קושי ומאמץ בדיבור

אנונימי

_{ראו גם: עיכוב בדיבור דיספרקסיה}

בננו בן כמעט שלוש וחצי, ולאחרונה הדיבור שלו מלווה בקושי ובמאמץ מאד גדולים. בדרך כלל בתוך משפט יש לפחות הברה אחת בתוך מילה שאותה הוא ממש מתקשה להגות, כאילו הצליל נתקע בגרון ולא רוצה לצאת החוצה. כל הגוף שלו מתאמץ, מתכווץ, את הידיים הוא שם על הפה (כמו כשרוצים לצעוק משהו למרחוק), ולוקח כמה שניות ארוכות עד שהוא מצליח להגיד את מה שהוא רוצה.
בכלל לאחרונה הוא דוחף המון ידיים לפה ומוצץ או נושך אותן (את החלק שבין האגודל לשורש כף היד, את האצבעות).
צריך לציין שמגיל שנתיים באו והלכו גלים של גמגום, שחלקם היו דומים לזה, אבל נראה שעכשיו זה חריף יותר. חוץ מהגלים האלה הדיבור שלו הוא שוטף, ברור והוא בעל יכולת ביטוי מאד גדולה.
ופרט חשוב נוסף הוא שנולד לו אח לפני כמעט ארבעה חודשים, שזה בטוח משפיע גם על זה. לזה אולי אפשר לייחס את עניין הידיים בפה, שזה מעין חיקוי של מה שאחיו התינוק עושה.
אנחנו מאמינים שגם זהו גל שיחלוף, אבל חשבנו בכלזאת להתייעץ עם מישהו בנושא. ברור לנו שזה נוגע באיזשהו ענין רגשי, אבל אנחנו לא יודעים מהו. אני לא יודעת אם אפשר בכלל לדעת דבר כזה.
אנחנו כבר די מתורגלים בלא לעשות מזה עניין, ולהיות עם זה עד שזה עובר, אבל קשה לנו מאד לראות אותו כך.
האם למישהו יש דבר חכמה בנושא, או המלצה עם מי אפשר להתייעץ?

