החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

אדמה_טובה*
הודעות: 422
הצטרפות: 15 אפריל 2004, 13:14
דף אישי: הדף האישי של אדמה_טובה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי אדמה_טובה* »

סופה, לקחת אחריות על החיים שלך ובחרת ללכת. אני מלאת התפעלות והערכה לכוחות הנדרשים לצעד כזה, ואת נשמעת נחושה ומבצעת ומתקדמת.
כל פעם שהילד מבקש אני צריכה לקחת אותו?
עכשיו תני לאבא שלהם לקחת אחריות על האבהות שלו. את לא יכולה להיות המתווכת והאחראית על הקשר בין אבא לילדים. זה חלק מהותי מהפרידה.
אבא רוצה לראות אותם? שאבא יבוא. שימצא תחבורה ציבורית, שיקח מונית, שיקנה רכב. שיעבוד בשביל לממן קשר עם ילדיו. אני בטוחה שאת רוצה שהילדים לא ינותקו מאביהם, אבל זה לא בידייך, רק בידיו.
עצה מהתבוננות בתהליך שעוברת בת משפחה קרובה שלי, שהתגרשה עם ילד בן שנתיים ותינוקת בת חמישה חודשים: תדאגי כמה שיותר מהר למסגרת פגישות קבועה עם אבא. ואל תתני לטרטר אותך בין לבין. תחליטו שהם מתראים עם אבא כל יום או פעם בחודש (אני חושבת שעדיף שלוש-ארבע פעמים בשבוע) - ותעמדו בזה. הקצב שייבנה יעשה טוב לילדים שיידעו למה לצפות ומתי רואים את אבא, החיים שלך יוכלו להכנס לריתמוס שמתאים לך. קפיצה לכל בקשה של הילד תגרום עד מהרה לכך שבכל מתח או אי הסכמה איתך הוא יבקש לאבא ולהפך. לכן ההענות המיידית לדחף של הילד - המובן והצלול - לראות את אבא, עלולה להפוך חרב פיפיות.

מחזקת אותך בהמשך ההתמודדות.
(())
אדמה_טובה*
הודעות: 422
הצטרפות: 15 אפריל 2004, 13:14
דף אישי: הדף האישי של אדמה_טובה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי אדמה_טובה* »

הייתי בטוחה שהוא הולך להרוג אותי.
הוא היה המום
נשמע נורא ואיום.
את רואה את האבסורד?
חברתך_הגרושה*
הודעות: 1
הצטרפות: 10 יולי 2005, 16:01

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי חברתך_הגרושה* »

איך זה אמור להיות? כל פעם שהילד מבקש אני צריכה לקחת אותו?
מסכימה עם אדמה טובה, שרצוי ליצור מסגרת קבועה, לטובת כולם. אנחנו יודעות כמה ילדים צריכים ריטואלים קבועים. וכמובן גם בשבילך, שתוכלי לתכנן את הזמן שלך. עם זאת, בדרך לאותה מסגרת קבועה, בהחלט אפשר להיות גמישים כדי לאפשר לילד הסתגלות. חשוב, להעביר לו מסר ברור לגבי המצב ביניכם, והנה לך טריגר להגדיר לעצמך מה המצב ביניכם.
להבין אותו מצד אחד, אבל לא לרחם עליו מצד שני (אני מדברת על הילד, לא על אבא... :-)). כדאי לשים לב למסרים שאת מעבירה לו, הם יבהירו לך מה את חושבת, ואם המחשבות שלך הולכות לכיוון לא טוב, שם המקום לעשות את השינוי.


אם יש לך חברה או אמא נוספת לידים בגיל הזה שגם הם חיים בלי אבא - זו הזדמנות לתת דוגמא ואולי להפגיש אותו עם ילדים במצב דומה
הנני.

באהבה
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

את רואה את האבסורד?
עכשיו אני רואה. אז חשבתי שאלו רק אי הבנות.

תודה על מה שכתבת על הקשר עם האבא. מאוד עוזר לי.
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

והנה לך טריגר להגדיר לעצמך מה המצב ביניכם.
אוהו. זה כל כך מורכב. אפילו אין לי כוח להתגרש עכשיו.
הכוסמת_מארץ_עוץ*
הודעות: 11
הצטרפות: 03 יולי 2005, 21:26
דף אישי: הדף האישי של הכוסמת_מארץ_עוץ*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי הכוסמת_מארץ_עוץ* »

הי סופה...
היום הלכנו לראות דירה בבן נון אז אולי נהיה שכנות...
נועה*
הודעות: 1437
הצטרפות: 04 ספטמבר 2001, 13:21

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי נועה* »

מה המצב ביניכם.
זה מאד חשוב וזה גם עובר לילדים. גם אני מקריאה כאן (ואני עוקבת ונפעמת - רק בשקט) לא הצלחתי כ"כ להבין. מצ אחד, א נ י ע ו ז ב ת ._ ומצד שני, _היחסים בינו לביני בשבועות האחרונים מאוד נעימים, הרבה שיחות, הרבה סקס,

לגבי הקשר עם האבא, גם אני מאד מסכימה עם אדמה טובה , כדאי שזה יהיה בזמנים מוגדרים.
אני מכירה ילד (היום הוא כבר בן 17) שהוריו התגרשו כשהיה בערך בן שלוש. האבא תמיד הבטיח לבוא ולא בא. זה היה מאד לא מסודר. את יכולה להבין איך זה השפיע על הילד.

דבר נוסף, שיכול לעזור פרחי באך.

לא כתבתי כאן עד עכשיו, אבל קראתי מההתחלה. אני נדהמת מהאומץ.
חזקו ואימצו
נועה_בר*
הודעות: 2171
הצטרפות: 20 יוני 2004, 22:33
דף אישי: הדף האישי של נועה_בר*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי נועה_בר* »

שההתרגשות שוככת, שוב הוא מבקש ללכת הביתה או לאבא.
זה באמת קשה ((-)).
ובטח קורע את הלב שלך.
כמו שכתבו קודמותי, אני מרגישה שאת צריכה להחליט איזה קשר את רוצה עם אבא, באיזו מסגרת.
זה בטח מאוד קשה לך :-( כי יש רגשות והיו גם רגעים אחרים....
בשבועות האחרונים מאוד נעימים, הרבה שיחות, הרבה סקס,
זה באמת לא פשוט. עשית צעד גדול ובעיקר מהיר אולי עוד לא היה לך הזמן לחשוב איך ולאן הדברים יתקדמו
אבל בשביל הילד 'הגדול' לי זה מרגיש כמו משהו די חשוב.
כי אולי הספונטניות משאירה כל הזמן פתח עבורו לחשוב שאולי עוד רגע, אבא יבוא, או נתראה!

הבת שלי קצת מעל גיל שנתיים, אני בכל בוקר מספרת לה בערך מה נעשה היום ( רק אם יש תכנית מראש )
ובסוף כל יום מדברת על מה היה היום ומקפידה לא לדבר על מה יהיה מחר.
זאת בכדי לא לבלבל אותה עם זמנים שהם לדעתי עדיין לא בשלים להבין, ואם אגיד משהו שיהיה למשל מחר היא מסוגלת לחכות כבר מעכשיו, וזה לטעמי 'התעללות'.
אם הוא שואל/מבקש/רוצה לראות את אבא לדעתי חשוב להדגיש שאבא אוהב אותו מאוד אבל עכשיו יש לו בית אחר
ושאת אבא נראה ביום אחר.
אולי אפשר לקבוע טלפון עם אבא בשעה מסויימת בכל יום, זה משהו מוחשי שאפשר לחכות לו ושתהיה לו קביעות עד שמצב אחר יתבהר?
ואולי גם אוסף של חפצים שיש להם קשר לאבא שנמצאים אצלכם בבית ואותם הוא יכול לאמץ לליבו כשהוא מתגעגע.


למחרת נולד הילד הראשון.
המקרה מצמרר!
((-))
מיצי_פיצי*
הודעות: 169
הצטרפות: 30 מאי 2003, 08:14
דף אישי: הדף האישי של מיצי_פיצי*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי מיצי_פיצי* »

אני לא רוצה לאכזב אותו זאת לא את המאכזבת, זה אבא. זאת האחריות שלו ואת , כמו שאמרו קודמותי, לא יכולה להיות אבא, רק האמא הכי טובה בשבילו שתהיה לצידו כשהוא מתמודד עם האכזבה.
מיצי_פיצי*
הודעות: 169
הצטרפות: 30 מאי 2003, 08:14
דף אישי: הדף האישי של מיצי_פיצי*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי מיצי_פיצי* »

ויחד עם זאת כמובן מאחלת לכם שאבא יעבור שינוי ושלא תצטרכו להתמודד עם יותר מידי אכזבות.
אנונימי

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי אנונימי »

קוראת ועוקבת, ונעצבת...
אין לי טיפים או מילים חכמות להוסיף.
מקווה שהדברים יסתדרו לכם הכי טוב שאפשר והכי בקרוב שאפשר.
שולחת חיבוקים, ומזכירה שאשמח לעזור (())
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

אבא שלהם קצת התחיל לעבוד בימים האחרונים, והיום הוא אמר שפעם בשבוע הוא מתכנן לבוא באוטובוס. נחיה ונראה.
זה קשה להיפרד עם ילדים, הא? אני לא יכולה לעבד את הפרידה הזאת כמו שהייתי רוצה. לצלול לתוכה, להרגיש, לחשוב, לעכל, לחוש את הכאב חזק חזק, לבכות ולשחרר. ואם כואב מדי, אז להקהות את הכאב, לטשטש עם שתיה-עישון-שינה, לא לישון יומיים ואז לישון הרבה, להבריז מהעבודה, להירדם אצל חברים על הספה בסלון, לנסוע לכמה ימים. אני לא יכולה להבריז מהחיים שלי עכשיו. אני צריכה לקום בבוקר, להכין לילדים אוכל ולכבס להם את הבגדים, ולתפקד ולהעמיד פנים שהכל כרגיל, לחייך לאישה במכולת או לזאת בגן שעשועים ששואלת איפה בעלי עובד, ובסוף, כשהאדם המאה באותו יום שואל אם אני "גרושה טריה" אני עונה שלא, אני אלמנה. נגמרו הימים שבהם יכולתי לחיות על דיאט קולה וסיגריות, לחיות את היגון והצער ולארח במיטתי אנשים ש"ינחמו" אותי, גם אם זה רק לשניה.

אוף, אוף, אווווווווףף, באמת חשבתי שהוא אהבת חיי, שזה זה לתמיד ולנצח נצחים...
היחסים בינו לביני בשבועות האחרונים מאוד נעימים...
אני מתכוונת שהפרידה רכה יותר, בלי מלחמות ומתחים מיותרים, אבל זה לא מרגיש לי זמני כמו שחשבתי בהתחלה. אני יותר שלמה עם הצעד שלי ויודעת שהוא נכון לי. אי שם מכרסם בי הפחד הארור הזה מהבדידות, מהלבד. הכי טיפשי בעיני עכשיו זה לשמוע שאני צעירה ויפה ואני אמצא מישהו טוב יותר. אני לא רוצה אף אחד, רק לטפל בעצמי ובילדים. אני לא מסוגלת לחשוב על מישהו זר נוגע בי או ישן איתנו. מצד שני, המחשבה שאולי לא יהיה לי עם מי לעשות עוד ילדים קורעת אותי לגזרים. עצוב לי לדעת ש הוא לא יהיה אבא של הבת שלי, שעוד תהיה לי.
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

אני לא מתייחסת לכל אחת מכן באופן אישי, אבל קוראת כל מילה שלכן.
אני רוצה שוב לומר תודה לכל מי שתמכה ועזרה.
תבואו לבקר אותי. קשה לי לצאת מהבית וקשה לנו להיות כאן לבד.
אני עייפה כל כך. אני יודעת שהחום מתיש אותי ומוסיף כבדות. אני כל כך רוצה רק לישון ולישון.
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

אני מרגישה פחדנית ולא אמיצה. במקום להתמודד ברחתי.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

אני קוראת ורוצה מאד לחבק אותך. אם היינו יותר קרובים הייתי באה אפילו שאנחנו לא מכירות.
במקום להתמודד ברחתי.
לא. הבריחה היא לפעמים הבחירה השפויה. אין לדעת לאן תביא ההתרחקות אבל הלכת כי לא יכולת יותר. זו התמודדות בוגרת אחראית ואמיצה. מאד. אני יודעת שאת שומעת את המילים האלה הרבה לאורך הדף ואולי הן מתחילות להישמע לך כמו מילות ניחומים ריקות אבל לא, אי אפשר לקרוא אותך ולא להתמלא הערכה גדולה.
התיאור שלך של היום לפני הלידה מצמרר. כואב מאד שזה מה שעברת ואני מקווה שזה לא קרה הרבה.
בקשר לגעגועים של הגדול, נכון שצריך מסגרת ושזו אחריות האבא אבל עכשיו בתקופה הראשונה הייתי כן לוקחת אותו הרבה. ילד בן שנתיים וקצת לא מבין שזו אחריות של אבא שלו. עם הזמן השפעת המעבר עליו תרד, את תהיי נינוחה יותר וכך גם הוא , ודברים יוכלו להיכנס למסלול. הוא גם יגדל ויבין יותר טוב מושגים כמו ימים ושעות ומרחק.
(())
סיגל_ב*
הודעות: 3017
הצטרפות: 29 פברואר 2004, 08:57
דף אישי: הדף האישי של סיגל_ב*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סיגל_ב* »

במקום להתמודד ברחתי.
כמו שאני קוראת אותך, נשמע שהתמודדת כל הזמן. יותר מזה: בעיניי העזיבה שלך היא היא ההתמודדות. לראשונה בחייך את מתמודדת באומץ ובגבורה מעוררי התפעלות עם מי שגילית שהוא בעלך.
את באמת חושבת שלתת לאסימונים ליפול בכזו נחישות ועוצמה זו בריחה?
הלכת מתוך כוח, מתוך יצר השרדות עתיק יומין: הגנה עצמית.
הלכת מתוך כוח ורצון להגן על ילדייך.
הלכת מתוך תובנה שנראה לי שאת מתחילה רק עכשיו אט אט לעכל אותה: שמגיע לך טוב. שאת ראויה לטוב. שאת ראויה להרבה יותר טוב ממה שהיה מנת חלקך עד כה.
הלכת מתוך הבנה שלילדייך מגיעה אמא שמגיע לה טוב. וזו הבנה חשובה לא פחות.

