הריון ללא יידוע המערכת הרפואית

אנונימי

_{שם הדף הוחלף מ-הריון ללא אולטרה סאונד, 3.10.08}

אני מתחילה דף, בתקווה שזה יגיע למקום הנכון, כי אני לא כל כך מנוסה בעניין.

אני בהריון, תחילת שבוע 8, ולא עושה אולטרה סאונד.
לא רוצה בכלל לערב את המערכת הרפואית בהריון שלי.
מתכננת לידת בית ותוהה אם מיילדת בית מבצעת גם מעקב הריון (בדיקות חלבון בשתן, לחץ דם, דופק העובר),
הכלול במחיר הלידה.

אם כן ארצה לבצע בדיקת אולטרה סאונד מסיבה זו או אחרת בשלב כלשהוא,
הייתי רוצה לדעת אם זה אפשרי לבצע אותה באופן פרטי לחלוטין (ללא הצגת כרטיס קופ"ח)
ואם למישהי יש נסיון שכזה, אשמח לדעת מה המחיר לבדיקה כזאת.

את יכולה לקרוא עוד ב:
אולטרסאונד אחד, מדור בדיקות בהריון, אולטרה סאונד הכדאי, בדיקת אולטרסאונד

לגבי בדיקה פרטית בבדיקות שעשיתי לא הצגתי כרטיס אבל כן מסרתי מספר ת.ז. שקיפות עלתה כשש מאות שח לא יודעת לגבי סתם בדיקה

וגם מה חובה בהיריון

קצת קשה לי להבין איך אפשר בלי בדיקות אולטראסאונד - ובעיקר בדיקה ראשונה לראות האם ההריון תקין והאם יש דופק. בכל מקרה את השקיפות העורפית ואת שתי הסקירות אני עושה פרטי אפשר אצל רופא פרטי ואפשר בבית חולים (יידוע קופת החולים נועדה רק להחזר כספי ) לדעתי לפחות שתי בדיקות אולטראסאונד צריך (השאר נועדו למזער את התקפי החרדה שלי)

קצת קשה לי להבין איך אפשר בלי בדיקות אולטראסאונד - ובעיקר בדיקה ראשונה לראות האם ההריון תקין והאם יש דופק.
מאד פשוט להסביר את זה בעיניי.
אם ההריון תקין ויש דופק - בסוף יוצא תינוק.
זה רק עניין של סבלנות.

לא רוצה בכלל לערב את המערכת הרפואית בהריון שלי.
אפשר לשאול למה? (לא שאני לא יכולה להבין, אני פשוט תוהה.)

אם ההריון תקין ויש דופק - בסוף יוצא תינוק.
ממש לא נכון.

זה נכון שאו"ס בשליש הראשון לא יכול לעזור בכלום, רק להראות תמונת מצב עדכנית. ולכן כל הרגעה של החרדות טובה בערך עד למחרת הבדיקה ולא יותר.

ממש לא נכון.
בעיקר מנוסח הפוך.
זה תנאי הכרחי אך לא מספיק.
כלומר בניסוח יותר קפדני -
אם בסוף יוצא תינוק, הרי שההריון היה תקין והיה דופק.

_מתכננת לידת בית ותוהה אם מיילדת בית מבצעת גם מעקב הריון (בדיקות חלבון בשתן, לחץ דם, דופק העובר),
הכלול במחיר הלידה._
מיילדות בית מבצעות מעקב הריון - מעקב הריון ע''י מילדת
אצל רובן זה כלול בחבילת הלידה, ואצל חלקן מחיר הלידה מעט זול יותר מהחבילה, וצריך לשלם בנפרד אם רוצים מעקב הריון.

_אם כן ארצה לבצע בדיקת אולטרה סאונד מסיבה זו או אחרת בשלב כלשהוא,
הייתי רוצה לדעת אם זה אפשרי לבצע אותה באופן פרטי לחלוטין (ללא הצגת כרטיס קופ"ח)
ואם למישהי יש נסיון שכזה, אשמח לדעת מה המחיר לבדיקה כזאת._
כדאי לך להתקשר לאיזה רופא פרטי ולברר.
בגדול, נראה לי שלא תהיה לך בעיה, ושבדיקה תעלה בסביבות ה-500 ש"ח.

קצת קשה לי להבין איך אפשר בלי בדיקות אולטראסאונד - ובעיקר בדיקה ראשונה לראות האם ההריון תקין והאם יש דופק.
הי אחת , לא כל כך הבנתי את האמירה הזו... <שואלת ברצינות>
למה נראה לך שאי אפשר בלי הבדיקה בשליש הראשון?
האם ויתור על הבדיקה חושפת את האישה או את העובר לסכנה מסוימת?
האם יש סכנה מסוימת שניתן להמנע ממנה באמצעות הבדיקה?

האם יש סכנה מסוימת שניתן להמנע ממנה באמצעות הבדיקה?
הריון מחוץ לרחם.

אי אפשר להימנע, אפשר לגלות בשלב מוקדם יחסית.

הייתי רוצה לדעת אם זה אפשרי לבצע אותה באופן פרטי לחלוטין (ללא הצגת כרטיס קופ"ח)
למה לא להציג כרטיס קופ"ח? זה לא קצת פרנואידי.
אפשרי בהחלט לא להיות במעקב הריון אצל רופא בקופה ולהגיע לאולטראסאונד פעם אחת ויחידה במידת הצורך.
תלוי באופי הבדיקה ובדחיפות שלה אבל תוכלי (אם תרצי) לעשות אותה בלי הפניה ובלי כלום פשוט ע"י פניה ל"מיון יולדות" (שלרוב נמצא כזה גם במרפאות הנשים בקהילה)
אף אחד לא ירדוף אחרייך אם תבואי פעם אחת ולא תחזרי שוב...

הריון מחוץ לרחם.
אי אפשר להימנע, אפשר לגלות בשלב מוקדם יחסית.
אבל בשבוע 8 אם אין כאבים ואמא מרגישה בסדר, הסבירות להריון חוץ רחמי מאוד קטנה.

תודה רבה על התגובות.
הסיפור הוא כזה: בלידה הקודמת הייתי צריכה ממש לריב עם המערכת הרפואית על עניין התאריך המשוער.
היה הבדל בין הגרסא שלי (שאני עדיין עומדת מאחוריה) לבין שלהם ב-6-7 ימים.
אין שום בעיה עם זה אם ההריון מסתיים כשהם מצפים שיסתיים.
אבל אצלי ההריון הסתיים אחרי 42 שבועות ומבחינתם הסתיים אחרי 43 שבועות!

לא אלאה אתכם בפרטים, אבל באמת שעשו לי במשך שבועיים+ את המוות!
הייתי צריכה כוחות נפש עילאיים להתמודד עם ההאשמות איך שאני הורגת את התינוק שלי כי לא מוכנה לזירוז,
איך שאני צריכה להתכונן ללדת ולד מת וכד'.
לא רציתי ללכת ל"ייעוצים" האלה, אבל ממש איימו עליי שאני חייבת.
הייתי תמימה אז.
עכשיו הייתי אולי מגיבה אחרת. ואולי גם לא.
אבל עדיין - לא רוצה בכלל להכנס למו"מ עם מערכת שכזאת.
בקשתי בכל לשון של בקשה שירפו ממני,
שיתנו לי להתרכז בהריון הבריא שלי ובלידה הקרבה,
שיתנו לי את השקט שלי, שכל כך נחוץ לדעתי בימים האחרונים לקראת הלידה,
אבל הם פשוט לא הרפו.

בדיקות האולטרה סאונד לא הרגיעו אותי בכלל.
להיפך.
בזמן הבדיקה, כשהכל היה בסדר, הייתי סופר-רגועה ונינוחה,
אבל בין בדיקה לבדיקה הייתי בחרדות נוראיות,
ואחלתי לעצמי בטן שקופה.
זה הכניס אותי למין מעגל כזה, בו לא סמכתי יותר על התחושות שלי
ועל הסדר העולמי, בו רוב התינוקות נולדים בריאים,
לא יכולתי לישון לפני הבדיקות, כאילו שהרופא יכול להמציא לי משהו שלא היה קיים, אם לא הייתי עושה את הבדיקה.

אני יודעת שקשה להבין את זה ושזה אולי נשמע פרנואידי או מטורף.
יש לי בעיה עם הכניסה לורידים שלי.
עם חוסר הכבוד לי כאשה הרה, שהיא היא הנושאת את התינוק,
וכיולדת.
ובהריון אני הרבה הרבה יותר רגישה לכל "התערבות טרוריסטית" (לא מוצאת הגדרה אחרת),
מלאת איומים והפחדות.

אני כן רוצה לבדוק דברים שבאמת חשוב לבדוק על מנת למנוע סיכון להריון (מומים בעובר לא מעניינים אותי עד הלידה).
לפי הבנתי זה מסתכם בבדיקות שתן, לחץ דם ודופק עוברי,
אלא אם יש סימנים כלשהם המרמזים על בעיה אפשרית בהריון הספציפי שלי, ואז הייתי פונה לביצוע בדיקות.

כל הכבוד לך! תלכי אחר התחושות שלך ומה שעוזר לך להרגיש בטוחה.
תתיעצי רק עם מי שתומך בך ובדעות שלך. יש מספיק כאלה. במיוחד מיילדות הבית , והן כן יגידו לך את האמת לגבי מה שנחוץ כדי להיות על הצד הבטוח מבלי להכניס לחץ ופחדים.
בהצלחה!!! קבלי חיבוק תומך, אדית

אבל בשבוע 8 אם אין כאבים ואמא מרגישה בסדר, הסבירות להריון חוץ רחמי מאוד קטנה.
ברור. אבל שאלו איזה סיכונים יש.

_זה הכניס אותי למין מעגל כזה, בו לא סמכתי יותר על התחושות שלי
ועל הסדר העולמי, בו רוב התינוקות נולדים בריאים,
לא יכולתי לישון לפני הבדיקות, כאילו שהרופא יכול להמציא לי משהו שלא היה קיים, אם לא הייתי עושה את הבדיקה._
מוכר ומובן...

_תלכי אחר התחושות שלך ומה שעוזר לך להרגיש בטוחה.
תתיעצי רק עם מי שתומך בך ובדעות שלך. יש מספיק כאלה._
|כן|

בדיקה ראשונה - הריון מחוץ לרחם (אצל קרובת משפחה גילו לפני שהיו כאבים חזקים ולפני שהיה דימום וממש הצילו את חייה), ואצלי מאוד חשוב גם תיקון תאריך הווסת (בשני ההריונות הקודמים היה פער של כמעט שלושה שבועות וככה לא נחשבתי ללידה מאוחרת אלא בול בזמן)
אם הבדיקות מלחיצות אותך אז עדיף את המינימום - עשי רק מה שטוב לך. הרופא שלי טוען שמספיק שתיים.
אבל בדיקה אחת מעמיקה כדאי - לא כדי שיגידו לך יש מומים תפילי (זה לא רלוונטי עבורי) אלא כדי שאם חס וחלילה יש בעיה לפעמים אפשר להערך לניתוח מיד אחרי הלידה ( אצל חברה טובה התגלה מום בלב העובר ומיד אחרי הלידה ממש הצילו את חייו)
הבדיקות אותי מרגיעות , אבל זאת אני. הכי חשוב שתהיה שלמה עם עצמך - בהריון בלידה ובגידול הילדים תלכי לפי הדרך שלך.
אני יודעת שקשה להבין את זה ושזה אולי נשמע פרנואידי או מטורף.
להפך את נשנעת הרגועה ואני הפרנואידית, אבל השלמתי שזה מה שאני.

