_מתוך הספר "A Pattern Language" Amazon:0195019199 מאת כריסטופר אלכסנדר. תרגום: דגנית ב
בדפוסים רבים יש צורך בשבילים, מרפסות ומקומות סביב הבניין בהם כדי לתת תחושה של קירבה לאדמה -- רחובות ירוקים (51), צורת שביל (121), מרפסת פרטית ברחוב (140), חדר בחוץ(168), קשר לאדמה (168), מדרון מדורג (169). הדפוס הנוכחי בונה את השטח כך שאותם דפוסים גדולים יתמלאו חיים.
משטחים של אספלט ובטון קל לשטוף. אך לנו, לשבילים, למי הגשמים ולצמחים – אין בהם תועלת.
ראו שביל פשוט -- לבנים או אבני מדרך מונחות על האדמה החשופה עם רווחים נדיבים ביניהן: נעים לפסוע עליו, הוא טוב לצמחים, לזמן החולף ולגשמים. פוסעים מאבן לאבן ומרגישים את האדמה תחת כפות הרגליים. השביל לא נסדק כי האבנים נעות יחד עם האדמה כשהיא מתרחבת ומתכווצת, ובהדרגה הן מקבלות מראה לא אחיד ועשיר. הזמן עובר ומראה את גילן של האבנים השונות ואת סיפורי הרגעים שעברו עליהן. צמחים, אזוב ופרחים קטנים גדלים בין הסדקים ואלה, משמרים את המערכת האקולוגית העדינה של התולעים, החרקים, החיפושיות ומגוון הצמחים. כאשר יורד גשם, נספגים המים ישירות באדמה; אין צורך בניקוז מרכזי, אין סכנת סחף קרקע, אין איבוד מים בזרימה לצד הדרך.אלו הן סיבות טובות להניח את אבני המדרך בצורה רופפת. באשר למשטחי האספלט והבטון השטוחים והחלקים -- אין להם שום מעלות כמעט -- בונים אותם כאשר שוכחים את היתרונות הקטנים שיש בריצוף מאבנים נפרדות עם חריצים ביניהן.
לכן:
בבניית מדרכות ומרפסות, הניחו את אבני המדרך ישירות על האדמה והשאירו ביניהן חריצים של כמה סנטימטרים, כדי שישאר מקום לצמיחת עשב, אזוב ופרחים קטנים. אל תשתמשו כמובן, במלט או בבטון בין אבן לאבן.
השתמשו במדרכות עם חריצים כדי ליצור שבילים ומרפסות שממחישים את חלוף הזמן וכך עוזרים לאנשים לחוש את הארץ שהם הולכים עליה -- חיבור לאדמה (168); אבני המדרך הטובות ביותר הן אבנים רכות ופשוטות -- מרצפות ולבנים רכות (248).