איך לזהות גבר אוהב

אנונימי

גבר אוהב זה גבר שיגן על האישה שלו בכל מצב. שינתק קשרים עם חברים שלא אוהבים אותה
גבר שיעדיף להיות עם האישה שלו ולא עם החברים שלו
גבר שכשרואה אותה נהיה ל אור בפנים ובעיניים

קראתי את כל הדף הזה. ואני חושדת בעצמי שאני מתעללת שזה אומר שאני קורבן, לא?
בעיקר מנסה לעצור לרגע ולשאול:
אם הוא בורח מהבית כשיש ריב, אם הוא עושה לי טובה כשהוא שוטף צלחת, אם הפעם היחידה שראיתי אותו מבשל זה שהאקסית שלו הגיעה במקרה לארוחת ערב, אם החבר הטוב שלו מציק לי מילולית והוא רק אחרי ארבע שנים התחיל קצת לענות (ועדיין קצת לצחוק מזה, כי מה לעשות שהוא מצחיק), ואם הוא רב איתי ואני מתה והוא מתעורר לחיים מזה, מה זה אומר?מצד שני הוא טוען שאני קשה איתו ומתקשחת במריבות, מה שנכון, ואני גם הרבה יותר ביקורתית ממנו וחוץ מזה ברור לי בתחושה שהוא המרכז של הקשר הזה ולא אני, או אנחנו. אני באמת עושה על עצמי הרבה עבודה (מביירון קייטי ועד יוגה מדיטציה ועוד) אבל עם כל זה, ואחרי שנים של טיפול וילדות באמת מחורבנת (בלי אבא) אני עדיין מרגישה מפוצלת לשתי נשים שונות. אחת יודעת שזה לא טוב לי, שלא מקשיבים לי והשניה שאוהבת אותו מאד ולא אהבה אף פעם לפני ואומרת - אבל לך אף פעם שום דבר לא יספיק ואם רק תצליחי להיות מרוכזת בעצמך ולא בו, משהו כבר יקרה.
בקיצור מבולבלת.

נשמע לי שיש ביניכם דינמיקה לא בריאה. יכול להיות שאפשר לקרוא לה "דינמיקה מתעללת" (אני באופן אישי לא כ"כ אוהבת את הביטוי הזה).
לפי דעתי, אצל לא מעט זוגות יש דינמיקה כזאת, שבה אי אפשר לשים את האצבע על מתעלל מובהק וקורבן מובהק. גם אם זה נוטה יותר לצד אחד, זה לא בלעדִי.
אבל אני סבורה שבכל המקרים התשובה היא אותה תשובה -
חיזוק תחושת הערך העצמי, כך שכל יחס שהוא פחות מיחס אוהב לא יתקבל על ידך. זה אומר גם היחס שלך לעצמך. וזה משנה גם את היחס שלך לשני.
ככל שזה נבנה, את תמצאי את עצמך מקבלת יחס אוהב יותר ויותר, בין אם בתוך מערכת היחסים הנוכחית או בלעדיה.

מסכימה עם יעלי לה.
נשמע לא טוב.
בכל מקרה, נשמע שאת עדיין "מסכימה" (בעצם זה שאת לא חותכת את הקשר הזה ומשתפת פעולה ב"ריקוד" של הדפוסים הלא טובים) ליחס לא אוהב ולא הוגן כלפייך. אני מציעה לחזק את עצמך, לטפל בעצמך, לבנות את האהבה העצמית והערך העצמי שלך

תודה על התגובות. זה כל כך לא פשוט לדבר על זה עם חברים וזה קשה הרבה יותר לא לדבר על זה בכלל
כך שכל יחס שהוא פחות מיחס אוהב לא יתקבל על ידך.
יעלי, אני מבינה מה את אומרת, אבל אני לא בטוחה שאני יודעת איך לישם. הרבה פעמים עצרתי וביקשתי בנועם, הפצרתי בסבלנות. לבסוף גם כעסתי. האמת שאני פשוט מתעסקת הרבה מאד באיך אני מגיבה להתנהגות שלו, מתוך תקווה שיש התנהגות כזו, שכמו שאתן טוענות, יכולה לחולל שינוי. אני בהחלט מנסה להתייחס למצב בתור הזדמנות לגדילה בשבילי, אבל הבקרה היא סוג של עבודה בפני עצמה. ונראה לי שמה שאני באמת שואלת, זה עד כמה אפשר לבצע פה חלוקה לאוביקטיבי וסוביקטיבי. הרי העלבונות שלי הם שלי, משמע, לא בהכרח יעליבו מישהי אחרת. הרבה פעמים אני מנסה להסביר שזה מה שאני מרגישה ואני יודעת שכל מה שאני מרגישה הוא לגיטימי אבל אולי באמת הרגישיות שלי מופרזות? אני פשוט כמהה לאיזשהוא קול תקיף וגורף שיגיד לי מה לעשות וברור לי שאין אחד כזה.
ובעניין
את עדיין "מסכימה" (בעצם זה שאת לא חותכת את הקשר הזה ומשתפת פעולה ב"ריקוד" של הדפוסים הלא טובים).

בשמת, את בעצמך המלצת פה לעצור לרגע ולבקש ולראות מה התגובה, אבל התגובות שלו הן לא עיקביות. לפעמים ככה ולפעמים אחרת. והרי אם זה היה קל לי כל כך לחתוך, הייתי עושה את זה. אין דרך לא לשתף פעולה ולהיות איתו? זה מה שאני שואלת את עצמי . וגם בהערת אגב, למה הלב שלי נתפס כל כך חזק במקום הזה. כלומר, יש משהו במערכת יחסים עם דפוס מתעולל שהופך אותן לחזקות יותר מבחינה רגשית?

לטפל בעצמך. אני עובדת על זה בהחלט. זה תמיד טוב ורצוי. ואם יש למישהי דפים ספציפיים לקריאה שיכולים לעזור לי בעניין הזה (פשוט השפע פה הוא אינסופי) אני מאד אשמח. כבר מהדף הזה נהייתה לי הקלה מסויימת

האמת שאני פשוט מתעסקת הרבה מאד באיך אני מגיבה להתנהגות שלו, מתוך תקווה שיש התנהגות כזו, שכמו שאתן טוענות, יכולה לחולל שינוי.
אין התנהגות כזו.
לא מדובר בהתנהגות.
מדובר בסוויץ' תודעתי.
עושים את זה לאט לאט.

כשאת אומרת שאת מתעסקת באיך את מגיבה להתנהגות שלו, אני מניחה שאת מתכוונת לתגובה כלפי חוץ.
אני מציעה לך לעזוב את זה לגמרי, ובמקום זה לעצור ולהתבונן בתגובה שמתחוללת אצלך בפנים. להתבונן ולקבל. להתבונן ולקבל. להתבונן ולקבל.

עד כמה אפשר לבצע פה חלוקה לאוביקטיבי וסוביקטיבי.
לדעתי האישית, אי אפשר (אולי אחרות יחלקו עלי), וגם לא צריך.
אבל, זה ממש לא קשור לעובדה שמי שנמצא בזוגיות הזאת היא את, עם הרגישויות שלך, ולא מישהי אחרת. ואלייך ראוי להתייחס באופן אוהב. אלייך. עם הרגישויות שלך.

ואם יש למישהי דפים ספציפיים לקריאה שיכולים לעזור לי בעניין הזה (פשוט השפע פה הוא אינסופי) אני מאד אשמח.
וואו, באמת יש מלא, לצערי אני לא זוכרת כרגע.
בשמת?

כלומר, יש משהו במערכת יחסים עם דפוס מתעולל שהופך אותן לחזקות יותר מבחינה רגשית?
לדעתי בהחלט יש.
אני הגעתי למסקנה שזו גם הטלטלה הזו של למעלה ולמטה שיוצרות הדרמות והמריבות, ובעיקר תחושת חוסר הבטחון שבקשר, כי בקשר עם דפוס מתעלל אין באמת בטחון. זה יוצר ריגוש וזה משאיר בחיים את הצורך להשיג כל הזמן - כי שום דבר לא באמת רגוע או בטוח ואין שגרה רגועה שקטה ומנחמת, בטחון וכל הדברים האלו שפעם היו גורמים לי בעיקר לפהק והיום אני מברכת עליהם.

שליחה על ידי .* » 01 ספטמבר 2011, 03:57

בשמת כתבת למעלה -

_לעשות מבט כועס ועצבני
זה תחליף למלים.
ולכן, זו לא שפת תקשורת חדשה.
פאסיב אגרסיב זו לא שפת תקשורת חדשה. והיא בטח לא תעבוד עם גבר שקשה לתקשר אותו. לדעתי הגברים האלה מנצחים ביד אחת קשורה מאחורי הגב כל גם את הפאסיב וגם את האגרסיב...
שפת תקשורת חדשה דורשת להוציא את הכעס מהמשוואה. אסור לפעול מתוך הכעס. כי זה לא עובד. לא שאסור לכעוס. אסור לפעול ואסור להגיב מתוך הכעס. להרגיש, כן, ולשים בצד.
שיעורי בית: נער הקראטה, למשל. מיאגי לא כועס. מיאגי מתמקד. מרוכז. שקול. מפוקס ושליו.
אה, ומלחמת הכוכבים 3.
איך אנאקין מאבד את עצמו ככל שהוא פועל יותר ויותר מתוך פחד וכעס._

כתב שאסור להגיב מתוך כעס, אז זה אומר להתרחק בכל פעם שכועסים עד שנרגעים? כי בהרבה מריבות או חיכוכים ללא מריבה יש כעס והרבה כעס. לחכות עד שיעבור זה אומר להתפוצץ עם עצמך שעות וימים. הייתי רוצה כן ללמוד להגיב מתוך סיטואציה שאני כועסת בה אבל בצלילות כאילו הייתי פחות כעוסה. אני עוד לאיודעת איך עושים את זה או איך מגיבים רק אחרי שנרגעים.