מעקב הריון אצל מיילדת בית יענה על כל הצרכים שלך. אבל הוא מתחיל רק בשליש השלישי- עד אז אין בעצם שום דבר שצריך לעשות אם את לא מתענינת בחיפוש אחרי מומים.
בדף אולטרסאונד אחד יש דיון על איזה א"ס כדאי לעשות אם בכלל ומתי.

לפי הבנתי זה מסתכם בבדיקות שתן, לחץ דם ודופק עוברי
את זה אפשר לעשות בטיפת חלב רגילה! זה לא קשור לרופא בכלל... (אולי אפשר גם בקופ"ח - רק להגיע לאחות בלי לפנות לרופא)
זה שרות שהמדינה נותנת. אמנם תמורת תשלום, אבל בהחלט קיים...
שווה לברר אצל מיילדות בית כי לדעתי יש כאלה שיהיו מוכנות לעשות מעקב הריון גם מהשליש הראשון. הבעיה היא שלרובן אין סטיקים לבדיקת שתן.

לגבי הלחץ של המערכת על תאריך הלידה המשוער, אני בהחלט מבינה אותך.
אני (בהריון הקודם) עברתי את התאריך ב-5 ימים וכבר התחילו ההלחצות, אבל הן לא היו ברמה שאי אפשר היה לעמוד בה...
בהריון הזה הסיפור היה מעניין: הרופא שעקב אחרי (בכל-זאת הריון בסיכון) עד שבוע 34 בערך לא הסכים לעדכן את התאריך בטענה שההפרש הוא של פחות משבוע ושזה לא נורא, ושרק אם יהיה הפרש ממש גדול (שבועיים) וכו' וכו', לא עזרו הבקשות, התלונות, כלום...
עד שבביקור האחרון הוא החליט שיש עיכוב בגדילה כי לא היתה עליה מספיקה במשקל (כל המדדים מתאימים לשבוע אחד פחות, כמו שהיה מהתחלה חוץ מהיקף הבטן של העובר שהיה קטן)
אחרי כמה דקות של לחץ והרבה הרגעות מהסביבה הוחלט לחכות שבוע ולפנות לרופא אחר לחוו"ד שניה (בנוסף גם עברנו דירה כך שהיה הגיון להחליף את הרופא באופן כללי)
הגענו אליו, הוא היה מאוד רגוע והדבר הראשון ששאלתי זה אם אפשר לעדכן את תאריך הווסת האחרונה כדי להמנע מהלחצות נוספות כאלה בעתיד. הוא הסתכל על הסיכום של כל ההריון עד לאותו רגע, ואמר בטח! תמיד היה הפרש של שבוע... אני לא מבין למה לא עדכנו עד עכשיו. ובא לציון גואל. (וגם כמובן שבבדיקה שהוא עשה הכל בסדר, אין שום עיכוב ושום כלום)
המסקנה שלי: לפעמים צריך להחליף רופא... ולמצוא אחד שאפשר לתקשר איתו יותר טוב. יש כאלה.. אולי כל מה שאת צריכה זה חוויה מתקנת, כי אחרת את עלולה להתקע עם הפחד הזה מהמערכת הזאת.
בנוסף, אם את מתכננת ללדת בבית ויש לך מיילדת (שבכל מקרה תעשה מעקב משלה החל משלב מסויים) תמיד תוכלי להתקשר אליה ולקבל את חוות דעתה לגבי ההלחצות של המערכת - לקבל ממנה פרספקטיבה שלרוב תהיה שקולה ומרגיעה. מבחינתי זו חוויה מאוד חיובית כי אני תמיד זוכה ככה לראות את הסיטואציה מבחוץ בעיינים של איש מקצוע שקול וענייני והרבה פחות לחוץ... (בלי קשר ללידה בבית - פשוט יש לי חברה מיילדת שתמיד שמחה לדבר להסביר ולהרגיע, אין עליה!)

הדף הזה בדיוק בזמן. בקרוב אפתח דף על איך המערכת הרפואית התעללה באחותי לפני ימים מספר, לאחר לידת הבית הנפלאה שלה. הדף שאפתח יתעד את התביעה שאנו מתעתדים להגיש נגד הרופאה וביה"ח שאליו הגענו לאחר הלידה, כדי לרשום את הילד.
כן אולטרה סאונד, לא אולטרה סאונד. מסתבר שהמערכת נכנסת לנו לורידים יותר ויותר מיום ליום.
התערבות טרוריסטית זו הגדרה מדויקת וברשותך - אני מתכוונת להשתמש בה.

שתי שאלות לי:

על מה הבחילות (יותר נכון חוסר התיאבון, בעקבות זאת רעב, בעקבות זאת בחילות) יכולות להעיד?

האם יש בהן כדי להרגיע גם כן שהעובר מתפתח?

מתי התחלתן להרגיש את תנועות העובר בהריון השני?

(אני יודעת שזה שונה מאשה לאשה, פשוט כדי שיהיה לי כיוון. בהריון הקודם הרגשתי מעט בשבוע 18-19 וזה הלך והתגבר).

ועוד שאלה: האם יש מיילדת מומלצת באיזור רחובות-גדרה?
אני יודעת שיש את אילנה שמש, עליה שמעתי גם המלצות וגם השמצות.
מה שחשוב לי, זה שהמיילדת תהיה מנוסה במקרים "חריגים" (כמו מצגים לא רגילים), שתהיה רגועה אבל לא אדישה.
אני כן רוצה לדעת שהיא עם האצבע על הדופק ולא "אופטימית מדי".
בנוסף שתדע להעניק תמיכה רגשית עד כמה שניתן.
כמובן שאחפש גם דולה לצורך העניין הרגשי, אבל חשוב לי שגם המיילדת תהיה אמפטית.

_על מה הבחילות (יותר נכון חוסר התיאבון, בעקבות זאת רעב, בעקבות זאת בחילות) יכולות להעיד?
האם יש בהן כדי להרגיע גם כן שהעובר מתפתח?_
הבחילות מעידות על בחילות

ברגע שההריון נפסק חס וחלילה, ברוב המקרים גם הבחילות ייפסקו, כמו סימני ההריון האחרים. מהבחינה הזו, הן סימן מעודד להריוניות חרדות.
אבל כמובן שאי אפשר להסיק מבחילות על קצב התפתחות העובר או דברים דומים.

בחילות בהריון

אני ילדתי עם אילנה שמש אצלה בצימר ונשמע לי שהיא עומדת בקריטריונים שביקשת, היא נחשבת מאוד מקצועית ולא לוקחת סיכונים ועם זאת ,לפחות במקרה שלי ,כל עוד הכל היה בסדר היא הייתה מאוד עדינה ורגישה ומאפשרת. היא לא מהטיפוסים שמרעיפים חיבוקים ונשיקות אבל היא בהחלט הייתה עדינה ורגישה וחמה במידה מספקת בשבילי.
לי היה מצג שהתברר בדיעבד כבעייתי, הלידה התקדמה בקצב טיבעי אבל שלב הלחיצות בסוף הלידה לקח יותר משעתיים ,אך אילנה כל הזמן שמעה שהדופק שלי ושל העובר בסדר גמור וראתה שהעור שלי אלסטי ועומד "בעומס" ושיש לי מצב רוח מעולה ולכן היא לא נלחצה ועודדה אותי בסבלנות עד שהמדהים שלי יצא ( בריא ושלם והותיר עוד שלימה ללא שריטה קלה אפילו,וזו לידה ראשונה).

ועוד שאלה: האם יש מיילדת מומלצת באיזור רחובות-גדרה?
מיילדות בית
כל הטלפונים והכתובות וגם המלצות

תודה על התשובות, אשמח לתשובה גם על עניין תנועות העובר.
בהריון שני - מתי התחלתן להרגיש את התנועות?

דרך אגב, מיכל שץ, גם אצלי תקנו לבקשתי (או יותר נכון תחנוניי) את התאריך המשוער, אבל כשעבר התאריך עפ"י גרסתם, הם התיחסו רק אליו,
למרות מחאותיי.

לא יודעת עם זה עוזר במשהו, אבל גם אני בחרתי שלא לעשות שום בדיקות בהריון (שום כלום -כולל אולטראסאונדים). היתי במעקב עם מילדת בית וזה הכל (לא היה לי רופא כי אין לי גניקולוג/ית כבר 9 שנים). הגישה של בן זוגי ושלי היתה שעם העובר/ית מספיק חזקים/בריאים כדי לשרוד הריון+ לידה אז אנחנו נשמח לגדלם איך שהם בחום ובאהבה עם כל הברכות והאתגרים שיגיעו. וכך גם היה. כל נושא מעקב ההריון בארץ נראה לי פשוט מוטרף לחלוטין ולא בריא לא לאם לא לתינוק ולא לחברה שבה אנו חיים. זה ההריון שלך! לכי בעקבות תחושת הבטן שלך! בהצלחה.

אני התחלתי להרגיש תנועות בשבוע 17-18 (הריון שישי)
הריונות קודמים אני חושבת שהרגשתי מוקדם יותר.

הריונית, מבינה אותך לחלוטין.
מבחינתי, את ההריון הבא אעבור בע"ה ללא שום בדיקה רפואית, פרט לבדיקות דם שלי כמובן, משקל ולחץ דם.
נכון שיש סיכונים והכל, אבל באמת נמאס שהמערכת הרפואית נכנסת לורידים כל יום יותר ויותר. אילו היו עושים את עבודתם נאמנה, מה שצריך וזהו, עם כבוד לחולה, ליולדת וכו', לא הייתי מפתחת כזה אנטגוניזם למערכת.
דברתיה קוממי מפחדת לקרוא את הדף החדש שתפתחי. כבר שמעתי מספיק סיפורי אימה על התעללות בתינוקות אחרי לידת בית (קראתי במכתב ששלחה לי מינדי על מישהי שילדה בבית ואחר כך הלכה לבית חולים ושם פשוט התעללו לה בתינוקת, לא נתנו לה להניק ועוד ועוד. הייתי מזועזעת לחלוטין).

_דרך אגב, מיכל שץ, גם אצלי תקנו לבקשתי (או יותר נכון תחנוניי) את התאריך המשוער, אבל כשעבר התאריך עפ"י גרסתם, הם התיחסו רק אליו,
למרות מחאותיי._
זה גם מרגיז גם מוזר וגם מעניין.
הרופא תיקן את הרישום במחשב, עכשיו גם אם הוא רוצה הוא לא יכול להתייחס לתאריך אחר, כי אין לו...

