: 2900
הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי תזמורת_הים* »

האמנם ילדים מתחילים לאכול בכפית רק כש"עובדים איתם על זה"? הרי גם חיקוי הוא גורם חזק מאוד. הם רוצים לאכול בכפית כמו הגדולים.
בודאי שלא רק. יש מי שיתעקש לאכול ביוזמתו בכפית ויש מי שיעדיף לאכול בידיים. זה כמו כל מיומנות, אפשר לתת לה להתפתח בקצב הטבעי שלה (שיכול להיות מאד מוקדם ומהיר ויכול גם לא) ואפשר לקדם אותה באופן יזום.
רחל_ברמן*
הודעות: 1270
הצטרפות: 25 אוקטובר 2006, 12:11
דף אישי: הדף האישי של רחל_ברמן*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי רחל_ברמן* »

האמנם ילדים מתחילים לאכול בכפית רק כש"עובדים איתם על זה"? הרי גם חיקוי הוא גורם חזק מאוד. הם רוצים לאכול בכפית כמו הגדולים.
אצלנו, בגיל הזה, עניין אותה להשתמש בכפית רק כדי להאכיל את אבא :-p
אגב, אצלנו, גם אבא שלה מאד לא מעוניין בעדריות, ומהסיפורים כנראה שהיה כזה מאז ומעולם. אני חושבת שאם יש מאפיינים דומים במשפחה שלכם, זו סיבה להירגע (ולהיפך).
בכל מקרה, את זו ששם ואת זו שיכולה לדעת. אני לא מתכוונת להרגיע "סתם", אלא להציע עוד אפשרות. מה רלוונטי לכם רק את יכולה לדעת ולהרגיש.
אורלי_נ*
הודעות: 604
הצטרפות: 09 ינואר 2011, 10:49
דף אישי: הדף האישי של אורלי_נ*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אורלי_נ* »

אני לא יודעת. לא קראתי את כל הדף אבל אני חייבת לומר לך משהו: הלו! הילד שלך תינוק! שנה וחמש אם אני זוכרת נכון זה בייבי! בעצמך אמרת שבמקום בו אתם גרים רק מי שחייב שולח לגן לפני גיל 3. בישראל יש המון תחרותיות ודחיפה ופולניות מיותרת בכל מה שנוגע לחינוך וגידול ילדים. אם חמותך לחוצה זה מה יש-אל תנסי להילחם בזה כי זה קרב אבוד,אבל זה לא אומר שאת טועה במשהו. אולי כשתראה תשנה את דעתה ואולי לא, זה לא חשוב. באמת, בכל קנה מידה מדובר בתינוק הוא אפילו לא בן שנתיים אז ההגדרה הרישמית תכנה אותו פעוט. ובנושא שבו פתחת, אני לא מרגישה משהו מיוחד מהתיאורים שלך אבל בתחושות של אמא אני לא מזלזלת. למה לא תתיעצי עם מפעילת המשחקיה? אני חושבת שיהיה מצוין לקבל משוב ממישהו שראה כל מיני ילדים ויכול להגיד אם יש פה משהו שצועק או לא ממש ורק להמשיך לשים לב. לגבי צורת המשחק-משחקי דמיון בגיל שנה וחמש זה מוקדם מאוד.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

טוב, החמות הגיעה!
יום ראשון לביקור- היי כללי ומתנות. כולם באופן כללי במצב רוח טוב. אפילו אני מצליחה לצלוח את ההערות, העצות והאבחנות הכלליות בקשר לילד בקלליות אלגנטית (הלוואי שאני אמשיך ככה!!).
הקטנצ'יק קיבל את הסבתא שלו בטבעיות גמורה. הוא ילד נורא זורם וחברותי ואפילו עם זרים גמורים הוא מפלרטט במתיקות. כבר בשדה התעופה הוא הזמין אותה לרדוף אחריו כשהוא בורח מצווח מהנאה.

