ילדים ומיניות

[אנונימי]

_{ראו גם: גבולות האינטימיות בין ילדים, סקס בין ילדים צריכה עזרה, ילדים מאוננים, גבולות האינטימיות בין ילדים והורים
עוד קשור חלקית: ילדים ערומים}

[הצילו!*]

איך מתמודדים עם זה לעזעזל?
עם זה שילד בן 7 נוגע לעצמו באבר המין כל רגע פנוי? ומתחכך באחיו הקטן יותר בכל הזדמנות.
אף פעם לא הייתי בן, ואין לי את מי לשאול. איך יודעים אם זה נורמאלי? ואם לא מה אפשר לעשות?
להגיד לילד משהו? לא להגיד?
אני פוחדת לשדר לו או להגיד לו ש"זה לא יפה" ופוחדת עוד יותר להשאיר את המצב כמו שהוא.

[תבשיל_קדרה*]

הנה כתובת לפנות אליה.
המרכז למניעה ולטיפול באלימות מינית בקרב ילדים – טלפון 03-6477898 פקס 6470319 – 03
דוא"ל [email protected]
למיטב ידיעתי, הם גם יגידו האם זה נורמלי, וכן איך להתיחס להתנהגויות נורמליות.
יש להם קו תמיכה וייעוץ טלפוני המאפשר לציבור הרחב לבחון, באופן דיסקרטי, ובעזרת אנשי מקצוע, התנהגויות מיניות חריגות של ילדים.
מספר הטלפון של הקו החם של המרכז: 6477898 - 03

[תבשיל_קדרה*]

שכחתי art]קישור למאמר id[/po]=369 ממנו נלקח המידע הנ"ל.

[הצילו!*]

תודה!
איזה יופי שיש דבר כזה. הכי מבעס ומלחיץ זה ההרגשה שאין עם מי לדבר!

[ארני_ש*]

נוגע לעצמו באבר המין כל רגע פנוי? ומתחכך באחיו הקטן יותר בכל הזדמנות.

צריך לברר אם זה מצב טבעי או נובע מחרדה .
לגבי החיכוך באח - למנוע !
בעיני צריך לשמור על הפרטיות של האח הקטן זה יכול להפס בעיניו כאקט מלחיץ וחודרני .

[אביב_חדש*]

אני זוכרת שבגן בו עבדתי היה ילד גדול שהיה מתחכך ומאונן על ילד אחר, קטן ממנו בהזדמנויות שונות. זה לא נראה לעניין, ולכן באופן ענייני, היינו אומרות לו: X, אתה יכול ללכת למיטה שלך ולעסוק בענינך.

[הצילו!*]

מתחכך באחיו הקטן יותר בכל הזדמנות
זה קורה כאילו אגב התגוששויות/התגפפויות וזה "כאילו נראה גבולי", אבל זה מעורר אצלי תחושה לא נעימה.

[רחל*]

הי הצילו, אני לא יודעת אם את עוד קוראת את התשובות כאן, אבל רק רציתי להרגיע אותך ולספר שכשהייתי קטנה הייתי ככה בדיוק, ויצאתי בחורה בסדר גמור (לפחות במובן המיני, לא מתחייבת לגבי שום דבר אחר...). מה שכן, ההורים שלי נקטו בטקטיקה של התעלמות, מה שגרם לי לבושה אינסופית בבית ספר כשסופסוף הבנתי מה עשיתי כל הזמן הזה בציבור... כדאי פשוט להסביר שמה שהוא עושה זה נעים וטוב, אבל פרטי, וכמובן לא לערב את אחיו הקטן!

בהצלחה

[רונית*]

בחרתי בשם בדוי לצורך הצניעות.
בני בן שנתיים וחצי הסתובב ערום כאוות נפשו בכל עת שרצה (בגבולות הבית כמובן ), לאחרונה הוא החל לדחוף אצבע לפי הטבעת בעניין רב ובריכוז ( מעין בהיה של הנאה ), לאחר מכן האצבע נודפת ריח רע, דבר המרתיע אותי מקרבה של האצבע לאזור פניי, או רצונו להאכיל אותי וכדומה.

מאחר ואיני יודעת כיצד להתמודד עם זה, החלטתי לנקוט בשיטת המנע, משמע הילד לבוש כל היום, לעיתים בניגוד לרצונו.

תודה לכל עצה שתואר לי בנושא, מה לאמר? כיצד להגיב ? האם לשטוף ידיו לאחר מכן ? וכו..

[ענ_בל*]

נראה לי שחשוב גם לומר שהחור של הטוסיק מיועד ליציאה של צואה/הפרשות שהגוף לא צריך יותר ואינו מיועד לתחיבת אצבעות או חפצים. כך גם חורי האזניים, האף וכו'.

וכן כדאי לשטוף את ידיו כמו ששוטפים ידיים אחרי שיושבים בשרותים, מאותן סיבות (הגיינה)
בהצלחה רבה.

[עוד_צנועה*]

בתי, שנה ו-5 ח', שמה הרבה את היד שלה על הפופו שלה ורוצה לשתף גם אותנו בחוויה המסעירה. אנחנו אומרים לה שהפופו רק שלה אבל היא לוקחת את היד שלנו ושמה שם. מה עושים?

[בייגלה*]

ענבל יש כאלה שטוענים שזה נורמאלי לגמרי... למשל לפי מודל ההתפתחות של פרויד ישנם כמה שלבים בהתפתחות שאחד מהם הוא אנאלי...

[///*]

סליחה : מה זה -הפופו שלה-

[אמא_נוגי*]

פופו = פות (כך אני מניחה אבל זה די ברור לא?)

[נאוה_פרנס*]

עוד צנועה,

זה עובר... מין גיל כזה.
הם עדיין מערבבים וחושבים שאת הרחבה שלהם.

[פלוני_אלמונית*]

לאמא נוגי.
כאב דתי לבנות קטנות למדתי שמאוד חשוב שבנות תדענה שיש להן פות ולא פופו ובוודאי לא פיפי
כמו שניסו ללמד את בנותי הגננות בגן.
מיניות מתחליה קודם כל בשפה שבה אנו משתמשים. בולבול יוצר בלבול
ואם קוראים לפות פיפי מה הפלא שבנות מדחיקות את גופן.
זה כמו לקרוא לאוזן אואו...
לפעמים השפה גם יוצרת...אולי בגלל שקראת לזה פופו זה נשמע לילדה כמו משהו מענין לבדוק גם מולך...
בהצלחה

[ענת_ב_פ*]

אבל היא לוקחת את היד שלנו ושמה שם. מה עושים?
עוד צנועה , אני לא יודעת אם את עדיין גולשת פה אבל אוסיף בכל זאת משהו.
אני מסכימה עם נאוה פרנס לגבי עניין ההרחבה. אני רוצה להוסיף לגבי חשיבות התגובה שלנו ההורים. קודם כל צריך לעבוד על עצמנו ולומר לעצמנו שיילדינו הם יצורים מיניים. להורים בד"כ קשה להיחשף לביטויי המיניות של הילדים שלהם.
כשהילד/ה מבקשים שניגע להם בפין/פות/טוסיק עלינו לומר ב רוך שזה אכן מקום שהמגע בו נעים, שזה מקום מתוק ומקסים אבל הוא שלהם. ככה אנחנו מחנכים אותם להבין את הנפרדות של המקומות האלה, אם אנחנו ההורים לא נוגעים להם שם קל וחומר שלאנשים אחרים (אפילו מהמשפחה) אסור לגעת שם. אנחנו עושים להם סדר במחשבה.
כך אנחנו מעבירים להם 2 מסרים חשובים- מצד אחד חשיבות הפרטיות של גופם ומצד שני ש ההנאה מגופם לגיטימית.


כאב דתי לבנות קטנות למדתי שמאוד חשוב שבנות תדענה שיש להן פות ולא פופו ובוודאי לא פיפי
איזה יופי!
לכל ההורים לילדים קטנים אני ממליצה בחום על הספר "הבנת ההתנהגות המינית בגיל הילדות"/קוואנה ג'ונסון
@}

[מחמת_הפרטיות*]

בני בן שלוש וחצי. הלכנו לישון כמו כל ערב ואז אמר לי שאינו מצליח להירדם כי הבולבול שלו גדול. הרגשתי נבוכה מאד. אני יוודעת שמיניות אצל ילדים זה טיבעי. אבל לא ידעתי מה לומר. הוא הוריד את המכנסיים כי הם הפריעו לו, הצעתי לו ללבוש תחתונים והוא הסכים(הוא לא הסכים ללבוש מכנסיים).
בכל מקרה חשתי נבוכה מאד, לא ידעתי אם אני צריכה להגיד\להסביר משהו.... האם זה בסדר לישון איתו יחד?
אני מאד מבולבלת ונבוכה.

[ענת_ב_פ*]

ל מחמת הפרטיות היקרה!! קודם כל קחי לעצמך את הזמן להירגע. קחי כמה נשימות טובות, ואז קיראי כאן למעלה בדף ותוכלי להפיק ממנו הרבה תועלת.
אחרי שתקראי תוכלי להבין מדוע אני חושבת שאת יכולה להמשיך לישון עם הילד.
אבל באמת- הילד רק בן 3 וחצי, ז"א יש לך עוד חיים שלמים להיות איתו אז בלי לחץ.
אני רק מקווה שאחרי ההלם הראשוני ואחרי הרגיעה תתני לעצמך ת'הזדמנות המהנה של להיות אמא וגם מחנכת למיניות פתוחה ובריאה. אם לא תעשי את העבודה העצמית הילד בהחלט ירגיש את אי הנוחות שלך וחבל.
בהצלחה @}
> אני מכירה ילד קטן שכש'עמד' לו הוא אמר בהתלהבות- "אמא, תיראי! הבולבול שלי תקוע! " <
נ.ב.- בימינו כבר בבדיקת אולטראסאונד רואים שלעובר הזכר יש זקפות ספונטניות.

[אמא_של_בנות*]

אני מכירה ילד קטן שכש'עמד' לו הוא אמר בהתלהבות- "אמא, תיראי! הבולבול שלי תקוע! "
ואז אמר לי שאינו מצליח להירדם כי הבולבול שלו גדול
לפעמים אני חושבת שמזל שיש לי רק בנות, לא נראה לי שיכולתי להתמודד עם כאלה דברים.
איך באמת מתמודדים עם דברים כאלה? מה אומרים? מה לגבי להפנות את הבן לאביו?