שליחה על ידי .מי* » 03 מאי 2004, 01:48

אני יכולה לספר על משהו שעברנו עם הגדול שלנו, כשהיה בן שלוש. הוא התחיל לגמגם. אני צריכה לציין שהוא היה ילד מאד ורבלי - התחיל לדבר מוקדם מאד ודיבר מדהים לגילו כבר בגיל שנה וחצי (אנחנו לא הערכנו את זה אז, כי זה היה ילד ראשון וחשבנו שכל ילד בן שנה וחצי יכול לנאום). הוא דיבר מאד רהוט ויפה, ובגיל שלוש פתאום התחיל הגימגום הנוראי הזה. הוא היה יכול "להתקע" על התחלה של מילה שמונה עשרה פעם, ואם ניסינו "לעזור" לו, זה רק היה מבלבל אותו וגורם לו להתחיל מהתחלה. אני התייעצתי עם רופא המשפחה ששלח אותנו לקלינאית תקשורת, אבל למרבה השמחה לפני שהלכנו אליה התייעצתי גם עם מישהו שהכרתי שמטפל בשיטה של "ייעוץ הדדי". שמו אבי בוטביה, מתגורר בירושלים ברחוב דרך בית לחם ואפשר לפנות אליו בענין הזה ובכלל לייעוץ בענייני הלב לסוגיהם.
הכיוון של אבי היה שגמגום חד משמעית קשור לפחד, ושלא צריך לטפל בגמגום עצמו בכלל ברמה של הדיבור אלא לטפל בפחד, לתת לבננו לפחד ולבטא פחד.
שוב במאמר מוסגר על פי ייעוץ הדדי כמו שאנחנו לא נותנים לילדים לכעוס ולבכות אנחנו גם לא נותנים להם לבטא פחד. בדרך כלל כשילד מפחד אנחנו נוטים לומר לו "לא צריך לפחד, זה רק סרט", "מכשפות יש רק בסיפורים", ולא נותנים לו לפחד. התוצאה היא שיש פחדים חנוקים שלא ניתן להם ביטוי.
הדרך לתת לבננו לפחד ולבטא פחד היתה לשחק אתו הרבה משחקים של הפחדה (הכוונה כאן, נניח, להתחבא ולעשות "בו!", גם הוא לנו וגם אנחנו לו, ובכל פעם שיש "בו" לזנק בבהלה. בא, כמובן, הרבה צחוק שזה פורקן של הפחד ), לעשות ביחד "ספר הפחד" (גזרנו תמונות מפחידות מן העיתון וכתבנו מתחתן מה מפחיד בזה, גם אני לגבי פחדים שלי וגם הוא לגבי פחדים שלו. למשל גזרתי אוטו וכתבתי "אמא פוחדת מתאונות דרכים", והוא גזר תמונה מפחידה ואמר שהוא פוחד ממכשפות, וכו'. עד היום יש לנו את "ספר הפחד". ולא צריך לחשוש שזה יכניס לו רעיונות ממה לפחד. מנסיוני, דברים שהוא לא פוחד מהם לא יפחידו אותו רק מפני שאני רשמתי אותם בספר הפחד, אבל יש חשיבות לזה ששנינו נותנים ביטוי לפחד שלנו), לפחד ביחד (נניח לצפות יחד בסרט שיש בו קטע שמפחיד בשבילו ובמקום לומר לא נורא זה רק סרט להתחבק ולשקשק אתו, וכו') ועוד פעילויות שמאפשרות לחוות פחד בתנאי מעבדה (הכוונה, לא צריך להפחיד אותו באמת, מספיק שתהיה סיטואציה שתאפשר לפחד כאילו זה באמת).
עשינו את זה די באינטנסיביות (אולי שעתיים ביום) והגימגום נעלם באורח פלא ממש תוך כמה ימים, ולא חזר מאז ועד היום (שבע שנים אחר כך).

במבט לאחור יכולנו לקשר את התקף הפחד הזה לשני דברים - שבעה חודשים קודם נולדה לו אחות קטנה, וזמן מה קודם לכן הוא עבר טראומה קשה מבחינתו (שוב, בזמן אמת לא הערכנו עד כמה קשה) כשלקחנו אותו לראות זיקוקים והבומים הפחידו אותו מאד. כמובן שזו חכמה שלאחר מעשה, וגם לא בטוח שהדברים קשורים.

אני מכירה את התחושה שקשה לראות אתו בקושי הזה. מאחלת לכם בהצלחה ומקווה שהאינפורמציה הזו תעזור במשהו.

מה עם השמיעה שלו? כדאי לבדוק. כמו כן כדאי לברר עם קלינאי תקשורת או עם רופא המשפחה את הנושא.
אם נשללו החשדות לבעיה אורגנית,ולפי מה שאת מתארת זה כנראה כך,
יתכן שיש קשר להולדת התינוק.
ישנה תופעה מוכרת של "אילמות מרצון" שנובעת ממצבי משבר וחרדה.אוכל לפרט על כך אם תרצי.הוא גם בגיל בו לפחדים יש יותר מקום בעולם הפנימי.
זה באמת מצב מלחיץ ואפילו קצת מבהיל.
אני ממליצה לקבל את המצב לו בהמון אהבה וסבלנות, לאפשר לו הרבה זמן עם אחד ההורים, לתת לו תחושה שמעמדו לא השתנה בעינכם,ולדבר איתו על כך.
לאפשר לו אמצעי ביטוי אלטרנטיביים כמו ציור, הקשה בכלים, וכ'.
והרעיונות שהוצעו פה ע"י מי. הם ממש מצויינים.

דנה, אין לי עצה ספציפית לטיול בגמגום, אבל יש לי בשבילך

שלפעמים גם הוא יכול לעודד ולעזור.