עוד קצת אספר עליו-
שינויים בשגרה עוברים אצלו בד"כ בצורה חלקה ביותר. כשהגעתי איתו לארץ בפעם הראשונה בגיל שישה חודשים הוא קיבל כדבר מובן מאליו את כל משפחתו החדשה והתייחס בחום ובחיבה ממש לכולם. כך היה גם כשהגענו שוב (אני ובעלי יחד) כשהיה בן שנה. הגענו לשלושה חודשים שבהם שהינו לסירוגין לפרקי זמן של שבועיים אצל הוריו והורי ובכל פעם היה מתחבר בקלות ובשמחה לסובבים אותו (זכר כבר את כולם והפגין היררכיה ברורה בהעדפות שלו את מי מהם).למרות זאת, מספר הפעמים שבו ניאותי להשאיר אותו עם אחת הסבתות ובלעדי היה בודד (התחלתי אז ללמוד נהיגה ובעשרת השיעורים שלקחתי היה נשאר עם אמי [הניסיון לנהוג נגמר אגב ביאוש מוחלט מכל העניין] ופעם אחת עם חמותי כשהלכתי לקנות בגדים). הדיווח מספר, שבמהלך הזמן הזה היה עליז כתמיד אבל לא רציתי לעשות את זה יותר מדי פעמים וגם הפעם אני לא יודעת אם וכמה אנצל את ביקור החמות כדי ללכת לסרט לדוגמא (ממש לא בוער לי לצפות בסרט אבל משום מה כולם דוחקים בי לעשות זאת).
הוא ילד מאוד אנרגטי ובכך דומה לילדים בנים רבים בגילו. עד גיל שנה + היה די קשה להרדימו, היה זז כל הזמן ומה שהיה מרגיע אותו זה תנועה (מנשא) ורק כך היה מצליח להרדם. היום הוא ישן שנת יום אחת ונרדם בה די בקלות (עם בקבוק או על הידיים בתנוחת ערסול), וגם בערב בד"כ זה לא נורא קשה (דווקא היום היתה הרדמה ארוכה של כשעה שמהלכה הוא עבר שוב ושוב מהידיים שלי למיטה וחוזר חלילה). בלילה מתעורר פעם או פעמים לשתות או לאכול. לפעמים קשה לו לחזור לישון והוא נשאר ער כחצי שעה עד שעה (זה לא כזה נורא כמו שזה נשמע אבל לפעמים זה מעצבן ומתיש ולפעמים זה ממש מפחיד כי הוא מתחיל לקפוץ על המיטה או ללכת עליה ואז אני נבהלת שמא יפול חלילה ומנסה להרגיעו).
הוא לא בוכה הרבה ונרגע די מהר כשכן.
נראה כבעל תת רגישות במובנים מסויימים, בד"כ לא מזיז לו אם הוא נופל או מקבל מכה ואוהב מאוד שמועכים אותו, הופכים אותו וכו' ומצד שני, שונא כובע, שונא סוודר ומאוד מאוד רגיש לדגדוגים :-) .
הוא ילד שמבין בדיחה. נניח בספר על נפתלי (שאני לא זוכרת פתאום את שמו) יש קטע שבו מסופר כי "הוא ישב וישב וישב וישב.."וכך עוד ועוד, ולפעמים אני קוראת את הקטע ומפסיקה, כאילו אני עומדת להמשיב בסיפור, ואז פותחת בעוד סשן "ישב וישב וישב". זה קורע אותו..
יש לו זיכרון טוב- הוא יודע להפוך דפים בספרים שלו בדיוק היכן שצריך ומכריז לפעמים על נושא השיר שעומד להגיע בדיסק שהוא מכיר, כשהשיר הקודם הסתיים.
מנסה להגיד כל הזמן מילים אבל אומר אותן משובשות לחלוטין- חלק אני מכירה או מבינה ואז חוזרת על המילה כפי שהיא אמורה להשמע (נניח אומור לי "בם", אני שואלת אתה רוצה מים?) ואז הוא שמח. אם אני לא מבינה הוא מביט בי במין חוסר אונים חוזר שוב על המילה הלא מובנת.

בגלל זה לא נראה לי שמדובר בהפרעת תקשורת כי מגיל מאוד צעיר הרגשתי ביכולת תקשורת טובה מצידו.

מצד שני-
כל מה שקשור בתנועות הוא נורא מוזר אצלו. מה שספרתי קודם וגם- אם אני אשיר לו לדוג' "ידיים למעלה על הראש" הוא יקח לי את הידיים שלי וינסה לעשות איתן את התנועות המוכרות, כאילו לא מעלה בדעתו שגם הוא יכול ואולי אפילו אמור לבצע אותן בעצמו. למה?? עד כמה שהבנתי, שימוש בגוף של אדם אחר כאילו היה חפץ הוא סימן לא טוב.

