בלי חיתולים שאלות ותשובות

שליחה על ידי מיה* » 01 דצמבר 2006, 08:23

הילדה (13 חד') בד"כ בלי חיתולים. עושה פיפי וקקי בישיבה עלי בשירותים. פיפי לפעמים בעמידה ולפעמים גם במכנסיים...
לפני כמה ימים הופיע לה סימן גירוי אדום בעור בכפל של המפשעה, בצורה של נשיקה עם שפתון אדום. רואים את זה רק כשהיא שוכבת על הגב ואני פותחת את הכפל. היא לא מתלוננת שזה כואב לה.
יש לכם מושג מה זה יכול להיות ואיך לטפל?
תודה

מיה- אולי פטריה? זה נשמע מיקום טוב להתיישבות..... תנסי אולי לשטוף אותה אחרי כל פעם, ולמרוח לה משהו בסגנון המשחה של ד"ר פישר, או משהו כזה, ואם זה לא עובר תוך יומיים שלושה, כדאי ללכת לרופא, שלא יתפשט פנימה..... כי אז- באמת שקשה יותר להפטר מזה. אגב בדקת שזה לא גם יותר פנימה? אם כן- אז ממליצה לא להמתין, אלא ללכת לרופא. אם זה רק חיצונית, אז זה יכול לעבור אם תקפידי לשטוף אותה כל פעם וגם לנגב טוב טוב.....

שליחה על ידי מיה* » 04 דצמבר 2006, 01:06

תודה פפריקה. בינתיים הצבע דהה. לא נראה שמתפשט. אני עוקבת ומקווה לטוב.

שליחה על ידי ללה* » 04 דצמבר 2006, 17:40

שלום לכולם,

הגור שלנו בן 7 שבועות. עוד בהריון היה לי ברור שאני רוצה לחיות בלי חיתולים.
עד עכשיו התארגנו עם ההנקה (הוא נולד בשבוע 36 והיתה לו צהבת, ולכן היה לו קצת קשה) אז חיכינו.
החלטתי שזה הזמן להתחיל להתרגל להיות בלי חיתולים.
איך מתחילים?
הבנתי שכדאי בימים הראשונים פשוט להוריד את החיתול ולצפות, ללמוד את הסימנים שלו. ואחרי כמה ימים להתחיל השמיע לו את הקול כשהוא מתחיל לעשות בכדי שהוא יקשר את הקול ליציאה, הבנתי נכון?
פיפי נראה לי פשוט(יחסית) אבל עכשיו אנחנו נאבקים בגזים, ונראה שכל קקי לוקח לו שעות, איך מסתדרים עם זה?

ונראה שכל קקי לוקח לו שעות,
אולי פשוט לנסות לקחת אותו לכיור כל פעם שיש גזים?
למען האמת, אם לוקחים אותם כל איזה עשר דקות או רבע שעה כשהם ערים, הם עושים. או אם רואים שיצא פיפי, אז אחרי איזה חמש דקות אפשר לקחת שוב, כי בדרך כלל כש"בורח" להם הם לא מתרוקנים עד הסוף, וכעבור כמה דקות הם בעצם צריכים שוב.
לא מוכרחים לצפות כמה ימים ורק אז לנסות. אפשר ביחד.
לא תמיד רואים את הסימנים, במיוחד אנחנו בני התרבות המערבית שלא מצליחים לרוב לקרוא אותם, ושהאיטואיציות שלנו לגמרי כבויות.
פשוט תנסי. זה גם יכול לעזור לשחרר גזים וקקי. כי אולי הוא מחכה שתעזרי לו ותקחי אותו "לשירותים" ולכן הוא מתאפק ומתאפק ובסוף לא יכול להתאפק יותר ויוצא הקקי...
אני ראיתי שהתינוק שלי, כשהיה רק בן שבועיים (לפני זה פשוט לא האמנתי), חיכה בבירור שאקח אותו לעשות קקי, והיה ממש דורש וצועק - בשום פנים ואופן לא הסכים לעשות בחיתול, רק כשלקחתי אותו לכיור! ואז עשה ועשה ועשה...
אני קלטתי, שבחודשים הראשונים, חלק לא מבוטל מהבכיות הלא מוסברות ומהגזים הם פשוט בקשות מאיתנו שניקח אותם לשירותים. ואנחנו פשוט לא הבנו!

תגידו, אני זכרתי לספר כאן שאני סוף סוף נענית לבקשות הבלתי-פוסקות ומתחילה לעשות חוגי בית בלי חיתולים ?
נדמה לי ששכחתי, מפוזרת שכמוני...
אז ביום שישי הבא מפגש ראשון (זו סדנה חד פעמית, לא בנויה כחלק מסדרה) בכפר יהושע. לפרטים תראו בדף הנ"ל.

שליחה על ידי אחת* » 08 דצמבר 2006, 16:20

פיפי נראה לי פשוט(יחסית) אבל עכשיו אנחנו נאבקים בגזים, ונראה שכל קקי לוקח לו שעות, איך מסתדרים עם זה?
אנחנו התחלנו רק בגיל 3 חודשים אבל בכל זאת...
מנסיון שלי דווקא קקי הרבה יותר קל "לתפוס" מפיפי: קקי הוא פחות ספונטני. הקטנה שלי הרבה יותר מתרכזת לפני וגם לוקח לה הרבה זמן
(גזים הם אגב סימן מקדים מצוין - היא כמעט לא עושה "סתם" פוקים אלא רק אם יש לה קקי). חוץ מזה כשמכירים קצת את הדפוסים לומדים לזהות כל מיני קולות.
אצלה כל מיני "דיבורים" התבררו כלחיצות (או אולי בקשות "קחי אותי לכיור", מי יודע?). חוץ מזה יש הרבה פחות קקי ביום מפיפי והוא הרבה פעמים בשעות קבועות של היום
(אצלנו על הבוקר ולקראת הערב).
חוץ מזה כמו בשמת אני מציעה להתחיל בלקחת אותו לכיור ביוזמתכם בזמנים קבועים - נגיד כל פעם שמתעורר.
הקטנה שלי מודיעה מיד אם אני מנסה לפשפש אותה סתם, היא מתעצבנת ומותחת את הרגליים.
לעומת זאת אם היא נשארת שם ומתרכזת אני מחכה עוד שתיים שלוש דקות.
בהצלחה.
וסבלנות

איך מישמים את השיטה עם תאומים?

שלום לכולם
התחלתי להתעניין בשיטה ויש לי מס שאלות:

האםהשיטה מאמינה במתן חיזוקים לתינוק? (אפילו חיבוק או נשיקה באופן מוגזם כדי שימשיך לעשות לפי האות שנותנים לו).
האם הגישה דוגלת ששאר בני המשפחה יתרוקנו בדלת פתוחה כדי שהילד ילמד דרך צפייה?

בשמת בטח תענה לך באופן יותר רציני, אבל בינתיים ראיתי אז - לפי הבנתי - ממש לא. הרעיון זה לא למידה על פי התניה, אם כי כמובן שלבמידה מתרחשת. הרעיון הוא שלתינוק עצמו נוח יותר ונעים יותר להיות בלי חיתול ולהתפשפש באופן טבעי, ולא לעשות את זה על מנת לרצות אותנו או על מנת לקבל חיזוק כלשהו. באופן אישי אני לא יכולה שלא להתלהב ולנשק כל פעם שהיא מתפשפשת, אך מצד שני אני גם מנשקת ומתלהבת (יחד עם ההתבאסות לפעמים) כשהיא עושה על הרצפה, או בחיתול, ובכלל, שהיא קיימת...

ירח לבן כבר ענתה.

לא. ממש לא. אין שום צורך בחיזוקים. ה"אות" שנותנים הוא בסך הכל פשששש, צליל שעוזר לשחרר. גם אותו לא בהכרח צריך. והצליל לא עוזר אם טעית והתינוק בכלל לא צריך לעשות כלום.
לא. ממש לא. בני המשפחה יעשו מה שמתאים להם. התינוק גם לא ממש "לומד דרך צפייה" כי הרי מפשפשים אותו עוד לפני שבאמת התחיל ללמוד מצפייה.... אבל אם מישהו מבני המשפחה כן מאפשר לתינוק להיכנס איתו לשירותים, זה כן יכול לעזור קצת. כלומר, אם זה מתאים באופן טבעי למשפחה, אז יופי. אם לא, אז זה לא נחוץ בכלל.

סינית, הי! לא מתוך נסיון- אבל....
בעקרון, את הרי לא מאכילה את שניהם יחד-יחד-ממש, נכון? אז מאכילים, מפשפשים, ומחליפים משמרת.... אם זה לא עובד, אז- הרי יש מי שעוזר/ת לך, נכון? אז שהם יפשפשו בזמן שאת מאכילה את הילד האחר..... חוצמזה, פשפוש זה דקה שתיים, אז השני יוכל להמתין לבקבוק/הנקה- בכל מקרה זה מה שקורה, לא? (לעניות דעתי פשפוש זה בערך אותו זמן כמו החלפת חיתול, אז זה לא נראה לי קריטי......)
לגבי כשהם מתעוררים..... (כשחושבים על זה...) אם הם מתעוררים יחד, ואת לבד, אין מה לעשות עם זה.... תפשפשי אחד, ואז את השני. וכל פעם תתחילי עם תינוק אחר. עם הזמן הם במילא מפתחים יכולת "החזקה" והמתנה עד שמגיעים לסיר/כיור, ואז (יעזור לך יותר משהו נייד כמו סיר/גיגית לדעתי) תמיד יוכלו להמתין כמה שניות עד שתסיימי עם הראשון.....
ענה לך קצת? |-:
@}

מוסיפה: אפשר גם לדבר איתם. כלומר, ממש להגיד: "חכה, אני לוקחת את א לעשות פיפי ותיכף אני אקח גם אותך, חכה".

אני אמרתי אגב שיש השבוע ביום שלישי חוגי בית בלי חיתולים?

איך מישמים את השיטה עם תאומים?
הו איזו שאלה קשה!