במקום "לטיפול" יצא לי "לטיול".. איפה פרויד?

בני בן שנתיים וחודשיים, ואוצר המילים שלו מסתכם ב- 8 מילים מקסימום. הטיפול אצל הקלינאית תקשרת דרך הקופ"ח, לא עוזר.
הוא שומע טוב, ומבין הכל, אבל פשוט לא מדבר.
לפני חצי שנה נולדה לו אחות, האם יתכן וזה קשור ל"אילמות מרצון" ש"מיץ פטל" הזכיר?
האם מישהו מכיר קלינאי/ת תקשרת טובה שתוכל לעזור? , אני ממש אובדת עצות .

האילמות מרצון נקראת גם "מוטיזם אלקטיבי".
מדובר בהפרעה שמתבטאת בסירוב לדבר במצבים מסויימים מסיבות רגשיות.הילד מדבר בדרך כלל בחופשיות במקום אחד, למשל בבית, ומסרב לדבר במקום אחר.
את מתארת אוצר מילים דל מצד אחד ומצד שני הבנה מלאה למה שנאמר לו.
וציינת את האחות הקטנה שנולדה.
בהחלט עשוי להיות קשר לכך אך גם עשויה להיות בעיה בשליפה.
כלומר ביכולת לבטא את מה שהוא חושב או מרגיש.
ישנה בעיה דומה גם אצל ילדים שבבית מדברים איתם בשני שפות ויותר.
ישנה בעיה דומה גם אצל ילדים מחוננים .
ולפעמים זהו עניין התפתחותי נורמלי ואז הילד יתחיל לדבר בבת אחת.

לפי מה שתארת אני ממליצה לך לפנות לרופא המשפחה ולהתפתחות הילד על מנת לשלול בעיות אורגניות ולאבחן את מצבו.
קשה לי לומר האם אוצר מילים של 8 מילים בגיל שנתיים וחודשיים מהווה אידיקציה לבעיה או חריגות.היות שגם צריך להתיחס לשאר תחומי ההתפתחות שלו.
לי באופן אישי נראה כי זה עדיין גיל רך ..ודיבורו יקלח ממנו במהרה.
מאוד ממליצה לפנות להתפתחות הילד ולמטפל משפחתי רצוי בקופת החולים שלך לייעוץ .

מיץ פטל, תודה רבה על ההתייחסות. אנו אכן במעקב במכון להתפתחות הילד. בני לא מדבר בכלל, גם לא בבית, ואנו לא מדברים 2 שפות בבית.
אני מניחה שזו בעיה שפתית. הייתי מעוניינת לקבל המלצה לקלינאית תקשרת טובה, באיזור השפלה.

לפלונית אלמונית,
אני מבינה שאתם במעקב של התפתחות הילד אך לא כ"כ מבינה מה קורה עם הטיפול בילדך. האם הוא עבר אבחון של קלינאית תקשורת ???
בכל מקרה, בתור קלינאית תקשורת אשאל אותך כמה שאלות ואז ננסה לחשוב יחד:
איך רמת ההבנה שלו ? האם הוא מבין הוראות ללא ג'סטות ?
מה מידת התסכול שלו ?
האם יש צורות שהוא נהג להפיק וכבר לא מפיק ?
האם כל המילים שלו מורכבות פחות או יותר מאותם צלילים ?
האם כשאת אומרת שיש לו רק 8 מילים את לא מכניסה בתוכן את כל חלקי המילים שבהן הוא משתמש כיייצוגים למילות המבוגרים ?
איך ההתפתחות המוטורית שלו ? באיזה גיל הוא זחל ? התחיל ללכת ?
האם יש בעיות באכילה ? האם הוא מעדיף מזונות במרקם אחיד ולא סובל מרקמים מעורבבים (קורנפלקס עם חלב, מעדן עם חתיכות פרי וכו').