חבקי את עצמך אשה יקרה, את ראויה לכל טוב, את ראויה לכבוד ואת ראויה לאהבה.

אי שם מכרסם בי הפחד הארור הזה מהבדידות, מהלבד.
אני לא יודעת איך לנסח את זה, אבל נשמע לי שאת נמצאת כרגע בידיים הכי טובות שיכולתי לדמיין עבורך:
ידייך שלך.

אז קודם כל, ולפני כל האנשים האחרים בעולם (האוהבים והטובים שרוצים בטובתך), יש לך את עצמך: חזקה, גאה וזקופה, ואני לא יכולה לדמיין חברה טובה ואוהבת יותר ממי שאת יכולה להיות לעצמך. וכבר מהווה לעצמך.
תראי כבר מה עשית למענך.
גיבורה.

(())
נועה_בר*
הודעות: 2171
הצטרפות: 20 יוני 2004, 22:33
דף אישי: הדף האישי של נועה_בר*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי נועה_בר* »

הלכת מתוך תובנה שנראה לי שאת מתחילה רק עכשיו אט אט לעכל אותה: שמגיע לך טוב. שאת ראויה לטוב. שאת ראויה להרבה יותר טוב ממה שהיה מנת חלקך עד כה.
גם אני רואה זאת כך !

במקום להתמודד ברחתי.
ההתמודדות תמיד קיימת. על כל צעד שניקח יהיו השלכות להתמודד איתן.
ואם תצטערי על צעד מסויים שעשית תוכלי לחשוב שוב האם ניתן לעשות אותו אחרת. לכן "ברחתי" הוא תיאור
שלילי שמקשה עלייך סתם. את כאן דופקת לעצמך את הראש |אוף| ומכה בעצמך שגם כך את קצת "על הקרשים"
עשית מעשה. לקחת החלטה. כל החלטה יכולה להיבחן ולהיבדק שוב ושוב - זו ההתמודדות !

זמן רב היית והתמודדת מולו - יחד איתו, ועכשיו גם.
הקשר בינכם לא נגמר, בעיקר כי יש לכם ילדים משותפים, אבל גם כי יש הרבה מאוד רגשות שנרצה או לא חיים בך, בתוכך.
לא תמיד ההחלטות שלנו יהיו קלות לילדים אבל אם נהיה שלמים איתן נוכל לעזור לילדים ולתת להם תחושת בטחון. שכך החיים וזה בסדר - נתמודד!
ההתמודדות קשה, והלבד קשה.
קודם היה לך גם קשה כי הוא לא עזר בכלל, וגם עכשיו זה כך. רק שעכשיו נוסף הקושי של ההתמודדות הרגשית מול הפרידה, שלך ושל הילד. וזה טבעי.
אפשר קצת לצלול לתוך זה, להיות ולהרגיש ולתת לקושי מקום, ומצד שני, לא לוותר על כל עזרה שאפשר!
פיזית לפנות קצת אותך, לתת לעצמך את המקום, לכאוב, לבכות, לישון וכל פינוק אחר שיתן לך כוח.
על תשכחי את הדברים הקטנים של החיים: יש לכם בית ( אפילו נחמד :-) ? ) יש לכם אוכל, אחד את השני, אתם בריאים, ובטח יש עוד...
אלו בעצם הדברים הכי ענקיים שיש.

(())
מפחדת_מאד*
הודעות: 329
הצטרפות: 26 מאי 2005, 00:05
דף אישי: הדף האישי של מפחדת_מאד*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי מפחדת_מאד* »

אני קוראת ורוצה מאד לחבק אותך.
גם אני לא מכירה אותך. אני קוראת אותך מהתחלה, ומתרשמת מאד מהכוחות שלך.
אני בטוחה שאין לך עכשיו כוחות לצרות של אחרים, ובכלל לא רוצה לשתף אותך בצרותי. אבל למקרא דברייך אני מתרשמת כמה אבל על דברים שונים בכל זאת דומה.
אני מפחדת מאד ממחלה קשה שחליתי בה ומתאבלת על בריאותי שאיננה, מיכל שץ איבדה תינוק, את איבדת חלום על משפחה נעימה עם בעל אוהב ותומך. כל כך שונה, ובכל זאת כל כך דומה.

אני כותבת על הארועים שעוברים עלי בדף קו פרשת המים . אל תקראי בו כעת, אין כל צורך. אבל כאשר יהיו לך כוחות נסי לעבור עליו, ותראי כמה דמיון יש באבל על דברים שונים.
אני מעתיקה לך משם דברים שכתבתי אתמול בערב לגבי מה שעזר לי ומה הקשה עלי. אלו דברים שהצלחתי להבין בימים האחרונים. חלקם אולי נכונים גם לגבי דברים הנאמרים לך, כמובן בהקשר שלך. את יכולה להחליף את המילה נכים בגרושים, חד הוריים, פרודים.

_חשבתי קצת מה עיצבן, או היה לא נעים, בשלבים הראשונים:
אנשים שאמרו דברים בסגנון - זה לא כל כך נורא, יכול להיות יותר גרוע, גם אנשים נכים חיים חיים טובים, אני מכיר נכים מאושרים, יש היום טיפולים מצוינים, אם תעשי XYZ זה בודאי יהיה בסדר, זה נותן לך הזדמנות לשנות, לשנות את חייך, את התנהגותך, את התיחסותך לחיים, לעצמך וכד'.
מה עזר:
דברים שהביעו הבנה כמה זה קשה, כמה זה מפחיד, דברים שעזרו לי להבין כמה יש לי כרגע, כמה חשוב להנות מהיום, לא לקבור את עצמי לפני שבעצם קרה משהו, להזכר שיש לי המון גם עכשיו, כשכל כך קשה. מה שעוד עזר שידעתי שמקשיבים לי, גם כשלא היה מה לומר.
ברור לי הצורך של כולנו לנחם אדם אחר בעזרת נסיון להקטין את האסון, להבטיח שיהיה יותר טוב, לתת עצות איך לשפר את המצב. קשה להקשיב בשקט לכאב של אדם אחר, בלי לנסות להגיד משהו שיעזור._

עזר לי גם כשאמרו לי שאני נשמעת חזקה, למרות שממש לא הרגשתי חזקה באותו שלב.
אז אני אומרת גם לך שאת בהחלט נשמעת חזקה, למרות שאולי זה לא תמיד מרגיש לך ככה.
אני מחבקת אותך ומאחלת לך כוחות.
תבשיל_קדרה*
הודעות: 8851
הצטרפות: 10 נובמבר 2001, 08:15
דף אישי: הדף האישי של תבשיל_קדרה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי תבשיל_קדרה* »

במקום להתמודד ברחתי.
שטויות. מלעיטים אותנו באמונה שלברוח אינה דרך לגיטימית להתמודד. מיד דירוג טיפשי של סוגי ההתמודדות.
כמו בכל בריחה, את לא רק "בורחת מ-", אלא גם "הולכת אל". את הולכת בעיניים פקוחות למקום שהוא טוב יותר עבורך ועבור ילדיך. {@
מפחדת_מאד*
הודעות: 329
הצטרפות: 26 מאי 2005, 00:05
דף אישי: הדף האישי של מפחדת_מאד*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי מפחדת_מאד* »

אוף, אוף, אווווווווףף, באמת חשבתי שהוא אהבת חיי, שזה זה לתמיד ולנצח נצחים...
כל כך עצוב. אחד המשפטים העצובים.

במקום להתמודד ברחתי.
נשמע לי שדווקא ההחלטה לעשות מעשה היא ההתמודדות האמיתית, הקשה באמת. שהרי את החלטת עליה. להשאר היה פשוט להמשיך עם הזרם. ללכת היא ההחלטה שדרשה כוחות עצומים.
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

קראתי את קו פרשת המים. כל כך רציתי לכתוב לך משהו, כי יש לי משהו עם המחלה הזאת, כל כך הזדהיתי עם הכאב, אבל אין בי כוחות כרגע להתעסק במשהו שהוא לא אני.

כואב מאד שזה מה שעברת ואני מקווה שזה לא קרה הרבה.
קרה הרבה. בתדירות של אחת לכמה שבועות או חודשים, תלוי כמה עיצבנתי אותו. ואז הוא היה שובר-מנפץ-רומס-צועק-דורס-משתולל. ואני הייתי בורחת. בהתחלה עם תינוק, אח"כ עם תינוק ובטן, ולאחרונה עם שני תינוקות. לפעמים לכמה שעות, בד"כ ליום-יומיים, בפעם האחרונה נסעתי לשבוע.
הוא אף פעם לא הרים עלי יד, אבל הוציא את הכעס שלו על החתולים. התעלל בהם בצורה מאוד אכזרית, עד שאחד מהם, זה שהיה איתי שבע שנים, פשוט עזב את הבית. שמונה חודשים הוא חי ברחוב ולא בא אפילו לאכול. החתולה השניה פשוט הפכה לצל של עצמה, התחילה להיות הרסנית ולגרום לנזקים בבית. עכשיו היא משתקמת לאט. את הגדול הבאתי לכאן שלשום, מאז לא ראיתי אותו, אני מקווה שהוא בטוב ושהוא יחזור אחרי שהוא יבין שהסכנה חלפה.
נועה*
הודעות: 1437
הצטרפות: 04 ספטמבר 2001, 13:21

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי נועה* »

קרה הרבה. בתדירות של אחת לכמה שבועות או חודשים, תלוי כמה עיצבנתי אותו. ואז הוא היה שובר-מנפץ-רומס-צועק-דורס-משתולל. ואני הייתי בורחת. בהתחלה עם תינוק, אח"כ עם תינוק ובטן, ולאחרונה עם שני תינוקות. לפעמים לכמה שעות, בד"כ ליום-יומיים, בפעם האחרונה נסעתי לשבוע.

אולי מה שתיארת כאן הוא בריחה. מה שאת עשית זה לעזוב. לעזוב את מה שפוגע בך ובילדיך ולפנות לדרך חדשה, לעתיד טוב יותר. צריך הרבה אומץ לזה.
אני לא מכירה אתכם, אבל לפי מה שאת מתארת, לולא נשארת האלימות שלו היתה רק גוברת וסביר להניח, שהיתה מגיעה גם אליך. בסוף הוא היה מרים יד.

עזבת ובצדק
במבי_ק*
הודעות: 3060
הצטרפות: 02 אפריל 2005, 11:04
דף אישי: הדף האישי של במבי_ק*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי במבי_ק* »

סופה, אני רוצה לבוא אלייך, אני אפילו יודעת בערך איך להגיע כי בשבוע שעבר אספנו בוץ לבנייתי טאבון מחברים שגרים במושב שכן (אחלה בוץ יש לכם שם). אנסה לקבוע איתך לשבוע הבא.

מאוד קשה לקרוא את מה שאת כותבת, באמת. אני לא יודעת מה רע לברוח ממצב כמו שאת מתארת, אני חושבת שאני הייתי עושה את זה עוד הרבה קודם (חוזרת על מה שכתבתי - שאף פעם אי אפשר לדעת איך הייתי מתנהגת במצב כזה, אבל ככה נראה לי לפחות). ובעצם, מה זה משנה הטרמינולוגיה, העיקר המעשה, שהוא לבטח הנכון בשבילך ובשביל הילדים (ואולי גם בשביל האבא). מאוד אהבתי מה שכתבה לך אדמה על חלקו של האבא בסיפור מעכשיו, לא הייתי חושבת על זה בעצמי. טוב שיש אנשים לשתף ולהתייעץ.
הכוסמת_מארץ_עוץ*
הודעות: 11
הצטרפות: 03 יולי 2005, 21:26
דף אישי: הדף האישי של הכוסמת_מארץ_עוץ*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי הכוסמת_מארץ_עוץ* »

הי סופה....
התקשרתי אליך מקודם אבל לא ענו אני מקווה שיש לי את המספר הנכון...קבענו למחר בבבוקר
אז אם יש שינוי תודיעי..
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

תודה על חברות "ישנות" שהאירו לנו את הבוקר בביקורן
תודה לכל מי שהתקשר לדרוש בשלומי
תודה לחברים חדשים שחייכו אלינו היום בבריכה
תודה על יום נטול בכי של תסכול וגעגועים
תודה על כך שבשעה מוקדמת שכזאת הילדים כבר ישנים והבית כבר מסודר
תודה על העמודים שעוד נותרו לי בספר שאני קוראת
תודה על יום מקסים
כן ירבו.
מפחדת_מאד*
הודעות: 329
הצטרפות: 26 מאי 2005, 00:05
דף אישי: הדף האישי של מפחדת_מאד*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי מפחדת_מאד* »

אבל אין בי כוחות כרגע להתעסק במשהו שהוא לא אני.
ברור!! ממש לא התכוונתי לספר לך את סיפורי. כל מה שרציתי זה לומר שכמו במצבי אבל אחרים, שבהתחלה נראים קשים מנשוא, עם הזמן יש שיפור בהרגשה, וצריך רק להחזיק מעמד ולנסות לראות את הטוב שבכל יום. יש אור בקצה המנהרה.

