גם אני רוצה להשתחרר מהדרמה ומזדהה עם מה שכתבת לאשה של בנושא,
אשמח אם תכתוב על זה משהו [במילים פשוטות, אם אפשר, ברוח הדברים שכתבת בדף הזה, כדי שאבין על מה אתה מדבר
)בעלי התאהב באחרת
בעלי התאהב באחרת
צפריר
גם אני רוצה להשתחרר מהדרמה ומזדהה עם מה שכתבת לאשה של בנושא,
אשמח אם תכתוב על זה משהו [במילים פשוטות, אם אפשר, ברוח הדברים שכתבת בדף הזה, כדי שאבין על מה אתה מדבר
)
גם אני רוצה להשתחרר מהדרמה ומזדהה עם מה שכתבת לאשה של בנושא,
אשמח אם תכתוב על זה משהו [במילים פשוטות, אם אפשר, ברוח הדברים שכתבת בדף הזה, כדי שאבין על מה אתה מדבר
)-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעלי התאהב באחרת
תודה על הדף הזה.
קראתי אותו בצמא, ואני מרגישה שאני לומדת ממנו כלכך הרבה.
תודה לך האישה של, ותודה לכל מי שכתבה כאן.
************
_וגם שמה לב כמה כעס יש לי כלפיו.
הכעס פשוט עולה ועולה, לא בבת אחת, אבל אני מרגישה כמה הוא כל הזמן שם, מלווה אותי._
הכעס במצב כזה מאוד מובן. זה ברור.
ובו בזמן, אני חושבת -
לפעמים כשאנחנו לא דואגים לעצמנו כפי שמגיע לנו, אנו כועסים על אחרים שהם לא עושים את זה.
כשאנחנו לא מציבים את הגבולות שלנו, אנו כועסים על אחרים שלא שומרים על הגבולות שלנו.
וכו'.
(למשל, פעם עם חבר שרק התחיל קשר איתו, שכבנו בהתחלה עם קונדום, ואז הייתה פעם שהתפתינו לשכב בלי קונדום. כעסתי עליו שבכזאת קלות הסכים לסכן אותי. איך הוא לא דואג לי. ואז שאלתי את עצמי: ואת, דואגת לך? אם את לא דואגת לך, את מצפה ממנו ש-הוא ידאג לך?
או כשלמשל אם אני שוכחת להזכיר למישהו משהו שחשוב לי שיביא לי, ואז אני כועסת שהוא לא זכר, בזמן שאני בעצמי לא זכרתי להזכיר לו
או אם מישהו מתנהג אליי לא יפה - אני שמה לב שלמרות שנדמה לי שאני כועסת על ההתנהגות של אותו בן אדם, הרבה פעמים בעצם הכעס שלי הוא הרבה יותר על עצמי - על כך שאני מאפשרת את זה, שאני לא יודעת להיות מספיק ברורה, מספיק אסרטיבית וכו').
בקיצור, הרבה פעמים כשאנחנו כועסים על אחרים, זה בעצם כעס על עצמנו.
אבל יותר קל להפנות את זה כלפי מישהו אחר.
האם יכול להיות שאת בעצם כועסת על עצמך שאת לא מספיק ברורה, או לא מספיק יודעת להציב את הגבולות שלך, או לא מספיק מרגישה ערך עצמי וכו' - ואז זה מתבטא אצלך ככעס על בן הזוג?
(אני לא אומרת שאין לך סיבות לכעוס עליו. אני רק רוצה לבדוק איתך אם יכול להיות שחלק גדול מהכעס שנדמה לך שאת מרגישה כלפיו, זה בעצם כעס על עצמך?)
קראתי אותו בצמא, ואני מרגישה שאני לומדת ממנו כלכך הרבה.
תודה לך האישה של, ותודה לכל מי שכתבה כאן.
************
_וגם שמה לב כמה כעס יש לי כלפיו.
הכעס פשוט עולה ועולה, לא בבת אחת, אבל אני מרגישה כמה הוא כל הזמן שם, מלווה אותי._
הכעס במצב כזה מאוד מובן. זה ברור.
ובו בזמן, אני חושבת -
לפעמים כשאנחנו לא דואגים לעצמנו כפי שמגיע לנו, אנו כועסים על אחרים שהם לא עושים את זה.
כשאנחנו לא מציבים את הגבולות שלנו, אנו כועסים על אחרים שלא שומרים על הגבולות שלנו.
וכו'.
(למשל, פעם עם חבר שרק התחיל קשר איתו, שכבנו בהתחלה עם קונדום, ואז הייתה פעם שהתפתינו לשכב בלי קונדום. כעסתי עליו שבכזאת קלות הסכים לסכן אותי. איך הוא לא דואג לי. ואז שאלתי את עצמי: ואת, דואגת לך? אם את לא דואגת לך, את מצפה ממנו ש-הוא ידאג לך?
או כשלמשל אם אני שוכחת להזכיר למישהו משהו שחשוב לי שיביא לי, ואז אני כועסת שהוא לא זכר, בזמן שאני בעצמי לא זכרתי להזכיר לו
או אם מישהו מתנהג אליי לא יפה - אני שמה לב שלמרות שנדמה לי שאני כועסת על ההתנהגות של אותו בן אדם, הרבה פעמים בעצם הכעס שלי הוא הרבה יותר על עצמי - על כך שאני מאפשרת את זה, שאני לא יודעת להיות מספיק ברורה, מספיק אסרטיבית וכו').
בקיצור, הרבה פעמים כשאנחנו כועסים על אחרים, זה בעצם כעס על עצמנו.
אבל יותר קל להפנות את זה כלפי מישהו אחר.
האם יכול להיות שאת בעצם כועסת על עצמך שאת לא מספיק ברורה, או לא מספיק יודעת להציב את הגבולות שלך, או לא מספיק מרגישה ערך עצמי וכו' - ואז זה מתבטא אצלך ככעס על בן הזוג?
(אני לא אומרת שאין לך סיבות לכעוס עליו. אני רק רוצה לבדוק איתך אם יכול להיות שחלק גדול מהכעס שנדמה לך שאת מרגישה כלפיו, זה בעצם כעס על עצמך?)
-
צפריר_שפרון*
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
בעלי התאהב באחרת
ראו,
במובן הזה, נטיית הנפש היא להחסיר את עצמה מהעולם, או להחסיר את העולם מקיומה, על מנת לחוש את נבדלותה.
כלומר, ברירת המחדל היא לסרוק ולזהות את מה שאין.
כך, כאשר הנפש מזהה את מה שאין מחוץ לה, היא מזהה את נבדלותה, מפרידה עצמה מהעולם.
אז, חיה את חיותה, חשה את קיומה.
זה, ניתן לומר, ברירת המחדל לתחושת הקיום.
עם זאת, המובן מאליו נסתר מעיניה עד כדי כך, שכל הטוב שבחייה אינו מופרד אלא מובן מאליו.
עדיין נמצאת הנפש ספונה בחסד שלם.
על מנת להזכיר לה לנפש את החסד הזה, את כל הטוב שבעולמה, מתבקשת הנפש אם כך לא להתעלם מהפן הרגשי, אלא להניף את הפן הזה הרגשי, לרגש הקל ביותר בעבורה, במובן של העלאתו - הודיה.
אין קל מזה - להודות.
שכן יש לה כל כך הרבה על מה להודות.
וטוב להתחיל להודות על המובן מאליו, על בסיס הקיום, על מה שממילא מתקיים למרות גחמות הנפש ורצונותיה, חרף הרגשותיה ובמובן הזה שרירות המציאות היא כר נרחב להודיה.
כאן מתחולל ההיפוך.
הנפש שיוצאת וקוראת תיגר על החוסר שבעולמה, על שרירות המציאות שאיננה מתחשבת כלל ברגשותיה, מתחילה לזהות ולהפריד את מה שיש בעולמה.
אם לא יכולה הנפש להודות על תחום ספציפי בחייה, שכן בטוחה שפרנסתה בדוחק, על פני להמשיך ולסרוק את העולם ולמצוא הוכחות לחסרונה, טוב אם תתמקד בהיבטים אחרים.
כך, אמנם לא נשללת התחושה של חוסר פרנסה - אבל מודגשים היבטים אחרים, למשל האהבה שיש בחייה.
ואם נמצאת האהבה בחייה נתפשת כפגומה, לא שלמה או לא מספקת, נאמר במובן הזוגי, עדיין ילדיה, הוריה או כל מה שנאהב בחייה יהיה אזור נעים להתמקד בו ולהתכרבל בחמימות האהבה - שכן קיימת.
והיה וספונה הנפש עד כדי כך בכשלונותיה, דחיותיה, או סבלותיה במובן של פרנסה ואהבה, טוב אם פונה אל בריאותה.
ומוצאת חסד גדול בעצם בריאותה הנפשית והפיזית.
ואם נדמה לה לנפש שבריאותה גם היא בחוסר, טוב אם מתבוננת למוות בעיניים, ומביאה את בן הברית הזה אל מיקודה.
אל מול המוות - נמצאת הנפש מודה באופן מובן מאליו על כל נשימה. ויכולה להעלות את הודייתה בכל רגע נתון.
כאן, בנקודה הזו, יכולה להודות על עצם חיותה, על עצם קיומה, על בריאות יקיריה, על כל הטוב שיש בעולמה.
כך, מודה על המובן מאליו, ונמצאת יורדת אל מתחת לסף המובן מאליו, מפרקת את החסד לחלקיו, ונמצאת רוטטת מהודיה, זו העולה מבפנים.
כל אלה, במובן הזה נועדו על מנת ללמד את הנפש להפוך את סריקת החסר אל סריקת הקיים.
אמונה ננפש על ההבדלה, הסריקה ומציאת הנתונים המתאימים לרצונה.
סריקת החסר וההיצמדות אל הסבל מוכרים לה היטב.
ומכאן, שהתרגול המתבקש הוא היפוך הנושא אחריו סוקרת סורקת הנפש, מהחוסר אל הקיים, מהסבל אל העונג, מהדרמה אל השווי.
לשם כך, טוב לתרגל, פעמיים שלוש ביום, את ההפרדה וההתמקדות בכל מה שאדום.
דילוג על פני שלא אדום, מציאת האדום, יניחו לה לנפש את הבטחון במיומנות הזו של הסריקה וההפרדה.
אז, כמו לומדת הנפש לכוון את הפרדותיה, ומתחילה להתמקד בהודיה על כוח המשיכה, על האוויר לנשימה, על בריאותה ובריאות יקיריה, על המזון ועל המים ועל כל הטוב שבעולמה.
במקביל טוב לה לנפש לחזור על המנטרה - אני חיה וקיימת. הוָוָה.
אין פשוט מכך ועדיין מתוך הרגילה חוזרת הנפש את החסר, אל רגשות האשם והבושה, אל דאגותיה וסבלותיה.
אז, למדה להודות על אלה, שכן עונג גדול בצדם.
אט אט למדה הנפש להפריד את מה שיש, לאהוב את מה שיש. לקבל את נסיבות חייה ולברך עליהן.
משיכת הטוב אם כך היא התמקדות בטוב, בטוב יותר ובמצוין.
זה לא רק אפשרי, זה אותו מקום בו בילדותה, בו חוותה הנפש אינסוף רגעי אושר, בהם הוויתה ספונה באחדות, וקול צחוקה המתגלגל, מרנין כל לב.
בוקר נפלא מצייץ בחוץ, הודיית הצפורים על עוד בוקר נשמעת היטב והיא שירה של ממש.
כאן, הובאו הדברים בפשטותם, ועדיין אם יש צורך בהבהרות, אלה ינתנו בשמחה.
תודות.
במובן הזה, נטיית הנפש היא להחסיר את עצמה מהעולם, או להחסיר את העולם מקיומה, על מנת לחוש את נבדלותה.
כלומר, ברירת המחדל היא לסרוק ולזהות את מה שאין.
כך, כאשר הנפש מזהה את מה שאין מחוץ לה, היא מזהה את נבדלותה, מפרידה עצמה מהעולם.
אז, חיה את חיותה, חשה את קיומה.
זה, ניתן לומר, ברירת המחדל לתחושת הקיום.
עם זאת, המובן מאליו נסתר מעיניה עד כדי כך, שכל הטוב שבחייה אינו מופרד אלא מובן מאליו.
עדיין נמצאת הנפש ספונה בחסד שלם.
על מנת להזכיר לה לנפש את החסד הזה, את כל הטוב שבעולמה, מתבקשת הנפש אם כך לא להתעלם מהפן הרגשי, אלא להניף את הפן הזה הרגשי, לרגש הקל ביותר בעבורה, במובן של העלאתו - הודיה.
אין קל מזה - להודות.
שכן יש לה כל כך הרבה על מה להודות.
וטוב להתחיל להודות על המובן מאליו, על בסיס הקיום, על מה שממילא מתקיים למרות גחמות הנפש ורצונותיה, חרף הרגשותיה ובמובן הזה שרירות המציאות היא כר נרחב להודיה.
כאן מתחולל ההיפוך.
הנפש שיוצאת וקוראת תיגר על החוסר שבעולמה, על שרירות המציאות שאיננה מתחשבת כלל ברגשותיה, מתחילה לזהות ולהפריד את מה שיש בעולמה.
אם לא יכולה הנפש להודות על תחום ספציפי בחייה, שכן בטוחה שפרנסתה בדוחק, על פני להמשיך ולסרוק את העולם ולמצוא הוכחות לחסרונה, טוב אם תתמקד בהיבטים אחרים.
כך, אמנם לא נשללת התחושה של חוסר פרנסה - אבל מודגשים היבטים אחרים, למשל האהבה שיש בחייה.
ואם נמצאת האהבה בחייה נתפשת כפגומה, לא שלמה או לא מספקת, נאמר במובן הזוגי, עדיין ילדיה, הוריה או כל מה שנאהב בחייה יהיה אזור נעים להתמקד בו ולהתכרבל בחמימות האהבה - שכן קיימת.
והיה וספונה הנפש עד כדי כך בכשלונותיה, דחיותיה, או סבלותיה במובן של פרנסה ואהבה, טוב אם פונה אל בריאותה.
ומוצאת חסד גדול בעצם בריאותה הנפשית והפיזית.
ואם נדמה לה לנפש שבריאותה גם היא בחוסר, טוב אם מתבוננת למוות בעיניים, ומביאה את בן הברית הזה אל מיקודה.
אל מול המוות - נמצאת הנפש מודה באופן מובן מאליו על כל נשימה. ויכולה להעלות את הודייתה בכל רגע נתון.
כאן, בנקודה הזו, יכולה להודות על עצם חיותה, על עצם קיומה, על בריאות יקיריה, על כל הטוב שיש בעולמה.
כך, מודה על המובן מאליו, ונמצאת יורדת אל מתחת לסף המובן מאליו, מפרקת את החסד לחלקיו, ונמצאת רוטטת מהודיה, זו העולה מבפנים.
כל אלה, במובן הזה נועדו על מנת ללמד את הנפש להפוך את סריקת החסר אל סריקת הקיים.
אמונה ננפש על ההבדלה, הסריקה ומציאת הנתונים המתאימים לרצונה.
סריקת החסר וההיצמדות אל הסבל מוכרים לה היטב.
ומכאן, שהתרגול המתבקש הוא היפוך הנושא אחריו סוקרת סורקת הנפש, מהחוסר אל הקיים, מהסבל אל העונג, מהדרמה אל השווי.
לשם כך, טוב לתרגל, פעמיים שלוש ביום, את ההפרדה וההתמקדות בכל מה שאדום.
דילוג על פני שלא אדום, מציאת האדום, יניחו לה לנפש את הבטחון במיומנות הזו של הסריקה וההפרדה.
אז, כמו לומדת הנפש לכוון את הפרדותיה, ומתחילה להתמקד בהודיה על כוח המשיכה, על האוויר לנשימה, על בריאותה ובריאות יקיריה, על המזון ועל המים ועל כל הטוב שבעולמה.
במקביל טוב לה לנפש לחזור על המנטרה - אני חיה וקיימת. הוָוָה.
אין פשוט מכך ועדיין מתוך הרגילה חוזרת הנפש את החסר, אל רגשות האשם והבושה, אל דאגותיה וסבלותיה.
אז, למדה להודות על אלה, שכן עונג גדול בצדם.
אט אט למדה הנפש להפריד את מה שיש, לאהוב את מה שיש. לקבל את נסיבות חייה ולברך עליהן.
משיכת הטוב אם כך היא התמקדות בטוב, בטוב יותר ובמצוין.
זה לא רק אפשרי, זה אותו מקום בו בילדותה, בו חוותה הנפש אינסוף רגעי אושר, בהם הוויתה ספונה באחדות, וקול צחוקה המתגלגל, מרנין כל לב.
בוקר נפלא מצייץ בחוץ, הודיית הצפורים על עוד בוקר נשמעת היטב והיא שירה של ממש.
כאן, הובאו הדברים בפשטותם, ועדיין אם יש צורך בהבהרות, אלה ינתנו בשמחה.
תודות.
-
קן_לציפור*
- הודעות: 1109
- הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
- דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*
בעלי התאהב באחרת
איזה יופי צפריר.
זה ברור כל כך, וקשה כל כך
תודה!
זה ברור כל כך, וקשה כל כך
תודה!
-
חני_בונה*
- הודעות: 1693
- הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
- דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*
בעלי התאהב באחרת
זה אותו מקום בו בילדותה, בו חוותה הנפש אינסוף רגעי אושר, בהם הוויתה ספונה באחדות, וקול צחוקה המתגלגל, מרנין כל לב.
תודה וחיוך גדול....
תודה וחיוך גדול....
-
צפריר_שפרון*
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
בעלי התאהב באחרת
זה ברור כל כך, וקשה כל כך.
כאן, אם כך, יכולה להתמקד בקושי, או בבהירות.
כאשר מתמקדת בקושי, כמו נמצאת שבויה בהרגלי הנפש. גם כאן יכולה להניח בהירות ומודעות על ההתמקדות בקושי.
וטוב אם זוכרת שקושי אינו בהכרח סבל.
כאשר בוחרת בבהירות, גם הקושי נמצא ברור יותר במובן הזה שאינו בא לידי ביטוי כאשר נמצאת מודה על ההווה, על עצם הקיום.
בהודייתך נמצאת מרעיפה אהבה על כל הסובב אותך.
תודות.
כאן, אם כך, יכולה להתמקד בקושי, או בבהירות.
כאשר מתמקדת בקושי, כמו נמצאת שבויה בהרגלי הנפש. גם כאן יכולה להניח בהירות ומודעות על ההתמקדות בקושי.
וטוב אם זוכרת שקושי אינו בהכרח סבל.
כאשר בוחרת בבהירות, גם הקושי נמצא ברור יותר במובן הזה שאינו בא לידי ביטוי כאשר נמצאת מודה על ההווה, על עצם הקיום.
בהודייתך נמצאת מרעיפה אהבה על כל הסובב אותך.
תודות.
-
קן_לציפור*
- הודעות: 1109
- הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
- דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*
בעלי התאהב באחרת
תודה צפריר, מדוייק לי מאד.
לבוקר זה ממש...
לבוקר זה ממש...
-
ורד_דרור*
- הודעות: 337
- הצטרפות: 25 אפריל 2009, 21:39
- דף אישי: הדף האישי של ורד_דרור*
בעלי התאהב באחרת
מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה
רבה אמונתך
רבה אמונתך
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעלי התאהב באחרת
צפריר תודה
בעלי התאהב באחרת
קראתי את כל הדף ברצף.
כתבו לך דברים נהדרים.
לפני שאני אכתוב לך את דעתי, אני אשתף אותך בתאוריה שלי על כימיה בין אנשים:
בזמן לימודי הכימיה שלי עלתה לי תאוריה, שכפי שבעולם הכימיה יש תגובות קבועות עם חומרים קבועים, כך בעולם האמיתי. כפית מלח תמיד תתפרק ליונים כשתעורבב בכוס מים. תמיד. גם אם תנסי 1000 פעם, המלח יתפרק. זו דוגמה לתהליך. זו הדינמיקה בין המלח למים. חומרים יוצרים כל מיני סוגים של קשרים בינהם. יש חומרים שכשהם נפגשים אז תמיד אחד מוותר על אלקטרון והשני מרוויח. תמיד, לא משנה מה. יש חומרים שבעת המפגש סותרים ומבטלים אחד את השני. תמיד. יש חומרים שמתרכבים למשהו חדש לגמרי. יש חומרים שלוקח זמן עד שהתגובה בינהם מתרחשת, ובהתחלה הם יכולים להטעות.
חומר מסויים יכול להגיב בצורה אחת עם חומר אחד ובצורה אחרת לגמרי עם אחר.
קרה לך שהרגשת שמפגש עם אדם מסויים "מוציא" ממך משהו, אנרגיה שבמפגש עם אחרים לא קיימת?
קרה לך שנפרדת מאדם, עברת כברת דרך משמעותית, ובמפגש מקרי איתו עלתה בך ה"אנרגיה" האופיינית לך במפגש עם אותו אדם? כאילו לא עברו שנים וכאילו לא הפכת לאדם אחר? קרה לך שהיית בקשר עם אדם, והייתה בעיה שתמיד חזרה על עצמה בקשר, ותמיד אותו אדם הבטיח להשתנות אך ללא הועיל?
אני מאמינה בכל לבי, שכפי שהכימיה היא דבר קבוע, כך כימיה בין אנשים היא דבר קבוע. אולי צריך ללמוד כימיה בשביל להבין את המשפט הבא, אבל זו האמת: כל תהליך כימי הוא בלתי הפיך.
אני מצטערת, אבל אני חושבת שאת צריכה לעזוב אותו. לפחות כרגע.
לדעתי, משהו בכימיה הזוגית שלכם נפגע.
כל עוד את נשארת בתוך הזוגיות הזו, בתנאים האלו, את מאמללת את עצמך. וזה לא מגיע לך. לדעתי חבל לך לנסות לדרוש ממנו דברים ולהגיע לאיזשהי הסכמה.
בעלך מנהל רומן רגשי עם אחרת. גם אם ללא ידיעתה.
כשבעלך נשאר בקשר עם אותה אשה, גם אם הקשר עסקי בלבד, הוא נשאר בטווח האנרגיה שלה, הוא ממשיך להרגיש משיכה כלפיה, מעצם קיומה במרחב שלו. היא ממשיכה לתפוס אצלו מקום בתודעה, לא חשוב אם המקום הזה מיני או לא, זה מקום, והוא על חשבונך. בעלך הוא רק בנאדם, הוא לא עשוי מאבן. זה תמים מצדכם להאמין שזה אפשרי שהוא יעבוד איתה, במציאות של הזוגיות שאתם רוצים להשיג.
כתבת שלפני הרומן הקשר המיני שלכם היה רעוע, ושבעקבותיו הקשר קיבל פרץ מחודש של תשוקה.
זה דפוס, אפשר להתייחס לזה כאל תגובה כימית ממש. אם הדינמיקה בינכם הייתה מיניות כבויה, אז זו הדינמיקה בינכם. אני מצטערת שאני שיפוטית (מאוד) אבל לדעתי, אם אתם תשארו יחד, בעוד מספר שנים, המצב (מיניות כבויה) יחזור על עצמו.
את אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו, את מפחדת לאבד אותו, ברור לגמרי.
אבל לדעתי באיזשהוא מקום כבר איבדת. ואת רוצה בכל נפשך לחזור לאותו מקום בטוח, לאותו בעל אהוב שאותו את פוחדת לאבד. אבל היום הבעל שיש לך הוא לא הבעל שאת כה פוחדת לאבד. הוא אמנם אותו אדם, אבל הרגשות שהוא מעורר בך והמעשים שהוא עושה לך הם לא בדיוק משהו שקשה לוותר עליו. מה שקשה לך זה הרעיון.
כמו שאני רואה את זה,
האדם שאת מפחדת לאבד והאדם שאיתו את חיה היום הם לא אותו אדם. האדם שאת כמהה אליו כבר לא קיים יותר. הוא שייך לעבר.
במקומו נולד אדם אחר, שמערער אותך ומחליש אותך, גם אם כוונתו טובה.
לא סתם לדעתי, שב ועולה בך הדחף לעזוב אותו.
הבקר בעלי היה במקלחת וביקש ממני להביא לו את המחברשת שיניים שלו מהתיק שלו ואמר "עכשיו את יכולה לבדוק שם אם יש ראיות. זה מה שאת עושה ממילא כל הזמן, לא? בודקת את הטלפון שלי, את התיק..."
בעיני המשפט הקטן הזה מעיד על דרך ללא מוצא ביחסים שלכם. הוא לא היה חייב לומר את המשפט הזה. גם אם את באמת בודקת לו את החפצים האישיים, וגם אם זה מאוד מאוד מפריע לו. על המשפט הזה לדעתי הוא היה צריך לוותר. אבל זה בפנטזיה.
במציאות, הוא לא ויתר על המשפט הזה, ולא על הרבה משפטים מיותרים אחרים, שיכלו בכיף לא להאמר גם בלי לפגוע בכנות בינכם.
קשה לי מאוד להאמין -וסליחה שוב- שאי פעם תגיעי למקום של אמון מחודש באהבתו (המינית) כלפיך, של ביטחון ושלווה בזוגיות שלכם.
אם זו לא היא, זו תהיה מישהי אחרת.
משהו כבר לא שם.
אני מאמינה לו שהוא לא רוצה לעזוב אותך ולפרק את הקן שלכם. הוא גם נאחז בדיוק כמוך.
אני בהחלט מאמינה שיש בינכם אהבה וקירבה גדולות מאוד.
אני מאמינה שתוכלו להישאר חברים בנפש, גם אם בסופו של דבר תיפרדו.
זכותו של בעלך להימשך לנשים אחרות, כמו שזכותך להימשך לגברים אחרים
אבל - יש השלכות לדחפים האלה. אם בעלך לא עומד בהשלכות (ומצפה ממך ציפיות ילדותיות בעליל להכיל אותן) אז היה עליו מלכתחילה לרסן בפראות את הדחף הזה.הוא בחר במודע שלא לעשות זאת. בא ושיתף אותך בתשוקה שלו כלפי אותה אישה- ולא אגיב על זה טובים ממני כבר עשו זאת.
המשיך להעיר הערות אגביות ששברו אותך לרסיסים.
הוא מתמם יותר מדי- אני בטוחה שהוא במלכוד רציני עם עצמו אם הוא בוחר לנהוג (גם אם לא במודע) בדרך מניפולטיבית כזו.
אני במקומך הייתי עוזבת.
אולי יום יבוא והייתי חוזרת אליו, אבל ללא ספק הייתי לוקחת את הזמן לבד, לשקם את עצמי מכל המשבר.
את במצב חולה, והוא מחולל המחלה.
הוא לא יכול להיות גם התרופה.
כתבו לך דברים נהדרים.
לפני שאני אכתוב לך את דעתי, אני אשתף אותך בתאוריה שלי על כימיה בין אנשים:
בזמן לימודי הכימיה שלי עלתה לי תאוריה, שכפי שבעולם הכימיה יש תגובות קבועות עם חומרים קבועים, כך בעולם האמיתי. כפית מלח תמיד תתפרק ליונים כשתעורבב בכוס מים. תמיד. גם אם תנסי 1000 פעם, המלח יתפרק. זו דוגמה לתהליך. זו הדינמיקה בין המלח למים. חומרים יוצרים כל מיני סוגים של קשרים בינהם. יש חומרים שכשהם נפגשים אז תמיד אחד מוותר על אלקטרון והשני מרוויח. תמיד, לא משנה מה. יש חומרים שבעת המפגש סותרים ומבטלים אחד את השני. תמיד. יש חומרים שמתרכבים למשהו חדש לגמרי. יש חומרים שלוקח זמן עד שהתגובה בינהם מתרחשת, ובהתחלה הם יכולים להטעות.
חומר מסויים יכול להגיב בצורה אחת עם חומר אחד ובצורה אחרת לגמרי עם אחר.
קרה לך שהרגשת שמפגש עם אדם מסויים "מוציא" ממך משהו, אנרגיה שבמפגש עם אחרים לא קיימת?
קרה לך שנפרדת מאדם, עברת כברת דרך משמעותית, ובמפגש מקרי איתו עלתה בך ה"אנרגיה" האופיינית לך במפגש עם אותו אדם? כאילו לא עברו שנים וכאילו לא הפכת לאדם אחר? קרה לך שהיית בקשר עם אדם, והייתה בעיה שתמיד חזרה על עצמה בקשר, ותמיד אותו אדם הבטיח להשתנות אך ללא הועיל?
אני מאמינה בכל לבי, שכפי שהכימיה היא דבר קבוע, כך כימיה בין אנשים היא דבר קבוע. אולי צריך ללמוד כימיה בשביל להבין את המשפט הבא, אבל זו האמת: כל תהליך כימי הוא בלתי הפיך.
אני מצטערת, אבל אני חושבת שאת צריכה לעזוב אותו. לפחות כרגע.