מנסיוני עם תאומים ועם בלי-חיתולים (ילדים נפרדים),
אני מנחשת ש -

אפשר לפשפש בתורות, ויהיו תקופות בהן אחד יהיה חייב להיות ראשון, ותקופות בהן השני.
תגלי שאפשר לפשפש תוך כדי הנקה. למשל להחזיק ילד ביד אחת מתחת לבית השחי מעל לקערה, ואת השני להיניק פוטבול. זה בטח יחכה לגיל חודשיים-שלושה.
תגלי שאפשר לפשפש בלי ידיים (ניסיתי פעם תנוחה של ילד על השוקיים שלי [כאני יושבת עם שתי רגליים מקבילות לפני, כפופות], רק צריך לדחוף מתחת קערית או גינה).

אנא שתפי

שליחה על ידי אלה* » 09 מאי 2007, 20:12

היי, זו פעם ראשונה שאני כותבת, ואני תוהה כמה מהר מגיעה תגובה.
ביתי בת חדשיים וחצי ואנחנו מנסים את השיטה.בהתחלה זה הצליח יותר ועכשיו אני מבינה שאני לא מכירה את הסימנים שלה כי הסיר נשאר יבש כל היום למעט קקי.
כשהיא מתעוררת בלילה לפעמים אחרי 6 שעות שינה אני מנסה להוריד את הטיטול לפשפוש אבל היא צורחת.כמו מנסה לומר שהיא יותר רעבה, ואז הפיפי מתפספס. מה עושים?

קודם כל, קקי זה הרבה מאוד (למשל חודשים ארוכים אצלנו היה כמעט רק קקי).

כשהיא מתעוררת בלילה לפעמים אחרי 6 שעות שינה אני מנסה להוריד את הטיטול לפשפוש אבל היא צורחת.כמו מנסה לומר שהיא יותר רעבה, ואז הפיפי מתפספס. מה עושים?
כאן יש שתי אסכולות: אמהות שמחליטות שיותר חשוב לישון (אני הייתי כזו), ואמהות שמפשפשות בכל זאת (אמרה לי אחת מהן: "ברור שהם בוכים, את לא מתבאסת כשאת צריכה לקום להשתין בלילה?").
כלומר, החלטה שלך. הלילה זה זמן חשוב, ונורא כייף שתינוק קם יבש בבוקר. אבל הכי חשוב שתעשי מה ששתיכן, את והתינוקת, יכולות לעמוד בו.

מסכימה עם קרוטונית.

שליחה על ידי אחת* » 10 מאי 2007, 11:51

כשהיא מתעוררת בלילה לפעמים אחרי 6 שעות שינה אני מנסה להוריד את הטיטול לפשפוש אבל היא צורחת.כמו מנסה לומר שהיא יותר רעבה, ואז הפיפי מתפספס. מה עושים?
מסקנתי האישית בעניין:
או בלי חיתול בלילה, או לא לפשפש.
אנחנו גם ניסינו לפשפש עם טיטול בלילה, וכל התהליך של להוריד, לפשפש, להחזיר, להלביש (בחורף) וכו' פשוט גרם לה להתעצבן מכל העניין ולבכות.
בינתיים בחרנו להישאר עם חיתול בלילה, גם כי אני מאסכולת האמהות שמחליטות שיותר חשוב לישון
ואני חושבת שעם בוא הקיץ נמגן את המיטה, נוריד חיתול ואז הנסיון לפשפוש הוא קצר וקל,
ואם לא רוצים - חוזרים ישר לציצי וגמרנו.
בהצלחה.
אגב - הבת שלי יותר גדולה - כמעט שנה.

אצלנו בלילה הוא מפשפש בין צדדים בהנקה ( 2 הנקות בלילה) כך שהוא למד לחכות לזמנים האלו.
עכשיו לפעמים בהנקה הראשונה הוא נרדם, ומצליח להחזיק בפנים עד סוף ההנקה השנייה. אני מניחה שזה פשוט עניין של הרגל קבוע מאוד, אצלו הלילות מהיום הראשון היו מאוד מאוד שגרתיים וקבועים, מה שהקל עליו את "ההתארגנות" סביב הצרכים.
ד"א בן כמעט 3 חודשים..

שליחה על ידי אלה* » 11 מאי 2007, 09:09

תודה על התגובות. מה שניסיתי ועבד יופי הוא לשים קערה מתחתיה בזמן ההנקה ואז תוך כדי יניקה אני רואה שהיא מעוותת את פניה קלות, ומתנתקת מהציצי אז היא עושה צרכים. איזה כיף!
אגב אני מעוניינת לרכוש חיתולים רב פעמיים, באיזה אתן משתמשות, והאם אתן ממליצות?

ראי חיתולים רב פעמיים, מדור חיתולים
(והתכונני לצלול בים של מידע מבלבל...

)

נחשפתי לשיטה רק היום כשרציתי לקרוא על חיתולים רב-פעמיים, והיא מרתקת אותי - בתי בת 3חוודשים, היא ילדה שלישית, התקשורת עימה מצויינת וגם ללא השיטה יש לילות שהיא קמה יבשה, ובד"כ היא עושה קקי רק בהחלפת חיתול (מעדיפה את האויר חופשי), נשמע לי שהשיטה מתאימה לה מאד, דבר שאני לא בטוחה שהיה נכון לגבי אחותה הגדולה שינקה בצורה הרבה יותר צפופה והיה צורך בהרבה יותרר אנרגיה בביסוס ההנקה.
אז מה ההתלבטות? האבא בחו"ל, ויחזור רק בעוד שבועיים, ואני עוד חודשיים חוזרת לעבודה חלקית ובגיל שנה למשרה מלאה מאד ומתישה (יותר מחמישים ש"ש)- האם למישהו/הי יש נסיון עם הרעיון במצב כזה?
והתלבטות שנייה לגבי הלילה - היא ישנה בדרך כלל רצוף מתשע עד חמש (למרות שהיא רק יונקת) הדבר חשוב לי מאד כיון שאחותה עדיין קמה בלילה (ביחוד עכשיו כשאבא בחו"ל) - אני חוששת מפגיעה ברצף השינה.
אשמח לתשובה/ תמיכה, תודה

האם למישהו/הי יש נסיון עם הרעיון במצב כזה
לדעתי תמיד עדיף בלי חיתולים חלקי על פני חיתולים כל הזמן. יש פה אמהות מעטות בלבד שיישמו את השיטה באופן מלא. יש מי שמיישמת רק בבית, או רק בלילה, או רק ביום, או עם חיתולים שמורידים לצורך פשפוש ומחזירים מיד- יש אינסוף וריאציות. אני יישמתי באופן חלקי (אם כי הייתי ועודני בבית) ובגיל שנה וארבע הילד בכלל בלי חיתול במשך היום ומפספס יחסית מעט, כך שבלי חלקי עדיין יכול להיות מאד אפקטיבי.

אם את חוזרת לעבודה, זה אומר מן הסתם שתיישמי את השיטה רק כשתהיי איתה (למרות שאם היא תהיה עם מטפלת- יש סיכוי שהיא תשתף איתך פעולה ואולי יש מקום לחשוב על זה בשלב החיפוש?) אבל גם לשעות ספורות ביום יש ערך. אם היא כבר מראה העדפה ברורה לעשות מחוץ לחיתול, סביר שכשתיישמי את השיטה, אפילו חלקית, ההעדפה הזו תלך ותגדל. יתכן- סביר אפילו- שהבת שלך תפתיע אותך במידת שיתוף הפעולה שהיא תפגין

.

לגבי הלילה, לא רואה למה צריכה להיות פגיעה ברצף השינה. את לא חייבת ליישם בלי חיתולים גם בלילה, וממילא אם היא ישנה רצוף אין שום סיבה להעיר אותה באופן יזום לפיפי. הרעיון הוא שהם מתעוררים בעצמם בגלל הפיפי- אולי תשימי לב אם הלילות שבהם היא לא ישנה רצוף הם גם הלילות שבהם היא קמה רטובה?

אני מציעה להתחיל בקטן- מהפיפי של הבוקר. איך שהיא מתעוררת תורידי חיתול, ולכיור. אני התחלתי בדיוק ככה, גם בגיל 3 חודשים. ואחר כך תבואי לספר איך היה

תודה על התשובה המהירה - חייבת לדווח לך - היא התעוררה משינה רצופה של 8 שעות בסביבות 4:00 - סתם כך משמשתי את החיתול והוא היה יבש לחלוטין - לקחתי אותה לאמבטיה, היא נרתעה מעט מהתנוחה ברגע הראשון, הרגעתי נישקתי וועשיתי פששש... והנה פששש מימי משלה הישר אל האמבט עם חיוך מבין ואוהב, חזרנו למיטה, היא עוד לא נרדמה, אשוב אליה, לילה טוב וחיוך, לכולם
ה"מטפלת" שלנו הוא סבא (הוא היה גם עם אחותה עד גיל שנה וחצי), ויש סיכוי טוב שהוא יסכים לשתף פעולה!

איזה כיף!
תזמורת, הילד שלך גמול אבל את אומרת שלעיתים מפספס. האם את שמה חיתול כשאתם מתארחים אצל אחרים?

הי, איזה יופי!

אום אל קיצקיצ, אני לא עונה בשם תזמורת הים, אבל לא מלבישים חיתול לילד "בגמילה"...
מה כן עושים:

מודיעים למארחים שהילד בגמילה, ומשתדלים לנווט את איזורי ההתארחות למרפסת/גינה וכדומה, הרחק משטיחים וריפודים. שישב על כסא פלסטיק קטן או על הרצפה, לא על הספה, למשל...
לוקחים הרבה בגדים להחלפה
מקפידים על עירנות גבוהה לילד, עם תשומת לב
אומרים לילד שכשהוא ירצה פיפי/קקי שיבוא אלינו וניקח אותו לעשות

יש שני מצבים רווחים: אחד, שהילד יותר משתף פעולה בסיטואציות כאלה, כי ברור לו שזה מאוד חשוב לכם. השני, שהילד מגיב ללחץ דווקא בפיספוסים... אם המצב השני הוא שקורה, אז מדללים התארחות עד שהגמילה תעבור.

