טעויות נפוצות בעברית 2

[לי_אורה*]

ואם כבר דיברנו על סמיכויות, יש מקרים שעדיף לפתוח את הסמיכות (באמצעות "של") כדי להבהיר למה הכוונה.
לדוגמה:
פרת דודתי השמנה - מי השמנה - הדודה או הפרה?
סוס דודי היפה - מי יפה? הסוס או הדוד?
ולכן עדיף: הפרה השמנה של דודתי, או: הפרה של דודתי השמנה
הסוס היפה של דודי, או: הסוס של דודי היפה
(ה"של" מבהיר למי הכוונה).

אבל כפי שכתבה יעלי לה, אכן אין לפרק צירופים לשוניים כגון: בית ספר, עורך דין, קורת גג וכו'. ואז הכלל הוא כפי שכתבה:
במקרים כאלה של צירופי סמיכות קובעים לפי הנסמך (המלה הראשונה).

[סבתא_לשמונה*]

למשל, מרגוליס - הרי זו המלה העברית מרגלית.
טעות - המילה היא מרגליות
ושמעעתי כבר הרבה שאומרים עורכדינית במקום עורכת דין או עורכדינים במקום עורכי דין...
פעם דברו על תפוחי זהב, היום אומרים תפוזים ולמיטב ידיעתי זה קיצור שאושר ע"י האקדמיה. אבל בקשר לבית ספר או לבית כנסת הרוב אומרים אני הולך לַבֵּית ספר במקום לבֵית הספר (ל' מנוקדת בצירה).
בהחלט יש לומר קורת גג אחת בנקבה. במקרים כאלה של צירופי סמיכות קובעים לפי הנסמך (המלה הראשונה).
נכון מאוד. הדוגמאות לשיבושים שהבאתי הן בדיוק למקרים שלא מבינים שמדובר בסמיכות.
_פרת דודתי השמנה - מי השמנה - הדודה או הפרה?
סוס דודי היפה - מי יפה? הסוס או הדוד?
ולכן עדיף: הפרה השמנה של דודתי, או: הפרה של דודתי השמנה
הסוס היפה של דודי, או: הסוס של דודי היפה
(ה"של" מבהיר למי הכוונה)._
יותר נכון מנכון!
ודוגמה של חוסר הבנה באידיש.סיפורו של צעיר שעלה לארץ עוד בעלייה השלישית מאוקראינה. שם משפחתו היה שייניס, הוא הבין שפרוש השם הוא "יפה" ולכן שינה את שמו עוד בתקופת המנדט ל"יפת".
ההתכתבות עם המשפחה היתה ברוסית, אבל פעם אחת האב כתב באידיש כדי שכלתו שידעה יידיש אבל לא רוסית (ילידת ירושלים) תוכל להבין וחתם את שמו שֵנִית, כלומר, מדובר בשם עברי שבגלל ההגייה של אידיש נשמע אחרת וכלל לא היה צורך בשינוי השם...

[סוף_מעגל*]

כבד (כ רפויה) לו, לכבד לו, תכבד לו, אני מכבדת לו (בדר"כ נאמר על חטיפים, ובאופן ספציפי על במבה ).

האם אני צודקת שזו טעות מעצבנת במיוחד, ושיש לומר כבד אותו ?

הטעות כל כך נפוצה בסביבה שלי עד שכבר התחלתי לתהות ביני לבין עצמי אם זו באמת טעות, למרות שבפעמים הראשונות ששמעתי את הצירוף הייתי בטוחה בזה (שזו טעות).

[יעלי_לה]

_כבד (כ רפויה) לו, לכבד לו, תכבד לו, אני מכבדת לו (בדר"כ נאמר על חטיפים, ובאופן ספציפי על במבה happy).
האם אני צודקת שזו טעות מעצבנת במיוחד, ושיש לומר כבד אותו?_

יותר משזו טעות, זו פשוט שפת ילדים. גם אני שומעת את זה הרבה מילדים (בעיקר כשעבדתי בגן). למלה "לכבד" יש כביכול 2 משמעויות: לתת כָּבוֹד ("לכבד את") ו לתת כִּבּוּד = ממתקים או חטיפים ("לכבד ל"). ודאי שזו לא עברית תקינה. יש להניח / לקוות / להשתדל שזה ייצא משימוש כשיגדלו קצת. (כמובן, יעזור אם אנחנו נתמלל את הסיטואציות האלה בשפה תקינה - למשל, "רוצה לכבד אותו בבמבה? רוצה לתת לו במבה?")

[לי_אורה*]

הרוב אומרים אני הולך לַבֵּית ספר
בגילאים מסוימים דווקא רבים אומרים וכותבים: אני הולך לביצפר\לבצפר
והכי גרוע כמובן: אני ילך לבצפר
וכבר קראתי בפורומים: אני הֵלך!

[ניצן_אמ*]

הדף הזה הכיל רק העברה אוטומטית לטנ"ע 4. שיחזרתי גרסא אחרונה, תוהה מה לעשות עם זה ואם מי שערך ב2006 יודע למה זה היה ככה.

[ע_ע_ע*]

אני בטוחה שידעתי פעם

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם אפשר לומר זוגי כמו זוגתי במקום בן זוגי

[מצ'רה*]

לא יודעת אם זה תקני אבל המון אומרות (או כותבות) בדיוק ככה
לאוזן שלי זה לא צורם.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

האם נכון מבחינה לשונית להגיד כש או שנכון להגיד רק ש לדוגמא אני אקנה את החולצה כשארצה או אני יקנה את החולצה שארצה?

[במעבה_הפרדסים*]

כש ו{{}}ש שתיהן תקניות, אבל יש להן משמעות שונה. כש מתייחסת לזמן.
אם הכוונה 'בזמן שבו ארצה לקנות את החולצה', יתאים לומר 'כשארצה'; ואם הכוונה 'החולצה שאותה אני ארצה' יתאים לומר 'שארצה'.

[תמרול_ה*]

בכל מקרה לא "אני יקנה"... זה פסול חיתון... (-: