מועצת החירום לנקבות היסטריות

אבל לא הייתי עוצמת עיניים לבעיה שיש כאן ואולי איננה פתירה
אני לא מציעה לעצום עיניים, כמובן, אבל אני מאמינה שכאשר אנחנו רוצים לפעול, זה יכול להכשיל אותנו, לנסות לנהוג את העגלה לשני כיוונים בעת ובעונה אחת.
אי אפשר לפעול בלב שלם לכיוון חיובי כאשר אנחנו כל הזמן מחזיקים בראש מחשבות כמו "הוא חרא" ו"יש פה בעייה בלתי פתירה". זה פשוט לא עובד ככה. זה מתכון בדוק לכישלון.

אני בהחלט מאמינה בפעולה מתוך פיכחון.
אבל על סמך הנחת עבודה מועילה.
ודרך אגב, לרגע לא טענתי
שיש "טעויות" שאני עושה ושבלעדיהן הכל יהיה סבבה

אני דיברתי באופן מדוייק ומפורש על "בניית מערכת יחסים חדשה". מה יהיה אופייה של מערכת היחסים הזאת - את זה אין שום אפשרות לדעת בשלב זה.
היא רק נבנית.
מה שחשוב בשלב הזה הוא רק, לבנות אותה נכון מהצד של דלית. על הצד השני אין לנו אחריות, אבל ה-50% של דלית יכולים להשפיע הרבה מאוד ולהטות את הכף מקור לחום. גם את זה אפשר ללמוד לפי התגובות שלו. בינתיים היא במקרה הרע גורמת לקור ובמקרה הטוב גורמת לבלבול.
ולמעשה, כל מה שאני מציעה לדלית לעשות, הן עצות שטובות לדלית גם בלי קשר אליו.
כלומר, הן עוזרות לדלית לבנות עמוד שידרה, חמלה, שליטה עצמית, כבוד עצמי. אולי מעל לכל ניתן להגדיר את זה כ"כבוד עצמי" וכבוד לזולת. זה תמיד טוב. זה תמיד מוביל את דלית לכיוון של דלית טובה יותר, אותנטית יותר, שמכבדת ואוהבת יותר את עצמה.

אני מאמינה שגם זה סטנדרט למדוד לפיו את העצות שאנחנו מקבלים: האם זה משפר אותי כבנאדם? אם כן, זו דרך טובה בשבילי. האם זה מחליש אותי כבנאדם והופך אותי לאדם שמכבד את עצמו פחות? אם כן, זו דרך רעה בשבילי.

שליחה על ידי דלית* » 25 יולי 2014, 10:55

כמובן שהדיון הזה בין שתיכן מהדהד את המציאות.

אז החלטתי שאין יותר לחץ.
ואני מנסה לתת לו להוביל (ומחכה כשתתפני בשמת להסבר המוחשי שלך שימנע עוד כמה אי הבנות).
ואני אפילו דואגת לתשומת לב מכיוונים אחרים כך שאראה אותו בפרופורציות (כן אני מפלרטטת והכל כמובן מרחוק - בלי עזרתו האדיבה).
אבל הבעיות שהיו בעבר לא מרפות. הבעיה הכי משמעותית זה חוסר תרבות השיחה שלו. הוא לא יודע לדבר ולהביע רגש אבל זה יותר מזה, יש לו התפרצויות לא מהעולם. וכשאומרים משהו או מתרחקים או מעירים בקטן או לא משנה מה - הוא לא מגיב טוב. בשום צורה. בטח לא מצטער.

הבוקר - השיחה מכיווני התמצתה בכך שאני שואלת שאלה על משהו ומכאן הוא התחיל לדבר בשטף. בשלב מסוים שאלתי אם זה לא יהיה כבד לי להרים, בהקשר למשהו שאמר. ופתאום הוא מרים את הקול. צעקות, בטון בלתי נסבל. ביקשתי בקוליות שינמיך את הקול זה לא נעים לי אמר "אז תעשי מה שאת רוצה" אמרתי לו שאני שמחה לעזרה שלו ואני מקשיבה רק שבצעקות קשה לי. אז הוא "את מוציאה לבן אדם את המיץ". אני מסביר לך ואת מתווכחת.
אמרתי לו שאני לא מתווכחת, אני שואלת שאלה רצינית.

השיחה ארכה 3 דקות. ברובה שתקתי והקשבתי, והנה הצעקות. זה היה תמיד. בלי קשר למשקעים בינינו.

זו יכלה להיות שאלה על משהו אחר , מה הוא חושב להביא סוודר חם להופעה שהוא יודע היכן מתקיימת או לא? הוא קצר רוח לשאלות מעבר להעברת אינפורמציה, אם אפשר לסכם את זה. שום כלום של דיון לא בא בחשבון, זה נתפס אצלו כוויכוח.

זה לא שלי ולא קשור אליי.
בשבועיים האחרונים למרות שאני הכי משחררת והכל - דווקא אצלו התגברו האוליטימטומים והנוקשות ונראה לי שהוא אפילו משקר לי טיפה מה שלא היה פעם מעולם אבל אני לא בטוחה. אולטימטום זה כשאנחנו מנסים שוב לקבוע זמן להיפגש (מכיוונו דווקא) ושוב מנסים לתאם, ואני חברים יקירים עובדת עד מאוחר, צר לי אבל זה לא פינוק., אני לא ישנה טוב בגלל עודף עבודה. ולא רק שאני לא מקבלת או קיבלתי מילה טובה על זה אי פעם - הוא מתחיל לצעוק שאם אני לא יכולה עד שבע להיפגש אז זה לא יקרה. אחרי שבע לא בא בחשבון. וכשאני שואלת שאלה על אבא שלו, ושכחתי משהו אז "הזיכרון שלך דפוק" ו"המצב שלך לא טוב". וכשאני תוהה אם ללכת לאיקס עדיף על ללכת לוואי אז "תהיי כבר קלילה".

עד עכשיו לא חושבת שהצלחתי להעביר כמה קשה איתו מילולית. כשהוא שמח וטוב לב והעניינים בינינו בסדר אז יופי אבל ויכוח קטן ואווירה קמת מתוחה - והוא צועק. חוסר הסכמה אחד והוא נכנס בי.

היום ניפגש בערב לכמה שעות והאמת? האמת שלא בא לי. לא בא לי להתלבש ולהתגנדר ולחייך ולשמח אותו. אני לא אבטל כי צריך להשקיע, אבל אני שואלת שוב איך מתמודדים עם זה כשהמטרה היא ממה שהבנתי כרגע לייצר אווירה טובה. איך עוברים ליד זה (?) בתוך זה בלי להיפצע ומנגד לכוון את זה נכון החוצה ממני. לא רוצה לשנות אותו ולא יכולה, אבל להפחית את המינונים של זה בהחלט.

הרצון להיות רגועה ומכילה מתנגש עם חוסר הצדק וההתקוממות כנגד זה. הסיבה היחידה שהסכמתי לזה בעבר זה כי ידעתי שהוא טוב, שהוא לא מודע לכמה זה הרסני ולא נעים ששנייה אחרי זה הוא ייסע לקנות מכשיר חדש במקום להסביר לי איך לתקן את הישן.

וכבר הבוקר בא להביא לי כמה דברים שחסרים לי. ואתמול בערב הציע שאבוא להתקלח אצלו ויחזיר אותי הביתה כי הבלגן במקלחת עוד קיים.

בהתחלה בפעם הראשונה שהתפרץ צרחתי בחזרה ואמרתי לו שלא מקובל עליי וכאלה הוא מיד שלח סמס שהוא מתנצל. ולמחרת אכלנו ארוחת בוקר ודיברנו על זה והוא אמר שהוא ישתדל.
מאז לא מצטער ולא נעליים ושום דבר שעשיתי עד היום לא עבד במישור הזה. להבליג לא עזר. המשיך ואני התפוצצתי. להעיר בעדינות גם לא. לצעוק בחזרה דווקא עזר אבל אין לי כוחות לזה כל פעם ובמצב של היום כל ריב מרחיק אותנו קילומטר. בעבר התשוקה והחיבור החזירו אותנו.

ועכשיו כשאני מנסה בכלל לעקוף ויכוחים ולעקוף בלגנים ולתת לנו לפחות חודש של חסד (החלטנו שחודש לא רבים, כלומר אני החלטתי והוא אמר בתגובה שהוא לא מתחייב לכלום. אז אמרתי לו שאני אשתדל הוא אמר - אם לא תתפרצי עליי עם ההורמונים שלך... אז יבאיזה ניסוח מוזר - הוא לא יגיב להם או משהו כזה. את ההתפרצויות שלו נטולות ההורמונים לא הזכיר).

אז מה לעשות, גם תגובה קטנה ודלה וקורקטית מוציאה ממנו מלחמת עולם. באמת, מה לעשות?

נפגשים הערב ואשמח לדעת מה לעשות כשהטונים יעלו והם יעלו. מכיוונו.
--

מישהי את צודקת ואני איתך רק שבנקודה הזו החלטתי להשקיע במישור הזה ונתתי לזה פרק זמן מסוים. מה שנקרא. ובזמן הזה אני אנסה הכל. ולזה התכוונה בשמת. אני לא מתמקדת במה הוא לא בסדר וכמה חרא יוצא לי ממנו (הו הו) שזה מה שעשיתי עד עכשיו. אלא מה אני יכולה לעושת, מדי פעם אני מקטרת וזה אבל רוב הזמן אני באמת משתדלת כך שאם והיה ולא יצלח אדע שעשיתי הכל. אני שמחה שאת פה כי רוב הזמן אני חושבת כמוך וחשוב לי לשמוע את זה ממישהי חיצונית (גם הוויכוח שלך עם בשמת יכל היה לצאת מהפה שלי

). אגב כשאת אומרת שאת חושבת שהבעיה לא פתירה כדברייך, זה כי את חושבת שזה גמור ואבוד אצלו (או אצל)י כלומר שהרבה דם רע עבר בינינו וזה אבוד - או שהוא במהות שלו באיך שהוא מתנהל וחושב ומגיב, חרא בן אדם ולכן לא כדאי להיכנס לזה או אופציה אחרונה (הו אה) שהוא אף פעם לא יעשה לי טוב ואני לא אעשה לו טוב כי אנחנו אחרים (ברמת ההתאמה לא כי הוא איש לא טוב).
. מעניין אותי איך את רואה את זה כשאת קוראת את הדברים בכנות.

זה לא שלי ולא קשור אליי.
הי דלית,
בתחושה שלי את יותר ויותר מצליחה להשיג איזון פנימי, ומתוך כך באמת לראות מה שלך ומה לא שלך,
מה נתון להשפעתך ולשליטתך ומה לא.
הפוסט הזה שלך, אף על פי שהוא מדבר עליו ועל בעיות ביניכם כמו פוסטים אחרים, נקרא אצלי אחרת לגמרי מהפוסטים הקודמים.
כאילו נרגעת והראייה שלך מצטללת ומזדככת.
אין לי תובנות מעשיות בשלב הזה, אבל רציתי להגיד לך - איזה יופי!

בשמת, אני רואה איתך עין בעין בכל מה שכתבת, חוץ מהשימוש במילה "גורמת"
בינתיים היא במקרה הרע גורמת לקור ובמקרה הטוב גורמת לבלבול.
דלית לתפיסתי לא "גורמת" לו להתנהג כפי שהוא מתנהג. יכולה להשפיע? סבבה... אבל לא גורמת. זה אולי פרט קטן, אבל לדעתי משמעותי.

_אגב כשאת אומרת שאת חושבת שהבעיה לא פתירה כדברייך, זה כי את חושבת שזה גמור ואבוד אצלו (או אצל)י כלומר שהרבה דם רע עבר בינינו וזה אבוד - או שהוא במהות שלו באיך שהוא מתנהל וחושב ומגיב, חרא בן אדם ולכן לא כדאי להיכנס לזה או אופציה אחרונה (הו אה) שהוא אף פעם לא יעשה לי טוב ואני לא אעשה לו טוב כי אנחנו אחרים (ברמת ההתאמה לא כי הוא איש לא טוב).
. מעניין אותי איך את רואה את זה כשאת קוראת את הדברים בכנות._

להבנתי הוא בנאדם מתוסבך עם עצמו ברמה שאת יכולה בעיקר להיפגע מהקשר איתו ומלרקום ציפיות סביבו ולהשתדל כל כך. זה נשמע לי לא בריא בכלל ואין ספק שאם לא היה הריון בתמונה כולן פה היו אומרות לך את זה (כפי שתראי גם את דעותיה של בשמת בראש הדף ובדפים אחרים באתר). לדעתי לא צריך להיות הבדל ביחס לגבר בגלל שיש ילד עתידי בתמונה (ויש לי ילדים), אבל מצד שני זה ממש אחלה שאת בודקת עוד ובוחרת לתת את הזדמנות - חשוב שבעתיד תרגישי שעשית את המקסימום שלך כדי שתוכלי לשחרר בלב שלם, ואם במקרה זה יצליח אז בכלל הרווחת

ובכל מקרה תרוויחי שיפור עצמי שלך, מסכימה עם זה לחלוטין. רק שמרי על עיניים פקוחות, זה כל מה שאני מציעה. ואל תראי את עצמך כאשמה בשום אופן.

ועוד משהו - נכון שזה אבירי מצידו לתקן לך דברים, אבל בכל רמה אחרת הוא משדר קור מקפיא ואי אפשר להתעלם מזה. נוח לו לתקן חפצים לאם ילדו? טבעי ונפלא. מה היחס שלו אלייך כבת זוג - יש פה לדעתי יותר סימנים בעייתיים מאשר חיוביים. ובכלל לפי העקרון של הדף הזה הרעיון הוא לא לפרש סימנים ולחפור לעצמנו אלא להקשיב למה שהגבר אומר ולקבל את זה כפשוטו, גם אם לא נעים לנו לשמוע

אני רוצה להגיד משהו על יצירת מציאות. זה נכון שלדלית יש כוח השפעה, והיא יכולה להטות את הכף לכיוון שהיא רוצה. אבל זה לא במאה אחוז ככה. לפעמים משהו פשוט לא מתאים, וכדאי להבין ולא לדפוק את הראש בקיר בנסיונות חסרי תוחלת. אני לא מתיימרת לומר מה המצב אצל דלית כרגע, אבל חושבת שרצוי להודות גם בזה, ולהיות עם יד על הדופק. וגם אם לא, ולא משנה מה דלית תבחר לעשות - בכל מקרה תהיה פה למידה משמעותית אז הכל בסדר

בשבועיים האחרונים למרות שאני הכי משחררת והכל - דווקא אצלו התגברו האוליטימטומים והנוקשות ונראה לי שהוא אפילו משקר לי טיפה מה שלא היה פעם מעולם אבל אני לא בטוחה. אולטימטום זה כשאנחנו מנסים שוב לקבוע זמן להיפגש (מכיוונו דווקא) ושוב מנסים לתאם, ואני חברים יקירים עובדת עד מאוחר, צר לי אבל זה לא פינוק., אני לא ישנה טוב בגלל עודף עבודה. ולא רק שאני לא מקבלת או קיבלתי מילה טובה על זה אי פעם - הוא מתחיל לצעוק שאם אני לא יכולה עד שבע להיפגש אז זה לא יקרה.
עצה קטנה למצבים כאלה:
ברגע שהוא מתחיל להתנהג לא נעים, אבל בו ברגע - את מסיימת בנעימות את השיחה. אבל על המקום. את פתאום "צריכה לרוץ", יש לך משהו על האש, חייבת לשירותים, "נדבר אחר כך". הכל בטון נעים, אבל פשוט לסיים את השיחה ולא לאפשר התמשכות שלה - גם אם הוא מנסה, את פשוט חייבת לשירותים בורח לך ביייייייי וסוגרת.
ממש עד כדי כך.
לא לאפשר לו להמשיך אפילו שניות מעטות נוספות בהתנהגות לא ראויה כלפייך.
ברגע שזה עולה, שלום.
ושוב - בנעימות! זה קריטי. את לא עושה את זה כעונש ואת לא עושה את זה ברוגז. את נשארת ליידי, ובמסגרת התנהגותך המכובדת והמכבדת, את פשוט לא מאפשרת התנהגות גסה כלפייך.
לא על ידי התייחסות ישירה ולא על ידי שיתוף פעולה, אלא פשוט - בעזרת סיבה מלאת טאקט, את סוגרת.
כך לאט ובהדרגה את יוצרת מצב שבו לא מתאפשר לדבר אלייך לא יפה.
כי הרי את מייד סוגרת, לא חשוב באיזה תירוץ.
בכ"ז, אשה בהריון... השלפוחית לוחצת.... P-:
לאט לאט ייווצר הרגל, שהוא לא ידבר אלייך ככה. בלי שאמרת מלה אחת. בלי שנלחמת בו, בלי שהתווכחת, בלי ביקורת ובלי הטפה.

אני לא אבטל כי צריך להשקיע.
אין שום צורך להשקיע בפגישות סרק כשאין לך מצב רוח.
תזכרי מה שכתבתי: תקבעי פגישות רק כשנוח לך.

להבליג לא עזר. המשיך ואני התפוצצתי. להעיר בעדינות גם לא.
נכון. הדבר היחיד שעשוי לעזור - לסיים כל תקשורת בשניה שהוא נעשה לא נעים, מיידית ובטאקט. בטון נעים, עם תירוץ מצויין, אבל מייד. לא לחכות שנייה.

ועכשיו כשאני מנסה בכלל לעקוף ויכוחים ולעקוף בלגנים ולתת לנו לפחות חודש של חסד (החלטנו שחודש לא רבים, כלומר אני החלטתי והוא אמר בתגובה שהוא לא מתחייב
לא לעקוף ויכוחים.
לחשוב על משהו אחר.
ולא להחליט שחודש לא רבים - את לא יכולה לתאם החלטות. את לא תריבי בכך שתמצאי דרך להפסיק כל שיחה או לחזור מייד הביתה ברגע שהוא נעשה לא נעים.
כן, גם באמצע פגישה, את פתאום מרגישה עייפה מאוד או לא טוב, או שהוא יחזיר אותך או שתקחי מונית. העיקר - מייד.

