לעדי יותם שכתבה נפלא.ו סיגל ב
אני חושבת שהרגשת חבולה כי באיזשהו מקום נשארת כאן לבדך בפינה
זה באשמתי.
אני בגמילה ולא הייתי פה.
אז סיגל ב , אני תומכת בך לחלוטין וגם בעמדותייך.
דומני שאת מתמקדת בסימפתום אחד בכל פעם כדי לקבוע את עמדך, בעוד שאני מעדיפה להסתכל בתמונה הכוללת.
המשפט הזה תפס את עיני. הוא נשמע לי מוזר ולא הגיוני.
אם מתמקדים בנושא השינה המשותפת, אז מתמקדים בו , לא?
הנושא היה שינה של תינוק.
לא "כל ההורות". רק שינה של תינוק.
"כל ההורות" היא שאלה נפרדת, וגם עליה אפשר להמציא ויכוח על קיצוניות באופן טבעי P-:
גם ילד מוכה יכול "בתמונה הכוללת" להיראות בסדר גמור לעין בלתי מזוינת. אז מה?
סיגל ב וסמדר התייחסו לשינה של התינוק, לא ל"תמונה הכוללת". בזה הדיון. זה הכל.
אולי בדיוק הבעיות בקריאה היו כשאחד רוצה לדבר על סימפטום והשני על הורות כוללת, ובטעות שניהם מאמינים שהם מדברים על אותו דבר.
_אני אבהיר - פעמים רבות לאחר משפטים נוסח: "X הכי טוב לתינוק" או "העדר X עושה נזק לתינוק", מופיעה גם תוספת "קטנה" כזו -
- או: זאת אחת הסיבות שאין לי חברות כאלה (של בשמת א). (אם כי כאן עוד עלול להשתמע שיש לי זכות אמירה בבחירת חברותיה של בשמת, וכמובן שאין זו כוונתי...)
תודה על ההזדמנות להעמיד דברים על דיוקם.
אני אחזור שוב: הסיבה שאין לי חברות שדרכן מאוד שונה מדרכי היא לא בגלל שאני חושבת שהן עושות נזק לתינוק שלהן, אלא כי אני לא יכולה להיות חברה של מישהי וגם לא לדבר איתה על הכל בגלוי.
אם אני צריכה לפחד שבכל איזכור של הנקה היא תיעלב ממני, או אם בכל שיחה מקרית בינינו היא מנסה להסביר לי שאין שום דבר רע בבית ספר ודואגת שמא אני עושה עוול לילדי בזה שהם בחינוך ביתי (אלה דוגמאות מתחום המשפחה), אז מאוד קשה לי עם זה.
זה מעייף. כל הזמן לחשוב על כל מלה שלי, כל הזמן להיזהר לא לדרוך למישהו אחר על יבלות, כל הזמן לשתוק את הדיעות שלי,
כל הזמן לחשוב "איך בדיוק לענות בפעם האלף על ההאשמה המוסווית כדאגה, שהבחירה שלי פוגעת בילדי" (וזה כשאני יודעת שהן ההאשמה והן הדאגה נובעות מההתלבטות הסמויה של השואל, אולי בכל זאת ייטב לילדיו שלו בחינוך ביתי, והוא בעצם לא יודע את זה אבל זקוק לשמוע את התשובות שלי כי הוא בעצמו לא בטוח במה שהוא רוצה).
אני אישית מפונקת.
אני מעדיפה חברות שאפשר לשתוק איתן בצוותא.
שאפשר לספר להן שה"ילד שיגע אותי בלילה, כל שעה התעורר לינוק ועוד בצרחות" ובתגובה לקבל חיוך של הבנה והזדהות (כן, הן יודעות על מה אני מדברת) או אפילו טיפים שיעזרו לי.
ויש לי חברות שבוודאי נעלבות ממני מדי פעם (כשאני אומרת דברים על החינוך הביתי והן לא בחינוך ביתי, כשאני מדברת על כלבים (-; ולהן יש כלבים), אבל הן חברות שלי כי אני יכולה להגיד להן הכל והן יכולות להגיד לי הכל (או ככה לפחות אני מקווה).
) שלא היו קודם. זה גורם לי לבטא את האמת שלי -- רק שלי, וברור לי שהיא רק שלי, ואין לה כל תוקף מחייב עבור אחרים -- בקול נחרץ יותר. בביטוי חריף יותר. כי עכשיו היא יותר בדמי, משמעו כפשוטו.
).
לריכוך החבלות - אז קבלי אחד.
<
>