חשבתי עוד על הדברים שאמרו פה בקשר לתורשה ולגבי השאלה עד כמה מהר התפתחנו אני ובעלי, אז למען האמת שנינו התפתחנו מאוד כתינוקות ופעוטות מהר וידועים כשם דבר במשפחתינו במובן זה. בעלי גם תמיד ועוד מילדות נחשב לבוגר ואחראי, אבל אני בכלל לא. תמיד הודבק לי כאמור הטייטל "מרחפת" וזכור לי גם שבגילאי בגן נהוג היה לומר עלי שאני "ילדותית" ו"לא בשלה" (הייתי בוכה המון ומכל דבר). עוד דבר שחשבתי עליו ונזכרתי בו- אמנם העדתי על עצמי שתמיד הייתי תלמידה טובה (ובהמשך גם חיילת טובה, סטודנטית, עובדת וכו'- כל זה לא נאמר למען ההתפארות) אבל כמו הסיפור שסיפרתי למעלה על כך שבתחילת כיתה א' חשבו שיצטרכו בהמשך להשאיר אותי שנה נוספת, כך היה בכל מסגרת חדשה שהתחלתי כלומר, אם יש את האנשים האלה שכשהם מגיעים למקום חדש הם ישר מבינים בדיוק איפה הם נמצאים, איך צריך להתנהג, מתי להגדיל ראש וכו', אז אני בדיוק להפך- תמיד בשוק, לא מוצאת את הידיים והרגליים, לא מצליחה לקלוט כלום וצועקים עלי. תמיד. אני כבר לא מתרגשת כי אני יודעת שאצלי ההתחלות הן נורא קשות. גם אחי הוא כזה. אז אולי גם הילד שלי שכל החיים האלה הם חדשים לו, אולי גם הוא לא מבין בדיוק שככה וככה צריך לעשות. במיוחד כמו שאמרה אינדי אנית בחוג חדש שבו מדברים שפה אחרת וקוראים לו בשם אחר (אמריקאים לא מצליחים לבטא את שמו אז בחוג אנחנו מציגים אותו בשם שהוא קיצור לשמו). לא יודעת..
ולגבי עניין הללמד את הילד לעומת לרכוש את הידע באופן טבעי- אז האמת היא שגם ללמד לא נוגד לחלוטין את האג'נדה ההורית שלי אבל אני אפילו לא יודעת איך. נניח, אחרי שראיתי בחוג שהילדים מתבקשים להשיב את הצעצועים וגם נענים, אמרתי לו בבית (לפני כן לא העלתי את זה בכלל על דעתי): "ילד, בוא נסדר את הצעצועים בקופסא" תוך שאני שמה את הצעצועים בקופסא. מתעלם. מה אני אמורה לעשות אז? או עם הכפית, איך בכלל מלמדים את זה עם ילד שלא ממש מחקה תנועות?
ואולי זו באמת הראיה? לבעלי יש משקפיים מכיתה ד' והיום הוא כמעט עיוור מוחלט בלעדיהם. אולי.

תודה לכן על השיתוף והעזרה. אני מרגישה שהדברים מאוד מחדדים אצלי את ההתבוננות בו.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

למעלה (ופה) זו סגולה אדמונית ממחשב אחר
אורלי_נ*
הודעות: 604
הצטרפות: 09 ינואר 2011, 10:49
דף אישי: הדף האישי של אורלי_נ*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אורלי_נ* »

טוב. אז די שללת את נושא התקשורת, שזה מעולה בפני עצמו.
ברכות על הגעת הסבתא, שכחתי לציין :-)
אנ י משוכנעת שיהיו רגעים מעיקים אבל נראה לי שיותר רגעים מלאים וכיפיים של ביחד.
יכול להיות שיש לו איזו שהיא לקות חושית-אולי באמת שמיעה או ראיה או משהו בוויסות. עצם זה שאת מודעת לכך שקיים דבר כזה וויסות חושי זה מדהים בעיני.
אני הייתי נהנית בחודש הקרוב, הנוכחות של הסבתא זה דבר מצוין, קחי הכל בפרופורציה ותראי מה הבטן שלך אומרת. שיהיה לכם שבוע מדהים :-)
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

סגולה, יש לקות למידה בשם Non Verbal Learning Disorder. אלו ילדים שהשפה אצלם מתפתחת יפה ובדרך כלל מתקדמת יחסית לבני גילם, אבל עם קושי להתארגן במרחב ולהסתדר עם העולם באופן כללי.
אני יודעת שהוא פצפון ואני יודעת שאני זורקת השערה על סמך תיאור אינטרנטי, אני מקווה שתקחי את מה שאמרתי בדיוק כמו שהוא - כיוון אפשרי לבדיקה, מתישהו.

