חוויות מבתי ספר אלטרנטיביים

האים יש פה אנשים שיכולים להעיד איך היה לגדול בבית או בבי"ס אלטרנטיבי ?

I can. I went to Tefen (Galil) from kita tet to yod bet. I can write about it when I get home, where I can do it in hebrew.

But in three words: it was great, great great!

The best.

קיזי,מחכה לסיפורים שלך בקוצר רוח

Nice to hear that...

I'll try to get home quickly:)

אתה לא בארץ?

היי נקודות,
מה שלומך?

אני בת ואני לא בארץ.

אכתוב בקצרה כי ממש חזרתי הרגע ואני מורעבת:)

למדתי כאמור בבית הספר הפתוח בתפן מט' עד יב'. לפני כן הייתי בחטיבת הביניים הרגילה והאיומה (כולן כאלה מן הסתם) הקרובה למקום מגורי. סבלתי שם מאוד והתחלתי לרדת בלימודים, ובאיזשהו שלב התוודעתי לבית הספר הנפלא הזה דרך חברים. הלכתי לבקר ופשוט התאהבתי במקום: מבנה נמוך, בלי גדרות, עם המון דשא ושמיים מסביב וגן פסלים לא רחוק. אווירה מדהימה, לא של פריקת עול (היו שיעורים מסודרים ובכלל בית הספר היה פחות "פתוח" מאחרים ששמעתי עליהם) אלא של חופש, חיבה ממש בין תלמידים למורים והמון המון הומור. הגילאים נעו בין גיל גן ועד תיכון, וזה רק הוסיף לקסם לראות את הקטנים מתרוצצים בין הרגליים...

הכיתות היו קטנות (בערך עשרים תלמידים לכיתה) וכך גם השכבות (כיתה אחת או שתיים).

אם זה מעניין אתכם אני יכולה לשתף בסיפורים וחוויות מבית ספר שהיה פשוט כיף ללכת אליו... בינתיים אומר פשוט שמה שהיה מיוחד כל כך בבית הספר היה האווירה, לא שיטת הלימוד, שלא הייתה שונה מאוד מבבתי ספר רגילים. ההבדל העיקרי היה שיטת תיקי העבודות במקום מבחנים, אבל כשהתקרבנו כבר לבגרויות החלטנו יחד עם המורים שכדאי בכל זאת שיהיו מבחנים כדי שנתרגל (אני אישית דווקא העדפתי כי תיקי עבודות דורשים ארגון, תיקון של עבודות והשקעה לאורך כל השנה ולא היה לי כוח לזה...

). זה בעיני חלק מהיופי שבבית הספר הזה, שלא הייתה נוקשות אידיאולוגית והתעקשות על עקרונות. ברגע שהמציאות השתנתה, גם שיטת העבודה השתנתה.

אני רוצה לומר כאן לכל מי ששוקל בית ספר כזה או אחר: אל תתעסקו יותר מדי בשיטה, בעקרונות. לכו לשם. תרגישו את האווירה. תבקשו להיפגש עם כמה שיותר מורים ותלמידים. מה שחשוב זה הצוות, האנשים. המורים שהיו לי היו פשוט נפלאים, משכמם ומעלה. כולם כולם. הם הגיעו מן הסתם לבית הספר הזה כי לשם הם התאימו.

בייחוד בתקופת ההתבגרות, זה מאוד חשוב בעיני כן לעודד את הילד לצאת למסגרת (שנבחרה בתבונה!). יש מורים שכן יכולים לפתוח אופקים חדשים, לעניין ולאתגר ואפילו לשמש תחליף הורים בתקופה הזאת שלא רוצים לדבר עם אמא ואבא... ובעיני חינוך ביתי, על כל יתרונותיו ועקרונותיו היפים, לא יוכל לעולם להחליף חוויה של ארבע שנים במקום קסום עם אנשים מדהימים.