_תודה על יום מקסים
כן ירבו._
איזה יופי לקרוא אותך! אני מלאת הערצה.
לוונדר_סגול*
הודעות: 1068
הצטרפות: 24 ספטמבר 2004, 16:05
דף אישי: הדף האישי של לוונדר_סגול*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי לוונדר_סגול* »

ותודה על יצור מקסים שכמותך {@
בתנועה_מתמדת*
הודעות: 674
הצטרפות: 23 אפריל 2003, 21:52
דף אישי: הדף האישי של בתנועה_מתמדת*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי בתנועה_מתמדת* »

יקרה,

כתבו לך פה המון דברים נכונים ומקסימים. מפאת השעה לא אתחיל בציטוטים, רק רוצה לחזק אותך שוב ושוב שאת עושה את הדבר ה-כ-י נכון, עבורך ועבור ילדייך. (אולי גם הוא ירוויח משהו "על הדרך", איזה תובנה על עצמו, אבל לא הייתי בונה על זה)

רוצה להזכיר לך ש את קיבלת החלטה לברוח/לעזוב/להפרד, את היית אקטיבית בצעד הזה, אחראית לגורלך וגורל ילדייך, אחראית לאושר שלך, את אמרת עד-כאן. די. מספיק. נמאס. לא מוכנה לסבול את זה/אותך יותר.

המילה "לברוח" אולי נשמעת לך משהו שחלשים עושים, כי חזקים "מתמודדים".

בעיני, כדי לברוח ממשהו שעושה לנו לא-טוב, נחוץ המון אומץ וכוח פנימי ואמונה בעצמנו.
להשאר ולהתמודד ולחרוק שיניים ולהרגיש שחרא אבל אני מתמודדת ואיזה סופרוומן אני, ובעצם הייתי מתה שמישהו פה יקח ממני כמה שקים מהגב כי אני תכף מתמוטטת.....מי היה מרוויח מזה? לטווח הארוך מי שהייתה ממשיכה להפסיד מזה זו קודם כל - את.

אז אנא, אל תבלבלי את עצמך עם לא התמודדתי, ברחתי

התמודדת, ועוד איך התמודדת.
ורק את יודעת כמה.

יקירתי, החיים לא חייבים להיות התמודדות מתמשכת. אם לא טוב לנו אפשר ואפילו רצוי לברוח ולחפש חיים נעימים עם פחות התמודדות בלתי פוסקת, ויותר הנאות קטנות כגדולות, משהו יותר נינוח וזורם.
ברור לי שעכשיו עומדות בפנייך לא מעט התמודדויות. עוד לא הגעת אל המנוחה ואל הנחלה. אבל לפחות עכשיו הורדת שק אחד מהגב....(-:

ומילה לגבי הגדול ואביו-
רגשי האשמה שלך כלפיו על הפרדתו מאביו - מובנים אבל לא מוצדקים. להזכיר לך גם מה נחסך ממנו כשהוא לא חי איתו יותר?

ועוד כמה מחשבות בעניין הביקורים-
אני משוכנעת שהאבא כאן צריך לעבור איזה תהליך התבגרות עם עצמו, ולהבין מה זה אבא, על כל המשתמע מכך.
זה שאת תעשי לו את החיים הכי קלים שאפשר בעניין הזה, לא נראה לי יגרום למשהו לזוז אצלו בפנים.
אני הייתי קובעת בשלב זה אולי פעם-פעמיים בשבוע(מה שמאמץ סביר עבורך) שאתם באים אליו ועוד פעם שהוא מתאמץ (כן, כן...) ומגיע אליכם, לראות את ילדיו.
חשוב שיידע כמה הילד מתגעגע אליו, וכמה נחוץ לו לראות אותו על בסיס קבוע.
רצוי לא לשדר לו שהקשר ביניהם הוא באחריותך, כי הוא ממש לא. הוא האחראי. את מוכנה לסייע במידה מסויימת, אבל לא לוקחת אחריות.
אם זה יהיה לו מספיק חשוב הוא יצליח לצלוח 36 ק"מ ללא אוטו משלו.
הרי המחוייבות לקשר ביניהם לא מתחילה ולא נגמרת רק בביקורים. עכשיו הילד עוד קצת קטן, אבל לא רחוק היום והוא יהיה מסוגל להבחין אם לאביו יש גם מחוייבות רגשית כלפיו, או שרק נחמד לו שאת מביאה אותו כל כמה ימים כדי שיקראו לו אבא במשך כמה שעות והוא ירגיש טוב עם עצמו.

טוב, יש לי עוד המון מה לומר, אבל אולי פנים אל פנים עדיף.
מה את עושה בבוקר יום ראשון הקרוב? (לא רואה איך אני מגיע הלפני כן...)-:)
בתנועה_מתמדת*
הודעות: 674
הצטרפות: 23 אפריל 2003, 21:52
דף אישי: הדף האישי של בתנועה_מתמדת*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי בתנועה_מתמדת* »

אוי, נכנסתי לקרוא שוב את שכתבתי בלילה וגיליתי שכתבתי המון.....אם משהו או מרגיש ארוך מדי תרגישי חופשי למחוק.
@}
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

מה את עושה בבוקר יום ראשון הקרוב?
בתנועה מתמדת וליבי באות לבקר אותנו.
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי פלונית* »

סתם ככה חיבוק (())
שתדעי שאיתך גם מרחוק וגם שלא מכירים.
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

תודה. גם היום אני מרגישה טוב. אני שוקעת פה בקריאה של דפים על זוגיות, את רובם כבר קראתי ועכשיו הם נשמעים אחרת.
פרידה קשה, אם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, איך הפכנו לזוג, וכמובן לבסוף מוצאים אהבה וכל מה שקשור. פתאום אני לא מוצאת את הספר לבסוף מוצאים אהבה, זוכרת שראיתי אותו במהלך האריזה ופתאום הוא איננו בין הספרים. כנראה שאני לא צריכה להתעסק בזה עכשיו. המחשבות שלי נעות בין - וואו, איך הצלתי את עצמי, איזה כיף שעזבתי, לא רוצה לחיות איתו יותר, לבין - אולי עוד אפשר להציל, אחרי, הכל, הוא האבא של הילדים שלי...
ההורים שלי, דרך אגב, היו בכסאח במשך 20 שנה, התגרשו וחזרו לחיות ביחד אחרי פחות משנתיים. היום נראה שטוב להם ביחד.
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

אדמה. אדמה. הרבה מהמריבות שלנו היו על אדמה. אני מאוד עסוקה עכשיו בצ'אקרות התחתונות - לידה, תינוקות, אוכל, בית, פרנסה, משפחה, תזונה, בית, בית, בית. הוא מאוד באויר, מאוד רוחני אבל לא באמת.
אני כל כך שמחה שאני גרה עכשיו על אדמה. אני פותחת את הדלת ורואה עצים וחול, דורכת יחפה על אבנים, אוספת עלים. הילדים כל הזמן ערומים. הקטן משקה את האדמה, הגדול מתפלש בה, מלטף עצים, מתענג על המגע של החול והאבנים. כבר שעתיים הוא משחק לבדו, לוקח לבד אוכל ומאכיל גם את החיות בחוץ, רגוע, שמח, שר לעצמו, מצחיק את התינוק.
נווה_מדבר*
הודעות: 221
הצטרפות: 29 יוני 2005, 21:19
דף אישי: הדף האישי של נווה_מדבר*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי נווה_מדבר* »

סופה יקרה. אני עוקבת מרחוק, אינני מכירה אותך, אבל חושבת עליך הרבה.
האומץ הרב בצעד שלקחת, והדרך שבה את מתמודדת, שלב אחרי שלב, עם כל שאלה ומשימה. זה כל כך מרשים ומחזק.
יש תחושה שאת נמצאת בתהליך של ריפוי, וזה דבר שלוקח זמן.
האדמה היא מרפא טוב, וגם הספרים, והשקט והחברים.
אני קוראת את השאלות שלך לגבי הצעד שלקחת - שאולי צריך היה לנסות ולהציל, לתקן... וזה מאד טבעי לשאול אם זה היה צעד נכון,
אבל המצב שתארת נראה כמסלול שהולך ומתדרדר, ובאמת - אם יש סיכוי להציל - זה רק מבחוץ, מפרספקטיבה אחרת, מעמדה חיצונית.
הבנתי לפני כמה שנים שזוגיות טובה אפשרית רק אם אין בנו פחד מלהיות עם עצמינו, ולבד. מתוך מקום בו גילית שאת יכולה לעזוב, ושיש חיים אחרים ועצמאיים גם כשאת עם עצמך, יש הרבה יותר סיכוי לבנות קשר בריא ואמיץ - עם בן זוגך הקודם, או עם מישהו חדש. תלות, פחד וחרדה אינם בסיס טוב ליחסים בין בני אדם.
אני שולחת לך מחשבות טובות והרבה תמיכה.
אמא_אדמה*
הודעות: 941
הצטרפות: 28 אוגוסט 2002, 01:11
דף אישי: הדף האישי של אמא_אדמה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי אמא_אדמה* »

היי סופה יקרה..

קראתי עכשיו את כל הדף בנשימה אחת..
הרגשות נעו בתוכי מקיצוניות אחת לשניה.
אני תומכת בך בהחלטה שעשית. איזה אישה ואמא חזקה את! (())
מאחלת לכם תקופת הסתגלות קלה והנאה גדולה מכאן ואילך.
מאוד אהבתי לקרוא את זה:


אני כל כך שמחה שאני גרה עכשיו על אדמה. אני פותחת את הדלת ורואה עצים וחול, דורכת יחפה על אבנים, אוספת עלים. הילדים כל הזמן ערומים. הקטן משקה את האדמה, הגדול מתפלש בה, מלטף עצים, מתענג על המגע של החול והאבנים. כבר שעתיים הוא משחק לבדו, לוקח לבד אוכל ומאכיל גם את החיות בחוץ, רגוע, שמח, שר לעצמו, מצחיק את התינוק


שוב (())
בתנועה_מתמדת*
הודעות: 674
הצטרפות: 23 אפריל 2003, 21:52
דף אישי: הדף האישי של בתנועה_מתמדת*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי בתנועה_מתמדת* »

אני כל כך שמחה שאני גרה עכשיו על אדמה. אני פותחת את הדלת ורואה עצים וחול, דורכת יחפה על אבנים, אוספת עלים. הילדים כל הזמן ערומים. הקטן משקה את האדמה, הגדול מתפלש בה, מלטף עצים, מתענג על המגע של החול והאבנים. כבר שעתיים הוא משחק לבדו, לוקח לבד אוכל ומאכיל גם את החיות בחוץ, רגוע, שמח, שר לעצמו, מצחיק את התינוק.

ממש מרגש לקרוא (())
קבענו ליום ראשון.
@}@}@}
גיתית*
הודעות: 18
הצטרפות: 27 פברואר 2005, 16:40

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי גיתית* »

הי מתוקה,
אני וטבע נשמח לבוא אליכם, את יכולה לכתוב לי איזה יום מתאים לכם ופשוט נבוא, אני אשמח להיות עם הילדים ולפנות לך זמן לעצמך (לישון, לקרוא, לכתוב פה בדף, להרגיש, לחשוב, לבכות, לשחרר או כל דבר אחר שיבוא לך) ואם זה יהיה נחמד לכולם אז מבחינתי אפשר יהיה להחליט אפילו על יום קבוע שאנחנו באים (לפחות עד שתתאקלמו באיזור החדש, ותכירו חברים חדשים) כדי ש "הגדול" ירגיש קצת כמו ב"מפגש" מ- "החיים הקודמים" - המוכרים יותר (אומנם מפגש מצומצם, אבל כבר יצא לנו להיות רק אנחנו ועד כמה שזכור לי היה אחלה) אז תכתבי לי אם בא לך ( או על כל עזרה אחרת שאת צריכה או משהו שחסר לך).
(())
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

פתחתי _דף בית אישי. מזמינה את כולכם לשם כי נראה לי שרוב הבלוג הזה ימחק.
אנונימי

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי אנונימי »

למה למחוק בעצם?
(לי אישית ממש כואב שדפים כאלה, בלוגים כאלה, נמחקים.
כל כך הרבה אנשים קוראים אותם ומקבלים מהם אנרגיות וחיזוקים.
לא מנסה להגיד לך מה לעשות, אבל שתדעי שלי אישית יהיה קצת עצוב אם הוא ימחק.)
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

למה למחוק בעצם?
כי המון אנשים מכירים אותי, אותנו. חשפתי פה דברים שמוציאים אותו "לא טוב". אז נכון שהוא עכשיו "לא טוב", אבל אני בכל זאת לא רוצה לפגוע בו. אם יש לך רעיון איך לטשטש קצת ולהשאיר את העיקר, אני רוצה לשמוע.
לי_אורה*
הודעות: 1940
הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי לי_אורה* »

קראתי בנשימה עצורה את כל הדף הזה בבת אחת
כתבתי לך בדף הבית שלך
מאחלת לך שוב את כל האיחולים שכתבתי לך שם
מאחלת לך שתתחדשי ושתתחדשו בכל המובנים של המילה!
{@ |עץ| |תמר| {@ |עץ| |תמר| {@ |עץ| |תמר| {@ |עץ| |תמר|

אם יש לך רעיון איך לטשטש קצת ולהשאיר את העיקר, אני רוצה לשמוע.
אמנם לא שאלת אותי, אבל ברשותך אכתוב את עצתי בכל זאת.