אזהרה: כותבת כאן מניפסט-זוטא לגבי קשיים, אבחנות ותגיות. יש לי ילדה אחת מתוקה עד אין קץ שיש/היו לה קשיים. כשהיתה קטנה היו בולטים יותר, עכשיו פחות, אבל הם צצים מדי פעם. יש לי חברות קרובות עם ילדים עם "עניינים". הילדים שלנו כבר גדולים יותר, ועברתי הרבה תהפוכות בהתייחסות לילדים ול"עניינים" שלהם.
יש גישה כזו לא לאבחן, כדי לא לתייג, כדי לא לקבע את הלקות. כאילו התייחסות לילד שיש לו קושי כאילו הקושי לא קיים, תעלים את הקושי.
יש גישה אחרת, להקל ככל האפשר.
ויש גישה של להכיר בקושי, לדעת שהוא שם, ולהתנהל איתו אבל לא בשליטתו.

יש לבת שלי חברה מתוקה עם סרבול מוטורי רציני ביותר. נניח שהיא מתארחת אצלנו ונניח שאני רוצה לקרוא להן לרדת למטה ולהתארגן ליציאה לחוג.
גישה א', התייחסות כאל ילדה רגילה לגמרי: הבת שלי יורדת בקלילות במדרגות, לובשת מעיל, יוצאת מהבית, רצה כמה צעדים בשביל ונכנסת לאוטו. כל התהליך לוקח שתי דקות. אם אנחנו רוצות לצאת מהבית ב-5:30, אני קוראת להן ב-5:28. החברה יורדת במדרגות אחת-אחת, נאחזת במעקה. מסתבכת עם המעיל, לא מוצאת את השרוול הנכון, מהססת לפני שהיא יורדת במדרגה מסף הדלת לשביל, ואז מנסה במשך חמש דקות להסתדר עם החגורה עד שאני או אחת הבנות עוזרת לה. אם אני מצפה שתתנהל כילדה רגילה, אני מתעצבנת, מתאכזבת, והשוני שלה זועק לשמיים כי כמה שלא אתעלם ואנסה להתייחס אליה כאילו הקושי לא קיים, הוא רק ירים ראש גבוה יותר.
גישה ב' - להרים אותה על הידיים, לקחת אותה במורד המדרגות, להלביש אותה ולקחת אותה ביד לאוטו, לחגור אותה בעצמי. לא מכבד לילדה גדולה, ברור שגישה זו לא תעבור.
גישה ג' - אני יודעת שיש קושי. אני קוראת להן ב-5:20, מציצה כשהיא יורדת לאיטה במדרגות, מחכה בסבלנות כשהיא לובשת מעיל. יש הבדל עצום בהמתנה שלי. זו המתנה סבלנית ולא עצבנית ואיכשהוא הילדה מרגישה את זה ולובשת את המעיל לאט אבל בלי להתבלבל. אני מציעה לה יד כבדרך אגב כשהיא מהססת במדרגה שלפני השביל, מסבירה לה היכן החגורה, וכאמור - הגישה שלי היא סבלנית. אני יודעת שבסופו של דבר נגיע, אבל לאט יותר. אני רואה את הבת שלי, והחברה שלה, ואת כל ילדי החברות שלי שיש להם "עניינים". הם כמו משתתפים בתחרות ריצה שהמתחרים שלהם נועלים נעלי התעמלות ולובשים בגדי ריצה משובחים. הילדים שלנו לובשים ג'ינס מסורבלים, נועלים קרוקס וסוחבים תרמיל גדול על הגב. הם בסופו של דבר יגיעו, אבל לא תמיד בדרך הקצרה.

בקיצור, ולסיכום - תיהני מהגורגורון שלך, הוא נשמע ילדון חכם ומצחיק, ויחד עם זאת הייתי מתחילה לברר על אש קטנה. אני הרגשתי הקלה עצומה כשקיבלתי חותמת רשמית לקשיים, הפסקתי להשוות ולחפש (כי ידעתי שהם שם) ובמקום להלחם בכל מה שלא, נהניתי ממה שכן - ויש כל כך הרבה כן.
תזמורת_הים*
הודעות: 2900
הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי תזמורת_הים* »