קראתי במכתב ששלחה לי מינדי על מישהי שילדה בבית ואחר כך הלכה לבית חולים ושם פשוט התעללו לה בתינוקת, לא נתנו לה להניק ועוד ועוד. הייתי מזועזעת לחלוטין
לא מזמן נפתח על זה דף בשם בערך כמו "איך לא להכנע למדיניות מזעזעת של בית חולים" או משהו כזה, בעקבותיו גם נפתח הדף הלך רוח כנוע

_בזמן הבדיקה, כשהכל היה בסדר, הייתי סופר-רגועה ונינוחה,
אבל בין בדיקה לבדיקה הייתי בחרדות נוראיות,
ואחלתי לעצמי בטן שקופה.
זה הכניס אותי למין מעגל כזה, בו לא סמכתי יותר על התחושות שלי
ועל הסדר העולמי, בו רוב התינוקות נולדים בריאים,_
כל מילה. בדיוק מה שהרגשתי.

תתיעצי רק עם מי שתומך בך ובדעות שלך. יש מספיק כאלה. במיוחד מיילדות הבית , והן כן יגידו לך את האמת לגבי מה שנחוץ כדי להיות על הצד הבטוח מבלי להכניס לחץ ופחדים.
לא כל מיילדות הבית כאלה מכילות.. אני נתקלתי בשתי מיילדות בית שדרשו בדיקות ואני מניחה שיש עוד.

הריונית- אנחנו כנראה שכנות, אם תרצי המלצות למיילדת בית יש לי חוות דעת לתת לך על שתיים (שלגבי אחת מהן את מתלבטת עכשיו..)
אני בדפבית או במייל שנמצא בדפבית.

לגבי מעקב הריון- זה כנראה תלוי במיילדת כי אני עשיתי משליש שני אצל מיילדת בית.

_האם יש סכנה מסוימת שניתן להמנע ממנה באמצעות הבדיקה?
הריון מחוץ לרחם._
וגם מולה בועית. בניגוד להריון מחוץ לרחם זה לא כואב, אבל יכול להיות מאד מסוכן. ואין דרך אחרת לאבחן.
א"ס ראשון בשבוע 9 (ולא שלא היו לי התלבטויות לגביו) בהחלט הציל את חיי ואת רחמי, ועכשיו אני בשבוע 23 בהריון תקין, וברור לי שבכל הריון אעשה א"ס באזור שבוע 8 -- למען ילדי שכבר כאן.
יחד עם זאת, המצבים שבהם מדובר הם נדירים, ואני לא יכולה להחליט עבור אחרת האם הסתברותם הסטטיסטית שווה את הלחץ האדיר שהם מכניסים אותה אליו. כן כדאי לקבל החלטות מושכלות על בסיס ידיעת הסיכונים.
ואני מצטרפת לדעה שבלי קשר לסוגיית הבדיקות והא"ס -- צריך פשוט למצוא רופאים ומיילדות מכבדים ולא מתעללים. ויש כאלה -- הן בבית והן בחוץ.

אני לא יודעת איך עושים את זה, אבל הייתי רוצה לשנות את הכותרת של הדף.
גם בעקבות התגובות שגרמו לי לחשוב שוב.
מישהו/י יכול/ה לשנות את השם ל: "הריון ללא יידוע המערכת הרפואית"?

האמת היא, שאולי הייתי מבצעת מספר בדיקות אולטרה סאונד, שהייתי מחליטה עליו בתחילת ההריון.
הבעיה היא, שאני לא רוצה שיהיה רשום בשום מאגר מידע של המערכת הרפואית שאני הרה.
איך אפשר לבצע בדיקה שכזאת, בעילום שם?
איפה זה אפשרי?
ידוע לי שבאופן פרטי המחיר יהיה גבוה, אולי יש גם המלצות איפה ניתן לבצע בדיקות אולטרה סאונד במחיר סביר.

סליחה אם בלבלתי, אבל הדף הוביל אותי למקום חדש של מחשבות.

מתי התחלתן להרגיש את תנועות העובר בהריון השני?
שבוע 16.

_הבעיה היא, שאני לא רוצה שיהיה רשום בשום מאגר מידע של המערכת הרפואית שאני הרה.
איך אפשר לבצע בדיקה שכזאת, בעילום שם?
איפה זה אפשרי?
ידוע לי שבאופן פרטי המחיר יהיה גבוה, אולי יש גם המלצות איפה ניתן לבצע בדיקות אולטרה סאונד במחיר סביר._
אפשר בהחלט ללכת לרופא פרטי שלא קשור לקופת החולים שלך, ומכאן גם לא למאגרי המחשב שלה (אבל הוא ודאי יתעד את הביקור ברשומות שלו, במחשב שלו).

מה הכוונה שלך? להתחמק מקופת חולים? מבתי חולים? מהמערכת הרפואית בכלל? מהמדינה? מדוע (שואלת כדי להבין) את לא רוצה שההריון יירשם?

וגם מולה בועית. בניגוד להריון מחוץ לרחם זה לא כואב, אבל יכול להיות מאד מסוכן. ואין דרך אחרת לאבחן.

סמדר, תקני אותי בבקשה אם אני טועה.

מולה בועית אפשר גם לאבחן באמצעות בדיקה מספרית של עליית הורמון ה-Beta-HCG.
אחרי שהצגתי לה את הטענה, האחות כאן הסכימה איתי על כך ובשני ההריונות ביקשנו נתונים מספריים בבדיקות הדם הראשונות כדי לגלות שאין עלייה מטורפת ולא הגיונית של ההרומון, המעידה על התפתחות של מולה בועית.
אני לא אומרת לוותר על האולטרסאונד בגלל זה, אבל אני כן אומרת - אם מוותרים, יש דרכים אחרות לבדוק.

מולה בועית אפשר גם לאבחן באמצעות בדיקה מספרית של עליית הורמון ה-Beta-HCG.
לא, כלומר, לא בהכרח.
ראשית, הורמון גבוה לבדו לא חייב להיות בגלל מולה. יכול להיות בגלל תאומים (וההסתברות הסטטיסטית לכך הרבה יותר גבוהה מאשר למולה)
שנית, במולה שלי כמות ההורמון היתה בתחום הנורמה ובהחלט לא הראתה עלייה מטורפת ולא הגיונית , לפחות עד יום הגרידה (אין לדעת לאן זה היה מטפס אחר כך -- אני רק מתייחסת לאפשרות לאבחן). וודאי שהיא לבדה לא היתה מעלה חשד למולה. אני אפילו לא בטוחה שהיא היתה באופן משמעותי יותר גבוהה מאשר בהריונות התקינים שלי -- כי בהם היו הרבה יותר תופעות הורמונליות שמיוחסות לבטא (בניגוד לכל החומר הכתוב שמצאתי בנושא).
למעשה, האבחנה הסופית שמדובר במולה היתה רק לאחר בדיקה גנטית של החומר שנשאב מהרחם. ללא א"ס, ייתכן שהייתי סוחבת את המולה הזו עוד הרבה ומי יודע מה היה קורה בדרך.
אבל שוב, מדובר במצב שסטטיסטית הוא נדיר (1:1000 אם אין היסטוריה קודמת), ואני לא יודעת אם אצל פותחת הדף הוא שקול לפחדים ולהלחצות אחרות, ובסופו של דבר, אנחנו לא מקבלים החלטות בחיים שלנו רק על סמך ה worst case. רק צריך להיות מודעים -- זה הכל.

האם יש סכנה מסוימת שניתן להמנע ממנה באמצעות הבדיקה?
מה לגבי שליית פתח?

תודה למי ששינה/שינתה לי את שם הדף!

קרוטונית, קראי קצת למעלה. ספרתי מה קרה בהריוני הקודם ואיך המערכת התיחסה אליי.
השקט וההתכנסות בתוך עצמי בסוף ההריון מאוד היו חסרים לי.
המערכת הרפואית פשוט מנעה את זה ממני.

אם רופא פרטי רושם את הדברים לפניו - האם הוא מחוייב לדווח את הדברים למישהו?
בנוסף - כל רופא ודאי יזדעזע לשמע העובדה, שלא בצעתי שום בדיקת אולטרה סאונד עד... נגיד עד אמצע ההריון.

הייתי מעדיפה ללכת ולומר: שמי "XYZ", ואינני מעוניינת למסור את תעודת הזהות שלי, האם תסכים לבדוק אותי?
אבל זה נשמע כל כך רע ופרנואידי. ורופא הוא האחרון שיבין ללבי במקרה הזה, לפחות כך מרגיש לי.

אין מקום בו ניתן לבצע בדיקות "נוספות" באופן פרטי, ללא הזדהות?

וואוו, אם הייתי קוראת את הדברים מתוך נקודת מבט של מישהו אחר,
הייתי חושבת על עצמי שאני ממש פסיכית.
אבל אני זוכרת כל כך כל כך טוב את הטרור הרגשי שגרמו לי לפני הלידה, בזמן כל כך רגיש,
שאני לא רואה דרך אחרת להשיג את השקט שלי.

מיכל, אצלי התאריך שונה בדרך אחרת.
לא רוצה להזדהות יותר מדי כרגע ולפרט.
כשאהיה בשבוע מתקדם יותר, בו אנשים שקוראים פה ידעו שאני בהריון, אוכל לפרט.

אני לא חושבת שאנונימיות היא מה שימנע ממך לקבל הפחדות ואזהרות.
ברגע שתלכי לבצע בדיקה אצל רופא, לא משנה איזה תיעוד יהיה או לא יהיה על בדיקות קודמות, תאלצי לשמוע את מה שהרופא חושב.
דווקא להגיע לבדיקה ללא שום תיעוד והסטוריה של בדיקות עלול לגרום לרופא שיבדוק אותך לתייג אותך כחסרת אחריות שצריך ללחוץ ולאיים עליה...
לדעתי הרבה יותר חשוב שתבחרי בקפידה את הרופאים שאת הולכת אליהם- יש רופאים ידידותיים ליולדות בית, כם גישה מכבדת ושפויה, שלא נוהגים להפחיד ולהלחיץ או לפחות לא סתם על סמך נתונים סטטיסטיים יבשים. אם תגעי לרופא כזה לא ישנה אם תמסרי או לא תמסרי פרטים אישיים- זה בכלל לא האישיו לדעתי.

יש כאן שני דברים:

רופא שיכבד את החלטתי ללדת בבית ולהמעיט בבדיקות,
שיכבד את רצוני בבדיקה אחת בלבד אצלו, ללא כל רישום ו/או דיווח, שעלול לגרום לבעיות בסוף ההריון בעניין זירוזים וכד'.

לגבי 1 - אשמח להמלצות באיזור חיפה-נתניה (גברת פלפלת, אולי אלד קרוב אלייך, אבל אינני גרה שם).
לגבי 2 - קיוויתי שיהיה איזה מכון לבריאות האשה וכד', בו נשים יכולות לבוא, להבדק והכל באופן אנונימי, או לקבל המלצה על רופא שלא יעשה עניין בעניין הרישום ואם ירשום, יבטיח לא להעביר את הפרטים לשום גורם במערכת הרפואית.

חשבתי לומר שאני מתגוררת בחו"ל ומבקרת בארץ,
אבל אני מעדיפה שלא לשקר. אני עוד עלולה להסתבך בשקר של עצמי.