מציעה לך לקרוא שוב מה שכתבת עליו ולמחוק או לנסח מחדש כל פרט ביוגרפי שיכול להסגיר אותו. הרי יש לו זכות לפרטיות. ואם הוא נחשף בעצם העובדה שאת מוכרת כאן, יש לי הצעה נוספת\אחרת: שני את הכינוי שלך בדף זה. מי שכבר קראה - קראה. אבל את יכולה לשנות את הכינוי שלך לאורך כל ההודעות (אם את לא יודעת איך, אני מוכנה לעשות זאת. בחרי לך כינוי ואשנה אותו). ואז כמובן שני את ההודעה שבה הפנית לדף הבית שלך עם הכינוי הנוכחי. וכך, בסופו של דבר, ישאר דף בלוג שיכול לעורר השראה ומחשבה אצל רבות והפרטים האישיים לא יתגלו משום שלא ידעו שכתבה אותם סופה במדבר
אנונימי

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי אנונימי »

כשקראתי את הדף שלך, לא הבחנתי בפרטים שיכולים לזהות אותו.
אולי לא קראתי בחדות ובבחינה מספקת, אבל ממה שזכור לי, הוא לא נחשף.
מי שמכיר אותך, מכיר אותך.
מי שקרא, קרא.
מי שעשה את החיבורים - עשה.
נראה לי שאם תשני את הניק שלך בדף הזה או את הניק שלך בדף הבית שלך, זה ימנע ממי שלא מכיר את ההקשרים, לעלות עליהם.
אני בטוחה שיש עוד נשים ומשפחות במצב דומה לשלכם, ברמות ובפרטים שונים.
לקרוא את דברייך הכתובים כך מן הלב, לכאוב אותם עבור מישהו אחר או לכאוב אותם עבור עצמך דרך החוויות והכאבים של מישהו אחר, פותח דלת ואפשרויות לאחרות, לאזור אומץ ולמצוא את דרך הפעולה הנכונה להן. ולפעול.

ובכל מקרה, סומכת עליך לחלוטין שתעשי את מה שבאמת נכון עבורך עובור משפחתך, כולל מחיקת או השארת הדף הזה.

ברכות ואהבה {@
איילת*
הודעות: 426
הצטרפות: 07 יולי 2001, 13:15

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי איילת* »

הדף הזה הוא מאוד מרשים ומחזק. חבל שיימחק. רבות מאיתנו זקוקות לו. אני למשל נשואה למישהו בפרק ב' ולוקחת דברים גם אלי.
חשפתי פה דברים שמוציאים אותו "לא טוב". אז נכון שהוא עכשיו "לא טוב", אבל אני בכל זאת לא רוצה לפגוע בו

אני לא מכירה אתכם אלא רק ממה שקראתי כאן, אבל הוא נשמע כמישהו שלא יכול/יודע לחיות במסגרת, לא בוגר אולי, לא יכול לקחת אחריות וכו'. אבל לא אדם רע מבפנים. במיוחד מהתיאורים שלך דווקא אחרי הפרידה. האם הצלחתי להסביר את עצמי? מנסה להגיד שאת כלל לא נשמעת משמיצה או מוציאה דיבתו רעה. להפך אפילו, יש בך הרבה חמלה אליו.
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

אני לא באמת משחררת. אני לא משלימה עם הפרידה. אתמול בלילה היתה לנו שיחת טלפון ארוכה מאוד וכואבת לי מאוד. הוא אמר שהוא אכן לא יכול לחיות בזוגיות. לא מתאים לו. לא בתקופה הזאת, או כרגע, אלא בכלל. אאוץ'. אז איך הגענו עד הלום? איך כפיתי עליו זוגיות עד כה?
אח"כ שאלתי אם הוא רוצה שנתגרש. עד עכשיו הוא ממש לא רצה, לא הסכים אפילו לדבר על זה. אתמול הוא ענה "כן" חד וחלק. ללא היסוס. עוד בוקס בבטן.
כשהוא חזר מהויפאסאנה, הוא אומר שהוא היה "הכי שלם והכי אוהב והכי נכון לתקן את הקשר". דיבר בהתלהבות על העתיד שלנו, ואני לא נתתי לנו לחלום, אחרי שעה סיפרתי לו מה החלטתי. הוא אומר שמאז זה "נצרב". שגם אם הייתי חוזרת בי, זה כבר לא היה אותו דבר. אני מייסרת את עצמי מאז כל פעם שזה עולה. אולי כן הייתי צריכה לתת עוד צ'אנס? אולי הייתי צריכה לבחון את הדברים מחדש? אולי עשיתי צעד פזיז מדי, אולי סתם נסחפתי? אולי במו ידי הרסתי לילדים שלי את האפשרות לחיות במשפחה מאושרת??
השיא היה כשהוא אמר שהוא לא מתכוון להתנזר ממין. זהו, רציתי למות. כן, גברים הם אחרים מנשים. אבל האגו, האגו... עברו רק שבועיים. כל כך מהר הוא מוכן להשאיר הכל מאחור? פשוט לשכוח את כל מה שהיה? לדעתי זה לא להמשיך הלאה, אלא להתכחש לעבר. אני כל הזמן ממשיכה לקוות שאולי פעם, בעוד כמה שנים, אחרי ששנינו נעבור תהליכים, אולי נוכל לחזור להיות יחד. כי אני מאוד מאמינה בדרך של הנדריקס, גם אם אני אהיה במערכת יחסים זוגית עם מישהו אחר, יהיו לה אותן בעיות ואותן נקודות תורפה. אז למה לא לתקן את מה שאפשר עם האבא של הילדים שלי?

זה מבייש אותי להתגרש. כי אני מודה בטעות חמורה, אני מכריזה מול סבתא שלי "פישלתי. בחרתי איש פגום" ואין לי כוח לעמוד כרגע מול העולם (=המשפחה השמרנית שלי) ולהסביר להם איך זה שאני מתגרשת.
עם החברים שלי זה דווקא יהיה קל יותר. הם מקבלים אותי ומכבדים אותי ועומדים לצידי. למה אני מרגישה שהמשפחה שלי לא? ואני מתכוונת גם ואולי בעיקר למשפחה המורחבת.
טרה_רוסה*
הודעות: 5845
הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי טרה_רוסה* »

אולי במו ידי הרסתי לילדים שלי את האפשרות לחיות במשפחה מאושרת??
הייתם משפחה מאושרת? את היית מאושרת?
אם מישהו הרס, אני ממש לא חושבת שזו היית את. לי נשמע שניסית להחזיק מעמד הרבה זמן, ועשית מה שיכולת.

_אתמול הוא ענה "כן" חד וחלק. ללא היסוס. עוד בוקס בבטן.
כשהוא חזר מהויפאסאנה, הוא אומר שהוא היה "הכי שלם והכי אוהב והכי נכון לתקן את הקשר". דיבר בהתלהבות על העתיד שלנו, ואני לא נתתי לנו לחלום, אחרי שעה סיפרתי לו מה החלטתי. הוא אומר שמאז זה "נצרב". שגם אם הייתי חוזרת בי, זה כבר לא היה אותו דבר._
רק מדגיש כמה הוא לא עקבי, לא אחראי.


((_))
צופה_מכוכב*
הודעות: 30
הצטרפות: 04 ספטמבר 2004, 09:47
דף אישי: הדף האישי של צופה_מכוכב*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי צופה_מכוכב* »

כשהוא חזר מהויפאסאנה, הוא אומר שהוא היה "הכי שלם והכי אוהב והכי נכון לתקן את הקשר". דיבר בהתלהבות על העתיד שלנו, ואני לא נתתי לנו לחלום, אחרי שעה סיפרתי לו מה החלטתי. הוא אומר שמאז זה "נצרב". שגם אם הייתי חוזרת בי, זה כבר לא היה אותו דבר.
ושוב הוא זורק את האחריות עליך...
חיבוק גדול. את פשוט מרשימה.
זוהר_אור*
הודעות: 92
הצטרפות: 15 יולי 2005, 11:17
דף אישי: הדף האישי של זוהר_אור*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי זוהר_אור* »

כשלפתע הוא התחיל להשתולל, לצעוק ולזרוק חפצים על הקיר. הייתי בטוחה שהוא הולך להרוג אותי. את ההרגשה הזאת לא שוכחים

אולי במו ידי הרסתי לילדים שלי את האפשרות לחיות במשפחה מאושרת??

אז שוכחים או לא שוכחים? מנסיוני המר - שוכחים, גם שוכחים. כמו חולות אמנזיה קשה אנחנו בנישואים כאלה. יום אחד נשבעות לא לשכוח, וביום שאחריו נשבעות לאהבת נצח.
ואת שוברת עכשיו את המעגל הזה, כשאת מפסיקה לשכוח. ומדי פעם כשתשכחי שוב, את תספרי לנו את זה כאן ואנחנו נזכיר לך.



אתמול הוא ענה "כן" חד וחלק. ללא היסוס
סביר להניח שיהיו עוד פעמים שהוא יצהיר שאת אהובתו היחידה, ועוד פעמים שהוא יאשים אותך בחורבן הבית. הסתכלי פנימה, אל האמת שלך. את יודעת את האמת. האם לאורך חייכם המשותפים, כשהוא היה נכנס להתקפות הזעם שלו הוא היה מצליח לשכנע אותך שאת אשמה בזה? אני יודעת שאני הייתי משתכנעת כל פעם מחדש שאני אשמה.
הדפוס הזה יחזור בחייכם הלא משותפים, ויאפשר לך לתקן אותו. לקחת על עצמך אחריות (היכן שהיא שלך) ולא אשמה.

את נהדרת, וגם את זה אנחנו בשום אופן לא ניתן לך לשכוח.

(())
שורש_סלרי*
הודעות: 9
הצטרפות: 15 יולי 2005, 11:36

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי שורש_סלרי* »

יקרה,
מתחברת למה שאמרו לך פה.ועונה לך מהבטן שלי-
מי שבאמת רוצה לתקן קשר מהכי עמוק שלו נשאר המון זמן ומרחיב ומרחיב את סבלנותו ונותן המון הזדמנויות כמו שאת עשית.
מי שלא באמת רוצה לתקן קשר לא לוקח ברצינות את כל ההזדמנויות שנתנו לו, לא הולך לטיפול, לא לוקח אחריות על הצד שלו (שרחוק מלתפקד באופן מתקבל על הדעת/סביר)במקרה הזה, וגם בסוף ואני אדגיש שוב,מתקפל כ"כ מהר מההצעה שלו לעבוד על הקשר רק בגללך איזה מניפולציה זולה, כמו שהוא עשה.
אם הוא היה ממש רוצה הוא היה מתעקש.הוא היה עוצר בחריקה הוא היה תופס את עצמו.וזה לא היה עובר לו בזה שאת היית אומרת לו שהחלטת ואת עוזבת.הוא היה מתייצב.....הוא היה בא לעזור הוא היה עובד על באמת, על להפסיק לאכזב הוא היה לומד על באמת את צרכייך...הוא היה מפסיק לדבר...הוא היה מתחיל לעשות להראות בשטח....למה לדיבורים האלה שלו את מתייחסת? במה הם שונים משאר ההבטחות?
נראה לי שאת רגילה לצאת הלא בסדר...ושבגללך ובאשמתך...אם רק היית נותנת עוד צ'אנס הייתה לך משפחה מאושרת...להזכיר לך כמה צ'אנסים נתת?
נראה לי שאני צריכה להזכיר לך עד כמה את מדהימה.
כל מה שהוא אמר לך אתמול מרמז בעיני על נתק עצום מהרגשות שלו.יעני הב"א לא ממש מחובר.
אני מקווה שיצאתי מובנת פשוט ממש עיצבן אותי שאת עוד לוקחת על עצמך את חורבן היחסים אחרי כל מה שנתת לו.וכל ההזדמנויות.
בפנים את יודעת לא? אני רק מזכירה לך.
המון אהבה וחיזוק
כשאני מתעצבנת אני ממש לא מצליחה להתנסח.
נועה_נועה*
הודעות: 117
הצטרפות: 12 יולי 2005, 23:18
דף אישי: הדף האישי של נועה_נועה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי נועה_נועה* »

מצטרפת בחום לכל מה שאמרו לך מעלי. אני מתארת לי כמה את מאוכזבת ופגועה. אבל הוא לא הגבר שלך.
מגיע לך הרבה הרבה יותר טוב

ממליצה לך לקרוא את הספר "נשים שאוהבות יותר מדי" לא זוכרת מי כתבה. השאלתי אותו. אם תרצי, אבקש אותו חזרה.