לגבי לידת האחות - הסירי מעצמך רגשות אשם מיותרים, גם לפני לידת האחות היה לו מספיק זמן לפתח את יכולת ההבעה שלו וזה לא קרה. לא נראה לי שיש קשר בין הדברים.
אשמח להמשיך לדון איתך בנושא (דרך אגב, באיזה קופת חולים אתם חברים ???)

אביב חדש תודה על התייחסותך, אשמח להשיב לשאלותייך, ולהמשך שיתוף פעולה.
רמת ההבנה שלו טובה, אך לא מספקת, קורה שהוא אינו מבין הוראות פשוטות ללא ג'סטות.
מידת התסכול שלו בינונית. אם אני לידו והוא מתקשה במשהו, הוא ישר נרתם לעזרתי, ואם אני מסרבת, ומנסה לשדל אותו שיתאמץ בעצמו, הוא מראה לי שהוא מנסה פעם אחת, ומייד מבקש את עזרתי, אחרת פורץ בצעקות.
את המילה "אור" הוא אמר וכיום לא.
כל המילים שלו מורכבות מהברות: מה,בא, אבא, מאמא, לא,הנה ועוד קצת גירביטש.
כשאני אומרת שיש לו 8 מילים, אני מתייחסת לשאגה של אריה - אה , לנביחה של כלב - הב הב (הוא לא אומר כלב), אבא,בא, לא , גולוגולו (גלגל), תה-תה וכדומה. לצערי אין שום מילה בעלת משמעות חוץ מהמילה "אבא".
ההתפתחות המוטורית בינונית, אם כי הוא מרכיב יפה בלגו, ופזלים פשוטים (צורות).
הוא התחיל לזחול על 6 רק בגיל 11 חודש, וללכת בגיל חמישה חודשים וחצי.
יש בעיות אכילה קשות, הוא לא לועס טוב, ו"עושה מחסנים" - מכניס הרבה אוכל , לועס ואח"כ מוציא, כי הפה שלו מלא מידי, לכן אני שמה לו מעט אוכל בצלחת וכל פעם ממלאת לו אותה.
הוא מעדיף באמת אוכל במרקם אחיד.
אנו חברים בקופ"ח מכב"י.

קודם כל, תודה שאת מוכנה לשתף אותנו !!
מה שלא הבנתי עדיין זה איזו הערכה הוא עבר ? אני יודעת שלמכבי יש יחידה להתפתחות הילד בראשון אך לא יודעת עליהם הרבה. אני אישית שייכת לקופ"ח כללית.
חשוב שיראה אותו רופא התפתחותי, קלינאית תקשורת וכן שיעבור אבחון משותף של ריפוי בעיסוק ופיזיותרפיסטית. חשוב לבחון האם יש רגישות תחושתית בפה בפרט ובגוף בכלל (האם נמנע מתוויות / בגדים במרקמים מסויימים / מגע עם חומרים כגון: חול, דבק וכו'), האם נוטה להתלכלך נורא כשאוכל ולא מודע לכך ? מה לגבי ריור ?
חשוב גם לבדוק יכולת לעבודה ברצפים (לעשות מס' פעולות ברצף להשגת מטרה מסוימת) גם בתחום המוטורי וגם בתחום הדיבור. מה יכולת החיקוי שלו ?
בלי לדעת מספיק פרטים, אבל בכל זאת, אני מציעה לך להכינס לאתר שנקרא: apraxia kids שיש בו המון חומר לגבי הפרעה ספציפית בתכנון הדיבור - יכול להיות שזה רלבנטי לכם ויכול להיות שלא, בעיני עודף מידע אף פעם לא יכול לפגוע...
אשמח להמשיך להתעדכן ולנסות לעזור !!!
(אביב מאוחר ולא אביב חדש שזה כנראה מישהי אחרת...)