לדעתי, משהו בכימיה הזוגית שלכם נפגע.
כל עוד את נשארת בתוך הזוגיות הזו, בתנאים האלו, את מאמללת את עצמך. וזה לא מגיע לך. לדעתי חבל לך לנסות לדרוש ממנו דברים ולהגיע לאיזשהי הסכמה.
בעלך מנהל רומן רגשי עם אחרת. גם אם ללא ידיעתה.
כשבעלך נשאר בקשר עם אותה אשה, גם אם הקשר עסקי בלבד, הוא נשאר בטווח האנרגיה שלה, הוא ממשיך להרגיש משיכה כלפיה, מעצם קיומה במרחב שלו. היא ממשיכה לתפוס אצלו מקום בתודעה, לא חשוב אם המקום הזה מיני או לא, זה מקום, והוא על חשבונך. בעלך הוא רק בנאדם, הוא לא עשוי מאבן. זה תמים מצדכם להאמין שזה אפשרי שהוא יעבוד איתה, במציאות של הזוגיות שאתם רוצים להשיג.
כתבת שלפני הרומן הקשר המיני שלכם היה רעוע, ושבעקבותיו הקשר קיבל פרץ מחודש של תשוקה.
זה דפוס, אפשר להתייחס לזה כאל תגובה כימית ממש. אם הדינמיקה בינכם הייתה מיניות כבויה, אז זו הדינמיקה בינכם. אני מצטערת שאני שיפוטית (מאוד) אבל לדעתי, אם אתם תשארו יחד, בעוד מספר שנים, המצב (מיניות כבויה) יחזור על עצמו.
את אוהבת אותו ולא רוצה לאבד אותו, את מפחדת לאבד אותו, ברור לגמרי.
אבל לדעתי באיזשהוא מקום כבר איבדת. ואת רוצה בכל נפשך לחזור לאותו מקום בטוח, לאותו בעל אהוב שאותו את פוחדת לאבד. אבל היום הבעל שיש לך הוא לא הבעל שאת כה פוחדת לאבד. הוא אמנם אותו אדם, אבל הרגשות שהוא מעורר בך והמעשים שהוא עושה לך הם לא בדיוק משהו שקשה לוותר עליו. מה שקשה לך זה הרעיון.
כמו שאני רואה את זה,
האדם שאת מפחדת לאבד והאדם שאיתו את חיה היום הם לא אותו אדם. האדם שאת כמהה אליו כבר לא קיים יותר. הוא שייך לעבר.
במקומו נולד אדם אחר, שמערער אותך ומחליש אותך, גם אם כוונתו טובה.
לא סתם לדעתי, שב ועולה בך הדחף לעזוב אותו.
הבקר בעלי היה במקלחת וביקש ממני להביא לו את המחברשת שיניים שלו מהתיק שלו ואמר "עכשיו את יכולה לבדוק שם אם יש ראיות. זה מה שאת עושה ממילא כל הזמן, לא? בודקת את הטלפון שלי, את התיק..."
בעיני המשפט הקטן הזה מעיד על דרך ללא מוצא ביחסים שלכם. הוא לא היה חייב לומר את המשפט הזה. גם אם את באמת בודקת לו את החפצים האישיים, וגם אם זה מאוד מאוד מפריע לו. על המשפט הזה לדעתי הוא היה צריך לוותר. אבל זה בפנטזיה.
במציאות, הוא לא ויתר על המשפט הזה, ולא על הרבה משפטים מיותרים אחרים, שיכלו בכיף לא להאמר גם בלי לפגוע בכנות בינכם.
קשה לי מאוד להאמין -וסליחה שוב- שאי פעם תגיעי למקום של אמון מחודש באהבתו (המינית) כלפיך, של ביטחון ושלווה בזוגיות שלכם.
אם זו לא היא, זו תהיה מישהי אחרת.
משהו כבר לא שם.
אני מאמינה לו שהוא לא רוצה לעזוב אותך ולפרק את הקן שלכם. הוא גם נאחז בדיוק כמוך.
אני בהחלט מאמינה שיש בינכם אהבה וקירבה גדולות מאוד.
אני מאמינה שתוכלו להישאר חברים בנפש, גם אם בסופו של דבר תיפרדו.
זכותו של בעלך להימשך לנשים אחרות, כמו שזכותך להימשך לגברים אחרים
אבל - יש השלכות לדחפים האלה. אם בעלך לא עומד בהשלכות (ומצפה ממך ציפיות ילדותיות בעליל להכיל אותן) אז היה עליו מלכתחילה לרסן בפראות את הדחף הזה.הוא בחר במודע שלא לעשות זאת. בא ושיתף אותך בתשוקה שלו כלפי אותה אישה- ולא אגיב על זה טובים ממני כבר עשו זאת.
המשיך להעיר הערות אגביות ששברו אותך לרסיסים.
הוא מתמם יותר מדי- אני בטוחה שהוא במלכוד רציני עם עצמו אם הוא בוחר לנהוג (גם אם לא במודע) בדרך מניפולטיבית כזו.
אני במקומך הייתי עוזבת.
אולי יום יבוא והייתי חוזרת אליו, אבל ללא ספק הייתי לוקחת את הזמן לבד, לשקם את עצמי מכל המשבר.
את במצב חולה, והוא מחולל המחלה.
הוא לא יכול להיות גם התרופה.
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעלי התאהב באחרת
בוזה, אני מסכימה עם דברייך רק חלקית.
המשל של החומרים הכימיים שנתת הוא יפה מאוד, ואפשר ללמוד ממנו הרבה על יחסים בין אנשים.
אבל לדעתי זה לא הכול.
נכון שיש הרבה מקרים שפוגשים אדם מהעבר, ולמרות שהשתנינו מאוד במשך השנים האלה - פתאום המפגש איתו מוציא מאיתנו את האדם הישן שהיינו.
זה נכון.
לעומת זאת יש גם הרבה מקרים שיחסים בין אנשים עולים מדרגה בעקבות שינוי שהם עברו, או לפחות אחד מהם.
אני לא חושבת שאפשר ללמוד מהכימיה חוסר תקווה לשינוי.
אנשים הם גם כימיה, אבל לא רק כימיה !
**********
מעבר לזה - את אומרת דברים סותרים בעיניי:
בעניין המיניות הזוגית את אומרת:
זה דפוס, אפשר להתייחס לזה כאל תגובה כימית ממש. אם הדינמיקה בינכם הייתה מיניות כבויה, אז זו הדינמיקה בינכם. אני מצטערת שאני שיפוטית (מאוד) אבל לדעתי, אם אתם תשארו יחד, בעוד מספר שנים, המצב (מיניות כבויה) יחזור על עצמו.
בעניין בן הזוג את אומרת:
_האדם שאת מפחדת לאבד והאדם שאיתו את חיה היום הם לא אותו אדם. האדם שאת כמהה אליו כבר לא קיים יותר. הוא שייך לעבר.
במקומו נולד אדם אחר_
כלומר, מצד אחד את מתייחסת לזוגיות כאל כימיה קבועה שאין סיכוי לשנות אותה.
מצד שני - את אומרת שבן הזוג השתנה, וזה לא יכול לחזור להיות כפי שהיה.
אז דברים יכולים להשתנות בקשר הזוגי או לא יכולים?
*************
אני חושבת שאפשר לראות מסביב הרבה זוגות שעברו משברים, עשו עבודה - והצליחו לעשות שינוי משמעותי, ולהגיע לזוגיות טובה.
גם הרבה זוגות שהקשר המיני שלהם היה רדום - הצליחו לעורר אותו מחדש על ידי מודעות ורצון והשקעה.
אם יש רצון - אז כדאי לנסות.
בטח שלא נכון להתייאש מראש בגלל ה'כימיה'.
המשל של החומרים הכימיים שנתת הוא יפה מאוד, ואפשר ללמוד ממנו הרבה על יחסים בין אנשים.
אבל לדעתי זה לא הכול.
- חומרים לא משתנים.
נכון שיש הרבה מקרים שפוגשים אדם מהעבר, ולמרות שהשתנינו מאוד במשך השנים האלה - פתאום המפגש איתו מוציא מאיתנו את האדם הישן שהיינו.
זה נכון.
לעומת זאת יש גם הרבה מקרים שיחסים בין אנשים עולים מדרגה בעקבות שינוי שהם עברו, או לפחות אחד מהם.
אני לא חושבת שאפשר ללמוד מהכימיה חוסר תקווה לשינוי.
אנשים הם גם כימיה, אבל לא רק כימיה !
**********
מעבר לזה - את אומרת דברים סותרים בעיניי:
בעניין המיניות הזוגית את אומרת:
זה דפוס, אפשר להתייחס לזה כאל תגובה כימית ממש. אם הדינמיקה בינכם הייתה מיניות כבויה, אז זו הדינמיקה בינכם. אני מצטערת שאני שיפוטית (מאוד) אבל לדעתי, אם אתם תשארו יחד, בעוד מספר שנים, המצב (מיניות כבויה) יחזור על עצמו.
בעניין בן הזוג את אומרת:
_האדם שאת מפחדת לאבד והאדם שאיתו את חיה היום הם לא אותו אדם. האדם שאת כמהה אליו כבר לא קיים יותר. הוא שייך לעבר.
במקומו נולד אדם אחר_
כלומר, מצד אחד את מתייחסת לזוגיות כאל כימיה קבועה שאין סיכוי לשנות אותה.
מצד שני - את אומרת שבן הזוג השתנה, וזה לא יכול לחזור להיות כפי שהיה.
אז דברים יכולים להשתנות בקשר הזוגי או לא יכולים?
*************
אני חושבת שאפשר לראות מסביב הרבה זוגות שעברו משברים, עשו עבודה - והצליחו לעשות שינוי משמעותי, ולהגיע לזוגיות טובה.
גם הרבה זוגות שהקשר המיני שלהם היה רדום - הצליחו לעורר אותו מחדש על ידי מודעות ורצון והשקעה.
אם יש רצון - אז כדאי לנסות.
בטח שלא נכון להתייאש מראש בגלל ה'כימיה'.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעלי התאהב באחרת
בוזה. למרות שכתבת דברים יפים, לדעתי קצת הרחקת לכת במסקנותיך. יפה כתבה לך אהבת עולם. ההסברים מהכימיה באמת יפים, אבל יחסים בין בני אדם, ויחסים בין בני זוג, הם לא תמיסה, ולא תרחיף. לא תערובת ולא תרכובת. אי אפשר לעשות הקבלה אחד לאחד של תקשורת בין בני זוג, וריאקציה כימית.
לאנרגיה בין בני זוג, יש ביטוי רגשי חזק. את הרגשות בין בני זוג, קשה לכמת בממדים כימיים.
ואם כבר כימייה, היפרדות בין בני זוג, זה יותר מפירוק תרכובת ובודאי מהפרדה בין מרכיבי תערובת. לפעמים זה קרוב יותר לביקוע גרעיני.
משפט כמו זה שאת יוצאת נגדו, וגם חיטוט בחפציו, זה אולי כמו אנרגיה פוטנציאלית שניצוץ קטן גורם לפיצוץ וללהבה גדולה. ניתן לשמור על החומרים מפני ניצוצות כאלה, לא רק על ידי הפרדה, גם על ידי קירור.
לאנרגיה בין בני זוג, יש ביטוי רגשי חזק. את הרגשות בין בני זוג, קשה לכמת בממדים כימיים.
ואם כבר כימייה, היפרדות בין בני זוג, זה יותר מפירוק תרכובת ובודאי מהפרדה בין מרכיבי תערובת. לפעמים זה קרוב יותר לביקוע גרעיני.
משפט כמו זה שאת יוצאת נגדו, וגם חיטוט בחפציו, זה אולי כמו אנרגיה פוטנציאלית שניצוץ קטן גורם לפיצוץ וללהבה גדולה. ניתן לשמור על החומרים מפני ניצוצות כאלה, לא רק על ידי הפרדה, גם על ידי קירור.
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעלי התאהב באחרת
אתמול כתבתי דבר נוסף לבוזה, אך התנתק לי האינטרנט באמצע, אז מוסיפה את זה עכשיו:
חוצמזה, אם הכימיה בין אנשים היא דבר קבוע -
איך זה שלפעמים יש תקופה של התאהבות, ואז פתאום זה נעלם?
אנשים זה דבר דינאמי.
**********
וגם, אם כבר את טוענת שכימיה בין חומרים לא משתנה (כאילו, שאם המיניות ביניהם הייתה רדומה - אז גם התעוררות לא תעזור, כי היא תחזור להירדם כיוון שלדעתך זו הכימיה הבסיסית ביניהם), אז אפשר לקחת את זה לכיוון הפוך -
שאם אנשים התאהבו והייתה ביניהם משיכה גדולה, ואחר כך במשך השנים ההתאהבות ירדה - אז בעצם זה שהם פעם היו מאוהבים, אפשר להתייחס לזה כך שהכימיה הבסיסית ביניהם היא של אהבה ומשיכה - ככה שגם אם זה ירד, אפשר להחזיר את זה.
חוצמזה, אם הכימיה בין אנשים היא דבר קבוע -
איך זה שלפעמים יש תקופה של התאהבות, ואז פתאום זה נעלם?
אנשים זה דבר דינאמי.
**********
וגם, אם כבר את טוענת שכימיה בין חומרים לא משתנה (כאילו, שאם המיניות ביניהם הייתה רדומה - אז גם התעוררות לא תעזור, כי היא תחזור להירדם כיוון שלדעתך זו הכימיה הבסיסית ביניהם), אז אפשר לקחת את זה לכיוון הפוך -
שאם אנשים התאהבו והייתה ביניהם משיכה גדולה, ואחר כך במשך השנים ההתאהבות ירדה - אז בעצם זה שהם פעם היו מאוהבים, אפשר להתייחס לזה כך שהכימיה הבסיסית ביניהם היא של אהבה ומשיכה - ככה שגם אם זה ירד, אפשר להחזיר את זה.
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעלי התאהב באחרת
ואם כבר כימייה, היפרדות בין בני זוג, זה יותר מפירוק תרכובת ובודאי מהפרדה בין מרכיבי תערובת. לפעמים זה קרוב יותר לביקוע גרעיני.
פלוני אלמונית, משפט חזק אמרת פה !
פלוני אלמונית, משפט חזק אמרת פה !
-
אלמונית_נית*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 15 מאי 2010, 20:37
בעלי התאהב באחרת
עוקבת לסרוגין אחרי הדף (הקודם וזה) מבקשת לא להכנס לדיון מעמיק. רוצה להעביר מסר קצר.
הייתי בצד השני. נשואה. התאהבתי במישהו במקום העבודה. קשר מורכב ואמביוולנטי. בעלי ידע.
מבלי להכנס לכל הסיפור.
הפנטסיות וההתאהבות דעכו רק לאחר זמן רב שלא ראיתי אותו יותר.
ההתחכחות המתמדת יום יום בעבודה. המבטים, השיחות הקצרות, הרמיזות, התשוקה.
גם אם לא אומרים שום דבר זה פשוט שם. זה מלבה!!
אולי זה לא כך בשביל כולם. אולי יש אנשים שחשים אחרת.
אבל ככל שהמשפט הזה נשמע נדוש
רחוק מהעין בסופו של דבר רחוק מהלב.
עברנו משבר. מה שחיפשתי אצל אותו בחור היה מה שהיה חסר לי בזוגיות בבית.
ברגע שידענו לזהות זאת ולעבוד על זה, זה מאוד מאוד עזר.
בדיעבד, אם בעלי היה שם לי גבול ברור שאומר : אני לא מוכן שתתראי איתו יותר, תשוחחי עימו אני רוצה שתעזבי עבודה או תחליפי ימי עבודה.
אז סביר שזה היה מסתיים הרבה קודם או נמנע ברובו. (כל זה מבלי לגרוע מהאחריות שלי לשים לזה סוף ולעצור בעצמי)
אם בעלך רוצה באמת ובתמים לעבוד על הזוגיות איתך ואוהב אותך.
לדעתי, עם כל הכאב הכרוך בכך, (למרות כמה שהידיעה הזו בטח מכאיבה לך, כלומר שזה מאוד כואב לו לחתוך את הקשר) עליו להפסיק לחלוטין להתראות עימה.
הייתה תקופה שרימיתי את עצמי שזה לא משנה אם אנחנו מתראים כל יום בעבודה או לא. או שזה לא רציני מה שאני מרגישה או שנוכל להיות ידידים והתשוקה תדעך עם הזמן...
זו רמאות לשמה, זה בא מחולשה ומקושי להתנתק מאשליה שהנה כאן באיש/אישה הזו טמון כל מה שאני זקוק וצריך בזוגיות או בחיים בכלל.
זו פעם ראשונה שאני בכלל כותבת משהו על זה וזה לא פשוט לי.
אז אשלח לפני שאתחרט
בהצלחה
הייתי בצד השני. נשואה. התאהבתי במישהו במקום העבודה. קשר מורכב ואמביוולנטי. בעלי ידע.
מבלי להכנס לכל הסיפור.
הפנטסיות וההתאהבות דעכו רק לאחר זמן רב שלא ראיתי אותו יותר.
ההתחכחות המתמדת יום יום בעבודה. המבטים, השיחות הקצרות, הרמיזות, התשוקה.
גם אם לא אומרים שום דבר זה פשוט שם. זה מלבה!!
אולי זה לא כך בשביל כולם. אולי יש אנשים שחשים אחרת.
אבל ככל שהמשפט הזה נשמע נדוש
רחוק מהעין בסופו של דבר רחוק מהלב.
עברנו משבר. מה שחיפשתי אצל אותו בחור היה מה שהיה חסר לי בזוגיות בבית.
ברגע שידענו לזהות זאת ולעבוד על זה, זה מאוד מאוד עזר.
בדיעבד, אם בעלי היה שם לי גבול ברור שאומר : אני לא מוכן שתתראי איתו יותר, תשוחחי עימו אני רוצה שתעזבי עבודה או תחליפי ימי עבודה.
אז סביר שזה היה מסתיים הרבה קודם או נמנע ברובו. (כל זה מבלי לגרוע מהאחריות שלי לשים לזה סוף ולעצור בעצמי)
אם בעלך רוצה באמת ובתמים לעבוד על הזוגיות איתך ואוהב אותך.
לדעתי, עם כל הכאב הכרוך בכך, (למרות כמה שהידיעה הזו בטח מכאיבה לך, כלומר שזה מאוד כואב לו לחתוך את הקשר) עליו להפסיק לחלוטין להתראות עימה.
הייתה תקופה שרימיתי את עצמי שזה לא משנה אם אנחנו מתראים כל יום בעבודה או לא. או שזה לא רציני מה שאני מרגישה או שנוכל להיות ידידים והתשוקה תדעך עם הזמן...
זו רמאות לשמה, זה בא מחולשה ומקושי להתנתק מאשליה שהנה כאן באיש/אישה הזו טמון כל מה שאני זקוק וצריך בזוגיות או בחיים בכלל.
זו פעם ראשונה שאני בכלל כותבת משהו על זה וזה לא פשוט לי.
אז אשלח לפני שאתחרט
בהצלחה
בעלי התאהב באחרת
אני מסכימה
בעיני יש המון משחקים של התת מודע שמתעתע ורוצה להחזיק בכל הקצוות.
העבודה האישית שאת עושה נפלאה,אך לא חייב להיות שם סבל!
בעיני חשוב להתבונן פנימה אליך ולראות את היופי שלך מה שאת רוצה ולחזק את הקשר לבריאה
אני קראתי אתמול את הדף שלך לזמן רב,ועכשיו רק כותבת לך לרגע,מכירה את המקום משני הכיוונים,את הרצון הטהור להיות מדויקת לא "לשלוט"
פחד שמשהו נעשה בגללי או שהרסתי משהו חי למשהו וכו...
לי במצב הזה כשכל כך כאב לי עם חבר שהתאהב לפני שנים לקשר עם משהי נשואה בהריון...,עזר לדמיין אותם זקנים...ולראות פרופורציה
להתבונן בחמלה .
הוא לא עזב אותי אלא שמר על 2 קצוות,עד שיום אחד פשוט קלטתי ובחדות אינסטינקטיבית כזו שיניתי את הגישה שהייתה כל כך דומה לשלך עדיין עם המון אהבה והבנתי שתפקידי לא לדאוג להיות "פיירית "איתו אלא איתי ו....היה לי קשה וזה מאד עזר ופינה מקום למה שבאמת חשוב,לעומק הלב והכונה.
היום אני מבינה שהכל בתוכי! אהובי ,האישה הזו הההההההההההכל בתוכי -זו דרמה שמשקפת חלקים והעבודה שלי לגעת ליצב לשחרר למקד לפקס,לתמוך ובעיקר לטפח את האהבה והקבלה ללא תנאי שלי לעצמי -לקבל על מנת לתת...אבל לקבל זה שלב שחייב בעיני להיות ראשון כמו קבלת החיים,קבלת האהבה כי ממקום של חיים ואהבה אני בשפע בטוב ויכולתי לתת לעולם אינסופית.זה פשוט להתחבר לזרם האינסופי של האור של השמחה...אין צורך אז יותר בדרמה החיצונית של כאב ודמויות משקפות ברמת הסבל. לעצור,לטפל בזה בפנים עם הרבה אמונה !!!בלי תנאים, בעצמך ובכח האהבה האינסופי שאת קשורה אליו כי הרי ברור שאת קשורה אליו..ומשם מגיע רפוי,להרפות לריפוי.
כשתגיעי בתוך עצמך לסיפוק הזה והשקט התמונה בחוץ תיפתר ותשקוט הצעד של הקבלה פנימה, של הרגשות שלך ושל עצמך ,פשוט לקבל ולהיות חלק מזרימת האהבה והריפוי יטפחו את מה שהכי נכון עבורך וכך גם עבורכם.
חיבוק גדול ושפע של אהבה לך .
.
בעיני יש המון משחקים של התת מודע שמתעתע ורוצה להחזיק בכל הקצוות.
העבודה האישית שאת עושה נפלאה,אך לא חייב להיות שם סבל!
בעיני חשוב להתבונן פנימה אליך ולראות את היופי שלך מה שאת רוצה ולחזק את הקשר לבריאה
אני קראתי אתמול את הדף שלך לזמן רב,ועכשיו רק כותבת לך לרגע,מכירה את המקום משני הכיוונים,את הרצון הטהור להיות מדויקת לא "לשלוט"
פחד שמשהו נעשה בגללי או שהרסתי משהו חי למשהו וכו...
לי במצב הזה כשכל כך כאב לי עם חבר שהתאהב לפני שנים לקשר עם משהי נשואה בהריון...,עזר לדמיין אותם זקנים...ולראות פרופורציה
להתבונן בחמלה .
הוא לא עזב אותי אלא שמר על 2 קצוות,עד שיום אחד פשוט קלטתי ובחדות אינסטינקטיבית כזו שיניתי את הגישה שהייתה כל כך דומה לשלך עדיין עם המון אהבה והבנתי שתפקידי לא לדאוג להיות "פיירית "איתו אלא איתי ו....היה לי קשה וזה מאד עזר ופינה מקום למה שבאמת חשוב,לעומק הלב והכונה.
היום אני מבינה שהכל בתוכי! אהובי ,האישה הזו הההההההההההכל בתוכי -זו דרמה שמשקפת חלקים והעבודה שלי לגעת ליצב לשחרר למקד לפקס,לתמוך ובעיקר לטפח את האהבה והקבלה ללא תנאי שלי לעצמי -לקבל על מנת לתת...אבל לקבל זה שלב שחייב בעיני להיות ראשון כמו קבלת החיים,קבלת האהבה כי ממקום של חיים ואהבה אני בשפע בטוב ויכולתי לתת לעולם אינסופית.זה פשוט להתחבר לזרם האינסופי של האור של השמחה...אין צורך אז יותר בדרמה החיצונית של כאב ודמויות משקפות ברמת הסבל. לעצור,לטפל בזה בפנים עם הרבה אמונה !!!בלי תנאים, בעצמך ובכח האהבה האינסופי שאת קשורה אליו כי הרי ברור שאת קשורה אליו..ומשם מגיע רפוי,להרפות לריפוי.
כשתגיעי בתוך עצמך לסיפוק הזה והשקט התמונה בחוץ תיפתר ותשקוט הצעד של הקבלה פנימה, של הרגשות שלך ושל עצמך ,פשוט לקבל ולהיות חלק מזרימת האהבה והריפוי יטפחו את מה שהכי נכון עבורך וכך גם עבורכם.
חיבוק גדול ושפע של אהבה לך .
.
בעלי התאהב באחרת
הכל נכון - גם פרשנות לקויה.
כל מה שכתבו נכון.
בוזה - כל מילה ! כמעט .
כל מה שכתבו נכון.
בוזה - כל מילה ! כמעט .
-
דברתיה_קוממי*
- הודעות: 223
- הצטרפות: 03 יולי 2008, 07:10
בעלי התאהב באחרת
שלום האשה של,
קראתי את כל הדף היום (בזכות הילדים - חולים). נדהמת מהיכולות שלך ואין לי ספק שאחרי התהום הזו את קופצת מדרגה.
מעניין אותי איך עם הילדים על רקע הסיפור הזה- מה הם מרגישים, איך הם מביעים, איך את מעבירה את היום תחת התופת הרגשית הזו. אם זה לא מתאים את כמובן רשאית לדלג על זה מבלי לומר מילה.
שולחת חיבוק וחיזוק וכשתוכלי, עדכני מה קורה איתך.
קראתי את כל הדף היום (בזכות הילדים - חולים). נדהמת מהיכולות שלך ואין לי ספק שאחרי התהום הזו את קופצת מדרגה.
מעניין אותי איך עם הילדים על רקע הסיפור הזה- מה הם מרגישים, איך הם מביעים, איך את מעבירה את היום תחת התופת הרגשית הזו. אם זה לא מתאים את כמובן רשאית לדלג על זה מבלי לומר מילה.
שולחת חיבוק וחיזוק וכשתוכלי, עדכני מה קורה איתך.
בעלי התאהב באחרת
טוב אכתוב קצת.
האמת המצב עצוב ועגום.
אנחנו הולכים ומתרחקים... הכעס בוער בתוכינו...
היום חשבתי לעצמי שאנחנו כמו חלב שהחמיץ עוד מעט כבר יסריח כל כך שנצטרך לזרוק את הדבר הזה שקוראים לו "אנחנו" או "הזוגיות" שלנו.
ואולי זה טוב, כנראה שזה בדיוק מה שצריך להיות.
אני כל הזמן רוצה להגיד "מי היה מאמין שנגיע למצב הזה?" אבל אז אומרת לעצמי שכל מה שקורה עכשיו כנראה היה שם כל הזמן ורק חיכה להזדמנות לפרוץ.
היינו בטיפול פעמיים ולא יודעת מה אני חושבת על זה.
עבדנו בשיטת אימגו בפעם שעברה. אני אהבתי את זה, הוא ממש התנגד לזה, הרגיש שזה מאולץ ותיאטרלי ושהוא לא מסוגל ככה להתרכז בכלל. יצא מאד מאד כעוס.
דווקא באנו יחסית קרובים אחד לשני ויצאנו משם כמו שני זרים ומאז אנחנו מתקשים להסתכל אחד לשני בעיניים.
אני מניחה שהטיפול רק העלה בנו דברים ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד.
נראה לי שיש לנו שנים של תפקידים שהלבשנו על עצמינו ועכשיו הכל מתחיל להתקלף.
אני מדמיינת את זה כמו קיר שהצבע והטיח שלו נופלים ומתקלפים וזה נראה נורא מכוער, שבור, מקולקל, פגום...
אני מרגישה ששנינו לא ממש יודעים מה לעשות עם עצמינו.
אני לפחות מרגישה ככה, מרגישה לגמרי אבודה אבל זה לא מרגיש לי רע, אני לא מצליחה להבין כלום, לעשות הגיון משום דבר ויש בזה דווקא משהו מנחם.
אני יכולה להרפות כי ממילא היחס שלי לזוגיות שלנו ובכלל גם לעצמי כרגע הם כמו היחס שלי ליפנית למשל, אין לי מושג מה נאמר לי, לא מבינה אף מילה.
אבל זה בכל זאת עצוב. לרגעים הלב שלי כמהה ממש לחבק אותו, ללטף אותו אבל הזרות כבר נכנסה בינינו ואז יש מבוכה שעוצרת אותי והטבעיות של המגע שהיה בינינו פעם חסרה...
קראתי בדף הריפוי שלי מהסרטן שהיא כותבת שם המחלה וההתמודדות עימה נוכחות כל הזמן. כמו איזה אש קטנה שמניעה אותי, ולפעמים גם שורפת.
ככה אני מרגישה לגבי "האישה האחרת", המצב הזה הוא כמו אש קטנה שבוערת מתחתי כל הזמן ושומרת שלא אירדם שוב, שלא אחזור לאותם הדפוסים ואני מניחה שכל עוד אני צריכה אותה היא תהיה שם (אפילו אם רק בראש שלי).