בשמת תודה. האם זה מה שמקובל גם בגמילה "רגילה" (ז"א גיל שנתיים+, אחרי ח"פ)? אני שואלת כדי לדעת איך זה מתקבל בצד המארח (ולא שאנחנו כבר על סף גמילה. אולי בעצם עד שנגיע לנקודה ההיא כבר יהיה לי ברור מה צריך לעשות).

אני שואלת כדי לדעת איך זה מתקבל בצד המארח
כן, בגלל זה השתמשתי במונח "גמילה".
למשל, בתי הבכורה גדלה בחיתולים. בתקופת הגמילה עשינו כמה דברים:
א. נמנענו ממקומות שבהם פיספוס עלול להיות מאוד לא נעים. פשוט אמרנו שהילדה בדיוק בגמילה, ודחינו את הביקור. במקומות שכן ביקרנו, הודעתי באופן ברור שהילדה בתקופת גמילה, והזהרתי שעוד מדי פעם יש פספוסים, ושמתי לב לתגובה. באנו רק למקומות שאמרו לי "שטויות, גם הילדים/הנכדים שלנו..." ולא התרגשו מה"סכנה".
ב. כשהיינו בביקור, מאוד שמתי לב לשפת הגוף שלה, הצעתי שירותים, דאגתי (ללא דאגה, במובן: הקפדתי) שהילדה תשחק על רצפה ואם היא באה אלינו לספה או לכורסא, אז אני בחרתי בעצמי לשבת על כסא רגיל, והושבתי אותה עלי ככה שגם יקטן הסיכון (היא לא פספסה אף פעם עלי) וגם שמקסימום זה יהיה עלי.
ג. השתדלנו לקבוע בחוץ.
ד. לקחתי הרבה בגדים להחלפה.

ברכות ואור, חדשה במדור זה.
קראתי וקראתי, ומרוב דפים כבר לא רואה את המסך... אז אמקד את השאלות שלי:

בתי בת 7 שבועות, והתחלנו לפני כמה ימים.
בינתיים אני מתיחסת לזה רק כצפיה ולימוד, למרות שנדמה לי שכבר פעמיים-שלוש חיכתה שאשים אותה מעל הקערה כדי להתפנות [-:
הבעיה היא: יש לי ילדה בת 3 (עם חיתולים ר"פ וטרם גמולה

), כך שכל יום מ-16:00 ועד 22:00 אני עסוקה בלהוציא מהגן, לרוץ בגינה, להתחיל את המסע הביתה - עד כאן תהליך שנמשך מ-16:00 עד 18:00 או 19:00 (ולא מאפשר תשומת לב או פשפושים באזור הסואן שלנו ועם הילדה הגדולה ועקשנית שלי).
גם בבית המון תשומת הלב מופנה לגדולה ואני לא יכולה להיות עם הקטנה על הידיים בלי חיתול ולנקות בשעות האלו.
ולא, בעלי לא יכול לעזור, אם הוא בבית לפני שהגדולה הולכת לישון - זה כבר נס.

אז...
האם "בלי חיתולים" מלפנות בוקר ועד צהריים זה עדיף מכלום, כמו שחלק כותבות, או שיוצר בלבול וקשיים בהמשך, כפי שמעידות אחרות?

וגם:
בשניה שהיא עוצרת רגע בהנקה אני מיד מרימה אותה לקערה, אבל היא מעצבנת שנמנע ממנה לינוק ברצף. כמובן שזה לא טוב. מצד שני, אני לא רואה סימנים אחרים כלשהם, היא עושה בד"כ תוך כדי הנקה, ואפילו לא עוצרת. ברור שעוד לא זיהיתי את הסימן הנכון. מה אתן עושות עם פיפי בהנקה? (קקי קל לי לזהות ואותו אני בד"כ תופסת).

תודה לכולן!
~ ומתבאסת שפיספסתי את חוג הבית ברמת גן שהיה רק לפני שבוע! גיליתי עליו מס' ימים אחרי

מישהי כאן זקוקה גם למועד ב'?

האם "בלי חיתולים" מלפנות בוקר ועד צהריים זה עדיף מכלום, כמו שחלק כותבות, או שיוצר בלבול וקשיים בהמשך, כפי שמעידות אחרות?
אני חושבת שאותן אמהות אומרות את שני הדברים

(אני לפחות).
עדיף בלי חיתולים חלקי מאשר כלום, וכן, בלי חיתולים חלקי יוצר בעיות שאין במאה אחוז בלי חיתולים.
עדיין, זה עדיף על חיתולים כל הזמן, והראיה- ילדה בת 3 שעדיין לא נגמלה...
עצה קטנה- נסי להוריד לשתיהן את החיתול ביחד. תנקי המוווון שלוליות (אבל אפשר לגייס את הגדולה שתעזור), אבל עוד כמה חודשים יהיה לך הרבה יותר קל עם שתיהן. אפרופו, בחרת אחלה ניק

לגבי פיפי בהנקה, אצלי הוא הפסיק להשתין תוך כדי הנקה ביוזמתו די מהר אחרי שהתחלתי עם בלי חיתולים (אבל הוא היה כבר בן 3 חודשים).
חפשי מבט בעיניים שלך, או תניקי עם חיתול טטרה פרוש כך שתראי מתי בדיוק היא משתינה (ואז תלמדי לזהות את הסימן שרואים שניה קודם).

תניקי עם חיתול טטרה פרוש כך שתראי מתי בדיוק היא משתינה

ובכן, אני מניקה כשהיא צמודה לגוף ומרגישה את החמימות ברגע שהיא מתפשטת...

וטיפ: חיתולי טטרה לא סופגים לי כלום ורק הוסיפו עוד כביסה בנוסף לניקוי שיש במילא.
אז עכשיו אני משתמשת בסמרטוטי רצפה (נקיים) שגזרתי לריבועים ושמה אחד מתחת כל החתלה.
לא סופג הכל, אבל לנקות שלולית קטנה - יותר עדיף.

אמהות לבנים: מאז ומתמיד כשאורי עשה קקי, יצא לו גם פיפי, גם אם הוא עשה פיפי דקות ספורות קודם לכן. האם זה ככה אצל כל הבנים, או שזה עלול להעיד על בעיה?

גם אצלנו יוצא לו פיפי . לא ממש שמתי לב אם זה קורה בכל פעם שהוא עושה קקי, אבל אפשר לומר שברוב המקרים.

אנחנו בלי חיתולים מגיל שלושה חודשים. היום הוא כבר בן חצי שנה ולפני ח' התחלנו גם בלילה.
הבעיה היא שהוא מתעורר רק אחרי שהוא עושה פיפי. מן הסתם כי רטוב ולא נעים לו ( זה דבר מצוין כשלעצמו) .
זה קורה בערך ארבע, חמש פעמים בלילה, אני מחליפה את החיתול מתחתיו והוא יונק ויוזר לישון.
אם קורה שהוא מתעורר לינוק ועוד לא עשה פיפי, אני מנסה להושיב אותו על הסיר במיטה, אבל זה מייד גורר מצידו זעקות מחאה
שהערתי אותו משנתו... וכמובן שבהתעוררות הבאה שלו הכל כבר רטוב.

חשבתי כי זה קשור לתהליך שקורה לנו במשך היום.
אני לא ממש מצליחה להבין ולקלוט סימנים לפשפוש (גם עם הגדולה זה היה כך) , ואני מפשפשת אותו בכמה דרכים- כשהוא מתעורר
כשהוא מתחיל לקטר (כל קיטור שהוא) , וכל חצי שעה (בערך).
מה שמטריד אותי, זה שאני זו שברוב הפעמים לוקחת אותו "על דעת עצמי" לפשפוש בלי סימן של ממש ממנו, האם זה מה שיגרום לו (או כבר גרם) לו לא להודיע לי? האם זה הדפוס שאני יצרתי אצלו?

בקשר ללילה, אם הוא התעורר ועד לא השתין תניקי אותו מעל הקערה ותגידי "פששש". אצלנו עובד מעולה. למרות שהיא 90% בחלום היא לא תשתין עד שתרגיש שהתחת חשוף ומישהו ברקע אומר "פששש".

אני גם לקחתי לאמבטיה בלילה (בלי לכוון), הנקתי ואמרתי פששש, או כשראיתי שהוא מתפתל אבל לא רוצה לינוק.

מה שמטריד אותי, זה שאני זו שברוב הפעמים לוקחת אותו "על דעת עצמי" לפשפוש בלי סימן של ממש ממנו, האם זה מה שיגרום לו (או כבר גרם) לו לא להודיע לי? האם זה הדפוס שאני יצרתי אצלו?
לא רואה עם זה שום בעיה.
חוץ מזה שכתבת בעצמך, שאת לוקחת אותו כשהוא מקטר.
הקיטור - זו ההודעה לך.
לאט לאט הוא יודיע יותר.
זה תהליך, ויש בו עליות וירידות.
הכי נחמד: שהוא בלי חיתול...

בקשר ללילה, אם הוא התעורר ועד לא השתין תניקי אותו מעל הקערה ותגידי "פששש". אצלנו עובד מעולה.
ניסיתי, אבל משום מה טכנית זה לא מצליח לי. איך עושים את זה?
בהתחלה השתמשתי בסתם קערה מפלסטיק גדולה, והסתבכתי עם זה נורא. הייתי צריכה איכשהוא גם להניק וגם לנסות (בחושך) להטות את הפין או את הקערה כדי שזה לא ישפריץ. (פעם אחת כשסוף סוף הצלחתי, הטוסיק שלו נתקע בקערה
והכל נשפך על המיטה...).
עכשיו אנחנו עם הסיר עם המשענת לגב, אני מושיבה אותו הפוך. הוא לא מסכים לפשפש בסיר הזה במשך היום
אבל אני ממשיכה להציע בתקווה שהוא יתרגל . הסיר הזה מאוד נוח לא יודעת איך לא חשבתי עליו עד עכשיו.
אם אני מניקה בתנוחת ערסול כנראה שאני אצטרך איזשהוא כלי הרבה יותר גדול, אחרת אני לא רואה איך אפשר לפשפש
בלי להסתבך יותר מדי.