שליחה על ידי .מי* » 19 יולי 2004, 04:19

אביב מאוחר, גם אני מתעניינת במה שאת כותבת. לצערי, לא מצאתי את האתר אליו הפנית

האם יש קשר בין ליקוי שפה כלשהו ובין הליכה? מדובר בילדה שגם מתקשה מאד בדיבור ובהבנה (בת שנתיים ושלושה) וגם הולכת קצת מוזר, כאילו הטונוס שלה מאד גבוה (אבל דווקא מגלה יכולות מוטוריות וספורטיביות יפות מאד)

לפלונית אלמונית

זה נשמע משהו הרבה יותר מורכב מרק קשיי דיבור ושפה.
יש פה חשד לליקוי ריציני יותר.
לא רוצה להבהיל אבל לפי תאורייך אני סבורה כי יש מקום לאבחון הרבה יותר מקיף.

האם יש קשר בין ליקוי שפה כלשהו ובין הליכה?
כן, יכול להיות קשר כזה.

שליחה על ידי .מי* » 20 יולי 2004, 16:07

גילה, אם תוכלי להרחיב מה ידוע לך בנושא, אשמח מאד. ממה שאני קוראת לא מצאתי התייחסות להליכה מוזרה בהקשרים של קושי בהבנת שפה או בעיות תקשורת

למי - למה בדיוק את מתכוונת בהליכה קצת מוזרה??? האם היא הולכת על בסיס רחב ? בכל מקרה כשאי שתפנו למכון להתפתחול הילד ותעברו הערכה מסודרת של רופא התפתחותי ובמידת הצורך גורמים נוספים (פיזיותרפיה, קלינאית תקשורת וכו'). לגבי האתר, הנה הכתובת: www.apraxia-kids.org אבל לא בטוח שזה בהכרח יעזור.
אני אשמח לקבל עוד פרטים ולהתעדכן בהתפתחויות.

אביב מאוחר, קלינאית תקשרת ראתה אותו (שלשום) ומצאה שיש לו איחור של שנה בדיבור. היא שללה pdd , והפנתה אותי למכון דיבור, והמליצה על ריפוי בעיסוק. היא אמרה שזו בעיה שפתית, ולא פרטה בהסברים.
באשר לשאלותייך המנחות, שאותן הראתי לקלינאית תקשרת, ובשל כך המליצה על ריפוי בעיסוק, הרי הן התשובות:
יש לו רגישות תחושתית בפה ובגוף, הוא נוטה להתלכלך כשהוא אוכל, אך הוא מודע לכך, אין לו ריר, יכולת עבודה ברצפים קיימת - רק בתחום המוטורי. בתחום הדיבור - הוא אינו מדבר כלל. לגבי יכולת החיקוי - תנועות גוף הוא מחקה בדיוק, אך לגבי חיקוי בדיבור - הוא פשוט "נתקע", כל חיקוי בדיבור לכל מילה מסתכם בהברה "מה".
ברצוני לשאול האם ידוע לך ממה נובעת בעיה שפתית, ואיך ניתן לעזור לו?

לפלונית אלמונית:
שוב אני עונה קצת על עיוור וקצת באופן כללי ופחות ספציפי לילד האישי שלך, בשל פערי מידע.
בעיה שפתית היא בגדול משהו אורגני ומולד, חלק נובע מתורשה, חלק נובע מתהליכים שונים במהלך ההריון והלידה, וכמוסן שעל הרב אין לנו תשובות חד משמעיות. בתחילת דרכי הייתי עסוקה המון בלמה, למה הילד הזה מציג התמנהגות שפתית כזאת וכזאת. אחר כך הבנתי שזה לא הכיוון, אני צריכה להיות עסוקה באיך. איך אני מקדמת אותו ומביאה אותו למיצוי הפוטנציאל השפתי שלו.
אם זה מאד חשוב לך, שווה לנסות ולעשות בירור לעומק אצל קרובי משפחה (שלך ושל בעלך) ואולי תגלו עוד מישהו שדיבר מאוחר, פשוט בעבר לא ממש ידעו ללכת לקלינאית תקשורת וכו'. ויכול להיות שלא תגלו אף אחד כזה ובכל זאת נשארנו עם הצורך לקדם את ילדכם האישי.
כשזה רק אתה והילד שלך, נראה לך שאין עוד ילדים כאלה בעולם, אבל מניסיוני, יש המון המון ילדים עם קשיים שפתיים, ובתוכם לא מעט ילדים שמתקשים באופן משמעותי להפיק דיבור. אני שוב ממליצה על האתר שציטטתי לעיל, אפילו רק כדי להבין שיש עוד הורים לילדים עם בעיות שונות ולקבל פורפורציות. הוא גם מאד מקצועי.
וכמובן, כדאי לזרז עד כמה שניתן את נושא הטיפול, לצמצם תסכולים ולחצים מצד כולם. בהצלחה.