המסקנה שלי: לפעמים צריך להחליף רופא... ולמצוא אחד שאפשר לתקשר איתו יותר טוב. יש כאלה.. אולי כל מה שאת צריכה זה חוויה מתקנת, כי אחרת את עלולה להתקע עם הפחד הזה מהמערכת הזאת.
ממה שכתבה מיכל שץ וגם מסכימה עם תזמורת הים.

נכון שאת שואלת שאלות לגביי מה לעשות ואני עונה לך לגביי משהו אחר.סליחה , אם זה לא מתאים לך , את לא חייבת להתיחס.

בכלל , יש לך עינין , לדעתי ועם הנתונים שקראתי ,לגביי היכולת להתעלם ממה שלא מתאים לך.
אני יכולה להגיד שגם אני כזו.
אומנם אין לי בעיה עם המערכת הרפואית , אבל עם כל מני נשמות טובות , יש גם יש.

ללמוד להתרכז במה שאני רוצה זה שיעור יפה מאוד בשבילי.ואולי גם השיעור שלך.

כשאנחנו , הנשים ,בהריון ובלידה ,אנחנו מקבלות את מיטב השיעורים , אין מה להגיד.

לי זה נראה מאוד לא הגון לבוא לרופא ולתת שם בדוי.רופא זה לא תוכנית רדיו.
לרופאים יש אחריות מדיקו -לגאלית,כלומר , הם חייבים להיות בסדר גם מבחינת חוקי המדינה.

למשל , גם אם אישה באה לרופא בגלל איזה מיחוש קטן , אבל בבדיקה מתגלה שהיא חבולה מכף רגל ועד ראש, כי בן זוגה מכה אותה , או מסתבר שהיא מזניחה את ילדיה , הרופא אמור לדווח עליה.
אם למישהו יש מחלה מדבקת מסכנת חיים , רופא אמור לדווח.
אלו סתם דוגמאות.את לא קשורה לזה , יש להניח .

אני חושבת שאם תעשי מעשה כזה שום דבר טוב לא יצמח מכך.
אני חושבת שהייתי מרגישה ממש מוזר אם היתי עונה לשם 'מרים כהן ' ואז כל הזמן מפחדת שהשקר שלי יתגלה.
רופא בודק אותך ערומה ואת הבפנוכו שלך , איך אפשר לשקר כשיושבים על הכיסא הזה עם רגליים פסוקות ?!
מתיחסת למצב שבו תחליטי לעשות את השקיפות עורפית בזמן וגם למצב שבו תחושי במהלך ההריון שאת זקוקה לעזרה ובדיקות.
לי זה נראה הרבה יותר קל לומר את האמת ולא להסתבך עם הטעיה.

בפעם שעברה היה לך חויה איומה ונוראית.את מרגישה צורך להגן על עצמך.זה נראה לי מאוד הגיוני.
אני חושבת,שהפיתרון לדבר הזה,וכמובן , את לא חייבת להסכים , הוא לפתוח את הפצע ההוא , לתת לכל המוגלה להשתחרר,לבכות אותו עד לדמעה האחרונה , גם מבחינת האבל האישי שלך וגם מבחינת הכעס על העוול , גם על הדברים שעשו לך וגם על הדברים שאת עשית.אולי גם ללמוד כמה שיותר על מצב כזה, ולהבין אותו יותר.

אני הייתי הולכת למטפלת אישית ,אולי אפילו מישהו שיש לה ניסיון עם הריון ותמיכה בנשים בהריון ,דואגת לעצמי להמון שיחות ולהמון מקום לבכות ולצעוק עם מישהו שפשוט יקבל את זה.

לדעתי , ההריון הזה הוא מקום טוב להתנקות בו מכל הפחדים מכל זכרונות העבר להגיע ללידה כמה שיותר נקיה מהם,
לקבל כל הזמן חיזוקים לאינטואיציה שלך.
להיות מסוגלת לשמוע את הקול הפנימי שלך ושל העובר שלך ולעשות בלידה באמת את מה שאת צריכה לעשות כדי שהלידה תהיה מוצלחת.

דרך אגב, אני מאוד מאמינה באינטואיציה של נשים בהריון ,והרבה אני שומעת , במיוחד אם אני בסביבת ה'באופניות ' הקבועות שלי , איך הן ניצלו את האינטואיציות האלה לפנות לבדיקה רפואית בדיוק בזמן הנכון ואיך בעזרת כל הכלים הנפשיים והרוחניים שלהן הן התגברו על בעיות שזה ממש נס.
למשל חברה שהיתה לה שילית פתח,היא הלכה לבדיקה ואכן אובחנה ככזו והיא 'הזיזה' את השיליה למקום טוב.

אני חושבת שאם תלכי לרופא פרטי ,מישהו מומלץ ,מישהו כמו דר' ברדה ,שתעשי אצלו את הבדיקות אולטרה סאונד ובדיקות דם ,מעקב עליה במשקל ושתן ולחץ דם .
תשנני לעצמך כל פעם שאת מקבלת יעוץ מקצועי ושהמידע שאת מקבלת בנוגע לגופך ולעוברך הוא מידע שאת תוכלי להשתמש בו לקבלת ההחלטות שלך .מידע שתוכלי להשתמש בו כדי להכין את עצמך כמה שיותר טוב ללידה.

אני לא יודעת מה הידיעות שלך בנושא הריון ולידה כוללות ,ממליצה בחום על 'לידה פעילה '/גאנט בלקסיס.

אילה,

תודה על מה שכתבת.

כמה דברים:

בדיקה וגינלית לא אבצע.
אני מדברת על בדיקה בשבוע 16 והלאה.

לגבי האחריות של הרופאים, אני מבינה אותה טוב, ולכן שואלת אם יש אפשרות למצוא רופא שיסכים לכבד את החלטותיי.
למשל: אם מתגלה מום חס וחלילה, שיסכים לקבל את החלטתי לא להפיל, גם אם לטעמו אין מקום לאדם כזה בעולמנו.
לגבי חובתם לדווח, גם כאן יש 2 צדדים למטבע.
חבר טוב יצא עם בחורה חמודה.
הם רבו מכות בצחוק, ומבלי לשים לב, היא חטפה איזו מכה רצינית.
הלכה לרופא, ששאל אותה איך זה קרה.
הזוג מאוהב עד השמיים וחזרה, שתביני.
היא ספרה לו בתמימותה איך זה קרה.
הוא התקשר מיד לעובדת סוציאלית וכו' וכו'.
הכניסו את החבר שלה למעצר בן יומיים, ואחר כך גם אותה, לצורך תחקור.
אנשים שלא היו פוגעים בזבוב, אזרחים ישרים, בילו יומיים בכלא לצד פושעים של ממש.
אחר כך החל משפט, ובשום אופן לא הסכימו לגרסת החברה, שזה היה בצחוק ובלי כוונה, ושהיא לא כועסת עליו ואוהבת אותו.
במשך מעל חצי שנה היה לו צו אי-יציאה מהארץ, והוא הפסיד ימי עבודה כדי ללכת למשפטים המטופשים.

אז נכון שיש מקרים בהם האשה פוחדת מהגבר ולא תודה שהוא פגע בה וכד'.
אבל הזוג הזה עבר טראומה שלא תתואר בגלל המערכת הכל כך אטומה.

כך גם רופא יכול להציל חיים, אך יכול גם למרר אותם.

אני מעוניינת מקסימום ב 2-3 בדיקות אולטרה סאונד, ואת שאר הבדיקות לבצע אצל המיילדת הפרטית שלי ולא אצל רופא.

אגב, לא הייתי משתמשת בשם בדוי, אלא אומרת שאני לא רוצה לומר את שמי, או לומר את שמי, ושאני לא רוצה שירשום זאת. אחרת אני לא מעוניינת בבדיקה.
או כפי שציינתי, לומר שאני מתגוררת בחו"ל.

אני יכולה לומר לך שאני מבצעת 2-3 בדיקות א"ס בכל הריון בד"כ.
אחת לכל שליש ו...זהו.
כשאני מגיעה לרופא שלי- שיש לו א"ס בחדר- הוא שואל אם אני רוצה להבדק ואני אומרת לו ש...לא.
הוא אמנם מופתע, אבל ממש לא בעניין של לשכנע אותי לכאן או לכאן.
אולי זה משהו שאני משדרת, לא יודעת.
מראש אני מגיעה לרופאים עם גישה של 'זה מה שאני צריכה ממך ותו לא'.
לא נתקלתי בבעיה מעולם.
אני יולדת בבית (אינשאללה גם הפעם) ולא מבצעת איזה מעקב מסודר עם המיילדת מבחינה רפואית.
כן עושה בדיקות דם מדיי פעם, כדי לדעת מה מצבי.
עושה מינימום של בדיקות במהלך ההריון.

מה שאני מנסה לומר לך זה שאפשר גם אחרת.
ממש לא חייבים להיות עבדים של המערכת, אפשר לנצלה לטובתנו מבלי לשלם הון תועפות על בדיקות ורופאים.

זו הגישה שלי, כמובן, לא יודעת אם זה מדבר אלייך.
מאד התחברתי למה שאיילה כתבה לך!
שיהיה בהצלחה

_1.רופא שיכבד את החלטתי ללדת בבית ולהמעיט בבדיקות,

שיכבד את רצוני בבדיקה אחת בלבד אצלו, ללא כל רישום ו/או דיווח, שעלול לגרום לבעיות בסוף ההריון בעניין זירוזים וכד'._

ממה ששמעתי (לא מניסיון אישי), ד"ר קרלוס רוזנברג הוא כזה.
גם אני חושבת שאם הוא ממלא את תנאי 1, ממילא לא חשוב אם הוא ירשום אצלו פרטים על ביקורייך.

ורד,
מי הרופא שלך?
אשמח להמלצה.

קרוטונית, תודה.

הריונית,
אם כל הענין הוא הפחד מהלחצות בסוף
ואת במילא מתכוונת ללדת בבית
אז מה הבעיה?
אפאחד (מה"מערכת") לא יתקשר אליך הביתה לברר אם כבר ילדת או שאת בשבוע 43 וצריך להפחיד אותך.
עשי את הבדיקות שאת רוצה ונתקי קשר.

בדיקה גניקולוגית תמיד עשיתי רק פעם אחת בתחילת ההריון וגם היא לא חובה והרופא שאל אם אני מעוניינת.
את הסקירות אני עושה בלניאדו- המידע מגיע רק אליי.
גם אצל הרופא שלי יש מכשיר אולטראסאונד, אבל הוא לא הציע לי כלל להבדק הספיק הדופלר ובדיקת ידנית של הבטן מבחוץ (וגם רק לקראת הסוף). דווקא בטיפת חלב יש לי בעייה - אין לי כוח לשאלות, ולבדיקות שנראות לי מטומטמות (משקל בעיקר) אני חושבת שהפעם רק אפתח כרטיס ואנסה שהאחות בקופת חולים שמכירה אותי תבדוק סטיק ואם צריך לחץ דם. אין לי חשק ללכת לשם.
_ואת במילא מתכוונת ללדת בבית
אז מה הבעיה?
אפאחד (מה"מערכת") לא יתקשר אליך הביתה לברר אם כבר ילדת או שאת בשבוע 43 וצריך להפחיד אותך.
עשי את הבדיקות שאת רוצה ונתקי קשר._

רופא ב"מכבי" בפ"ח, ד"ר דן מרום.
באמת לא מישהו מיוחד (יסלח לי אם הוא קורא), כי אני לא מרגישה שאני זקוקה לרופא מיוחד, אלא רק למי שנמצא שם ויכול לתת לי את מה שאני צריכה ממנו.