בנוסף הבנתי שחלק מהצבת גבולות זה להעמיד את מיש המולך באותו הרגע ובצורה ברורה אם אחכה שהכעס יעבור זה לא יקרה באותו הרגע. אז מה עושים?

הייתי רוצה כן ללמוד להגיב מתוך סיטואציה שאני כועסת בה אבל בצלילות כאילו הייתי פחות כעוסה.
כעס יושב על איזה שהוא כאב פנימי שלא קשור ישירות לטריגר שעורר אותו. לכן לא כדאי להגיב מתוך הכאב הזה. ברגע שעולה כעס חשוב לזהות שיש כאב/תיסכול פנימי מתחתיו. הזיהוי כמו אומר לכאב הפנימי: "ראיתי אותך". בכך נמנעת החוויה שתיארת : לחכות עד שיעבור זה אומר להתפוצץ עם עצמך שעות וימים.
כעת מתאפשר לבוא אל בן הזוג ולשתף אותו. בשלב הזה יהיו בשיתוף קלילות, תכליתיות ועניניות. מה שיתרום להמשך התיקשורת ולא יתקע אותה.

והמחכימון שהתלווה:
בתוכך ולא בתוכחה

ואני אנצל את זה שחני באה לכתוב פה כדי לומר, שחני מלמדת בדיוק את השיעורים האלה.
אז לגבי הכעס:
הכל משתנה כאשר את לומדת להתחבר לעצמך ולהרגיש שהכעס הוא תגובה חיצונית שמחביאה מתחתיה כאב ענק.

_כלומר, יש משהו במערכת יחסים עם דפוס מתעולל שהופך אותן לחזקות יותר מבחינה רגשית?
לדעתי בהחלט יש._
מסכימה.
זה הכאב שמתחת, שמושך אותך למי שיכאיב לך.
עד שתלמדי שמותר לך שיהיה לך טוב.
שמותר שלא יכאב.
שלא צריך לחיות עם כאב ופגיעות מהזולת.
שאפשר ומותר לחיות עם טוב.
הכעס מיותר אם את כבר מסוגלת להרגיש בזמן אמת את הכאב.
בשביל זה את צריכה לאהוב את עצמך.

אין טריקים פה. זו לא התנהגות שלומדים דווקא מולו. זה משהו שלומדים עלייך ובשבילך. איך לאהוב את עצמך. תחפשי גם כל דף שעירית לוי כותבת בו. יש לה הסברים מפורטים לשיעורים כאלה.

שליחה על ידי .* » 01 ספטמבר 2011, 14:19

הכל משתנה כאשר את לומדת להתחבר לעצמך ולהרגיש שהכעס הוא תגובה חיצונית שמחביאה מתחתיה כאב ענק.

מעניין. אבל זה לא מאפשר גם בריחה? כי קורה לפעמים שצריךלהגיב מיד ובעוצמה ראויה לעוולות באמת גדולות, ואם כלפעם אחשוב לעצמי - רגע קודם תירגעי, זו לא הסיטואציה שגורמת לך לכאב זה כאב עמוק שלך... אני קצת מוציאה מתוכן גם את העוול הנוכחי מולו לא?

ואם כל פעם אחשוב לעצמי - רגע קודם תירגעי.
תראי, זה לא עובד ככה.
זה לא עובד דרך הראש.
איך זה כן עובד? את עוברת תהליך, של עבודה פנימית עם עצמך (יש פה באתר כמה וכמה מלווים שעוזרים לעבור את התהליך הזה). בתהליך הזה את הולכת ומתחברת יותר ויותר לרגשות האמיתיים שלך, אלה שמתחבאים מתחת לתגובות האוטומטיות שלנו.
וברוב המכריע של המקרים, מה שיש שם מתחת לכל הוא הכאב.
הקטע הוא לא לחשוב את זה.
הקטע הוא ללמוד להיות במצב שבו את מרגישה את זה.
אם את חושבת במקום להרגיש - זה רק סימפטום לכך שאת מנותקת מהרגשות שלך.
כשאת מחוברת לרגשות שלך, ומרגישה את הכאב, זה מאוד ברור. התגובה איננה אוטומטית. היא באה ממקום עמוק ומבין, ממקום של חמלה לעצמך ולזולת, ממקום שרואה, ממקום שיודע כבר איפה מתאים לדבר ואיפה לשתוק, איפה להתערב ואיפה לעמוד בצד, ואם להתערב, ואם לדבר - אז איך. בצורה חכמה. בצורה שמכבדת את עצמך ואת הזולת כאחד.

שוב אני ממליצה: תצפי בנער הקראטה. תסתכלי בתגובות של מיאגי. תסתכלי מה דניאל לומד במהלך הסרט (למשל, איך הוא מחליף התנהגות של נער שכונות איטלקי עם תגובות של שוליית-מאפייה, בהתנהגות של צעיר בעל כבוד בכל המובנים).
באמת, יש מה ללמוד ואפילו סרט נחמד ולא כואב (-:

אני קצת מוציאה מתוכן גם את העוול הנוכחי מולו לא?
להיפך.
במקום: רגע קודם תירגעי, אני מציעה "רגע קודם עושים סדר"
ההשפעה של התגובה שלך תהיה הרבה יותר גדולה אם היא תגיע מראיית תמונה בהירה מאשר מראיית תמונה מטושטשת בשל סערת הרגשות.

שליחה על ידי .* » 01 ספטמבר 2011, 21:27

בשמת נראה לי הבנתי למה את מתכוונת ואני הולכת לראות את נער הקארטה.

אני חושבת שיש גם קשר גדול למזג מולד. מנסיון שלי אולי אני אצליח למתן וכו' אבל לא לגמרי להפוך לשקולה ומחושבת תמיד.

ובהקשר הזה אני אגיד גם לדברים שכתבה חני - בדר"כ כשאני חווה כעס ממשהו ואני לא מגיבה מיד אח"כ אני מתפלשת בו וב-90% מהמקרים לא מטפלת בזה נכון כשהסערה נרגעת כי או שאני מאוד עצבנית אפילו יותר מההתחלה או שאני נרגעת ומקילה ראש ואז מוותרת על דברים שאסור לוותר. אני מנהלת שיחות ותקשורת מקרבת וכו' אבל זה גם לא עובד.

לעומת זה כשאני מגיבה באותו רגע - או שזה מוצלח או שנוצרת מלחמת עולם... כלומר מוצלח ב - 50% מהמקרים.

לכן סטטיסטית לאישיות שלי כיום נראה לי שלהיפרד מלהגיב מיד זה לאבד לפחות 50 אחוז ביכולת להגיב נכון.
זה להישאר עם כמעט כלום (עם העשרה אחוז של התגובות הכן טובות לאחר מעשה).

מה שאתן אומרות שתיכן זה שבתהליך שאניאמורה לעבור אני כן אמורה בראש לשחרר את האינסטינקט להגיב מיד לפחות בשלב הביניים עד שלומדים איך להגיב מתי להגיב ומתי לשתוק. אתן מבינות כמה זה קשה לשחרר משהו שעד עכשיו היה העוגן שבלעדיו אני ארגיש שאני עלולה לוותר ולצאת בשן ועין. וזה קורה, בהרבה מקרים אני באמת שותקת אבל אז אני "אוכלת" את עצמי.

אני מרגישה שבשביל ליישם משהו ממה שאתן עוברות אני צריכה שלב מקדים נוסף שהוא לשחרר את התפישה הישנה הזו שלשתוק זה אומר לאבד את עצמיואת הקול שלי ולדבר בעצבים זה לפחות לומר לעצמי שניסיתי. בזמן שלא זה טוב ולא זה.

זה גם קשור לרגישות גבוהה שיש לי וכן להפרעה הזו שלא מאובחנת אבל לדעתי קיימת אצלי ברמה נמוכה - זו שגורמת לך להידלק מכל דבר ולא להתנתק ממנו.

אולי אני אצליח למתן וכו' אבל לא לגמרי להפוך לשקולה ומחושבת תמיד.
אני במקרה חמת מזג עם נטייה להתפרצויות זעם. עוזר לך? או לפחות, הייתי ככה. אני חושבת שזה כבר לא מתאר אותי.

מה שאתן אומרות שתיכן זה שבתהליך שאני אמורה לעבור אני כן אמורה בראש לשחרר את האינסטינקט להגיב מיד לפחות בשלב הביניים
לא יודעת מה חני אומרת.
אני לא אומרת את זה.
אני אומרת שזה יגיע באופן טבעי כשתתקדמי בתהליך שלך.
אבל אם את רוצה להתקדם מהר, אם יש לך דחף להתחיל לשלוט בעצמך ולהתנהל בצורה יותר מועילה בחיים שלך (שיותר מקדמת אותך לכיוון החיים שאת רוצה לחיות, שעוזרת לך להרגיש אהובה ובכלל לא להיות במצבים ועם אנשים שגורמים לך "לצאת בשן ועין") - אז כן. מאוד מאוד מקדם להתבונן במקום להגיב.
לעשות בינך לבין עצמך "סטופ" ולהתבונן בסיטואציה. לשים לב לדפוסים חוזרים:
אז הוא אמר ככה
אז אני עשיתי ככה
אז הוא הגיב ככה
אז אני כרגיל אמרתי לו ככה
בקיצור, דפוס חוזר. תמיד קורה בתסריט כזה או דומה לו. כל פעם שאת מזהה דפוס חוזר, זה המקום בה"א הידיעה להתבונן: מה הטריגר? מה הקפיץ אותך? מה הרגש שעולה אצלך כשאת קופצת? מה כואב לך? איפה זה כואב לך?
מועיל יותר לשאול את עצמך: "למה זה כואב לי?" וגם "מה כואב לי כאן?"
במקום לשאול "על מה אני כועסת"
או במקום לשאול "מי צודק ולמי נעשה עוול".
אלה, לא מוליכים לשום מקום.
המעקב אחר החוטים של הכאב - מוליך למקום הנכון.