אני קוראת כרגע את לבסוף מוצאים אהבה ומסכימה עם דבריו, אך לא עם הכל. כלומר, אפשר גם לעבוד על עצמנו לבד (או טיפול...), לחזק את הבטחון שלנו ואת האמונה בעצמנו. להאמין באמת שאנו ראויות לגבר בכל רמ"ח אבריו. אז למצוא
בן-זוג, ולפתח עמו מערכת יחסים טובה יותר (ואני מבטיחה לך שגם כאן יהיה מקום לעבודת מודעות עצמית).

תהיי חזקה וטפלי בעצמך.
שבת שלום @}
שורש_סלרי*
הודעות: 9
הצטרפות: 15 יולי 2005, 11:36

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי שורש_סלרי* »

אה כן
מאוד מסכימה עם נועה נועה
מניסיון
מה שאת מתארת מאוד מוכר לי ממערכת יחסים שהייתה.
ושלא היה פרטנר אמיתי מהצד השני לעבוד על הדברים.
הלכתי...אומנם בלי ילדים ...זה יותר קל אבל עבדתי על עצמי לבד.וזה אפשרי ומשמח...לזוז מקום ממקום שלא מאפשר לי לקבל את הכי טוב...
בדקתי איזה עונש אני מרצה ועל מה? למה לכל מי שסביבי יש גבר עוזר ותומך וחם ומלטף ושותף מלא בבית ורק לי לא...מאיפה זה התחיל.
וואו עבודה עמוקה וזה לקח זמן.והיום אני קוצרת את הפירות,
ופרזיטים כאלה לא מעיזים להתקרב אלי.אני לא חושבת שהיום, כמו שכתבת: "גם אם אני אהיה במערכת יחסים זוגית עם מישהו אחר,יהיו לה אותן בעיות ואותן נקודות תורפה"..... ממש לא.היום אין מצב אחרי כל איך שטיפלתי בעצמי אני לא אותו אדם ואין מצב שאני מושכת אותו דפוס של גבר....
פעם אולי לא האמנתי שמגיע לי הטוב ביותר...
פעם אולי לא האמנתי שמישהו ירצה להיות איתי...חשבתי שמשהו בי כל כך מקולקל (מחשבת יסוד שיש להרבה אנשים כך הבנתי בזמן ההחלמה שלי),שזה שהוא רוצה אותי זה בכלל נס...וגם על זה הייתי צריכה להאבק כי אני זו שרציתי נורא בהתחלה וכמו "שכנעתי" אותו ש"כדאי" לו להיות איתי...ומהרגע שהוא בא....עשיתי הכל שיישאר ועשיתי הכל לבד.כי זה היה החוזה הלא כתוב והנוראי שהיה ביננו.וכן אני רציתי ללכת גם ניסיתי והוא דיבר המון והבטיח מלא...ואמר שישתפר ויעבוד על עצמו וכו' וכל פעם זה חזר...לאט לאט הבנתי שיש לי דפוס של אשה מוכה...כזו שנותנת מלא הזדמנויות וממש לא שמים עליה ומבטיחים לה ולא מקיימים ולא ראיתי שהוא עושה שום צעד לשינוי באמת...ואחרי הרבה צ'אנסים...הלכתי...וואו אפילו לכתוב עכשיו שהלכתי עושה לי הקלה.

בגלל זה כנראה התעצבנתי קודם.כי זה קרוב אלי כי אני מכירה את זה.כי הוא עבר את הגבול.
אני מקווה שהייתי לך לעזר...
ושאני עוזרת לך להתחבר לשורש...(-;
(()) באהבה שורש סלרי
נועה_נועה*
הודעות: 117
הצטרפות: 12 יולי 2005, 23:18
דף אישי: הדף האישי של נועה_נועה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי נועה_נועה* »

דפוס של אשה מוכה
בדיוק על הדברים האלו מדבר הספר.

גם אני הייתי במערכת יחסים קלוקלת. אמנם לא נשואה לו, אבל האמנתי שאני איתו והוא איתי. אוי, כמה טפשה הייתי, כמה האמנתי לו. הוא מצד שני, היה איתי ועם עוד כמה. אני לא משווה את עצמי אליך. אבל רק אחרי שעזבתי אותו, וטיפלתי
ב עצמי מצאתי בן-זוג ראוי. וכמו שכתבה שורש מעלי אין מצב אחרי כל איך שטיפלתי בעצמי אני לא אותו אדם ואין מצב שאני מושכת אותו דפוס של גבר....

הבעיה שלנו הנשים (לפחות חלקנו), שאנחנו לא מאמינות מספיק בעצמנו, שאנחנו חושבות שזה מה שמגיע לנו, שאין טוב יותר מזה. הדימוי העצמי שלנו לעיתים כ"כ נמוך שאנו מושכות אלינו גברים מכים, שיכורים, או סתם חסרי איכפתיות.

חיבוק גדול גדול והרבה אהבה
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי פלונית* »

"פישלתי. בחרתי איש פגום"
לא נכון. דברים משתנים. אנשים משתנים. אף פעם לא חיים עם מי "שבחרנו".
וגם אנחנו לא נשארות אותו הדבר.
חיבוק גדול (())
ואת נשמעת לי אמא טובה אחראית ואוהבת את ילדייך ואת עצמך. אחרת לא היית זזה מהמקום, עם כל מה שעברת.
המשפחה תעבור טלטלה. מקווה שתשרדי את הטלטלה הזאת ותניחי להם לרגוש ואחר כך להירגע. אין לך במה להתבייש והסערה שהם יכנסו אליה עם הודעה כזאת או אחרת שלך, תשכך.
בתנועה_מתמדת*
הודעות: 674
הצטרפות: 23 אפריל 2003, 21:52
דף אישי: הדף האישי של בתנועה_מתמדת*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי בתנועה_מתמדת* »

יקרה,

מכל הדברים המטרידים שכתבת ביומיים האחרונים, המשפט הזה ננעץ לי במוח ולא מרפה-
גם אם אני אהיה במערכת יחסים זוגית עם מישהו אחר, יהיו לה אותן בעיות ואותן נקודות תורפה. אז למה לא לתקן את מה שאפשר עם האבא של הילדים שלי?

למה?
כנראה כי הוא לכאורה כ"כ הגיוני ונכון, כשבעצם יש בו משהו מאד מאד מתעתע!
אני אסביר, ואני מתנצלת מראש אם הטון שלי ישמע קצת פסקני. מקווה שאת יודעת שזה מרוב אכפתיות כלפייך וכעס עליו.

מכל מה שכתבת פה ודברים נוספים שאני שמעתי ממך לאורך חודשים, ברור שלא מדובר פה על מצב של הדדיות ביניכם.
זה לא מצב משברי טיפוסי בו כל אחד מסתובב עם בטן מלאה על השני ובסוף זה מתפוצץ כי אין תקשורת. במקרה כזה התחלה של הידברות לפעמים יכולה אולי לשקם יחסים.

במקרה שלכם - מדובר על קשר שבו הוא ריחף באיזו ספרה, נתן לעצמו דרור בכל המובנים(כולל פריקת כעסים בלתי מרוסנת), חי בחוסר אחריות מינימלית כלפי המשפחה שהוא הקים (מרצונו החופשי), בזמן שאת נושאת בכל עול אפשרי, לא מקבלת שום גיבוי, שום תמיכה, שום תחושה שיש לך פרטנר פה בעסק הזה שנקרא זוגיות והורות.

מהיכן חשבת להתחיל לתקן איתו את הקשר?
אה, מפסגת המודעות והנכונות שאליה הגיע לאחר הויפאסאנה, ושאת הרסת במו ידיך הפזיזות.

אמנם מעולם לא הייתי בויפאסאנה ויסלחו לי כל מי שכן אם אני מפספסת משהו, אבל אני לא קונה את טענתו שהויפאסאנה גרמה לו להגיע למוכנות לשקם את הזוגיות. 'צטערת, אבל בנאדם שחי כמעט שלוש שנים עם אשה וילדים שהוא אמור לאהוב, ועושה הכל כדי להראות כמה אין לו שום מחוייבות כלפיהם, בשום תחום, לא "מתעורר" אחרי שבוע ומשהו של סדנא ואומר- עכשיו אני "הכי שלם והכי אוהב והכי נכון לתקן את הקשר". סליחה, איפה היית כל הזמן הזה? אין במשפט אפילו איזה רמז להצהרת כוונות שכוללת לקיחת אחריות על התנהגותו.
האם את באמת רוצה לחיות עם מישהו שצריך ללכת לסדנא כדי להזכר שהוא אוהב אותך ושחשוב לו הקשר ביניכם?

אם הרצון שלו בשינוי היה כן ואמיתי, אז הוא היה צריך להלחם עליכם. אבל את זה כזכור הוא לא עשה. במקום זה הוא מאשים אותך בהתפוגגות שבריר השנייה הזו שבו הוא היה מוכן ומזומן. שוב את אשמה!

אני מאמינה שאם את היית משוכנעת שעומד מולך אדם שהוא "בר-תיקון" כדי שיענה על הצרכים שלך מבן-זוג, היית נותנת לו צ'אנס.
קול ההגיון בתוכך יודע שאין סיכוי שהוא ישתנה. בגלל זה לא קנית את המוכנות שלו. את מכירה אותו כבר יותר מדי טוב. עלייך הוא לא יעבוד. לא הפעם. יצר החיים שלך אומר לך להמשיך הלאה. מכאן לא יבוא אושרך.

נכון, ישנו סיכון שתבחרי שוב כבנזוג אדם עם אותן תכונות בעייתיות, כפי שיש לו.
עם אדם כזה שוב יתעוררו אותן נקודות תורפה כי את מן הסתם תכנסי לאותו תפקיד מוכר.

כדי להמנע מכך , את חייבת לעבור עם עצמך תהליך שיעזור לך להבין מה ולמה היה בקשר הזה (ואולי בקשרים אחרים שהיו לך), ואיך לא להכנס שוב לתפקיד הזה. הרי ידוע שאדם צריך "לשכב על הרצפה כדי שידרכו עליו". את היום לא מוכנה יותר לתת לו לדרוך עלייך, גם אם עשית את זה מתוך אמונה שלמה שזה יגרום לו להתחיל תכף להתנהג כמו מישהו שאוהב אותך. אחרי שתעברי תהליך כזה אז בפעם הבאה תבואי לזוגיות מראש עם הידיעה שאת לא נותנת לאף אחד"לדרוך עלייך".

איך כפיתי עליו זוגיות עד כה?
מבחינתך זה היתה נסיון מתמשך לבנות זוגיות ממשית. לא הצלחת לכפות עליו כלום. הוא עשה ב-ד-י-ו-ק מה שהתחשק לו. הוא הצליח לשמור כל הזמן על סטטוס בנזוג ללא לקיחת חלק בזוגיות. כנראה בזכות זה הוא מצליח להיות כ"כ מנותק רגשית בסיטואציית הפרידה.

השיא היה כשהוא אמר שהוא לא מתכוון להתנזר ממין
יקרה, הוא יודע בדיוק מה יכול להכאיב לך- והוא משתמש בזה. אל תתני לו את הכח לפגוע בך. בסיטואציית הפרידה- את החזקה והוא החלש. את החלטת לעזוב, הוא נשאר מאחור. הוא משחק אותה אדיש אבל בטוח שהאגו שלו פגוע. בגלל זה הוא יורה.

אם הוא מוכן להתגרש- נצלי את הרגע וקדמי עניינים. חוסר העקביות שלו מדאיג בעיני ולא הייתי רוצה לראות אותך מתמהמהת ולאחר מכן פתאום הוא ישנה דעתו בשל איזו סיבה סהרורית ואת תשארי תקועה.
גירושין לא יסתמו את הגולל על הפנטזייה שלך לחזור לחיות איתו ביום מן הימים. אם התנאים לכך יבשילו אי-פעם, העובדה שאתם רשמית נשואים או גרושים, ממש לא רלוונטית. את חייבת לחיות כרגע בהווה ולא בעתיד, ולמען ההווה רצוי שתתגרשו ותסדרו ביניכם את כל הענינים הקשורים לילדים. אולי זה גם יעזור לו להתחיל להבין מה קורה איתו. כולל הסדרי ראייה של הילדים, מזונות וכו'.