אני גם לקחתי לאמבטיה בלילה (בלי לכוון), הנקתי ואמרתי פששש, או כשראיתי שהוא מתפתל אבל לא רוצה לינוק.
אין לנו אמבטיה בבית.

_

מקלחת?מקום שאליו אפשר לפשפש בלי לכוון ובלי לדאוג. שוטפים אחר כך.

אשאל גם פה.. מקווה שאני לא מטרידה יותר מדי עם השאלה הזאת..
איך עוברים מפשפושים בהם אני מחזיקה את בתי מעל הכיור (או הדלי בלילה) לישיבה שלה על הסיר או האסלה?
היא בת 11 חודשים, הולכת (הפסיקה לזחול) כבר חודשיים,
בלי חיתולים באופן כמעט מוחלט מגיל בערך חצי שנה,
ועדיין בכל פעם שאני מושיבה אותה על הסיר או על האסלה היא לא עושה, גם אם יש לה.
פעם אחת היא עשתה, אבל זו היתה הצלחה חד פעמית.
היא פשוט יושבת שם ומחכה שאקח אותה סוף סוף ואחזיק מעל הכיור.
היא לא מתלוננת מעל הסיר. פשוט מחכה שאקח אותה, כאילו שהיא יודעת שאקח אותה ואחזיק מעל הכיור.
הנחתי שולחן קטן ליד הכיור ושמתי מעליו את הסיר.
אני פותחת את זרם המים כרגיל ואומרת "פששש",
מדמיינת שגם אני עושה ומרפה את שריריי בהתאם,
אך כלום לא עוזר.
האם קרה למישהו?
האם יש עצות בנושא?

נראה לי שאם היא לא רוצה את הסיר, אז כרגע היא בוחרת חד משמעית בכיור.
אני בעד פשוט ללכת איתה. יגיע גם תורו של הסיר, ותור השירותים, והכל.

עוד אפשרות זה לנסות לידד אותה עם הסיר - מדבקות, ספר שמקריאים ליד הסיר, נפתלי (אולי היא עוד קטנה בשביל זה אבל שלי, בת שנתיים שעושה בעיקר באסלה פתאם רוצה בסיר 'כמו נפתלי!' P-:), מדבקות על קירות השירותים וכו, וגם להזכיר מדי פעם שפיפי אפשר לעשות גם בכיור, גם בסיר וגם בשירותים.

גורמיץ ג , לי יש בת אז זה אכן שונה. אולי פשוט בזמן ההנקה בלילה לשים חיתול טטרה על הפין, כלומר להניח עליו חיתול מקופל לכמה קיפולים שיספגו הכל, אחרי שהוא עושה, בתנועת יד אחת את מעיפה את החיתול לצד השני של החדר ושלום על ישראל. אולי עדיף בליווי "פששש" כדי שתוכלי לודא שלא "יוצא לו בטעות" אלא הוא מתואם איתך.

בשמת, אני מצטרפת לשאלה של אמא בסקוטלנד. יש לי בת באותו גיל. איך עושים שיבינו שבסיר זה גם לפשפש, כמו שקודם עשינו בזרועות אמא? לא נראה לי שיש התנגדות לסיר אלא פשוט דרוש שינוי תפיסה להבין שפה עושים פיפי.

שלולית כתבת: בשניה שהיא עוצרת רגע בהנקה אני מיד מרימה אותה לקערה
גיליתי שאצלינו בגיל הזה זה באמת היה מעצבן. הייתי שמה חיתול פלנל הוא היה ספג כמעט הכל. גם הייתי עם קערה (יש תמונה בדף תנוחות פשפוש). אחרי חודש היא כבר עושה ממש לעיתים רחוקות פיפי בהנקה.

מתלבטת כתבת: לקחתי אותה לאמבטיה, היא נרתעה מעט מהתנוחה ברגע הראשון,
בלילה יותר נח להיות מעל קערה בחדר. אפילו על המיטה. פחות מעיר את הקטנה שלי ופחות מעצבן אותה.

איך עושים שיבינו שבסיר זה גם לפשפש, כמו שקודם עשינו בזרועות אמא? לא נראה לי שיש התנגדות לסיר אלא פשוט דרוש שינוי תפיסה להבין שפה עושים פיפי
לאט לאט. שמים אותו קרוב לשירותים של ההורים, למשל, וכשאת הולכת לשירותים את אומרת שאת יושבת על "בית השימוש הגדול" וזה "בית השימוש הקטן" של [השם שלה/ו]. את עושה פיפי בבית השימוש הגדול, וכשהיא תגדל עוד מעט גם היא תוכל לעשות פיפי בבית השימוש הקטן. דברים כאלה.
חוץ מזה, עצה לכולם:
אני תמיד אומרת - מההתחלה להרגיל את התינוק לכל מיני "בתי שימוש". מההתחלה, כבר בהתחלה לגוון כיור, אמבטיה, עץ, סיר (סתם קערה, גיגית, פנימית של סיר מאלה שבאים עם סיר פנימי שנכנס לסיר חיצוני, או גם סיר רגיל שמחזיקים בהתחלה מעליו, לא מושיבים).
אם מההתחלה התינוק מתרגל לעשות בכל מקום שאמא ואבא מפשפשים אותו, אז הוא כבר יודע שכל אלה "בתי שימוש" ויש מחסן של אפשרויות גם לצורך שביתות הפישפושים שעוד יבואו.

אז לאט לאט, מספרים סיפורים, מזכירים את הסיר, שמים לידכם. בלי כוונות. בלי מניפולציה, בלי כוונה מיידית - מתוך ידיעה והבנה שזה ידע "לעתיד", מתישהו. ככל שיש יותר ציפיות כך אתם יותר מכשילים את עצמכם ומפעילים לחץ סמוי על הילדים. כשהם מרגישים לחץ - הם מגיבים באנטי.

מה עושים שהקקי הופך למכשיר להשגת תשומת לב?...
הניסוח קצת בוטה אבל גם אני וגם אישי מרגישים שזה המצב.
זה קורה כל יום, לפעמים כמה פעמים ביום, ותמיד כששמים אותו על הרצפה ומנסים לעשות משהו לידו. אם הוא על הידיים כל היום הוא לא יעשה, או שאם אנחנו לידו אבל לא עוסקים בכלום - הוא גם לא יעשה.
אנחנו משתדלים לא להגיב חוץ מאמירה שקקי עושים בכיור/שירותים ושטיפה שלו בכיור. אם מנסים להניח אותו אחרי שטיפת הטוסיק הוא זועק זעקה רמה ומתחיל לבכות. (כאילו, לא הבנתם שעשיתי את זה כדי שתרימו אותי?)
חשבתי על ידיים/מנשא כל היום (עוד אין לי מנשא גב) אבל לעיתים הוא ממש רוצה להיות על הרצפה - משהו מעניין אותו מאוד ואז הוא עסוק בו ולא יעשה קקי.
למישהי יש תובנות?

אולי זה הזמן שבו הוא פנוי... הרי במנשא הוא לא יעשה עליכם, ואם מעניין אותו משהו והוא עסוק בו אז אין לו פנאי לקקי. אז מתי נשאר?

שלום לכולם,

אנחנו התחלנו בלי חיתול כבר בגיל כמה ימים, יותר נכון הייתי לוקחת אותו לפשפש המון, והייתי לסירוגין שמה לו חיתולים עד גיל חודשיים-שלושה ומאז הוא בלי חיתולים. היום הוא בן 7 חודשים. עד לפני 2-3 חודשים כבר היינו בתקשורת מאוד טובה והיו מעט פיספוסים. היום, הוא זוחל על 4, עומד (על 2 (-: ) , ומאוד פעיל. אני הרבה פעמים יודעת מתי יש לו פיפי או קקי אבל כשאני לוקחת אותו הוא מסרב לעשות. (מקשית את הגב). ואז אחרי דקה עד חמש דקות הוא עושה. פיפי בדר"כ בעמידה ליד הכיסא, וקקי הוא זוחל מחוץ לשטיח או למיטה ועושה בצד.

זה מרגיש לי שהוא רוצה לעשות לבד, טרם הכרתי לו סיר, עד עכשיו הוא עשה בכיור/שרותים/ גיגת/ טבע. האם אם אני אשים לו סיר בצד הוא יסכים ויבין? אני לא בטוחה שהוא יכול לבד להתיישב\על סיר...
חשבתי על שיטת העיתונים ששמעתי שהרוסים עושים, מה דעתכן? לשים עיתונים בפינת החדר ושם הוא ישתין , הבעיה היחידה היא שעכשיו מתחיל החורף, והוא ישתין או יחרבן על עצמו במכנסיים...

אה כן, הוא מאוד נהנה להתעסק בפיפי ובקקי אחרי שהוא עושה על הרצפה...(יש לי יכולת הכלה !)

האם זו שביתת פישפושים?
אשמח להארות חדשות.

מנסיוני זה שלב כמעט מובטח שקורה כשהילד בשלב זחילה
מסתייגת קצת מלכנות את זה שביתה, יותר נכון בעיני שהוא רוצה לעשות לבד
בשלב הזה הכנסנו את הסיר לשימוש, ניסינו לפשפש בסיר,
כדי שהילדה תבין את ההקשר,
ובעיקר עם הרבה סבלנות אמרנו אחרי כל פשפוש -
עשית פיפי על הרצפה? בפעם הבאה תודיעי קודם ונעשה בסיר
או משהו כזה.
אחרי כמה זמן היא הסכימה לסיר ו"השביתה" חלפה.
בהצלחה

sorry for writing in english and no caps... i am bf-ing and left handed-typing.

מסתייגת קצת מלכנות את זה שביתה, יותר נכון בעיני שהוא רוצה לעשות לבד
me too
only be careful not to give him "too much" independence to the point of neglect
it happened to me. i couldn't figure out what was wrong until i realised that i wasn't suggesting enough and taking her enough to the potty and expecting her to do it on her own instead.
She was over a year old, so be aware that there is still a long way to go.
i tried the newspaper method. i didn't know the russians were doing it

it didn't work for us.
she just picked one or two spots in the living room and continously went there. and that period came after a long time of great communication.
as for winter, i am currently in boston. so if i can deal with it, you can too

seriously, we are warming the house just above freezing temperature, dressing up with thick layers, and for her i have lots of clothes to change.
instead of changing a diaper i changed clothes.
today we hardly have misses, but we do have them. and I agree with daniela's approach.
just know that
אחרי כמה זמן היא הסכימה לסיר ו"השביתה" חלפה
might be a few days, a few weeks, or even a few months.
either way, it passes.

אחחח ניצן כמה אהבתי את האנגלית שלך

תודה על התשובות,

דניאלה, אני כל הזמן מבקשת ממנו שבפעם הבאה שיש לו שיודיע לי. וברוב הפעמים לוקחת אותו לעשות פיפי גם אחרי שעשה. מצד שני זה נכון, כמו שניצן אמרה שאני מציעה לו פחות, כי הוא פשוט לא עושה בכלל אלא אם כן זה בלילה, או כשאנחנו בחוץ.
אתמול למשל, היינו חצי יום בסידורים, והוא היה בלי חיתול, כל הזמן עליי או על אביו, ולא פספס פעם אחת אפילו. כשהגענו הביתה, הוא עשה איזה 3-4 קקי בסלון על הרצפה...

אני מצטיידת בהרבה בגדים וגרביים, לחורף, האמת שגם כשהוא נולד (בחורף), היחלפתי לו כל הזמן, וייבשתי על הרדיאטורים, את המכנסיים/חיתולים, וממש לא היה נורא. בינתיים אני לא מוצאת לו מכנסיים זולים/ טובים, אבל אמור להגיע משלוח מחברה.

אני מתכוונת לבדוק את אופציית הסיר...

אתמול הייתי בבדיקה רפואית עם בוטן, ובאמצע-סימני פישפוש.
אמרתי סליחה, יצאנו לשירותים, פשפשתי וחזרנו.
הסברתי בקול הכי עינייני שאפשר שהיא היתה צריכה לשירותים, וזהו.
הבודקת, בקול עינייני לא פחות, הגיבה:"כן, קראתי על כמוכן"
כ מ ו כ ן !!!
כל כך צחקתי...
אז תדעו לכן- אנחנו לא סתם, אנחנו כמוכן!
D-:

מקווה שאני כותבת בדף הנכון (יש כל כך הרבה דפים בנושא...)

קצת רקע. את הגדול שלי גדלתי בלי חתולים חלקית. (כתבתי אז כ אמא מתחדשת) אחרי זה החלטתי שאני לא אעשה את זה יותר (בעיקר בגלל שלב ארוך ובלתי ברור, לי ,של מעבר האחריות על היציאות אליו - "גמילה") אבל כשנולדה הקטנה (שנכנה אותה דושה) כבר בהתחלה קלטתי מתי היא צריכה קקי, גיליתי שבמקום כמה דקות של בכי של "גזים" פשוט לקחת אותה לכיור היא עושה קקי ואפשר להמשיך. דרך אגב, זו עצה שנתתי לכמה חברות עם תינוקות שסבלו מגזים וזה עבד גם אצלן.

בכל אופן הבנתי שכשכבר מבינים שפה (אני לא חשבתי שהבנתי את השפה עם הגדול והייתי מלאה ביקורת עצמית) אי אפשר להעלם. וגם שמחתי עם הגילוי שאני כן מבינה את השפה - גם אם חלקית.

בכל אופן התחלנו בלי חיתולים חלקית. בהתחלה רק פישפושים כשקמים משינה. בהמשך הייתי משכיבה אותה לישון בלי חיתולים, במשך היום, ואולי היו פיספוס אחד או שניים (היא כבר בת 10 חודשים). בהמשך, יותר ויותר זמן בלי חיתול גם בעירות. הביטחון שלי ביכולת שלי לקרוא אותה וביכולת שלה להענות לי (תקשורת הדדית) עולה. בחוץ לבית אנחנו לרוב עם חיתול רב פעמי או חד פעמי. (אבל בחלק מהפעמים אני מפשפשת והחיתול חוזר יבש)

לגבי הלילות, שוב מנסיון העבר לא רציתי. ושוב המציאות הוכיחה לי שאני כבר מבינה מה דושה רוצה, אני לא יכולה להתעלם. יש לנו דלי ליד המיטה ואני מפשפשת אותה גם בלילה, אבל היא ישנה עם חיתול כי אין את הכוחות להתמודד עם פיספוסים (מיטה משפחתית 4 אנשים ישנים) לרוב היא קמה עם חיתול יבש.

עם הגדול שלי, פישפושי לילה היו לקערה והיו תוך כדי הנקה (במתכוון) כי אני פחדתי שהוא יתעורר. מאוד לא רציתי לחזור על התבנית הזאת שנראית לי לא נכונה. (בכלל עם הגדול הציצי היה "משתיק קול" ועם דושה אנחנו במינונים אחרים של ציצי ,שיותר נכונים לי)
אז בהתחלה הייתי משפשפת אותה ללא ציצי, אבל בפעמים שהצעתי והיא לא רצתה, או היתה צריכה קקי והתקשתה לעשות בלי יניקה קודם, - היא היתה בוכה. ואני מתוך רצון שהגדול לא יתעורר,שוב הפכתי את הציצי למשתיק קול ופישפושי הלילה הם תוך כדי הנקה.

אני לא חושבת שזה הרגל נוראי, אבל גם לא הרגל כ"כ טוב. ואשמח לשמוע איך אתן עושות את זה? ורעיונות איך להפריד בין השניים - בלי להעיר את הנוכחים....

אני גם עושה ככה, תוך כדי הנקה. מעניין, למה הגעת למסקנה שזה בעייתי? תראי, אחרי הרבה זמן של הצלחה חלקית אני לוקחת בזרועות פתוחות את מה שמצליח. אם זה מצליח, סבבה. יש את כל החיים לעבוד על "גמילה". מה שאני עושה כרגע הוא מנסה למקסם הפרשות במקום הראוי (דלי) ולא במקום הלא ראוי (מיטה). מה רע בזה שהוא לא צריך להתעורר בשביל זה? טוב גם לו וגם לך. אגב, עם הבת שלי, למרות שהיא מפושפשת ממש מתוך שינה, היא מחכה עד שהיא מעל הסיר עם ישבן חשוף ואמא עושה לה "פששש" באוזן ורק אז משחררת.

אולי זה אצלי בראש, אולי בגלל שלא הצבתי גבולות נכונים (לי) בהנקה עם הגדול (שנמשכה עד קצת אחרי גיל שנתיים) אז אני קצת רגישה וקצת חוששת.

קראתי פה כמה אימהות שמספרות שהסחת דעת עובדת
גם אצלנו...
אבל אני תוהה עד כמה זה בריא נפשית להסיח את דעתם כדי שישתינו.
זה קצת מזכיר לי הסחת דעת כדי שילד יאכל - וזה בטוח גרוע...
מה אתן אומרות, נשים יקרות?

השאלה היא מעניינת. באופן עקרוני גם אני חושבת שעדיף בלי, למרות שזה לא באמת דומה לסוגיית האוכל. אני אחשוב על זה עוד קצת.

_קראתי פה כמה אימהות שמספרות שהסחת דעת עובדת
גם אצלנו...
אבל אני תוהה עד כמה זה בריא נפשית להסיח את דעתם כדי שישתינו.
זה קצת מזכיר לי הסחת דעת כדי שילד יאכל - וזה בטוח גרוע..._
אכן לא אידאלי בעיניי, אבל...
העדפתי את זה על פני החלופה, כלומר השתנה במכנסיים,
בעיקר כי היה ברור שהיא ממש רוצה להשתין אבל אין לה סבלנות.
אצלנו זה כבר עבר, לרוב אין צורך בהסחות דעת.

אני החלטתי שאם היא לא רוצה להתפשפש שתעשה במכנסיים, וזה קורה לעיתים.
הרי מה כל הקטע, אם הילד לא נהנה ורוצה את זה גם?
וכל פעם שהשתמשתי בהסחת דעת, הצטערתי אחר כך.
אני אשאל את בשמת לגבי זה...

ניסיתי לחשוב למה זה נראה לי בכ"ז בסדר. אני מסכימה מאוד עם דניאלה:
_העדפתי את זה על פני החלופה, כלומר השתנה במכנסיים,
בעיקר כי היה ברור שהיא ממש רוצה להשתין אבל אין לה סבלנות_
הרי היא ביקשה ואיך שהתיישבה שכחה אז אם היא תשב עוד שניה היא תעשה. היא בגיל שהתודעה שלה נודדת ממקום למקום במהירות האור אז אם כבר זכרה להגיד שהיא צריכה עוד לפני שהמכנס רטוב ואם כבר התיישבנו אז כבר עדיף לעשות, לא? הרי גם להחליף מכנס אח"כ זה מנג'ס לה. חוצמזה המרגיעון שלי עכשו אומר "כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי". גם ככה יש הרבה מכנסיים רטובים ביום ואני מנסה להקל גם על עצמי. זה לא כמו בקיץ שיש מיליוני מכנסיים קצרים. עכשו זה מכנסיים שהמלאי שלהם מוגבל, ותחתונים מרופדים שהמלאי שלהם מוגבל ואם הם נגמרים אז הנעליים נרטבות וגם המלאי שלהן מוגבל וכן הלאה. גם אני פה. את אומרת הרי מה כל הקטע, אם הילד לא נהנה ורוצה את זה גם? אז נניח שאני עושה משהו שמנוגד ל"קטע", נראה לי שבסיכום כללי זה עדיף מה"קטע האחר" שהוא, כל סוג של חיתול. אני עושה את החישוב שאם זה או שנסיח את דעתה כדי לזכות בעוד פיפי במקום הנכון (ואני מניחה שזה לטובת שתינו) או שאני לא אוכל להכיל יותר אז עדיף קצת הסחת דעת, שהרי כל מה שיש כאן זה הסחת דעת. אני עדיין מנסה למצוא הסבר למה זה לא אותו דבר כמו להסיח את הדעת כדי שהילד יאכל ולא מוצאת, אז אני אסתפק בזה שזה לא נראה לי דומה.
טוב אולי עצם יש לי איזה הסבר. לעשות פיפי היא תעשה בכל מקרה. או בבית שימוש במכנסיים, אבל תעשה. כשמנסים להסיח דעתו של ילד כדי שיאכל יוצאים מנקודת הנחה שאם לא נעשה את זה הילד לא יאכל בכלל.

_קראתי פה כמה אימהות שמספרות שהסחת דעת עובדת
גם אצלנו...
אבל אני תוהה עד כמה זה בריא נפשית להסיח את דעתם כדי שישתינו.
זה קצת מזכיר לי הסחת דעת כדי שילד יאכל - וזה בטוח גרוע..._
אני לא בדעה הזאת....
הסחת דעת כדי לדחוף עוד ביס כשלא טעים לילד, או כשהוא שבע, רק כדי "לסיים את מה שבצלחת" לא משתווה בעיניי- אפילו לא במילימטר- להסחת דעת לריקון השלפוחית....
הרבה פעמים זה מבטל לי מיני-שביתות, שבאות, ואני אפילו לא מבינה למה.... כי הוא אוהב באמבטיה, והוא צריך, וכל הלילה הוא לא עשה (דוגמא), אז השניה שאני נותנת לו את הטלפון של הדוש, או מצפצפת עם הברווז- נראה לי לגיטימי.... מחליף לו את המצברוח לנעים, וכיפי, ומונע אנטי.
כי אם זה היה אותו הדבר, היה נוצר אנטי מאוד גדול לפשפושים על משקל האנרוקסיה שהאחיין שלי מדגים -(לא אוכל כלום חוצמשוקולד, ורק מסויים, ורק אם הוא לא נמס, ורק אם יש לו עדיין את הפרות על הקוביות, ומוכן קורנפלקס, ומלפפון שחתוך רק לאורך, ופופקורן.) ולא רק הוא, יש תופעה כזו.
אני לא פותחת לו את הפה ודוחפת לו כפית או המקבילה של הפשפוש- אני לו עושה לו חוקן כדי שיעשה גדולים.
אני מנעימה לו את השניה וחצי שהוא צריך כדי לשחרר את השלפוחית.

_מה דעתך על הסחת דעת תוך כדי פשפוש על מנת
למנוע התנגדות?_
אין באמת תשובה גורפת לשאלה כזאת.
כמו בנושא הפישפושים בכלל, חשוב להבין שזו קודם כל שאלת הורות ורק אחר כך ספציפית בהקשר של גידול ילדים בלי חיתולים.
לכן, חשובים פה הניואנסים. הם קריטיים! אני חושבת ששתינו נסכים שהסחת דעת גסה גם לא בריאה, וגם לא בטוח שתעבוד בכלל.
אני מציעה לחשוב פחות בכיוון של "מניפולציה" ויותר בכיוון של "קשב יצירתי" מהסוג של חינוך ללא כפייה.
אין הכרח דווקא להתרכז בצרכים כשעושים פיפי.
מה רע בלהסתכל בינתיים מבעד לחלון ולראות ציפור? שיהיה יותר מעניין בזמן שהפיפי יוצא? הרבה אמהות גם קוראות סיפור תוך כדי קקי, שיש ילדים שהוא לוקח אצלם הרבה זמן. יש כאלה שעוזר אצלן לתת לילד ללכת לסיר עם צעצוע בכל יד. איכשהו, ככה הוא מסכים, והפוקוס עובר מהתנגדות (שבעצם נבעה מהפחד שיצטרך להשאיר מאחור את הצעצוע) לזה שההליכה לסיר "מובנת מאליה" ורק מתמקדים בשאלה איזה צעצועים רוצים לקחת לסיר.
לכן, כשזה נעשה בצורה נבונה, עדינה, אוהבת, מתוך קשב יצירתי לצרכים של הילד תרתי משמע - אני לגמרי בעד.
יתרה מזאת:
אני מאמינה שבכל המקרים, ההתנגדות קשורה למשהו שמציק לילד, שלא תמיד נגלה, או למשהו שהוא מרגיש מהרגשות של האמא (נניח לצורך העניין שזו אמא, כי הרי בפועל זו אמא ברוב המקרים...).
כשאנחנו מוצאות דרך יצירתית להפוך את ההליכה לשירותים לכיפית ומעניינת ולא מעיקה מכמה שיותר בחינות (כמו, לא צריך להפסיק את המשחק, אתה יכול ללכת עם המשחק לשירותים. או לא צריך להפסיק את המשחק, הבאתי את הסיר אליך. או, לא משעמם על הסיר גם אם אני יושב שם חמש דקות, כי אמא מקריאה לי את הסיפור הכי אהוב עלי) - הפלא ופלא! גם אצלנו בפנים משהו משתנה, משתחרר, נעשה זורם, כיפי, יצירתי, על הגל, וזה כבר משנה את האווירה.
מה את חושבת?

אני, ה מ י ו א ש ת מסיחה דעת כך, גיליתי שאם יש לה צעצוע ביד היא נענית טיפה יותר בקלות לפשפוש...

לבנתיים זה עדיין מרגיש לי לא נכון..
עשיית צרכים היא משהו בסיסי. בדיוק כמו אוכל.
עם הגדולה שלי שהיתה רזונת ברמות על (שקלה 5800 גרם בגיל שנה), היינו מסיחים את דעתה כדי שתאכל.
מעניין שלינוק היא אהבה ואף פעם לא הייתי צריכה לשדל אותה לינוק.
רק כשהפסקנו עם הסחות הדעת הטיפשיות, ואחרי שעברנו תהליך היא החלה לאכול נורמלי.
ולכן אני מתלבטת עם כל עניין ההסחת דעת.
הרי אם היא שובתת לי , יש לזה סיבה, לא?
ואני צריכה למצוא את הסיבה בפנים גם במחיר שכל היום אני מחליפה לה מכנסיים...
מצד שני, איך שתיארת את זה...זה גם נשמע בסדר.
לא יודעת...

מעבירה לכאן דיון שהחל בדף בלוג קיצקיצ בלי חיתול בסוגייה הסחת דעת בפשפוש

_הרי אם היא שובתת לי , יש לזה סיבה, לא?
ואני צריכה למצוא את הסיבה בפנים גם במחיר שכל היום אני מחליפה לה מכנסיים..._
אצלנו כשהייתה שביתה "אמיתית", הסחת דעת לא עזרה.
אני מסכימה עם בשמת ש ההתנגדות קשורה למשהו שמציק לילד, שלא תמיד נגלה, או למשהו שהוא מרגיש מהרגשות של האמא ואם הסחת דעת לא פותרת את העניין המיסתורי, צריך להמשיך ולחפש.
אני במשך תקופות מסוימות פשוט החלפתי מכנסיים כל היום

אני במשך תקופות מסוימות פשוט החלפתי מכנסיים כל היום
אני עכשיו בתקופה כזאת...
נראה לי שזה (גם) כי חזרתי להורים שלי, והבית נורא גדול, והוא מחפש כל הזמן את עצמו, וכל פעם נתקל בדברים מעניינים לו, ופשוט שוכח את עצמו...
וגם בגלל המעבר, ובגלל שאנחנו עוברים עכשיו כל מני דברים (מבחינה אנרגטית)....
אבל עדיין-
איך יוצאים מזה?....
נראה לי שפשוט שכחתי את הדרל החוצה, כי לזמן מה הכל היה בסדר יחסית, עשה בבוקר בגיגית, לילות יבשים, יוזמה אישית ללכת לשירותים, הסכמה ללכת (אם הוא צריך).
ועכשיו זו מין לולאה כזאת שאני לא יודעת איך לצאת ממנה-
עושה בלילה (או אולי בבוקר מוקדם?) - היום למשל בבוקר כשהתעוררנו היה יבש, ביקש לינוק, סירב לגיגית, ועשה במיטה (בשקט בשקט, בלי שאני אדע....)....
לא מודיע כשהוא צריך
הרבה פעמים בורח לו גדולים (או שלא באמת בורח, אבל המבט המבולבל מתבאס שיש לו מיד אח"כ מבהיר לי שגם הוא לא מרוצה מהמצב....)
ומצד שני, ערב אחד, כשהיינו באוטו הוא ביקש, וביקש, וביקש, ולא לקחתי אותו, כי הוא הרבה פעמים "מבקש" (אזעקות שווא) וחשבתי שהוא פשוט מבקש לצאת מהכיסא (גם זה קורה הרבה פעמים- "בקשת שווא" כמילוט מכסא הבטיחות....)
מנסה לעקוב אולי השתנה אופן הבקשה, אבל אני לא רואה שינוי- כי כשהוא כן מבקש (כמו שאני מכירה), ואני נמצאת, או קולטת, אז הוא עושה בסיר....

אבל גם מתעוררת בי השאלה-
האם זה בא מתוך "וויתור"? ואז צריך "להבהיר את הכללים" מחדש? (בכוונה זה בגרשיים, כי זה לא מונחים מדוייקים מבחינת הראיה שלי לנושא)
או שזה דורש דווקא להחליף מכנסיים כל היום, עד שזה יסתדר? ולא להעיר משהו על השלולית במיטה, או על זה שהוא לא שם לב, או שאני לא הבנתי, וכו'? (הערות עדינות....)

"בקשת שווא" כמילוט מכסא הבטיחות
ואני כן נענית לבקשות האלה, באמצע הנסיעה.... פשוט הן תמיד מתגלות כבקשות סרק...

או שזה דורש דווקא להחליף מכנסיים כל היום, עד שזה יסתדר? ולא להעיר משהו על השלולית במיטה
אני בעד להניח. יש תקופות כאלה. לפעמים בגלל ההערות זה ממשיך כי זה יוצר סוג של לחץ. את יכולה להגיד משהו כמו "עשית פיפי, בוא ננגב" ולתת לו את הסמרטוט שיעזור לך אבל לא להגיד שום דבר ביקורתי או את המשפט הזה "בפעם הבאה תעשה בסיר" או משהו בסגנון. בגיל הזה גיליתי גם אצלנו שזה סתם עניין של לחץ וכשכבר יוצא בסיר פשוט לשבח ולעודד ודי. זה עושה את העבודה שלו. יש תקופות שהאנרגיות נמוכות וזה ככה. שינויים או חולי קטן שאת אפילו לא מצליחה לשים עליו אצבע, לכי תדעי. אולי מחר זה כבר יעבור.
על שלוליות במיטה בשלבים מסויימים הייתי מציינת אחרי החלפת סדינים שצריך להחליף סדינים כי פיפי במיטה זה לא נעים כי זה רטוב ואחר כך מסריח. עובדה. לא בטענה. לא בכעס. בטון הכי שקט ורגוע שיכול להיות. עובדה. בדיוק כמו העובדה שהשמש זורחת בבוקר והירח בלילה. אבל זה דבר שהייתי עושה כשהיתה כבר יותר גדולה להערכתי ולמיטב זיכרוני. גם אז כבר לא היה לה נעים לעשות פיפי במכנסיים כי הם נרטבים. היא הבינה את הקשר המידי בין הפיפי לבין אי נעימות שלה עצמה ופיתחה את הרצון העצמי שלה להגיע לסיר להתרוקנות ולא סתם עניין אסטטי של ניגוב רצפות ושנמאס לאמא להחליף בגדים ולעשות כביסות (זה באמת לא עניינה).
פשוט לנשום עמוק...
אגב, איך את המסדרת עם כל זה אצל ההורים? רק בגלל הלחץ שלי אצל ההורים שלי היא בטח היתה שובתת ודי.

התינוק שלי עוד מעט בן 4 חודשים, ובינתיים עם חיתולים ר"פ.
אני לא מתכוונת להתחיל בלי חיתולים, כי המוכנות לקבל פספוסים בבית קטנה מאוד (מצד אבא שלו בעיקר) וגם אני לא בטוחה שמתאים לי.

מה שכן, אני כבר כמה זמן חושבת על להתחיל לקחת אותו לעשות קקי באסלה/כיור, או איפשהו אחר, רק לא על עצמו.
הוא עושה פעם-פעמיים ביום, כמעט תמיד אחרי הנקה ובד"כ אני מזהה את זה די בקלות (הוא ממש לוחץ, וגם עושה פרצוף).

אני רק לא יודעת איך להתחיל.
כרגע הוא עושה קקי כשהוא יושב עלי, עם הפנים אלי (אני יושבת על הספה, עם הרגליים על השולחן, כפופות).
ניסיתי פעם אחת לזהות ולקחת אותו, והרגשתי שממש הפרעתי לו להתרכז ולעשות, והוא לא הבין מה אני רוצה ממנו, מה גם שלוקח זמן להוריד את שכבות בגדי החורף (בד"כ אוברול מעל גרביון) + חיתול + כיסוי. אולי זה היה גם הלחץ שלי (זה יצליח???), אבל פשוט "עבר לו", והוא עשה רק חצי שעה אח"כ, בתנוחה הרגילה.
לשים סיר בהיכון בסלון עלול להיות בעיתי מבחינת האב הנזכר לעיל...
אולי להתחיל רק עם שינוי תנוחה, בלי להוריד את החיתול, וכשיתרגל אז לנסות להוריד?
אולי לחכות לקיץ?}

מחשבות?
רעיונות?

הי מוצמוצית. אנחנו גם התחלנו באותו הגיל של הבן שלך. אותם סימנים: מיד אחרי הנקה, עם פרצוף מצחיק כזה. בהתחלה גם חשבתי לוותר על ההליכה לסיר כי איך אני אצליח להפריד את זה מההנקה וכו. לקח כמה ימים, נגיד שבועיים שהיא לא הבינה מה אני רוצה מהחיים שלה אבל תוך שבועיים זה הסתדר ומאז, כבר שנה, אין אפס: הקקי בקערה. את מוזמנת לקרוא על התהליך בבלוג שלנו בלוג קיצקיצ בלי חיתול (סליחה שאני מייחצנת את הבלוג). תאמיני לי, שווה שווה שווה ללכת על זה (על לקחת לקקי) אפילו אם אתם כל שאר הזמן עם חיתול. את זה תביני רק כשתעשי את זה. זה כרוך בהרבה סיפוק של כל הצדדים.

אני מצטרפת להמלצה של אום אל קיצקיצ.

היא הבינה את הקשר המידי בין הפיפי לבין אי נעימות שלה עצמה ופיתחה את הרצון העצמי שלה להגיע לסיר להתרוקנות
\-: .... לא ממש מעניין אותו... לפעמים הוא בא ומודיע לי באותו איתות של "יש לי פשפוש" ומחזיק את המכנסיים- כדי להודיע לי בעצם "עשיתי, בא לך להחליף? כי אם לא, אז זה לא דחוף..."
הוא יכול להסתובב (בחצר או בבית, לא תמיד אני מסתכלת עליו) עם מכנס רטוב זמן מה, ולא להתעצבן, או לרטון....
רק בגלל הלחץ שלי אצל ההורים שלי היא בטח היתה שובתת ודי. כן, אה? כנראה שזה זה... כי בהתחלה, הוא היה הולך מעצמו לשירותים ולוקח לי את היד, או קורא לי... זה מאוד יכול להיות.
|-: ..... נקווה שזה יעבור, עוד מעט (בימים הקרובים) נעבור דירה, ואז זה בטח תוךאיזה שבוע יסתדר לא?

גם שלוקח זמן להוריד את שכבות בגדי החורף (בד"כ אוברול מעל גרביון) + חיתול + כיסוי
קיצורים -
לא אוברול!!!! פשוט לא.. אלא אם כן זה עם רוכסן, ואת שולפת את הרגליים בקלות... ממליצה על חליפות טרייניג... (מאוד ממליצה!)
גרביונים- מחממים בעיקר את הרגליים, הרי התוסיק (כרגע) בתוך חיתול - את יכולה לגזור את הגרביונים ככה שהחיתול לא בתוכם, והם מכסים רק את הרגליים, ותופסים מהצד (יש דף על בגדים בלי חיתולים או משהו, מישהו זוכר?) ואז החיתול נשלף, ואת לא צריכה להוריד גרביון, רק לפסק ולפשפש...
מה את אומרת?
אפשר גם חותלות- במקום הגרביונים, ואז זה יותר קל...
תנסי לקרוא בדף הזה, יש הרבה המלצות פרקטיות...

חוצמזה-
תאמיני לי, שווה שווה שווה ללכת על זה
@}
בהצלחה

מוצמוצית (עניתי לך גם בחלונית הקודמת שלי...)
_אולי להתחיל רק עם שינוי תנוחה, בלי להוריד את החיתול, וכשיתרגל אז לנסות להוריד?
אולי לחכות לקיץ?_
4 חודשים זה לא גיל כ"כ גדול (לדעתי ...) שצריך "להרגיל אותו" לתנוחה, ולדעתי הוא תוך פעם פעמיים יבין, אולי לא יאותת כל פעם, ולא יעשה כל פעם, אבל הוא יבין..
אל תחכי לקיץ. אז הוא יהיה בן 7-8 חודשים, ותפספסי המון זמן .... חבל. אם את כבר במחשבה, אז תחזיקי בה!
תתחילי מהתעוררויותף וכזאת יודעת שהוא צריך קקי....
בהצלחה.

הוא יכול להסתובב (בחצר או בבית, לא תמיד אני מסתכלת עליו) עם מכנס רטוב זמן מה, ולא להתעצבן, או לרטון
עוד יותר, אני בדעה שאם לא מעניין אותו אז למה זה כל כך מטריד אותך? כשתראי תחליפי, בלי עניינים. זו תקופה כזו, זה יעבור. סבלנות, מותק, סבלנות...

שאם לא מעניין אותו אז למה זה כל כך מטריד אותך
כי אני חושבת, שבסופו של דבר (תזהרי, זה הולך להשמע פולני, למרות שאני ממש לא רואה את זה בצורה קשוחה...) התינוק צריך ללמוד ולהבין שעושים בסיר, ולא במיטה או בכסא האוכל, כי בסופו של דבר, יש "גבולות" מסויימים- ולא בכל מקום, כי בסופו של דבר הוא ילד גדול וחכם, ומבין עניין, ומבאס אותי שזה התפרק בכזו צורה, כל-כך מהר....
בשמת גם דיברה על העניין שלא עושים בעגלה, או בכסא האוכל, ושיש מקום (לא זוכרת את המונחים המדוייקים)....
אני מנסה להתאזר בסבלנות, אבל כשכל יומיים אני צריכה לעשות כביסה, כי כל ה20 (או משהו) מכנסיים בסל.... זה קצת קשה, לי בכל אופן.....

אני מסכימה איתך פפרי. כן להבהיר שלא עושים על המיטה, לא להסתיר כשאת מאוכזבת מזה,ף אבל בעדינות, זה לא ממנו, זה מהפיפי על המיטה.

הוא ילד גדול וחכם, ומבין עניין
בדיוק. וזה שהוא לא מראה שזה מבעס אותו לא אומר שזה לא נעים לו. זה הולך ובא. גם היום כשהבכורה שלנו בת שנתיים וחצי יש תקופות שזה חוזר ליום/יומיים. היום זה יותר מבעס אותה כי יש לה כבר יותר מודעות חברתית והיא אפילו מתביישת בזה שרטוב לה במכנסיים וכו'. אם זה עניין של משבר התחושה שלי זה שהפעלת לחץ כלשהו רק תרע את מצב ותגרום לו להיות ממושך יותר. סבלנות, אתם בתקופה לא קלה. תעברו אותה ואז באמת שהכל יסתדר.