גילוי נאות: בית הספר עבר מאז מקום, אני לא יודעת לאן (לא מעודכנת מפאת גלותי...). אני חושבת שאולי זה כבר לא מה שהיה... מקווה שכן. יש לי תחושה שהשכבה שלי חוותה את תור הזהב של תפן ומאז אולי קצת יותר מדי דברים השתנו...

יש לי עוד המון המון להגיד על בית הספר הזה, לא יודעת אם יש קונים:) בכל מקרה, בינתיים הולכת לאכול.

פלונית למה את שואלת ?
פשוט שאדע אם התשובה שלי מתאימה

אילה
אני עם ילדים קטנים,אבל כל העניין מאוד מעסיק אותי ומעניין אותי מאוד מאוד מה אנשים חוו אם בבית ספר אלטרנטיבי ואם בבית.
האמת שיש לי נטיה לחשוב שאם הבי"ס נעים ומעניין ויש שם דמויות שכיף להיפגש בהן אז למה לא?? הרי לבלות איתי 18 שנה או יותר זה לא יהיה תענוג צרוף (-;
קיזי
כן כן מחכה לעוד. וסליחה על הטעות . ואיך היה ללמוד כל היום? לא יותר מידי? אהבת את כל המקצועות?. לא הרגשת שמבזבזים לך את הזמן? והיום איך את מרגישה כלפי זה? וציונים היו?
ואיך הייתה החברה? היו אנשים שלא נהנו שם חברתית?
וכמובן אני פתוחה לשמוע עוד דברים שאת רוצה לספר.
בתאבון

תודה קיזי. מאוד מעניין לקרוא.

אהבתי במיוחד את:
הגילאים נעו בין גיל גן ועד תיכון, וזה רק הוסיף לקסם לראות את הקטנים מתרוצצים בין הרגליים...

ממש מקסים !!!

היי נקודות,

כבר סיימתי לאכול ואני עוד כאן, משוטטת...

האמת שיש לי נטיה לחשוב שאם הבי"ס נעים ומעניין ויש שם דמויות שכיף להיפגש בהן אז למה לא??

מסכימה אתך במאה אחוז, אל תתביישי לחשוב את זה:) בעיני חינוך ביתי כאופציה (לגבי הילדים שיהיו לי בתקווה עוד כמה שנים...) בא רק במקום שני אחרי בית ספר טוב ונעים, שערכו בעיני לא יסולא בפז. באתר יש ביקורתיות רבה כלפי בתי הספר שאני בהחלט מבינה ממה היא נובעת כיוון שגם אני ספגתי את מנת המרורים שלי עד כיתה ט', אבל אני חושבת שלעצם היציאה היומיומית מן הבית אל מקום אחר, שאפשר להיות בו אדם אחר ולחוות חוויות שהן שלך בלבד שלא במסגרת המשפחה יש חשיבות רבה. אני מדברת בעיקר על גילאי בית הספר, לא הגן. וכמובן על בית ספר שנעים ללכת אליו, לא על בית ספר שסובלים בו.

לשאלותייך:

ללמוד כל היום... זה לא היה שונה בהרבה מבבית ספר רגיל, אבל פחות מייגע כי הכיתה הייתה קטנה יותר והמורים מעניינים ואינטליגנטיים יותר. אף שיעור לא היה "חובה", אבל כשהגענו לשלב של בגרויות באופן טבעי כולם נכנסו לשיעורים והשקיעו, בשביל עצמם ולא מתוך פחד או הכרח. כך שבשלב הזה שגרת הלימודים לא הייתה שונה בהרבה מבבתי ספר אחרים. ולא הרגשתי ש"מבזבזים" לי את הזמן, כי הבנתי את החשיבות של תעודת בגרות אפילו אם כולנו, מורים ותלמידים, הבנו כמה זה מטומטם ושרירותי. המורים, אגב, מעולם לא התנהגו כנציגי משרד החינוך אלא להיפך, עשו אתנו חזית אחת כנגד החלק האטום והטפשי שלו. תמיד הייתה לנו אוזן קשבת אצל המנהלת והמורים.