עוד שיעור בדרך: להישאר עם הרגש. כשעולה רגש ממש קשה ולא נעים, לשים לב אליו ולא לברוח ממנו. לתת לו להיות בגוף. לשים לב: איפה זה בגוף? מה הגודל שלו? מה הצורה שלו? יש לו צבע? הוא מתפשט לרוחב? לאורך?
אצלי יש רגשות שחונקים את הגרון, ויש אחרים שעושים כיווצים קשים בבטן. ככל שאני מסוגלת יותר להרגיש אותם ולתת להם להיות בגוף בלי לברוח מהתחושה - כך יש לי יותר שליטה עצמית.

אוקיי. יש פה הרבה מאוד אינפורמציה ריגשית. ותודה לבחורה שקראה לעצמה "." כי היא עוזרת גם לי.קראטה קיד ומלחמת הכוכבים 3 הם נחמה גדולה (וגם הלחש נגד הפחד של ספרי חולית, שווה לבדוק) מסתבר שיש גם הרבה כאב כי אחרת קשה לי להסביר למה אני דומעת כרגע.

איזו הקלה. אוקיי. זה הגיוני שיש בזה משהו חזק. יש לזה הסבר אפילו. ואני גם יודעת שיש משהו בשגרה שלא בהכרח מנחם אותי.
אני חייבת להגיד שאני לא מחפשת מי צודק בויכוחים ואני מודה שאני מתלקחת (רק ממנו!) מהר. אבל אני גם יודעת היטב שיש כאב. אני יכולה להרגיש אותו ויכולה לקרוא לו בשמות ויכולה אפילו להצביע על המקור שלו לפעמים, אבל זאת שיחה (השיחה שבה נוגעים במקור הכאב) שאפשר לנהל רק עם פרטנר שמוכן לנהל אותה. כמוכן למשל. אבל אם אני מגיע אליו אחרי הפיצוץ והכאב, עם המילים המדוייקות שלי (או אלו לפחות שנראות לי מדוייקות) ועם המגע המאוד מוחשי במשהו שכואב ושיש לו צורה ופנים ושם ואני נתקלת בסירוב? חוסר עניין? משהו כזה. ואני אפילו אמפטית לזה. אני מבינה בדיוק מה הכאב שהוא מגיע ממנו - והכאב שלו לא פחות משלי, אבל אני לא יכולה להכריח אותו להתעסק בזה, נכון?
אז בסדר. מובן לי שאת העבודה אני צריכה לעשות עם עצמי. אני הולכת לקרוא מה כתבה עירית עכשיו.

מי הם המלווים המסתוריים שהזכרת בשמת?

יש פה באתר כמה וכמה מלווים שעוזרים לעבור את התהליך הזה.
כי אני באמת מרגישה שאולי מלווה, מורה, בנאדם זה מה שיכול לעזור עכשיו. לבד /עם ספרים/ פסיכולוג, נתקעתי בקיר.

זה יוצר ריגוש וזה משאיר בחיים את הצורך להשיג כל הזמן -
אז מה עושים כדי לשחרר את הצורך הזה, עולם ומלואו?

אני מציעה לך לעזוב את זה לגמרי, ובמקום זה לעצור ולהתבונן בתגובה שמתחוללת אצלך בפנים. להתבונן ולקבל. להתבונן ולקבל. להתבונן ולקבל.
אני מתבוננת יעלי-לה, אבל לקבל זה באמת יותר מורכב. לפעמים זה הולך לי ולפעמים לא. ברור לי שזו אני שאני נתקעת איתה בסוף. השנאה העצמית שלי, הכעס שלי, ויותר מהכול העצב שלי. אולי השורה התחתונה היא פשוטה. שאני לא חושבת שמגיע לי שיאהבו אותי כמו שאני (כמו שאמא שלי הסבירה לי אין ספור פעמים בילדות)ובשביל זה אני מנסה להיות טובה ומכילה ומטפלת בשבילו. כי אולי ככה יגיע לי. אבל שוב אני חוזרת ללופ הישן: כשהיה מי שאהב אותי כמו שאני (לפחות מה שהרשיתי לו לראות) מצאתי את עצמי מתרחקת ממנו עוד ועוד היינו כמו אחים לא כמו זוג.
ודווקא כאן הכאב מרגיש משום מה כמו החיים וכמו אהבה.
טוב אני הולכת לקרוא עוד

אני מתבוננת יעלי-לה, אבל לקבל זה באמת יותר מורכב. לפעמים זה הולך לי ולפעמים לא. ברור לי שזו אני שאני נתקעת איתה בסוף. השנאה העצמית שלי, הכעס שלי, ויותר מהכול העצב שלי. אולי השורה התחתונה היא פשוטה. שאני לא חושבת שמגיע לי שיאהבו אותי כמו שאני.

לדעתי זה ה{{}}דבר לעבוד עליו.
אפילו בלי קשר. גם אם כאילו תעזבי את כל שאר הדברים, כל מה שקורה במערכת היחסים מולו, ותעבדי רק על קבלה עצמית ואהבה עצמית, את יותר ויותר תרגישי ותאמיני שמגיע לך שיאהבו אותך כמו שאת, וזה ישפיע על הכל.

איך עושים את זה? איך לומדים לקבל את עצמנו, לאהוב את עצמנו?

אצלי זה התחיל מהבנה,
ממש הבנה בשכל,
הבנה שאני טובה, ראויה. שאני לא צריכה להוכיח או לעשות משהו כדי להיחשב טובה וראויה, אני כזאת מעצם היותי אדם.
מעצם היותי קיימת, מעצם העובדה שאני תופסת מקום בעולם.
יש לי מקום. בזכות. ואני לא צריכה להתנצל שאני קיימת או להצטדק או לתרץ או קיומי, או לשלם על זה מחיר. אני פה בזכות. נקודה.
ולכן אי אפשר לטעון שאני לא טובה או לא בסדר.
באתי לעולם טובה ובסדר.

אח"כ באה ההבנה,
שכל הכעס והעצב והפחד וההגנות וכו' שסיגלתי לעצמי מילדות, בגלל שלימדו אותי להרגיש שאני לא ראויה - קודם כל הם לא אני. לא באמת. והם שירתו אותי פעם, אבל היום הם לא משרתים אותי אלא להפך, מיותרים, מפריעים, מעמיסים ומעכבים.

זה מתחיל מההבנות האלה, וזה מחלחל ללב.
הלב לאט לאט מאמין לזה יותר (ופחות לאמונות הישנות, הסוגרות) ונפתח.
קודם כל כלפי עצמו.
ואז באה קבלה עצמית ואהבה עצמית וחמלה גדולה.

(קראתי עכשיו את מה שכתבתי ואני קולטת שזה מוסבר כמו תהליך לינארי. אז לא. זה מעגלי. הקבלה העצמית מחזקת ומעמיקה את ההבנה שאני ראויה, שמחזקת ומעמיקה את ההבנה שהכעס וכו' הם לא אני ולא משרתים אותי. ככל שאני מזדהה פחות עם הכעס וכו' יש לי יותר שקט וניקיון בראש ובלב, ואז אני יכולה להבין ולהרגיש יותר לעומק, והלב יותר נפתח... וחוזר חלילה. זה פועל בכל הכיוונים בו-זמנית שוב ושוב)

כשההבנות האלה מחלחלות עמוק ועוברות דרך הלב הן מגיעות גם לאיך שאנחנו שומעות דברים, רואות דברים, מדברות,
וזה משפיע על המעשים שלנו ובעצם על איך שאנחנו חיות.

(אני למדתי ולומדת את זה ב{{}}לימודי ימימה)

_אבל שוב אני חוזרת ללופ הישן: כשהיה מי שאהב אותי כמו שאני (לפחות מה שהרשיתי לו לראות) מצאתי את עצמי מתרחקת ממנו עוד ועוד היינו כמו אחים לא כמו זוג.
ודווקא כאן הכאב מרגיש משום מה כמו החיים וכמו אהבה._
אני הייתי שם בדיוק. כאילו הוצאת את המילים האלו מהפה שלי. לא יודעת להצביע על משהו ברור אחד ששינה את זה, לא יודעת אם זה השתנה על בטוח. זה כל כך פנימי.
העובדות הן כאלו:

שהיום יש לי בנזוג אחר לגמרי, שהוא בהחלט גבר שאוהב יותר, גבר אוהב, מכיל, מקשיב, תומך, שהוא לגמרי בעדי, ואני אוהבת אותו ונמשכת אליו, ולא מרגישה אליו כמו אח - כמו שהיה עם אחרים שכמותו שהזדמנו לי בעבר.