_יש גישה כזו לא לאבחן, כדי לא לתייג, כדי לא לקבע את הלקות. כאילו התייחסות לילד שיש לו קושי כאילו הקושי לא קיים, תעלים את הקושי.
יש גישה אחרת, להקל ככל האפשר.
ויש גישה של להכיר בקושי, לדעת שהוא שם, ולהתנהל איתו אבל לא בשליטתו._
כתבת פשוט נפלא בעיני!
אורלי_נ*
הודעות: 604
הצטרפות: 09 ינואר 2011, 10:49
דף אישי: הדף האישי של אורלי_נ*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אורלי_נ* »

אמא אינקובטור, עשית לי דמעות.
סגולה_אדמונית*
הודעות: 13
הצטרפות: 08 דצמבר 2011, 07:01

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי סגולה_אדמונית* »

_יש גישה כזו לא לאבחן, כדי לא לתייג, כדי לא לקבע את הלקות. כאילו התייחסות לילד שיש לו קושי כאילו הקושי לא קיים, תעלים את הקושי.
יש גישה אחרת, להקל ככל האפשר.
ויש גישה של להכיר בקושי, לדעת שהוא שם, ולהתנהל איתו אבל לא בשליטתו._

חשבתי על זה מאז שכתבת וניסיתי לברר עם עצמי מה בעצם הסיבות שאני כ"כ מתנגדת בראש להביא את הילד למישהו שיראה אותו. למה לא להתייחס לזה בענייניות- הילד לא עושה X,Y,Z שנחשבים כשלבים התפתחותיים המאפיינים את בני גילו וכדאי לברר מדוע. למה להתייחס לזה בצורה כ"כ אישית וכ"כ רגשית.
נראה לי שאני פשוט פוחדת מזה. אני פוחדת שזה יזיק ושזה יהרוסושלא יודעת מה.
כרגע, אני חושבת שבגלל שאנחנו גרים רחוק ורוב הגידול שלו נעשה על ידי כמעט בלי שום התערבות חיצונית, וגם בגלל שהוא באמת מקסים ומשובב נפש מאין כמוהו, נוצרה אצלי התחושה שאני מגדלת מין פרח נדיר, שכדי שיצמח להיות בדיוק מה שהוא יש לטפל בו ביד אמן וברגישות עצומה ולהקשיב ולהבין ובסה"כ להשתדל פשוט לתת לו לפרוח. ויש לי מן פחד שחשיפה של הפרח הזה להתערבות של זרים שאינם מכירים אותו ואינם מסוגלים לקלוט אותו ושיציעו ככה וככה שבכלל לא מתאימים לו, תשחית אותו ותקלקל אותו. ואני מדמיינת מן סיטואציה כזאת שבה המטפל אומר- טוב, אתם אמורים מעכשיו (איזו שהיא פעולה/ אי-פעולה שאמורים לדחוק את הילד לפינה של אין ברירה אלא לעשות X,Y,Z המתבקשים. ואני בתוכי ואולי אפילו בקול אומרת - לא! זה לא מתאים לו זה רק יבלבל אותו ויביך אותו וגם אם הוא יעשה בסוף את מה שנדרש ממנו זה לא יוביל לשום דבר טוב, אני לא רוצה לעשות לו את זה!! ובעלי או עוד קול פנימי אומר לי- אבל זה מה שהמטפל אמר, את רצית להתחיל את כל התהליך, מה אכפת לך לתת לזה צ'אנס? אבל אני יודעת שאם אני אתחיל יהיה זה תחילתו של תהליך שבו יקחו לי את הילד ויֵישרו לי אותו ויתקנו לי אותו ויהפכו אותו פשוט למשהו אחר ולא יהיה לי שום כוח להתנגד. אולי אני מגזימה אבל זה מה שיושב לי בראש.
אם הייתי יודעת על עצמי שאני אדם יותר חזק עם דעות מוצקות שיודע בדיוק מה הוא רוצה אולי לא הייתי כ"כ חוששת שלא אוכל להגן על הילד אם ארגיש שצריך.
אבל אני לא.
לדוגמא, בחוג הזה, כשכולם עושים את כל התנועות האלה, את כל מה שצריך ורק הוא מסתובב, או בא אלי או סתם עומד ומביט, במקום להתייחס לזה בשוויון נפש אני מרגישה שאני ממש מתביישת בו או מאוכזבת ממנו. יש לי דמעות כשאני כותבת את זה אבל זו האמת.
איזה רגש מכוער כלפי הילד שלך וביחוד כשהוא כולה תינוק קטן שכולו אור ותום ושמחה. אפילו בניסיון הקטן הזה של לעמוד במאה אחוז מאחורי הילד שלי ולקבל באהבה ובביטחון את כל השונות שלו אני נכשלת. וזה סתם חוג טפשי. ואחר כך בבית אני אומרת לו "ילד אולי נסדר את הצעצועים במקום שלהם". אז מה יהיה שיתחיל לנסוע לכיווני אותו מכבש של רופאים ומומחים?
אז מה החלטתי?
בקיץ אנחנו כנראה נהיה בארץ והוא יהיה בן שנתיים. הוא מבוטח גם בקופ"ח, אם אני אראה שלקראת גיל שנתיים דברים לא זזים או שיש סיבות נוספות לתהיה, אקבע לו תור להתפתחות הילד. אני יודעת שכל אבחון כזה הוא תהליך שרצוי שתהיה לו המשכיות אבל אני רוצה שלפחות בהתחלה אני אעשה את זה במים שלי ובשפה שלי, היכן שקל לי לברר מה ומי וכו'. וזה גם נותן לי תירוץ לדחות קצת את כל העניין ולא להתמודד עם זה עכשיו.
אמא_נמרה*
הודעות: 1872
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 19:23

