מונולוג מזעזע של מורה

אנונימי

בדף זה עולה בין השאר נושא החינוך הביתי. למעוניינים להבין לעומק מה זה בדיוק חינוך ביתי מומלץ לקרוא ב- מדור חינוך ביתי, שם יש דפים רבים בנושא, בעיקר על חינוך ביתי חופשי ועל חיים במסגרת הבית והמשפחה @}

שליחה על ידי ל* » 16 ינואר 2005, 01:10

הרשימה הבאה לקוחה מתוך "הד החינוך" ירחון לענייני חינוך וחברה, של הסתדרות המורים, ינואר 2005. נכתבה ע"י דפנה דה-הרטוך.
מאוד כדאי לקרוא:

" הרגליים כבדות משהו וכאב הראש מציק אבל אני עולה במדרגות אל השיעור השישי של היום, נזהרת בדרכי מהמוני התלמידים השועטים בפראות אל הכיתות. ריח כבד ומתקתק של דאודורנט מעורב בניחוח קלמנטינות וביצים קשות, מקדם את פניי. "בלגן" תהא לשון המעטה לתיאור החדר ששלושים ושמונה תלמידים צורחים בו או כך לפחות נדמה לי כשאני עומדת בפתח וממתינה לאיזו רגיעה. "תפתחו את החלונות, מסריח כאן", נשמעות צעקות, "תסגרו את החלונות, נורא קר", וגם "תעזוב את הכסא שלי יא מניאק או שאני גומר אותך".

אחוזת בחילה, ולא רק בגלל הריחות, אני תוהה להרף עין אם לצעוק, לטרוק את הדלת או לגשת אל שולחני ולהפגין נוכחות שקטה. אבל מיד באה התשובה "סתום ת'פה יא כלב אחד", וכבר מתגודדים השניים על הרצפה המטונפת, אגרופיהם מכים ורגליהם בועטות, ומעגל של תלמידים ששים למראה נערך סביבם. מפלסת לי דרך במהירות, אני מצליחה להפריד ביניהם איכשהו, מנצלת חלקיק שנייה של שקט ומצווה: "שבו כולכם מיד ואל תוציאו הגה", מה שאכן גורם לכולם לשוב אל מקומותיהם ולהתיישב בחריקת כסאות ושולחנות. רק השניים ההם עדיין לא יושבים. "הוא קרע לי את החולצה", מראה אחד מהם את שרוולו, "הוא התחיל", מזדעק השני. חוששת מהתלקחות מחודשת אני ממהרת לומר ש"נברר את העניין אחר כך, ועכשיו שבו, ומיד", וכבר כותבת על הלוח את נושא השיעור. "מחברות, כולם, ולהעתיק, עכשיו". רשרוש דפים מהיר, חריקת הטוש על הלוח, ואני ממלאת אותו במהירות במשפטים המאולתרים תוך כדי כתיבה: "הגורמים לפרוץ מלחמת העולם הראשונה - מאבקי כוחות, חשש מפני התעצמותה של גרמניה...".

רק שש דקות חלפו מאז הצלצול. הכיתה שקטה. "נקרא את קטע המקור בעמוד עשרים ושלוש ונבדוק איך מתוארים בו הגורמים למלחמה". ברור לי לגמרי שעדיין איני יכולה להתיר את הרסן, שלגמרי הכרחי להותיר בידיי את קצותיו, מפני שמתחת לפני השטח אני חשה בתסיסה, רואה את מבטי הטינה, קולטת את הרמזים. "קרא בבקשה" אני פונה ומתקרבת אל אחד הניצים, "עמוד עשרים ושלוש באמצע". קריאתו מקרטעת, הוא אינו מצליח לקרוא ולו משפט אחד ללא טעות, אבל אני מחליטה שלא לתקן את שגיאותיו, שלא להתסיסו עוד יותר. "יפה", אני אומרת כשהו מסיים ומרים את ראשו באנחת רווחה, "בואו ותציינו עכשיו את עיקרי הנאום של הנשיא". שלושה מצביעים בביטחון, עוד שניים מרימים אצבע מהססת. לולא הריחות הקשים והלכלוך על הרצפה, זה היה יכול להיראות כמו עוד שיעור בהיסטוריה של תחילת המאה העשרים. מאיה עונה. טוב שישנם תלמידים כמו מאיה. בבהירות רבה היא מתארת מסבירה, מתנסחת היטב. רועי אחריה מדגיש היבט נוסף, ועכשיו מצביעים עוד כמה, ודומה שהכיתה מתכנסת לה אל תוך הנאום. אבל בדיוק כשאני פוסעת אל הלוח והטוש הכחול בידי, אני קולטת בזווית העין את עומרי היורק מלוא פיו וגרונו על הרצפה ואת מאיה המרחיקה מידית את כיסאה ממנו. לשנייה אחת איני מסוגלת להגיב. תחושת הקבס גואה בי, בכיתה דממה מוחלטת, ראשיהם של התלמידים מופנים ממני אל עומרי, ממתינים בדריכות לתגובתי. ברור לי שעליי להגיב, אבל איך?

בהבעה מודגשת של שאט נפש אני ניגשת אל שולחנם של מאיה ועומרי. "בואי", אני אומרת למאיה ואוספת את ספר ההיסטוריה שלה ואת מחברתה, "קחי את התיק שלך ושבי כאן", אני מנחה אותה אל שולחן אחר, כשמבטי נעוץ ממוקד מאוד, בפניו של עומרי. הוא מופתע, אבל אינו מוציא הגה, לא לתגובה כזאת ציפה הפרובוקטור הקטן. השיעור נמשך. חמש דקות לפני הצלצול, אחרי שרשמו מה עליהם להכין לשיעור הבא, אני סוגרת באנחה את ספר ההיסטוריה שלי. "שים לב, עומרי", אני פונה אליו עכשיו, "מה שעשית היה מעשה וולגרי, דוחה ומכוער, מעשה שבני תרבות לא אמורים לעשותו בפומבי. אתה תבוא אתי עכשיו אל המנהלת ושם נמשיך לברר את העניין". הצלצול וההמולה שקמה לאחריו בכיתה, מונעים, כמו שקיוויתי, מעומרי להגיב. בתוך שניות מתרוקן חדר הכיתה, וכעבור דקה נוספת עומרי ואני עומדים בחדרה של המנהלת, ראשו מורכן. "אתה תישאר עכשיו בבית הספר", היא פוסקת לאחר שהקשיבה, "תנקה בעצמך את הכיתה שלך היום".

שעתיים מאוחר יותר מעיר אותי צלצול הטלפון: "את השפלת את הבן שלי", צועקת עליי בזעם אמו של עומרי, "אני אפנה למשרד החינוך ולאגודה להגנת הילד", היא מודיעה לי, "את עוד תראי מה זה". "

אני לא יודעת ממה אני יותר מזועזעת - מהסיפור 'מעורר הבחילה' של המורה 'אחוזת הקבס', או מכך שזה מופיע בכתב עת של הסתדרות המורים בכבודה ובעצמה, כנראה כ'אנקדוטה חביבה', משהו בסגנון 'יום בחייה של מורה'.

מי שעדיין לא השתכנע למה לא לשלוח את הילד שלו למערכת החינוך הרגילה - כולי תקווה שזה יעורר בו מחשבות נוספות.
כמדומני, שאפשר למצוא בסיפור ה'תמים' הזה כמעט כל אלמנט אנטי-חינוכי או אנטי-אנושי שקיים בעולם.
מפחיד לחשוב שזה סיפור אמיתי. ועוד סיפור של יום רגיל, בבית ספר רגיל, בחייה של מורה רגילה בהחלט... אמאל'ה !

תודה לאל, תודה לכל מה שהביאנו עד הלום, על שילדיי לא בבית ספר.
הפצת בשורת החינוך הביתי חשובה. אני תוהה לפעמים איך מוציאים אותה אל מחוץ לאתר הזה.
כשאין אומץ להתראיין להצטלם ולהיחשף.

כנראה כ'אנקדוטה חביבה', משהו בסגנון 'יום בחייה של מורה'.
למה נראה לך שיש אפשרות שזה הובא כ'אנקדוטה חביבה'? אולי דווקא ככתב יאוש - תסכול - אשמה, של המורה - בסגנון מה שאנחנו כותבים פה כשקשה עם הילדים?
לא ברור לי מדוע יצא קצפך על המורה ולא על המצב אותו היא מתארת.

לא ברור לי מדוע יצא קצפך על המורה ולא על המצב אותו היא מתארת
גם לי היא נשמעת כמו מורה שעשתה את המקסימום, בהנתן המצב.
אלטרנטיבה טובה יותר היא לצאת החוצה לשחק כדורסל עם התלמידים.

לא ברור לי מדוע יצא קצפך על המורה ולא על המצב אותו היא מתארת
מסכימה. אני בעיקר ריחמתי על המורה האומללה.
הסיפור עדיין עושה חשק לחינוך ביתי, אבל פחות בגלל המורים ויותר בגלל הסביבה האנושית שהילדים נמצאים בה והלחץ להתאים את עצמם לנורמה ההתנהגותית שקיימת שם. איכס.

אמנם הסיפור מעורר חמלה על המורה, אבל תחושת הגועל והדחייה שהיא מתארת כלפי הסביבה שלה בבית הספר, מעלה את השאלה עד כמה היא אדם מוסרי, בהסכמתה להמשיך לקיים ולתת אישור לסביבה הזאת.
אז נכון, אפשר להגיד שהיא "קורבן של המערכת" ובלה בלה בלה....האמנם? האם היא לא פשוט עוצמת עיניים ומקטרת? כי לא ממש מתאים לה לעשות מעשה אמיתי נגד הזוועה הזאת?

דבר ראשון ליבי עם המורה.
כל הסיפור הזה מראה שבית הספר הוא המשך רצוף של הבית. אם האמא של הילד יכולה להרשות לעצמה לגנות את המורה ולא להזדעזע מההתנהגות של בנה, אז זה אומר בעקיפין (או לא בעקיפין) שהיא מעודדת את בנה לעשות ככל העולה על רוחו. והילד מצידו יודע שהוא יכול להמשיך בעתיד בהתנהגויות הדוחות והלא חברתיות ותמיד יהיה לו "גב" בבית שיתמוך ויקבל את המעשים שלו.
חינוך תמיד מתחיל מהבית.

לי זה גורם לחשוב שכל ה'חינוך-חובה' הזה פשוט לא עובד. המערכת חייבת למצוא לתלמיד מסגרת ואין לה אפשרות להפעיל נגדו שום סנקציות. כאמא אני לא מוכנה 'לספוג' נוכחות של ילדים כאלו, כולל הוריהם.
אם בית-הספר היה זכות, ולא חובה, אפשר היה להטיס את התלמיד לביתו החמים ולהסביר לאמא ש'לא בבית ספרנו'. בכלל הייתי רוצה לראות בי"ס שרוצים לבוא אליו, גם התלמידים וגם המורים.

אם האמא של הילד יכולה להרשות לעצמה לגנות את המורה ולא להזדעזע מההתנהגות של בנה, אז זה אומר בעקיפין (או לא בעקיפין) שהיא מעודדת את בנה לעשות ככל העולה על רוחו
האם אתם חושבים שאותה אמא מתאימה לחנך ילד בחינוך ביתי?

לי זה גורם לחשוב שכל ה'חינוך-חובה' הזה פשוט לא עובד.
בדיוק.
וכל הדיבורים סביב זה, זה כסת"חים רגשיים ועוורים של כל מי שמנסה להצדיק או להסביר את הפרטים.
ושבי בתפיסה המעוותת הזאת, שמותר למישהו להכניס כל כך הרבה אנשים יחד למקום אחד (לשתים עשרה שנים!!! או ליום!) ולצפות שהכל ידפוק למישרין.

שרון, למי השאלה מופנית?

אמא, אנחנו מדברות על שני דברים שונים. אני דברתי על לפטור את המדינה מה'חובה' ואת על התלמידים.

טוב, האמת - השאלה מופנית לכולם, לכל אלה המצדדים בחינוך ביתי לכולם. אני אערוך את השאלה

האם אתם חושבים שאותה אמא מתאימה לחנך ילד בחינוך ביתי

יכול להיות שמשרד החינוך חושב שאמא כזאת לא מתאימה לחנך את הילד שלה בבית, ולכן אולי עדיף שהילד יהיה בבית הספר עד 16:00 אולי שם הוא יקבל ערכים אחרים.
כי אם באמת הכל מתחיל מהבית (וזה לא משנה כמה שעות הילד בבית) - אז האם באמת האמא הזאת מתאימה?

ואולי הגישה צריכה להשתנות לגמרי - ואותם הורים צריכים ללכת לבית הספר עד 16:00 - כי אם משרד החינוך מנסה להקנות ערכים אז עדיף שיקנה אותם להורים ולא לילדים.

יום בחייה של מורה בבית ספר ממלכתי. היו ימים שככה נראו כשעבדתי במערכת החינוך. היו ימים שנראו טוב יותר. מעניין שבשלוש מתוך 6 כיתות, הילד שהוגדר כ"בעייתי" ענה לשם עומרי:-P. ותחשבו מה יקרה כשהשעה השישית תיהיה רק אמצע היום(!). כרגע, המורים מקבלים את היחס הגרוע ביותר- התלמיד והוריו מקום ראשון, אח"כ המורים. התלמידים הם הקליינטים, והוריהם. בית ספר מקבל תקציב פר תלמיד. מקצוע ההוראה בבית ספר- הוא המקצוע הקשה ביותר עלי אדמות, והכי פחות מתגמל.
אני צריכה לחפש את היומנים שכתבתי כשעבדתי כמורה. דווקא מתוך המערכת אני בטוחה שחינוך ביתי או אלטרנטיבי (בסגנון מיתר) עדיף.

מצאתי : נכתב לפני 3 שנים...מיומנה של מורה מתחילה (אני, שהתחלתי ולא אשוב)

לאור קשיי השקט שנתקלתי בהם, קיבלתי שפע הצעות מוזרות יותר ופחות משלל המורים בחדר המורים. כל הצעה נפלאה מקודמתה ועובדת נהדר עבור המורה המציעה.
שולה הציעה שאתן עונש – להעתיק עמודים מספר הלימוד. "ככל שיעתיקו יותר, ילמדו מהר יותר לפחד ולשתוק".
מורה נוספת הציעה לצעוק. "הרעש מפחיד אותם ומשתק אותם. זה מביך אותם שצועקים עליהם".
מורה אחרת אמרה שהיא מחלקת הפרעות, כמויות של הפרעות, ומכתבים להורים. "הפחד מהלא ידוע, מהפרעה לתיק האישי, מכניס אותם למשמעת".
פנינה אמרה שצריך להעמיד אחד. לעמוד באמצע הכיתה זה מביך ולא נעים והאחד יהווה דוגמא והפחדה עבור האחרים.
מורה נוספת הציעה ענישה חמורה הכוללת צעקות, הפרעה, מטלת כתיבה ושיעורי ביית מוגברים ומכתב להורים. רק לאחד. שיפחדו האחרים ממה שקרה לשעיר לעזאזל.
הצעה נוספת הייתה עונש קולקטיבי כלשהו, בסגנון "הפחד ומשול". מרוב פחד שהעונש יחזור, השקט ישאר כל השנה, הבטיחה הממליצה על השיטה.
אף לא הצעה אחת המבוססת על הרגעה שאינה כתוצאה מפחד.
ניסיתי שתיים שלוש מההצעות שקיבלתי, אך מאחר ואני מאמינה שלתלמידים צריך להיות טוב בשיעור, ושאינם צריכים לפחד אלא לכבד ולכן להיות שקטים, לא יכולתי להסיר חיוך קטנטן מפניי במהלך הניסיונות, ולכן הם כולם נדונו לכישלון. איני יכולה להיות מרשעת או להתחזות לכזו, כשחיוך קטנטן מפעם בי...