תזכרי שכל עוד את עומדת להביא איתו ילד לעולם - אתם תהיו בקשר במשך שנים רבות. לכן, עכשיו הזמן "ללמד" אותו בעדינות איך להתייחס אלייך ואיך לא, אבל לא על ידי אמירה ישירה, לא על ידי ביקורת, נזיפה, הטפה, צרחות, בקשות, תלונות וכיוצא באלה. למה?
כי זה לא עובד.
הדרך היחידה שעשויה לעבוד, היא אימונים במעשים. רק מעשים. ומעשים פירושם: לא לאפשר התנהגות מכוערת כלפייך כי את פשוט הולכת.
כל מי שמוצא/ת את עצמו/ה מתמודדת עם תוקפנות כלפיה בכל השיטות הלא יעילות והלא-מכבדות-את-עצמנו (הקורבניות והתלותיות וכדומה) - נכנסת למלכודת שנקראת "אולי אפשר לתקן את המצב".
ובמיוחד?
במלים...
מלים הן לא הדרך לתקשר פה.
את חייבת ללמוד לתקשר בשפה שהוא מבין, וזו שפת המעשים. אבל לא מעשים פוגעים, כי ככה אף אחד לא לומד. רק ביד רכה...

"את מוציאה לבן אדם את המיץ"
אמירה מחלישה לכל הדעות לא משנה מה היה קודם.
מה לעשות? לנשום. לעצור. כי את כבר לא במרכז שלך.
אנרגטית את מוחלשת. מחשבות כמו "הוא תוקפני מה יהיה איתי ועם ההריון ואני לא בטוחה אם להישאר איתו בזוגיות" הן אנושיות וטבעיות ועם זאת מחלישות עוד יותר.
מה שאפשר לעשות כשנאמר משפט מחליש מהצד השני (גם בזוגיות יציבה ) הוא לומר: אני כעת לא יכולה לדבר, אני רגע הולכת ל.... אחזור עוד מעט.
אם לא מתמללים את העזיבה זה יכול להתפרש כעונש. ואז האנרגיה המחלישה מועצמת.
אחרי שעזבת את המרחב הזוגי את יכולה לשאול את עצמך "מה שלומי" או "מה אני צריכה ממני" "איך אני יכולה לעזור לעצמי?"
ואחרי פסק הזמן הזה תוכלי לחזור ולהיות לידו. גם הוא ירגיש את השינוי באווירה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת תודה. נשמע מעולה ונכון וחכם. זה אפקטיבי מאוד לשיחות הטלפון. אני איישם ולדעתי אינסטנקטיבית מהבאסה יישמתי את זה כמה פעמים (אבל לא מספיק ובטח לא בעקביות ולא ידעתי שזו שיטה ושזה יעיל, כשיודעים את זה זה אחרת). והוא קלט בפעמים ההן. לא חושבת שאמרתי מספיק תודה על האכפתיות והמסירות שלך וההשקעה גם בזמן. אז הרבה תודה

לגבי המציאות, במציאות כל חמישה משפטים הוא מגעיל, יהיה בלתי אפשרי לבלות יחד. כל פעם לחזור הביתה גם בשעות קיצוניות גם מרחוק זה בלתי אפשרי. אינסטנקטיבית אני עושה את זה לפעמים אבל יש נקודות שזה באמת להעניש את עצמי. לשבת במסעדה ולבקש מהר חשבון בגלל מילה לא במקום, לעולם לא נגיע לאוכל ואני רעבה בימינו ברוך השם

לצאת לקראת אירוע שקבענו אליו ולעצור באמצע בגלל הערה לא במקום, זה להעניש את עצמי. יש משהו שאפשר כן להגיד או לעשות באותם רגעים שאני בוחרת לא לנטוש?

דוגמא למגעיל מהיממה האחרונה:

אתמול בטלפון - מנסים לקבוע להיפגש. קובעים ובסוף השיחה אני אומרת בשמחה "שיהיה בתאבון בארוחת הערב", הוא בתגובה נאנח בקושי רב, אנחה ברורה של חוסר שביעות רצון מהכל. ואומר ביי. לא תודה לא "גם לך" והאנחה - כאילו "איזו מציקה את". לא נעים. האנחות האלה בכל פעם שהוא מאוכזב. גם באמצע מצבים אינטימיים. ככה תלויה באוויר האנחה הזו. להרגיז. אנחה אחת אבל היא גרועה מסיפור שלם. והיא אנחה של חוסר שביעות רצון, אני מכירה אותה, לא מעייפות ולא במקרה ולא מהרגל. אנחה מלווה בגלגול עיניים.

אני מספרת לו שאני מגיעה ממשפחה מסורתית ואני לא מביאה כל חבר הביתה מתוך רצון להביא את האחד, לכבד אותם (דווקא להריון הם ייפתחו, בגלל הגיל יש כבר רמיזות הרבה זמן). אני משתפת אותו בסיפור הזה ברוך, והוא בתגובה "איזה שטויות".

נפגשים. צבעתי את השיער. נכון שלא כולם אוהבים אבל הוא אף פעם לא מפרגן. נכנסתי לאוטו, אחרי כמה דקות אני אומרת לו, איך השיער? "קודם היה יותר מתאים" אוקי דעתו, אבל כל הזמן שלילי?

אני אומרת לו שאני עומדת לבכות מרוב עצבים חצי ביאוש חצי בצחוק והוא אומר "מצויין, תבכי, לא להגיד שאת הולכת לבכות, תבכי, לבכות זה בריא".

אני אומרת שאני עייפה או לא רוצה לעשות משהו בגלל ההיריון. במעשים הוא יסחוב לי, יקנה משהו נגד בחילות, ידאג להכל אבל יגיד במילים "הריון זה לא מחלה" כל הזמן.

כבר אמרתי שבשבועיים האחרונים הוא נהיה יותר מגעיל, הכל באולטימטומים. אם לא תרדי בזמן אני הולך. אם לא נקבע בשבע לא יהיה. ניסה מיוזמתו לקבוע איתי ארוחת צהריים, שאל מתי לאסוף אותי מחר, אמרתי לו שבארבע וחצי אז אמר בכעס "אז אני לא אחכה לך ואוכל לבד". אמרתי שלא ציפיתי שיחכה אבל אם כבר אוכל הצעתי שנאכל משהו קליל בנפרד בצהריים ובערב נאכל פיצה (בא לי הרבה זמן ואני יודעת שהוא אוהב שנאכל ביחד), הסכים, אבל בזעף. אמרתי שלא חייבים, לגמרי לא חייבים אבל הוא כן רוצה ומתחיל להגיד בזעף אז רק פיצה כזו וכזו (בדר"כ אני בוחרת. כאמור בשבועיים האחרונים הוא מתכסח בכח), אבל למה בזעף?

בפגישה אתמול החלטתי שאני עושה מה שאני רוצה, ולא מחכה לירום הודו שיעניק חיבה. כי אני לא קיר. ואיתו כמעט תמיד זכות ההובלה שמורה לאישה. גם בדייטים הראשונים יצאה לי הנשמה עד שהיתה נשיקה או מגע והוא אמר שהוא ככה תמיד, מעדיף שהבת תיזום שהוא לא יחצה גבולות. ואני חושבת שגם יש לו קצב אחר וצרכים אחרים ולי נמאס להיות בהמתנה שזה גם סוג של התעללות או שליטה או לא יודעת מה. אני יודעת שהוא לא מונע מגע כעונש, אלא שהוא לא מרגיש צורך אבל אני כן אז כבר לא מעניין אותי. חיכיתי מספיק. וגם נראה לי ששוב אצלו עם האוכל בא התיאבון ולא ההיפך בכל דבר כמעט. אז - לא מגע מיני, משהו קליל, נעים. קנה לי גלידה, וישבנו בטיילת ופגשנו דוד שלי במקרה ועשינו היכרות והדוד לחץ שנתחתן (כן זה היה מהיר, נעים מאוד - יאללה למה את מחכה, תתחתנו

) והבחור שמח על ההיכרות (אני רציתי לקבור את עצמי כי כל המשפחה עכשיו תדע ואף אחד עוד לא פגש אותו).
וישבנו על ספסל במרחק נגיעה ובשלב מסוים הנחתי את הראש על הירך שלו והיו בכיס שלו מפתחות שהציקו לי בראש, הוא הוציא והעביר למקום אחר. ואחרי חצי שעה לקחתי את כף היד שלו ושמתי על הבטן שלי וחיבקתי אותה. כמו בול עץ הוא הגיב, מאפשר לי לעשות מה שאני רוצה אבל בלי תנועה וזה דווקא שחרר ויצר אווירה קצת רכה ודיבורים על העתיד.
אח"כ באוטו אמרתי לו, שאני רוצה מחר ללכת למקום מסוים והוא אמר "אבל את אצל המשפחה". אמרתי, "נכון, בבוקר אבל אחה"צ אני פנויה". אז הוא אמר "תגידי לי מחר מתי לקחת אותך ואני אבוא". בלי ריב, בלי לחץ, בלי אולטימטום. בשמחה. וכבר קבענו לאן נלך ומה נעשה.

אז הוא כזה, קובעים לו עובדות והכל נהיה קל יותר.
זה לא כתוב בספר אבל ככה זה איתו יותר קל. אולי זה גם סוג ההובלה שדיברת עליה בשמת, שאני מביעה צורך והוא מחליט? לי זה נראה יותר דומיננטי ממה שאמרת והייתי שמחה להיות פחות דומיננטית ב-א-מ-ת אבל זה עובד איתו הכי טוב. ברגע שלקבוע פגישה נשאר במרחב בינינו זה נהיה בלגן. הוא מצפה ממני ואני ממנו, והוא כועס על הציפיה ואני כועסת על חוסר היוזמה ומתווכחים על השעות כשבשורה התחתונה איתו - פשוט צריך להגיד וזה נעשה בכיף. אלא אם יש לו משהו שממש לא מתאים או על השעות המאוחרות אז במילא מתפשרים אבל בלי ריבים.

אני מאוד אשמח כשתתפני בשמת לקבל את ההסבר שלך על ההובלה העדינה שמאפשרים לגבר כי אני באמת דומיננטית (לא יותר מאיה שממוצעת אבל טעמתי את הטעם של להיות נינוחה ולא לשלוט בערב ההוא בפארק ואני רוצה עוד מזה) והוא אוהב להיות מובל ובכלל גם בחיים אני מעדיפה שהגברים בחיי יקבלו אותי רכה יותר (כולל האבא היקר שלי שאני והוא הכי קרובים בעולם אבל אני מטריפה אותו לפעמים עם קביעת העובדות והטון שהוא כבר מאש מוותר על כל מיני מתפרץ ומתנצל ואני נעצבת כי במקרה שלו הוא צודק צודק צודק, שלא כמו הבנזוג שהוא סתם $$ אני קולטת רק היום כמה גם ביחסים עם גבר שהם לא זוגיים, חשוב להיות רכה לא רק בכוונות ובמעשים וכמה הנוכחי דווקא כי הוא מובל ברמה הכי גבוהה שיכולה להיות עושה לי בית ספר כי נמאס לי).
אגב לפעמים בגינות שעשועים אני שומעת איך נשים מדברות לבני הזוג שלהן ואני מתפלצת, נוזפות ומורות וכעוסות, ואת רואה איך ההוא מתכווץ או כבר מכווץ. אני לא כזו אבל יש לי פוטנציאל

בחזרה לנוכחי.
הוא מתנהל חרא במושגים קונבנציונליים ובטח במושגים שלי. מצד שני יש לו את היופי שלו. כמו שאמרת בשמת, הוא גבר שעושה. וזה לא כזה שכיח במקומותינו ובגילנו ובסטטוסנו. עד עכשיו שקלתי את שניהם והתנדנדתי בין כעס לחיבה גדולה. לכן גם לא הייתי יציבה בקשר.
אבל אתמול בלילה (זה קרה גם בלילות אחרים אבל אתמול זה היה חריג) ישבתי עם עצמי והבנתי שלא מעניין אותי שיש בו הרבה טוב כשהרע כזה רע. מגעיל. זה לא תפוח רקוב אחד שצריך להעיף בארגז שלו, זה נגע בכל תפוח ותפוח. וזה טבעי שזה יוצר אצלי התקוממות אחרת זה היה אומר משהו עליי. אני לוקחת בחשבון אפשרות לנתק מגע זוגי. לא מחר. אבל בקרוב. כל כך לוקחת בחשבון שאני לא הולכת לסקל את מאמצי ההתקרבות וכן להשקיע בהם אבל כן הולכת לנשום עמוק ולהבין שאם לא - לא יחרב בית המקדש של חיי, השקט והרוך וההרמוניה שלי. אני נותנת לזה פרק זמן שקבעתי ואם אחרי זה משהו לא ירגיש נכון, גם אם כביכול נתקדם ונבלה יחד ונתנהל כמו זוג נורמלי - אם זה לא ירגיש לי נכון אחרי פרק הזמן הזה אני חותכת. זה נותן לי שקט לצד עצבות אבל גם תחושה של תוכנית, שמתאימה יותר לשלד שלי וליכולת ההתמודדות שלי מול ההוא.

-

מישהי את מהממת. חשוב לי מאוד לשמוע את זה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

חני תודה, עכשיו קראתי, אני איישם.

אח"כ באוטו אמרתי לו, שאני רוצה מחר ללכת למקום מסוים והוא אמר "אבל את אצל המשפחה". אמרתי, "נכון, בבוקר אבל אחה"צ אני פנויה". אז הוא אמר "תגידי לי מחר מתי לקחת אותך ואני אבוא". בלי ריב, בלי לחץ, בלי אולטימטום. בשמחה. וכבר קבענו לאן נלך ומה נעשה.
כן, זה זה. תראי:
ביטאת רצון (אמרת לחלל האוויר שאת רוצה. זה קליל ולא כופה, זה פתוח לכל מיני תגובות שלו. לא אמרת שום דבר עליו, או שמחייב אותו. זה פותח פתח ומזמין).
הוא הגיב בצורה חיובית: ברור שהוא שקל שתלכו יחד ועשה חשבון שמשהו מפריע.
אז את הגבת נכון: נתת לו פירוט יותר מדוייק של הלו"ז שלך בתגובה ישירה למה שהטריד אותו בלי שום תוספת של מידע מיותר או שוב, של חיוב או כפייה.
הוא שוב הגיב בצורה חיובית: מסכים ללכת איתך ומזמין אותך לדייק עוד יותר את השעה.
ואת שוב הגבת נכון: נתת את השעה.
וכך אפשר להמשיך בשיחה שכולה - עדינה, רכה, מזמינה. את אומרת מה שאת רוצה, הוא מרגיש חופשי ועצמאי ורשאי לבחור אם הוא מעוניין להשתתף בתוכנית הזאת או לא, אם הוא מסכים ורוצה להיענות לרצון שהבעת, או לא. ומתוך החופש הזה, את רואה שאת אומרת מה שאת רוצה - והוא מוביל. לא את מובילה. את לא אומרת לו "אני רוצה שתקח אותי מחר" או "ברור שאתה בא איתי" או "אני רוצה שנלך מחר" שזה כבר לכפות עליו.

_נפגשים. צבעתי את השיער. נכון שלא כולם אוהבים אבל הוא אף פעם לא מפרגן. נכנסתי לאוטו, אחרי כמה דקות אני אומרת לו, איך השיער? "קודם היה יותר מתאים" אוקי דעתו, אבל כל הזמן שלילי?

אני אומרת לו שאני עומדת לבכות מרוב עצבים חצי ביאוש חצי בצחוק והוא אומר "מצויין, תבכי, לא להגיד שאת הולכת לבכות, תבכי, לבכות זה בריא"_
המממ.
חוץ מזה שיש לו דפוסי תקשורת לא נעימים אז אני רואה בגלוי מה לא עובד איתו כרגע (הוא אכן נשמע טיפוס מאוד יבש, בעל צד רגשי מאוד הממממ סגור? מאוד מתעייף מתקשורת מילולית, מתקשה בשיחה, חסר טאקט עד כדי התנהגות חסרת חינוך P-: ושוב - איש של מעשים ולא של דיבורים).
מה שלא עובד, בדיוק כמו מה שלא עובד עם ילדים. זה בול אותם דברים...

לא לשאול שאלות מיותרות. לא לשאול שאלות בכלל. מה את בכלל צריכה את דעתו? אם הוא לא אומר כלום, תניחי שלא ראה או שהוא לא אוהב. אל תזמיני הערות שליליות. פשוט אל תדברי על שום נושא בעייתי, מראש. בדיוק כמו ההנחיות לשיחה תרבותית מתוך ג'יין אוסטן...
לא להכריז על דברים עתידיים. זה נשמע דרמטי בטירוף לאישיות כמוהו. במקום להגיד שאת עומדת לבכות מרוב עצבים, או לדבר "חצי בייאוש חצי בצחוק" - הדבר שכדאי להתאמן ולהשתלם בו הוא, להיות מחוברת לרגשות שלך. מה שקורה זה, שאת אומרת משהו שנובע מתוך הרגשות שלך אבל את לא לגמרי "בתוכם". המלים שלך נועדו להשיג משהו ממנו. נועדו להשיג אפקט.

לכן שני הדברים - גם נושא השיער וגם נושא הבכי, שניהם נחווים אצלו כמניפולציות.

וגם דברים אחרים שאת אומרת. נחווים אצלו כמניפולציות.

אם אני חושבת על דברים שחני אומרת וגם כותבת בדפים אחרים, הייתי אומרת פה - שלמעשה הדפוסים שלו כאילו "מכריחים" אותך להיות אותנטית וכנה ומחוברת לעצמך.

כך תוכלי לשתוק על נושא השיער ולהבין שאין טעם לנסות להוציא ממנו מחמאה. לעולם. או שהוא יגיד אותה מיוזמתו, או שלא. לא ככה מלמדים אותו להחמיא או לפרגן. תצטרכי ללמד אותו בצורה אחרת. והייתי אומרת שהצורה היחידה ללמד אותו היא: מדי פעם לפרגן לו בעדינות על משהו יפה/טוב שעשה. ומתדר של עדינות נשית וחיבה, הוא יקשיב, יפנים ויום אחד גם יחקה אותך. כשיהיה משהו שמוצא חן בעיניו. ככל שתרפי ותשמשי דוגמא (ולא תתני דוגמאות אחרות שמבלבלות), כך זה יעזור יותר.