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אמא_נמרה* »

אם את רוצה, אז אני מכירה מאבחנת מעולה במרכז הארץ (ולא יקרה) שתוכלי לדבר אתה בטלפון לקראת הביקור בקיץ, ואם אם יהיה צורך גם לבוא אליה לפגישה עם הילד. היא מאבחנת בכל מיני תחומים (שפה, תקשורת, חברה, וויסות חושי, יכולות מוטוריות, הכל). אשה מאד צנועה, מרגיעה, לא מחפשת בעיות, לא מתעלמת בקשיים, פתוחה גם לקונספט שילד נמצא עם אמא בגיל הרך ולא במסגרת. אנחנו נעזרנו בה המון. היה לנו גם ניסיון עם התפתחות הילד (ירושלים) שבמקרה שלנו לא היו מוצלחים באבחון ובטיפול.
סגולה_אדמונית*
הודעות: 13
הצטרפות: 08 דצמבר 2011, 07:01

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי סגולה_אדמונית* »

כן, אני אשמח לקבל את הפרטים שלה. תודה.
תזמורת_הים*
הודעות: 2900
הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי תזמורת_הים* »

אני חושבת שזה ממש מוקדם להתפתחות הילד. השלב הראשון הוא מישהו ברמה של אחות טיפת חלב, או המדריכה בקורס, שיכולה לזהות אם יש בכלל סיבה לחשוב שיש בעיה.
מה גם שכדי להגיע להתפתחות הילד צריך הפניה ולקבוע תור הרבה זמן מראש.
אמא_נמרה*
הודעות: 1872
הצטרפות: 07 אפריל 2003, 19:23

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אמא_נמרה* »

לסגולה אדמונית, שמה נאוה רג'ואן והיא מראש העין, אני מעדיפה לא לכתוב את מספר הטלפון, כי אני לא יודעת אם היא רוצה. הטלפון שלה קווי, והיא לא משתמשת בסלולרי. אם היא לא עונה, משאירים הודעה והיא חוזרת.
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

גילוי נאות - גם אנחנו בחו"ל, והאבחון שעברנו כאן היה מאוד עדין ולשניה לא הרגשתי שרוצים לעקם לי את הילדה כדי ליישר אותה לפי הקו המקובל. כאן בכלל שמתי לב שיש המון סובלנות למגוון העצום של קווי התפתחות של ילדים והרבה פחות קפיצה לאבחון על כל חריגה מזוית החזקת העיפרון.

יכולה רק לספר מה היה אצלנו - האבחון לא חידש לי כלום אלא רק נתן חותמת רשמית לכל מה שהיה לי ברור מאז שהיתה בגיל של הילדון שלך. בגיל שנה וכמה חודשים היא גרה על המותן שלי כשהיינו מחוץ לבית, לא הלכה, לא דיברה ולא הצביעה (עכשיו היא עושה את כל אלו ועוד הרבה מעבר :-)). דווקא הרגשתי שהרופאה וכל היתר בגישה מאוד רגועה, אפילו קצת רגועה מדי לטעמי. אבל הכל נעשה ברוגע, בלי "אוי-ואבוי-למה-חיכית-עד-עכשיו". אני נשמעת מאוד שלווה עכשיו אבל התקופה שבין גיל שנה וחצי לארבע ומשהו היתה קשה מאוד לכולנו. זוכרת גם זוכרת את האכזבה והבושה כשהיתה מתחילה איזה התקף זעם או משחקת בשקט באיזו פיסת נייר כשילדה צעירה ממנה בכמה חודשים מנהלת שיחת נפש עם אמא שלה כמה מטרים ממני.