[ענת_ב_פ*]

אמא של בנות יקרה
לפעמים אני חושבת שמזל שיש לי רק בנות
אני מלאת אושר שיש לי מזה ומזה

לא נראה לי שיכולתי להתמודד עם כאלה דברים.
ומה עם להתמודד עם שינויי גיל ההתבגרות של בת? הפחד מכניסה להריון לא רצוי? ילדה מאוננת? וכו' וכו'. בשבילי בן או בת זה בעצם היינו הך. בשני המקרים צפויים לנו ההורים רגעים מביכים. לשמחתי במשך הזמן, בעזרת עבודה עצמית והומור, הרגעים האלה גורמים לי בעיקר הנאה. אני נפעמת מתהליך הגדילה שלהם ומהאופן שבו הם רואים את עצמם, אותנו ואת העולם.
> כבר נאמר קודם- והעיקר לא לפחד כלל <

[פלונונית_אלמונונית*]

בתי בת שבע וחצי, מתקלחת כל יום עם אחיה בן השנתיים, בדרך כלל אני מכוונת להם את המיים ואז יוצאת והם שרים להם ומשחקים בכלים באמבטיה מלאה
בזמן האחרון שמתי לב שהילדה גילתה משהו שעושה לה טוב במיוחד- זה הפך ממש להתמכרות אצלה- היא שמה את שפופרת הטוש ככה שהמיים יזרמו על הפות ופותחת את המיים חזק
היא אפילו לימדה את חברתה- זה מין משחק כזה- היא אמרה לה שזה כיף. אני נוקטת עמדה של התעלמות כאילו אני לא רואה, לפעמים כשזה נמשך זמן רב אני מבקשת ממנה לסגור בטענה שהיא מבזבזת יותר מדי מיים. מה אתם אומרים? - האם להמשיך להתעלם, או להסביר משהו- עוד דבר זה שהקטן מחקה אותה בכל דבר ונראה לי שבקרוב הוא יתחיל גם בזה
יש לציין שהיא מאוד תמימה ולא יודעת כלום על כל מה שבטריטוריה- היא אפילו לא שאלה מעולם איך באים ילדים
האמת היא שזה די מביך אותי להסביר את זה - כנראה בגלל שאיתי אף אחד לא דיבר על זה בילדות וגיליתי הכל בעצמי
אני זוכרת את עצמי מגלה את האוננות בילדות אבל לא זוכרת אם זה היה בגיל כזה

[טרה_רוסה*]

מה צריך להסביר? במקרה כזה את יכולה להמשיך להתעלם.
אם את לא רוצה שבנך יחקה אותה, הם יכולים להתקלח בנפרד.

[ענת_ב_פ*]

פלונונית אלמונונית
האמת היא שזה די מביך אותי להסביר את זה - כנראה בגלל שאיתי אף אחד לא דיבר על זה בילדות וגיליתי הכל בעצמי
יקירתי, האם את רוצה שהיא תלמד בעצמה כמוך? היא בכל מקרה תלמד גם בעצמה אבל את לא רוצה להיות בתמונה? אין לך מה לומר לה?

תשימי בצד לרגע את ענייני האמבטיה ותעשי עם עצמך חושבים- איזו אמא את רוצה להיות בשביל ילדיך, איזה מסרים את רוצה להעביר להם, איזה קשר את רוצה איתם, מה נחשב בעיניך קשר קרוב בין אם לילדיה וכו'.
אגב, גם אם אינך אומרת דבר היא יכולה להרגיש מה את מרגישה בנוגע לסיטואציה. אז כדאי להשקיע מחשבה ומשם להתחיל לקחת החלטות.

היא אפילו לא שאלה מעולם איך באים ילדים
ואולי בא לך לספר לה?..
אני יודעת שזה מביך לדבר על מיניות אבל כפי שכתבתי פה בהרבה הזדמנויות אני ממליצה להתחיל. מנסיוני את וילדיך תפיקו הנאה רבה, למידה משותפת ותחושת קירבה.
אז קחי וצאי לדרך
< ענת חושבת שגם בנושא הזה עם האוכל בא התיאבון >

[סיגל_ב*]

פלוני,
שאלתך נמחקה כיוון שהיא חזרה על עצמה כבר כמה פעמים באתר. אתה יכול לראות את תשובתי בדף ילדים מאוננים.

[אמא_לילדיי*]

בתי בת החמש וחצי מזמינה חברה.
תוך שניה הן בחדר הסגור מתנשקות.
היא נוהגת כך רק איתה.
הבן הקטן שלי בחדר איתן, ויוצא ומנדב לי אינפורמציה.
אני לא פולניה אבל זה נראה לי, שההתנשקויות האלו לא במקום.
ביקשתי מהן לנשק זו את זו רק בלחי, פעם פעמיים ודי.
הן אמרו שבסדר, (מהחדר הן אמרו שהן לא עושות את זה יותר והחברה אמרה שהיא דיברה על זה עם אמא שלה והיא כבר לא ממשיכה בנשיקות האלו.)
והן המשיכו להתנשק.

בסוף אמרתי לילדה האורחת, שאנחנו מכירים את הוריה, שאם הן ימשיכו הזה, לא תהיה לי ברירה ואני אספר להורים שלה.

הילדה הזו הפסיקה לבוא אלינו וניתקה כל קשר.

אתמול בתי באה אלי, לחשה לי בסוד- "עדן( החברה) שיקרה והיא לא דיברה עם ההורים שלה על הנשיקות.)

[ענת_ב_פ*]

אהלן אמא לילדיי ,
אני מציעה לך לקרוא כאן בדף ולפנות לדפים דומים שבהם עלו נושאים דומים. איך תעשי זאת??
תיכנסי פה למעלה בדף ל מפתח נושאים ושם תחפשי פרק שדן ב"אני ומשפחתי" ואז תלחצי על מדור אהבה ומיניות. משם לפרק "מיניות אצל ילדים" ושם תגלי מספר דפים רלבנטי. קריאה מהנה!!
בכל מקרה אתן לך כבר כמה נקודות למחשבה.
כתבתי כאן בדף
ותעשי עם עצמך חושבים- איזו אמא את רוצה להיות בשביל ילדיך, איזה מסרים את רוצה להעביר להם, איזה קשר את רוצה איתם, מה נחשב בעיניך קשר קרוב בין אם לילדיה וכו'.
אז קודם כל אני מבינה את דאגתך לילדתך ואת רצונך לגונן עליה.
אבל כאן אני מחזירה לתמונה את מה שהעליתי קודם- ממה בעצם את מנסה לגונן עליה? מה לדעתך מותר או אסור בהתנהגות בין ילדים? אז לדעתי את צריכה לברר עם עצמך (וגם איתנו) את השאלות האלה. דבר שני שצריך לשים לב אליו הוא התגובה שלך.


בסוף אמרתי לילדה האורחת, שאנחנו מכירים את הוריה, שאם הן ימשיכו הזה, לא תהיה לי ברירה ואני אספר להורים שלה.
מה המסר שעבר בתגובתך?- שהמעשה שנעשה לא בסדר, שהילדה לא בסדר והוספת איום- שאם זה לא יפסק תהיי חייבת לספר להורים. ז"א תפקיד ההורים הוא לתת עונש. (לא ברור מה אמרת לילדה שלך בכל הסיפור הזה)

ביקשתי מהן לנשק זו את זו רק בלחי, פעם פעמיים ודי
אם הילדה שלך היתה שואלת אותך- אבל אמא מה ההבדל? מה היית עונה לה?. ואם כבר אישרת להן נשיקות על הלחי אז למה רק פעם פעמיים.
אני מאתגרת אותך עם שאלות ומצבים כי אני חושבת שזה יחדד לך את התמונה. נראה לי שבמשפט הזה- נשיקה בלחי פעם או פעמיים, את נותנת מסר מאוד מבולבל.
אגב, אני משתדלת שלא להגיד לילדים מה כן לעשות. אני סומכת על הדמיון שלהם ורוצה לתת להם לעבור את המסע המיני שלהם בדרכם.
כמובן שאם ילד/ה גדולים יותר מבקשים לדעת על דרכים לעינוג מיני אפשר לספר להם. בהתאם לגיל ולגבולות שלנו המבוגרים.
אתמול בתי באה אלי, לחשה לי בסוד- "עדן( החברה) שיקרה והיא לא דיברה עם ההורים שלה על הנשיקות.)
אני שמחה שהבת שלך מרגישה נוח לבוא ולדבר איתך על כל החוויה. לדעתי כדאי להמשיך איתה את השיחות על גוף, רגשות, מגע ופרטיות. אני מקווה שהשיחה ביניכן לא נשארה רק בזה שהיא 'מלשינה' על הילדה השנייה.

הילדה הזו הפסיקה לבוא אלינו וניתקה כל קשר.
מה יקרה אם תבוא ילדה אחרת ויקרה דבר דומה?
טוב, כתבתי בסוף די הרבה... אני אשמח אם תגיבי למה שכתבתי וכך אני ואחרים פה נוכל להמשיך לחשוב.
@}

[ענת_ב_פ*]

בסוף אמרתי לילדה האורחת, שאנחנו מכירים את הוריה, שאם הן ימשיכו הזה, לא תהיה לי ברירה ואני אספר להורים שלה.
אני רוצה לחדד משהו. התגובה שלך גורמת לה להבין שהיא עשתה משהו אסור. אם היא תחזור על המעשה היא תיענש-את תספרי להורים שלה.
איפה הפספוס? איפה הבעייה? הבעיה היא בזה שהיא מקבלת עונש על משהו שהיא לא יודעת בכלל שהוא לא בסדר. בגלל שאת מרגישה שההתנשקויות האלו לא במקום. את מענישה אותה. מאיפה היא אמורה לדעת שזה לא בסדר?!
הבעיה היא בזה שאת רואה התנהגות בין ילדים (נשיקה) ושופטת אותה בכלים של מבוגרים.
אבל הילדה היא ילדה. וילדים מתנסים בחוויות של מגע. וזה טבעי ואף בריא.
הקושי הוא שלנו המבוגרים לראות את זה ולהכיל את זה.
מפחידה אותנו המיניות שלהם.
אז מה עושים? נותנים להם להתנשק בלי הגבלה?
אז זהו שאני לא חושבת שיש תשובה חד משמעית. אני אגיד לך מה אני הייתי עושה.
נשיקות בין ילדים לא ממש מפחידות אותי. הן קצת מפחידות אותי. בשבילי הן ביטוי לסקרנות וצורך טבעי במגע וחקירה. אז אם הייתי רואה נשיקות והייתי מרגישה שקשה לי איתן (נגיד נשיקות עם לשון) הייתי פשוט מנסה להסיח בעדינות את תשומת לב המשתתפים למשהו אחר.
אח"כ, וברוגע ובשקט, הייתי משוחחת עם הילד/ה שלי על מה שהיה. לא נואמת (ואני דווקא טובה בזה ) אלא שואלת ומבררת על טיב היחסים בין הילדים. תשאלי- מה זה קשור? לטעמי זה קשור. כי מין ומיניות זה גם תקשורת. וזה כלי שאני רוצה להעביר לילדים שלי. זה יותר חשוב לי מהנשיקה כן או לא. חשוב לי שילד (ובהמשך כמבוגר גם) יהיה מסוגל לבד לבדוק ת'גבולות שלו ולבדוק ת'יחסים שלו.
ואני מזכירה כדאי להמשיך איתה את השיחות על גוף, רגשות, מגע ופרטיות
<קצת נאמתי..>
<מקווה שלפחות עוזר במשהו>

[אמא_לילדיי*]

מעניין.
זו לא הפעם הראשונה שהן עושות את זה, ואפילו לא העשירית.
בפעמים הראשונות בכלל לא היגבתי.
חשבתי שזה עניינן האישי, ואיך שהן מעבירות את הזמן זה עניין שלהן.
בתי הבכורה שהיא בת 14 אמרה לי שזה לא בסדר.
וואוו, אני נורא עייפה והכתיבה תצא לי לא ברורה.אמשיך בפעם הבאה.