שהבנתי לפני כמה שנים שזה דפוס. שאני לא סגורה מאיפה הוא מגיע אבל הוא חוזר על עצמו והוא מזיק לי. אני בוחרת בני זוג לא טוב. אני בוחרת קשרים שעושים לי רע, עם גברים כריזמטיים ודומיננטיים, שהם לא גבר שאוהב יותר. שהם אגוצנטריים, ולא רואים אותי, והקשר איתם תמיד עולה על הסחרחרה הזו של למעלה למטה, אדרנלין, ריגוש, צורך לכיבוש. שזה תחום בחיי שהוא בעייתי ואני רוצה שיהיה אחרת והלכתי לטיפול סביב הנושא הזה. להגיד לך שהצלחתי להבין נקודות ברורות שעשו איזה סוויץ ברור והובילו אותי הלאה? לא. היה דיבור כללי, התבחבשתי עם הנושא זמן ממושך, ובסוף פגשתי את מי שהוא בן זוגי היום, ומשהו עבד אחרת. אפשרתי לעצמי להתאהב בו, לא לראות בתכונות של גבר שאוהב יותר חולשה, ובסך הכל התמונה הכללית שונה לגמרי ואני באמת מאושרת איתו.

אין לי מושג ברור איך לשנות את זה. כנראה שהמודעות לעניין היא כבר צעד ענק בדרך לתהליך, ומה שכן הצלחתי להבין זה את הדפוס. את הריגוש שהוא מייצר, את הזיהוי (הלא טוב) של כאב עם אהבה ואת החוזק שזה משדר - כאן יש משהו חזק ושווה להלחם על זה...(תפיסה שגויה בעיני היום כמובן)
מצטערת שאני לא יכולה להגיד משהו ברור יותר...

מה שאתן אומרות שתיכן זה שבתהליך שאניאמורה לעבור אני כן אמורה בראש לשחרר את האינסטינקט להגיב מיד לפחות בשלב הביניים עד שלומדים איך להגיב מתי להגיב ומתי לשתוק.
השאלה היא במה מתמקדים.
אם המיקוד הוא עלייך- את ביחס לעצמך התהליך הזה הוא אישי ואת צועדת בו בקצב האישי המדוייק שלך גם בהקשר של הדינמיקה ביניכם.
אם המיקוד הוא ב התנהלות הזוגית חשוב לדעת שבן הזוג נאטם מול דיבור מאשים שמגיע מתוך סערת רגשות וכאב.

מי הם המלווים המסתוריים שהזכרת בשמת?

לוקי יקרה,
השיתוף שלך מאד מרגש.
גם אני מלווה יחידים וזוגות בתהליך התפתחות.
פרטים בדף הבית שלי.

שלום

הדף הנפלא הזה ליווה אותי נאמנה בשנה וחצי האחרונות.
עכשיו פתאום יש לי הזדמנות להשתמש בכל החוכמה שנאצרה כאן, ורציתי להתייעץ:
דובר כאן רבות על איך לזהות גבר אוהב בתוך מערכת יחסים, לרוב כזו שכבר עשתה קצת קילומטראז'.
קראתי, הפנמתי, זיהיתי את הגבר שחייתי איתו אז כגבר שלא אוהב (ליתר דיוק - שלא אוהב אותי ) ואכן סיימתי את מערכת היחסים.
לאחרונה החלטתי לחזור לעולם הדייטים. ועכשיו אני תוהה:
איך מזהים גבר שאוהב יותר על בסיס מפגש קצרצר?
על מה הייתן/תם שמות/ים את הדגש במפגש? למה כדאי לשים לב?
איך מנווטים את השיחה בצורה מכבדת ונעימה לכיוון הדגשים שחשוב לברר?
("לברר" זה לכוון את השיחה באופן אקטיבי, להבדיל מ"לזרום עם השיחה". כי אני לא באתי לזרום פה, אני באתי לעבוד

המון תודה.

איך מזהים גבר שאוהב יותר על בסיס מפגש קצרצר?
לא מזהים (-:
מה שאת מחפשת: אדם שמתייחס אלייך יפה, כמו שאת מתייחסת לאחרים פחות או יותר. בהגינות, בחביבות, בנעימות, בכבוד מוחלט.
את צריכה ללמוד להרגיש בגוף שלך, מתי טוב לך ומתי לא.
תזכרי שגבר אוהב או לא זה משהו שמתגלה עם הזמן: ככל שמכירים יותר.
צאי לדייט. שימי לב לכל צרימה. אם את לא בטוחה אם הצרימה רק בראש שלך או לא - בואי להתייעץ.
אבל הכי חשוב: שימי לב אם יש לך צרימות.
אם בחרת גבר שלא אוהב אותך, סימן שיש לך נטייה להתעלם מהצרימות ולספוג יחס לא מכבד. אז לזה את צריכה לשים לב.

תקראי את "אמה" ותשימי לב להתנהגות של מיסטר נייטלי (-:

_קראתי, הפנמתי, זיהיתי את הגבר שחייתי איתו אז כגבר שלא אוהב (ליתר דיוק - שלא אוהב אותי ) ואכן סיימתי את מערכת היחסים.
לאחרונה החלטתי לחזור לעולם הדייטים. ועכשיו אני תוהה:
איך מזהים גבר שאוהב יותר על בסיס מפגש קצרצר?_

מכירה טוב את הדילמה, גם אני יצאתי למפגשים למטרת נישואין ולא היה לי חבר.
בחור אחד שיצאתי איתו היה לא סובלני ברמות, הוא כמובן עטף הכל באיצטלה של תורה אבל מחק אותי לגמריי.
היה קל מאוד לקלוט את הזילזול, משפטים כמו : את לא יודעת כלום, את לא מבינה, הכניסו לך שטויות לראש, אני אשנה לך את החשיבה, אשה מקבילה לספירת המלכות, שאין לה כלום משל עצמה, הכל היא מקבלת רק מבעלה, כסף צריך להיות רשום על הגבר מכיוון שגבר שליט בגשמיות וברוחניות. כיוון מאוד ברור לא ?

אחרי הטראומה הנ"ל עשיתי פשוט מבחנים לאיש שהוא היום בעלי
למשל, העליתי כל מיני רעיונות שלי, הזויים יותר או פחות ובדקתי את התגובות שלו : שלילה ? הבנה ? כבוד ? ביטול וזילזול ?
מה הוא חושב על מה שאני חולמת לעשות, על הדיעות שלי, על הרעיונות ?
לקחתי אותו לטייל איתי ועם ילד אחד שטיפלתי בו, ילד עם פיגור ושיתוק מוחין, צפיתי בתגובות שלהם אחד לשני (היצור שיצאתי איתו קודם גם לא הסכים שאמשיך לטפל בילדים האלה, כי הוא הגבר והוא קובע).
אני לא יודעת אם זה עונה לגמריי, אני בחנתי בעיקר הכלה וקבלה שלו אליי, חלק ממה שמוגדר ככבוד אני חושבת. זה לא מקיף את כל סוגיית האהבה אבל זו הנקודה שהייתה הכי חשובה לי והיא בהחלט חלק אינטרגלי מהגדרת האהבה, אני חושבת.

בשמת, אבישג - תודה על ההכוונה ועל השיתוף.
את צריכה ללמוד להרגיש בגוף שלך, מתי טוב לך ומתי לא.
שימי לב אם יש לך צרימות.
לפעמים, בתוך ההתרגשות של הדייט אני קצת מאבדת את עצמי. עסוקה יותר ברושם שאני משאירה ופחות בתחושות שמעורר הצד השני.
עובדת על הזזת הפוקוס אל הכיוון הרצוי.
חלק מהדייטים שפגשתי הפגינו התנהגות בלתי מכבדת בעליל בדומה לבחור שאבישג א מתארת, כזו שמתנוססת כמו דגל שחור מעל לדייט.
התנהגות כזו אני מזהה בקלות ותיכף חותכת.
אבל... יש התנהגויות לא אוהבות שהן מינוריות יותר. יש גם כאלה ש"מתחפשות" להתנהגויות מכבדות.
את אלה כבר לוקח לי יותר זמן לאתר, גם מחוסר ניסיון וגם כי שיש לך נטייה להתעלם מהצרימות ולספוג יחס לא מכבד.
מעבר לצרימות העדינות יותר שמתגלות עם הזמן, האם יש רמזים להתנהגויות "מחופשות" או מינוריות שאפשר לדעתכן לנסות ולאתר בדייט ראשון-שני?

אבישג, איזה יופי של סיפור (-:

לפעמים, בתוך ההתרגשות של הדייט אני קצת מאבדת את עצמי. עסוקה יותר ברושם שאני משאירה ופחות בתחושות שמעורר הצד השני.
בדיוק. זה בדיוק הדפוס שלנו שקשור להתנהגות תלותית, שהופכת אותנו לטרף קל לגברים שלא מכבדים אותנו.
את עסוקה יותר מדי בו. לרצות אותו, למצוא חן בעיניו.
מה שכדאי לעבוד עליו הוא לא על דייטים, אלא על השקעה לכל החיים: להפוך את עצמך לאדם שאוהב באמת את עצמו, שנוח לו עם עצמו, שמכבד את עצמו, שיש לו ביטחון עצמי אמיתי (לא מזוייף), שלא מפחד להיות "הוא עצמו" ולבדוק איך השני מגיב לזה. ואם לא מגיב משהו - היה שלום ותודה על הדייט!