מקצוע המורה הוא הקשה ביותר מכל המקצועות וגם הנאצל ביותר...

ואותם הורים צריכים ללכת לבית הספר עד 16:00
זה קצת לא ריאלי, במצב הכלכלי הנוכחי. אבל אולי לאלה שילמדו במערכת החינוך יש יותר סיכוי לצאת ממעגל האטימות והאלימות הזה, ואז יוכלו ללמד את ילדיהם בבית

<שרון קצת נאיבית...>

אבל אולי לאלה שילמדו במערכת החינוך יש יותר סיכוי לצאת ממעגל האטימות והאלימות הזה, ואז יוכלו ללמד את ילדיהם בבית
???
אלו שישארו במערכת החינוך, וישרדו אותה ויצלחו אותה ויצאו ממנה גדולים ובוגרים וחכמים- עלולים עוד (חלילה;-)) להעריך את בית הספר וישלחו בשמחה את צאציאהם למערכת. אלו שישארו ויפלו אל בין הכיסאות, יוגדרו כ"ילד בעייתי" ויהפכו ל"טארבל מייקר" אולי יבינו שלתת לילדיהם את הכול זה לתת חינוך מהבית.

לוטם, את רואה את אותו עומרי דנן מגדל את ילדיו בחינוך ביתי, מלווה את אישתו בלידת בבית, לא מל את בנו בכורו, ממחזר, בונה בור קומפוסט בגינה ואוכל רק אורגני?

את רואה את אותו עומרי דנן מגדל את ילדיו בחינוך ביתי, מלווה את אישתו בלידת בבית, לא מל את בנו בכורו, ממחזר, בונה בור קומפוסט בגינה ואוכל רק אורגני?
בעיניי לא צריך את כל החבילה, מספיק שכל אחד מאתנו יתחיל משינוי קטנטן. יש לי עוד הרבה לשפוך כאן אבל מישהו נוראאאא צריךלקשקש על המחשב אז אני מתפנה ומבטיחה לחזור...

עצוב לי לקרוא את הדף הזה.
)':

את רואה את אותו עומרי דנן מגדל את ילדיו בחינוך ביתי, מלווה את אישתו בלידת בבית, לא מל את בנו בכורו, ממחזר, בונה בור קומפוסט בגינה ואוכל רק אורגני?

בעיניי לא צריך את כל החבילה, מספיק שכל אחד מאתנו יתחיל משינוי קטנטן
אני בהחלט רואה "עומרי"ים למיניהם שבחרו לגדל את ילדיהם או שבחרו לשלוח את ילדיהם לחינוך האלטרנטיבי ולא לקונבנציונאלי. דווקא אלו למדו הכי הרבה בשעות בהן לא הגיעו לבית הספר. אני רואה אותו בחינוך ביתי. מה הקשר לברית מילה, לידת בית, אוכל אורגני ובור קומפוסט? שיתחיל עם תחושות הבטן, לגדל מהבית, לחנך מהבית. אח"כ- "מן אללה" והקהילה:-)

מה הקשר לברית מילה, לידת בית, אוכל אורגני ובור קומפוסט?
אין קשר, חוץ מזה שאני לא רואה את אותם עומרים עושים משהו מהנ"ל. זה הכל. יש ילדים שלהוציא אותם מהסביבה הטבעית שלהם זה מצווה. שיראו עוד משהו בחיים שלהם.
לא מנסה להיות מתנשאת. אני חושבת שגם אני למדתי הרבה מהחשיפה לאקלימים אחרים. לעיתים על דרך השלילה. אבל למדתי הרבה.

אני נמצאת שם,
במערכת החינוך הקשה המורכבת והמסובכת הזאת. עובדת עם נוער, ברובו עולים חדשים ממקומות שונים בעולם. לא פשוט בכלל.
לקחת על עצמי תפקיד של האישה שמובילה אותם להצלחה במבחן בגרות מסויים. רובם לא מעוניינים בו. לא מתוך בחירה,
מתוך חולשה, אטימות, הפרעות, עייפות.
יכולה לדמיין אותם בסביבה אחרת לגמרי. במקום קטן ואינטימי שמאפשר להם לצמוח באמת.

תמיד חשתי שאני נמצאת שם לא באמת בשביל בחינת הבגרות הזאת. אני נמצאת שם כדי לגדול איתם וכדי לתמוך בהם בצמיחה ובגדילה שלהם.
אני אוהבת אותם, אהבת אמת. ללא האהבה הזאת, לא הייתי קמה בוקר לעבודה.

_יכול להיות שמשרד החינוך חושב שאמא כזאת לא מתאימה לחנך את הילד שלה בבית, ולכן אולי עדיף שהילד יהיה בבית הספר עד 16:00 אולי שם הוא יקבל ערכים אחרים.
כי אם באמת הכל מתחיל מהבית (וזה לא משנה כמה שעות הילד בבית) - אז האם באמת האמא הזאת מתאימה?_

רגע, רגע. משרד החינוך חושב שאמא כזאת לא מתאימה...?
אני יודעת שאנחנו נורא שבויים, אבל תקראי שוב. זה משפט מפחיד.
האמא שכעסה על הענשת הבן שלה, זה לא אומר כלום על התאמה או אי התאמה לחינוך ביתי.
סביר שהילד שלה מתנהג כך כי הוא בשבי. האם חיות בשבי מתנהגות יותר טוב עד שהן הופכות קהות מבע?
סביר שהאמא מרגישה חסרת אונים ותוקפת בגלל השבי שהיא עצמה נתונה בו. לא מאמינה במערכת ולא מאמינה בעצמה. חסרת אונים ומיוסרת מצפון.
סביר שבבית היא לא היתה נותנת לו להתנהג כך, ושהוא גם לא היה רוצה.
אין כל קשר בין חוק חינוך חובה להתאמת ההורים לחינוך ביתי.
ילדים "רעים" רבים במערכת, לא היו כך אם היה מתאפשר להם לחיות בסביבתם הטבעית.
נסו לדמיין זעם של חיה בהכנה לאילוף לקרקס, השוו להתנהגות הילדים, ותתמלאו הערצה לאלה שעדיין יורקים מכים ומבלגנים, ולא כבו לגמרי.

אני לא רואה את אותם עומרים עושים משהו מהנ"ל. [נאמר לגבי דברים כמו חינוך ביתי, קומפוסט, לידת בית, ועוד]
אם מתחילים לבדוק לעומק, מגלים שיש לא מעט אנשים שעושים את הדברים האלה שהיו בילדותם "עומרי".

אני אוהבת אותם, אהבת אמת. ללא האהבה הזאת, לא הייתי קמה בוקר לעבודה.
@}

סביר שהילד שלה מתנהג כך כי הוא בשבי אני לא יודעת בן כמה הילד הזה, אבל חוק חינוך חובה מסתים בכיתה י'. אני לא בטוחה שהילדים שמתנהגים כמו שמתואר בכתבה והוריהם מבינים שאין להם זכות לשבת בכיתה, להפריע לאחרים ולדרוס את המורה. משהו צריך להסביר להם את זה.

נדמה לי שמנהלת אחת בדרום העיפה אחרי מקרה קיצוני את כל הילדים הביתה וסגרה את המוסד, וכל המשפחות נדרשו 'להתקבל' בחזרה ולעמוד בכללים פשוטים וברורים. מנכלי"ת משרד החנוך אהבה מאוד את המהלך. אני בעד.

שליחה על ידי שני* » 17 ינואר 2005, 13:55

אני לא רואה את אותם עומרים עושים משהו מהנ"ל
גם אני מכירה עומרי כזה שגדל להיות אחד הגברים הרגישים שאני מכירה, לומד רפואה אלטרנטיבית ובהחלט בכיוון של באופן. אם תשימו לב יש עומרי כזה כמעט בכל כיתה ויותר מכל זה מעיד לדעתי על כך שיש "תפקיד" כזה למלא בדינמיקה הכיתתית. ליבי עם אותו עמרי.

מותר לילד שיורק על רצפת הכתה באמצע השיעור לגדול לאיש רגיש ואפילו 'באופן'. כשזה מגיע לילדים שלי, אין בי סובלנות להכיל אותו. לא ה'מערכת' הביאה אותו לכך ולא היא אמורה לחנך אותו. ממתי בית-ספר מתאים לכולם?

יכולה לדמיין אותם בסביבה אחרת לגמרי. במקום קטן ואינטימי שמאפשר להם לצמוח באמת.
האם סביבה זו היא ביתם? זאת השאלה שלי.

משרד החינוך חושב שאמא כזאת לא מתאימה...?
לא משרד החינוך. אני שואלת. את חושבת שהילד ייצא טוב יותר אם יתחנך על ברכיה של אותה אמא ללא כל השפעה חיצונית? יכול להיות שכן, אבל מה הסיכויים לכך? כמה מבין הילדים שבאים מבתים המטפחים התנהגות אלימה, יגדלו בחינוך ביתי ויצאו אנשים טובים? (למען הסר ספק - אנשים טובים לא נמדדים אצלי בהישגיהם אלא באישיותם).

אני קולטת בזווית העין את עומרי היורק מלוא פיו וגרונו על הרצפה ואת מאיה המרחיקה מידית את כיסאה ממנו.
ליבי עם אותו עמרי.

מצטערת. לא מוצאת שום חן בהתנהגותו. הכרתי כמה עומרים כאלה. מבין אלה שאני ראיתי - רובם מדשדש בשולי החברה.

ואחרון - נראה לכם שאני יכולה לעמוד כאן מול כל תומכי החינוך הביתי לבדי?

. לא אחזיק מעמד עוד הרבה זמן.
רק רוצה להבהיר שאין כאן שחור ולבן. יש מורים שהם מחנכים במלוא מובן המילה, הכרתי כאלה בחיי. הכרתי גם מורים שלא הייתי נותנת להם לשטוף את השירותים בבסיס הצבאי שבו שרתתי (למען הסר ספק - אני באופן אישי לא הייתי מגיעה לשם מחמת הגועל). רובם נמצאים אי שם במרכז הסקאלה.
מצד שני, יש אנשים רבים שהיו יכולים לחנך או "לא לחנך" את ילדיהם בביתם ולהוציא ילדים לתפארת, לעומתם יש בתים בהם לא הייתי נותנת לכלב לגדול. רוב האנשים, שוב, נמצאים אי שם באמצע. זו דעתי.

אותו עומרי דנן, לדעתי, רכש את התנהגותו הנלוזה בסביבות הבית ולא בביה"ס. אני לא מדברת על הילד המפריען הטיפוסי. אלה באמת בחלקם הגדול ילדים יצירתיים הגדלים להיות מבוגרים נעימים. אני מדברת על הילדים ההרסנים המגעילים האלימים. על אלה. אני לא יכולה להגיד עליהם שליבי איתם

אני מדברת על הילדים ההרסנים המגעילים האלימים. על אלה. אני לא יכולה להגיד עליהם שליבי איתם
שרון,
את באמת מאמינה שרק לבית יש השפעה על התנהגותו הנלוזה של עומרי? את לא חושבת שאולי (כמו בכל דבר בחיים) זה קצת מכל דבר, כלומר, גם השפעת הבית וגם השפעת ביה"ס? ולאו דווקא בי"ס ספיציפי זה או אחר, אלא עצם המסגרת הזו שדורשת הליכה בתלם וצייתנות, שאלימות היא רק אחת הדרכים למרוד בהן.

נראה לכם שאני יכולה לעמוד כאן מול כל תומכי החינוך הביתי לבדי? שרון, אנ מבינה שאני עז?

אפרסקים, אני הראשונה לחשוף ולהסביר את המנגנונים הסמויים והמדכאים שיש בית-הספר (גם לימדתי את התיאוריות הביקורתיות כאלה כמה שנים). מצד 'חמישי', לא צריך לראות באנשים, ואני מדברת על 'עומרי' ועל הוריו, קורבנות נטולי שליטה על חייהם. הם בהחלט יכלו ויכולים לעשות מעשה ולשלב אותו באמפריה המשפחתית שלהם, או לתמוך בו שיצא לעבוד כשוליה של בעל מקצוע או כל דבר אחר.

אם אותו עומרי יזדקק לשתים-עשרה-שנות-לימוד כדי לעמוד במכרז זה או אחר או כל הסדר מעוות אחר - נדמה לי שהוכיחו לפניו שאפשר להגיע לעמדות בכירות ביותר באמצעות מסלולים אחרים, וטוב שכך. בית ספר לא אמור להיות מכלאה של אנשים שלא רוצים להיות בו.

אני מבינה שאני עז?
סליחה. אני חושבת שאת ההודעה האחרונה שלך ראיתי רק אחרי שעשיתי הוסף לדף.
תודה. אני לא אוהבת להרגיש לבדי...

שרק לבית יש השפעה על התנהגותו הנלוזה של עומרי?
לא. אני בטוחה שלא. אבל תיאור דמותו הזכיר לי ילדים מביה"ס שלי, שהמשותף להם היו אבות נוכחים-נפקדים בעלי נוכחות מאיימת, ואמהות חלשות הסרות לפקודת האב. לא נראה לי שמשהו טוב יכול לצמוח מחינוך ביתי במקום כזה.
לא כל בית הוא בית "באופן"
לא כל בית הוא בית שטוב לילד לגדול בו.
יש בתים שעדיף ליושביהם שייחשפו גם לאטמוספירות אחרות. כך אני חושבת.

אלא עצם המסגרת הזו שדורשת הליכה בתלם וצייתנות, שאלימות היא רק אחת הדרכים למרוד בהן.
אותם ילדים היו אלימים גם לא בשעות ביה"ס. חלקם היו אלימים אח"כ גם כלפי הוריהם כשהתבגרו. האם עצם כליאתם היא זו שהוציאה את השד מהבקבוק? ייתכן. אך אני חושבת שהבית הוא זה שהכניס את השד לשם מלכתחילה.

ייתכן שאני טועה. אין לי שום השכלה חינוכית, אין לי תובנות פדגוגיות, וגדלתי כל חיי בשבי. אך כך אני חושבת בשלב זה של חיי.
ריחמתי על אותה מורה כשקראתי את הקטע הזה. לא חשתי שום אמפתיה לאותו ילד.

את חושבת שהילד ייצא טוב יותר אם יתחנך על ברכיה של אותה אמא ללא כל השפעה חיצונית?

אני יודעת שאת יודעת, ונאמר כאן רבות, אבל בכל זאת רוצה להזכיר, כי קל כל כך לשכוח כשעושים השוואות בין חינוך ביתי למסגרת:
בחינוך הביתי לא גדלים ללא השפעה חיצונית!

