ואישה כל כך קטנה...
כן אני יודעת שיש המון דפים על כעס פה באתר. אני גולשת ומשתתפת כאן המון
אבל בעילום שם הפעם כיוון שאני ממש מתביישת בעצמי.
אני מאוד כועסת. קשה לי. חינוך בייתי. 2 ילדים קטנים (אחד בן שלוש אחת בת שנה). הולכים לפעמים למפגשים, יש סדר יום פחות או יותר אבל הבכור מוציא אותי מדעתי. אוף!!!!!!!
לכל דבר תשובה, כל דבר לא רוצה, מציק ומקנא לאחותו הקטנה, אבל זה בלתי נסבל בשבילי.
אני ממשפחה כועסת פליקים עפו לכל כיוון לפי הצורך. מוצאת את עצמי מפליקה גם )-:
לא חשבתי שאגיע לזה, מצד שני לא ממש חשבתי מה לעשות במקרים שכאלו.
אנ זקוקה לעזרתכן האמהות המנוסות יותר שיודעות שרגועות או שהיו פעם ברגעים של איבוד שליטה, שתאמרו לי איך לנהוג, מה להגיד איך לטפל בעצמי.
ולא אני לא צריכה ביביסיטר, בסך הכל אני איתם לבד מעט שעות, יש עזרה מבן הזוג ומהמשפחה, והעניין הוא האיבוד שליטה שלי.
והנה הדוגמאות:
- מציק פיזי ת לאחותו הקטנה. כל פעם שעובר לידה, איזה דריכה על היד, איזה מכה קטנה. והיא בוכה...מה עושים???? אמרתי לו די, הראתי שלא נעים, ובבקשה לא להגיד לי למנוע את זה כי "אין לי עיניים בגב" בניגוד לכל המורות בבית ספר שלי. אנ לפעמים עושה דברים והם לבד בחדר/סלון חצר וזה מה שקורה.
- נשארו מספריים על השולחן. לקח. ביקשתי תניח, ביקשתי שוב ושוב, לקחתי את ידו בעדינות בוא נלך לחדר לשחק, שים את המספריים ונלך. לא רוצה. מה זה חשוב מה זה היה? אל תאמרו לי מספריים, חפיף, העניין הוא במהות לא בסיפור עצמו.
- עשינו משהו ביחד (שוב ממש לא משנה מה) ואז הוא הרס את זה. ביקשתי שיעזוב והוא לא רצה. התחלתי למלמל לעצמי/אליו די, נו עזוב אותי, תן לי לסייםלבד, לא רצה, המשיך להרוס, התחיל לצרוח שהוא שוב רוצה ושוב הרס. אחותו בכתה מהצעקות שלו, לקחתי אותה בידיים הוא אחרי, תרימי אותי תרימי אותי, ודי כבר לא יכולתי לסבול אותו!!! מתוסכלת ומיואשת סגרתי את עצמי עם הקטנה ל 2 דקות נרגעתי ויצאתי. הוא כמובן מתחנן מחוץ לדלת להיכנס. כשיצאתי הצחקתי אותו (קולות של פלוצים) מתוך רצון להמשיך הלאה אבל חזרנו בשנייה לריב ובסוף סטרתי לו בחולשה על הלחי לאחר שסטר לאחותו וקינחתי במשפט ואל-מותי "זה נעים לך?? לא? אז אל תעשה לאחותך!!!
קשה לי לפעמים עם האתר פה כי כולם כאלו שאנטי באנטי מחובריפ כאילו נטולי כעס. מקווה לסחוט פה איזו תגובה.
חברותי אומרות לי זה נורמלי לפעמים לכעוס (סיטואציות קיצוניות כאלו בוודאי אחת לשבוע) או לאבד שליטה אבל בעיני זה לא נכון. זה אולי מצוי, אבל ממש לא רצוי. לפחות לא אצלי. הבעיה שלי היאר שכשאנ מאבד שליטה, אני מרגישה חוסר אונים (מה לשעות עכשיו?? איך להגיב לסיטואציה??) ואז אני הופכת כועסת צועקת או מדברת ביידים (לפעמים סתם מרימה בכח, לפעמים דוחפת) הכל כאילו לא חזק אבל מבפנים אני רוצה להכאיב.
פוי ....
הצילו.
(המספריים, היצירה) ?
).