[אמא_לילדיי*]

לא צריך להוסיף.
בעצם זה שפעלתי לפי שיקול הדעת של בתי, עשיתי טעות.
כלומר היא חושבת לפי ראות עיניה של מתבגרת, ובתי בת ה5ץ5 וגם חברתה חושבות ממקום אחר.
בגלל זה אנחנו ההורים, מקבלי ההחלטות ולא המתבגרים אשר בבית.
עכשיו צריך לראות קדימה.
איך אני מתקנת את הטעות.

אני כן חושבת שזה שאני ביקשתי שיפסיקו והאורחת אמרה לי: -"אנחנו לא עושות את זה יותר, זה בסדר" ובעצם הן המשיכו, זו נקודה חשובה, כי זה בעצם נקרא, לא נעים להגיד: ל ש ק ר.

וחוץ מזה נשיקות הפה מעבירות חיידקים.

הצעתי לנשק דובי במקום אם צריך.(משהו שגם קצת אדיוטי, כרגע, בעיניי.)...

[ענת_ב_פ*]

וחוץ מזה נשיקות הפה מעבירות חיידקים.
'צטערת, אבל את בטוחה שחיידקים זאת הסיבה שהנשיקות מפריעות לך????

הצעתי לנשק דובי במקום אם צריך.(משהו שגם קצת אדיוטי, כרגע, בעיניי.)...
לנשק דובי זה תחליף למגע? הדובי מגיב??!!
שימי לב- כתבת "אם צריך". לפי ההתנהגות שלהן הן כנראה צריכות. לפי ההתנהגות שלך הן גם צריכות ואפילו חייבות לשקר. את לא משאירה אופציה אחרת!

[אמא_לילדיי*]

מה דעתך, איך אפשר לתקן את מה שקרה?

[ענת_ב_פ*]

אמא לילדיי היקרה, אני לא חושבת שצריך לתקן את מה שקרה...
אני חושבת שצריך שלך יהיה יותר בטחון בכל מה שקשור ליחסים ומגע. אני שוב מציעה לקרוא הרבה בתחום (כתבתי לך למעלה איפה יש דפים רלבנטיים) ולעשות קצת סדר בבלאגאן.
מה שאני חושבת ומרגישה לגבי נשיקות הוא לא ממש חשוב, חשוב מה את חושבת ומרגישה. כי זה מה שיעבור לילדים שלך דרך הדברים שאת אומרת ודרך התגובות הלא מילוליות שלך.
לדעתי, גם כשעדיין אין לנו ההורים תפיסות מוצקות לגבי נושאים שונים מותר לנו להגיד בדיוק את מה שאנו מרגישים. ז"א אם את רואה שהן מתנשקות, וטרם הספקת לקרוא הרבה פה בדפים וטרם הספקת להחליט מה את מרגישה, עדיין מותר לך לומר מה נכון לכרגע את מרגישה. את יכולה לומר למשל - אני שמחה לראות שאתן חברות טובות, אני שמחה לראות שאתן אוהבות אחת ת'שנייה אבל הנשיקות האלה הן נשיקות בין מבוגרים. לעומת זאת נשיקות על הלחי זה נעים וטוב לכולם.
הדבר החשוב ביותר לחשוב עליו הוא לשמור על הקשר הקרוב שיש לך עם בתך. לתת לה הרגשה טובה בקשר לעצמה ולהפחית את הצורך שלה לשקר. לדבר איתה על מה זה חברות מה זה מגע. לחדד לה אולי את ההבדל בין מגע בין אנשים קרובים במשפחה לעומת מגע עם אנשים אחרים. על סוגי מגע. על הבדל בין ילדים למבוגרים וכו'.
עוד דבר חשוב- לגשת לנושא בלי לחץ. עם רגישות אבל בלי לחץ. כדאי בכלל שתדברי איתה לבד כשהחברה איננה ואף אחד לא מפריע על מה שהיה. את יכולה לומר לה בפשטות שנלחצת אבל את עדיין רוצה שיהיו לה חברויות יפות ותעבירי לה את המסר שהיא רצויה אהובה ושאת סומכת עליה.
אני מאוד אשמח לשמוע מה קורה לך עם עצמך. האם את קוראת ומה את חושבת.
ואשמח לשמוע אם דיברת איתה ומה התגלגל בשיחה.
@}

[אמא_לילדיי*]

מאוד מעניינת התשובה שלך.
לגבי שיחה עם הילדה אני לא ממהרת, כי בעצם רק עם החברה ההיא היא עשתה את זה.
בתי זוכה להמון מגע בתוך המשפחה...
אחזור יותר מאוחר.

[ענת_ב_פ*]

לגבי שיחה עם הילדה אני לא ממהרת, כי בעצם רק עם החברה ההיא היא עשתה את זה.
את יכולה לשוחח איתה על מגע, יחסים, מהי חברוּת גם בלי קשר למה שהיה...
שיחה זה כלי יומיומי לקשר. זה לא תקנות לשעת חירום

[אמא_לילדיי*]

זהו. אני לא ממהרת לעשות איתה שיחה. של לשבת זו עם זו ולדבר במיוחד על זה אלא, בהזדמנויות שונות שבהן זה מתאים להשחיל את סגנון החשיבה החדש הזה, שבעצם תמיד היה לי רק שהיא יותר מודעת למיניות שלה מבתי הבוגרת ממנה, והתגובות של אבא שלה ושל אחותה, שחווה כרגע את גיל ההתבגרות, לכל מיני עירומים שלה בבית ומודעות למיניות שלה.
למשל היום כשהיא התקלחה היא פיסקה את הפיפי שלה ואני חששתי שזה יכול לשרוף לה אם היא תעשה את זה (גם כן אולי זה משהו שהייתי צריכה לוותר עליו) אז אמרתי לה שלא כדאי ואז היא אמרה: רק במשפחה אפשר לעשות ככה והוא(אחיה שקטן ממנה שהתקלח איתה) בנים לא יכולים לפסק עם הבולבול שלהם.
חשבתי שהאבחנה הזו היא מקסימה.

[ענת_ב_פ*]

אני לא ממהרת לעשות איתה שיחה. של לשבת זו עם זו ולדבר במיוחד על זה אלא, בהזדמנויות שונות שבהן זה מתאים להשחיל את סגנון החשיבה החדש הזה, שבעצם תמיד היה לי


למשל היום כשהיא התקלחה היא פיסקה את הפיפי שלה ואני חששתי שזה יכול לשרוף לה אם היא תעשה את זה
אם מלפסק רגליים היה נהייה שורף אז אצלי צריך היה כבר מזמן להיות ל"ג בעומר;-)

(גם כן אולי זה משהו שהייתי צריכה לוותר עליו)
סחתיין על הניתוח העצמי!

חשבתי שהאבחנה הזו היא מקסימה.
היא אכן מקסימה! וגם הילדה! סקרנית ויצירתית ומגניבה @}

[אמא_לילדיי*]

מאז שאני מבקרת בדף הזה הבת שלי חזרה להסתובב בבית ערומה. איזה כיף.

[ענת_ב_פ*]

מאז שאני מבקרת בדף הזה הבת שלי חזרה להסתובב בבית ערומה. איזה כיף.
איזה כיף!
<ואני הולכת לישון לבושה אבל עם חיוך גדול שהתפשט על פניי>

[אמא_לילדיי*]

הקרח נשבר ואותה חברה סוף סוף ניאותה לבוא אלינו לביקור.
היא שכנה ובתי והיא ילמדו בשנה הבאה באותו בית ספר.(לא באותה כיתה, כי היא גדולה בשנה.)
מיותר לספר כמה שמחתי שהיא מגיעה.

אתמול אחר הצהריים בעוד אני מסתובבת באפיסת כוחות ונהנית מכל רגע באיקאה, צלצלה אלי אמא שלי ואמרה שהתינוק עוד ישן ובתי משחקת עם אותה חברה.

ציינתי באוזני אמי כמה חשוב שהביקור ייצא מוצלח ואכן אחרי חצי שעה קיבלתי טלפון נוסף בו אמי שאלה אותי איפה אני שומרת את הפופ קורן.

אתמול שאלתי את בתי איך היה, אבל היא היתה יותר מידיי עסוקה בדברים מאיקאה.
אז עכשיו בבוקר שאלתי אותה במה הן שיחקו, בצורה לגמרי רגילה, היא אמרה:- "סתם, שיחקנו במיטה ואחרי זה אכלנו פופ קורן."

התשובה שלה היתה קצרה ועניינית.
קצרה מידיי ועניינית מידיי.
(בטח בשביל בתי שלא מוותרת בדרך כלל על שום הזדמנות לספר לי ובקצב של אלף מילים לדקה.)

איך אני פועלת הלאה?

יש לי הרגשה שמפריע לה שהיא לא יכולה לספר לי.

[ענת_ב_פ*]

אהלן אמא לילדיי

יש לי הרגשה שמפריע לה שהיא לא יכולה לספר לי
יכול להיות שהיא מרגישה את הציפייה שלך, שהיא מרגישה את שרידי המתח שנשארו. ואז-

• יתכן וזה סוגר אותה.
• יתכן והיא משתמשת בזה ככלי נגדך. ז"א יש משהו שאת מאוד רוצה אז היא לא תיתן לך אותו. בכל אופן לא בקלות.
• יתכן שאני טועה ב2 ההשערות...

מה בכל זאת לעשות?
להמשיך בדרך שהתחלת כי נראה שהיא נושאת פרי. פשוט להמשיך שיחות וקירבה. לתת בה אמון ובעצמך. לחץ וציפיות ממנה לא יביאו לנינוחות שאת שואפת אליה. תמשיכי לבסס את היחסים העמוקים ביניכן ותיזכרי שזה תהליך. ותהליך לוקח זמן.
@}

[אמא_לילדיי*]

קודם כל תודה על האכפתיות שלך. את גדולה.
לא מצליח לי לנסח את הדברים שלי עכשיו, אז אנסה מאוחר יותר.

[אמא_לילדיי*]

כלומר לתת לדברים להתבשל אצלה ולהיות פתוחה לשמוע מי מה כמה ולמה- בזמנה שלה.
זה מה שאני עושה, אבל האם עליי לאפשר לנשיקות האלו להימשך.
זה ברור לי שאם בעלי ישמע על זה דעתו תהיה מאוד נחרצת- שכמובן לא ראוי לקיים את הפעילות הזו. אני לא הייתי רוצה שבגלל שאני מחפשת את הדרך הנכונה להוריד אותן מזה, הוא פתאום יקלוט ויתנהג בצורה חד משמעית מידיי.

• זה דבר אחד.

דבר שני עכשיו ברור לי שזה קשור רק אליה.(ייתכן אגב, אולי, שגם היא מתנהגת ככה רק עם בתי.) צריך שניים בשביל טנגו.

ברור לי (מבני הקטן) שמה שהן שיחקו על המיטה היו הנשיקות האלו, כי היום בצהריים כשנתתי לו נשיקה, הוא מרח לי את הפנים בנשיקה עסיסית.
יכול להיות שבמילים הכתובות זה נשמע קצת אידיאוטי, אבלאת יודעת אמא מכירה את הניואנסים הקטנים.

כל העניין "לחוץ" לי כביכול בעיקר בגלל שאני כן רוצה להצליח שנשמור על קשר אבל - לא בכל מחיר.
כדי שלא ייצאו לי מהפה דברים לא חכמים- כשיגיע רגע האמת, כשהיא תבוא שוב.

אולי באמת אני לחוצה מידיי- אלא שאני לא רוצה - ל ה י ת פ ס ע ם ה מ כ נ ס י י ם ל מ ט ה . . .