אם אני חושבת על זה, אז דווקא בכתה, בקבוצה חד גילאית, בתוך מבנה עם חצר, מבלים הילדים שתים עשרה שנים ללא השפעה חיצונית.
הם לא באים במגע אמיתי רצוף וטבעי עם קטנים או גדולים מהם, אפילו לא עם אחים.
הם לא מכירים זקנים חולים, הם לא מכירים יולדות, הם לא מכירים בעלי מלאכה, מצוקות של שכנים, ניהול משק בית, עזרה הדדית.
הם לא מכירים ריקמה חברתית טבעית של קהילה, כי בחברה שלנו כולם מחולקים למדורים, משעות הבוקר המוקדמות ועד אחר הצהריים לפחות, ומבודדים בהם.

אמא בחינוך ביתי
_אם אני חושבת על זה, אז דווקא בכתה, בקבוצה חד גילאית, בתוך מבנה עם חצר, מבלים הילדים שתים עשרה שנים ללא השפעה חיצונית.
הם לא באים במגע אמיתי רצוף וטבעי עם קטנים או גדולים מהם, אפילו לא עם אחים.
הם לא מכירים זקנים חולים, הם לא מכירים יולדות, הם לא מכירים בעלי מלאכה, מצוקות של שכנים, ניהול משק בית, עזרה הדדית.
הם לא מכירים ריקמה חברתית טבעית של קהילה, כי בחברה שלנו כולם מחולקים למדורים, משעות הבוקר המוקדמות ועד אחר הצהריים לפחות, ומבודדים בהם._
אהבתי כל מילה.
שווה גיריון!

ואולי הגישה צריכה להשתנות לגמרי - ואותם הורים צריכים ללכת לבית הספר עד 16:00 - כי אם משרד החינוך מנסה להקנות ערכים אז עדיף שיקנה אותם להורים ולא לילדים.
בהתחלה זה הצחיק אותי. חשבתי לרגע שזה נכון ואז נזכרתי ש האמא הזאת כבר סיימה את חינוכה בבית הספר וכך היא מתייחסת למורה וכך מחנכת את בנה. ועוד מרבים לדבר על איך פעם החינוך היה יותר טוב והילדים היו יותר מחונכים אבל אם זה היחס של הורה של היום (ילד של הדור הקודם) אז אין ספק שהחינוך גם אז לא היה יותר טוב.
בעיני לימוד היסטוריה, מתמטיקה וכו' שולי יחסית לצורך לחנך אנשים להיות מנומסים, רגשיים כלפי אחרים, אמפטים .... אבל אם האמא מתקשרת ומאיימת באלימות על בן אדם אחר, אפילו אם יש לה בגרות מלאה, אז המערכת כשלה. אפשר להגיד שכול התרבות כשלה.

אז המערכת כשלה. אפשר להגיד שכול התרבות כשלה.
אפשר לומר שצריך תרבות חליפית. מערכת חליפית. לפחות אם אני מודעת לזה שהמערכת כשלה, כושלת ותיכשל.

_הם לא באים במגע אמיתי רצוף וטבעי עם קטנים או גדולים מהם, אפילו לא עם אחים.
הם לא מכירים זקנים חולים, הם לא מכירים יולדות, הם לא מכירים בעלי מלאכה, מצוקות של שכנים, ניהול משק בית, עזרה הדדית.
הם לא מכירים ריקמה חברתית טבעית של קהילה, כי בחברה שלנו כולם מחולקים למדורים, משעות הבוקר המוקדמות ועד אחר הצהריים לפחות, ומבודדים בהם._

מזמן כבר לא קראתי רצף כל כך ארוך של הכללות שלא ברור לי על מה הן מתבססות.
אני יכולה לתת עשרות דוגמאות נגד, אבל לא בא לי להאריך בדברי.
ואני בטוחה שגם הרבה ילדי חינוך ביתי לא לגמרי חיים בחברה אידילית שכזאת, מה שלא אומר שלא כדאי לשאוף לזה.

יש לי רק בקשה צנועה, להתמתן עם ההכללות האלה והתיאורים העגומים. מילים יפות, אבל לא ממש עם כיסוי.

שעה שישית, המורה עולה בעייפות לכתה.......... עד כאן זה נכון כנראה לכל המורות, ועכשיו למורה בבית ספר קצת אחר.....
היא נכנסת לכתה כל הבנות משתוללות וצוחקות , שקיות במעברים וריח תפוזים מקולפים, אבל ברגע שעיני התלמידות רואות אותה משתררת דממת פטפטת.
רק רחש של כיסאות מוזזים, התלמידות נעמדות במקומן לכבוד הנכנסת ביראת כבוד, זו המורה!!
אין בליבן כל פחד מפניה להפך , היא אהודה מאוד ומוערכת.
התלמידות לא פונות אליה בגוף ראשון אלא רק "המורה תוכל בבקשה........?" או " לא הבנתי המורה תוכל להסביר שנית?"
שוב, זה לא פחד, זהו כבוד לגדול ממך
הן יודעות שאם משהו מציק יש למי לפנות
הן יודעות שתתקבלנה תמיד בחיבה ורצון להבנה
אני גדלתי ככה, כיום בתי בת ה8 מתחנכת ככה.
שיתוף פעולה הדוק ביני לבין המורה בכל נושא ונושא. אני מראה לבתי שלי עצמי יש כבוד למורתה וברור מאליו שגם אצלה זה מתבטא בכבוד למורה.
בשיעור היא תשב תקשיב ותשתתף ובהפסקה היא תספר למורה על חלום שחלמה בלילה ושיתקבל בחיוך והקשבה.
מורות אטומות יש בכל מקום גם בבית הספר הזה
ילדות מציקות יש בכל מקום גם בבית ספר הזה
אבל הכל מראש מטופל הצורה קצת אחרת.
בית הספר של ילדתי הוא בית שני לכל דבר!!!!!!!!!!
וכן, הוא בית ספר דתי חרדי

לי נראה שקצת פספסנו את העיקר. תעזבו את העומרי הזה בשקט. הוא כולה ילד ולא ממש מייצג משהו. מה שעצוב וצריך לזעוק אל כולנו, הוא החדלון העצום של מה שנקרא "מערכת החינוך". אם למשהו מאתנו היו ספקות אז אחרי הקריאה הזאת, קריאה בספריו של דני לסרי, היזכרות בחיי הביתספר שלנו וכו', אין ספק.
וכשמישהו מדבר אתנו על מה ילדינו מפסידים מכך שאינם במערכת, אפשר לשתף אותו בדברים האלו שהם מפסידים:
קור, מאבק, שחרור אגרסיות, התמודדות בלתי מתווכת עם רע וסבל של אחרים, לחץ חברתי (על משקל האין חברים שזורקים לכל מי שמעז לגדל את ילדיו בבית...) ועוד ועוד.
בעיניי, היום אנחנו יודעים יותר מתמיד: מסגרות חינוכיות נועדו, לפני הכל ואחרי הכל, לשמור על ילדינו בזמן שאנו יוצאים לעבודה. ולחלקנו אין את הלוקסוס והאפשרויות של לא ללכת לעבודה. אכן דילמה קשה. ומכאן אולי צריך לצמוח. לא דו"ח דברת ולא אלפי דו"חות שקדמו לו ומן הסתם ימשיכו לצמוח אחריו.
אולי דווקא כקבוצה, אנשים שגולשים כאן ולא בהכרח רואים את עצמם בחינוך הביתי, אנחנו צריכים לנסות ולהקים קול צעקה וזעקה ולהראות או לנסות ליצור אופציות טובות יותר ?

להתחיל לגייס הורים, לאט לאט, להכניס אותם בלב הדברים, להראות להם שיש עוד אפשרויות, לשבור את מחסום המסגרות הקיימות (גם אני, עד שלא רבצתי כאן מספיק זמן, לא העלתי בדעתי בכלל שיש כזה דבר שנקרא חינוך ביתי...).

בקיצור, גם אם לא בבית, מוכרחים למצוא או ליצור חלופות טובות שבבסיסן אהבת אדם ואהבת ילדים.

בעיני לימוד היסטוריה, מתמטיקה וכו' שולי יחסית לצורך לחנך אנשים להיות מנומסים, רגשיים כלפי אחרים, אמפטים .... למה את מצפה שדברים כאלו ילמדו או יישכחו במסגרת של בית-ספר?

הם לא מכירים זקנים חולים, הם לא מכירים יולדות, הם לא מכירים בעלי מלאכה, מצוקות של שכנים, ניהול משק בית, עזרה הדדית. סליחה על החזרה אבל למה הם לא שותפים לחיים המלאים של הבית? הם לא יוצאים ממנו ושבים אליו כל יום? אין להם משפחה מורחבת או אמא שיולדת או שכנים או אחים וחברים ו..

בכתה, בקבוצה חד גילאית, בתוך מבנה עם חצר, מבלים הילדים שתים עשרה שנים ללא השפעה חיצונית. בית ספר הוא לא בית מחסה ליתומים בסין הקומוניסטית (או גרוע מזה), את יודעת.

בקיצור, גם אם לא בבית, מוכרחים למצוא או ליצור חלופות טובות שבבסיסן אהבת אדם ואהבת ילדים.

להתחיל לגייס הורים, לאט לאט, להכניס אותם בלב הדברים, להראות להם שיש עוד אפשרויות, לשבור את מחסום המסגרות הקיימות

מזמן כבר לא קראתי רצף כל כך ארוך של הכללות
נכון. אלה הכללות. בבואנו לדון בכל הילדים המתחנכים בבית ספר מול כל הילדים בחינוך ביתי, אין לנו ברירה אלא לדבר בהכללות.
כי ברור, פלונית, שילדייך הפרטיים אולי לא עונים על התיאור הזה, וילדייך הפרטיים, בדחילו, אולי לא קשורים בכלל למה שכתבתי. עדיין, התיאור לדעתי, כהכללה, כתיאור הנורמה החברתית בישראל היום, הוא מדוייק מאד.

התכוונתי לשים דגש על הם לא מכירים ריקמה חברתית טבעית של קהילה, כי בחברה שלנו כולם מחולקים למדורים, משעות הבוקר המוקדמות ועד אחר הצהריים לפחות, ומבודדים בהם.
ובתארי את בית הספר, לא התכוונתי לתת תיאור מזוויע, ( בית ספר הוא לא בית מחסה ליתומים בסין הקומוניסטית ). זה היה תיאור נטול עוקץ סארקסטי. מבנה עם חצר (ועם גדר), לא?

יש לי רק בקשה צנועה, להתמתן עם ההכללות האלה והתיאורים העגומים. אני מכבדת את בקשתך. רק דעי שזה היה כבר אחרי התמתנות (-:
(אני באמת מרגישה כבוד לבקשתך. שלא תחשבי שכתבתי בציניות.) העניין הוא שהדברים באמת בוערים לי. אני באמת רוצה להגיד אותם. לא על מנת לפגוע באף אחד. ואני רוצה להגיד אותם בלי להרגיז, רק לגרום לתת עליהם את הדעת.

מה לעשות, שבחברה שלנו הילדים מורחקים . הם מוצאים אל מחוץ לביתם, שכונתם, קרובי המשפחה שלהם ושכניהם, ולרוב נאלצים להתמודד עם תנאים שאיש מאיתנו הבוגרים לא היה מוכן להתמודד איתם, על בסיס יומיומי, למשך כל כך הרבה שנים.
הסיבה היחידה שהם כן עושים את זה היא שהם ילדים, והם חייבים.

בית ספר לא אמור להיות מכלאה של אנשים שלא רוצים להיות בו.
אמן. אבל כל עוד הוא כן מתפקד כמכלאה, לא צריך לחפש רחוק בשביל למצוא את הסיבות לאלימות של אלה שכלואים בו בעל כורחם.

נכון. אלה הכללות. בבואנו לדון ב כל הילדים המתחנכים בבית ספר מול כל הילדים בחינוך ביתי, אין לנו ברירה אלא לדבר בהכללות. עם זה אני יכולה להסכים במידה מסוימת. ועדיין יש לי תחושה שתמיד מעדיפים להציג את הדוגמאות הגרועות ביותר כאילו הן מייצגות את הכלל.

כי ברור, פלונית, שילדייך הפרטיים אולי לא עונים על התיאור הזה, התיאור לדעתי, כהכללה, כתיאור הנורמה החברתית בישראל היום, הוא מדוייק מאד. ילדי אכן לא עונים על התיאור הזה, וגם ילדים רבים אחרים שאני מכירה.
תראי, אני מסכימה להרבה מאוד דברי ביקורת, גם קשים, שנאמרים על מערכת החינוך,
אבל אני עדיין לא מסכימה לתיאור שלך שם כאילו ילדים במערכת החינוך "מנותקים" ו"לא מכירים את החיים".

<ותודה על תשובתך. אני מתארת לעצמי שנסיונות ההתמתנות עלו לך בבריאות, ממש כמו לי>

אין לי ילדים, וקשה להוציא ממני הרבה מילים טובות על משרד החינוך, ובכל זאת, אני לומדת באוניברסיטה בחוג "מדיניות ומינהל החינוך" ואני מרגישה שיש לי כמה דברים לומר בעניין.

מערכת החינוך חובה חינם בבית הספר,אינה אמורה לטפח מצויינות, או לשמש ביביסיטר לילדים בעייתיים.
היא אמורה בהגדרה (החוקתית) להעניק בסיס של ידע וערכים שידבר אל המכנה הרחב המשותף ביותר. לא תראו את זה כתוב בשום מקום. אבל מהבנת הפילוסופיה ההיסטוריה ואיך נקבעת משיניות החינוך בארץ ניתן להבין את ההגדרה כך. כלומר ידע מינימלי בסיסי המועבר על ידי כלים בסיסים (דהיינו מורים נפלאים ככל שיהיו שחוקים, מקופחי שכר, שלא לדבר על הללו שאינם נפלאים), בתנאים בסיסים.
בגלל זה זה נקרא חינוך חובה חינם.
אם זה לא היה חינם, זה היה מקצין פערים בחברה. ובגלל שזה חינם (ונכון משלמים המון כסף על טיולים ושאר גרות אבל עדיין, לא משלמים כמו לאוניברסיטה או מכללה פרטית למשל), זה נראה ככה.

ככה, זה אומר, שהחריגים מקרב אותם תלמידים לא יקבלו מענה לחריגות שלהם. אם אתה נוקשה כמו עומרי, ולך תדע למה (בעיות חברתיות, משפחתיות, או אישיותיות, או סתם מרדנות של גיל טיפש עשרה בוטה משהו), לא יטפלו בבעהי שלך אלא ינסו להכניס אותך לתלם, על ידיעונש.
אם אתה מאוד חכם, ויכול להיגע למצויינות, סביר להניח שלא תגיע לשם ברו המקרים, כי הלמידה היא למכנה הרחב המשותפף ביותר, אף אחד לא יישב איתך מעבר לשעות הלימודים, ויתקדם איתך למקומות שנכונים לך.

וכן הלאה וכן הלאה מבחינת חריגויות.
הנקודה היא שהחינוך חובה חינם נועד כן ליישר קו עם הללו שבאים ממשפחות בעייתיות. מערכת החינוך רוצה לתת להללו כלים ומשאבים שאם היו נשארים בבית לא היו מקבלים אותם אז נכון, מערכת החינוך זוועתית, והתנאים מחפירים, ויש עוד המוןם שאפשר לשנות אם רק משנים גישה. אבל לקחת את המכתב הזה ולומר שחינוך חובה חינם הוא רעיון שלא עובד זה פשוט לא יהיה נכון.