וכך תוכלי להבין שאת חווה עצבים עכשיו. להתחבר לזה. לחשוב על זה. לשקול בשכל אם יש טעם לשתף אותו בהרגשתך. ואם כן, אז איך. בצורה פשוטה וישרה ורק בצורה שיש לה הקשר מעשי. נגיד, "אני מרגישה עצבנית כרגע אז יעזור לי שנעצור בצד שם קרוב לחוף ואני אצא לנשום אוויר צח ולשתות מים". אם את סתם רוצה לשתף אותו שאת בעצבים, אין לו מה לעשות עם זה. הוא לא מבין תקשורת כזאת ואז הוא מגיב בדפוס הגועלי שלו, שהוא למעשה דפוס של מצוקה מסוימת.

מאוד אהבתי מה שחני כתבה לך, משפר את מה שהצעתי לדעתי. או נותן עוד אפשרות (לפי העניין).

גם בדייטים הראשונים יצאה לי הנשמה עד שהיתה נשיקה או מגע והוא אמר שהוא ככה תמיד, מעדיף שהבת תיזום שהוא לא יחצה גבולות
אני אישית מאוד אוהבת את זה. זה גבר עם כבוד עצמי, והכי רחוק מתרבות האונס שרק אפשר. שוב מציעה לך, במקום להתלונן על זה, לשמוח על זה ולטפח את זה.
אני קוראת בתיאור שלך: שאת יזמת בעדינות מגע והוא שמח על זה והתרכך כלפייך בתגובה. אז יופי. תמשיכי. תזמי כל פעם שאת מרגישה צורך ו/או רצון לגעת בו. תלכי עם התחושות שלך. תראי את זה כאילו הוא עומד ומחכה ליד הדלת, ממתין בסבלנות שתפתחי אותה ותכניסי אותו כי הוא מכבד אותך. אז כל פעם שאת מעוניינת, תפתחי את הדלת ותזמיני אותו בחיוך: פתיחת הדלת מתבטאת פה במגע נעים ורך שלך. גם את לא ישר מתנפלת. גם את הולכת בעדינות.

חייבת לרוץ (-: בהצלחה.

אה, מלה אחרונה: מציעה לך לא להחליט שום החלטות לטווח ארוך, בטח לא בשלב כזה של ההריון. כמה שיותר להיות ב"כאן ועכשיו". ללמוד להתחבר לרגשות שלך, ללמוד להתנהל מתוך כבוד עצמי וכבוד לזולת, ללמוד לנשום, ללמוד לחשוב לפני שאת מדברת (אוי אוי, כמה יש לי עוד ללמוד בקטע הזה P-: ), ולהתאמן עליו.
אולי הוא באמת ממש מגעיל. ואולי הוא מסוגל ללמוד התנהלות מכבדת יותר כלפייך. אולי כדאי לצמצם פגישות למינימום ולקצר את שיחות הטלפון. ברגע שהשיחה הולכת לכיוון לא טוב, את תלמדי לחתוך אותה. שוב: את רוצה ללמד אותו בעדינות איך להתנהג אלייך. זה ייקח זמן. קצב הלימוד שלו יהיה תלוי בקצב הלימוד שלך: ככל שתצליחי בעצמך לזכור את זה כל הזמן ולהיות עקבית ועם עמוד שידרה ולנשום בתוך זה, להגיב מתוך הכבוד והעוצמה שלך ולא מתוך חולשה ורוגז, כך גם הוא ילמד מהר יותר איך מתנהגים לידך.
ומי יודע? אולי הדפוסים המגעילים ישתנו. כל דפוס הוא דפוס נלמד. גם הדפוסים שלך. ומה שנלמד, אפשר גם ללמוד אחרת. נכון, לא קל, אבל אפשרי.

מישהי את מהממת
תודה

.
חשוב לי מאוד לשמוע את זה.
אני שמחה @}

בשמת א אני קוראת בהתפעלות את התשובות המושקעות שלך, ויש בהן המון חוכמה ונסיון חיים יקר מפז... אבל אני באמת לא לגמרי מבינה למה לדעתך צריך לטרוח כל כך? זה לא מרגיש לך כמו להכניס ראש בריא למיטה חולה? גם אם יקרה הבלתי אפשרי ודלית "תתפוס" את הבחור - האין זה מתכון ליחסים כושלים עם קשר בעייתי שיתפוצץ אחרי כמה שנים בפרצוף? האם באמת בגלל שיש שם ילד עתידי, הופך את כל התמונה והיחס לגבי מישהו שברגיל היינו ממליצות לדלית להעיף מהחיים שלה ולכבד את עצמה במשהו טוב יותר?

אני לא כותבת מתוך צדקנות על הנסיונות של דלית, יותר מתוך זיהוי שזה משהו שעשיתי בעצמי בעבר, והמון... והיום מבינה שזה פשוט נועד לכשלון, ושחבל על הזמן והמאמץ הזה, לנסות לשנות את הגבר שאיתך ו"להוציא ממנו את הטוב שמתחבא בפנים"...

ומי יודע? אולי הדפוסים המגעילים ישתנו
המשפט הזה מטריד אותי. הוא האשליה הכי גדולה של כל אישה שאי פעם נשארה ביחסים מתעללים

אבל בנימה אופטימית אני גם מבינה שזה נסיון לתקופה, ואימון אישי מעניין ומבורך, אז שיהיה בהצלחה דלית יקרה, מכל הלב @}

הצהוב אומר: ההבדל בין עבדות לחירות הוא היכולת לעמוד מאחורי מעשייך, בעבר, בהווה ובעתיד

קפצתי רק להגיד שלום. שמעתי שהדף עודנו שוקק חיים. עברתי קצת על השנים האחרונות. בשמת וצוויליך אתם אדירים. תודה לכם. לדעתי יכולים לצאת לסיבוב הופעות. הרבה אהבה בלב

שליחה על ידי תמי* » 28 יולי 2014, 09:04

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת א אני קוראת בהתפעלות את התשובות המושקעות שלך, ויש בהן המון חוכמה ונסיון חיים יקר מפז.

מישהי,
אני עונה לשאלה שהפנת לבשמת - כפי שאני רואה את הדברים:
ראשית, כמו שבשמת אמרה (כמה פעמים) מדובר בקשר שבכל מקרה ימשיך להתקיים.
למה? כי יש שם ילד משותף. אז יש קשר. איזשהו קשר. תהיה תקשורת סביב הילד, עם הילד, על הילד, לטובת הילד.
יהיה הרבה רגש, הרבה דרישות ובקשות ופנטזיות, וציפיות - משני הצדדים.
איזה קשר יהיה? לא בהכרח זוגיות רומנטית. אבל יהיה קשר.
מה יהיה טיבו של הקשר מבחינת סוג התקשורת שתעבוד בו? אני חושבת שזה העיקר שאליו מפנה בשמת תשומת לב.
לדלית חשוב (בעצם גם מן הסתם לבן זוגה, ובטח לילד) שיהיה שם קשר נעים. שהתקשורת תהיה ברוח טובה, ללא התכסחות. שתהיה יכולת לבטא צרכים, להקשיב אחד לשני, לפתור התנגשויות.
כמו שאני מבינה את זה, העצות של בשמת מכוונות את דלית לפתח אצלה דפוסים של תקשורת כזו - תקשורת מקרבת, תקשורת רכה, תקשורת נעימה.
נעימה - גם לה וגם למי שמשתתף עימה בתקשורת כזו.
יגיע הרגע שבו היא תצטרך לתאם עם בן זוגה את חלוקת הלילות של הילד, את מועדי המפגשים, את התקציב עבור הילד ועוד ועוד.
כל אלה הם נושאים טעונים מאוד ואי אפשר יהיה להימנע מהם. לכן כדאי לטרוח עכשיו.
והנקודה השניה - זה חשוב לדלית לא רק עבור הקשר עם בן הזוג המסוים הזה, שאולי בסופו של דבר יהפוך לקשר מאוד מצומצם ומוגבל.
זה חשוב לדלית כדי שהקשרים שלה בחייה יהיו קשרים טובים, מעצימים ונעימים.
לכן מענין לקרוא את הדברים, כי הם רלוונטיים לכל מי שענייני קשרים ותקשורת מעסיקים אותו.

הוי תודה ענקית לתמי שענתה בשבילי. חותמת על כל מלה

(ותודה [-: על המחמאות, סליחה שאני ממעטת להגיב על זה, האמת שאני נבוכה ממחמאות ואז אני נאלמת דום... ).

מישהי, רוצה לחדד לך:
טוב מאוד לזהות בשלבים התחלתיים קשר שנדון לכישלון, ועל אחת כמה וכמה, לזהות מרעילים למיניהם ("מרעיל" עלול להיות גם מתעלל אבל לא רק).
ולהתרחק מהם.
אם קראת את כל הדף הזה, בוודאי קראת בו המון תגובות שלי שמציעות לנפנף, ומהר, את כל מי שמתייחס אלייך בצורה לא ראויה. בטח. ברור.

אבל יש הבדל בין קשר שאת בודקת היתכנות שלו (ואז, אם את מזהה חוסר עניין מספיק כלפייך או התנהגות לא ראויה כלפייך - ברור שפסלת את ההיתכנות...),
לבין קשר שכבר קיים, כמו במקרה של ילדים משותפים, עם ובלי נישואין/גירושין וכיוצא באלה.
בקשר שכבר קיים יש התייחסות אחרת: בכל מקרה שווה להשקיע בתקשורת. בכל מקרה. גם והייתי אומרת אפילו בעיקר בקשר שהולך בוודאות לגירושין.
כי בקשר שכולל גם מגע גופני, יש ערוץ תקשורת מופלא עם אלה שהמלים אינן הצד החזק שלהם (בין אם מפני שהם לא טובים בתקשורת מילולית או אפילו מרעילים - ביקורתיים, נוזפים, מתקיפים וכדומה), ערוץ עוקף מלים, ערוץ שיוצר נינוחות ורצון טוב ומאפשר הרבה יותר "תקשורת" בדרכים אלטרנטיביות.
במקרה של פירוד מכל סוג - נחסם הערוץ הפיזי ואת נותרת עם הערוצים הכי בעייתיים לתקשורת בתוך מערכת יחסים בעייתית.
ונוסיף על זה, שבמקרה של פירוד מכל סוג - נחסמת האהבה, מתרבים הפחדים (באין אהבה יש פחד, הם באים אחד על חשבון השני), אנחנו יוצאים יותר בקלות מאיזון, יש כעסים ודברים שליליים, ויש ערעור של הערך העצמי והכבוד העצמי. אז: עוד יותר חשוב לחזק אותם.

בקיצור, בפועל מה שאני מציעה הוא תהליך של חיזוק העצמיות שלנו, חיזוק האישיות והכוחות שלנו, חיזוק הערך העצמי שלנו. עם בן זוג, בלי בן זוג, לא משנה. התהליך הזה נותן לנו בראש ובראשונה את עצמנו. אם יוצאת גם אהבה זוגית, זה רק בונוס.

למה? כי יש שם ילד משותף. אז יש קשר. איזשהו קשר. תהיה תקשורת סביב הילד, עם הילד, על הילד, לטובת הילד.

בקשר שכבר קיים יש התייחסות אחרת: בכל מקרה שווה להשקיע בתקשורת. בכל מקרה. גם והייתי אומרת אפילו בעיקר בקשר שהולך בוודאות לגירושין.

תודה על ההסברים, אני מסכימה עם זה. משום מה היה נדמה לי שדלית מצפה ליותר מהקשר הזה, מקווה להחיות שם את הזוגיות, ועושה את המאמץ בשביל זה. אולי אני טועה, אולי זה רק המיקום של הסיפור בדף המסוים הזה שמבלבל... אחרי הכל קשה לתייג אישה שמנסה לשמור על יחסים טובים עם אבי הילד שלה כ"נקבה היסטרית" כלומר ברוח הדף - כמישהי שמנסה להבין את טיבו של הקשר הזוגי הרומנטי וסיכוייו להתקיים. אם הכיוון הוא יותר פרגמטי, הרי שכל הדיון צריך להיות בדף אחר בכלל

יש סיכוי להחיות שם את הזוגיות.
ובכל מקרה, כל העצות לדלית טובות גם ל"נקבות ההיסטריות" (-:
תמיד חשוב לשמור על כבוד עצמי.

מה שאני מציעה הוא תהליך של חיזוק העצמיות שלנו, חיזוק האישיות והכוחות שלנו, חיזוק הערך העצמי שלנו. עם בן זוג, בלי בן זוג, לא משנה. התהליך הזה נותן לנו בראש ובראשונה את עצמנו. אם יוצאת גם אהבה זוגית, זה רק בונוס
אפשר לקבל מתכון

?

יש סיכוי להחיות שם את הזוגיות.
לי זה לא נשמע ככה מהתיאורים של דלית...
כמובן שאני לא באמת יכולה לדעת, אבל מסקרן אותי למה את חושבת כך?

כמובן שאני לא באמת יכולה לדעת, אבל מסקרן אותי למה את חושבת כך?
סליחה, מישהי, אבל גדול עלי לכתוב על זה (-:

מה שכן, אני דווקא כן אנסה לענות על זה:
אפשר לקבל מתכון
מתישהו בקרוב, באיזושהי דרך.
ואני לא שוכחת שהבטחתי לדלית להסביר על ההובלה.
פשוט הקטע עם הכתיבה הוא, שיש דברים שצריכים לצאת כשהכלי של מכוון היטב. וכרגע אני מכוונת על בדיקת בחינות שקשורות לתקופת העלייה הראשונה P-:

מישהי האמפטיה שלך מחממת את הלב אבל אני יותר מפוכחת ממה שמצטייר כנראה.

היום ואני מחכימה כל יום יותר מהיום הקודם ולא כקלישאה אבל כיום אני רואה מאוד ברור מה לא ישתנה או כמעט ולא ומה יכול להשתנות.
על מה משני אלה אני מוכנה להתפשר ולחיות עם זה ועל מה לא זו השאלה כרגע.

לא ישתנה שהוא לעולם יהיה פחות חמים, יצירתי, יצרי, מפרגן וזורם כמוני. לעולם יהיה פער. כמה פער? זה יכול להשתנות. כנראה פער שלעולם ישאיר אותי מעט פחות מסופקת ממה שהייתי שמחה ורוצה. ואז יכולים להיכנס אלמנטים אחרים שיספקו את החלל. כמו ביטחון, יציבות, ילד משותף שיגרום לי להיות מסופקת דרכו (אם הוא יהי אב למופת פחות יטריד אותי לקבל ממנו חיבוק על הבוקר) , הרגל, ועוד. אבל ברור לי שלעולם ממנו לא אקבל מגע סוער חם עוטף ורב. תמיד זה יהיה מדוד, בקטן, באיפוק, ולא קשור לכמה רגש יש לו אין לו כלפיי. גם כשהלב שלו עלה על גדותיו היו פערים, גם אז הוא היה מהוסס, מעודן, מגשש, מובל, אחת כמה וכמה כרגע.

לעולם הוא יהיה מעשי ממני, אדם שמחובר למעשים ולארציות, לסידורים ולפרטים הקטנים, לדאגות ולעניינים הטכניים - לעולם הוא יהיה יותר ממני. וזה טוב מאוד. מה שפחות טוב זה שלעולם הוא לא יהיה איש רוח, אינטלקטואל, איש שאפשר לצפות ממנו לתשובות מאתגרות ותחומי ענין מפתיעים.

לעולם הוא יישאר רגיש פחות ממני. לעולם הוא יהיה חסר טאקט. לא לעולם וכנראה שיכול להשתנות - התגובות הרגשיות כלפיי כשאני צריכה אותו תומך. זה ככל שתתפתח אהבה, רגש, כבוד, ורצון להשתנות - זה ישתנה. הוא אולי לא ירגיש אותי כמו מישהו רגיש יותר אבל הוא יידע איך להגיב אליי באופן שיעשה לי טוב. את זה אני יודעת מחכמות ממני, נשים נשואות או אפילו צעירות מאוד שחוו זוגיות עם גברים גדומים. כשיש רצון מצידו ויש זמן משותף - זו נקודה שיכולה מאוד להשתנות. הוא לא יידע לחבק וללטף ולהגיד את המשפט הנכון ברגע הנכון אף פעם. את כל החבילה אני לא אקבל כי אין לו את זה. אבל הוא יידע להביא לי כוס מים, ולהניח יד ולשאול מה אניצריכה או לומר משהו ולוודא שזה עושה לי טוב ובכל פעם להתקדם מעט יותר עד שהוא יידע לתת חיבוק כשצריך או לומר משפט מנחם ואוהב כשצריך. משהו מאלה יקרה בוודאות, אני רואה את ההתקדמות כשהיינו יחד והכל היה בסדר באופן ברור.

לעולם אני אגלה כמה איכויות טובות יש בו שנעלמו מין העולם ואינם עוד. וזו הנקודה המכרעת. הוא לא יגיד משהו שהוא לא מתכוון אליו. הוא גם לא יבטיח משהו כזה (מלבד הבלגן עם ההיריון שכמה ימים אחרי זה גרם לו להתייצב שוב ולקחת אחריות ועד הסוף, ללגור יחד והכל). הוא אף פעם לא יעשה עניין מזה שסומכים עליו שיביא וייקח וייתן ויקנה ויילך ויבוא. תמיד יהיה שם בשביל שכאלה.

אני אשווה את הקיצון לו. באחת ההפסקות בקשר שלנו יצאתי עם בחור מדהים, איש העולם הגדול, סופר ומשפטן, יזם בעל מספר עסקים, מלא תשוקה, מוזיקאי, מנגן בלהקה, מבין בכל דבר ועניין. השיחות זרמו, החשמל היה באוויר, החום, התשוקה, הפרגון, הרגשת תערובת של יצרים ויצירתיות בכל הבל נשימה שבו ובהתאם כמויות של רגש. הקצה ההפוך של גיבורינו. אבל מה, כמה מילים הוא שפך בערב הראשון, את הירח הבטיח לי, ואיזו חלקלקות ועם כל מילה הלב שלי שרק רוצה להיפתח - נסגר. חלקלקות ברמה גבוהה מאוד, לא מחמאות של גיל 16, עמוק. כמה זילות למילה הנאמרת. ולגבי המגע, המגע אש, נשיקות כאלה לא חוויתי מעולם, עומק ורוך ותשוקה ותובענות הרגשתי כל כך נחשקת, ויחד עם זה על גבול הנאנסת, כמו שבשמת ציינה, הוא שלט בהכל, (לא שכבתי איתו בדיוק מהסיבה הזו), הוא מרים והופך, ומוביל כשאת אומרת נחכה עם זה, וזה לא ואמרתי לא (!) והוא ממשיך לנסות. ואני לא בטוחה שעם עוד כמה ערבים של קסם בדמות החיבור שהיה שם לא הייתי נכנסת לקשר שמלא בקסם ורגש ומחמאות ועניין ואקשן ושמחה גדולה ויאללה אז מה אם הוא מעט אגרסיבי במיטה ואז מה אם הוא מאבד את הראש כשהוא מאוהב/נדלק והופ הייתי מוצאת את עצמי באמת בקשר מלא בכל טוב אבל רע ואיום וריק.