הריונית יקרה,
חשבתי עלייך כל הלילה... וחשבתי איך אפשר לגרום לך לראות את הדברים קצת אחרת, איך להראות לך שהדיבורים של הרופאים, הם רק מילים, שהם לא באמת יכולים לפגוע בך, או להכריח אותך לעשות משהו בניגוד לרצונך...
אילה כתבה כ"כ יפה! רוב מה שרציתי להגיד נמצא אצלה.

קצת קשה לי עכשיו להתנסח בצורה יעילה, אני מקווה שתצליחי לראות בכ"ז...

המערכת הרפואית פשוט מנעה את זה ממני
איך? (שואלת ברצינות! גם אם תעני רק לעצמך, תרוויחי!)
למע' הרפואית אין משטרת מחשבות ואין שם איש שיכול להכריח אותך לקבל טיפול בניגוד לרצונך (אלא אם שופט מכריז עלייך כלא שפויה או משהו דומה). חוק זכויות החולה מגן עלייך, אולי שווה לך להכיר אותו.
רופא הוא יועץ מקצועי ותו לא, הוא בוודאי שלא יכול להכריח אותך להפיל בניגוד לרצונך! ע"פ האתיקה המקצועית גם אסור להם להמליץ על דבר כזה הם רק יכולים להציג בפנייך את כל העובדות. אם תזכרי שמדובר בגוף שלך ובחיים שלך בכל רגע נתון, אולי יהיה לך יותר קל לא להכנע להפחדות וללחצים (שבאים רובם ככולם מעולם הפחדים של הרופא ולא באמת רלוונטיים לגבייך)

את מכניסה את עצמך ללופ רגשי כשאת:
_זוכרת כל כך כל כך טוב את הטרור הרגשי שגרמו לי לפני הלידה, בזמן כל כך רגיש,
שאני לא רואה דרך אחרת להשיג את השקט שלי_
שימי לב לביטוי שהשתמשת בו: טרור ריגשי. עם דגש על ריגשי. אני משערת שניסו להפעיל עלייך לחץ ומניפולציות ריגשיות כי לרופא אין באמת דרך לכפות עלייך טיפול, רק לגרום לך להרגיש קטנה, ב{{}}הלך רוח כנוע כך שתסכימי לעשות את מה שהוא דורש.

מה דעתך על אסטרטגיה אחרת: במקום לפחד מהטרור העתידי הזה, לנסות למצוא דרכים להסתתר ולברוח ממנו - מה דעתך על למצוא בתוכך דרכים להתמודד עם הטרוריסטים? קיימות בך העוצמה והיכולת להיות גדולה וחזקה ולא-מתרגשת מדברי הרופאים (ולוקחת מהם רק את מה שאת רוצה), את רק צריכה למצוא אותם ולהעצים אותם. זה בהחלט אפשרי! את מעוניינת?

[התחושה שלי שעולה לי מקריאה אותך בדף הזה, קחי בערבון מוגבל: את מעצימה את החוויה של העבר, נותנת לה להשתלט לך על ההווה, בפועל כרגע, מה שמונע ממך את השקט זו את, לא הרופאים. פחדים זה משהו שיכול כשלעצמו לגרום להמון נזק להריון ולאמא ההרה, חבל להתבוסס בהם, כדאי לעשות עבודה מול המקום הזה, לנקות אותו, לטפל בו ולשחרר את הפחדים... והריון זו באמת תקופה נפלאה לעבודה שכזאת, אנחנו כ"כ פתוחות ורגישות...]

אני מעוניינת מקסימום ב 2-3 בדיקות אולטרה סאונד
זו עדיין ההמלצה הרשמית בישראל (בדיקה בכל שליש, לכל אחת המטרות שלה) אף אחד לא יכריח אותך או אפילו ינסה לשכנע אותך לעשות מעבר לזה. זה גם סדר הגודל שממומן ע"י הקופות.
אשה בריאה בהריון תקין, ע"פ המלצות ארגון הבריאות העולמי אמורה לראות את הרופא שלה 3 פעמים בכל ההריון.
(ושוב, כפי שאמרה העוגיה: עוד לא נולד הרופא שיתקשר אלייך הביתה לשאול אם ילדת כבר... ולמה את לא באה למוניטור כל יומיים)

אני יודעת שאני נשמעת בוטה וחסרת רגישות, חשוב לי שתביני שזה לא בא מהמקום הזה, להפך אני מרגישה את המצוקה שלך ונורא רוצה לעזור לך... מהמקום הזה אני לפעמים "לא יודעת להתבטא" ויוצא שמבינים אותי הפוך (כמתקיפה או חסרת רגישות)
אני מקווה שתנסי כן להבין את הדברים ברוח שבה הם נאמרו ותסלחי לי (גם אני במצב הורמונלי מתקדם) ותצליחי להוציא מזה את הטוב...

(המון)

_גבי האחריות של הרופאים, אני מבינה אותה טוב, ולכן שואלת אם יש אפשרות למצוא רופא שיסכים לכבד את החלטותיי.
למשל: אם מתגלה מום חס וחלילה, שיסכים לקבל את החלטתי לא להפיל, גם אם לטעמו אין מקום לאדם כזה בעולמנו._
אבל ברור! אף רופא לא יכול לחלוק על החלטה שלך לא להפיל עובר בעל מום!!!!
אני מבינה שנתקלת ברופאים גסי רוח במיוחד או שאחרת לא היית חושבת שיש לרופא סמכות ולו הקלושה ביותר להתערב בהחלטה שלך לגבי דבר כמו הפלה.
כן אפשר לצפות מרופא שיציג בפנייך את ההשלכות של ההחלטה שאת מקבלת, בין השאר כדי להגן על עצמו מפני תביעות עתידיות. יש רופאים שיציגו את ההשלכות האילו בצורה מפחידה ולא נעימה, אבל גם הם לא יכולים לעשות יותר מאשר להציג את דעתם.

בשום מקרה רופאים לא מעבירים מידע זה לזה. יש דבר שנקרא סודיות רפואית! הם לא יכולים "להלשין" עליך שאת לא רוצה להפיל או לעשות א"ס או כל דבר אחר.

אני מציעה לך לפנות לרופא שרגיל לטפל באוכלוסיות חרדיות, שם מקובל מאד להעביר את כל ההריון בלי שום בדיקות.

נקודה אחרונה: אותי קצת מטריד שאת כבר מתעסקת עם "מה יקרה אם יהיו עובר עם מום". כרגע הכל בסדר, לא? למה להזמין התמודדויות שרוב הסיכויים שבכלל לא יעלו על סדר היום? רוב ההריונות מסתיימים עם אמא ותינוק בריאים בלי שום קשר למעקב ההריון, סביר שכך יסתיים גם ההריון שלך, לא משנה מה תעשי.

מיכל ותזמורת - תודה על מה שכתבתן.
חומר למחשבה עבורי.

נכון, ההחלטה היא בידי, מה אני לוקחת מהדברים ומה לא.
וכך אני גם תמיד נוהגת, שהרי לידת הבית והריון עם מינימום או בכלל בלי בדיקות הם בודאי לא הדבר היחיד שגורם לאנשים להזדעזע ולהפעיל את הטרור הפולשני.
בכל מצב אחר אני מסתדרת יופי.
אבל
אני מודה
שבהריון הקודם הייתי פשוט שונה מבחינת רמת הפגיעות שלי וכושר ה"סינון".
היה לי קשה.
קשה להיות הריונית בשבוע 41 ולשמוע כמה שהעובר חייב, פשוט חייב לצאת, כי אחרת ימות וכד'.
קשה אחרי משפטים כאלה ללכת הביתה, להתרכז בלידה הקריבה
ולשמוח לקראת בוא התינוק.

אני רוצה להכניס פן נוסף.
בן הזוג שלי לא מוכן בשום פנים ואופן לעבור שוב את מה שעברנו.
החלטנו שלא לספר לאף אחד אף אחד על ההריון עד שבוע 13-14 לפחות,
ולא לערב את המערכת הרפואית.
אני מכבדת את הרצון שלו שלא להתנגח שוב במערכת הרפואית.
לכן גם אני לא רוצה שהדברים יהיו רשומים איפשהוא, ויעשה בהם שימוש "כנגדי" בלידה.

האם נכון שאף רופא לא יציק לי אם לא אלד עד שבוע 43 (לפי התאריכים שלו)?
האם לא יזמין אותי שוב ושוב לבדיקות שהוא חושב שעליי לבצע ואם לא אבצע ינזוף בי ולא יבצע את הבדיקות שכן ארצה כראוי?
אם לא נשלה את עצמינו,
לרופאים רבים הנטייה להשתלט על ההריון, כאילו היה פרויקט שלהם.
וכן, עניין האגו בהחלט פוגם במקצועיות שלהם, לפי נסיוני.

מה אם מיילדת הבית מודאגת וכן רוצה שאבצע בדיקות,
והרופאים כהרגלם מחפשים מה לא בסדר ושולחים אותי למעקב כל יומיים?
ומה אם המיילדת עצמה היא נפלאה, אבל מבקשת גם היא מצדה שאהיה במעקב כל יומיים?
ברור שאין לה סמכות להחליט אם אעשה זאת או לא,
אבל חשוב לי שיהיו ביני לבין המיילדת שלי אמון ורוגע.
לא אוכל לתת לה ליילד אותי, אם אני יודעת שהיא חוששת, לא בטוחה בעצמה וכד', בגלל שלא בצעתי בדיקות אלו ואחרות.

והכי חשוב: אם אצטרך להגיע לבדיקות בסוף ההריון, האם יהיו הנתונים מהבדיקות שבצעתי במהלך ההריון מוזנים במחשב?
הייתי רוצה להיות רגועה, ולדעת, שאם אני מגיעה בשבוע 41 מבחינתי ומבחינת רופא שבדק אותי אני בשבוע 42 וחצי, שלא ידעו את דעתו של אותו רופא במקום בו אלך להבדק.

אני נשמעת ממש חרדה.
רוצה רק לומר, שאני משתמשת בבמה זו להוציא את כל המחשבות החרדתיות שלי, כדי לקבל עליהן מענה,
אבל הן לא מטרידות אותי יומם וליל.
בסך הכל אני שמחה על ההריון, מקווה כמו כל אשה הרה שהכל יהיה בסדר ומנסה למנוע את שקרה בפעם שעברה, וששמעתי שקרה לנשים רבות.