[פלוני_אלמונית*]

אמא לילדיי,
הנסיון שלי אינו רב, אבל מה שאני מרגישה זה: מה רע בנשיקות האלה? מה כבר יכול לקרות?
בסדר, זה לא כ"כ רגיל אולי, ואולי זה מיני (אבל אולי סתם נעים) - בכל אופן, מה קרה?
זה ידוע שילדים הם מאוד מיניים. כל זמן שזה לא גורם שום נזק, למה לא לתת להם להתנסות?

כפי שקראתי פה בדפים בנושאים האלה, מסתבר שדווקא כשהילדים בילדוּת חווים את המיניות שלהם בצורה בריאה, זה נותן להם בסיס מיני בריא להמשך החיים.
כמובן שלשם כך נחוץ שההתנסות תהיה טבעית שלהם, בלי תחושות של פחד ולחץ שמשודרות מהסביבה.

גם אם ההורה מוצא לנכון להפעיל בקרה כלשהי, למשל שלא יהיה מצב של חדירה, או דברים שנראה לו שכדאי לשמור לגיל מבוגר יותר - בכל מקרה עדיף מתוך הסבר פשוט, בלי לשדר תחושה שמשהו בזה מאיים עליו. בלי לשדר לילד שזה לא בסדר, שזה נורא ואיום מה שהוא עשה. אלא רק שזה מתאים לגיל יותר מאוחר. עם הסברים נוספים אולי (בזה ענת ב פ טובה).

וגם במצב כזה של בקרה, נראה לי שנשיקות הן עדיין בַּתחום המאוד סביר.

ממה את בעצם פוחדת? האם את רואה בנשיקות עצמן משהו לא רצוי - או חוששת שזה יתגלגל רחוק יותר? מה גורם לזה להיראות לך כ"כ נורא?

(ובקשר ל'חשש מחיידקים' אם תחשבי על זה, זה די מצחיק, כמה מבוגרים עושים שיקולים כאלה לפני שהם הולכים להתנשק? בדרך כלל אנחנו נשארים בחיים.. )

[אמא_לילדיי*]

מה שאני חושבת ומרגישה לגבי נשיקות הוא לא ממש חשוב, חשוב מה את חושבת ומרגישה
אני חושבת שזה קצת מוגזם.
קצת נשיקות בסדר אבל לא רק נשיקות. כל משך הביקור.
אני גם יודעת שאם ההורים של אותה חברה ישמעו שהן מתנשקות כאן כל הזמן, הם יארו בזה חוסר אחריות שלי.
איך להגיד להן לרדת במינון, כי זה לא לעניין לגיל הזה שלהן, ואיך "לדרוש" / להגיע לתוצאה שהדבר אכן יקרה, ולא שישקרו לי,

חזרתי לנקודת ההתחלה?

[ענת_ב_פ*]

פלוני אלמונית,
אני חושבת ממש כמוך אבל אני יודעת שבנושאים של מגע בין ילדים יש הורים שונים עם רגישויות שונות. אין פה אמת אחת.
גם לי נראה שנשיקות הן עדיין בַּתחום המאוד סביר.
אלא שאמא לילדיי מתארת מינון גבוה מאוד- לא רק נשיקות. כל משך הביקור.
כל אחד שם את הגבול של המותר והאסור במקום אחר. כנ"ל לגבי מינונים- איך נדע מה זה יותר מדי ומה לא. זה תמיד חמקמק.
אני חושבת שהנשיקות זה כמו אוננות ונושאים אחרים. אוננות ונשיקות זה בסדר ואפילו מבורך אלא אם כן אנחנו מרגישים שיש משהו אובססיבי מדי. ז"א ילד/ה שמאוננים אבל גם עסוקים במגוון רחב של פעילויות אחרות במשך היום זה בסדר. אם ילד/ה מאוננים כמעט בכל רגע נתון זה מדליק נורה אדומה.
כנ"ל לגבי הילדוֹת- אם הזמן שבו הן ביחד מלא בפעילות רגילה ורק חלק 'מוקדש' למשחקים מיניים לי זה נראה בסדר. אבל אם באופן גורף זה מה שמעסיק אותן זה מעלה סימני שאלה.
אז במובן מסויים זה מחזיר אותנו לנקודת ההתחלה. במיוחד לאור העובדה שטרם השגנו כאן מצב של 'רגיעה יחסית' של אמא לילדיי. ז"א אין כאן נינוחות. עדיין יש הרבה מתח בביקור של החברה.
אחד הקשיים שנושא המיניות מציב בפנינו הוא הָמָרְאה החברתית. לא די שבתוך המשפחה לא תמיד אנחנו יודעים מה לעשות אלא שאנחנו צריכים להתמודד בחוץ.

אני גם יודעת שאם ההורים של אותה חברה ישמעו שהן מתנשקות כאן כל הזמן, הם יארו בזה חוסר אחריות שלי.
את מרגישה ככה בגלל שבראש ובראשונה לך זה נראה לא בסדר עניין הנשיקות.
קשה לי לתת עצה חד משמעית כי מן הסתם יש שוני בגישות שלנו. ובכל זאת כשאני חושבת על הלחץ שאת (רוצה או לא רוצה) משדרת להן תוך כדי הביקור של החברה אין לי מנוס אלא לומר שנכון לעכשיו עדיף לוותר על הביקורים או לקצר אותם משמעותית. הנזק רב מהתועלת. את מתארת מצב שבו את עצמך לא סגורה על הנושא, לא מרגישה איתו נוח, עם בעלך יתכן שאין לך שיתוף פעולה ואת מרגישה שאת לא יכולה לדבר עם האמא האחרת. זה מחזיר את הכדור למגרש שלך.
מעניין אם קראת פה בדפים ומה את חושבת על הדיונים שכבר נעשו. קראת?

ונכון לעכשיו את האמא שם בבית, את מרגישה שזה לא מתאים לך הנשיקות אז אם עדיין הילדה מבקרת תתערבי להן בפעילות בצורה 'רכה', תנסי להסיח את דעתן, תציעי להן פעילויות אלטרנטיביות. חשוב לי שתביני שזה לא יכול להסתכם בזה. הסחת הדעת היא פתרון זמני היא לא פתרון.
מה את חושבת?
נזכרתי שכתבת את זה-
ואיך "לדרוש" / להגיע לתוצאה שהדבר אכן יקרה, ולא שישקרו לי,
אז זהו, שלצערי לא קיים כזה דבר...
@}

[אמא_לילדיי*]

ואת מרגישה שאת לא יכולה לדבר עם האמא האחרת.
אם אני אדבר עם האמא האחרת אני בעצם אבגוד בילדה, שלא מספרת להורים שלה על הנשיקות האלו.

[עירית_לוי]

אמא לילדיי, מה שאת עוברת נשמע לא פשוט
ענת קראה לי לכאן, ואני אנסה להציע כמה דברים מנקודת המבט שלי. אולי הם ידברו אלייך ואולי לא

הדבר הראשון שהייתי מציעה לך זה לנסות ולנטרל את מה שכל האחרים סביבך חושבים על הנושא או את מה שאת חושבת שהם היו חשובים אילו ידעו (בתך המתבגרת, בעלך, הורי החברה של הבת). נראה לי שהשלב הראשון ביציאה מהפלונטר יהיה להתחבר אל עצמך ולברר עם עצמך מה את מרגישה באמת ומה הן עמדותייך. הרבה מ"רעשי הרקע" שקשורים למה אחרים חושבים, מה הם יגידו עלייך וכו' - מזמזמים לך ברקע ומקשים עלייך להתקדם. ענת דיברה על זה ואני מאמינה שזה מאוד נכון. בשלב הראשון כדאי לך ליצור בהירות* עם עצמך לגבי התחום הזה.

אם הייתי צריכה לתמצת למילה אחת את מהות ההצעה שלי זו היתה המילה "לשחרר"*. לשחרר לשחרר לשחרר. לשחרר למרות הפחד, למרות המבוכה, למרות אי הנוחות. לשחרר כי זה הצעד הפרקטי שיביא לשינוי אמיתי. לשחרר כי אם תלחצי ותלחיצי – תשיגי בדיוק את ההיפך. בתך מגיבה אלייך. אל דפוס ההתנהגות שלך. היא קולטת את מה שאת אומרת ואת מה שאת לא אומרת. את מה שהגוף שלך משדר, את מה שהפנים שלך משדרות. את כל הפחדים שלך – ומגיבה אליהם. לשחרר זה אומר לא להגיד כלום ולתת לשתיהן חופש מלא. באופן אישי אני מתחברת לדברים שפלוני אלמונית כתבה (מה רע בנשיקות האלה? מה כבר יכול לקרות?) אבל גם אם את חושבת ומרגישה אחרת, ורוצה לשנות משהו – זו הדרך להשיג זאת.

במקביל, כדאי לך לשנות את ההֶקשר לכל העניין. כרגע את מתייחסת אליו כאל בעיה, ולהקשר כזה נלוות תחושות שליליות של סבל ולחץ. אני מציעה לך ליצור באופן מכוון הקשר של הזדמנות.* האם חשבת על כך שבתך משמשת לך כמראה ומציבה בפנייך הזדמנות פז לברר עם עצמך סוגיות לא פתורות במיניות שלך, הזדמנות להעמיק את הקשר שלך איתה, עם בתך, והזדמנות לצמוח ולגדול באופן כללי כאמא? הזדמנות שלא היתה נקרית בדרכך אם בתך לא היתה מתנשקת עם חברתה לא פשוט לשנות הקשר במאה ושמונים מעלות אבל זה כדאי. ברגע שההקשר שלך יהיה חיובי – חלק גדול מהקושי יעלם, ואת תגלי שאת אפילו פועלת אחרת.

• בשורה התחתונה אני מציעה לך להרפות מבתך ולהעביר את הפוקוס אלייך. אם אני הייתי נמצאת בנקודה בה את עומדת, אני חושבת שזה מה שהייתי עושה. הייתי עושה שני דברים: אחד - ללמוד, לברר את נושא המיניות שלי. והשני – עובדת על עצמי לשחרר ולהרפות למרות הכל. אני מניחה שהיתי נעזרת במשהו נוסף או במישהו חיצוני לי על מנת לעבור תהליך. אם כבר אז כבר. אם את לא רוצה לערב אדם נוסף או מטפל, את יכולה לטפל בעצמך ב פרחי באך (את גם יכולה להכנס לדף הזה והלתייעץ ספציפית עם צפריר).

אשמח לשמוע מה דעתך.

[אמא_לילדיי*]

פרח בר וענת קודם כל תודה.

פרחי באך מבחינתי לא באים בחשבון.(פעם לקחתי טיפת רסקיו, הלכתי כל היום כאילו אני מוקפת זכוכית ובסוף היום שברתי חלון. אבל חלון אמיתי עם הזכוכיות וכל זה.)

אני בפירוש מתחברת למה שאת כתבת, פרח בר, בכך שלילדים הם המראה שלנו.
יהיה קשה מאוד בשבילי להיפתח לנושא המיניות, ב א מ ת

היה עוד משהו על הדף, אבל בשלב זה בחרתי למחוק אותו.