שניהם דוגמאות קיצוניות מה שטוב בהוא רע בזה והפוך. הם באמת לא הכי מייצגים את הגבר שאנחנו מאחלות לעצמנו אבל עם יד על הלב רוב הבחורים שאני מכירה יותר דומים למשפטן המהולל גם אם בקטן יותר, והבחור שלי - נדיר. נדיר באיכויות העמוקות שבו יחד עם כל החרא שהוא מביא איתו. אין ספק... אבל הוא רחוק מלהתעלל, לא בכוונה ולא בביטוי. על כל מילה לא במקום או על כל הימנעות מפרגון - יש 5 מעשים טובים לא ממקום של תיקון או פיצוי אלא ממקום שלו, של ככה הוא. דאגה אמיתית לשלומי, לא בשאלה, אף פעם לא שואל מה שלומי - הו א מוודא מה שלומי ואיך לתקן. זה המים לידי, והלקנות מה שאני צריכה, והלקחת אותי ברכב נח עם טמרפרטורה שאני אוהבת ולדאוג שתמיד תהיה הקולה בלי הקפאין, ולעבור בחנות ההיא בפעם המאהאחרי שקניתי בה כבר שלוש פעמים ובכל פעם הוא אמר תקחי כמה, ואני מתעקשת לקחת רק אחד ובכל פעם הוא ייסע חצי ארץ להביא לי עוד אחד. כשחזרנו מהים לפני כמה ימים, כולי רטובה ומלאה בחול כי נכנסתי עם בגדים באופן ספונטני (והוא לא אוהב לכלוך או חול או ספונטניות

) והוא נכנס איתי למים ושמר עליי (לא יודעת לשחות ומפחדת ממים) וסבל במים שעתיים כשהוא רק מחזיק אותי במה שנקרא על ידיו פדיחה כי עמדנו מטר וחצי מהחוף כשהוא לא שוחה ולא נהנה. רק איתי. ואח"כ בבית הוא הכניס אותי למקלחת והוריד ממני את הבגדים וקרצף כל מילימטר בגוף שלי בלי לרצות סקס, בלי לרצות משהו, אלא כי הוא רוצה שיהיה לי נעים וטוב בתוך הלכלוך והקור והצריבה של המלח על העור העדין, זה היה הכי גברי בעולם, הלתת בלי לצפות, למרות שהוא גבר והדבר האחרון שעניין אותו במקלחת אני יודעת, בכל זאת, זה לקרצף בזמן שההורמונים שלו משתוללים (ואני בעניין של סקס, זה ברור לו) והוא עשה את הכל ועטף אותי במגבת ולא חותר לשם כי רגשית הוא לא שם. ואח"כ הניח לי לשתות משהו חם ליד הספה ולצפות בתוכנית שהוא הקליט לי. כל זה לצד זה שהוא לא יוזם מגע או חותר לקבל משהו.

הוא נכה רגשית, ויש לו קטעים שהוא מגעיל, והוא קר ממני וכרגע גם לא אוהב ולא מרגיש. זה שילוב קטלני ובכל זאת אם יתעורר הרגש חצי מזה ייעלם ועם החצי השני נאלץ להתמודד.

אז אני מנסה, באמת. אבל בימים אלה לא בשמחה גדולה.

דלית (-: הוא באמת נדיר עם איכויות נדירות

אז מי יודע מה יילד יום (כן כן, לשון נופל על לשון מכוון

) אבל בכל מקרה שווה להשקיע

הלוואי שיצליח לך איתו דלית... יתרונותיו ברורים, השאלה אם לאורך זמן הם יחפו בעבורך על חסרונותיו, והכי משמעותי לדעתי - האם הוא ימצא בתוכו את המוטיבציה והרצון שתהיו ביחד. אני חושבת שכל זמן שהוא ימצא אותה, את תקבלי אותו כפי שהוא ותהני ממה שיש בו, אבל מצד שני גם לא תיתפסי מופתעת אם הוא יאבד אותה, יתהפך, וינטוש את הספינה (ואפשר לנטוש גם בלי לעזוב).

כמו כולנו גם אני מעדיפה מעשים על דיבורים (ברור), אבל הקור שלו מתבטא גם במעשים (לא לחבק זה מעשה, לדוגמה)... אז לא הייתי ממהרת להכתיר אותו כמי שכן אוהב אבל "סתם" לא יודע לבטא את זה. אני חושבת שהמקרה הרבה יותר מורכב... ושאחרי כמה שנים ביחד כן מאוד ישנה לך אם הוא יהיה אבא למופת אבל בן זוג גרוע.

אבל עזבי, זה סתם התפלספויות. עכשיו זה הזמן שלך לתת צ'אנס, לכי על זה ובהצלחה @}

בעצם הייתי צריכה לבחור שם בדוי "מפחדת", אבל החלטתי ללכת על אמיצה.
אז למה מפחדת?
פגשתי מישהו.רגע, זה חשוב: סוף סוף פגשתי מישהו!!!
וזה לא חד צדדי, והוא לא נשוי או תפוס או נעול רגשית, והוא אוהב אותי מהרגע הראשון ואפילו שאנחנו עוד לא מספיק מכירים, אני יודעת שאני הולכת שם על קרקע בטוחה מאד. מי היה מאמין שזה יכול לקרות לי בעולם הזה.
ומה שקורה לי בפנים, כרגע, הוא חוסר אונים גדול שמביא איתו בלבול, פחדים, זרות, תמיהה מה בכלל אני עושה פה.. ובכל זאת ברור לי שאני רוצה להיות פה, רק לא מבינה מה קורה לי.

אז ככה זה היה:
נפגשנו באיזה סמינר בטבע. הגעתי מאוחר והתיישבתי לידו. אמר טוב שבאת. היה נעים להסתכל לו בעיניים. הוסיף עוד כמה משפטים ועל המילים שלו רכבה כזאת אנרגיה נעימה, שמזמן, ואולי אף פעם, לא הרגשתי. כאילו המילים שיוצאות לו מהפה מקבלות ממשות ויוצאות בריקוד סביבי ומקיפות אותי, כמו חיבוק חם ונעים נעים. רק רציתי שימשיך לדבר ככה, לא משנה על מה.
בצהריים בילינו כמה שעות יחד, קסומות ונדירות. הכל מושלם. הכל בינינו היה נעים, פתוח, זורם. כל פעם שהעיניים נפגשו עבר ביניהן משהו, שאני לא מכירה איך אפשר להגיד אותו במילים. אנרגטית, יכולנו להרגיש שזה כמו קליק של שני חלקים במשחק.
אחר כך הגיע חיבוק ארוך ארוך שיצאתי ממנו לגמרי שיכורה, כאילו בזמן שהגופים התחבקו, הנשמות יצאו לטיול משותף בשדה שמעבר למילים.
בערב הגעתי לרוויה מדיבור והרגשתי שעוד מהדבר הזה אני כבר לא יכולה להכיל, זה הופך למאמץ. אז היינו ביחד מבלי לדבר, ואת הלילה העברנו בשני שקי שינה צמודים, מחובקים, מתעוררים מדי פעם כדי להפגש במבט עיניים ולהרדם בחזרה.

לא האמנתי שזה יכול להיות לי כל כך פשוט.
מישהו שאני רוצה , ורוצה אותי, ולא תפוס, והכל בסדר. מדהים.
בבוקר הוא נסע לענייניו, וקבענו שיבוא אלי הביתה למחרת בערב.
וכאן נכנסת המועצה לתמונה, כי פה אני מבקשת את עזרתכן
(ותודה מראש על הקריאה והשתתפות).

אז ככה: עד שהגיע ה"למחרת בערב" הזה, הספקתי אלף פעם לרצות להגיד לו שלא יבוא ומה פתאום בכלל חשבתי להזמין אותו ומה פתאום אין שום דבר בינינו בכלל וסתם זה היה התלהבות לרגע מהאני אעשה איתו בכלל כשהוא יגיע....
לא ביטלתי.
היה לי חשד שזה לא קולה של האמת מדבר מתוכי אלא הפחד, במסווה של אלף תואנות שונות.
כשהגיע שיתפתי אותו במה שאני עוברת, ולאט לאט לאורך הערב הפחד קצת נסוג, היה נעים יותר, מרגיע יותר, אבל לא יכולתי לחזור לקסם ההוא שהיה יומיים קודם , בסדנה.

למשל: פתאום נורא הפריע לי שבעצם מההתחלה המגע שלו היה מאד נעים לי, אבל מצידי שלי - לא נמשכתי אליו. בכל אופן לא משיכה-אש כמו שאיחלתי לעצמי שיהיה לי בקשר הבא. גבר שאני לא נמשכת אליו כבר היה לי בבית, ומזה התגרשתי.
ואני שואלת את עצמי אם היה לי כל כך נעים בהתחלה, ועכשיו בבת אחת פחות, האם הגוף מאותת לי שאין טעם בקשר, או שאיזשהו פחד מפני אהבה (??) מאפיל על היכולת שלי להנות מהחום והמגע?

ועוד למשל: פתאום נורא הפריע לי שבעצם הוא לא עשה "כלום" בחיים. זה לא מדוייק כמובן, יש לו עבודה והוא אוהב אותה, אבל בנסיבות חיים נתונות, יצא שאיננו אקדמאי (אני כן, מאד), לא הקים אימפריה, לא חתר לפסגות מי יודע מה גבוהות... שונה מאיך שאני חיה את חיי, ושונה מהאנשים שאני מעריכה. ועוד, אני קולטת, שלמרות שקצת מביך אותי להודות בזה, אני טיפה מתביישת בזה שהוא "רק" מה שהוא. אני חושבת על אנשים קרובים אלי שאני מעריכה ומעריכים אותי, חושבת עלי מציגה בפניהם את גדעון (שם בדוי לחלוטין) והם יחשבו לעצמם "מה? זה כל מה שהיא יכלה להשיג??" המחשבה הזו מביכה ומכווצת , אבל משקפת את מה שגם אני קצת חשה כלפיו. יש לו יכולת מדהימה להכיל ולטפל ולסעוד, אבל למרבה הצער לא אלו התכונות הגבריות שכובשות אותי בדרך כלל.

וחוץ מזה הקרבה איתו מציפה בי כנראה כל כך הרבה, שמרוב בלבול וחוסר אונים אני לא מצליחה לראות כלום.

ושאלתי לחכמת הנשים השורה בדף הזה:
איה נעלמה הנעימות הפשוטה, שלא לומר ראשיתה של אהבה, שהיתה שם ביום ההוא, בהרים, כשהיינו לרגע מנותקים מהעולם שבחוץ ומצד שני כל כך, כל כך, מחוברים?

בטח יעלו שאלות, אז אומר מראש: התחלתי לא מזמן טיפול פסיכולוגי, בהקשר אחר, כך שאני מלווה ומטופלת, ובכל זאת אני מרגישה מקום לשתף, כאן ופתוחה לשמוע עצות, הארות, וגם ביקורת. אשמח לראות את העניין מעוד כיוונים שאולי יעזרו לי להבין מה קורה בי.
ולטכני: אני גרושה שנים ספורות, עם כמה ילדים , יחסית קטנים.
הוא מבוגר ממני בעשור וקצת, כך שילדיו כבר גדולים בהרבה, וגם הוא בשלב אחר בחיים.
דווקא איחלתי לעצמי גבר בעשור הזה, של החמישים ומשהו. כל כך אני אוהבת את השלווה והנחת-רוח שאני רואה אצל חבריי שבגיל הזה. אבל הם (אותם חברים), בגיל חמישים ומשהו, הגיעו למקומות שמרשימים אותי הרבה יותר, וקשה לי להתעלם מזה ולטייח בעצמי את ה"אכזבה" הזו.

הסיבה שאני בכלל ממשיכה להתעסק בעניין ולא חותכת וזהו, כי אני מרגישה שמה שהיה שם ביום ההוא היה נדיר ויפהפה, ואני מנסה להבין אם זה היה חד פעמי (אולי סתם התלהבתי ממגע חם? מזה שמישהו רוצה אותי?) או שזה היה אמיתי, ופשוט יש משהו כרגע שמכסה אצלי על היכולת לחוות את זה שוב.

פתוחה לשמוע.
תודה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שחררי. תבלי. מה בוער לחתוך או להחליט או להבין אם היה קסם או לא או אם זה אמיתי או לא?.
תהני, תבלי, בעוד כמה זמן כבר תדעי בדיוק אם זה טוב לך או לא.
בינתיים תתמקדי בלהנות ולהכיר ולהעמיק וגם למצוא לעצמך עיסוקים רבים מחוץ למפגשים ביניכם, שיאזנו את ההצפה שאת נמצאת בה.

בהצלחה

_שחררי. תבלי. מה בוער לחתוך או להחליט או להבין אם היה קסם או לא או אם זה אמיתי או לא?.
תהני, תבלי, בעוד כמה זמן כבר תדעי בדיוק אם זה טוב לך או לא.
בינתיים תתמקדי בלהנות ולהכיר ולהעמיק וגם למצוא לעצמך עיסוקים רבים מחוץ למפגשים ביניכם, שיאזנו את ההצפה שאת נמצאת בה.

בהצלחה_

טוב אז הנה גם אני מצטרפת להיסטריות...

יש לי חבר כבר שנה ו-8 חודשים. אני בת 32, הוא 36. הוא מאוד מחוייב, אוהב, הציג אותי למשפחה ולחברים, אנחנו גרים ביחד כבר כמה חודשים, הכל הולך נהדר. כבר דיברנו על נישואין וילדים וברור לנו שזה הולך לכיוון הזה. אבל עכשיו מתחילים לי ספקות וחוסר ביטחון כי הוא עדיין לא הציע לי נישואים. אולי אני סתם מגזימה ומקווה שזה מה שתגידו... אבל לא ברור לי למה הוא מחכה! לאחרונה היו לו וגם לי די הרבה פרוייקטים להרים שקשורים באירגונים ואדמיניסטרציה, ואני מבינה שקצת נמאס לו לתכנן דברים ולארגן אותם ואולי רק המחשבה על לצלול עכשיו לתוך הכנות לחתונה מכבידה עליו. שנינו לא טיפוסים של חתונות, אירועים רבי משתתפים וכדומה. אני יודעת שהוא לא אוהב ללכת לחתונות. אז אולי בגלל כל זה פשוט לא בא לו "להתעסק" בזה ולא ההתחייבות הרשמית הזו כלפיי מפריעה לו? מעולם לא הייתי טיפוס לחוץ חתונה, להיפך, הייתי דווקא זו שמפחדת ממחוייבות. אבל עכשיו עם הבחור הזה מאוד טוב לי ואני מפחדת שפתאום הוא "יברח" לי או ישנה את דעתו, למרות שאין שום סימנים שמצביעים על כך.
אגב הוא גם אמר לי לפני חודשיים וחצי בערך שבקרוב ייתן לי טבעת, והתכוון לפי איך שאמר את זה לטבעת אירוסין. אבל הזמן עובר וזה לא קורה...

הוא עדיין לא הציע לי נישואים
למה את לא מציעה לו? (שואלת ברצינות)

מעולם לא הייתי טיפוס לחוץ חתונה
אפשר לשקול ברצינות אם זה נחוץ. לנו למשל זה לא היה נחוץ ו"דילגנו" ישר לשלב הילדים

_הוא עדיין לא הציע לי נישואים
למה את לא מציעה לו? (שואלת ברצינות)_

כל פעם אני מגלה מחדש ששום פמיניזם ושום מהפכה. סליחה על ההתנסחות, אבל למה, למה, למה, נשים משתפות פעולה עם העמדה שלהן במעמד שאינו בר סמכות???
את רוצה להתחתן איתו, הציעי לו. יש לך את סמכות ההצעה להתחתן בדיוק כמו לו.

תודה דניאלה על תגובתך.
החבר שלי הוא טיפוס טיפה שמרני ורומנטי "מהסוג הישן", אני יודעת שכן חשוב לו להתחתן לפני שהוא מביא ילדים, וגם חושבת שהוא פחות יאהב סיטואציה שבה אני אציע לו ושזה קצת "יהרוס" לו את היוזמה שלו סביב זה. אני גם כן חושבת שהוא כבר חשב על זה (עובדה שדיבר אתי על טבעת), אבל קצת נמאס לי להרגיש שאני יושבת ומחכה בעניין הזה ובינתיים יורד לי קצת הביטחון. נראה לי שהוא פשוט מתייחס לארגון החתונה כעוד פרוייקט שהוא יצטרך לטפל בו ושמעייף אותו כבר מראש ולכן הוא אולי דוחה את זה. וגם סתם מתוך תחושה כזו ש"שום דבר לא בוער" שאולי אופיינית יותר לגברים בקטעים האלה... אני לא ממש רוצה לפתוח איתו את הנושא כי זה מרגיש לי מלחיץ וגם כאילו מנטרל את ה"הפתעה" בכך שהוא יציע לי. מצד שני אני כבר לא כזו צעירה וכן רוצה כבר לפחות להתארס, גם אם החתונה עצמה תהיה רק בעוד שנה... לא בטוחה שיש מה לעשות לגבי כל זה אבל בכל זאת לפעמים מתסכל אותי לשבת ולחכות ואני מרגישה קצת נעלבת.

קוראת אני מבינה את עמדתך אבל כפי שהסברתי, אני רוצה שהדברים ייעשו בדרך שמתאימה לנו. החבר שלי ממש לא איזה שוביניסט מיושן אבל כן יש לו איזה כבוד למסורות מסויימות בקטעים מסויימים ואני מכבדת את זה כפי שהוא מכבד רגישויות שלי לדברים אחרים.