אז כל פעם שאני נסחפת לחשוב עליה (כמו הבקר כשבעלי הולך לעבודה וזה היום שהם שם ביחד) אני מפנה את המחשבות חזרה לעצמי ושואלת את עצמי מה אני רוצה עכשיו, מה יעשה לי טוב ברגע זה.
מעניין אותי איך עם הילדים על רקע הסיפור הזה- מה הם מרגישים, איך הם מביעים, איך את מעבירה את היום תחת התופת הרגשית הזו.
הייתי אומרת שתופת רגשית זה תיאור מדויק.
קשה לי להגיד מה הם מרגישים.
קשה לי להפריד בין הרגשות שלי למה שאני רואה אצלם. אין לי מבט מפוקח עליהם.
לפעמים נראה לי שכולנו מתפרקים לגמרי ולפעמים הם נראים לי בסדר גמור.
קשה לי להגיד.
לסיכום, הייתי אומרת שקשה לי להשקיע משהו בקשר ביני לבין בעלי כרגע, אני לא מצליחה להבין מה אנחנו צריכים או רוצים
ומה זה אומר בכלל - מה אנחנו רוצים? נכון?
הרי אין אנחנו כשרוצים משהו, יש אני ויש הוא וכל אחד עם הרצון שלו.
לא יודעת אם אני מבינה את זה נכון אבל ככה נראה לי אז אני מנסה לבדוק כשזה עולה מה הרצון שלי באותו רגע.
האמת המצב עצוב ועגום.
אנחנו הולכים ומתרחקים... הכעס בוער בתוכינו...
היום חשבתי לעצמי שאנחנו כמו חלב שהחמיץ עוד מעט כבר יסריח כל כך שנצטרך לזרוק את הדבר הזה שקוראים לו "אנחנו" או "הזוגיות" שלנו.
ואולי זה טוב, כנראה שזה בדיוק מה שצריך להיות.
אני כל הזמן רוצה להגיד "מי היה מאמין שנגיע למצב הזה?" אבל אז אומרת לעצמי שכל מה שקורה עכשיו כנראה היה שם כל הזמן ורק חיכה להזדמנות לפרוץ.
היינו בטיפול פעמיים ולא יודעת מה אני חושבת על זה.
עבדנו בשיטת אימגו בפעם שעברה. אני אהבתי את זה, הוא ממש התנגד לזה, הרגיש שזה מאולץ ותיאטרלי ושהוא לא מסוגל ככה להתרכז בכלל. יצא מאד מאד כעוס.
דווקא באנו יחסית קרובים אחד לשני ויצאנו משם כמו שני זרים ומאז אנחנו מתקשים להסתכל אחד לשני בעיניים.
אני מניחה שהטיפול רק העלה בנו דברים ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד.
נראה לי שיש לנו שנים של תפקידים שהלבשנו על עצמינו ועכשיו הכל מתחיל להתקלף.
אני מדמיינת את זה כמו קיר שהצבע והטיח שלו נופלים ומתקלפים וזה נראה נורא מכוער, שבור, מקולקל, פגום...
אני מרגישה ששנינו לא ממש יודעים מה לעשות עם עצמינו.
אני לפחות מרגישה ככה, מרגישה לגמרי אבודה אבל זה לא מרגיש לי רע, אני לא מצליחה להבין כלום, לעשות הגיון משום דבר ויש בזה דווקא משהו מנחם.
אני יכולה להרפות כי ממילא היחס שלי לזוגיות שלנו ובכלל גם לעצמי כרגע הם כמו היחס שלי ליפנית למשל, אין לי מושג מה נאמר לי, לא מבינה אף מילה.
אבל זה בכל זאת עצוב. לרגעים הלב שלי כמהה ממש לחבק אותו, ללטף אותו אבל הזרות כבר נכנסה בינינו ואז יש מבוכה שעוצרת אותי והטבעיות של המגע שהיה בינינו פעם חסרה...
קראתי בדף הריפוי שלי מהסרטן שהיא כותבת שם המחלה וההתמודדות עימה נוכחות כל הזמן. כמו איזה אש קטנה שמניעה אותי, ולפעמים גם שורפת.
ככה אני מרגישה לגבי "האישה האחרת", המצב הזה הוא כמו אש קטנה שבוערת מתחתי כל הזמן ושומרת שלא אירדם שוב, שלא אחזור לאותם הדפוסים ואני מניחה שכל עוד אני צריכה אותה היא תהיה שם (אפילו אם רק בראש שלי).
אז כל פעם שאני נסחפת לחשוב עליה (כמו הבקר כשבעלי הולך לעבודה וזה היום שהם שם ביחד) אני מפנה את המחשבות חזרה לעצמי ושואלת את עצמי מה אני רוצה עכשיו, מה יעשה לי טוב ברגע זה.
מעניין אותי איך עם הילדים על רקע הסיפור הזה- מה הם מרגישים, איך הם מביעים, איך את מעבירה את היום תחת התופת הרגשית הזו.
הייתי אומרת שתופת רגשית זה תיאור מדויק.
קשה לי להגיד מה הם מרגישים.
קשה לי להפריד בין הרגשות שלי למה שאני רואה אצלם. אין לי מבט מפוקח עליהם.
לפעמים נראה לי שכולנו מתפרקים לגמרי ולפעמים הם נראים לי בסדר גמור.
קשה לי להגיד.
לסיכום, הייתי אומרת שקשה לי להשקיע משהו בקשר ביני לבין בעלי כרגע, אני לא מצליחה להבין מה אנחנו צריכים או רוצים
ומה זה אומר בכלל - מה אנחנו רוצים? נכון?
הרי אין אנחנו כשרוצים משהו, יש אני ויש הוא וכל אחד עם הרצון שלו.
לא יודעת אם אני מבינה את זה נכון אבל ככה נראה לי אז אני מנסה לבדוק כשזה עולה מה הרצון שלי באותו רגע.
בעלי התאהב באחרת
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר,עם כל הצער והכאב שאת עוברת, נשמע שזה חשוב וטוב הקילופים האלה אם מטרתם גילוי האמת.
כל טוב לכם.
-
דברתיה_קוממי*
- הודעות: 223
- הצטרפות: 03 יולי 2008, 07:10
בעלי התאהב באחרת
בחסידות מדברים הרבה על הניסיונות שאדם עובר. יש משפט שאומר "אין מעמידין אדם בניסיון שאינו יכול לעמוד בו" והכוונה לא לניסיון פשוט שהוא צריך להתגבר עליו,
אלא, לניסיון שהוא על גבול הבלתי אפשרי עבורו, לניסיון בו הוא מרגיש שהוא מהלך על חבל דק, על סף שגעון או כאב גדולים מנשוא.
וגם אמר המגיד מקוזניץ: כאשר מעמידים אדם בניסיון נוטלים ממנו את כל מדרגותיו. כי אם אוחז במדרגותיו בשעת ניסיון, אין זה נחשב לניסיון.
אני יודעת שקשה מתוך הכאב והשחור והמהומה הפנימית לראות את האור בקצה המנהרה, רק דעי שהמאבק שלך וההתייסרות שלך לא לחינם,
כשתצאי מהם, תהיי אדם אחר, אדם טוב יותר, ממרחק השנים והפרספקטיבה את תראי כמה זה חיזק אותך ושלף אותך ממקום של התבחבשות.
אני יודעת שאת יודעת את זה, כי כתבת את זה כאן בכל מיני הזדמנויות באופן שונה, אני רק רוצה להזכיר לך.
את עושה עבודה נהדרת בדרך בה את הולכת וכן - בדרך ובהתמודדות לפעמים נופלים ולפעמים קמים ואז שוב נופלים וחוזר חלילה.
אלא, לניסיון שהוא על גבול הבלתי אפשרי עבורו, לניסיון בו הוא מרגיש שהוא מהלך על חבל דק, על סף שגעון או כאב גדולים מנשוא.
וגם אמר המגיד מקוזניץ: כאשר מעמידים אדם בניסיון נוטלים ממנו את כל מדרגותיו. כי אם אוחז במדרגותיו בשעת ניסיון, אין זה נחשב לניסיון.
אני יודעת שקשה מתוך הכאב והשחור והמהומה הפנימית לראות את האור בקצה המנהרה, רק דעי שהמאבק שלך וההתייסרות שלך לא לחינם,
כשתצאי מהם, תהיי אדם אחר, אדם טוב יותר, ממרחק השנים והפרספקטיבה את תראי כמה זה חיזק אותך ושלף אותך ממקום של התבחבשות.
אני יודעת שאת יודעת את זה, כי כתבת את זה כאן בכל מיני הזדמנויות באופן שונה, אני רק רוצה להזכיר לך.
את עושה עבודה נהדרת בדרך בה את הולכת וכן - בדרך ובהתמודדות לפעמים נופלים ולפעמים קמים ואז שוב נופלים וחוזר חלילה.
-
קן_לציפור*
- הודעות: 1109
- הצטרפות: 08 יולי 2005, 23:50
- דף אישי: הדף האישי של קן_לציפור*
בעלי התאהב באחרת
מצטרפת לקודמותיי לגבי המקום שלך. זה המקום המדוייק להיות בו. להשיל קליפות ומסיכות. לעמוד מול המציאות.
לגבי אימאגו, מנסיון, מי שמקשיבים לו, ואמפתיים אליו, בדרך כלל יוצא מלא.
וזה שצריך לשקף (ובהתחלה זה מרגיש מאולץ) בעצם יוצא רק עם זה, שהוא הקשיב.
אם זה מה שקרה אצלכם, ממש ממליצה לתת לו את המקום שמקשיבים לו ואמפתיים אליו, כי זה יעזור לו להקשיב ולהיות אמפתי אח"כ.
את עושה עבודה נהדרת בדרך בה את הולכת
לגבי אימאגו, מנסיון, מי שמקשיבים לו, ואמפתיים אליו, בדרך כלל יוצא מלא.
וזה שצריך לשקף (ובהתחלה זה מרגיש מאולץ) בעצם יוצא רק עם זה, שהוא הקשיב.
אם זה מה שקרה אצלכם, ממש ממליצה לתת לו את המקום שמקשיבים לו ואמפתיים אליו, כי זה יעזור לו להקשיב ולהיות אמפתי אח"כ.
את עושה עבודה נהדרת בדרך בה את הולכת
-
רסיסים_של_אור*
- הודעות: 3305
- הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
- דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*
בעלי התאהב באחרת
גם לי מרגיש אתם ואתם במקום הרב היותר טוב מאשר הייתם בתחילתו של הסיפור הזה. כי עכשיו את כבר יותר מפוכחת, את עושה עבודה עם עצמך ואת קצת יותר בעדך !
העיניי, טיפול שמעורר התנגדויות וקושי דווקא מסמן שאתם בכיוון, הרי זה לא שבאתם עם זוגיות לתפארת והטיפול על הפנים... כמו שכתבת, הטיפול מעלה ומחייב אתכם להסתכל לעיניים על דפוסים ודמויות ותפקידים שאתם אולי משחקים כבר הרבה זמן. נראה לי שלמרות הקושי הכרוך בכך מה שקורה עכשיו מאלץ אותך ואתכם לוותר לע הניסיון לחזות איך כל זה יגמר, זה לגמרי לא ידוע, ולהיות ברגע הזה, בחוויה הנוכחית, להיות בה במלואה, במלואך תוך אמונה שבכל מקרה, הכל לטובה ויש אבא גדול שמשגיח עלייך ועליכם מלמעלה ומנווט ומנתב אותך למקום טוב יותר.
זאת הזדמנות קשה אך גדולה לחוות את חוסר השליטה שלנו ולהתמסר לאלוהים (אביתר בנאי שר באחד השירים מהדיסק האחרון: "לפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן...") ואני גם בטוחה שאת הולכת ומתהווה ונבנית ונעשית יות רויותר את בתהליך הקשה והכואב הזה.
גדול.
העיניי, טיפול שמעורר התנגדויות וקושי דווקא מסמן שאתם בכיוון, הרי זה לא שבאתם עם זוגיות לתפארת והטיפול על הפנים... כמו שכתבת, הטיפול מעלה ומחייב אתכם להסתכל לעיניים על דפוסים ודמויות ותפקידים שאתם אולי משחקים כבר הרבה זמן. נראה לי שלמרות הקושי הכרוך בכך מה שקורה עכשיו מאלץ אותך ואתכם לוותר לע הניסיון לחזות איך כל זה יגמר, זה לגמרי לא ידוע, ולהיות ברגע הזה, בחוויה הנוכחית, להיות בה במלואה, במלואך תוך אמונה שבכל מקרה, הכל לטובה ויש אבא גדול שמשגיח עלייך ועליכם מלמעלה ומנווט ומנתב אותך למקום טוב יותר.
זאת הזדמנות קשה אך גדולה לחוות את חוסר השליטה שלנו ולהתמסר לאלוהים (אביתר בנאי שר באחד השירים מהדיסק האחרון: "לפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן...") ואני גם בטוחה שאת הולכת ומתהווה ונבנית ונעשית יות רויותר את בתהליך הקשה והכואב הזה.
גדול.-
צפריר_שפרון*
- הודעות: 2659
- הצטרפות: 04 יולי 2001, 00:31
- דף אישי: הדף האישי של צפריר_שפרון*
בעלי התאהב באחרת
_כאן, אם אין הסכמה על גבולות משותפים, טוב לפרידה זמנית.
עד כדי כך._
תודות.
עד כדי כך._
תודות.
-
דברתיה_קוממי*
- הודעות: 223
- הצטרפות: 03 יולי 2008, 07:10
בעלי התאהב באחרת
שלום האשה של.
תשמעי, אני לא מפסיקה לחשוב עליך.. אם את צריכה עזרה מעבר לאתר, אשמח לתת מה שאוכל במסגרת המגבלות שלי (מוגבלת לערבים ומעלה).
רפלקסולוגיה כתמיכה פיזית, הקשבה..אולי איזה שינוי תזונתי עדין שלא יכביד עליך עכשיו, מה שעולה בדעתך.
אני באפס חמש ארבע חמש
תשע אפס אפס
חמש שבע שש.
כל טוב בינתיים,
דברתיה.
תשמעי, אני לא מפסיקה לחשוב עליך.. אם את צריכה עזרה מעבר לאתר, אשמח לתת מה שאוכל במסגרת המגבלות שלי (מוגבלת לערבים ומעלה).
רפלקסולוגיה כתמיכה פיזית, הקשבה..אולי איזה שינוי תזונתי עדין שלא יכביד עליך עכשיו, מה שעולה בדעתך.
אני באפס חמש ארבע חמש
תשע אפס אפס
חמש שבע שש.
כל טוב בינתיים,
דברתיה.
בעלי התאהב באחרת
למה שאת תעזבי ?
למה שהוא לא יעזוב אותה ?
לא ברור לי .
למה שהוא לא יעזוב אותה ?
לא ברור לי .
בעלי התאהב באחרת
תחשבי על עצמך קודם כל,
מה הכי נוח לך לעשות במציאות הזאת?
פרידה זמנית?
התמודדות עם המצב בשקט? ברעש?
מה יגרום לך לאהוב את עצמך?
ריקוד? מוזיקה? פגישה עם חברה בבית קפה?
חשוב שתמצאי דרך להיות שמחה למרות הכל, לא בשביל להלחם בו אלא בשביל עצמך, ז"א זה לא אומר לשיר ולצהול בכוונה, זה אומר שיהיה לך פשוט את השקט והשמחה הפנימיים בכל מצב ומצב,
אולי תשבי מול מראה ותסתכלי על עצמך ותחייכי ותאהבי , ככה סתם, את טובה, את לא אשמה
מה הכי נוח לך לעשות במציאות הזאת?
פרידה זמנית?
התמודדות עם המצב בשקט? ברעש?
מה יגרום לך לאהוב את עצמך?
ריקוד? מוזיקה? פגישה עם חברה בבית קפה?
חשוב שתמצאי דרך להיות שמחה למרות הכל, לא בשביל להלחם בו אלא בשביל עצמך, ז"א זה לא אומר לשיר ולצהול בכוונה, זה אומר שיהיה לך פשוט את השקט והשמחה הפנימיים בכל מצב ומצב,
אולי תשבי מול מראה ותסתכלי על עצמך ותחייכי ותאהבי , ככה סתם, את טובה, את לא אשמה
-
ענת_גיגר*
- הודעות: 931
- הצטרפות: 08 אוגוסט 2001, 01:47
- דף אישי: הדף האישי של ענת_גיגר*
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעלי התאהב באחרת
יש לי הרבה דברים שאני רוצה לכתוב לך.
קודם כל, אני מאוד מתרשמת מהיכולת שלך להסתכל על הדברים לעומקם, למרות כל הקושי.
זה שבמקביל לקושי ולכאב את מסוגלת לראות גם מה המצב הזה נותן לכם, איך אתם יוצרים אותו וכו' - זו גדוּלה בעיניי.
שכל מה שקורה עכשיו כנראה היה שם כל הזמן ורק חיכה להזדמנות לפרוץ.
נשמע לי שיש בזה משהו נכון.
ומדהים בעיניי שאת יכולה לראות גם את הזווית הזאת של העניין.
וגם זה:
_אני מניחה שהטיפול רק העלה בנו דברים ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד.
נראה לי שיש לנו שנים של תפקידים שהלבשנו על עצמינו ועכשיו הכל מתחיל להתקלף.
אני מדמיינת את זה כמו קיר שהצבע והטיח שלו נופלים ומתקלפים וזה נראה נורא מכוער, שבור, מקולקל, פגום..._
איזו הסתכלות מעמיקה !
וזה גם מראה את הצד האופטימי של הדברים.
שאולי אחרי כל הקילוף הזה - תגלו משהו אמיתי יותר, משהו טוב באמת. (אולי. הלוואי).
ואולי, במרחק של זמן, מה שקורה עכשיו יתגלה כמו מתנה.
**********
_אני מרגישה ששנינו לא ממש יודעים מה לעשות עם עצמנו.
אני לפחות מרגישה ככה, מרגישה לגמרי אבודה אבל זה לא מרגיש לי רע, אני לא מצליחה להבין כלום, לעשות הגיון משום דבר ויש בזה דווקא משהו מנחם.
אני יכולה להרפות כי ממילא היחס שלי לזוגיות שלנו ובכלל גם לעצמי כרגע הם כמו היחס שלי ליפנית למשל, אין לי מושג מה נאמר לי, לא מבינה אף מילה._
כתבת כאן דברים מדהימים. ממש התרשמתי.
הדגשתי גם משפט שנראה לי חשוב במה שאמרת.
אני יודעת שלמי שלא נמצא בתוך הסיטואציה קל יותר לדבר, אבל באמת מה שאת אומרת מרגיש כמו מצב מיוחד, ולא רק לרעה.
לפעמים במצבים כאלה מאוד קשים בחיים שלי, עם כל הקושי, הרגשתי שזה הכי אמיתי.
שפתאום הרגשתי שאני לא יודעת כלום ולא מבינה כלום והכול נראה כמו סלט אחד גדול - אז דווקא שם באה איזו התמסרות למצב, איזו רגיעה, כמו בעין הסערה. מרוב ששום דבר לא ברור - אז פשוט להרפות.
וכאילו דווקא משם משהו טוב יכול לצמוח.
**********
ככה אני מרגישה לגבי "האישה האחרת", המצב הזה הוא כמו אש קטנה שבוערת מתחתי כל הזמן ושומרת שלא אירדם שוב, שלא אחזור לאותם הדפוסים ואני מניחה שכל עוד אני צריכה אותה היא תהיה שם (אפילו אם רק בראש שלי).
גם את זה מדהים אותי שאת יכולה לראות.
את לא רק נוטרת על המצב הזה, אלא גם מבינה את הצורך שלך בו.
**********
_אני הרגשתי תחושה כל כך בלתי נסבלת שרציתי להיעלם מהעולם הזה.
היתה בתוכי כזאת צעקה שלא יכולתי לתת לה קול בגלל הנסיבות, הרגשתי שאני מתפוצצת, אבל ממש, לא ידעתי מה לעשות עם הגוף שלי, הלכתי הלוך חזור ושיפשפתי את הפנים שלי כמו איזו חיה מוזרה._
כלכך מבינה את זה. זה ממש נגע ללבי מה שכתבת.
מרגישה את זה בתוכי.
זה כלכך אנושי.
אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש שזה 'לא בסדר' או 'לא שפוי'.
הרי זה קשה כלכך !
************
_אני רק רוצה להוסיף שלא קל לי להמשיך לכתוב כאן. אפילו שאני בעילום שם מביך אותי למצוא את עצמי כל הזמן קצת באותו המקום.
אולי עושה צעד קדימה ואז שניים אחורה? לא יודעת. [...]_
_יכול להיות שכבר שאלתי שאלה כזאת במעלה הדף אז תסלחו לי אם אני חוזרת על עצמי ואם כבר עניתם לי אז תסלחו לי שלא הפנמתי.
(לפעמים כל העיצות והעזרה מרגישים לי כביזבוז זמן כי כבר שמתי לב שמישהו יכול להגיד לי משהו שוב ושוב על פני שנים אבל רק כשהזמן בדיוק נכון והבשיל, רק אז האסימון יפול לי. זה לא אומר שלא תתנו לי את כל העיצות החכמות שלכם, רק תקחו בחשבון את הנכות שלי )_
נראה לי שאת לא צריכה לשפוט את עצמך על זה שאת לכאורה עדיין 'באותו המצב'.
זה מאוד טבעי שיהיה כך במצב כזה.
וזה לוקח זמן עד שמוצאים את הדרך לריפוי.
ומה שכתבת בנוגע לעצות מאוד מאוד נכון. האסימון נופל רק כשמגיע הזמן שלו ליפול ולא רגע קודם.
וזה בסדר גמור.
אז את לא צריכה להתבייש בעצמך.
את יכולה להמשיך לכתוב כאן. ולדעתי אף אחד לא ישפוט אותך על זה.
**********
בהמשך לפסקה האחרונה שכתבתי,
אני פתאום שמה לב, אולי, שגם כאן, כמו מול בעלך - את רוצה לכאורה להיות במדרגה שהיא יותר ממה שאת נמצאת באמ-ת. את רוצה להוכיח לנו שאת במדרגה יותר גבוהה. ש'את עושה שינוי'. שיש טעם בעצות שנותנים לך וכו'.
'לא נעים לך' להביא את עצמך כמו שאת.
את חושבת שזה לא מספיק טוב, לא מספיק רוחני. את מתביישת באיך שאת, כמו שאת.
מתביישת ברגשות שלך.
אבל בעצם כל מה שמתבקש ממך כאן זה פשוט להביא את עצמך כמו שאת.
גם אם זה 'חלשה', 'שלילית', 'לא מאוזנת', גם אם לכאורה את לא נמצאת במקום רוחני במיוחד, או לכאורה לא התקדמת.
זה לא משנה.
פשוט להביא את עצמך !!!
קודם כל, אני מאוד מתרשמת מהיכולת שלך להסתכל על הדברים לעומקם, למרות כל הקושי.
זה שבמקביל לקושי ולכאב את מסוגלת לראות גם מה המצב הזה נותן לכם, איך אתם יוצרים אותו וכו' - זו גדוּלה בעיניי.
שכל מה שקורה עכשיו כנראה היה שם כל הזמן ורק חיכה להזדמנות לפרוץ.
נשמע לי שיש בזה משהו נכון.
ומדהים בעיניי שאת יכולה לראות גם את הזווית הזאת של העניין.
וגם זה:
_אני מניחה שהטיפול רק העלה בנו דברים ועכשיו אנחנו צריכים להתמודד.
נראה לי שיש לנו שנים של תפקידים שהלבשנו על עצמינו ועכשיו הכל מתחיל להתקלף.
אני מדמיינת את זה כמו קיר שהצבע והטיח שלו נופלים ומתקלפים וזה נראה נורא מכוער, שבור, מקולקל, פגום..._
איזו הסתכלות מעמיקה !
וזה גם מראה את הצד האופטימי של הדברים.
שאולי אחרי כל הקילוף הזה - תגלו משהו אמיתי יותר, משהו טוב באמת. (אולי. הלוואי).
ואולי, במרחק של זמן, מה שקורה עכשיו יתגלה כמו מתנה.
**********
_אני מרגישה ששנינו לא ממש יודעים מה לעשות עם עצמנו.
אני לפחות מרגישה ככה, מרגישה לגמרי אבודה אבל זה לא מרגיש לי רע, אני לא מצליחה להבין כלום, לעשות הגיון משום דבר ויש בזה דווקא משהו מנחם.
אני יכולה להרפות כי ממילא היחס שלי לזוגיות שלנו ובכלל גם לעצמי כרגע הם כמו היחס שלי ליפנית למשל, אין לי מושג מה נאמר לי, לא מבינה אף מילה._
כתבת כאן דברים מדהימים. ממש התרשמתי.
הדגשתי גם משפט שנראה לי חשוב במה שאמרת.
אני יודעת שלמי שלא נמצא בתוך הסיטואציה קל יותר לדבר, אבל באמת מה שאת אומרת מרגיש כמו מצב מיוחד, ולא רק לרעה.
לפעמים במצבים כאלה מאוד קשים בחיים שלי, עם כל הקושי, הרגשתי שזה הכי אמיתי.
שפתאום הרגשתי שאני לא יודעת כלום ולא מבינה כלום והכול נראה כמו סלט אחד גדול - אז דווקא שם באה איזו התמסרות למצב, איזו רגיעה, כמו בעין הסערה. מרוב ששום דבר לא ברור - אז פשוט להרפות.
וכאילו דווקא משם משהו טוב יכול לצמוח.
**********
ככה אני מרגישה לגבי "האישה האחרת", המצב הזה הוא כמו אש קטנה שבוערת מתחתי כל הזמן ושומרת שלא אירדם שוב, שלא אחזור לאותם הדפוסים ואני מניחה שכל עוד אני צריכה אותה היא תהיה שם (אפילו אם רק בראש שלי).
גם את זה מדהים אותי שאת יכולה לראות.
את לא רק נוטרת על המצב הזה, אלא גם מבינה את הצורך שלך בו.
**********
_אני הרגשתי תחושה כל כך בלתי נסבלת שרציתי להיעלם מהעולם הזה.
היתה בתוכי כזאת צעקה שלא יכולתי לתת לה קול בגלל הנסיבות, הרגשתי שאני מתפוצצת, אבל ממש, לא ידעתי מה לעשות עם הגוף שלי, הלכתי הלוך חזור ושיפשפתי את הפנים שלי כמו איזו חיה מוזרה._
כלכך מבינה את זה. זה ממש נגע ללבי מה שכתבת.
מרגישה את זה בתוכי.
זה כלכך אנושי.
אני לא חושבת שאת צריכה להרגיש שזה 'לא בסדר' או 'לא שפוי'.
הרי זה קשה כלכך !
************
_אני רק רוצה להוסיף שלא קל לי להמשיך לכתוב כאן. אפילו שאני בעילום שם מביך אותי למצוא את עצמי כל הזמן קצת באותו המקום.
אולי עושה צעד קדימה ואז שניים אחורה? לא יודעת. [...]_
_יכול להיות שכבר שאלתי שאלה כזאת במעלה הדף אז תסלחו לי אם אני חוזרת על עצמי ואם כבר עניתם לי אז תסלחו לי שלא הפנמתי.
(לפעמים כל העיצות והעזרה מרגישים לי כביזבוז זמן כי כבר שמתי לב שמישהו יכול להגיד לי משהו שוב ושוב על פני שנים אבל רק כשהזמן בדיוק נכון והבשיל, רק אז האסימון יפול לי. זה לא אומר שלא תתנו לי את כל העיצות החכמות שלכם, רק תקחו בחשבון את הנכות שלי )_
נראה לי שאת לא צריכה לשפוט את עצמך על זה שאת לכאורה עדיין 'באותו המצב'.
זה מאוד טבעי שיהיה כך במצב כזה.
וזה לוקח זמן עד שמוצאים את הדרך לריפוי.
ומה שכתבת בנוגע לעצות מאוד מאוד נכון. האסימון נופל רק כשמגיע הזמן שלו ליפול ולא רגע קודם.
וזה בסדר גמור.
אז את לא צריכה להתבייש בעצמך.
את יכולה להמשיך לכתוב כאן. ולדעתי אף אחד לא ישפוט אותך על זה.
**********
בהמשך לפסקה האחרונה שכתבתי,
אני פתאום שמה לב, אולי, שגם כאן, כמו מול בעלך - את רוצה לכאורה להיות במדרגה שהיא יותר ממה שאת נמצאת באמ-ת. את רוצה להוכיח לנו שאת במדרגה יותר גבוהה. ש'את עושה שינוי'. שיש טעם בעצות שנותנים לך וכו'.
'לא נעים לך' להביא את עצמך כמו שאת.