יש גם כאלה ש"מתחפשות" להתנהגויות מכבדות.
נכון, ואל תשכחי שגם בחורים ממש מתעללים, הרבה פעמים נראים בכל התקופה הראשונה מקסימים ומאוהבים במיוחד. מתעניינים, איכפתיים, רגישים אלייך, נראה כאילו מבינים אותך. אבל ברגע שאת "בכיס שלהם" הם משתנים. לכן, לא מספיק דייט ראשון ולא מספיקים דייטים ראשונים.
גם אי אפשר בשום אופן לעשות לך רשימה של "צרימות" כי:
א. כל בחור שונה מרעהו. אפשר להזהיר אותך ברשימה של חמישים דברים אבל הוא עושה עשרה אחרים...
ב. כל אשה שונה מרעותה. המפגש הוא תמיד ריקוד בין שניים. למשל, הוא יגיב אינסטינקטיבית לחולשות ול"כפתורים" שלך. את תגיבי אינסטינקטיבית לקטעים שלו. מה שייצא ממנו מאוד תלוי בשאלה, מי את ומה את משדרת.

לכן אין לי עצה איך להתמקד בבחור.
אני חוזרת על עצתי להתמקד בך.

איך את יכולה להזכיר לעצמך להיות יותר קשובה לגופך תוך כדי הדייט? איזה טריקים יעזרו לך? משהו דוקר בבגד שיזכיר לך כל הזמן את גופך? ציור קטן שתציירי על היד שלך, סימן סודי שיזכיר רק לך "מה הגוף שלך אומר לך? ברגע זה?" תזכורת בנייד כל חצי שעה שתזכיר לך לקום רגע מהשולחן כדי ללכת לשירותים/לקחת משהו/תירוץ אחר - כי כשאת מתרחקת פיזית ממנו ונושמת טיפה אוויר את מסוגלת להרגיש יותר טוב את הגוף שלך ולהקשיב רגע כדי לשמוע מה הוא אומר לך?

יש פה לא מעט מדריכות מופלאות באתר הזה (אורנה שפרון, חני בונה, מיכל בן אריה, עירית לוי לפי א"ב שמות פרטיים, שכחתי מישהי?) שיכולות לעזור לך לעבור תהליך ממוקד וקצר יחסית של בניית הביטחון העצמי והערך העצמי.
אלה הכלים הכי חשובים שיש לך לזהות אם מתייחסים אלייך בחבריות, בכבוד ובהגינות - שזה מה שתצפי לו בהתחלה.
הבסיס לאהבת אמת הם החבריות, הכבוד וההגינות.

כיוון שחסרים לנו מודלים מוצלחים להתנהגויות כאלה בתרבות שלנו P-: השטופה בתרבות האנטי-גיבור, אני ממליצה לחפש גיבורים ישנים יותר כדי לקבל מושג על התנהגות ראויה. למשל מיסטר נייטלי (-:

מה שכדאי לעבוד עליו הוא לא על דייטים, אלא על השקעה לכל החיים: להפוך את עצמך לאדם שאוהב באמת את עצמו, שנוח לו עם עצמו, שמכבד את עצמו, שיש לו ביטחון עצמי אמיתי (לא מזוייף), שלא מפחד להיות "הוא עצמו" ולבדוק איך השני מגיב לזה.
מסכימה. (אולי לא חוכמה להגיד, כשאני נשואה ואמא??)
בשמת, כתבת נורא יפה.

למשל מיסטר נייטלי.
איפה למשל? הוא מקסים ואהיב וכל מה שתרצו, אבל איפה הוא מפגין מחוות ג'נטלמניות של כבוד והגינות כלפי אמה? (הוא שולח כרכרה וכו' אבל זו מחווה כלפי גברת בייטס ובתה. ולא אהבתי את הנזיפה לאמה כשהתפלק לה הקלפטע בפיקניק. אנא הביאי דוגמאות...
אבל אם כבר ג'יין אהובתנו אז אולי דווקא קולנול ברנדון מתאים לענייננו. הוא באמת ניחן בתבונה ורגישות ומחוות של כבוד ג'נטלמני ומה לא.
והוא גם דוגמא טובה לזה, שגבר אוהב זה נהדר אבל לא מספיק. אם את לא אוהבת אותו, הוא תמיד יראה לך כפי הנראה טרחן זקן...

נורא פשוט לבדוק את זה
כלומר אם זה לא היה מאו ברור בדייט ראשון והמשכתם לצאת כי כיף לך ורצית לזרום, אז הגיפופים והנשיקות ימחישו היטב כמה הוא מתחשב, עדין, רגיש, קשוב, נלהב ממך, מכבד גבולות (שצריך להציב) ועוד.
גיליתי שיצאתי עם גברים שנראו טום בוי, עדינים וטובים, עם עיני עגל כרוכים אחריי. הם באמת היו כאלה אבל זה לא אומר שהם היו מכבדים
את זה גיליתי ברמה הפיזית. האחד אהב כל הזמן לגעת (כבר בשלב שהיה מגע פיזי בינינו) ולי התדירות הציקה. הוא לא לא הצליח/ידע/רצה לדלל וזה נגמר. מבחינתי לא עניין אותי אם זה עניין רגעי של להט שיעבור, או חוסר קשב,או חוסר כבוד כך או כך הוא לא ידע לדחות סיפוק על מנת שיהיה לי נעים ונח התוצאה היא שזה לא מכבד.

לעומתם טעיתי בפסילת אחרים אהובים וטובים רק בגלל הערות חסרות טאקט או אופי שונה שלא הצלחתי לקרוא מבעוד מועד. לא כל גבר שפוגע בך לא בכוונה, אלא כי את רגישה בכלל או בנקודות ספציפיות הוא לא מכבד, וזו נקודה שאני צריכה לעבוד עליה. כי לזהות חוסר כבוד אני מזהה, אבל לזהות משהו שהוא לא בדיוק אני והוא לא רגיש בדיוק כמוני ויש לו חולשות שגם פוגעות לפעמים, ועדיין לראות מבעד לכל זה יחס מכבד ומעריך והוגן, זה האתגר האמיתי.

האמת, הביקורתיות שלו כלפי אמה היא החיסרון שלו. הוא מודה בזה (-:
בלי מחוות מיוחדות, הוא תמיד לצדה, תומך בה בנוכחותו השקטה, בצורה עדינה. זו גדולתו, שהוא מתבונן בשקט ומתערב להציל אותה (למשל מאלטון אצלה בבית) רק כשנחוץ, וגם זה בצורה כמעט לא מורגשת, שייראה כאילו מקרי. כשהוא מזמין את הארייט לרקוד בנשף, אחרי שאלטון ואשתו העליבו אותה, הוא עושה את זה למען אמה. כשהוא שומע שפרנק צ'רצ'יל עומד להתחתן עם ג'יין פיירפקס, הוא חוזר מייד אליה מלונדון בגשם, רק מפני שהוא בטוח שהיא שבורת לב בגלל פרנק ודואג לה ורוצה לנחם אותה.

אז הגיפופים והנשיקות ימחישו היטב כמה הוא מתחשב, עדין, רגיש, קשוב, נלהב ממך, מכבד גבולות (שצריך להציב) ועוד.
צר לי, גם זה לא תמיד מדד אמין. קל לזהות כשהוא לא מתחשב, עדין, רגיש וכו'.
אבל הוא יכול להיות כל אלה ועוד בצד הפיזי, ועדיין לא גבר אוהב בכל תחום אחר.

אני חושבת שלאהבה יש גילויים שונים ואין קו מסויים
זה גם מאוד עניין של אופי של הבן אדם
קראתי את התגובות האחרונות, וגם קצת לאחור
יש התייחסות לגבר כתומך, מפרגן ועוזר
יש התייחסות לגבר כמגן ומציל של האשה
משפטים כמו :
אם את רוצה אותו שם לצדך, דואג לך, חושב עלייך ומגן עלייך בחירוף נפש מהצוות.

לא תמיד הולך עם משפטים כמו :
מי שמעריך ומפרגן מתנהג התנהגות יותר אוהבת ממי שמקניט ומלגלג.

זה לא תמיד הולך ביחד ולא מתאים לכל גבר, גם לגבר אוהב.
השאלה היא שוב אלו מבין ההתנהגויות הכי משמעותיות בשבילך בזוגיות, צריך לברור מבין ההגדרה הכללית ולבחון באופן ספציפי.

יש הבדל בין גבר אוהב לגבר אצילי.
היינו רוצות את שניהם (ואם אפשר גם עשיר וחתיך וספונטני עם חוש הומור)
ואולי זה אפשרי. אבל לרוב בדיוק כמו שאנחנו לא נסיכות מהאגדות, גם הם לא בדיוק שם.
וזה גם עניין של אופי וגם תרבות, וגיל.

ואני חושבת שמתוך כל התכונות על אצילות אפשר לעבוד, על אופי בסיסי פחות, על חמלה, טוב לב, הומור, זה בעייתי.

לכן לי כיום פחות חשובות המחוות והמילים הגבוהות על כבוד, והערכה, פחות אם הוא איחר לי, או היה חסר סבלנות כלפיתור ארוך (נו מה גם לי יש פתילון קצרצר) ויותר הבסיס העמוק, האיך הוא מתנהג לאמא שלו ואיך הוא מדבר עליה (הזכירו כבר נכון?), איך הוא מתמודד עם תיסכולים (פורק כל עול, הופך אגרסיבי?) איך הוא מתנהל במריבות (פוגע בלי הכרה, או משהו סביר),

רובם לא דמויות מלאות תהילה, רובם אפילו די מפגרים בהתנהלות שלהם איתנו (ובכלל האמת, אבל זה נושא אחר).
ויש כאלה שהם חארות אנשים בכללי אבל מאוד אוהבים שזה לא כזה דיל מדהים.
ויש כאלה שהם נשמות טובות אבל לא אוהבים אותך וזה מבלבל (כי הם תמיד יהיהו אדיבים ונעימים וחייכנים ומנומסים, אבל זה לא שם)
ויש כאלה שאוהבים אבל לא אצילים, וזה הבלבול העיקרי.