וזה לא עניין של "סמכות" בעיני, שנינו בחרנו אחד את השני וההתנהלות שלנו שוויונית לחלוטין. אני רוצה שהדברים ייעשו בזמן ובתזמון שיתאים לשנינו. מאחר והנוהג הוא שהגבר מציע, אני מסיקה מכך שעוד לא עשה זאת שהזמן לא מתאים לו עדיין ולא רוצה לכפות עליו על ידי הצעה מצדי.

אני רוצה שהדברים ייעשו בדרך שמתאימה לנו
נשמע שכרגע זה לא מאוד מתאים לך, לשבת ולחכות שהוא יציע.
גם זה נראה לי שהוא פשוט מתייחס לארגון החתונה כעוד פרוייקט שהוא יצטרך לטפל בו ושמעייף אותו כבר מראש ולכן הוא אולי דוחה את זה
נשמע לי קצת מבאס.
אני מצטערת על הישירות, לי זה נראה לא מספק לשבת ולחכות למשהו רק כי "זו הדרך הנכונה".
נראה לי יותר הגיוני וסביר לדבר על זה (גם אם לא להציע בעצמך) מאשר לחכות שהדברים ייקרו "כמו בספר".
זה נראה לי מאולץ.
מצד שני כל הסיפור כולו לא מדבר אליי ולכן יכול להיות שאני פשוט לא מבינה אותך. אז אם זה המקרה - פשוט תתעלמי... (-:

דיברתי עכשיו קצת עם שתי חברות טובות שלי, הן חושבות שזה הכל קשור לכל מה שעבר עלינו בשנה האחרונה, הרבה מעברים ושינויים בחיים שלנו ושל המשפחה שלו שגרמו להרבה סידורים ואדמיניסטרציה ומאמצים מצידו כפי שתיארתי. לדעתן הוא פשוט לא התפנה לכך ורוצה לעשות את זה כמו שצריך. יכול להיות שסתם קפץ עלי איזה חוסר סבלנות וכעס עליו שלא מגיעים לו.

אני מעריכה את ההתייחסויות שלכן אבל אשמח לקבל תגובות תומכות ולא תגובות שקצת "נכנסות" בי או בו כאילו יש אשמים בסיטואציה הזו. תודה.

מעולם לא הייתי טיפוס לחוץ חתונה, להיפך, הייתי דווקא זו שמפחדת ממחוייבות. אבל עכשיו עם הבחור הזה מאוד טוב לי ואני מפחדת שפתאום הוא "יברח" לי או ישנה את דעתו, למרות שאין שום סימנים שמצביעים על כך.

מצד שני אני כבר לא כזו צעירה וכן רוצה כבר לפחות להתארס

שימי לב שאלו שני שיקולים שונים.
לפעמים שהדברים באמת טובים יש לנו פחד - טבעי ומובן לגמרי - שזה ייגמר, ישתנה, ייעלם.
העניין הוא שאי אפשר לכבול אלינו בן אדם, גם לא באמצעות אירוסים או נישואים.
לכן הייתי חושבת עוד קצת מה בעצם את צריכה כאן. האם זה לעבוד עם עצמך על הרגעת הפחד? האם זה אישור ממנו שהוא עדיין בעניין שלך, גם אם לא מציע כרגע?
לגבי השיקול של הגיל, זה משהו שאפשר לשוחח עליו, בצורה ישירה יותר ופחות, תלוי מה מתאים לקשר ביניכם.
נכון, זה יכול להוריד מההפתעה, אבל מה את רוצה יותר? הפתעה שאולי תבוא בעוד שנה או יותר, או תזמון שמתאים יותר לצרכים שלך?
גם על אופי החתונה ועל שאלות של מי מארגן וכו' אפשר לדבר. שוב, זה יכול ישיר ויכול להיות עקיף.
אני בכל מקרה בעד לפעול, בלי קשר לשום אידיאולוגיה, פשוט כי לא טוב לך והדבר המתבקש ביותר בעולם זה לפעול כדי שיהיה לך יותר טוב.

אשמח לקבל תגובות תומכות ולא תגובות שקצת "נכנסות" בי או בו
סליחה אם כך זה נתפס, זו לא הייתה הכוונה שלי.
הכוונה שלי הייתה לתת עצות מעשיות ויכול להיות שעשיתי זאת בחוסר טאקט.
התכוונתי יותר לזה - זה משהו שאפשר לשוחח עליו, בצורה ישירה יותר ופחות, תלוי מה מתאים לקשר ביניכם

אני מסיקה מכך שעוד לא עשה זאת שהזמן לא מתאים לו עדיין ולא רוצה לכפות עליו על ידי הצעה מצדי
אני מסכימה איתך לגמרי.

אני גם חושבת שיכול להיות שהסיבה שהוא דוחה היא למשל:
אבל עכשיו עם הבחור הזה מאוד טוב לי ואני מפחדת שפתאום הוא "יברח" לי או ישנה את דעתו, למרות שאין שום סימנים שמצביעים על כך
חל אצלך שינוי אנרגטי. יש לך ירידה בבטחון. את פתאום מרגישה תלויה באהבה שלו, באישור שלו וב"הזמנה" שלו להתחתן.
האנרגיות האלה מרחיקות.
תראי, נוח לו במצב הנוכחי. אין לו שום תמריץ להתחתן כרגע.
אז תתחילי לחשוב: מתאים לך המצב הנוכחי? אם לא מתאים לך, תעשי איזה שינוי. תתחילי לפרוח ולהיות עסוקה ולהתרכז בחיים שלך.
"לדבר איתו" = ללחוץ עליו. להכתיב לו. אני לא ממליצה בכלל.
תקבעי הרבה עם חברות.
תבלי הרבה בחוץ.
תהיי עסוקה אבל לא איתו.
תצרי סוג של מרחק.
אם את הופכת להיות "מובנת מאלייך", "בכיס שלו", ברור לו שאת שלו, הוא לא צריך נישואין. לא הוא לחוץ להביא ילדים לעולם (רוב הסיכויים שלהיפך), אז למה לו להתחתן? טוב לו ככה.
הסיבה היחידה שהוא ירצה להתחתן - אם הוא ירגיש, שחתונה תתן לו משהו שאין לו עכשיו.
אם הכל טוב, יש לו הכל, הוא לא מרגיש מאותגר והכל בסדר, למה לו חתונה? הוא לא דואג שיפסיד משהו מזה שאת לא נשואה לו (ודרך אגב, אני נגד חתונות וחושבת שרצוי מאוד לדלג על השלב הבירוקרטי הזה... P-: ).
אז תתחילי להפנות את האנרגיות שלך החוצה.
תשקיעי בעצמך.
תשקיעי בחיים שלך.
יש לך המון דברים בחיים שהם לא רק "הוא". לא טוב שהחיים ייסובו סביבו. זה מעלה בך פחדים. והפחדים הופכים אותך ללא-מושכת כל כך.

סליחה שכתבתי רק הערות מפוזרות ולא משהו מגובש. מאוחר, עייפה. מקווה שיעזור.

תודה אורית, דברייך חכמים ומעוררים מחשבה.
לכן הייתי חושבת עוד קצת מה בעצם את צריכה כאן. האם זה לעבוד עם עצמך על הרגעת הפחד?

אני חושבת שאולי אני צריכה לעבוד על עצמי בעניין הזה. סך הכל הוא כן מחוייב לי ורציני כלפי. פשוט ברגעים שבהם אני מרגישה חסרת ביטחון אני מפרשת את זה שהוא עוד לא הציע כאילו הוא עדיין לא בטוח ומהסס כשבעצם יכול להיות שזה לא המצב.

גם על אופי החתונה ועל שאלות של מי מארגן וכו' אפשר לדבר.
אני לא חושבת שהוא חושב שהוא צריך לארגן את זה לבד ובעצמו. אני פשוט יודעת שהוא לא אוהב חתונות באופן כללי ואולי יש לו רתיעה כלשהי מהמחשבה על אירגון של אירוע כזה. אבל כבר דיברנו על כך ששנינו לא אוהבים אירועים גדולים ומושקעים ובכלל לא בטוח שנרצה מסיבה. אולי הוא בכלל לא מודע לכך שאני בעצם מחכה לרגע שהוא יציע לי אלא חושב שזה לא כל כך משנה לי אם ומתי נתחתן. באמת שאני לא יודעת ואני לא רוצה להלחיץ אותו על ידי העלת הנושא.

לכן אני מציעה: לנשום עמוק, ולעשות פעולות להעשרת החיים שלך שיכניסו תנועה שונה לתוך החיים ושירחיקו אותך מהפחדים.
תיצרי אווירה אחרת בתוכך, ותעשי כך שינוי קטן בדינאמיקה האנרגטית ביניכם

ואז תראי מה קורה.
כמו כן, מציעה לפתוח איזשהו פתח לקשב פנימי אצלך שיחבר אותך עם מה שקורה אצלו. להרגיש האם יש פה בעיה ובאיזה תחום, בלי לדבר. מין הקשבה שקטה לאינטואיציות שלך לגבי הנושא. את זה אי אפשר ללמד דרך האינטרנט...

"לדבר איתו" = ללחוץ עליו. להכתיב לו. אני לא ממליצה בכלל.
באופן נדיר למדי אני לא מסכימה עם בשמת בעניין הזה, בעיקר לאור זה:
אולי הוא בכלל לא מודע לכך שאני בעצם מחכה לרגע שהוא יציע לי אלא חושב שזה לא כל כך משנה לי אם ומתי נתחתן.
תקשורת היא א'ב' של זוגיות טובה, ונשמע שיש פה משהו שמבחינתך הוא גדול וחשוב ולא מתקיימת כל תקשורת בעניינו

שקטה, גם לבחור שלי לקח הרבה זמן להציע לי וכן, גם לי היה חשוב שהוא זה שיציע.
ואז פתאום, הרפיתי מזה. מכל העסק. נתתי לנו שיהיה לנו טוב. ראיתי, ממש טוב וברור, עד כמה הוא נורא נורא אוהב אותי וכמה טוב לנו יחד. עכשיו. במציאות כמו שהיא.

ואז כמובן שהנודניק הציע והוא כל כך אוהב להיות נשוי לי שהוא מאוד מתבייש בעצמו (או לפחות צריך להתבייש) על הזמן שהוא חיכה.

תודה בשמת, באמת קיוויתי שתעברי פה @}

מאז ומתמיד הייתי דווקא בחורה שיש לה הרבה עיסוקים ותחומי עניין שלא קשורים או סובבים סביב הגבר בחיי וזה עדיין המצב.
אנחנו כרגע בסיטואציה שבה אני לא בטוחה שיתאים להתנהג כפי שיעצת, אני חוששת שזה יפגום בהרמוניה שיש בינינו. כלומר אני לא חושבת שהוא תופס אותי כמישהי שמובנת מאליה או מתעניינת רק בו פשוט כי זה לא הטיפוס שאני. ואני חוששת שריחוק ייצור רק עוד ריחוק ולא בהכרח יגרום לו לרדוף אחריי. זה לא ממש דומה אבל בתחילת מערכת היחסים שלי איתו באמת היו לי המון עיסוקים ולא היה לנו הרבה זמן ביחד, זה גרם לו יותר לאכזבה וספקות לגבי הקשר, לא לרצון לרדוף אחריי יותר. הוא לא הטיפוס של ה"צייד" הקלאסי שירדוף אם אתרחק. וגם לא מסכימה כל כך עם התפיסה שצריך לגרום לגבר להבין שיש לו "אינטרס" להתחתן מעבר לכך שהוא פשוט רוצה להיות אתי ולהקים אתי משפחה.

_שקטה, גם לבחור שלי לקח הרבה זמן להציע לי וכן, גם לי היה חשוב שהוא זה שיציע.
ואז פתאום, הרפיתי מזה. מכל העסק. נתתי לנו שיהיה לנו טוב. ראיתי, ממש טוב וברור, עד כמה הוא נורא נורא אוהב אותי וכמה טוב לנו יחד. עכשיו. במציאות כמו שהיא.

ואז כמובן שהנודניק הציע והוא כל כך אוהב להיות נשוי לי שהוא מאוד מתבייש בעצמו (או לפחות צריך להתבייש) על הזמן שהוא חיכה._

תודה מיכל, נחמד לשמוע @}

נשבעת לכן שאני לא יושבת וחושבת על זה כל הזמן, באמת

זה לפעמים קופץ עלי, כנראה ברגעים שאני לחוצה מדברים אחרים או שיש ריק בתחום אחר בחיים שלי וכרגע זה המצב כי אני בלי עבודה. לכן קשה לי קצת לראות בבירור את העניין ולהבין אם באמת יש כאן סיבה לדאגה, אם כדאי להעלות את הנושא כפי שמציעה דניאלה או שזה במילא יקרה מעצמו עוד איזה חודש חודשיים (או שלושה ארבעה... שזה לא סוף העולם) ואני סתם נכנסת לסרטים. רוב הזמן אני באמת "סתם" נהנית להיות איתו ולא לחוצה או מלחיצה בכלל.

אני חושבת שאולי אני צריכה לעבוד על עצמי בעניין הזה. סך הכל הוא כן מחוייב לי ורציני כלפי. פשוט ברגעים שבהם אני מרגישה חסרת ביטחון אני מפרשת את זה שהוא עוד לא הציע כאילו הוא עדיין לא בטוח ומהסס כשבעצם יכול להיות שזה לא המצב.
מעולה @} אז יש לך כיוון. נשמע לי שזה לא רק "יכול להיות" שזה לא המצב אלא ממש כנראה לא המצב.
האם ביטחון שהוא בכך שהוא מחוייב לך ורציני כלפייך יספק אותך כרגע בלי הצעת נישואים?
אם כן, הייתי פועלת בכיוון של מה גורם תחושת חוסר ביטחון למרות הידיעה שהוא מעוניין בך ואיך לשנות את זה.
משהו פנימי אצלך? משהו בקשר ביניכם? אפשרות נוספת?

שאלה אחרת היא אם מעבר לביטחון בקשר, גם חשוב לך לקבל הצעת נישואים בזמן הקרוב.
אם זה חשוב לך כעניין עצמאי, כדאי בנוסף לחשוב מה בעצם עוצר אותו כרגע מלהציע, למרות שהקשר ביניכם מוביל מבחינת שניכם לכיוון הזה.
לא הייתי ממהרת להסיק שהוא זקוק לתמריץ כדי להתחתן איתך, אם כי גם זו אפשרות. איך ז מסתדר לך עם ההיכרות איתו?
בתכלס קשה לנחש מה מניע מישהו או עוצר אותו, ולכן אני באופן כללי כן בעד לדבר על דברים כאלה, במיוחד כשהקשר כבר רציני ומוביל לחיים משותפים. אבל יש גברים, ויש נשים, שיוצרים דינמיקה של
"לדבר איתו" = ללחוץ עליו. להכתיב לו.
ואז צריך לחשוב על כיוונים אחרים. בהחלט לא כולם כאלה (-:
אצלנו למשל דווקא האיש הנהיג תרבות של דיבור מאוד דוגרי וזה לגמרי לא מלחיץ אותו. אם כבר, מרגיע אותו שהוא יודע בכל רגע איפה הדברים עומדים. והיו לנו תקופות שבהן אחד רצה להתקדם מהר יותר מהשני - לפעמים זו הייתי אני ולפעמים הוא, וזה לא הכי נעים בעולם, אבל בהחלט העדפנו תמיד להגיד את הדברים. אני למשל רציתי לגור ביחד לפניו, ואמנם היה לי מבאס לשמוע שהוא עדיין לא שם, ומצד שני, לא נכנסתי לסרטים לגבי האם הוא אוהב אותי או לא. ידעתי איפה אני עומדת (אהבה, רצינות - יש. כיוון למגורים ביחד - יש. בשלות למגורים ביחד - לא). זה עדיף בעיני מלתהות.
בחתונה דווקא היה הפוך. אמנם רשמית הוא הציע, אבל גישש הרבה לפני כן (נדמה לי שאפילו פעם שאל אותי ישירות מה הייתי עונה אם היה מציע...) ובהתחלה לא הייתי מוכנה, והוא חיכה. אי אפשר תמיד להיות בדיוק באותו קצב.

טוב קצת נסחפתי בדיבורים על עצמי - איך ביניכם בדברים האלה? דיבור פתוח על נושאים רגישים יוצר מתחים או משחרר אותם?

כתבתי בלי לראות שכבר ענית על הרבה מהנושאים שכתבתי עליהם.
נו, לא נורא.

או שיש ריק בתחום אחר בחיים שלי וכרגע זה המצב כי אני בלי עבודה
המממ. אז את לא בדיוק שופעת עיסוקים כרגע?
מציעה לך בתור התחלה: לנסות להרגיש מה האינטואיציה אומרת לך. לא מה הפחדים אלא מה אומר הלב. מה קורה. תשלחי שאלה ליקום בנושא.
אני לגמרי בעד תקשורת - אבל לא בעד דיבורים. אני יודעת שנשמע מוזר, אבל תקשורת היא דבר עדין וזהיר יותר ולא חייבת להיות רק במלים. קודם תרגישי מה קורה.
אחר כך תדעי לפי זה, איך לפעול.

תודה לכולכן על התמיכה והעצות.
אני אקח קצת זמן להפנים ולחשוב את כל זה.
מאוד מעריכה שלקחתן את הזמן להקשיב ולעזור.

@} @} @}

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הכרתי גבר שהיה רע מהרבה בחינות אבל בדבר אחד מאוד הערכתי אותו - לא משחק משחקים, מאוד ישר, אמין.
לא מבטל פגישות, לא מסנן טלפונים, ללא מניפולציות. אפשר היה לסמוך עליו בכל מה שאמר.