בעולם אידיאלי מערכת החינוך היתה טובה ביותר לכולם. במצב של היום היא מקרטעת, ונותנת מענה סביר של העברת ידע, וערכים (פחות חינוך) לרוב האוכלוסייה.
זה טו בלהללו שמגיעים מרקע סוציואקונומי נמוך במיוחד, כזה, שללא מערכת החינוך היו מסתובבים במקומות שהקשר בין ידע ערכים טובים וחינוך לא אפשרי בכלל.
זה עובד, להללו שאם לא היתה המסגרת הזו, ולאו דווקא ילדים ממשפחות של רקע סוציואוקונומי נמוך, היו מחפשים את עצמם במקומות שהשתיקה יפה להם.
זה טוב להללו שהם מאוד מוכשרים וממשפחות "טובות" אבל להורים אין משאבים אינטלקטואלים או נפשיים לטפח אותם (בשביל לעסוק בחינוך ביתי לא מספיקה מודעות ורצון טוב, צריך גם להיות בעל מוכנות נפשית ופיזית ובהרבה פעמים גם כלכלית , הורה שנאר בבית במקום עבודה וכו').
יש כמובן את העניין החברתי שבבי"ס הוא מאוד מפותח ומתפתח ולעיתים הוא מזין את רכישת הידע או ההיפך (מגיעים לבית הספר בשביל חברים ומקבלים גם תורה וההיפך).

ושלא אובן לא נכון, אני האחרונה שאגן על מערכת החינוך, אני "ניצולה" שלה. ועד היום מרוב הטראומה של לשבת בשיעורים משעממים, טחובים, ולימודים שהוציאו להם את המיץ מכל הכיוונים, אני אפילו לשיעורים מעניינים מאוד באונ' כבר לא מסוגלת להופיע.

.
יש המון לשנות, במסגרת ההעברה של חומר הלימוד, האינטראקציה בין הנוכחים בכיתה, שיטות התמודדות עם חריגויות ועוד. אבל, במסגרת החינוך חינם זה יהיה פתאטי לחשוב שבכתיות של 30-40 תלמידים , שכר זעום למורים ועוד יהיה אפשר להוציא הרבה יותר מתלמידים וממורים ממה שמוציאים היום.
אני גם מבינה שהקצף בדרכ יוצא לא על קיומה של מערכת החינוך אלא על קיומה מתכונתה הנוכחית! אז ורעיונות טובים לשינוי יש בשפע! חינוך ביתי לכל! הקטנת מס' התלמידים! הכשרה מקיפה יותר של מורים! ועוד ועוד. רעיונות מצויינים רק שרובם נופלים ברמה של היישום. כסף. מישהו צריך לממן את זה. ואין כסף לזה, אז אולי יימתחו את התקציב ובכל זאת, לא יהיה יותר מדי ברמה של שינוי טוטאלי.

זה לא אומר שלא צריך להעלות אותם ולחשוב על עוד פיתרונות, זה גם לא אומר שאין מערכות חינוך שבהם יש צדיקים בסדום. אבל זה בעיקר לא אומר שהכל רע. במסגרת התקציבית יש המון סיפורים טובים, וכמובן שהרבה רעים (אבל על זה אנחנו כל הזמן מדברים לא?).
בדיוק כפי שקראתי לא מעט פה על הורים עובדים שגם משלבים חינוך ביתי. אז נאמר פ העל הרבה פשרות שהם לא היו רוצים לעשות, אבל הם חייבים, זה נקרא אילוצים.

וזה מה שוקרה במערכת החינוך של היום, אילוצים כלכליים, עייפות החומר, שרי חינוך שמשתנים תדירות וכל אחד מנסה להיחקק כזה שהביא את הבשורה ובכך מוריד לטמיון כמויות של כספים ומחקרים ותוכניות שהתחילו ליישם אותם ובלבד שהרעיון שלו יושתת. והרעיון שלו עוד לא מתחיל להיכנס למערת ובא שר אחר...
יש הרבה ג'יפה בסיפור הזה, ויש הרבה מה לבקר. המון. יש גם הרבה מורים זוועות עולם, אבל, בה בעת אני גם יכולה לומר שהמודעות גדלה לאינדיבידואליות של הילד, לעובדה שלא כל התנהגות חריגה מגדירה את הילד כחריג, למקום של המורה לא רק כמעבירת ידע אלא הרבה מעבר. לגוונים השונים של התלמידים שמגיעים לבי"ס ועו דועוד.
יש המון המון מה לעשות, ומערכת החינוך כמו כל מערכת ממשלתית גדולה אחרת זזה לאט, יותר מדי לאט.
אבל היא האופציה הטובה ביותר עדיין לרוב בילדים בארץ. ואני מתכוונת לרוב הילדים בארץ.
החינוך הביתי עדיין, הוא נחלתם של מעטים מדי, מסיבות שונות, ולא רק של חוסר מודעות או כסף וכו'.

אז מי כן יוצא בסדר מכל הסיפור הזה מעבר לאוכלוסיות שציינתי קודם?
מאיה ורועי.
תלמידים סבירים, בלי בעיות התנהגויתיות מיוחדות כנראה (ע"פ הסיפור) שמצליחים גם ללמוד וגם להתבטא. הם הולכים בתלם ויש רבים מהם.כנראה שהם יכלו לקבל יותר מחינוך ביתי ואולי לא, מי יודע. מה שבטוח זה שהם "מסתדרים" היטב, לעניות דעתי זה לא מספיק. אזל שוב, פה יש מקום להציע, להעלות רעיונות, יישומיים.
אוטופיה שבה כולם בחינוך ביתי או כולם במערכת החינוך ומקבלים יחס והכוונה של חינוך ביתי, היא באמת תאורטית.

עצוב לי לקרוא משפט בנוסח :_הרשימה הבאה לקוחה מתוך "הד החינוך" ירחון לענייני חינוך וחברה, של הסתדרות המורים, ינואר 2005. נכתבה ע"י דפנה דה-הרטוך.
לקרוא וללקק ת'אצבעות_

למה ללקק את האצבעות?
יש פה מצוקה אמיתית.
יש מורה במצוקה, ותלמידים במצוקה.
אולי התכוונת לזה שהסיפור מחזק את ההחלטה של הבוחרים בחינוך ביתי ואת טיב דרכם, אבל ממתי החלטות טובות ונכונות לך צריכות חיזוקים על ידי סיפורים של מצוקה בדרך שמנגד?
אני הרגשתי צער על המורה ועל הילדים, ובכלל...
אבל הכי ציער אותי זה הסיפור על עומרי. בכיתה לא טוב לא, הוא צריך פרובוקציות בשביל שיחהיה לו מעניין, בשביל שיתייחסו אליו, בשביל להרגיש נוכח. המורה קשוחה איתו, המנהלת גם. האמא... טוב לפחות מישהי לצידו בצורה מעוותת משהו, אבל מרעילה אותו בערכים שמהויים לו אבן נגף.
כמה עצוב.
אבל לפחות הוא לא בבית, מתפזר לו, משהו קטן מהערכים הטובים המעטים והקטנים שכן יש במערכת החינוך עובר אליו בדיפוזיה.
וזה גם משהו.
יותר טוב מכלום.
זה מה שעלה בי לקריאת המילים האלה. בטח לא ביקורת כלפי המורה, עומרי, בכלל... גם קראתי פה ביקורת על המורה, על המ שהיא מביאה איתה, על העובדה שהיא רק מקטרת ולא עושה כלום... היא בחרה להיות מורה, לא פוליטיקאית. לא כל אחד רוצה ויכול להזיז עולמות. ואולי הכתיבה שלה את המונולוג הזה היא תרומה לשינוי? הרי הדיון הזה פה נובע מזה לא?
ודרך ההתמודדות שלה עם עומרי בנסיבות ובתנאים ההם, היתה סבירה. לא באופנית, אבל זה כמו לדרוש לשתול פרח בכביש אספלט. זה לא לא אפשרי, רק שיש עוד הרבה עבודה עד שנגיע לשם.
אגב, יש גם הרבה סיפורים טובים, על רגישויות של תלמידים, מורים, על כיתות שלמות שתומכות בתלמיד כזה או אחר, על מורה שבזכותה תלמיד כזה או אחר מצא את דרכו ועוד.

ונקודה אחרונה, קראתי פה כמה אמירות על ילדים כמו עומרי, כמו:

אני לא רואה את אותם עומרים עושים משהו מהנ"ל

זו בדיוק המחשבה שעוברת למורה גרועה בבואה להתמודד עם ילד כזה. הרי כל הרעיון שעומד מאחורי חינוך ביתי, הוא ללכת עם כל ילד יד ביד בדרך של למידה. כל ילד והקצב שלו, והצרכים שלו, וההתנגדויות שלו והאהבות שלו.
אז חינוך ביתי הוא ההיפך מחינוך חובה חינם במסגרת כיתתית.

אבל האמירה הזו מתייגת אותו ועוד אחרים רבים. אז למה להתייחס אליו אחרת? למה לנסות להבין אותו? להיפך , בואו ניצור חשיבה שמקדמת נבואות שמגשימות את עצמן... (הציניות היא האלטרנטיבה לתשובה הרבה יותר בוטה מבחינתי ).

שונות לא חייבת להתבטא רק במנת משכל שונה, או רקע כלכלי שונה. אלא גם התנהגות שונה. האחד פרובוקטור בוטה האחר לא. אז מה?
הפרובוקטור אדם פחות טוב?
פחות ראוי?
וכילד, האם זו אקסיומה שהוא יהפוך לאדם שהקשר בינו לבין מודעות אישית, (באופן טבעי וכו' מראש) נדון לכישלון?
זו הכללה מחרידה שרון!

שקלתי אם לכתוב שגם אני מכירה כמה מהבעייתיים הללו, כי לא צריך להכיר כמה ילדים כמו עומרי שעברו למבוגרים מאושרים וטובים בתחומם בשביל לצאת כנגד אמירה כזו, אבל בכל זאת. הזדמנות לסיפור יפה.

בן דוד שלי , עבר 4 בתי ספר יסודיים מסיבות שונות... קפץ מחלונות, סירב ללמוד אצל מורה "לא יפה" , התעניין יותר בכדורגל ועוד. ההתנהגות הזו המשיכה הלאה גם בתיכון ואפילו בצבא. בעיה עם סמכות כך הגדירו אותו, ואחותו הגדולה מחוננת, היתה מתביישת בו בבית הספר בשכונה, ההורים תוייגו ככאלה שמשהו בטוח לא בסדר איתם עם ילד שכזה.
הבחור הזה השתחרר מהמסגרות השונות והתחיל לפרוח, הקים 2 עסקים פרטיים, במקביל ללמידה עצמית לבגרויות. הוציא תעודת בגרות מצויינת. התקבל לרפואה ומשפטים והחליט ללכת על משפטים.
היום הוא עורך דין פלילי מבריק בתחומו, ומעניק מידיעותיו לרבים אחרים. הוא מגלה בתוכו הרבה הבנה לחריגות, לאאוטסיידריות ועוד. הוא אשף בהתמודדות מול בעלי סמכות בדרך שהוא יודע להיות, לא מתוך כפייה, או תיוג של "הילד הרע". הוא חבר טוב שלי מתוך בני המשפחה, ואני יכולה לומר שבלי הלימודים או עם הוא תמיד היה אדם מדהים.
היה לו מורה אחד, אחד בלבד בכל מערכת החינוך שהאמין בו בתיכון, ובזכותו הוא לא נשר מבית הספר קודם לי"ב.

הלוואי ויהיו סיפורים אחרים טובים יותר, שמחזקים את ידיהן של מורות מיוחדות ושל משפחות ותלמידים שמהווים חלק ממערכת החינוך הזו בעל כורחם.

טובי י
יש המון המון מה לעשות, ומערכת החינוך כמו כל מערכת ממשלתית גדולה אחרת זזה לאט, יותר מדי לאט.
_אבל היא האופציה הטובה ביותר עדיין לרוב בילדים בארץ. ואני מתכוונת לרוב הילדים בארץ.
החינוך הביתי עדיין, הוא נחלתם של מעטים מדי, מסיבות שונות, ולא רק של חוסר מודעות או כסף וכו'._
מסכימה עם מה שכתבת.

אם זה לא היה חינם, זה היה מקצין פערים בחברה. לא יודעת לגביכם, אצלי בבית הספר, עצם הביתספריות הקצינה פערים חברתיים. תמיד היתה החלוקה הזאת: לכיתה העיונית ולכיתה האחרת (שאם מישהו היה מוצא בה אשכנזיה אחת הייתי נותנת לו מליון דולר). וגם כשהיתה תלבושת אחידה תמיד היו אלה שידעו ללבוש את ההכי יקר וההכי מיוחד.

הנקודה היא שהחינוך חובה חינם נועד כן ליישר קו עם הללו שבאים ממשפחות בעייתיות. מערכת החינוך רוצה לתת להללו כלים ומשאבים שאם היו נשארים בבית כמו שכתבתי קודם, רק אהבה היא אמיתית ורק אהבה היא זו שחסרה. והילדים האלו לא צריכים תחליפי שוטרים, וגם המורים האומללים לא רוצים להיות תחליפי שוטרים עבור כל אותם ילדים. כל מה שאנחנו צריכים, בבסיס של הכל, הוא קבלה מלאה, חסרת גבולות. וכמה שלא תנסו לשכנע אותי, בית ספר על ההישגיות והמדידה הבלתי פוסקת שלו, עושים רק ההיפך.

זה טוב להללו שמגיעים מרקע סוציואקונומי נמוך במיוחד, כזה, שללא מערכת החינוך היו מסתובבים במקומות שהקשר בין ידע ערכים טובים וחינוך לא אפשרי בכלל. דברים מתחילים לצערי להתהפך, ומזכרוני מלפני כשתיים עשרה שנה, ערכים היו הדבר האחרון ברשימה. אני עצמי הייתי צריכה להרגיש חריגה ולא שייכת בשל חוסר המוכנות שלי להתפשר על ערכיי.

יש כמובן את העניין החברתי שבבי"ס הוא מאוד מפותח ומתפתח ולעיתים הוא מזין את רכישת הידע או ההיפך (מגיעים לבית הספר בשביל חברים ומקבלים גם תורה וההיפך). שוב, בעיניי, להכניס 40 או אפילו רק 30 ילדים לאותה כיתה, להביך את אלושאינם יודעים את התשובות, להכניס את הכל לסיר לחץ שלשיעורי בית, בחני פתע, מבחנים והפסקות נורא קצרות ובכלל, המידור החד גילאי - זה עוול חברתי ולא תרומה חברתית. זאת בכלל לא סיטואציה טבעית של יצירת קשרים חברתיים. ומי שיש לו מעט קושי בחברות - הלך עליו. אף אחד לא יחכה לו שיסתגל ויפתח. הוא ישר יוגדר כ: זומבי או אם שפר עליו גורלו כ: סתם חנון. וגם נזכרת פתאם באמירה הבוטה שילדים הם נורא אכזריים (כי הם אומרים דברים ישר בפנים וכו' וכו'). אז זהו, שלא. ילדים שאינם בתוך סיר הלחץ לא יפתחו אכזריות כזאת. אני מאמינה כי יצר האדם טוב מנעוריו. אנחנו אלו שעלוללים לקלקל לו.