את חושבת שזה לא מספיק טוב, לא מספיק רוחני. את מתביישת באיך שאת, כמו שאת.
מתביישת ברגשות שלך.
אבל בעצם כל מה שמתבקש ממך כאן זה פשוט להביא את עצמך כמו שאת.
גם אם זה 'חלשה', 'שלילית', 'לא מאוזנת', גם אם לכאורה את לא נמצאת במקום רוחני במיוחד, או לכאורה לא התקדמת.
זה לא משנה.
פשוט להביא את עצמך !!!
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעלי התאהב באחרת
שני דברים נוספים שהיה חשוב לי להגיד לך:
אחד, חושבת שזה לא הוגן כלפי עצמך שאת משווה את עצמך לבעלך ולאישה ההיא, מהבחינה הזו שהם כלכך 'מאוזנים' ואת כמו יוצאת מאיזון. שהם 'חזקים' ואת 'חלשה'.
זו לא חוכמה גדולה להיות 'מאוזנים' ושמחים ו'חזקים' - כאשר מרגישים אהובים ורצויים.
ברור שידה של ההיא תהיה על העליונה מהבחינה הזאת. בסך הכול, היא זו שמרגישה עכשיו לכאורה אהובה יותר, רצויה יותר. זה תמיד נותן פוש חזק לאגו.
וגם בעלך, שברור שהמצב קשה לו, אבל עדיין - הוא לא זה שמתמודד עם דחייה.
סיפרת שהבחורה נשמעה לך כלכך 'קלילה' ו'זורמת'. אני תוהה איך היא הייתה נשמעת אם הייתה במקום שלך - כשהיא זו שמרגישה פחות אהובה לטובת מישהי אחרת.
מאוד יכול להיות שכל הקלילות הזאת הייתה מתנדפת ממנה, והיו יוצאים ממנה צדדים של 'חולשה' ושל 'שיגעון' כמו שאת מתארת. (לא שאני באמת חושבת שזה שיגעון, רק בנוגע לכך שאת מתארת את זה כך....)
ככה שאני חושבת שאת יכולה לתת לעצמך קרדיט.
הכול בסדר אצלך. הם לא יותר טובים או מאוזנים או חזקים ממך.
וגם הם היו יכולים להגיב כמוך אם היו במקומך.
זה טבעי בעיניי שתרגישי כפי שאת מרגישה, כי זה מאוד מאוד קשה להיות במצב של דחייה. זה מערער.
ברור שאהבה עצמית יכולה לעזור כאן, אבל עדיין - זה קשהההההההההההההה !
כלכך הרבה יותר קל לאהוב את עצמנו כשאנחנו מרגישים אהובים ורצויים.
כלכך הרבה יותר קשה כשלא.
אני לא אומרת שבלתי אפשרי - אבל בהחלט קשה מאוד. לפחות לרובנו.
ככה שזה מאוד ברור לדעתי שתרגישי כמו שאת מרגישה, וזה די ברור שזה לא יהיה קל __דווקא במצב כזה להרגיש את האהבה העצמית - אז בבקשה אל תשפטי את עצמך על כך שקשה לך לאהוב אותך עכשיו.
**החיים הציבו לך כאן אתגר מאוד לא קל.
תפרגני לעצמך על הדרך הלא קלה שאת עושה, ותסתכלי על עצמך בעיניים של חמלה.**
***********
דבר נוסף, בנוגע לעבודה של ביירון קייטי -
הייתה תקופה שעשיתי הרבה את העבודה, ודי הייתי אוהבת לשחק עם ה'היפוכים' - זה היה מביא לי תובנות חדשות מכל מיני כיוונים,
אז עכשיו בקשר למשפט שהבאת, "הוא לא אוהב אותי אם הוא אוהב אישה אחרת",
עלו בדעתי עוד כמה היפוכים:
מה את אומרת?
**********
אשמח לשמוע אם משהו מההיפוכים מדבר אלייך,
או בכלל משהו מהדברים שכתבתי בהודעה הזו ובקודמת. (אם יהיה לך הכוח להתייחס. לא חייבת).
אחד, חושבת שזה לא הוגן כלפי עצמך שאת משווה את עצמך לבעלך ולאישה ההיא, מהבחינה הזו שהם כלכך 'מאוזנים' ואת כמו יוצאת מאיזון. שהם 'חזקים' ואת 'חלשה'.
זו לא חוכמה גדולה להיות 'מאוזנים' ושמחים ו'חזקים' - כאשר מרגישים אהובים ורצויים.
ברור שידה של ההיא תהיה על העליונה מהבחינה הזאת. בסך הכול, היא זו שמרגישה עכשיו לכאורה אהובה יותר, רצויה יותר. זה תמיד נותן פוש חזק לאגו.
וגם בעלך, שברור שהמצב קשה לו, אבל עדיין - הוא לא זה שמתמודד עם דחייה.
סיפרת שהבחורה נשמעה לך כלכך 'קלילה' ו'זורמת'. אני תוהה איך היא הייתה נשמעת אם הייתה במקום שלך - כשהיא זו שמרגישה פחות אהובה לטובת מישהי אחרת.
מאוד יכול להיות שכל הקלילות הזאת הייתה מתנדפת ממנה, והיו יוצאים ממנה צדדים של 'חולשה' ושל 'שיגעון' כמו שאת מתארת. (לא שאני באמת חושבת שזה שיגעון, רק בנוגע לכך שאת מתארת את זה כך....)
ככה שאני חושבת שאת יכולה לתת לעצמך קרדיט.
הכול בסדר אצלך. הם לא יותר טובים או מאוזנים או חזקים ממך.
וגם הם היו יכולים להגיב כמוך אם היו במקומך.
זה טבעי בעיניי שתרגישי כפי שאת מרגישה, כי זה מאוד מאוד קשה להיות במצב של דחייה. זה מערער.
ברור שאהבה עצמית יכולה לעזור כאן, אבל עדיין - זה קשהההההההההההההה !
כלכך הרבה יותר קל לאהוב את עצמנו כשאנחנו מרגישים אהובים ורצויים.
כלכך הרבה יותר קשה כשלא.
אני לא אומרת שבלתי אפשרי - אבל בהחלט קשה מאוד. לפחות לרובנו.
ככה שזה מאוד ברור לדעתי שתרגישי כמו שאת מרגישה, וזה די ברור שזה לא יהיה קל __דווקא במצב כזה להרגיש את האהבה העצמית - אז בבקשה אל תשפטי את עצמך על כך שקשה לך לאהוב אותך עכשיו.
**החיים הציבו לך כאן אתגר מאוד לא קל.
תפרגני לעצמך על הדרך הלא קלה שאת עושה, ותסתכלי על עצמך בעיניים של חמלה.**
***********
דבר נוסף, בנוגע לעבודה של ביירון קייטי -
הייתה תקופה שעשיתי הרבה את העבודה, ודי הייתי אוהבת לשחק עם ה'היפוכים' - זה היה מביא לי תובנות חדשות מכל מיני כיוונים,
אז עכשיו בקשר למשפט שהבאת, "הוא לא אוהב אותי אם הוא אוהב אישה אחרת",
עלו בדעתי עוד כמה היפוכים:
- כתבת 'אני לא אוהבת את עצמי' - אולי כדאי לחדד את זה לפי המשפט המקורי ל:'אני לא אוהבת את עצמי אם הוא אוהב אישה אחרת'.
- 'אני לא אוהבת אותו, אם הוא אוהב אישה אחרת.'
- 'הוא לא אוהב אותי, אם הוא אוהב את עצמו.'
- 'הוא לא אוהב אותי, אם אני אוהבת את עצמי.'
- 'אני לא אוהבת אותו, אם אני אוהבת את עצמי.'
- 'אני לא אוהבת את עצמי, אם אני אוהבת אותו.'
מה את אומרת?
**********
אשמח לשמוע אם משהו מההיפוכים מדבר אלייך,
או בכלל משהו מהדברים שכתבתי בהודעה הזו ובקודמת. (אם יהיה לך הכוח להתייחס. לא חייבת).
בעלי התאהב באחרת
כותבת בעילום, סליחה מראש על דברים קשים.
חשבתי על זה שוב, כמה פעמים. ככל שאני חושבת על זה יותר, כך אני מגיעה למסקנה שאת צריכה להעיף אותו לכל הרוחות.
פשוט ללכת אליו, ולומר לו, "תשמע אני ממש מצטערת שהדברים הגיעו למצב הזה ביננו. אני רוצה שניפרד נכון לעכשיו. אני רוצה שתלך מהבית.
צר לי מאוד אך זה לא פתוח לדיון." (ופה חשוב לא ליפול למלכודת של התחשבנות על כל מה שהוא עשה שבגללו את רוצה שילך, פשוט תצמדי למשפטים שתכיני מראש), וגם אם הוא יגיד אבל אבל בלה בלה, תחזרי על עצמך, "אני מבינה שזה מאוד קשה, גם לי זה מאוד קשה, אבל הגעתי להחלטה, והיא- " ואז חזרי שוב על עצמך.
אם הוא מתנגד (מה שלא סביר)
פשוט קחי את כל הדברים שלו וארזי אותם. בלי כעס, בלי נקמה. בשלווה רבה, התחילי לסלול את דרכך חזרה הביתה. למענך ומען ילדייך.
ותסלחי לי אשה של, תסלחי לי מאוד אבל היית צריכה להעיף אותו ממזמן.
מה זה השטויות האלה???
הבן אדם בגד בך!!!!
אני פשוט לא מבינה את הנשים האלה שנשארות אחרי התנהגות כזו. פשוט לא מבינה.
אם הייתי במקומך, לא הייתי נשארת כבר מהפעם הראשונה שהוא סיפר לי על זה! התאהבת בה? זהו! זה לא סימן שצריך לעבוד על הקשר, סימנים שצריך לעבוד על הקשר אני בטוחה שהיו לכם בשפע,
זה סימן שצריך להיפרד!!
את יודעת, אם הוא היה יוצא עם חברים, משתכר קשות ואז בוגד בך- זה היה פחות גרוע.
אחלה לך על כל העבודה הפנימית, באמת,
אבל למה את עדיין איתו? את לא מכבדת את עצמך בכלל?
איך את מדמיינת את חייך איתו בעוד כמה שנים?
תשאלי את עצמך: אם זה היה קורה לבת שלי, האם הייתי מייעצת לה להיאר ולנסות לתקן, או לעזוב? ותשאלי את עצמך למה?
מציעה לך לקרוא את הדף שוב ושוב ושוב.
סליחה על הבוטות, אבל בעלך התנהג כמו חתיכת מנוול-
אוקי אז פגשת בחורה והיא הדהימה אותך עד כדי כך שלא יכולת לזכור אפילו שיש לך משפחה לאבד ושכדאי שתרסן את עצמך ובפראות,
החלטת לתת לעצמך לזרום עם אותה אשה ועדיין לא בחרת לבוא לאשתך והיפרד ממנה בצורה מכובדת עקב החלטתך לפצוח בקשר עם אשה אחרת,
שיתפת את אשתך בתחושותיך לאותה אשה באופן שמנסה להפיל עליה את האחריות לקשר שלך עם אותה אשה,
גרמת לאשתך באופן מודע ייסורי מצפון על כך שהיא מונעת ממך לממש את הקשר שלך עם אותה אשה,
המשכת להתראות עם אותה אשה ואף סירבת לנתק עימה קשר עם תירוצים לא מקובלים (כן כן אם היא כזאת מדהימה אני בטוחה שהיא תמצא עבודה מהר),
העזת ברוב חוצפתך להעביר ביקורת על אשתך על ההתנהגות שלה (מעניין איך אתה היית מגיב במקומה גיבור גדול)
והכי גרוע, שאת הכל עטפת במניפולציות שנועדו להשאיר אותך הקורבן המסכן החמוד והמתוק, שאוהב כל כך את אשתו ורוצה לתקן את הקשר בינהם,
אוי באמת בא לי להקיא.
אל תתבלבלי, בגידה של אשה היא כמעט תמיד זעקה לעזרה, לא כך בגידה של גבר!
אני מבטיחה לך שאחרי כמה זמן (לא ארוך בכלל) תוכלו לשוב להיות ידידים טובים, יש לכם ילדים שיהיו בריאים שתמיד לנצח יחברו אתכם יחדיו ויהוו עבורכם מקור לאושר וגאווה, לא רחוק היום שבו תפגשו כידידים,
אחרי שתבינו שכנראה שזה היה שם כל הזמן ובעצם קרה לטובה,
מי יודע,
אולי העבודה הפנימית שלך עם עצמך תפתח אותך לשינוי שאת לא מעלה בדעתך,
אולי אפילו את עצמך תמצאי אהבה חדשה (טוב לא בקרוב אבל עוד כמה שנים?)
אני מאחלת לך שתצליחו לשחרר אחד את השניה באהבה.
חשבתי על זה שוב, כמה פעמים. ככל שאני חושבת על זה יותר, כך אני מגיעה למסקנה שאת צריכה להעיף אותו לכל הרוחות.
פשוט ללכת אליו, ולומר לו, "תשמע אני ממש מצטערת שהדברים הגיעו למצב הזה ביננו. אני רוצה שניפרד נכון לעכשיו. אני רוצה שתלך מהבית.
צר לי מאוד אך זה לא פתוח לדיון." (ופה חשוב לא ליפול למלכודת של התחשבנות על כל מה שהוא עשה שבגללו את רוצה שילך, פשוט תצמדי למשפטים שתכיני מראש), וגם אם הוא יגיד אבל אבל בלה בלה, תחזרי על עצמך, "אני מבינה שזה מאוד קשה, גם לי זה מאוד קשה, אבל הגעתי להחלטה, והיא- " ואז חזרי שוב על עצמך.
אם הוא מתנגד (מה שלא סביר)
פשוט קחי את כל הדברים שלו וארזי אותם. בלי כעס, בלי נקמה. בשלווה רבה, התחילי לסלול את דרכך חזרה הביתה. למענך ומען ילדייך.
ותסלחי לי אשה של, תסלחי לי מאוד אבל היית צריכה להעיף אותו ממזמן.
מה זה השטויות האלה???
הבן אדם בגד בך!!!!
אני פשוט לא מבינה את הנשים האלה שנשארות אחרי התנהגות כזו. פשוט לא מבינה.
אם הייתי במקומך, לא הייתי נשארת כבר מהפעם הראשונה שהוא סיפר לי על זה! התאהבת בה? זהו! זה לא סימן שצריך לעבוד על הקשר, סימנים שצריך לעבוד על הקשר אני בטוחה שהיו לכם בשפע,
זה סימן שצריך להיפרד!!
את יודעת, אם הוא היה יוצא עם חברים, משתכר קשות ואז בוגד בך- זה היה פחות גרוע.
אחלה לך על כל העבודה הפנימית, באמת,
אבל למה את עדיין איתו? את לא מכבדת את עצמך בכלל?
איך את מדמיינת את חייך איתו בעוד כמה שנים?
תשאלי את עצמך: אם זה היה קורה לבת שלי, האם הייתי מייעצת לה להיאר ולנסות לתקן, או לעזוב? ותשאלי את עצמך למה?
מציעה לך לקרוא את הדף שוב ושוב ושוב.
סליחה על הבוטות, אבל בעלך התנהג כמו חתיכת מנוול-
אוקי אז פגשת בחורה והיא הדהימה אותך עד כדי כך שלא יכולת לזכור אפילו שיש לך משפחה לאבד ושכדאי שתרסן את עצמך ובפראות,
החלטת לתת לעצמך לזרום עם אותה אשה ועדיין לא בחרת לבוא לאשתך והיפרד ממנה בצורה מכובדת עקב החלטתך לפצוח בקשר עם אשה אחרת,
שיתפת את אשתך בתחושותיך לאותה אשה באופן שמנסה להפיל עליה את האחריות לקשר שלך עם אותה אשה,
גרמת לאשתך באופן מודע ייסורי מצפון על כך שהיא מונעת ממך לממש את הקשר שלך עם אותה אשה,
המשכת להתראות עם אותה אשה ואף סירבת לנתק עימה קשר עם תירוצים לא מקובלים (כן כן אם היא כזאת מדהימה אני בטוחה שהיא תמצא עבודה מהר),
העזת ברוב חוצפתך להעביר ביקורת על אשתך על ההתנהגות שלה (מעניין איך אתה היית מגיב במקומה גיבור גדול)
והכי גרוע, שאת הכל עטפת במניפולציות שנועדו להשאיר אותך הקורבן המסכן החמוד והמתוק, שאוהב כל כך את אשתו ורוצה לתקן את הקשר בינהם,
אוי באמת בא לי להקיא.
אל תתבלבלי, בגידה של אשה היא כמעט תמיד זעקה לעזרה, לא כך בגידה של גבר!
אני מבטיחה לך שאחרי כמה זמן (לא ארוך בכלל) תוכלו לשוב להיות ידידים טובים, יש לכם ילדים שיהיו בריאים שתמיד לנצח יחברו אתכם יחדיו ויהוו עבורכם מקור לאושר וגאווה, לא רחוק היום שבו תפגשו כידידים,
אחרי שתבינו שכנראה שזה היה שם כל הזמן ובעצם קרה לטובה,
מי יודע,
אולי העבודה הפנימית שלך עם עצמך תפתח אותך לשינוי שאת לא מעלה בדעתך,
אולי אפילו את עצמך תמצאי אהבה חדשה (טוב לא בקרוב אבל עוד כמה שנים?)
אני מאחלת לך שתצליחו לשחרר אחד את השניה באהבה.
בעלי התאהב באחרת
עברתי דבר מאוד דומה ואשתף בראשי פרקים מתוך תקווה שזה יעזור לך איכשהו:
ובכן אני הייתי במצב על הפנים בגלל נסיבות משפחה מורחבת, סערה גדולה וקשה מאוד, תוך כדי רק נולד לי תינוק שני ולא תפקדתי במיטה וגם לא ממש בשאר המובנים, ציפיתי שפשוט יהיה שם בשבילי כי לא הייתי מסוגלת לתת הרבה באותו מצב. וכך יום אחד הוא מספר לי (כשאני עדיין בלב הסערה) שהוא התאהב במישהי שהיא לא אחרת מחברה שלי!, הוא לא עשה שום צעד ולא חשב לעשות אבל עדיין כמובן נורא נפגעתי. בקשתי שפשוט ילך מהבית, אמרתי שהוא משוחרר והוא הלך.
הוא הרגיש הקלה עם הווידוי, אני הרגשתי שהוא זרק עלי את כל הרפש שלו במקום להתמודד.
עוד באותו היום הוא בקש כמובן לחזור , היו לי המון שיחות על זה עם עצמי ומליון איתו, הרגשתי שזו אחריות משותפת של שנינו ובכל זאת הוא פשע לי, לא רציתי לשלוט ברגשותיו אבל גם לא רציתי לחלוק אותם, הייתי מבולבלת ושבורה, זה בא והלך כמו גלים והיה קשה מאוד, זה עדיין עולה שנתיים אחרי. עם המון עבודה עצמית ועבודה זוגית אנחנו שוב זוג אוהב מאוד, מעריכים מאוד , עובדים על הגבולות ומשחררים את החסימות, מי יודע מה עוד לפנינו, אבל מהמשבר הזה יצאנו מחוזקים.
ובכן אני הייתי במצב על הפנים בגלל נסיבות משפחה מורחבת, סערה גדולה וקשה מאוד, תוך כדי רק נולד לי תינוק שני ולא תפקדתי במיטה וגם לא ממש בשאר המובנים, ציפיתי שפשוט יהיה שם בשבילי כי לא הייתי מסוגלת לתת הרבה באותו מצב. וכך יום אחד הוא מספר לי (כשאני עדיין בלב הסערה) שהוא התאהב במישהי שהיא לא אחרת מחברה שלי!, הוא לא עשה שום צעד ולא חשב לעשות אבל עדיין כמובן נורא נפגעתי. בקשתי שפשוט ילך מהבית, אמרתי שהוא משוחרר והוא הלך.
הוא הרגיש הקלה עם הווידוי, אני הרגשתי שהוא זרק עלי את כל הרפש שלו במקום להתמודד.
עוד באותו היום הוא בקש כמובן לחזור , היו לי המון שיחות על זה עם עצמי ומליון איתו, הרגשתי שזו אחריות משותפת של שנינו ובכל זאת הוא פשע לי, לא רציתי לשלוט ברגשותיו אבל גם לא רציתי לחלוק אותם, הייתי מבולבלת ושבורה, זה בא והלך כמו גלים והיה קשה מאוד, זה עדיין עולה שנתיים אחרי. עם המון עבודה עצמית ועבודה זוגית אנחנו שוב זוג אוהב מאוד, מעריכים מאוד , עובדים על הגבולות ומשחררים את החסימות, מי יודע מה עוד לפנינו, אבל מהמשבר הזה יצאנו מחוזקים.
בעלי התאהב באחרת
_אני פשוט לא מבינה את הנשים האלה שנשארות אחרי התנהגות כזו. פשוט לא מבינה.
אם הייתי במקומך, לא הייתי נשארת כבר מהפעם הראשונה שהוא סיפר לי על זה!_
פלונית, כמה סימני קריאה במניפסט!!!
אז את לא מבינה, לא נורא. וגם מה שנדמה לך שהיה קורה לו את היית שם- זה תדעי רק כשתהיי שם.
ראיתי הרבה זוגות במשברים, וגם חוויתי, ואין שום חוקים בעניין. כל זוג הוא מסע שונה מהאחר, וגם אותו זוג מתנהג אחרת בזמנים שונים.
אם הייתי במקומך, לא הייתי נשארת כבר מהפעם הראשונה שהוא סיפר לי על זה!_
פלונית, כמה סימני קריאה במניפסט!!!
אז את לא מבינה, לא נורא. וגם מה שנדמה לך שהיה קורה לו את היית שם- זה תדעי רק כשתהיי שם.
ראיתי הרבה זוגות במשברים, וגם חוויתי, ואין שום חוקים בעניין. כל זוג הוא מסע שונה מהאחר, וגם אותו זוג מתנהג אחרת בזמנים שונים.
-
פלונית_מאמינה_באהבה*
- הודעות: 1
- הצטרפות: 18 מאי 2010, 09:47
בעלי התאהב באחרת
זה רק אומר שיש כנראה סיבות כן להשאר ולא להפרד אפילו אחרי מעשה כזה, וכנראה ששניכם מרגישים את זה, אחרת הוא לא היה מעיז ללכת עם אחרת,
כל מה שכתבו לך נכון- אבל תקשיבי לעצמך ולעצמכם אתם עדיין נשואים , מאחלת עד שהמוות יפריד ביניכם.
אין שום חוקים בעניין. כל זוג הוא מסע שונה מהאחר
כל מה שכתבו לך נכון- אבל תקשיבי לעצמך ולעצמכם אתם עדיין נשואים , מאחלת עד שהמוות יפריד ביניכם.
אין שום חוקים בעניין. כל זוג הוא מסע שונה מהאחר
בעלי התאהב באחרת
_וגם מה שנדמה לך שהיה קורה לו את היית שם- זה תדעי רק כשתהיי שם.
ראיתי הרבה זוגות במשברים, וגם חוויתי, ואין שום חוקים בעניין. כל זוג הוא מסע שונה מהאחר, וגם אותו זוג מתנהג אחרת בזמנים שונים._
וגם תקשיבי לעצמך ולעצמכם אתם עדיין נשואים
מאחלת עד שהמוות יפריד ביניכם.
ההסתכלות שלך וההתמודדות שלך מעוררות השראה, יש לך כוח ועוצמות וכל כך הרבה יופי.
חושבת עליך ומאחלת לך חג של הרבה חסד ורכות.
( עוד אישה , איזה סיפור חזק ומחזק ! )
ראיתי הרבה זוגות במשברים, וגם חוויתי, ואין שום חוקים בעניין. כל זוג הוא מסע שונה מהאחר, וגם אותו זוג מתנהג אחרת בזמנים שונים._
וגם תקשיבי לעצמך ולעצמכם אתם עדיין נשואים
מאחלת עד שהמוות יפריד ביניכם.
ההסתכלות שלך וההתמודדות שלך מעוררות השראה, יש לך כוח ועוצמות וכל כך הרבה יופי.
חושבת עליך ומאחלת לך חג של הרבה חסד ורכות.
( עוד אישה , איזה סיפור חזק ומחזק ! )
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעלי התאהב באחרת
חשבתי על זה שוב, כמה פעמים. ככל שאני חושבת על זה יותר, כך אני מגיעה למסקנה שאת צריכה להעיף אותו לכל הרוחות.
לא כל יום אפשר להגיד מדהים, כמו כאן. אחרי "הרבה מחשבה" את מגיעה למסקנה כל כך פשטנית!
פלונית, יחסים זה כל כך פשוט?? (בפרט יחסים בין בני זוג). מה שמתרחש בין הסדינים של בני זוג, למרות הדמיון הרב מאוד, הוא תמיד אישי מאוד ושונה מהסדינים של זוגות אחרים. כולם אומרים כותבים ושרים דברים דומים על אהבה, אך אפילו אהבה שאת עצמך אוהבת אדם אחד, אינה דומה לאהבה שאת אוהבת אדם אחר. אנחנו מדברים על הרגשות הכי מעודנים שיש לנו, גם כששלובים בהם כעסים.
נראה לי שהמסקנה היתה אולי אחרי מחשבה, אך בכלל לא על המקרה הספציפי הזה, או כל מקרה ספציפי אחר.
יפה כתבה אהבת עולם אני יודעת שלמי שלא נמצא בתוך הסיטואציה קל יותר לדבר,
מה שאדם מרגיש, רק הוא מרגיש את זה, גם אם המקרים דומים, והרגשות דומים. כאשר אשה אחת מרגישה
אני לפחות מרגישה ככה, מרגישה לגמרי אבודה אבל זה לא מרגיש לי רע, אני לא מצליחה להבין כלום, לעשות הגיון משום דבר ויש בזה דווקא משהו מנחם.
הדגשתי את לא מצליחה להבין כלום, כי לא יכולה לבוא אשה אחרת, עם כעסים קודמים על גברים בוגדנים, להגיד שהיא מבינה. לבוא עם מסקנות נחרצות שכאלה. (וזה בלי לערער בכלל על האינטלגנציה שלך ויכולת ההבנה שלך).
תשוקה, גם היא סוג של אהבה, ועדיין יש הבדל. משום מה נדמה לי שיש כאן מעט בלבול בין תשוקה ובין אהבה.
מתעוררת בי מחשבה, שאולי אידיאולוגיה כזו - אל תתבלבלי, בגידה של אשה היא כמעט תמיד זעקה לעזרה, לא כך בגידה של גבר!
מביאה למסקנה מוקדמת מראש שתמיד תהיה ותסלחי לי אשה של, תסלחי לי מאוד אבל היית צריכה להעיף אותו ממזמן.
דווקא מה שכתבה האשה של אני מרגישה ששנינו לא ממש יודעים מה לעשות עם עצמינו.
מעיד ששניהם רוצים לעשות משהו חיובי לתקן את
אני מדמיינת את זה כמו קיר שהצבע והטיח שלו נופלים ומתקלפים וזה נראה נורא מכוער, שבור, מקולקל, פגום... שהיא עצמה מתארת יפה.
אז מה? להרוס את הקיר, במקום לתקן את הטיח, ולצבוע בצבע טרי ויפה?
לא כל יום אפשר להגיד מדהים, כמו כאן. אחרי "הרבה מחשבה" את מגיעה למסקנה כל כך פשטנית!
פלונית, יחסים זה כל כך פשוט?? (בפרט יחסים בין בני זוג). מה שמתרחש בין הסדינים של בני זוג, למרות הדמיון הרב מאוד, הוא תמיד אישי מאוד ושונה מהסדינים של זוגות אחרים. כולם אומרים כותבים ושרים דברים דומים על אהבה, אך אפילו אהבה שאת עצמך אוהבת אדם אחד, אינה דומה לאהבה שאת אוהבת אדם אחר. אנחנו מדברים על הרגשות הכי מעודנים שיש לנו, גם כששלובים בהם כעסים.
נראה לי שהמסקנה היתה אולי אחרי מחשבה, אך בכלל לא על המקרה הספציפי הזה, או כל מקרה ספציפי אחר.
יפה כתבה אהבת עולם אני יודעת שלמי שלא נמצא בתוך הסיטואציה קל יותר לדבר,
מה שאדם מרגיש, רק הוא מרגיש את זה, גם אם המקרים דומים, והרגשות דומים. כאשר אשה אחת מרגישה
אני לפחות מרגישה ככה, מרגישה לגמרי אבודה אבל זה לא מרגיש לי רע, אני לא מצליחה להבין כלום, לעשות הגיון משום דבר ויש בזה דווקא משהו מנחם.
הדגשתי את לא מצליחה להבין כלום, כי לא יכולה לבוא אשה אחרת, עם כעסים קודמים על גברים בוגדנים, להגיד שהיא מבינה. לבוא עם מסקנות נחרצות שכאלה. (וזה בלי לערער בכלל על האינטלגנציה שלך ויכולת ההבנה שלך).