נפרדנו כי לא התאמנו והיו ריבים אבל אני משתוקקת לדעת האם יש עוד גברים כאלה? אנשים בכלל? מנסה להכיר שוב וכולם כל כך בעניין של להבטיח ולהחמיא ולהתחנף בלי שום אמת. כולם מנסים קודם להרשים וקודם לכבוש שזה משעמם, מעייף ולא אמיתי. הם לא שקרנים, סתם "אנשי שיווק".
לבי יצא אליו בגלל היושר והאמת הזו. האמנם עוד שווה לחפש כזה בדיוק רק אחרת?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

_לכן אני מציעה: לנשום עמוק, ולעשות פעולות להעשרת החיים שלך שיכניסו תנועה שונה לתוך החיים ושירחיקו אותך מהפחדים.
תיצרי אווירה אחרת בתוכך, ותעשי כך שינוי קטן בדינאמיקה האנרגטית ביניכם ואז תראי מה קורה.
כמו כן, מציעה לפתוח איזשהו פתח לקשב פנימי אצלך שיחבר אותך עם מה שקורה אצלו. להרגיש האם יש פה בעיה ובאיזה תחום, בלי לדבר. מין הקשבה שקטה לאינטואיציות שלך לגבי הנושא. את זה אי אפשר ללמד דרך האינטרנט..._

לבשמת
הדברים שלך עוררו אצלי הזדהות.
אני רווקה
לאחרונה אני קולטת שיש לי בעיה. השיטה שלי להשיג דברים בחיים, בעבודה, במשפחה, מול השכנים, וכאלה - זה בלחץ.
אנימבקשת, בעדינות, בחביות, לפעמים במניפולטיביות, יודעת היטב איך לבקש מכל אדם ואיך לקבל. לפעמים ברכות, לפעמים בסמכותיות.
בקיצור, יודעת בחיים עצמם איך להתנהל מול אנשים ומבינה בזה.

הבעיה נוצרת במצבים של אי שליטה רגשית ומול גברים אבל לא רק. אני פשוט מאבדת את זה.
עם גברים - אני פשוט לוחצת! לוחצת! זה תמיד מתחיל בעדינות שציינתי, בכל מיני דרכים אלגנטיות, אפילו בחינניות נשית אבל כשאני לא מקבלת מה שאני רוצה (ואני לא רוצה הרבה אבל כשאני רוצה... ) מתחיל הלחץ.
וגיליתי שאצלם לא רק שזה לא עובד, בעוד שאצל נשים או בעבודה מקסימום כועסים עליי או מתרצים, אצל גברים זה מכבה, מרחיק, יוצר הסלמה. נורא.

אני יודעת בראש, שלא כך צריך להתנהג ובכל זאת - כך מתנהגת.
דוגמא אחרונה ומביכה מאוד - נפרדתי מהאקס שלי. אני נפרדתי ממנו בטריקת דלת. כמה חודשים שלא היינו בקשר.
התקשרתי לפני כמה ימים, הצעתי שניפגש, הוא רצה לישון על זה, לחצתי עוד קצת נפגשנו.
הנה עבד לי.
בפגישה היה נחמד ואז זה כבר לא עבד. הצעתי שנחזור. עכשיו, תגידי לי מי החכמולוגית שבפגישה ראשונה אחרי כמה חודשים מציעה לחזור? איפה ההנאה של הביחד? איפה הצחוקים והשחרור? איפה התחושה של הכיף ואחרי תקופה אולי לרמוז או לפזר סימנים?

בראש אני יודעת שזה מה שצריך, אבל במציאות אני לא שולטת בזה.
וככל שהוא ואמר לא ונהיה נבזי כלפיי - אני עוד יותר לוחצת ומשתמשת בכל תירוץ אפשרי.

אחכ אני מבקשת שניפגש יום למחרת ומרימה לו כמה טלפונים.

ואז נרגעת לשבוע, ושוב.

והאמת שאני לא עד כדי כך רוצה אותו, ובטח לא ככה.

מול מוסדות, ההתנהגות הזו מעולה, אני לא מרפה עד שמשהו זז, מול נשים, זה אחרת מלכתחילה, זה בדרכ מלווה באמוציות וכאלה ומסתדר. אבל מול גברים - אלוהים ישמור.

אני לא תמיד ככה, אבל כן עם הגברים החשובים לי

איך לא חוזרים על טעות כזו?

איך אני הופכת את ההבנה בראש למשהו שאני יכולה ליישם במציאות. איך אני שולטת בזה.

חשבתי שיהיה נחמד לעדכן כאן כי חזרתי לראות מה כתבתי לפני כמה חודשים: הוא הציע...

) עם טבעת מדהימה והצעה לגמרי ספונטנית ומהלב ככה סתם ברגע יומיומי... מסתבר שכבר קנה את הטבעת בנובמבר או משהו וחיכה לרגע המתאים... ובסוף הרגע המתאים היה "סתם" מין רגע כזה רגיל בבית בין שנינו וזה כל כך יפה בעיני שזה נעשה בטבעיות כזאת.

אחרי שכתבתי כאן באוגוסט החלטתי להוריד לחץ מעצמי וממנו ולא לחשוב על זה יותר (או כמעט לא:)), הוא מעולם לא גרם לי לפקפק ברצינות כוונותיו ותמיד נמצא שם לצדי מהיום הראשון כך שהצעת הנישואין באמת לא הייתה מהותית כל כך. אבל זה בכל זאת כיף גדול ושמחה גדולה, בעיקר לאמא שלי חחח

מאחלת לכולן הצלחה, בחורים טובים ואמינים וסופים טובים.

@}

שמחה כל כך איתך.

תודה לך לב:)

אשמח לעזרה דחופה ועצה.

לפני כחודשיים הייתי בקשר עם בחור.
הוא מאוד רצה אותי וחיזר אחריי במרץ יום יום.
ואני "שיחקתי" לו כאילו אני במצב שבו אני בודקת קשר עם גבר אחר.
(אבל בתוכי רציתי אותו ורק חשבתי שככה הוא ירצה אותי יותר)
ויום אחד לפני כחודשיים הוא התקשר וסימסתי לו שאני בפגישה עם "הגבר" שאמרתי לו.
ושאלתי אותו עד מתי הוא ער ? (כדי שיחכה לטלפון ממני, אבל לא באמת התכוונתי לחזור אליו)
למחרת בבוקר סימסתי לו שאני מאוד מצטערת שלא חזרתי אליו , אבל
זה קרה בגלל שאני והבחור שניפגשתי , "יצאנו מחוץ לעיר וחזרנו לפנות בוקר)
אחרי כ-8 שעות הוא סימס לי : "נשוחח בהמשך"
ואני שהייתי רגילה שהוא מתקשר אלי באופן אובססיבי כל יום, הייתי בטוחה שהוא יחזור אלי בערב
אבל הוא לא חזר, וכל הזמן בדקתי את הפון , לראות אם נכנסה שיחה או הודעה ממנו שלא ראיתי.
עבר בדיוק חודש, ואז היה ערב כיפור, והנה כשעה וחצי לפני כיפור, קיבלתי ממנו סימוס:
"חתימה טובה והצלחה בכל שתרצי"
מאוד שמחתי וחשבתי שהוא מנצל את כיפור לחדש את הקשר. ושלחתי לו סימוס מפרגן וחם עם איחולי הצלחה
והייתי בטוחה שהוא יחזור אלי במוצאי כיפור.
אך הוא לא חזר וכבר כמעט חודש, לא שמעתי ממנו כלום.
וכל הזמן יש לי מחשבות למה הוא לא מתקשר?
תוכלו לעזור לי לעשות סדר ולהבין , האם הוא רוצה אותי ואם כן למה הוא לא חזר אלי ???
תודה . דפנה.

גם שיקרת לו וגם בעצם שידרת לו שאת ממש לא מעוניינת בו ויש לך גבר אחר? אם הוא גבר טוב והגון, הוא יבין שלא כדאי לו להסתבך עם אחת כמוך.

גם שיקרת לו וגם בעצם שידרת לו שאת ממש לא מעוניינת בו ויש לך גבר אחר? אם הוא גבר טוב והגון, הוא יבין שלא כדאי לו להסתבך עם אחת כמוך.

טרול

טרול.
גם לדעתי. נשמע סיפור די מופרך.

האמת, בינינו, גם אני חשבתי ישר "טרול" אבל במקרה יצא לי לקרוא כל מיני חומרים בנושאי זוגיות לאחרונה ומסתבר שיש הרבה סיפורים אמיתיים כאלה.
מסתבר שמסתובבים כל מיני ספרים על "חוקים" שמלמדים נשים (וגם גברים, אבל אצלם זה לא דרך ספרים P-: ) איך לשחק משחקים כדי "למשוך את הגבר". בדיוק לפי מה שהטרולית פה עשתה. אז חשבתי, לא יזיק להגיד על זה משהו.
כבר קרה שפגשתי במציאות מישהי שסיפרה לי שקראה איזו עצה שלי פה שעיצבנה אותה לפני שהיתה בהריון/ילדה/הניקה ואז כשהגיעה לסיטואציה בזמן אמת, זכרה את העצה המעצבנת שלי ויישמה אותה D-:

מצטערת אם עיצבנתי.
הסיפור אמיתי לגמרי ולא הייתי יכולה להמציא אותו ובמיוחד שאני יוצאת די "כונפה" מהסיפור.
פשוט חיפשתי עצה כדי להבין אולי מה אפשר לעשות
אני רווקה בלי. (45 +) במשרה טובה. ועשיתי טעות כי חשבתי שאוכל לשחק איתו בגלל שלמרות שהוא נראה לי מתאים מבחינת השכלה ומעמד, אבל הוא מבוגר ממני ב-10 שנים וחשבתי שבגלל זה הוא ימשיך לחזר אחרי
ומה שרציתי זה פשוט לא להיראות "קלה להשגה" רציתי שיתאמץ.
אבל מבינה שעשיתי טעות ואין לי כעת אומץ לאחר שסיפרתי לו את הסיפור האחרון , להתקשר אליו.
אני מאוד חוששת מהתשובה/תגובה/סירוב שלו.
ולמרות שהתגובות לא משמחות משהו, אני מכילה ויכולה להבין. אבל החרדות והכעס שהוא לא מתקשר רק מציפים אותי כל פעם מחדש , למרות שאני יוצאת לפגישות ומתאכזבת כל פעם מחדש.

תתקשרי אליו, אלא הבנתי את הבעיה. את מתייסרת כל כך הרבה זמן והוא שלח לך סמסים לא בדיוק נעלם - מה הבעיה להתקשר?
אם הוא ישאל לגבי הגבר ההוא תגידי שהיה חיו ר מעולה ברמת הידיד ולכן נגררתם לשיחת נפש עד הבוקר.
זה יוציא אותך פחות מנייאקית ממה שיצא אז.
גבר טוב לא ירצה מישהי שרוקדת על כמה חתונות. הוא כן ירצה שתתני להזדמנות שלך איתו צ'אנס הוגן.
אני בעד משחקים קלילים של משיכה אבל לא לצאת עם כמה במקביל ובטח לא להמציא כאלה בשביל הקטע.
את אמרו הסך הכללא לענות מיד לכל טלפון ולאפשר לו לחזר - בלי משחקים מיותרים.

בהצלחה.

הוא סימס לי בדיוק חודש אחרי הסימוס האחרון בו סימסתי לו שהייתי עם הבחור "מחוץ לעיר"
וזה היה בערך כשעה וחצי לפני כניסת כיפור.
אז חשבתי כי הוא מנצל את האווירה שלפני הצום לפתוח דף חדש.
אבל הנה היום בדיוק 4 שבועות חלפו מאז והוא לא התקשר ואני כל כך האמנתי שהוא יתקשר אבל זה לא קרה.
ומאז נעשיתי כל כך עצבנית ואם יש גברים שאני בקשר איתם מדי פעם , אני חוטפת עליהם עצבים כאלה ומתפרצת עליהם במילים קשות כמו שלא מתאים לאופי השקט שלי ולא נהגתי כך מעולם.
אני יודעת כי זה בגלל שאני רוצה אותו למרות שאי אפשר לומר שאני מאוהבת בו
פשוט מבינה כעת שלמרות פער הגילים שהפריע לי מאוד בהתחלה.
הוא הכי מתאים בשבילי, חכם ומבוסס וגרוש עם 2 ילדים גדולים.
וזה לא אחד שאני אצטרך לפרנס אותו שזה גם שיקול חשוב בעיני . כך לדעתי לפחות

אם את רוצה לפתוח דף חדש, למה שלא פשוט תאמרי לו את זה?
בכל מקרה ,נשמע ממש מפוקפק לשקר ולרמות ולחשוב שיצא מזה משהו טוב .
אם את מהססת , את פשוט יכולה להתקדם לאט יותר בקשר.

כמה זמן בכלל יצאת עם הגבר הזה? מהתיאור שלך נשמע שיצאתם זמן מאוד קצר, שאז הוא היה מאוד מעוניין, אבל כתוצאה מההתנהלות שלך, "ירד לו" ממך.

את יכולה לעשות ניסיון אחד, לכתוב לו: "הי XXX, נראה לי שעשיתי טעות בקשר בינינו. אם אתה עדיין מעוניין, אשמח לשמוע ממך". פשוט, כן וישיר. את מתנצלת, את אומרת שאת מעוניינת, את מזמינה אותו לחזור להתקשר. ככה תדעי חד משמעית אם יש סיכוי - כי לפי ההתנהלות שלו, רוב הסיכויים שהוא כבר יוצא עם מישהי אחרת, או פשוט הסיק ששיקרת או שאת לא רצינית, ולא מעוניין יותר.

אם התוצאה של הניסיון שלך ליישר את ההדורים מצליחה - קיבלת צ'אנס שני. ממליצה בחום לא לשחק שום משחק. רק גברים שמטרתם לשחק בך, ואין להם שום עניין בקשר משמעותי, יישארו עם אשה שמתנהגת ככה. גבר הגון ורציני מעוניין רק באשה שמראה התעניינות, כבוד וחום כלפיו באופן עקבי.

החוכמה היא לא לשחק משחקים טיפשיים או לשקר, אלא לשמור על הגבולות שלך ועל הכבוד שלך: לזרום עם כל מה שטוב לך, לא להיגרר לשום דבר שלא טוב לך, לפעול בהתאם לערכים ולמטרות שלך, לא להפוך להיות "הטיפוס המרצה" (נשים רבות חושבות בטעות שזה או להפוך לסמרטוט ולעשות הכל כדי "למצוא חן בעיניו" או לשחק משחקים ולהעמיד פנים שאת "קשה להשגה") אבל גם לא ההיפך.

אם הוא מגיב בצורה שמבהירה לך שהוא לא מעוניין, אז תלכי למצוא דרך לנקות אותו מהמערכת שלך. זו לא היתה מערכת יחסים ארוכה ועמוקה, כל הפנטזיות שיש לך עכשיו עליו הן סתם אשליות לא מבוססות, חבל לבזבז את זמנך על התבחבשות בתוך משהו שלא הצליח.
אם צריך, קחי הפסקה מדייטים. ממש אין הצדקה להתנהג לא יפה כלפי גברים שלא עשו לך כלום.
בניסיון הבא, כשתפגשי גבר שנראה לך מתאים, פשוט תעמיקי את ההיכרות עד שתדעי אם אתם מתאימים או לא. בלי שקרים. אם את מעוניינת, תגלי עניין וחביבות.

"כמה זמן בכלל יצאת עם הגבר הזה? מהתיאור שלך נשמע שיצאתם זמן מאוד קצר, שאז הוא היה מאוד מעוניין, אבל כתוצאה מההתנהלות שלך, "ירד לו" ממך".

תודה בשמת על התובנות.
העיניין הוא שלא יצאתי איתו אפילו פעם אחת. אבל זה התחיל לפני 7 שנים ושוחחנו המון והיה לי מאוד נעים לדבר איתו.
אבל אז הייתי בערך בת 38-39 ולא הייתי מוכנה להתחתן עם גבר גרוש עם 2 ילדים ובנוסף שהוא מבוגר ממני ב-10 שנים.
אבל לפני כ-4 חדשים ראיתי שוב את התמונה שלו באתר מסויים וניזכרתי בו ושלחתי לו סימוס ורק כתבתי לו : "היי איקס....זאת דפנה, ממקום איקס . זוכר ? היינו בקשר בעבר. האם נושעת ?
והוא סימס לי בחזרה. ... לא. מחכה רק לך.
וככה זה התחיל.
אבל כעת אני כבר בת 45 פלוס ורווקה בלי ואני רוצה ילדים.
ובשיחות שלנו ובחיזורים שלו אחריי, הוא ציין כל הזמן כי בשבילי הוא יהיה מוכן להיכנס שוב לסרט הזה של הבאת ילד/ים.
אני יצאתי טיפשה. כן אני יודעת. ומכל הכיוונים.
ואין לי אומץ ליישם את ההצעות הטובות שלך בשמת יקרה.
אני חוששת מפחי נפש.
או שהוא התעצבן וכפי שציינת ולא מעוניין או שהוא בקשר עם אחרת
או שבכלל נמאס לו ממני והוא בצעד מוסרי כדי למרק את המצפון שלח לי את הסימוס ההיוא בערב כיפור.
זהו שאמרתי, מרוב מחשבות , מבולבלת ולא יודעת מה לעשות
ועל כל זה רץ השעון הביולוגי.

_ואין לי אומץ ליישם את ההצעות הטובות שלך בשמת יקרה.
אני חוששת מפחי נפש.
או שהוא התעצבן וכפי שציינת ולא מעוניין או שהוא בקשר עם אחרת_

מה בעצם יש לך להפסיד?
אני חושבת שכפי שאמרה בשמת, כדאי לך ליצור איתו שוב קשר, והפעם בלי שום משחקים פשוט להגיד שאת מעוניינת להיפגש אם הוא מעוניין ופנוי. הרי כרגע את ממשיכה לחשוב עליו וגם מתחרטת. אז למה בעצם לא לנסות לתקן? מקסימום תקבלי תשובה שלילית או שלא תקבלי תשובה, ותוכלי להמשיך הלאה.

שקטה.
יש לי להפסיד את הכבוד שלי
ואני חוששת שאם אם יסרב לי בצורה כזו או אחרת
אזי זה יפגע לי בביטחון העצמי שלי ופתאום לחוש ממעמד של מחוזרת על ידו
ממש באובססיביות יום יום, להיהפך לדחויה ,
רק מהמחשבה הזו אני נרתעת מלהתקשר אליו
ויש לי תחושה שהוא אולי ישמח לסרב לי אחרי כל מה שהיה.

לדעתי מוטב להסתכן בפגיעת כבודך מאשר לפספס אופציה בגילך.. הכי גרוע שאם ח"ו הוא יפגע בך. זה יכאב ליום יומיים ויעבור. אבל אולי הוא לא?