בשמת הדמות שציינת היא אצילית, מאוד. אם זה הרפראנס אנחנו בצרה צרורה. אם לתת דוגמא יותר הגונה -מ"הכי טוב שיש* אמנם הניקולסון היה על תרופות אבל אני מכירה כמה שיכלו להיתרם מהם לא פחות...
וגם האוהב והמכבד והזה שיהיה זה זה משהו שגם בונים ביחד. מספיק שהוא יגיע ממנטליות שונה, מגיל אחר מנסיון אחר ואיתך משהו יתרכך, יתעדן, יתגמש לא 180 מעלות אבל קרוב לשם וההייפך...

מה שכדאי לעבוד עליו הוא לא על דייטים, אלא על השקעה לכל החיים: להפוך את עצמך לאדם שאוהב באמת את עצמו, שנוח לו עם עצמו, שמכבד את עצמו, שיש לו ביטחון עצמי אמיתי (לא מזוייף), שלא מפחד להיות "הוא עצמו" ולבדוק איך השני מגיב לזה. ואם לא מגיב משהו - היה שלום ותודה על הדייט!
מאוד מאוד מסכימה. נמצאת כבר בתוך התהליך (וגם חוסכת כדי להגיע יום אחד לעירית לוי

.
וזו גם ההזדמנות לומר לך בשמת - תודה.
אני עוקבת אחרי המסרים שלך כאן באתר, והעיניין הספציפי הזה המצוטט כאן - אני מרגישה שהוא בנפשך.
נתקלתי בו בדפים שונים ובצורות שונות וטוב שכך, כי לבסוף המסר חילחל והופנם

המון תודה.

סימן סודי שיזכיר רק לך "מה הגוף שלך אומר לך? ברגע זה?" תזכורת בנייד כל חצי שעה שתזכיר לך לקום רגע מהשולחן כדי ללכת לשירותים/לקחת משהו/תירוץ אחר - כי כשאת מתרחקת פיזית ממנו ונושמת טיפה אוויר את מסוגלת להרגיש יותר טוב את הגוף שלך ולהקשיב רגע כדי לשמוע מה הוא אומר לך?
ההשפעה של הריחוק הפיזי והשניה שקט לעצמי אכן התגלתה לי במקרה כשקפצתי רגע לשירותים...
בפעם הבאה זה באמת יהיה מכוון.

הגיפופים והנשיקות ימחישו היטב כמה הוא מתחשב, עדין, רגיש, קשוב, נלהב ממך, מכבד גבולות (שצריך להציב) ועוד.
יש בזה משהו. לפעמים ברמה הפיזית יותר קל לי לדעת מה מתאים לי ומה לא.
ברמה הזו הפידבק הוא לרוב גם מיידי וקל יחסית לזיהוי - או שהוא מפסיק/ממשיך/קשוב, או שלא.
לצערי אני לא ממש "בחורה זורמת", כך שזה לעולם לא רק פיזי. תמיד יהיה רגש שיסבך את העיניינים

וכמובן שגם הוא יכול להיות כל אלה ועוד בצד הפיזי, ועדיין לא גבר אוהב בכל תחום אחר.

לא ידע לדחות סיפוק על מנת שיהיה לי נעים ונח התוצאה היא שזה לא מכבד. - תודה על הניסוח הזה. בהחלט עוזר לי, וגם ניתן להחלה על תחומים נוספים.
לזהות משהו שהוא לא בדיוק אני והוא לא רגיש בדיוק כמוני ויש לו חולשות שגם פוגעות לפעמים, ועדיין לראות מבעד לכל זה יחס מכבד ומעריך והוגן, זה האתגר האמיתי.
מבינה אותך לחלוטין, מזל שאפשר לשתף אנשים חכמים באתגר הזה! הרבה יותר קל ככה.

אם לתת דוגמא יותר הגונה -מ"הכי טוב שיש" - התכוונת להתנהגות של ניקולסון לקראת סוף הסרט אחרי שהלן האנט הציבה לו גבולות, נכון...?

המון תודה לכן,
שבת שלווה, אוהבת ומכבדת לכווולנו.

פחות חשובות המחוות והמילים הגבוהות על כבוד, והערכה.
לא יודעת אם את מתייחסת לדברים שלי, אני ממש לא על זה דיברתי (ואין כאלה אצל נייטלי כי הוא טיפוס יבש מאוד ולא נוהג "לקשט" את דבריו בשום צורה).
אני אכן חושבת שגבר אוהב באמת - נדיר.

ואני חושבת שרק אשה שאוהבת את עצמה באמת - כלומר, מרגישה בנוח עם עצמה ועם אישיותה ומקבלת את עצמה כפי שהיא, לא מפחדת להיות "היא עצמה" - יכולה למצוא גבר אוהב באמת.
ככל שאנחנו יותר "שרוטות" כך נמצא את המקבילה הגברית שלנו S-: (וההיפך לגבי גברים)

למה שתמצאי גבר אוהב בדייט ראשון? מקסימום הוא יימשך אלייך ממבט ראשון, אבל גם הוא יהיה עסוק במודכעות עצמית ולעשות רושם. אהבה זה דבר שנבנה עם הזמן ולא באים איתו בדייטים ראשונים. לכן הכי טוב לבסס את הזוגיות על קשר חברי קודם, כי אז את כבר יודעת עם מי יש לך עסק מבחינת אופי - אמינות, תמיכה רגשית, התמודדות עם תסכולים וכל מה שנאמר כאן.

בפגישה עיוורת, אם זה מה שנשאר, חשוב להביא את כל האינטואיציה וכל הניסיון והרגישות לאנשים. אם היה לך בבית ההורים מודל לזוגיות טובה, זה טוב. אם לא, תנסי לחשוב על אנשים בחייך (גברים, נשים, זקנים, צעירים) שמהווים דוגמא לטוב לב, ולחפש משהו מזה בבחור.

אני אכן חושבת שגבר אוהב באמת - נדיר.

ואני חושבת שרק אשה שאוהבת את עצמה באמת - כלומר, מרגישה בנוח עם עצמה ועם אישיותה ומקבלת את עצמה כפי שהיא, לא מפחדת להיות "היא עצמה" - יכולה למצוא גבר אוהב באמת.

מה שאומר שגם להיות אשה שאוהבת את עצמה באמת זה נדיר. לא?

שגם להיות אשה שאוהבת את עצמה באמת זה נדיר. לא?
נכון, אבל לכל אחת מאיתנו פתוחה הדרך לעבוד ולהגיע לשם.

אני לא רואה את החיים כמשהו שנגמר בגיל חמש. את לא חייבת להישאר תקועה במצב "שרוט" P-:

נכון, אבל לכל אחת מאיתנו פתוחה הדרך לעבוד ולהגיע לשם.
כן, ואז אנחנו עובדות ומגיעות למקומות אוהבים לעצמנו. מאד אוהבים.
ומגלות שגבר אוהב באמת זה נדיר למצא.
אז אולי הפתרון הוא של אישה עם אישה?

או שמא... נהיה אותה אישה שאוהבת את עצמה ולומדת לעשות זאת עוד ועוד
ונמצאת עם גבר שאוהב, בדרך להיות גבר שאוהב יותר.
אם לא נפסול אותם, בדרכם, למצוא את הגבר בתוכם שאוהב יותר (את עצמו ואותנו)
לא נפסול את עצמינו בדרכינו בדרך, מטפלות בשריטות ובתקיעויות...

אז אולי הפתרון הוא של אישה עם אישה?
חחח זה טוב מאוד למי שנמצאת בתחום הנכון על הרצף שבין הטרו קיצוני להומו קיצוני.

ונמצאת עם גבר שאוהב, בדרך להיות גבר שאוהב יותר
זה מעולה, לדעתי. אבל גברים שעושים תהליך אמיתי של שינוי עצמי בכיוון, הם גם זן נדיר.
בישראל. באוכלוסייה היהודית. אני חייבת לסייג.

זה מעולה, לדעתי. אבל גברים שעושים תהליך אמיתי של שינוי עצמי בכיוון, הם גם זן נדיר.
נו, בשמת, זה בכלל לא מעודד.
הם זן נדיר, אז עם מי נהיה אנחנו המוארות, האוהבות את עצמנו?
או שמא, גם נשים אוהבות את עצמן הן זן נדיר?

כי אם כך, אז אולי 'מצא מין את מינו' וכולנו בדרך...?

בישראל. באוכלוסייה היהודית. אני חייבת לסייג.
למה? הגברים הערבים או הסודנים "רגישים" יותר?

לגבי הערבים אני לא מתמצאת מספיק. אבל שמעתי שבין הניו זילנדים יש יותר מאוזנים (-:

אני אכן חושבת שגבר אוהב באמת - נדיר.

נדיר, אבל קיים שם, בחוץ.

זה גם עניין של לשנות את נקודת המבט שלך ואת סדרי העדיפויות. מדהים כמה דברים נפתחים בפנייך (טכנית, אבל גם אנרגטית) בשנייה שאת קצת משנה את זווית הראיה.