וזה מה שוקרה במערכת החינוך של היום, אילוצים כלכליים, עייפות החומר, שרי חינוך שמשתנים תדירות וכל אחד מנסה להיחקק כזה שהביא את הבשורה ובכך מוריד לטמיון כמויות של כספים ומחקרים ותוכניות שהתחילו ליישם אותם ובלבד שהרעיון שלו יושתת. והרעיון שלו עוד לא מתחיל להיכנס למערת ובא שר אחר... ולזה קוראים חוק חינוך חובה. מישהו לגמרי פספס את העיקר. לגמרי לגמרי. ואות כנ"ל לגבי כל הועדות, שעסוקות באיך ושכחו בכלל את המה.

אבל לפחות הוא לא בבית, מתפזר לו, משהו קטן מהערכים הטובים המעטים והקטנים שכן יש במערכת החינוך עובר אליו בדיפוזיה. ובעיניי דווקא עומרי הוא דוגמא למי שנאלץ לשרוד והוא מפתח כישורי השרדות נוראיים במערכת הזאת שקרויה בית ספר. ומניסיוני המשפחתי האישי: כל מערך הייעו ץשקיים בבתי הספר, לרב לא נותן פתרונות. הוא עוזרת בתיוג הילדים אבל הרבה פעמים מתקשה לסייע להם באמת. ועל תיוג אין צורך להרחיב .

_בן דוד שלי , עבר 4 בתי ספר יסודיים מסיבות שונות... קפץ מחלונות, סירב ללמוד אצל מורה "לא יפה" , התעניין יותר בכדורגל ועוד. ההתנהגות הזו המשיכה הלאה גם בתיכון ואפילו בצבא. בעיה עם סמכות כך הגדירו אותו, ואחותו הגדולה מחוננת, היתה מתביישת בו בבית הספר בשכונה, ההורים תוייגו ככאלה שמשהו בטוח לא בסדר איתם עם ילד שכזה.
הבחור הזה השתחרר מהמסגרות השונות והתחיל לפרוח, הקים 2 עסקים פרטיים, במקביל ללמידה עצמית לבגרויות. הוציא תעודת בגרות מצויינת. התקבל לרפואה ומשפטים והחליט ללכת על משפטים._ זאת בדיוק הדוגמא למה המערכת כל-כך לא טובה ונכשלת. למה הבןדוד המוכשר הזה היה צריך לספוג כל-כך הרבה בכל שנות חייו הצעירים? אני משוכנעת שחלק גדול ממאבק ההשרדות שלו היה נחסך אלמלא המערכת. ובכלל, לא היה מי שיגדיר שהאחות מחוננת והוא לא. כי בחינוך ביתי לא מודדים את הילדים רק במישור הזה ואולי בכלל משתדלים לא למדוד אלא להנות ולראות את מה שיש בהם.

מצטערת שיצא כל-כך ארוך, אבל קצת בוער בעצמותיי. בעיניי, עד שלא נבין, שמערכת שמושתת על מיון, לימוד נוקשה (גם של דברים שממש לא מעניינם אל הילדים) המילה חינוך שמעוררת ברובנו חיל ורעדה וגם רצון עז לברוח ממנה ומהאחריות שמאחוריה, וגם התעסקות במסות גדולות של אנשים, בלי יכולת לראות את האדם שבכל אחד וכמובן, בלי להיות מושתת על הבסיסי ביותר - אהבה פשוטה ובסיסית שאינה תלויה בדבר. ובכן, עד שלא נבין זאת, לא נול לחולל את התמורות הנדרשות.

מערכת החינוך אמורה בהגדרה (החוקתית) להעניק בסיס של ידע וערכים שידבר אל המכנה הרחב המשותף ביותר
ההגדרה החוקתית מטעה.

לכולנו יש תפישות שבי. זו אחת המדהימות שבהן, לדעתי. מערכת החינוך לא נועדה להקנות ידע וערכים. מערכת החינוך נועדה לשתי מטרות: לנרמל את המחונכים, ולהרחיק את הילדים מהרחובות וממעגל העבודה. כל השאר (החוק, ההסבר של מה המערכת נועדה לתת, החוג שאת לומדת בו באוניברסיטה) זה רק הסוואה של אמא-תרבות, שנועדה לכך שנישאר בתפישת השבי שלנו ולא נפריע לאמא-תרבות להמשיך ולטפח את עצמה.

אני מאוד ממליץ לך, טובי, בייחוד בגלל שאת לומדת את התחום הזה, לקרוא את הספר השלישי ב-סדרת ישמעאל, "ישמעאל שלי" (נדמה לי שהוא לא תורגם לעברית עדיין). שם מוצגת בצורה מרתקת ומנומקת התפישה הזו שהצגתי כאן. מאוד מאוד מומלץ. (יש גם חומר באינטרנט אבל לא קראתי אותו).

אני גם מבינה שהקצף בדרכ יוצא לא על קיומה של מערכת החינוך אלא על קיומה מתכונתה הנוכחית! אז ורעיונות טובים לשינוי יש בשפע! חינוך ביתי לכל! הקטנת מס' התלמידים! הכשרה מקיפה יותר של מורים! ועוד ועוד. רעיונות מצויינים רק שרובם נופלים ברמה של היישום.
לא ולא. ההיפך הוא הנכון (לפחות ככה אני רואה את זה). הבעיה היא בדיוק עם קיומה של מערכת החינוך. כתבת ומערכת החינוך כמו כל מערכת ממשלתית גדולה אחרת ובכן, חינוך הוא לא כמו כל דבר אחר. הוא לא בטחון, תשתיות לאומיות, כלכלה ברמת המדינה וכדומה. אני לא רוצה שהמדינה תנהל לי את החינוך. בדיוק כמו שאני לא רוצה שהמדינה תניק את ילדיי.

חינוך ביתי לכל? מצויין! אבל זה לא "מערכת חינוך". זה לא "נופל רק ברמה של היישום". זו צורת חשיבה אחרת. לא מערכתית, אלא אישית. אנושית. משפחתית. טבעית.

<נכתב בדרך לעבודה... מקווה שעד שאתחבר לאינטרנט ואלחץ "הוסף לדף" זה עוד יהיה רלוונטי לדיון...>

טוב, נראה לי שאין הרבה חילוקי דיעות כאן על הפגמים העצומים של מערכת החינוך.
ונראה לי גם שלהעביר את כולם לחינוך ביתי זה בגדר אוטופיה. זה דורש שינויים חברתיים ומחשבתיים עצומים.
השאלה היא מה עושים. איך מחוללים את השינויים האלה.
בהנחה שנדרשת "מערכת חינוך" כלשהי (לפחות עבור אותם רבים מאוד שלמשפחות שלהם אין כל כך את היכולת, הידע או איך שתרצו לקרוא לזה לתת לילדים כלים בסיסיים ותמיכה מתאימה), איך בונים מערכת או שיטה כזאת?
איך יוצרים מערכת שאוהבת ילדים, מכבדת אותם, שיוצרת אווירה טובה גם למורים וגם לתלמידים,
מערכת שנותנת לילדים למצוא את דרכם בלי לחץ, בלי תחרות, בלי אלימות, בלי כפייה.

<אני יודעת שזו שאלה גדולה, ושיש כבר גדולים וחכמים ממני שעסקו בזה, אבל זה מאוד מטריד.

>

אני לא חושבת שהמונלוג מזעזע, זו המציאות בחלק מבתי הספר, למורים לא פשוט, הם עובדים קשה מאוד, גם לפני השעור וכמובן גם במהלך השעור, אני חושבת שהצרוף של השעה המאוחרת של היום (שעה שישית בערך 14:00) כיתה גדולה וחינוך מההורים היא הגורם להתנהגות הזו של הילד, משרד החינוך יכול לעזור בשניים מהדברים לפחות והם: צימצום הכיתות ו... אני מתלבטת איך לנסח את זה, קיצור יום הלימודים? לא, אולי יעול מערכת השעות, כמו בבית הספר היסודי, שבשעות "קשות" מקצועות יותר "קלילים" כמו חינוך גופני, מלאכה, ציור, העשרה.
יש לי קצת נסיון במערכת החינוך, הייתי מורה חייילת, בבית ספר יסודי (דתי) וראיתי את ההבדל בתלמידים כבר בכיתה א' ההבדל נבע מחינוך ההורים, הורים שהציבו גבולות בתוך מסגרת החינוך שלהם, ילדהם היו יותר ממושמעים, ילדים שהתרו להם הכל מבלי להציב מסגרת הרשו לעצמם הכל גם במסגרת בית הספר, בשנה שעברה עבדתי בית ספר דתי לבנים בכיתה קטנה (20 תלמידים) הכיתה הזו הייתה אוסף של תלמידים שהוגדרו "קשים" זו כיתה שאף מורה לא רצה להכנס אליהם, היתה להם מחנכת מדהימה שידעה להיות קשוחה כשצריך ורכה כשצריך, היא ידעה לגשת אליהם והם במקצועות שלה למדו, (אני הייתי סטודנטית שלה) היא המודל לחיקוי שלי,היא עשתה מה שההורים לא עשו נתנה להם חופשיות בתוך המסגרת אבל גם הציבה גבולות, קצת התמרחתי כאן אבל לעיניננו, אני חושבת שהמונולוג הוא אמיתי ולא מזעזע כי ככה המציאות, המורה התנהגה בצורה טובה מאוד, האמא, לפי דעתי, נסתה רק להגן על הילד שלה מבלי לחשוב על ההתנהגות של הבן שגרמה לתגובה של המורה, לכן, אולי חינוך ביתי הוא פתרון טוב, אבל לא כולם יכולים להרשות לעצמם, לכן צריך חינוך מבית, זאת אומרת ללמד דרך ארץ, איך להתנהג בחברה מה כן מקובל ומה לא מקובל לעשות, וכמו שבן זוגי היקר אומר וככה אנחנו מנסים לגדל את ביתנו לתת חופשיות בתוך המסגרת.

התלמידות נעמדות במקומן לכבוד הנכנסת ביראת כבוד, זו המורה!!
התלמידות לא פונות אליה בגוף ראשון אלא רק "המורה תוכל בבקשה........?" או " לא הבנתי המורה תוכל להסביר שנית?"

בכל פעם שהנושא הזה עולה, אני חייבת להעלות את הסתייגותי העמוקה מכל מיני "גינוני כבוד".
פלוני אלמונית, אם המורה של בתך היא כה אהודה ומכובדת, אין זה משום שפונים אליה בגוף שלישי או קמים לכבודה, אלא בדיוק בשל הדברים שכתבת בהמשך: שבתך יכולה לספר לה חלום שחלמה ולהתקבל באהדה ובחיוך. זה טבוע באישיותה של המורה. שום גינונים חיצוניים לא ישנו זאת.
בטוח כתבתי את זה כבר באיזה מקום, אבל במבט ראשון, בית הספר התיכון שלי היה יכול לשמש דוגמה ומופת לכל הפקרות למיניה. התלבושת האחידה בו בוטלה, בהחלטה משותפת של מועצת התלמידים וחלק גדול מהמורים, תלמידים היו נכנסים ויוצאים "חופשי" אל חדר המורים וממנו (היו כאלה שהיו יושבים שם לקפה), הפנייה למורים היתה בשמם הפרטי, אף אחד לא העלה על דעתו לקום לכבוד מורה שנכנס/ת. היתה לי מורה למתימטיקה שטענה שבשיעור אפשר לעשות כל דבר שיעזור לנו ללמוד, וזה כלל כמובן אכילה בשיעור (ולא רק סנדוויצ'ים, גם ארוחות ממש), ואם מישהו הרגיש שהוא לומד הכי טוב בישיבה מזרחית או ברביצה מתחת לפסנתר -- אז שם הוא היה. כשמשרד החינוך יצא ביוזמת ה"לקום לכבוד המורה" נקרעתי מצחוק למחשבה על הפרצוף של רונית תירוש לו היתה רואה את שיעורי המתימטיקה שלנו.
אף על פי כן, זו היתה מורה אהודה ומוערכת על כל הקבוצה. ולמרות כל מה שתיארתי, השיעור היה רחוק מאד מלהיות הפקרות. סיטואציות אלימות לא היו בכלל. המטרה המוצהרת של השיעור -- להכין אותנו לבגרות במתימטיקה -- הושגה בהצלחה מרשימה, ובלי יותר מדי כאבים (חוץ מאלה שבחינת בגרות מזמנת ממילא, אבל זה כבר נושא אחר).
גינוני כבוד לא יעזרו כשאיני חשה כבוד למי שמולי, וכשאני כן חשה כבוד כזה הם מיותרים. אין בעיה איתם אם הם חלק מהתרבות בתוכה נטוע בית הספר, אבל אין מה להדביק אותם במקומות בהם הם לא מתאימים מתוך מחשבה שזה ישפר את ה"סמכות" ואת ה"כבוד". זה ייראה מגוחך ומלאכותי ולא יוסיף כבוד לאיש.

בבית ספר דתי יש הרבה כבוד אל המורה, הרבה כבוד זה לזה, יש הרבה פחות אלימות, שפה הרבה יותר נקיה, הרבה פחות הצקות לחלשים, הרבה יותר עזרה הדדית, הרבה פחות העתקות במבחנים (מתוך יושר, לא מתוך פחד), הרבה יותר דגש על עבודת מידות, הרבה ערכיות, חינוך להתנדבות ומחשבה על הזולת ועוד ועוד.
אני מכירה שתי בוגרות חינוך דתי (לא חרדי) כאן באתר שמן הסתם יחלקו על דברייך, או על חלקם לפחות.

שוב נראה לי שאנחנו מפספסים את העיקר. אנחנו מנסים לתקו את המעוות אך יש כאן מלכוד פנימי. המערכת מנסה לתקן בעצמה את העוולות שהיא בעצמה יוצרת. אנחנו מכניסים ילדים בגיל רך כל-כך, שכל רצונם לרוץ חופשי, למסגרת נוקשה, של אפילו ישיבה במשך שעה שלמה ליד שולחן ולא מבינים למה חצי מהמדינה פתאם היפראקטיביים. אנחנו חושבים שכולם צריכים ללמוד לקרוא באותו גיל ועולבים בהם על ימין ועל שמאל כשהם מתעכבים ברכישה ואז אנחנו מתפליאם שיש עוד חצי מהילדים (לצערי הרבה פעמים אותם ילדים כמו מקודם...) שמוגדרים לקויי למידה. ואז אנחנו בונים להם כיתות קטנות, ומקצים תקנים לטיפולים בבית ספר ובונים מערך של סיוע וכו'. יש אלימות - בונים תכנית לטיפול באלימות. מטפלים בסימפטום לא במקור הבעיה.
אני שוב ממליצה בחום לקרוא את ספריו של דני לסרי, אפשר להסכים אפשר שלא, אבל שווה לתת למישהו לפתוח לנו זוויות נוספות על עובדות שנראות לנו נורא בסיסיות ובלתי ניתנות לערעור.