על השאר נדבר ביום ראשון ליד הבריכה (-:
@}
לי_אורה*
הודעות: 1940
הצטרפות: 12 אפריל 2005, 19:07
דף אישי: הדף האישי של לי_אורה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי לי_אורה* »

סופה, קראי שוב ושוב ושוב את מה שכתבה לך שורש סלרי:
_עבדתי על עצמי לבד.וזה אפשרי ומשמח...לזוז מקום ממקום שלא מאפשר לי לקבל את הכי טוב...
בדקתי איזה עונש אני מרצה ועל מה? למה לכל מי שסביבי יש גבר עוזר ותומך וחם ומלטף ושותף מלא בבית ורק לי לא...מאיפה זה התחיל.
וואו עבודה עמוקה וזה לקח זמן.והיום אני קוצרת את הפירות,
ופרזיטים כאלה לא מעיזים להתקרב אלי.אני לא חושבת שהיום, כמו שכתבת: "גם אם אני אהיה במערכת יחסים זוגית עם מישהו אחר,יהיו לה אותן בעיות ואותן נקודות תורפה"..... ממש לא.היום אין מצב אחרי כל איך שטיפלתי בעצמי אני לא אותו אדם ואין מצב שאני מושכת אותו דפוס של גבר....
פעם אולי לא האמנתי שמגיע לי הטוב ביותר...
פעם אולי לא האמנתי שמישהו ירצה להיות איתי...חשבתי שמשהו בי כל כך מקולקל (מחשבת יסוד שיש להרבה אנשים כך הבנתי בזמן ההחלמה שלי),שזה שהוא רוצה אותי זה בכלל נס...וגם על זה הייתי צריכה להאבק כי אני זו שרציתי נורא בהתחלה וכמו "שכנעתי" אותו ש"כדאי" לו להיות איתי...ומהרגע שהוא בא....עשיתי הכל שיישאר ועשיתי הכל לבד.כי זה היה החוזה הלא כתוב והנוראי שהיה ביננו.וכן אני רציתי ללכת גם ניסיתי והוא דיבר המון והבטיח מלא...ואמר שישתפר ויעבוד על עצמו וכו' וכל פעם זה חזר...לאט לאט הבנתי שיש לי דפוס של אשה מוכה...כזו שנותנת מלא הזדמנויות וממש לא שמים עליה ומבטיחים לה ולא מקיימים ולא ראיתי שהוא עושה שום צעד לשינוי באמת...ואחרי הרבה צ'אנסים...הלכתי..._

ומציעה לך לקרוא את ההסבר של לואיז היי (ראי שם הודעתי הארוכה שבה מצוטטים דבריה ויש גם סיכום של השקפותיה) על נשים המושכות אליהן גברים מסוימים ואיך לפתור זאת (כדי שזה לא יקרה שוב ושוב ושוב): על מחשבות ודיבורים שיוצרים אמונות , על אמונות שיוצרים דפוסי התנהגות חוזרים ונשנים, שמושכות וממגנטות אלינו את האנשים שממשים ומשקפים לנו את האמונות הללו (המיטיבות או הקלוקלות)

וכדי להקל, הנה ציטוט רלוונטי מתוך ההודעה הארוכה:
_ולגבי נשים שעוברות התעללויות חוזרות ונשנות (וזה כמובן נכון לגבי כל סוגי ההתעללויות, לא רק הפיזיות והמיניות):
לנשים אלו יש דפוס מחשבתי-רגשי שלילי לגבי עצמן ולגבי העולם. מסיבות שונות, שנובעות מהילדות, הן גיבשו דפוס שמושך אליהן אנשים שימשיכו לשחזר את הסצינות השליליות מהילדות. ואז הן מושכות (ממגנטות) אליהן אנשים שיתעללו בהן שוב ושוב ושוב ושוב, אנשים שהתנהגותם תואמת את דפוסי החשיבה של נשים אלו, משקפת את הדפוסים הללו ומאמת להן שוב ושוב שאכן האמונות שלהן נכונות: לא מגיע להן יחס אוהב ומכבד, כל הגברים אותו הדבר וכו' וכו'.
הפתרון: שינוי מודע של המחשבות והמילים משליליות לחיוביות, ובעקבות זאת השפעה על התת-מודע, שינוי הדפוסים המחשבתיים-הרגשיים וכתוצאה מכך הן ימשכו אליהן אנשים חיוביים שההתנהגות שלהם כלפיהן ישקפו את אמונותיהן על עצמן._

ושאלי את עצמך:
א. מה את רוצה?
ב. איך נראית בעיניך זוגיות נכונה, משפחה נכונה, התנהגות אבהית נכונה?
ג. האם זהו הגבר שאיתו את מוכנה ורוצה לחיות עד סוף חייך?
ד. האם זה הדגם הזוגי וההורי והמשפחתי שאת רוצה שילדיך יושפעו ממנו יום יום מעתה ואילך?
ה. האם זה כל מה שמגיע לך? האם מגיע לך יותר? האם מותר לך לשפר את מצבך? האם את ראויה לטוב?
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

וואו. כמה דברים חכמים ומפליאים כתבתן לי. היה לי יום ארור היום, כל הזמן אחזה בי בחילה, התנגן לי בראש השיר של הקרפנטרס
The End of The World (מישהו יכול למצוא את המילים?) וברדיו גם היו שירים שגרמו לי לבכות. בבוקר היה לי משהו לעשות ליד הבית של ההורים שלי אז השארתי שם את הילדים. כשחזרתי לקחת אותם שוכנעתי להישאר לארוחת ערב. כל היום נמרחתי שם, סבלתי מכל רגע (חוץ משעתיים בהן קראתי ספר, אבל אז הוא נגמר), מאוד קשה לי להיות עם ההורים שלי, ובסוף בשמונה בערב, דקה לפני שאחותי הגיעה, נמלטתי משם עצבנית ורעבה.

ומה עוד עשיתי? במקום לקרוא פה ולהתעודד ממה שנכתב, להשכיב את הילדים לישון ולעשות מקלחת ארוכה כדי לשטוף ממני את היום המגעיל הזה, התקשרתי למישהו שאני יודעת שמתחיל איתי. הוא ידיד, לא קרוב מאוד, אבל דואג לי ודורש בשלומי מאז הפרידה, ואתמול הוא אמר שהוא מאוד רוצה לקפוץ לבקר בסוף השבוע. יופי. עכשיו יבוא מישהו לתקן לי את האגו.
אני*
הודעות: 809
הצטרפות: 04 אוקטובר 2001, 17:25

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי אני* »

The End of The World (מישהו יכול למצוא את המילים?)
the]מילות השיר end of the world[/po].html
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

ממליצה לך לקרוא את הספר "נשים שאוהבות יותר מדי" לא זוכרת מי כתבה. השאלתי אותו. אם תרצי, אבקש אותו חזרה.
אשמח. תודה.

_אני מאמינה שאם את היית משוכנעת שעומד מולך אדם שהוא "בר-תיקון" כדי שיענה על הצרכים שלך מבן-זוג, היית נותנת לו צ'אנס.
קול ההגיון בתוכך יודע שאין סיכוי שהוא ישתנה. בגלל זה לא קנית את המוכנות שלו. את מכירה אותו כבר יותר מדי טוב. עלייך הוא לא יעבוד. לא הפעם. יצר החיים שלך אומר לך להמשיך הלאה. מכאן לא יבוא אושרך._ כן, כן, נכון. להדפיס בגדול ולתלות על המקרר. (כשתבואי תביני שהמקרר הוא מרכז הבית...).

הוא הצליח לשמור כל הזמן על סטטוס בנזוג לא, הוא לא היה בנזוג. הוא הצליח לשמור על סטטוס רווק שנהנה מיתרונות הזוגיות.

ולגבי נשים שעוברות התעללויות חוזרות ונשנות
חוזרות ונשנות? שני גברים בחיי התעללו בי. אבא שלי ובעלי.
בכל הקשרים האחרים שהיו לי, אני הייתי החזקה.
טרה_רוסה*
הודעות: 5845
הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי טרה_רוסה* »

בכל הקשרים האחרים שהיו לי, אני הייתי החזקה.
אבל לא בחרת להתחתן איתם. הם לא היו "הגבר של חייך", כפי שכתבת.
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

אבל לא בחרת להתחתן איתם.
<אנחת ייאוש>
טרה_רוסה*
הודעות: 5845
הצטרפות: 08 ינואר 2004, 15:33
דף אישי: הדף האישי של טרה_רוסה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי טרה_רוסה* »

אין לך מה להתייאש. ההיפך! את הצעד הקשה ביותר לקראת שיפור חייך, עשית כבר.
עכשיו את יודעת בדיוק מה טוב לך, ומה לא טוב לך. את יודעת איזה סוג של גבר את רוצה, ואיזה את לא רוצה.

גם אם אני אהיה במערכת יחסים זוגית עם מישהו אחר, יהיו לה אותן בעיות ואותן נקודות תורפה.
לא! ממש לא. זה כל כך לא נכון.
המצב שתיארת לא עונה על ההגדרה של "בעיות רגילות בזוגיות שצריך לפתור".
זוהר_אור*
הודעות: 92
הצטרפות: 15 יולי 2005, 11:17
דף אישי: הדף האישי של זוהר_אור*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי זוהר_אור* »

היחסים בינו לביני בשבועות האחרונים מאוד נעימים, הרבה שיחות, הרבה סקס, הרבה הבנה

יופי. עכשיו יבוא מישהו לתקן לי את האגו.

מציעה לך, במיוחד בתקופה לא קלה לו, אבל בכלל בחיים, לא להכניס אליך לגוף מישהו שלא אוהב אותך. אני לא מתכוונת שאומר שהוא אוהב אותך, אלא כזה שאוהב אותך כמו שאהבה צריכה להיות, כמו שאת רוצה שיאהבו אותך. זה חלק מללמוד לקחת מהעולם הזה רק את מה שבאמת טוב לך, ולותר על כל דבר אחר שנדמה לך שאת נזקקת לו אבל למעשה מחליש אותך.

הערב דיברתי עם חברה, שעומדת ללדת בקרוב. היא שאלה אותי אם אני את הלידה הבאה שלי (שתהיה, בעזרת האל) אעשה בבית. אמרתי לה שאני חושבת שכן, אבל שזה גם תלוי בבן הזוג שיהיה שותף לזה. היא שאלה אותי: ואם הוא יגיד לך "את יכולה ללדת בבית, אבל אני לא אהיה שותף לזה" מה תעשי? ואני אמרתי לה שאני מאחלת לעצמי זוגיות שבה לא תהיה הצבת אולטימטומים, אלא דיאלוג.
נועה_נועה*
הודעות: 117
הצטרפות: 12 יולי 2005, 23:18
דף אישי: הדף האישי של נועה_נועה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי נועה_נועה* »

שני גברים בחיי התעללו בי. אבא שלי ובעלי
תארתי לי, אחרת לא היית בוחרת לך בן זוג כזה.

גם אם אני אהיה במערכת יחסים זוגית עם מישהו אחר, יהיו לה אותן בעיות ואותן נקודות תורפה.
אני מסכימה אתך, ולכן אומרת לך שוב, קודם טפלי בעצמך. כשאת תיהיי עם בטחון בעצמך, כשאת תחיי באמונה שלמה שמגיע לך טוב ורק טוב, אז חפשי בן זוג. ויודעת מה, אז זה גם יבוא לבד.
אם לא תטפלי בעצמך סביר להניח, שאותם דפוסים יחזרו גם במערכת יחסים אחרת.


מציעה לך, במיוחד בתקופה לא קלה לו, אבל בכלל בחיים, לא להכניס אליך לגוף מישהו שלא אוהב אותך
מאוד נכון. זה מחליש אותנו.

ועוד משפט לתלות על המקרר : אהבה זה לא כואב אהבה זה לא כואב.....
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי פלונית* »

שני גברים בחיי התעללו בי. אבא שלי ובעלי.
וואו. איך זה קורה לנו כל הזמן? כאילו כולם הלכו לקרוא את לבסוף מוצאים אהבה ואז גדלו התפתחו והלכו לחפש בן זוג לפי הוראות הספר...
פלונית*
הודעות: 5019
הצטרפות: 02 אוקטובר 2001, 03:13

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי פלונית* »

מציעה לך, במיוחד בתקופה לא קלה זו, אבל בכלל בחיים, לא להכניס אליך לגוף מישהו שלא אוהב אותך.
|Y|

במחשבה שניה, גם אם זה כן יקרה, תהני (-:
ג'ינ_ג'ית*
הודעות: 1594
הצטרפות: 28 פברואר 2004, 00:23
דף אישי: הדף האישי של ג'ינ_ג'ית*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי ג'ינ_ג'ית* »

ועוד משפט לתלות על המקרר : אהבה זה לא כואב אהבה זה לא כואב.....
אם הכוונה בעיצה היא להחדיר סוגסטיה כלומר מנטרה חיובית למודע (וללא מודע) אז כמשפט כמו אהבה זה אל כואב ייתפרש כאהבה זה כואב.
לתת מודע יש תכונה להשמיט מילות שלילה כך שהמשפט עלול להתפרש כאהבה זה כואב, אהבה זה כואב.... לכן כדאי לנסח סוגסטיה חיובית כמו אהבה טובה לי, נעימה לי, מפרה אותי וכו' מאשר על דרך השלילה (אהבה לא כואבת... ).
נועה_בר*
הודעות: 2171
הצטרפות: 20 יוני 2004, 22:33
דף אישי: הדף האישי של נועה_בר*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי נועה_בר* »

שני גברים בחיי התעללו בי. אבא שלי ובעלי.
((-))
את מאוד אמיצה.
לא רק שאת עושה מעשה גדול ופותחת בפנייך דרך חיים חדשה, אלא גם מישירה מבט כואב לאמת.

אני מאמינה בך, שיש לך כוחות ובטחון בעצמך כך שתדעי לבחור את הדברים שטובים לך, גם בהמשך.
כרגע זה טבעי מאוד להזדקק לחיזוקים.
קחי את מה שבא לך, ממי שבא לך, כמה שבא לך. שמי עצמך במרכז.
וכשרע לך - תלכי!
( זה מה שעשית עם בעלך, וגם עם ההורים - אני רק מזכירה לך שאת יודעת @} )

שולחת לך כוחות לאהוב את מה שיש.
עוד חיבוק.
אורנה_הודיה*
הודעות: 32
הצטרפות: 15 פברואר 2005, 11:28
דף אישי: הדף האישי של אורנה_הודיה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי אורנה_הודיה* »

"כשהוא חזר מהויפאסאנה, הוא אומר שהוא היה "הכי שלם והכי אוהב והכי נכון לתקן את הקשר". דיבר בהתלהבות על העתיד שלנו, ואני לא נתתי לנו לחלום, אחרי שעה סיפרתי לו מה החלטתי. הוא אומר שמאז זה "נצרב". שגם אם הייתי חוזרת בי, זה כבר לא היה אותו דבר. אני מייסרת את עצמי מאז כל פעם שזה עולה. אולי כן הייתי צריכה לתת עוד צ'אנס? אולי הייתי צריכה לבחון את הדברים מחדש? אולי עשיתי צעד פזיז מדי, אולי סתם נסחפתי? אולי במו ידי הרסתי לילדים שלי את האפשרות לחיות במשפחה מאושרת??"