[עירית_לוי]

פרחי באך מבחינתי לא באים בחשבון.(פעם לקחתי טיפת רסקיו, הלכתי כל היום כאילו אני מוקפת זכוכית ובסוף היום שברתי חלון. אבל חלון אמיתי עם הזכוכיות וכל זה.)
ואו!!!
אולי אפשר לנתב את העוצמות הללו לכיוונים פרודוקטיביים על ידי בחירת התמציות בקפידה? אולי להתייעץ לגבי זה?

_אני בפירוש מתחברת למה שאת כתבת, פרח בר, בכך שלילדים הם המראה שלנו.
יהיה קשה מאוד בשבילי להיפתח לנושא המיניות, ב א מ ת_
לאט לאט לאט לאט

[אמא_לילדיי*]

המראה שהבת שלי מציבה מולי עוסקת יותר מאשר במיניות, לדעתי היא עוסקת בכך שהיא נשאבת אחרי חברתה ולמרות שלא נוח לה שלא לומר לאמא שלה את האמת, הרי שהיא לא יכולה להגיד לחברה שלה לא.
אנחנו מאוד פתוחים עם הילדים שלנו כולל מגע נשיקות חיבוקים עירום לידם. הכל.
ברור שיש לכל אחד מה להתפתח עם המיניות שלו, אבל אם תקראי את כל אודות הדיון שלנו בדף הכי מעסיק אותי זה איך להגיד לילדה האורחת לא! מבלי שזו תיעלב ותברח.
גם הבת שלי בוחרת שלא להתעמת איתה בזה.

לפני כמה ימיםחברה הציעה לי, באופן ספונטני ללכת לשוק הפשפשים יחד. רק היא ואני ככה בכיף.
עזבתי את כל כנופיית הילדים והתפניתי לנסיעה המשותפת.
היא זו שהציעה שרק אני והיא ניסע יחד ולבסוף, כשבאתי לנקודת המפגש גיליתי שלמרות שאני השארתי את הילדים בבית היא דווקא באה עם הבת המאוד דומיננטית שלה. ילדה בת 10.

על המקום הבנתי שזה לא מתאים לי להסתובב שם עם ילדים, גם אם היא לא ילדה שלי. וקבענו שנלך לבדינו.
אתן חושבות שאמרתי לה?
אתן חושבות שמצאתי תירוץ כדי לבטל?
לא דובים ולא יער- במקום להקשיב לעצמי נגררתי אחריה לבילוי שלא רציתי בו.

מראה, לא?

[עירית_לוי]

מראה, לא?
כן, בהחלט הזדמנות בשבילך לראות את הצדדים הללו בך.
בהקשר הזה כדאי לך לקרוא את הדף האם כל דבר הוא שיעור, אם עוד לא קראת

לדעתי היא עוסקת בכך שהיא נשאבת אחרי חברתה ולמרות שלא נוח לה שלא לומר לאמא שלה את האמת, הרי שהיא לא יכולה להגיד לחברה שלה לא.
אוקיי, מאוד יכול להיות.
רק שימי לב שאת לא מערבבת בטעות את הרצונות שלה עם הרצונות שלך ואת הקושי שלך עם הקושי שלה.
האם היא באמת רוצה לומר לחברתה "לא"?
אני לא אומרת שהיא לא רוצה, אני רק מציעה לך לבדוק את זה ולוודא שאת מקשיבה למה שהיא באמת רוצה, לוודא שהיא נשארת נאמנה לעצמה.

בקיצור - בהחלט יכול להיות שהיא עסוקה לרַצות את חברתה בנושא הנשיקות.
במקביל שאלי את עצמך האם את לא מכוונת אותה באופן לא מודע לַרצות אותך?

[אמא_לילדיי*]

הרי מה שהפריע לי היה המינון, לא כל כך הנשיקות.
בנשיקות יש מגע וקירבה, אבל אם הן באות כדי לחקות רק את הטלוויזיה, זה בעיניי לא טוב.

אז לדעתי אני באמת אקח את הרעיון של ענת, בקשר לכך שאני אציע עבודות יצירה בכל ביקור.(הבת שלי שקטנה בשנה מהאורחת, לא כל כך רוצה, כי תמיד ידה של האורחת יותר על העליונה בתחום הזה, לדענתה, או יותר נכון לעניות דעתה של בתי.)
אבל זה מכשול פעוט שנדלג עליו(אני מקווה).

ככה הן יראו שהן יכולות לעשות עוד דברים חוץ מנשיקות, ולאט לאט הן יפתחו דינמיקה חדשה.
ככה גם הן לא יצטרכו לשקר לי. (כי אני לא אדבר על זה, אם זה יהיה במינון נורמאלי (שלדעתי הוא נורמאלי.)

נחיה ונראה.

[עירית_לוי]

בהצלחה

[ענת_ב_פ*]

לדענתה
אמא לילדיי, לדענתי אני עומדת לאמץ את השיבוש הזה!
חוצמזה אני מאחלת לך בהצלחה. אני מקווה שאת קוראת פה באתר על ילדים ואינטימיות ומיניות. ואני מאחלת לך הרבה זמן של כיף שמחה ורוגע עם הילדה שלך. וגם עם חברתה.
תהיי בקשר

[אמא_לשלושה*]

היי אפרסקים, יש לי שאלה קצת מוזרה,
הקטנצ'יק שלי (2.5) מאוד מתעניים בציצי שלי, בכל פעם שאני מתלבשת או מתפשטת, הוא מבקש לגעת/לנגוע/ליגוע (מחקי את המיותר), אני מסכימה לזה, הוא נוגע ממש בעדינות ומתוך סקרנות ענקית ותוך כדי שואל אם זה כואב לי.
האם לתת לו להמשיך לגעת? לי זה לא מפריע.
דרך אגב הוא ינק ממש מעט.

פרח, אם את קוראת את מאוד מוזמנת להביע את דעתך.

[סיגל_ב*]

אהלן
האמת היא שהתשובה שלי היא מאוד אינטואיטיבית:
איך את מרגישה עם זה?
את כותבת לי זה לא מפריע.
האם זה אומר שאת אדישה לזה? האם זה אומר שזה לא ממש חביב עליך אבל למענו את מוכנה? ואולי זה בכלל נעים לך?

אני שואלת, כי לדעתי אין כאן תשובת ספר. זה מאוד אישי. הכל שאלה של איך את מרגישה. לדעתי, במקום שבו את מרגישה הכי נוח - זה המקום המתאים לכם.
אחרי הכל, זה הגוף שלך וחשוב מאוד שכל מה שאת עושה עם הגוף שלך יהיה מתוך נועם, רוגע ואהבה. אהבה לבנך, אבל אהבה גם לעצמך, כן?

[עירית_לוי]

גם אני חושבת שזו החלטה מאוד אישית.

רוצה לחדד משהו:
חשוב שתוודאי עם עצמך שאת לא מעבירה לבנך מסר כפול (אני לא אומרת שזה מה שאת עושה, רק מציעה לוודא ליתר ביטחון ).
מסר כפול יכול לבוא לידי ביטוי בכך שאת כן מאפשרת לו לגעת כי ככה את חושבת ש"צריך" או ש"נכון", אבל בלי מילים את משדרת רתיעה או אי נוחות.

לכן, השאלה של סיגל ב היא חשובה ומאפשרת לך לברר עם עצמך איך את באמת מרגישה עם העניין הזה.

מעבר לכך - אם את באמת מגישה עם זה נוח, אז (לדעתי האישית) זה נהדר לאפשר לו לגעת ולספק את סקרנותו.
זה נהדר כי כך הוא מקבל ממך מסרים של חופש ביחס לגוף, של אהבה לגוף. את לא מסתירה את הגוף שלך כשאת מתלבשת או מתפשטת ולא נרתעת ממגע. בעיני זה מסר בריא.

הייתי מתייעצת גם עם ענת ב פ הנהדרת. השאלה שלך נוגעת בדיוק בתחום המקצועי שלה.

[אמא_לשלושה*]

או קיי. אז אם לומר את האמת אני נורא נהנית מזה. שלא תבינו לא נכון, לא מהמגע שלו, אלא מהפרצוף המקסים שיש לו כשהוא נוגע, מהעדינות שהוא מפגין, מההתחשבות שלו כשהוא שואל אם זה כואב.
לפעמים נראה לי שהוא בעצמו קצת נבוך מזה.

בקשר לעניין המסרים הכפולים, לא נראה לי, כי כשהוא נוגע אני ממשיכה לעשות דברים אחרים, למרוח קרם, להסתרק וכו' אני לא מתמקדת בו ולא במגע שלו, רק בשאלותיו.

[ענת_ב_פ*]

אהלן @} אני עונה פה כי ככה ל אמא לשלושה תהיה תשובה משולשת
בעקרון אני ממשיכה את אותו קו רגוע ובריא של סיגל ב ו עירית לוי. <למרות שבכל זאת אעשה טוויסט קטן בעלילה. רגע רגע >

קודם כל מדובר בילד צעיר מאוד שהקירבה והמגע חשובים ביותר. לכן, אם לך זה לא מפריע אז אפשָר לאפשֶר את המגע- גם כחלק מתהליך החקירה וההתנסות שלו. וגם מהכיוון של אהבת הגוף וסוג המגע (נעים).
והנה הטוויסט- הייתי מאפשרת ת'מגע אבל הייתי מתחילה במקביל לדבר על גוף ופרטיות, על האיברים השונים, על אנשים אחרים ומגע ואנשים אחרים ומגע ספיציצי באיברים הפרטיים.
ולמה אני אומרת את זה- כי בכל זאת אני מאמינה שתפקידנו ההורים גם להגן. ואין מה לעשות יש אנשים ויש אנשים, ויש מגע ויש מגע.
דבר נוסף- כל שאלה בתחום דורשת בדיקה של ההקשר . אם המגע היה בא לו בהיסח דעת אז הייתי מפסיקה את התשובה בפיסקה הקודמת. אבל את מרגישה מבוכה מסויימת מצידו. לכן אומר- תני לו את המגע כי חשוב 'להרוויח' את כל מה שדיברנו עליו אבל הייתי מפסיקה את המגע קצת יותר מוקדם.
<אני מובנת?>
ועוד חידוד- נניח היתה ילדה קטנה נוגעת לאביה באיבר המין מה אז??
ולמה אני מוסיפה את זה?, כי אני חושבת שמותר לאפשר אבל בכל זאת עד גבול מסויים.
ודבר אחרון- אני אמנם מחנכת למיניות אבל תהיי בטוחה שכל אחד/אחת בתחום נותן תשובה אחרת.
מקווה שבכל זאת עזרתי במשהו @}

[מיצי_החתולה*]

אמא לשלושה, יש לי גם מה לומר בעניין הנגיעה, כי בכורי בן שנתיים וחצי ובדיוק שלשום קרה לנו משהו דומה-אך-שונה. בזמן האחרון הוא מבקש כל הזמן מסאז' עם קרם . הוא נשכב ומחלק הוראות: עכשיו ברגליים, עכשיו בגב, עכשיו בפנים וכו'. שלשום הוא ביקש גם בבולבול. מצאתי שאני לא מרגישה בנוח לעסות לו את הבולבול (למרות שכן מרגישה בנוח לנשק, למשל, בלי בעיה). אמרתי לו שבבולבול אין שרירים תפוסים ולכן לא עושים שם מסאז', אבל שהוא יכול לעשות לו שם מסאז' בעצמו.