כתבתי ונמחק...משחזרת:

לדעתי מוטב להסתכן בפגיעת כבודך מאשר לפספס אופציה בגילך.. הכי גרוע שאם ח"ו הוא יפגע בך. זה יכאב ליום יומיים ויעבור. אבל אולי הוא לא?

מסכימה עם חופית. אולי יעזור לך לחשוב על זה ככה: אם הוא כבר לא מעוניין, אז כמו שאמרה חופית את תרגישי פגועה ומבואסת לכמה ימים. זה יעבור. לפחות תדעי שניסית. אבל אם הוא כן מעוניין ויתפתח מזה קשר טוב - אז זכית בגדול, כי ייצא לך מזה חבר לחיים ואפילו משפחה. יש לך הרבה יותר מה להרוויח ממה להפסיד.

חופית , באחת השיחות האחרונות שדיברנו,
הוא זרק לי במן כעס כזה, "עולם הפוך, במקום שאת תחזרי אחרי, אני צריך לחזר אחרייך"
נראהלי שהוא התכוון בזה להגיד לי :
"תשמעי, אני עושה לך טובה שאני מחזר אחרייך , המצב הוא שאת צריכה לשמוח מכך
שכן למעשה את צריכה לרדוף אחרי ולא אני"
ואני כנראה רציתי "לחנך" אותו על המילים האלה ...... ובסוף הכנסתי את עצמי לבוץ והוא ברח לי.

ואני כנראה רציתי "לחנך" אותו על המילים האלה
חלק גדול מהבעיות ביחסים בין אישיים לדעתי נובעות מאנשים שרוצים משהו אבל לא עד הסוף, רק חצי. או שלא חושבים על ההשלכות של הרצונות שלהם.

המשפט הזה מעורר גם בי רצון לחנך. אבל מהות הרצון הזה היא לא להוכיח לו משהו, אלא להתרחק. למה שאני ארצה להיות עם מישהו שצריך לחזר אחריי - כלומר, שעושה את זה בתור חובה מאוסה. למה מה קרה? וזה למרות שאני בכלל לא חושבת שזה תפקיד הגבר, לחזר. וזה למרות שאני בכלל לא מאמינה ב"לחזר" בתור צורת תקשורת שמועילה למשהו. ועדיין, יש משהו במשפט הזה...

אבל אם את מחזרת אחריו, סימן שהמשפט אמיתי, והוא סוג של צדק - גם את חושבת שאת צריכה לשמוח בזה שהוא מחזר אחרייך.

תבחרי מה את רוצה באמת. מה את רוצה?

לבסוף לאחר התלבטויות לא קלות, התקשרתי אליו ואני יצאתי עוד יותר
מבולבלת ומעוצבנת.
הוא ענה לי בנחמדות , אבל שאל באופן ציני כזה : "מה קרה" ?... עבר הרבה זמן , מה הפעם?
עניתי, סתם כזה, רציתי רק לשאול מה שלומך.
בסדר גמור, ענה לי בלקוניות ובקול מתנשא כזה.
"אני בטוח שכבר מצאת בן זוג ראוי וברמה" הוא אומר לי. וממשיך, "בטח יש עלייך הרבה קופצים"
לא ידעתי מה לענות , חשתי שהוא מבין שהתחרטתי על מה שקרה ואני מחפשת דרך לתקן
והוא רק בצורה "אלגנטית" פשוט מתעלל בי.
אזרתי אומץ ואמרתי לו , תראה אני מצטערת על מה שקרה, ואני חושבת שכדאי לנו לתת לזה סיכוי.
אולי ניפגש לקפה לחצי שעה ? אמרתי.
והוא עונה לי בבקשה. אבל רק בשבוע הבא, כי אני עסוק מעל לראש כעת.
השבתי בסדר, גם לי האמת אין זמן השבוע.
ואז הוא ממשיך, ניפגש (וכאן הוא ציין את מקום מגוריו) שזה יותר ממאה קילומטר ממקום מגורי.
והרי אז בזמנו, הוא פשוט התחנן לבוא לפגוש אותי במקום מגוריי וכעת הוא משפיל אותי ואומר לי שאני אסע אליו לפגישה של חצי שעה או משו כזה יותר ממאה קילומטר שזה אומר עם הפקקים שבדרך יותר מ-4 שעות נסיעה הלוך וחזור.
חשתי מה זה מושפלת ומזולזלת ולא ידעתי מה לומר.
אבל לא עניתי כן או לא ורק אמרתי, נראה איך זה יצא וסיימתי את השיחה בתחושה שהוא פשוט מתעלל בי.
ולא יודעת מכאן איך להמשיך , מצד אחד שונאת אותו על מה שעשה לי
מצד שני שואלת את עצמי , האם לא אני הבאתי את זה על עצמי.
וניזכרתי במה ששמעתי פעם משפט חכם ממישהי בעלת חוכמה וניסיון.
היא אמרה: "סחורה צריך למכור תמיד כאשר מתעניינים בה ויש לה ביקוש, וכאשר צריך לעניין אנשים אחרים לקנות סחורה מסויימת, אז זה כבר מצב גרוע למוכר, כי הוא צריך לרדת המחיר.
ואמרתי לעצמי, איזה טיפשה אני, למה כאשר הוא חיזר אחריי ורצה כל כך, "לא מכרתי" את עצמי "במחיר גבוה" והנה כעת אני למעשה רוצה "לעניין" אותו בסחורה וזה כבר מצב של נחיתות כזו מבחינתי.
ושוב נותרתי מבולבלת ואובדת עצות ולא יודעת מה לעשות ואם להמשיך ולנסות.
חשה מאוד מושפלת ומטומטמת.

אוי

תשמעי, סיבכת את עצמך בסיטואציה לא פשוטה.

את מספרת שהכרת את הבחור, ואז אחרי כמה שנים יזמת אתו קשר, אבל כשהוא התחיל לחזר אחרייך התחלת לשחק בו והמצאת לך פגישות עם גברים אחרים, ואז הוא ניסה להבין את הרמז וירד ממך.
ואז את מתקשרת אליו שוב, אומרת שטעית, ומבקשת להיפגש.

אז עכשיו, אחרי שנכווה אתך פעם אחת, הוא זהיר יותר, מסויג יותר, יותר שומר על עצמו.
הוא לא מוכן לקפוץ ראש לסיטואציה. הוא עסוק, והוא מציע לך להיפגש קרוב אליו אולי כי באמת קשה לו לעשות את הנסיעה, ואולי כי באמת פחות "שווה" לו להתאמץ בשבילך כרגע - כי מי יערוב לו שלא תתחילי לשחק בו ולבלבל אותו שוב פעם?

מה שמדהים אותי זה התגובות שלך בעניין:
ענה לי בלקוניות ובקול מתנשא כזה.
פשוט מתעלל בי.
כעת הוא משפיל אותי ואומר לי שאני אסע אליו לפגישה של חצי שעה או משו כזה יותר ממאה קילומטר
חשתי מה זה מושפלת ומזולזלת
שונאת אותו על מה שעשה לי
חשה מאוד מושפלת ומטומטמת.

אני חוששת שקיבלת חינוך (לא פורמלי) מאוד גרוע ביחסים עם בחורים, חינוך שלימד אותך לשחק משחקים, להתנהג כמו סוחרת גרועה בשוק מזרח-תיכוני שמנסה להתמקח על סכומים לא ריאליים, להיתלות בכל מיני פרמטרים חיצוניים (השכלה, מעמד כלכלי, גרוש עם ילדים, גיל...) במקום בדברים הבאמת-חשובים (האם הוא אדם טוב, האם יש לו יחס מכבד לנשים ולאנשים בכלל, האם יש ביניכם התאמה באופי ובנטיות), ועכשיו החינוך הזה מקשה עלייך לראות בחורים ובעלים-פוטנציאליים כבני אדם: לראות אותם באופן מכבד, להתייחס אליהם באופן מכבד, ובו זמנית לתת לעצמך יחס מכבד, ולשמור על עצמך מהאפשרות של יחס מזלזל. למשל: לזהות נכונה את האופן שבו הם מתנהגים אלייך ומה זה אומר.

לשקר למישהו שאת יוצאת אתו זה לא מכבד. לא אותך ולא אותו.
ליצור קשר עם מישהו במטרה להתחיל אתו, ואז לתת לו שורה של סירובים, ואז - כשהוא מנתק קשר - להתקשר אליו שוב, זה תיזוז. זה לא מכבד.

אני מבינה לחלוטין את הניסיון האחרון שלך ליצור קשר, והייתי מייעצת לך לעשות את אותו דבר, כי ברור שאת מצטערת וקשה לך עם מה שקרה, אבל תחשבי על זה מנקודת המבט שלו: איך הוא אמור להתייחס ליצירת הקשר הנוספת הזאת? כמה אמון יש לו בך? עד כמה הוא יכול לסמוך עלייך?
במצב כזה, ברור שמבחינתו את זאת שצריכה עכשיו להוכיח את הכנות והיושרה שלך - בהנחה שהוא איש טוב. אם את באמת רוצה לתת לו עוד צ'אנס, אז את צריכה להוכיח לו שאת שווה את הסיכון ושווה את האמון. ולהסכים לנסוע בשבילו מאה קילומטר בשביל להתפייס ולנסות לבדוק התחלה חדשה זו בקשה סבירה בתנאים האלה.
כמה קילומטרים הוא נסע עד אלייך בתקופת החיזור הקודמת?

בפוסט קודם שלך כתבת "יש לי להפסיד את הכבוד שלי"
אבל מנקודת המבט שלי, עוד לא התחלת אפילו להרוויח את הכבוד שלך.
הכבוד האמיתי, אני מתכוונת. היכולת להתנהג בעדינות, בכנות (כשזה נאות), בכבוד ובהערכה לכל אדם בסיטואציה של חיזור - כולל לך עצמך.
כרגע, אין לך שום כבוד להפסיד, כי אני לא רואה אותך מצליחה לייצר יחס אמיתי של כבוד למישהו

או שאת פוגעת, או שאת נפגעת.
משחקת בו ומשקרת לו, או חשה שהוא מנצל אותך ומתעלל בך.
זה לא זה...
זה פשוט לא זה.
את צריכה לזוז לעולם אחר. לפרספקטיבה אחרת. להנחות יסוד שונות על בני אדם.

מאחלת לך המון המון בהצלחה, וסליחה אם פגעתי.

(אופציה לקריאה מועילה: הלך רוח כנוע)

אני רווקה בלי (45 +) במשרה טובה.
הנה, בעיני, ההתמצית של חוסר כבוד לעצמך.
באמת זו מי שאת? באמת באמת?
בשביל זה יתחתן אתך מישהו? כי את בת 45, כי אין לך ילדים וכי יש לך משרה טובה?

כשאני מנסה לחשוב על בעלי מחליט להתחתן אתי כי הייתי "בת 24, לומדת תואר ראשון בריפוי בעיסוק, הורים מבוססים" אני פשוט מתה מצחוק.
או מעצב.
הוא רצה להתחתן אתי כי הצחקתי אותו (כולל ברגעים עצובים או מבאסים), כי ידעתי לריב אתו ולאהוב אותו באותו זמן, כי נהניתי מדברים שגם הוא נהנה לעשות, כי היה כיף ומעניין לדבר אתי, כי האמנתי בו והערכתי אותו, כי דרשתי ממנו (באהבה, בהומור ובתקיפות) להתייחס אלי טוב, כי הייתי בשבילו תערובת מוצלחת של המוכר והחדש, ועוד מאה סיבות שונות.
שום חשיבות לגיל או לעיסוק, אלא אם כן הם שיקפו את המהות האמיתית שלי.

אז כן, זה מה שאתרי היכרויות שואלים דבר ראשון. גיל, עיסוק, מצב משפחתי.
ואחר כך: גובה, צבע עיניים, צבע שיער, משקל, שבלונה של תכונות אופי בסיסיות שאי אפשר ללמוד ממנה כלום על הבנאדם.
מי אמר שהם צודקים בכלל? אתרי היכרויות זה מקום גרוע מאוד להכיר בו מישהו או מישהי. וכן, הרבה מאוד בגלל הפרמטרים האלה, בגלל שהפרמטרים האלה הם הכי לא חשובים במכלול של הבנאדם, בגלל שבוני ומפעילי האתרים לא יודעים איך להתייחס נכון לאנשים.
ועל הדרך הם משרישים את ההתנהגות הזאת ומעודדים גם אותנו להתייחס לא נכון לאנשים

(יש פרק מאוד יפה על אתרי היכרויות ועל למה הם עושים עבודה גרועה - ואיך אפשר לעשות את זה טוב יותר - באחד הספרים של דן אריאלי "לא רציונלי ולא במקרה" או "לא רציונלי אבל לא נורא")

כמה קילומטרים הוא נסע עד אלייך בתקופת החיזור הקודמת?

הוא לא נסע אליי.
הוא פשוט ביקש כל יום באובססיביות מטורפת, שניפגש ואז סירבתי ןדחיתי אותו בכל מיני תירוצים.
פעם אחת שוחחנו בפון למשל ואז חברה שלי התקשרה ואז ניתקתי לו ולמחרת "התנצלתי" ואמרתי לו שאני מצטערת , אבל זו הייתה אמא שלי והייתי חייבת לנתק.
כיום לא בטוחה לאור ההתנהגות שלו בשיחה האחרונה, אם בכלל הוא האמין לי.
פשוט נראה לי כי הוא סתם נהנה להתעלל בי כנקמה.

כיום לא בטוחה לאור ההתנהגות שלו בשיחה האחרונה, אם בכלל הוא האמין לי.

ולמה שיאמין לך?

את חושבת שאמון ניתן סתם ככה לכל עובר ושב?

בכלל, אני ממש לא מבינה את הדגשים שלך.

את חושבת שהוא איש טוב או לא? אם לא, תתחפפי מהסיפור ותגידי תודה רבה שהצלחת להוריד אותו מהגב שלך, ומעל הכל תפסיקי לאכול את עצמך על זה שהוא לא חוזר אלייך. אם כן - עברי לשאלה הבאה.

את רוצה לרכוש מחדש את אמונו, או לא? אם כן, תצטרכי לעבוד קשה כדי להרוויח את זה. ולהיות מאוד סבלנית תוך כדי.

כך או אחרת, תתחילי לעבוד על עצמך.

מסכים עם תמרוש. אנסה לחדד קצת יותר.

התקשרתי. הוא ענה לי בנחמדות, אבל שאל באופן ציני כזה : "מה קרה" ?... עבר הרבה זמן , מה הפעם?

מבט של גבר: הפרשנות שלך מוטעה. אין פה מיליגרם של ציניות אבל יש הרבה הפתעה (לאחר כמות הדחיות שקיבל ממך בעבר).

עניתי, סתם כזה, רציתי רק לשאול מה שלומך

זו לא תגובה שתגרום לי לחשוב שאת מתחרטת ומנסה לתקן. לי זה נשמע כמו סוחר שמנסה לגרור את הקונה הפוטנציאלי להיות הראשון שייתן הצעת מחיר במקום שהוא עצמו (הסוחר) ינקוב במחיר. הסיבה שסוחר ייעשה צעד כזה היא כדי לשמור לעצמו יתרון שיוכל לדרוש מחיר גבוה יותר מההצעה הראשונית. כלומר, מבחינתו את ממשיכה במשחקים כדי לשמור לעצמך יתרון. זו איננה התנהגות הוגנת שמצופה מאדם שמתחרט ורוצה לתקן.

שימי לב לדינמיקה שמאחורי המילים. הוא מופתע מזה שאת מתקשרת לאור ההיסטוריה של הדחיות שנתת לו. בשלב זה הוא מצפה לרמז כלשהו שאת מתחרטת ומנסה לתקן. את מצידך עונה לו: סתם... רציתי רק... כלומר. בתגובה שלך את מקטינה ומאפסת את הציפיות שלו לשמוע שאת מעוניינת לפתוח דף חדש. כתוצאה מכך הוא נשאר מבולבל ולא מבין מה את רוצה ממנו.

בסדר גמור, ענה לי בלקוניות ובקול מתנשא כזה. "אני בטוח שכבר מצאת בן זוג ראוי וברמה" הוא אומר לי. וממשיך, "בטח יש עלייך הרבה קופצים"

מבט של גבר: הפרשנות שלך שוב מוטעה. אין פה שום התנשאות. בשלב זה הוא לגמרי מבולבל ממך אבל הוא לא מתייאש ונותן לך הזדמנות להיות ברורה ולהגיד אם את עדיין מעוניינת. הוא אומר שבטח מצאת מישהו מתאים ומנסה לראות אם תכחישי. זו התגובה המצופה ממך. שתגידי שאין לך מישהו וזה ייתן לו רמז שאת מעוניינת להיות בקשר.

ואז את אומרת לו בפעם הראשונה באופן ברור שאת מעוניינת להיות בקשר. אבל לאור היסטוריית המשחקים ששיחקת איתו הוא זהיר ורוצה להיפגש בעירו.

כעת הוא משפיל אותי ואומר לי שאני אסע אליו לפגישה של חצי שעה.

מבט של גבר: זוהי השפלה? יש פה בן אדם ששיחקת עם הרגשות שלו זמן רב מאד (ובלשונך; השפלת אותו) וכעת הוא זהיר ורוצה לראות אם את אמיתית. הוא נותן לך פה הזדמנות להראות כוונת רצינות, ולאור היסטוריית המשחקים ששיחקת איתו הוא בהחלט זקוק לזה כדי לדעת היכן הוא עומד.

מסכימה עם תמרוש ועם מבט של גבר.

אולי כדאי לעבוד קצת על הביטחון העצמי שלך כי נשמע שאת מרגישה מאוד פגיעה בכל סיטואציית הדייטינג, ואולי בגלל זה הגעת למצב הזה מלכתחילה - כלומר שיחקת משחקים כדי להרגיש בשליטה כי את מרגישה פגיעה וחסרת ביטחון. אני בהחלט יכולה להבין גם למה את מרגישה כך - אם את רואה בעצמך "סחורה" שצריך לשווק אותה ואולי "הקונה" לא מעוניין בה, זו תחושה לא נעימה כבר מראש.
בכל אופן גם אני חושבת שכדאי לך לעשות את המאמץ הפעם ולהיפגש איתו. שימי לב אגב, שאת זו שאמרת שתיפגשו לחצי שעה, הוא לא זה שהגדיר את זה כך. אם הפגישה תהיה נעימה וזורמת, זה לא חייב להיות רק לחצי שעה עם שתי נסיעות ארוכות לפני ואחרי... ובכל מקרה גם לדעתי הגיע תורך להראות רצינות ומינימום של מחוייבות אם את מעוניינת בקשר (או לפחות להכיר אותו קצת יותר פנים מול פנים בשלב ראשון).