סופה במדבר אמיצה,

המילים שנאמרו על ידו (שהבאתי בציטוט) הן מניפולציה גסה. שמתי לב למוטיב חוזר בכל הסיפור. הוא מתנהג באופן חסר אחריות ו/או אלים ו/או לא בוגר בעליל ו/או אגוצנטרי ואיכשהו הוא מצליח על ידי מניפולציות מילוליות להפנות אלייך את "האחריות" לעיניין.

אחרי התפרצות האלימות שלו יום לפני הלידה. הוא היה "מזועזע" מכך שאת חשבת בכלל שהוא היה עלול לפגוע בך פיזית. באמת, איזה אשה "איומה" את שאת חושבת כך.
אחרי יום שלם שבו את היא היחידה שמתפקדת כאדם בוגר בתוך המשפחה ואת עייפה מדי מכדי לעשות לו מסאג' את מקבלת את נאום הנשים בהודו.
אחרי שנים שבהם הוא תפקד כפי שתפקד, הנה בדיוק עכשיו הוא מצהיר על עצמו שהוא היה "הכי שלם והכי אוהב והכי נכון לתקן את הקשר" ורק את לא נתת לחלום להתגשם ובגללך הכל נחרב. האם את באמת חושבת שאילו לא היית אומרת דבר הוא באמת היה מממש את ההצהרה הזו הלכה למעשה? האם הוא בכלל היה אומר אותה?
הרי רק מפני שהלכת הוא אמר מה שאמר. כי עכשיו זה לא מחייב אותו, כי הרי את "הרסת" את הסיכוי לכך. נו, באמת...

סופה יקרה,
אם את נענית למניפולציות האלה ולוקחת אפילו אפס קציהו של האשמה שהוא מנסה לזרוק עלייך, את מחלישה את עצמך. חבל.

עשית צעד ענק כשאמרת "עד כאן" " לא עוד" את אמיצה ונהדרת. זהי את המניפולציות ואל תקחי אשמה עלייך.


מאחלת לך חיים נפלאים.

אורנה
גלינה_המכשפה_הצפונית*
הודעות: 187
הצטרפות: 31 ינואר 2004, 17:41

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי גלינה_המכשפה_הצפונית* »

ממשיכה לקרוא, לחשוב אליך, לכעוס ולבכות. חברה משותפת וגרושה שלנו אמרה לי פעם ומתוך ניסיונה "תחיי בהווה. אל תחשבי על העתיד. עברי דקה ועוד דקה. התמודדי עם מה שיש עכשיו ואל תדאגי למה שיהיה." זה מאוד עוזר לי כשאני מרגישה שאני מתפרקת. אולי גם לך זה יעזור לעבור את הימים הקשים האלה.
יש לי הרבה מחשבות אבל יותר נכון בעיני לתת אחרות שעברו מה שאת עוברת לתת לך עיצות.
למחרת שהיינו אצלכם כנרת בקשה לבקר שוב :-D - אכזבתי אותה בביקור בפארק צה"ל.
מתי את רוצה שנבוא שוב?
הכוסמת_מארץ_עוץ*
הודעות: 11
הצטרפות: 03 יולי 2005, 21:26
דף אישי: הדף האישי של הכוסמת_מארץ_עוץ*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי הכוסמת_מארץ_עוץ* »

הי מותק
אני קוראת כאן כל הזמן...
אין לי מושג איך עושים אייקונים אבל קבלי חיבוק וירטואלי ענקי ממני
אכן את עוברת תקופה קשה ונוראית והכי מבעס שבאמת את מטופלת בילדים ולא יכולה להכנס לחדר חשוך ולבכות את עצמך לדעת...
יש לי תחושה שעשית את הדבר הכי נכון עבורך ועבור ילדייך ועוד צפוי לך אושר ענקי וגדול...
תגידי לי מתי את רוצה שנקפוץ אליך
נשיקות
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

שוב נפל עלי דכדוך. שבת, זמן משפחתי. בשבתות תמיד הרגשתי בודדה. החלק הראשון של היום עבר טוב, אח"כ הגדול דיבר עם אבא ומאותו רגע לא הפסיק לבכות ולצעוק. זה נמשך כשעה וחצי, הוא נרדם ושוב התעורר בבכי.
חברים אהובים רצו לבוא לבקר אבל המשפחה באה אליהם במפתיע ולי אין כוח להיכנס לאוטו ולנסוע לשם.

כל כך רוצה שמישהו יבוא להיות איתי, הערב עוד ארוך ואני עצובה.
מיצי_החתולה*
הודעות: 2041
הצטרפות: 21 פברואר 2005, 22:27
דף אישי: הדף האישי של מיצי_החתולה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי מיצי_החתולה* »

סופה יקרה, אני עוקבת אחרי הדף הזה כל הזמן, ואני רוצה לומר לך שאני חושבת שאת אשה חזקה, אמיצה ונפלאה.
אני כל כך רוצה בשבילך שהזמן יחלוף, שהעניינים ייכנסו לשגרה, ושתביני שעשית כל שיכולת לעשות למען הקשר הזה, ושעשית את הדבר הנכון למענך ולמען ילדייך בכך שקמת והלך.
אני מחבקת אותך.
במבי_ק*
הודעות: 3060
הצטרפות: 02 אפריל 2005, 11:04
דף אישי: הדף האישי של במבי_ק*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי במבי_ק* »

דשא, גם אני פה. לגבי התובנות של אחרי הויפאסנה - מניפולציה. לגבי ההתנזרות שלא תהיה - מניפולציה. זה לא קשור אלייך. זה הוא, שיורה בכל כלי הנשק האפשריים כדי לפגוע. כדי להטיל עלייך את האשמה. זה הוא שמכיר אותך טוב ויודע איפה היבלות שלך, וכל מה שהוא צריך לעשות זה ללחוץ. אז שילחץ. אחרי כמה זמן הנשק הזה יכהה, והוא יחפש נשק חדש. השריון שאת צריכה לבנות לך הוא נגד כל כלי הנשק, לא נגד הסקס עם מישהי אחרת או האשמות לגבי הזוגיות. וכנראה שאת השריון הזה בונים מבפנים. אז תתחילי בזה שאני ועוד בנות שמכירות אתך ועוד בנות שלא מכירות אותך ובטח גם בנים - חושבים שאת נהדרת וחזקה ומקסימה (ואם יורשה לי אז גם קורנת ויפה) ושעשית את הדבר הנכון. ונראה שלא יכול להיות שכולנו טועים...

ולגבי הבדידות של שבת (ואני אומרת משהו כואב, אני מקווה שזה בסדר) - גם קודם היא היתה, פשוט היית כל כך עסוקה בלשרוד שלא בטוח שהכרת בה.

(())

נתראה בקרוב אני מקווה
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

ולגבי הבדידות של שבת (ואני אומרת משהו כואב, אני מקווה שזה בסדר) - גם קודם היא היתה, פשוט היית כל כך עסוקה בלשרוד שלא בטוח שהכרת בה.
הכרתי בה. סופי שבוע היו שוברים אותי, הייתי הכי בודדה והכי לא יכולתי ללכת לחברים כי זה זמן משפחתי. מזל שיש לי כמה חברות גרושות או חד הוריות ואיתן נהגתי להיפגש בשבתות אם זה התאפשר.
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

ווידוי
אני קוראת בבלוג שלו, אני מניחה שהוא יודע כי בעבר קראתי שם והגבתי. הוא לא כותב משהו משמעותי, סתם הגיגים.
פרח_יפה*
הודעות: 2
הצטרפות: 16 יולי 2005, 23:16

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי פרח_יפה* »

סופה, גם אני פה. לגבי התובנות של אחרי הויפאסנה - מניפולציה. לגבי ההתנזרות שלא תהיה - מניפולציה. זה לא קשור אלייך. זה הוא, שיורה בכל כלי הנשק האפשריים כדי לפגוע. כדי להטיל עלייך את האשמה. זה הוא שמכיר אותך טוב ויודע איפה היבלות שלך, וכל מה שהוא צריך לעשות זה ללחוץ. אז שילחץ. אחרי כמה זמן הנשק הזה יכהה, והוא יחפש נשק חדש
יפה כתבה במבי ק זו בדיוק ההרגשה שלי. ומה שעשית אני אישית הייתי צריכה לעשות לפני למעלה מ-30 שנה ואפילו בהריון אך אז לא היתה הפתיחות שיש היום לנושא אם חד-הורית והברירה היחידה היתה לחזור לבית אבא אז זה לא, חס ושלום (עם ל' רבתי) ואני הרי התחתנתי -( כן אנחנו מהדור ההוא שלא היה נהוג ומקובל שבחורה לא נשואה תחייה עם גבר ללא נישואין מה יגידו עליה וזו הטעות הנוראית) לא רק בגלל האהבה הגדולה שעדיין אני חשה בה אלא בגלל החופש להיות אני ולהרגיש שאני תורמת למישהו אחר שמקבל הכל באהבה ובהבנה - כך חשבתי וכך נגררתי בגלל ילדים, פרנסה וכיו"ב אך את שתהיי לי בריאה גדולה מהחיים אני מסירה את הכובע (ואני אוהבת כובעים מאד...) וחבל שאינני קרובה אליך אחרת בכיף ובאהבה הייתי רצה לעזור לך ואולי גם לעזור לעצמי.....

אשמח לשמוע ממך איך את מסתדרת והאם טוב לך ונחמד ואולי תהיה לי גם עיצה טובה (ואני הרי גידלתי 3 ילדים לתפארת והם גם מוצלחים עם משפחות נפלאות אך לצערי מפוזרים על הגלוב...) כי אני לא נמצאת ב"ארץ הקודש" והיכן שאני חייה זה לא משהו לכתוב עליו הביתה....ממש מסיפורי אוהל הדוד תום....

שימרי על עצמך אישה חזקה וראי ברכה במעשייך.
פרח יפה
פרח_יפה*
הודעות: 2
הצטרפות: 16 יולי 2005, 23:16

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי פרח_יפה* »

_שוב נפל עלי דכדוך. שבת, זמן משפחתי. בשבתות תמיד הרגשתי בודדה. החלק הראשון של היום עבר טוב, אח"כ הגדול דיבר עם אבא ומאותו רגע לא הפסיק לבכות ולצעוק. זה נמשך כשעה וחצי, הוא נרדם ושוב התעורר בבכי.
חברים אהובים רצו לבוא לבקר אבל המשפחה באה אליהם במפתיע ולי אין כוח להיכנס לאוטו ולנסוע לשם.
כל כך רוצה שמישהו יבוא להיות איתי, הערב עוד ארוך ואני עצובה._

ולגבי הבדידות של שבת (ואני אומרת משהו כואב, אני מקווה שזה בסדר) - גם קודם היא היתה, פשוט היית כל כך עסוקה בלשרוד שלא בטוח שהכרת בה.

עצוב לקרוא את מה שכתבת במבי ק (אך צדקה) במשפטה דלעיל מאחר וכשאנחנו עסוקות כל הזמן 7 ימים בשבוע בלגדל את הילדים, לדאוג לרווחתם (הבעל עובד - אמנם לא בשבת ולכן האם בבית) לבשל, לכבס, (סק"ס) לרוץ לקניות, לרוץ עם הילדים לרופא או לקחת לבית הספר, גן וכו' והכל בלי רכב למי היה אז רכב?????? והמלחמות והמילואים ואת לבד שבא לך לזעוק לשמים והבדידות של סופי השבוע והחגים (אפילו שיש משפחה) ועכשיו כשהילדים כבר גדולים וחושבים ש"נו, עכשיו נתחיל לעשות חיים", אז יש את השתיקות הארוכות שברור לכולם שהן לא מובילות לשום מקום ולפעמים נפתחים (הצד הגברי) ויש ימים נחמדים אך ברוב הזמן יש את הדיפרסיה (לא, לגברים את הסימפטומים של גיל המעבר, לאאאאאאאאא מה פתאום?????- דמייני את יוסי בנאי אומר משפט זה!!!!!) וזה קשה והבדידות היא נוראית ועצובה ואי אפשר להתרכז בכלום כי את לא יודעת מתי יהיה לך נחמד ומתי שוב תהיי בודדה ועצובה כי הצד שכנגד מרחם על עצמו בשקט... ורוצה להיות עם עצמו............

לכן אני בטוחה שזמני הבדידות אצלך בסופי שבוע/חגים הולכים ומתקצרים ואת תראי שמעגל החברים/משפחה יגדל ויגדל ושוב לא תהיי בודדה רק תהיי חזקה ותדעי שממש יש אור בקצה המנהרה וגם לך בהחלט מגיע רק טוב.

כמו שכתבה אחת הבנות למעלה גם אני עדיין לא יודעת איך מוציאים אייקונים ואי לכך "אני שולחת לך חיבוק וירטואלי ענקי" ומבטיחה לחשוב עליך ולשלוח לך שדרים חיוביים כל סוף שבוע וחג.