זו היתה הפעם הראשונה ש"הפליתי לרעה" איבר כלשהו בגוף שלו, וקצת התבאסתי מזה. אבל היה לי ברור שאם אמסז' לו את הבולבול תהיה לו זיקפה ובפירוש היה לי לא נוח עם זה.

זה בעצם מחזק את מה שאמרו קודמותיי, שהגבול הוא לא שרירותי, ומשתנה מאמא לאמא. כל עוד נוח לך עם זה, לא תשדרי מסרים כפולים ויהיה טוב ונעים לשניכם. יש אנשים (נניח חמותי ) שנבוכים (שלא לומר מזדעזעים) מזה שהקטנים נכנסים לנו חופשי לשירותים בזמן הפעילות. ברור שאצלהם זה לא היה ככה. וזה בסדר, כי אצל כל אחד גבול הנוחות עובר במקום אחר.

[ענת_ב_פ*]

מיצי, שימי לב לחיבור בין המשפט הזה-
שהגבול הוא לא שרירותי,

לבין זה-
אמרתי לו שבבולבול אין שרירים תפוסים


<ואני אפילו לא נישקתי.. רק חפנתי>
<באהבה>

[עירית_לוי]

והנה הטוויסט- הייתי מאפשרת ת'מגע אבל הייתי מתחילה במקביל לדבר על גוף ופרטיות, על האיברים השונים, על אנשים אחרים ומגע ואנשים אחרים ומגע ספיציצי באיברים הפרטיים.
וואללה.
טוב שבאת

[אמא_לשלושה*]

באמת טוב שבאת, העלית נקודה מאוד חשובה.
פשוט את השיחה הזאת אני מעלה בסביבות גיל 4.

דרך אגב את המגע אני מפסיקה ברגע שסיימתי את שאר הפעולות, ומה שנשאר זה רק ללבוש חולצה. זאת אומרת שהוא יכול לגעת רק כשאני מתפשטת או מתלבשת, אני לא מרימה חולצה לפי בקשתו.

מבחינתו אין עם זה בעיה, הוא רק שואל "איפה ציצי"?.

מיצי, גם אני לא הייתי מרגישה בנוח לעשות מסאז בבולבול ואבל גם אין לי בעיה לנשק אותו..


דבר נוסף- כל שאלה בתחום דורשת בדיקה של ההקשר
את זה לא הבנתי.

[ענת_ב_פ*]

כל שאלה בתחום דורשת בדיקה של ההקשר
כמו שאפרסקים כתבה אין כאן תשובת ספר
ז"א בשאלות בחיי היומיום מתחום המיניות אין כמעט שאלות שיש עליהן תשובה חד משמעית. הדרך הטובה ביותר לנסות להגיע להחלטה כיצד לנהוג היא לשאול המון שאלות מכמה שיותר זוויות. כך מתקבלת התמונה הרחבה שזהו למעשה ההקשר.
אתן בכוונה דוג' פשטנית-
שאלה- האם תמונת עירום לגיטימית?
תשובה- יש הבדל בין תמונת פרסומת למכונית ששמה בפרונט בחורה עירומה (שככה רואים ת'מנוע טוב טוב) לבין
תמונת עירום של בחורה משתכשכת בים להנאתה
<תיכף אפרסקים עושה לי פינוי פיצוי>

[אמא_לשלושה*]

ענת, הרגת אותי מצחוק, וגם הבנתי את הכוונה.
בהתחלה חשבתי שדיברת על השאלות של הבן שלי.

[פלוני_אלמונית*]

ילדי בן שנתיים ו3 חודשים. במהלך השבוע האחרון (כניסה לגן) הוא התחיל לדבר בלשון נקבה וכן קורא לאבא שלו בשמו הפרטי . הילד חכם מאוד. מדבר יפה ונכון ופתאום השינוי הזה משגע אותי ואת בעלי. במיוחד הדיבור בלשון נקבה.
מכירים את התופעה?

[ענת_ב_פ*]

אהלן פלוני אלמונית ,
מכירים את התופעה?
האמת שלא. אבל משום שהשינוי חל ממש עם הכניסה לגן אז יש לי הרגשה שהגן זה הסיבה ולא שום דבר אחר.
האם עדיין הוא מדבר בלשון נקבה??
האם חלו עוד שינויים- הרגלי שינה, אוכל, מצב רוח וכד'??
תהיי בקשר @}

[אמא_לשלושה*]

ילדי בן העשר הבכור שלי, הוא ילד מאוד חבקן ואוהב.
בחודשים האחרונים כשהוא מחבק אותי הוא "חופן" את שדי בידיו וזה מאוד מביך אותי אז אני מזיזה מעט את ידיו למעלה או למטה ועוטפת את ידיו בידי (כשהוא מאחורי)
לפני כמה ימים הוא בא לחבק אותי מאחורה (ועכשיו כשאני חושבת על זה אז כמעט תמיד הוא בא לחבק מאחורה, לא כל הזמן) ואמר לי: "אני אוהב להתענג עליך"!!!!!!!!! זה מאוד הביך אותי ולא ממש ידעתי מה להגיד.
אין לי מושג מה לעשות או איך להסביר לו שזה מביך אותי שהוא נוגע בשדי למרות שאולי זה נעשה בתמימות ילדותית.
היחסים ביננו מאוד פתוחים, הוא עדיין לא מתבייש במקלחת ומדבר איתי על הרבה דברים שמציקים לו ומאוד פתוח איתי ועם אביו.
היחסים במשפחתנו מאוד חמים, הרבה חיבוקים, נשיקות והצהרות אהבה.
אולי אוכל לקבל עצה שתעזור לי להתמודד.

[אמא_לשלושה*]

אני לא האמא לשלושה הקבועה באתר, אני חדשה

[עירית_לוי]

אמא לשלושה החדשה, ברוכה הבאה
כפי שראית, השם הזה כבר תפוס.
אנא בחרי לך שם אחר על מנת למנוע בלבול בינך לבין אמא לשלושה.
תודה

לגבי שאלתך - אבקש מ ענת ב פ (מחנכת מוסמכת ונפלאה למיניות) להכנס לדף ולנסות לעזור לך.
בכל מקרה - בהצלחה!

[ענת_ב_פ*]

אהלן אמא לשלושה החדשה!
פרח קראה לי אז מייד באתי .נראה אם דבריי טובים לך @}

היחסים במשפחתנו מאוד חמים, הרבה חיבוקים, נשיקות והצהרות אהבה.

איזה חמים ונעים! לא כדאי לוותר על יחסים חמים
כן כדאי שאופי המגע יהיה מתאים לכולם
כרגע לך לא מתאים אופי המגע (וכרגע לא חשוב אם זה חיבוק ילדותי או לא)
אז רצוי שתגידי את זה. ועוד מעט נגיע ל"איך".

אזכיר לך שאת אמנם אמא שלו אבל עדיין מותר שגם לך יהיו רגשות
גם לך מותר שלא כל מגע יתאים לך. זכותך.
בנוסף- כאמא, את משמשת לו מודל לחיקוי. את יכולה ללמד אותו איך מביעים אהבה כך שזה מתאים לשני הצדדים. זה שיעור מצויין!

כשתרגישי שזה בסדר לך להעיר לו פתאום ה"איך" יהיה קל יותר.
הנה עוד בקשר ל"איך"- בפעם הבאה שהוא יחפון את שדיך פשוט דברי איתו על זה. בנינוחות ובהרבה חום ואהבה. בעדינות תרחיקי את הידיים מהחזה ותסובבי אותו אליך. תישמרי על קירבה ותסתכלי לו בעיניים. בחיוך תגידי לו שאת אוהבת שהוא מחבק אותך אבל הציצי שלך הוא רק שלך. תגידי לו שאת נהנית מהחיבוקים שלו אבל נעים לך יותר כשאת יכולה גם לחבק וגם להביט בעיניים.
>אני מקווה שאין לך עיניים בגב <
בהחלט כדאי להמשיך לשמור על הקירבה. יהיה חבל שבגלל המבוכה תתרחקי ממנו או תרחיקי אותו ממך. בסה"כ היחסים ביניכם צריכים לעבור איזושהי התאמה לרגשות שלך.
יתכן שהמבוכה שלך נובעת מהציפיות שלך ממנו. הוא בן 10, זה לא ילד ממש קטן ועדיין לא ממש נער. אני מאמינה שהוא מרגיש ילד והוא אכן נוהג בתמימות. זה לא ממש משנה. מה שמשנה זה שאת לא נינוחה והוא יכול להרגיש את זה. עדיף לדבר ולשמור על הקירבה כי הלא עוד כמה שנים יתכן והוא בכלל לא ירצה חיבוקים. הוא כבר יהיה "גבר גבר"

[שיפון_1*]

שלום לכולן,
אני מברכת על קיום הדף הזה, ולראשונה אני גם נזקקת לו (הרבה יותר מוקדם ממה שניתן היה לצפות)
ביתי בת 4 שבויה במושא אהבתה השניה, בן ה-5.5.
לכבוד יום הולדתה חגגנו יחד את האירוע, ובמסגרת הזו לתדהמתי,
ילדתי יפתי נסיכתי התרפקה על בחיר ליבה כנערה בוגרת,
היא הניחה עליו את ידה כשישבנו בשולחן, חיבקה וכמעט ניתלתה עליו שחש פחד במהלך הצגה שראינו מספר פעמים, מעבר לכל תיאור היא ממש התחילה איתו ברמה הפיזית. מעבר לזה היא הרעיפה עליו אמירות רומנטיות כגון אני אוהבת אותך לא מפסיקה לחשוב עליך וכו'.
לא ברור לי כל כך מאיפה זה בא לה, סיפור/ סרט מהגן?חברות מהגן?
בבית אנו מרבים לגעת ולאמר דבריי אהבה זה לזה, אבל כמובן במסגרת הקשר אחרת.

מה מטריד אותי?
רמת החשיפה שלה לפגיעה מצד בני המין השני, דחייה(שבמקרה הזה לא היתה),
אבל יותר מכל ניצול תמימותה ואהבתה שאין לה גבול.
מתלבטת כיצד לנהוג.

[אמא_ל_3*]

עירית לוי וענת ב בפ
תודה, תודה, תודה על התגובה ועל הדברים הקולעים.
אני מסתובבת עם התחושה הלא נוחה הזו כבר לא מעט זמן.
הבן שלי הוא "איש" מאוד רציני ולכן כל תגובה שלנו לוקח מאוד ברצינות וההנחיה לומר לו את דברי בהרבה רוך וחום ממש קלעה בול עכשיו כל מה שנותר זה להגיע לרגע המתאים שמבחינתי זה לא כל כך פשוט כי אני תמיד פוחדת לפגוע בו.
לא, אין לי עיניים בגב, למרות שזה מה שאומרים לפעמים לילדים.
עד היום חיבוקיו היו לי נעימים וילדותיים אך מכיוון שהוא באמת לאט לאט הופך להיות "גבר" קשה לי פתאום לשנות את הגישה.
עד היום זה היה בסדר ומהיום זה כבר לא?
ואחיו בן השש ואחותו בת השנתיים עדיין "מתחפרים" לי בשדיים האם זה בסדר? השאלה המתבקשת פה היא למה הם כן ואני לא?
בכל אופן מאוד עזרת לי, ענת ב פ ואם יש לך גם תשובות לשאר שאלותי אשמח לשמוע.
תודה ויום טוב

[ענת_ב_פ*]

אהלן אמא ל 3
עד היום זה היה בסדר ומהיום זה כבר לא?
כרגע, לך לא מתאים יותר. עכשיו, יש 2 אפשרויות-

1. שתלכי עם ההרגשה שלך ותעשי את מה שכתבתי למעלה, ז"א התאמת המגע ביניכם להרגשה שלך שהשתנתה.
2. שתעבדי על ההרגשה שלך. שתשני אותה. שינוי של ההרגשה יכול לבוא משינוי בהנחות יסוד שלך.