שאלה: בני בן 4 והוא מדבר יפה מאוד, יש לו אוצר מילים גדול, אבל קורה לו הרבה פעמים שהוא פשוט שוכח מילה, ואז הוא מסתכל עלי ומנסה לתאר לי אותה - אני, מצידי, מתחילה לנחש לאיזו מילה הוא מתכוון. זה גם יכול להיות משהו בסיסי כמו- כששואלים אותו בן כמה הוא, הוא עלול לשכוח (למרות שלפני חמש דקות הוא אמר שהוא בן ארבע). לאחרונה התופעה התגברה. למישהו יש מושג ממה העניין עלול לנבוע?

מה שאת/ה מתאר/ת (ואעבור ללשון זכר רק בשביל הנוחות) נקרא קשיי שליפה. זוהי תופעה מאד מוכרת, הילד מכיר את המילה אבל לא מצליח להוציא אותה ברגע מסויים שהוא נזקק לה. לפעמים הוא ישלוף מילה סמוכה מבחינת משמעות (תפוח במקום אגס וכו') ולפעמים ישתמש באסטרטגיות תיאור (כמו שציינת שבנך עושה באופן אוטומטי). שווה אולי בכל זאת לבקש הערכה של קלינאית תקשורת על מנת לוודא שזה הקושי היחיד ואולי לקבל קצת הדרכה והערכה יותר מקיפה של כלל יכולות השפה.

לפלונית היקרה, הבטחתי לחזור ולכתוב לך (בע"פ) אז הנה אני כותבת: מההתרשמות שלי, אכן יש מקום לטיפול ולא כדי שתתעכבו עם זה. זה נורא מתסכל וקשה לתקשר ככה, במיוחד כשלמולו הקטנה שכבר מתקשרת המון המון. לי מהצד, בעין חצי מקצועית, לא נראה שמדובר בבעיה שתחלוף מאליה אלא במשהו שדורש עבודה אינטנסיבית ביותר שלכם יחד עם מטפל. אל תתפשרי על מה שקופת חולים מציעה. תתעקשי לקבל טיפול ובדחיפות. מה אורך התור במיט"ל ? אתם רשומים שם בתור ההמתנה ?

איתי בן השנים וחצי אובחן כילד עם בעיות תקשורת בביה"ח שניידר אך לא אובחן כילד עם בעיית PDD , לאיתי בעייה
שפתית קשה יחסית לגילו ובזמן האחרון הוא התחיל לחזור כמו הד אחרי משפטים או מילים שאנו אומרים לו, איתי בעל חוש
מוסיקלי חזק מאוד ואנו מחפשים לו עזרה או מישהו העוסק בתקשורת דרך המוזיקה באיזור מגוריינו שהוא מודיעין, נשמח על שיתוף פעולה כתובתינו היא : [email protected]

מצאתי!
שיטת טומטיס - טיפול בבעיות קשב ותקשורת מכל הסוגים, דרך האזנה למוזיקה.
www.tomatis.co.il
שולחת לך מייל.