שלך
פרח יפה
שורש_סלרי*
הודעות: 9
הצטרפות: 15 יולי 2005, 11:36

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי שורש_סלרי* »

דשא אהובה
גם אני פה
(())
שורש
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

אתן יודעות מה משגע אותי? איך כולכן כל הזמן אומרות לי כמה אני חזקה וחזקה וחזקה. ונמאס לי להיות חזקה. נמאס לי לסחוב הכל על הכתפיים שלי, נמאס לי להיות אמיצה ואיתנה, נמאס לי להיות כמו סלע.
אני רוצה לדעת גם להיות חלשה. עכשיו אני מקבלת שעור טוב, אני מצליחה לאפשר להורים שלי לדאוג לעניינים טכניים כמו קניות ותשלומים, אני מאפשרת לחברים לבוא לבקר אותי ולהביא לי אוכל ולסדר את הבית ולקחת את הילדים, אני מאפשרת לעצמי לקרוס על הספה ולסמוך על כך שמישהו אחר יעשה. אחרי הלידות שלי לא קיבלתי כזאת תמיכה. או לא נתתי לעצמי לקבל.
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

שורש, אנחנו מכירות בחיים האמיתיים?
איש_אחד*
הודעות: 18
הצטרפות: 06 ינואר 2004, 12:28

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי איש_אחד* »

דשא שלום לך
על אף שאני משוטט באתר הזה לא מעט מעולם לא השתתפתי באופן פעיל בדיונים. הבלוג שלך, ברגישותו הרבה גורם לי לחרוג ממנהגי ולהתייחס.
למרות הקושי העצום שאת עוברת אני חושב שאת עושה את הדבר האמיץ והנכון.
ככל ששנות ההורות והאבהות עוברות, יותר ויותר מתחוור לי שהחלוקת התפקידים בין בני הזוג המבוססת על הגדרות מגדריות שונות (ולעיתים משונות) הן אמצעי של בריחה, התחמקות ואי נטילת אחריות.
ההורות נתפסת בעיני כמסע משותף, לעיתים קשה מאוד, של שני אנשים האמורים לגדל ילדים באופן הנראה בעיניהם כנכון ביותר. במסגרת המסע הזה נראה לי שיש ליצור הבחנה בין תכונות או כוחות ובין משימות ומטלות. אני מאמין שבאופן מסויים (שלא ברור לי עד היום מהו) יש סוג של כוחות ויכולות המשוייכות יותר לאבא ואחרות המוענקות על ידי האם. עובדה זו אינה צריכה להשפיע על האופן בו מחלקים משימות ותפקידים בין בני הזוג, היא גם לא צריכה להשפיע על רמת נטילת האחריות של כל אחד מהם. חלוקת נטל העבודה והמטלות בין בני הזוג אינו עניין מגדרי כי אם עניין פשוט (אם כי מעייף) של סולידריות וחברות בין שני אנשים ללא כל קשר למינם.

אני מעריך מאוד את האומץ שלך לקום וללכת. מעבר לתיאורי הזוגיות הקשה מאוד ביניכם רמת התפקוד שלו כאב נראית לי ירודה מאוד מאוד ואולי הפרידה ביניכם תעורר אותו ליטול אחריות
נועה_נועה*
הודעות: 117
הצטרפות: 12 יולי 2005, 23:18
דף אישי: הדף האישי של נועה_נועה*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי נועה_נועה* »

ונמאס לי להיות חזקה
להיות חזק זה לא אומר, שאסור להתפרק לפעמים, שאסור לקבל עזרה, שצריך לעשות הכל לבד. זה לא נכון לעשות הכל לבד. לי יש שני ילדים ובן זוג שאיתי ועדיין אני זקוקה לעזרה. אז את בוודאי ובוודאי שזקוקה לעזרה כרגע!!!!!

את לא חלשה כשאת נותנת לכל מי שסביבך לעזור לך.

את אמיצה,

כי צריך המון אומץ לעזוב "בעל" עם שני ילדים קטנים (תינוקות?),
כי צריך המון כח להתגבר על כל הפחדים ולעבור דרכם,
כי צריך הרבה תעוזה להתחיל הכל מחדש, לבד.

חיבוק
<הייתי באה גם אבל אנחנו לא ממונעים :-( >
אנונימי

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי אנונימי »

אנחנו כותבות לך שאת "חזקה" ו"אמיצה" ועוד כאלה מין מילים, שאמורות לעודד אותך, ולא פחות מזה לנסח לנו ולהגדיר לנו את מה שאת עושה.
מרגיש לי בבטן, שאת פועלת נכון, הכי טוב שאפשר בנסיבות, עבור ילדייך ועבור עצמך.
הרבה יותר קל לי, לכתוב מילות תואר כאלה - אמיצה, חזקה וכו', מאשר להתחבר לתחושות האלה ולנסח אותן למילים, ולכן זה מה שאת מקבלת.
הבעיה היא שזה מצמצם אותך, זה תוחם את מי שאת. ןנכון שהמעשים שלך הם מעשים גדולים ועצומים, אבל בעצם את בסך הכל בת אדם, עם אחריות עצומה על עצמך ועל עוד שני ילדיך, ואת מתמודדת עם המציאות הזו, שלא ייחלת לה, וקשה לך.
וקשה לנו לראות אותך בקשייך.
אז לפעמים את גיבורה ואמיצה וחזקה, ולפעמים את דשא, דשא ירוק.
ולפעמים את דשא חלשה, שקורסת על הספה ומאפשרת לסביבה לעמוד במשימות האחריות שלך.
ומפה, מהמקום בו את עכשיו, את תגדלי, ותלמדי, ותתחזקי. וזה לא אומר שלא יהיו גם נפילות, גדולות יותר או פחות, כי ככה זה.

אני קוראת אותך, ומתחברת למילותייך, וכואבת את כאבך, ושולחת לך חיבוקים (())
רוני_בלוני*
הודעות: 1240
הצטרפות: 10 מאי 2004, 11:42
דף אישי: הדף האישי של רוני_בלוני*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי רוני_בלוני* »

אני דווקא רוצה להתייחס לקטע של השבתות.
אני נשואה לאדם שעובד שבתות לרוב, שבת אחת בחודש בערך הוא בחופש ובכל יתר השבתות הוא עובד ומגיע הביתה בשעה 18:00 בערך, בימי שישי הוא חוזר ב17:00. בחגים זה מאוחר עוד יותר ובחורף שעה פחות.
ואגב אני גרה בישוב מעט מרוחק והרכב היחיד אצל בעלי בשבתות.

זה לא קל, גם אני מרגישה לעתים בודדה, וזה נמשך ככה מאז שהכרתי אותו (13 שנים) - מעולם לא התרגלתי לכך!
יחד עם זאת למדתי לחיות בשתות, אני משתדלת להתחבר לילדי ולהשקיע בהם בשבתות, ולהספיק גם לנוח, וגם לנקות, וגם לבשל, ובקיץ לעתים רחוקות מבקשת עזרה מחברים (טרמפ לבריכה), לעתים (מעט מאוד) ההורים שלי מגיעים בשבתות ואנחנו הולכים יחד לבריכה.טוב, היום הילדים שלי כבר גדולים יחסית.

אבל כשהיו קטנים יותר היה לי סדר יום מופתי בשבת, שלא כלל חברים כלל (גם היום הוא לרוב לא כולל חברים, זה זמן למשפחות) ובשבתות שבעלי היה בחופש היה לי מאוד מאוד קשה, כל סדר היום היה מופר, שום דבר לא על פי הזמנים הקבועים (שכלל שינה בצהריים למשל).

אין לי מסר בשבילך רק רציתי לשלוח חיבוק, לומר לך שאני איתך, וגם אני לא אוהבת במיוחד שבתות, ואני נשואה למרות הכל לאדם מקסים שמשתדל לתת מעצמו.

יהיה בסדר, מותר לפעמים גם ליפול ואני מבטיחה לך שכאשר ילדייך יגדלו מעט יהיה לך קצת יותר קל לנשום בשבתות.
איילת*
הודעות: 426
הצטרפות: 07 יולי 2001, 13:15

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי איילת* »

אתן יודעות מה משגע אותי? איך כולכן כל הזמן אומרות לי כמה אני חזקה וחזקה וחזקה. ונמאס לי להיות חזקה. נמאס לי לסחוב הכל על הכתפיים שלי, נמאס לי להיות אמיצה ואיתנה, נמאס לי להיות כמו סלע.
אני רוצה לדעת גם להיות חלשה. עכשיו אני מקבלת שעור טוב,
אני מאפשרת לעצמי לקרוס על הספה ולסמוך על כך שמישהו אחר יעשה

וזה סוג של כוח ועוצמה וחוזק. רק מסוג אחר.

ובכל הדרך הארוכה שאת עושה יש המון משברים, קשיים, כאבים, התמודדות בלתי פוסקת. מי שלא חזק במהותו לא היה יכול להיכנס לשם בכלל.

וסיפורון קטן אגבי שאולי טיפה יעודד את רוחך:
כשהייתי בתקופה ממש רעה, אבל ממש... סיפרתי למי שהייתי אצלה בטיפול אז "שאני כל כך מדוכאת שכשאני מגיעה הביתה אני נכנסת מתחת לשמיכה ובקושי מצליחה לצאת משם".
"אבל בסוף את יוצאת" היא אמרה...
זוהר_אור*
הודעות: 92
הצטרפות: 15 יולי 2005, 11:17
דף אישי: הדף האישי של זוהר_אור*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי זוהר_אור* »

זוכרת את עצמי לאורך תהליך הגירושין, מחזיקה את עצמי כ"כ חזק כדי לא להתפרק, ומרגישה גוש ענק בתוך הבטן. בשלב מסויים, אחרי שהתחילה לשוך הסערה, התחלתי ללכת בכוונה לסרטים עצובים, כדי להוציא את הבכי.
אני חושבת שהשנה הזו פגמה ביכולת שלי לבכות, ואני מקווה שזה ישתחרר עם הזמן.

ואם את כן מצליחה, תשתמשי בערב בודד כזה כדי לפרוק, להוציא בכי, ולהרשות לעצמך להרגיש מסכנה. כמו שצריך ועד הסוף, בלי להתאפק בכלל.

היה לי ערב כזה, מיד אחרי שהוא עזב את הבית, ששכבתי בחושך במיטה, המתוק כבר ישן, ופתאום המבט שלי נתקע על נקודה בקיר, בה היתה תלויה תמונה שהוא לקח איתו. זה עשה אותי כ"כ עצובה, ככה עטופה בחושך ובבדידות, חושבת על המשפחה שפירקתי, על הפנטזיה שהתנפצה. מרחמת על עצמי עד עמקי נשמתי, בלי שום רצון להתעודד. ואז, בלי שבכלל חיפשתי את המחשבה המשמחת, קלטתי שהלכתי לישון עירומה (מה שכזכור הוא לא הרשה), וכמה נעימים הסדינים על הגוף שלי, ונזכרתי בלי להתכוון כמה טוב זה שהוא לא כאן בשביל להגיד לי מה לעשות, להשפיל ולהשפיט אותי, שחזרתי להיות של עצמי.
סופה_במדבר*
הודעות: 73
הצטרפות: 28 יוני 2005, 23:44

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי סופה_במדבר* »

שחזרתי להיות של עצמי.
בדיוק.
פלונית_שאת_מכירה*
הודעות: 1
הצטרפות: 17 יולי 2005, 11:42

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי פלונית_שאת_מכירה* »

הי סופה יקרה,
חייבת לדבר איתך ולא מצליחה טכנית למצא את הכמה דקות להתקשר טלפונית בגלל תקופה מוטרפת (לא סתם תרוץ) . כדי שתזהי אותי אציין את התאום המפליא/מופלא של ימי ההולדת של ילדינו.
רוצה להגיד לך שקראתי הכל בבת אחת, עם הרבה בכי וכאב עבורך ומתוך הזדהות עם התחושות שלך - כולן לכל הכיוונים. לצערי התאום שקיים בחיינו מסתבר שהוא מעבר לימי הולדת. למרות הסיפורים השונים שלנו, יש הרבה משותף. מצאתי בדף הזה הרבה עידוד וכח לגבי עצמי ועל כך תודה לך על הדף הזה ועל גילוי הלב.
אנסה להתקשר טלפונית, ואם תוכלי תנסי בבקשה להתקשר אלי.
למרות הוירטואליות - חיבוק גדול ומחזק
אורית_אוקו_ערוסי*
הודעות: 2401
הצטרפות: 04 אוגוסט 2001, 22:47
דף אישי: הדף האישי של אורית_אוקו_ערוסי*

החיים מתחילים מחדש אני אישה אמיצה

שליחה על ידי אורית_אוקו_ערוסי* »

נכנסתי בפעם הראשונה וקראתי מהתחלה ועד הסוף את כל הדברים שכתבת.
ואוו, את מדהימה!
אין לי מילים חכמות וגם לא עיצות.
הסיפור שלך קשה, עצוב, נוגע לליבי, מלא כוח וחולשה כאחד.
אבל מה שהכי חשוב הוא שלקחת את חייך בחזרה לרשותך. לחיות בלי פחד! זה הרבה.
קשה להיות לבד עם שניים קטנים, ולהחזיק בית.
חיזקי ואימצי.
אמשיך לקרוא את דברייך.@}
שליחת תגובה

חזור אל “פרנסה”