מדוע מערכת החינוך לא מצליחה או לא מבינה שצריך לבנות את כל המערך מחדש ולא לתקן את החורים. הילדים היום חשופים הרבה יותר למה שקורה בעולם כולו, הם חכמים, הם דעתנים, ואפילו החינוך היום בבית הוא משהו שלא היה כשאנחנו היינו ילדים. רק מערכת החינוך נשארה כמו פעם (אפילו הדרדרה), צריך להתאים את מערכת החינוך לחיים שלנו כיום.
מדי פעם יוצא לי לראות תוכניות בטלויזיה על בתי ספר באחרים בעולם (בתי ספר בכתות נמוכות) הכתה לא נראת מאיימת, נותנים לילדים ללמוד גם מתוך ניסוי והטעייה, החומר מועבר לתלמידים הצעירים גם באמצעות משחקים, שירים, ניסויים, עבודות ולא רק מבחנים מאיימים, הכתה נראת נעימה משחקים וספרים נגישים לכל ילד, מספר הילדים מועט יחסית (בטח לא 38). הילדים נעימים. אי אפשר להעתיק דגם כזה בארץ? הכל חייב להיות לחוץ, צועק ועצבני?
כנראה שאנחנו ישראלים ולא אמריקאים או אנגלים או לא יודעת מה?!
יום ארוך? אני בעד רק כש: הלימודים בכתה רגועה, נקייה נעימה וממוזגת/ אוכל וזמן לאכול/ מורה נעימה וילדים נעימים/ לתת לכתות מראה נחמד ונעים ולא מדכא/ לעודד כל ילד לצרכים שלו או לנושאים בו הוא מתעניין/ ועד שעה 14:00 מקסימום 14:30 (כולל הזנה והכנת שיעורים בבית הספר).
ולהכניס נושאי לימוד מגוונים יותר: אקטואליה חשוב לא פחות מתנ"ך או היסטוריה (ויש למשל אומנויות ודרמה וצילום ומוסיקה ועוד....).
דבר מאוד חשוב זה שאסור להתייחס לילדים כאילו הם רובוטים או קורבן בבתי חרושת.
כנראה שעם הזמן הילדים אכן מרגישים ככה והתוצאה? משפחות רבות פונות לחינוך הביתי (וזה עוד יתגבר כשיתחילו לסיים ב- 16:00).
זו דעתי !

סמדר, העניין הוא שגם לפני מורה שאינה אהובה עומדים כשהיא נכנסת, כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
זה לא משנה כלל בעיני הילדות, מורה היא מורה וצריך לכבד אותה.
גם אם במקרים מסויימים כמו בתיכונים החרדיים המורה היא בסך הכל מבוגרת מהתלמידה ב5 שנים.
את יכולה להיות בהסעות הביתה או אחר הצהריים חברה טובה שלה, אבל בזמן השיעור יש הבדלים ברורים ביותר מה תפקידה של כל אחת.
אני כן חושבת שגינוני כבוד שאינם יוצרים פחד וריחוק דרושים!

אני כן חושבת שגינוני כבוד שאינם יוצרים פחד וריחוק דרושים!
ובכן, לי, לחברי ולמורי, במקום שהיינו בו, הם לא היו דרושים. ולו הם היו שם ניתן לשער שהיו רק מפריעים (מורים ותלמידים כאחד היו פורצים בצחוק גדול וזורקים את כל העניין לפח אחרי שעתיים). הנקודה שלי היא שלמידה התרחשה היטב גם בהיעדרם, וייתכן מאד שבגלל היעדרם (שהתאים, שוב, לאנשים הספציפיים האלה בסיטואציה הספציפית הזו. זה לא אומר שלכל קבוצת אנשים זה מתאים. אבל זה גם לא אומר שלכולם מתאימים גינוני כבוד).
_העניין הוא שגם לפני מורה שאינה אהובה עומדים כשהיא נכנסת, כי אחרי המעשים נמשכים הלבבות.
זה לא משנה כלל בעיני הילדות, מורה היא מורה וצריך לכבד אותה._
נראה לי שכאן ההבדל העקרוני בגישותינו. אני יכולה לקום לפני מורה שאיני מעריכה, אם אלה חוקי המקום, אבל זה לא יגרום לי לרחוש לה יותר כבוד, או לראות בה מודל חינוכי. בעיני אין בין השניים כל קשר.
לגבי "אחרי המעשים נמשכים הלבבות" -- נכון לפעמים, אבל לא תמיד. הייתי נזהרת משימוש פשטני וגורף במשפט הזה. המציאות הרבה יותר מורכבת.
אבל, נראה לי שאפשר בנקודה זו להסכים שאיננו מסכימות. ויש גם משהו במה שאפרת אומרת -- אנחנו זזים מעצם הדיון.

שיראו עוד משהו בחיים שלהם.
והמשהו הזה זו הכיתה שלו?
יותר טוב שהיה גדל - עם אותם הורים! - בחינוך ביתי, ולפחות 12 שנות כפיה ועבודת פרך היו נחסכות ממנו. כולל סכסוכים עם המורה, וגם סכסוכים בין הוריו למורה.

בעולם אידיאלי מערכת החינוך היתה טובה ביותר לכולם
לא, כי היא רקובה מיסודה ומושתתת על הנחות בסיסיות שאין להן שחר.
לומדים אצלכם את פיליפ אריאס? תנסי להשיג. אם את לא קוראת צרפתית, אז בתרגום לאנגלית. תקראי קצת איך באמת נוצרה "מערכת החינוך" ואיך האלימות של היום היא צל חיוור לעומת האלימות שהיתה שם במאות ה-18 וה-19.

תקראי קצת איך באמת נוצרה "מערכת החינוך" ואיך האלימות של היום היא צל חיוור לעומת האלימות שהיתה שם במאות ה-18 וה-19.
אז בעצם המצב משתפר P-:
<לא יכלתי להתאפק מלהתחכם >

לומדים אצלכם את פיליפ אריאס? תנסי להשיג. אם את לא קוראת צרפתית, אז בתרגום לאנגלית. תקראי קצת איך באמת נוצרה "מערכת החינוך" ואיך האלימות של היום היא צל חיוור לעומת האלימות שהיתה שם במאות ה-18 וה-19.

התכוונת אליי? כי כן למדתי את אריאס מכמה כיוונים. אז?
לא טענתי שמערכת החינוך היא מערכת לא אלימה, לא כפייתית ולא ולא. גם המדינה שאת חיה מתנהלת כך, והמוסד שאת מלמדת בו, ובית החולים וקופת החולים שאת משתמשת בשירותיהם ועוד.
מערכות גדולות ושמרניות מטיבן הן מושתתות על ערכים לא אידילים ולכך התכוונתי.
הכוונה היא לנסות להבין מה בכל זאת טוב שם ולחזק אותו, ומה רע ולטפל בו.
והמשפט:
לא, כי היא רקובה מיסודה ומושתתת על הנחות בסיסיות שאין להן שחר.

הוא הכללה גורפת שאני ממש לא מסכימה איתה וחושבת שבשביל להתחיל להסביר גם למה אני אצטרך יותר מכמה דקות שיש לי כרגע. המערכת מושתת על הרבה הנחות בסיסות גרועות. אבל יש אחרים שהם טובים ומוכיחים את עצמם.
אני יכולה גם לומר שיש הרבה מאוד אנשי חינוך בכירים וקובעי מדיניות שמחזיקים בדעות דומות לשלך בנוגע לאלימות כפייה וכדומה שמתרחשת במערכת החינוך, ועדיין במבחן המעשה קשה ליישם אותם.
רעיונות רומנטיים הם יופי, כשהם מגיעים למבחן המציאות זה כבר משהו אחר.

ס. יזהר כתב הרבה דברים שאם תקראי אותו תזדהי איתו. מורות לומדות את זה באקדמיה. על העובדה שמורה לא צריך ללמד אלא להיות שם בשביל לעזור לילד לגלות בעצמו דברים.
אני לומדת בקורס אחר על שיטה שנקראת הוראה מכווננת שאינה שונה במאום משיטות ההוראה של החינוך הביתי. המורה הוא רק מתווך של הידע ולא מלמד אותו או מחנך אותו. הוא מגלה עם הילד ורומז לו על הדרך שבה הילד יצליח להגיע להבנות.
ויש עוד רבים מהדברים במערכת החינוך הכל כך "גרועה" בעינייך שהם טובים לאותם ילדים שלא נכון יהיה להם לחיות 12 שנה עם אותם הורים. השכלה היא הדרך למוביליות חברתית, לכח, לקידמה ולתקוע ילד בבית 12 שנה עם הורים שאינם מגיעים מרקע שעימו הם יוכלו להנחיל לילד שלהם השכלה מינימלית ויותר להתמודד בחוץ, זה לגרום עוול לילד.
בחור בן 20 שייצטרך להשלים פערים מטורפים של 12 שנות לימוד עקרים מתוכן, זו תהיה התחסדות לומר שסיכוייו להצליח בכך הם טובים.
הרעיון שהמדינה לוקחת לידיה את חינוך הילדים הפרטיים שלנו, שלא נראה בעינייך מספק הוא מובן. מצד שני בואי לא נקבור את הראש בחול ונתעלם מאוכלוסיות רבות שזקוקות למערכת החינוך הזו גם אם המתכונת שלה לא אידילית, ובעיקר מסיבות כלכליות.
כמובן שיש שכבות אחרות שבית הספר יכול להיות אופציה אחת מיני רבות ולשם רמת המודעות של אלטרנטיבת חינוך הביתי לא הגיעה, שלא לדבר על כך שמערכת החינוך שלנו צומחת מתוך החברה שבה, דהיינו כמו שציינתי אנחנו נמצאים בחברה כוחנית, במדינת רווחה שצריכה לתת מענה לכלל האוכלוסייה במשאבים מצומצמים וזו התוצאה.

שוב, הרעיונות של חינוך ביתי, השקעה פרטנית בחינוך, הוראה מכווננת וכו' כבר מוכרים במערכת החינוך, כך שרבים מהדברים שם יכולים מאוד להזכיר למי מכם שעוסקים בחינוך ביתי את סגנון הלמידה הביתי. ההבדל טמון בעוד הרבה דברים סביבתיים כגון מורה אחת לארבעים תלמידים, אינטגרציה שהיא תחום בעייתי, חשוב וטוב אבל בעייתי, חוסר במשאבים כלכליים ובשל כך אנושיים שיכולים לעזור למורה אחד ליישם עקרונות נהדרים בראי המציאות.
זו הבעיה, ופחות הנחות היסוד שאת מדברת עליהם. זה גם ההבדל בין כתבי אריאס על מאות ה18 וה19 ומה שקורה כיום. כיום יש הרבה יותר הבנה וקבלה של הנחות היסוד שאת מאמינה בהם, אבל גם אילוצים כלכליים, ונוקשות של מערכת. גם רומא לא נבנתה ביום אחד, קלישאה אמנם אבל נכונה לעניין. לומר במענה לכך שאני טוענת בעולם אידילי מערכת החינוך היתה טובה לכולם, שלא כי היא בנוייה על ערכי יסוד מעוותים. זה יהיה קיצוני מדי. אבל מאחר ואנחנו לא בעולם אידילי זה גם לא כל כך רלוונטי.
לראייה ישנם ישובים רבים שעשו מאמץ והשקיעו מזמנם וכספם של האזרחים או/ו כמה מורים נדירים ושוב על חשבונם בלבד והצליחו ליישם עקרונות למידה של חינוך ביתי בקבוצות קטנות. זה לא זר למערכת. רק בלתי ישים ברמה גלובלית כיום, בדיוק כמו שיש בתחומים אחרים פשרות תקציביות בעיקר.
נתחיל מזה שמקצוע ההוראה מתוגמל בצורה מגוחכת, לא יוקרתי וקשה, דבר שגורם לאחוזים רבים של אנשים לא מתאימים לתחום.
בעיניי מערכת החינוך היא הרע במיעוטו, גם אני כשקראתי את אריאס שמתי לב לנקודות השקה רבות בהתנהלות של מערכת החינוך היום ובעבר. זה מחריד לפעמים, אבל שוב, זה לא אומר שהמגמה היא לא של השתנות, של קידמה, וזה גם לא אומר שהבסיס לכל זה הוא בעיקר הנחות יסוד שגויות. ממש לא.
זה חלק מכל העניין של מדינת רווחה וחוק חינוך חובה חינם, דבר שכבר הסברתי נרחבות בהודעה הקודמת שלי.

טובי, דווקא החינוך הממוסד מזיק יותר לבני השכבות החלשות מאשר לבני המעמד הבינוני והגבוה. לעומת זאת, מסתבר שבחינוך ביתי גם בני השכבות החלשות מגיעים להשגים גבוהים (בהשוואה לממוצע הכללי) -- אפשר לקרוא על זה Home]כאן School[/po]/brian ray article.htm. ככה שדווקא בהם ההליכה לבי"ס פוגעת יותר.

טובי, האמת שתגובות לדברייך מצויות בשפע בכל מדור חינוך ביתי .
וגם לא סתם כתבתי בקיצור נמרץ (משפט אחד...). גם אין לי כוח להסביר.
אני פעם חלמתי להקים בית ספר, כדי לעשות משהו לפי איך שאני חושבת שהוא צריך להיות, כי חשבתי שהבעיה היא בדברים כמו שאת כותבת.
היום אני חושבת אחרת.
תפיסותי בנושא קשורות קשר הדוק לתפיסותי על המשפחה. ולכן משפט כמו
הוראה מכווננת שאינה שונה במאום משיטות ההוראה של החינוך הביתי
גורם לי (אולי לא למישהו אחר, אבל לי) להרגיש שאדם שכותב אותו לא באמת מבין מה זה "חינוך ביתי".
אני מתנצלת אם זה נשמע מעליב (קראתי את זה שוב וזה נשמע איכשהו קצת צורם), אבל אני כותבת פה עייפה נורא וקרועה מצד אחד בין הרצון לענות לך (אני לא אוהבת להשאיר דברים באוויר, ואם אדחה את התשובה אז בסוף אני לא אכתוב כלום) ומצד שני בין הרגשה של אפסות וחוסר יכולת להתחיל להסביר בכלל למה זה נראה לי כמו אי הבנה תהומית של החינוך הביתי. בשביל להסביר אני אצטרך לגייס כוחות שאין לי. זה גדול עלי.
אז אני שוב מתנצלת מראש, שאני ככה זורקת אמירות קטנות מהפינה ולא מתייצבת על הבמה ונותנת הרצאה מלומדת ומנומקת למה בדיוק אני מתכוונת, איפה בדיוק הביקורת שלי, למה אני חושבת את מה שאמרתי, ולמה צריך להסביר בהקשר הזה לגמרי מההתחלה מהו "חינוך ביתי" בשבילנו. אבל יונת שרון הסבירה הרבה יותר טוב ממני.

אופס, לא ראיתי שיונת בדיוק כתבה בינתיים. אז טובי, כשכתבתי שיונת הסבירה יותר טוב, התכוונתי לאתר שלה שיש אליו קישור מהדף שלה שקישרתי לעיל.