ההריון הוא זמן נהדר ללמוד דברים, אין ספק.
אולי אם אצליח לשכנע את עצמי ואת בן זוגי כן ללכת להבדק, ואראה שהשד לא כזה נורא,
כן אחליט לשפר את המסננת שלי, אם יהיה צורך בכך.
כרגע אני במצב קצת הזוי.
בהריון, שבוע 8 וחצי,
אין לי מושג מה מתרחש שם בפנים,
אף אחד אף אחד לא יודע על ההריון חוץ ממני ומבן זוגי.
אני מחכה להרגשת התנועות בכליון עיניים,
כי אז ארגיש יותר מחוברת להריון
וארגיש טוב יותר, שאני יכולה להרגיש פיזית את ההריון, ולא רק רופאים באמצעות אולטרה סאונד היו יכולים (אם הייתי מאפשרת להם).

_האם נכון שאף רופא לא יציק לי אם לא אלד עד שבוע 43 (לפי התאריכים שלו)?
האם לא יזמין אותי שוב ושוב לבדיקות שהוא חושב שעליי לבצע ואם לא אבצע ינזוף בי ולא יבצע את הבדיקות שכן ארצה כראוי?_ כל בדיקה בהריון היא החלטה שלך, הרופא יכול לספר לך מה האפשרויות וזהו ההחלטה שלך.
החל משבוע 40, את אומרת ביי ביי לרופא ועוברת למעקב בבית החולים. תרצי תלכי לא תרצי אל תלכי.
תרצי תביאי כרטיס מעקב הריון, לא תרצי אל תביאי. יש תיעוד בביה"ח, את חושבת שבכל ביקור הם שולפים אותו?
לא מסרתי את הכרטיס שלי, לא כשלא חשתי בתנועות ועשיתי מוניטור ואפילו לא בלידה.
רופא, מיילדת הם לא אלוקים - הם אנשים עם הדעה שלהם ולך יש את הדעה שלך.

_בהריון, שבוע 8 וחצי,
אין לי מושג מה מתרחש שם בפנים,
אף אחד אף אחד לא יודע על ההריון חוץ ממני ומבן זוגי.
אני מחכה להרגשת התנועות בכליון עיניים,
כי אז ארגיש יותר מחוברת להריון_
קרובה אלייך, מסיימת מחר תשעה שבועות.אחרי אולטראסאונד ראשון. וגם לי אין מושג מה מתרחש שם בפנים.

היחידים שעשויים "להציק" לך אלה המשפחה שלך וחבריך, מדאגה, אז אולי כדאי שהם לא ידעו באיזה שבוע את (זייפי קצת כלפי מטה).
את הולכת לרופא רק אם את רוצה. ועושה עם ההמלצות שלו מה שאת רוצה.
גם אם את מגיעה אליו בשבוע 44 והוא מחוויר ושולח אותך לבית חולים - ברגע שיצאת מהחדר הוא מאבד את הקשר איתך. אלא אם מדובר ברופא שהוא גם דוד שלך - הוא לא יתקשר אליך או לבית החולים לברר אם הגעת.
את לא חייבת ללכת למעקב הריון עודף. וגם אם הלכת - מה שיגידו לך שם זאת המלצה.

אם יש לך ענין במעקב רפואי - אל תוותרי עליו מהפחד מכפיה.

קחי מדובשם, ותרי על העוקץ.

שאלה לי, האם מישהי מן הנשים שזורזו בשבוע 42 זה נעשה להן בכפייה?
האם מישהו תפש אותן, קשר אותן לכיסא והזריק להן פיטוצין בכוח?
לא שאני לא מבינה את עוצמת המניפולציה הרגשית והמנטאלית שהאנשים האלה יכולים לעשות. אני באופן אישי סירבתי אשפוז שלוש פעמים שבוע אחרי הלידה תוך ויכוח עם רופאים ובסופו של דבר מצאתי את עצמי עוברת סדרת עינויים בת שבועיים בהפרדה מביתי. (יש עוד מה לעבד שם, אבל לפחות אני לא מרגישה שזה נעשה בכפייה אלא מבחירה שלי.)
אני לא באה להגיד שמה שאני עושה וחושבת זו הדרך היחידה, אלא שהנסיון להמנע באוופן מוחלט כדרך להתגוננות לא פעם מתגלה כחרב פיפיות.
הפחדים והחרדות מפריעים ללידה בריאה. ההתנגדויות עשויות להיות בדיוק מה שיוביל אותך לפתחו של חדר לידה וכל חרדותייך עשויות להתממש.

דעתי הצנועה, ואני באמת מגישה אותה עם כל הצנעה כעצה ותו לא, שאולי יש בה מן הרלבנטיות לך ואולי לא, היא לעבוד על העצמתך האישית.
לא להיות בהלך רוח כנוע אל מול המערכת הרפואית. לדעת שאת ורק את אדון (או גברת:-)) לגופך. לעמוד על שלך מתוך שקט וידיעה פנימית.
ללדת בבית גם בחדר לידה. אפילו בחדר ניתוח. כי את הבית של עצמך.

<לא יודעת אם זה נשמע ככה, אבל אני כותבת לך מדם ליבי. אני איתך בדרך הזאת. חושבת שצעדתי במשעול החתחתים הזה ולמדתי ממנו המון. ותמיד יש עוד מה ללמוד.>
המון הצלחה.

רוצה רק להודות על התגובות,
שבהחלט מעוררות ניצני כוחות הטמונים בי.
וזה בדיוק מה שאני זקוקה לו כרגע.

לא יודעת אם אצליח לשכנע את בן הזוג בדבר הבדיקות המינימליות שכן הייתי רוצה לעשות,
שכן בפעם שעברה הוא ספג את משבר סוף ההריון שלי (התגובות הנסערות שלי על מה שעבר עלינו כל יום-יומיים מצד המערכת הרפואית)
ובעצמו לא התפנה להתכוננות לקראת התינוק.

אני חושבת שאת לא צריכה לשכנע את בן זוגך, אלא את עצמך:
שאין טעם להגיב בצורה נסערת מכך שאיזה רופא אמר כך או אחרת, אלא לבחון בעניניות את דבריו ולבדוק האם מדובר בעיצה שמתאים לך לאמץ, או לא.
שאין טעם ללכת לסתם רופא אקראי אלא לרופא שגישתו מתאימה להשקפת עולמך.
שאין טעם לבצע בדיקה שאת לא מאמינה בנחיצותה (ובעצם השלב הראשון הוא להחליט איזה בדיקות אם בכלל את רוצה לעשות).

נניח שיבוא אליך אינסטלטור לתקן נזילה ויגיד לך בזעזוע שאת חייבת להחליף היום את כל הצנרת בבית. תרוצי להחליף? תקחי את זה ללב? או תבררי למה הוא ממליץ, מה עומד מאחורי ההמלצה שלו, תשאלי מה יקרה לדעתו אם לא תחליפי ולבסוף תקבלי החלטה מושכלת? עם רופאים- אותו דבר.

קבלתי את ההמלצה על הרופא בפתח תקוה.
אשמח להמלצה על רופא שתומך בלידות בית, רגוע, שיכבד את החלטותיי,
בין חיפה לנתניה.
בקרבת קיסריה עדיף.

שאלה לי, האם מישהי מן הנשים שזורזו בשבוע 42 זה נעשה להן בכפייה?
בהחלט, בהחלט.
לא קשרו אותן אולי לכסא, אבל מספיק שלא מודיעים לך ולא מבקשים את אישורך ונותנים לך זירוז, או סטריפינג וכו'. יש סיפורים רבים. אבל עם קצת מודעות אני מאמינה שאי אפשר לעשות את זה. (בגלל שבלידה לא נראה לי נכון להיות דרוכה כל הזמן בחרתי ללדת בבית, אבל זו הבחירה שלי)

שואלת, אני מסכימה כמובן. אני אחדד את כוונתי בשאלה שלי, אם היא לא הובנה.
אני התכוונתי לאשה שלא בלידה, שמישהו הכריח אותה ללדת בכפייה רק בגלל משך ההריון.
לא מדברת על מניפולציות. מדברת על "הלדה" בכוח.

לא קראתי את הכלתקחי בחשבון שאם את יולדת בבית מלבד האישור של המיילדת יש צורך באישור של רןפא שהיית בהריון ע"מ להרשם במשרד הפני. אז אולי בדיקת דם. תבדקי את הנושא טוב כדי שלא יהיו לך בעיות בעתיד.
בהצלחה בדרך

הופה , יש לנו כאן עינין עם בן זוג.
זה בהחלט לא פשוט.

אני חושבת שחשוב שתדברי איתו על הקשיים שלו ולהפריד אותם מהקשיים שלך , שיהיה ברור מה קרה שם.

לו היינו אנחנו במצב כזה , אני חושבת שבן זוגי היה כועס על כל מי שהיה גורם לי להיות קצת עצובה או מוטרדת.
יכול להיות שככה גם הבן זוג שלך .
אם זה אכן כך :
תסבירי לו שאת ילדה גדולה.
כשתצטרכי שהוא יהפוך בשבילך שולחנות , את תגידי.
את כבר לא כועסת/בכלל לא כעסת אז, על כך שהוא לא הצליח להדוף את 'המערכת'=המפלצת בעלת המאה ראשים.

אני יכולה רק לצטט חברה שאמרה לי : ההריון בגוף שלי ואני אלד איך שאני רוצה .
בני זוג לא אמורים להיות ,לפי זה ,מי שמחליטים,בנושא .הם יכולים רק לתמוך ולאהוב.
בדיעבד , אני יודעת שהיא צדקה.
בן זוגי הביע פעם את עמדתו : הילד הוא שלי וגם אני צריך להחליט ,אבל לא , לפי דעתי ,האמא היא זו שאמורה להחליט .זה יהיה הטוב ביותר לכלום.התמיכה של הבן זוג היא הדבר הכי בריא לכולם.

נראה לי מאוד הגיוני כל הענין של 3 א'ס בכל ההריון .אחרי בדיקה של השליש השלישי , אם הכל בסדר , פשוט לשבת בבית ,להתכונן לילדה.
ברור שאם תרגישי משהו שלא בסדר תבדקי .
איחולי בריאות ושלווה.

_שכן בפעם שעברה הוא ספג את משבר סוף ההריון שלי (התגובות הנסערות שלי על מה שעבר עלינו כל יום-יומיים מצד המערכת הרפואית)
ובעצמו לא התפנה להתכוננות לקראת התינוק._
מזכירה לך פרט טריוויאלי שלא עלה כאן - הוא, וגם את, כבר לא אותם אנשים. אתם כבר הורים, משפחה, אתם כבר יודעים מה זה תינוק.
גם ההריון שלך הוא לא אותו הריון - אפשר בפעם אחת להגיע לשבוע 41 ובסיבוב השני ללדת כבר ב-37.

הייתי רוצה להיות רגועה, ולדעת, שאם אני מגיעה בשבוע 41 מבחינתי ומבחינת רופא שבדק אותי אני בשבוע 42 וחצי, שלא ידעו את דעתו של אותו רופא במקום בו אלך להבדק.
המשפט הזה לא ברור, מה בדיוק השאלה שלך?

אגב, אין בעיה גם, אם את יודעת בברור את התאריך שבו בייצת/נקלטת להריון לתת מראש לרופא את תאריך הווסת המתוקן... כפי שאמרתי, אין משטרת מחשבות...