פאסט-פורוורד כך-וכך שנים אחרי - היא עדיין מלאה הומור וייחודיות אבל מביעה את עצמה ומסוגלת להשתלב כשבנות גילה רוכבות על אופניים או שוחות בבריכה או מקימות פינת פטפוט מתחת למגלשה במגרש המשחקים.
אמא_אינקובטור*
הודעות: 1236
הצטרפות: 19 יוני 2003, 13:58
דף אישי: הדף האישי של אמא_אינקובטור*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי אמא_אינקובטור* »

ועוד משהו שגיליתי - הקושי שלה לא מבטל לשניה אחת את הייחודיות, הקסם וההומור שבה. אבל הייחודיות, הקסם וההומור לא מבטלים את הקושי.
תזמורת_הים*
הודעות: 2900
הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי תזמורת_הים* »

רוצה לשתף משהו לגבי אבחונים. יש לי ילד שנחשב מאז ומתמיד מפותח לגילו, מכל בחינה. בגיל חמש העירו לי בטיפת חלב שהוא לא מחזיק נכון את העפרון. בדקתי, קראתי, ובעצת חברה שהיא מרפאה בעיסוק החלטתי ששווה ללכת לאבחון, למען הסר ספק. קבענו תור, עד שהגיע התור הוא התחיל להחזיק את העפרון נכון, אבל הלכתי בכל זאת, כי מה יש להפסיד? הלכנו, קבלה אותנו בחורה נחמדה, נתנה לו לעשות כמה מטלות שהוא נהנה מהן מאד, ואבחנה שבאמת אין שום בעיה, והעיכוב שהיה (והיה) בהחזקה הנכונה קשור לגמישות יתר באצבעות. קבלתי כמה טיפים איך לחזק את האצבעות עוד יותר (פלסטלינה) הילד קבל שפע של מחמאות על כל מה שעשה שם ושנינו יצאנו בהרגשה מצוינת, רגועים וללא חששות.
מוסר השכל: אם לילד אין בעיה- לא ימציאו לו אחת כזאת. במקרה שלנו החשש שמא יש בעיה היה מאד גבולי, ואכן בדיעבד הסתבר שאין בעיה ויכולתי לותר על האבחון, אבל לא הפסדתי שום דבר מזה שהלכתי, והרווחתי שלוות נפש ואישור לתחושה הפנימית שאין לנו בעיה. לכן לדעתי החשש מפני אבחון מיותר לגמרי, וחבל, כי אם יש בעיה, האבחון הוא הצעד הראשון בדרך לפתרון, ואם אין בעיה, אבחון יחסוך המון חששות מיותרים. בקיצור- בעיני זה WINWIN.
מצ'רה*
הודעות: 1583
הצטרפות: 10 נובמבר 2009, 14:20

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי מצ'רה* »

מוסר השכל: אם לילד אין בעיה- לא ימציאו לו אחת כזאת
המממ.. לפעמים זה כן קורה.
אני לא נגד אבחונים (בכלל) אבל בעבודתי יצא לי לקרוא עשרות רבות של אבחונים, ונדיר עד בלתי קיים שאיבחון יגיד "אין כלום".
כשיש מערכת שמתפרנסת מלאבחן, נוצרות אבחנות. כל הזמן נוספות חדשות.לטוב ולרע.

אני ממש לא נגד איבחונים, אבל החשש מפני אבחון מיותר לגמרי זה קצת טוטאלי. יש אבחונים שהם חוויה ממש לא מוצלחת. יש גם אבחונים גרועים, שגויים ומפוספסים, שגורמים נזק יותר מתועלת. אם הולכים לאבחון חשוב ללכת למישהו טוב ועם גישה שמתאימה לשלכם, ואת זה לא תמיד קל לברר מראש.
תזמורת_הים*
הודעות: 2900
הצטרפות: 22 אוגוסט 2003, 11:13
דף אישי: הדף האישי של תזמורת_הים*

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי תזמורת_הים* »