והיום איך את מרגישה כלפי זה? כלפי בית הספר באופן כללי? או כלפי משך הלימודים? היום אני מבינה איזה אוצר זה היה, ללכת לבית ספר כזה. ולא ממש מפריע לי שהייתי בכל זאת חייבת לעשות דברים שלא רציתי (מתימטיקה). אני מקבלת את הטוב עם הרע... וה"רע" כאן ממש מתגמד לעומת כל הטוב שהיה.

לגבי החברה אני חייבת להודות שהיא לא הייתה הטרוגנית במיוחד... כל התלמידים בלי יוצא מן הכלל היו ממעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה, ממשפחות משכילות. ואשכנזיות. מעבר לזה האווירה בין התלמידים הייתה טובה מאוד. הפעם היחידה כמעט שראיתי תלמידים הולכים מכות היתה כשהבנים מהכיתה שלי ומהכיתה המקבילה קבעו פגישה בחוץ כדי ללכת מכות, מין יוזמה משונה שכזאת. השעה שנקבעה במקרה חפפה לשיעור תנ"ך והמורה נאלצה לגלות הבנה.

כמו בכל בית ספר (ובכלל בחברה), היו כמה בודדים שלא השתלבו. אבל באמת מעטים מאוד. וגם אז, לא היו נידויים והצקות. פשוט לא מצאו את מקומם ולא התחברו, אבל אף אחד לא הציק או לעג להם.

כמה חוויות מבית הספר:

במשך שנה אחת היה לנו מקצוע בחירה (שלצערי הרב כמעט כל הכיתה הבריזה ממנו) שהיה מרתק ביותר, עם מורה צעיר ודינמי - "חשיבה". עשינו אתו ביחד כל מיני תרגילים בחשיבה, למדנו על אמנות הדיון (כובעי חשיבה למשל), ניהלנו מעין משפט עם סנגור וקטגור שהגנו כל אחד על דעה מסויימת וכדומה. בזכות המורה הזה קראתי את "זן ואמנות אחזקת האופנוע".

מעבר לזה בית הספר הציע שיעורי בחירה מעניינים אחרים כמו צילום (היה לנו חדר חושך), דרמה, לימודי סביבה (שהתנהלו בחוץ והמורה שהעביר אותם היה כולו שזוף גם בחורף ומריח ממדורה באופן תדיר) ועוד.

בכיתה י' היינו צריכים לעבור בגרות בלשון. אממה, הייתה לנו מורה ממש גרועה. אחרי שהתלוננו עליה בית הספר העיף אותה באמצע השנה ובמקומה ארגן לנו קורס אינטנסיבי של שבוע שהועבר על ידי מורה תמהוני משהו. כולם עברו בציונים טובים. מיותר לציין שבבית הספר הקודם שלי כל תלונה על מורה הייתה נתקלת באדישות במקרה הטוב ובצידוד ותמיכה אוטומטית במורה במקרה הרע.

כשבעים אחוז מהתלמידים היו מסתובבים יחפים. בחוץ ובפנים. בשנה שהמנהלת הייתה בשבתון, היה לנו אפילו מנהל מחליף יחף.

יוזמות מפתיעות של תלמידים שהייתי עדה להן:

הטסה של כדור פורח קטן
טיפוס על קיר בית הספר (כולל ציוד מטפסים. המורים הנהנו באדישות)
גידול תותים בעציצים על גג בית הספר (בזה גם השתתפתי)
גידול צמחים שונים בעציץ ענק באמצע הכיתה
קפיצה מהגלריה (קומה שניה פתוחה) אל קומת הקרקע שעליה הונח מזרון גבינה

מפסיקה כאן כי מרגישה שאמרתי את הרוב ושהדוגמאות (המטורפות משהו) מדברות בעד עצמן. ניסיתי להעביר כאן משהו מהעושר, הכיף וההומור של היומיום בבית ספר כזה. נדמה לי שזה יותר חשוב ממה ואיך לומדים... אם יש עוד שאלות אשמח לענות, רק קחו בחשבון שזו דוגמה ספציפית שגם לא מאוד דומה מבחינת שיטה ותכנים לבתי ספר דמוקרטיים ופתוחים אחרים.