_האם נכון שאף רופא לא יציק לי אם לא אלד עד שבוע 43 (לפי התאריכים שלו)?
האם לא יזמין אותי שוב ושוב לבדיקות שהוא חושב שעליי לבצע ואם לא אבצע ינזוף בי ולא יבצע את הבדיקות שכן ארצה כראוי?_
למה את מתכוונת ב"יציק?"
כדי שזה לא יקרה את צריכה לראות את עצמך בסיטואציה אחרת, לבנות לעצמך (בדימיון) סצנה שבה את מתמודדת בצורה חיובית עם "איומים" והצקות.

אחת הנחות היסוד ב-NLP היא שהאנרגיה זורמת למקום אליו תשומת הלב מתמקדת. כלומר אם תתמקדי בזה שיציקו לך, לשם האנרגיה שלך תזרום:
זה יגרום (בסבירות גבוהה) לשני דברים: א' שתעברי את התל"מ, ב' שיציקו לך...
דוגמא לניסוח מחדש עם כוונה חיובית (כדי לשנות את כיוון האנרגיה):
אם הוא לא יציק, אז מה כן? לדוגמא: יתמוך (תבחרי משהו שמתאים לך) אז הניסוח יכול להיות כזה: "האם נכון שיהיה רופא שיתמוך וילווה אותי אם לא אלד עד שבוע 43?"
וככל שיעבור הזמן השאלה תהפוך להצהרה חיובית בזמן הווה: "נכון שיש רופא שתומך ומלווה אותי גם בשבוע 43"

_אם לא נשלה את עצמינו,
לרופאים רבים הנטייה להשתלט על ההריון, כאילו היה פרויקט שלהם._
נכון, רק אם אנחנו נותנות להם...

אני אספר לך סיפור מהעת האחרונה:
אני בהריון במעקב הריון בסיכון (מה שמכונה "היי-ריסק"). בשבוע 35 הרופא החליט שהמעקב שלו מספיק והחל משבוע 37 אני צריכה להגיע פעמיים בשבוע למיון לעשות מוניטור... למרות שהכל מצויין, כי ככה זה.
בנתיים הוא גם עשה לי אולטראסאונד למעקב גדילה (אחד מעמודי התווך במעקב הריון בר-סיכון)... יצא לו שהיה עיקוב קל.
בלי יותר מדי הפחדות הוא פשוט נתן לי הפניה למיון ואמר שכדאי שאגש היום או לכל המאוחר אחרי סופ"ש (זה היה ביום ה' לפני שבועיים).
מודה שנלחצתי.
למזלי, האיש שלי, כשיצאנו מהרופא הזכיר לי את כל מה שכתבו לך פה. שהרופא יכול רק להמליץ, מי שמחליט זה אנחנו (ומבחינתו - בעיקר אני).
אז ישבנו שוב ונרגענו, ואז בחנו שוב את הדברים בלי הלחץ של הרופא. התקשרנו לחברה שהיא מיילדת לשמוע לדעתה ולבסוף אחרי שנתנו לדברים לשקוע עוד קצת החלטנו לקבל את המלצתה להמתין שבוע וללכת לקבל חוות דעת נוספת.
את בטח מנחשת שהכל בסדר... אין עיכוב, כל המדדים תקינים וגם אין צורך לעשות מוניטור החל משבוע 37. כל עוד ההריון תקין מתייחסים אליו ככזה. מעקב היי-ריסק הוא קצת יותר צמוד כדי לאתר את הבעיות מוקדם, זה לא אומר שצריך מוניטור פעמיים בשבוע... (וגם כבונוס קיבלתי התייחסות עניינית לרצון ללדת בצורה טבעית אחרי 2 ניתוחים ותיקון (במחשב של קופ"ח) של גיל ההריון/תאריך ווסת אחרונה)
כנראה שהרופא ההוא (שליווה אותי מתחילת ההריון) רצה קצת לפנות לו מקום לפציינטיות חדשות וקצת לכסות את ישבנו...

זה לא קל לגייס את קור הרוח שנדרש כדי לעשות מה שעשינו. רוב הנשים שאני מכירה היו טסות למיון, לא רצות... אפילו לאמא שלי היה קשה לקבל שלא עשיתי את מה שהרופא אמר. קצת קשה לי להסביר לה שהרופא הוא לא הסגן של אלוהים... (אמא שלי אגוז קשה, פפפפ)

אחד הקלפים שלי מאוד עוזרים בסיטואציות האלה מול "המערכת" או נציגה הוא ידע. ידע, ידע ועוד קצת ידע. ככל שאני יודעת יותר כך אפשר להפחיד אותי ולהלחיץ אותי פחות.
חיבור לגוף ולעובר גם הוא עוזר.
בהריון הקודם (שבו עברתי דוקטרט באיך להתמודד עם המערכת) לוויתי ע"י מטפלת מופלאה שעזרה לי לגייס את הכוחות הפנימיים.
קשה לי להאמין שהייתי מצליחה לבד... זה בסדר לקבל עזרה. וכן, גם לי יש עוד המון מה ללמוד.

אגב, אין לי בעיה עם הבחירה לעבור הריון ללא בדיקות. אני פשוט חושבת שההחלטה הזאת שלך צריכה לבוא ממקום של עוצמה פנימית ושל אמונה שזו הדרך שמתאימה לך, ולא מתוך בריחה והתחבאות - תבואי מאהבת מרדכי לא משנאת המן.

הי, יש אתר אינטרנט אמריקאי, לצערי שכחתי את פרטיו, שמדבר על נשים שבעיקרון לא עושות שום זירוז אף פעם, גם לא זירוז טבעי, ומסתבר שיש כמויות גדולות של נשים שיולדות בסוף השבוע ה-46 וה-47. אני מאד ממליצה לך לחפש את האתר. לי הוא נתן המון כוח להתמודד עם 2 ההריונות הארוכים שלי ועם הלחץ הצפוי במידה שיימשכו מעל 42 שבועות (בסוף הסתיימו בעזרת זירוז טבעי לקראת סוף שבוע 42).

אם את מדברת על האתר שאני מכירה, אז הוא כבר מזמן לא קיים.

היה נדמה לי שמישהי העבירה את התוכן לאתר אחר, אבל אני לא בטוחה.
אני מוכנה לחפש אותו שוב ולשים פה אם אמצא.

טיפים להריוניות בחודש עשירי

מצאתי !!! מישהי אכן העתיקה את התוכן ושמרה אותו עבור הכותבת המקורית. זה קטע קצר שאת כולו ניתן למצוא בקישור הראשון שנתתי. את הסיפורים המעצימים אני לא מוצאת

)

רק רציתי לכתוב לך שאני עברתי שני הריונות מבלי שום בדיקות, אולטראסאונדים או אפילו מפגש עם המערכת הרפואית (טוב, דווקא הלכתי לבית חולים להציא כרטיס בכדי שאם הייתי צריכה להתפנות היו מקבלים אותי (חוקי מדינה אחרת) אך שם הסתפקתי בשיחה קצרצרה עם רופא וזהו).
אני גם בחרתי ללדת לבד כך שלא הייתי כפויה לשום דרישות של אף אחד.
אני מצאתי שזה מאד משחרר לעבור הריון עם הקשבה פנימית בלבד.
שני ההריונות הראשונים שליהיו "הריונות חבילה", על כל המשתמע מזה, וחוויתי את אותם החרדות בין המפגשים והתלות הנוראית במוצא פיו של הרופא. בהריונות ה unassisted שלי, לעומת זאת, הרגשתי חיבור מאד עמוק לעצמי ולתינוקותי והחיבור הזה שיחרר אותי ללדת באמונה שלמה בגוף וביכולתי "לקרוא" אותו. אני מאמינה שההריון ה"עיוור" שלי איפשר לי לחוות רוגע וקשר עמוק יותר עם תינוקותי ויחד עם אויר לנשימה (שנכנס ביתר קלות לריאותי ) ולמזון הבריא, נראה לי שנתתי לעוברי את המקסימום שיכולתי וששום בדיקה לא היתה יכולה..
אני חושבת שהסתמכות על אנשים ומדדים חיצוניים בהריון דווקא עלולה ליצור בעיות של חוסר הקשבה ותלות בלתי מוצדקת.

מוסיפה לך מספר לינקים מגוגל של unassisted pregnancies:
http://www.purebirth-australia.com/
http://www.shaunamama.citymaker.com/una ... nancy.html
ויש עוד המון בגוגל..

יהודית, מאוד הופתעתי ממה שכתבת.
זה אומר שכל אשה בהריון בארץ חייבת לבקר אצל רופא לפחות פעם אחת?

דברתי עם בן זוגי (יש לו מקום בהחלטות, ולו רק בגלל שדרך המחשבה שלו מעשירה ומשלימה את דרך המחשבה שלי).
החלטנו שאלך לרופא באופן פרטי, שלא עובד בכלל עם הקופה שלי, אגיד לו שאני רוצה להבדק (אגיד מה אני רוצה לדעת בבדיקה, אבל לפני כן רוצה ממנו הבטחה, שהוא לא מעביר את נתוני הבדיקה לשום גורם, כולל קופת החולים שלי, בית חולים וכד'.
יסכים - יבדוק.
לא יסכים - אשקול מה אעשה הלאה.

בן זוגי גם הזכיר, שיש למשל אמריקאים (או אולי ישראלים-אמריקאים?) שבאים לארץ רק כדי לבצע בדיקות, שמאוד יקרות בארה"ב.
מה שנקרא "תיירות רפואית", או משהו כזה.
הרי הרופא לא מדווח על הבדיקות לאף אחד.
לכן - אם יסכים הרופא להתייחס אליי כאילו הייתי תיירת, שהרי אני משלמת לו את אותו סכום כסף לבדיקה באופן פרטי, אסכים להבדק.
זה הצעד שעשינו עד עכשיו.

אגב - המשפחה שלי מאוד מאוד לא תומכת בדרכיי.
הרעיון של ללדת בבית מזעזע אותם,
הרעיון של להקשיב לגוף בראש ובראשונה ואז לרופא - כנ"ל.
בסוף ההריון הקודם הם ממש שגעו אותי, ואולי זה באמת מה שהיה הכי נורא - חוסר התמיכה בהתמודדות עם המערכת הרפואית.
החלטנו, בן זוגי ואני, שהפעם אנחנו בכלל לא נותנים תאריך משוער מסוים ללידה, אלא נגיד משהו כמו: בסביבות יוני (למרות שבמאי למעשה אסיים חודש תשיעי, אם חישבתי נכון).
בכל אופן לא מספרים להם בכלל עד שבוע 13-14 (והמהדרין אומרים 15-16, אבל תלוי כמה אצליח להתאפק).

יהודית, אם מה שכתבת נכון, אז כמובן שהוא צריך גם להסכים לתת לי מכתב, שמאשר שאני בהריון, על מנת שאבדק אצלו (היש דבר דבילי מזה? לטעמי זה עלול להכפיש את שמן של מיילדות הבית ולראות בהן סוג של מכשפות כמו בימי הביניים, הלא כן?).

וכמובן תודה לכולן על הקישורים, השיתופים וההרגעות.