מבט של גבר

|Y||Y|

תודה שכתבת את מה שאני רציתי להגיד אבל לא הייתי בטוחה.

מסכימה עם כל הנאמר לעיל, ומוסיפה את נקודת המבט שלי:
פרשנות. כשאני מדברת אם אנשים אני מראש מניחה כוונות טובות. גם בחיים, גם באינטרנט. ברגע שבו מישהו באינטרנט לא מאמין בכוונות הטובות שלי, אני מפסיקה את השיחה מייד. כי מכאן ואילך היא חסרת תועלת, וכנראה רק תזיק. אי אפשר להוכיח שאין לי אחות, בטח שלא באינטרנט, ומכאן ואילך כל מה שאומר לא רק יכול לשמש נגדי, אלא גם ישמש. למה לי?

גם במציאות זה ככה. יש מרחב פרשנות די רחב בו אפשר לפרש דברים בצורה חיובית או שלילית. את מניחה מראש כוונות רעות, ומפרשת הכל נגדו. אני במקומו הייתי מנתקת קשר.

במקומך, הייתי שואלת את עצמי - למה אני מניחה מראש את הכוונות הרעות ביותר? אפשר להניח כוונות טובות, אפשר להניח שזה לא נגדך, זה בעדו, אפשר אפילו להניח אינטרסנטיות. אפשר להסתכל מנקודת מבט יחסית אובייקטיבית של צופה מהצד. לא עשית אף אחד מאלה, את מפרשת את המעשים שלו כאילו הם נגד, זה ממש "הנחת הכוונות הרעות" במקום הנחת הכוונות הטובות שלי.

והשאלה השנייה - למה אני רוצה בכלל גבר שחורש נגדי רעות? אם אני הייתי מניחה שמישהו מנסה בכוונת תחילה להשפיל אותי, הייתי מנתקת קשר בהקדם ואומרת "ברוך שפטרנו".

אבל תכלס? לדעתי הנטייה הפרשנית שלך מדאיגה בהרבה, ושווה ברור. למה את מניחה מראש את הרע ביותר? כי את פוחדת לצפות לטוב ולהתאכזב? כי אחרת יהיה לך קשה עם הגישה האינטרסנטית והמוכרנית שלך? סיבה אחרת כלשהי? זה שווה ברור. בשביל עצמך, לא בשבילו.

הוא זרק לי במין כעס כזה, "עולם הפוך, במקום שאת תחזרי אחרי, אני צריך לחזר אחרייך"
פה אני מסכימה עם אישה במסע:
למה שאני ארצה להיות עם מישהו שצריך לחזר אחריי - כלומר, שעושה את זה בתור חובה מאוסה
המלים האלה שציטטת ממש הדליקו אצלי אור אדום.
למה את צריכה "לחזר אחריו"?
מה זו ההתייחסות המקטינה והמזלזלת כלפייך?
אם זה משפט שנאמר בעבר, בתקופה שלטענתך הוא דווקא היה מעוניין וחיזר אחרייך - זה חשוד בעיני.

_חשתי מה זה מושפלת ומזולזלת ולא ידעתי מה לומר.
אבל לא עניתי כן או לא ורק אמרתי, נראה איך זה יצא וסיימתי את השיחה בתחושה שהוא פשוט מתעלל בי._

אז כן, זה מה שאתרי היכרויות שואלים דבר ראשון. גיל, עיסוק, מצב משפחתי.
גיל ומצב משפחתי - ברור. וגם איזור מגורים. אלה פרמטרים טכניים בסיסיים. הם לא אומרים כלום על הבנאדם, רק מאפשרים פרמטרים בסיסיים לחיפוש.

עיסוק - לא שמעתי על אתר היכרויות ששואל "עיסוק". זה מידע פרטי. כמו שם, כתובת וכדומה.

עניתי, סתם כזה, רציתי רק לשאול מה שלומך
אני הצעתי לך משהו הפוך, משהו כן, ישר וברור - במקום עוד משחק אחד.

זה פשוט לא נכון שהתקשרת "רק כדי לשאול מה שלומו".

ראשית לא היה כדאי להתקשר במצב הזה. אני הצעתי הודעה (סמס למשל), בתור יצירת קשר ראשונית שמרימה לו להנחתה ומאפשרת לו להגיב בנחת בזמנו החופשי, אם הוא רוצה. לא "התקלה" בשיחת טלפון שחושפת גם אותו וגם אותך לבעייתיות. (מתנצלת שלא פירטתי, בדרך כלל יש לי זמן ואני מפרטת ממש באריכות את החשיבה מאחורי כל פרט בהצעות שלי).

שנית אני הצעתי להתחיל ב התנצלות. זה משמעותי וזה מחזיר את התקשורת ביניכם לפסים של יושר וכנות. אם את רוצה מערכת יחסים עם הגבר הזה, את צריכה להתחיל בהתנצלות ולפתוח דף חדש של יושר וכנות. את התחלת - במשהו הפוך...

אני ממליצה לך לרכוש ביטחון עצמי וערך עצמי, ולהתחיל כבר עכשיו.
לגבי הגבר הזה - אם עדיין יש לך סימני שאלה ואת עדיין חושבת שייתכן שאתם מתאימים, אולי שווה לך להיפגש איתו.
לעומת זאת, אם את מרגישה שהוא בעצם מטרטר אותך לחינם ולא באמת מעוניין בך, תוותרי ותחפשי מישהו אחר. בכל מקרה, גבר ש דורש שהאשה "תחזר" אחריו - זה לא גבר שבאמת בעניין שלה. לדעתי, אור אדום מהבהב.

מבט של גבר, הדברים שלך בהחלט מאירי עיניים! תודה שכתבת

וכמובן מה שבשמת ותמרוש אמרו, וגם אישה במסע

פתאום ראיתי את ההתקפה של עופרה על אישה במסע. לא יפה, לא נחוץ, לא לעניין, ובוודאי שלא תורם פה דבר.

_הוא זרק לי במין כעס כזה, "עולם הפוך, במקום שאת תחזרי אחרי, אני צריך לחזר אחרייך"
פה אני מסכימה עם אישה במסע:
למה שאני ארצה להיות עם מישהו שצריך לחזר אחריי - כלומר, שעושה את זה בתור חובה מאוסה
המלים האלה שציטטת ממש הדליקו אצלי אור אדום.
למה את צריכה "לחזר אחריו"?
מה זו ההתייחסות המקטינה והמזלזלת כלפייך?
אם זה משפט שנאמר בעבר, בתקופה שלטענתך הוא דווקא היה מעוניין וחיזר אחרייך - זה חשוד בעיני._

בשמת, בעיקרון אני מאוד מסכימה איתך בקטע הזה. מצד שני במקרה הספציפי שעלה פה, זה בהחלט נשמע כאילו דפנה עשתה לגבר הזה "חם-קר" כמה זמן והוא ביקש כמה פעמים להיפגש איתה ובכל פעם היא קצת ניפנפה אותו. אז נכון שזו התבטאות לא יפה ולא מכבדת, אבל יכול להיות שבמקרה הזה זה נאמר מתוך כעס ועלבון על היחס שלה. כמובן שצריך לבדוק את זה יותר לעומק כדי לוודא שמדובר בגבר מכבד שפשוט קצת לחצו לו על הכפתורים יותר מדי, ולא במישהו שנוטה ליחס מזלזל כלפי נשים.

_פתאום ראיתי את ההתקפה של עופרה על אישה במסע
לא יפה, לא נחוץ, לא לעניין, ובוודאי שלא תורם פה דבר.

נכון

בשמת, בעיקרון אני מאוד מסכימה איתך בקטע הזה. מצד שני במקרה הספציפי שעלה פה, זה בהחלט נשמע כאילו דפנה עשתה לגבר הזה "חם-קר" כמה זמן והוא ביקש כמה פעמים להיפגש איתה ובכל פעם היא קצת ניפנפה אותו. אז נכון שזו התבטאות לא יפה ולא מכבדת, אבל יכול להיות שבמקרה הזה זה נאמר מתוך כעס ועלבון על היחס שלה.

גם לדעתי קשה לאבחן את הסיטואציה פה, משום שדפנה הכניסה בה אלמנטים של כוח מההתחלה. במקום להגיד שתיפגש איתו בשמחה, סיפרה לו סיפורים, ניתקה, היתה לא מנומסת ושידרה שהוא לא ממש מעניין אותה.

ראשית , מודה לכל התגובות .
אבל מותר לי גם לחלוק. הגישה הזו כאילו לא מסתכלים בקשר על התאמה, מעמד , השכלה ,
למיטב דעתי, אינה נכונה. (אולי זה לא נראה או שמע יפה, אך זה המצב ולא מקבלת שזה לא חשוב.
זה חשוב, ומהווה שיקול חשוב מאוד אפילו.
כפי שציינתי , מודה שעשיתי איתו טעויות.
וזה שהוא אמר לי בזמנו : "עולם הפוך, במקום שאת תחזרי אחריי, אני צריך לחזר אחרייך"
אני מניחה כי זה נבע מכעס על שסירבתי להיפגש איתו בכל מיני תירוצים. ובאמת בפרמטרים אוביקטיביים , הוא מה שנחשב "גבר שווה" כן כן , גם בהשכלה מקבילה וגם בהכנסה וגם באמונה שלנו המשותפת בהמון דברים.
הבעייה הנוספת היא , כי מאז יצאתי לעוד כמה וכמה דייטים וזה מתיש מתיש מתיש
ואני עושה תמיד השוואה אליו לכל גבר אחר (למרות שלא נפגשנו גם פעם אחת, אבל ראיתי תמונות שלו והוא נאה מאוד, שגם אם זה לא נעים לומר , זה גם שיקול חשוב מאוד עבורי)
בנוסף הוא מאוד אינטילגנט וזה לא גבר "פדחן" כך שבתפקידי (הבכיר מאוד) לא צפויות לי ממנו "בושות" ... להיפך.... וגם זה שיקול .....
אוייש הכל כל כך מסובך ומתוסבך לי והכל בגלל שנהגתי בטיפשות כזו ילדותית.
כן אני מכה על חטא. ולא התקשרתי אליו שוב מהחשש לחטוף עוד מכה לאגו ולכבוד העצמי.
נראה לי כי בכך שהתקשרתי אליו , הוא "מחק" את הסבל/אולי השפלה שגרמתי לו.
ובכל זאת באיזשהו מקום אני כוססת ציפורניים ומחכה שהוא ישוב ויחזר אחריי כמו פעם
אבל בתוכי אני כבר יודעת שזה לא יקרה
ולהוסיף לכך את התיקתוק של השעון הביולוגי ..... סיוט !!!

ואני כנראה רציתי "לחנך" אותו על המילים האלה ...... ובסוף הכנסתי את עצמי לבוץ והוא ברח לי.
אני אתן לך "טיפ" קטן:

אי אפשר לחנך גברים

(לגבי נשים אני לא יודעת, רק יכולה להגיד לך שאף גבר מעולם לא חינך אותי, רק אני חינכתי את עצמי).

אם את תופסת את עצמך רוצה: "לחנך" אותו, "להחזיר לו", להתנקם בו, להסביר לו, ללמד אותו, להגיד לו מה לעשות או לתקן אותו - מציעה לך בחום רב פשוט להסתלק.
זה אומר שאת לא מסוגלת לקבל את הגבר הזה כפי שהוא, שאת לא מעריכה אותו, שאין לך כבוד אליו, ושהוא מוציא ממך צד רע.

אם את נפגעת מגבר (לא מפרשנות שבראש שלך אלא שהוא עשה משהו פוגע, כמו לצעוק עלייך, לדבר אלייך לא יפה וכדומה) - יש לך לדעתי שתי אופציות חכמות (ואני כותבת בקיצור רב):
אופציה א' - להבין שהגבר הזה מתייחס אלייך לא יפה וזה סימן שהוא לא הגבר הנכון בשבילך. ביי ביי. NEXT.
אופציה ב' - לבטא את הרגשות שלך בכנות, להגיד לו שאת עצובה כי נפגעת מהמעשה שלו או מהמלים שלו. ולהמתין לתגובתו (מדגישה: להמתין. לתגובתו ). אם התגובה שלו מזלזלת (נגיד, "את סתם רגישה ועושה עניין מכל דבר") - הלב שלו לא איתך. תחתכי. אם התגובה שלו מצטערת (נגיד, "אוי לא התכוונתי, באמת, אני מצטער") - את יכולה להמשיך לבדוק אם אתם מתאימים.
כל אחד יכול לעשות טעויות, השאלה היא איך הוא מגיב כשהוא מבין שפגע בך.

[בהערה מוסגרת, רק מפני שקודם לא הסברתי והצטערתי על זה:
באופציה ב', חשוב מאוד לשים את הדגש עלייך ועל הרגשות שלך: "אני עצובה" (מה שאת מרגישה) "כי נפגעתי" (מה שאת מרגישה).
לא עליו. לא "פגעת בי", שמהווה ביקורת או נזיפה, אלא "אני נפגעתי", או "זה כאב לי", או "איי זה ממש כאב", שמתאר את עצמך ואת הרגשות שלך.
את לא מאשימה, את עצובה.
את לא כועסת, את עצובה.
את לא מבקרת, את מבטאת רגש אמיתי. זה מצד אחד כנות, מצד שני נותנת לו צ'אנס לתקן את היחס אלייך.
סוף ההערה המוסגרת]

"לחנך" אותו זו אף פעם לא אופציה חכמה. היא תמיד תכניס אותך לבוץ. תמיד. או שתשימי לעצמך רגל, כי ניסית לעשות לו תרגיל ובסוף עשית תרגיל לעצמך, או שתצאי לא טוב איתו, כי גבר הגון שמכבד את עצמו תופס מרחק מאשה שמנסה "לחנך" אותו.

כיוון שאי אפשר לחנך שום גבר, אז כל גבר פוטנציאלי, את בודקת לפי שני קריטריונים: 1. האם את רוצה אותו בדיוק כמו שהוא? 2. האם הוא "בעניין שלך" בדיוק כמו שאת?

ועכשיו אסביר אותם קצת:

האם הוא מתאים לך, בדיוק בדיוק כמו שהוא (כי הוא לא ישתנה, כי אי אפשר לחנך אותו. What you see is what you get. מוכנה?).

מה זה מתאים: האם יש לכם ערכים דומים? האם יש לכם מטרות חיים דומות? האם תרצו לחיות חיים דומים? (כאן יש משהו חמוד באנגלית על הדברים שכדאי לברר כדי לבחון התאמה ) האם נעים לך איתו? האם הוא מתייחס אלייך יפה והאם הוא מתנהג אלייך בחבריות (כמו חבר טוב)? האם כשאת איתו את מרגישה בטחון? את מרגישה שהוא מקשיב לך ומבין אותך? שיש לו כוונות טובות כלפייך?
שימי לב: בדיוק בדיוק כמו שהוא כרגע! לא לפי מה שנדמה לך שהוא היה פעם, לא לפי הפוטנציאל שאת מדמיינת שיש לו אם הוא רק ירצה להשתנות - אלא כפי שהוא, ככה, בלי לשנות פסיק!

זה ג'ון גריי מחבר "גברים ממאדים, נשים מנגה" שכתב שהטעות הכי נפוצה של שני המינים היא, שנשים תמיד מתחתנות עם גברים מתוך כוונה לשנות אותם, וגברים מתחתנים עם נשים מתוך אמונה שהן יישארו כפי שהן ללא שינוי?

קריטריון חשוב ביותר, שעבורו קם הדף הזה: האם הוא בעניין שלך?

מה זה "בעניין שלך"? זה אומר: משקיע בך. איכפת לו ממך. מסמס, מטלפן, מתאמץ בשבילך, רוצה לראות אותך, רוצה להיות איתך וכו' וכו'. גבר שבאמת מעוניין בך, רוצה אותך, משקיע בך ומתאמץ בשבילך לאורך זמן - זה גבר שיהיה טוב אלייך (לאורך זמן = לא רק בשבוע הראשון או עד שאת נכנסת איתו למיטה... ובכלל מומלץ לחכות עם המיטה עד שהוא החבר שלך, ככה שאת בטוחה שהוא יתקשר אלייך גם למחרת, ולא יסתלק מייד אחרי שהשיג את מטרתו היחידה ואת תישארי בהרגשה של מטומטמת ומנוצלת )-: ).

_הוא פשוט ביקש כל יום באובססיביות מטורפת, שניפגש ואז סירבתי ןדחיתי אותו בכל מיני תירוצים.
פעם אחת שוחחנו בפון למשל ואז חברה שלי התקשרה ואז ניתקתי לו ולמחרת "התנצלתי" ואמרתי לו שאני מצטערת , אבל זו הייתה אמא שלי והייתי חייבת לנתק._
למה???
(נעזוב את השקרים והמשחקים, על זה דיברנו מספיק), אבל למה את מגדירה התנהגות של גבר שרוצה להכיר אותך "אובססיביות מטורפת"? את מעוניינת רק בגברים שלא ממש מעוניינים בך? ההתנהגות שלו אז ביטאה עניין בך. לא אובססיביות אלא התנהגות נכונה ורצינית של גבר שמעוניין.

האמת שלפי מה שסיפרת, את בכלל לא מכירה אותו. אפילו לא יודעת אם הבנאדם מוצא חן בעינייך מחוץ לטלפון.
מי בונה תיאוריות על הנכונות שלו להתחתן ולעשות ילדים עוד לפני שנפגשתם בכלל?
גם עכשיו, את יותר עסוקה בפרשנויות על פרשנויות בתוך הראש שלך, במקום פשוט ליצור קשר אמיתי עם גבר אמיתי ולבדוק במציאות אם יש לכם בכלל משהו משותף.

לכן, בלי קשר לשאלה אם תנסי להיפגש איתו כדי לראות אם יש לכם בכלל משהו משותף חוץ מזיכרון ישן של שיחות משנת תרפפ"ו - אני ממליצה לך לרכוש בטחון עצמי והערכה עצמית