תשוקה, גם היא סוג של אהבה, ועדיין יש הבדל. משום מה נדמה לי שיש כאן מעט בלבול בין תשוקה ובין אהבה.
מתעוררת בי מחשבה, שאולי אידיאולוגיה כזו - אל תתבלבלי, בגידה של אשה היא כמעט תמיד זעקה לעזרה, לא כך בגידה של גבר!
מביאה למסקנה מוקדמת מראש שתמיד תהיה ותסלחי לי אשה של, תסלחי לי מאוד אבל היית צריכה להעיף אותו ממזמן.
דווקא מה שכתבה האשה של אני מרגישה ששנינו לא ממש יודעים מה לעשות עם עצמינו.
מעיד ששניהם רוצים לעשות משהו חיובי לתקן את
אני מדמיינת את זה כמו קיר שהצבע והטיח שלו נופלים ומתקלפים וזה נראה נורא מכוער, שבור, מקולקל, פגום... שהיא עצמה מתארת יפה.
אז מה? להרוס את הקיר, במקום לתקן את הטיח, ולצבוע בצבע טרי ויפה?
בעלי התאהב באחרת
עוד לא קראתי את ההודעות האחרונות. נכנסתי להתעדכן וקראתי את ההודעה של פלונית ואני פשוט בשוק: אתמול התחלתי לכתוב הודעה, והמילים של פלונית היו המילים שהתחלתי לכתוב. ממש אותן המילים. זה לא יאומן. בסוף התינוק בכה והילדים רבו וחשבתי "מי אני בכלל, שאני אציע לה להעיף את בעלה מהבית ועוד ברוגע..", אז החלטתי לא לשלוח. אז אשה של, גם אני עם פלונית. עם כל מילה שלה !
אבל הכי אני איתך! אני מצטרפת לנחיל הנשים כפופות הגו אך זקופות הקומה, שניצבות מאחורייך. את מדהימה, את יפה, את חכמה, את רגישה, את מוכשרת. אני אוהבת אותך. אני יודעת שהכל יסתדר בשבילך. את תהיי מאושרת וכעת רק היי שקטה. ובהודעה נפרדת אני מצרפת לך את מילות השיר, שמאתמול מתנגן לי בראש, רק בשבילך.
ואחרון חביב, אם את רוצה משהו, רק תרמזי ואצור איתך קשר.
אבל הכי אני איתך! אני מצטרפת לנחיל הנשים כפופות הגו אך זקופות הקומה, שניצבות מאחורייך. את מדהימה, את יפה, את חכמה, את רגישה, את מוכשרת. אני אוהבת אותך. אני יודעת שהכל יסתדר בשבילך. את תהיי מאושרת וכעת רק היי שקטה. ובהודעה נפרדת אני מצרפת לך את מילות השיר, שמאתמול מתנגן לי בראש, רק בשבילך.
ואחרון חביב, אם את רוצה משהו, רק תרמזי ואצור איתך קשר.
בעלי התאהב באחרת
היי שקטה
עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר
היי שקטה
כמו לא עברת אף פעם
כמו לא היית צרימה בנוף המטופח
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.
היי שקטה
כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לה הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.
היי שקטה
כמו אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה.
היי שקטה...
(מילים של רחל שפירא)
עכשיו הכל בסדר
אפילו המחנק עומד להשתחרר
זה לא הגיהנום ובטח לא גן עדן
זה העולם שיש ואין עולם אחר
היי שקטה
כמו לא עברת אף פעם
כמו לא היית צרימה בנוף המטופח
כמו ראית כף יד בתוך אגרוף הזעם
כמו אלומת האור הנה מצאה אותך.
היי שקטה
כאילו אין בך דופי
כאילו האוויר נותן לה הגנה
כאילו הצרות כבר מתגבשות ליופי
כאילו מעפר פורחת שושנה.
היי שקטה
כמו אפשר לשטוח
את הפגיעות מבלי לחשוש מהשפלה
כאילו הפגיעות עצמה היא סוג של כח
כאילו השלווה היא חוף הבהלה.
היי שקטה...
(מילים של רחל שפירא)
בעלי התאהב באחרת
טוב, הודעה אחרונה בהחלט, וכמובן שאת מוזמנת למחוק כל הודעה שלי:
לא קראתי את פלונית עד הסוף. פשוט הנחתי, שגם לקראת הסוף היא כותבת את מה שאני חשבתי. אז זהו שלא.
אני חושבת שכדי שיהיה סיכוי שהפקעת שלכם תותר, הדבר הכי טוב הוא שאת תיזמי כעת הפרדה. אני חושבת שרק הפרדה בשלב הזה יכולה לתת לכם אפשרות להמשיך בעוד זמן מה לכתוב חוזה זוגיות חדש. את צריכה את הזמן כדי לטפל רק בעצמך והוא צריך את ההפרדה, כדי להבין היטב מה הוא שם על כפות המאזניים. אני חושבת שהאהבה החדשה שלו יכולה לשמש מנוף רב עוצמה לזוגיות שלכם. היא הופכת את האהבה שלכם ללא מובנת מאליה. היא מכניסה לאהבה שלכם תשוקה. אבל כמובן שהיא יכולה גם להרוס הכל, אם לא תשתמשו בה נכון, וזה לדעתי מה שקורה, כל עוד בן זוגך ממשיך בחייו. ובכל אופן היי שקטה עכשיו.
לא קראתי את פלונית עד הסוף. פשוט הנחתי, שגם לקראת הסוף היא כותבת את מה שאני חשבתי. אז זהו שלא.
אני חושבת שכדי שיהיה סיכוי שהפקעת שלכם תותר, הדבר הכי טוב הוא שאת תיזמי כעת הפרדה. אני חושבת שרק הפרדה בשלב הזה יכולה לתת לכם אפשרות להמשיך בעוד זמן מה לכתוב חוזה זוגיות חדש. את צריכה את הזמן כדי לטפל רק בעצמך והוא צריך את ההפרדה, כדי להבין היטב מה הוא שם על כפות המאזניים. אני חושבת שהאהבה החדשה שלו יכולה לשמש מנוף רב עוצמה לזוגיות שלכם. היא הופכת את האהבה שלכם ללא מובנת מאליה. היא מכניסה לאהבה שלכם תשוקה. אבל כמובן שהיא יכולה גם להרוס הכל, אם לא תשתמשו בה נכון, וזה לדעתי מה שקורה, כל עוד בן זוגך ממשיך בחייו. ובכל אופן היי שקטה עכשיו.
-
דברתיה_קוממי*
- הודעות: 223
- הצטרפות: 03 יולי 2008, 07:10
בעלי התאהב באחרת
א,
שיר כל כך מרגש. תודה (למרות שהוא לא היה אישית בשבילי, רחל שפירא בשיריה תמיד מפתיעה אותי - איך היא נוגעת בלב לבן של נשים וכל שיר שלה כאילו נכתב לכל אחת ואחת).
שיר כל כך מרגש. תודה (למרות שהוא לא היה אישית בשבילי, רחל שפירא בשיריה תמיד מפתיעה אותי - איך היא נוגעת בלב לבן של נשים וכל שיר שלה כאילו נכתב לכל אחת ואחת).
-
טליה_אלמתן*
- הודעות: 3831
- הצטרפות: 21 ינואר 2005, 21:41
- דף אישי: הדף האישי של טליה_אלמתן*
בעלי התאהב באחרת
אהבת עולם כתבת מדויק, וברור. את רואה רחוק ולעומק, וגם יודעת להביא את הדברים לאחרים.
אישה של, שבועות נמנעתי להיכנס לדף, מכיוון שהנושא הילך עלי איימים. אבל לקרוא אותך, לעבור איתך את המסע יד ביד, מרגיש כח.
רציתי להביא מחשבה שלי, אבל בינתיים היא כבר הובאה: רחוק מן העין רחוק מן הלב
אז אני רוצה לחדד את הדברים: מכירה את הדף אמא שאוהבת יותר? כתוב שם כיצד קירבה מגבירה את האהבה. כשהם מתראים, הם מזינים את הקשר. אמנם לא כמו שהיה לו היו מביאים את הקשר למימוש פיזי, אבל את רוצה שהקשר לא יוזן. נקודה. לא הרבה, אבל גם לא קצת.
(מצטערת אבל צריכה לקצר. מוספיה הרבה אהבה אליך!)
אישה של, שבועות נמנעתי להיכנס לדף, מכיוון שהנושא הילך עלי איימים. אבל לקרוא אותך, לעבור איתך את המסע יד ביד, מרגיש כח.
רציתי להביא מחשבה שלי, אבל בינתיים היא כבר הובאה: רחוק מן העין רחוק מן הלב
אז אני רוצה לחדד את הדברים: מכירה את הדף אמא שאוהבת יותר? כתוב שם כיצד קירבה מגבירה את האהבה. כשהם מתראים, הם מזינים את הקשר. אמנם לא כמו שהיה לו היו מביאים את הקשר למימוש פיזי, אבל את רוצה שהקשר לא יוזן. נקודה. לא הרבה, אבל גם לא קצת.
(מצטערת אבל צריכה לקצר. מוספיה הרבה אהבה אליך!)
בעלי התאהב באחרת
האשה של
שולחת לך חיבוק חם ענקי ואוהב
בו תוכלי להתעטף ולנוח מעט.
את אישה נדירה!
ומגיע לך את כל הטוב שבעולם!
שולחת לך חיבוק חם ענקי ואוהב
בו תוכלי להתעטף ולנוח מעט.
את אישה נדירה!
ומגיע לך את כל הטוב שבעולם!
בעלי התאהב באחרת
ואשמח לעזור בכל דרך אפשרית..
בעלי התאהב באחרת
אני מציעה לך עכשיו ודווקא עכשיו לא לעשות החלטות מתך הדרמה.
מציעה לך לפעול בעדינות ברכות כלפי עצמך,לנשום!!
לקחת את הזמן כאילו אינסופי ולהזין את עצמך בשלוה ואושר על עצם היותך.
האם את יכולה לצאת ליום יומיים הרחק מהבית למקום מזין?
אני נרדמת תוך כדי כתיבה...אמשיך בימים הקרובים
ליבי איתך
האמיני באהבה שלכם אם הוא רואה אותה או לא זה לא קשור אליך.
מה ששלך שלך.
טפחי את מה שיש
הביאי עצמך לקבל מהבריאה שפע חוכמת הלב.
שבת מבורכת
מציעה לך לפעול בעדינות ברכות כלפי עצמך,לנשום!!
לקחת את הזמן כאילו אינסופי ולהזין את עצמך בשלוה ואושר על עצם היותך.
האם את יכולה לצאת ליום יומיים הרחק מהבית למקום מזין?
אני נרדמת תוך כדי כתיבה...אמשיך בימים הקרובים
ליבי איתך
האמיני באהבה שלכם אם הוא רואה אותה או לא זה לא קשור אליך.
מה ששלך שלך.
טפחי את מה שיש
הביאי עצמך לקבל מהבריאה שפע חוכמת הלב.
שבת מבורכת
בעלי התאהב באחרת
ממשיכה,ומעריכה שמה שמציעה לא קל ובכל זאת אגיד לך מה עלה לי..
אני ממש מאמינה ואולי חלק יחשבו שזו נאיביות,אך שאם יש אהבה אמיתית ביניכם
מעבר להתאהבות שלו ,היא תחזיק מעמד !
כתבת בכמה מקומות שאת רוצה ואוהבת אותו.
אני מעריכה שאם אכן זו אמת ואת לא "זקוקה"לאהבה שלו תוכלי בקבלה לטפח ולשמר אותה בעצמך.
יש בעיני ערך רב למה שאת עוברת שקשור קודם כל לגמרי אליך!"הוא" שחקן משני שמלמד אותך לאהוב להעריך ולקבל את עצמך.
בלי הבסיס הזה מה בעצם יש לך?לנו כולנו?
זו התנסות במגע בעצם הענין ובעיני זהו תהליך מבורך והכרחי בהבשלה וגדילה .
לזוגיות ולמה שבניתם יש ערך רב. אני מציעה להעריך ולקדש את המקום הזה באופן שלם שלא ניתן לערעור עי שום דבר.
יש משהו שמתנקה וזה נפלא.
אנחנו לא נועדנו לאהוב רק אדם אחד בעולם ,באנו לכאן להתנסות ללמוד לגדול.
האשה שהגיעה באה לפתוח משהו חשוב לכולכם. אני מאמינה שזימנתם אותה לטובתכם הנעלה.עכשיו השאלה איך עובדים עם זה.
המטרה בעיני היא שכולכם תהיו יותר מאושרים בלי לקצר תהליכים וליצור דרמה,
בטח לא לתת לדרמה לנהל את הגנים המקודשים שיצרתם באהבה ואמונה יחד.
ככל שתהיה בך יותר קבלה ולקיחת אחריות ממקום שלוו כך תוכלי בעיני לקבל את המתנות שהסיטואציה מביאה.
הכאב הבלתי נסבל נוצר מדרך ההסתכלות, העלבון הפגיעה וכו -לאו דווקא קשור למשהו עמוק ואמיתי יותר .
אלה משחקי הילדות והפחדים והאגו שהם מאד טבעיים אבל ,האם כדאי לתת להם לנהל אותך?
אני חושבת( ולאורך הקריאה חשבתי גם על הפרדה)במחשבה מעמיקה עבורך,
הניחי לתאטרון החצוני וכנסי פנימה לעומק הלב שלך בקבלה ,כי שם תקבלי את התשובה הכי מדויקת!
אם תקבלי את הרגשות שעולים לך תתבונני בהם, תלמדי אותם בלי שפיטה, תתנסי תחבקי אותם אליך ,בלי ביקורת עצמית אז אולי יכאב,אבל זה לא המהות.
תצלחי כך באמונה ושהייה ברגש,להגיע לתובנות עומק,חיבור לעוצמה המכוונת שלך
ותדעי בדיוק מה את רוצה בלי קשר אליו ואת זה תמשכי לחייך ומציאות ליבך.
זו דרך לא פשוטה אך בעיני אמיתית עוצמתית כנה וישרה שבחיקה מתנות רבות ונפלאות.
כך השלוה תוכל לחזור לביתך ולא תהיי כל כך מטולטלת,הילדים ירגעו ותוכלי לחבק ולאהוב ממקום משוחרר .
ישנם אנשים שחיים במערכות חיים פתוחות,אין שם בהכרח קלות ,אך יש תפישת עולם אחרת!(.אני לא ממליצה לך על אורח חיים כזה)
אם בסופו של היום אם את בטוחה באהבה שלך ולא מאויימית,תוכלי למשש לחבק ולאהוב מי שאיתך ועצם האהבה תזין אותכם לדרך .
היציבות שלך תיצב אותו היותך באהבה ונוכחות ברגע!
מתוך עצם הנוכחות שלך ,ולא כי תנסי.
הניחי לו ,לא מעניין אותך כרגע במה הוא מתנסה עכשיו אלא במה את!
זה משעול חדש בו משתתפים , את ,הלב שלך המפגש עם הבורא בוראה שבך,כשהמטרה שתהיה בך חיות אנרגית בריאות חיוך ומתיקות פנימית
ושמחה על קיומך
על עצם היותך .
הודיה!!!!!!על מי ומה שאת בנפלאותך האינסופית באהבתך.
כך לדעתי ,תשארי כך עם החיטה והמוץ יפוץ לכל עבר .תמצאי את עצמך במקום הכי טוב שיכול להתממש עבורך איתו או בלעדיו בשלוה ואמונה!
מאחלת לך שפע כוחות,תבונת הלב שמחה רבה בלי תנאים וחופש אמיתי להיות מי שאת באהבה.
חיבוק ואהבה לך מכל הלב וברכה גדולה.
אני ממש מאמינה ואולי חלק יחשבו שזו נאיביות,אך שאם יש אהבה אמיתית ביניכם
מעבר להתאהבות שלו ,היא תחזיק מעמד !
כתבת בכמה מקומות שאת רוצה ואוהבת אותו.
אני מעריכה שאם אכן זו אמת ואת לא "זקוקה"לאהבה שלו תוכלי בקבלה לטפח ולשמר אותה בעצמך.
יש בעיני ערך רב למה שאת עוברת שקשור קודם כל לגמרי אליך!"הוא" שחקן משני שמלמד אותך לאהוב להעריך ולקבל את עצמך.
בלי הבסיס הזה מה בעצם יש לך?לנו כולנו?
זו התנסות במגע בעצם הענין ובעיני זהו תהליך מבורך והכרחי בהבשלה וגדילה .
לזוגיות ולמה שבניתם יש ערך רב. אני מציעה להעריך ולקדש את המקום הזה באופן שלם שלא ניתן לערעור עי שום דבר.
יש משהו שמתנקה וזה נפלא.
אנחנו לא נועדנו לאהוב רק אדם אחד בעולם ,באנו לכאן להתנסות ללמוד לגדול.
האשה שהגיעה באה לפתוח משהו חשוב לכולכם. אני מאמינה שזימנתם אותה לטובתכם הנעלה.עכשיו השאלה איך עובדים עם זה.
המטרה בעיני היא שכולכם תהיו יותר מאושרים בלי לקצר תהליכים וליצור דרמה,
בטח לא לתת לדרמה לנהל את הגנים המקודשים שיצרתם באהבה ואמונה יחד.
ככל שתהיה בך יותר קבלה ולקיחת אחריות ממקום שלוו כך תוכלי בעיני לקבל את המתנות שהסיטואציה מביאה.
הכאב הבלתי נסבל נוצר מדרך ההסתכלות, העלבון הפגיעה וכו -לאו דווקא קשור למשהו עמוק ואמיתי יותר .
אלה משחקי הילדות והפחדים והאגו שהם מאד טבעיים אבל ,האם כדאי לתת להם לנהל אותך?
אני חושבת( ולאורך הקריאה חשבתי גם על הפרדה)במחשבה מעמיקה עבורך,
הניחי לתאטרון החצוני וכנסי פנימה לעומק הלב שלך בקבלה ,כי שם תקבלי את התשובה הכי מדויקת!
אם תקבלי את הרגשות שעולים לך תתבונני בהם, תלמדי אותם בלי שפיטה, תתנסי תחבקי אותם אליך ,בלי ביקורת עצמית אז אולי יכאב,אבל זה לא המהות.
תצלחי כך באמונה ושהייה ברגש,להגיע לתובנות עומק,חיבור לעוצמה המכוונת שלך
ותדעי בדיוק מה את רוצה בלי קשר אליו ואת זה תמשכי לחייך ומציאות ליבך.
זו דרך לא פשוטה אך בעיני אמיתית עוצמתית כנה וישרה שבחיקה מתנות רבות ונפלאות.
כך השלוה תוכל לחזור לביתך ולא תהיי כל כך מטולטלת,הילדים ירגעו ותוכלי לחבק ולאהוב ממקום משוחרר .
ישנם אנשים שחיים במערכות חיים פתוחות,אין שם בהכרח קלות ,אך יש תפישת עולם אחרת!(.אני לא ממליצה לך על אורח חיים כזה)
אם בסופו של היום אם את בטוחה באהבה שלך ולא מאויימית,תוכלי למשש לחבק ולאהוב מי שאיתך ועצם האהבה תזין אותכם לדרך .
היציבות שלך תיצב אותו היותך באהבה ונוכחות ברגע!
מתוך עצם הנוכחות שלך ,ולא כי תנסי.
הניחי לו ,לא מעניין אותך כרגע במה הוא מתנסה עכשיו אלא במה את!
זה משעול חדש בו משתתפים , את ,הלב שלך המפגש עם הבורא בוראה שבך,כשהמטרה שתהיה בך חיות אנרגית בריאות חיוך ומתיקות פנימית
ושמחה על קיומך
על עצם היותך .
הודיה!!!!!!על מי ומה שאת בנפלאותך האינסופית באהבתך.
כך לדעתי ,תשארי כך עם החיטה והמוץ יפוץ לכל עבר .תמצאי את עצמך במקום הכי טוב שיכול להתממש עבורך איתו או בלעדיו בשלוה ואמונה!
מאחלת לך שפע כוחות,תבונת הלב שמחה רבה בלי תנאים וחופש אמיתי להיות מי שאת באהבה.
חיבוק ואהבה לך מכל הלב וברכה גדולה.
בעלי התאהב באחרת
תודה ימה, המילים שלך נוגעות בדיוק במקום שצריך הבקר.
תודה מעומק הלב
תודה מעומק הלב
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
בעלי התאהב באחרת
אני שמחה!
מאחלת לך מתיקות בלב
לך ,בפשטות בלי קשר לכלום
אהבה ומתיקות כזו שיש כשיודעים שהכל בעצם בטוב ובסדר ונרגעים למקום הזה ושואבים כוחות.
כוחות אמיתיים שבאים מהגרעין,מהליבה.
מליבך אליך...
חיבוק רך וחיוך לדרך..
מאחלת לך מתיקות בלב
לך ,בפשטות בלי קשר לכלום
אהבה ומתיקות כזו שיש כשיודעים שהכל בעצם בטוב ובסדר ונרגעים למקום הזה ושואבים כוחות.
כוחות אמיתיים שבאים מהגרעין,מהליבה.
מליבך אליך...
חיבוק רך וחיוך לדרך..
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעלי התאהב באחרת
מה שלומך האישה של?
איפה את?
איפה את?
בעלי התאהב באחרת
מה שלומי?
אני מרגישה יותר טוב בימים האחרונים, בשבוע האחרון.
יש לי הרגשה שאנחנו מתקדמים למקום טוב ביחד. כלומר משהו מתחיל לגלות את עצמו, קשה לי להגדיק במדויק למה אני מתכוונת.
אפשר לומר שכבר תקופה שאני מרגישה עם עצמי ובינינו כמו בתוך חדר עם המון המון בלגאן, מרב העומס של הדברים הכל נראה כמו גוש אחד גדול של ג'אנק ולא ברור מה חשוב או מה אפשר לזרוק, אין לי מושג מאיפה להתחיל, מה להרים ראשון...
אבל לפתע הדברים מתחילים להפריד את עצמם אחד מהשני.
במקום לנסות לבחור מאיפה להתחיל לסדר או מה להרים קודם או אפילו להסתכל על כל הבלגאן הזה ולחשוב שאני בכלל צריכה לנקות את כל זה או לעשות איזה סדר, מספיק שמידי פעם אני נכנסת לחדר ומרימה דבר אחד קטן, הדבר הראשון שנקרא בדרכי וברגע שאני מרימה אותו הדבר שיושב מתחתיו מתגלה והנה אני יכולה להרים גם אותו אם אני בוחרת, או שלא, אפשר גם להשאיר אותו שם ולצאת שוב מהחדר עד שארגיש רצון או צורך להיכנס אליו שוב.
וככה יוצא שדברים פשוט קורים ומה שאני עושה בינתיים בעיקר זה להיות בשקט.
הרבה יותר להתבונן ולאפשר לעצמי להרגיש את מה שעולה והרבה פחות לנסות להבין או לפתור.
וזה מרגיש טוב.
רציתי להתייעץ כאן באיזה דבר שעלה הבקר.
הבקר קרה דבר שהוא אפייני בינינו.
אני הלכתי להוציא כסף מהבנק לפני יומיים ולא ניתן לי להוציא את הסכום הרגיל אז הוצאתי את מה שניתן לי ושכחתי מזה.
הבקר לפני שבעלי יצא מהבית הוא שאל אם יש לי מזומן לתת לו ואמרתי שלא.
הוא ידע שהלכתי לבנק לפני יומיים להוציא אז שאל איך זה שאין לי כסף?
סיפרתי לו את מה שקרה, שניתן לי להוציא מעט מאד כסף, הוא שאל אם הוצאתי דף חשבון או יתרה בשביל להבין למה אי אפשר היה להוציא יותר. אמרתי לו שלא.
הדברהכעיס אותו מאד. גם את זה שלא סיפרתי לו את זה כבר לפני יומיים וגם את זה שלא טרחתי לבדוק מה הבעיה עם הבנק.
הוא תמיד מתלונן על זה שאני לא מראה יותר עניין במצב החשבון שלנו, והשילוב של זה עם הדאגה שלו למצב הכלכלי שלנו מיד הקפיץ אצלו את הפיוז והוא התחיל נוזף בי בעצבנות.
ואני כדרכי הגבתי באותה עצבנות, כעס ותוקפנות...
הרוחות נרגעו והוא יצא לעבודה אבל עדיין נשארתי עם תחושת מועקה.
אחרי 10 דקות הוא התקשר מהדרך וביקש סליחה. לא על זה שהדבר מכעיס אותו אלא על הדרך בא הוא אמר לי את זה, על הדרך שבא הוא נוהג לנזוף בי.
ואז חשבתי שיהיה טוב אם נעשה קצת עבודה משותפת בנקודה הזאת בינינו.
כלומר יש דפוס שחוזר על עצמו בינינו (אני מנסה כאן בעת הכתיבה לחדד את הנקודה, לצמצם ולהגדיר את הדפוס, לא בטוחה שאצליח).
הוא כועס עלי על משהו ונוזף בי על זה. הוא מרגיש שלא אכפת לי או שאני מזלזלת באיזה עניין ואז מגיב לזה בנזיפה.
ו אני מגיבה לנזיפה שלו בתוקפנות הישרדותית כזאת. אני מרגישה מותקפת ומושפלת כשהוא מתייחס אלי כמו התלמידה הגרועה, זאת שלא משקיעה או נכשלת שוב ושוב ואז רוצה לעלות מעליו ו"להראות" לו שאני לא קטנה ושאי אפשר לדבר אלי ככה ומנסה להתקיף אותו בחזרה....
נדמה לי שזה משהו כזה.
בכל אופן אני לא ממש מבקשת עזרה בלהבין את הדפוס יותר חשבתי לקבל עיצות אם יש לכם על דרך שבא אנחנו יכולים אולי לבודד מקרה או דפוס מסויים ואז לעבוד או לחקור אותו יחד בזמן מוגדר שנקדיש לזה. כמו טיפול זוגי עצמי.
לגבי הטיפול הזוגי שהתחלנו נראה לי שנפסיק עם אותה מטפלת. שנינו לא מרוצים ממנה.
בעלי מאד ישמח לא ללכת אליה שוב אבל ילך אם אני רוצה ואני הייתי שמחה לטיפול אבל לא מרגישה שהיא האדם הנכון לנו.
בכל מקרה אני לא בטוחה אם נמשיך או לא אבל בינתיים כאשר יוצא שאנחנו לא יכולים ללכת השבוע (יש לי פעילות שאני צריכה להעביר בבית הספר של הילדים) הייתי רוצה שניפגש שנינו ונעשה איזו עבודה יחד.
יש רעיונות?
אני מרגישה יותר טוב בימים האחרונים, בשבוע האחרון.
יש לי הרגשה שאנחנו מתקדמים למקום טוב ביחד. כלומר משהו מתחיל לגלות את עצמו, קשה לי להגדיק במדויק למה אני מתכוונת.
אפשר לומר שכבר תקופה שאני מרגישה עם עצמי ובינינו כמו בתוך חדר עם המון המון בלגאן, מרב העומס של הדברים הכל נראה כמו גוש אחד גדול של ג'אנק ולא ברור מה חשוב או מה אפשר לזרוק, אין לי מושג מאיפה להתחיל, מה להרים ראשון...
אבל לפתע הדברים מתחילים להפריד את עצמם אחד מהשני.
במקום לנסות לבחור מאיפה להתחיל לסדר או מה להרים קודם או אפילו להסתכל על כל הבלגאן הזה ולחשוב שאני בכלל צריכה לנקות את כל זה או לעשות איזה סדר, מספיק שמידי פעם אני נכנסת לחדר ומרימה דבר אחד קטן, הדבר הראשון שנקרא בדרכי וברגע שאני מרימה אותו הדבר שיושב מתחתיו מתגלה והנה אני יכולה להרים גם אותו אם אני בוחרת, או שלא, אפשר גם להשאיר אותו שם ולצאת שוב מהחדר עד שארגיש רצון או צורך להיכנס אליו שוב.
וככה יוצא שדברים פשוט קורים ומה שאני עושה בינתיים בעיקר זה להיות בשקט.
הרבה יותר להתבונן ולאפשר לעצמי להרגיש את מה שעולה והרבה פחות לנסות להבין או לפתור.
וזה מרגיש טוב.
רציתי להתייעץ כאן באיזה דבר שעלה הבקר.
הבקר קרה דבר שהוא אפייני בינינו.
אני הלכתי להוציא כסף מהבנק לפני יומיים ולא ניתן לי להוציא את הסכום הרגיל אז הוצאתי את מה שניתן לי ושכחתי מזה.
הבקר לפני שבעלי יצא מהבית הוא שאל אם יש לי מזומן לתת לו ואמרתי שלא.