אז את אומרת שעדיף לתת לילד להתמודד עם קושי ללא כלים שיכולים להקל עליו, רק כי בחיפוש אחרי הכלים האלו יש סיכוי להתקל במאבחן לא מקצועי?
אותה ילדה עם סרבול מוטורי שאמא אינקובטור תארה, אפשר לבוא לקראתה כל החיים, לתת לה תמיד 10 דקות נוספות ללבוש את המעיל ולרדת במדרגות, אבל אפשר גם לעבוד איתה על שיפור היכולת המוטורית ומיצוי הפוטנציאל שלה ל 100%, כדי שתהיה אדם בוגר שלא חייב תמיד לצאת 10 דקות לפני כולם מהבית כי יש מדרגות בדרך לשביל. לא עדיף?
מצ'רה*
הודעות: 1583
הצטרפות: 10 נובמבר 2009, 14:20

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי מצ'רה* »

אז את אומרת שעדיף לתת לילד להתמודד עם קושי ללא כלים שיכולים להקל עליו, רק כי בחיפוש אחרי הכלים האלו יש סיכוי להתקל במאבחן לא מקצועי?
לא. לא אומרת.
אני ממש לא נגד איבחונים, ואני אישית (כאמא) נעזרתי באבחון, במידה מסוימת, ומכירה הרבה מקרים של התקדמות בעקבות יישום המלצות אבחון.
מה שאני כן אומרת: שחשוב מאד למי פונים.
תמרוש_רוש
הודעות: 5688
הצטרפות: 18 יוני 2005, 03:48
דף אישי: הדף האישי של תמרוש_רוש

פעוט שאינו מחקה תנועות

שליחה על ידי תמרוש_רוש »

ויש לי מן פחד שחשיפה של הפרח הזה להתערבות של זרים שאינם מכירים אותו ואינם מסוגלים לקלוט אותו ושיציעו ככה וככה שבכלל לא מתאימים לו, תשחית אותו ותקלקל אותו. ואני מדמיינת מן סיטואציה כזאת שבה המטפל אומר- טוב, אתם אמורים מעכשיו (איזו שהיא פעולה/ אי-פעולה שאמורים לדחוק את הילד לפינה של אין ברירה אלא לעשות X,Y,Z המתבקשים. ואני בתוכי ואולי אפילו בקול אומרת - לא! זה לא מתאים לו זה רק יבלבל אותו ויביך אותו וגם אם הוא יעשה בסוף את מה שנדרש ממנו זה לא יוביל לשום דבר טוב, אני לא רוצה לעשות לו את זה!! ובעלי או עוד קול פנימי אומר לי- אבל זה מה שהמטפל אמר, את רצית להתחיל את כל התהליך, מה אכפת לך לתת לזה צ'אנס? אבל אני יודעת שאם אני אתחיל יהיה זה תחילתו של תהליך שבו יקחו לי את הילד ויֵישרו לי אותו ויתקנו לי אותו ויהפכו אותו פשוט למשהו אחר ולא יהיה לי שום כוח להתנגד. אולי אני מגזימה אבל זה מה שיושב לי בראש.
סגולה, התיאור הזה נגע ללבי.
אני חושבת שהתיאור הזה נטוע היטב בהתפתחות [ההיסטורית] של טיפולים התפתחותיים בילדים - העידן שבו אנשי המקצוע היו בטוחים שהם אלה שיודעים מה לעשות עם הילדים, וההורים היו גורם מציית במקרה הטוב וגורם מפריע במקרה הרע.
אבל הקטע הזה משתנה...
האנשים שמובילים היום את התחום הזה הם מאוד מאוד בגישה שההורים הם הכוח המרכזי והחשוב ביותר בחיי הילד (בייחוד מתחת לגיל שש, ובייחוד בייחוד מתחת לגיל שלוש) ושאם אנשי המקצוע רוצים הלגיד איזשהו דבר מועיל - הם צריכים לעשות את זה בקונטקסט של ההורים והמשפחה, האמונות, המטרות וסדרי העדיפויות של ההורים.
כמובן שזה עדיין לא ימות המשיח, ויש את אנשי המקצוע היותר דעתניים (שלא להגיד שיפוטיים), אבל כנגד זה יש הרבה אנשי מקצוע ששמאוד משתדלים לעבוד בגישה הזאת, ולשמוע אותך ואת הקול שלך לפני שמתחילים "לתקן לך את הילד".
(בניכר שלי, למשל, הגישה הזאת הרבה יותר מפותחת מאשר בישראל, למשל)

האם אני גוזרת מזה מסקנה כלשהי? לא. זה רק חומר למחשבה.
(())
שליחת תגובה

חזור אל “דפים למיון”