בחור בן 20 שייצטרך להשלים פערים מטורפים של 12 שנות לימוד עקרים מתוכן
אין שום צורך להשלים. אין שום פערים. ו-12 שנות הלימוד אולי באמת עקרות מתוכן. מה שלא ניתן להגיד על החיים.
נגה שפרון אמרה את זה אתמול בסרט מאוד יפה - אם אני ארצה ללמוד משהו שצריך בשבילו בגרות, אני אעשה בגרות. אבל זה אמצעי ולא מטרה. וזה כל מה שצריך, אם ממש מתעקשים - להשלים בגרות.

שיטות ההוראה בחינוך הביתי יכולות להיות דומות לשיטות חינוך מסורתיות (במקרה של חינוך ביתי בקהילות דתיות, שמרניות, למשל כמו שינון, לימוד בעל-פה או תרגול) או לשיטות מתקדמות (ק ו נ ס ט ר ו ק ט י ב י ס ט י ו ת) בחינוך חופשי יותר, כמו התנסות, משחק, העמקה של נושאים מעולמו של הילד וביוזמתו. ההבדל לא נעוץ, בעיני, בשיטות הלימוד אלא בסביבה.
בית הספר הוא מוסד מטעם המדינה והחינוך הביתי מתרחש בחיק המשפחה. בין הדימוי הממשטר של בית הספר לבין הדימוי החמים של המשפחה - יש כנראה סקלה שלמה של אפשרויות. כמוב ן שלא כל המשפחות חמות וכמובן שלא כל בתי הספר אלימים, אלא אם כן מתיחסים לכל פעולה של חינוך (בבית ספר או בבית) כאל אלימות וכפיה.

אין קשר, בעיני, בין הכתבה לבין חינוך ביתי. החינוך הביתי לא מבטל את בית הספר. הוא מאתגר אותו. אם ילדים לומדים כל כך טוב עם כל כך מעט הכוונה - מה כדאי לעשות בבית הספר? וכאן, לפי הפנטזיה שלי, כדאי להשקיע אמצעים במעבדות, מרכזי משחק ולמידה, ספריות מזמינות ונעימות, קבוצות קטנות של דיונים וחניכה. ילדי החנוך הביתי יכולים גם הם להנות ממרכזים כאלו.
נדמה לי שבועדת דברת החליטו על תקצוב בתי הספר לפי הכנסת הורי התלמידים. ילד ממשפחה חלשה יזכה ליותר חניכה, וילד ממשפחת חנוך ביתי יכול (להירגע, הוא לא חייב!) לבוא עם אמא

שיטות ההוראה בחינוך הביתי לא יודעת למה אבל רצף המילים במשפט הזה לא מתחבר אצלי. אני לא רוצה שיטות הוראה בבית שלי. לא רוצה לעבוד על הילדים שלי. אני רוצה באמת ובתמים להשתדל לא לרצות עבורם שומדבר, במובן הזה שאני לא רוצה שהם יתעניינו דווקא במשהו אחד ולא באחר וכו'. לא רוצה שיטות. לא רוצה הוראה. רוצה סקרנות וזמן לגלות את עצמם ואת תחומי העניין שלהם - בדיוק כמו שאני מבקשת עבור עצמי: חזור לגלות את עצמי, את הצרכים שלי, את הרצונות שלי ואת תחומי העניין שלי. שכל השיטות ישארו מחוץ לבית שלנו.

אפרת,

פשוט תענוג לקרוא אותך.

טוב, אני רואה שאנשי החנוך הביתי לא כותבים, אני לא יכולה לכתוב בשמם אבל שם הספר בלמידה מתמדת מדבר בעד עצמו. למודים הם חלק כל כך מהותי וטבעי מחיינו שלא כל כך הבנתי את ההתנגדות. אחד הדברים שתמיד הרגשתי, עוד כשילדי היו תנוקות, הוא הרצון והרעב שלהם ללמוד, לחקור, להתבונן ולהמציא - לא פחות מהרעב לאוכל.

אני מבינה שהמילה שיטות או דרכי הוראה צורמות לך. אני יכולה להבין את זה. דן בן-אמוץ כתב שלהשמיע קונצרט בטלויזיה ולהקרין באותו זמן את התזמורת בפעולה - משול לצפיה בסרט פורנוגרפי. אין קשר בין הפעולות לבין התחושה העילאית שהמוסיקה מביאה איתה.

בקשר למה שכתבת עבור עצמך, גם היום את הולכת בדרך (אני משערת). אני קוראת אותך בכל מיני דפים והדרך שלך מאוד מרגשת. כל הזכויות עליה הן שלך בכל מקרה, גם אם תחליטי להעזר בשיטות..
(הלוואי שאפרסקים תאהב אותי)

אני גם אוהבת אותך.
אם כבר הסתבכנו עם מונחים, היעדר שיטת הוראה זה גם שיטה. והיא לא מביאה לאי לימוד. להיפך.

(הלוואי שאפרסקים תאהב אותי)

אוהבת אותך. בכל שיטה.

למודים הם חלק כל כך מהותי וטבעי מחיינו שלא כל כך הבנתי את ההתנגדות. אחד הדברים שתמיד הרגשתי, עוד כשילדי היו תנוקות, הוא הרצון והרעב שלהם ללמוד, לחקור, להתבונן ולהמציא - לא פחות מהרעב לאוכל.
צודקת.
מעניין רק לשים לב שלמידת התינוקות היא נטולת כל שיטה ומונעת רק על ידי הסקרנות שלהם...

<יש לי כבר יומיים משהו לכתוב בדף הזה אבל צריכה לחשוב ולנסח ומרוב מחשבות לא מגיעה לזה....>

יש! (אמנם זה 'רק אתר באינטרנט', אבל בכל זאת קבלתי, טוב סחטתי..)

ענת, א פ י ל ו יונת כתבה שחנוך ביתי לא אומר שאין הוראה

עזבי אותך. מה יונת מבינה.

עזבי אותך. מה יונת מבינה

טובי י, את כותבת הרבה דברים נכונים על מערכת החינוך והבעיות שלה ואז אומרת דברים כמו:
אבל לקחת את המכתב הזה ולומר שחינוך חובה חינם הוא רעיון שלא עובד זה פשוט לא יהיה נכון.
ואני לא מצליחה להבין איך את מגיעה למסקנה הזאת אחרי הניתוח שלך, זה נראה מנותק.

אז מי כן יוצא בסדר מכל הסיפור הזה מעבר לאוכלוסיות שציינתי קודם?
מאיה ורועי.
מאיה ורועי לא יצאו בסדר - מאיה ורועי הם את ואני - שעברנו את ביה"ס והגענו לאוניברסיטה ואנחנו לא בסדר.
איוון איליץ' כותב ב"ביטול בית הספר" שבכך שאנחנו מתאימים למערכת אנחנו "נעשים טרף לשאר מערכות".
אני טרף מאוד קל לשאר מערכות, אני לא מטרה בורחת, אפילו לא נייחת - אני רצה לתוכן בחדווה.
טרף קל.

מאוכלוסיות רבות שזקוקות למערכת החינוך הזו גם אם המתכונת שלה לא אידילית
אמנם כבר אמרו את זה קודם (לפני, לא משנה), אבל באמת - האוכלוסיות שאת מונה כמרוויחות מהסידור של חוק חינוך חינם הן המפסידות הגדולות. אולי לא נכון להגיד המפסידות הגדולות - אבל בסיפור הזה לא מנצח אף-אחד - לא עמרי, לא מאיה ולא רועי.
הסיפור על בן-דודך הוא ההמחשה המעולה ביותר לעניין הזה - הוא ברח מהמערכת, היא לא סייעה לו, היא תייגה אותו ולא קידמה אותו בכלום (חוץ מלאפשר לו ללמוד להסתכל על מערכות מבחוץ, אבל זאת המתנה שלו ולא ברור לי שהוא קיבל אותה דווקא מהמערכת) ובסוף הוא ניצח אותה, מבחוץ. הדבר היחיד שהיה במערכת שעזר לו זה מישהו ששחה נגד השטף של המערכת, זאת למרות שאפילו כל החברה הסובבת שאינה חלק של ממש מן המערכת הלכה עם הזרם (ותייגו אף את ההורים כבעייתיים...!).
תודה על הסיפור הזה שמוכיח את מה שמעולם לא היה צריך להוכיח - אין יתרונות למערכת הזו.

כלומר - כן... היא אכן מבקשת לשטח את כולם לפלטה אחידה אבל -
א. האג'נדה העיקרית שלה (סיווג ותיוג) גורמת לשיטוח קצת אחר - דירוג מעמדי
ב. ככל שהיא מצליחה לשטח היא הופכת את האדם לטרף לשאר מערכות, למה זה נחוץ?

<נורמה כבר לא מורה להיסטוריה בתיכון>
<אבל לנורמה גם אין ילדים, אז היא גם לא בחינוך הביתי>

כל כך שגוי שאפילו קשה להתחיל.
אז נתחיל מהפשוט : כולנו מסכימים שמערכת החינוך הנוכחית זקוקה לתיקון משמעותי.
כעת השאלה היא איזה תיקון.
לדעת רוב כותבי הפורום הנכבד (באמת ולא בציניות) הנוכחי - החינוך הביתי הוא העדיף ביותר.
לדעתי - זוהי אוטופיה במקרה הטוב או טעות חבורה במקרה השני.
אוטופיה אם הבית מסוגל לספק לילד מסגרת חינוכית. לפעמים ההורים (כמו המורים) אינם מחנכים אידאלים.
יתר על כן - ההורים ברוב המיקרים לא עברו כל הכשרה שהיא. אומנם פה זה "טבעי זה טוב" אבל אינני בטוח שכולם ממש ממש מזדהים עם כל מה שטיבעי. גם אלימות יכולה להיות טיבעית. ואנחנו מדברים על חינוך.
במיקרים רבים ההורים אינם בכלל בבית ואז איזה סוג של חינוך יקבל ילד.ה בבית נטול הורים ??

נורמה, אני מצטטת:
_את כותבת הרבה דברים נכונים על מערכת החינוך והבעיות שלה ואז אומרת דברים כמו:
אבל לקחת את המכתב הזה ולומר שחינוך חובה חינם הוא רעיון שלא עובד זה פשוט לא יהיה נכון.
ואני לא מצליחה להבין איך את מגיעה למסקנה הזאת אחרי הניתוח שלך, זה נראה מנותק_

למה מנותק?
אי אפשר שמשהו יהיה לא מושלם?
אני אומרת דבר פשוט, מערכת החינוך היא לא אידיאלית ורחוקה מכך. יותר מכך יש בה הרבה רעות חולות, שמרנות, ועוד.
אבל יש בה גם דברים טובים.
ואחד מהם למשל היא המודעות של קברניטי החינוך בארץ לרעות החולות הללו והניסיון שלהם להתמודד עם חלקם. אז כן, המודעות היא חלקית והניסיון להתמודד הוא חלקי וההצלחות הם חלקיות ועוד.
זה עדיין לא אומר שמה שיש כרגע הוא כולו רע, ועוד מהיסוד כמו שנכתב פה.
_אז מי כן יוצא בסדר מכל הסיפור הזה מעבר לאוכלוסיות שציינתי קודם?
מאיה ורועי.
שנית, כתבת:
מאיה ורועי לא יצאו בסדר - מאיה ורועי הם את ואני - שעברנו את ביה"ס והגענו לאוניברסיטה ואנחנו לא בסדר.
איוון איליץ' כותב ב"ביטול בית הספר" שבכך שאנחנו מתאימים למערכת אנחנו "נעשים טרף לשאר מערכות".
אני טרף מאוד קל לשאר מערכות, אני לא מטרה בורחת, אפילו לא נייחת - אני רצה לתוכן בחדווה.
טרף קל._

שוב, אותו הטיעון. לא יצאנו מנצחים כמו שכתבת במקום אחר, אבל יצאנו בסדר.
האם יכולנו לצאת יותר טוב?
ברור!
האם נגרמו לנו עוול, דיכוי יצירתי, אינטלקטואלי, אישיותי?
ברור וברורו!
וכל אלה חשובים, ועובדה שאני ואת ועוד הרבה אחרים מצליחים להתחבר למקומות שכביכול דוכאו אי שם ולנסות לחשוב על דרכים אחרות לחנך את החבר'ה העתידיים.
אז אנחנו ממש לא בסדר? לגמרי דפוקים?
ממש לא
אנחנו משכילים, ורובינו לא יכולנו לקבל את ההשכלה הזו בשום דרך אחרת אילולא ניתנה לנו חינם ולצערינו בשבל המגבלות הכלכליות גם בצורה חולה.

מאז למדנו ויש שיפורים תמידיים, סתם דוגמאות פשוטות על קצה המזלג:
אינטגרציה
ביטול תלבושת אחידה
הכפלת כח האדם המקצועי בחינוך המיוחד
ביטול שעת האפס (נדמה לי שברוב מוסדות הלימוד)
שינויים תדירים (ולא תמיד נכונים ומוצדקים) בשיטת הבגרויות
עידוד של ניתוב כוחות הוראה אכותיים לפריפרייה על ידי תגמולים כלכליים
וחשוב יותר:
הכנסת שיטות הוראה ליברליות יותר

ברור שהדרך עוד ארוכה עד שגם יבינו וגם יישמו את העובדה שהילד הינו אדם עם אישיות שלמה בעל צרכים וזכויות שיש להתייחס אליהם בכבוד בדיוק כמו למבוגר אחר.
אני מניחה שנגד זה יוצא עיקר הקצף באתר. כי באמת זו הנקודה הכי חלשה של מערכת החינוך מתוקף היותה מערכת גדול הושמרנית (כפי שציינתי גם בבית חולים יירמסו את האישיות שלך אל מול אנשי המקצוע, וכן בבית משפט וכדומה בכל מערכת גדולה ושמרנית).

אז כן, לא תמצאו שם הוראה יחידנית בדוגמאת כל אחד בקצב שלו, גם לא תמצאו מורה אחד על כל תלמיד כמו בחינוך הביתי, גם לא תמצאו כמעט כיתה שבה לא מושמעות צעקות של מורים ועונשים שזה מחריד ואין על זה ויכוח, אבל אלו המגבלות, הן בשל העניין הכלכלי והן הבשלות הרעיונית של קובעי המדיניות לגבי תפיסת הילד כפי שתיארתי קודם.
ובתוקף המגבלות הללו יוצאות כל הזמן אג'נדות חדשות המנסות לשנות ולו במעט דרך מסויימת, שיטת הוראה, שיטת תגמול, שיטת הכוונה וכו' על מנת לשפר את המערכת.

ונחוץ עוד הרבה, אני לא מתווכחת על כך. אני כן מתקשה להבין איך אפשר לומר שמערכת החינוך שלנו גרועה מיסודה כשאנחנו מדינה מס' אחת בעולם שבה אחוז האקדמאים בין גילאי 25-30 הוא הגבוה ביותר ביחס לכל העולם!
לא שזה הנתון הקובע את הצלחת המערכת, אך אי אפשר לטעון שהקניית השכלה גם אם בתנאים לא נאותים, היא דבר רע.

חינוך ביתי בכל מחיר להורים שאינם מסוגלים לכונן אותו הוא רעיון רדיקלי רע בעיניי לא פחות מהרעיון שחייבים ללכת לבית הספר בכל מחיר.