ליה בת שנתיים וארבעה חודשים, מדברת שוטף, אוצר מלים עצום, קולטת ומפנימה מלים חדשות בקצב מסחרר.
בימים האחרונים נתקעת פעם אחת בכל משפט, מושכת הברה, או חוזרת עליה כמה פעמים עד ש"יוצא לה".
לא מלחיץ אותי כשלעצמו, אבל חשוב לי לדעת אם זה מעיד על קושי אחר, שאני מפספסת
(ואני אנסה לבדוק את עניין הפחד מראש העמוד).
למישהו יש מחשבות/ עצות/ רעיונות ?

אני מכירה די הרבה ילדים שעברו תקופת גמגום וזה עבר להם ממש כמו שהופיע.

מצרפת קישור שעזר לי. היה לנו קצת גמגום ומאד הוקל. ההנחיות כאן תמכו בנו.
מאמר על גמגום
במיוחד מעמוד 10.
באופן פרדוקסלי קוראים למאמר "מניעת גמגום" למרות שיש בו דווקא מסרים של "הליכה עם הגמגום".

יש אתר שנקרא אבני דרך (אני לא יודעת לעשות את הקישור)
אך הוא נותן עצות רבות ממומחים שונים לבעיות התפתחות

שלום בני בן שנתיים וחודשיים
הוא עדיין לא אומר מילה אחת שלמה אלא הברות בלבד של סיומת המילה כגון כבאי זה באי, אמא זה מה, אבא זה בא וכן הלאה.
על מה מצב זה יכול להעיד, מה הבעיה?
איך אני יכולה לעזור לו?

שלום, בני בן שנה ו9 חודשים, עדיין לא אומר שום הברה חוץ מ "אה" על כל דבר שיש.
התקשורת ביננו מדהימה, הוא מבין הכל ואנחנו מצליחים להבין אותו לגמרי כי הוא מסביר עם הידייים ומראה לנו מה הוא רוצה אבל הכל הכל ב "אה".
הוא לא קורא לנו בשם אלא רק ב "אה".
וכששואלים אותו איך עושה פרה הוא מצליח להגיד "מו" חחח זה מצחיק מאוד שדווקא את זה הוא מצליח לעשות.
שאר הדברים פשוט נראים תקועים .
צריכה עצה...עזרה! מחפשת קלינאית טובה מכו ,מרכז.... אני מרגישה שאני חייבת חייבת להתחיל איתו טיפול ואני לא יודעת לאן לפנות.
אנחנו הולכים למכון להתפתחות אבל שם זה עדיין נקרא בגדר מעקב ולא טיפול .
חשוב לי לציין שבגיל 5 ימים של נועם היו לו פירכוסים של אותו יום חמישי וחלפו כלא היו באותו יום (ברור שהוא אושפז וטופל בטיפול תרופתי זמן מה ועדיין במעקב נוירולוגי) אבל האיחור השפתי ניכר מאוד...ועוד משהו קטן ,נועם איחר טיפה גם בזחילה מהגחון ל6 ומ 6 לעמידה והליכה (התחיל ללכת רק בגיל שנה ו7) בקיצור,שיהיה לי בריא!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ושכולם יהיו בריאים! אמן!!!!

REV REV,
מה קורה כשאתם מבקשים ממנו חיקוי כמשחק, למשל, "תגיד מַמַמַ"?

תפילה לאם שלום לך,
הוא יכול לחזור על מממ ב "בבב" או "יה יה יה"...לרוב זה לא קורה.
זה יותר קורה כשאנחנו לקראת שינה בערב ועושים טקס שינה ומתלבשים אחרי אמבטיה אז לדובב אותו להוציא את ההברות יותר קל אבל פשוט כל היום זה ממש כמעט רק "אה"! על כל דבר!!

אם כך, הייתי מנסה לעודד אותו למלמולים כאלה ומנסה להצמיד אותם להקשרים ספציפיים: "מממ" כשאוכלים (להגיד עם על נגיסה/ כפית נוספת), "יה-יה-יה" אולי כששרים שירי משחק עם תנועות כמו "ידיים למעלה" או רעיון אחר שמתאים לפעילויות שלכם בבית.
מניחה שערכתם בדיקת שמיעה, נכון?