אני חוזרת על שאלתי, אולי למישהי יש בכל זאת המלצה:
_קבלתי את ההמלצה על הרופא בפתח תקוה.
אשמח להמלצה על רופא שתומך בלידות בית, רגוע, שיכבד את החלטותיי,
בין חיפה לנתניה.
בקרבת קיסריה עדיף._

זה אומר שכל אשה בהריון בארץ חייבת לבקר אצל רופא לפחות פעם אחת?
לא, אם את יולדת ללא סיוע בכלל את יכולה גם לעשות בדיקת רקמות אחרי הלידה. לדעתי פרוצדורה יותר מעיקה מביקור חד פעמי אצל רופא... אבל זה עניין אישי

יהודית, אם מה שכתבת נכון, אז כמובן שהוא צריך גם להסכים לתת לי מכתב, שמאשר שאני בהריון, על מנת שאבדק אצלו (היש דבר דבילי מזה? לטעמי זה עלול להכפיש את שמן של מיילדות הבית ולראות בהן סוג של מכשפות כמו בימי הביניים, הלא כן?).
א. יש נסיון כזה של משרד הבריאות.
ב. לרוב במשרד הפנים מסתפקים באישור של מיילדת מוסמכת בעלת רישיון ישראלי על כך שילדת בבית וזה התינוק שלך. אם את מגיעה לבי"ח ב-24 שעות הראשונות שאחרי הלידה אפשר גם לקבל אישור שרופא בדק אותך ואכן ילדת. למרבה האבסורד זה תלוי בסניף של משרד הפנים.

את צריכה ללדת בתחילת מאי. אם ישאלו תאמרי מאי, למי את צריכה למסור דין וחשבון?
מנסיון אישי רופא פרטי ידווח לקופה רק אם את מגיעה דרכה- ורק כדי להסדיר את התשלום.
אני כל כך שמחה שהצלחת להגיע להחלטה.
אחד הדברים שלמדתי בהריונות הקודמים הוא לא לשתף את מי שלא צריך - לא בבדיקות לא מה ולא מתי.
המשפחה של בעלי לא מבינה איך אני לא עושה מי שפיר (ואני עוד לא בת 35) אצלנו נספר אחרי שבוע 12.
(פשוט הבטן מתחילה לצאת מוקדם הפעם) ולמה לדון עכשיו על הלידה, כשיגיע הזמן אז תספרו

רופא פרטי ידווח לקופה רק אם את מגיעה דרכה- ורק כדי להסדיר את התשלום.
נכון.
שוב מזכירה: יש דבר שנקרא סודיות רפואית. שום רופא לא יכול לדווח שום דבר לאף אחד לגבי ההריון שלך ואם ידווח יסתכן בתביעה רצינית.

זאת אומרת שהוא לא יכול לדווח לרופא אחר, לביה"ח (שאני חס וחלילה לא רוצה להגיע אליו...) וכד',
אם הם דורשים את המידע?

ניצן, תודה על הקישור המקסים.
רגע, אז לפי ה-NLP אם אני קוראת את הקישור רוב הסיכויים שאמצא את עצמי בהריון בשבוע 46?

_זאת אומרת שהוא לא יכול לדווח לרופא אחר, לביה"ח (שאני חס וחלילה לא רוצה להגיע אליו...) וכד',
אם הם דורשים את המידע?_
מי זה "הם"?
מאיפה "הם" יידעו שאת בהריון?

שום רופא לא יכול לדווח שום דבר לאף אחד לגבי ההריון שלך ואם ידווח יסתכן בתביעה רצינית.

_זאת אומרת שהוא לא יכול לדווח לרופא אחר, לביה"ח (שאני חס וחלילה לא רוצה להגיע אליו...) וכד',
אם הם דורשים את המידע?_
רק אם את חותמת על וויתור על סודיות רפואית. בחתימת ידך, על נייר.

מציעה לך שוב לקרוא את חוק זכויות החולה. אני חושבת שהוא יכול לתת לך הרבה שקט. אפשר למצוא אותו באתר של משרד הבריאות.

רגע, אז לפי ה-NLP אם אני קוראת את הקישור רוב הסיכויים שאמצא את עצמי בהריון בשבוע 46?

זה קצת יותר מורכב, אבל את בהחלט מכניסה לעצמך את האופציה הזאת למעגל האפשרויות. אם את גם מתמקדת על זה וחושבת על זה הרבה, גדל הסיכוי שזה יקרה.
וזה לא רק ב-NLP זה קיים גם אצל לואיז היי, דימיון מודרך... מוכר באופן כללי כ"מחשבה יוצרת מציאות"

הכוונה היא - אם אלך לרופא אחר או לביה"ח והנ"ל יבקשו את ההיסטוריה הרפואית של ההריון
הנ"ל יבקשו את ההיסטוריה הרפואית ממך. תמסרי מה שמתאים לך (אצל מי היית מתי ולמה וכו').
יכולים לפנות לרופא אחר רק אם את מוסרת את שמו, לא ככה?
(אני חוזרת: גם במקרה הזה מותר לו למסור מידע רפואי עלייך רק אם את מאשרת)

אין בארץ מאגר מידע רפואי אחד שמרכז את כל המידע לגבייך שנגיש לכולם אפילו לקופות החולים אין כזה.
עכשיו עברתי ממחוז למחוז ורוב המידע עבר בשיטה הישנה - על ניירות, דרכי. וחלק בע"פ
ההחלטה ביידייך - איזה מידע למסור ולמי. תמיד!

איך המידע עבר בפעם הקודמת, את זוכרת?

מיכל, קראתי את חוק זכויות החולה כאן:
http://www.health.gov.il/units/mental/[po]infoguide 2[/po].htm
וזה ממש לא נתן לי שקט.
תוכלי להאיר את עיניי איפה כתוב שם שאסור לרופא להעביר את המידע לגביי לרופא אחר?

טוב, עכשיו ראיתי שזה ממש לא החוק, אלא רק תמצות של כמה סעיפים ממנו.
יש למישהו קישור לחוק הזה? - אני אשמח.

_זאת אומרת שהוא לא יכול לדווח לרופא אחר, לביה"ח (שאני חס וחלילה לא רוצה להגיע אליו...) וכד',
אם הם דורשים את המידע?
רק אם את חותמת על וויתור על סודיות רפואית. בחתימת ידך, על נייר._
מיכל, זה לא מדויק. נכון שישנו חוק זכויות החולה, יש היום מחשבים מרכזיים. כל רופא קופ"ח שאני מגיעה אליו ונותנת לו את הכרטיס שלי, רואה במחשב תוצאות של בדיקות למשל שעשיתי אצל רופא אחר, במוקד קופ"ח וכולי, גם לפני שנים.
ייתכן מאוד שאותו מידע יהיה זמין לו גם בהקשת מספר ת.ז ולא רק בהעברת כרטיס (כלומר שלא צריך את הסכמתי או נוכחותי).
ומעבר לזה, בשנים האחרונות נכנסו לשימוש בבי"ח וקופ"ח מסוימים מערכות מידע מרכזי שהן "עוד יותר מרכזיות" - כוללות גם מידע קודם על אישפוזים (כלומר משתפות מידע בין בי"ח וקופ"ח).

אבל השאלה היא אם ישנו בנמצא רופא שהיה מדווח "למעלה" על הזנחה/רשלנות/העמדה בסכנה של העובר בגלל משהו כמו אי-הגעה למעקב הריון עודף.
מקרים בודדים שהיו בתחום הזה (של שמירה על בריאות העובר, או מה שנתפס כשמירה כזו) בארה"ב, עוררו סערה ציבורית של ממש. למשל אשה שסירבה לקיסרי בלידת תאומים, והושג צו בימ"ש כדי לכפות עליה קיסרי.

מיכל, תודה.
עכשיו באמת הרגעת אותי.
עכשיו אני מרגישה שעניין המידע הוא באמת בידיי
וכל שנותר לי הוא לאגור כוחות להישאר אדישה וחזקה מול המערכת הרפואית,
בתקווה שאל אצטרך להיתקל בה בכלל בלידה.
אספר הכל על ההריון והלידה ואיך הכל קרה בפעם שעברה כש"אצא מהארון",
כי כאמור אני לא רוצה שקוראים שמכירים אותי יזהו.

תודה רבה!

מחר אני רוצה להתקשר לרופא שעובד באופן פרטי באיזור שלי (בין חיפה לנתניה, עם עדיפות לאחד שקרוב לקיסריה).
אני כל כך אשמח להמלצה על רופא רגוע, מקשיב, מכבד החלטות... וכמובן מקצועי ועדין.

קרוטונית,

אחרי שנרגעתי, שוב אני חוששת.
לאו דווקא שיגידו שאני מזניחה.
יותר כי אם יקרה מצב, לא עלינו, שאצטרך במהלך הלידה או לקראתה לבקר בביה"ח,
שלא ישפיעו עליהם דברים שהרופא קבע כעובדות (כמו בפעם שעברה התאריך ההזוי, זה שאני עקשנית ועוד).
אם חלילה אצטרך להגיע למקום שנקרא בי"ח, אני רוצה להגיע לשם כלוח לבן.
שיטפלו בי בלי "דעות קדומות" שעלולות להיות מנוגדות לדעתי.

ד"ר ברדה מומלץ בחום

לא קראתי הכל, וכרגע גם אין לי זמן לכתוב
נסי את ד"ר קרלוס http://www.harechem.com/

נכון שישנו חוק זכויות החולה, יש היום מחשבים מרכזיים. כל רופא קופ"ח שאני מגיעה אליו ונותנת לו את הכרטיס שלי, רואה במחשב תוצאות של בדיקות למשל שעשיתי אצל רופא אחר, במוקד קופ"ח וכולי, גם לפני שנים.
זה לא מדוייק, זה רק בתוך אותו מחוז וגם בתוך אותה ההתמחות. רופא המשפחה שלי לא יכול לראות את תוצאות הבדיקות ששלח אותי אליהן רופא הנשים וההפך. בדקתי.

ייתכן מאוד שאותו מידע יהיה זמין לו גם בהקשת מספר ת.ז ולא רק בהעברת כרטיס (כלומר שלא צריך את הסכמתי או נוכחותי).
היה נכון בעבר, בוטל. אני רוצה להאמין שזה אכן כך כדי להגן על פרטיות החולים. גם אין אפשרות לכרטיס כפול, אגב.

ומעבר לזה, בשנים האחרונות נכנסו לשימוש בבי"ח וקופ"ח מסוימים מערכות מידע מרכזי שהן "עוד יותר מרכזיות" - כוללות גם מידע קודם על אישפוזים (כלומר משתפות מידע בין בי"ח וקופ"ח).
אני יודעת על מערכת כזאת של קופ"ח כללית (שהיא הגדולה בארץ) ושגם היא מוגבלת בזמן ובמקום. היא מכונה "אופק" והיא מאפשרת גישה בזמן האשפוז בלבד למידע מבתי חולים אחרים. עד כמה שאני יודעת זה לא נותן את המידע ממרפאות. אבל אולי שווה לבדוק. (אני יכולה לשאול את הפרסונל במשפחה)

כמו בפעם שעברה התאריך ההזוי, זה שאני עקשנית ועוד.
אם הוא כתב עלייך חוות דעת "פסיכולוגית" כשהוא לא פסיכולוג הייתי בודקת אם לא שווה להתלונן עליו.