יונת

טובי, דווקא החינוך הממוסד מזיק יותר לבני השכבות החלשות מאשר לבני המעמד הבינוני והגבוה. לעומת זאת, מסתבר שבחינוך ביתי גם בני השכבות החלשות מגיעים להשגים גבוהים (בהשוואה לממוצע הכללי) – אפשר לקרוא על זה כאן. ככה שדווקא בהם ההליכה לבי"ס פוגעת יותר.

ראשית, ברור שבכל דבר בעולם הזה החזקים מורווחים יותר הבינוניים שורדים והחלשים נדפקים יותר. השאלה מה האלטרנטיבה שניתנת לכל אחד מהשכבות הללו בכל תחום. אז בתוך מערכת החינוך הכללית ילד חלש יצליח פחות מאשר עם היה יושב בבית עם אמא בהוראה פרטנית ואיכותית. זה ברור. השאלה היא אם יש לילד הזה אלטרנטיבה, ובדר"כ לא. (מה שיכול להיות שכן יהיה לילד ממעמד גבוה יותר) ופה מערכת החינוך לוקחת את המושכות לידיה ומענקיה לו אלטרנטיבה שהיא הרע במיעוטו יחסית לשום דבר.
ברור שחינוך ביתי הוא חינוך מצויין. אני בכלל לא משווה אותו לחינוך הכללי. אבל השאלה אם החינוך הביתי שאת מדברת עליו הוא אותו חינוך ביתי שילד חלש שבדרכ הוא כזה לא רק בגלל מערכת החינוך אלא כי הוא גם מגיע מרקע לא תומך, לא אינטלקטואלי וכו' השאלה היא אם אותו ילד חלש יזכה לחינוך הביתי כפי שאת מעניקה לילדך בבית - אצלו בביתו שלו עם הרקע הלא תומך הזה.
זו שאלה אחת, והיא באמת מעניינת, כי לכאורה התשובה ברורה, אבל השאלה היא אם על ידי עזרים שונים והגיוניים מבחינה כלכלית (וזו באמת הבעיה בה' הידיעה) למשל הכוונות של הורים, וכו' כן יהיה אפשר לכונן חינוך ביתי טוב גם למשפחות שאין להם הכלים ההתחלתיים לכך ובעניין הזה אני מסכימה עם קודמתי שכתבה:

אוטופיה אם הבית מסוגל לספק לילד מסגרת חינוכית. לפעמים ההורים (כמו המורים) אינם מחנכים אידאלים.
יתר על כן - ההורים ברוב המיקרים לא עברו כל הכשרה שהיא. אומנם פה זה "טבעי זה טוב" אבל אינני בטוח שכולם ממש ממש מזדהים עם כל מה שטיבעי. גם אלימות יכולה להיות טיבעית. ואנחנו מדברים על חינוך.
במיקרים רבים ההורים אינם בכלל בבית ואז איזה סוג של חינוך יקבל ילד.ה בבית נטול הורים ??_

פשוט ככה.

שנית, וממש לא רציתי להיכנס לנושא הזה, שאני הולכת להיכנס אליו כרגע, מסיבה אחת, כשאני התחלתי ללמוד אותו בעיקר זעמתי (כן זעמתי) על העובדה שבכלל מישהו מנסה לעשות הקשרים שכאלו. אבל נניח לפוליטיקלי קורקט (או שלא) ונדבר על עובדות..
על מה אני מדברת?

חינוך ביתי במתכונתו החיובית (כי ידוע שיש ילדים שנארים בבית ולא מהסיבות של חינוך על כל הפרשנויות שלו ולא בהכרח במקום שאפשר בכלל לקרוא לו בית), בדרכ" מתקיים אצל משפחות משכילות, ממוצא מסויים, עם מעמד כלכלי בינוי עד אמיד.
אם אנחנו מדברים על הארץ (והדבר נבדק כמובן גם בחו"ל שם החינוך הביתי הרבה יותר ותיק ומתפשט בקצב היסטרי) אז בדר"כ הוא יהיה נחלתם של משפחות שבהם לפחות לאחד ההורים יש השכלה אקדמאית, מצבם הכלכלי של המפחה הוא בינוני עד אמיד, ווהמוצא של המשפחות הוא אשכנזי.

כן, נשמע רע, נשמע מקומם, איך יכול להיות? ומה הקשר בין חינוך ביתי שהוא עניין של מודעות בכלל של הדור הצעיר ונטול הסיפורים על השד העדתי וכו'... לעדות ושאר המצאות?
ובכלל באתר ניתן לראות אנשים לא מעטים שמחנכים חינוך ביתי ושלא בהכרח עונים על כל הקטגוריות הנ"ל. (והשאלה הנשאלת היא באמת איזה אחוז הם מהווים מכלל אנשי החינוך הביתי והאם הם נחשבים המיעוט או לא).
יש קשר מובהק, כמותי בין האוכלוסיות בעלות הרקע הנ"ל לבין הימצאותם בחינוך הביתי.
קשר עובדתי גם אם קשה לנו הנוכחים להסביר אותו.
(כששוב לא כל ילד שלא לומד במסגרת הכללית ונמצא בבית אכן מוגדר כילד שלומד בחינוך ביתי).

עכשיו אם גם יש מחקרים ויותר מכך כבר עובדות ברורות שילדים שבאים ממשפחות שמייצגות את הקצה האחר של הסקאלה, דהיינו,ממשפחות לא משכילות, רקע סוציואקונומי קשה, ויוצאי משפחות מזרחיות, שלא לדבר על הללו שמצבם בדרכ הגרוע מכל, בסקאלה נפרדת בכלל של התייחסות - בני מיעוטים. כל הללו הם אלו שבדר"כ יהיו התלמידים החלשים ואני מדגישה בדר"כ (וזו לא קביעה שלי, מחקרים ועוד מחקרים שגורמים לכך שהיום בכל אוניברס' יש מסלול העדפה מתקנת שבו הקטגוריה של מוצא השכלת וכלכלת ההורים, על פי הנתונים האלה מקדמת את התלמידים הללו על פני חבריהם שאינם באים משכבות כאלה, כולל בסעיפים של קבלת מילגות).
אם הללו הם החלשים, ובפיסקה למעלה ציינתי שהסיכוי שדווקא ההורים שלהם יכוננו חינוך ביתי, אז גם אם החינוך הביתי הוא מצויין לחלשים הוא לא בהכרח יפגוש אותם.
. וזו הבעיה העיקרית. שמחזירה אותי לעניין הראשון. אין להם תמיד אלטרנטיבה והאחוזם של ילדים משכבות כאלה שייזכו לחינוך ביתי טוב (שכומבן ייטיב איתם, איזו שאלה) הוא קטן.

_

אוקיי, הבנתי: את חושבת שאני אומרת שכולם צריכים להיות בחינוך ביתי. אני לא. אני אומרת שאם מישהו רוצה לגדל את ילדיו בחינוך ביתי, גם אם הוא עני חסר השכלה, הוא יעניק להם חינוך לא פחות טוב מאשר בי"ס (וסביר שאפילו הרבה יותר טוב).

אוקיי, הבנתי: את חושבת שאני אומרת שכולם צריכים להיות בחינוך ביתי.
כן, גם לי בדיוק ירד האסימון בקשר לשיחה כאן.
אני חושבת שכל מי שהתבטא עד היום באתר בעד חינוך ביתי לא גרס שכולם צריכים לעבור לחינוך ביתי. או לפחות לא התכוון לכך ברצינות (-:
רק לנסות לפקוח עיניים ולהסביר, שלא יתכן שהחינוך המקובל היום על הרוב יהיה חובה על מישהו. ובהיעדר החובה והמובנות מאליה ש"כך עושים" , האפשרות של חינוך ביתי תהיה נגישה ואפשרית ליותר אנשים.

אני אומרת שאם מישהו רוצה לגדל את ילדיו בחינוך ביתי, גם אם הוא עני חסר השכלה, הוא יעניק להם חינוך לא פחות טוב מאשר בי"ס (וסביר שאפילו הרבה יותר טוב).
יונת, עם ה"עני" אין לי שום ויכוח... אני באמת לא חושבת שיש קשר בין חינוך טוב לכסף, לפעמים נהפוך הוא.... (היזהרו בבני עניים, שמהם תצא תורה... לא?).
עם ה"חסר השכלה" יש לי קצת יותר בעיה. ואני לא מדברת על השכלה פורמלית דווקא. חלק גדול מדור ההורים שלנו הם אוטודידקטים במידה רבה. לאף אחד מההורים שלי למשל אין תעודת בגרות ולא תואר אקדמי. מה שאני מתכוונת לשאול הוא - איך בבית שלא קוראים בו ספרים, שההורים באמת לא יודעים איך ללמד את הילדים אפילו דברים בסיסיים כמו חשבון או קריאה וכתיבה, שאין בו שיחות על העולם, איך משם יוכלו לצאת ילדים עם כלים להתמודד עם העולם המודרני.

תוך כדי כתיבת הדברים אני חושבת פתאום שיש גם הרבה ילדים שהולכים לבית ספר ובעצם לא לומדים שם כלום. ואחר כך הולכים ופותחים איזה עסק או חנות או הופכים לאמנים או מוסיקאים או טבחים, או מה שבא להם...... או שאם הם באמת רוצים ללמוד לימודים גבוהים אז הם מגיעים לזה.

כנראה שאין שחור ולבן בנושא הזה.

סבא שלי היה אומר: "לא כולם צריכים להיות דוקטורים". ועכשיו אני חושבת שיש לאמירה הזאת משמעות אחרת (מלבד זו הפולנית). שכל אחד צריך להיות מה שהוא רוצה ויכול.

<תגידו מה יהיה, בסוף יתברר לי שכל מה שלימדו אותי לא נכון?>

איך בבית שלא קוראים בו ספרים, שההורים באמת לא יודעים איך ללמד את הילדים אפילו דברים בסיסיים כמו חשבון או קריאה וכתיבה, שאין בו שיחות על העולם, איך משם יוכלו לצאת ילדים עם כלים להתמודד עם העולם המודרני.
אני לא מכירה מקרים כאלה (אבל בטוח יש) והבטן אומרת לי שאם הילד גדל בבית שבו ההורים לא קוראים וכותבים, לא יודעים ללמד (נניח שאנחנו מבינים מה זה), אבל מספקים לו את כל צרכיו כילד, לא תהיה לו שום בעיה. כי הרי, שוב, הילד לא גדל בתוך בועה. אם מתפתחת אצלו סקרנות וההורים לא מדכאים אותה, הוא ימצא מקורות ללמידה. בעצם כל מה שהם צריכים לעשות זה לא להפריע. להעניק לו בית חם, כסות לעורו, אהבה ואוכל, חופש גופני ומחשבתי ורגשי, ואת זה גם אנאלפביתים גמורים יכולים לעשות. אולי אפילו יותר טוב....

שאין בו שיחות על העולם
איך יתכן בית כזה? הרי אפילו רכילות על השכנה זה שיחות על העולם, ושיחות במכולת.
( מה שכתבתי לא מתייחס לבית חולה, שלא יוצאים ממנו ואף אחד לא נכנס אליו, שמדכאים את הנפשות בו, ושאין קשר עם העולם.)

אני אומרת שאם מישהו רוצה לגדל את ילדיו בחינוך ביתי, גם אם הוא עני חסר השכלה, הוא יעניק להם חינוך לא פחות טוב מאשר בי"ס (וסביר שאפילו הרבה יותר טוב).
מודה שלא קראתי לגמרי ולעומק את כל ההתפתחויות, אבל מאד מסכימה עם המשפט הזה ומוכרחה להגיד עוד משהו.
נניח שמישהו בא מבית של משפחת מצוקה, בית הספר לא בהכרח יציל אותו, אלא הרבה פעמים יקים אותו על הוריו, יעורר בו כעסים, תחושת נחיתות, רצון למחוק את מוצאו, שורשיו וכו' כדי לגלות שגם ככה הוא לא ממש מצליח להשתלב במשחק המכור של "החיים" כפי שהם מוצגים על ידי המערכת.
ועוד משהו קטן, שמעתי אתמול את עמי איילון מדבר על פגישתו עם אנשי יש"ע באוהל המחאה, הוא אמר: "וגם אם תהיה אלימות, ביום שלמחרת, אני אוכל להסתכל לעצמי בראי ולהגיד: עמי איילון, עשית כל מה שיכולת כדי למנוע אותה". בדיוק ככה אני מרגישה לגבי החינוך והאלימות ובכלל. אני בטוח אעשה וכבר עושה המון טעויות עם ילדיי. אבל לפחות בסופו של יום, אני אוכל להביט במראה ולהגיד לעצמי: "אפרת, עשית כל מה שיכולת על מנת לצמצם את האיבה, האלימות, התחרותיות המצמיתה, וכל מה שאפשר כדי להצמיח פה דור יותר טוב במובנים הרוחניים ולא החומרניים של המילה".
אולי אני נאיבית, אבל אני מעדיפה לנסות

_אבל מה עם אותם ילדים שגדלים בבית עם אבא אלכוהוליסט או מכה, אמא לא מתפקדת, וכו' וכו',
שם הם לא מקבלים שום ביטחון, שום עידוד, שום חום, שום כיוון. איך ילדים כאלה אמורים להסתדר בכוחות עצמם?_
אולי אנחנו צריכים לעדכן את מערך הרווחה שלנו, על מנת שיגיע אל הילדים האלו, בלי קשר לבית ספר. ואולי עבורם בדיוק וגם עבור עוד כאלו שההורים שלהם ממש לא מרגישים רצון / יכולת (ואני נקייה לחלוטין משיפוטיות !!!) לעשות חינוך ביתי (כי באמת שזה לא מתאים לכל אחד ובאמת שזה לא פשוט וקשה וחייבים להגיע אל זה מהבפנוכו בלבד), עבורם צריך להקים מקומות חמים כמו "מיתר". לא מקומות שידחפו אותם לתחרות וילעסו להם בקול כמה שהם נכשלים ונחשלים (באמצעות עזרי מדידה אינסופיים) ...

עבורם צריך להקים מקומות חמים כמו "מיתר". לא מקומות שידחפו אותם לתחרות וילעסו להם בקול כמה שהם נכשלים ונחשלים (באמצעות עזרי מדידה אינסופיים) ...

אני מאוד מסכימה.

אוקיי, הבנתי: את חושבת שאני אומרת שכולם צריכים להיות בחינוך ביתי.
כן, גם לי בדיוק ירד האסימון בקשר לשיחה כאן.
גמני

ומה עם Thank]זה You Teacher Lena[/po].asp ?

מתנחלת אלמונית ,
הסיפור מקסים.
למה את מתכוונת כשאת כותבת:
ומה עם זה?

_מתנחלת אלמונית ,
הסיפור מקסים._
תודה@}

וזה מזכיר לי שהסלגן של משרד החינוך היה, בשנה בה התחלתי ללמד : "מורה טוב הוא מורה לחיים". היה נדמה לי שיש מורים שהבינו אותו באופן הבא: מורה טוב הוא מורה שלא מוותר ונשאר במערכת החינוך כמה שיותר שנים. כל החיים. לחיים.

ומה עם זה?
יש כאלו מוסדות גם בארץ, ואכן בהם ניתן לעיתים למצוא מורים משכמם ומעלה שמצליחים היכן שאחרים נכשלו.