הוא ידע שהלכתי לבנק לפני יומיים להוציא אז שאל איך זה שאין לי כסף?
סיפרתי לו את מה שקרה, שניתן לי להוציא מעט מאד כסף, הוא שאל אם הוצאתי דף חשבון או יתרה בשביל להבין למה אי אפשר היה להוציא יותר. אמרתי לו שלא.
הדברהכעיס אותו מאד. גם את זה שלא סיפרתי לו את זה כבר לפני יומיים וגם את זה שלא טרחתי לבדוק מה הבעיה עם הבנק.
הוא תמיד מתלונן על זה שאני לא מראה יותר עניין במצב החשבון שלנו, והשילוב של זה עם הדאגה שלו למצב הכלכלי שלנו מיד הקפיץ אצלו את הפיוז והוא התחיל נוזף בי בעצבנות.
ואני כדרכי הגבתי באותה עצבנות, כעס ותוקפנות...
הרוחות נרגעו והוא יצא לעבודה אבל עדיין נשארתי עם תחושת מועקה.
אחרי 10 דקות הוא התקשר מהדרך וביקש סליחה. לא על זה שהדבר מכעיס אותו אלא על הדרך בא הוא אמר לי את זה, על הדרך שבא הוא נוהג לנזוף בי.
ואז חשבתי שיהיה טוב אם נעשה קצת עבודה משותפת בנקודה הזאת בינינו.
כלומר יש דפוס שחוזר על עצמו בינינו (אני מנסה כאן בעת הכתיבה לחדד את הנקודה, לצמצם ולהגדיר את הדפוס, לא בטוחה שאצליח).
הוא כועס עלי על משהו ונוזף בי על זה. הוא מרגיש שלא אכפת לי או שאני מזלזלת באיזה עניין ואז מגיב לזה בנזיפה.
ו אני מגיבה לנזיפה שלו בתוקפנות הישרדותית כזאת. אני מרגישה מותקפת ומושפלת כשהוא מתייחס אלי כמו התלמידה הגרועה, זאת שלא משקיעה או נכשלת שוב ושוב ואז רוצה לעלות מעליו ו"להראות" לו שאני לא קטנה ושאי אפשר לדבר אלי ככה ומנסה להתקיף אותו בחזרה....
נדמה לי שזה משהו כזה.
בכל אופן אני לא ממש מבקשת עזרה בלהבין את הדפוס יותר חשבתי לקבל עיצות אם יש לכם על דרך שבא אנחנו יכולים אולי לבודד מקרה או דפוס מסויים ואז לעבוד או לחקור אותו יחד בזמן מוגדר שנקדיש לזה. כמו טיפול זוגי עצמי.
לגבי הטיפול הזוגי שהתחלנו נראה לי שנפסיק עם אותה מטפלת. שנינו לא מרוצים ממנה.
בעלי מאד ישמח לא ללכת אליה שוב אבל ילך אם אני רוצה ואני הייתי שמחה לטיפול אבל לא מרגישה שהיא האדם הנכון לנו.
בכל מקרה אני לא בטוחה אם נמשיך או לא אבל בינתיים כאשר יוצא שאנחנו לא יכולים ללכת השבוע (יש לי פעילות שאני צריכה להעביר בבית הספר של הילדים) הייתי רוצה שניפגש שנינו ונעשה איזו עבודה יחד.
יש רעיונות?
בעלי התאהב באחרת
למשל אם אנחנו רוצים לעבוד בשיטת אימגו. אז איך להתחיל עם זה?
כלומר שהראשון פשוט יתחיל בלהגיד איך הוא הרגיש באותה סיטואציה ואז השני יחזור על דבריו וכן הלאה ואז להפוך?
או שאפשר למצוא מן משפטי מפתח ואיתם להתחיל לדבר על מה שקרה?
או שלא לדבר על מה שקרה?
או לעשות משהו אחר לגמרי?
אני ממש לא טובה בלהגות רעיונות מובנים כאילו. מחכה לשמוע ממכם...
כלומר שהראשון פשוט יתחיל בלהגיד איך הוא הרגיש באותה סיטואציה ואז השני יחזור על דבריו וכן הלאה ואז להפוך?
או שאפשר למצוא מן משפטי מפתח ואיתם להתחיל לדבר על מה שקרה?
או שלא לדבר על מה שקרה?
או לעשות משהו אחר לגמרי?
אני ממש לא טובה בלהגות רעיונות מובנים כאילו. מחכה לשמוע ממכם...
בעלי התאהב באחרת
אני חושבת שאנחנו בעיקר יודעים לדבר ולהגיב והרבה פעמים טוחנים מים במשך זמן רב עד שאנחנו מגיעים לאיזה מקום דל דיאלוג אמיתי.
אולי יש דרך יותר יעילה לתקשר.
אולי יש דרך יותר יעילה לתקשר.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעלי התאהב באחרת
בטח שיש: תפנו באופן פרטי לעירית לוי, שכל כך הפליאה בעצותיה בדף הזה.
אינני מכירה אותה, אבל מאד התרשמתי מההתערבות שהיא עשתה כאן.
נדמה לי שגם את התחברת אליה. לא?
חיבוק.
אינני מכירה אותה, אבל מאד התרשמתי מההתערבות שהיא עשתה כאן.
נדמה לי שגם את התחברת אליה. לא?
חיבוק.
בעלי התאהב באחרת
כן, מחכה בסבלנות לעירית, היא תגיע בזמנה (-:.
היא עושה כל כך הרבה עבודה מדהימה מהלב באתר הזה ואני לא רוצה להכביד עליה, אז כשיהיה לה זמן אני בטוחה שהיא תתן מעצותיה הנפלאות
עד אז יש עוד כמה שנתנו כאן עיצות ומילים ממש טובות שממשיכות ללוות אותי כל הזמן ואשמח לשמוע מכל אחד שמרגיש שי לו מה לתת.
היא עושה כל כך הרבה עבודה מדהימה מהלב באתר הזה ואני לא רוצה להכביד עליה, אז כשיהיה לה זמן אני בטוחה שהיא תתן מעצותיה הנפלאות
עד אז יש עוד כמה שנתנו כאן עיצות ומילים ממש טובות שממשיכות ללוות אותי כל הזמן ואשמח לשמוע מכל אחד שמרגיש שי לו מה לתת.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעלי התאהב באחרת
אשה של יקרה, לכן כתבתי לפנות אל עירית באופן פרטי. לפגישות .
לעניות דעתי זה חלק מלקיחת האחריות שלך על גורלך.
העזרה המקצועית שניתנת ומתקבלת באינטרנט היא מוגבלת באופן טבעי...
קראתי התייחסויות מאד יפות שכתבו לך צפריר ואהבת עולם ואחרים. עדיין חושבת שאם החלטתם לפנות לטיפול, חבל שההחלטה טיפול רק בגלל המטפלת. אפשר למנף את הדף הזה ולפנות אל מי שעצותיו דיברו אליך כאן ועוסק בייעוץ (צפריר, עירית, סאלי).
לעניות דעתי זה חלק מלקיחת האחריות שלך על גורלך.
העזרה המקצועית שניתנת ומתקבלת באינטרנט היא מוגבלת באופן טבעי...
קראתי התייחסויות מאד יפות שכתבו לך צפריר ואהבת עולם ואחרים. עדיין חושבת שאם החלטתם לפנות לטיפול, חבל שההחלטה טיפול רק בגלל המטפלת. אפשר למנף את הדף הזה ולפנות אל מי שעצותיו דיברו אליך כאן ועוסק בייעוץ (צפריר, עירית, סאלי).
-
פלונית_שקוראת*
- הודעות: 4
- הצטרפות: 05 מאי 2010, 12:17
בעלי התאהב באחרת
"לבסוף מוצאים אהבה" מאת ד"ר הארוויל הנדריקס בהוצאת אחיאסף.
ספר המדריך כיצד לעבוד בשיטת אימגו וכולל סדרת תרגילים. בעלי ואני באחד ממשברי החיים החלטנו להתמסר לעבודה הזו בספר, קראנו יחד את פרקי הספר ופינינו זמן פעם בשבוע לתרגילים, מאוד מאוד עזר לנו בדיעבד פתח בפנינו תקופה חדשה לגמרי בחיים.
אני חושבת שאפילו צפריר שפרון כתב בזמנו על הספר הזה.
מאוד מומלץ, אבל יחד...
בהצלחה
ספר המדריך כיצד לעבוד בשיטת אימגו וכולל סדרת תרגילים. בעלי ואני באחד ממשברי החיים החלטנו להתמסר לעבודה הזו בספר, קראנו יחד את פרקי הספר ופינינו זמן פעם בשבוע לתרגילים, מאוד מאוד עזר לנו בדיעבד פתח בפנינו תקופה חדשה לגמרי בחיים.
אני חושבת שאפילו צפריר שפרון כתב בזמנו על הספר הזה.
מאוד מומלץ, אבל יחד...
בהצלחה
-
פרח_הלימון*
- הודעות: 879
- הצטרפות: 22 מאי 2008, 16:47
- דף אישי: הדף האישי של פרח_הלימון*
בעלי התאהב באחרת
כשתאמיני ותאהבי את המקום המדוייק שאת נמצאת בו כעת, בלי רצון להיות מה שאת לא, משם יבוא הריפוי האמיתי, וגם החיים יהפכו יותר אותנטיים
משפט מעולה גריינתי
משפט מעולה גריינתי
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעלי התאהב באחרת
_"לבסוף מוצאים אהבה" מאת ד"ר הארוויל הנדריקס בהוצאת אחיאסף.
ספר המדריך כיצד לעבוד בשיטת אימגו_
לבסוף מוצאים אהבה
ספר המדריך כיצד לעבוד בשיטת אימגו_
לבסוף מוצאים אהבה
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
בעלי התאהב באחרת
_וככה יוצא שדברים פשוט קורים ומה שאני עושה בינתיים בעיקר זה להיות בשקט.
הרבה יותר להתבונן ולאפשר לעצמי להרגיש את מה שעולה והרבה פחות לנסות להבין או לפתור.
וזה מרגיש טוב._
נשמע ממש טוב.
נשמע שהיכולת שלך להכיל חוסר וודאות, והיכולת שלך להישאר מחוברת לעוצמה שלך מול כאוס – שתיהן גדלו מאוד.
_ואז חשבתי שיהיה טוב אם נעשה קצת עבודה משותפת בנקודה הזאת בינינו.
כלומר יש דפוס שחוזר על עצמו בינינו (אני מנסה כאן בעת הכתיבה לחדד את הנקודה, לצמצם ולהגדיר את הדפוס, לא בטוחה שאצליח).
הוא כועס עלי על משהו ונוזף בי על זה. הוא מרגיש שלא אכפת לי או שאני מזלזלת באיזה עניין ואז מגיב לזה בנזיפה.
ו אני מגיבה לנזיפה שלו בתוקפנות הישרדותית כזאת. אני מרגישה מותקפת ומושפלת כשהוא מתייחס אלי כמו התלמידה הגרועה, זאת שלא משקיעה או נכשלת שוב ושוב ואז רוצה לעלות מעליו ו"להראות" לו שאני לא קטנה ושאי אפשר לדבר אלי ככה ומנסה להתקיף אותו בחזרה...._
אימגו זו אופציה טובה מאוד לתרגול.
עוד אפשרות זה לעשות את העבודה, שאני מאמינה בה בכל ליבי ומתארת כאן לא מעט, של הסכמה לעבור בתוך הכאב כדרך לשחרור ממנו.
לשבת יחד ולעשות עבודה משותפת. כל אחד על עצמו, אבל בקול רם, עם תמיכה ושותפות והכלה הדדית.
זו דרך, אבל אתם יכולים לעשות בתוכה גם רק צעד או שניים. גם לצעד אחד כזה תוכל להיות השפעה מבורכת.
מה שנדרש זה –
לבדוק מהי החוויה המכאיבה והבלתי נסבלת אליה כל אחד מכם נזרק באופן אוטומטי,
לשתף ולהקשיב,
לבדוק מהם המנגנונים שכל אחד מכם משתמש בהם כאשר הוא נקלע לאותה חוויה, משתמש בהם על מנת לברוח ממנה על מנת לאלחש את הכאב,
לשתף ולהקשיב,
ואז להתחיל לעשות תהליך מודע של הסכמה לפגוש את החוויה על פני לברוח ממנה: לעצור את הבריחה המתמשכת, להסתובב אחורנית, להישיר אליה מבט, וללמוד מעצם ההתנסות שהנכונות לעבור בתוך הכאב ממוססת אותו.
לברר את ההסכמה. אם ישנה – להצהיר אותה. לשתף ולהקשיב.
כל אחד על עצמו. אתם לא מנסים לטפל זה בזה. רק להכיל זה את זה.
להתחיל בשיחה כזאת ולנסות לתת למודעות הזאת לחלחל אל תוך החיים ואל רגעי האמת.
כדאי להבין טוב מה בדיוק נדרש לעשות בכל אחד מהשלבים,
לכן, אם זה נראה לך מתאים לכם, ואתם רוצים לנסות, ואת מגלה שצריכה הרחבה או הבהרות – אמרי היכן בדיוק ואשמח להרחיב,
ואחר כך פשוט לנסות.
חשוב מאוד לשמור על אווירה כבוד, רגישות וחמלה כלפי עצמכם וזה כלפי זה. בכל פעם שעולה שיפוט מצד מישהו, להניח אותו בעדינות בצד. שוב ושוב. עד שהמרחב מתנקה לגמרי.
אני רוצה להדגיש כמה האווירה הזאת משמעותית:
מאחר וזו עבודה מאוד עדינה של חשיפת הפצעים שלכם ומפגש איתם מבלי שהם משוריינים במנגנוני ההגנה המשוכללים, אז כדי שיקרה שם משהו אפקטיבי, כדי שתהיה העזה אמיתית לפגוש את הכאב ולעבור בתוכו בטוטאליות, נדרש מרחב עדין ורך. ואם אתם עושים אותה ללא ליווי חשוב ששניכם תהיו מודעים וערים לנקודה הזאת.
לעיתים נדרשת עבודת הכנה כדי ליצור מרחב משותף נקי כזה, וליצור אמון שמאפשר את סוג העבודה המאוד-עדינה הזאת. ולפעמים עצם העבודה יוצרת את המרחב הזה.
יכול גם להיות שהמפגשים שכבר עשיתם בטיפול בליווי של המטפלת הכינו אתכם ל-לעשות את זה ללא הליווי.
אבל – חשוב שתבדקי אם זה נכון לך. אם זה נכון לכם לכרגע.
הרבה יותר להתבונן ולאפשר לעצמי להרגיש את מה שעולה והרבה פחות לנסות להבין או לפתור.
וזה מרגיש טוב._
נשמע ממש טוב.
נשמע שהיכולת שלך להכיל חוסר וודאות, והיכולת שלך להישאר מחוברת לעוצמה שלך מול כאוס – שתיהן גדלו מאוד
._ואז חשבתי שיהיה טוב אם נעשה קצת עבודה משותפת בנקודה הזאת בינינו.
כלומר יש דפוס שחוזר על עצמו בינינו (אני מנסה כאן בעת הכתיבה לחדד את הנקודה, לצמצם ולהגדיר את הדפוס, לא בטוחה שאצליח).
הוא כועס עלי על משהו ונוזף בי על זה. הוא מרגיש שלא אכפת לי או שאני מזלזלת באיזה עניין ואז מגיב לזה בנזיפה.
ו אני מגיבה לנזיפה שלו בתוקפנות הישרדותית כזאת. אני מרגישה מותקפת ומושפלת כשהוא מתייחס אלי כמו התלמידה הגרועה, זאת שלא משקיעה או נכשלת שוב ושוב ואז רוצה לעלות מעליו ו"להראות" לו שאני לא קטנה ושאי אפשר לדבר אלי ככה ומנסה להתקיף אותו בחזרה...._
אימגו זו אופציה טובה מאוד לתרגול.
עוד אפשרות זה לעשות את העבודה, שאני מאמינה בה בכל ליבי ומתארת כאן לא מעט, של הסכמה לעבור בתוך הכאב כדרך לשחרור ממנו.
לשבת יחד ולעשות עבודה משותפת. כל אחד על עצמו, אבל בקול רם, עם תמיכה ושותפות והכלה הדדית.
זו דרך, אבל אתם יכולים לעשות בתוכה גם רק צעד או שניים. גם לצעד אחד כזה תוכל להיות השפעה מבורכת.
מה שנדרש זה –
לבדוק מהי החוויה המכאיבה והבלתי נסבלת אליה כל אחד מכם נזרק באופן אוטומטי,
לשתף ולהקשיב,
לבדוק מהם המנגנונים שכל אחד מכם משתמש בהם כאשר הוא נקלע לאותה חוויה, משתמש בהם על מנת לברוח ממנה על מנת לאלחש את הכאב,
לשתף ולהקשיב,
ואז להתחיל לעשות תהליך מודע של הסכמה לפגוש את החוויה על פני לברוח ממנה: לעצור את הבריחה המתמשכת, להסתובב אחורנית, להישיר אליה מבט, וללמוד מעצם ההתנסות שהנכונות לעבור בתוך הכאב ממוססת אותו.
לברר את ההסכמה. אם ישנה – להצהיר אותה. לשתף ולהקשיב.
כל אחד על עצמו. אתם לא מנסים לטפל זה בזה. רק להכיל זה את זה.
להתחיל בשיחה כזאת ולנסות לתת למודעות הזאת לחלחל אל תוך החיים ואל רגעי האמת.
כדאי להבין טוב מה בדיוק נדרש לעשות בכל אחד מהשלבים,
לכן, אם זה נראה לך מתאים לכם, ואתם רוצים לנסות, ואת מגלה שצריכה הרחבה או הבהרות – אמרי היכן בדיוק ואשמח להרחיב,
ואחר כך פשוט לנסות.
חשוב מאוד לשמור על אווירה כבוד, רגישות וחמלה כלפי עצמכם וזה כלפי זה. בכל פעם שעולה שיפוט מצד מישהו, להניח אותו בעדינות בצד. שוב ושוב. עד שהמרחב מתנקה לגמרי.
אני רוצה להדגיש כמה האווירה הזאת משמעותית:
מאחר וזו עבודה מאוד עדינה של חשיפת הפצעים שלכם ומפגש איתם מבלי שהם משוריינים במנגנוני ההגנה המשוכללים, אז כדי שיקרה שם משהו אפקטיבי, כדי שתהיה העזה אמיתית לפגוש את הכאב ולעבור בתוכו בטוטאליות, נדרש מרחב עדין ורך. ואם אתם עושים אותה ללא ליווי חשוב ששניכם תהיו מודעים וערים לנקודה הזאת.
לעיתים נדרשת עבודת הכנה כדי ליצור מרחב משותף נקי כזה, וליצור אמון שמאפשר את סוג העבודה המאוד-עדינה הזאת. ולפעמים עצם העבודה יוצרת את המרחב הזה.
יכול גם להיות שהמפגשים שכבר עשיתם בטיפול בליווי של המטפלת הכינו אתכם ל-לעשות את זה ללא הליווי.
אבל – חשוב שתבדקי אם זה נכון לך. אם זה נכון לכם לכרגע.
-
הילה_ב*
- הודעות: 509
- הצטרפות: 26 אוקטובר 2005, 00:34
- דף אישי: הדף האישי של הילה_ב*
בעלי התאהב באחרת
אגו צריך אגו בשביל דיון... מה הכוונה? כשהוא מתחיל "לנזוף" זה האגו שלו.
מה יקרה אם במקום "להתגונן" ואפילו לענות פשוט תגידי בטון רגוע אני לא יכולה לנהל כך שיחה ולכן אני הולכת: ( לקפל כביסה/ להכין אוכל/ ותשלימי במה שמתאים לך...) כשתרצה שנשוחח תגיד לי.
כי ברגע שאת מתגוננת זה בעצם אגו שלך ואז אתם אגו מול אגו ומשם לא יוצאים דברים יפים.
ואם את לא "מזינה" את האגו שלו אז הוא נרגע לאט לאט (כל אחד בקצב שלו) ומשם בונים תקשורת.
לגבי המלצה לטיפול זוגי איני יודעת מהיכן אתם אבל יש מישהי מדהימה! ממש מחוללת שינויים וניסים!!! היא מקבלת גם בירושלים וגם בעמק בית שאן אם זה נשמע לך או אם את רוצה יותר פרטים תכתבי לי בדף בית ואני אשמח לשתף אותך מניסיוני איתה.
מה יקרה אם במקום "להתגונן" ואפילו לענות פשוט תגידי בטון רגוע אני לא יכולה לנהל כך שיחה ולכן אני הולכת: ( לקפל כביסה/ להכין אוכל/ ותשלימי במה שמתאים לך...) כשתרצה שנשוחח תגיד לי.
כי ברגע שאת מתגוננת זה בעצם אגו שלך ואז אתם אגו מול אגו ומשם לא יוצאים דברים יפים.
ואם את לא "מזינה" את האגו שלו אז הוא נרגע לאט לאט (כל אחד בקצב שלו) ומשם בונים תקשורת.
לגבי המלצה לטיפול זוגי איני יודעת מהיכן אתם אבל יש מישהי מדהימה! ממש מחוללת שינויים וניסים!!! היא מקבלת גם בירושלים וגם בעמק בית שאן אם זה נשמע לך או אם את רוצה יותר פרטים תכתבי לי בדף בית ואני אשמח לשתף אותך מניסיוני איתה.
-
רסיסים_של_אור*
- הודעות: 3305
- הצטרפות: 21 אפריל 2004, 20:42
- דף אישי: הדף האישי של רסיסים_של_אור*
בעלי התאהב באחרת
אגו צריך אגו בשביל דיון...
מאד מתחברת לזה . אותי אישית זה מפגיש למשל עם הבן הבכור שלי. כשאני מבינה שזו הנקודה אני לומדת לא להתערבב עם העומס שלו, עם הכעס / הרגש הקשה הנוכחי שלו ומתנתקת. לפעמים מתרחקת פיזית ולפעמים פשוט יושבת נותנת לו להוציא אבל לא נונת לזה לגעת בי, כאילו בונה מין מעטפת-קרום דמיוניים שעוטפים אותי ולא מאפשרים לי לשקוע לתוך הביצה שלו. זה לא קל מבחינתו, הוא ממש מנסה להטביע אותי בתוך הרגשות שלו אבל ככל שאני מתרגלת יות רויותר שנינו יוצאים מורווחים.
כשאני מתערבבת איתו יוצאים ממני דברים ממש לא לעניין וזה מסבך את כל העסק (טוב לא יכולה להמשיך מושכים לי במכנסיים...)
מאד מתחברת לזה . אותי אישית זה מפגיש למשל עם הבן הבכור שלי. כשאני מבינה שזו הנקודה אני לומדת לא להתערבב עם העומס שלו, עם הכעס / הרגש הקשה הנוכחי שלו ומתנתקת. לפעמים מתרחקת פיזית ולפעמים פשוט יושבת נותנת לו להוציא אבל לא נונת לזה לגעת בי, כאילו בונה מין מעטפת-קרום דמיוניים שעוטפים אותי ולא מאפשרים לי לשקוע לתוך הביצה שלו. זה לא קל מבחינתו, הוא ממש מנסה להטביע אותי בתוך הרגשות שלו אבל ככל שאני מתרגלת יות רויותר שנינו יוצאים מורווחים.
כשאני מתערבבת איתו יוצאים ממני דברים ממש לא לעניין וזה מסבך את כל העסק (טוב לא יכולה להמשיך מושכים לי במכנסיים...)
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
בעלי התאהב באחרת
פלונית ורוזמרין, תודה על הפירגון .
.בעלי התאהב באחרת
מאחר וזו עבודה מאוד עדינה של חשיפת הפצעים שלכם ומפגש איתם מבלי שהם משוריינים במנגנוני ההגנה המשוכללים, אז כדי שיקרה שם משהו אפקטיבי, כדי שתהיה העזה אמיתית לפגוש את הכאב ולעבור בתוכו בטוטאליות, נדרש מרחב עדין ורך. ואם אתם עושים אותה ללא ליווי חשוב ששניכם תהיו מודעים וערים לנקודה הזאת.
כן, גם אני שואלת את עצמי האם אנחנו יכולים לאפשר אחד לשני את המקום המכיל והתומך הזה בתוך העבודה מבלי ליפול לשיפוט או מגננות שיצרו אווירה שבה אי אפשר באמת לעבוד כמו שצריך.
קשה לי להגיד בוודאות. לפעמים נראה לי שאנחנו ממש יכולים לעשות את זה ולפעמים לא.
בכל מקרה הייתי רוצה שננסה את זה.
_מה שנדרש זה –
לבדוק מהי החוויה המכאיבה והבלתי נסבלת אליה כל אחד מכם נזרק באופן אוטומטי,
לשתף ולהקשיב,
לבדוק מהם המנגנונים שכל אחד מכם משתמש בהם כאשר הוא נקלע לאותה חוויה, משתמש בהם על מנת לברוח ממנה על מנת לאלחש את הכאב,
לשתף ולהקשיב,
ואז להתחיל לעשות תהליך מודע של הסכמה לפגוש את החוויה על פני לברוח ממנה: לעצור את הבריחה המתמשכת, להסתובב אחורנית, להישיר אליה מבט, וללמוד מעצם ההתנסות שהנכונות לעבור בתוך הכאב ממוססת אותו.
לברר את ההסכמה. אם ישנה – להצהיר אותה. לשתף ולהקשיב._
אז שני השלבים הראשונים ברורים לי.
ואז כאן -
ואז להתחיל לעשות תהליך מודע של הסכמה לפגוש את החוויה על פני לברוח ממנה: לעצור את הבריחה המתמשכת, להסתובב אחורנית, להישיר אליה מבט, וללמוד מעצם ההתנסות שהנכונות לעבור בתוך הכאב ממוססת אותו.
אשמח להרחבה כשתוכלי.
תודה עירית
ולכל מי שהציע שאעבוד עם עירית הייתי שמחה אבל כבר דיברנו ואנחנו לא גרות בקירבת מקום אז זה לא מתאפשר.
בינתיים הנשמה הטובה הזאת ממשיכה ללוות אותי כאן ואני אסירת תודה לה.
כן, גם אני שואלת את עצמי האם אנחנו יכולים לאפשר אחד לשני את המקום המכיל והתומך הזה בתוך העבודה מבלי ליפול לשיפוט או מגננות שיצרו אווירה שבה אי אפשר באמת לעבוד כמו שצריך.
קשה לי להגיד בוודאות. לפעמים נראה לי שאנחנו ממש יכולים לעשות את זה ולפעמים לא.
בכל מקרה הייתי רוצה שננסה את זה.
_מה שנדרש זה –
לבדוק מהי החוויה המכאיבה והבלתי נסבלת אליה כל אחד מכם נזרק באופן אוטומטי,
לשתף ולהקשיב,
לבדוק מהם המנגנונים שכל אחד מכם משתמש בהם כאשר הוא נקלע לאותה חוויה, משתמש בהם על מנת לברוח ממנה על מנת לאלחש את הכאב,
לשתף ולהקשיב,
ואז להתחיל לעשות תהליך מודע של הסכמה לפגוש את החוויה על פני לברוח ממנה: לעצור את הבריחה המתמשכת, להסתובב אחורנית, להישיר אליה מבט, וללמוד מעצם ההתנסות שהנכונות לעבור בתוך הכאב ממוססת אותו.
לברר את ההסכמה. אם ישנה – להצהיר אותה. לשתף ולהקשיב._
אז שני השלבים הראשונים ברורים לי.
ואז כאן -
ואז להתחיל לעשות תהליך מודע של הסכמה לפגוש את החוויה על פני לברוח ממנה: לעצור את הבריחה המתמשכת, להסתובב אחורנית, להישיר אליה מבט, וללמוד מעצם ההתנסות שהנכונות לעבור בתוך הכאב ממוססת אותו.
- לא ברור לי מה לעשות עם זה בדיוק?
אשמח להרחבה כשתוכלי.
תודה עירית
ולכל מי שהציע שאעבוד עם עירית הייתי שמחה אבל כבר דיברנו ואנחנו לא גרות בקירבת מקום אז זה לא מתאפשר.
בינתיים הנשמה הטובה הזאת ממשיכה ללוות אותי כאן ואני אסירת תודה לה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעלי התאהב באחרת
ולכל מי שהציע שאעבוד עם עירית הייתי שמחה אבל כבר דיברנו ואנחנו לא גרות בקירבת מקום אז זה לא מתאפשר.
אפשר גם במייל, בתשלום, באופן פרטני ויותר מעמיק ממה שהאתר מאפשר.
אפשר גם במייל, בתשלום, באופן פרטני ויותר מעמיק ממה שהאתר מאפשר.
בעלי התאהב באחרת
אפשר גם במייל, בתשלום, באופן פרטני ויותר מעמיק ממה שהאתר מאפשר.