הלוא, למה את מרגישה שזה לא מתאים יותר?!- מכיוון שהוא באמת לאט לאט הופך להיות "גבר"
ז"א ההנחה המובלעת היא שיש מגע שעושים עם ילד ויש מגע שעושים עם גבר.
אז בואי נבדוק את הנחת היסוד שלך. תקראי את המשפט שכתבתי ותשאלי את עצמך-אני מסכימה איתו או לא?! אני רוצה לשנות אותו או לא?!
זכותך להחליט מה שתירצי.

אני אומר מה דעתי. אני חושבת שאת צודקת. תחושת הבטן שלי היא שכשהייתי מרגישה שהוא נהיה "גבר" הייתי משנה את אופי המגע. מה שיפה אצלך הוא שאת מבחינה בזה ומשקיעה בזה מחשבה. הרבה מאיתנו 'פשוט' משנים את המגע ולא נותנים לזה קדה של מחשבה...

ואחיו בן השש ואחותו בת השנתיים עדיין "מתחפרים" לי בשדיים האם זה בסדר?
אני חושבת שכן. הלוא יש גיל שבו אנחנו מפסיקים להסתובב עם חיתול, ויש גיל שאנחנו מפסיקים למצוץ מוצץ, ויש גיל שאנחנו מפסיקים להסתובב עירומים על חוף הים (באזורים 'הרגילים'), ויש גיל שמפסיקים לינוק,וכן- יש גיל שמפסיקים להתחפר בציצי של אמא.
וכן, גם לאמא יש קושי/ויתור/אֶבֶל קטן על זה שהבן שלה כבר בן 10 ולא מתחפר לה בציצי
מצד שני, אני מאמינה שאם תשמרי על יחסים חמים ומלטפים ואוהבים, אז הבגרות של שניכם תביא איתה גם רגעים חמים אחרים.

בכל מקרה, מה שעלית עליו הוא אחד הנושאים המרתקים בעבודה שלי. ז"א אותו קו חמקמק ולא ברור שמחלק לפעמים את עולם החוויות שלנו ל-2. ל"מותר" ו"אסור", ל"מקובל" ו"לא מקובל", ל"נעים" ו"מעיק" וכד'. אני מודה שלפעמים זה מתסכל כי אין תשובות של שחור ולבן, מצד שני זה נותן הרבה חופש ועולם מגוון יותר. מה את אומרת??

<אם הנושאים האלה מעניינים אותך תשאירי לי מייל ב anat *gozalim.co.il . (כמובן שבמקום סימן הכוכבית יש לשים @ ) אני פותחת עם מנחה נוספת סדנה להורים על הורות ומיניות>

[ענת_ב_פ*]

אהלן שיפון _1 מה שלומך??
אני חייבת לציין שקראתי את התיאורים מלאי החיות שלך וחייכתי חיוך גדול
בעיני רוחי ראיתי סצינה חמודה להפליא! נו טוב, אני לא האמא של הילדה

לא ברור לי כל כך מאיפה זה בא לה, סיפור/ סרט מהגן?חברות מהגן?
התשובות הן (לא בהכרח לפי הסדר) YES YES YES ואולי ויתכן
יקירתי, יש לך בת עירנית עם חושים בריאים שאינה פוחדת לגלות את רגשותיה.
אבל משהו פה מפחיד אותך-
הדבר הראשון זה היצריות שפורצת ממנה. אבל שיפון- גם לנסיכות יש יצרים. חמים ויוקדים. ואם הן באות ממשפחת מלוכה שיש בה מודל טוב בין המלך והמלכה אז היא מרגישה שמותר לה להחצין את האש הפנימית שלה. אולי יעזור לך לעבוד קצת עם עצמך על המשפט הבא-"כולנו יצורים מיניים מרגע היוולדנו" ומייד באותה הנשימה-"הבת שלי היא יצור מיני מרגע היוולדה"
הדבר השני, והוא נובע מהראשון, זה הדאגה והרצון לגונן עליה. אם היא ילדה יוזמת אז היא עלולה לספוג דחייה. זה בוודאי יכול להטריד אותך כאם. אני אנסה להרגיע אותך בזה- בתור ילדה למשפחת מלוכה היא מצויידת גם בכלים הרגשיים לספוג דחייה (אם בכלל ). אני מבינה את הרצון לגונן אבל תסמכי עליה ותזכרי שיש לה את המסע הרגשי שהיא צריכה לעבור. כל שאת יכולה לעשות הוא לעמוד בצידי הדרך ולתת לה מים כשהיא תהיה צמאה, כתף כשהיא תתעייף ולנופף לה לשלום.
ולא זה לא קל...
אבל יותר מכל ניצול תמימותה ואהבתה שאין לה גבול.
נכון, היא תמימה. אבל גם הילד תמים. שימי לב לא להעמיס עליה את החוויות שלך. כדי להרגיש שאת בכל זאת עושה משהו ע"מ להגן עליה כדאי להעלות את הרעיון של הדדיות . ז"א תוך כדי שהיא מספרת לך חוויות ממשחקיה עם חבריה וחברותיה שימי לב אם יש היא "מקבלת" ולא רק "נותנת". אם היא עומדת על שלה וכד'.
מקווה שעזרתי @}

[עירית_לוי]

עד היום זה היה בסדר ומהיום זה כבר לא? (אמא ל 3)

בנוסף לדברים של ענת -

1. על מנת שבנך יחווה את השינוי באופן טבעי, את יכולה להתחיל להעביר את המסר החדש בהדרגה. בדיוק כמו שכל גמילה (שענת הזכירה) מתרחשת בהדרגה, בטבעיות, ולא ב"בום" ובאופן פתאומי. זה שלך "נפל אסימון" לא אומר שגם אצלו נפל האסימון הזה לכן, נראה לי שיהיה לו קל יותר אם השינוי יהיה איטי.

1. בנוסף, כדי להקל עליו את תהליך השינוי, אני רוצה להציע לך עצה שקראתי פה באתר בהקשר אחר לגמרי: תתחילי את לחבק אותו מיוזמתך. תיזמי אַת מגעים, כאלה שכן נעימים ומתאימים לך בלי לחכות שהוא יבוא להתרפק עלייך.

[שיפון_1*]

הי ענת,
המון תודה על תשובתך המקיפה,
את צודקת לגבי הצורך שלי בשינון המשפט
-"הבת שלי היא יצור מיני מרגע היוולדה"
בכל הכנות, זה לא מובן לי מאליו, לא שיערתי שהמיניות מבצבצת מגיל כה צעיר, במיוחד לא במישור היותר מודע לעצמו.

נושא ההדדיות הוא בהחלט מעניין בהקשר הזה, וגם לא פשוט לפיענוח,
הילד, שלפנינו לא היה סגור להתנהגות המאוהבת של ביתי, אבל גם לא שתף פעולה באותה רמת נלהבות בלשון המעטה- הוא באותה עת ספר ארוכות על חיזרים ורובוטים תוך כדי שעניה המצועפות של נסיכתי עוטפות אותו במבט רך, והיא לוחשת באוזנו דברי אהבה, מחזיקה את ידו וכו'.
שאלתי היא ת'כלס, לעצור את הסיטואציה ולהסביר לה כאן אין הדדיות?
בגיל 4 שיחה שלאחר מעשה יש בה תועלת מאוד מצומצמת היא לא זוכרת בדיוק מה קרה שם, איך היא הרגישה וכו'.
אני רוצה גם להסביר שהאמא של הילד גם לה היה תפקיד כאן, היא ניסתה בדרך עדינה יש לציין, להגן על בנה.כשביתי למשל ניסתה לגונן עליו מהחושך בשעת ההצגה, שקפצה עליו, וניסתה להוציא אותו מהחיבוק של האימא בעדינות אסרטיבית.

מה שאני מנסה להגיד שהיה כאן משהו לא חד משמעי, אם היה כאן אקט אלים ולא נעים- התגובה היתה ברורה, היה כאן מן איזור דימדומים.

אני עקרונית חושבת לשמור על הקשר בין הילדים לכן אני מנסה ללבן את מחשבותיי מתוך הערכות לסיטואציות דומות.

[ענת_ב_פ*]

אהלן שיפון,
אכן, באזורי הדמדומים יש קושי. ובכל זאת,
לעצור את הסיטואציה ולהסביר לה כאן אין הדדיות?
לא הייתי עוצרת את הסיטואציה. אקט כזה שמור לסיטואציות "ברורות". בכלל, אני מעדיפה לא להתערב יותר מדי במהלך משחקים בין ילדים. למעט מצבים קיצוניים.
אם היית עוצרת היא לא היתה מבינה מה את רוצה ממנה והיתה מתעצבנת
לגבי האפקטיביות של 'השיחה שאחרי', יתכן וזה אינו מי יודע מה יעיל, יתכן וכן. אפשר לבדוק את זה ע"י שאלות- איך הרגשת כששיחקתם? האם הרגשת שהוא מקשיב לך? האם עניין אותך מה הוא סיפר לך? האם מעניין לו הסיפורים שלך?
לשאול ולשים לב לתשובות שלה. יתכן ותופתעי, יתכן ולא.
לדעתי, יותר חשוב להסתכל קדימה מאשר לנתח סיטואציה שהיתה. בהנחה שחשוב לך להעביר את המסר של "הדדיות" (וזה תקף לכל מסר אחר) את פשוט תטפטפי אותו לשיחות ביניכן. השאלות האלה יכולות לבוא גם אחרי מפגש שלה עם חברה או בן/בת משפחה, הן יכולות לבוא תוך כדי הקראת סיפור (תשתמשי בעלילה כדי לקדם את מה שאת רוצה), תוך כדי צפייה בסצינה מסרט וכד'. כך המסר יחלחל. אני מתכוונת שיש חשיבות לתשובות שלה ויש חשיבות לשאלות עצמן.
עדיין, ברור שיהיו פעמים שהיא עלולה לספוג דחייה, (או להיתקל באמא של 'הצד השני' /-: ) . נסיון החיים שלה עוד לפניה ולך יש עוד הרבה הזדמנויות ללוות אותה בדרכה.
מה את אומרת??
@}

[שיפון_1*]

אני אומרת שדבריך נשמעים מלאי נסיון וטעם,
כן יש בי (אולי משהו בתרבות הישראלית בכלל ) שמחפש פתרונות כאן ועכשיו,
נרמז מדבריך לדעתי בצדק שהמחשבה החינוכית, יש בה מענה אסטרטגי, וקצת פחות טקטי.
טיפוף רעיון ההדדיות יתכן ולא ימנע את המבוכה הבאה עם הנסיך בן החמש אבל אולי כן
יסיע עם הנסיכים בני העשרה.
נהנתי מאוד מגישתך ומהערותיך..אני מסוקרנת באשר לנסיונך המקצועי.
תודה גדולה.