נקווה שזה יעבור, עוד מעט (בימים הקרובים) נעבור דירה, ואז זה בטח תוךאיזה שבוע יסתדר לא?
יש פה משהו לא? כל ההכנות למעבר וכו' למי יש זמן לפשפש? יש המון על הראש. זה נראה לי ממש קשור לכל סוג של שביתה.
ולגבי אחרי המעבר- ממש לא בטוח שהמצב יחלוף. לוקח המון המון זמן להתרגל לבית חדש. (ובכלל אפשר כמו כלבלב "לסמן" כל פינה בבית)- (איך התפלק לי המשפט זה(-:).

אבל בעדינות, זה לא ממנו, זה מהפיפי על המיטה. ןןאלה, חידוד מעניין.

אבל בעדינות, זה לא ממנו, זה מהפיפי על המיטה. ןןאלה, חידוד מעניין.
אופס, עכשיו שקראתי את זה מנותק מההקשר והרי כתבתי אתמול תו"כ הנקה, זה נראה לא לגמרי ברור.
התכוונתי:
להתייחס אליו בעדינות. להביע אכזבה מכך שיש פיפי על המיטה וזה לא נעים, אבל להיזהר שזה לא ייקלט כמו אכזבה ממנו.
האכזבה/התיסכול קיימים, אני פשוט אומרת - לא להסתיר אותם ממנו, חשוב לא להסתיר תגובות נכונות וטבעיות, הן אכן מעידות שהתחוללה הפרה של הכללים בבית, אבל חשוב באותה מידה לשמור על הפה שלנו ולהקפיד על ניסוח שמבדיל בין "יש פיפי על המיטה וזה מבאס אותי. המקום של הפיפי בסיר", לבין "אתה עשית פיפי במיטה וזה לא יפה/לא נעים לי!"
את השני אנחנו לא רוצים. אנחנו לא רוצים לבייש את הילד ולהלבין פניו. גם לא לגרום לו להרגיש לא בסדר. הוא בסדר, הוא תינוק, הוא יעשה טעויות (והרי גם אנחנו עושים טעויות אפילו שאנחנו גדולים וכבר הורים), זה טבעי - אבל אנחנו כן מדריכים ומנחים מה הכללים בבית, מה חשוב לנו, ולמה אנחנו מצפים בתור תוכנית הדרגתית, בסופו של התהליך.
אני מקווה שעכשיו יצא לא-משתמע-לשתי-פנים (-:

להתייחס אליו בעדינות. להביע אכזבה מכך שיש פיפי על המיטה וזה לא נעים, אבל להיזהר שזה לא ייקלט כמו אכזבה ממנו.
כן, זה היה ברור, גם מקריאה ראשונה... @}
המממ...
ממש להבהיר שהמנהג לא נעים, לא שזה שהוא עשה לא נעים, כן? המנהג והתוצאה...?
היום (אחרי ששתקתי כמה וכמה ימים, ומבפנים אני קצת \-:...) אמרתי לו, שכשירצה, יגיד לאמא, ואמא תיקח אותו לעשות בסיר, והוא יהיה יבש ויהיה לו יותר נעים...
כשהוא עושה, אז כשאני מחליפה, אני אומרת משהו כמו- "בוא נחליף למכנסיים יבשים כי זה לא נעים עם מכנס רטוב..." אני מאוד משתדלת לא לשים דגש על "עשית" "לא אמרת".... לפעמים אני אומרת שלא שמתי לב, או משהו, אבל אני משתדלת לא לשים עליו את הדגש, כמו שאמרת.. זה באמת נשמע כמו האשמה... "אתה לא בסדר! עכשיו אתה רטוב, והרצפה רטובה!" .... וצריך להזהר מכאלה דברים!

וזה שהוא לא מראה שזה מבעס אותו לא אומר שזה לא נעים לו.
הממממממ -קצת לא הבנתי את המשפט, תוכלי לעשות לו refrasing? כי לא הבנתי את הכוונה... [-: ....

שליחה על ידי אחת* » 31 ינואר 2008, 23:31

הי פפריקה,
אני מקווה שלא תחשבי שזו חוצפה מצדי,
אבל עוקבת אחרי הדף הזה וגם אחרי כמה בלוגים של בלי חיתולים,כולל את שלך...
ורציתי קצת להראות לך דברים מבחוץ, כי כשנורא קרובים קשה לראות:
עוברים עליכם המוווווווווווון שינויים ומשברים,
אני בטוחה שזה כרוך בהרבה לחץ, מתח, רגישות וריגשיות ומה לא.
בנסיבות האלה, אם לא היתה רגרסיה זה היה בגדר נס.
כלומר - יש כאן משהו טבעי, ברור, הכי טוב פשוט לא להתייחס הרבה לעניין,
לאזן את הכל בהרבה אהבה ולתת תמיכה במקומות שלא קשורים, וזה כבר יפתר מעצמו.
בהצלחה

_עוברים עליכם המוווווווווווון שינויים ומשברים,
אני בטוחה שזה כרוך בהרבה לחץ, מתח, רגישות וריגשיות ומה לא._
אני יודעת...
אבל מה שיודעים בשכל לא עושה את זה לפחות קשה רגשית....

>פפרי טורקת כאן את הדלת בעצ-ב-נות, והולכת לדף ההוא של השביתות!<
>אחת, זה לא בגלל מה שכתבת...<

שלום לכל המנוסות (והמנוסים?).יש לנו קטן בן כמעט חודשיים בבית. אני שמעתי על הבלי חיתולים כבר לפני כמה שנים ומאד התחברתי . לקראת סוף ההריון קניתי חיתולי בד, אבל קצת, בתקוה שנהיה גם בלי חיתולים. המציאות שלאחר הלידה טפחה על פניי - כמעט חודש של שימוש בחד פעמי, כי למי יש כח או זמן לכבס שלא לדבר על להוריד חיתול שזה עוד יותר כביסה, והעייפות שלא מאפשרת כלום... בקיצור, גדלנו קצת, נרגענו קצת ועכשיו אני כבר מזהה פרצוף של קקי ולוקחת לעשות בכיור. פיפי אני לא מזהה חוץ מעל הדרך כשיש גם קקי ואני לא מעיזה עדיין להיות בלי חיתול. בכל אופן יש לי שאלות:
כשהוא עושה קקי, זה לוקח לו טיפה זמן- קשה לי נורא להחזיק אותו מעל הכיור, כואבות הידיים! מה עושים? וגם איך מכוונים את הפשפוש לכיור כששתי הידיים תפוסות בלהחזיק את הרגליים?
ואיך יודעים שהוא סיים? לפעמים הוא מתחיל לבכות ואז לא ברור לי אם הוא סיים ורוצה שנתרחץ ונמשיך הלאה או שיש לו עוד אבל כואב לו ולא יוצא לו.
בטח יהיו עוד שאלות בקרוב אבל זה לבנתיים

כתבתי תהיה ושאלה ב בלוג בלי חיתולים ביצה עלומה
אשמח להתייחסות
תודה מראש

כשהוא עושה קקי, זה לוקח לו טיפה זמן- קשה לי נורא להחזיק אותו מעל הכיור, כואבות הידיים! מה עושים?
גם לי זה היה. האמת, כאבו לי הידיים... ולאט לאט התרגלו להחזיק אותו (-:
כמו כן, השענתי רגל על שרפרף, ואת המרפק על הרגל. זה עזר ליד אחת.
פטנט נוסף: התחלתי לפשפש אותו בישיבה לתוך סיר שהחזקתי בין הירכיים. ככה, בישיבה, השענתי את המרפקים על הירכיים שלי, וגם חלק קטן מהמשקל של התוסיק שלו נשען על קצה הסיר. זה עזר מאוד.

וגם איך מכוונים את הפשפוש לכיור כששתי הידיים תפוסות בלהחזיק את הרגליים?
אני כיוונתי באמצעות הזרת. תמיד האצבע שלי (הזרת, הקטנה) הורידה וכיוונה אותו.
בזמנים כמו אמצע הלילה, כשאני לא רואה ממטר, פשוט פשפשתי אותו לאמבטיה... לא צריך לכוון (-:

לפעמים הוא מתחיל לבכות ואז לא ברור לי אם הוא סיים ורוצה שנתרחץ ונמשיך הלאה או שיש לו עוד אבל כואב לו ולא יוצא לו.
אין סיבה שיכאב לו.
לוקח זמן גם ללמוד את הדפוסים שלו. קרה שחשבתי שהוא גמר ואז הוא עשה עוד אחרי שכבר הורדתי אותו...
אם הוא מגלה סימנים של אי שביעות רצון, אני הייתי מניחה שהוא גמר. עדיף כך מאשר להציק לו.
לאט לאט התקשורת תשתפר ותדעי יותר.
יש עוד פטנט: לדבר אליו, ולהגיד לו בגלוי לתת לך סימן. למשל: "כשתגמור לעשות פיפי וקקי, תסתכל אלי, ואז אני אדע להוריד אותך". או כל סימן שאת חושבת שיהיה לו קל ופשוט לסמן לך. מפתיע, אבל התינוקות מבינים אותנו, ומשתדלים לשתף פעולה! גם אם יכול לקחת להם קצת זמן לקלוט מה לעשות.

"כשתגמור לעשות פיפי וקקי, תסתכל אלי, ואז אני אדע להוריד אותך"
רעיון גדול! אני מאמצת את זה!

אני עדין עם ההכתמות קקי כל היום בחיתול בד.
קקי של ממש הוא אף פעם לא עושה על עצמו (עם פיפי יש פספוסים לפעמים), רק עושה סימנים של קקי, בעיקר בגזים.
ההכתמות האלה מעצבנות ומה גם שאין לי שמש כמו בישראל להעלים את הכתמים האלה

.

מה אני עושה עם זה?
<יוטי מוכנה לאכול רק תפו"א בשנה הקרובה אם זה יעבוד>

המממ. אני תוהה אם בדיקת אייפק ממרחק של לונדון-גוש דן יכולה להצליח (-:
אבל האמת, אחרי מספיק כביסות נעלמים גם סימני הקקי בלי שמש. בחיי. תלבישי לו משהו שפחות רגיש לכתמים.
אני רוצה להפנות את תשומת לבך לעובדה, שזה לא חייב להיות קשור לאוכל שלך בכלל! זה יכול להיות משהו סביבתי, שאין לך שום שליטה עליו!