זה גם עניין של לשנות את נקודת המבט שלך ואת סדרי העדיפויות. מדהים כמה דברים נפתחים בפנייך (טכנית, אבל גם אנרגטית) בשנייה שאת קצת משנה את זווית הראיה.
מיכל, תוכלי לפרט קצת לגבי סדרי העדיפויות?

מיכל, תוכלי לפרט קצת לגבי סדרי העדיפויות?

אני יכולה לספר על עצמי. למשל, פעם הייתה לי דמות מאוד מסוימת בראש כשחשבתי על גבר מושך. אני חושבת שהיו פה שני קבעונות מחשבתיים: איך שאני חושבת שגבר מושך אמור להראות ואיך אמור להראות גבר שמושך אותי. (יענו אותי המיוחדת, הכזאת ולא אחרת, הנמשכת רק לגבוהים/נמוכים/שעירים/חלקים/שנונים/ציניים וכו'...)
עוד לפני שפגשתי את האיש שלי עכשיו ויתרתי על הפיקסציה הזו וראיתי כי טוב. פגשתי הרבה מאוד גברים מעניינים, עם מגע נעים, עם שכל חריף שאולי פעם, בצעירותי, לא הייתי "סופרת". ועד כמה שזה נשמע שיטחי, זו קפיצה מחשבתית שקידמה אותי מאוד.

גם ויתרתי על דברים שנראו לי חשובים. תמיד רציתי גבר מצחיק, למשל. באתי מבית של אנשים מצחיקים וזה נראה לי חיוני.
האיש שלי לא היה מאוד מצחיק כשפגשתי אותו אבל מלא הומור. יכולת להסתכל על החיים מזווית שונה ויכולת לצחוק מהשטויות שלי.
והנה, עברו השנים. ובעצם ההומור שלנו התקרב והוא נורא מצחיק אותי עכשיו.

אולי מה שאני מתכוונת, קלישאתי כמה שזה יהיה, להסתכל פשוט קצת יותר לעומק. מה את מחפשת בגבר? למה באמת? כלומר, מה את באמת מחפשת?

שליחה על ידי אחת* » 03 יוני 2012, 13:57

ומה קורה כשלי יש דפוסי התנהגות זוועה?

כמו אבא שלי, כשאני מתעצבנת מאוד או סתם מתוחה, אני מתפוצצת על מי שמסביבי. וזה יכול להיות בן זוג או ילד או מה.
וכשאני מרגישה מאויימת או חרדה לנטישה אני קמה להשכים להרוג - ומאיימת או מממשת פרידה. לפעמים על כלום
או שאני נהיית תלותית ולא מאוד נעימה.

אני בהתקפי כעס לא שולטת ואני מודה בזה. לא בקטע של להסיר אחריות. אני באמת לא שולטת! לא מול בוסים ולא מול פקידות ובטח לא מול בן זוג.

וזה לא שאני תמיד כועסת ותמיד מפרקת (בעצם כן). ככל שאני מרגישה בלחץ אם בגלל חשש מנטישה ואם בגלל החיים - ככה ההתנהגות שלי הופכת יותר בלתי צפויה.

ולמעשה ככל שמעמיקים בקשר לפחות בשנה הראשונה רמת החרדה אמורה לעלות כי יש יותר מה להפסיד. את הזמן שלך, את ההיקשרות, את המעורבות הרגשית, את הציפיות שמתרקמות ולכן ככל שזה יותר מתקדם סביר שאצלי האקדח יצוץ ויירה וזה עוד לפני בחינה של ההתנהגות שלו. שאם היא רק נושקת לקצת חסרת סבלנות או לא נעימה זה מעורר אצלי מלחמת עולם

זו הסיבה שמראש אני יוצאת עם עדינים מאוד ורגועים וכאלה אבל גם מהם אפשר לאכול קש (אחד היה כל כך מקסים ומתוק ונתן תחושה כל כך אוהבת שלא שמתי לב שבכלל הייתי ריבאונד. ואחד היה קסם עד שבמריבה שתיים הפסיק להיות קסם. משהו כמוני).

וגם מראש אני יוצאת עם כאלה שלא יוציאו אותי מאזור הנוחות שלי (כלומר שבאמת יגרמו לי להתאהב) כי אז אני בכלל לא מצליחה להכיל את עוצמת הרגשות והפחדים.
שזה אומר להתפשר.

ובבקשה בלי עצות על ללמוד לאהוב את עצמי. אני אוהבת את עצמי יותר מבעבר וכנראה שלאהוב לגמרי יקרה רק בקבר או לפחות קרוב לו.וגםיש שיפור, רק מעצם ההתבגרות והתתמתנות והתשלום היקר על התנהלות כזו בעבר.

ואם יש דבר שאני מכה על חטא לגביו זה ההימנעות.מרוב חוסר רצון להיפגע ולפגוע נמנעתי מקשרים נמנעתי מעימותים. נמנעתי ונמנעתי. ולמעשה אנו צומחים בתוך קשרים ולא מחוצה להם ויש קשר בפתח כזה ממש עכשיו שאני רוצה לצמוח איתו. לא לבד ולא בין סדנאות ומטפלים.

מה עושים? לא רוצה להתנהג ככה. לא רוצה לגדל ילדים ככה. לא רוצה זוגיות שיש בה דרמה סוג ז' ולא רוצה להיות כמו ההורים שלי.

וגם שאלה נוספת, כמו שאני מתשנה ומתמתנת וכשאני אוהבת אני נותנת הכל ובגדול - גבר שפחות עדין במריבות, כמוני - לא משתנה עם הזמן? החיים, המתינות וגם הקשר הדינמיקה שבו לא משנה משהו?
אני לא נותנת צאנס לגברים לא עדינים ורגועים מאוד מלכתחילה כי אני מספיק בהמה בשביל שנינו אבל אם יפול עליי מישהו שיטריף את הנשמה, אין סיכוי לשינוי? סתם שאלה למי שכבר חוותה זוגיות מאוד ארוכה עם שמוק.

ומה קורה כשלי יש דפוסי התנהגות זוועה?
האמת, אחת, ממש אי אפשר לענות לך D-:
סגרת את עצמך מכל הכיוונים: גם אמרת שאת זוועה, גם אמרת שאת נמנעת ולכן לא תמצאי זוגיות מתאימה, גם אמרת שאת לא רוצה להיות ככה, אבל גם אמרת שאת לא רוצה/מסוגלת להשתנות.
נו, אז מה אפשר עכשיו להגיד לך? (-:

בגדול, את יכולה להישאר כמו שאת. ואז יקרו אחת משתיים:

תמצאי בן זוג שמוכן להיות שפוט שלך, ותהיו אומללים שניכם P-:
לא תמצאי בן זוג בכלל ותישארי לבד.

עד כמה את לא מעוניינת בתסריטים האלה?
מה צריך עוד לקרות כדי שתביני שאם את רוצה זוגיות אוהבת ובריאה, את חייבת קודם להשתנות?

שליחה על ידי אחת* » 03 יוני 2012, 14:35

אה!
פילחת מאוד יפה את מה שכתבתי! :-O

מצד שני פיספסת את המוכנות והצרון שלי המאוד מאוד גדולים בשינוי

זה מתבטא כאן במשפטים המודגשים:

ואם יש דבר שאני מכה על חטא לגביו זה ההימנעות.מרוב חוסר רצון להיפגע ולפגוע נמנעתי מקשרים נמנעתי מעימותים. נמעתי ונמענתי. ולמעשה אנו צומחים בתוך קשרים ולא מחוצה להם ויש קשר בפתח כזה ממש עכשיו שאני רוצה לצמוח איתו. לא לבד ולא בין סדנאות ומטפלים.

כלומר אני כבר לא רוצה להימנע. אני רוצה לצאת ולהכיר ולבנות משהו.
אולי הייתי צריכה לנסח אחרת. שאני מבינה שצריך לעבוד על אהבה עצמית ועוד כאלה אבל לא רוצה יותר תהליכים ביני לבין עצמי. את זה ניסיתי ויצא מזה זיפת. אני רוצה בצמיחה מול מישהו אוליכי אני בת מאה עוד רגע (באמצע שנות השלושים) ורוצה קשר טוב ומוכנה לעשות הרבה בשבילו, בעיקר אצלי אבל במקביל לקשר ולא מחוצה לו. גם כי נמאס לי (וגם כי הזמן דוחק, ילדים, בניית משפחה).

שליחה על ידי אחת* » 03 יוני 2012, 14:45

וכשאני קוראת שוב מה שכתבתי ברור שפיספסת את המוכנות שלי! כתבתי מיליון מילה על הקושי ועל מה וכמה שאני לא עושה ואולי חצי משפט על כמה ואיך אני רוצה לשנות.
יופי לי.
וכל הכבוד לך שהארת את עיניי.

ועכישו, הממ כשאני מצהירה שאני רוצה לשנות (בפחד רב). מה עושים מכאן?

אבל לא רוצה יותר תהליכים ביני לבין עצמי.
כן, אבל בעיקרון אין תהליכים אחרים, את מבינה?
כלומר, כן, אפשר להיכנס למערכת יחסים ארוכת טווח ומזעזעת, וכתוצאה ממנה - ובעזרת "תהליכים אחרים" "ביני לבין עצמי" כי אין מנוס מהם - אפשר לצאת מזה בנאדם. אבל רבאק, זו הדרך הקשה, הארוכה והרעה. וגם אף אחד לא מבטיח לך שתצמחי שם. רוב האנשים פשוט נמעכים לחלוטין )-: במערכות יחסים כאלה.
אולי פשוט הלכת ל"סדנאות ומטפלים" לא מתאימים.
ולא מצאת עדיין את המתאימים לך.