היי תפילה לאם ..אכן עשינו בדיקת שמיעה והכל תקין..עשינו 2 בדיקות גם רגילה וגם בדיקת bera אם את מכירה...הכל טוב ב"ה.
מחר מתחילים סוף סוף טיפול ראשון אצל קלינאית תקשורת (יאיי!!!!!!!) מחכה לזה בקוצר!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום רב . בני בן שנתיים וחודש. בבית מדברים 2 שפות. עד גיל כמעט שנתיים ישב בבית עם אמא. הוא לא מדבר. אומר רק פאפא. (אבא ברוסית) אומר פה .ואומר מה זה. כשאני מבקשת ממנו להביא משהו . הוא מביא. עד לפני כחודש לא היו בעיות עם אוכל ובזמן האחרון ראיתי כשאוכל הוא בקושי לועס וישר בולע. היינו אצל רופא לגבי הדיבור אמר שרוצה לחכות עד פברואר. אני לא כל כך בעד זה . מה ניתן לעשות. אהה הוא לא מוכן להגיד אחרי כשאני אומרת לו משהו. הוא לא מוכן להגיד איך עושה חיה כל שהיא . הוא כן מקפץ איך עושה צפרדה הוא עושה אך לא אומר. והוא המון פשוט המון מדבר ג'יבריש . תודה רבה .

revrev
רק עכשיו ראיתי...
שמחה שבדיקות השמיעה תקינות ושהתחלתם טיפול.
לפי תאורך הילד אינטליגנטי ותקשורתי, ולכן בעז"ה תהיה התקדמות טובה.
בהצלחה!

שלום אמא של לל,
אני לא בקיאה מספיק בהתפתחות של ילדים דו-לשוניים, ובכל מקרה מתאורך עולה רושם שהקושי הוא מעבר לעניין של החשיפה לשתי שפות.
ההבנה הטובה וגם הג'יבריש נראים לי כסימנים טובים, וכך גם שיתוף הפעולה שלו אתך.
אכן נראה שכדאי שתגיעו לאבחון אצל קלינאית תקשורת. כיוון שבדרך כלל התורים ניתנים לתאריך רחוק, תוכלי לקבוע תור כבר עכשיו ולדאוג להפניה מרופא הילדים בסמוך לתאריך שתקבלו. אם הרופא שלכם ישתכנע עד אז - מה טוב, ואם לא - תוכלי להיעזר ברופא אחר.
האם את מתרשמת שהוא מתוסכל מקשיי ההבעה שלו?

אני רוצה להציע גם שימוש בשפת סימנים קלה לילדים. זה יכול לסייע בתקשורת.
אצל מכרה שלי היה מצב דומה, והילד יכול היה לסמן לה שהמים באמבטיה חמים לו מדי.
כל כך פשוט וחשוב. לאפשר כלי תקשורתי.

נכון, אלמונית! מצוין!
שתי ציפורים במכה אחת: שיפור התקשורת וגם קידום רכישת השפה.

הבן שלי בן שנתיים ותשעה חודשים, מדבר מדהים עברית, מבין ומקשקש בעוד שתי שפות...
ומדבר על עצמו בגוף שלישי.
אם מתקנים אותו (מה שקורה לעיתים ובעדינות, בעיקר כבדיקה איך ואם להגיב) הוא מתקן עצמו בקלות מיד אחרי אבל לא מיישם את השינוי.
האם לדאוג?
האם לעבוד על זה?

רותם אין שום סיבה לדאגה ההפך, נשמע מאוד חד, שווה להמשיך לעבוד על כל השפות שלא יעלם לו, לגבי התיקון אם זה לא מפריע לו והוא מקבל את ומתקן אין שבעיה בכלל, געוד שנה שנתיים הוא יטמעה את התיקונים שלו בדיבור.