רק עוד משהו קטן ששכחתי:
וציונים היו?

היו הערכות בכתב, במקצועות ההומניים בעיקר. במתימטיקה היה רק ציון, בביולוגיה היה ציון עם הסבר ליד לגבי מה היו הטעויות, מה צריך לשפר וכו'. אם אני זוכרת נכון היו ציונים אבל תמיד בלווית הסבר בכתב (מה שהופך את העניין להרבה פחות מנוכר). אני קצת חוזרת על עצמי אבל גם בנוגע לזה חשוב לי להסביר שמה שהפך את העניין ללא מעיק או מכאיב היה בעיקר היחס המכבד והקשוב של המורים, הרבה מעבר לעיקרון של יש או אין ציון. היחס היה אישי יותר ולכן לא היה כל עלבון בציון מספרי (חוץ מהציונים שלי במתימטיקה שהיו עלבון לעצמי ולמורה אבל לא ניכנס לזה).

ממשיך להקסים אותי...

אשמח לשמוע עוד דוגמאות וסיפורים.

עוד שאלה אחת ברשותך קיזי:
זאת אומרת שהלכת לבית ספר בכיף? הייתה אפשרות להישאר בבית אם רצית?(מבחינת ההורים שלך) ואם רצית לא להיכנס לשיעור יכולת?

אילה א מה יש לך להגיד? ובכלל יש עוד אנשים נערים שיכולים לספר??

טוב אני חוויתי משהו אחר לגמרי
אני אשתדל לשבת לכתוב אותו בסוף השבוע
למדתי בתיכון בבית הספר הפתוח בליפתא

זאת אומרת שהלכת לבית ספר בכיף? הייתה אפשרות להישאר בבית אם רצית?(מבחינת ההורים שלך) ואם רצית לא להיכנס לשיעור יכולת?

רוב הזמן בכיף, כן. כמובן שכמו בכל דבר, לפעמים מתחשק סתם להישאר בבית ולא לעשות כלום. מבחינת ההורים שלי האפשרות לא ממש הייתה קיימת...

אבל בבית הספר לא הכריחו אף אחד להיכנס לשיעור. היו לי כמה חברים שהיו יושבים באופן קבוע במסדרון, צמודים לרדיאטור במשך כל היום... וגם הם עברו את הבגרות בהצלחה.

מחכה לשמוע את סיפורך, אילה.

הלוואי שהייתי יכולה לספר סיפור משלי אבל אין לי ממש. למרות..שאת שתי שנותי האחרונות בלימודים (י"א י"ב) העברתי בבי"ס ישראלי בפריס וזו הייתה מעין חוויה מתקנת והיה שם מא......וד כיף. גם כי הבי"ס היה מיוחד וקטן מין מיני ישראל בתוך צרפת כך שפתאום הייתה תחושה של משפחתיות (משהו שכל כך היה חסר בבתי ספר קודמים) וגם כיתות קטנות וחברה נהדרים וגם .....פריס שם ברקע ואנחנו תיכוניסטיים .
מה אומר ומה אגיד, קרענו את העיר מיצינו כל כך הרבה:בתי קפה, סרטים, מוזיאונים, מסיבות, מסעדות, טיולים בעיר, הסיינה, לונהפארקים, טיולים באירופה, קניות, בקיצור זו הייתה חוויה מאוד מאוד מיוחדת, מעניינת, מרחיבה,
אז בית הספר עצמו היה מבחינת התפיסה בית ספר רגיל:שיעורים, מבחנים, בגרויות, תחרות.
אבל סה"כ כולנו לא היינו מרוכזים בזה, אולי אפילו כולל המורים וככה עברנו את השנתיים בנחת ובהנאה רבה.