יש פה כמה נשים מדהימות באתר הזה שיכולות לעזור לך לעשות תהליך אישי ממש מהיר, חזק וממוקד מטרה (לא אני). תפקחי עיניים באתר.

שליחה על ידי אחת* » 03 יוני 2012, 19:33

בשמת על מי את מדברת למשל?

למרות שזה משהו שאני יכולה להשתעשע בו כרגע בהתייחס למצבי הכלכלי. ובכל זאת?

ואת יודעת שנחמד לשמוע ממך את מה שתמיד חשבתי שזה שנמנעתי זה לא כי אני נזירה בפוטנציה ואני משותקת מפחד (טוב. גם)
אלא בעיקר כי ידעתי שאם אני נכנסת ככה לקשרים אני רק יוצאת יותר שרוטה ועדיף להישמר. שמרי נפשך גם אם היא צולעת.
מצד שני אני מרגישה שיש שינוי ועם בחור מותק יכולה להיות התקדמות וגם אין לי ברירה באמת, אני רוצה ילד ואני בת מאה. והבשורות הטובות מבחינתי זהה שאני פורחת מאוחר ותמיד רגע לפניש הדלת נסגרת אני משנה עולמות. אולי הגיע הזמן לשנות את העולם שלי.

וגם אני קולטת שלא היתה מסגרת אם קשר אחד שלא פירקתי בדרמה וזעם. אחרי תקופה שהכל בער בפנים.
קלטתי את זה בחודש האחרון.
וזו חתיכת בומבה.

עכשיו - לא שזה לא היה מוצדק. מי שלא עושה לא טועה ואני אחת שעושה הרבה עם חשיבה שונה מהרוב סביבי ולפעמים זה מעצבן אז חשבתי שהבלגן שיש סביבי נגרם ברובו מזה. מהאופי השונה.

אבל בכנות זה לא רק זה. זה גם האנרגיות שיש סביבי וזה גם הסגנון וגם המתיחות שאני נושאת איתי. יש בי משהו שמוצף מהר מאוד ומתעצבן מהר מאוד ורגיש להרבה. אז גם עם טיפול אישי מטפלים ברגישות, אבל לא בשאר.

כל החיים. חברות, חברים, משפחה, עבודה, שותפויות. וואי וואי. עם כולם בלגנים וכסאחים.
מזל שאת בעלי החים שלי אני לוקחת איתי לכל מקום ואבוי למי שינסה לפגוע בהם או להפריד אותי מהם. וזו הסיבה שאמא אני אהיה טובה. כל השאר לא בטוח.

אני מונעת מעצבים וכאילו חוששת לאבד את הכוח שלי. כי בלי עצבים אני מפוחדת כמו שפן ולא אומרת לפקידה הממורמרת שמתעללת בי מילה. בחיי. אם אני רגועה אני עושה סוגסטיות איך לא להתעמת כי בתוכי אני מתמלאת אימה מעימותים. אז איך זה שהם דבוקים לי לעורק הראשי?!

ולא רק העצבים, הפחדים, הלברוח לפני שהוא יברח. הלהתפשר מראש כי מי יכול להכיל התאהבות אמיתית. אמאלה.

כאילו, למה לא ללכת קודם בלי עצבים ופחד ומתיחות. בשקט.
או לייצר איוורור לכל אלה בראש כך שלא יתגבשו מהר.
או לזהות אותם לפני ההתגבשות ולטפל בהם, או בגורם או בי.
או מראש להיות אדם רגועעעעע ושלו ובטוח.

והציטוט למעלה:
"גישתך לעולם, היא הביטוי המדויק לגישתך אל עצמך"

מאיפה זה בא?

שאני לא אפתח עליו את הפה!

שלום אחת ,

רציתי רק להעלות נקודה אחת:

בד"כ אנחנו משתנים מתוך הכרח, תחת לחץ, תוך כדי תנועה.
טיפול, סדנאות, זה מצויין, אבל זה נותן לך כלים שיעזרו לך לבחור דרך שונה. את העבודה עושים (או לא) ביומיום.
כמו שכתבת, לצמוח בתוך הקשר, לא מחוצה לו.
כשלא מוכנים (במובן ready או willing ) להשתנות אז במקום להשתנות מסיימים את הקשר, אם זה בפיצוץ או בקול דממה דקה...

אז אל תתיאשי! זה בעיקר. את תלמדי את עצמך לוותר על עצבים ועימותים בקשר, קצת בכל פעם. זאת חומת המגן שלך, ואת תתני לזה שאת מחכה לו לעבור את החומה הזאת, רק כי תרצי בזה ובו.

ומישהו ישיר לך את מאיר אריאל

"ואני לא יכול להוריד ממך את העיניים

כמה שאני לא מנסה
עד שתגיעי אל עצמך כדי שאגיע אלייך
באהבת עצמי אתכסה -

היית רוצה בזה?
היית רוצה בזה?"*

(-:
צוויל

תתחילי מאורנה שפרון, עירית לוי, חני בונה (בסדר א"ב הפוך). דברי עם כל אחת מהן, תקבלי מושג. תבחרי לפי כימיה וכו'.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואו ...כל מה שכתוב כאן הוא כלכך נכון...
וזה נתן לי קצת חומר למחשבה... למרות שאני כל כך רוצה להיות נאהבת ,אבל אצטרך לוותר על זה כי האהבה לא באה בקלות, לאהבה צריך זמן להיתפתח ...ולא לחיות עם מישהו מתוך הרגל אלא לחיות איתו בגלל איך שהוא ומה שהוא ,ולא לחיות איתו בהתנייה... לא לחיות איתו בגלל שהוא עשה לך טובה כלשהי אי פעם שהצילה אותך...לא להרגיש את החייבת לו...לפי דעתי אהבה זה משהו שבאה מעצמו ולא בגלל המראה העיצוני של מישהו והלאה... אני עם הבן זוג שלי ועד עכשיו אין לי מושג למה אני אוהבת אותו כי לאהבה אין סיבה, אהבה באה מעצמה....

גבר שאוהב יותר, מהניסיון שלי:

כשהוא לחוץ ומוטרד הוא מודע לזה, וגם, עדיין שואל מה שלומך ושם לב אליך
כשאת מספרת על קשרים קודמים הוא מכבד את מה שסיפרת - תספרי יותר אם בא לך, תספרי פחות אם בא לך.. לא סוחט מידע או גורם לך להרגיש לא בנוח. ובכלל מכבד את מה שאת בוחרת להגיד ולא להגיד! את מרגישה בנוח להגיד "לזה אני לא רוצה להיכנס / על זה אספר בפעם אחרת"
הוא תקשורתי, מסביר (לא מצדיק את עצמו אלא מסביר, יש הבדל בתחושה), ספציפית אומר למה הוא מאחר או למה לא יצא לו להתקשר
מתעניין בעולם שלך, מכבד את הדברים שאת עושה, לא מזלזל או מעביר ביקורת

למעשה, כשאת מספרת משהו של עצמך, ממך, הוא רואה אותך, מקשיב לך* ולא ישר חושב על עצמו ומה היחס שלו לאותו נושא

שימי לב אם יש לך צרימות. אם בחרת גבר שלא אוהב אותך, סימן שיש לך נטייה להתעלם מהצרימות ולספוג יחס לא מכבד.
חותמת על כל מילה.

_אז הגיפופים והנשיקות ימחישו היטב כמה הוא מתחשב, עדין, רגיש, קשוב, נלהב ממך, מכבד גבולות (שצריך להציב) ועוד.
צר לי, גם זה לא תמיד מדד אמין. קל לזהות כשהוא לא מתחשב, עדין, רגיש וכו'.
אבל הוא יכול להיות כל אלה ועוד בצד הפיזי, ועדיין לא גבר אוהב בכל תחום אחר._

גם על זה

מתעניין בעולם שלך.
למעשה, כשאת מספרת משהו של עצמך, ממך, הוא רואה אותך, מקשיב לך ולא ישר חושב על עצמו ומה היחס שלו לאותו נושא.

לאחרונה אני חש שיפור גדול אצלי בנקודה הזאת
כאוהב

התחלתי להתעניין בה יותר
ויש לזה סימפטומים קטנטנים... למשל פתאום מצאתי את עצמי מחפש לשמוע יותר מהמוסיקה שהיא אוהבת... או פתאום אני שם לב שאני זוכר יותר פרטים מהסיפורים שהיא מספרת לי.

ונראה לי, אולי,
שזה נובע בעיקר מכיוון שהיא התחילה להתייחס יותר לעצמה, לתת לעצמה ערך גבוה יותר, לכבד את עצמה יותר. ממש "יחס גורר יחס" של העידן החדש

איזה דף משובח!
תודה

מקפיצה את הדף הזה, בעיקר כי בשמת וניצן אמ מהדהדות ללי כאן שיעורים חשובים - שלי, כאישה, ושלי, כאמא לילדות

בקצרה, גבר אוהב כשהאישה אוהבת את עצמה ולהפך. קשר זוגי מצליח כאשר הציפיות של בני הזוג מעצמם ומהשני הן ריאליות.
הצהוב. אגדת המציאות עשויה להיות אחרת לחלוטין רק מעצם שינוי הגדרת המציאות.
כך גם אהבת בני הזוג זה לזה.