תודה, דיברנו על האפשרויות השונות, אני יודעת מה הם.
כרגע החלטתי שאני רוצה לעשות עבודה מול מטפל (ולא בטלפון או במייל) ואת זה אנחנו עושים בטיפול הזוגי ובנוסף לטיפול הזוגי אני ממשיכה לכתוב כאן מידי פעם ומי שמעוניין מגיב.
אין לי את האפשרות הכלכלית כרגע לשלם על יותר מטיפול אחד אחרת תאמינו לי שהייתי עושה עוד כמה דברים בעצמי שאני רוצה.
זהו, אני לא אגיב יותר לגבי הנושא הזה, תודה.
תודה, דיברנו על האפשרויות השונות, אני יודעת מה הם.
כרגע החלטתי שאני רוצה לעשות עבודה מול מטפל (ולא בטלפון או במייל) ואת זה אנחנו עושים בטיפול הזוגי ובנוסף לטיפול הזוגי אני ממשיכה לכתוב כאן מידי פעם ומי שמעוניין מגיב.
אין לי את האפשרות הכלכלית כרגע לשלם על יותר מטיפול אחד אחרת תאמינו לי שהייתי עושה עוד כמה דברים בעצמי שאני רוצה.
זהו, אני לא אגיב יותר לגבי הנושא הזה, תודה.
-
בריג'י_נומושי*
- הודעות: 432
- הצטרפות: 28 אוגוסט 2008, 21:26
- דף אישי: הדף האישי של בריג'י_נומושי*
בעלי התאהב באחרת
אולי הגיע הזמן שתתאהבי בעצמך ותראי מהזה יביא לך
(הוא בטח לא שווה אותך ,אז תשחררי את הרצועה ותכשכשי בזנב..
באהבה
(הוא בטח לא שווה אותך ,אז תשחררי את הרצועה ותכשכשי בזנב..
באהבה
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
בעלי התאהב באחרת
פלונית, מאחר ו האישה של כותבת כאן בשם בדוי לגמרי, מתאפשר לה לעשות תהליך מעמיק באינטרנט כי אין לה מגבלה של פרטיות וחשיפה.
מרגיש לי שהכנות והעומק שלה מאפשרים לה לעשות גם במדיה הזאת משהו משמעותי.
בכל מקרה, היא אומרת שזה מה שמתאים לה ונראה לי נכון להניח לזה.
(ובלי קשר, תודה על הפירגון).
_ואז להתחיל לעשות תהליך מודע של הסכמה לפגוש את החוויה על פני לברוח ממנה: לעצור את הבריחה המתמשכת, להסתובב אחורנית, להישיר אליה מבט, וללמוד מעצם ההתנסות שהנכונות לעבור בתוך הכאב ממוססת אותו.
לא ברור לי מה לעשות עם זה בדיוק?
איך לעבוד עם זה?_
קודם כל, אל תמהרו להגיע לשלב הזה, עברו ביסודיות על השלבים הראשונים.
זה תהליך שצריך לבנות את עצמו כדי שהוא יחולל שינוי פנימי. הוא לא מתרחש רק ברמה השכלתנית אלא גם ברמה הרגשית-חווייתית, ולכך יש להכשיר את הקרקע.
אז בואי נניח שהוא למשל זיהה שהאינטראקציה ההיא זרקה אותו אל תוך החוויה המכאיבה של אני-לא-מוערך, או של לא-אכפת-ממני-וממה-שחשוב-לי או משהו כזה,
ואת למשל זיהית שאותך האינטראקציה זרקה אל תוך הכאב של אני חסרת-ערך/קטנה/נחותה.
כאן למעשה כל אחד לוקח אחריות על ה"פצע" שלו. זה לא "אתה עשית לי ככה וככה", אלא "יש לי פצע כזה וכזה ואינטראקציות מסוג כזה נוגעות בו ולכן מכאיבות לי בטירוף". זה לא אתה זו אני. אבל זכרי - אחריות ולא האשמה עצמית.
ואז נניח שהתחלתם לזהות איך כל אחד מכם מתמודד אחרי שהוא כבר נזרק לחוויה – מה הוא עושה על מנת להימלט ממנה ומהכאב, וגם מה הוא עושה בדרך כלל על מנת מראש לא להיקלע אליה. כאן הרחיבו את התמונה והביטו מסביב, לא רק על האינטראקציה הספציפית ההיא ולא רק על יחסים ביניכם אלא על היחסים עם כל העולם.
כאן למעשה כל אחד לוקח אחריות על התגובות האוטומטיות שלו. "הגבתי כך וכך כדי לאלחש את הכאב של חוויית ה...", או "הגבתי כך וכך כדי לברוח כמה שיותר מהר מהכאב הזה והזה". וגם כאן - זה לא - "אתה גרמת לי להגיב" אלא "אני הגבתי כך כדי שלא יכאב לי".
אז עד עכשיו הכרתם בכך שיש לכם פצע, הכרתם בכך שאתם מגיבים מתוך כאב פנימי גדול, והכרתם בכך שאתם מגיבים מתוך מנגנוני ההגנה מפני הפצע המכאיב ולא מתוך האמת הפנימית שלכם.
עכשיו, בשלב השלישי, נדרש להכיר בכך שהבריחה המתמדת מהכאב הופכת אתכם לשבויים של מנגנוני ההגנה שלכם. ושמה שיש לו סיכוי מעתה לשחרר אתכם ולאפשר לכם להתנהל ביתר "שפיות" זה להפסיק לברוח מהכאב ולהסכים לחוות אותו. להפסיק להתכווץ מולו ולהסכים להתרחב ולתת לו לעבור דרככם פעם אחת ולתמיד.
מה שזה אומר בפועל, זה שכל אחד שואל את עצמו אם הוא באמת מסכים לפגוש תא הכאב הפרטי שלו. את מה שנתפס עבורו עד היום כגיהינום.
סביר שלא תעלה מיד הסכמה, וכאן נדרש לעבור תהליך של יצירת הסכמה.
אפשר לעבוד עם השאלה "האם אני מסכימ/ה לפגוש את הכאב X על מנת להשתחרר ממנו ולרפא אותו".
אי אפשר להאיץ בזה. זה תהליך. אז אל תאיצו, לא בעצמכם ובטח לא זה בזו. שאלו שוב ושוב, דברו על זה, ותנו לעצמכם להיות מופתעים ממה שתגלו בדרך.
לאחר שנוצרה ההסכמה, אפילו מסויימת, חזרו לחיים והתחילו להתנסות.
ובפעם הבאה שאתם מתנגשים אתם יכולים להתחיל לתרגל בזמן אמת.
אתם יכולים לשתף זה את זו בקול רם. למשל: "עכשיו כשצעקת עלי נזרקתי לכאב הפנימי של של אני-נחותה-וקטנה. בתגובה, כדי לא לחוש קטנה, כדי להימנע מהכאב הבלתי נסבל הזה צעקתי עליך ואמרתי לך ככה וככה. זה היה מנגנון הגנה. אני עדיין מרגישה את הכאב הזה והיום בפעם הראשונה אני מסכימה לקחת נשימה עמוקה ולחוש אותו. אני מסכימה להפסיק לברוח ממנו ומסכימה לעבור בתוכו."
בהמשך מתחילים לשכלל את היכולת לעבור בתוך הכאב באופן טוטואלי כך שיתאפשר ריפוי של ממש. למשל, מתמקדים בתחושה הפיזית שלו ומניחים בצד את כל הרגשות והמחשבות שקשורות אליו. או למשל, יוצרים ברגע האמת הקשר של התנקות והזדככות. ועוד עוד.
מאחר וכל אחד עובר את הדרך הזו בצורה הייחודית לו, חווה אותה אחרת, ומגיב אחרת - אני מציעה שתתחילו וכשתגיעו לשם אני ארחיב עוד על פי מה שיהיה נכון לכם. יהיה יעיל יותר לדייק ולכוון אתכם און ליין בהתאם לדרך שתעברו.
וזכרי – לאורך כל הדרך - רכות, חמלה ועדינות של שניכם כלפי שניכם.
החמלה זה משהו שכביכול נדרש "למען" התהליך המסויים (והיא אכן קריטית לו). בפועל, זה בפני עצמו משהו שיוכל לחולל קסמים ביחסים שלכם. עוד לפני ובלי קשר לתרגול עצמו.
מה את אומרת? זה מספיק נגיש כרגע?
שאלי עוד כל מה שאת מרגישה שאת זקוקה להבין אותו.
מרגיש לי שהכנות והעומק שלה מאפשרים לה לעשות גם במדיה הזאת משהו משמעותי.
בכל מקרה, היא אומרת שזה מה שמתאים לה ונראה לי נכון להניח לזה.
(ובלי קשר, תודה על הפירגון
)._ואז להתחיל לעשות תהליך מודע של הסכמה לפגוש את החוויה על פני לברוח ממנה: לעצור את הבריחה המתמשכת, להסתובב אחורנית, להישיר אליה מבט, וללמוד מעצם ההתנסות שהנכונות לעבור בתוך הכאב ממוססת אותו.
לא ברור לי מה לעשות עם זה בדיוק?
איך לעבוד עם זה?_
קודם כל, אל תמהרו להגיע לשלב הזה, עברו ביסודיות על השלבים הראשונים.
זה תהליך שצריך לבנות את עצמו כדי שהוא יחולל שינוי פנימי. הוא לא מתרחש רק ברמה השכלתנית אלא גם ברמה הרגשית-חווייתית, ולכך יש להכשיר את הקרקע.
אז בואי נניח שהוא למשל זיהה שהאינטראקציה ההיא זרקה אותו אל תוך החוויה המכאיבה של אני-לא-מוערך, או של לא-אכפת-ממני-וממה-שחשוב-לי או משהו כזה,
ואת למשל זיהית שאותך האינטראקציה זרקה אל תוך הכאב של אני חסרת-ערך/קטנה/נחותה.
כאן למעשה כל אחד לוקח אחריות על ה"פצע" שלו. זה לא "אתה עשית לי ככה וככה", אלא "יש לי פצע כזה וכזה ואינטראקציות מסוג כזה נוגעות בו ולכן מכאיבות לי בטירוף". זה לא אתה זו אני. אבל זכרי - אחריות ולא האשמה עצמית.
ואז נניח שהתחלתם לזהות איך כל אחד מכם מתמודד אחרי שהוא כבר נזרק לחוויה – מה הוא עושה על מנת להימלט ממנה ומהכאב, וגם מה הוא עושה בדרך כלל על מנת מראש לא להיקלע אליה. כאן הרחיבו את התמונה והביטו מסביב, לא רק על האינטראקציה הספציפית ההיא ולא רק על יחסים ביניכם אלא על היחסים עם כל העולם.
כאן למעשה כל אחד לוקח אחריות על התגובות האוטומטיות שלו. "הגבתי כך וכך כדי לאלחש את הכאב של חוויית ה...", או "הגבתי כך וכך כדי לברוח כמה שיותר מהר מהכאב הזה והזה". וגם כאן - זה לא - "אתה גרמת לי להגיב" אלא "אני הגבתי כך כדי שלא יכאב לי".
אז עד עכשיו הכרתם בכך שיש לכם פצע, הכרתם בכך שאתם מגיבים מתוך כאב פנימי גדול, והכרתם בכך שאתם מגיבים מתוך מנגנוני ההגנה מפני הפצע המכאיב ולא מתוך האמת הפנימית שלכם.
עכשיו, בשלב השלישי, נדרש להכיר בכך שהבריחה המתמדת מהכאב הופכת אתכם לשבויים של מנגנוני ההגנה שלכם. ושמה שיש לו סיכוי מעתה לשחרר אתכם ולאפשר לכם להתנהל ביתר "שפיות" זה להפסיק לברוח מהכאב ולהסכים לחוות אותו. להפסיק להתכווץ מולו ולהסכים להתרחב ולתת לו לעבור דרככם פעם אחת ולתמיד.
מה שזה אומר בפועל, זה שכל אחד שואל את עצמו אם הוא באמת מסכים לפגוש תא הכאב הפרטי שלו. את מה שנתפס עבורו עד היום כגיהינום.
סביר שלא תעלה מיד הסכמה, וכאן נדרש לעבור תהליך של יצירת הסכמה.
אפשר לעבוד עם השאלה "האם אני מסכימ/ה לפגוש את הכאב X על מנת להשתחרר ממנו ולרפא אותו".
אי אפשר להאיץ בזה. זה תהליך. אז אל תאיצו, לא בעצמכם ובטח לא זה בזו. שאלו שוב ושוב, דברו על זה, ותנו לעצמכם להיות מופתעים ממה שתגלו בדרך.
לאחר שנוצרה ההסכמה, אפילו מסויימת, חזרו לחיים והתחילו להתנסות.
ובפעם הבאה שאתם מתנגשים אתם יכולים להתחיל לתרגל בזמן אמת.
אתם יכולים לשתף זה את זו בקול רם. למשל: "עכשיו כשצעקת עלי נזרקתי לכאב הפנימי של של אני-נחותה-וקטנה. בתגובה, כדי לא לחוש קטנה, כדי להימנע מהכאב הבלתי נסבל הזה צעקתי עליך ואמרתי לך ככה וככה. זה היה מנגנון הגנה. אני עדיין מרגישה את הכאב הזה והיום בפעם הראשונה אני מסכימה לקחת נשימה עמוקה ולחוש אותו. אני מסכימה להפסיק לברוח ממנו ומסכימה לעבור בתוכו."
בהמשך מתחילים לשכלל את היכולת לעבור בתוך הכאב באופן טוטואלי כך שיתאפשר ריפוי של ממש. למשל, מתמקדים בתחושה הפיזית שלו ומניחים בצד את כל הרגשות והמחשבות שקשורות אליו. או למשל, יוצרים ברגע האמת הקשר של התנקות והזדככות. ועוד עוד.
מאחר וכל אחד עובר את הדרך הזו בצורה הייחודית לו, חווה אותה אחרת, ומגיב אחרת - אני מציעה שתתחילו וכשתגיעו לשם אני ארחיב עוד על פי מה שיהיה נכון לכם. יהיה יעיל יותר לדייק ולכוון אתכם און ליין בהתאם לדרך שתעברו.
וזכרי – לאורך כל הדרך - רכות, חמלה ועדינות של שניכם כלפי שניכם.
החמלה זה משהו שכביכול נדרש "למען" התהליך המסויים (והיא אכן קריטית לו). בפועל, זה בפני עצמו משהו שיוכל לחולל קסמים ביחסים שלכם. עוד לפני ובלי קשר לתרגול עצמו.
מה את אומרת? זה מספיק נגיש כרגע?
שאלי עוד כל מה שאת מרגישה שאת זקוקה להבין אותו.
בעלי התאהב באחרת
עירית תודה גדולה, עכשיו מאד מובן.
בעלי התאהב באחרת
אני יודע שהנושא מורכב ולא פשוט, ואני לא נמצא בנעליך. אבל הנה דעתי, ודעתי האישית בלבד(לפני שיקפצו עליי)-
יש זמן לרכות ויש זמן לנוקשות. כל עוד נותנים לגבר את המרחב לעשות כרצונו. הוא יעשה את זה, כי הוא לא חווה את מלוא ההשלכות של מעשיו. אם תפרדי ממנו בגלל מה שעשה, ותבהירי לו חד וחלק שאת לא מוכנה להיות איתו במצב הזה: אז הוא יבין אחד משני דברים:
א) שהוא מעדיף לפצוח במערכת יחסים חדשה, ובמקרה הזה טוב שעזב.
ב) שהאישה השנייה לא חשובה לא כמוך, שהוא לא אוהב אותה כמו שהוא אוהב אותך, שלעולם לא יהיה לו מה שהיה לו איתך. ואז הוא יעזוב אותה כמו טאטלה ויחזור אליך.
כל עוד ניתנת לו האפשרות להנות משתי העולמות, הוא יעשה את זה. ולא בגלל שהוא אדם רע, נוראי או בוגדני, אלא בגלל שהוא גבר וכאחד יש לו עולם רגשי שונה משלך. הוא צריך מציאות מוצקה, שרירה וקיימת כדי להבין מה נכון בשבילו ומה לא. הירהורים פילוסופיים לגבי מונוגמיה או פוליאמוריה במציאות בה הכל מותר, לא יובילו אותו לשום מקום.
פרידה במערכות יחסים לא חייבת להיות מוחלטת וסופית. היא יכולה גם פשוט להיות סטירה לבני הזוג, כזאת שמזכירה להם טוב-טוב מה באמת חשוב להם בחיים. או כמו שאומרים- הרבה פעמים לא יודעים עד כמה משהו חשוב לך, עד שאתה מאבד אותו.
יש זמן לרכות ויש זמן לנוקשות. כל עוד נותנים לגבר את המרחב לעשות כרצונו. הוא יעשה את זה, כי הוא לא חווה את מלוא ההשלכות של מעשיו. אם תפרדי ממנו בגלל מה שעשה, ותבהירי לו חד וחלק שאת לא מוכנה להיות איתו במצב הזה: אז הוא יבין אחד משני דברים:
א) שהוא מעדיף לפצוח במערכת יחסים חדשה, ובמקרה הזה טוב שעזב.
ב) שהאישה השנייה לא חשובה לא כמוך, שהוא לא אוהב אותה כמו שהוא אוהב אותך, שלעולם לא יהיה לו מה שהיה לו איתך. ואז הוא יעזוב אותה כמו טאטלה ויחזור אליך.
כל עוד ניתנת לו האפשרות להנות משתי העולמות, הוא יעשה את זה. ולא בגלל שהוא אדם רע, נוראי או בוגדני, אלא בגלל שהוא גבר וכאחד יש לו עולם רגשי שונה משלך. הוא צריך מציאות מוצקה, שרירה וקיימת כדי להבין מה נכון בשבילו ומה לא. הירהורים פילוסופיים לגבי מונוגמיה או פוליאמוריה במציאות בה הכל מותר, לא יובילו אותו לשום מקום.
פרידה במערכות יחסים לא חייבת להיות מוחלטת וסופית. היא יכולה גם פשוט להיות סטירה לבני הזוג, כזאת שמזכירה להם טוב-טוב מה באמת חשוב להם בחיים. או כמו שאומרים- הרבה פעמים לא יודעים עד כמה משהו חשוב לך, עד שאתה מאבד אותו.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
בעלי התאהב באחרת
בשמחה.
אם את מגלה שאת זקוקה להבהרות ולדיוקים אחרי שתצאו דרך - אל תהססי לבקש.
בהצלחה!
אם את מגלה שאת זקוקה להבהרות ולדיוקים אחרי שתצאו דרך - אל תהססי לבקש.
בהצלחה!
בעלי התאהב באחרת
עוד לא מצאנו את הזמן לשבת ולדבר, לא כל כך קל לאחרונה, אנחנו מתראים מאד מעט ובערבים אני פשוט סחוטה (ובנסוף לזה כולנו עם איזה וירוס בטן שמעייף מאד...)
בכל מקרה יש המון דברים שאני חושבת עליהם בזמן האחרון ואני רוצה לעשות קצת סדר בראש שוב אני אנסה כאן ונראה לאן זה יקח.
יש דברים שתמיד חוויתי, מאז ומתמיד הם איתי אבל אני מתעלמת מהם ועכשיו אני רוצה להתבונןן בהם, לעשות איזו עבודה, להתייחס לזה.
אולי זאת המתנה העיקרית שאני מקבלת מכל הסיפור הזה, לא מסוגלת להתעלם מדברים ששנים אני שמה בצד.
הכל מרגיש לי קריטי!
אז למשל - בכל פעם שבעלי עוזב את הבית (וזה תמיד היה כך) אני חווה מועקה, תמיד רוצה שהרגע הזה יעבור מהר, לא מסוגלת לשהות בתוכה יותר מידי זמן.
תמיד כמה דקות לפני שהוא עוזב אני מרגישה את הגוף שלי נכנס לסוג מסויים של מתח. זה עובר כמה זמן לאחר שהוא עוזב.
פעם זה היה לי עם כל בני משפחתי.
אחותי היתה באה אלי כמעט כל שבת (לפני שהיו לנו משפחות) וכל מוצאי שבת הייתי מלווה אותה לאוטובוס, עומדת שם כשהיא עולה ומרגישה שקורעים ממני חלק מגופי, זה היה ממש בלתי נסבל, הייתי בוכה כל שבוע.
וככה היה לי עם כל בני משפחתי, הורים, אחים אחיות וסבים. היום איתם זה כבר לא כל כך קשה למרות שעם אימי זה עדיין לא קל אבל עם בעלי זה עדיין שם, מועקה לא נעימה.
העניין השני שמעסיק אותי הוא זה שנהיה לי מאד מאד ברור שאני בדרך כלל מגיבה לבעלי ובכלל לעולם.
כלומר (עם בעלי) הוא כועס עלי ואני כועסת על זה שהוא כועס.
זה תמיד הוא שלא מרוצה ממשהו, כועס, מאוכזב... ואני מגיבה למה שהוא מעלה.
לפעמים אני מנסה בכח לשנות את התפקידים בינינו, מנסה בכח למצוא משהו שאני כועסת עליו ואז להגיד לו את זה אבל זה לא ממש עובד.
מרגיש לי לא מאוזן משהו.
מה, לי אין דברים שמציקים לי? אבל הדברים תמיד רק יוצאים כתגובה למה שהוא מעלה. אני לרב אפילו לא מודעת אליהם עד אז.
אני רוצה להיות יותר יוזמת ומשפיעה במקום רק מגיבה.
היו עוד כמה דברים אבל לא זוכרת עכשיו. אולי יותר מאוחר אם יעלה עוד משהו אמשיך...
בכל מקרה יש המון דברים שאני חושבת עליהם בזמן האחרון ואני רוצה לעשות קצת סדר בראש שוב אני אנסה כאן ונראה לאן זה יקח.
יש דברים שתמיד חוויתי, מאז ומתמיד הם איתי אבל אני מתעלמת מהם ועכשיו אני רוצה להתבונןן בהם, לעשות איזו עבודה, להתייחס לזה.
אולי זאת המתנה העיקרית שאני מקבלת מכל הסיפור הזה, לא מסוגלת להתעלם מדברים ששנים אני שמה בצד.
הכל מרגיש לי קריטי!
אז למשל - בכל פעם שבעלי עוזב את הבית (וזה תמיד היה כך) אני חווה מועקה, תמיד רוצה שהרגע הזה יעבור מהר, לא מסוגלת לשהות בתוכה יותר מידי זמן.
תמיד כמה דקות לפני שהוא עוזב אני מרגישה את הגוף שלי נכנס לסוג מסויים של מתח. זה עובר כמה זמן לאחר שהוא עוזב.
פעם זה היה לי עם כל בני משפחתי.
אחותי היתה באה אלי כמעט כל שבת (לפני שהיו לנו משפחות) וכל מוצאי שבת הייתי מלווה אותה לאוטובוס, עומדת שם כשהיא עולה ומרגישה שקורעים ממני חלק מגופי, זה היה ממש בלתי נסבל, הייתי בוכה כל שבוע.
וככה היה לי עם כל בני משפחתי, הורים, אחים אחיות וסבים. היום איתם זה כבר לא כל כך קשה למרות שעם אימי זה עדיין לא קל אבל עם בעלי זה עדיין שם, מועקה לא נעימה.
העניין השני שמעסיק אותי הוא זה שנהיה לי מאד מאד ברור שאני בדרך כלל מגיבה לבעלי ובכלל לעולם.
כלומר (עם בעלי) הוא כועס עלי ואני כועסת על זה שהוא כועס.
זה תמיד הוא שלא מרוצה ממשהו, כועס, מאוכזב... ואני מגיבה למה שהוא מעלה.
לפעמים אני מנסה בכח לשנות את התפקידים בינינו, מנסה בכח למצוא משהו שאני כועסת עליו ואז להגיד לו את זה אבל זה לא ממש עובד.
מרגיש לי לא מאוזן משהו.
מה, לי אין דברים שמציקים לי? אבל הדברים תמיד רק יוצאים כתגובה למה שהוא מעלה. אני לרב אפילו לא מודעת אליהם עד אז.
אני רוצה להיות יותר יוזמת ומשפיעה במקום רק מגיבה.
היו עוד כמה דברים אבל לא זוכרת עכשיו. אולי יותר מאוחר אם יעלה עוד משהו אמשיך...
בעלי התאהב באחרת
בכל פעם שבעלי עוזב את הבית (וזה תמיד היה כך) אני חווה מועקה.
נשמע כמו חרדת נטישה.
זה תמיד הוא שלא מרוצה ממשהו, כועס, מאוכזב... ואני מגיבה למה שהוא מעלה.
כיוון שאת חוששת להביע רגשות שליליים, ומרגישה שאת לא ראויה אם את מביעה חוסר שביעות רצון למשל, את פורקת רגשות ע"י תגובה לרגשותיהם של אחרים.
את מתרעמת על כך שמישהו מביע רגשות שליליים, הרי מבחינתך זה לא לפי הכללים, דבר מסוכן לקיום ובד בבד את מנצלת את ההזדמנות להביע את רגשותייך המודחקים.
זה מה שעלה בי בעקבות דברייך.
נשמע כמו חרדת נטישה.
זה תמיד הוא שלא מרוצה ממשהו, כועס, מאוכזב... ואני מגיבה למה שהוא מעלה.
כיוון שאת חוששת להביע רגשות שליליים, ומרגישה שאת לא ראויה אם את מביעה חוסר שביעות רצון למשל, את פורקת רגשות ע"י תגובה לרגשותיהם של אחרים.
את מתרעמת על כך שמישהו מביע רגשות שליליים, הרי מבחינתך זה לא לפי הכללים, דבר מסוכן לקיום ובד בבד את מנצלת את ההזדמנות להביע את רגשותייך המודחקים.
זה מה שעלה בי בעקבות דברייך.
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
בעלי התאהב באחרת
ומרגישה שקורעים ממני חלק מגופי, זה היה ממש בלתי נסבל, הייתי בוכה כל שבוע.
זה נשמע כמו פצע פתוח.
חוויה מכאיבה שצרובה בתוכך כפצע, ושקשורה לרגע המאוד ספציפי של פרידה/עזיבה/התנתקות. לא סתם בפרידה, משהו ברגע עצמו.
ובכל פעם שאירוע חיצוני מפגיש אותך עם אותו פצע, הכאב הוא בלתי נסבל.
שחרור וריפוי הוא בהחלט אפשרי.
אם זה יתאים לך, את יכולה לעשות כאן בדיוק את העבודה שתיארתי למעלה, של הסכמה לעבור בתוך הכאב בטוטאליות על מנת סוף סוף להשתחרר ממנו ומהפחד לחוות אותו.
רגע לפני שאת מתחילה, חשוב שתביטי אחורנית על כל השנים הללו בהם סבלת מרגעי הפרידה עם בני משפחתך, עם בעלך,
ותתמקמי בנקודת מבט שלא מגַנַה את הדפוס הזה שלך:
שמבינה לגמרי שמדובר פה לא בפגם פנימי שלך חס וחלילה אלא בפצע שלא קיבל עד היום את המענה הראוי לו.
והיום הוא יכול להתחיל לקבל, מעצם ההחלטה האמיצה שלך להפוך את כל האבנים שלא העזת להפוך עד כה.
אז ראשית, שני את נקודת ההתייחסות שלך ביחס לחולשה הזו שלך,
ואז גשי למלאכה של זיהוי מדוייק של הכאב, זיהוי מנגנוני הבריחה והאילחוש, הסכמה לחוות וכו' וכו'.
אני רוצה להיות יותר יוזמת ומשפיעה במקום רק מגיבה.
מעולה!
מציעה לך להתחיל מליצור חיבור הולך ומתרחב שלך לרצונות ולצרכים שלך.
בהמשך יגיע השלב של התעוזה לבטא אותם (מה שכנראה ידרוש ממך לעשות עבודה על הסכמה לשאת בהשלכות הרגשיות של הביטוי העצמי הזה).
ביוטי עצמי יאפשר לך מן הסתם את היוזמה ואת ההשפעה שאת כמהה להן.
אבל קודם כל - הביטוי צריך להתחיל בינך לבין עצמך. ביחסים שלך עם עצמך.
כדי שזה יקרה את יכולה להתחיל וליצור בתוכך הרגל חדש: ההרגל של להיות בקשר ובמגע מתמשך עם הרצונות והצרכים העמוקים שלך.
להעלות אותם מ"המרתף" אל "קומת הקרקע" (כלומר אַת עצמך) ובהמשך לראות מה יכול לאפשר לך להוציא אותם החוצה (כלומר אל האנשים שסביבך, אל בעלך).
אם זה מדבר אלייך, את יכולה להתחיל ליצור את ההרגל הזה ולשאול את עצמך בכל הזדמנות - מה אני מרגישה עכשיו? מה אני צריכה עכשיו? מה אני רוצה עכשיו? לשאול ולקבל תשובות. שוב ושוב ושוב ושוב.