[פלוני_אלמונית*]

מאיזה גיל ואיך אתם מחנכים חינוך מיני?
האם ספרים/סרטים הם דרך טובה או שצריך שיחות אישיות? אם שיחות אישיות אז מה עושים כשנבוכים לדבר על הנושא? מה עושים שיש חילוקי דעות בין בני הזוג בנושא? איך לא חודרים לפרטיות של הילד בזמן שמדברים איתו? האם לסמוך על מערכת החינוך שתעשה את העבודה? איך מחנכים חינוך מיני מי שלא נמצא במערכת חינוך קובנציונאלי? מה המטרה בחינוך המיני? רק זהירות ממחלות?
יש עוד הרבה שאלות אבל אין מקום.
אז עצות מניסיון או סתם ידע והרגשה.

פלונית אלמונית שהיא אמא ליד בן 13 שמתחילים להיות לו כתמים על התחתונים וילדה בת 11 שהיא רגע לפני שלא תהיה לי ברירה לקנות לה חזיה (ואני אהיה חייבת להתמודד עם הנושא) וכן יש עוד שני בנים קטנים (9 ו5).

[א_לכסנדרה*]

היי פלוני אלמונית,
לגבי האיך, אין לי הרבה תובנות.
אבל חשוב לנהל עם הילדים שיחות אישיות למרות הבושה.
בתור אחת שאצלה בבית ההורים "התבישו" לדבר עם הילדים על הנושאים האלו, אני ואחותי למדנו הכל מספרים, עיתונים, וטלוויזיה.
מבחינה הידע הטכני, ידענו, אני חושבת, אפילו יותר מבני גילנו. (גם בגלל שאני מטבעי סקרנית ורוצה לדעת הכול).
אבל מבחינת התחושה הסובייקטית בנושא הרגשתי, ואני עדיין מרגישה מין חלל. כאילו את הידע ובעיקר את הגישה לנושאים האלו הייתי רוצה לקבל מההורים שלי.
עד היום, אני לא מסוגלת לדבר עם ההורים שלי על הנושאים האלו, למרות שבנושאים אחרים התקשורת ביננו מאוד זורמת, וזה מאוד חסר לי.

מה שבעיקר אני מנסה להעביר הוא:
1) חשוב מאוד לדבר - כדי שהילדים שלך ידעו שאם יש בעיה הם יוכלו לפנות אליך , וזה נושא שמותר לדבר עליו איתך.
2) חשוב בעיקר להציג את הגישה שלך: לגבי קיום יחסים, אוננות, או אפילו חזיה (בעקיפין קלטתי שאמא שלי מתנגדת לחזיות, ולכן היא לא קנתה לי אחת, אבל מצד שני התביישתי ללכת בלי חזיה)
3) לך, אני מאמינה, יהיה פחות "מבייש" להתחיל לדבר עם הילדים שלך. לילדים בגיל זה קשה לפנות להורים שלהם בנושאים האלו, אבל הם מוצפים בשאלות והתלבטויות.

[א_לכסנדרה*]

במחשבה שניה, עלו לי גם תובנות לגבי האיך:
ספרי לה על הפעם הראשונה שלך קנו חזיה, לדוגמא כשאתן עוברות מול חנות ללבני נשים. ספרי לה האם התפתחת מוקדם יחסית או מאוחר יחסית, ואיך הרגשת לגבי זה. שאלי אותה אפוא היא בסקלה של בנות כיתתה, ואיך היא מרגישה לגבי זה (האם הייתה רוצה כבר להיות אישה , או שהיא מפחדת מההתפתחות)
ספרי לה על הפעם הראשונה שאת קיבלת מחזור, אמרי לה אפוא נמצאים התחבושות וטמפונים לכשתצטרך, וספרי למה את משתמשת בתחבושות ולא טמפונים (או להפך).
ספרי לה על החבר הראשון שלך, מסיבה מעניינת שהיית בה בגילה וכו'.
כשאתן רואות קטעים רלוונטים בטלוויזיה, ספרי לה מה את חושבת על זה.

כשהנושא יעלה בסיטואציות מתאימות כבדרך אגב, ויסוב עליך ולא עליה , לך יהיה יותר נעים להעביר את החוויות שלך, ועליה הנושא פחות יאיים, ולא יהווה "חדירה לפרטיות", ויקל עליה לשתף פעולה, ולשאול שאלות.

לגבי בנך, לדעתי עדיף שבעלך ישתף אותו בחוויות ההתבגרות שלו, בסיטואציות רלוונטיות. (למרות שלפי התחושה האישית שלי, בנים פחות צריכים את השיחות האלו, אבל יכול להיות שאני טועה)

לגבי הילדים הקטנים, בגיל הזה הם שואלים הרבה שאלות, ולכן הגישה צריכה להיות לענות להם בכנות, על כל מה שהם שואלים, בהתאם למידת ההבנה שלהם וגילם.

[פלונית*]

יש לי ילד בן 9. לאחרונה אני עוזרת לו למרוח שמן נגד יובש בגוף.
לילד זה ממש לא מפריע, (הוא דוקא נהנה מתשומת הלב שלי).
אבל אני מרגישה עם זה לא נוח,יותר נכון לא נוח לי כי אני חושבת
שבגיל הזה הוא אמור להרגיש לא נוח עם העירום שלו מולי.
בקיצור השאלה היא האם הרגשות שלי ושלו נורמלים?

[שלומית*]

יש לי בת בת כמעט שלוש שנים. לאחרונה היא מאוננת על שרשרפים וכיסאות קטנים בבית, פעם אחת היא אפילו הורידה את התחתונים ונדנדה את עצמה על פינת הכיסא עם הבעה מעורפלת.
יא מעופפת לגמרי כשהיא עושה את זה ואז הבנתי שהיא מאוננת.
לי לא הרשו לאונן ואני מפחדת שההורים שלי יתפסו אותה ויגידו לה משהו שיהרוס לה את ההנאה.
אז לא אמרתי לה כלום נגד רק שהיא יכולה לעשות את זה כשהיא לבד או רק איתנו בבית.
היא הפנימה ואתמול היא סילקה אותי ואת אביה מהחדר שלה ואוננה לה שם.
אבל אני רואה אותה עושה את זה גם על העמוד שבין רגליים בכיסא של העגלה בסופר מרקט, ואז אני מוציאה אותה משם ולוקחת אותה שתלך לידי. לא בדיוק יודעת מה להגיד ואיך. יש עצות?

[ענת_ב_פ*]

פלונית ,
בקיצור השאלה היא האם הרגשות שלי ושלו נורמלים?
קודם כל ובקיצור- כן!
הבעיה היא שמכיוון שאת מוטרדת יש בהחלט מה לעשות.
הוא נינוח עם הגוף שלו וזה מצויין. בנוסף- בגילו, יתכן מאוד שעדיין לא התפתחו לו סימני המין המשניים (היינו, עדיין אין שיער ערווה, פנים וגוף) ובכלל, יתכן שמבחינה רגשית הוא חש עצמו עדיין "ילד" ולא "נער". הרבה פעמים עם תחילת הופעת הסימנים הילד מתרחק.
את, כנראה, מקדימה את הילד שלך בצעד או שניים. את כבר רואה בו "נער" ולכן את מרגישה שהקירבה שהיתה ביניכם איננה מתאימה עוד.
לדעתי, לפני שאת מחליפה 'תוכנת התנהגות' תעשי קצת חושבים. ז"א- האם מריחה של קרם היא באמת בעייתית עד כדי כך? הלא אם חברה היתה מבקשת שתימרחי אותה, אולי לא היתה בעיה? האם הבעייה היא העירום? האם היית מגיבה אחרת לו זו היתה בת?
בקיצור, אני לא חושבת שיש דרך אחת ונכונה. את צריכה לגבש לך את מה שמתאים לך ולפחות שתהיי שלמה עם דרכך.
חבל שאם את מרגישה לא נוח איתו את עדיין מורחת אותו...
אני חושבת שאמנם עם השנים יש פחות מגע בין ההורים לילדים (לעומת שלב הינקות והילדות המוקדמת) אבל לי זה חבל. אני חושבת שמגע זה דבר חשוב בכל גיל.
בנוסף- יש מגע ויש מגע. זה נכון שנעים לו אם את מורחת לו קרם אבל, למעשה, אין בזה את ההתכוונות המינית שיש למשל במגע בין אישה לגבר. זה הבדל גדול!
בנוסף- יש באתר הרבה דפים על עירום בבית. אני מציעה לך לקרוא בהם.
אז יאללה, תקבלי רעיונות ותעשי קצת סדר במחשבות.
בהצלחה @}

[ענת_ב_פ*]

פלונית , מצאתי פה בדף תשובה שכתבתי פעם ונראה לי שהיא תתאים גם לך-
_בהחלט כדאי להמשיך לשמור על הקירבה. יהיה חבל שבגלל המבוכה תתרחקי ממנו או תרחיקי אותו ממך. בסה"כ היחסים ביניכם צריכים לעבור איזושהי התאמה לרגשות שלך.
יתכן שהמבוכה שלך נובעת מהציפיות שלך ממנו. הוא בן 10, זה לא ילד ממש קטן ועדיין לא ממש נער. אני מאמינה שהוא מרגיש ילד והוא אכן נוהג בתמימות. זה לא ממש משנה. מה שמשנה זה שאת לא נינוחה והוא יכול להרגיש את זה. עדיף לדבר ולשמור על הקירבה כי הלא עוד כמה שנים יתכן והוא בכלל לא ירצה חיבוקים. הוא כבר יהיה "גבר גבר"_

[ענת_ב_פ*]

היא הפנימה ואתמול היא סילקה אותי ואת אביה מהחדר שלה ואוננה לה שם.
שלומית , אין ספק שהילדה מפנימה מהר!
אבל אני רואה אותה עושה את זה גם על העמוד שבין רגליים בכיסא של העגלה בסופר מרקט, ואז אני מוציאה אותה משם ולוקחת אותה שתלך לידי.
חייבת לומר לך שהייתי עושה בדיוק אותו הדבר. אין טעם להתחיל לעשות שיעור בחינוך מיני באמצע הקניות בסופר.
מה שכן, הייתי מדגישה את ההבדל בין התנהגות (=אוננות) בבית לבין בחוץ .
אם תהיי עקבית היא תפנים את המסר.
בבית יש מקום ופרטיות לשוחח על גוף מיניות והנאה. אם היא כבר הפנימה והיא מאוננת בחדרה אין צורך לעשות מזה 'סימפוזיון' שלם. שתאונן לה בשקט ובשלווה.
בנוסף- תהיי עירנית למסרים שאת מעבירה על אהבת הגוף (שלך ושלה), על ההנאה שיש לנו מהגוף שלנו וכו'. כך תהיה לה תמונה שלמה יותר. על אהבת והנאת הגוף את יכולה לשוחח איתה כשאתן באמבטיה למשל. זה בטח יהיה לך יותר קל וטבעי.
עוד את יכולה לקרוא בדף ילדים מאוננים @}

[פלונית*]

ענת
תודה רבה על התשובה המפורטת והמרגיעה.
את כבר רואה בו "נער" ולכן את מרגישה שהקירבה שהיתה ביניכם איננה מתאימה עוד.
זה ממש נכון, אני "עובדת" על עצמי ומזכירה לי שהוא רק בן 9 וזה עובד.
מה שמוזר בכל העניין שלי אין שום בעיה להתפשט לידו.