עד שהחיבור בינך לבין המידע הזה ייטמע. עד שצינור המידע הזה יהיה פתוח וחופשי ונגיש לך תוך כדי החיים.
שימי לב, את לא אמורה לעשות עם המידע שעולה בך שום דבר מלבד להכיר בו.
אם וכאשר יגיע הרגע הנכון של המידע הזה לצאת החוצה אל העולם, זה יקרה באופן טבעי והרמוני מבלי שתצטרכי לאלץ את עצמך לבטא בכוח. הפעלת שרירים נגד עצמנו יכולה רק להלחיץ ולהגביר את הכיווץ שאנו חווים גם כך מול מה שמפחיד אותנו.
זה נשמע כמו פצע פתוח.
חוויה מכאיבה שצרובה בתוכך כפצע, ושקשורה לרגע המאוד ספציפי של פרידה/עזיבה/התנתקות. לא סתם בפרידה, משהו ברגע עצמו.
ובכל פעם שאירוע חיצוני מפגיש אותך עם אותו פצע, הכאב הוא בלתי נסבל.
שחרור וריפוי הוא בהחלט אפשרי.
אם זה יתאים לך, את יכולה לעשות כאן בדיוק את העבודה שתיארתי למעלה, של הסכמה לעבור בתוך הכאב בטוטאליות על מנת סוף סוף להשתחרר ממנו ומהפחד לחוות אותו.
רגע לפני שאת מתחילה, חשוב שתביטי אחורנית על כל השנים הללו בהם סבלת מרגעי הפרידה עם בני משפחתך, עם בעלך,
ותתמקמי בנקודת מבט שלא מגַנַה את הדפוס הזה שלך:
שמבינה לגמרי שמדובר פה לא בפגם פנימי שלך חס וחלילה אלא בפצע שלא קיבל עד היום את המענה הראוי לו.
והיום הוא יכול להתחיל לקבל, מעצם ההחלטה האמיצה שלך להפוך את כל האבנים שלא העזת להפוך עד כה.
אז ראשית, שני את נקודת ההתייחסות שלך ביחס לחולשה הזו שלך,
ואז גשי למלאכה של זיהוי מדוייק של הכאב, זיהוי מנגנוני הבריחה והאילחוש, הסכמה לחוות וכו' וכו'.
אני רוצה להיות יותר יוזמת ומשפיעה במקום רק מגיבה.
מעולה!
מציעה לך להתחיל מליצור חיבור הולך ומתרחב שלך לרצונות ולצרכים שלך.
בהמשך יגיע השלב של התעוזה לבטא אותם (מה שכנראה ידרוש ממך לעשות עבודה על הסכמה לשאת בהשלכות הרגשיות של הביטוי העצמי הזה).
ביוטי עצמי יאפשר לך מן הסתם את היוזמה ואת ההשפעה שאת כמהה להן.
אבל קודם כל - הביטוי צריך להתחיל בינך לבין עצמך. ביחסים שלך עם עצמך.
כדי שזה יקרה את יכולה להתחיל וליצור בתוכך הרגל חדש: ההרגל של להיות בקשר ובמגע מתמשך עם הרצונות והצרכים העמוקים שלך.
להעלות אותם מ"המרתף" אל "קומת הקרקע" (כלומר אַת עצמך) ובהמשך לראות מה יכול לאפשר לך להוציא אותם החוצה (כלומר אל האנשים שסביבך, אל בעלך).
אם זה מדבר אלייך, את יכולה להתחיל ליצור את ההרגל הזה ולשאול את עצמך בכל הזדמנות - מה אני מרגישה עכשיו? מה אני צריכה עכשיו? מה אני רוצה עכשיו? לשאול ולקבל תשובות. שוב ושוב ושוב ושוב.
עד שהחיבור בינך לבין המידע הזה ייטמע. עד שצינור המידע הזה יהיה פתוח וחופשי ונגיש לך תוך כדי החיים.
שימי לב, את לא אמורה לעשות עם המידע שעולה בך שום דבר מלבד להכיר בו.
אם וכאשר יגיע הרגע הנכון של המידע הזה לצאת החוצה אל העולם, זה יקרה באופן טבעי והרמוני מבלי שתצטרכי לאלץ את עצמך לבטא בכוח. הפעלת שרירים נגד עצמנו יכולה רק להלחיץ ולהגביר את הכיווץ שאנו חווים גם כך מול מה שמפחיד אותנו.
-
חני_בונה*
- הודעות: 1693
- הצטרפות: 05 פברואר 2005, 19:09
- דף אישי: הדף האישי של חני_בונה*
בעלי התאהב באחרת
_בכל פעם שבעלי עוזב את הבית (וזה תמיד היה כך) אני חווה מועקה, תמיד רוצה שהרגע הזה יעבור מהר, לא מסוגלת לשהות בתוכה יותר מידי זמן.
תמיד כמה דקות לפני שהוא עוזב אני מרגישה את הגוף שלי נכנס לסוג מסויים של מתח. זה עובר כמה זמן לאחר שהוא עוזב._
וזה משהו שמדובר ביניכם? כלומר הוא יודע על כך? חשוב שהוא ידע כי האנרגיה של המתח עוברת אליו. האינפורמציה ממך תבהיר ותרכך את האוירה.
תמיד כמה דקות לפני שהוא עוזב אני מרגישה את הגוף שלי נכנס לסוג מסויים של מתח. זה עובר כמה זמן לאחר שהוא עוזב._
וזה משהו שמדובר ביניכם? כלומר הוא יודע על כך? חשוב שהוא ידע כי האנרגיה של המתח עוברת אליו. האינפורמציה ממך תבהיר ותרכך את האוירה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעלי התאהב באחרת
הרבה זמן לא הזכרת את האישה האחרת.
מה זה אומר? איפה את עם זה?
חושבת עליך הרבה ומזדהה עד העצם
מה זה אומר? איפה את עם זה?
חושבת עליך הרבה ומזדהה עד העצם
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעלי התאהב באחרת
היי האשה של, מה שלומך?
בעלי התאהב באחרת
שלום, אשתדל לעדכן הערב או בימים הקרובים, ברגע שיהיה לי קצת זמן פנוי.
בגדול - אני בטוב.
תודה
בגדול - אני בטוב.
תודה
-
ענבל_נתן_בר*
- הודעות: 362
- הצטרפות: 25 אוקטובר 2007, 16:00
- דף אישי: הדף האישי של ענבל_נתן_בר*
בעלי התאהב באחרת
האישה של , קראתי את דברייך האחרונים, והייתי רוצה להמליץ לך (כמטפלת) לקחת תמצית פרחי באך שנקראת chicory. היא תוכל להתחיל לעזור בעניין של הקושי מפרידה, שנובע ממקומות מאוד עמוקים. בהצלחה.
בעלי התאהב באחרת
תודה ענבל, נדמה לי שיש לי את זה אפילו בבית, אני אבדוק
חיכיתי קצת לפני שנכנסתי לכתוב כאן מפני שבשבועות האחרונים באמת יותר טוב לי ולנו יחד אבל אני גם יודעת שכבר 3 שבועות היא לא עבדה איתו אז לא הייתי בטוחה האם השקט או השלווה שאני חשה הם כתוצאה מההפוגה הזאת ביניהם או שמשהו אמיתי קורה ביחסים בינינו וביני לבין עצמי.
אני עשיתי החלטה מאד נחושה לפני כשבועיים להניח למה שקורה ביניהם (בעצם למה שקורה ביניהם בתוך הראש שלי כמובן),
בכל פעם שאני תופסת את עצמי פוזלת במחשבה לכיוון מחשבות עליהם, על מה שהיה ביניהם, יש ביניהם או יהיה ביניהם... אני מכוונת את המחשבה חזרה להתמקד בי.
אני מבינה שההתמקדות בהם היא בעצם הזנחה פושעת כלפי עצמי ובא לי לטפח אותי בימים אילו (-:
ועוד הבנתי שיותר מכל חשוב לי לשים לב האם אני מקבלת את מה ש אני רוצה וצריכה מהיחסים בינינו וזה דורש ממני להיות מאד עירנית כי הנטייה שלי כאמור היא לבדוק האם הוא מרוצה ואז אם הוא מרוצה אני בסדר וזה אומר שאני רב הזמן עסוקה בו ולא בי שזה מצב אבסורדי כמובן.
אז העבודה שלי במקום הזה היא עבודה של רגע ברגע, המון תשומת לב והרבה שינוי בתגובות האוטומטיות שלי.
האמת היא שאני די מופתעת מהשינויים שמתחוללים בי וגם בזוגיות שלנו.
זה צעדים קטנים וזה קורה לאט לאט אבל זה קורה.
אני שמה לב שבאוטומט שלי אני לרב לא אומרת מה אני רוצה או צריכה מבעלי כי הראש שלי קודם כל, לפני שאני מספיקה להוציא מילה מהפה, רץ קדימה ומסביר לי למה הוא כבר נותן כל מה שהוא יכול וכמה הוא עובד קשה וכמה הוא נותן ומה אני מכבידה עליו והרי אני יכולה בעצמי ואני סתם מתאצלת או מתפנקת ובלה בלה בלה...
אז בימים אילו אני פשוט מתרגלת להגיד ברגע מה אני באמת מרגישה או רוצה או חושבת ומשאירה לו להיות אחראי לעצמו.
הרי אם הוא לא יכול או לא רוצה הוא יודע טוב מאד להגיד לי את זה. אני היא זאת שלא אומרת מה אני באמת רוצה רב הזמן.
אז אני לומדת ממנו להיות יותר ישירה וכנה.
זה כיף וזה משחרר.
וכל זה אני יודעת קורה בזכות האישה האחרת. יש לי נורה אדומה ענקית שלא מפסיקה להבהב בתוכי, לא נותנת לי להירדם ולחזור לדפוסים הישנים.
היו לנו משברים רבים בעבר וכל פעם הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לעשות עבודה, צריך שינוי אבל איכשהו פשוט סיכמנו את זה ככה וחזרנו לאותה התנהלות מבלי לשים לב, עד המשבר הבא...
אבל הפעם, חברים וחברות אני לא מסוגלת לתת לזה לקרות. זאת אפילו לא בחירה, זה לא מאמץ.
אני מרגישה כאילו אני כל הזמן על המשמר, אפילו קצת מעצבנת אותו כי אני לא נותנת לשום דבר "לעבור" ככה מבלי לתת לו יחס.
אני לא מנדנדת אבל כשמשהו מרגיש לי לא קשורה או מחשבה עולה או חוסר שביעות רצון ממצב מסויים... אני מיד מדברת על זה או לפחות שמה לב לזה שהמחשבה התעוררה בתוכי ואפילו אם קשה לי להוציא את זה החוצה אני מתגברת ומקסימום נותנת לזה ביטוי קצת יותר מאוחר (שזה אני מגלה הרבה פחות אפקטיבי מאשר לתת ביטוי בו במקום).
הוא ממהר ליפול לדפוס של רגשי אשמה, להגיד דברים כמו "אבל אני לא חוטא לך..." ואני לא מוכנה שנלך למקום הזה יותר.
אני לא צריכה שהוא ירגיש רגשי אשמה בשביל לחשוב שזה אומר שהוא אוהב אותי או שאם הוא עושה לי רע אז עכשיו מותר לי לבקש את מה שאני רוצה.
אני מבקשת את מה שאני רוצה בלי קשר, כי אני רוצה בטוב לעצמי.
וממנו אני רוצה לא יותר מאשר לתקשר איתו. לדבר. להשמיע את מה שעל ליבי, לתת מעצמי את מה שאני רוצה לתת מהלב ולבקש את מה שאני רוצה לא כי הוא חייב לי אלא רק כי זה מה שאני רוצה ולו יש את הזכות לעשות עם זה מה שהוא רוצה ויכול.
זה הכיוון הכללי ואני מרוצה מזה.
והיום אני יודעת שהם עבדו יחד ואני בסדר. היה לי רגע של קושי, רגע שבו הראש שלי באמת רצה להתחיל לדמיין כל מיני דמיונות אבל החזרתי את עצמי לעצמי ונתתי לעצמי לחוש את הפחד וזה היה הכל. קצר ולעניין.
חיכיתי קצת לפני שנכנסתי לכתוב כאן מפני שבשבועות האחרונים באמת יותר טוב לי ולנו יחד אבל אני גם יודעת שכבר 3 שבועות היא לא עבדה איתו אז לא הייתי בטוחה האם השקט או השלווה שאני חשה הם כתוצאה מההפוגה הזאת ביניהם או שמשהו אמיתי קורה ביחסים בינינו וביני לבין עצמי.
אני עשיתי החלטה מאד נחושה לפני כשבועיים להניח למה שקורה ביניהם (בעצם למה שקורה ביניהם בתוך הראש שלי כמובן),
בכל פעם שאני תופסת את עצמי פוזלת במחשבה לכיוון מחשבות עליהם, על מה שהיה ביניהם, יש ביניהם או יהיה ביניהם... אני מכוונת את המחשבה חזרה להתמקד בי.
אני מבינה שההתמקדות בהם היא בעצם הזנחה פושעת כלפי עצמי ובא לי לטפח אותי בימים אילו (-:
ועוד הבנתי שיותר מכל חשוב לי לשים לב האם אני מקבלת את מה ש אני רוצה וצריכה מהיחסים בינינו וזה דורש ממני להיות מאד עירנית כי הנטייה שלי כאמור היא לבדוק האם הוא מרוצה ואז אם הוא מרוצה אני בסדר וזה אומר שאני רב הזמן עסוקה בו ולא בי שזה מצב אבסורדי כמובן.
אז העבודה שלי במקום הזה היא עבודה של רגע ברגע, המון תשומת לב והרבה שינוי בתגובות האוטומטיות שלי.
האמת היא שאני די מופתעת מהשינויים שמתחוללים בי וגם בזוגיות שלנו.
זה צעדים קטנים וזה קורה לאט לאט אבל זה קורה.
אני שמה לב שבאוטומט שלי אני לרב לא אומרת מה אני רוצה או צריכה מבעלי כי הראש שלי קודם כל, לפני שאני מספיקה להוציא מילה מהפה, רץ קדימה ומסביר לי למה הוא כבר נותן כל מה שהוא יכול וכמה הוא עובד קשה וכמה הוא נותן ומה אני מכבידה עליו והרי אני יכולה בעצמי ואני סתם מתאצלת או מתפנקת ובלה בלה בלה...
אז בימים אילו אני פשוט מתרגלת להגיד ברגע מה אני באמת מרגישה או רוצה או חושבת ומשאירה לו להיות אחראי לעצמו.
הרי אם הוא לא יכול או לא רוצה הוא יודע טוב מאד להגיד לי את זה. אני היא זאת שלא אומרת מה אני באמת רוצה רב הזמן.
אז אני לומדת ממנו להיות יותר ישירה וכנה.
זה כיף וזה משחרר.
וכל זה אני יודעת קורה בזכות האישה האחרת. יש לי נורה אדומה ענקית שלא מפסיקה להבהב בתוכי, לא נותנת לי להירדם ולחזור לדפוסים הישנים.
היו לנו משברים רבים בעבר וכל פעם הגענו למסקנה שאנחנו צריכים לעשות עבודה, צריך שינוי אבל איכשהו פשוט סיכמנו את זה ככה וחזרנו לאותה התנהלות מבלי לשים לב, עד המשבר הבא...
אבל הפעם, חברים וחברות אני לא מסוגלת לתת לזה לקרות. זאת אפילו לא בחירה, זה לא מאמץ.
אני מרגישה כאילו אני כל הזמן על המשמר, אפילו קצת מעצבנת אותו כי אני לא נותנת לשום דבר "לעבור" ככה מבלי לתת לו יחס.
אני לא מנדנדת אבל כשמשהו מרגיש לי לא קשורה או מחשבה עולה או חוסר שביעות רצון ממצב מסויים... אני מיד מדברת על זה או לפחות שמה לב לזה שהמחשבה התעוררה בתוכי ואפילו אם קשה לי להוציא את זה החוצה אני מתגברת ומקסימום נותנת לזה ביטוי קצת יותר מאוחר (שזה אני מגלה הרבה פחות אפקטיבי מאשר לתת ביטוי בו במקום).
הוא ממהר ליפול לדפוס של רגשי אשמה, להגיד דברים כמו "אבל אני לא חוטא לך..." ואני לא מוכנה שנלך למקום הזה יותר.
אני לא צריכה שהוא ירגיש רגשי אשמה בשביל לחשוב שזה אומר שהוא אוהב אותי או שאם הוא עושה לי רע אז עכשיו מותר לי לבקש את מה שאני רוצה.
אני מבקשת את מה שאני רוצה בלי קשר, כי אני רוצה בטוב לעצמי.
וממנו אני רוצה לא יותר מאשר לתקשר איתו. לדבר. להשמיע את מה שעל ליבי, לתת מעצמי את מה שאני רוצה לתת מהלב ולבקש את מה שאני רוצה לא כי הוא חייב לי אלא רק כי זה מה שאני רוצה ולו יש את הזכות לעשות עם זה מה שהוא רוצה ויכול.
זה הכיוון הכללי ואני מרוצה מזה.
והיום אני יודעת שהם עבדו יחד ואני בסדר. היה לי רגע של קושי, רגע שבו הראש שלי באמת רצה להתחיל לדמיין כל מיני דמיונות אבל החזרתי את עצמי לעצמי ונתתי לעצמי לחוש את הפחד וזה היה הכל. קצר ולעניין.
-
יעלי_לה
- הודעות: 4313
- הצטרפות: 08 ספטמבר 2005, 09:00
- דף אישי: הדף האישי של יעלי_לה
בעלי התאהב באחרת
בהחלט מדהימה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעלי התאהב באחרת
אני שמחה שענית לי! את נשמעת לגמרי אחרת, והאחרת הזה נשמע טוב.
-
הילה_ב*
- הודעות: 509
- הצטרפות: 26 אוקטובר 2005, 00:34
- דף אישי: הדף האישי של הילה_ב*
בעלי התאהב באחרת
וואו!
אין לי מושג מי את אבל ברור לי שאת אדם מדהים! את עושה עבודה מדהימה-ממש מעוררת השראה!
תודה לך!
אין לי מושג מי את אבל ברור לי שאת אדם מדהים! את עושה עבודה מדהימה-ממש מעוררת השראה!
תודה לך!
-
עירית_לוי
- הודעות: 4246
- הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי
בעלי התאהב באחרת
אז בימים אילו אני פשוט מתרגלת להגיד ברגע מה אני באמת מרגישה או רוצה או חושבת ומשאירה לו להיות אחראי לעצמו.
מדהים מדהים מדהים.
זה כל כך לא מובן מאליו לעשות את הסוויץ' הזה ולשאול מה שלומך במקום מה שלומו.
זה דורש עוצמה פנימית אדירה כי את מתמודדת פה עם מנגנונים עצמיים כל כך מושרשים, מושרשים ברמה של הישרדות רגשית.
ואכן, כמו שכתבו - את מדהימה!
_אבל איכשהו פשוט סיכמנו את זה ככה וחזרנו לאותה התנהלות מבלי לשים לב, עד המשבר הבא...
אבל הפעם, חברים וחברות אני לא מסוגלת לתת לזה לקרות. זאת אפילו לא בחירה, זה לא מאמץ._
איזה יופי!
מרגש.
מדהים מדהים מדהים.
זה כל כך לא מובן מאליו לעשות את הסוויץ' הזה ולשאול מה שלומך במקום מה שלומו.
זה דורש עוצמה פנימית אדירה כי את מתמודדת פה עם מנגנונים עצמיים כל כך מושרשים, מושרשים ברמה של הישרדות רגשית.
ואכן, כמו שכתבו - את מדהימה!
_אבל איכשהו פשוט סיכמנו את זה ככה וחזרנו לאותה התנהלות מבלי לשים לב, עד המשבר הבא...
אבל הפעם, חברים וחברות אני לא מסוגלת לתת לזה לקרות. זאת אפילו לא בחירה, זה לא מאמץ._
איזה יופי!
מרגש.
בעלי התאהב באחרת
אז בימים אילו אני פשוט מתרגלת להגיד ברגע מה אני באמת מרגישה או רוצה או חושבת...
האם זה כולל דברים שעולים לך בנוגע לאישה האחרת ? או שזה נושא ששמת בצד ? האם זה נושא שאת עדיין מרגישה לא נוח להעלות כדי לא לחשוף את הצדדים החלשים שלך, במידה ועדיין יש כאלה ?(את מוזמנת שלא לענות אם זה לא מתאים)
אני מתעניינת באמת, זה נושא מאוד מורכב ואת עושה עבודה באמת מעוררת השראה (!) עם עצמך. כי בעצם זה שאת משנה את הדפוסים שלך את בעצם משנה את כל חוקי המשחק ביניכם.
איך הוא מתמודד עם זה ?
איפה הוא נמצא כרגע מולך ?
מולה ?
האם זה כולל דברים שעולים לך בנוגע לאישה האחרת ? או שזה נושא ששמת בצד ? האם זה נושא שאת עדיין מרגישה לא נוח להעלות כדי לא לחשוף את הצדדים החלשים שלך, במידה ועדיין יש כאלה ?(את מוזמנת שלא לענות אם זה לא מתאים)
אני מתעניינת באמת, זה נושא מאוד מורכב ואת עושה עבודה באמת מעוררת השראה (!) עם עצמך. כי בעצם זה שאת משנה את הדפוסים שלך את בעצם משנה את כל חוקי המשחק ביניכם.
איך הוא מתמודד עם זה ?
איפה הוא נמצא כרגע מולך ?
מולה ?
בעלי התאהב באחרת
האם זה כולל דברים שעולים לך בנוגע לאישה האחרת ?
זאת שאלה טובה, אני מדברת אך ורק על מה שעולה לי וגם אם זה בנוגע לאישה האחרת.
אבל אני לא שואלת (בינתיים לפחות) מה קורה אצלו.אני מאד מתפתה לזה כל הזמן אבל כל הזמן גם מבררת עם עצמי מאיפה באה השאלה שלי? למה אני רוצה לדעת מה הוא חש כלפיה ותמיד עולה אותו הדבר. אני רוצה לפי זה להחליט איך אני מתייחסת אליו.
כשטוב לנו ואנחנו קרובים עולה בתוכי קול שאומר "אבל אולי הוא גם חושב עליה? אולי הוא רוצה גם אותה? אולי הוא הולך להישאר לדבר איתה היום אחרי העבודה? אולי הם דיברו בשבוע שעבר אחרי העבודה? מה את יודעת....?" ואז אני מרגישה "פריירית" שאני נותנת את עצמי, שאני נפתחת אליו...
ולא רוצה להיות במקום הזה.
רוצה להיות במקום נקי, שלי - מולו ללא הסחות דעת מיותרות.
אני ממילא מבינה שאני אף פעם לא אצליח באמת להבין מאיזה מקום הוא פועל.
אני לא אצליח לעשות מזה דבר הגיוני לפי הדרך שאני פועלת ומגיבה.
אנחנו פשוט שני אנשים שונים ואי אפשר להשוות בינינו. לכן אני משתדלת כמה שאני יכולה לא לנסות להבין אותו, או לפענח את המצב שלו או שלהם.
אני משתדלת להישאר כמה שאפשר בצד שלנו של המגרש ולהמשיך לברר עם עצמי שוב ושוב ושוב מה עובר עלי, איך אני מרגישה, מה אני צריכה, מה אני מרגישה כלפיו, מה אני מרגישה כלפי...
זה לא שאני מעלימה עין, זה מובן?
אני יודעת שיש שם רגשות ואני יודעת שהוא לא מתראה איתה מחוץ לעבודה (הוא או בעבודה או בבית) אז אין לי כרגע מה לבקש עוד.
אני לא יכולה לבקש ממנו לא לחשוב עליה.
והיום אני גם לא מרגישה מאויימת מזה שהם עובדים יחד. לא יודעת למה, אולי פשוט משהו מתחזק בתוכי.
אני גם שואלת את עצמי האם יש לי אג'נדה מאחורי השאלה "איך הוא מרגיש כלפיה?" וברור לי שכן. ברור לי אני רוצה לשמוע תשובה אחת בלבד והיא שהוא כבר לא מעוניין בה בכלל וכל תשובה אחרת רק תכאיב לי ותרחיק אותי ממנו.
וברור לי כמו אור השמש שהוא עדיין מרגיש כלפיה רגשות חמים אבל אני לא מעוניינת להתבחבש בזה אלא אם כן זה פוגש אותי באיזשהו אופן.
אני רוצה להשאיר לו לעשות את חשבון הנפש עם עצמו ואני את שלי עם עצמי.
אני מתעניינת באמת, זה נושא מאוד מורכב ואת עושה עבודה באמת מעוררת השראה (!) עם עצמך. כי בעצם זה שאת משנה את הדפוסים שלך את בעצם משנה את כל חוקי המשחק ביניכם.
זה מאד נכון ואני מאמינה שזה כבר עושה את כל ההבדל.
_איך הוא מתמודד עם זה ?
איפה הוא נמצא כרגע מולך ?_
את זה נראה לי שצריך לשאול אותו. אני יודעת רק איפה אני נמצאת וגם זה לא תמיד ברור לי אז לענות עליו זה ממש להתיימר (-:
מולה ?
טוב, על זה כבר עניתי. לא יודעת, לא שואלת.
זאת שאלה טובה, אני מדברת אך ורק על מה שעולה לי וגם אם זה בנוגע לאישה האחרת.
אבל אני לא שואלת (בינתיים לפחות) מה קורה אצלו.אני מאד מתפתה לזה כל הזמן אבל כל הזמן גם מבררת עם עצמי מאיפה באה השאלה שלי? למה אני רוצה לדעת מה הוא חש כלפיה ותמיד עולה אותו הדבר. אני רוצה לפי זה להחליט איך אני מתייחסת אליו.
כשטוב לנו ואנחנו קרובים עולה בתוכי קול שאומר "אבל אולי הוא גם חושב עליה? אולי הוא רוצה גם אותה? אולי הוא הולך להישאר לדבר איתה היום אחרי העבודה? אולי הם דיברו בשבוע שעבר אחרי העבודה? מה את יודעת....?" ואז אני מרגישה "פריירית" שאני נותנת את עצמי, שאני נפתחת אליו...
ולא רוצה להיות במקום הזה.
רוצה להיות במקום נקי, שלי - מולו ללא הסחות דעת מיותרות.
אני ממילא מבינה שאני אף פעם לא אצליח באמת להבין מאיזה מקום הוא פועל.
אני לא אצליח לעשות מזה דבר הגיוני לפי הדרך שאני פועלת ומגיבה.
אנחנו פשוט שני אנשים שונים ואי אפשר להשוות בינינו. לכן אני משתדלת כמה שאני יכולה לא לנסות להבין אותו, או לפענח את המצב שלו או שלהם.
אני משתדלת להישאר כמה שאפשר בצד שלנו של המגרש ולהמשיך לברר עם עצמי שוב ושוב ושוב מה עובר עלי, איך אני מרגישה, מה אני צריכה, מה אני מרגישה כלפיו, מה אני מרגישה כלפי...
זה לא שאני מעלימה עין, זה מובן?
אני יודעת שיש שם רגשות ואני יודעת שהוא לא מתראה איתה מחוץ לעבודה (הוא או בעבודה או בבית) אז אין לי כרגע מה לבקש עוד.
אני לא יכולה לבקש ממנו לא לחשוב עליה.
והיום אני גם לא מרגישה מאויימת מזה שהם עובדים יחד. לא יודעת למה, אולי פשוט משהו מתחזק בתוכי.
אני גם שואלת את עצמי האם יש לי אג'נדה מאחורי השאלה "איך הוא מרגיש כלפיה?" וברור לי שכן. ברור לי אני רוצה לשמוע תשובה אחת בלבד והיא שהוא כבר לא מעוניין בה בכלל וכל תשובה אחרת רק תכאיב לי ותרחיק אותי ממנו.
וברור לי כמו אור השמש שהוא עדיין מרגיש כלפיה רגשות חמים אבל אני לא מעוניינת להתבחבש בזה אלא אם כן זה פוגש אותי באיזשהו אופן.
אני רוצה להשאיר לו לעשות את חשבון הנפש עם עצמו ואני את שלי עם עצמי.
אני מתעניינת באמת, זה נושא מאוד מורכב ואת עושה עבודה באמת מעוררת השראה (!) עם עצמך. כי בעצם זה שאת משנה את הדפוסים שלך את בעצם משנה את כל חוקי המשחק ביניכם.
זה מאד נכון ואני מאמינה שזה כבר עושה את כל ההבדל.
_איך הוא מתמודד עם זה ?
איפה הוא נמצא כרגע מולך ?_
את זה נראה לי שצריך לשאול אותו. אני יודעת רק איפה אני נמצאת וגם זה לא תמיד ברור לי אז לענות עליו זה ממש להתיימר (-:
מולה ?
טוב, על זה כבר עניתי. לא יודעת, לא שואלת.